רוצה להצטרף כ"כ

אווףף ,אני קוראת את מה שאתם כותבים ואני כ"כ רוצה להיות שם אני לא יודעת מה לעשות יש לי פעם בשבוע התקף אכילה אני ממש מיואשת , פשוט אני אוכלת את הכול מהכול זה בדר"כ קורה משעמום שאני מול הטלביזיה , אז אמרו לי כבר להעסיק את עצמי כמו ללכת ולצעוד בחוץ וניסיתי אבל כשאני חוזרת זה משתלט עלי שוב אני לא שמנה בכלל ואחרי ההתקפים הגוף שלי מוציא את זה באופן טיבעי בשירותים אז זה לא גורם נזק מירבי לגוף שלי אבל לעצמי זה גורם הרבה , אני אוכלת בדרכ מאוד בריא ולא מרעיבה את עצמי בדיוק 1200 קלוריות בשביל להרזות ומשתדלת לצעוד הרבה אז למה למה למה אני בבעיה הזאת כבר שנתיים וזה לא עובר לי אני ככ שנאת את עצמי אחרכ וכל המצברוח שלי הופך להיות מדוכא וחסר ביטחון אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות של מאכלים אסורים ולהקשיב לגוף שלי אני חושבת על אוכל 24 שעות ביממה רק מחכה לארוחה הבאה. איך עושים את זה? אני סטודנטית ואני לא רואה איפה יהיה לי זמן ללכת ליעוץ ולקבל עזרה אם תצליחו להנחות אותי דרך אי מיילים או משהו כזה אני אהיה אסירת תודה,כי אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות עזרה פליז..

שלום לך . זו הבחירה שלך להיות במקום בו את נימצאת. להיות בדיאטה של 1200 קלוריות (מה זה אם לא הרעבה?). לא להתמודד נכון עם רגשות קשים. להיות מדוכאת מהמצב בלי לעשות עם זה משהו. העזרה הכי גדולה שאוכל לתת לך זה לגרום להבין שזה לחלוטין בחירה שלך ובכל רגע את יכולה לבחור אחרת. ברגע שתביני את זה תוכלי לראות את המציאות אחרת לגמרה. וברגע שתראי את המציאות אחרת תוכלי גם לבחור בחירות אחרות. בברכה, בלה

בוקר טוב ל-אחת. מלאת ניגודים את, חביבתי. מצד אחד את מכירה בעובדה של"התקף האכילה" שלך, אין שום השפעה על המשקל ומצד שני, את בוחרת לראות בו אבי-אבות כל האסונות. מצד אחד את לא שמנה בכלל ובד"כ אוכלת מאוד בריא. מצד שני, את בוחרת להפוך את האכילה שלך ל"בעיה". מצד אחד את מביעה צורך היסטרי לפתור את ה"בעיה" מצד שני, אין לך זמן לטרוח ולהשקיע בענין. קשה לך לבחור צד. אז בשלב ראשון, אני מציעה לך לקרוא שוב את מה שכתבת, התייחסי לזה כאילו זו מישהי זרה הפונה אלייך לעזרה.....מה היית אומרת לה? מה היית מציעה לה? יקירה, לי עושה רושם שאת בורחת מהתמודדויות בחייך, בענק. וזו הבחירה האמיתית. את מזינה את סיפור "בעייתך" ומטפחת אותו לרמת סיפור חייך. זה מאפשר לך לעסוק במשהו שהוא לא ממש הבעיה (את הרי לא שמנה ורוב הזמן אוכלת בריא). ואת יודעת שהוא לא ממש הבעיה, כי הרי לא ממש תקדישי בזה משאבים, כשה"תירוץ" הוא "אני סטודנטית" נשים המתאמנות אצלי, הן לעיתים גם סטודנטיות, גם אימהות וגם עובדות במשרה מלאה. אפילו, אני הייתי כזו. להשקעה בעצמך יש אפקט על הישגייך בכל תחום בחייך (לימודים, עבודה, הורות, זוגיות, פיננסים וכ"ו). את, ורק את היא המשאב של עצמך, לא תשקיעי במכונה הזו, תיפקודה יישחק. אין אנו מנהלות תהליכים משמעותיים של שינוי פנימי באמצעות הפורום או מיילים. כאן, אנו חושפות את הגישה ונותנות לה במה רחבה ככל הניתן. "ככל הניתן" בכל זאת קצת מוגבל. כל אחד צריך לשחרר משהו קצת אחר. אצלך, רמת השיפוטיות והביקורת העצמית מרקיעה שחקים. היא מונעת ממך הסתכלות רחבה ומקיפה, גורמת לך למזער את ה"טוב" ולהעצים את ה"רע". אצל כל אחד ההתנגדויות הפנימיות והאתגרים עולים וצצים במקטעים שונים של התהליך. אז לך, אחת, יחידה ומיוחדת במינה, כתבתי מתוך איכפתיות כנה, לשקף ולעורר מחשבה. מאחלת לך אושר ובעיקר קבלה. שלך לאה פינטו