פורום הרזיה ללא דיאטה

שמי מיטל ואני בת 33 בריאה בדר"כ. בחודש שעבר עשיתי בדיקת דם. כל הערכים היו תקינים, פרט לסוכר שעמד על 70. אני צורכת ביום הרבה סוכר באוכל ובמידה ןאני לא אוכלת אני עצבנית, ועייפה. כמו כן סבתי ז"ל הייתה חולה בסכרת. וכשהייתי בהריון של בני הראשון הסוכר שלי עמד על 180. לאחרונה להפתח רעב בלתי נשלט אצלי, משקלי כיום הוא 61 וגבהי הוא 158. אני משמינה מיום ליום וקשה לי לשמור על המשקל והפה. משתדלת לעשות הליכות, אבל בגלל החורף זה מתעקב. מה עושים כדי "לסתום" תאבון והוריד את הצורך בתחושת המתוק? אנא עזרי לי, אני מיואשת מאוד... תודה

שלום מיטל יש לך בלגן מבפנים המתבטא גם בבלגן מבחוץ כרגע מצבך טוב מאד בדיקות תקינות כמו גם המשקל אבל המשפטים שאת אומרת עלולים לסבך אותך ולגרום בעיות איפה שאין . אני ממליצה מאד לעשות סדר

האם ניתן לבצע דיקור לדיאטה בזמן שמנסים להיכנס להריון?

פני לפורמים אחרים.

שלום רבאני יש לי בעיה שאני מודע לה אך לא יודע כיצד לפתור אותה כאשר יש לי תחושת רעב נניח לפני ארוחת הצהריים יש בי את החשש שאני לא אשבע מהארוחה ולכן אני חייב לחפש את הדבר הכי גדול את הדבר שלפי דעתי אני אשבע ממנו (לכן בגלל זה אני לא יכול להנות מסלט או פסטה...) התחושה שלאחר הארוחה (שכנראה לה אני מחכה) הינה תחושת שובע מפוצצת ממש כך כאילו האוכל סגר את כל המקום ואפילו מחכה לאיזשהו תחושת אגרוף בגרון???!!! יותר גרוע זה כאשר אני מנסה להלחם בזה כגון אכילת סלט נניח אני כל זמן הארוחה חושב אם אני אשבע או לא אשבע מהארוחה ואפילו מנסה להוסיף לחם כדי שאני לא אדאג. אני חייב לציין שאני לא אדם שמן אך יש לי כרס שפעם היתה חמודה אך מתחילה להתרחב אני בן 32 גובה 1.85 ושוקל 100KG יחסית בסדר אני לא מסוגל לעשות דיאטה המחשבה לא לאכול גורמת לי לאכול יותר אשמח לפתרון ולהנחיות

שלום ליאור הפוסט שלך ממחיש תפישה מוטעית בנוגע לגופך, אך לא רק. דבריך משקפים הלך חשיבה מאוד דיאטטי ומגביל, גם אם בסיכומו של דבר אינך מגביל את עצמך. בתודעתך אתה חי את ההגבלה שאתה יוצר (צריך לאכול סלט, צריך לאכול מעט וכ"ו). מרגע שאתה יוצר את ההגבלה הזו (בעולם החשיבה שלך), באופן לא מודע אתה יוצר במקביל את ההתנגדות לחסך ולהגבלה. וההתנגדות הזו מיד מחפשת דרך לפרוץ את הגבולות שאתה, בעצמך, הצבת. זכור, כל חסך יוצר כמיהה, אובססיה. אתה מעיד על עצמך כמי שלא מסוגל לעשות דיאטה, אך בתודעתך אתה מאמין שזה מה שאתה צריך לעשות. כך שגם אם אינך עומד ב"כללי הדיאטה" , אתה שבוי בה והיא מנהלת את האכילה שלך במידה רבה. אין ספק שעליך לעבור תהליך של שינוי התפישה וההבנה שלך את עצמך על היבטיך הביולוגיים, הרגשיים והקוגנטיביים. כרגע אתה מגיב לרעב רגשי (פחד שלא יהיה, פחד שלא תהיה שבע) ואין קשר בינו לבין הרעב הביולוגי שלך. אתה אוגר מזון (מגיע לתחושת פיצוץ) - למה? מי אוגר מזון? באילו מצבים אנשים אוגרים מזון? יש לי רעיון - אתה, משום מה, לא מאמין שמזון יהיה זמין לך, אתה מאמין שאם לא תאכל עכשיו המון, אתה תהיה רעב. והרעב מפחיד אותך נורא. אך המציאות היא שאנו חיים בעולם של שפע, יש הרבה מזון סביבנו כל הזמן. אז מה יקרה אם תוך פרק זמן כלשהו, תחוש שוב רעב? בנוגע להגדרת השובע שלך, הייתי רוצה לאמר משהו. הגוף שלנו לא מיועד להיות מה שאנו קוראים לו "שבע". האכילה מיועדת להביא אותנו למקום של אי-רעב ולא מה שאתה קורא לו "שובע". מאכילה אתה אמור לצאת מסופק ולא רעב יותר. לא שבע, לא מפוצץ, לא מפוטם. עצם אי הנוחות לאחר ארוחה גדולה מדי היא סיגנל של הגוף שקורא לך "עצור". ליאור, לדעתי נדרשת כאן עבודה על צורת ההסתכלות שאתה מביא.לעולם האכילה שלך. כרגע, אתה מביא תפישת עולם שיוצרת חוסר הרמוניה ליחסים שלך עם מזון ועם הגוף שלך. כרגע, האכילה שלך מווסתת ממקום של פחד שהוא תוצר אמונות מעוותות. מאחלת לך יום נעים שלך לאה פינטו

שלום לכם אני כבר הרבה זמן מנסה להדיג עבודה ולא מצליחה בגלל המראה שלי כניראה כי אני שנה אני שוקלת 98 ק"ל ואני מאוד שמנה הלכתי לדיאטית וזה לא כול כך עוזר כי אני מאוד מיתפתע העם תוכלי לעזור לי לאכול נכון ואיךך עושים דייאטה ?בלה! לאה ! עזרו לי אני מאוד מבקשת

בוקר טוב לך מעניין שבחרת לקרוא לעצמך כך. האם זה בגלל נושא הפורום? האם בגלל ההזדהות הגדולה שלך עם מזון? או כי את רוצה להצהיר על משהו? ואולי הכל ביחד. בכל מקרה, מעניין. יקירתי, אני לא אלמד אותך איך לעשות דיאטה מסיבה מאוד פשוטה, הגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה. אינני מאמינה שדיאטה תפתור לך לא את בעיית ההשמנה ולא את הקושי התעסוקתי. למעשה, להלך הרוח הדיאטטי יש תרומה לא מבוטלת ואף משמעותית למציאות הנוכחית שלך עם גופך. אז איתך הסליחה, אני לא נרתמת להחמרת הבעיה. אם את רוצה לפתור את בעיית ההשמנה שלך געי במקור שלה. והמקור שלה הן האמונות שלך לגבי עצמך, האמונות שלך לגבי האוכל (וחוזר לכינוי שבחרת), אמונות שלך לגבי הגוף שלך. ממליצה לך בחום על תהליך שינוי מבפנים. עושה גם רושם שיש לך רווח סמוי ומאוד גדול בהשמנה שלך. שהרי אם לא היתה ההשמנה, על מי היית יכולה להטיל את האחריות לקושי שלך במציאת עבודה? את לא הראשונה שמתקשה להשיג עבודה. והמתקשים להשיג עבודה אינם בהכרח אנשים שמנים. אחרת, היינו רואים תופעה מאוד בולטת בלשכות התעסוקה, ערב רב של אנשים שמנים. האם זו התמונה? ממש לא. מלבד הרווח האפשרי הזה, יש גם פחד. פחד שנובע מהמחשבה שכדי להיות רזה עלייך לעשות ויתורים כואבים, מאמץ על לעמוד בפיתויים. אני רוצה לעודד אותך ולהפיח בך תקוות אמת - לא צריך לסבול כדי לרזות. ישנה דרך אחרת ואפילו מהנה וממליצה לך לקרוא את השרשור שהתחילה הילה (מתחתייך). יקירה, בלי להכיר אותך, יודעת שגם את יכולה, אם רק לא תוותרי על חלומך לחיות בנוחות עם עצמך. ואת יכולה להתחיל בכך שתפסיקי לראות את עצמך ולהציג את עצמך כגוש בצק (פיצה), ותתחילי לראות את עצמך כאדם שיש לו חלומות, רצונות, יכולות ומשאבים. את הכינוי שבחרת לפוסט שלך את כנראה לוקחת גם לראיונות עבודה ושוכחת שאת הרבה מעבר לזה. אני בטוחה שאת הרבה מעבר לזה. מקווה שהארתי ועוררתי. וחלילה לא פגעתי. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו

קראתי באיזה פורום שאם אוכלים רק שהגוף מאותת על רעב אז לא משמינים כי הגוף שלנו מתוכנן לאכול בזמנים מסויימים רק שהוא זקוק למזון. כלומר רק שהאכילה היא ריגשית עקב לחץ, שיעמום עצב וכו' אז משמינים? והשאלה השניה היא אם מקשיבים לגוף אז איך יודעים מה לאכול?

שלום שרון הגוף שלנו אינו מתוכנן לאכול בזמנים מסוימים. הגוף שלנו מווסת את האכילה שלנו בהתאם לצרכיו. כשאנו אוכלים בתגובה לסיגנלים הביולוגיים של גופנו (רעב), אנו מספקים לו את צרכיו ולכן הוא לא יאגור הוא ינצל וישתמש באנרגיה וברכיבים המגיעים מהמזון הזה. השמנה (למעט מקרים פתולוגיים) תמיד מתרחשת על רקע של אכילה רגשית. ז"א כשאנו צורכים מזון ללא קשר לצרכים של הגוף. לגוף אין מה לעשות עם התוספת הזו, הוא אינו זקוק לה ולכן יאגור אותה. יש לציין שהשמנה מתרחשת על רקע אכילה רגשית מתמשכת ולא נקודתית. מסיבה זו, אני ממליצה לך להוריד מהכותרת את המילה "רק". כשאת מגבילה את האכילה למצבים מסוימים, את חיה בחוסר חופש וזה דיאטטי לכשלעצמו, ולכן מאוד מאוד לא מומלץ. אנשים רזים אמיתיים אינם אוכלים "רק" כשהם רעבים. האכילה שלהם מווסתת בעיקר ע"פ סיגנלי הגוף אך יש להם גם התשתית התפישתית שלא עושה ענין מאכילה שאינה בתגובה לרעב. לשאלתך השונה, פשוט שואלים: מה הכי בא לי? מה יהיה לי הכי טעים? ונותנים לגיטימציה לכל מה שעולה. שתי השאלות שלך מעוררות בי תחושה שאת מחפשת פרקטיקה שהולמת גישה דיאטטית, כאילו את מחפשת מערכת חוקים של "עשה ולא תעשה" - וכאן הטעות הגדולה שלך. אנו עוסקים כאן בשינוי גישה. שינוי גישה איננו טכניקה הוא שינוי צורת התייחסות, פרשנות וחשיבה. אם את מנסה לעבוד עם מנגנון הרעב-שובע שלך מתוך ראש דיאטטי תמצאי עצמך בסוף באותה נקודה ובאותו מקום שנאבק וטרוד בהתעסקות אובססיבית עם האוכל והגוף. מקווה שאני טועה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אז מה את ממליצה? לא הבנתי איך לשנות חשיבה, איך אני מקבלת את החשיבה של האנשים הרזים, אולי פשוט למרות שהם אוכלים גם ג'אנק הם יותר פעילים. מה הסוד שלהם?

יש לי שאלה ממזמן, לפני כמה שנים, ראיתי בערוץ הקניות מוצר שהוא בעצם כמו שני דברים קטנים כאלה, גוש כזה.. הבנתי שיש בו תערובת של צמחים לא זוכרת בדיוק אבל מה שעושים זה כשמרגישים צורך לנשנש או רעב, מריחים, וזה מדכא את התחושה וכבר לא רוצים לנשנש או לאכול... אני לא ממש מוצאת את המוצר הזה כיום ואני גם לא יודעת איך קוראים לו ככה שקשה בכלל לחפש.. מישהו הבין על מה אני מדברת?

מורן יקרה, חוש הריח,הוא אחד החושים הנפלאים ביותר בכל מה שקשור למזון,הוא אחד מהחושים שדרכם אנו נהנים מהאוכל,חוש שעוזר לנו לדעת האם האכול שאנחנו אוכלים הוא לא טרי או מקולקל. כמרגישים רעב,ומריחים ריח של אוכל,ריח טוב ומפתה אין תענוג גדול מזה לאכול ולהנות מהאוכל. השאלה הנשאלת מה זה לדעתך רעב? האם צריך ללכת ולהריח משהו נוגד את הריח הנפלא של מזון טרי וטעים? האם צריך להתנגד לתחושה כה נהדרת? ממליצה לך לעיין בפורום ולהתוודא לגישה חדשה שבה גם לריח יש מקום מכובד,כמו לכל שאר ההוויה של הגוף,החושים,התחושות והרגשות ולא לחפש פתרונות במקום אחר כאשר הכל נמצא פה תחת ידיך בגוף שלך.

שלום לכולם, ברצוני לשתף את קוראי הפורום בתהליך האימון שאני עוברת בגישת "הרזיה ללא דיאטה". הגעתי אל לאה שבעה מדיאטות שגרמו לי רק לחוש רעבה ומתוסכלת, אבל עדיין שבוייה בעולם מושגי של "אסור", "צריך", "בריא" ועוד אין סוף פרדיגמות דיאטטיות. התחלתי את האימון. האמנתי בדרך החדשה, היא נראתה לי בריאה ושפויה, ופעם ראשונה מצאתי דרך שעצם ההליכה בה שימחה אותי (בניגוד לדיאטות השנואות, ששם אנו רק כמהים כל העת להגיע למשקל המיוחל). ככל שהתהליך התעצם עלו עוד ועוד ספקות: אולי זה לא יעבוד? אולי זה טוב מדי בכדי להיות אמיתי? אולי יש אנשים (אני לדוגמא) שפשוט נולדו להיות שמנים ושום דבר לא באמת יעזור להם? אולי אחזור לדיאטות המוכרות? היו עוד הרבה משפטים יצירתיים כאלה. העלתי בפני לאה את כל הספקות, בזה אחר זה, והיא גרמה לי להבין שהספקות האלה עולים מפני שאני הולכת בדרך שהיא באמת חדשה וזה טבעי ואפילו הכרחי. היא נתנה לי כלים להתמודד עם הספקות, ולאט לאט הם פינו את מקומם לתוצאות שאני מתחילה להבחין בהן בבירור. אני עדיין בעיצומו של התהליך, השינוי מתרחש בי כל העת. אני לומדת להיות קשובה לגוף שלי, שלמרבה הפתעתי שואף להיות רזה! (אני רוצה לנצל במה זו ע"מ להתנצל בפניו על כל האשמות השוא, ועל כך ששפטתי אותו במשפט לא הוגן, בלי לתת לו את ההזדמנות להוכיח את חפותו). אני לומדת פתאום לפקפק באמונות מגבילות שנראו לי האמת בהתגלמותה. זה דורש הרבה אומץ ונכונות לשחרור הישן וקבלת החדש, אבל זה כל כך מהנה ומשתלם. אני מודה מקרב לב ללאה על הליווי האישי האכפתי שנשאר איתי לאורך כל השבוע ועל כל הדברים שאני לומדת באמצעותה. תודה לבלה ולאה על הפורום הנפלא שפתח בפניי את הדרך החדשה שאני הולכת בה. אשמח להמשיך לשתף בהמשך התהליך. הילה.

תודה על השיתוף, האם אפשר לשאול כמה זמן את בתהליך? והאם ראית תוצאות מדידות כגון ירידה בהיקפים?

שלום שואל/ת יקר/ה, אני נמצאת בתהליך כבר שלושה-ארבעה חודשים. אני חייבת לומר שהתהליך שונה מדיאטה גם בתוצאות. בדיאטה אנו רואים תוצאות של ירידה במשקל כבר מהשבוע הראשון. תהליך ההרזייה ללא דיאטה הוא אחר, בהתחלה השינוי הוא רק בחשיבה ובגישה (אצלי זה היה כך לפחות) ואחרי זמן מה (אני מניחה שגם כאן, כל אחד והקצב שלו) פתאום שמים לב שההיקפים מצטמצמים. המכנסיים מתחילים להיות גדולים עליי, החולצות מרווחות יותר. אני לא נשקלת, לכן איני יכולה לומר כמה ירדתי בקילוגרמים, ויש לי כאמור עוד כברת דרך, עם זאת, כל היחס לעצמי ולגוף השתנה, אני מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, והכל מתרחש באופן טבעי, ללא כפייה של כללים חיצוניים. מקווה שעניתי על שאלותייך, הילה.

אני מבינה את כל רעיון הגישה ומאוד מתחברת אליו. אני יודעת שהבעיה אצלי היא שאני בראש של דיאטה, אבל איך אני מצליחה לשנות את דרך המחשבה הזאת?? אני כל כך רוצה לצאת מהמעגל הזה של הדיאטות ולחזור לחיים שפויים עם הבנה והקשבה של גופי, ויודעת שכל זה יקרה רק כאשר אצא מהחשיבה הדיאטתית, אך כבר זמן לא מועט שאני מנסה ומנסה ופשוט לא מצליחה..

שגית שלום. התשובה היא מאד פשוטה לאיך . איך הופכים להיות נהגים - לומדים. איך הופכים להיות רופאים - לומדים. איך הופכים להיות מהנדסים - לומדים. כל שינוי עמוק מחייב תהליך של למידה. תהליך המורכב גם מידע וגם מחוויה , תהליך שבסופו את הופכת למשהו אחר. בגישה הזאת זה לא שונה - צריך לעבור תהליך של למידה אשר ישלב גם ידע וגם חוויה ואז תוכלי להשתנות - להפסיק להיות מנוהלת על ידי ראש של דיאטה, להתחיל לכבד את הגוף שלך ולנהל את האכילה שלך ממקום אחר לגמרה. שיהיה לך יום מקסים, בלה

שלום לכולן,לפני שנה וחצי הייתי חברה בשומרי משקל וירדתי ממש יפה,כל עינין הקבוצה והפגישות השבועיות עשו לי את זה. אבל יש לי קונפליקט רציני. התוודעתי לפורום שלכם ואני ממש אוהבת את הגישה שלכן וממש מאמינה בה,חזרה לשומרי מישקל משמעה היא לספור נקודות ולהגיד לגוף שלי כמה הוא צריך לאכול. מצד אחד אני מרגישה שיש לי צורך במפגש השבועי,אם זה בגלל החברה(להיות בחברת שמנות אחרות שמבינות את שעובר אלי ולא שופטות אותי.)ואם זה כי תהיה שקילה יהיה מעקב. אבל הקטע ששומרי מישקל מגביל אותי במס נקודות שאותו אני צריכה לאכול,שומרי משקל גם מאמנים שצריך ואפילו חייב לעשות ספורט. בה לי לחזור כי נהנתי מהמפגשים וגם כי הייתה לי מוטיבציה מאוד גבוהה(אולי עינין התחרות עשה את העבודה),אבל אכן נהנתי ללכת לפגישות וירדתי ממש יפה. עכשיו שיש לי את האינפורמציה החדשה שהקנתן לי אני תוהה איך לחזור,ואיך לשלב עם השניים. להנות מהמפגשים ואפילו השקילה השבועית,אבל לא לספור נקודות אלא להיות קשובה מאוד לגופי ולצרכים שלו,להקשיב למה שיש לו להגיד לי. אני מרגישה צורך במיסגרת,ומצד שני קשה לי לקבל את כל הקיזוזים של הנקודות וכו. מהרגע שגיליתי את הגישה שלכן די שיחררתי רסן ויגוע לי שזה לא המטרה,אבל אחרי שנים של אסור ומותר ברור לי ששיחחרור הרסן הזה מיתבקש ואני אכן מקבלת אותו,אבל עבר כבר מספיק זמן ואני לא מוצאת מה ללבוש בארון יותר והחלטתי שאני זקוקה למסגרת שאותה אני אוכל להרשות לעצמי מבחינה כלכלית. עכשיו שאלתי עליכן היא כזו. האם יש מיפגשים קבוצתיים של השיטה שלכן? האם אימון קבוצתי יכול לתת לי את המענה? והאם לדעתכן אפשר לשלב בין שומרי מישקל שאני אישית מרגישה שלחזור לקבוצה יעזור לי מאוד(בגלל נסיון העבר)לגישה שלכן. לאכול מה שהגוף צריך וללכת לפגישותץ עם שקילה שבועית? האם זה ניגוד אינטרסים מוחלט? מחכה לתשובה מכן,תודה.

נועה היקרה. בואי ואתן לך דוגמא. תארי לך שהלכת פעם לטיול בפריז, נהנית היה לך ממש כייף וצברת חוויות,ותארי לך שכל הזמן נסעת לשם גם כי כולם נסעו וגם כי לך היה כייף, ותארי לך שפריז בשבילך זה מקום מוכר נחמד וידוע ויש בך צד שכל הזמן רוצה לנסוע לפריז, ותארי לך שיום אחד פגשת חברה שנסעה לדלהי ווהיא מספרת לך ששם הכל שונה - הצבעים הריחות האנשים החוויות. אז עכשיו יש בך צד חדש שהתעורר ,צד סקרן צד שנימאס לו מפריז שרוצה גם הוא משהו אחר לגמרה, ולעומתו אותו צד שהיה בפריז כבר הרבה פעמים שאומר לך - נוסעים לפריז וזהו. אז בקשר לשאלה שלך האם אפשר לשלב את הגישה שלנו יחד עם גישה של שומרי משקל אענה לך בשאלה משלי - האם אפשר לנסוע גם לפריז וגם לדלהי באותה נסיעה? זה לא עיניין של ניגוד אנטרסים, זה פשוט משהו אחר לגמרה, ואם תנסי לעשות שילוב את רק תהרסי גם את השיטה החדשה הזאת כי מוחך ינסה להפוך אותה לסוג מסוים של דיאטה ואז זה יהיה אבוד מכיוון שבתודעה שלך הגישה תזוהה כדיאטה = מה שמזוהה כאויב=מה שאומר שבשום פנים אין לשתף איתו פעולה. נועה , עליך לבחור. בחיים אנחנו כל הזמן בוחרים והרבה פעמים צריך להחליט לכאן או לכאן. יש לי תחושה שעוד לי מיצית לגמרה את דרך הדיאטה ושומרי המשקל,יש לי תחושה שהדרך הזאת נראית לך עדיין נכונה, מתאימה ויכולה לתרום לך. במצב כזה, עצתי הכנה תלכי לשומרי משקל. כדי לעשות את הגישה שלנו , את חייבת להיות משוכנעת לגמרה שאת יותר לעולם לא עושה דיאטה, שנימאס לך מהגבלות, ספירות ודיאטות. רק ממקום כזה תוכלי לבוא פתוחה כדי להפנים ידע חדש. אז תחשבי עם עצמך טוב ותחליטי לאן טסים הפעם, תמיד יש את הפעם הבאה... בלה

מעונינת אם אפשר לשתך אותי במתכונים מענינים

חברה שלי מעוניינת לרדת במשקל, לעיניין יש חשיבות רבה בעיניה ואני מנסה לתמוך ככל שביכולתי. לאחרונה גילו בבדיקת הדם כי ברמת הפעילות של בלוטת התריס התוצאה היא "גבולית" (תת-פעילות). היא לא מטופלת בתרופות. ולפי מיטב הבנתי הדבר יכול לפגוע בדיאטה שלה. היא שומרת על תפריט של 1200 קלוריות ליום, מעט מאוד שומנים וכולסטרול. בפברואר היא מתחילה אימוני אירובי (3 פעמים בשבוע), ככל הנראה שהיא גם תצא להליכה פעם, פעמיים נוספות במהלך השבוע. האם קצב הירידה במשקל יהיה איטי בהרבה מהרגיל?(דבר שיכול לגרום לתסכול רב אם מורידים רק חצי קילו בחודש). תודה מראש.

שלום למודאג למען הגילוי הנאות אתחיל ואומר שהגישה בה נוקטת חברתך היא בעייתית בפני עצמה ואותה אני מוצאת מדאיגה הרבה יותר מבעיית הבלוטה. ותוהה, כמה זמן זה יימשך ומה יקרה יום אחרי שזה יגמר? ועד כמה היא נהנית ותמשיך להנות מההגבלה הזו? ומעל הכל, הפריזמה דרכה היא רואה את יית שמנה שלה. גישתה אינה מתיישבת עם גישת הפורום כלל וכלל אך כיוון שלא זו השאלה, אתעלם מהסוגיה העקרונית הזו (למרות שלא קל) ואענה באופן ישיר. בלוטת התריס אחראית (בין השאר) על קצב חילוף החומרים בגוף. כשהיא נמצאת בתת-פעילות, המשמעות היא ירידה בהוצאה האנרגטית של הגוף. אם שומרים על אותו סטטוס של צריכה יתכן שנחווה עליה במשקל או תקיעות (תלוי במאזן כמובן). מצד שני, לפעילות גופנית יש כמובן את הכח להעלות את חילוף החומרים כיוון שחילוף חומרים אינו רק פונקציה של מאזן הורמונלי אלא גם פונקציה של מסת שרירי שלד. כך שאינני יודעת לנבא את ההשפעה של שינוי רמת פעילות הבלוטה על משקל גופה, היא תצטרך לעקוב. ומרגישה שוב את הצורך לחזור ולאמר, גישת ההרזייה לא דיאטה אינה אומדת תהליך הרזייה ע"פ משקל גוף ואינה רואה בגישה המוצגת כאן דרך נכונה להרזייה. בברכת יום נעים שלך לאה פינטו

קודם כל, תודה רבה על ההתייחסות והתגובה המהירה שלך לנושא. אני אציין כי היא קובעת היום תור לדיאטנית קלינית בקופ"ח על מנת שתרכיב לה תפריט מתאים. אולי זה לא מקובל כ"כ לשאול פה ולבקש ממך דבר שכזה, אך אני אשמח אם בכל זאת תוכלי לפרט ולהסביר מה מדאיג בגישה זו. תודה רבה לך והמשך יום נעים.

שלום, בשנתיים האחרונות מאד שמנתי,אני לא אוהבת איך שאני נראית ולא מצליחה להרזות. יש לי חולשה למתוקים (שוקולד,עוגות,קרמבו וכו),לא עומדת בפיתוי...כמו כן, כשאני בבאסה/עצבנית אני ישר חייבת לאכול משהו מתוק ואז אני כועסת על עצמי.איך אוכל להתמודד עם הרצון למתוק כל הזמן,ולהיות יותר בשליטה על המזון שנכנס לגופי???

היי, אני כבר יכולה להגיד שהיתה לי בעיה דומה לשלך ובאיזה שהוא מקום תפסתי את עצמי להתמודד עם העניין ביום יום. מה שאני עושה כבר חודשיים זה לרשום במחברת כל מה שאני אוכלת ובאיזה שעה וכן פעילות גופנית. כך אני מרגישה שליטה טובה על מה שאני אוכלת ואפילו המצפון קצת עובד אם אני כותבת במחברת יותר מידי..... דבר נוסף, אני גיליתי שפחמימות מסוימות מספקות אנרגיה טובה יותר מהמתוקים ובעזרתם אין לי צורך במתוקים. למשל, להתחיל את הבוקר עם קרקר או פרוסת לחם קל עם גבינה לבנה או דומה במקום קורנפלקס בחלב שהייתי רגילה ושהיה רק פותח לי את התיאבון יותר. לקפה של אחה"צ החלטתי לצרף מספר שקדים טבעיים לא קלויים במקום משהו מתוק ליד וזה עוזר לי פעמיים גם במקום מתוק וגם מחזק כי לא תמיד אני אוכלת משהו בשרי ביום וכך אני משלימה לי את ה- B ויטמין למינהם. צריך להתרגל לאורח חיים אחר ומותר חטא קטן מידי פעם, דגש מידי פעם ועדיף לעיתים רחוקות. לא תמיד קל אבל צריך לקחת החלטה ולא לוותר ולנסות לעבור את הימים הראשונים בסבלנות ואח"כ זה כבר נכנס לאורח חיים בריא. תוסיפי לך גם מספר פירות ביום, מסתבר שיש להם את המתוק הנחוץ וגם בריא. אז בהצלחה רבה!!!!! שבוע טוב

שלום רותי אין ספק שאת מרגישה סיפוק בדרכך ואני אהיה האחרונה לקלקל לך. את מביאה גישה שמתמקדת במזון ומוכיחה את עצמה ככשלון עבור אנשים רבים מדי. אני מאוד מכבדת את בחירתך בגישה שאת מוצאת נכונה עבורך ורוצה לציין כי תהום מפרידה בין הגישה שאת מביאה לבין גישת ההרזייה ללא דיאטה שהיא דגל הפורום הנוכחי. בגישת ההרזייה ללא דיאטה לא קיימים מושגים כמו "חטאים" או פיתויים", זוהי אינה שפתם של אנשים רזים וגם רישום מזון אינו חלק מהתנהלות חייהם. ע"פ גישת ההרזייה ללא דיאטה איננו מגייסים את רגשות האשם (מצפון) שלנו ככח מניע ולא מתמקדים בשליטה חיצונית אלא בתקשורת טובה עם הצרכים הפיזיים, הרגשיים והמנטליים שלנו. כך שאם אנו רוצים לרזות על מנת להשאר רזים עלינו להתחיל משינוי החשיבה שלנו (ולא שינוי אורח חיינו). אם אנו רוצים להפוך לאנשים רזים עלינו לממש מערכת יחסים אחרת לגמרי עם המזון. הגישה שאת מתארת מתאימה בהחלט לפורומים העוסקים בדיאטה. זהו פורום אחר. מאחלת לך המשך מוצלח בדרכך. יום נעים שלך לאה פינטו

היי קרן שאנ מתמקדים ב"חולשות" שלנו אנו נחלשים. כשאנו מתמקדים ב"עוצמות" שלנו אנו מתעצמים. מן חוק טבע שכזה. מתי נולדה ה"חולשה" הזו שלך, קרן? האם תמיד ראית את עצמת חלשה מול שוקולד? אני בטוחה שלו. לדעתי זה קרה ביום בו נתת לשוקולד את הכח. ביום בו התחלת ליצור קשר בין הגוף שלך לשוקולד. האמת היא שהשוקולד לא אשם בדבר ואולי אפתיע אותך בכך שאומר שאין מזונות משמינים בדיוק כפי שאין מזונות מרזים. ההמ היא תולדה של חוסר קשב לצרכים של הגוף שלך ולצרכים הרגשיים שלך כמו גם לחוסר סיפוקם. אז מה שאני רוצה להציע זה להניח לשוקולד ולתת ל להיות פשוט מי שוא, רק שוקולד. ובמקום זאת, למקד את תשומת הלב שלך בעצבנות שלך ובבאסה ולהתחיל להכיר ברגשות שלך, לקבל אותם, לא לברוח מהם וללמוד לתת לעצמך מענה הולם וראוי. וגם אם תאכלי, תוך כדי למידה, שוקולד. שום דבר לא קרה. קרן, כל עוד תעבירי את האחריות להשמנה שלך אל השוקולד, לא תוכלי לקחת אחריות של ממש על חייך. חשבי על זה ומקווה שתפיקי אתהמיטב. יום נפלא ופורה שלך לאה פינטו

שלום אני פועלת לפי השיטה שלכם אוכלת רק שרעבה פיזית ולא רגשית, ויש לי בעיה יש שבוע שאני מורידה בו קילו וחצי ושבוע אחרי זה מעלה שתיים ואני פועלת לפי השיטה, אני לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה

שלום קרן ראשית אומר שעצם התנסותך מבורכת. שנית ארצה לאופן בו מובאים הדברים, כמו גם לשאלתך עצמה. כשאת כותבת "אני פועלת ע"פ השיטה שלכם" - אינני יודעת על איזו שיטה את מדברת כיוון שאנו עוסקים כאן בגישה ולא בטקטיקה בודדת. מה שעוד מבחין לי את חוסר ההלימה בין גישתך לגישתנו או לפחות לגישתי היא העובדה הפשוטה שאת נשקלת כל שבוע. ובכלל הרעיון של למדוד הרזייה באמצעות משקל גוף. ודבר חשוב נוסף שהוא נגזרת של חשיבה דיאטטית הוא אומדן תהליך ההרזייה בק"ג. בתהליך של הרזייה ללא דיאטה אנו חוים את ההרזייה בעיקר באמצעות ההיקפים שלנו (זוהי מסת השומן ולא המשקל) וכשמסת השומן מצטמצמת הביטוי המשקלי יהיה קטן ממה שאת מתארת. המשקל אינו מעניין אותנו, ההיקפים כן. ולכן בטווח הארוך אנו נראה ביטוי משקלי בק"ג, ולא בצעדים הקטנים והחשובים של התהליך עצמו. מעבר לכך, התבנית שאת מתארת אינה מייצגת תבנית הרזייה ע"פ הגישה של הרזייה ללא דיאטה אלא של הגישה ההפוכה. אני מתרשמת שאת מתנהלת מתוך מקום תוצאתי גרידא. זהו מקום שיוצר לחץ והרבה חוסר מודעות לפרטים הקטנים אך החשובים. ממש בלי קשר לתנודות המשקל שלך, אינני יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת "רעב", ע"פ אלו פרמטרים נקבעת האבחנה הזו? יקירה, אם לא מוצא חן בעינייך האופן בו הגוף שלך מגיב לך, מקדי את תשומת ליבך בעשייה שלך, בשיתוף הפעולה שלך עימו, במה שאת יכולה לעשות אחרת כדי ליצור תגובה טובה ויציבה. המיקוד במשקל מסיט אותך מהדרך. שבת שלום שלך לאה פינטו

שלום! לאחרונה החלפתי מגלולות של דיאנה 35 ליסמין. בעקבות הגלולות אני מרגישה רעב, ממש רעב. אני יודעת שזה יחלוף בעוד חודש חודשיים, אך אני פוחדת להשמין ( אני גם ככה צריכה לרדת כ-8 קילו ונלחמת להורידם). האם יש לך עצה מה עלי לעשות בכדי להתמודד עם הרעב? (מלבד שתיית מים ושתיה חמה?). תודה!

שלום לך. על פי הגישה שלנו את פשוט חושבת לא נכון - מחשבה לא נכונה משולה לניווט על פי מפה מוטעית. מה יקרה אם תנסי להתמצא בתל אביב על פי מפה של ירושלים? מן הסתם תלכי לאיבוד. יש כל מיני הנחות יסוד במחשבה שלך המפריעות לך לרדת ולהישאר רזה. אשאל אותך מספר שאלות נסי לענות עלהן למרות שהן מעצבנות קצת. מי אמר שהרעב הוא בעקבות הגלולות? מה כל כך רע בהרגשת הרעב? למה את חושבת שתשמיני ?על סמך מה את מבססת את העובדה הזאת? למה את פוחדת להשמין?למה את נלחמת עם עצמך מה לדעתך זה ישיג? מי אמר שאת צריכה להוריד דווקא 8 קג? ובקשר לשאלה מה לעשות עם רעב - מאד פשוט - לכבד אותו - לאכל. וזה כמה שנשמע לך מוזר יעזור מאד. בקיצור ניתול את חושבת דיאטה את פועלת דיאטה ולכן יש לך תוצאות של דיאטה (מלחמה עם עצמך, קילוגמרים שלא עוזבים ומן הסתם פגיעה באיכות חיים). אנחנו מציעות צורת מחשבה אחרת מפה אחרת ותוצאות אחרות. בברכת סוף שבוע מקסים. בלה

בעקרון אני משתמשת בגלולות פמינט (יש בה מעט הורמונים), ואני לא עליתי במשקל. אבל חשוב להבין ולזכור שכדי לשמור על הגזרה צריך לאכול נכון, ולהתאמן. אם את חושבת שזה בגלל הגלולה תפני להתייעצות עם הרופא שלך.

דפדפתי קצת בעמודי הפורום ועלו לי כמה שאלות אשמח אם תענו לי.. קודם כל, אני יודעת שתחושת שובע מתחילה רק 20 דקות לאחר האכילה, מכאן נשאלת השאלה איך בזמן הארוחה אני יודעת מתי אני שבעה? שאלה נוספת היא כיצד אני יודעת מה גופי צריך? לדוגא כשאני מרגישה רעב איך אני יודעת מה עליי לאכול, ההבדל בין מה שבא לי לבין מה שגופי זקוק לו. ושאלה אחרונה (ושוב סליחה על גל השאלות) היא פרטית יותר, אצלי בעבודהיש שעות עבודה מסויימות לאכול, ולא תמיד אני רעבה בהן אך אם לא אוכל בהן אני אהיה רעבה בשעות מאוחרות יותר...אז עליי לאוכל למרות שאיני רעבה? המון תודה על הסבלנות...שני

שלום שני אינך צריכה להתנצל על גל השאלות. זוהי במה לשאלות, קחי לעצמך את חלקך במרחב (זה אינו בא על חשבונו של איש) ואנו נעשה את המיטב לתת תשובות לשביעות רצונך וברוח הפורום כמובן. שני יקרה, את מתחילה את הפוסט שלך בהנחת יסוד שהיא בגדר קביעה שאין לערער עליה ואומרת "אני יודעת שתחושת שובע מתחילה רק 20 דקות לאחר האכילה". העובדה שאת "יודעת" משהו מגבילה את החופש שלך ללמוד משהו חדש. את יודעת שאנו כל הזמן יודעים הרבה דברים, ומרוב שאנו יודעים, אנו מוצאים את עצמנו לא יודעים כלום. ותחילת הפוסט שלך היא דוגמא מצויינת. את יודעת שתחושת השובע שלך מתחילה 20 דקות לאחר אכילה אבל את לא יודעת מהי התחושה הזו בכלל. שהרי אם זה כ"כ ברור שתוך 20 דקות מתחילת הארוחה את אמורה להיות שבעה, מדוע לא להסתכל בשעון, למדוד 20 דקות ולקבוע - עכשיו אני שבעה? נשמע מצחיק, נכון?! אני בטוחה שאת גם יודעת הרבה דברים על מה שהגוף "צריך" ואת מכירה לפחות כלל אחד בתזונה נכונה. אז איך זה שאינך יודעת מה גופך צריך? אז מה זה בעצם "לדעת"? ואיך מה שאת "יודעת" רלוונטי לגבייך? אלה אינן שאלות פילוסופיות, אלה הן שאלות מהותיות הנוגעות לאופן בו תפישת הידיעה שלך מנהלת אותך. בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו מפסיקים לדעת דברים כלליים ומתחילים לחוות, להרגיש. בתהליך של הרזייה ללא דיאטה אין דבר שהוא ברור מאליו ואנו לא מקבלים דבר רק בגלל ש"ככה אומרים" או כי סתם "ככה זה". אנו לומדים לחוות ולומדים לתת מקום (עם הרבה כבוד) לחוויה האישית שלנו. מכאן, את יכולה להבין של- 20 דקות הללו אין שום משמעות בתהליך הרזייה. למעשה, השעון לא מעניין אותנו כלל. כדי לדעת מתי את שבעה עלייך ללמוד להגיע לחווית האכילה ממקום שמרגיש ולא ממקום שיודע או חושב. מעבר לכך, יש לי קושי עם שאלות כ"כ פרקטיות. לא מהסיבה שאין תשובות פרקטיות אלא מסיבה אחרת לגמרי. הפרקטיקה הזו באה מהלך רוח וחשיבה מאוד דיאטטיים. אני מתרשמת שאת מחפשת (באופן טבעי ובהתאם לרמת המודעות בה את נמצאת כרגע) קודים וחוקיות ברמה ההתנהגותית. הרזיה ללא דיאטה אינה מתמקדת בהתנהגות אלא במה שמייצר אותה. כשאת מודעת למה שמניע את התנהגותך את גם מתחילה להיות מסוגלת לנהל זאת מהמקום הנכון ביותר עבורך. הפתרונות לכל שאלה נמצאים אצלך. כל שאת צריכה זה ללמוד לעבוד עם עצמך בצורה יעילה יותר, ולא רק עם גופך אלא גם עם עולם החשיבה שלך. כשתהיה לך המסוגלות הזו, הפתרון לזמני האכילה בעבודה יעלה מתוך החשיבה היצירתית שלך ודי בקלות. האבחנה שאת עושה כרגע בין "מה שבא לי" לבין "מה שהגוף צריך" - אף היא, אבחנה שיוצאת מדפוס חשיבה שאומר כי יש ניגוד אינטרסים בינך לבין גופך. זה לא בהכרח נכון. ואולי את חושבת שאם בא לך שוקולד זה לא יכול להיות מה שהגוף שלך צריך כי האמת מבחינתך היא ששוקולד זה האסון בהתגלמותו (זו כמובן היתה דוגמא כללית). את מוצאת פער בין מה שאת מאמינה שנכון ומשליכה זאת לגופך לבין מה שהכי בא לך (ואותו את מנתקת מגופך.....זה סתם יצר רע). שני יקירתי, אני מבקשת לעורר אצלך חשיבה ולפתוח זוית מבט חדשה. הדרך להצלחה בתהליך הרזייה ללא דיאטה אינה עוברת רק דרך מנגנון רעב ושובע. זוהי דרך של שינוי תפישה והתייחסות מן היסוד. מקווה שלא עוררתי יותר מדי התנגדות ובכל זאת תמצאי משהו לקחת. תודה על נוכחותך בפורום שלך בהנאה רבה לאה פינטו

לאה היקרה, קודם כל אלפי תודות על היחס הרציני והתשובות המעמיקות, הם לא עוררו אצלי כלל התנגדות אלא הרבה דברים לא ברורים... את אומרת שתששתית החשביה שלי לא נכונה, ואני ממש רוצה לשנמות אותה...לכן אני מנסה ללמוד עכשיו את העקרונות, אך עדיין לא מבינה משהו: הרי כן יש הבדל בין מה ש"אני רוצה" שזה נגיד שוקולד, עוגיה, גלידה, לבין8 מה ש"הגוף צריך" משו שמין הסתם הוא איננו זקוק לדברים האלה, לא במידה רבה בכל אופן או בתדירות גבוהה.. ולמרות שאני באמת אוכלת כשאני רעבה ופועלת באמת באורח חיים סביר לחלוטין, עדיין יש לי בעיה אחת, בלילה. אז מגיע מין חשק למתוק ואני קצת מגזימה איתו..לא בכמויות מטורפות אבל אני אוכלת שוקולד ועוגיות...אני חייבת את עזרתך לפחות בבעיה זו.. תודה ויום טוב, שני

שלום, לאחר הלידה השניה שלי, חזרתי לאכול מסודר וכמעט שחזרתי למישקלי ההתחלתי. אני שוקלת 56 (במקור 54 ) וגובה 168. השאלה שלי היא, האם יכול להיות שאני חוזרת למשקל ההתחלתי שלי אבל ההיקפים שלי ישתנו ? יכול להיות שבגדים לא עולים עלי באותו האופן שעלו לפני? תודה מראש. דורית

בוקר טוב דורית אינני יודעת כמה זמן עבר מאז ההריון והלידה, איזה נסיון יש לך עם גופך לאחר הריונות, ואינני יודעת למה כוונתך באכילה מסודרת. מה שאני כן יודעת זה: 1. משקל אינו מדד טוב להערכת מידת ההשמנה וההרכבה של הגוף. כמו כן, הקשר בין המשקל להיקפים אינו ביחס של 1:1. 2. מה שתורם להיקפים הם: מסת השומן התת-עורי ומתח השרירים. הריון בהכרח גורם להתארכות של שרירי הבטן על סוגיהם השונים. לאחר הלידה הם מתקצרים שוב אט אט. כשחגורות השרירים מתכווצות (אם באופן טבעי ואם באמצעות פעילות גופנית ממוקדת) הן אוספות את רקמת השומן התת עורי פנימה. ע"פ הנתונים שהצגת, עושה הרושם שאת אשה רזה, אם כי לא ברור לי אם "אכילה מסודרת" משמעה משטר דיאטטי כלשהו או ויסות אכילה טבעי ואם כך מה זה אומר "חזרתי"? מה קרה בהריון עצמו? בכל אופן, כן, יש אפשרות שבאותו משקל תחווי היקפים אחרים. זוהי פונקציה של שינוי בהרכב גוף (מסת שומן ומסת שריר) ופונקציה של מתח השרירים. ושוב מעסיקה אותי השאלה: מתי ילדת? לקח לגוף לפחות 6 חודשים להתרחב, תני לו גם את הזמן להצטמצם באופן בריא. אם זה מאוד מפריע לך, פעילות חיטוב לא יכולה להזיק אם תעשה במינון המתאים. ברכות לרגל לידתך והרבה נחת ואושר שלך לאה פינטו

מה הכוונה ל"הרזיה ללא דיאטה" פעם ראשונה בפורום זה, קראתי מספר הודעות אבל לא ממש הבנתי אשמח לקבל הסבר

שלום קלריס פעמים רבות הסברנו את הגישה ואת מוזמנת להשתמש במנוע חיפוש ולחפש תשובות בפורום. באופן הכי בסיסי הרזיה ללא דיאטה מאפשרת לנו לאכל על פי הצרכים של הגוף שלנו מלמדת אותנו לכבד אותו ,נותנת כילים מצוינים לטיפול באכילה רגשית ,עוזרת לשנות את האמונות הפנימיות המנהלות אותנו בנושא של אכל, משקל ומערכת יחסים עם הגוף. ובמשפט אחד - הרזיה ללא דיאטה מלמדת אותך את הסוד הכמוס של רזים טבעי, אלה שאוכלים הכול, לעולם לא עושים דיאטה ו.... נישארים רזים. בברכה, בלה

בוקר טוב קלריס גישת ההרזייה ללא דיאטה היא בראש ובראשונה - גישה (להבדיל משיטה). כשאנו אומרים "גישה" אנו מתכוונים לצורת הסתכלות, לצורת התייחסות, לזוית מבט. ואם זה ברור, מכאן אפשר להתחיל. כשאנו רוצים לשנות גישה, אנו משנים את צורת ההתייחסות והתפישה שלנו את "הבעיה". אין זה משנה באיזה סוג של "בעיה" מדובר - זה יכול להיות מצב כלכלי, מצב גופני, מצב זוגי, מצב תעסוקתי וכ"ו. שינוי גישה = שינוי זוית הסתכלות. מכאן שכשאנו מביאים גישה אחרת, אנו מסתכלים על הדברים מזוית אחרת. וזה עושה את ההבדל בין גישת הדיאטה לגישת ההרזייה ללא דיאטה.האופן בו הן רואות את בעיית ההשמנה וההתמודדות עימה. האופן בו אנו רואים את הדברים מתווה לנו במידה רבה את האופן בו נבחר לפעול. בעוד גישת ההרזייה רואה בהתנהגות האכילה שלנו, הסיבה להשמנה היא ממקדת את עשייתה בפן ההתנהגותי ומציבה לנו מערכת חוקים של "עשה ולא תעשה". גישת ההרזייה ללא דיאטה רואה בהשמנה ובאכילת היתר סימפטומים ולכן אינה מתמקדת בהם אלא במה שמפעיל אותם. ומה שמפעיל ומנעי את ההתנהגות והבחירות שלנו הם מערך האמונות שלנו והגישה שלנו לגוף, למזון ולעצמנו. ברגע ששם יווצר שינוי, ההתנהגות (שהיא נגזרת של אותן אמונות) תלך ותשתנה באופן טבעי. כמו שההשמנה היא סימפטום כך גם ההרזייה. סימפטום של גישה. המיקודים של שתי הגישות הללו שונים בתכלית ומכאן גם אופן הפעולה. יום נעים לך, ובעיקר חמים. שלך לאה פינטו

תודה על התגובות מה קורה לגבי מבנה גוף, גנטיקה משפחתית? מסכימה עם מה שכתבתם שיש באכילה בין היתר גם בעיות רגשיות והתנהגותיות ואותם צריך לשנות. למשל אני מקבלת מן בולמוס לאכילת מתוק ויכולה יום שלם לאכול אך ורק מתוקים, מודעת לכך שזה לא בריא, משמין אך אין אני יכולה להתגבר על ייצר המתוק. מה אני עושה במקרה כזה ובעצם מאיפה אני מתחילה ?

אני יכולה בבקשה דיאטה לילדים

שלום רציתי לישאול את המומחיות מה קורה בעצם בגוף כשמשתמישים בכדורי הרזיה ולמה הם גורמים והאים הם מהווים נזק כל שהו.... תודה מראש מחכה לתשובה ... נילי.

שלום נילי לא פירטת באיזה כדורים מדובר. כיום יש שני סוגי כדורים האחד רדוקטיל המעלה את רמת הסרטונין במח וגורם לתחושת שובע מוגברת. כמבון שיש בו תופעות לוואי שונות והירידה במשקל היא כל עוד משתמשת בכדור . הכדור השיני קרוי קסניקל - הכדור מונע ספיגת שומן ובעל תופעות לוואי לא נעימות. גם כאן השינוי הוא כמובן לטווח קצר. נילי, בעיני כדורים הם כמו קביים כל עוד תשמשי בהם לא תוכלי לפתח את המקורות הכח שלך על מנת לאפשר לעצמך הרזיה בריאה ובטוחה לאורך זמן. מקווה שנענית, בלה

שלום נילי ישנם סוגים רבים ומגוונים של "עזרים" להרזייה ובינהם כדורים שונים. ככלל, ניתן לחלק את הכדורים לשני סוגים: אלה שפועלים בתוך מערכת העיכול (מניעת ספיגת שומן, למשל)ואלה המיועדים לפעולה בתוך מערכות הגוף עצמן, כולל המח (התערבות במנגנון רעב-שובע ועוד) בסוג השני אפשר גם לציין את אותם כדורים שמכילים טירוקסין (הורמון) ומיועדים להגביר חילוף חומרים. טרם אתחיל אני מבקשת לציין כי אני מביעה כאן את עמדתי המקצועית והאישית, קחי בחשבון שיש אפשרות כי אנשי מקצוע אחרים יראו את הדברים אחרת. בידייך הבחירה. לשיטתי, השמנה והרזייה הם תוצר של תפישה וצורת חשיבה, ענין של גישה ולא בעיה ביולוגית.. ומכאן שללעזרים הללו מספר חסרונות בולטים: 1. משך הזמן בהם תוכלי להעזר בהם. מה שלא יכול להפוך לחלק בלתי נפרד מחייך, לא יכול לשרת אותך לאורך זמן, באמת. גם אם תשיגי מטרה של ירידה במשקל, מה יקרה שבוע לאחר הפסקת השימוש? 2. מונעי ספיגה אינם מונעים רק ספיגה של שומן אלא גם של ויטמינים מסיסי שומן ומרכיבים אחרים. 3. כדורים אשר מיועדים להגביר את חילוף החומרים, מכילים הורמונים ולכן ייוצרים משוב לא טבעי כלפי הבלוטות המפרישות ומכאן רמת פעילותן הטבעית הולכת ויורדת ולאורך זמן יכול להתרחש תהליך של ניוון והפרעות בפעילות בלוטת התריס. 4. כדורים בעלי התערבות ברמת רקמת המוח ניתנים רק ע"פ מרשם רופא. וככל הידוע לי, מאז יצאה אחת התרופות הללו לשוק (משהו כמו 10 שנים), גרף השמנת היתר לא ממש התכופף, לא בארץ ולא בארה"ב.מעבר לכך, אינני חושבת שיש מספיק שנות נסיון ומחקר לבחינת ההשלכות. בנוסף, יש לציין כי דיכוי מרכז הרעב הינו התערבות פולשנית (וחצופה) במנגנון ביולוגי בעל תפקיד חשוב. שהרי, אנשים בעודף משקל או בהשמנת יתר אינם משמינים בגלל מרכז הרעב שלהם. אדם בריא אינו רעב כל הזמן. אדם בריא שמשמין אינו אוכל בגלל שהוא רעב אלא ממניעים אחרים שאינם קשורים במרכזי הרעב-שובע. 5. כשאנו תולים את תקוותנו בעזרים חיצוניים אנו בעצם מסירים אחריות מעצמנו במידה רבה. האחריות ליצור את השינוי מבפנים החוצה, האחריות ליצור את השינוי המהותי בגישה שלנו. גם ניתוחי הטבעת להצרת קיבה הוכיחו זאת, הממצאים מראים לנו שפחות מ- 5% מצליחים לשמור על ההישגים שלהם. אלה הם ממצאים התואמים ממצאי דיאטות. 6. כשאנו תלויים בעזרים חיצוניים אנו לא צומחים לשום מקום חדש, לא חווים העצמה של יכולותנו הפנימיות ובעצם שומרים על אותה זהות שמנה. לגישתי, עזרים אלה מנסים לתת מענה במקום הלא נכון. האופן בו אני רואה את בעיית ההשמנה ועודף המשקל אינה יכולה לקבל פתרון ומענה באמצעים אלה. ומבחינתי, הם לא יותר מעוד סוג של דיאטה (במקרה הטוב). עזרים נקודתיים אלה אינם יכולים לפתור בעיית גישה וצורת חשיבה. מאחלת לך סופ"ש נעים ובעיקר חמים שלך לאה פינטו

דבר חדש ומהפכני עם המון עדיות הגיע לארץ שום כדורים שום תוספים ושום נזקים מדובר במדבקות- SP6 לשליטה בתיאבון וירידה במשקל מדבקות ה- SP6 פועלות לשליטה בתיאבון ולתחושה של שובע. מדבקת ה- SP6 פועלת על איזון פעילות בלוטת יותרת המוח (ההיפותלמוס) השולטת ומווסתת את חילוף החומרים בגוף ואחראית לתחושת הרעב והשובע. המשתמשים במדבקות ה- SP6 דיווחו על ירידה משמעותית בתחושת הרעב ובעיקר ירידת החשק למתוק. עם זאת חשו אנרגטיים ובבדיקות רמת הסוכר בדם, לא נרשמה ירידה. [email protected]

SP6 היא תרופה לכל דבר, גם היא נספגת דרך העור ולא דרך מערכת העיכול כמו כדורים. ושוב כפי התרופות שצויינו למעלה היא משפיעה על המוח ועל מנגנון חילוף החומרים ויכולה לגרום לנזקים נוספים מלבד ירידה במשקל, זמנית, לא טבעית ולא נכונה (וכאן הוספתח את דעתי האישית). המשך שבוע בריא לכולם

איזה אוכל אני צריך לאכול אם אני רוצה להיות שבע לזמן רב ולא "לחטוף" ארוחות כל שעה?

דוד, תשאל את הגוף שלך ,הוא הרי יודע הרבה יותר טוב ממני מה גורם לו שובע רוגע וסיפוק ומה חוסר שקט ורצון לאכל בלי סוף? זה הגוף שלך ואתה מכיר אותו (אני מקווה) הרבה יותר טוב מכל אחד אחר. מקווה שתשובתי מספקת אותך. בברכה, בלה

עיינתי רבות בהודעות שנרשמו כאן ולמדתי מהן הרבה לגבי "מתי נכון עבורי לאכול". אני יודעת לזהות כשיש לי רעב פיזי ולתת לזה מענה אולם אחד הקשיים הגדולים שלי הוא הצורך בלהרגיש "טעם בפה". הרבה מאוד פעמים אני אוכלת, בעיקר מתוקים למיניהם, כי חסר לי הטעם בפה. ברור לי שאני לא רעבה, אין אף סיבה שאוכל את המאכל הספציפי אולם אני מרגישה שאני חייבת משהו עם טעם. מהסיבה הזאת יוצא שאני אוכלת הרבה בין הארוחות [גם אם מדובר בקוביית שוקולד או פרי]. איך מתמודדים עם ההרגשה הזאת?

שלום ליהי. אדם רזה טבעי אכל רוב הזמן מתוך רעב ביולוגי , חלק מהזמן על מנת להנות מחווית הטעם של המזון, ומעט מאד עד בכלל לא אכילה רגשית. כשאת שואלת את שאלתך בדקי לאיזו קטגורה משתייך הצורך שלך לאכל מתוק. אם זה צורך להנות מחוויה של טעם הרי שכדאי לעשות את זה בצורה נכונה ומדויקת שתאפשר הנאה מלאה מהחוויה , דבר שיאפשר לצורך הזה להופיע לעיתים רחוקות בלבד. במידה וזו אכילה רגשית (וזו התרשמותי מהדרך בה נוסחה השאלה) הרי פה יש צורך בטיפול יותר אישי ונקודתי על מנת לאפשר לך זיהוי נכון של רגשות וצרכים ומילוי נכון ומלא שלהם ללא קשר לאכילה. מקווה שנענית וסופקת מתשובתי. בברכה בלה

אני יודע שמשקל הגוף מורכב מכמה דברים: עצמות, שומן, שרירים, מים וכו'. כיצד אם כן אני יכול לשקול את עצמי ולדעת את המשקל הנכון והמדויק כדי לדעת אם אני מרזה או משמין? למשל: אם אני אשקל לאחר שאיבדתי נוזלים המשקל יראה פחות אבל זו לא הרזיה. כיצד אני יכול לדעת שהמשקל שלי ירד כתוצאה מהרזיה "אמיתית" כלומר איבוד שומן עודף, וכיצד אני יכול לדעת אם הוספתי משקל כתוצאה מחיזוק שרירים ולא הוספת שומן? והאם ישנה חשיבות לזמן ביום שבו נשקלים או למה שעושים לפני השקילה? תודה רבה

שלום עדי. אכן, מאזני השקילה נותנים מידע בנוגע למסה הכללית של הגוף ואינם עושים הבחנה בין מדוריו השונים. כך שאתה בהחלט צודק, שקילה אינה מהווה מדד אמין להרזייה. כמו ששמת לב שיניתי את נוסח השאלה שלך. הרזייה משמעותה צמצום מסת (רקמת) השומן התת עורי. הדרך הקלה, הזמינה והנוחה למדוד שינויים במסת השומן היא באמצעות מדידת היקפים. מידת הבגדים. דרך פחות זמינה עבור רוב האנשים (וגם פחות הכרחית) היא באמצעות מדידת אחוזי שומן בגוף. זוהי מדידה הדורשת מכשור וישנם מכשירים שונים בשוק. הרזייה תתבטא בסיכומו של דבר גם במשקל אך הפרופורציות שונות ממה שאנשים מכירים ומצפים. זו הסיבה שבתהליך הרזייה ללא דיאטה איננו נשקלים ואיננו רואים במשקל הגוף מדד להערכת התקדמות תהליך ההרזייה. מידת המכנסיים היא ערך מטרה ולא מספר על מאזני השקילה. אדם המעלה משקל כתוצאה מפיתוח שריר, בדיוק כמו אשה העולה נכון במשקל כתוצאה מהריון אינם משמינים (כלומר, אינם מעלים מסת שומן) אלא מעלים מסת גוף כתוצאה מתוספת רקמות רזות והרבה מאוד מים. מי שבונה את שריריו ועולה במשקל אך אינו משמין אפילו מרזה, יתכן שהיקפי הגפיים שלו יעלו (גם לשריר יש נפח) אך הוא בהחלט ייראה. אין מקום לבלבול בין היקף שומן (בד"כ רך ומדולדל משהו) לבין היקף שריר (בד"כ חזק ומתוח). מקווה שעניתי ואם עדיין משהו אינו ברור, המשך שאול ונענה בשמחה ערב נעים שלך לאה פינטו

שמעתי שעדיף לעלות על משקל בבוקר ובלי בגדים האם זה נכון ואם לא מה הדרך להישקל בצורה נכונה?

נשקלתי על השטיח עם המשקל הראה משקל נמוך ואז שמתי את המשקל על הרצפה הראה משקל אחר מה יותר אמין ?

שלום, יש לי שני ילדים ילדה בת 4 ובן - שנה וחצי. לשניהם נטיה להשמנה מכיוון שאני ובעלי עם עודף משקל כמו הורינו והוריהם. אני מנסה לתת להם אורח חיים בריא - כלומר לחם מקמח מלא בלבד, גבינות קלות וכדו,. שאלתי היא - מה התחליף הטוב ביותר לחטיפים, שוקולד וסוכריות שהם לא פירות משום שפירות הם אוכלים אבל עדיין דורשים (בבכי יש לציין) חטיף ביום. תודה על העזרה. גלית.

בוקר טוב גלית חייבת לפתוח בשאלה.... גלית, למה את מתכוונת כשאת אומרת "נטייה להשמנה"? ולמה את מייחסת אותה? האם קימת איזושהיא הפרעה הורמונלית, מטאבולית או כל אינדיקציה רפואית שמעידה בהכרח על ויסות לא תקין של רקמת השומן או האכילה? אם לא - את כנראה שבויה בקונספט הלא נכון. נטיה להשמין קיימת אצל כולנו, זה עדיין לא הופך את כולנו לבעלי עודף משקל. לכל אדם בריא יש את היכולת לגרום לתאי השומן שלו להתמלא ולהתרחב (והאמת היא שדי בקלות) בדיוק כפי שיש לו את היכולת לגרום לתאי השומן שלו להתרוקן ולהצטמצם. לכולנו יש את הפוטנציאל (טוב, נו, למעט אחוז זניח באוכלוסיה שהוא רזה באופן קיצוני) מה הופך אותך ואת משפחתך לשונים? אם לא קיימת כל אבחנה להפרעה רפואית - קלינית, את כנראה כבולה חזק באמונה שמייצרת עבורך השמנה. העצוב הוא שהאמונה הזו עוברת מדור לדור. ילדייך רק בני 4 ו- 1.5 וסופגים את האמונה הזו דרכך, דרך בעלך. ומן הסתם היא עלולה להיות חלק ממציאות חייהם וליצור גם עבורם את אותה בעיה שממנה את שואפת להמנע כרגע. אלא שזוהי אינה הדרך. הבעיה איננה החטיפים, איננה השוקולד או הסוכריות. בעיית ההשמנה אינה קשורה באוכל עצמו אלא בתפישת מקומו בחיינו ובתפישת גופנו ועצמנו. לא רק גנים עוברים מדור לדור, גם אמונות וגם התנהגויות. יקירה, אינני כאן כדי לדכדך חלילה וחס. ההיפך. אני מבקשת לעורר אותך לחשיבה נוספת בענין שהוא כ"כ ברור מאליו עבורך. וזאת למען הדורות הבאים...ילדייך. גלית, את ובעלך, אתם המשאב האולטימטיבי לילדכם. אתם מודל החיקוי, אתם הדוגמא והמופת. אם אתם רוצים להשפיע באופן חיובי על חייהם, עליכם להביא את הסחורה בעצמכם. נאה דורש נאה מקיים. "הבעיה" לא קיימת אצל הילדים, הם אינם חיים בואקום. לכן מה שנותר לי להמליץ לך הוא בשלב ראשון, לגלוש קצת יותר בפורום ולנסות להבין את הגישה שהוא מייצג לטיפול בהשמנה ובשלב שני, ללכת את הדרך קודם כל בעצמך. לתהליך שלך תהיה השפעה לא מבוטלת על ילדייך. קיימת עבורכם אפשרות אחרת. ומצד שני, אם אכן מוכרת בעיה ביולוגית כלשהי, אם אכן קיימת אבחנה רפואית, את מוזמנת להתעלם מכל מה שכתבתי ולפנות ליעוץ דיאטטי קליני. מאחלת לך שבת שלום וסופשבוע חמים ונעים שלך לאה פינטו

ערב טוב לרופאים אני בהריון בשבוע ה-24, אני סובלת מאוד מצרבות, שאלתי היא אילו מאכלים אפשר לאכול שאין בהם חומציות. שיקלו עליי את הצרבות וההריון? תודה וערב טוב.

י

שלום ללאה ולכולם אני אתחיל בזה שאני קוראת את התגובות וכולי קנאה בחלק מהם . אני בת 27 נשואה באושר ואמא לילדה בת 3 ,גובה 175 ס"מ ,משקל 74 ק"ג אני חיה בתסכול מתמיד בגלל המשקל שלי ומתחילה לפחד שמה אעביר את זה לילדתי היקרה.אני חייבת לציין שכולם אומרים שאני ממש לא שמנה איך מתחילים להיכנס למסלול הנכון ? לאה נא עזרתך .

בוקר טוב מלי ברכותיי מלי, כבר התחלת. עצם קריאתך והתערותך בגישת הפורום היא סוג של התחלה שאיננה זניחה ואף חשובה. אם קראת אותי כותבת ששינוי מתחיל מבפנים, ששינוי מתחיל בצורת החשיבה, אז זוהי ההתחלה - זריעת רעיון. כשהרעיון מנוגד למה שהכרנו והאמנו עד כה הוא מעורר לא מעט ספקות והמון התחבטויות ואפילו חששות ופחדים. הבחירה שלך להמשיך ולנסות, להמשיך ולמקד את תודעתך ברעיון עושה משהו לרישות הנוירולוגי בעולם החשיבה שלך. ההשלמה היא חלק מהתהליך שאת חווה כרגע. אל לך לקנא באלה שמצליחים, נסי לראות בהצלחתם של אחרים כלי על מנת להתמלא אופטימיות ושמחה. לו רק בשל העובדה שזה אפשרי, שזה מייצר תוצאות ראויות. גם את יכולה להצליח. המצליחנים של הפורום עשו דרך וחלקם עשו אותה עוד טרם נחשפו לפורום עצמו כך שזרעי הגישה נחתו על קרקע פוריה שלעיתים עובדה במשך זמן לא מבוטל. הדרך הזו זמינה גם לך, כל שעלייך לעשות הוא להשלים גם עם זה ולהחליט לעשות את הדרך, לעבד כראוי את האדמה. הליווי המקצועי יוצר תהליך מובנה ומקצר את הדרך בכך שהוא מאפשר מיקוד ומינוף. מסגרת הליווי יוצרת גם סוג של מחוייבות שלא תמיד קיימת בינינו לבין עצמנו. יקירה, ממליצה לך לבחון את האפשרות הזו עבורך. תוכלי לפנות אלי או אל בלה או לכל מלווה מקצועי אחר שתראי בו נכון לך. זה בהחלט יאפשר לך להיכנס למסלול הנכון. חייבת לציין שאני רואה בסביבתך המשפחתית כפי שמתוארת בקצרה בפוסט שלך, נקודת חוזק חשובה. לא הייתי רוצה לחוות אותך מתנהלת ממקום של פחד אלא ממקום של עוצמה וגאוה. מאחלת לך יום חמים ונעים ובעיקר אופטימי ועתיר השראה מקווה שעזרתי. שלך לאה פינטו

היי לאה , בוקר טוב איך ניתן ליצור איתך קשר? אני גרה באזור המרכז . תודה מראש

הי בלה אני יושבת כבר שעה וחושבת איך לכתוב מה עובר עליי. כמה הרגשתי רע בגלל המשקל שלי ביומיים האחרונים ,כי נשקלתי ואני שוקלת 67 וחצי. זה השיא בחיים לא שקלתי כך. בשישי הייתי ממש עצבנית ואפילו עלה בראשי להתחיל דיאטה,בערב שישי לפני הארוחה היתה לי התפרצות כעס על עצמי ולא רציתי ללכת. בשבת קמתי כבר אחרת והחלטתי חוזרים ללמוד את הגוף (רעב ושובע). והלך די טוב היום,זרמתי עם הגוף. נקודת השיא של המצב רוח היתה שדיפדפתי בפורום וקראתי על בולמוסים ופתאום נורא ריחמתי על האנשים האלו כי אני כבר חצי שנה בלעדיהם יש לי חופש מאוכל אני לא מתכננת כל צעד לקראת האוכל,יוצאת למסעדות. אבל שוב קשה לי לאהוב את עצמי במשקל הזה ואני בטוחה שאם אוכל לפי רעב ושובע ארזה וארגיש טוב יותר.וזו המטרה שלי כרגע.

טלי המקסימה. ראשית, אני מבינה את התסכול מהמשקל . אבל עליך להבין שהמשקל הנמוך הקודם לא היה אמתי כי נבע מתוך דיכוי פנימי וחיצוני ולכן לא היה באמת שלך. למה הדבר דומה ?לזה שקניתי תכשיט מאד יקר על ידי לקיחת הלואה דבר שבעצם פגע באיכות חיי, גרם לי למתח רב ,וכמובן שלא באמת יכלתי להנות מהתכשיט. אז מה זה אומר? שלא אוכל להיות בעלת תכשיט אם אין לי כסף? לא ,זה אומר סהכ שעלי להתנהל בבגרות ובאחריות ולקנות את התכשיט כשהכסף ברשותי. לגבי משקל הדבר מאד דומה. להיות במשקל נמוך כשאת בדיאטה זה להיות במלחמה עם עצמך. כשאת מחליטה ללכת בדרך של הרזיה ללא דיאטה את מחליטה להתנהל אחרת. מה שאומר שנקודתית יתכן מצב של עליה במשקל ויתכן גם שלא. אבל הדגש הוא על נקודתית. גופך לא נועד להיות בעודף משקל, גם הוא סובל מכך. כך שאם תסמכי עליו באמת ובאמת תאכלי מתוך רעב ושובע ביולוגי הוא ירד במשקל והרבה. אני מאד מציע להמנע משקילה אלא להתבונן יותר בהקפים, נוחות בהם יושבים עליך בגדיך, ותחושתך הכללית ,זה מדד הרבה יותר מדויק להתקדמות שלך. הכי חשוב, עליך להאמין בכך שאת בסופו של דבר תגיעי לאיזון מלא ואיכות חיים מיטבית שלא מורכבת רק ממשקל נמוך (אני מכירה המון רזים מאד לא שלווים ולא מאוזנים) ולהבין שאיכות חיים היא מושג רחב וגדול ומגיע לך להנות ממנה . ואין, אין איכות חיים גדולה יותר ממצב בו את וגופך בהרמוניה אהבה הדדית וקבלה. טלי, אני יודעת שזה מתסכל שזה לוקח זמן ואני מבינה את הקושי ,אבל נסי להנות מהתהליך מהדרך ולא רק מהמטרה אליה את שואפת. שיהיה לך שבוע מקסים ואל תבזבזי את רגעי החיים היפים שלך בתיסכול וכעס מיותרים. בלה

שלום טלי, את ההרגשה שלך אני מכירה מאוד מקרוב והרשי לי להציע לך דרך מחשבה נוספת על אוכל ומשקל ועל החיים בכלל. אנחנו חיים בעידן של תוצאות,בעידן שבו הכל צריך להיות מושג במהירות ובמיידיות האפשרית ואם אין תוצאות אז זונחים את הכל. את לא אשמה שאת מרגישה תסכול ועצבנות כלפי עצמך,אנחנו חיים בתרבות כזאת וכלן תחושותייך הן נורמליות ביותר. בכל המרוץ הזה איבדנו את ההנאה מהדרך ומהתהליך,כי מי מאיתנו מבין היום את משמעות התהליך והלמידה? מי מאיתנו מוכן לקבל את הרעיון שהתוצאות לא מיידיות? לא רבים. הגישה שבחרנו לנהל בה את חיינו דורשת אמונה אמיתית וכנה,ברגע שהאמונה מתערערת מכל סיבה שהיא הדבר פוגע מיידית בתהליך שכן את בוודאי מתחילה לשאול את עצמך שאלות של פקפוק, ובאופן טבעי חוזרת למקום המוכר-המקום עם התוצאה המיידית (לפחות ככה אומרים)-דיאטה. אני מציעה לך לעצור לרגע,לקחת נשימה עמוקה ולנסות לחשוב מה למדת עד כה על הגוף שלך שלא ידעת.המחשבות האלה תמיד מעוררות בי התפעלות עד כמה הגוף שלי חכם וכמה יש לי עוד ללמוד עליו והכי חשוב לקבל אותו כמו שהוא כרגע באמונה שלמה וכנה שמתוך הקבלה הזו הוא יהפוך להיות בריא יותר,רזה יותר והחיבור הממילא חזק ביננו רק יתחזק עוד. בהצלחה מכל הלב,נעמה

אני צריכה לשאול משהו שמציק לי כבר די הרבה זמן. אם במהלך היום לא אכלתי הרבה, אבל בלילה אכלתי כמות כפולה משאר היום, כך שיוצא שאכלתי 1400, שזהו מספר קלוריות סדיר לתפריט דיאטה, העובדה שאכלתי בלילה תשנה? ואם למחרת אני אוכלת ארוחת בוקר יחסית גדולה?

תגידי, ככה את באמת רוצה לחיות? לפי תכתיבים שקיבלת רשומים על דף מאיזה איש מקצוע? לפי ספר הוראות שבו מפורטות מספר הקלוריות היומיות, והשעות שבהן את צריכה להכניס אותן? אני חושבת שזה ממש מבאס. בכלל, קלוריות זאת המילה הכי מדכאת תאבון שאני מכירה, ולקבל המלצות מסוג "בארבע אחה"צ איכלי יוגורט 0% שומן עם שיבולת שועל, ותפוח או אפרסק קטן" נשמע לי על גבול המשפיל. ממליצה לך בחום לעבור קצת על הודעות בפורום, ולהיכנס לראש השונה שהוא מייצג. אף אחד בעולם חוץ ממך לא יכול לדעת מה מתאים לך ומה עובד עבורך. איזה מזונות מיטיבים עם מערכת העיכול שלך וגורמים לך לחוש רעננה ואנרגטית, ומה עושה לך הרגשה פחות טובה. באיזה שעות את רעבה, ומתי את לא מסוגלת להכניס פרור וכך הלאה. ההגה הוא לגמרי בידיים שלך, אל תפחדי מזה, זה יכול להיות אחד הדברים הכי טובים שקרו לך אי-פעם. בשבילי, על כל פנים, זה היה כך. בהצלחה.

בוקר טוב אלונה that's the spirit עזרת בחיזוק המסר. תודה לך ושבת נהדרת. שלך לאה פינטו

בוקר טוב אבישג. בכנות, צר לי שזה מה שמציק לך. כיוון שבדרך הזו, זה עלול להציק לך עוד שנים רבות. שימי לב בכמה הערכות וניחושים עלינו לעסוק כאשר אנו לוקחים את המנדט על ויסות האכילה מהגוף שלנו. כדיאטנית שבחרה בלימודי תזונה קלינית על מנת לדעת את מה שמציק לך ויותר, מצאתי את עצמי אחרי שנים של אקדמיה, עם הרבה מאוד ידע ומעט מאוד תוצאות. ממליצה לך לשנות כיוון ומצטרפת לאלונה בהצעתה לגלוש קצת יותר בפורום. ובכל זאת, אני רוצה, ברשותך, לקחת חלק מהפוסט שלך ולהתייחס אליו מתוך ראייתי הנוכחית. לטובתך ולטובת כלל הגולשים. והחלק אליו אתייחס הוא זה הנוגע לשעת האכילה. יש נטייה לחשוש מאכילה בלילה כאילו היתה אם הסכנות וגורם ההשמנה. תינוק אוכל בלילה? אוכל. תינוק משמין בגלל ארוחת הלילה הזו? לא. מדוע לא? כיוון שהצריכה הכוללת שלו אינה עולה על צרכיו הביולוגיים. אין זה משנה אם מדובר בבוקר, צהריים, ערב או לילה. מערכת עיכול שלנו אף פעם לא ישנה, גם לא המערכות הרלוונטיות האחרות. הידעת שספורטאים הישגיים מענפי סבולת (אירובי) המיועדים לאימון משמעותי או תחרות בבוקר, יצרכו את הספגטי שלהם בלילה. הרציונל הוא שבמהלך הלילה יתרחש תהליך העיכול כך שבבוקר תהיה כבר אנרגיה זמינה לתאי השריר. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אנו שוברים את כל התבניות הרווחות והתיוגים השונים: ארוחת בוקר, צהריים וערב, קינוח, נישנוש וכ"ו. אנו נותנים לגוף לווסת את האכילה ומה שנכון לו, נכון לנו. כך בהחלט יכול להיווצר מצב שאדם לא יחוש רעב בצהריים אלא בשעה אחרת ואפילו בלילה, רחמנא לצלן. צרכיו של האדם משתנים מדי יום ובמהלך היום, לא תיתכן תבנית קבועה וקשוחה מדי יום ביומו, יחד עם זאת, לרוב לא נחווה שינויים קיצוניים. מה שמציק לי בפוסט שלך הוא העובדה ש"רעב" (משמע, סיגנל של הגוף המאותת לצורך באנרגיה ורכיבי תזונה) הוא בכלל לא חלק מהענין. המיקוד שלך במזון עצמו ובקלוריות בא על חשבון מיקוד בגופך. מקווה שתקבלי המלצתנו לבחון את הרעיון ואת הגישה שביא פורום זה. ובכל מקרה, אאחל לך דרך צלחה, תהיה אשר תהיה. שלך לאה פינטו

א. אני בגובה 1.73 ושוקל 75...זה טוב? ב. יש לי אחוזי שומן בבטן ובחזה...והרבה אומרים שיש לי חזה גדול...איך אני מוריד אותו לעזאזל? אציין שאני בחדר כושר ומשתדל להקפיד על אימון ארובי של 20-40 דקות... תודה

שלום רב לך. איך אנחו יכולות לעזור לך?

האם נוירופאתיה משפיעה על היכולת של הגוף לרדת במשקל. אני מטופלת בליריקה- האם לתרופה זו יש השפעה על ירידה במשקל? אודה על תשובתכם

ערב טוב ורדה הייתי שמחה לענות לך אם הייתי יכולה. אינני מכירה את התרופה ונוירופאתיה איננה תחום התמחותי, כך שמה שאוכל להמליץ לך זה להפנות את שאלתך לפורום אותו מנהלים מומחים בתחום. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

תודה רבה על התשובה,אז גם לא נכון מצידי לשכנע את בתי בת שנתיים לאכול מרק כאשר היא דורשת בבכי שוקולד ובמבה? או שבגיל הזה הם עדיין לא ידעים באמת מה בא להם ואני כן עושה נכון? תודה רבה.

קריסטינה יקרה. נכון או לא נכון, ימים יגידו. כל מה שאני יכולה לעשות זה להביע את עמדתי האישית כאם וכאשת מקצוע. אני לא כאן, חלילה, כדי לשפוט את אימהותך ומקווה שגם את לא תעשי זאת. אז ראשית, הבנת טוב מאוד. אנו לא יוצרים דרמות סביב אוכל. כולנו רוצים את המיטב עבור ילדנו ובודאי כשזה נוגע לבריאותם. ואת, ודאי אינך שונה. הבעיה הטמונה בסיטואציות מעין זו שאת מתארת היא ביחסים שאת מפתחת עם בתך סביב האוכל וביחסים שאת מלמדת אותה לבנות עם האוכל. אט אט, בלי להרגיש, את עלולה להפוך את השוקולד והבמבה לפסגת שאיפותיה. כל חסך יוצר כמיהה, כל חסך יוצר אובססיה. כולנו למדנו לתת כל מיני תפקידים לאוכל, יצרנו עבורו כל מיני הקשרים. כשאת מונעת ממנה מה שהכי בא לה? מה את חושבת שזה גורם לה להרגיש כלפי מזונות אחרים שאת מציעה? אילו תפקידים את חושבת שהיא תיתן לשוקולד ולבמבה בחייה, כילדה גדולה יותר, כמתגברת או כבוגרת? היתה לי מתאמנת שגדלה בבית מאוד "בריא", בו ממתקים היו מוגבלים עד אסורים. מרד הנעורים שלה התבטא בהשמנה שליוותה אותה עד שנות ה- 30 לחייה. תפקידנו כהורים הוא להציע מגוון ולאפשר לילדים לבחור. לא לקחת את החופש הטבעי הזה. לא לעשות ענין מאוכל. הם יגדלו להיות אנשים שבוחרים מתוך חופש ושפע ולא מתוך חסך וכורח. תמיד ניתן לשוחח איתם על סגולותיו של מזון כזה או אחר (בהתאם לגילם, כמובן) ועדיין להשאיר בידהם את חופש לבחור. יש בזה גם מן ההעצמה. הם לוקחים אט אט אחריות ומתוך מקום שלם ולא מתוך אשמה. אל תתני לשוקולד ולבמבה להטריד אותך, היא איננה חיה רק על זה, אני בטוחה. בזמן שאני כותבת לך, אני נזכרת שלפני כ- 3 שנים כשבני היה בן 4, ישבנו לארוחה משפחתית במסעדה משובחת. כל אחד הזמין את מבוקשו וכשהגענו אל הילדון הוא ביקש מהמלצרית...סוכריות גומי. המלצרית החביבה התנצלה על שאין ביכולתה לספק לו את מבוקשו אך הוא התעקש. המלצותינו לא הועילו וכל שנותר הוא לחצות את הכביש אל הפיצוציה הקרובה ולארגן את מנת הגורמה הזו שהוגשה ברוב הדר... ובצלחת. אנו נזכרים בחיוך, כיוון שמדובר בילד בן 6 שהכי אוהב בעולם דגים ופירות אך אוכל מה-כ-ל, והרבה פחות סוכריות גומי. ככה זה כשלא עושים ענין מאוכל, הכל מותר והכל נכון במידה בה זה מהנה ומספק אותנו. וילדים, להבדיל ממבוגרים, ממצים הנאה מכמויות קטנות יחסית, בגלל התקשורת הבריאה שלהם עם גופם. אז, גם אם נדמה לכם לפעמים שהיא יכולה לאכול כל היום שוקולד ובמבה, אל תסיקי מזה לעתיד. זו יכולה להיות תקופה וזה עובר, רק לא לעשות מזה ענין. גם לך ודאי יש תקופות בהן את נהנית יותר ממזון מסוים ובתקופה אחרת סר חינו בעינייך גדלי אותה בשמחה, אל תתני לה להזיל דמעות בגלל...אוכל. זוהי המלצתי החמה שמוגשת לך בתוספת המלצה נוספת - טפלי ביחסייך שלך עם מזון ואז יהיה לך קל להעביר לה מסרים בריאים וחיוביים באופן שלם, בוטח וטבעי. ערב נעים שלך לאה פינטו

שלום בלה ברצוני לדעת האם בשיטת ההרזיה ללא דיאטה אפשר לשלב בתפריט כל יום כפית ממרח אגוזי יער? או כף ממרח אגוזי יער? הריי זה דבר מאוד שמן. ב) לא קשור לפורום, אבל אגוזי יער זה בעצם אגוזי ברזיל? אשמח לדעת מה הם מכילים והאם רצוי לאכול ממרח כזה בבוקר עם הקפה כמובן, או שהקפה מבטל את ערכם התזונתי? המשך יום נעים

כרמית את פונה אלי כדאיטנית. זה לא כובע שאני לובשת בפורום הזה, ולכן לא אענה על השאלה לא מתוך רוע או קמצנות אלא מתוך רצון להשאיר את הפורום בגישה של הרזיה ללא דיאטה. יש מספר פורומים המנוהלים על ידי דיאטניות קליניות גם בדוקטורס וגם במקומות אחרים ואני בטוחה ששם ישמחו לענות לך. בברכה, בלה

שלום ותודה על הפורום,מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים תמיד שיכנעו אותי לאכול פירות ירקות וכ"ד,כי אף פעם לא אהבתי,גם עכשיו אני לא אוהבת פירות,ירקות וחלבי-פשוט לא אוהבת,אבל אוכלת פעם ביום בכוח איזה תפוח עץ או גבינה לבנה כי...צריך.(או אולי השיכנועים של ההורים עדיין במוח),אני רוצה לרדת במשקל ,האם גם אני(כמו המטופלים שלכם)צריכה לשכוח מה "הבריא הפיזי" ולעבור ל"בריא הנפשי"-שיגרום להרזיה?אולי אפשר לשלב כך שאם יתחשק לי ציפס אני אכין לי פירה תפוחי אדמה לדוג'-הכוונה לחשוב גם על הנפש וגם על הגוף, מקווה שהסברתי את עצמי טוב תודה ומחכה לתגובות:)

שלום קרסטינה ,יש לך מספר הנחות יסוד שלא תואמות את גישת הרזיה ללא דיאטה. כשאין התאמה, אין אפשרות להעזר בגישה כמו שצריך כי זה יצור קונפליקט פנימי. כבר בכותרת את מדברת על בריא או לא בריא. זו הנחת יסוד האומרת שיש מזון טוב ובריא ואותו צריך להעדיף, ויש מזון רע ולא בריא ממנו צריך להמנע. זה בניגוד להנחת יסוד של גישת הרזיה ללא דיאטה האומרת שכל מזון הוא טוב באותה מידה. אנשים רזים טבעי אמיתיים לא בודקים מה בריא ומה לא ועוד לא פגשתי תינוק שהחליט מה לאכל על סמך ידע תזונתי. (תינוק נחשב רזה טבעי מושלם). הנחת יסוד שגויה נוספת שלך היא שאת צריכה לבחור בין בריאות פיזית לבין בריאות נפשית ובמצב כזה אין פלא שקשה לך לבחור כי שתי הבחירות בעיתיות. בגישת הרזיה ללא דיאטה אין צורך לבחור בין בריאות פיזית לנפשית אלא לאפשר לעצמך את שתהן . שוב ,לא ראיתי אדם רזה טבעי בעל שיקולים כאלה . קריסטינה, את מנסה להבין את חוקי הרזיה ללא דיאטה עם כילים של דיאטה. זה כמו לנסות להבין תחביר יפני בעזרת חוקי תחביר של השפה האנגלית - זה לא ילך. מושגים כמו צריך מוכרחים, לוותר, באים מעולם הדיאטה. לפי הרזיה ללא דיאטה לא צריך כלום - תשאלי את הגוף שלך (לא את העיניים את הגוף ) מה בא לו ציפס או פירה ותעשי את מה שהוא אומר לך. השאלה היא האם את יודעת איך עושים את האבחנה. מקווה שנענית. בלה

אני בת 13 ושוקלת 70 הגובה שלי זה 1.68 מה אני עושה כי לרדת במשקל ?????

פונה להורים ומבקשת עזרה

אומרים שגברים חושבים על יחסי מין מאות פעמים ביום. אני חושבת על דיאטה/השמנה/אוכל//הרזיה/ מאות פעמים ביום. מה מותר, מה אסור. כמה קלוריות בזה וכמה בזה. והקול הפנימי שאומר: "היום אני אוכל כמו שצריך", "לארוחת ערב אני אוכל רק סלט". או המחשבות כשרואים מישהו ממול: "וואו כמה X השמינה", "איזה כיף ל-Y, כמה היא רזתה". זה כמו רעש תמידי בתוך הראש. ברור לי שהאובססיביות הזאת נובעת מהיסטוריה של דיאטות. הגעתי לנקודה שבה אני מרגישה כאילו הדבר הזה כולא אותי ואני חייבת להשתחרר. זה כבר לא המשקל שמתריד אותי כל כך כמו העיסוק בו. אני מתארת לעצמי שהתהליך לא פשוט, ולא נראה לי שהוא אפשרי לבד. מצד שני - משפחה, עבודה - אתן וודאי מכירות את זה. אתן יכולות לתאר קצת איך נראות פגישות אישיות? כבר עזרתן מאוד בעצם התשובות בפורום. תודה

שלום בטי. תודה על הפנייה שלך. אתאר איך אני עובדת ולאה תתאר את עבודתה כי למרות ששתינו מאמינות באותו רעיון אנחנו עובדות אחרת. הפגישות אצלי משלבות תהליכים של טיפול ואימון גם יחד. אחרי הכרות עם האדם והקושי שלו אנחנו מחליטים ביחד על הדרך בה אנחנו בוחרים לעבוד ועל הכילים בהם נשתמש. תהליך אימון אצלי הוא יותר קצר, יותר ממוקד ,עובד על הגדרת מטרות ויעדים ועל דרך להשגת יעדים אלו. תהליך טיפול עובד על העבר ועל החסמים שלא מאפשרים להשיג את המטרות והיעדים שהגדרנו . לפעמים אין צורך בפסיכותרפיה ולפעמים חשוב מאד להשתמש בה , אין אפשרות להחליט מראש. ככלל אני עובדת על העלאת מודעות למספר נושאים ואחרי שיש מודעות על לקיחת אחריות ושינוי בכל הפרמטרים שהתגלו כזקוקים לשינוי. בגדול העבודה היא על מספר מימדים - תודעתי - זיהוי מערכת אמונות מטעות מחלישות מצמצמות ודיאטתיות והפיכתן למערכת אמונות מעצימות משחררות ומאפשרות שינוי. רגשי - זיהוי הדרך בה מנהל האדם את הרגשות שלו ומתן כילים יעילים להתנהלות נכונה ובריאה אתם. תבנית אכילה - בדיקה מעמיקה של תבנית אכילה ותיקון כל בעיה שהתגלתה. מערכת יחסים עם הגוף - בדיקה של מערכת יחסים הקיימת עם הגוף ויצירת מערכת יחסים בריאה מאוזנת ומעצימה. ככלל אנחנו לא נדבר על מה כמה ואיך לאכל מתוך הנחת יסוד ברורה שהידע הזה קיים בגופך וכל מה שנותר זה רק לעזור לך להתחבר אליו. בטי, מצוקתך נשמעת היטב ,את נותנת לקולות שונים בתוכך להרוס לך את איכות החיים שלך . אני חושבת שזה פשוט חבל. נכון, התהליך הוא לא קל ונכון את צריכה להחליט שאת משקיע בו ואני מבינה שיש קשיים חיצוניים ופנימיים אבל בכל זאת. כמו שאומרת גיין פונדה בפרסומת we worth it , אני רוצה להאמין שאת מאמינה שאת שווה את זה. בכל אשר תבחרי אאחל לך המון הצלחה. בלה

ערב טוב בטי הרעש הזה, הקולות הללו - מכירה אותם טוב טוב. אכן, טיפוח של שנים, טיפוח לא מודע שאיפשר להם להתקבע בנוחות רבה בתודעה. ומילא זה היה רק רעש, הבעיה היא שיש להם כח רב עוצמה לנהל את עולם הרגש והבחירות שלנו. בטי יקרה, זה אולי, יראה לך מוזר אבל לשיטתי את במצב מצוין. ולו רק בשל העובדה שאת מסוגלת להקשיב לקולות הללו מהצד ולחוות עליהם דעה. את מסוגלת להבחין בהם כחלק, אמנם ממך, אך עדיין חלק ממודר העומד בפני עצמו. מעבר לכך, את מכירה בכוחו לשבש את איכות חייך. היכולת שלך לזהות את הרעש הזה ולהעלות את הרעיון "המטורף" של אולי לחיות בלעדיו מראה לי שהמיקוד שלך נכון.. נכון, שאת עדיין לא יודעת מה לעשות בנדון ואינך מרגישה שיש לך את הכלים, אבל זו כבר התחלה מצויינת ולא הייתי מקלה ראש בכך. ישנם לא מעט אנשים שמגיעים להרזייה ללא דיאטה כשרעשי הרקע הללו מנהלים אותם, בעודם ממוקדים במשקל או בסוג המזון שיאכלו. הרעש הזה נראה כ"כ טבעי, כאילו נולדו איתו ונידונו למות עימו. עצם ההבנה שקולות אלה הם יצירה אותנטית שלך (עם עזרה מהרבה "חברים טובים"), היא נקודת עוצמה לתחילת תהליך אמיתי של שינוי. התהליך הוא דווקא די פשוט, אם כי לא תמיד קל אך גם לא צריך להיות קשה (יש מרחב גדול בין קל לקשה). טמונים בו אתגרים מענינים. וכשהוא מובנה בצורה נכונה, משמע, בהתאמה למתאמן הוא יכול להיות מעצים, מעשיר ומהנה בצורה בלתי רגילה. לא כ"כ הבנתי את ההקשר של משפחה ועבודה לענין. מתנצלת אם זה נשמע מיתמם, התהייה כנה. מעניין אותי לדעת, כיצד את מוצאת את העבודה והמשפחה (2 דברים חשובים ומבורכים) מהווים אבן נגף בתהליך שכזה? אני יכולה לנחש שמהאופן בו את רואה את התהליך כרגע, את אולי מרגישה שאת נדרשת לפניות רבה מעבר ליכולתך. כן, תצטרכי ליצור פניות לתהליך כזה שהרי שינויים יזומים אינם מתרחשים דרך אגב. יחד עם זאת, זה בדיוק חלק מענין ההתאמה למשאביו וליכולותיו של המתאמן. אני מאמינה גדולה בצעדים קטנים ולא בשינויים היסטריים ומהפכניים. שינוי טוב נבנה אט וביסודיות, בסביבת חיינו כפי שהיא ועם כל מה שהיא מכילה (ילדים קטנים, ילדים גדולים, זוגיות, עבודה, אירועים וכ"ו) ולא בבועה מלאכותית פיזית או מנטלית. אז, איך נראית פגישה אישית? קודם כל מאוד נעימה. אבוי אם לא. כמו כל פגישה של שני אנשים שבחרו לצעוד יחד מסלול מסוים, נפגשים בשמחה ובציפיה אחת לשבוע פנים אל פנים או פה לאוזן (סקייפ/מסנג'ר/טלפון). שני אנשים אשר מנהלים שיחה שיש בה אינטימיות ויש בה העברת מידע ויש בה סיעור מוחות ויש בה למידה ויש בה שיתוף, ויש בה הארות ויש בה כבוד הדדי מלא, ויש בה כנות, העצמה ואפילו קצת הומור (כי יש גבול עד כמה אנו יכולים לקחת אפילו את עצמנו, ברצינות). המרחב בין שני האנשים הללו הוא מדיום קריטי שבו נוצר אמון ותחושת ביחד. זהו מרחב שהולך ונבנה תוך כדי תנועה, אך בהחלט משהו לתת עליו את הדעת דרך התחושה הנוצרת באינטרקציה הזו. נהלי שיחות, חושי, הרגישי. הפגישה האישית תמיד תסתיים בהסכמה כלשהיא ובבהירות מקסימלית. כמו כל שני אנשים בעלי מטרה משותפת, גם כאן, יש שורה תחתונה אך במקום "רשימת מטלות" יש הסכמה דו-צדדית על אימון לפיתוח מיומנות כזו או אחרת בדרך אל היעד. הכלים משתנים כל הזמן ומתאימים עצמם לצורך באותו שלב וליכולת האישית, כי אם לא, הם לא שווים דבר. מה עוד תרצי לדעת? שאלי בתי ונען. וככל שאוכל, בעונג רב אענה. מאחלת לך ערב נעים שלך בהנאה לאה פינטו

לאה - בעניין המשפחה והעבודה, התכוונתי שרוב זמני מוקדש להם (ולי בתוכם) וקשה לי טכנית למצוא זמן לפגישה שבועית. במיוחד אם מדובר במקום שהוא מחוץ לגוש דן. סקייפ נשמע תחליף מעניין לפחות לחלק מהפגישות. בנתיים אני מנסה לאמץ את רוח הדברירם כפי שעולה מהפורום ועלתה בי שאלה: למרות שמה שהייתי רוצה יותר מכל זה להפסיק את ההתעסקות האין סופית במשקל, הייתי רוצה גם לרזות תוך כדי תהליך . (אני מניחה שזו הוכחה ניצחת שכדאי לי לפתור כמה סוגיות). אני מאמינה שאנשים מטיבם שונים אחד מהשני. משקל שנכון לאחד, לא נכון לשני ובכל מקרה גם לאותו אדם מתאימים שינויים במשקל בהתאם לכל מני גורמים. לכן אני מאמינה שכל טבלאות היעד המטופשות שמפרסמים בדיוק של גרמים מטעות. בכל זאת, איך מתמודדים אם הגוף מחליט שמשקל היעד הוא שונה מהתמונה שיש לי בראש?

לאה ובלה שלום. אני כבר מזהה בין רעב רגשי לפיזי, אבל אני חסרה כלים מה לעשות כשעולה רעב רגשי. האם אתן יכולות לתת לי מספר טכניקות להתמודדות. דבר נוסף שרציתי לשאול זה האם יש טווח שעות מסויים שפחות ממנו זה ברור שזה רגשי ולא רעב פיזי,(למשל לפחות שלוש שעות בין ארוחה לארוחה) כי שמעתי כמה גישות על כך ודעתכן מעניינית אותי.

בוקר טוב איילת החלק השני של פנייתך והשימוש במילה "טכניקות" בחלק הראשון גורמים לי לחשוב שהגישה שלך לתהליך דורשת חידוד מהותי. הרזייה ללא דיאטה משאירה את ויסות האכילה לגוף וממקדת את הבוננות וההקשבה פנימה, לא החוצה (לשעון שעל הקיר). אם את אכן יודעת לזהות רעב פיזי כפי שאת מציינת, ואם את יודעת שרעב פיזי הוא סיגנל עובדתי לצורך באנרגיה וברכיבי תזונה - מה זה משנה כמה זמן עבר מאז הארוחה האחרונה? כשהגוף קורא, נענים. תהליך הרזייה ללא דיאטה הוא תהליך בו אנו בוחרים לסמוך על הגוף שלנו ובונים איתו תקשורת בריאה. מה נותנת לך האינפורמציה החיצונית הזו? כל מה שהיא עושה זה רק להסיט אותך מהאוטוריטה הנכונה לויסות האכילה שלך. איילת, את עובדת על טכניקות ואין זה שונה בהרבה מדיאטה. בתהליך הרזייה ללא דיאטה בניית תשתית תפישתית היא בעלת ערך עליון. ונדמה לי שאת לא כ"כ שם. מה את עושה כשאת חשה רעב פיזי? סביר להניח שאת מזהה את הצורך ומספקת מענה הולם. במקרה זה,אוכלת. מה את עושה כשאת חווה רעב רגשי? בדיוק אותו דבר. מזהה את צרכייך הרגשיים ונותנת להם מענה. אני חייבת להודות שזה לא תמיד פשוט כפי שזה נשמע כיוון שקל להפוך את הכלים הללו לכלים דיאטטיים העושים שימוש בעייתי במילות כפייה ומגבילים את חופש הבחירה שלנו. כמו כן, זיהוי רגשי (בדיוק כמו זיהוי רעב פיזי, אגב) דורשת אימון. יש כאן לא מעט חומר חסר, איילת. טכניקה התנהגותית לא מחזיקה מעמד ללא שינוי גישה מהותית מבפנים. מקווה שהארתי ולו במעט. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שלום איילת. רגשות זו אנרגיה בעלת עוצמה אדירה שנועדה לעורר את תשומת לבנו לעצמנו כדי שנוכל לעצור לרגע ולהתבונן פנימה. רגשות נועדו להשתחרר בתהליכים פיזיים כמו בכי, צעקה צחוק רם. תינוקות וילדים קטנים בוכים כשהם עצובים , צוחקים בקולי קולות כשהם שמחים . הבעיה היא שעם הזמן הביטוי הפזי של הרגשות לא מתקבל בברכה על ידי הסביבה וילדים לומדים להקשיח את גופם ולא לאפשר לרגשות ביטוי מלא. הדבר גורם לקונפליקט בין הראש, האומר שאסור לבטא רגשות, לבין הגוף שחייב להיפטר מהם. כדי להתגבר על הקונפליקט מפתחים אנשים אסטרתגיות שונות להתעלמות מהרגשות. מכיון שתשומת לב שלנו יכולה להיות רק במקום אחד, אם אוכל במקום להרגיש תיהיה לי תחושה של הרמוניה כי הקונפליקט בין גוף לראש יהיה פחות עוצמתי. זו אחת הסיבות המובילות לאכילה רגשית (יש כמובן עוד רבות נוספות כמו אמונות מוטעות לגבי רגשות ועוד). יש הרבה אפשרויות לפתור לחלוטין את בעיית האכילה הרגשית. אבל כמו שלאה כתבה זה הרבה מעבר לטכניקות. שיהיה לך יום ושבוע מקסים. בלה

תרגיל קטן, כשאת כבר יודעת שהרעב הוא ריגשי, אם תעצרי לרגע אחד קטן לפני שאת אוכלת, תוכלי לשאול את עצמך: "אם אני עוצרת כאן ולא אוכלת, מה קורה? מה אני מרגישה?" הרגשות שעולים לך, הם אלה, אותם את מנסה להקהות. רוב הסיכויים שאחר כך, "יבוא לך" קצת פחות.

לפני קצת יותר משנה נכנסתי לפורום הזה, אחרי 35 שנה של דיאטות שונות ומשונות. בעיקר התעללות בגופי ובנפשי תהיתי מה זאת אומרת "הרזיה ללא דיאטה", כמובן שהייתי ספקנית היתכן שיש משהו ש-אני! לא יודעת עליו. הרי היה לי "דוקטורט" בדיאטה בעיקר בתיאוריה, למעשה הייתי שמנה ומתוסכלת ש"כבר שום דבר בעולם לא ישפיע עלי"....... הסקרנות לא הרפתה ממני לאחר שקראתי בפורום ולא הצלחתי להבין איך אני משלבת את הרעיון הזה שנשמע נפלא ומסתורי, פניתי ללאה ואז נגלה לי עולם קסום. מאז אני מתהלכת כל יום כשחיוך ענק מרוח על פניי. התחלתי ללמוד את השיטה בעזרתה של לאה שהיא מקצוענית, רגישה ועדינה וכך לאט לאט בקצב האישי שלי ובעזרת הכלים שלאה לימדה אותי הבנתי שאוכל קשור בהרבה גורמים בחיי כגון: אמונות, גבולות, ערכים, הקשבה. פירקנו לגורמים את הקשיים שעמדו בדרכי, לאט לאט התחלתי להיות קשובה לגופי, לכבד את גופי ואת צרכיו והדבר החשוב מכל לאהוב את עצמי ואת גופי. היום אחרי ירידה מאד משמעותית במשקל אני נראית מיליון $$$, אוכלת יפה וה-כ-ל, ממגון המאכלים שאני חפצה ובעיקר אוכל משובח! לא נמנעת מכלום ובעיקר נהנית!!! ההנאה הזאת מוקרנת מבפנים החוצה ונראית על פניי. זהו אחד השינויים המשמעותיים שעשיתי בחיי, שינוי בחשיבה שהניב תוצאות נפלאות והעצמה אישית. לשנה האזרחית החדשה שבפתח מאחלת הצלחה, הנאה ושמחה. גבי

גבי המקסימה כל-כך מוזר לכתוב לך בפורמט הזה. את אכן נראית מיליון דולר ומי כמוני יודעת כמה בפנים הכל זהב. מודה לך על השיתוף - אשר ממלא באופטימיות ובתחושת עוצמה. מודה לך על הפרגון ועל שבאת ועל שהינך. אני עושה בראשי סריקה מהירה על כברת הדרך שעשית ונפעמת. זה וואוו. ההתמסרות על אף הספקנות, הפתיחות והנכונות על אף הפחד , הסבלנות הרבה והמרחב שלמדת לתת לעצמך - כל אלה ראויים לציון ולשבח. בהערכה ובאהבה רבה שלך לאה

גבי המקסימה. למרות שאני לא מכירה אותך אני רוצה להודות על שבחרת לשתף אותנו בתהליך שעברת עם לאה על הצלחה שלך שאת משתפת בה את כולם ועל כך שאנשים יראו שאפשר באמת אפשר ליצור שינוי עמוק ואמיתי בלי דיאטה. תודה רבה לך ותמשיכי להנות מהפירות של עבודה לא פשוטה שבודאי עשיתן יחד. ברכותי. בלה

האם אני צריכה להפסיק לרדת מהרכבת הרים הזאת להפסיק להוכיח לכולם כמה אני טובה ולהתחיל להתעסק בדברים אמיתים לחיות את החיים שלי להשיג את המטרות האמתיות שהצבתי לעצמי לחשוב נכון לחשוב באמת על החיים על מה שאני רוצה ולהשיג אותן כי לדעתי דיאטה לא דיאטה זה לא הדבר שחשוב בחיים קילוגרם אחד שניים לא משנה כולכך להתעסק בדברים ראליים וגם להינות מזה? השאלה איך עושים את זה?מאיפו מתחילים

קטיה היקרה. את לא צריכה שום דבר השאלה היא האם את רוצה. זו הרי בחירה שלך לכאן ולכאן. תשבי ותשאלי את עצמך מה בידיוק אני רוצה. להמשיך באותה דרך או לבחור בדרך אחרת. כי אם תמשיכי באותה דרך מן הסתם תגיעי שוב לאותו מקום. לגבי האיך - גם זו בחירה שלך. אני מאמינה שאת צריכה ליווי והכוונה כי אפשר להרגיש את הקושי והבילבול שלך. תחליטי איזה סוג של עזרה את צריכה ותושיטי את היד כדי לקבל אותה. בכל אופן אנחנו פה לעזור. בלה. נ.ב תודה על המחמאות

קטיה חמודה אני מניחה שקראת את התגובה שלי לפוסט שלך (אני מניחה כך רק מפני שהשתמשת באותה מטאפורה של רכבת הרים). שמת לב שאין פסיקים ונקודות בשטף הדברים שלך. כל ההודעה שלך היא משפט ארוך ארוך ארוך...אפילו לי היה קשה לנשום, רק מלקרוא. מתוקה, לא רק שאת על הרכבת, נראה כאילו הגברת מהירות. אני חוזרת וממליצה לך חזרי לשאלות שהפניתי אלייך ואל תקפצי להסקת מסקנות, רק עני, בפשטות. בלי לבלבל את עצמך בשאלות נוספות, יכולה להיות כאן למידה עבורך. שבוע טוב שלך לאה פינטו

חשבתי...האמת היא שברגע שאתה יוצא ממעגל הדיאטות אתה חושב אחרת על אוכל כי תזונה נכונה היא חשיבה בריאה על האוכל....חשיבה אחרת

אין הבדל בין דיאטה לתזונה נכונה זו אותה המלכודת. עליך ללמוד לראות את המציאות של האכילה דרך פרספקטיבה אחרת לגמרה.

אני ממשיכה לקרוא בפורום שלכם לעט לעט,ראיתי שרשמתם שאוכל מעורב לא גורם לצילוליט,זה נכון?חד משמעי?(זה שמותר ואף צריך לאכול הכל-הבנתי) תודה

שלום רב אני באמת לא יודעת מה לעשות אני כולכך רוצה להיות רזה אני מאוד רוצה להגיע למשקל של 45 ק"ג אבל לא פחות חס וחלילה אבל לעשות את זה בדרך בריאה יש כזה דבר רזה ובריאה האמת היא שרציתי לפנות לדיאטנית אבל אני רוצה שאולי גם אתם תעזרו לי בזה.רציתי להיות כמו אנשים האלה שאוכלים נכון ולא משמינים שהחברים שלי יקנאו בי ויגידו לי איך היא אוכלת כולכך הרבה ולא משמינה והחבר שלי יקנאה בי אני יודעת שזה אומר לאכול נורמלי אבל לא יודעת איך לעשות את זה. מהי תזונה נכונה האם מותר לי לאכול 1-2 כפיות סוכר ביום בתה זאת אומרת האם אני יכולה לכלול גם סוכרים בחיי היומיום כי ראיתי בדיאטות נורמליות אוכלים 6 ואפילו 12 ארוחות ביום ואוכלים קורנפלקס ומותר אפילו שוקו אם סוכר אחת.אני רוצה לאכול 3 ארוחות ביום ולאכול נורמלי כמו שכתבתי גם 2 סוכר ביום גם ירקות גם פירות גם בשר מוצרי חלב מרקים דיסות בקיצור הכול בכמויות נכונות אני באמת רוצה לעשות את זה כי נמאס לי מדיאטות להרזות ולהשמין שוב כבר הייתי במעגל הזה רזיתי עד ל- 43 ואחרכך השמנתי האם זה בלתי אפשרי לשקול 45 בצורה בריאה לאכול נורמלי לעשות ספורט ולהיות רזה אני חושבת שזה אפשרי אבל איך????אם אתם מומחים תסבירו לי איך כי אני כבר מיואשת ומשקלי מעל 80 ק"ג כשאני 1.59 מה עושים??? אגב אני רק בת 19 ומה ששמעתי שנערה בגילי לא צריכה דיאטה זה נכון לא? התפריט שהרכבתי לעצמי ואולי הוא גם לא נכון ...לא יודעת ארוחת בוקר: סלט ירקות ביצה 1 ארוחת צהריים: לחם +פסטרמה כריך ארוחת ערב: מרק עוף תה + כפית סוכר הבעיה שאני אשאר שמנה ומגעילה ולא ארזה חוץ מזה זה סבל נורא לא לאכול לפחות 2 כפיות סוכר ביום כשבכל הדיאטות הנורמליות אוכלים קורנפלקס שוקו ואפילו כפית סוכר מה עושים???

שלום קטיה. היאוש וחוסר האונים שלך מתבטא היטב בפוסט שלך. התחושות הללו (בנוסף לפחד וללחץ שאת מביאה) הן לא יש מאין. הן מגיעות מצורת חשיבה מייאשת ומובילות לעשייה מסרסת ומסורסת. אני חושבת שעם זוית ראיה נכונה, אם תקראי שוב את הפוסט שלך תוכלי ללמוד המון על האופן בו את משיגה את המציאות שאת חיה. אני אתן לך כיוון. מה את עושה כשאת מיואשת? ובכלל, מה עושה אדם מיואש? במקומך, לא הייתי רצה קדימה כ"כ מהר אלא מקדישה תשומת לב לשאלות הללו ומנסה לענות בכנות. בנוסף, אני רוצה להציע לך לקרוא מחדש את הפוסט שלך, ולסמן לעצמך את כל המשפטים המייאשים שבקלות רבה יצאו ממך. לשאלות שאת שואלת את עצמך ולסיפורים שאת מספרת לעצמך יש חשיבות והשפעה רבה, אפילו קריטית, על היכולת שלך להצליח או לא. אם את חושבת שהתפריט שלך או 2 כפיות סוכר הם הענין, את מתמקדת בדבר הלא נכון, את בכיוון בעייתי. מה את אומרת? את מוכנה לרגע לרדת מרכבת ההרים ולהקדיש מחשבה בנחת? אם כן, אמתין בסבלנות לתשובותייך ואמשיך את השרשור איתך בשמחה. מאחלת לך יום נעים וחשיבה מעצימה שלך לאה פינטו

אני בתהליך וקורה אצלי משהו מוזר. כשאני בחוץ/בסופר או בכל מקום אחר, אין לי שום כמיהה או רצון לקנות לעצמי משהו, קטן או גדול, מתוק או מלוח (כשבעבר הייתי קונה מס' דברים ומחסלת בדרך הביתה כדי שאף אחד לא יראה...). אלא אם כן אני רעבה, כמובן... אבל כשאני בבית, בשעות אחה"צ או בערב, אני חוזרת להרגלים הישנים ומבלה זמן רב מדי במטבח, לא רעבה פיזית בכלל, אבל כנראה מנסה לדחות את המשימות שיש לי, או שמשהו אחר מפריע. אני לא נותנת לעצמי זמן להרגיש אותו, ישר מחפשת משהו לאכול... איך אפשר להסביר את השוני? תודה על הפורום הנהדר!

שלום יערה. ראשית יופי. אם יש מקום שזה כן עובד אנחנו כבר על הסוס. נסי להתבונן מבחוץ ולראות מה שונה בתוכך כשאת בחוץ וכשאת בבית. איזה קולות דומננטיים שם ואיזה פה? אחרי התבוננות לא שיפוטית נסי להבין, באמת להבין, מה מציק לך בבית. האם זה מצוקה של לעבוד בבית(עבודה סזיפית לא נגמרת ולא מוערכת הרבה פעמים) אולי זה דווקא הזמינות של האכל וזה שאת לבד ואף אחד לא נימצא, אולי זה שיעמום וקושי להיות בbeeing כלומר פשוט להיות בלי לעשות כלום. זה שהקושי הוא בבית ולא במקום אחר מרמז לך ומוליך לקראת פיתרון אפשרי. מקוה שעזרתי. בלה

שלום,מאז שהתחלתי לקרוא בפורום-התחלתי לאכול רגיל- בלי דיאטה,ו.............אני לא משמינה,אומנם לא מרזה אבל לא משמינה(כיף חיים).שאלה:האם יתכן שגוף שלי מתחיל להתעצב(נו להיות יותר יפה כזה)או שאני סתם מדימיינת? תודה תודה

אם את אוכלת על פי הצרכים של הגוף שלך שזו מיומנות משל עצמה אין שום סיבה שלא תרדי גם. הבעיה היא לדעתי שאת לא מאמינה שזה קורה לך וזה כשלעצמו (החוסר אמונה ) עלול לקלקל לך.

אז איך בעצם אלמד להמין בעצמי ובשיטה? תודה בלה!

אשמח שתשאירו טלפונים כי באמייל אין היתחברות

בלה רציתי לומר לך תודה על המסירות והזמינות. ובהזדמנות זו לומר כל מי שעדיין לא נוכח לדעת שהרזיה ללא דיאטה היא השיטה בשבילו. אני מטופחת של בלה כבר שנה ,אני עדה לכך ששיטה זו נותנת לי הרבה יותר חופש מהתעסקות באוכל ומאפשרת לי יותר זמן פנוי. אני משתפרת מפגישה לפגישה ,הכי חשוב אין כבר בולמוסים. בקיצור נסו ותקבלו חיים טובים יותר

ע

הי בלה ערב טוב מאז הפגישה שלנו החלטתי שוב לתת יד לגוף וללכת איתו עד היום הסתכלתי הרבה במראה התלבשתי יפה קניתי לי כמה בגדים חדשים.שוב כדי להרגיש טוב יותר ונשית יותר. גם כשהלכתי לעבודה הפכתי קצת סנובית ואני כבר לא "מלקקת לכולם" כי אני פוחדת בגלל איך שאני נראית. בוא נגיד שאם עד עכשיו אהבתי את מה שראיתי במראה 20% היום אני אוהבת 60% ממה שאני רואה .הצלחתי לבצע פעילות גופנית רק לפי רצון ולא בגלל רגשי מצפון ואני הרבה יותר נהנית והרבה יותר נחה. אבל יחד עם זאת אני מאפשרת לעצמי לדעתי יותר מידי חופש באוכל פתאום אני זקוקה מאוד למתוק במשך היום בוא נגיד בשבוע האחרון יוצא לי לאכול 4 פעמים ביום משהו קטן מתוק. וזה קצת מאכזב אותי ואני מרגישה רע עעם זה.

היי טלי, ראשית בואי נתבונן על ההצלחות שלך... מגיע לך מחיאות כפיים סוערות, אני ממש גאה בך. ועכשיו למשפט שלך אני מאפשרת לעצמי יותר מידי חופש עם אכל... תחשבי שחברה שלך אומרת לך שהיא מרשה לעצמה יותר מידי חופש עם הליכה לשרותים ,זה בטח היה נשמע לך מוזר. עליך לשאול את עצמך אך ורק האם אני אוכלת לפי מה שהגוף שלי מבקש (כמו שלמדנו) ואז אין דבר כזה יותר מידי חופש. מה שהגוף צריך זה מה שאת נותנת לו. אני לא רואה שום בעיה עם אכילה של מתוק . בקשר למאבק עם השופט , את יודעת כבר שזה חסר טעם. דיברנו הרי שצריך לשתות אתו כוס תה ופשוט להמשיך הלאה, אז אל תאבקי, נסי לדמיין אותו בראש שלך כחיה מאיימת (למשל כלב שרוצה לטרוף אותך ) ,ואז בדימיון שלך תקטיני אותו לגודל של כלב צעצוע קטן וחמוד - תראי האם גם עכשיו יש לך צורך להאבק בו , או אולי רק ללטף בראש ולהמשיך הלאה.. להתראות ותמשיכי בעבודה המצוינת שאת עושה עם עצמך. בלה

אני לא מפסיקה לחשוב על אוכל עד השעה 300 שאני מגיעה הביתה אני מצליחה לשמור ומרגע זה המחשבות על אוכל לא מרפות ואני רעבה כל הזמן מנסה לשמור אבל זוהי ממש מלחמה אני לא מצליחה לעשות כלום בבית בגלל זה זה ברור שזה לא רעב פיזי אבל בכל זאת האם ארוחת צהריים עם מרכיבים מסויימים יכולה לעזור? או כל דבר אחר. או כל רעיון אחרץ תודה לכן על הפורום הנפלא

ריקי יקרה, ערב טוב. אני קוראת את הפוסט שלך וחווה אי נוחות גדולה מאוד. את חיה בחסך, את חיה בהגבלה ואינך יכולה להתפלא שאת כמהה לדבר בסיסי כמו אוכל. חסך יוצר תשוקת יתר, חסך יוצר אובססיה. זו ממש לא הדרך לרזות, זו דיאטה. ודיאטות בסופו של דבר משמינות. בתהליך בריא ונכון של הרזייה ללא דיאטה, נגמרת ההתכחשות לצרכינו ומסתיימת המלחמה הבלתי נסבלת בגופנו וברגשותנו. עושה רושם שאת מאוד מבולבלת ומנסה להסתער במעלה ההר. רק מלקרוא את מה שכתבת, אני מרגישה מותשת. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה את, עצמך חווה. תהליך הרזייה צריך להיות מעצים, מהנה ונינוח. בשתי שורות כתבת דבר והיפוכו : "אני רעבה כל הזמן" "ברור שזה לא רעב פיזי" אז למה הכוונה באמת? אינני יודעת אם זו פעם ראשונה שלך בפורום ולא ברור לי מה את בדיוק עושה. אם תרצי לשתף יותר, אולי אוכל לכוון. כי מה שבטוח הוא שהכיוון לא טוב לך. מחכה לתגובתך שלך לאה פינטו

שלום לכן רצינו משהו אחר לא דיאטה והגענו אליכם, השארו טלפון ונגיע לכם.

מפרסמים שיש הצלחה ב-100% וזה לא נכון . עובדה שאצלי זה עשה רק נזק. ואם היתי היחידה שמחזירה להם את המוצרים (להרזיה + ויטמינים מתנה) היו עונים ומתיחסים אבל במקום זה העדיפו לא לקחת את החבילה בדואר רשום ששלחתי והיא הוחזרה אלי. את הויטמינים לא פתחתי בכלל ואני מוכנה לתרום אותם עם הכדורים שנשארו לי להרזיה (22) למי שאצלה/אצלו זה עובד. אצלי זה לא עבד אלא הזיק - והשרות שלהם - 0. עד קבלת הכסף נחמדים - כשהכסף אצלהם - אין התיחסות בכלל. גם להודעות האלה לא מתיחסים, ואם מישהו יודע איפוא אני יכולה להתלונן באמת בפרסום גדול אשמח לקבל עצה.

ערב טוב רחל במה מדובר? סערת רגשותייך ניכרת. מצטערת על נסיונך ובכל זאת שאלה קטנה, באיזה הקשר מובאים הדברים בפורום זה? שלך לאה פינטו

אני בת 56 מנסה לרזות הצלחתי כחמש ק"ג ונתקעתי לא מצליחה יותר כל היום חושבת על האוכל זה משהו שפשוט מנהל אותי ודוקא לא אוכלת הרבה אך אחה"צ כשאני בבית זה פשוט משגע אותי מה הייתי יכולה לאכול כדי לשבוע בצהריים ולא לחשוב על האוכל כל הזמן

ערב טוב אתי יקרה אני מניחה שאת צמודה לאיזושהיא דיאטה כרגע. ומה שאת חווה זה בדיוק מה שדיאטה עושה - יוצרת התנגדות פיזית ורגשית. (ממליצה לך לקרוא את ההודעה של ריקי , מעלייך) הפורום שלנו מציע גישה אחרת לגמרי. גישת הההרזייה ללא דיאטה אינה רואה במזון בעיה, אלא בהקשרים התפישתיים שלנו והתקשורת שלנו עם גופנו ועם עצמנו. ולכן, המיקוד שלנו אינם בסוגי מזונות, בתפריטים או ברכיבי תזונה. 13 שנות ותק מקצועי לימדו אותי שהידע התזונתי הזה לא ממש סיפק את הסחורה לאוכלוסיה רחבה הסובלת מעודף משקל ומהשמנת יתר. יותר מכך, נפח תופעת ההשמנה שלא מפסיק לעלות מעיד ההיפך. אני מאמינה בתהליך שינוי מבפנים החוצה ולא הפוך. וממליצה לכל מי שמעוניין להפוך לאדם רזה ולא להסתפק ביו-יו שנגמר תמיד במשקל גבוה יותר, להכנס לתהליך מובנה ומשמעותי. אתי, האם אני יכולה להבין מדברייך שאינך שבעה בצהריים? אם כן, אז מדוע? מה מנחה את אכילתך? אם את מוצאת את עצמך עסוקה במחשבות טורדניות על אוכל, את בכיוון הלא נכון. המחשבות הללו לא ירפו לאחר שתשיגי, אם תשיגי, את מטרתך. מערכת היחסים הנוכחית שלך עם המזון ועם הגוף שלך, אינה יכולה להוות בסיס להרמוניה עתידית. כאן צריכה להתחיל העבודה, בבניית התשתית הנכונה. את מוזמנת להמשיך את השרשור בינינו ולהגיב. אשמח להיות כאן, לענות, להסביר, להאיר. שלך לאה פינטו

צוחקים אני בן 11 שוקל 60 קילו סובל מהחברים מהכתה

אתה באמת צעיר מאוד ואני מצטערת לדעת שאלה הן חוויתיך. אין לי ספק שאת הבעיה הזו ניתן לפתור, אם לא היום, אז בעתיד. נסה לגייס את הוריך וננסה לעזור לך בעזרתם. מאחלת לך ימים שמחים ....והמון שלך לאה פינטו

היי זאת שוב אני אני ממש צריכה את העזרה שלכם אתם אפילו לא מתארות לעצמכם מה זה ילדה בת 13 שמנה ששוקלת 60 גובה 1.60 אני צריכה אותכם בבקשה בלה בבקשה לאה

חן מכיון שאת בת שלוש עשרה עליך לגייס לעזרתך את הוריך. אין אפשרות לטפל בך בלי מעורבות ישירה של הורים שלך. תשאלי את עצמך מה בידיוק יעזור לך ותבקשי שהוריך יסיעו לך לקבל את מה שאת צריכה בתור עזרה.

שלום!! =] אני התחלתי ביום חמישי דיאטה שבה אני אוכלת כל היום ירקות ופרות, ואו בצהריים או בערב [בערך בשעה 6 או 7] אני אוכלת מרק או עוף או כל משהו אחר שאמא שלי מכינה.. אני לא אוכלת לחם, דברים מטוגנים, עוגות, עוגיות, שוקולדים, ספגטי, אורז וכו'.. אני בת 15 ושוקלת 78 וחצי, והיום נשקלתי וירדתי קילו!!! :) כדאי לי להמשיך בדיאטה או שהיא לא טובה? תודה!

שני זהו פורום של הרזיה ללא דיאטה כך ששאלתך אינה רלוונטית עבור הפורום.

שני, תשאלי את עצמך איך את מרגישה כשאת כל היום עסוקה במחשבות על אוכל,שאת מרגישה שבעצם במקום פירות את רוצה לאכול משהו אחר אבל את נלחמת בעצמך כל כך חזק. אחרי כן את יכולה לשאול את עצמך האם היית רוצה לאכול מה שאת רוצה ומתי שאת רוצה? אם התשובה היא כן,תעייני בפורום לבד ואולי תבקשי מאמא או אבא להסתכל איתך ביחד ולחשוב אולי כדאי לך לנסות לפתור את עצמך מדיאטות לכל החיים. ממליצה מאוד על טיפול אישי אצל בלה או לאה,זו השקעה לכל החיים. בהצלחה