מוטיבציה

לפני חודשיים התחלתי ליישם את השיטה ואני מאמינה בה בעניים עצומות ובכל זאת עם כל האמונה שיש לי בדרך ועם כל ההבנה שלגוף שלנו יש צרכים משלו ואני צרכים ללמוד להיות קשובים לו ולספק את הצרכים שלו,לאכול רק כשרעבים לסיים כשבעים.ובכל זאת אני עדיין לא ממש נאמנה ב100% לדרישות הגוף שלי.אני מוצאת את עצמי בימים מושלמים בהם אני קשובה לגופי,ובימים בהם אני לא קשובה לצרכיו אלא קשובה לצרכי הראש השמן שלי או הדיאטתי שלי, יותר נכון להגיד. עדיין קיים בי מנגנון ההגנה מפני הדיאטה הבאה,כלומר לאכול עכשיו מהכל כי מחר אני מתחילה דיאטה חדשה,למרות שאני יודעת שאני לא בדיאטה ומה שאכלתי היום אני אוכל לאכול מחר. אני מבינה שלפני שמתחילים את התהליך אתן ממצליצות וכך גם הסברתן שאתן פועלת,צריך לנקות את עצמנו מהחשיבה הדיאטתית ואני מאמינה במה שאתן אומרות ומקבלת בחום ובאהבה את ההסברים שלכן אך אני עדיין לא יכולה להתנתק מהרצון לאכול היום הכל כי מחר אני לא יכולה. יכול להיות שאין כאן כלל קשר למוטיבציה אלא לשינוי החשיבה הדיאטתית שלי,אבל השאלה הנשאלת היא,אך עושים את זה? אך מוחקים את החשיבה הזו את ה"כול כפי יכולתך"כי מחר יום חדש ואני אתחיל מחדש,אך מתגברים על הדחף לאכול משעמום או מדיכאון. הידע שאתן מוסרות כאן מתקבל על הדעת ,אמצתי אותו במהירות הבזק,אני מבינה את הצרכים של הגוף שלי ובימים טובים אני קשובה לו ואני מספקת את צרכיו,אך אתמול לדוגמא(שישי) היה לי יום טעון רגשות,העלתי זכרונות עם קרובת משפחה והיו הרבה רגשות שמחה ועצב,ולאחר אותה שיחה אני הייתי במצב של התקפה,תקפתי את האוכל,זללתי ממנו ללא הפסקה,בראש קיימת המחשבה על הגוף שלי על העוול שאני עושה לו עכשיו על כך שאין הוא צריך את כל כמיות השוקולד והעוגיות שהכנסתי לו,אך הראש היה חזק ממני,הגוף צעק לי להפסיק הראש השתיק אותו מהר מידי. מבלבל אני יודעת אך כך הרגשתי אתמול,כמו שני אנשים עם רצונות שונים. הראש רצה לאכול כי כך הוא התנהג עד לא מזמן וכך הוא רגיל לחשוב שנים או יותר נכון כך אני רגילה לחיות ולחשוב במשך שנים,ומצד שני התובנה החדשה שקיימת בי בידיעה שגופי אינו זקוק לכל המזנות שאני מכניסה לו,ואין הוא רעב כלל. זיהיתי את הרעב כרעב נפשי,ובכל זאת לא ידעתי אך להתמודד עם המצב ובחרתי בשיטה הישנה והקלה עבורי,האוכל כמפלט. אני חוזרת לעצמי אבל אני רוצה לשמוע מה דעתכן האם זה חלק מן התהליך והאם זה בסדר. אני מחפסת כאן מכן פייוס כדי שאני אסיים לכעוס על הנפילה שלי ואחזור להיות קשובה לצורכיו של גופי. אני גם אשמח לשמוע מאנשים שפועלים לפי הדרך המבורכת הזו ולשמוע איך הם מתמודדים עם מצבים שכאלו,ורק כדי שתדעו אתמול במהלך המתקפה האוורית על גופי הייתי מאוד עסוקה ועדיין מצאתי זמן לאכול שני חטיפי שוקולד,עוגיה עם קפה,ועוד קצת עוגיות בלי קפה,ועוד קצת ציפס,ולא לא הייתי רעבה כלל וכלל. שבת שלום ושבוע שפוי לכולנו.

נועה המקסימה, ראשית נהנתי לקרוא את ההודעה שלך. ממש כייף לראות שאת מוכנה ופתוחה לנסות משהו אחר. הרשי לי לברך אותך ,התחלת מצוין . אבל , הדגש הוא על התחלת . אכן השלב הראשון בעבודה שלנו זה לנקות את השטח ולהיפטר ממנטליות דיאטתית - שלב אגב לא פשוט בכלל כי הדיאטה שהייתה שולטת בתודעה שלך משך כל כך הרבה זמן לא בקלות כזו תפנה את מקומה. אבל גם אחרי שעברת בשלום את השלב הזה מחכים לך שלבים רבים בדרך. אמנה כמה מהם. ישנו השלב של התחברות והתידדות עם הגוף שלנו - בשלב זה אנחנו לומדים לאהוב ולכבד אותו כמו שהוא עם המשקל שלו - גם זה שלב לא פשוט בכלל כי יש לנו קולות שמתנגדים להשלמה הזאת.(בעקר כי הם אומרים לנו שאם נשלים עם מה שיש , למה שהגוף ירזה). בשלב הזה אנחנו לומדים את שפת הגוף - איך הוא מדבר אלינו ,מה הוא אומר, ואיך לפרש נכון את האמירות האלו. שלב אחר לא פחות חשוב הוא התמודדות עם רגשות - זה המקום שאת תיארת. בני אדם הרבה פעמים פוחדים מרגשות ומאמצים אסטרתגיות שונות על מנת להתחמק מהם - לדוגמא את דיברת על בריחה לאכל . חשוב מאד ללמוד להתנהג נכון עם רגשות - החל מפירוש מציאות שונה אשר ייצר רגשות אחרים, ועד ללימוד טכניקות של מיקוד, התבוננות נשימה או הגדלה אשר עוזרות מאד לפגוש את הרגשות בדרך מעצימה ומועילה. ישנו גם שלב של למידה של אכילה בצורה בריאה ,מהנהו חופשית תוך לימוד זיהוי רעב ביולוגי מול רעב פסיכולוגי, לימוד הנאה מחווית האכילה, לימוד חווית השובע והפסקת אכילה מתוך שובע וסיפוק. וישנו השלב המאד חשוב של לימוד על תודעה והדרך בה היא פועלת תוך שינוי התודעה של הראש השמן ודיאטתי לראש של אכלן רזה טבעי. וישנם עוד דברים נוספים שחשוב ללמוד. כפישאת רואה נועה,הגישה היא רחבה ועמוקה ,והיא הרבה יותר מרק להתחיל להקשיב לרעב ושובע - זה חשוב ועקרוני אבל זו רק תחילת הדרך. אז לא להרים ידיים, להמשיך להתקדם ואם יש בעיות ותהיות - אנחנו פה. המון הצלחה בהמשך הדרך. בלה

היי נועה את מבינה את המטריה הלוגית ואף מתחברת אליה. הקושי נובע ממרחב החשיבה שלך, שעושה עיבוד ללוגיקה הזו, בכלים הלא נכונים. נועה, אני מזהה כאן מספר גורמים מעקבים ומקשים, אציין שלושה בולטים במיוחד. 1. את פועלת ממקום מאוד ביקורתי ושיפוטי להבדיל ממקום בו יש מרחב בטוח לחוויה וללמידה. 2. את פועלת מתוך דפוס חשיבה כפייתי של "צריכה/חייבת" אשר מזין את השיפוטיות שלך כלפי עצמך וכלפי התנהגותך. 3. את פועלת ממקום שנותן למזון המון תשומת לב וכח. על חשבון תשומת לב חיונית וחמלה מקדמת הבנה כלפי עצמך. די באלה, כדי לטפח את דפוס יצירת רגשות האשם, שהם, יקירה, הם גורמי השמנה משמעותיים ביותר. כל אלה באים מדפוס חשיבה של "הכל או לא כלום", דפוס חשיבה דיאטטי, כפי שציינת. ומתוך אותו דפוס ממש, את מחפשת את הפרקטיקה אצל אחרים, מבלי להפנים כי הפרקטיקה המעשית היא תוצר של הוויה. כל עוד בהוויתך, לא יתקיים השינוי, כל כלי עזר שתקבלי יישחק. כשאני אומרת "הוויה" אני מתייחסת לאוירה בה את פוסעת בתהליך, להלך הרוח המלווה את התהליך שלך. אני חווה ממך הרבה תסכול ולחץ - אלה אינם עוזרים, אלה מעכבים ובולמים. לא סתם בחרת בכותרת בה בחרת, "מוטיבציה" - זה לגמרי שייך לעולם הדיאטה. לטעמי את מחברת את המוטיבציה הזו לכח רצון ומשמעת ברזל וכאן הטעות. מוטיבציה יש לך, בגלל זה את כאן, בגינה את מתנסה. בתהליכים נכונים, איננו לוחצים על כפתור ומיד משתנים ומשנים. זו הסיבה שלצערנו איננו יכולות להענות לבקשות חוזרות ונשנות, לקבל טיפים והכוונה ספציפית על במת הפורום. אין זה נובע מקמצנות בידע או מרוע כפי שאת יכולה להתרשם. אינני יכולה לכתוב לך, "נועה, אל תחשבי כך...נועה, תחשבי אחרת" (מנסיון רב, לא זו הדרך בה דברים עובדים). אין אנו ממשים למידה אמיתית מנאומיהם של אחרים אלא מנסיוננו ומחוויותינו אנו. כל שאני יכולה, בפורום זה, הוא לעורר אותך להסתכלות חדשה, לחשוף אותך לאפשרות אחרת עבורך. תהליך השינוי עצמו הוא תהליך בעל רבדים מגוונים ואישיים מאוד. תהליך שינוי מתרחש תוך כדי תנועה מבלי שנבחין ברגע מסוים בו הוא מתרחש, הפנמה והטמעה דורשים זמן. כך קורה שאני שומעת כמעט מכל מתאמן/ת שלי, בשלב זה או אחר, את המשפט הבא: "את יודעת, שמתי לב שאני כבר לא....שזה כבר לא באוטומט שלי" תהליך הרזייה במסגרת גישת ההרזייה ללא דיאטה הוא תהליך שינוי. וכמו כל תהליך שינוי הוא בעל רבדים רבים ומגוונים שנוגעים בנישות חיינו ולא במקרר. שאלת, כיצד להתמודד עם אכילה רגשית? אינני יודעת איך לענות לך, לא בגלל שאין לי מה לאמר בהקשר זה אלא מפני שכל תשובה שאתן, תעובד אצלך, בשלב זה, בדפוס החשיבה שתובע ממך מחוייבות לעשייה על פני מחוייבות ללמידה ולתובנה העמוקה, זו שיוצרת מציאות חדשה באמת. לשיטתי, עלינו לתת לגיטימציה מלאה לאכילה הרגשית שלנו. מתוך הלגיטימציה הזו, בעבודת בוננות נכונה, היא תצטמצם ותהפוך לשולית. כל עוד תחששי ממנה ותראי בה איום, היא תמשיך להיות כזו וכוחה יתעצם. זה כמו להגיד לך "אל תחשבי על פיל ורוד" - האם כשאני מבקשת זאת ממך, את מצליחה לא לחשוב על פיל ורוד? ברור שלא. בתהליך הזה אנו לא מסתכלים על הקיר בו אנו עלולים להתנגש אלא לכיוון אליו אנו רוצים להגיע. לחיות עם אכילה רגשית פה ושם בשלום, זה אחד המקומות אליהם אני מכוונת. אכילה רגשית היא מנת חלקנו, כולנו. ההבדל בין רזים לשמנים איננו בקיומה אלא במינון הנובע מהפרשנות שאנו נותנים. הנסיון להמנע מאכילה רגשית והמיקוד בכך כמטרה, לא רק מפספס את הפתרון אלא מעצים את הבעיה. איך לעשות זאת? איך להגיע לראיה כזו שמאפשרת תפקוד זורם ונעים, מהנה ומקדם? זה כבר סיפור אחר. והסיפור הזה נבנה תוך תהליך של מודעות עצמית. "מודעות עצמית" היא מושג שבימינו התרוקן מתוכן. כמעט כולם טוענים למודעות עצמית ברמה כזו או אחרת, וכמעט כולם לא יודעים מודעות עצמית מהי. כך שגם למושג הזה לא הייתי מתייחסת כברור מאליו. העובדה שאת מסוגלת להיות מודעת לצרכים שלך (למרות שאינך מכבדת אותם כל הזמן) זו בהחלט כבר התחלה (אם כי גם האבחנה הזו דורשת בירור). אך לצידה, ההזדהות הטוטאלית שלך עם החשיבה השופטת והמבקרת שלך מעידה על חוסר יכולת לראות עצמך על גופך, מחשבותייך ורגשותייך באופן אובייקטיבי ולומד. את היכולת הזו אפשר לפתח וכשתשיגי אותה, היא תהיה לך כלי רב עוצמה בכל תחום ולא רק בתחום ההרזייה. כשתלמדי לתפוס מרחק ממה שאת קוראת לו "אני" , ליצור מרחב שאינו מזדהה ואינו מזין, תוכלי להגיע לרמת מסוגלות נהדרת. נועה יקרה, מצאי דרך להרחיב את יכולת הלמידה האישית שלך, ממליצה לך בחום על תהליך אישי מובנה. היכולת קיימת בך, זה ברור. מצאי את הדרך לממש אותה. שבוע נפלא ומלא השראה שלך לאה פינטו

להבין את השיטה..אני קוראת את התגובות של הבנות ולא ממש מבינה...האמת שהתחלתי תוכנית כמעט של צום ואני די מתוסכלת...מהצום אבל שמחה מהתוצאות היומיות...אז אם אפשר אודה לכן על תשובתכן....

ערב טוב גלית. וכשיסתיים הצום, מה את חושבת שיהיה? האם זו נראית לך דרך לחיות את חייך? הדחף להשיג תוצאות כאן ועכשיו מעוור את עינינו. בשלב ראשון, הלחץ, היפטרי מהלחץ, קחי הרבה אויר. באוירה הלחוצה הזו, יהיה לך קשה לייצר תוצאות ולהנות מהדרך. אני בטוחה שאת רוצה וזוהי זכותך הלגיטימית לממש את רצונותייך. אך לי נדמה שהפכת רצון לכורח אשר מגביל את הסתכלותך ואת משאבייך. יקירה, חדדי את בקשתך ונסי לעשות סדר גם לעצמך וגם לנו כדי שנוכל לעזור. מה הבנת ומה לא הבנת בנוגע לגישת ההרזייה ללא דיאטה? העלי שאלות קונקרטיות יותר ונשמח לענות בהרחבה ובתשומת לב רבה. ערב נעים שלך לאה פינטו