איך עושים את זה?

בלה ולאה היקרות, נכנסתי היום לגמרי במקרה אל הפורום ולא האמנתי למראה עיני. השיטה שלכן פשוט מדהימה, בתיאוריה כמובן מכיוון שעוד לא ניסיתי אותה. אני חברה זה מספר שנים בקבוצות של "דיאטה קלאב" וזה המקום היחיד שבאמת הצלחתי לרזות בו. השיטה שאתן מתארות היא מבחינתי "לכבוש את האוורסט". נשמע פנטסטי ולדידי נשמע מעט לא מציאותי. להלן אסביר: אני בת 35. רוב חיי הייתי עם עודף משקל גדול. גובהי 1.65 ולשיאי הגעתי ל- 108 ק"ג. אומללות לשמה. בעייתי היא, שאינני זוכרת מהי הרגשת רעב טבעי. אנסה להסביר: אינני מחוברת למקום הזה שבו אני "בודקת אם אני רעבה או לא". אני אוכלת הרבה כי המחשבות על המזון רודפות אותי כל היום. אינני צוחקת. יש לי הפרעת אכילה קשה. טופלתי ע"י פסיכולוגית והיום אני יודעת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא אכילה של מנות קטנות כל 3 שעות. אני עושה את זה כרובוט ועת מנת שלא אתעמת עם האוכל. לומר את האמת - אני ממש מפחדת מאוכל. כשאני עושה קניות לבני הבית, לבעלי ולילדים, אני רוצה לעיתים לקנות דברים בריאים אך מפתים, אך הפחד שאוכל לילדים את האוכל ה"אסור", פשוט גומרת אותי. אני עסוקה באוכל, במה אסור, במה מותר, במתי אוכל לאכול שוב - כל יום, כל היום, כל היום, כל היום. זה מתיש מאוד. אני מרגישה כמי ששוחה בים ומאחורי כריש ואני עסוקה כל היום בבריחה. אני במצוקה. המקום שאתן מדברות עליו בלתי נתפס בעיני. האם באמת אוכל להגיע למקום הזה? איך? למי פונים? מה עושים? איך אוכל לאכול מעט ולהקשיב לגוף שלי? כשאני כותבת את השורות הללו ואני חושבת על כך שאוכל לאכול דברים "אסורים", אני מתרגשת. באמת, אל תצחקו עלי. אוכל היה תמיד בעיני דבר "אסור", דבר שיעשה לי רע. נראה לי בלתי נתפס לאכול ולהקשיב לגוף תוך כדי ולדעת מתי לעצור. אני מסוגלת לאכול כמויות בלתי סבירות, גם בהשוואה לאכלנים רציניים. אני יכולה להעלות בשבוע 6-9 ק"ג. בשבוע! אצלי האכילה כלל לא קשורה לרעב אמיתי אלא אני אוכלת מתוך מצוקה רגשית; שעמום, שמחה, צער, כאב אך בעיקר אני אוכלת כי אני אוהבת לאכול. כן. אוהבת לאכול. אוהבת מאוד. איך משנים את הדפוס הזה? איך מתחילים לאכול "כדי לחיות" ולא כדי לאכול? איך? האכילה שלי היא תמיד באמצעות העיניים, אינני נהנית מהאוכל והייתי מאוד, אבל מאוד, רוצה להגיע למקום הזה. מה עושים?

היי גילי, ראשית, אשמח מאד גם להתיחסותה של לאה. נראה לי שמגיע לך שתי תשובות על שהיית כנה ואמתית כל כך ,אז לאה אנא ממך תתיחסי גם את. תראי גילי , לפי מה שאת כותבת את פועלת מתוך תפיסת עולם של פחד. ברור שאם אני חיה בעולם בו צריך לפחד ולהזהר אני אשים על עצמי שיריון, לא אבטח באף אחד ,כל הזמן אפרש את מה שקורה לי כאיום על הקיום שלי, ואחיה בצימצום רב. כשאת חיה בפחד כזה מול אכל, כשאת לא מסוגלת לסמוך על הגוף שלך, כשהאמונה שיצאת ממנה מטיפול היא אמונה שעליך לאכל כל שלוש שעות וזו הדרך היחדה שלך להיות באיזון , ברור שזו תיהיה התוצאה. הרי המציאות תמיד תחזק לך את האמונות החזקות הפנימיות שלך. אני מבינה שמהמקום הזה של הפחד את לא מצלחה לדמיין אפלו עולם אחר. עולם של חופש, של הקשבה, של כבוד כלפי הגוף, ושל שמחה ורזון אמיתי. כדי להגיע למציאות הזאת עליך קודם להרוס את האמונות הישנות שלך כדי שתוכלי לבנות חדשות. ממש כמו בית ישן שקנית וכדי לחיות בבית חדש ויפה עליך להרוס את הישן ולבנות מהתחלה. אין זה תהליך פשוט הוא גם לא מהיר . זהו תהליך רציני ועמוק המטפל בכל הרבדים שלך. אם תקראי בפורום תראי עדויות של אנשים שהצלחו בגדול בגישה הזאת.אבל כדי להצליח דרוש אומץ, פתיחות ואמונה. כדי להצליח את צריכה להאמין שמגיע לך קיום אחר , כדי להצליח את צריכה להיות מוכנה להאמין אחרת ממה שהאמנת עד עכשיו וזה בהחלט לא פשוט. את אומרת שבשבילך זה חלום לחיות בשלום עם אכל, לאכל מה שאת רוצה ולגם לרזות , חלום שלא נראה לך שהוא אפשרי . אבל הרבה אנשים הצלחו . אז תשוטטי קצת בפורום תתרשמי מהתשובות ואם תרצי את מוזמנת לפנות אלי או אל לאה. נשמח מאד לעזור בכל דרך שנוכל. בהצלחה בלה