האם זה אומר שאני לא צריכה לשים לעצמי מגבלות?

הי, קראתי כמה עמודים מהפורום ומאד התרשמתי. אלה דברים שאני חושבת כבר הרבה זמן, אבל לא היה לי אומץ לנסות בגלל הפחד להשמין. אף פעם לא הייתי שמנה, אבל מזה 6 שנים אני צמחונית (אידיאולוגיה) ובנוסף לכך אני כבר מעבר ל-30, כך שמה שהיה פעם כבר לא תקף. אני שונאת דיאטות והגבלות, תמיד הרגשתי, כשניסיתי אותן, שזה עינוי. הבעייה היא שכרגע הגוף לא מרגיש טוב. אין לי חוסר בכלום, אני משלימה חסרים ונבדקת כך שזו לא הבעייה כנראה. אני גם מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע ואני משתדלת לאכול נכון (או כמו שלימדו אותי לחשוב שזה נכון, לא להגזים וכו'). ועדיין, הצמיג שלי מסרב להעלם וגורם לי להרגיש נפוחה, כבדה ועייפה. אתמול הייתי אצל חברה וכמובן שהשיחה נדדה לנושא, ושתינו הודינו שרק בתקופות בהן לא חשבנו על אוכל, הצלחנו לרזות...מה שאני שואלת בעצם, האם אני חושבת נכון? פשוט לתת לגוף לבקש אפילו אם הראש אומר שזה אסור? איך אני יכולה לדעת, לפחות בהתחלה, אם התחושה שהגזמתי היא תוצר של דרך החשיבה שהורגלתי אליה או שבאמת הגוף אומר לא? למשל, אני מסוגלת לחסל קילו פירות בלי למצמץ ולהרגיש ממש טוב אחר כך (אפילו לרצות עוד)...איך מתחילים? אפשר לבד?יש קווים מנחים? תודה מראש על כל תגובה :)

לאותה חברה יש ילד בן 3 שלא משתגע על ממתקים שלא כמו שאר חבריו...איך? יש לו מגירת ממתקים בבית, תמיד מלאה בכל טוב ויש לו גישה חופשית מתי שהוא רק רוצה. חברים באים אליו ומתעסקים במגירה עד לשיגעון והוא? אפילו כבר לא זוכר שהמגירה הזאת שם...לא מעניין אותו. יש המון מה ללמוד מזה אם אני מבינה נכון.

אם את מצליחה לחסל ק"ג פירות ואפילו לא למצמץ אני מאמינה שאת לא קשובה לגוף שלך , תנסי לאכול לאט לנסות לעשות עצירות קטנות ולהקשיב , להקשיב,להקשיב ... זאת מילת המפתח. גם אני עדיין אוכלת לא תמיד כשאני מרגישה רעב אבל אני עובדת על זה. שיהיה לך המון בהצלחה. זה אכן עובד!