אכילה רגשית

לאה ובלה היקרות, לפני מספר שבועות התחלתי בהתליך של הרזיה ללא דיאטה. זה הלך טוב, כל יום גיליתי דברים חדשים על עצמי, התחלתי לזהות מדי פעם רגעים של רעב, ואפילו ירדתי מעט במשקל. אבל פתאום נתקפתי פחד, אולי בגלל הלחץ של הסביבה - מה פתאום אני אוכלת מה שבא לי, בלי מסגרת, בלי הכוונה, בלי לספור קלוריות ובלי להישקל כל 3 דקות... נבהלתי וחזרתי לדפוסים הישנים שלי. בחופשת סוכות האחרונה הייתי עם בני משפחתי במלון "הכל כלול" ושם אכלתי עד שכבר כאב לי הגוף. הרגשתי רע, כבר לא יכולתי לנשום יותר מרוב אוכל, והמשכתי לאכול. כשחזרתי היה לי קשה כל כך להפסיק את האכילה המטורפת הזאת. הרגשתי רעבה כל הזמן, במיוחד רעב לדברים מתוקים. עליתי 5 ק"ג. ניסיתי לחזור לאחת הדיאטות המוכרות שלי אבל אני לא מסוגלת שוב להרעיב את עצמי. לא פיזית ולא נפשית. אני כבר מרגישה איך אני מתעסקת שוב עם האוכל כל היום, חושבת מה מותר ומה אסור לאכול, לא מסוגלת יותר. היום החלטתי להפסיק את הדיאטה. גם ככה אני לא עומדת בה באמת ומשקרת לעצמי. אבל כדי שאוכל לחזור שוב אל התהליך רציתי להתייעץ איתכן בכמה נושאים: 1. יש רגעים שאני מרגישה שאני לא בטוחה אם הרעב הוא פיזי או נפשי אבל כל הזמן יש לי תחושה שאם אני לא אתן לגוף את מה שהוא רוצה (אפילו שהסיבה נפשית לגמרי) הוא פשוט יתנקם בי אחר כך. האם כדאי לאכול ברגעים האלה או להילחם בגוף עד יעבור זעם מתוך הידיעה שזה כנראה רעב רגשי? 2. אחרי ארוחת צהריים, גם אם היא טעימה ומספקת, תמיד מתחשק לי לאכול משהו מתוק. האם לספק לגוף משהו מתוק או להילחם בהרגל הזה, כי ברור שאני כבר לא רעבה באמת. עוד כמה נקודות -* שמתי לב שכאשר אני גוררת עייפות של כמה ימים זה מגביר אצלי באופן משמעותי את הצורך במתוק ואת הרעב בכלל. בימים שאני ישנה מספיק הצורך הזה פוחת. * מכיוון שבעלי עובד בשעות הפוכות ממני אני רואה אותו מעט מאוד, רוב היום אני מרגישה בודדה, למרות כל האהבה והאיכפתיות אני מרגישה שאני אוכלת כי רע לי. איך אפשר להתגבר על זה?

שחף היקרה שלום רב. ראשית אני שמחה מאד שהחלטת להתחיל תהליך של הרזיה ללא דיאטה. אני מבינה שהחלטת לעשות אותו לבד, ללא ליווי ועל זה אני פחות שמחה. תהליך של הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך מורכב המערב רבדים רגשיים תודעתיים ונפשיים רבים. בנוסף ,הוא מערב גם רבדים גופניים וביוכימיים. כל אדם הוא ישות מיוחדת בפני עצמה ולכל אחד יש את הצרכים/האתרגים/ההתמודדויות האנדיבידואליות שלו. אדם זקוק ללוי מקצועי כדי לתת מענה לכל הרבדים האלה וכמובן שהוא זקוק לשיקוף, תמיכה והעצמה. את מתארת מצב קלאסי של התחלת התהליך - תחושה נהדרת של חופש ושיחרור ,ואז חזרה לדפוס הקודם מתוך פחד הנובע בין השאר מן האמונה "לא יכול להיות שזה כל כך פשוט, אם זה כל כך פשוט כולם היו עושים את זה" . אמונה זו המושרשת בך כל כך הרבה זמן ונתמכת תרבותית וסביבתית היא זו שגרמה לך להפסיק את התהליך, להתבלבל, לחזור שוב לדיאטה , לראות כמה רע לך שם ואז להכנס למצב לו אני קוראת מבוי סתום. שחף היקרה, יש לך שאלות חשובות אבל לדעתי אם אענה להם אחטא לך ולמקצועיות שלי. אזיק לך יותר משאעזור לך ,ואשאיר אותך באותו מצב. מכיון שכדי לענות על שאלות אלו ולמצוא להם פתרון אני זקוקה להיות אתך בקשר שהוא מעבר לקשר של הפורום. את מעלה פה נקודות חשובות מאד ולכולן יש מענה ופיתרון פשוט, בהיר ועובד. אבל מענה ופתרון זה לא יכול להינתן דרך הפורום בלי שאני אכיר אותך לעומק. לכן, עם כל הרצון שלי לעזור לך - לא אוכל לתת לך תשובות. אוכל למקד את תשומת לבך למילים שאת משתמשת ונסי להבין מהם למה התהליך לא מצליח בנתים. את משתמשת הרבה במילים של מלחמה, נקמה ומאבק ומכך אפשר להתרשם שאת וגופך בקונפליקט גדול. מתוך מלחמה, פחד וקונפליקט יצא רק פחד מלחמה וקונפליקט. כדי לרזות בלי דיאטה חשובה אנרגיה אחרת של לסמוך, של לאהוב,של לכבד. ומי לדעתך אחראית לעשות את השינוי הזה בדיאלוג בינך לבין גופך את או הוא? שחף, אני מאד ממליצה לך ללמוד את השיטה בתהליך אישי ממוקד מעצים ומקדם. מקווה שתבחרי לפרגן לעצמך. בברכת יום מקסים. בלה בברכה, בלה

אני מזדהה איתך בכל מה שאמרת לא רק לך זה קורה להרבה אנשים זה קורה לאכול מתוך רגש אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת אמרת שהתחלת לאכול רק מתי שאת רעבה יפה כל הכבוד אבל לפי מה שסיפרת אני רואה שזה לא כזה נכון גם אחרי שאכלת עד מכניסה עוד אוכל לגופך אני רואה שיש בך פחד את פוחדת כי זה הרגל חדש להפסיק לספור קלוריות כשאת מפסיקה לספור קלוריות את לפעמים חושבת ואיי אולי לא אכלתי מספיק אז נאכל עוד או להפך ואיי אכלתי הרבה זה מספיק מה שאני מייעצת לך בתור סתם אחת שרוצה לעזור כי גם אני עברתי את זה תשאלי את הגוף שלך לפני שאת אוכלת האם אתה רעב? האם הגוף שלך רעב או שזה בגלל המוח שלך שאומר כן אני רעב אני רוצה עוד תשאלי את הגוף לא את המוח מכיוון שאנחנו חכמים מידי אנחנו חושבים וחושבים ולפעמים חוזרים על הטעויות שלנו ושוב סופרים קלוריות כי כשאת לא סופרת את חושבת שאכלת הרבה וגם לגבי אחרי שאכלת אוכל את מרגישה שאת עוד רעבה ובא לך משהו מתוק זה טבעי אם בא לך משהו מתוק קחי פרי תאכלי אותו כשאת מודעת לכך שאת אוכלת לפעמים אנחנו אוכלים ורואים טלוויזיה ועסוקים בזמן האכילה זאת טעות כשאת רעבה פשוט תקדישי את כל הזמן לאוכל תשאירי הכל בצד זה לא יברח אני מאוד מזדהה איתך בנושא הזה מקווה שעזרתי אוהבת דיאנו'ש