פורום הרזיה ללא דיאטה

אייך לעשות דיאטת פחממות וחלבונים שמעתי המון על דיאטת הפרדת חלבונים ופחמימות, אך אנני יודעת איך לעשות את ההפרדה, מהי פחממה ומהו חלבון?? האם משהו ניסה פעם את הדיאטה, מה שכן קראתי שזה לא דיאטה אלא הרגלי אכילה נכונים!! גם קראתי שצריך לאכול כל שעתיים.... מישהו יכול להרחיב על הדיאטה הזו<?<< תודה לעוזרים

שלום רב לך, טעית בכתובת. זהו פורום להרזיה ללא דיאטה. פה לא מדברים על דיאטות משום סוג .פה לומדים לרזות בלי דיאטה.

איך אפשר להפריד בין פחמימות לחלבונים? אני לא יודעת להפריד

בוקר טוב לך. אכן, כפי שציינה בלה, אנו לא הכתובת להדריך אותה בדיאטה מסוג כלשהו. ובכל זאת, התרשמתי שאת חשה אובדת, מלקטת פיסות מידע ומנסה ליצור לעצמך דרך. כאן, אני יכולה לעזור במשהו...אני מקווה. הפרדת חלבונים ופחמימות - חלבונים ופחמימות הם שני מקרו-נוטריאנטים בתזונת האדם (השומן הוא השלישי). ברוב המזונות הם משולבים יחד, לכן, קשה לי ליצור עבורך את ההפרדה. למשל, לחם, פסטה, תפו"א, תירס, אורז ושאר דגנים - נחשבים למוצרים פחמימתיים אך מכילים כמות לא מבוטלת של חלבונים. מוצרי בשר וחלב נחשבים לחלבוניים, אך מכילים (לפחות מוצרי החלב) גם פחמימות. את הקטניות יש המשייכים לקבוצת החלבונים ויש המשייכים לקבוצת הפחמימות כיוון שתכולת החלבונים והפחמימות בהן כמעט זהה. למעט סוכר לבן ושמן - אין מזונות שמורכבים רק ממקרו-נוטריאנט אחד. (מקרו-נוטריאנט = רכיב תזונה הנדרש לגוף,בכמות רבה יחסית) אז איך אפשר באמת להפריד? האמת, לא ממש אפשרי. ומהו הרציונל העומד מאחורי ההפרדה הזו? גם כאן, לאל פתרונים. טוב, אני לא אשחק אותה כזו תמימה, הרציונל שעומד מאחורי הגישה הדיאטטית הזו ברור לי לגמרי, אך לא מתקבל לחלוטין. האדם הוא יצור אוכל-כל. וכיוון שכך, מערכת העיכול שלו בנויה לתפארת ובעלת מסוגלות לצריכה רב גונית. כמי שבצעירותה ובעוורונה ניסתה ג-ם את הדיאטה הזו, אינני מבינה איך אפשר להתרגל לאכול בצורה כזו. קשה לנו להתרגל למה שלא טבעי לנו. וההפרדה הזו בהחלט לא טבעית לנו. כך שאינני מבינה איך אפשר לקרוא לזה הרגלי חיים. נסי למצוא רק 10 אנשים (רזים) שאוכלים בצורה כזו (הדגש הוא על "רזים" לא "מרזים") וכמו עם כל דיאטה, אגב...גם עם זו, גמרתי...איך לאמר בעדינות, לא משהו. יקירתי, הפנימי שכל פעם שאת חיה תזונתית, תחת משטר של הכתבה והגבלה מן החוץ (להבדיל מסיגנלי הגוף שלך עצמו) את בדיאטה, גם אם מישהו בחר לספר לך שקוראים לזה בשם אחר. בנוגע ל"לאכול כל שעתיים" - אפילו תינוק בשנת חייו הראשונה, השנה בה מתקיים תהליך הגדילה המואץ ביותר מכל שנות חייו של האדם, אינו אוכל כל שעתיים. כיוון שהגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה, אנצל את ההזדמנות כדי לספר לך שגישה זו מכוונת אותנו אל הגוף שלנו ולא מתרחקת ממנו לטובת הנחיות ציבוריות כלליות. תוכלי לשוטט בפורום ולהתרשם מהגישה. נשמח לענות על כל שאלה שתעלה. ואם בכל זאת תבחרי לראות בדיאטת הפרדת חלבונים ופחמימות את האלטרנטיבה שלך, בטוחה שתמצאי מענה בפורומים שעוסקים בדיאטה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שלום ..... עדיין לא הצלחתי להבין מזה הרזיה ללא דיאטה איך מגיעים לתוצאה הזאת?

שלום ..... עדיין לא הצלחתי להבין מזה הרזיה ללא דיאטה איך מגיעים לתוצאה הזאת?

אהבתי מאד את התשובה שלך לאה פינטו.... את צודקת במאה אחוז... אנשים סתם מנסים למכור חרטות לחברה שלא מבינים ועוד לוקחים להם על זה כסף... כל הכבוד על העזרה והתמיכה... אילון כלף.

אני בת 40 ושוקלת 75 קג גובה 160 . מרגישה מאוד לא טוב עם גופי , ואיך שאני נראית אבל לא מצליחה להתמיד בדיאטה. וגם כשמחזיקה קצת לא ממש יורדת. חשבתי לנסות הליכה יומית על מכשיר הליכה מידי יום. ואימון פילטיס(מקלטת) פעמים שלוש בשבוע. כמה זמן הליכה הוא אפקטיבי? האם זה יכול לעזור בלי דיאטה?

שלום דנה אכן קשה מאוד להתמיד בדיאטה כלשהי. שהרי אם היה זה קל - לא היתה ההשמנה, תופעה רחבה כ"כ. והדיאטות היו מזמן, פותרות את כל בעיותנו. הליכה בדיוק כמו דיאטה לא ממש תפתור את הבעיה וזאת כיוון ששתיהן ממוקדות בפן החיצוני, ההתנהגותי מבלי להסב תשומת הלב הנדרשת למקור ההנעה שמייצר ומשמר את ההשמנה שלך. פעילות גופנית מכל סוג, בהחלט תתרום לתחושה הטובה שלך ולכן אמליץ עליה בחום. אך בשום מקרה לא ככלי, כאמצעי להרזייה. כדי לגרום לגוף לרזות, עלינו לחזור להיות רזים מבפנים. כל אקט חיצוני, מנציח את ההשמנה, בטווח הארוך. הסיבה שרוב בני האדם אינם מסוגלים להתמיד בדיאטה היא כיוון שהדיאטה, כתפישה, נוגדת את הביולוגיה הטבעית של הגוף. היא יוצרת התנגדות פנימית, ביולוגית ופסיכולוגית, שאותה את חווה ועליה את מעידה כשאת כותבת: " לא מצליחה להתמיד בדיאטה. וגם כשמחזיקה קצת לא ממש יורדת" ככל שתפנימי מהר יותר שהגורם לאי ההצלחה שלך בהשגת המטרה היא הדיאטה עצמה, תרוויחי. דנה, אני ממליצה לך לגלוש קצת בפורום ולקרוא תגובותנו על מנת לקבל מושג בנוגע לגישת ההרזייה ללא דיאטה. עם כל תהיה ו/או שאלה שתעלה, אנחנו כאן. חג שמח שלך לאה פינטו

אני ממליץ לך לחזור לעמוד 48 בפורום. לקראת סוף העמוד למטה, ורד שואלת מספר שאלות על גישת ההרזיה ללא דיאטה ומקבלת תשובות מפורטות ומרתקות. זה יעזור לך מאוד להבין במה מדובר. בהצלחה!

שלום ...אני בת 15 ואף פעם לא הייתי מרוצה מהגוף שלי אני 166 ושוקלת 68-67 הגוף שלי לא נראה הכי טוב ואני ספורטאית הרבה שנים ומתאמנת המון מה שמוזר זה שלפי הגוף שלי אי אפשר לדעת שאני מתאמנת באקרובטיקה 9שנים...ואני ממש נכנסת לדיכאונות ואני לא אוכלת כמעט אבל אין אני לא יורדת במשקל בכלל... הייתי בפורום של "שיווי משקל"..ואמרו לי שכאן יוכלו לעזור לי..אז האם תוכלו לעזור לי אשמח מאוד..

שלום רב לך חסויה .(זה מסתורי כל כך לדבר אתך). ראשית ,הרשי לי לברך אותך על הבגרות המופלאה שאת מגלה יחסית לגילך.למרות שאת רק בת 15 ניתן להרגיש שניחנת באנטלגנציה רגשית גבוה,מודעות עצמית ומוכנות ללמידה - ברכותי אלה תכונות חשובות מאד שיכולות לעזור לך לעזור לעצמך בבעיה שהעלת כאן. ממה שאת כותבת אני מבינה מספר עובדות. 1 את לא מרוצה מאיך שהגוף שלך נראה וכמה שהוא שוקל. 2 את עוסקת בהתעמלות אנטנסיבית משך הרבה שנים וגופך לא מעיד על כך להרגשתך. 3 את רוצה לשנות את מראה גופך על ידי כך שאת מענישה אותו בהרעבות קשות (לא אכלת כמעט כלום) וכשהוא לא מציית לך ולא יורד במשקל (את יכולה להאשים אותו?) את נכנסת לדיכאון . הרשי לי לצייר את המציאות מנקודת מבטו של גופך - אולי כך תביני למה הוא לא יורד. גופך שירת אותך נאמנה 15 שנים , היה בריא ,חזק ועשה את מה שכפית עליו (התעמלות אנטנסיבית).את, במקום להודות לו ,לאהוב אותו ,לכבד אותו ,ולמלא את צרכיו ,בחרת להתכחש אליו, לשנוא אותו ולהתעלל בו. הוא מבחינתו חי במציאות שעליו להלחם על קיומו ומה שהוא לא עושה זה לא מספיק טוב. עכשיו עליך להבין - מה שמשפיע על המראה של הגוף שלנו (משקל,גובה,צורה) זה שני דברים - תורשה - בעלת השפעה מכרעת ,והתנהגות שלנו המושפעת מאד מתרבות בה אנו חיים. יתכן, שתורשתית מבנה גופך נוטה להיות שונה מהמקובל בתרבות היופי הקיצונית שלנו - כלומר ירשת גנים הגורמים לך להיות יחסית רחבה ולא גבוהה ורזה כמו שנחשב יפה היום. נגד תורשה אין מה לעשות. בנוסף, עיסוק שלך בהתעמלות ללא ספק משפיע על מסת שרירים של הגוף דבר שמעלה מאד את המשקל. חוסר המוכנות שלך לקבל ולאהוב את גופך כמו שהוא, משול לאמא שנולד לה ילד עם שיער מקורזל בעוד שמה שנחשב יפה בשכונה בה היא חיה זה ילד עם שיער חלק. הילד הוא ילד מקסים - טוב, חכם יפה תלמיד מצטיין אוהב ומנסה לרצות את אמו אבל כל מה שמעניין אותה זה לגרום לו להיות בעל שיער חלק. היא לוקחת אותו לפרצדורות הרסניות שרק הורסות לו את הבריאות ולא משנות לו את השיער. אותה אמא מסרבת לאהוב את בנה בגלל שערו המקורזל וכל הזמן משווה אותו לבנים של חברות שלה תוך שהיא אומרת לו כמה היא מדוכאת על כך ששערו לא חלק. אז זה המצב בעיני חסויה יקרה. אם לא תביני ולא תיצרי שינוי גדול בתפיסת עולמך לא תוכלי באמת לרזות (לא בטוח בכלל שאת צריכה) ולהרגיש שלווה ובטוחה. אני לא יודעת אם דברי השפיעו עליך ומקווה מאד שכן. אני ממלצה לך לקבל סיוע כדי לעבור בשלום את התקופה הלא פשוטה בה את נמצאת. בברכה, בלה

איך אפשר לאהוב את הגוף אם כל כך הרבה שנים אני שונאת אותו אני מסתכלת עליו ואני רוצה לבכות אני לא מרוצה מגופי אומנם אנשים רבים אמרו לי שאני נראת טוב אבל אני לא מצליחה למצוא בו משהו טוב אני רוצה לאהוב את הגוף שלי אבל אני לא מצליחה ואני עוד יותר שונאת אותו אני לא רוצה דיאטניות אני לא אוהבת אותן אז איך אוכל לקבל סיוע ?

במהלך השנתיים האחרונות העליתי למשקלי כ 30 ק"ג בשל מצב נפשי קשה העיקר דיכאון קליני,היום אני שוקלת 107 ק"ג וגובהי 161 ס"מ. רוצה לרדת במשקל אבל מבולבלת כי ניסיתי כל דיאטה אפשרית וכלום לא עוזר יש לציין שבריאותי תקינה, שומנים כולסטרול סוכר וכו' אני בת 34 מקווה שתוכלו לעזור לי אני עצובה כבויה ומרגישה ששמתי את עצמי בכלא של השומן שלי שלא מאפשר לי להנות מהחיים .ים טיולים חו"ל מפגש עם חברים. יש לציין שבעלי לא מעיר לי אבל אני יודעת שזה מפריע לו היום כבר משקלי גרם לי להזניח את עצמי מכל הבחינות. תודה על ערתכן. סיגל

סיגל היקרה. ראשית קבלי שק מלא של תמיכה ועידוד. אני מתארת לעצמי שזה מאד לא פשוט לעבור ממצב של משקל תקין לעודף משקל רב תוך שנתיים. מן הסתם משבר גדול פקד אותך אם הגוף נפש שלך בחרו להגיב תגובה קיצונית כל כך למשבר זה. אבל אני מקווה שהמשבר מאחוריך ואת יכולה כבר להתגייס לתהליך של שיקום גופני ונפשי. ראשית הייתי מתחלה בתפיסת עולם שלך - שימי לב לדרך בה את מתבטאת , משפטים כמו "שמתי את עצמי בכלא של שומן שלא מאפשר לי להנות מהחיים" או "משקלי גרם לי להזניח את עצמי" - מעידים על פרדיגמה = תפיסת עולם קורבנית מול המציאות שנכפתה עליך. סיגל, השומן לא גורם לך לשום דבר, הוא פשוט שם ,הדרך בה את בוחרת לחיות את מציאות החיים שלך כשהשומן מהווה כרגע חלק מהם היא מקור הבעיה. את יכולה לבחור לטפח את עצמך ,להנות מהחיים, ולהרגיש טוב גם כשהשומן נמצא עליך. אני לא מתכוונת שתשלימי עם היותך בעודף משקל - להפך . אני מתכוונת שתפרשי את מציאות החיים שלך כך שתרגישי מועצמת, חיונית, חזקה וברת מזל. כדי שזה יקרה עליך לשנות את הדרך בה את חושבת - שינוי צורת מחשבה יאפשר הרגשה טובה וגם פעולה פרואקטיבית שתיצור מציאות אחרת. ובקשר לדרך - אם הגעת לפורום שלנו ברור לך שאנחנו מתנגדות לגישת הדיאטה ומציעות דרך שונה לחלוטין להרזיה נכונה, בטוחה וכזאת שתחזיק מעמד . אז אם נראית לך הדרך שלנו ,יותר מנשמח לעזור לך לצאת למסע של הבראה פיזית ונפשית. בברכה, בלה

לאה ובלה היקרות, שוב שלום. התחלתי ליישם את דרך החיים החדשה ואני מרוצה מאוד אבל אני ניתקלת בדילמות רבות מה לגביי זה שברגע שמרגילים את הקיבה לכמות מסויימת של אוכל,כלומר אם אני בחורה שאוכלת יחסית הרבה אז הקיבה הורגלה לכמות מסוימת של אוכל ולכן היא התרחבה וצורכת יותר לכן הגיוני שהתדירות שאני ארגיש רעב היא גדולה יותר, מה עושים לגביי זה, אי לא אמורה תחילה להוריד את כמויות האוכל שלי ולצמצם את גודל הקיבה, אם התחושות שלי אכן נכונות , קורה לי שלפחות 4 פעמיים ביום אני חשה רעב, הבטן מקרקרת אבל אולי זה בגלל שהרגלתי אותה לצריכה מסוימית ביום... אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה כי בדרך הזאת אני מרגישה שאני שומרת על המשקל הנוכחי ולא מרזה, והכוונה שלי היום היא להרזות ואני יודעת שאני יכולה להיות רזה יותר, כלומר זה לא המשקל האידיאלי שלח הגוף שלי.... תודה ושבוע מקסים.

בוקר טוב שני ראשית, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לתגובתי, תחת הכותרת: "הראש הדיאטטי שלך מקשה עלייך" ולהלן העתק התגובה "יקירתי, את מתחילה את התהליך מהמקום הלא נכון. וזה בהחלט עלול לקרות כאשר אנו משתמשים בחלקיקי כלים לישום גישה שלמה. לוקחים לעצמנו "טיפים" המתפקדים כטלאים על אותה תשתית חשיבה ישנה. השלב הראשון בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא שחרור דפוסי החשיבה הדיאטטיים. זה נעשה בתהליך מובנה המבוסס על למידה חדשה ופעולה. בתחילה, לא נעשה שום שימוש במנגנון הרעב-שובע ואף נדמה שאנו כלל לא עוסקים בהרזייה. אנו קודם כל, מנקים ומיישרים את השטח לפני שבונים מחדש. לא בונים על הריסות. קודם כל מכינים את הקרקע. וכל זאת בלי קשר ליכולת שלך לזהות רעב אמיתי או לא." כדי ליצור שינוי התנהגותי, עלייך לפעול ממרחב חשיבה חדש. אינך יכולה ליצור שינוי התנהגותי אמיתי ללא שינוי האמונות שלך בנוגע לגוף שלך, למזון, להרזייה וכ"ו. כל נסיון כזה, יערים קשיים. הקיבה שלנו היא איבר שרירי, סתגלן להפליא. ואת יודעת זאת. הרי בדיוק כפי ש"הצלחת להקטין אותה" בדיאטות בעבר, "הצלחת להרחיב אותה" בקלות לאחר מכן. זה לא משהו שצריך לההטריד אותך, כלל וכלל. מעבר לכך, תחושת רעב, איננה תוצר של "גודל הקיבה" אלא של צורכי הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה. כשהגוף זקוק לאנרגיה ולרכיבי תזונה כאלה ואחרים הוא מאותת לנו בדרכים שונות כשהבולטת מבינהן היא תחושת אי נוחות הבאה מהקיבה. אי הנוחות הזו מעוררת אותנו, בצדק, לאכילה, וזו מביאה עימה את הנוחות הנכספת. לחשוב שהקיבה שלנו היא איבר שדורש להיות "מלא" כל הזמן, ושהמלאות הזו היא פונקציה של גודלו - זו טעות. אך מעבר לכל, שני, התהליך מתחיל ממקום אחר לגמרי. כדי ליצור שינוי של ממש, יש לעשות דרך (אפרופו השרשור הקודם). לכן עלייך ללמוד להיות תהליכית לצד היותך משימתית. נניח שאת נרשמת ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטה. אין ספק שהמטרה שלך היא להיות רואת-חשבון. את הרי לא היית מצפה מעצמך להיות בעלת ידע ויכולות של רואה חשבון מקצועי כבר בסמסטר הראשון של שנה א', ולא היית מצפה מהמרצים ללמד אותך בחודשיים, מה שנדרש בשנה ויותר. ודאי תלמדי בשנה א' בעיקר מבואות וזו תשמש בעיקר שנת הכנה לקראת ההתמקצעות התיאורטית. גם לאחר שתסיימי את לימודי האקדמיה בתחום, עדיין לא תהיי רואת חשבון מקצועית, לצורך כך תזדקקי לנסיון, התמחות. תוכלי להנות מלימודייך ולהתמקצע באמת רק אם תרשי לעצמך לחבוש את הכרבולת הירוקה וללמוד, בלי להיות במקום שחייב לדעת כאן ועכשיו הכל, שחייב להיות בעל מסוגלות מיד. ככה עובדים תהליכים בחיים, ולא רק בהקשר מקצועי, גם הורות וזוגיות נבנית כך. אינך הופכת לאמא האולטימטיבית רק מעצם לידת ילדך הראשון, או בת הזוג הנהדרת במערכת זוגית טובה, רק בגלל שנכנסת לחופה והחלפת שם משפחה. כך גם בתהליך ההרזייה נכון. זהו ת-ה-ל-י-ך. הדחף "לרזות היום", הופך את תהליך ההרזייה למשהו משימתי מאוד התובע כח רצון עז ומשמעת עצמית אגרסיבית ואינטנסיבית. זה אולי נכון לפרוייקטים קצרי מועד (דיאטות, למשל). זה לא נכון לתהליכי חיים, זה לא רלוונטי כשאנו רוצים לבסס שינוי יציב. לכן, שני יקרה, נסי להשתחרר ולשחרר קצת את הצורך, הרגיעי את עצמך ודעי שאת תשיגי זאת (הפעם באמת), אך רק מכיוון שתבחרי להתייחס לזה אחרת. הרשי לעצמך להיות כאן ועכשיו, להנות ממה שיש ולהתקדם בעדינות ליעד שלך. תרוצי...תתעייפי. בחרי לפסוע בשביל, לטייל, להריח את הפרחים ולחוות...רק כך צפויים לך גילויים מרגשים (כמו למשל, שאוכל הוא הרבה פחות ממה שאת תופשת אותו כרגע. כמו למשל, שהגוף שלך שואף למשקל האידיאלי שלו, אפילו יותר ממך. כמו למשל, שאינך צריכה ללחוץ, לדחוק, להזיע כ"כ כדי שהגוף שלך ירזה ועוד). בתהליך האימון להרזייה ללא דיאטה, אצל חלק מהמתאמנים, זה שלב בסיסי של התהליך. יום נפלא לך מתוקה ומועדים לשמחה שלך לאה פינטו

אנו מנצלות את הבמה הזאת לאחל לך שנה טובה וחג שמח.

לחיה ואורנה וכל צוות נופית. תודה וחג שמח בלה

היי מקווה שיגעתי לכתובת הנכונה והנה יכתוב כאן בפניך שאלה קצרה. איך אני יכולה לדעת אם קיימת אצלי נטיה להשמנה. הורי אמי בת 46 עוד מעט מבנה גופה ממוצה לא שמנה ולא רזה במיוחד משקל סביר אך אבי שמן ואני בת 24 עוד מעט ומשקלי נע בין 53ל-61. האם עליי לפנות לדיאטקנית לשקילה וכדאי לבדור האם יש לי נטיה להשמנה ומה אם סיכוינ לשמין לפי הנתונים המעטים שנתתי לך כאן על שני הוריי.

בוקר טוב שולמית מקווה שלא תתאכזבי מהתשובה, אבל כן, ישנה סבירות גבוהה שיש לך נטיה להשמנה. אך לא רק לך, אלא גם לי ולשכנה שלך, ולחברה שלך, ולספר שלך ולמורה שלך וליעל בר זוהר ואפילו לראש הממשלה, כחלק מלמעלה מ- 90% מהאוכלוסיה. למעט אחוז מינורי באוכלוסיה האנושית (שהוא, אגב, בגדר הא-נורמלי), לכולנו יש יכולת פיזיולוגית להשמין ויכולת פיזיולוגית לרזות. חלקנו מממשים את פוטנציאל ההשמנה שלנו למימדים כאלה ואחרים וחלקנו - לא. ההשמנה איננה גנטית. מבנה הגוף הוא גנטי וכמות תאי השומן, בבגרותנו, קבוע. השמנה היא תוצר עליה בגודלם/בנפחם של תאי השומן ולא במספרם/בכמותם. ההשפעה של הורינו על מידת ההשמנה שלנו ניכרת בהתנהגות הנלמדת. כך שאם יש לך את הרצון או הצורך לנבא את עתידך הפיזי ע"פ הורייך, הנתונים בידייך אינם בהכרח רלוונטיים. מה שרלוונטי הוא האופן בו את תבחרי להתנהל מול גופך. בדומה לכל דבר אחר. המערכת הזוגית שלך יכולה להיות מאוד דומה לזו של הורייך או די שונה ממנה. זה תמיד תלוי בבחירות שלך ובהחלטות שלך, ובעיקר לרמת המודעות שלך לצרכים וליכולות שלך. מועדים לשמחה ויום נפלא שלך לאה פינטו

רציתי לשאול שאלה בהקשר למה שנכתב פה: בהנחה שיכולנו לקחת ילד להורים שמנים ולגדל אותו בתנאים שמעודדים אכילה נכונה ולא אכילת יתר, האם בבגרותו, הילד הזה יהיה רזה, ללא שום זכר לכך שהוריו שמנים? האם אין שום בסיס גנטי להשמנה? אני מבינה שהמטבוליזם דומה: כל גרם אוכל הופך לכך וכך יחידות אנרגיה בכולם. כמו כן אני משערת שגם צבירת מאגרי השומן דומה: מידת הצטברות השומן היא פונקציה ישירה של כמות השומן שנכנס לגוף. אבל: האם לא פספסנו משהו בין לבין שאולי הוא הוא השונה בין אנשים רזים לאנשים עם "נטיה להשמנה"? וזה בהנחה שכלל לא התייחסנו לכך שקצב הוצאת האנרגיה הבסיסית משתנה בין אדם לאדם, שכן האחד נמרץ ותזזתי והאחר איטי ולא כ"כ אוהב לזוז הרבה. מעניין אותי האם באמת אין בסיס גנטי המעורב בתהליך ההשמנה (ואני לא מדברת כמובן על חולים שונים במחלות בב. התריס וכדומה) תודה מראש

שלום, רק לאחרונה התחלתי באמת לזנוח את רעיון ה"דיאטה" ו"אסור לי". בשנים האחרונות התרגלתי לאכול ארוחות מסודרות בשעות פחות או יותר קבועות, גם כשלא ממש הייתי רעבה. הסיבה לכך היא שכאשר היו פעמים ש"שכחתי" לאכול (במודע או שלא במודע...) השתלטה עליי חולשה נוראית וזו הייתה הרגשה מאוד מפחידה ולא נעימה. אז הרגלתי את עצמי לאכול ארוחות מסודרות פלוס-מינוס. אבל עכשיו, כאשר אני מפנימה את הרעיון של "הרזיה ללא דיאטה" אני קצת בדילמה. האם לא לאכול עד שהגוף מאותת לי שהוא רעב? אני חוששת שוב להגיע למצבי חולשה. מה עושים?

ערב טוב וחג שמח מכירה את התחושה, כששלפוחית השתן שלך מאותת קלות. את מרגישה בקיומה אך עדיין לא שוקלת לעשות משהו בנדון. ככל שחולף הזמן, את מרגישה אותה קצת יותר וחולפת בראשך המחשבה שאת כנראה צריכה להתרוקן. ועדיין, יש דברים חשובים יותר, כרגע. הזמן הולך וחולף, אייתותיה הופכים מטרידים יותר ויותר, את כבר אומרת לעצמך שבאמת כדאי לגשת לשירותים, עד שמגיע שלב בו את יודעת שאת ממש חייבת וחדר השירותים הופך להיות פסגת שאיפותייך, גן עדן עלי אדמות. זוהי דינמיקה טבעית של צרכים פיזיולוגיים, היא מתפתחת בהדרגה. כך גם הרעב. רעב ביולוגי, מתפתח בהדרגה ובדיוק כמו שלפוחית השתן, גם לו יש מספר רמות איתות. אנשים שהתרגלו לאכול ע"פ שעון או אמצעים חיצוניים אחרים, מתקשים בזיהוי רמות הרעב העדינות. הם ערים בעיקר לקיצונויות: רעב חזק וקיצוני מצד אחד, מלאות עד התפוצצות מצד שני. זה מה שאת חווה, דרגת רעב קיצונית, אליה לא הייתי ממליצה להגיע. את קולטת את הרעב או לפחות מגדירה "רעב" רק בנקודה בה הגוף צועק "הצילו". לא שמת לב שהוא סיגנל זאת בנעימות לפני כן. מה לעשות? להיות יותר נוכחת וערה לגופך. בתהליך מסודר, זה חלק מהאימון הפיזי והאימון הזה הוא מאוד אישי כיוון שכל אחד יכול לחוש תחושות שונות בהגדרת רמות הרעב שלו. את חשה חולשה, אחר יכול לחוות כאבי ראש או כאבי בטן. בהצלחה שלך לאה פינטו

באמת אני מוצאת את עצמי מגיעה למצבים בהם אני מרגישה חולשה ומצד השני - שמתי לב שאני לא ממש מפסיקה לאכול עד שאני ממש ממש מלאה, קרי בטן מפוצצת ותחושת כבדות שדי מנטרלת אותי... ממש קלעת בול...

תנסי לאכול משהו כל 5 שעות,משהו הכוונה לאוכל שיזין את הגוף שלך באנרגיה טובה (לחם,בשר,אורז,ירקות) ולא סוכר לבן. לאט לאט הגוף ישלח יסמן לך את תחושת הרעב ותחושי בה כשהיא רק מתפתחת אצלך בדומה למה שלאה מתארת.

שלום. ראשית, תודה על זה שאת או אתה כאן. כולי תקווה שהינך מפיק/ה את המיטב. המניפולציה של אכילה כל 5 שעות סותרת את הגישה שמעבירה את המושכות אל הגוף. מה קורה אם ישנה דרישה ביולוגית תוך שעתיים או שלוש מאז האכילה האחרונה...שוב ננסה (ב"אלימות") לרסן את גופנו ה"סורר"? אני קוראת לזה מניפולציה, על מנת להמחיש סוגיה והיא סוגית ההכתבה. ברגע שאת קובעת מראש מה תאכלי ומתי - את מעצימה את התעלמותך מהסיגנלים הטבעיים של הגוף. על מנת להיות קשובים, יש ללמוד להיות נוכחים ללא שום אג'נדה סמויה. יש לפתח אוירה של סבלנות וקבלה גם במקום של אי מסוגלות זמנית. הקשב בא ממקום של שקט. אני יכולה לספר לך שבעבודתי עם מתאמנים להרזייה ללא דיאטה, אני שמה דגש רב על הנקודה הזו. אין זה דבר ברור מאליו ואין זה דבר שקל לייצר מתוך ה"רעש" הפנימי בו אנו כה מורגלים. ה"רעש" הזה דומה למוסיקה שיכולה להתנגן שעות על גבי שעות עד שלא נבחין בה. על כל פנים, תודה על ההזדמנות להסביר ולחדד את הנקודה. שלך לאה פינטו

שלום רב, אשמח לדעת את עקרונות השיטה. חג שמח ומהנה, גלית

תחזרי לעמוד הקודם בפורום(עמ 48),בסוף העמוד ורד שואלת את אותה השאלה ומקבלת תשובה מפורטת. בהצלחה

שלום לאה ובלה היקרות וערב טוב, ראשית כל אתחיל במילה טובה , אחותי וגיסי האהובים,הפנו אותי לפורם הזה והמליצו בחום הם גם מתכתבים איתכן על בסיס קבוע ונקטו בשיטה ואף זכו לתוצאות לאוו דווקא פיזית כלפי חוץ אלא פנימיות שזה לטענתכן גולת הכותרת. אני כמו אחותי ספגתי אכזבות לא מעטות מדיחאטות כושלות והגעיתי למצב שאני מתחילה את הדיאטה נטולת הפחמימות, אחותי שמאוד ניבהלה שלחה אליי את גיסי ויחד ישבו והסבירו לי את השיטה ואת השפעותיה ושאני חייבת לתת לזה צאנס ולהיות עם ראש פתוח, אני כמובן הסכמתי מאחר וכל ניסיונות העבר כשלו, שאלתי אליכן היא קודם כל אם אני מעוניינת בעזרה יותר מעמיקה שבאמת תעזור לי להגיע לשורשי הבעיה שלי והתפיסה עצמה למי אני פונה, דבר שני הוא איך באת מצליחים להתחבר לזה בצצורה מאוזנת וקשובה , זה ניראה לי כל כך רחוק מהמציאות ושהדרך ארוכה כל כך כי דיאטה זה כבר קטן עליי, אבל פה מדובר בתפיסה חדשה במשהו הרבה יותר מעמיק שעל פני השטח ואולי לטווח הרחוק יתגלה כפשוט וקל אבל כיום במצב שנאי נימצאת בו ניראה מפחיד ומייגע, הקשבה עצמית התמודדות עצמית, משהו שנירהא לי שאני אהייה זקוקה לליווי פסיכולוגי:) אני אשמח לקבל את עצתכן הכנות שכן עזרתן כל כך לאחותי ולגיסי אז אין סיבה שזה לא יעבוד עליי.... תודה וערב מקסים לכולם.

בוקר טוב שני וברוכה הבאה לפורום "הרזייה ללא דיאטה". הרזייה ללא דיאטה היא תהליך של שינוי מבפנים החוצה. הרזייה ללא דיאטה, הבנת נכון מאוד, היא גישה, צורת התייחסות והסתכלות. היא איננה עוד דיאטה, בעלת עקרונות של "עשה ולא תעשה". כתבת: "...זה ניראה לי כל כך רחוק מהמציאות..." אכן, תהליך השינוי הזה מכוון למציאות אחרת, שונה, חדשה. לכן, מאוד טבעי שתחושי את הפער בין מה שאת חווה היום לבין היעד(ים), בין המציאות שלך היום לבין המציאות שאת רוצה ליצור בחייך. אך יש כאן עוד דבר. הפער הקיים כרגע הוא דבר אחד, והרגשות שהוא יוצר בך זה דבר שני. הרגשות עצמם הם תוצר של חשיבה, ובמקרה שלך, כפי שאני יכולה להתרשם, המיקוד הוא במרחק שעלייך לעבור עד ליעד. כששתי עינינו נשואות לנקודת היעד ואליה בלבד, הדרך עצמה עלולה להתפש כעול, כהפרעה. כך אגב הורגלנו לראות את הדברים בעולם הדיאטה, לשעוט קדימה כמו סוס עם כיסויים צידיים לעיניים, כזה הרואה רק קדימה, לא ימינה ולא שמאלה. זה כמו ליסוע מקרית שמונה לאילת - אם אנו ממוקדים באילת, בנקודת היעד, ומאמינים ששם ורק שם יתחיל החופש שלנו, תתחיל ההנאה שלנו - המרחק הוא הגורם המפריד בינינו לבין האושר שלנו. במקרה כזה, אנו נוסעים דוך, לא עוצרים כמעט בדרך (חבל על הזמן), כועסים על נהגים שמפריעים את דרכנו ועצבניים על כל מי שמסיח את תשומת לבנו. איך אנו מגיעים לאילת? די תשושים. ואם כבר מדברים על בזבוז זמן...אופס, איבדנו יום על הכביש. לע-ו-מ-ת ז-א-ת..... בתהליך טוב, לדרך יש חשיבות עליונה ביצירת הישגים ברי-קיימא, יציבים. הדרך והמרחק חיוניים לביסוס תשתית ראויה, להכנה מצויינת לקראת ההנאה מהישגייך. בדרך מקרית שמונה לאילת, הנאה מושלמת מובטחת כשתפישת החופש מתחילה מרגע היציאה מהבית. כשבדרך, אנו מביטים לצדדים, נהנים מהנופים ומרשים לעצמנו לגלות חדשים, נהנים משינויי הנוף, ערים לשינויי הטמפרטורה. כך רצוי לך להתייחס גם לתהליך הזה, אחרת יהיה קשה, קשה מאוד. התהליך הוא תהליך מרתק ומעצים. את אכן צודקת "...ואולי לטווח הרחוק יתגלה כפשוט וקל " הדאגות והפחדים שלנו נוגעים תמיד לזמן עתיד, כיוון שבכל הקשור לעתיד אנו נמצאים באי-ודאות גדולה. לכן, בתהליך, אצלי לפחות, המיקוד בהווה הוא חלק חשוב מהענין. אינך יכולה לעשות דבר בעתיד, את יכולה לעשות היום, עכשיו. כשאנו מעיפים מבט לעבר העבר, קשה לנו להגדיר מה היה כ"כ קשה לנו אז. אני זוכרת שבכיתה ז', חשבתי לעצמי, לאחר שהבנתי סוף סוף את נושא השברים (במתמטיקה), מה היה כ"כ קשה בכיתה ה? נסי להזכר מתי זה קרה לך. והשתמשי בנסיון הזה כדי לגייס אנרגיות חיוביות לתהליך זה. רצוי להגיע לתהליך ממקום של סקרנות, פתיחות והתמסרות להרפתקאה. לזרום עם הענין ולהנות, הכי חשוב. כדי לרזות לא צריך לסבול. (אם כי אני מבינה מהיכן זה בא). וכן, ליווי יכול להיות מצרך מאוד חיוני לדרך. כרגע, חסר לך הרבה מאוד ידע רלוונטי והרבה מאוד כלים. לסיום אומר, שהדרך אינה מחייבת נבירה בנבכי העבר, למעשה, באימון אצלי, העבר לא ממש חשוב. מה שחשוב זה מה את מביאה היום ולאן את רוצה להגיע. ברוב המקרים, אין צורך ליסוע מקרית שמונה לאילת, דרך מטולה. אם יתגלה צורך כזה, פסיכולוג יהיה האדם המתאים. שני יקרה, את יכולה לשוחח איתי או עם בלה, או עם שתינו, ולבחור את הליווי המתאים לך. הקליקי פעמיים על השמות מתחת לתמונות ותמצאי את הפרטים הרלוונטיים. מאחלת לך חג שמח ויום נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה על העצות החכמות, נגעת בנקודה חשובה.... אני מקווה שאני אאמץ את השיטה ואדבוק בה ואעשה את המסלול המדובר בחוכמה ובהנאה... אני אשמח ליצור איתך קשר אחרי החגים ולראות מה אפשר לעשות...:) תודה רבה על הכל וחג שמח

שלום שני, נעים לשמוע שהפורום משפיע על אנשים בלי שנפגוש אותם ישירות. מסרי לגיסך ואחותך הרבה פרגון ואהבה מאתנו. התברכת באנשים שבאמת אוהבים אותך, אכפת להם ממך, וחשוב להם להשפיע עליך נכון. אני שמחה לראות שאכן באת הצצת ונפגעת. אם כל מה שהשגת מהסתכלות בפורום זה עירעור של רעיון הדיאטה בתודעה שלך, אם התחלת לנסות לחשוב שאולי בעצם דיאטה זה לא פתרון לעודף משקל אלא לפעמים דווקא גורם הבעיה, אם עצרת רגע מריצה שלך לאותו מקום שהיית בו המון פעמים ותמיד התאכבזת והיית מוכנה לבדוק למה בעצם אני רצה לשם ?הרי הייתי כל כך הרבה פעמים וזה לא עזר.אם הצלחת להבין שאולי את רוצה לעשות עוד דיאטה רק כי זה הדבר היחיד שאת מכירה ופתאם ראית שיש עוד אפשרות - זה מבחינתי השיג את המטרה שלו. זה זרע זרע של ספק בתודעה שלך . שני, אני מקווה שהזרע יפרח וילבלב לגן פרחים חדש בתוך הגינה של המחשבות שלך - פרחים מסוג שלא הכרת אף פעם, ואולי זה מה שיתן לך את השלווה, האיזון, התחושה הטובה וכן גם את ההרזיה בהמשך הדרך. חג שמח בלה

כן, ראשית כל באמת התברכתי באנשים מדהימים שאין כמותם, ואין מאושרת ממני שזה עוזר להם פיזית ובראש ובראשונה נפשית, דבר שני זה באמת נחמד לגלות שבאמת הבנתי את השיטה או לפחות את המטרה ההתחלתית , כך שאני בדרך הנכונה...:) מה שאני יכולה להבטיח שאני אמשיך להעביר את זה לכל הסובבים שלי שינסו לשנות גישה וראייה, הלוואי ואני אצליח. תודה רבה לכן וחג שמח.

רק לאחרונה התוודעתי לשיטה הזו והגעתי למסקנה שאכן דיאטות מעולם לא עזרו לי ואולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר. התחלתי לנסות ולשים לב מתי אני רעבה ומתי זה סתם שעמום והרגל. בנוסף, התחלתי לנסות ולהקטין את המנות שאני אוכלת, לבדוק האם שבעתי מהמנה הקטנה ( ברוב במקרים, כן) ורק לאחר כרבע שעה-עשרים דקות אם עדיין הייתי רעבה, הייתי לוקחת תוספת הכל היה טוב ויפה למשך שבוע שבועיים אבל בימים האחרונים אני מרגישה שקשה לי מאוד להפטר מההרגל של לאכול עם העיניים ולהסתפק בכמויות קטנות ( וכשאני אומרת קטנות אני לא מתכוונת להרעבה עצמית-אלא קטנות ביחס למנות הענקיות שהייתי אוכלת מקודם) ובנוסף אני מרגישה שכאילו יש לי בראש אישור לאכול כשמתחשק לי אבל מצד שני אולי עוד אין לי את הכלים באמת לזהות רעב אמיתי ועדיין אני נוטה לאכול משעמום או מהרגל ( כי הגיעה השעה של ארוחת הצהריים, לדוגמא) היום לדוגמא, ממש השתדלתי לאכול בזמנים של רעב, מנות בגודל סביר ואם היו לי חשקים ( לדוגמא לפירות שממש ממש רציתי לאכול) אז לא התעלמתי מהם. בערב סיקרן אותי לבדוק כמה בעצם אכלתי היום ובדקתי לפי השיטה הישנה של הקלוריות. גיליתי שאכלתי הרבה יותר "ממה שמותר" בספירת קלוריות וזה קצת מתסכל אותי ( מאז שהתחלתי לנסות וליישם את השיטה לא בדקתי אף פעם קלוריות /נקודות וכדומה, רק היום כי אני מרגישה שאני אוכלת יותר ממה שבאמת הגוף שלי צריך)

שלום טלי, ברכות על אימוץ השיטה . נשמח מאד לעזור לך. רק תגידי בידיוק איך למה את זקוקה? ניסיון ליישם את השיטה לבד דומה לניסיון ללמוד לבד שחיה או נהיגה כפי שכתבתי בעבר. אני מבינה את הרצון לוותר על ליווי מקצועי אבל לדעתי קשה מאד ליישם את הגישה בלי תמיכה וליווי. בברכה, בלה

תוכלי לפרט יותר על הליווי המקצועי?

שלום דנה חביבה יקירתי, את מתחילה את התהליך מהמקום הלא נכון. וזה בהחלט עלול לקרות כאשר אנו משתמשים בחלקיקי כלים לישום גישה שלמה. לוקחים לעצמנו "טיפים" המתפקדים כטלאים על אותה תשתית חשיבה ישנה. השלב הראשון בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא שחרור דפוסי החשיבה הדיאטטיים. זה נעשה בתהליך מובנה המבוסס על למידה חדשה ופעולה. בתחילה, לא נעשה שום שימוש במנגנון הרעב-שובע ואף נדמה שאנו כלל לא עוסקים בהרזייה. אנו קודם כל, מנקים ומיישרים את השטח לפני שבונים מחדש. לא בונים על הריסות. קודם כל מכינים את הקרקע. וכל זאת בלי קשר ליכולת שלך לזהות רעב אמיתי או לא. חג שמח לאה פינטו

שלום לאה/בלה אני מחפשת מחקר מדעי הכתוב בעברית בנושא כלשהו הקשור לתזונה/דיאטה. אשמח מאד אם תוכלו להפנות אותי למחקר כזה או לצרף קישור למחקר כזה. תודה רבה מראש.

מחקר כלשהו בנושא דיאטה ותזונה זה כמו להגיד אני מחפשת איזושהוא בגד - יש אין סוף עליך להיות הרבה יותר ממוקדת.

זה באמת לא משנה לי. אני צריכה לנתח מחקר ולא חשוב באיזה נושא. פשוט יותר מעניין אותי הנושא של תזונה ודיאטה. באמת לא חשוב הנושא. תודה מראש...

אתמול הלכתי ברחוב שבו אני גרה ועצר גבר שאני מכירה עם מכוניתו. שאל לשלומי ותוך כדי השיחה הוא שואל מה עם הדיאטה אז אמרתי של מי כי אני לא חושבת שאני צריכה בכלל,והוא ענה שלך עלית 3-4 ק"ג וני התחלתי לתרץ תירוצים שהפסקתי לשמור. יום למחרתל הרגשתי שאני כל הזמן רעבה במקרה גם הייתי כל היום לבד בבית איך עוברים יום כזה שבו כל היום מרגישים רע.

יקירתי, איך זה שאת נותנת לגבר איזשהו כל כך הרבה כח ? איך זה שאת מפרשת את מה שהוא אמר בצורה שגורמת לך להתפתל לתרץ ולהסביר לו על חייך? איך זה שאת מושפעת מדבריו עד כדי כך? אני חושבת שהגבר הזה בראש וראשונה חצוף מאד. תגידי לי אם הוא היה אומר לך מה עם לחסוך כסף ושנראה לו שאת מבזבזת יותר מידי כי הוא ראה אותך קונה בגד יקר לעצמך גם אז היית מתנצלת או שאולי היית מעמידה אותו במקומו? אני מציע לך להתחיל לכבד את עצמך ופעם הבאה שמישהו יעיר לך הערה מסוג זה להעמיד אותו במקומו בצורה אסרטיבית ולגרום לו להתפתל . אני בוודאי מציע לא לקחת ברצינות שום הערה מצד אדם חסר טקט, וחסר חוכמה ולהרגיש רע עם עצמך. עליך להבין, אף אחד מלבדך לא יכול לגרום לך להרגיש רע עם עצמך. הוא אמר מה שהוא אמר ואת בחרת לקחת את זה למקום של ביקורת ושיפוט, באותה מידה יכלת לקחת את זה למקום אחר לגמרה. אגב הרעב שכל הזמן חשת גם הוא עיוות של מציאות כי מן הסתם ניסית להתכחש לרעב הביולוגי שלך כדי לרצות את הגבר הזה והתעלמת מקולות של גופך שביקש לאכל. אז בפעם הבאה תזכרי - בידי מי השליטה על הרגשות שלך , על הגוף שלך ועל הכבוד העצמי שלך. בברכה, בלה

האם יש מאמרים בנושא "הרזיה ללא דיאטה" (כאן בפורום או מחוצה לו)?

...

מעוניינת להוריד כמה קילוגרמים, ואחרי שנה של ניסיונות כושלים פתאום הגעתי אתמול להארה שבאמת צריך להקשיב לגוף, לאכול כשאני רעבה ולא לפי ארוחות מסודרות כפי שהתרגלתי, ולאהוב את עצמי. הייתי מעוניינת לדעת אם ישנם כאן בפורום (או מחוצה לו) מאמרים בנושא "הרזיה לכל דיאטה". תודה.

שלום חדשה וברכות על הארה. אני ולאה חשבנו ערב חג שכדאי לכתוב מספר מאמרים כדי להבהיר קצת יותר את הנושא. אז אם תתאזרי בסבלנות יהיו מספר מאמרים בפורום. בברכה, בלה

שלום לכן, תמיד יש את אותן כמה ק"ג עודפים אחרי הלידות שלא יורדים. אני לא עושה דיאטה, אוכלת מסודר ומגוונת ואף משתדלת לצעוד 3 פעמים בשבוע. אז איך מצליחים להפטר מהחלק העודף שנשאר בלי לחשוב על קלוריות, מה אוכלים וכמה? אשמח לעזרה. תודה

שלום מוגלי, לא ברורה לי בידיוק השאלה שלך ואין לי מספיק פרטים כדי להתיחס בצורה מקצועית. אם הבעיה היא קושי שלך לחזור למשקל שהיית לפני הלידה עליך להיות סבלנית ואוהבת כלפי עצמך, זה לוקח זמן ויתכן שלא תחזרי למה שהיית קודם כי לגופך מתאים להיות עכשיו קצת אחרת, בכל זאת לידה זה תהליך רציני מאד. בכלל התרבות הזאת של להראות כאלו לא ילדת בכלל המעודדת על ידי המדיה כשהם מראים לך דוגמניות שחזרו מיד לגזרתן היא תרבות בעתית מאד בעיני. אם תיהיי סבלנית, מקבלת ואוהבת, תאכלי לפי רעב ושובע ביולוגי (את יודעת איך עושים את זה ?) ותמשיכי לצעוד או להיות פעלה בצורה אחרת אני בטוחה שתחזרי לאיזון מלא. הרבה מזל טוב , בלה

לאה שלום רב! לפני שבועה הגעתי בטעות לפורום "הרזיה ללא דיאטה" בניסיון למצוא דיאטת בזק. כאשר התחלתי לקרוא את הודעות שלך בפורום פיתום הבנתי מה שהגוף שלי נישא לרמוז לי מאז הדיאטה הראשונה שלי, (וזה היה בשנה הראשונה שלי כסטודנטית לכימיה) נהנתי מכול התשובות שלך זה פתח לי חלון של תיקווה וגם הבנתי כי כול עוד נגביל ונתכנן הגוף חש במחסור והמנגנון שאנו נפעיל זה מנגנון של התגוננות ומצוקה. בפורום זה הבנתי כי הבעיה זה לא השוקולד,הגלידה .... אלה המחשבה היא שורש הבעיה וכמו כן גם הניסיון להילחם עם עצמנו( כמו מחלה אוטואימונית). בתשובות שלך הבנתי כי החשיבה של שפעה הוא נכון לא רק לגוף שלנו אלה לכול תחום בחינו . רציתי להודות לך על החשיבה והתבונה השונה שחשפת אותנו אליה ועל הצורך להעניק כבוד גם לגוף שלנו ולא להילחם איתו . בנוסף ברצוני לבקש ממך לפרסם רשימה של ספרות שבו אוכל לעזר כדי לעמיק את הדרך הנהיפלה שבו את רועה את העולם . ( באחד הקישורים שלך קרעתי על הדרך שבו התמודדת כאשר פחדת מקורס מסויים כסטודנטית מאוד אהבתי את דרך פעולתך , וביקר ידעת מאיפו מגיעה הבעיה (הראש שלנו)) נהנת מכול קישור שלך וגם של בלה תודה מראש עדן.

שלום עדן הרשי לי להוריד את הכובע, עשית קריאת עומק רצינית. הזכרת לי דברים ששכחתי שכתבתי. היה נעים להזכר, כמו גם לדעת שזה נוגע כמו שביקשתי לגעת. הבנתך ויכולת ההשלכה לתחומי חיים נוספים, מרשימה בהחלט. עדן יקרה, תפישת עולם, צורת חשיבה, הדרך בה את רואה דברים - זה משהו רחב שנבנה בעיקר על חוויות אישיות, על נסיון חיים. כשאת יכולה ליזום את הנסיון הזה (לפעמים צריך אומץ) או ל"התגלגל" אליו באופן לא מודע ולא מכוון (יש מי שהיה מעלה גבה). הסיפריה שלך או שלי אינה בונה תפישת עולם היא מסייעת בפיתוחו. כשאת מוצאת את החוויות מתיישבות עם הכתוב, אז תאמרי: "אני מתחברת". שימי לב, נכנסת לפורום כדי למצוא דבר אחד אך התחברת לדבר אחר. מתוך החוויות האישיות שלך, הגעת לאיזושהי הבנה (לא היום, לא לפני שבוע) שלא קיבלה לגיטימציה מצידך עד כה. תוך כדי קריאה בפורום, הצלחת לאמר לעצמך "וואלה, אני צודקת, הכל מתחבר". ועכשיו את מבקשת לפתח את ההארה/הבנה הזו. תפישת עולם זה משהו שמתפתח על-פני שנים, נדבך על נדבך. כשההתפתחות שלה מבוססת על מגוון רחב של מקורות (לא רק ספרים). לעיתים קרובות, אנו מודעים לתפישת עולמנו רק לאחר שזו כבר התגבשה. הייתי יכולה לרשום כאן ביבליוגרפיה של 300 ספרים, שמות וטלפונים של עשרות אם לא מאות אנשים והמון המון תיאורי חוויות וארועים שתרמו בגיבוש תפיסת העולם שלי. כמובן שלא אעשה זאת, אך משהו אומר לי שיהיה נכון להמליץ לך על שלושה ספרים: 1. הנבואה השמימית - ג'יימס רדפילד (נוגע במושג "תפישת העולם") 2. לאלף את השדון - ריצרד קרסון 3. אדם מחפש משמעות - ויקטור פרנקל. אני עושה עוול לעוד עשרות ספרים, אך הם מרגישים לי הכי נכון כרגע, מתוך הדיאלוג בינינו. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

המון תודות באהבה עדן

באמת. קראתי את ההודעות בפורום ומה אומר? זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בתורה כזו, ואני מרגישה כאילו מישהו נתן שם והלביש צורה מילולית לדברים שחשבתי והרגשתי כל השנים לגבי ההיסטריה הרבתית בנוגע לתזונה ודיאטות, שגם אני במידה מסויימת חלק ממנה, לצערי. "תפסתן" אותי תוך כדי דיאטה. אמנם מאוזנת, אמנם מתונה מאורגנת ולא מכסחת. דיאטה שעשיתי והצלחתי בה כבר בעבר, ולמרות שאני לעיתים עולה שוב במשקל - לעולם לא חזרתי למימדי המקוריים מלפני כ- 11 שנים. אך זו עדיין -דיאטה. ואני מסכימה עם כל מה שאתן כותבות כאן על דיאטות. עם כל מילה. תפסתן אותי חושבת: "מה אני אוכל היום"? ואת התשובה לשאלה הזו ניסיתי לברר עם עצמי לפי חוקי הדיאטה. תוך כדי גלישה, שיניתי את השאלה וניסיתי להבין מה הגוף שלי רוצה עכשיו? (דרך אגב - הופתעתי לגלות שבמקום אוכל, התשובה הייתה מים. המון מים...) רציתי להודות לכן על שפקחתן את עיני וגרמתם לי לרצות לחזור ולהקשיב לגוף. גם אם יהיה לי קצת קשה לוותר על הדיאטה ועל תוצאותיה המהירות, אני יודעת עכשיו שאנסה בכל כוחי לעשות זאת. כל הכבוד על הגישה המפוקחת, הנחרצת והמקורית כל כך. מור

ערב טוב מור יקרה וברוכה הבאה לפורום שלנו. תודה על מילותייך הטובות. תמיד נעים לשמוע מילה טובה. שמחה לדעת שמצאת חיבור וערך לגישה אותה אנו מייצגות בפורום זה. עושה רושם שהמסרים שלנו נחתו, אצלך, על קרקע פוריה. ארצה להאיר נקודה או שתיים ואשמח לעשות זאת לאחר החג. אז, עד אז גמר חתימה טובה ושנה קסומה ומלאת שמחה. שלך לאה פינטו

אני בת 18 שוקלת 60 וגובהי 174 האם המשקל שלי תקין? ומה אי צריכה לעשות כדי להרזות בעוד כ4 קלוגרמים?

הי מיכלי , לא רק שמשקלך תקין הוא בגבול התחתון של הנורמה. יקירתי, אם את רוצה להישאר חתיכה לכל החיים שלך (ולא רק כשאת צעירה) עצתי לך - תלמדי לראות את גופך כמו שהוא (רזה מאד) ולהודות לו על כך. תלמדי לכבד אותו ולמלא את כל הצרכים שלו. אם תנסי עכשיו לרדת, תעשי טעות גדולה מאד שתעלה לך בעתיד (כן גיל 40 מגיע גם מגיע, יותר מהר מנשנדמה לך) בהרבה מאד קילוגרמים. כי אם תנסי לרדת תכניסי לבית שלך את האויב הגדול ביותר של משקל מאוזן ותקין ושל גוף ונפש רזים טבעי - את משטרת הדיאטה. ברגע שהיא תיכנס אליך הביתה כל היום את תיהיי נתונה בספקות עצמיים, בספירת קלוריות ,ובמרדף אחרי רזון שהיה שלך פעם והיה מובן מאליו וברגע שהתחלת דיאטה יברח לתמיד. תשאלי את עצמך למה למרות שאת ממש רזה את לא מרוצה מעצמך. זה לא בגלל שאת לא רזה זה בגלל סיבה אחרת (דימוי גוף לא תקין, פירוש מעוות של המציאות או בעיות אחרות) תמצאי את הסיבה ותני לה טיפול מתאים. מקווה שהשפעתי עליך ולו במעט. בברכה, בלה

רק רציתי להגיד שאתן מדהימות בגישה, בהבנה, בסבלנות ובנתינה מנסה ליישם ומתפעלת כל יום מחדש ומאחלת לעצמי שהשנה הזו תהיה כולה נטולת מחשבות לחלוטין על דיאטה כגורם מספר אחת בהשמנה.

יאלי יקרה, את מדהימה בעצמך. כיף לפגוש אנשים פתוחים, מפרגנים ואמיצים. כיף לפגוש אותך. מצטרפת לאיחולייך בברכת שנה מרגשת ושמחה, שנה של שקט פנימי והצלחות מרוממות רוח. באהבה רבה שלך לאה פינטו

מצטרפת לתודות. אבל הערה/הארה קטנה - אל תקווי - תגרמי לזה לקרות.

שלום רב, אני בן 38 וסובל ממשקל יתר ניכר. לאחר 15 שנות דיאטות שלא צלחו אני מבקש לפנות לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי קצר מועד על מנת לקבל כלים להתמודדות עם הבעייה, אך אינני מצליח לאתר פסיכולוג/ית המתמחה בתחום זה. אולי תוכלו להמליץ לי על מטפל/ת באזור ת"א או המרכז, או אם לא ניתן להמליץ, אז לכל הפחות אני אודה על הפנייה למרכז מידע כלשהו שבאמצעותו אוכל לאתר מטפל/ת המתמחה בנושא. תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה, משה

היי משה יש לך הנחת יסוד שדווקא פסיכולוג קוגניטבי יעזור לך עם הבעיה שלך. אני הייתי בודקת את הנחת היסוד הזאת ומנסה לבדוק עם עצמי למה אני מחזיקה בה. אני באופן אישי לא מכירה פסיכולוג כזה אבל בטוחה שאם תפנה לפורמים של פסיכלוגיה, יש המון ברשת, תמצא המלצה. מהידע שיש לי בקשר לבעיה ,גישה התנהגותית קוגניטיבת לא מספיקה כדי לפתור אותך ממעגל הדיאטות וכדאי להוסיף ממדים נוספים על פי הצורך האישי. מקווה שעזרתי, בברכה, בלה

אני לא יודעת אם יש או אין פסיכולוגים שמתמחים בתחום אבל חייבת לציין שאני לא מבינה את התגובה של בלה אגמון, ובכלל, לא ממש מבינה למה אנשים בריאים ואינטיליגנטים שרק סובלים מעודף משקל צריכים בכלל דיאטן. היום כל המידע זמין בכל מקום - כולנו יודעים איך להרכיב לעצמנו תפריט מאוזן ובריא, וכולנו יכולים להגיע למאזניי משקל. לא כאן הבעיה. הבעיה נעוצה בדיוק במקום הפסיכולוגי - במה שגורם לנו לגשת למזון כנחמה, כאמצעי להפגת שיעמום, כתחליף לאהבת אם וכו'... כל עוד עובדים על תפריטים, מה לאכול ומה לא - בעצם רק מתעסקים בסימפטום ולא במקור של העניין. כל אחד יכול לעשות דיאטה תקופה (אם הוא מגיע עם הרבה הרבה מוטיבציה, ובואו נודה בזה, בלי מוטיבציה ממילא לא נגיע לדיאטנית) ולרדת במשקל. כדי לעשות שינוי ולתמיד צריך לעשות עבודה הרבה יותר מעמיקה מזה, ואת זה אני לא קיבלתי אצל הדיאטנית. מקווה שנמצא את הפסיכולוג המתאים בהמשך.

היי, אני בת 28, גובה 1.76 ושוקלת 70.5. בשנה האחרונה,עליתי 10 קילו כאשר 2 קילו כבר הצלחתי להשיל אחרי 4 שבועות של דיאטה. אני נוטה לחשוב שהסיבה לעליה היא העובדה שנאלצתי לעבוד משמרות כולל לילות בעבודתי הקודמת (כיום אני עובדת רגיל)כמובן שבנוסף לזלילות, אני לוקחת איתי לעבודה 2 סנדביצ'ים עם גבינה צהובה או גבינה לבנה או כל ממרח אחר ואוכלת עם כל סנדביץ גם חצי מלפפון , בנוסף בגלל הצורך שלי למתוק אחרי אוכל, אני לוקחת איתי גם חטיף אנרג'י אחד שאותו אני אוכלת בדרך כלל בשעה 16:00 בערב אני חוזרת הביתה ואוכלתבערך ב 20:00 מנה בשרית שזה בד"כ חזה עוף או שניצל או צלחת אורז או טבעול עם מנת ירק אחת. אני גם מידי פעם אוכלת פרי בערב (הכי קשה לי עם האוכל כשאני חוזרת הביתה, כי אני כל הזמן רוצה לנשנש). ואני כבר 4 שבועות כך, ירדתי 2 קילו וכמו שזה נראה השאר לא יבוא כל כך בקלות, מה לעשות? מה אני לא עושה נכון? אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים ביום חושבת מה אני אוכל היום?! תודה

שלום יפית האם שמת לב לאיזה פורום הגעת? זה פורום להרזיה ללא דיאטה אז אנחנו מדברים פה בשפה אחרת לגמרה. כאלו הגעת לסין ואת מדברת בעברית ואני לא מתכוונת לענות לך בעברית (למרות שאני מכירה טוב את השפה) אלא אתעקש להמשיך לדבר בסינית ואת תחליטי אם תרצי תלמדי סינית ואם לא תלכי למקום בו מדברים עברית. בהרזיה ללא דיאטה אין משמעות לתפריט שכתבת לנו פה כי על פי גישה זו עצם הרצון לרזות בעזרת דיאטה גורם לשינויים המובלים להשמנה ומכיון שלא ארצה להזיק לך אתעקש להוביל אותך לגישה שבעיני נכונה. אז על פי הגישה עליך ללמוד להקשיב לגוף שלך ולאכל מה שהוא מבקש על מנת לרזות לתמיד. אני מציע לך לקרוא קצת את התכנים של הפורום כדי להבין את הגישה. אם לא תקבלי מענה שנראה לך יש מספר פורומים בהם עונות דיאטניות כמו שדיאטניות אמורות לענות (בעברית) אז את מוזמנת להפנות את השאלה הזאת אלהן. בכל אשר תבחרי אאחל לך המון הצלחה. בלה

בתקופה האחורנה(חודשיים אחרונים) הפסקתי לספור קלוריות והתחלתי לאכול בהקשבה לגוף כלומר לפי הדחפים ובלי לספור כמה ומה ומי והעלתי במשקל השאלה היא איך להקשיב לגוף ולא לעלות במשקל????

אודה מאוד על פרטים של מכון הרזייה, כזה שאפשר לגור בו ולהיות מנותקים מהבית במשך כמה שבועות. מקבלים דיאטה איכותית ותוכנית אומונים. רצוי באזור המרכז. תודה לכולם מורן

תוכנית של וינגייט - מאד יקר. או בחול -ארצות הברית יש הרבה. אולי יש גם באחוזת הכרמל את יכולה לבדוק אבל אני בטוחה שגם אם יש זה יקר מאד.

בוקר טוב מורן ראשית, שנה טובה ובהצלחה בחיפושייך. אני מבינה שהחיפוש שלך אחר מסגרת כזו נובע מתפישתך, הרואה בנסיבות וסביבת חייך "הפרעה" בדרך להשגת מטרתך. את כנראה חווה קושי לממש כללים וצוים (אותם את רואה כחלק מתהליך הרזיה) במסגרת חיי השגרה שלך. מכאן הצורך להתנתק....מחייך (?). גם אני האמנתי כך פעם, אפילו שקלתי בתחילת דרכי המקצועית לפתוח מרכז שכזה. מסגרות כגון אלה שציינה בלה, עשו זאת לפניי ולא נותר לי אלא להודות להם על השרות והלמידה. מורן, נניח ותכנסי למסגרת כזו שתנתק אותך מהבית, מהמקרר, מהתמודדויות היומיום, מהחברים ומהמשפחה, בהחלט סביר שתרדי במשקל (ולו רק בשל הפיקוח, הלחץ הקבוצתי והכסף שהשקעת). אך, כמה זמן תשהי שם? מה יקרה כשתחזרי לחיות את חייך האמיתיים? (אני מניחה שלא תשארי שם לעד) בעיני, אין זה שונה הרבה מעזרים דיאטטיים כמו קפסולות, אבקות וקפסולות למינהן. וזאת במובן שכל עוד את על ה"קביים" את מצליחה ללכת. בלעדיהם, את נופלת. מה שמגביר את התלות ומחזק את תיוגך כבעלת "בעיה". האמונה התומכת באקט כזה היא: "אחרי שאני ארד, אני כבר אשמור" "אחרי שארד, הקיבה תצטמק ולא אהיה מסוגלת לאכול כפי שאני אוכלת היום" או "דיה צרה לשעתה" כשמדובר בהרזייה להשגת תוצאות טובות והכי חשוב יציבות, אמונות אלה אינן עומדות במבחן המציאות. מחקרים על גבי מחקרים מראים לנו שבין 1% - 5% מצליחים (כולל אלה שנכנסו למסגרות מהסוג שתארת). כל השאר לא. מנסיונך ומהכרותך עם עצמך, האם הצלחת לשמור על הישגייך עד כה? אם זו איננה הדיאטה הראשונה שלך, אני מניחה שלא כ"כ הצלחת. לנו, בגישת ההרזייה ללא דיאטה, ברור למה. השינוי האמיתי איננו מתרחש בעולם שסביבנו (תפריט, מסגרת מנתקת וכ"ו) אלא בראש, בתפישה, בפרשנות ובהתייחסות. הרעיון ש"הפעם אביא את כל כח הרצון שלי", גם הוא חסר אחיזה במציאות, כיוון שכח רצון לא ניתן לגייס לאורך זמן אלא לפרוייקטים קצרי מועד (זו הסיבה שדיאטות אינן שורדות). התחושה ההתחלתית של מוטיבצית על, מוכרת לכולנו. אך היא משלה ומתעתעת. היא הולכת ופוחתת עם הזמן (ואגב, לכך יש גם סיבות ביולוגיות, לא רק פסיכולוגיות). אני מוצאת חשיבות אדירה לאורח חייך כפי שהוא, בתהליך שינוי כזה. עלייך ללמוד לחיות נכון את החיים שלך ולא להתנתק מהם. הם הדבר האמיתי. וכשבורחים מהדבר האמיתי, אנו דנים עצמנו מראש לחוות אותו מחדש. השמנה היא תוצר של דרך התמודדות, לא של תפריט תזונתי ולא של רמת פעילות (אלה הם רק סימפטומים). כשאת נכנסת לבועה ומנתקת עצמך מהמקור, לא פתרת כלום. נתת לעצמך, נחת לרגע (אם אפשר לקרוא לזה "נחת"), אקמול. מורן יקרה, אני מודה לך על העלאת הסוגיה שאיפשרה לי לעורר חשיבה בקרב כלל הגולשים. (לכן, אל תקחי אישית דבר, אלא אם יש בכוחו לעזור לך). מאחלת לך גמר חתימה טובה ובהצלחה שלך לאה פינטו

שלום ושנה טובה, אני משוטטת בפורום ומאוד מתרשמת ממה שאני קוראת. אך לי באופן אישי יש בעיה, אני בת 34, מטר חמישים ו- 84 ק"ג!!!!! כל הנסיונות להקשיב לגוף - גורמות לי להמשיך ולהתרחב... אינני עושה דיאטה, אוכלת כשאני רעבה, ואוכלת בהחלט מה שהגוף רוצה ורק כשאני רעבה, אך נראה שגם משתיית מים - אני משמינה. אשמח מאוד אם תוכלו למקד לי את הרעיון של להרזות ללא דיאטה, היכן מתחילים?

היי דורית, ראשית שנה טובה. הרשי לי לתאר לך את מה שאני מבינה מדבריך. את מתרשמת מהפורום אבל מתעקשת לשכנע אותנו שעבורך משום מה כל מה שכתוב בו לא מתאים. הרי אנחנו אומרות שגופנו לא נועד להיות שמן, שאם רק נקשיב לו ונזין אותו במה שהוא מבקש הוא יתאזן במשקל תקין, ושלא צריך לעשות דיאטות, ואת טוענת שאצלך זה שונה - את עושה את כל מה שצריך ועדיין נמצאת בעודף משקל ניכר. אז כפי שאני רואה את זה יש שתי אפשרויות 1 יתכן שאכן זהו המשקל המאוזן של הגוף שלך (קצת קשה לי להאמין) ואז עליך פשוט ללמוד לחיות בשלום עם מה שיש. 2 יתכן שאת טועה ולא עושה את הדברים כמו שצריך (לא באמת אכלת מתוך רעב ושובע ביולגוי, לא באמת חושבת כמו רזה טבעי). הטעות יכולה לנבוע מסיבות רבות ובידיוק בשביל זה חשוב תהליך של למידה ושיקוף על מנת להפנים אותו. בכל אופן אם את זקוקה לעזרה עליך להיות יותר ספציפית בבקשה שלך. מה בידיוק את צריכה מאתנו כדי להתקדם ? בברכה, בלה

תודה על התגובה המהירה. אני מאוד רוצה לשנות את המצב ולהצליח בלהוריד בעודף המשקל שלי. אני באמת ובתמים רוצה לקבל כלים איך להתחיל, איך לעבוד עם עצמי. אני מאוד אשמח להדרכה - איך לעשות זאת. אני מתרשמת ממה שקראתי בפורום שהתשובה היא בידיי, ורק אני אמצא את הדרך. ובכן אני רוצה כיוון מהיכן עליי להתחיל. איך מגיעים לשינוי בגישה ובדרך חיים. איך מסגלים חשיבה ודרך אחרת - אני פתוחה לשינויים כיוונים וכל דבר שיעזור לי ללמוד ולהתחיל. אני יודעת שאין תרופת פלא לשינוי ושזה צריך לבוא מתוכי. אני כבר בדרך ואני רוצה להגיע. אודה לכן אם יש לכם כלים, מילים, איך להצליח. תודה מראש דורית

שלום לכולם! אני 1.65 ומשקלי 63 ק"ג. ה- BMI שלי הוא 23 שנחשב לתקין אבל זה לא נראה כך. אני לובשת מכנסיים במידה 40 וקשה לי להשיג מכנסיים במידה זו בחנויות כמו קסטרו ורנואר שאמורות להתאים לבחורות בגילי- 22. האם אני צריכה להוריד במשקל בכל זאת?

שלום נטשה את נוגעת בנקודה חשובה מאוד. נקודה הנמצאת בפער שבין המציאות האובייקטיבית לבין הפנטזיה הסובייקטיבית. נקודה הנמצאת בפער בין תרבות המכבדת את הגוף לבין תרבות המכבדת את הבד. איזו תרבות את רוצה ומוכנה לקנות? ובעבור מה? נטשה יקרה, מעצבי חברות האופנה אינם אושיות בריאותיות ואינם קובעים את הסטנדרדים למימדי הגוף הבריא....אלא אם כן, תבחרי לתת להם את הסמכות הזו. את מזכירה לי סיפור אישי, לפני כשנתיים החלטתי שאינני רוכשת יותר ביגוד של אחת מחברות האופנה הידועות. מדוע? הבנתי שכדי להרגיש נוח ולהראות יפה בגופיות שלהם, עלי לעבור ניתוח להגדלת חזה. (ותאמיני לי, לא חסר לי כלום). בתסכולי (הקל, יש לציין) חלפה בראשי המחשבה שאני יכולה לתקן אצל תופרת...ואז קלטתי את פוסטרי הענק של דוגמנית הבית. מה לאמר?! מושלמת. הבנתי שהבגדים נתפרו עבורה וכל שנותר לי הוא לשלם הרבה כסף ולהרגיש רע עם מי שאני. אני, אישית, לא קונה את זה (וגם לא את הגופיה). אינני יודעת מה איתך, אך מקווה שיום אחד תלמדי לכבד את גופך ותלמדי אחרים לכבדו באותה מידה. ה"מושלמת" שהתנוססה על הכרזות (עם כמה טיפולי יופי וקצת פוטושופ), נצפית בעיקר על הכרזות, כמה כאלה את רואה ברחוב? הגוף האנושי האידיאלי אינו נראה כך באמת. אז מה שאת, כמו כל גבר ואשה אחרים, יכולה לעשות זה לקבל החלטה ולעשות בחירה - האם את קונה את התרבות שמתעלמת מאוכלוסית צרכניה על גופם האנושי והבריא או שלא. יש לזה ערך חברתי, בריאותי וכלכלי. בעבר היה נדמה שחנויות הבגדים לנשים נעות בין אופנה לצנומות לאופנה לשמנות - אין אמצע. היום אי אפשר לאמר שזה כך. האמת היא שיותר ויותר חברות מבינות זאת ועם השנים מסתמן איזשהו שינוי במידות. לא אצל כולם אמנם, אך חפשי. חפשי את מה שמתאים לך ולא מה שמתאים ל"מושלמת" שבכרזה. חפשי את המעצבים שמכבדים את גופה של האשה על רב-גוניותו, כפי שהיית רוצה שיכבדו את גופך. חפשי את המעצבים שכשהם עובדים הם מסוגלים לראות אותך, הבחורה הנורמלית, בחזונם. אז לאחר כל הסיפור הארוך הזה, את מבינה שתשובתי לשאלה, האם עלייך לרזות, היא שלילית. אני מתרשמת שסך הכל את מרגישה נוח עם גופך. אלה הן רק חנויות בגדים מסוימות שגורמות לך להרגיש רע. ותרי עליהן, לא על בריאותך. שנה טובה ומאושרת שלך לאה פינטו

לאה שלום, ראשית, תודה לך על תגובתך המעניינת. אני מעדיפה לא לתת למעצבי האופנה את הסמכות לקבוע את מה סטנדרטי ומה לא, והרבה פעמים חשבתי לעצמי שכדאי לי להפסיק לקנות בחנויות כמו קסטרו ורנואר (אני בכוונה מציינת שמות) כי איכשהו אני תמיד יוצאת משם מתוסכלת משום שכמעט אף פעם אין שם מכנסיים במידה שלי (רוב המכנסיים שם הם במידות 34-38). אגב, המעצבת של לי קופר שאני לא זוכרת את שמה אמרה ש "40 זו מידה גדולה" למרות שאני מידה 40 והמשקל שלי נחשב תקין. מאז כף רגלי לא דורכת בחנויות של לי קופר. אני רוצה להפסיק לקנות שם, אבל הבעיה היא שהרשתות האלו מאוד פופולריות ואין הרבה חנויות של מעצבים שמסוגלים לראות אותי מחוץ לת"א. אגב, למה מעצבי האופנה רוצים שארגיש רע עם עצמי? שבת שלום וחג שמח, נטשה.

כיצד אפשר לטפל בצלוליט? .השומן שיורד לאן הולך לדם? לתאים אחרים בגוף? מה דעתך על המכונה בלה קונטור? " באמצעות גלים אולטרה סוניים גורמת לתאי השומן לרטוט ולהיכנס לרזוננס עצמי"- המסת השומן .

לשאלה הזו ממש לא תמצאי כאן !!

איפה אמצא את התשובה?

שלום תמר צלוליטיס הינה תופעה גנטית ואינה נגזרת מהשמנה. עם הגיל, מתרופפת רקמת החיבור החוצצת בין העור לרקמת השומן, נוצרים "חורים" ברשת, אשר אליהם "זולגים" תאי שומן. זה מה שיוצר את המבנה הגלי של העור. תופעה זו נצפית גם אצל אנשים רזים כיוון שזה קשור בחוזק רקמת החיבור ולא כמות השומן. פני לפורום העוסק בקוסמטיקה רפואית, אולי שם תקבלי הצעות לפתרון. בהרזייה, השומן מנוצל לצרכים אנרגטיים - ראי תשובתי לירון בעמוד זה. בהצלחה ושנה טובה שלך לאה פינטו

הייתי רוצה לקבל ממך עוד אינפורמציה תודה

ניסיתי את הבלה קונטור קיבלתי 10 טיפולים והתוצאות מדהימות ירדתי 7 סנטימטר בהקף עשיתי את סידרת הטיפולים לפני 6 חודשים והתוצאות נשמרות כמובן לא עליתי במישקל אני ממש נדהמתי מהתוצאות הכול מתועד יש לי תמונות לפני ואחרי מדויקות ומדידות אין ויכוח זה עובד הם מתחיבים להחזיר כסף אם אין תוצאות וזה מוכיח שהוא אנשים ישרים ואמינים

גם אני ניסיתי וגם אני יכולה להעיד שעזר לי מאד. אני היתי בסניף בת"א וירדתי שתי מידות וחצי. אמנם עם שמירה על תזונה ומכון כושר אבל בינינו אי אפשר בלי, אין קסמים לצערנו:)

למנהלות הפורום ולכל משתתפיו שנה טובה ומתוקה (בהחלט!) הגעתי לפורום שלכם בעקבות טוק בק בy net . אני מדפדפת בין ההודעות ורואה תגובות כלליות של המנהלות על כך שצריך לקרוא את הכתוב ובכך להיחשף ל"שיטה" (או דרך החיים או איך שקוראים לזה?) 1. האם יש מקור מקום מסויים שמסביר באופן מרוכז ומסודר (גם אם תמציתי) את הרעיון? 2. האם יש דרך אחרת לחזור לרשימת ההודעות אחרי כל פעם שאני רוצה לקרוא הודעה מסיימת מבלי ללחוץ על אופציית "הקודם" במחשב? מקווה שהבנתם את שאלותי. סקרנותי גוברת....

אני ממליץ לך לחזור לעמוד 48, ב-21-8-07 ורד שואלת מספר שאלות והתשובות שהיא מקבלת מלאה ובלה מאוד מפורטות ויאפשרו לך להבין את הגישה בצורה מאוד ברורה. בהצלחה!

חדשה בעניין שלום אני בת 29 שוקלת 70 קילו גובה 1.69 אני יודעת שזה תקין אבל בשנה האחרונה עליתי במשקל לפני שנה שקלתי 56 קילו עליתי 14 קילו עקב דיכאון היום כבר אני לא בדיכאון ואני רוצה לשנות את חיי דבר שאני מאוד רוצה זה לרדת במשקל, ויש לי בעיה אני לא יכולה ללכת לדיאטנית שתעזור לי, זה לא מקובל אצלנו. אני רוצה לדעת דברים פשוטים שיעזרו לי לרדת במשקל, אני עושה הליכה כל יום שעה וחצי שותה 2 ליטר מים ביום בבוקר אוכלת קצת דגנים עם חלב צוהרים עוף מבושל בלי עור עם 4 כפות אורז, פתיתים, קוסקוס, או מה שיש בערב יוגורט עם חביתה או פרוסה עם גבינה בניים זה 3 פירות ביום הרבה חסה , גזר, כרוב, אני אוכלת את כל מוצריי החלב דל שומן או ללא שומן, אז ניראה לי שהתפריט עשיר בהכל רק אוכלת בכמויות קטנות משהו כמו 1200 קלוריות ליום. תודה לעונים

שלום חדשה! אני התחלתי לדבוק בגישה של הרזיה ללא דיאטה לפני מספר שבועות והתוצאות כבר מורגשות בכל תחום. אני ממליץ לך בינתיים עד שתקבלי תשובה ממנהלות הפורום בלה ולאה, לקרוא את השאלות והתשובות בפורום בשנה האחרונה. את תמצאי מהר מאוד את התשובה. תופתעי לגלות שאת יכולה לרזות ללא מאמץ, לאכול מה שאת אוהבת ופעילות גופנית היא לא תנאי להרזיה. ולא פחות מפתיע, לא סופרים קלוריות אף פעם ואין צורך בכדורים או תמיסות פלא. בלה ולאה ממש מקסימות ויעזרו לך אם רק תקשיבי ותהי מוכנה לעשות שינוי. בהצלחה

no diet man נדהמת מהשרות הנפלא שאתה עושה לטובת גולשי הפורום ולנו. נפעמת מההשפעה החיובית של עשייתנו על שכמותך. ונרגשת מהתקדמותך והתפתחותך. אין מילים, פרט ליישר כח בדרכך. אין ספק שאתה מביא איכויות בעלות עוצמה, המשליכות גם על היבטים אחרים בחייך. מאחלת לך שנה נהדרת מלאת ריגושים נעימים והצלחות מרוממות. שלך לאה פינטו

ללאה ובלה שלום. לפני שבועיים נכנסתי בפעם הראשונה לפורם שלכן וקראתי בו והתרגשתי לגלות שסוף סוף בקשותי נענו. כל חיי שאפתי לחיות שפוי לחיות בשלום עם האוכל,ולא לפתח מערכת יחסים אובססיבית איתו,אבל לכול מקום אליו פנתי,נתנו לי תפריט חדש ודיאטה חדשה,ניסיתי הכל רשמתי ספרתי בילתי שעות על גבי שעות במוכני כושר,צמתי וזללתי ובעיקר סבלתי ולא זזתי במשקל. אני בת 26 ושוקלת 97ק"ג אני זוכרת את עצמי רק שמנה. לפני שבועיים החלטנו לשנות גישה לאמץ את השיטה שלכן ולנסות לעשות לבד"(אנחנו חיים בארה"ב). לי אישית היה ממש קל לוותר על כל ההגבלות לפיהן חייתי כל חיי,ואמתצתי את דרך החשיבה במהירות האור ללא שום היסוסים או לבטים. אך ביום הראשון לשינוי באמת הקשתי לגופי ואכלתי רק כאשר הרעב הגיע ועצרתי כאשר הרגשתי שובע,אכלתי שוקולת כי רציתי ואחרי שתי קוביות הבנתי שאני לא ממש מתה על שוקולד. הרגשתי שבזה ברגע גילתן לי סוד שמור והינה מעכשיו כל צרותי ומשקלי העודף יעלמו כלא היו. אבל לצערי אחרי השבוע הראשון אני מוצאתי את עצמי מאוד מבולבלת. האם אני חשה רעב או שובע האם אני צמאה האם אני אוכלת כי משעמם לי,כל כך הרבה שאלות ולי אישית קשה לתת תשובות. המשכתי לקרא בפורם וסרקתי את הנט בחיפוס אתרים אשר תומכים באותה שיטה שלכן ואכן ידע לא חסר וחומר קריאה קיים אך השאלה הגדולה נשארה עדיין פתוחה בעניי. אך אני עושה את זה לבד,אך אני מגיע למקום שאני מבחינה בין רעב לשובע(קשה לי להבין אם אני רעבה או שבעה מבלי שהתחלתי לאכול). כשהכרתי את בעלי המדהים היו לנו שיחות(בעיקבות אי הצלחות בדיאטות ותיסכול דיברתי עם בעלי על הכל) הוא היה הפסיכולג שלי הוא מכיר אותי כל כך טוב ואני נפתחתי ודיברתי איתו על הכל ,והגעתי לשורש הבעיה שלי. אני שמנה ואני ממשיכה להיות שמנה כי אני פוחדת,אני פוחדת מהרזון הזה כי אני חוששת שאני אשתנה לרעה שאני ההפוך להיות אדם אחר אני פוחדת להרזות כי אז יהיו לאנשים ובעיקר לי צפיות ממני לעבודה טובה יותר לאימהות. אני חושבת שהפחד הגדול שלי הוא להיות אמא. אני פוחדת להיות אמא שלי,היא אישה מדהימה אבל היא עשתה לי טרור עקב היותי שמנה. ולי יש פחד להיות היא להיות כמוהה. אני מרגישה שתיבת פנדורה נפתחה עכשיו שהאוכל כבר לא מקום המיפלט שלי אני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת ומאוד מתוסכלת. כמיות האוכל שאני אוכלת ממש קטנות אני שובעת מהר מאוד מה שגורם לי לתהות מדוע עד היום לא הבחנתי בזה,עוד דבר שמבלבל אותי מאוד הוא הפחד שלי ,למה אני מפחדת להיות רזה להיות בריאה. אני קוראת בפורם שלכן ונהנת מהתשובות שלכן שמספקות חומר מחשבה ולפעמים גם כלים ראשוניים להתחיל בתהליך. קשה לבד אני יודעת אבל אני מאמינה בעצמי הבולבול לא גורם לי להפסיק או להתיאש אני זקוקה לאוזן קשבת ולידיע שאני אכן בדרך הנכונה,ניסיתי הכל ואני לא חוזרת לשם דיאטה זה כמו מחלה עבורי ושמחתי לברוח משם כמו מאש,תודה.

שילה המדהימה בהתרגשות גדולה קראתי את מה שכתבת ונהנתי מכל מילה. את בחורה מדהימה. מודעת, אמיצה ולא פוחדת לעבוד קשה.\ אבל לא ברור לי למה לעשות את זה לבד? דווקא בארצות הברית יש אין סוף אפשרויות טיפוליות כדי להפנים את הגישה הזאת. ארצות הברית היא מולדת הגישה ויש שם המון תרפיסטיות העובדות כך. ברור שאת תיהיי מבולבת יש נושאם רבים ומורכבים שצריך לעבד וחשוב מאד לקבל ליווי מקצועי תומך ואמפטי. עצתי לך - תפרגני לעצמך שיחרור אמיתי מכבלים של דיאטה. אפשר גם בקבוצה אם קשה לך אחד על אחד. בכל אופן אאחל לך המון הצלחה ותמשיכי לעדכן אותנו. שנה טובה , בלה

אני בת 18 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטה....לפני בערך חודש הלכתי לבית מרקחת כי הייתה לי עצירות איזה ששבוע והרוקח נתן לי לקסעדין...ולקחתי פעם אחת ואחרי שבוע התחלתי לקחת עוד ועוד ואני עכשיו לוקחת כל יום בערך 4 כדורים ואני לא יכולה להפסיק עם זה ואני לא יודעת מה לעשות כי אם ההורים שלי ישמעו הם יתנהגו בקיצוניות...בבקשהה תעזרו לי!

דנית, עליך לקבל יעוץ מקצועי . יעוץ תזונתי טוב יכול לעזור לך להשתחרר מכדורים אלו. בקשי הפניה מרופא משפחה לדיאטנית.

אני כבר ממש מיואשת!! מזה כשנתיים!! מנסה לעשות דיאטה ורק ממשיכה לעלות במשקל, במין הרגשה שחייבת לאכול לפני שאני מתחילה לעשות את הדיאטה במעין תחושה של "ארוחה אחרונה" שכמובן אז זוללת פי 100 ממה שבאמת אני רוצה, אני ממש כועסת על עצמי ולהבדיל מהעבר שאז הייתי מחליטה לעשות דיאטה ופשוט סותמת את הפה ומורידה אפילו יותר מידיי בתקופה הנוכחית אני לא מצליחה!! אשמח לטיפים מוצלחים שעבדו. חג שמח יעל

שלום רב לך הגישה שלנו להרזיה היא הפוכה לגישת הדיאטה. היא עובדת על עקרונות שונים ולכן גם מכוונת אותך להתנהגות אחרת. כדי לקבל את הטיפים שלנו עליך תחילה להכיר את העקרונות של גישת הרזיה ללא דיאטה ולבדוק עם עצמך האם את מסיכמה להם. אם כן אשמח מאד לתת לך טיפים . לדוגמא כמי שדוגלת בגישת הרזיה ללא דיאטה היתי ממלצה לך דבר ראשון להחליט שיותר לעולם לא תאסרי על עצמך שום מזון, לא תספרי קלוריות ולא תחליטי עבור גופך מה מותר לו לבקש. דבר שיני היתי ממלצה לך להתחיל להכיר ולכבד את הגוף שלך ואת הצרכים שלו בלי קשר למשקל הנוכחי שלו תוך שאת סומכת עליו שהוא יודע מה הוא עושה. בהמשך הייתי ממלצה להקשיב בתשומת לב רבה למה גופך מבקש ממך לאכל ,שימי לב הדגש הוא לגופך לא עינייך ולא רגשותיך אלא גופך ולתת לו כל מה שהוא רוצה בלי יסורי מצפון מיותרים. בתור התחלה זו התחלה מצונית, אם תצליחי ליישם אתן לך טיפים נוספים. בכל מקרה אם את זקוקה לעוד הכוונה, תמיכה או עידוד אנחנו פה. אאחל שנה טובה, בריאה , מעצמיה, אוהבת ובעקר בלי דיאטה. בברכה, בלה

שלום לכן!!! אני בת 22 גובהי 155 ומשקלי 65 אני מעוניינת לרדת במשקלי, ניסיתי כבר הרבה דיאטות וזה לא הולך כי כשאני אומרת לעצמי לעשות דיאטה אני נעשית יותר רעבה!!! משהו פסיכולוגי כנראה, אין לי זמן לעשות ספורט כי אני גם סטודנטית, גם עובדת במשרה מלאה וגם צריכה לדאוג לבית ולבעל... מחכה לתשובה ליאת

ליאת היקרה שלום עושה רושם שחייך מלאים במטלות רבות.את רוצה לרדת במשקל אבל רעיון הדיאטה עצמו גורם לך לרצות לאכל יותר. אנחנו טוענות שהגישה של דיאטה מביאה לתוצאה הפוכה - השמנה , תיסכול ואכילת יתר. גישת הרזיה ללא דיאטה מציע תהליך שונה לחלוטין.אם זה מסקרן אותך את מוזמנת לקרוא בפורום וליצור קשר. בהצלחה, בלה

אני מעוניינת לדעת האם קופאין עוזר או מזיק לירידה במשקל,האם יש לקופאין איזו שהיא השפעה על הגוף, שלילית או חיובית.

קודם כל אני רוצה להודות לאישתי שהפנתה אותי לפורום שלכם ולדרך שאתם מציגות כאן. התחלתי לקרוא בפורום ולא יכולתי להפסיק. פתאום הכל ברור, איך לא חשבתי על זה קודם? אישתי ואני אימצנו את הדרך שאתן מאמנות אליה בצורה מוחלטת בתוך שניות ספורות ואני מתכוון לשניות בלבד! אכלנו הרבה מרורים ומוצרי דיאט לסוגם , אישתי קרעה את עצמה בפעילות ספורט של שעתיים שלוש ביום ואכילה נכונה( לפי מה שידענו עד לאותו רגע כמובן), וחוץ מאכזבה אדירה ועלייה במשקל לא היה כלום. דיכאון מוחלט! האור לא היה בקצה המנהרה עד שקראנו והבנו את הדרך שאתן מאמנות אליה. התחלנו לפני חמישה ימים והיום היום השישי, ארוחת ערב שבת, פעם ראשונה בחיים שלי (בן 31) שאני קם מהשולחן שבע ( בטח הייתי שבע פעם כשהייתי תינוק א

שלום ירון. אח!!! איזו שנה נהדרת עומדת בפתח. ראשית, הרשה לי לפרגן על זוגיות טובה שיש בה שיתוף, הקשבה והכרת תודה. זה לא ברור מאליו. שנית, רב תודות על שבחרת לשתף אותנו בעשייתך ובחוויותיך. פתחתם לעצמכם דלת והתחלתם ללכת במסלול חדש. מחזקת אתכם בבחירתכם ובדרככם החדשה. שתהיה זו שנה של גילויים מעצימים והצלחות מרגשות. ישר כח שלך לאה פינטו

השאלה שלי היא מה קורה כשמורידים במשקל,לאן נעלם השומן שהגוף איבד? האם הוא יוצא בצואה? בשתן? זו תעלומה רצינית בשבילי. תודה

שלום ירון ראשית בוא נעשה אבחנה בסיסית בין ירידה במשקל לבין הרזייה. המספר המופיע על מאזני השקילה משקף את מסת הגוף הכללית. זהו משקל גופך על כל מרכיביו - שרירים, מים, עצמות, רקמות רכות (לב, כליות, ראות, כבד וכ"ו), שומן ועוד. אחד המרכיבים המשפיעים ביותר על תנודות במסה הכללית הזו הם המים, ולא השומן כמו שרבים חושבים ומאמינים. הרזייה, לעומת זאת, משמעה צמצום מסת השומן, בלבד. צמצום מסת שומן יתבטא קודם כל בהיקפים, בנפח. השפעת מסת השומן על המשקל הכללי נמוכה בהשפעה למשק הנוזלים. כשאתה מבקש לרזות, כלומר לצמצם את מסת השומן שלך, כדאי שתתמקד בהיקפיך ולא במשקלך הכולל. אני מעדיפה לראות אנשים שיורדים בהיקפים ופחות במשקל. ירידה משמעותית במשקל מדי שבוע מעידה על שינוי במשק הנוזלים, משמע, איבוד שרירים ונוזלים ולא שומן. ולתעלומה... השומן הוא מקור אנרגיה שמאוחסן היטב ברקמת אדיפוס התת-עורית. בתהליך הרזייה נכון, הגוף מנצל את השומן האגור לצרכי האנרגיה היומיומיים שלו תוך תהליכי חמצון ("שריפה"). שומן אינו מופרש בצואה. בצואה מופרשת פסולת שלא נספגת אל הגוף בתהליך העיכול. שומן אינו מופרש בשתן. השתן הוא דרכו של הגוף להפריש מרכיבים מיותרים, כגון מינרלים שונים ותוצרי פסולת של תהליכים ביולוגיים, החוצה. וזאת באמצעות סינון הדם בכליות. השומן שאתה מאבד בתהליך הרזייה הוא שומן שמנוצל לצרכים אנרגטיים. מולקולות השומן נכנסות למעגלים מטבוליים שהופכים אותן ל- ATP. ה- ATP היא מולקולת האנרגיה של הגוף, משונעת לתאי הגוף השונים ומאפשרת להם לפעול (מספקת אנרגיה). זה היה שיעור ביולוגיה על קצה המזלג. מקווה שהתעלומה נפתרה. שנה טובה וחג שמח שלך לאה פינטו

השאלה נותרה בעינה. אם בתהליך הרזיה הגוף משתמש בשומנים לאנרגיה, כיצד מתבצעת הירידה הכללית במסת הגוף? לא הבנתי איך פיזית "יוצאת" מסת משקל מהגוף? האם כאשר אני מוריד בהיקפים והשומן משמש כמקור אנרגיה לגופי, האם אני מאבד מהמסה דרך הפרשת נוזלים? הסברת שכשעושים דיאטה מאבדים משקל של נוזלים ושרירים אך מה מאבדים כשמורידים בהיקפים והשומן משמש לאנרגיה? תודה מראש.

יש לי בעיה. רוב היום אני אוכלת נראה לי די מסודר והרבה פעמים יוצא שבכלל אין לי חשק לאכול או שאני אוכלת קצת. הבעיה היא שכמעט כל יום מתעורר אצלי חשק לאוכל בלילה בערך מסביבות 8 בערב. אז פתאום אני מתחילה לאכול קורנפלקס או כל מיני דגני בוקר, גבינות או סתם מוצרי חלב. זה מאוד מציק לי כי אני יודעת גם שזה לא בריא לאכול לפני השינה. אני רוצה להוסיף שאין לי בעיית עודף משקל ואני אפילו נחשבת מאוד (!!!) רזה. מה אתן מציעות לי לעשות?

רותם יקרה מה קורה למי שאוכל לפני השינה? איפה הסיכון והסכנה? איך האכילה "הלילית" משפיעה על בריאותך, בדיוק? 8:00 בערב, זה לילה? ראשית, תני לעצמך תשובות טובות וכנות לשאלות הללו. את יוצאת מתוך נקודת הנחה שאינך מערערת עליה, אמונה, הגורסת שלאכול לפני שינה זה לא בריא. והאמונה הזו יוצרת חוסר שקט מיותר ומטרידה את שלוותך. אם תרצי לשתף אותנו בתשובותייך, אשמח להתייחס. כמי שאין לה בעית משקל ובריאות כלשהי, אינני מוצאת הסבר להתעסקות שלך בסוגיה זו. האם תוכלי להסביר לי את מקור המטרד? שנה שקטה, זורמת ומופלאה לך שלך לאה פינטו

לא יודעת אני מרגישה לא טוב עם זה שאני אוכלת בלילה. אני קוראת בזמן האחרון כתבות על זה שאנשים אוכלים אחרי ארוחת הערב וכמה שזה לא טוב ואני מרגישה שגם אצלי זה ככה. למה אני לא אוכלת נורמלי? כולם קמים ואוכלים בוקר צהריים וערב וגם בין לבין. אני לא ככה וזה מפריע לי. גם קיימות הוכחות שהגוף מעכל פחות טוב בשעות מאוחרות יחסית. אתמול למשל אכלתי ירקות מבושלים באמצע הלילה. זה לא נורמלי. כולם חוזרים מיציאה והולכים לישון אבל רק אני הייתי רעבה ואכלתי. אני מקווה שהבנת למה זה מפריע לי. בכל מקרה תודה על ההתייחסות.

שלום לאה ובלה .. הבעיה שלי היא שלפני חודשיים התחלתי להרעיב את עצמי במשך חודש וחצי שתיתי רק קפה בערב ורזיתי 8 קילו..יותר ממה שרציתי .. העיניין הוא שהגזמתי ונורא קשה לי לאכול רגיל עכשיו כי כל פעם שאני יכנעס משהו לגוף שהוא לא קפה מתחיל להיות לי כאבים נוראיים בבטן ובמיוחד כל הזמן צרבות והרבה הולכת לשירותים .. אני אוכלת משהו קטן ויש לי דחף להקיא.. מה קורה לי? ומה אני יכולה לעשות כדי לצאת מי זה? חוץ מללכת לרופא כבר בעבר הייתה לי בעיה דומה וההורים נורא דואגים ומפחדים שיקרה לי משהו ואני מפחדת שזה משהו חמור..כי כאבים כאלה עוד לא היו לי זה כאילו הכל ניחתך מבפניםם והכאביםם באים בדרך כלל בבטן למטה ובמיוחד במיוחד מתחת לחזה כל הזמן מתנפח לי כשאני אוכלת משהו קטן..ואני נורא רזה..לא בהגזמה אבל אני לא מתארת לעצמי להישאר ככה כי לא טוב לי .. בבקשה תעזרו לי .. ודרך אגב שקלתי פעם 64 ועכשיו אני שוקלת 47 וגובהי הוא 1.57 וזה מתחת למישקל הרצוי! תופתעו שלא טוב לי ככה .. מלא בנות היו מעדיפות לחוות תכאב העיקר להישאר רזה .. אני ממש לא רוצה בזה! שלכן מיכל

מיכל שלום את דואגת בצדק נכנסת לסחרחורת של הפרעת אכילה. עליך לקבל טיפול כמה שיותר מהר. חשוב מאד טיפול המשלב יעוץ תזונתי עם טיפול נפשי. אל תזניחי שתפי את הוריך ותמצאו פתרון טיפולי . אבל תלכי לאיש מקצוע טוב זה מאד חשוב.

שלום, בתור "קרנבורית" מושבעת (יום בלי בשר זה יום שלא אכלתי בו מבחינתי), רציתי לדעת איזה בשר הכי בריא ולא משמין. רוב החברות שלי אוכלות בשר רק פעם בשבוע כי הן מפחדות להשמין. האם אני יכולה להמשיך ככה? שמעתי שבשר הודו בריא.. איך זה מסתדר עם שווארמה? אודה לתשובה... שלכם הקרנבורית

איזה בשר בא לך? מה הגוף שלך מבקש? הפתעה הפתעה בשר בקר מחלקים מסוימים יותר רזה מעוף - ירכיים כמובן . סינטה, פילה, שיטל החלקים האחוריים שרק לאחרונה נכנסו לשוק נחשבים לא שמנים ובריאים. לכן בהחלט מומלץ לגון.

בלה שלום, ותודה רבה על התשובה המהירה! רציתי לשאול מה בנוגע לבשר ההודו, מה היתרונות שלו? תודה פזית

האם יש מגבלה על כמות העגבניות בדיאטה?

אשמח לקבל תשובה על הודעתי המקורית מבלה אגמון או לאה פינטו. הרבה תודה.

שלום סבא 8 השאלה היתה לי מאוד מוכרת ואכן חיפוש קל העלה את הודעתך מחודש אפריל. התשובה לא השתנתה מאז. כל עוד אין הגבלה בריאותית ואינך נתון תחת פיקוח תזונתי מסיבה כלשהי - אין שום הגבלה בכלום, כולל עגבניות. שנה טובה לאה

נסעתי בסוף השבוע לחופשה משפחתית. מאוד חששתי משום שמנסיון שלי אני תמיד מתפרעת ואוכלת בלי הכרה, או לחילופין עסוקה באובססיביות במה מותר לי לאכול ומה אסור. החלטתי שהפעם, ברוח האנטי- דיאטה אני נותנת לעצמי הזדמנות להנות הנאה מלאה ואמיתית. הגענו למלון מצוידים בתיק עמוס אוכל- חטיפים לילדים, לחם רגיל ולחם קל ועוד ועוד. כבר בתחילת הטיול קניתי לעצמי 2 חבילות גדולות של חטיפי אנרגיה מהסוג שאני הכי אוהבת ושמתי את כולם בתוך התיק. הייתי רגועה. הידיעה שבכל רגע נתון אני יכולה לאכול בלי חשש הרגיעה אותי כל כך שבקושי חשבתי על אוכל. נמנעתי בכל מחיר מלהגיע למצב של רעב קיצוני. במהלך החופשה שמתי לב שאני מעדיפה באופן טבעי מנות דלות יותר בשומן, שלא מכבידות על הקיבה, וארוחות קלות. החשש הכי גדל שלי היה בארוחת הבוקר. יש לי חולשה לארוחות בוקר בבתי מלון. החיסרון בארוחות בוקר של בית מלון הוא שהן מוגשות מוקדם מאוד בבוקר בשעה שאני לא ממש רעבה. בפעם הראשונה בחיי לא התנפלתי על האוכל. ישבתי חצי שעה ובהיתי בצלחת עד שאיזשהו רעב התחיל להתעורר ופתאום הבנתי שבניגוד להרגליי הישנים בכלל לא בא לי לאכול מתוק על הבוקר, ומצד שני גם לא בא לי לאכול סלט סתם כי זה דיאטטי. הכנתי לעצמי לחמנייה חמה מקמח מלא עם טונה - זה משהו שאף פעם לא קרה לי. שבעתי ונהניתי מאוכל אמיתי ולא משטויות. אחר כך הלכתי בלי רגשות אשמה ולקחתי 2 קוביות קטנות של עוגת גבינה ו3 עיגולים זעירים של פנקייק עם רוטב שוקולד. אחרי ביס אחד מעוגת הגבינה הרגשתי שאני לא מעוניינת לאכול עוגה יבשה כל כך ושוב, בפעם הראשונה בחיים שלי השארתי שתי חתיכות עוגה בצלחת. מהפנקייקים הצלחתי לאכול שניים קטנים. אחרי שניים היה לי כבר מתוק מדי ולא יכולתי לסיים את השלישי- זה נס, אין לכם מושג איזה נס זה בשבילי. בן זוגי המקסים הביט בי בתמהון ובהערצה ואמר לי שהוא שמח שסוף סוף אני מפויסת. המון המון תודה על התמיכה והדלת החדשה שנפתחה בפניי. וסוד אחרון- למרות שהחבאתי את מאזני המשקל, לא התאפקתי ונשקלתי היום בבוקר (אל דאגה, הפעם החבאתי אותם טוב יותר). וכן, לכל הספקנים (גם אני הייתי ביניהם) ירדתי 1 ק"ג שלם אחר כבוד, ובלי גרם אחד של דיאטה. וברוח חגיגית זאת, שתהיה לכולנו ובמיוחד למנהלות הפורום שנה טובה ומוצלחת. המון אושר לכולם. אני

תודה רבה על העדכון. עשית לי את הערב. בלה

בוקר טוב, בוקר אור לך. בכתיבתך המשתפת, עשית שרות ענק לפורום ולגולשיו. על כך, אני מודה לך מקרב לב. למענך ולטובת האחרים, אני רוצה לחזק ולהסביר את חוויותייך מזוית מבטי המקצועית. מה שאת חווה כעת הוא שלב הגילויים, שלב שיכול להתרחש לאחר שויתרנו באמת על גישת הדיאטה, לאחר שהפנמנו היטב את השלכותיה הבעיתיות של גישת הדיאטה (בתחפושותיה השונות) ושיחררנו עצמנו מהעול. שלב ראשוני זה, לכשלעצמו, אינו קל ואפילו מרגיש מאיים. הוא תובע מאיתנו לצאת מאזור הנוחות, בו אנו פועלים מתוך האוטומט שלנו. כל יציאה מאזור הנוחות מזמינה אי נוחות זמנית. ואחריה....בא הכיף האמיתי. הגילויים המרגשים אודות גופוינו ויכולויותנו הטבעיות (שכ"כ התאמצנו לייצר בתקופות של דיאטה). טרם נסיעתך לחופשה, רצו בתודעתך פרדיגמות / אמונות שהתבססו על נסיון העבר שלך (שכולו היה דיאטה). האמנת ש: 1. האוכל יעסיק אותך ויטריד את שלוותך. 2. את בודאי תהיי נתונה באכילה חסרת רסן 3. ארוחת בוקר היא אם כל צרותייך בחופשה זו (על זה נאמר, שאלה יהיו הצרות שלנו) מחשבות מסוג זה יצרו אצלך אי-שקט, לחץ ומתח עוד בטרם יצאה החופשה לפועל. כן, זה מה שעושה לנו הראש הדיאטטי - מאמלל ומעיב על הנאותינו. אך את, בחוכמתך, בתושייתך ובנחישותך - בחרת אחרת. בחרת במחשבות החדשות, בחרת באמונות המקדמות. זוהי השליטה האמיתית - ניהול המחשבות והאמונות שלנו. וכאן, בדיוק במקום הזה, מתחילה הבחירה החופשית שלנו. כשאני מדברת על בחירה, אנשים נוטים לייחס זאת לבחירה בין 2 פרוסות לחם קל לפרוסה אחת של לחם אחיד. לא! זוהי איננה בחירה חופשית אמיתית ובודאי לא זו כוונתי. בחירה חופשית אמיתית יכולה להתקיים רק במצב של מרחב אפשרויות גדול. וכפי שכתבתי, הבחירה מתחילה בשלב בחירת המחשבות והאמונות שלנו, לא במקרר ולא בצלחת. לא בכדי נאמר שהכל מתחיל בראש. בחרת בחופש, ולא רק בחופש לבחור ולהנות, אלא גם ובעיקר בחופש מלשלוט בתזונה ובאכילה שלך והעברת את השרביט לגופך. חשפת אותו לכל האפשרויות והיית קשובה למאווייו. שיחררת אותו ואת עצמך מהחסך (שמתבטא ם במשפטים רכים, כמו: "מותר לי אבל רק קצת") ובכך ביטלת את הכמיהה והאובססיה שהיו כ"כ מוכרים לך. המרת את המתח סביב האכילה בהנאה מהאכילה. זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמנים לרזים, ואחד המעברים החשובים בתהליך שינוי אמיתי. ואז מגיעה ההפתעה. ההפתעה לגלות שאת לא אובססיבית בנוגע למזון בכלל ולארוחות מלון בפרט. ההפתעה לגלות שהגוף שלך הוא לא הבעיה כלל וכלל, הא איננו חסר מעצורים. ההפתעה לגלות שלגוף שלך יש בחירות בריאות ומזינות - יקראו זאת טוב טוב כל אלה המאמינים שלגוף יש נטיה לבחור בעיקר מזונות "נוראיים" והרבה. ההפתעה לדעת שהגוף מנחה אותך מצוין מתי די. ועוד. אני מתרגשת איתך ובשבילך. זה מה שקורה כשאנו משחררים באמת. יודעים שכל מזון זמין לנו בכל עת וסומכים על הגוף שלנו. הגילוי וההבנה שהגוף הוא הפרטנר האולטימטיבי להרזייה נינוחה ומהנה הוא גילוי מרעיש מבחינתי. בדרך זו שבה את משחררת ומאפשרת לעצמך לחוות חוויות חדשות (שהיו יכולות לשתק בעבר), את בונה את החיזוקים וההוכחות לביסוס מערך אמונות חדש ומקדם. את מקבעת פרדיגמות חדשות לגבי עצמך, לגבי גופך, לגבי מזון. במילים פשוטות, את עושה את השינוי בראש. וכשהשינוי מתהווה בפנים הוא יתבטא בחוץ, הן בהתנהגות האכילה שלך כפי שיכולת לראות והן בצורה החיצונית שלך, כפי שתוכלי לחוות. רגשות אשם הם אחד ההיבטים האופיניים לדיאטה. בעיניי, הם הגורם המשמין באמת. העדרם משקף שחרור של הראש הדיאטטי. עלית על המסלול, את בדרך הנכונה. היי שמחה ומאושרת, כי אכן מצאת את הנתיב. שימי לב, כמה קל לך לעשות הים, מה שכ"כ התאמצת לעשות בעבר. פשוט נפלא. פרגון גדול על הבחירה וחיבוק ענק על השיתוף. מאחלת לך שנה מלאת גילויים מרגשים ונעימים שלך לאה פינטו

שלום, אני בת 24 משקלי תקין ביחס לגובה, אך לא יזיק לי להוריד בין 4 ל5 קילו. כרגע אינני פעילה גופנית אז לפחות מבחינת צריכת מזון חשוב לי לשמור על פרופורציות (אם לא לרדת, אז לפחות לא להשמין). אודה לכן אם תוכלו לייעץ לי מה מבין המזונות הבאים עדיף כארוחת בוקר שתסייע לי בכך (מה דל יותר בקלוריות ושומנים): 1) מעדן דנונה אקטיביה פירות יבשים 1.5% 153 קלוריות לגביע. 2) גבינה לבנה 5% 125 גרם. 3) דנונה אקטיביה טבעי 3% (או יופלה white 3% גרם 200 ) עם רבע כוס גרנולה. 4) סנדוויץ' מ2 פרוסות לחם קל (מקמח מלא) עם ממרח (גבינה 5% \מזולה לייט\טונה). אמנם חשוב לי לצמצם את צריכת פחמימות, אבל נדמה לי שמבין האפשרויות הסנדויץ' משביע אותי יותר מהשאר. אשמח לקבל את חוות דעתכם כיועצים תזונתיים. תודה.

שלום רב לך, קבלי את דעתי כמומחית להרזיה ללא דיאטה. עשי תרגיל -כשאת קמה בבקר תבדקי האם את רעבה? איך את יודעת שאת רעבה? אם את לא רעבה אל תאכלי ,אם את כן רעבה תשאלי את עצמך מה בידיוק בא לך - משהו קרמי חמוץ מתוק אולי משהו חלק וקר אולי משהו קרנצי אולי משהו קצת יותר ממלא. אחרי שתבדקי תלכי למשהו יותר ממוקד ותבדקי איזה מזון בידיוק ותאכלי. עליך להבין, גופך לא אכל פחממות קלוריות או נקודות הוא אכל אכל. עליך לשאול אותו ורק אותו מה בא לך . בכל אופן אם תרצי דעה של תזונאית יש הרבה מאד פורומים לנושא שישמחו לענות לך. בברכה, בלה

מדוע לאה לא עונה אני פשוט תמיד שמחה לקרוא את שתיהן ..........

לא לדאוג לאה פשוט עברה דירה וקצת הייתה מנותקת היא תחזור ובגדול.

הי שיר שמחה לחזור ולהיות כאן בשבילך ובשביל האחרים. שנה נהדרת לך. שלך לאה פינטו

שלום לך, היפנוזה זו דרך לשנות את התנהגות שלנו בצורה של הרפייה עמוקה והכנסת אנפורמציה במצב זה. סוג מסוים של דימיון מודרך. אני לא קראתי על כך מאמרים רציניים מה שאומר שכשיטה זו לא השיטה האולטמתיבית להרזיה למרות שזה נשמע כך (את הולכת לטיפול וקמה אדם חדש). ידוע לי על מטפלים שונים המשתמשים בכך להרזיה. מה שהייתי ממלצה לך זה לשמוע על המטפל, להתרשם ולהחליט על פי תחושת הבטן שלך. מקווה שעזרתי. בלה

שלום בלה/ לאה, קוראים לי חן אני נערה בת 17 מתגוררת ברמת גן. אני עוסקת בפעילות ספורטיבית כל יום שעתיים כגון: ריצה, אירובי וריקוד. אכילתי נכונה מאוד. אני שומרת גזרה וגם לא מתה על מתוקים- למזלי. גוהי 168 ומשקלי 52 הבעיה היא... שיש לי רגליים וידיים רזות אך בטן נפוחה מאוד. אני לא יודעת למה וממה זה, זה נורא מציק לי ואני לא אוהבת לראות את זה. אני מתעצבנת. אני מאוד אשמח לשמוע מכם פתרונות ומה עליי לעשות. בתודה מראש והמשך יום טוב, חן.

חן שלום, שמי עידית סער ואני נטורופתית (מרפאה טבעית העוסקת בתזונה). גם גובהי 168 ואני 54 ק"ג. אם את אוהבת פעילות ספורטיבית, תעבדי גם על שרירי הבטן - נראה שזו הבעיה. בכל אופן, צריך לדעת מה את אוכלת בדיוק ומתי. אכילה בערב, אינה מומלצת - לפחות לא ארוחה מרכזית. משהו כן - חובה, אבל לא המון ולא פחממות ריקות. עוד התעמלות שעוזרת ל"צמיגים" היא, עמידה יציבה בפיסוק קל ולעשות סיבובי אגן מדויקים וגדולים. זה ממצק את כל האיזור, שבדרך-כלל נשים קצת "עבות" בו. בכל אופן, הרבה ירקות (סיבים וויוטמינים)- אורז מלא (או דגן אחר מלא)- הרבה לשתות, בין הארוחות, פרי או שניים, חטיפים - נסי משהו בריא כמו שומשום עם דבש. ואל תתעצבני, זה מין מבנה כזה ומשקלך תקין ואף נמוך. כיתבי לי לעוד עיצות ועזרה גם בנושא בישול , עידית סער נטורופתית

מה קורה אם אני מודעת לסערה הפנימית בתוכי וכרגע אין לי פתרון לבעיה מצד שני אני בוחרת מתוך מודעות שלא לאכול כתגובה אם אני נותנת לה להיות אני מרגישה רע מאד ואז אני אומרת לעצמי למה עלי להרגיש שזה לא בסדר להרגיש רע? ממה אני מנסה לברוח? ותשובתי לעצמי היא שאני מנסה כל הזמן נואשות להרגיש חיוביתושמחה ולא מרשה לעצמי להרגיש רע כאילו זה אסור מבחינת הציפיות שלהחברה ממני עלי להשתדל להיות אמא אשה וחברה חייכנית ונעימה תמיד ואם אני מרגישה רע להשתדל להסתיר זאת בכל הכוח וזה יותר מדי בשבילי כשאני חושבת מהם החללים בחיי מה בעצם מעיב על שמחתי אני מגלה שזו מין תחושת ריקנות שהייתי מתארת בשתי מילים" מה הטעם"? זו חוויה של : לא משנה עד כמה אהיה יצירתית עד כמה אשקיע או מה אעשה בחיי קיימת בתוכי תמיד תחושת עצבות נילווית שהכל ביו כה וכה זמני: הקיום שלנו, אפסותינו כבני אנוש והעובדה שיום עצוב אחד פשוט נאלץ להשאיר הכל מאחורינו -למות או לאבד את היקרים לנו כאילו שהפרידה הזאת או הפחד ממנה יש בהם כדי לבטל כל מה שהשגנו חווינו או שמחנו בבחינת הכל או לא כלום לב הבעיה הוא כנראה החשש מפרידה מאובדן או מחווית נטישה ואת הוואקום הזה שנוצר אני ממלאת באוכל כי כאן תמיד ניתן למצוא טעם מוחשי כזה שאפשר לחוש- חוויה חושנית של טעם שאני מנסה להחזיק ולשמר ולא רק טעם ארטילאי שאני מייצרת במחשבה על כמה משמעותיים חיי, כמה אני משמעותית לאחרים ועד כמה עלי להיות אסירת תודה על מה שיש ובאמת -יש הבריחה לאוכל יוצרת בעיה לטווח רחוק- השמנה ומשמרת תחושה רעה של חוסר שליטה שהיא רק סימבולית לחוסר השליטה בחיי מעצם העובדה שלקיומי יהיה סוף - וזה לא בשליטתי בלה ולאה יקרות זו תחושה שמלווה אותי שנים בעבר- נתתי לה להיות וזה התבטא בגוף רזה ועצב פנימי נילווה מין השלמה אבל לא קבלה טוטאלית כיום- מרגע שהתחלתי להתמודד דרך האוכל עקב משבר כזה או אחר יעידו עלי המקורבים לי שאני מקרינה יותר שמחה אבל בתחושתי הפנימית העצב לא נעלם פשוט נתתי לו לנמנם ושימרתי אגב כך מצב של השמנה יש לכן עצה בשבילי? תפיסת עולם או סוג חשיבה והתנהלות שיגרמו לי להרגיש טוב יותר? באהבה ,גילה

ואו גילה את פשוט מדהימה!!! אני עונה לך ומבקשת גם משותפתי להגיב כי שיתוף כמו שלך ראוי לתגובה כפולה. שימי לב ,יתכן שתגובות שלנו יהיו שונות לגמרה וזו המטרה ,שתשמעי שתי דעות, שתי תפיסות עולם , שני פירושי מציאות על מנת להעשיר את שלך. מה שהכי הרבה תפס אותי בוידוי שלך הוא הכרה שלך בחלל הריק בתוכך שמקורו בפחד מפני הכיליון הסופי שלנו כבני אדם, מפני התמודדות עם המוות ועם הרעיון של המוות ועם שאלת משמעות החיים. שאלות מסוג זה העסיקו ומעסיקים את בני האדם מרגע שאכלו את פרי עץ הדעת. שימי לב, החיות לא מודעות לעצמן ולעצם הקיום שלהן ולכן גם לא לעצם החדלון של הקיום שלהן,הן פשוט זורמות וחיות את החיים. לנו הבני האדם ניתנה הברכה/הקללה של לדעת, להבין ,להתמודד והכי חשוב ללמוד לתת משמעות לחיים שלנו . חופש מוחלט - המשמעות שניתן , הסיפור שנספר, הפירוש שנפרש יהיה שלנו לטוב ולרע. אז זו המציאות. אפשר לפרש אותה כאיומה ולחיות בתוך החיים שלנו כאשר אנחנו כל הזמן מחכים למוות ופוחדים ממנו (דבר שלא ישנה כהוא זה את עצם קיומו) , ואפשר כמובן לתת למציאות הזו פירוש אחר שיגרום לך להרגיש חזקה, מועצמת וברת מזל . תקראי את - ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות. טובי הוגי הדעות רבנים, פילוסופים אנשי דת רוח ומדע נתנו את דעתם על שאלות של מהות הקיום האנושי. יש הרבה מאד תשובות ועליך לבחור את המתאמה לך. לפי תפיסת עולמי - ניתן לגשת לשאלה שאת מייצגת גם מרמה תודעתית - לעזור לך לפרש את המציאות אחרת ממה שאת מפרשת, גם מרמה של גוף/נפש - לשחרר ולמלא את החלל שאת מתארת שבשפת הגוף נפש נקרא חסימה , וגם מרמה רוחנית - לעזור לך להתחבר אל המימד הרוחני של הקיום שלנו המלמד אותנו לראות את המציאות בפרספקטיבה אחרת לגמרה. ניתן לעשות כל אחת מהדרכים לחוד וכמובן את כולן ביחד. גילה, את עושה רושם של אדם פתוח, סקרן חכם מאד שמחפש תשובות. קשה לי לתת לך עצות בלי להכיר אותך ויתכן שאת כבר בתהליך של מודעות עצמית . אבל אם לא, הייתי מאד ממלצה לך לצאת למסע של הכרות עצמית עם כל החלקים המורכבים שלך על מנת להגיע לאיזון ושלווה. מסע במסגרת אישית או קבוצתית. אם תרצי הכוונה יותר ספציפית את מוזמנת לשאול. מקווה שעזרתי, בלה

נכון אני בתהליך של מודעות עצמית ואני חושבת שזה פרויקט לחיים שלמים שאף פעם לא מסתיים תמיד יהיה לי עוד מה ללמוד על החיים ועל עצמי וכיצד לתפקד טוב יותר או ללמוד מטעויות עבר התחושה הזאת קיימת אצלי מאז גיל ההתבגרות שבו אפשר לומר כהגדרתך : התחלתי לטעום מעץ הדעת אני מתקדמת לאט ורק אני מרגישה את ההתקדמות שלי גם אם היא איטית אני קוראת הרבה ספרים בתחום ונעזרת בשיחות אם אנשים שאני מחשיבה כמועילים לי ,בכלל כל אדם יכול לפעמים ללמד אותי משהו משמעותי שלא חשבתי עליו קודם אני נהנית לחשוב ולהתעסק במחשבות שלי אני נדהמת ממה שיש לתבונה שבתוכי להציע לי חלק מזה הוא גם תסכול כי אני חודרת לעומק ונוגעת במקומות עמוקים וכואבים החשיבה החיובית ותפיסת העולם הרוחנית -דתית שלי שנותנת לי תשובות לשאלות משמעותיות קיומי אמנם תופסות אצלי מקום ומצליחות להרגיע אלא שהן חמקמקות ונעלמות כשיורד לי מצב הרוח או מבחינה כימית אם תרצי -הסרטונין ,אז משתלט עלי אותה חסימה שדיברת עליה ואותו חלל וזה תמיד יתפוס אותי כשאני חלשה -משהו לא משנה כמה עבדתי על עצמי זה יחזור ויבצבץ עלה בי הרעיון שכמו שהאוכל ממלא לי את החלל באותו רגע וגורם לי הרגשה טובה שלא מאריכה זמן ואני צריכה לחדש כל פעם את האכילה כדי לשמר תחושה של טעם אז על אותה מקבילה עלי לשנן לעצמי כל פעם מחדש כשעולה הצורך וכשהדברים נשכחים ממני על משמעותיות חיי וזה דורש עבודה אינטנסיבית ומודעת מאד אי אפשר לעשות זאת בכזו פשטות כמו האוכל ואולי יש כאן עצלות מסוימת מצידי וחוסר רצון להתאמץ אולי גם אני לוקחת את החיים ברצינות רבה מדי -דבר שמקשה עליואני צריכה לעבוד על להחזיר לעצמי את הפרופורציות המתאימות שוב ושוב תודה על ההתיחסות והפרגון באהבה, גילה

שלום אני בחור בן 32 בריא גובה שלי הוא 1.78 ומשקל 75 קילו , האם כדאי יהיה לי לעשות דיאטה? האם המשקל הזה סביר לי כי פשוט צמחה לי כרס קטנטנה ואני מאוד רוצה להוריד אותה לפחות 5 קילו להוריד (האמת אני אוכל הרבה מתוקים) איזו דיאטה כדאי יהיה לעשות? תודה

שלום רב לך, הגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה ולכן התשובה תיהיה כמובן - לא לעשות דיאטה אלא אם בא לך: להשמין, להכנס למעגל של הרעבה וזלילה, לבזבז אנרגיה מיותרת על מלחמה פנימית חסרת כל תועלת וועוד ועוד ועוד. אנחנו נגד דיאטות. נקודה . תקרא קצת את התכנים בפורום. מקווה שתשתכנע. בברכה, בלה

קראתי היטב עמודים רבים של הפורום. אחרי תקופה ארוכה אני מרגישה שהגעתי הביתה. סוף סוף מצאתי שלווה. החלטתי לאמץ בחום את הגישה. הסיפור שלי הוא כזה - לפני מספר שנים הצלחתי להוריד בכוחות עצמי 40 ק"ג. שמרתי על המשקל במשך כמה שנים ואז התגרשתי. זאת היתה תקופה מאוד קשה וכמובן שהעלתי את כל 40 ה- ק"ג בחזרה. שנאתי את עצמי. יום אחד פגשתי איש מקסים, איש שאוהב אותי מאוד, למרות משקלי הגבוה (105ק"ג). ודווקא משום שידעתי שהוא אוהב אותי החלטתי לרזות, אבל לא הצלחתי. ואז התחילה תקופה של ייסורים עם דיאטות שונות. ירדתי מאז 20 ק"ג. מחצית הדרך למשקל תקין. אבל מה עשיתי לעצמי - כל היום ספרתי מנות, נקודות וקלוריות, הכרחתי את עצמי לעשות ספורט עד כאב, כל דקה בדקי מה עוד מותר לי לאכול היום וכל פירור נרשם בטבלאות ויומנים שבהם השקעתי את רוב זמני. בן זוגי המקסים אמר לי לא פעם ולא פעמיים שהוא לא מסוגל לראות אותי מרעיבה את עצמי והתחנן שאחזור לאכול כמו בנאדם. אבל כל כך רציתי לרזות... ובדיוק עכשיו כשעייפתי, מצאתי את הפורום, ומאז זה מה שעשיתי: דבר ראשון זרקתי את כל היומנים והטבלאות והחבאתי את מאזני המשקל עמוק בארון. דבר שני החלטתי לתת הזדמנות לגוף להחטיב את הקצב. גיליתי שאני ממש לא מזהה איתותי רעב. למעשה, לא הרגשתי כלל שאני רעבה עד שהתחלתי לרעוד מרוב רעב. דבר שני גיליתי שאני שובעת מאוד מהר, הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, ואני שבעה מכמות לא גדולה של מזון לאורך זמן. בכל פעם שהצלחתי לזהות רעב כלשהו ניסיתי לחשוב מה הכי מתחשק לי לאכול, והדבר הראשון שעלה לי לראש- זה מה שנאכל. בסופו של יום הסתבר לי שאכלתי בעיקר סנדביצ'ים קלילים, כמה פעמים במהלך היום. ומעט גלידה (רגילה לחלוטין, ממש לא דיאט). גילתי שאני לא אוהבת מוצרים המכילים ממתיקים ושמעט גלידה רגילה מספקת בקלות את החשק למתוק ואחר כך הצורך במתוק עבר, עד סוף היום. גיליתי שהרבה פעמים אני בכלל צמאה ולא רעבה כמו שנדמה לי. היום כשחזרתי מהעבודה שמתי לב שלא חשבתי על אוכל במשך כמה שעות טובות, ולמעשה אפילו לא הצלחתי לאכול את 3 הסנדביצ'ים שהיו לי בתיק, אלא הסתפקתי ב- 2 ולא הייתי רעבה. גיליתי שאני מעדיפה באופן טבעי אורז מלא על פני לבן ולחם מלא (דגנים) על פני לחם רגיל (פשוט יותר טעים לי). והכי חשוב, לא קראתי אלף מאמרים על דיאטה באינטרנט, לא חיפשתי מתכונים דלי שומן וקלוריות. אני מרגישה כל כך קלה- קלה בנשמה. תודה על העזרה והתמיכה, אמשיך לעדכן ואשמח לשמוע אם זה הכיוון.

איזה יופי לשמוע את הסיפור שלך .ממש מרגש לדעת . תודה מקרב לב על השיתוף. יותר מאשמח להיות מעודכנת לגבי המשך החיים שלך. המון הצלחה ואשמח מאד אם תפיצי את הבשורה. בברכה,בלה

יש לי ילדה בת 11 שאוהבת לאכול הרבה, היא כל הזמן מדברת על אוכל וגם אוכלת כמויות גדולות. אני פוחדת להעיר לה כדי לא לעורר תסביכים ביחס לאוכל. מה לעשות?למי פנות?

אמא שלום רב, אשאל אותך מספר שאלות: איך את מתיחסת לנושא של אכל, משקל, שמירה על רזון, פעלות גופנית? האם את אכלת כאדם רזה טבעי או שמה עסוקה בדיאטות, שמירה קפדנית על משקל נמוך או משהו בסגנון? מה קורה בבית בעניין התזונה האם יש סדר ,אכילה בריאה ומאוזנת, ומזון איכותי ובריא יחד עם חינוך לכבוד לרעב ושובע ביולוגי או משהו אחר? מה קורה בחייה של בתך - מבחינה רגשית, חברתית, לימודית? איך אביה של בתך מתיחס לכל הנושא של אכילה שלה ומשקלה? אני יודעת שזה שאלות אנטימיות ואת לא חייבת לענות עלהן בפורום אלא לעצמך. עליך להבין שאכילת יתר היא סימפטום למשהו יותר פנימי ועמוק שחשוב להבין ולפתור. טיפול בילדים מתבצע ברמה משפחתית כי הילד הוא חלק ממשפחה שלו. ישנם מסגרות טובות כיום המטפלות בילדים ברמה רב מערכתית. אתן מספר שמות: ענת מטאש - דיאטנית העושה קבוצות חוותיות להרזיה. בית חולים מאיר, שניידר ואסף הרופא המצעים מסגרות קבוצתיות. דר לוי - לא מכירה אותם אבל עושים רושם מקצועי מאד. מקווה שעזרתי. בברכה בלה

שלום רב, שמי מוריה, בת 30 גובהי 1.64 ומשקלי 89 ק"ג אני מעוניינת לרדת במשקל ולאמץ זאת כדרך חיים. כרגע, התחלתי בפעילות גופנית שכוללת אימוני שחייה 3-4 פעמים בשבוע למשך שעה וחצי. ו 1-2 פעמים בשבוע שעה הליכה. אשמח לדעת מה עליי לעשות כדי להתחיל להוריד את אחוזי השומן בגופי ולשרוף שומנים. עליי לציין שאינני מאמינה בדיאטות כסח אך לא מצליחה להגיע למצב של ירידה במשקל אלא מצב סטטי של המשקל. תודה על עזרתכם.

שלום מוריה זהו פורום של הרזיה ללא דיאטה מה שאומר הרזיה תוך שינוי תפיסת עולם. לכן הדרך שאנחו מאמינות בה לא כוללת תפריטים וטיפים לתזונה נכונה אלא הנחיה לשינוי בתפיסת עולם. אני מציע לך לקרוא את תשובנתו, לנסות להבין את תפיסת עולמנו ואם זה נראה לך ויש לך עוד שאלות ליצור קשר או לשאול בפורום

שלום רב, רציתי לבקש חוות דעתך על זה: אין לי בעית משקל (גובה שלי 170 והמשקל בסביבות 60 ק"ג) ואני די פעיל גופנית. כל השבוע אני שומר על תזונה מאוזנת ובריאה. אבל פעם בשבוע (בד"כ בסופ"ש) ארוחה אחת אני לא מגביל את עצמי. למשל אתמול אכלתי 3 גביעים גדולים של 3 כדורים כל אחד של גלידה (טוני אייס בנתניה). זה היה כל כך טעים שפשוט רציתי עוד למרות שכבר הרגשתי די מלא. בכל מקרה השאלה שלי, אם אני אוכל "נכון" כל השבוע ופעם בשבוע מרש לעצמי "להתפרע" האם זה פוגע בדיאטה ? האם בהכרח קלוריות עודפות הופכות לשומן או שבגלל שזה "חד פעמי" גוף יודע להפטר מהם ? כמה זמן לוקח לקלוריות הודפות להפוך לשומן ? בד"כ אחרי "חגיגה" כזאת יום למחרת אני מגביל את עצמי (אבל בפרוש לא מרעיב). האם התופעה שתיארתי - הפרעת אכילה או שפעם בשבוע "זה בסדר" ? תודה מראש, דרור

היי דרור , אתה בדיאטה ומה שקורה לך זה המחיר של להיות בדיאטה. אני מתרשמת שאתה צעיר ולכן התופעה עדיין לא חמורה אבל אם תמשיך בדרך הזו מניסיוני אתה עלול למצוא את עצמך מגיע לאכילה ללא שליטה לעתים יותר קרובות מאשר פעם בשבוע דבר שעלול לגרור בעקבותיו דיאטה חריפה יותר כדי לפצות ובולמוס חריף יותר כדי לפצות בחזרה. כשאתה אוכל נכון כל השבוע למה בעצם אתה מתכוון האם זה מה שהגוף שלך רוצה או מה שהראש שלך חושב שצריך - אם זו התשובה זה לא ממש טוב. התופעה שתיארת איננה הפרעת אכילה אלא הפרעה באכילה - אני יודעת שזה נשמע אותו דבר אבל זה לא , אבל אם לא תשנה את גישתך אתה עלול בפירוש להגיע להפרעת אכילה בעתיד. מקווה שעזרתי, בלה

בלה, תודה על התשובה המירה. הייתי מאוד רוצה "להגמל" מתופעה שתיארתי. את צודקת, אני אוכל מה שהראש חושב (ויודע) שטוב לגוף. נראה לי אם הייתי אוכל רק מה שהגוף רוצה - הייתי אוכל רק עוגות וגלידות :) והרי ברור שזה ממש לא טוב. מה עליי לשנות לדעתך ? תודה דרור