אני

בת 32, שמנה כל החיים. לפני 10 שנים הורדתי 40 ק"ג בעזרת OA אני יודעת לזהות היום מצבי רעב, לא מנשנשת, (שותה נס קפה במקום), יודעת שהנשנושים רק עושים רע לנפש ולגוף שלי, אבל אם מתחשק לי פרי מידי פעם, אז אני מפנקת את עצמי. לפני שנה שנתיים העליתי בהדרגה 15 ק"ג, התנחלות! אני לא עושה דיאטה, לא רוצה לאמלל את הגוף שלי, הוא יקר מידי ויש לי רק אחד. אני עושה המון ספורט, מהנאה: רצה 6 ק"מ, ספינינג ועיצוב, הכל באותו יום, 5 פעמים בשבוע, מוגזם לכל הדעות, אבל אני נהנית, מכורה אמיתית איפה כן הבעיה שלי? בארוחות גדולות ומאד טעימות, אצל ההורים בסופי שבוע, במסעדות, וגם בבית. אני אוכלת מתוך רעב, מרגישה שאני נסתמת, עושה הפסקה... וממשיכה ומסיימת את הצלחת ואף שתיים... כאילו כנזק עצמי, כאילו שאני מפחדת להיות רזה, כאילו הגוף שלי מפחד להגיע לשם

הי למרזה הותיקה ההשערות שלך אינן בהכרח האמת. הפחד להיפרד מהשומן ולהפוך לאדם רזה? אולי כן, אולי לא. אך לפני כן, הייתי בודקת איתך את ההקשרים שאת עושה לארוחות הספציפיות הללו. כמי שיצא לה לעבוד עם לא מעט בוגרי ה- OA, יש לי כמה הסתייגויות משמעותיות כלפי הגישה שמתייגת וכופה המנעות. אני בטוחה שמשהו טוב קרה לך שם, אני אומרת זאת בכנות רבה ומתוך הבנה והכרות עם התהליך.....ועדיין, ישנם דפוסי חשיבה שמתבטאים בהודעה הזו ממש, אשר מהווים מחסום, ואני מבינה את מקורם. זה כולל את היחסים עם המזון ואת הפרשנויות שאת נותנת לעצמך, לגופך ולמזון. יקירתי, עד מתי תהיי "מרזה ותיקה"? את יכולה להיות פשוט "רזה" גם אם את זוכרת את עצמך שמנה "מאז ומתמיד". לצורך כך יש מקום לעבודה על העולם התפישתי שלך, העולם הפנימי שלך. הארוחות "הגדולות והטעימות" אינן הבעיה. גם את יודעת זאת. כנסי לתהליך אישי מסודר שיעבוד איתך על סוגיות ספציפיות לך ולא עקרונות כלליים, הם כנראה לא ממש רלוונטיים לך לאור התוצאה. שלך באיכפתיות רבה לאה פינטו

מאמינה שכן, אני יכולה להיות רזה, את צודקת. אני באמת צריכה לעשות בדיקה עם עצמי אם הגיעה העת לתהליך עמוק נוסף