פורום טראומה והלם-קרב

10035 הודעות
2266 תשובות מומחה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב

אין לפנות טלפונית למנהל הפורום. כל תלונה או בקשה למחיקה תעבור דרך מערכת דוקטורס בלבד. editor@doctors.co.il
31/07/2013 | 22:24 | מאת: קרן

שלום. בעלי נכה צה"ל מזה 30 שנה ולאחרונה עבר ניתוח מעקפים ואירוע מוחי. רציתי לדעת האם קיים קשר בין ההלם קרב המאופיין אצלו בחוסר שקט כללי,מתח רב, עצבים, עישון רב לבין המחלות אותן קיבל לאחרונה. בשני המקרים בדקו ומצאו כי העורקים שלו נחסמו ולדעתי המתח והעצבים כולל העישון הכבד גרמו לכך. אשמח אם תעזור לי להבין האם יש קשר בין PTSD לבין המחלות שלו. תודה קרן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרן, המאפיין העיקרי של פוסט-טראומה הוא מתח וחרדה, ואלו אכן גורמים לתופעות לוואי גופניות רבות. גורם המוות העיקרי בעולם הוא מתח הגורם להתקפי-לב. אצל הלומי-קרב המתח המצטבר במשך שנים, והחרדה הגדולה, גורמים גם לתופעות לוואי שונות, ובהן בעיות עור ומחלות מסוגים שונים. בברכה, ד"ר דרור גרין

31/07/2013 | 16:04 | מאת: דגנית

שלום למומחה, מה היעילות בטיפול אנליזה ופסיכודינמי? בעלי הלום קרב, עומד להתחיל טיפול באנליזה ופסיכודינמי 4 פעמים בשבוע. הפסיכולוג אומר שיהיה ארוך וקשה, אבל מבטיח תוצאות. לציין שבעלי עבר טיפול קצר מועד בpe ללא הטבה במצבו. בברכה, דגנית  

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דגנית, המושג 'טיפול' מטעה כשמדובר בפוסט-טראומה. פוסט-טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, וה'טיפול' אינו מרפא את הטראומה. אחד המאפיינים של פוסט-טראומה הוא החמרה בכל מפגש או שחזור של הטראומה. לכן הטיפול הפסיכואנליטי או פסיכודינמי לא רק שאינו מועיל, אלא גם עשוי להזיק ולהחמיר את המצב. הטיפול היחיד המסייע לנפגעי טראומה הוא הטיפול ההתנהגותי, שאינו 'טיפול' אלא תרגול של כלים יעילים להתמודדות עם הפגיעה. את יכולה לקרוא על הגדרת הטראומה במאמר שפרסמתי באתר 'פוסט-טראומה': http://www.post-trauma.org/Helem_he.html על סוגי הטיפול השונים בפוסט-טראומה תוכלי לקרוא כאן: http://www.post-trauma.org/Tipulptsd_he.html תמיכה זוגית ומשפחתית חשובה הרבה יותר מכל טיפול. בנוסף, כדאי להיעזר בטכניקות הרפיה ונשימה, בטאי-צ'י, צ'יקונג, מדיטציה וגם פעילות גופנית קבועה (הליכה, שחיה וכו'). גם פעילות יצירתית (במוסיקה, בציור, בתיאטרון קהילתי וכו') מחזקת את המיומנויות הרגשיות שנפגעו. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

31/07/2013 | 19:24 | מאת: דגנית

בתקופה שהיה בטיפול קוגנטיבי התנהגותי, עבר גם טיפול pe בחשיפה ממושכת. הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי לא עזר. אין לו את הבסיס הרגשי כדי להתחיל לעבור טיפול התנהגותי, לא מסוגל לעמוד במטלות שהפסיכולוג נתן לו. לגבי פעילות יצירתית, עד הפציעה הוא ניגן בפסנתר ובקלידים וכבר המון שנים שאינו מנגן. המיומנות הרגשית מאד פגועה ווקשה לו להביא את עצמו לפסנתר שמונח כרהיט בסלון. איבד את העניין. רוב הזמן שקוע בעצמו. בעיקר בלילות. חשבתי שאולי טיפול יסודי יכול לעזור. אפשרי לעשות טיפול פסיכואנליטי ופסיכודינמי ללא שחזור של הטראומה? מה רע בשחזור הטראומה. מודה לך על ההפניה לקישורים. דגנית דגנית  

ב28.8.2013 יתקיים כנס של חובשי ורופאי פלוגת הרפואה של חטיבה 35 במלחמת יום כיפור ובקרב החווה הסינית בפרט. אנו מזמינים פצועים שטופלו על ידי הפח"ח ליצור קשר ולקבל הזמנה לאירוע שיתקיים בגבעת התחמושת. לפרטים נוספים: מיכל- michalyb@gmail.com

25/07/2013 | 21:49 | מאת: קובי ג.

אני סובל מפוסט טראומה והתחלתי טיפול לא מזמן, אני אמור להתגייס בנובמבר לתומך לחימה, כנראה ואבקש לדחות גיוס בשל הטיפול אך איני רוצה שיורידו לי פרופיל ויישלחו אותי לתפקיד משרדי. האם יורידו לי פרופיל עקב היותי סובל מפוסט טראומה או יישלחו אותי לתפקיד משרדי במקום תפקיד במערך ההגנה כתומך לחימה? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קובי, אינני יודע מה מדיניות הפרופילים של צה"ל, אך קשה לי להניח שיורידו לך פרופיל אם לא תבקש זאת בעצמך. עם זאת, אם אתה סובל מפוסט-טראומה הרגישות שלך לטראומה נוספת גבוהה ביותר, וגם שירות כתומך לחימה עשוי לסכן אותך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום קובי, אינני יודע מאיזו טראומה אתה סובל, אך ההחלטה לדחות את הגיוס נראית לי נכונה. השירות הצבאי אינו מתאים למי שסובל מפוסט-טראומה, ועלול להחריף את מצבך. טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, שניתן ללמוד לחיות איתה. גם לאחר הטיפול הטראומה עצמה לא תיעלם, והשירות הצבאי עלול להחריף אותה. אינני חושב שבצבא מישהו יטרח להוריד לך פרופיל, אם לא תבקש זאת בעצמך או תצהיר על כך במפורש. אם אתה חייב להתגייס, למרות הסיכון בהחרפת הטראומה, אני מאמין שכדאי לך יותר לשרת בתפקיד משרדי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

24/07/2013 | 16:50 | מאת: אור

שלום. אני בת להלום קרב. אינני מסוגלת לתפקד בחברה. האם יש עורך דין שמתמחה בקצבאות לילדים של הלומי קרב? תודה רבה, אור

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אור, אני מצטער לשמוע על הקושי שלך, המשותף לרבים מילדי הלומי-הקרב. לצערי, אגף-השיקום אינו תומך בהלומי-הקרב, ולא שמעתי על קיומן של קצבאות לילדי הלומי-קרב. גם להלומי-קרב אינני ממליץ על הגשת תביעה להכרה באגף השיקום, משום שהתהליך ארוך ויקר ומשפיל, והתגמולים שמקבלים הלומי-הקרב נמוכים מאוד. אין טעם לשלם לעורכי-דין, כשמראש הסיכוי לזכות בתמיכה נמוך כל-כך. כדי לתפקד טוב יותר ולחיות טוב יותר כדאי לך למצוא תמיכה במקום אור, אולי בארגוני מתנדבים, ולקחת את האחריות לחייך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

24/07/2013 | 22:05 | מאת: אור

תודה על תגובתך. לא דיברתי על קצבה ממשרד הביטחון, (מה פתאום שמשרד הבטחון יתמוך בילדים של הלומי קרב? באמת מוזר שדבר כזה יקרה במדינה כמו ישראל) אלא על קצבת נכות מביטוח לאומי. האם לנתון הזה "בת של הלום קרב" יש איזשהי משמעות בוועדה רפואית? עברתי התעללות נפשית מאוד קשה מאבא שנדפק מהמלחמה ועכשיו אני משלמת את המחיר. דור שני לטראומה. האם יש נתונים לגבי מימדי התופעה של הלם קרב - דור שני? אני בטוחה שאני לא היחידה. האם ידוע לך על איזשהו גוף בישראל שתומך ומסייע לילדים של הלומי קרב?

21/07/2013 | 02:20 | מאת: א.א

אני מרגיש עצב גדול וכעס. כואב לי עוד יותר שאני מוציא את התסכול מהמצב על הקרובים אלי. (או כל מי שבסביבה) לאחרונה אני מרחיק את כולם. אני לא מסוגל אפילו להפגש עם אנשים ולשמוע את השאלה הבסיסית ששני אנשים נפגשים "מה נשמע?" "מה המצב?". איך משתפים? את מי כדי לשתף ואת מי לא? כמה לשתף? ראשי פרקים - לספר הכל? אולי עדיף שלא? כדי שלא יכאב להם. בברכה א.א

שלום א', השיתוף אינו מכאיב, אלא דווקא מקרב. לא קל לשתף, משום שלא תמיד אנחנו יודעים מה תהיה התגובה וזה קצת מאיים עלינו. לכן כדאי לעשות זאת עם מי שקרוב אלינו, ועם מי שמנסה להתקרב אלינו. זו, כמובן, תשובה כללית, לשאלה כללית. אולי, בינתיים, בעילום שם, תשתף אותנו כאן? בהצלחה, ד"ר דרור גרין

21/07/2013 | 21:35 | מאת: א.א

שלום, אני משרת במילואים באופן קבוע, מהאימון האחרון חזרתי בלב כבד. דווקא באימון עצמו היה בסדר גם שהייתי מתחת לאלונקה התחושה הייתה בסדר, אבל אחרי כמה ימים בבית עצב גדול שאינני יכול להסביר תקף אותי. במלחמת לבנון ה2 נאלצתי יחד עם הצוות שלי להחזיר גופה של חייל ארצה באלונקה תהליך שלקח מספר שעות בגלל שהיינו צריכים לחכות ללילה. חבר שלי נשבר נפשית ממראה הגופה. מה שהכי כואב זה הזכרון של הפנים השבורות שלו יותר מכל דבר אחר. כל פעם שיש אלונקה באימונים מאז המלחמה ליבי נצבט. ולמרות הכאב אני מכניס את הכתף שלי ודוחף קדימה. א.א משתף

היתה כאן הודעה על סדנת צילום טיפולית ורציתי לקחת פרטים. ההודעה נעלמה. מי העלים את ההודאה?

17/07/2013 | 18:43 | מאת: הודאה? :)

מנעל הפורום מוחק הודעות של מתחרים. שחס וחלילה לא תלך לסדנה אחרת במקום לסדנה שלו.

שלום לכם, לא מחקתי את ההודעה (אולי הנהלת האתר עשתה זאת), ואינני מתחרה כאן באף אחד. אינני מפרסם כאן את הסדנאות שלי ואינני עושה בפורום שימוש לצרכי שיווק אישי. מותר לפרסם כאן כל מה שיכול לסייע להלומי-קרב אך לא חומר שיווקי. בברכה, ד"ר דרור גרין

מצאתי את ההודעה שהוסתרה כנראה על-ידי הנהלת האתר, והחזרתי אותה לפורום. ערב נעים, ד"ר דרור גרין

14/07/2013 | 17:03 | מאת: חן

מזה אומר שאני כל הזמן חולמת שאני רבה בדיבור נגיד עם בעלי וצועקת בחלום עם בכי ותוך כדי צועקת בחלום בלי קול וממש מתאמצת שיצא הקול עד שאני קמה בצעקה או עם בכי כל לילה? יש בזה משהו שקשור בנפש, ?

שלום חן, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב. אינני יודע מה זאת נפש (משום ש'נפש' זה מושג שאין לו הגדרה רשמית, והפסיכולוגים והפסיכיאטרים אינם יודעים מה זה), אבל אני משער שמשהו מטריד אותך, וזו אולי בעיה רגשית. את יכולה להתייעץ עם איש מקצוא, או פשוט לספר לבעלך על חלומותיך, ולנסות להבין איך זה קשור ליחסים שלכם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

מה קורה במידה ויש צורך בתמיכה מיידית, או בבעיה של איום בהתאבדות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גומה, אהיה מופתע מאוד לשמוע שאגף השיקום מאייש מוקד כלשהו לסיוע להלומי-קרב. כדי לפנות לאגף השיקום, לרופא מחוזי או לעובד השיקום, במצב שאינו מצב חירום, יש לפנות למספר טלפון אחד, ולשוחח עם טלפנית המבקשת מן הפונים להשאיר את מספר הטלפון שלהם ולהמתין (לעתים במשך שבוע) שמישהו ישוב ויפנה אליהם. אגף השיקום אינו תומך בהלומי-הקרב, ולעתים קרובות ה'טיפול' שלו מזיק להם. במקרי חירום כדאי להתקשר למוקד של ער"ן, או לפנות לחדר-מיון, כדי לקבל הפניה לעזרה מיידית. בברכה, ד"ר דרור גרין

10/07/2013 | 18:52 | מאת: קרפיון

לכל הלום קרב יש רופא שמכיר באופן אישי ואמור להיות זמין במקרה חירום במידה ולא ניתן להשיגו מומלץ לפנות למיון פסיכיאטרי בתל השומר עד להגעת הרופא המטפל אגף השיקום בקושי מחזיק מוקד חצי יומי והטיפול בו הוא לרוב מסורבל ולא יעיל אז את/ה רוצה שיתפעלו מוקד לחירום?

שלום קרפיון, "לכל הלום קרב יש רופא שמכיר באופן אישי"? אגף השיקום לא מספק רופאים להלומי-קרב. יש הלומי-קרב שמקבלים מימון לטיפול נפשי, לזמן מוגבל, אך פסיכולוגים אינם כתובת לשעת חירום. להלומי-קרב אין רופא שמטפל בהם. בברכה, ד"ר דרור גרין

03/07/2013 | 11:00 | מאת: ג' אנונימי

דוקטור שלום, אני לא בטוח שזהו הפורום הנכון אך מבקש עזרה. לפני יומיים עישנתי לצערי סם פיצוציות, שקראתי לאחר מכן והבנתי שהוא פי 5 יותר חזק ממריחואנה טיפוסית. התחרטתי על כל רגע וחוויתי טראומה נוראית שכללה בעיקר שינוי בתפיסת המציאות למשך חצי שעה. לאחר מכן החלטתי ללכת לישון. קמתי למחרת הבוקר כשאני מרגיש טוב, שום שינוי בתפקוד, אך הטראומה נשארה והשינוי בתפיסת המציאות חוזר בפלאשים. האם יכול להיות שנגרם לי נזק מוחי? או שזה טראומה נפשית שצריך לבדוק? אשמח לתשובה בהקדם תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ג', אינני מומחה בסמים, ואין לי מושג מהו "סם פיצוציות". מדבריך קשה להבין מהי ה"טראומה הנוראית" שעברת. לא כל חוויה קשה היא טראומה, ושינוי בתפיסת המציאות אינו בהכרח טראומה. אנחנו חווים שינוי בתפיסת המציאות כשאנחנו חולמים חלומות בשנתנו, כשאנחנו צופים בסרט או כשאנחנו קוראים בסרט, וזו אינה טראומה. חוויה טראומטית נוצרת כשאנחנו חשופים לסכנת מוות בעוצמה גדולה, עד כדי כך שהיא מערערת באופן יסודי את תחושת הביטחון שלנו. לעתים קרובות החוויה הטראומטית אינה יוצרת בהמשך הפרעה פוסט-טראומטית. כדאי שתתייעץ עם רופא מומחה המבין בהשפעות של סמים, כדי לבדוק אם נפגעת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

27/06/2013 | 19:43 | מאת: יערית

שאלה לי,האם התעסקות עם הסמרטפון,כאילו שהוא בגדר ריפוי בעיסוק יכול להזיק?,כדי לא להגרר אחרי מחשבות לא טובות,במיוחד שאין לי מה לעשות יכול להזיק? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יערית, יש דרכים רבות ל'ריפוי בעיסוק', כדבריך. היעילות ביניהן הן פעילות גופנית ופעילות יצירתית. יש דרכים אחרות, היוצרות התמכרות מזיקה ומסוכנת, כמו שימוש באלכוהול, בסמים או בתרופות. גם ההתמכרות לסמרטפון אינה בריאה במיוחד, ואינני ממליץ עליה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

12/07/2013 | 15:21 | מאת: יערית

ב"ה תודה דר' גרין, פשוט העיסוק הזה בא על מנת לא לשקוע במחשבות על מצבי. אבל כנראה אצטרך למצוא עיסוק יותר מוצלח! שבת שלום

25/06/2013 | 18:29 | מאת: גיא

אני סובל מPTSD בעקבות מספר אירועים שקרו לי בצבא. כיום אני לוקח 300 מ"ג לוסטרל ובמקרה הצורך שניים או שלושה כדורים של קלונקס 0.5 מ"ג. בימים קשים גם תערובות הכדורים לא עוזרת בכלל. חשוב לציין שאני בטיפול כבר שנה וחצי כמעט, ומצבי ישתפר מאוד. בתחילת הטיפול לקחתי ציפרלקס אבל לא היה לו שום השפעה. אני לא בחור גדול או שמן. 1.80 76 קילו באזור גיל ה30 רציתי לדעת עם המינונים גבוהים? יש תרופות נוספות? מה אפשר לעשות עם לילות ללא שינה, גם בגלל קושי להירדם וגם חלומות שמתעוררים מהם כל שעה בערך?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יגאל, בכל מה שנוגע לתרופות עליך להתייעץ ברופא שממנו קיבלת את המרשם. תרופות אינן מרפאות את הטראומה, אלא ממסכות אותה, ומספקות הקלה זמנית, כמו סמים אחרים (אלכוהול או מריחואנה). על כל אחד הסמים משפיעים באופן שונה, וגם השפעת התרופות משתנה עם הזמן. יעיל יותר ליצור שינוי התנהגותי, למשל בעזרת טיפול התנהגותי, או פעילות גופנית או פעילות יצירתית. אני פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', היעילה מאוד להתמודדות עם טראומה, אך לצערי באגף השיקום לא רצו אפילו לשמוע על כך. אפשר לקרוא על כך בספרי, 'אימון רגשי': http://www.emotional-training.com/Bookshopemotionh_he.html בברכה, ד"ר דרור גרין

שלום רב פתחתי קבוצת הפיבוק לסובלי הפרעת הדחק הפוסט טראומטית. http://www.facebook.com/groups/180310792054785/?fref=ts אשמח לאם תבואו . אני לא מטפל אחא אחד מכם. לא ממקור צבאי, אבל מתקיפה אלימה יגאל

שלום, שמי נמרוד. אני מסיים בחודשים אלה 3 שנות לימודים במכללת תמורות לרפואה סינית ושיאצו. פרויקט הסיום שלי עוסק ב ptsd. במסגרתו אני מציע סדרה של 10 טיפולי שיאצו ללא עלות. אשמח להיות בקשר עם מי שרוצה להתנסות בטיפול שיאצו בהקשר זה. לשיאצו ערך מוסף כטיפול מרגיע לגוף ולנפש. בכל מקרה הטיפולים לא נועדו ולא מתיימרים להחליף טיפול אחר כגון שיחות או טיפול תרופתי אלא להוסיף נדבך של הרגעה. אני תושב גבעתיים ומציע סדרת טיפולים בביתי או בבית המטופל\ת באיזור זה כלומר גבעתיים, ר"ג , ת"א והסביבה. ניתן לפנות אלי בטלפון 052-8565630 ואענה בשמחה על כל שאלה. תודה ויום נעים, נמרוד רגוזין

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נמרוד, תודה על ההצעה הנדיבה. אני מעריך מאוד את הצניעות ואת ההצהרה ששיאצו אינו מחליף טיפול להלומי-קרב. אני ממליץ מאוד להלומי-קרב להיעזר בטכניקות הרפיה כגון תרגילי נשימה, מדיטציה, טאי-צ'י, וגם שיאצו. טכניקות אלו, כשמיישמים אותן באופן קבוע כחלק מאורח-חיים, מחזקות את תחושת הביטחון, ולכן לעתים הן יעילות יותר מכל 'טיפול' בטראומה. תודה, ד"ר דרור גרין

15/06/2013 | 22:15 | מאת: פיקולו

נדיר במחוזותינו. שאפו!

24/05/2013 | 07:30 | מאת: רוז

אמרו שהיה קב"ט, אמרו ששירת במשמר הגבול אמרו עליו שהוא היה מוזר, שפעם הוא איים, אבל גם סיפרו שהוא הציל אותנו מפיגוע גדול, אחרי שאיים לקחו לו את הנשק, אחר כך החזירו לו כי הוא חי בחרדה מהמחבלים שיבואו אליו, סיפרו עליו ועדין מספרים הרבה דברים, אני מכירה את המשפחה שלו, , אחותו חברה שלי, ומה שלא סיפרו זה שהוא היה הלום קרב,

רוז יקרה, גם מבלי להכיר אותו, לא קשה היה לי לזהות ממה שפורסם עליו בעיתון שהוא הלום-קרב. הוא אכן היה רוצה, ועשה את הדבר הנורא ביותר בעולם. אבל ניתן היה למנוע זאת. בארצות-הברית יודעים שאחוז הפשיעה, הרצח וההתאבדות אצל הלומי-הקרב ממלחמת ויאטנאם גדול בעשרות אחוזים מזה של כלל האוכלוסיה. בישראל מתנכרת הממשלה, באמצעות אגף השיקום האכזרי, להלומי-הקרב, ועשרות-אלפי נפגעים אינם מוכרים ואינם זוכים לתמיכה כלשהי. גם לממשלה ולאגף השיקום יש חלק בפשע הזה. שבת שלום, ד"ר דרור גרין

שלום וברכה! אני מנסה לעזור לשני לוחמים הסובלים מהלם קרב מושהה ממלחמת שלום הגליל. לצורך הכנת התביעה רציתי לערוך סקירת ספרות על המחקרים האחרונים בנושא שבהם הוכח כי ההלם קרב יכול להתפרץ גם כשלושים שנה אחרי המלחמה. במקרה אחד מדובר בלוחם אשר התייתם בגיל צעיר מאביו וגדל בפנימיה וכעבור שנים אחרי המלחמה נחשף לפיגוע התאבדות שגרם להתרפצות ההלם קרב מתקופת שרותו בלבנון. במקרה השני מדובר בלוחם אשר נפצע קשות במהלך המלחמה וכעבור שנים שכל בן משפחה קרוב במלחמת לבנון ב' ואחרי-זה סעד את אמו הקשישה עד לפטירתה. פטירת האם גרמה להתפרצות ההלם קרב. בתודה מראש, אלישבע

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלישבע, אני מבין שאינך עורכת-דין. אינך צריכה לבטל זמן ולחפש מחקרים המוכיחים שהטראומה יכולה "להתפרץ גם כשלושים שנה אחרי המלחמה", משום שבית-המשפט העליון כבר פסק בנושא זה, ולכן אגף-השיקום מאפשר להלומי-קרב להגיש תביעה להכרה כנכי צה"ל ללא הגבלת זמן (שאר נכי צהל חייבים להגיש את התביעה בתוך זמן קצר לאחר הפגיעה). אני מציע לך לחשוב פעמיים לפני שאת מציעה את עזרתך לשני הלוחמים, משום ש'עזרה' כזו עלולה גם להחמיר את מצבם. תהליך ההכרה בהלומי-קרב טראומטי לכשעצמו, והוא גובל בהשפלה ונמשך שנים ארוכות, בשעה שהתמורה נמוכה מאוד. גם מי שמוכר כהלום-קרב מתקשה לממש את זכויותיו, ואגף-השיקום עושה ככל יכולתו למנוע זאת. מניסיוני האישי, ומניסיונם של רבים אחרים, הגעתי למסקנה שתהליך ההכרה בהלומי-הקרב מסכן את הלומי-הקרב ומחמיר את מצבם, ולכן לא כדאי להתחיל בו, אלא במצבים קשים במיוחד של נפגעי טראומה שאינם יכולים להתקיים באופן עצמאי. בברכה, ד"ר דרור גרין

16/05/2013 | 17:29 | מאת: מה לעשות?

ד"ר גרין שלום, אני חיה עם בן זוג אשר סובל מהלם קרב קרוב ל-7 שנים. יש לנו המון בעיות בעיקר סביב התפקוד שלו וסביב התוקפנות וחוסר היכולת להכיל סיטואציות ורגשות שונים. אני מאד אוהבת אותו, אבל הבעיות מתישות ומכבידות,ויש הרגשה שאנחנו כל הזמן במן לופים אינסופיים שכאלו. פרידה עמדה על הפרק הרבה פעמים במהלך הדרך, אך האהבה והאמונה שלי בו, שהוא ימצא את הדרך לתפקוד בריא וטוב, גורמות לי להמשיך ולנסות. הוא מצידו, מאד רוצה בקשר, אך אומר שאינו יכול להבטיח דבר ושלא יודע אם יצליח להשתנות. האם יש לך עצה כיצד עלינו לפעול? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני עצמי הלום-קרב, וכדי להתמודד עם הטראומה הפרטית שלי פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שהיא דרך-חיים פשוטה ויעילה, המאפשרת לי להתמודד עם הקושי ולחיות חיים מלאים ומאושרים, וגם בזוגיות טובה. זה לא מובן מאליו, ואפשר ללמוד זאת. אני מקיים בבולגריה סדנאות להלומי-קרב ובנות-זוגם, ואפשר לקרוא על כך באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Traumacouplesh_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

05/05/2013 | 15:36 | מאת: ת.נ.צ.ב.ה

ב-5.5.2007 - היום לפני 6 שנים הלך לעולמו דני דרכי ז"ל http://ufu.co.il/files/6d1ln5wnfoephf5nlntw.jpg לנצח אחי אזכור אותך תמיד

שלום לכולם, דני, שהיה חבר בפורום שלנו, היה הפצוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה. הוא נפצע קשה, אך איש לא סיפר לו שלקה גם בהלם-קרב. למרות פציעתו הפיסית הקשה, הוא מת בשל מחדלים של אגף השיקום, שמנע ממנו את הטיפול המגיע לו. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

07/05/2013 | 18:54 | מאת: ת

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=800421

28/05/2013 | 20:42 | מאת: מאיר

יהי זכרו ברוך ...

05/05/2013 | 08:28 | מאת: אלכס

שלום לכולם, שמי אלכס, וכמו רוב האנשים פה גם אני סובל מPTSD. באוקטובר הקרוב אני עומד להצטרף לקבוצה של חיילים אמריקאים שמגיעים לישראל ויחד איתם לעבור מסע של כעשרה ימים שבו, אני מקווה, אמצא דרך להשתחרר מעט מהכבלים האלה שהשתלטו לי על החיים. אל תבינו אותי לא נכון, כבר עברתי כברת דרך לא קצרה בהתמודדות עם המצב שלי, ואני חושב שהגיע הזמן להכניס גם אחרים פנימה. אני מחפש לקבוצה חברה ישראלים, משוחררים עם הפרעת דחק פוסט טראומתית כתוצאה מהשירות, שמדברים אנגלית ברמה גבוהה, שיצטרפו אלינו למסע הזה. האמריקאים מגיעים לפה ב17/10, המסע הוא בחינם ולפי מה שהבנתי - הרווח מהמסע הזה לא יסולא בפז. זה האתר של הקבוצה שמגיעה: http://www.heroestoheroes.org/ אם אתם מעוניינים צרו איתי קשר בפייסבוק תחת השם Alex dayboj.

שלום לכולם, בימים אלו אנו עורכים מחקר בינלאומי חדש בנושא -MDחלימה בהקיץ מלאדאפטיבית (מופרזת, לא תקינה). על אף שחלימה בהקיץ הינה תופעה אשר מוכרת לאנשים רבים, מעט ידוע על הרקע להתפתחות הפרזה בחלימה בהקיץ והקשר של תופעה זו לחוויות שוהות, כולל טראומה. החוקרים מקווים שתוצאות המחקר תסייענה להגברת המודעות בקרב מטפלים על התופעה והם מתכננים להמשיך במחקר עתידי שימקד על דרכי טיפול אפשריות ב- MD. אנו מזמינים כל אדם דובר עברית להשתתף במחקר ולמלא את השאלון המקוון בכתובת האינטרנט: https://www.surveymonkey.com/s/daydreaming_hebrew. אנא הרגישו חופשי להפיץ ידיעה זו בפייסבוק ולכל רשימות האימייל שלכם. תודה רבה!

02/05/2013 | 12:19 | מאת: מעין

שלום לכולם, שמי מעין ואני סובלת מפוסט טראומה ממלחמת לבנון השניה בה שרתתי במילואים. כיום אני סטודנטית וכותבת עבודה סמינריונית על פוסט טראומה בעיקבות מלחמת יום הכיפורים בכלל ועל ספרו של יורם קופרמינץ 'אוקטובר יומן מלחמה'. אני מחפשת חומר על הנושא וחשבתי שאוכל להעזר בפורום זה על מנת למצוא מידע כזה. תודה מראש. מעין.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מעין, שלחתי לך במייל הפניה לאתר פוסט-טראומה, שבספריה שלו תוכלי למצוא חומר בנושא זה: http://www.post-trauma.org/Index_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

דר' גרין הנכבד הלומי הקרב ptsd חשים נבגדים ,לכאורה כל הגוף חולה,המשפחה חולה,הילדים חולים,והרי ניתן לבדוק זאת. למה אתה כרופא לא מקים שדולה למעננו עם חבריך בפורום הרופאים,פונים לחברי כנסת/שרים ומספרים על הסתרת הזכויות,על אי טיפול הולם,על יחס מחפיר,על מחלות נילוות,כתוצאה מהסטרס ומוכרים באמריקה לנכי ויטנאם. לדוגמא : מחלות לב,לחץ דם,סכרת וכדומה,הרי אלו תופעות פרקסלנקס של לחץ ומתח נפשי במדינתנו הנאורה ללא לובי ושדולה משמע שאיך קיים וחבל על חברינו הנשחקים ואלו שמתאבדים ומחביאים נתון זה

02/05/2013 | 23:06 | מאת: בארדו

הזנחת מצב רפואי בגין דיכאון כתוצאה מפוסט טראומה צבאית, האם התאבדות? בגיל 54, נמצא המנוח בדירתו בשכונת נווה צדק בתל אביב כאשר הוא ללא רוח חיים. אלמנתו של המנוח טענה כי זכאית היא להכרה מכוח חוק הנכים וזאת משום שמדובר בהתאבדות של בעלה המנוח עקב אירועים שקרו במהלך שירותו הצבאי. קצין התגמולים קבע כי יש לדחות את התביעה שכן המנוח נפטר בשל מצבו הבריאותי ומחלות שונות (כגון מחלות לב, לחץ דם, כולסטרול וכדומה). המנוח התגייס לצה"ל בשנת 1967 ושוחרר אחרי זמן קצר בגין מצב נפשי לאחר התקלות עם מחבלים. בשנת 1991 הוכר המנוח כסובל מפוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי. אלמנתו של המנוח טענה כי יש להסתמך על דבריו של המומחה הרפואי באומרו – קיים יסוד סביר להניח שמדובר בהתאבדות. דבריו של המומחה נשענו על מספר גורמים: 1. המנוח היה נמצא בקבוצת הסיכון המובהקת ביותר לבצע התאבדות. מדובר בגבר מבוגר יחסית החי בנפרד מאשתו וסובל מדיכאון חמור. כמו כן, המנוח לא נטל תרופות פסיכיאטריות מתאימות. 2. המנוח ניתק את קשריו עם אשתו, גרם לסילוקו הפיסי ממשרדי אגף השיקום, גרם לסילוקו מבית אביו ואף בשכונה בה התגורר היה מעורב בסכסוך אלים עם השכנים. 3. המנוח ערך פרידה מבתו, כאדם ההולך מבלי לשוב. כמו כן, המנוח שילם חוב לספרנית לקראת התאבדותו וישנן עדויות נוספות המעלות חשש כי מדובר בהתאבדות מכוונת. הפסיכולוג מאשר קשר סיבתי בין הצבא לבין ההזנחה במצב הרפואי לטענת המומחה, המנוח שם קץ לחייו במתכוון. יחד עם זאת, המומחה הוסיף כי המנוח הזניח את מצבו הבריאותי ולא פנה לקבל טיפולים רפואיים חרף הדחיפות שבהם. לשיטתו של המומחה, מדובר בהזנחה אשר מקורה להביא למוות טבעי בגין אי קבלת טיפול הולם. במשך כארבע שנים היה המנוח מטופל על ידי פסיכולוג. בית המשפט זימן את הפסיכולוג לעדות והלה טען כי לא נראה שהמנוח שם קץ לחייו. עם זאת, הפסיכולוג אכן תמך בטענה כי המנוח הזניח את עצמו מבחינה בריאותית במופגן. כמו כן, הפסיכולוג קבע כי אכן מתקיים קשר סיבתי בין ההזנחה הרפואית למחלתו הנפשית של המנוח. בית המשפט קבע כי יש לקבל את הערעור ולקבוע שהאלמנה זכאית לזכויות ממשרד הביטחון. בסופו של היום, הוכר הקשר הסיבתי בין ההזנחה הבריאותית לבין המצב הנפשי, דבר אשר הביא לפטירתו של המנוח.

03/05/2013 | 01:43 | מאת: motk

לא מזמן נחשפנו שוב להתאבדות נכה צה"ל, ברוב דיווחיי החדשות בכלל לא הוזכרה העובדה שמדובר בנכה צה"ל, אפילו מהסיבות להתאבדותו התעלמו, ברוב אמצעי התקשורת הופיעה ידיעה כמו: "אדם הצית את עצמו במחלקה הפסיכיאטרית ...". אובדן חיים מיותר זה הוא המשך ישיר של ניסיונות אובדניים רבים מדיי שמבוצעים ע"י נכי צה"ל, ניסיונות אלה אינם מגיעים לתקשורת, וניראה לכאורה שיד נעלמה המושכת בחוטים גורמת למידע חשוב זה להעלם ולא להגיע לציבור הרחב. בדיקה קצרה אצל הנכים שהיו מעורבים בניסיונות אובדניים, מעלה עובדה כואבת, רובם ככולם מתלוננים על התנהגות בוטה לכאורה של עובדיי אגף השיקום המזלזלים בנכים, ומונעים מהם טיפולים מתאימים, שיחה קצרה עם בני המשפחות מחזקת עובדה זו. תלונות רבות מגיעות לידיעת שרים, חברי כנסת, וועדות ביקורת המדינה ולמבקר המדינה, אבל, אם עוקבים אחר האירועים והתלונות רואים שיש קו משותף לכולם, לכאורה לא נעשה כמעט מאומה. וועדת ביקורת המדינה מתריעה שואלת שאלות נוקבות ומורה על בדיקה ושינוי, ראשי אגף השיקום משיבים בשפה רפה משקרים לכאורה, ננזפים ע"י חברי וועדת ביקורת המדינה, אך בפועל כמעט ולא נעשה כלום לשיפור המצב, נהפוך הוא, לכאורה המצב רק מחמיר. השרים וחברי הכנסת, רובם ככולם, אינם מתייחסים כלל לנושא, להם יש עיסוקים חשובים יותר מחיי נכי צה"ל. התייעצתי עם איש מקצוע בכיר שבעברו היה בתפקיד מקצועי בכיר מאד בצה"ל, שאלתי אותו לנתוני התאבדויות בצה"ל ו-או בקרב נכי צה"ל, קיבלתי תשובה מאד מעניינת, מסתבר שבגלל בעיות הלכתיות (מי ששם קץ לחייו חייב להיקבר מחוץ לגדר), ובגלל בקשות מהמשפחה (פשוט מתביישים), מטשטשים בצורה כזאת או אחרת את עובדת ההתאבדות, ומוצאים סיבות מוות חלופיות. לאחרונה נתקלתי בדוגמא מעניינת, נכה צה"ל שקיבל טיפול פסיכולוגי במשך שנים הגיע למסקנה שהמטפלים הספציפיים שטיפלו בו אינם מתאימים לו יותר, הנכה ביקש מהרופא המחוזי החלפת מטפלים, אך כאן התחיל הסיוט. הרופא המחוזי הפנה אותו לעובדת השיקום, עובדת השיקום מבקשת המלצות, המלצות היו בשפע, למרות זאת ולאחר התכתבות רבה ובזבוז זמן לא אושר הטיפול, תלונה נשלחה למבקר המדינה והנושא היה "בטיפול" מספר חודשים. בינתיים נישבר הנכה ולילה אחד ניסה לשים קץ לחייו, למזלו או יותר נכון למזלה של משפחתו, חברים התקשרו תוך כדי הניסיון האובדני, והוא ענה, החברים הבינו שמדובר בניסיון אובדני ומיד הזעיקו אמבולנס תוך כדי הגעה לבית הנכה. הנכה אושפז לטיפול והשגחה בבית חולים איכילוב, ובמכתב השחרור שלו כתוב מפורשות:.....אינו פסיכוטי אך קיימת סכנה לביצוע מעשה אובדנות באופן אימפולסיבי ולכן זקוק לשמירה." ועוד כתוב: "...יש להפנותו בדחיפות להמשך טיפול ומעקב דרך אגף השיקום במשהב"ט." לאחר שיצא מבית החולים ובעידוד חבריו ביקש הנכה שוב טיפול ממשרד הביטחון, שוב תכתובות תירוצים ודחיות, הזמן עובר ומתקתק ממש כמו פצצה, אך למרות שנוקפים החודשים, הנכה לא קיבל "שמירה" או "טיפול ומעקב דרך אגף השיקום במשהב"ט", כפי שממליצים הרופאים המקצועיים של איכילוב. מסתבר שבאחת מלשכות אגף השיקום יש תופעה מעניינת, בעלת תפקיד בכיר, ללא הכשרה פסיכולוגית, פסיכיאטרית, סוציאלית או רפואית כל שהיא, קובעת למי יוענק טיפול פסיכולוגי וממי ימנע, היא "האלוקים", היא מחליטה מי ימשיך לנסות לשים קץ לחייו (וחלילה אולי גם יצליח) בגלל חוסר טיפול, ומי יזכה לטיפול, היא אינה מתייחסת לרופאים מקצועיים ולהמלצותיהם, היא הרבה יותר "חכמה", לה יש תפקיד עם עוצמה, ועל זה אמרו חכמים: "עבד כי ימלוך"! הבעיה הגדולה, שלכאורה היא מקבלת גיבוי מלא מראשיי אגף השיקום, שגם הם לא תמיד מתייחסים לתלונות.

נכי ויטנאם הם סימבול בנושא ויש מאות מחקרים הקובעים שהלומי קרב הסובלים כרונית מptsd חייהם משולים 'לצמח' חיים מתים.. כך הלומי הקרב מתארים זאת. אז לא מובן לי למה כלל קהיליית הרופאים לא מתאגדים כנגד הסבל וההתעמרות של אגף השיקום. והרי חרדות ודיכאון וחוסר שינה הם מתכון ידוע למחלות נלוות- קרי מחלות לב ,לחץ דם וסרטנים למינהם. והרי כשמערכת החיסון חלשה ומתפקדת בקושי עקב העצב ,הלחץ המתמיד,הכדורים בלי הפסקה,הסבל היומיומי,החסר הנורא חהנות מהחיים,הם המתכון לכל המחלות. אז למה אין את ההבנה וההכרה של אגך השיקום בנכיו שלו ,,של המדינה?? התאגדו ועיזרו כי היום זה לנכה א' מחר זה לבנינו ולנכדנו

לקריאה נוספת והעמקה
28/04/2013 | 17:49 | מאת: ףףףף

או בעברית צחה כול אחד דואג לישבנו. כולם חארות. אל תצפה מרופאים שיעשו משו מעבר,,,,

שלום סמי, עד שהלומי-הקרב לא יתאגדו בעצמם ויפעלו באופן אגרסיבי, איש לא יסייע להם. לאגף השיקום אין כל אינטרס לסייע להלומי-הקרב. להפך. נעשים מאמצים רבים לחסוך בתקציבים ולמנוע מהלומי-הקרב את המגיע להם. הפסיכיאטרים בוועדות-הרפואיות משתפים פעולה, בוגדים באתיקה המקצועית שלהם ופוגעים בכוונה תחילה בהלומי-הקרב. גם בתי-המשפט משתפים פעולה עם משרד-הביטחון, כדי לחסוך בתקציב. רק התארגנות של הלומי-הקרב ופעילות לא נחמדה תיצור שינוי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

פחד אלוהים

"יש חוהור בדלי..."

שלום רב! אני מעוניין לדעת האם מותר להפסיק את הכדור לוריוון בצורה דרסטית? והאם יכול להיגרם נזק בצורה של הפסקה מיידית? ומה הדרך לגמילה מכדורים אלו לתמיד? לאחר של נטילת התרופה במשך שנה פלוס, בכמויות של 6 ביממה,(24 שעות) בנוסף ללוריוון נלקח כדור נוסף מרוניל(225 מלגרם)3 כדורים ביממה, הטיפול התחיל לאחר התקף חרדה, התסמינים של ההתקפי חרדה נעלמו, השאלה האם יש קשר להפסקת הכדורי הרגעה? אשמח לתשובה מפורטת או פרטים נוספים בנושא זה תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, יש דרכים רבות להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, וכדאי להשאיר את התרופות הפסיכיאטריות רק למקרים קשים במיוחד. לתרופות יש השפעות לוואי, והשפעתן מוגבלת, ולא כדאי להתמכר להן. השאלה שלך דורשת התייעצות עם הרופא שהמליץ על התרופה, ושיוכל לעקוב אחרי תהליך הגמילה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

17/04/2013 | 12:38 | מאת: ש

טיפול נוירופסיכולוגי בלי פיזיותרפיה ובלי ריפוי בעיסוק כמו שעושים במקום שנשלחים אליו לשיקום זה לא שיקום.1 2.אנאפרניל שנותן פסיכיאטר אחרי נסיון אובדני זאת תרופה מסוכנת עם תופעות לוואי מסוכנות, והשלכות מאוחרות אפשריות

13/03/2013 | 23:49 | מאת: שאול

שלום רב, שירתתי ביחידה מיוחדת בסדיר, ולאחר טיפול פסיכולוגי שאני עובר בתקופה האחרונה, הבנתי שהחרדות שהופיעו לי אחרי השחרור מקורן בצבא.. אני מרגיש שאין סיכוי שאני יכול לחזור לעשות מילואים, לפני כמה חודשים שהיה את המבצע של עמוד ענן גויסתי בצו 8 והחרדות שעלו לי היו בלתי נסבלות, הייתי בטוח שאני הולך למות.. אני מרגיש שאין מצב שאני יכול לחזור לצבא בשום צורה שהיא. שירתתי שירות סדיר מלא ואפילו הייתי מצטיין, אבל אני כרגע שוקל להוציא פרופיל 21 נפשי.. השאלה שלי היא האם פרופיל 21 נפשי ימנע ממני בעתיד לקבל סיווג בטחוני בעבודות ממשלתיות שונות, ובכלל, במגזר הציבורי? אשמח לקבל תשובה.. תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שאול, אם מקור החרדות שלך בטראומה שמקורה בשירות הצבאי, לא קשה לי להבין את הצורך שלך להשתחרר משירות המילואים וממקור הטראומה. מערכת הביטחון אינה אוהבת את הפצועים והנפגעים, ורואה בהם עול. לכן יש לה נטיה להפוך את פרופיל 21 לסטיגמה שתבהיל את המשתחררים. באופן מעשי אינני חושב שיש לכך השפעה, אלא אם כן אתה רוצה לשוב אל מערכת הביטחון או לתפקיד בטחוני, שעשוי לשחזר את הטראומה ולפגוע בך. הוויתור על הסיווג הביטחוני, ואולי על עבודה 'ביטחונית' במערכות הממשלתיות, הוא מחיר כדאי מאוד עבור שלוות הנפש. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

14/03/2013 | 23:03 | מאת: שאול

תודה על התשובה.. הכוונה הייתה בעיקר לעבודות ממשלתיות לא בטחוניות במהותם אלא פשוט כאלו שיש צורך בסיווג בטחוני כדי למלא אותן.. ושאלה אחרת.. אחרי שאני אוריד לפרופיל 21.. מה אני אגיד לכולם? אני יודע שזה טיפשי אבל עדיין, אני ממש מתבייש.. האם המפקדים שלי במילואים יידעו שיש לי סעיף נפשי או שהם רק ייראו שזה פרופיל 21 שיכול להיגרם מבעיה רפואית? במלים אחרות, האם אני אוכל לתרץ בסיבה בריאותית-גופנית ולא נפשית, כך שאף אחד לא יידע? יש לך אולי עצה לאיך אני אומר את זה לאנשים? אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגע ויתייחסו אליי כמו ה"זה שנשרט"... ובכלל, אני לא חושב שמישהו באמת יבין אותי.. זה ממש מתסכל.. אולי יש פה עוד אנשים עם ניסיון דומה שמעוניינים לשתף? תודה..

שלום שאול, הדרך היעילה ביותר היא לוותר על הבושה ולספר את האמת. אין לך במה להתבייש, ומי שאחראי לפגיעה שלך הוא הצבא ולא אתה. אתה צריך להיות גאה בכך שאתה עושה את מה שמתאים לך, כדי לשמור על עצמך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

אחי אין לך מה להיתבייש מאף אחד ,אני כמוך היתביישתי לקבל קבן בשרות סדיר ואז הבנתי שאף אחד לא סופר אותך. תעשה את מה שטוב לך ואל תחשוב מה אחרים יגידו. אני סובל מפוסט טראומה ולא מיתכוון כמוך לעשות מילואים. והד"ר צודק מערכת הביטחון לא רוצה להכיר בחיילים שלה כפצועין נפשית או פיזית כי בדרך כלל זה פוגע בתקציב שלה. ואת התקציב שלה היא מעגיפה לשפוך על משכורות לקצינים.

25/12/2013 | 11:57 | מאת: בני

דרך אגב קבלת פרופיל 21 ידרוש ממך הרבה מאוד כאב ראש וזמן . תוכל לישאול אנשים שקיבלו זה לוקח הרבה זמן כי אחרת חצי מצהל היה בחוץ ולכן החיכוך הזה שוב עם המערכת הצבאית לא תעשה לך טוב .מה שאני ממליץ זה להסביר כל פעם לקצינת קישור שמיתחלפת או הקצין שקיבל תמס שלך בפשטות. שאינך משרת במלואים -עקב פוסט טראומה . נקודה. (מקווה שעזרתי )

ואגב, הלם קרב נחשב במשרד הביטחון למחלה נפשית.  

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רונן, לפני יותר מעשר שנים השתנה החוק והכנסת קבעה שהלם-קרב אינו מחלת-נפש, ולכן משרד הביטחון אינו יכול להתייחס אליו כמחלת-נפש. נכון שהפסיכיאטרים של אגף-השיקום ממשיכים להתייחס להלומי-קרב כאל חולי-נפש, והגיע הזמן שמישהו יפנה לבג"ץ בנושא זה. בברכה, ד"ר דרור גרין

מדבריך משתמע שהלם קרב הוא הגדרה יותר פוליטית מקלינית. אני נגד תיוגים, בגלל שתיוגים מקבעים את המתמודד בסטיגמה. אבל מה לח"כים ולהגדרות רפואיות?

05/03/2013 | 16:50 | מאת: בן עזרי דוד.

שמי בן עזרי דוד,לפניי כ30,שנה עברתי פציעה קשה,כתוצאה מיכך נותרתי נכה,לעצם העניין!במשך כ,25שנה אני מטופל עיי"xsnax,1מילגרם כ,3פעמים ביום.איין באפשרותי לומר לך כמה אני סובל,ללא שיינה בליילות,סיוטים,וגם הרבה מחשבות,וסרטים ,עישון מסיבי,והפנמות כמובן,ובכל זאת אני מנסה לתפקד.אך לצערי זה קל לדבר מי כמוך יודע,למשל איין חשק לפעמים לדבר בטל" ,ועוד.מה לעשות אני מישתדל,מאוד אך קשה.פסיכיאטר קבע חד משמעית,סכיזופרנייה,פסיכיאטר שני קבע פוסט טראומה,פסיכיאטר שלישי קבע פסיכוזה.מודה אני לך אים תוכל לתת יעוץ,או איזו שהיא תגובהבתודה בן עזרי דוד.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דוד, כפי שאתה עצמך כותב, ניתן להבין שהפסיכיאטריה אינה מדע מדויק. אינני פסיכיאטר, ולא אוכל לייעץ לך בנושא זה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

23/02/2013 | 23:50 | מאת: חנן

שלום דר. גרין אשמח לקבל פרטים על התכנית האמורה.

01/03/2013 | 19:36 | מאת: כל הציפורים

אבל חשבתי שאתה קורא מחקרים!!! אני בטוחה שאם תתאמץ תמצא מחקר שמסביר איך מוצאים פרק של תכנית מסוימת בחיפוש באינטרנט. אם רק תתקשר אליי ותשלם כמה אלפי שקלים אני גם מוכנה להסביר לך בעצמי... יש 30% סיכוי למציאת הפרק המבוקש והקלה מובטחת בסימפטומי החיפוש.

22/02/2013 | 19:47 | מאת: חבר

שלום לפני כחצי שנה הגשתי תקנה 9 על בעיה רפואית שהיתפרצה עקב הptsd הבקשה נידחתה אבל להפתעתי עילו לי את האחוזים על ptsd ומאז אני חי תחת מעקבים בנסעה ברכב בקנית נעלים .שותה קפה קונה פיתות ועוד המצב הזה מוסיף לחץ נוסף לחיים פניתי לפסיכיטרית שלי וקיבלתי כדורי דיפרקסה אף אחד לא יכול ליראות את המטען והכאב שאנחנו סוחבים ביום ובעיקר בלילות חלק מאתנו חיים כי חברנו במותם ציוו את החיים אנחנו רואים ושומעים אותם כול יום '

לקריאה נוספת והעמקה
23/02/2013 | 23:04 | מאת: חנן

שלום. מחקר בארה"ב מראה 50 עד 30 אחוז הקלה בסימפטומים של PTSD. וזאת אחרי מספר שבועות של תרגול TM. כלומר יש כאן סכוי להקלה בסימפטומים. אשמח לתת עוד פרטים. חנן בהצלחה

שלום חנן, אני מבין שאתה מנסה לשווק את האתר שלך באמצעות תגובות חוזרות בפורום, ולכן מחקתי את הקישור לאתר. בברכה, ד"ר דרור גרין

שלום. מחקר בארה"ב מראה 50 עד 30 אחוז הקלה בסימפטומים של PTSD. וזאת אחרי מספר שבועות של תרגול TM. כלומר יש כאן סכוי להקלה בסימפטומים. אשמח לתת עוד פרטים. חנן בהצלחה

שלום חבר, מה שאתה מתאר הוצג בעבר בתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין. חבל שבמקום לתמוך בהלומי-הקרב אגף השיקום מתעלל בהם ומחמיר את מצבם. אני מצטער על הסבל שנגרם לך. ד"ר דרור גרין

22/02/2013 | 12:58 | מאת: אור

סובלת מחרדה ותסמינים אחרים נוספים כבר 8 שנים כתוצאה מפוסט-טראומה. נוטלת ציפרלקס מאז שפניתי לבה"ח הפסיכיאטרי לקבלת עזרה. כבר הרבה זמן מרגישה שהכדורים לא עוזרים לי ממש, בנוסף לזה מרגישה רצון לסיים את חיי שרק הולך וגובר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אור, פוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן אי-אפשר לרפא אותה באמצעות תרופות. תרופות פסיכיאטריות הן סמים המשככים את הכאב הטראומטי, אך לא מרפאים אותו. זו הסיבה שנפגעי טראומה רבים מתמכרים לסמים משכרים או לאלכוהול. הציפרלקס היא תרופה שיכולה להחליש את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, את החרדה או הכעס, אך כמו כל סם אחר יש לה השפעות לוואי, והשפעתה נחלשת במשך הזמן. פוסט-טראומה היא פגיעה קשה בתחושת הביטחון, שבלעדיה אין איש יכול להתקיים בעולם. לא ניתן לחדש את תחושת הביטחון באמצעות טיפול, אלא על-ידי אימוץ דרך-חיים המשקמת את המיומנויות הרגשיות היוצרות את תחושת הביטחון. כתבתי על כך בהרחבה בספר 'אימון רגשי': http://www.emotional-training.com/Bookshopemotionh_he.html אם יש לך מחשבות אובדניות, כדאי שתפני ללא דיחוי לקבלת סיוע מקצועי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

23/02/2013 | 22:54 | מאת: חנן

שלום. מחקר בארה"ב מראה 50 עד 30 אחוז הקלה בסימפטומים של PTSD. וזאת אחרי מספר שבועות של תרגול TM. כלומר יש כאן סכוי להקלה בסימפטומים. אשמח לתת עוד פרטים. חנן בהצלחה

שלום חנן, כשמצטטים מחקר חשוב מאוד להביא אסמכתא למקור, כדי שנוכל לבדוק את אמינותו. אילו באמת היה מחקר כזה, היה הצבא האמריקני ממהר להשתמש בשיטה הזו, ולחסוך חמישה מיליארד דולר, שהם העלות השנתית של טיפול במאתיים אלף הלומי-קרב בארצות-הברית. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

01/03/2013 | 19:23 | מאת: כל הציפורים

מחקר אחד לא מוכיח כלום! לך מפה!!! אנשים פה סובלים וצריכים טיפול אמיתי ועזרה! לא וודו והבטחות שווא!

11/02/2013 | 15:25 | מאת: שולה

שלום, לפני כמה חודשים נתקלתי בכתבה(לא זוכרת באיזה עיתון לצערי..) שבה הכתב מתנסה בטיפול שבו הוא יושב עם אוזניות שמחליפות תדרים,ומחזיק משקולת רוטטת בכל יד. האם ידוע לך שמו של טיפול זה???? תודה

26/01/2014 | 23:57 | מאת: שולמית

06/02/2013 | 13:42 | מאת: ליאת

היי דר גרין אשמח אם תענה לשאלתי...יש מצב לדור שני של הלום קרב ( הכוונה שילדיו עלולים להפגע כתוצאה ממצבו של האב? כי יש סמנים ברורים שגם בכורתי נפגעה...או שאין קשר....תודות.

שלום ליאת, כן, לצערי התופעות הפוסט-טראומטיות משפיעות על המשפחה כולה, ואפשר לזהות אותן גם אצל הילדים (בדיוק כמו הדור השני לשואה). לכן חשוב מאוד לטפל ולתמוך בכל בני-המשפחה, ולא רק בהלומי-הקרב, וחבל שבאגף השיקום לא יודעים זאת. בברכה, ד"ר דרור גרין

01/02/2013 | 02:51 | מאת: יערית

ב"ה לדר'גרין שלום שוב. בטעות כתבתי 2 הודעות,אבל בהזדמנות שאני כותבת הודעה זאת אני רוצה להוסיף שהידיעה שאולי זה יהיה כך לכל החיים גם משאירה אותי אפאטית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יערית, כפי שכתבתי לך בתגובה הקודמת, הסבל אינו הכרחי. פוסט-טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה. גם אם לא ניתן לתקן את הפגיעה הזו, אנחנו יכולים לשוב ולשפר את היכולת שלנו ליצור לעצמנו תחושה של מקום בטוח, להיות אחראים לחיינו, ולהיות מאושרים. על כך כתבתי בהרחבה בספר 'אימון רגשי'. שבת שלום, ד"ר דרור גרין

01/02/2013 | 02:07 | מאת: יערית

ב"ה שלום לדר גרין ולכל הפורום. ניסיתי את כל הטיפולים והתרופות ושום דבר לא באמת עזר.האם זה לכל החיים לא להרגיש או להנות ממשהו,לסבול מבלק אאוט ומבעיות של ריכוז וזכרון ואני מנסה לעורר אצלי את הרגש,מסתכלת על תמונות וכו'.ונשארת אפאטית.מה אתה מציע דר'גרין

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יערית, אינני יודע מה המקור לקושי שלך, ואם מדובר בפוסט-טראומה או בפגיעה מסוג אחר. הפורום הזה עוסק בפוסט-טראומה, ואני יודע שניתן לחיות עם הפגיעה הטראומטית חיים מלאים ומאושרים. לשם כך פיתחתי את תורת 'האימון הרגשי', שבזכותה הצלחתי לשקם את חיי, להקים משפחה ולחות חיים מאושרים, וגם לעזור, בסדנאות שאני מקיים, לאחרים הסובלים מטראומה. כתבתי על כך בספר 'אימון רגשי': http://www.emotional-training.com/Bookshopemotionh_he.html שבת שלום, ד"ר דרור גרין

03/02/2013 | 01:56 | מאת: יערית

ב"ה לדר' גרין שלום! ראשית,תודה על התגובה ועל העידוד.אבל מתשובתך לא קיבלתי תשובה האם חוסר הרגש הוא דבר שחולף אי פעם.נכון שלעומת החרדות האיומות זה עדיף,האם זאת הכוונה? נ.ב. באיזה דרך אפשר לרכוש את ספרך?

01/02/2013 | 01:58 | מאת: יערית

ב"ה שלום לדר גרין! האם נדונתי כל ימי חיי לסבול מחוסר רגש מבלק אאוט מבעיות ריכוז וזכרון.ניסיתי את כל הטיפולים והתרופות ושום דבר לא באמת עוזר.האם זה לכל החיים לא להנות משום דבר? מה אתה מציע דר' גרין?

31/01/2013 | 00:16 | מאת: מתעניין

שלום רב לחברי הפורום. אני מתעניין, ואשמח לשמוע מכם, מי שחוו את הטרראומה, את החוויה שלכם, האם אתם חווים או חוויתם בדידות בעקבות הטראומה. אם כן, האם תוכלו להרחיב מעט על החוויה, ואיך התמודדתם. תודה מראש לכל מי שמוכן לשתף.

01/02/2013 | 00:05 | מאת: ליאת

כאשת הלום קרב אנסה לענות לך....הבדידות קיימת גם אם מליון אנשים מקיפים אדם הלום קרב. אתה מביט בפניו ורואה עצב גדול כאילו חומה בלתי נראית מקיפה אותו, גם אם נמצאים בעיצומה של מסיבה עליזה, הוא בודד בתוך עצמו...ומריץ סרטים מעברו.לא פעם ניסיתי לדובב את אישי על בדידותו על תחושותיו, וככל ששאלתי יותר החומות התעבו...עד שחדלתי. יש שמדברים על מצבם ויש שלא...לצערי אישי הוא מאלה שלא...שתיקות רועמות שצורבות עד כאב הוא בודד..אבל גם אני, זאת שבחרה להיות איתו למרות הכל.

ליאת יקרה, הבדידות של הלומי-הקרב נובעת מן התחושה שאיש אינו יכול להבין אותם, וגם מאיבוד תחושת הביטחון והאמון. שיפור הזוגיות היא דרך יעילה מאוד להתמודדות עם הטראומה, והקשר בין בני-הזוג מגשר על הבדידות. אני יודע זאת מנסיוני שלי כהלום-קרב, וגם מסדנאות שאני עורך להלומי-קרב ובנות-זוגם. אין סיבה להתייאש, וכדאי מאוד למצוא דרך לשתף פעולה ולשפר את הזוגיות. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום רב, בני הבכור, לוחם וקצין באחד מהיחידות המובחרות של צה"ל, סובל כבר כמה שנים מפוסט טראומה כתוצאה מהשירות הצבאי שלו. אני זקוקה דחוף לעו"ד שיוכל לייצג אותו ושיעזור לנו בהליכי התביעה. פניתי לשני עורכי דין אך הם רצו סכומי כסף שלא יכולתי לממן. הייתי רוצה לדעת אם יש עורכי דין שיכולים לתת את שירותם לפי אחוזים או בדמי שירות סבירים. בברכה ותודה רבה מראש, שרה

29/01/2013 | 12:09 | מאת: אליהו לוחם ומפקד,פסיכותרפיסט יחודי אנ

הרשמה,שיתוף הפריה העצמה הארה אנוכי אליהו,הלום קרב מפעילות מבצעית,מלח ישר שלא מפציעה אחת,גם נפשיות שהינן גדיעות הנפש,היש מפלצתי מגדיעה,ות נפשיות,לי גם חבלות לבביות וגופניות,נכון אנוכי לרשום בנושא,בנפש חפצה ובלב טהור,אנוכי לוחם ומפקד שנפצע רב פציעות במלח ישר,פסיכותרפיסט הוליסטי,זמין ב 0508861337,לכתביי אתרי בלוגיי כיתבו בגוגל בחפשאליהו 0508861337 היש לך המלצות אנושיות על  עוד ומומחה מהימנים  נשלח מה-iPhone שלי

29/01/2013 | 12:39 | מאת: שרה

תודה אליהו על התגובה שלך. לא כל כך הבנתי במה אתה עוסק. התוכל לפרט? יום מקסים, שרה

29/01/2013 | 23:19 | מאת: שרה

תודה אליהו על התגובה שלך. לא כל כך הבנתי במה אתה עוסק. התוכל לפרט? יום מקסים, שרה

אין חס להרגיש אשם,לא חס כל רגש,,,,שאינו רלוונטי לכל פציעה,הלום קרב נכון נדע הינה גדיעה נפשית,נכון נדע אין לפסיכי פסיכו דעת תובנה במהות הנפש לא כל שכן גדיעתה בפציעה,הנפש הינה עמוד וחוט השידרה לחיינו,תהליך ההכרה שאנו הלוחמים הלומי קרב,הינו תהליך עמוק מורכב ממושך,נראה לי שהסיבה העיקרית המאפיין האישיותי בנפש כל בריה,של הדחקה הכחשה הכרה שאכן אנוכי פצוע נפשית נוסף לפציעותיי הפיזיולוגיות,אנוכי לוחם ומפקד עם פציעות רב מערכתיות נפשיות וגופניות מפעילות מבצעיות מלח ישר,לכשה נפצעתי לא אחת,הסתלקתי מביהח לשדות הקרב,לחבריי הלוחמים להמשך קרבות,נכון שאנו הלומי הקרבות ניצור קבוצות טיפול הבראה,אנוכי זמין ב 0508861337 וו נכון לכל שיתוף

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אליהו, גם אני חושב שכדאי מאוד ליצור קבוצות לתמיכה-עצמית של הלומי-קרב, ואני מקווה שקריאתך תיענה. לא תמיד קל ליצור קבוצה כזו, משום שהמרחק הפיסי עשוי להקשות על הפגישה. לכן כדאי אולי ליצור קבוצת תמיכה באינטרנט. אם תצליח לארגן קבוצה כזו, אשמח לפתוח בשבילך פורום סגור ומוגן בסיסמה באתר פוסט-טראומה: http://www.post-trauma.org/ בברכה, ד"ר דרור גרין

29/01/2013 | 12:31 | מאת: אליהו,לוחם ומפקד פסיכותרפיסט יחודי אנ

לדרור מכובדי,קורא אנוכי את משובך העניני מרגש,נראה בגדול שקבוצת תמיכה אינטרנטית הינה קלי,כן קלי בשפת הסוד האמיתית,והמשלימה מפגשי לוחמים על פי אזורים,בבתי הלוחם ואו ביד לבנים ואו בכל מקום אחר רלוונטי,הרשמה,שיתוף הפריה העצמה הארה אנוכי אליהו,הלום קרב מפעילות מבצעית,מלח ישר שלא מפציעה אחת,גם נפשיות שהינן גדיעות הנפש,היש מפלצתי מגדיעה,ות נפשיות,לי גם חבלות לבביות וגופניות,נכון אנוכי לרשום בנושא,בנפש חפצה ובלב טהור,אנוכי לוחם ומפקד שנפצע רב פציעות במלח ישר,פסיכותרפיסט הוליסטי,זמין ב 0508861337,לכתביי אתרי בלוגיי כיתבו בגוגל בחפשאליהו 0508861337 היש לך המלצות אנושיות על  עוד ומומחה מהימנים  נשלח מה-iPhone שלי

27/12/2012 | 14:08 | מאת: שירלי

שלום עברתי אתמול מקרה לא נעים כשהלכתי ברחוב הייתי בדרכי הביתה בשעות הצהרים אדם חטף מידי את הטלפון הנייד נורא נבהלתי ורעדתי והתחלתי לצעוק ואדם ששמע את צעקתי יצא מביתו והתחיל לרדוף אחרי השודד שהניח בסוף את הנייד על הרצפה ונמלט מן המקום בסופו של דבר זה נגמר בסדר אני לא נפגעתי פיזית וגם הטלפון הנייד נמצא על הרצפה תקין אבל השודד נמלט אני בפחדים לצאת החוצה וחוששת מאוד שזה יקרה לי שוב מה עליי לעשות להתאושש מזה? בתודה שירלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירלי, במהלך חיינו אנחנו עוברים טראומות רבות, וביניהן תקיפות ותאונות ומחלות, ובדרך-כלל שבים לאיתננו לאחר תקופה של מנוחה או תמיכה של הסובבים אותנו. כל אחד מאתנו חווה את הטראומה באופן שונה, ולכן אינני יכול לדעת מה הרגישות שלך ועד כמה נפגעת. המשתתפים בפורום הזה חוו חוויות של התמודדות עם חרדת-מוות ועם מותם של אחרים, ואולי בעיניהם הפגיעה שלך אינה קשה, אך אם חווית בעבר טראומות קשות עשויה הטראומה הנוכחית להחמיר את הפגיעה. הדרך היעילה ביותר להתאושש היא לשוב לשיגרה, להימצא בסביבה המוכרת שלך, ולקבל את תמיכת הסובבים אותך. אם את חשה שהפגיעה קשה במיוחד, ומקשה עליך לשוב לשגרת חייך, כדאי לך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך לזהות את הפגיעה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי להיות יעיל במקרה כזה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

25/12/2012 | 22:47 | מאת: בת שרה

ב"ה שלום לדר' גרין ולחברי הפורום. האם דר'גרין מכיר מצב או גם חברי הפורום של מצד אחד אפאטיות ומצד שני תוקפנות?שכמובן אני משתדלת להסתיר.האם מישהו נתקל בכך? תודה מראש לדר' גרין ולכולם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בת שרה, כן. שני הסימפטומים אופייניים לפוסט-טראומה. פוסט-טראומה היא פגיעה קשה בתחושת הביטחון, והיא יוצרת מצב תמידי של חרדה קשה. האפתיה יוצרת תחושה של הגנה מפני הגירויים המאיימים, ולעומתה התוקפנות היא התגובה הטבעית במצב חרדה לכל גירוי מאיים. בברכה, ד"ר דרור גרין

24/12/2012 | 20:51 | מאת: אביעזר

ק א יזה טיפול מתאים להלם קרב?באגף השיקום אמרו שטיפול ץ ע עדנה פואה בחודש וחצי מרפא ב13 פגישוצ שהעוסית ממליצה על עדנה פועה ו30 מיליגרמ מירו עושה לי כאב ראש מה נכון?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביעזר, לצערי, אגף השיקום אינו מטפל בהלומי-הקרב. הלם-קרב אינו מחלה, ולכן אי-אפשר לרפא אותו. הלם-קרב הוא פגיעה קשה בתחושת הביטחון והאמון, שנרכשה בשנים רבות של ילדות. אפשר לדמות הלם-קרב לכריתה של איבר בגוף. לא ניתן לגדל מחדש יד שנקטעה, אבל אפשר ללמוד לחיות עם יד אחת או עם פרוטזה. ניתן לבנות מחדש את תחושת הביטחון, אך זה תהליך איטי וארוך, ולא 'טיפול'. היומרה 'לטפל' בהלם-קרב ב-13 פגישות מופרכת. אפילו עדנה פואה עצמה כתבה במאמרים שפרסמה שאין לה ניסיון רב בעבודה עם הלומי-הקרב, ועדיין אי-אפשר להסיק ממנו מסקנות. חבל שמי שפועל בשמה מצהיר הצהרות חסרות אחריות. יתכן שהגישה של עדנה פואה מסייעת בהתמודדות עם סימפטומים מסוימים, אך איננה משחזרת את מה שנפגע. הגישה היעילה ביותר היא הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, שמאפשר ללמוד להתמודד טוב יותר עם תופעות שונות הקשורות בהלם-קרב. אני פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שהיא דרך-חיים המאפשרת לי, ולאחרים אתם עבדתי, להתמודד ביעילות עם הטראומה ולחיות חיים מלאים ומאושרים. כתבתי על כך בספר 'אימון רגשי'. למידע נוסף תוכל לכתוב אלי: drorgreen@gmail.com. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

24/12/2012 | 21:43 | מאת: אביעזר

אני לא ביקשתי ביגלל אמרה 13 בכמה פגישות שהיא ועוד 4 מטפלים מומחים בעדנה פועה ו שאני אמרתי אולי לא כי פחדתי שזה מחזיר לי את הטראומה אני יכתוב לך במיכתב אביעזר

26/02/2013 | 23:17 | מאת: הלום מחומת מגן PTSD

שלום רב דר דרור. היום הייתי בפגישה אצל הפסיכיאטר שמטפל בי כבר 5 שנים. עם כדורים. ויפאקס,זודרום, וואבן. הוא הציע לי היום לנסות את השיטה של החשיפה לאירוע שכוללת הקלטה שלי של האירוע ולשמוע אותו שוב ושוב ובנוסף להתחיל לעבוד על הדברים שאני נמנע מלעשות בחיים לצאת למקומות הומים. תכנון עתיד וכו. הוא לא הציע את השיטה הקוגניטיבית התנהגותית. יש לי 20 אחזי נכות על הלם קרב. אני היום בן 30 ללא עבודה וללא תואר ראשון. רציתי לדעת מדוע אתה לא מעודד את שיטת החשיפה הזו. נ.ב ראיתי כתבה בערוץ 1 על דר עדנה שפיתחה שתיטה והיא אמרה שם שהיא עובדת בארהב עם לוחמים שחווים PTSD.

ptsd קל מגיב טוב לחשיפה ממושכת.  במצבים קשים הטיפול לא אפקטיבי ויש למצוא חלופה מתאימה.

תודה, סינטיה, אינני יודע מה הכוונה בפוסט-טראומה קלה, ואשמח לשמוע איך בדיוק משפיע הטיפול בחשיפה ממושכת. רק מעטים מודעים להלם-הקרב ופונים לטיפול מיד לאחר הפגיעה, ולכן בדרך-כלל הפגיעה הפוסט-טראומטית מתגלה כשהיא קשה. בברכה, ד"ר דרור גרין

אין חס להרגיש אשם,לא חס כל רגש,,,,שאינו רלוונטי לכל פציעה,הלום קרב נכון נדע הינה גדיעה נפשית,נכון נדע אין לפסיכי פסיכו דעת תובנה במהות הנפש לא כל שכן גדיעתה בפציעה,הנפש הינה עמוד וחוט השידרה לחיינו,תהליך ההכרה שאנו הלוחמים הלומי קרב,הינו תהליך עמוק מורכב ממושך,נראה לי שהסיבה העיקרית המאפיין האישיותי בנפש כל בריה,של הדחקה הכחשה הכרה שאכן אנוכי פצוע נפשית נוסף לפציעותיי הפיזיולוגיות,אנוכי לוחם ומפקד עם פציעות רב מערכתיות נפשיות וגופניות מפעילות מבצעיות מלח ישר,לכשה נפצעתי לא אחת,הסתלקתי מביהח לשדות הקרב,לחבריי הלוחמים להמשך קרבות,נכון שאנו הלומי הקרבות ניצור קבוצות טיפול הבראה,אנוכי זמין ב 0508861337 וו נכון לכל שיתוף

29/01/2013 | 12:39 | מאת: אליהו לוחם ומפקד פסיכותרפיסט מהימן יח

הרשמה,שיתוף הפריה העצמה הארה אנוכי אליהו,הלום קרב מפעילות מבצעית,מלח ישר שלא מפציעה אחת,גם נפשיות שהינן גדיעות הנפש,היש מפלצתי מגדיעה,ות נפשיות,לי גם חבלות לבביות וגופניות,נכון אנוכי לרשום בנושא,בנפש חפצה ובלב טהור,אנוכי לוחם ומפקד שנפצע רב פציעות במלח ישר,פסיכותרפיסט הוליסטי,זמין ב 0508861337,לכתביי אתרי בלוגיי כיתבו בגוגל בחפשאליהו 0508861337 היש לך המלצות אנושיות על  עוד ומומחה מהימנים  נשלח מה-iPhone שלי

26/12/2013 | 22:41 | מאת: מתן לוי

קשה להאמין שפעם אחת של הלם קרב הורסת את כל מה שנבנה בילדות. הלם קרב זה סוג של עצירה שמי שלווה את הטראומה נשאר באותה נקודה ולא ממשיך הלאה. בשיטת טאט עובדים בדיוק על נקודת העצירה הזאת ואז מתאפשרת צמיחה הלאה ובתקדמות מה שקרה הופך להיות נחלת העבר. הזיכרון שעד עכשיו היה רגשי הופך להיות שכלי בלבד. סדרת כלל אחרי חמש טיפולים בשיטה כבר הגל משתחרר. תמיד שמח להיות לעזר מתן לוי מטפלtat מוסמך 0523262297

17/12/2012 | 21:18 | מאת: עלמה

שלום לפני 37 שנה בערך עברתי תאונת דרכים קשה ביותר, פגיעת ראש קשה, ממנה יצאתי עם פגיעות מסויימות המשפיעות על הגוף, לפני בערך 6 שנים הבנתי בכלל שמדובר בפוסט טראומה עקב התאונה הטראומטית שעברת, השאלה שלי היא למה אי אפשר להגיד בעצם 'מה שהיה מת, עכשיו אני במקום אחר? למה החלומות בהקיץ שלי היו קשורים לזה? איך מבריאים מזה, או לפחות מונעים את המחשבות הקשורות לזה? אשמח לקבל תשובות עלמה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עלמה, אפשר להגיד "מה שהיה מת, עכשיו אני במקום אחר". האם זה יעזור? לא ממש. הפגיעה הטראומטית דומה לקטיעת יד או רגל. זו פגיעה קשה ביותר בתחושת הביטחון, שבלעדיה קשה מאוד לחיות בעולם. בני-אדם רוכשים את תחושת הביטחון בילדותם, בשנים רבות של תמיכה ולימוד, וכל זה מתרסק ברגע אחד של פגיעה טראומטית. כפי שניתן לחיות ללא יד או רגל, ניתן גם לשקם את תחושת הביטחון, אך זה תהליך ארוך הדורש עבודה יומיומית, ותמיכה של הסביבה הקרובה. אפשר להתמודד עם זה באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. אני פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי' להתמודדות עם טראומה, ואם תרצי פרטים תוכלי לכתוב אלי: drorgreen@gmail.com בברכה, ד"ר דרור גרין

11/12/2012 | 22:58 | מאת: עומר

שלום רב, לאחר שירותי בצבא ביחידה מסויימת בה עברתי לא מעט, בנוסף לזה שראיתי את הראש של חבר שלי מתפוצץ ממכונת כביסה שזרקו עליו מקומה שלישית. לאחר שירותי הצבאי עבדתי תקופה בחו"ל ועשיתי כל מיני מבצעים מסוימים גם עם מראות לא קלים ומחשבות לא פשוטות בכלל, לצערי אני לא יכול לספר בדיוק מה ראיתי או מה עבר לי בראש באותה תקופה או עדיין, אז אני מקווה שלמרות כל החשאיות תהיה עזרה.... בתקופה האחרונה הייתי במילואים שם ושוב הסיוטים חזרו לאחר תקופה של כמה חודשים שלא היו לי סיוטים, הסיוטים חוזרים לי זה משפיע עלי בחיי היום יום כל מיני אנשים שסובבים אותי, משפיע עלי בחיי היומיום עם אשתי, משפיע עלי כמעט על כל דבר ובעיקר בשינה, אני מוצא את עצמי ישן לילה אחד בשבוע כמו שצריך. מה עושים? והאם יש פתרון? תודה רבה. אגב אני די צעיר עוד מעט בן 25

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עומר, לצערי, ככל שחולפות השנים הסימפטומים הפוסט-טראומטיים הולכים ומתחזקים, והקושי גדל. הטראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה שניתן להתמודד אתה וללמוד לחיות אתה בשלום. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עשוי לספק לך כלים להתמודדות כזו. כדאי מאוד לשתף את אשתך בתהליך, משום שהתמיכה שלה חשובה יותר מכל טיפול. אני מבין שקשה לך לכתוב כאן על הדברים, ואתה יכול לכתוב לי אישית: drorgreen@gmail.com בהצלחה, ד"ר דרור גרין

09/12/2012 | 22:23 | מאת: רופא

אני רופא גדודי. ביחידתי חייל הסובל מתסמיני פוסט טראומה לאחר מבצע עמוד ענן. מברש בדחיפות מידע להיכן להפנות לטיפול דחוף

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, היחידה לתגובות קרב בתל-השומר מטפלת בהלומי-קרב, חיילי מילואים. ככל הידוע לי, איש לא מטפל בחיילי הסדיר, ועליך להפנות את החייל לקב"ן. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

02/12/2012 | 23:43 | מאת: ליאורה

חברתי ואני עורכות מחקר בנושא- הורים פגועי נפש. והיינו שמחות לדעת אם מישהו/י מכם היה מוכן לעזור לנו ולהשתתף (מדובר במילוי שאלונים...) אם את/ה מוכן שלח/י מייל ל- liorayad@walla.com תודה רבה מראש! ושיהיה אחלה של שבוע :) ליאורה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ליאורה, נדמה לי שהגעת לפורום הלא-נכון. הלומי-קרב אינם חולי-נפש או פגועי-נפש, אלא פצועים קשה ביכולת שלהם לבטוח בעולם בו הם חיים (ובמוסדות ששלחו אותם למלחמה). לא מדובר בניסוח סמנטי, אלא בהבדל משמעותי בין חולי-נפש לבין נפגעי טראומה, ולכן החליטה גם הכנסת לחוקק חוק הקובע שהלומי-קרב אינם חולי-נפש. אני מאחל לכן הצלחה במחקר, ד"ר דרור גרין

26/11/2012 | 22:47 | מאת: שרון

שלום לדרור מנסה לשלוח לך מייל, אך הוא אינו מעודכן אשמח למייל עדכני תודה רבה

שלום שרון, זו כתובת האימייל שלי: drorgreen@gmail.com בברכה, ד"ר דרור גרין

אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הלם-קרב בפייסבוק, המיועדת ליצור רשת תמיכה הדדית של הלומי-קרב, שתחליף את הטיפול הכושל של אגף השיקום. http://www.facebook.com/groups/HELEMKRAV/ בברכה, ד"ר דרור גרין

21/11/2012 | 07:14 | מאת: adi

היי, אני בת 40, ידוע על סכיזופרניה ועל וילסון. אתמול בשעות הצהריים הייתי בבית, הטלויזיה הייתה סגורה, אבל מה שקרה הוא ששמעתי משהו שדומה לאזעקה. לא שמעתי אנשים יוצאים לכיוון חדר המדרגות. לציין שאני גרה במרכז וממשיכה בשגרת החיים הרגילה. הייתי בקשר עם אנשי הצוות השיקומי שלי. הם יזמו את הקשר. האם זה נורמלי או שאני צריכה להיות בקשר עם הד"ר? עדי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עדי, כן, זה לגמרי נורמלי בזמן מלחמה לשמוע משהו שדומה לאזעקה, גם כשאין אזעקה. אינני מכיר את מצבך הרפואי, ולכן אינני יכול לייעץ לך באופן אישי בנוגע לאירוע הזה. יום טוב, ד"ר דרור גרין

21/11/2012 | 05:22 | מאת: ללא שם

דרור שלום! רציתי לדעת האם ישנה השפעת הלם הקרב על דפוס התנהגותו של ילד בן להלום קרב,האם יכול להיות שההשפעה מתבטאת במופנמות יתר,חלומות בהקיץ,חרדות מפני אנשים,צעקות וממצבי לחץ? והאם תקופה קשה זו של מלחמה נגד חמאס יכולה לעורר תסמינים אלה. אודה לך מאוד אם תוכל לענות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, לצערי, ילדיהם של הלומי-קרב ונפגעי טראומה סובלים לעתים קרובות מסימפטומים פוסט-טראומטיים, בעיקר כאשר הלום-הקרב לא זוכה לטיפול או לסיוע. אין ספק שבתקופות של מלחמה או אירועי טרור או אווירה לחוצה הסימפטומים מתחזקים. חשוב ביותר להיות קשובים לתגובות הילדים, לשתף אותם במש שקורה, להרחיק אותם מעודף גירויים תקשורתיים (טלוויזיות פתוחות, מחשבים, שיחות על מלחמה) ובעיקר להעניק להם תחושת ביטחון בכל דרך אפשרית (הרבה אהבה שיש לה גם ביטוי גופני). בהצלחה, ד"ר דרור גרין

18/11/2012 | 11:05 | מאת: מיטל

חבר קיבל צו שמונה וסובל מתסמיני פוסט טראומתיים .המפקד התקשר והכריח אותו להגיע ,למי הוא יכול לפנות על מנת לא להגיע?כשקיבל את הטלפון עם ההודעה להתייצבות כמעט וקיבל התקף חרדה .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיטל, אם חברך אינו מוכר כהלום-קרב, הוא חייב להתייצב ולבקש מיד הפניה לרופא/קב"ן/פסיכיאטר. אם מצבו קשה במיוחד, הוא יכול להופיע במשרדי קצין העיר באזור מגוריו, ולבקש שם הפניה לרופא ולבקש שחרור. אם המצב קשה עוד יותר, הוא יכול לפנות ישירות לרופא המתאים בקופת-חולים או בבית-חולים, ולבקש עזרה, ולשמור את כל האישורים כדי להציג אותם בפני שלטונות הצבא. בכל מקרה כדאי מאוד לחברך לפנות לעזרה מקצועית, משום שהסימפטומים הפוסט-טראומטיים לא ייעלמו מעצמם, אלא ילכו ויחמירו עם השנים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין