פורום טראומה והלם-קרב

10035 הודעות
2266 תשובות מומחה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב

אין לפנות טלפונית למנהל הפורום. כל תלונה או בקשה למחיקה תעבור דרך מערכת דוקטורס בלבד. editor@doctors.co.il
28/03/2016 | 21:01 | מאת: איילה

לפני כחודש, בני, בן ה 6, קיבל מכה בראש והיתה לו נפיחות שעד עתה לא ירדה לגמרי. הבעיה היא שבנוסף לנפיחות, שיערו נשר באזור המכה. האם זה נורמלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילה, הפורום שלנו מיועד להלומי-קרב. בנוגע למכה שבנך קיבל, אני מציע שתפני לרופא מומחה, לאחר שתתייעצי עם רופא-המשפחה. אל תסתפקי בעצה באינטרנט. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

22/03/2016 | 13:54 | מאת: מורן הורוביץ

אנשים יקרים, במסגרת לימודי לתואר ראשון אני עורכת מחקר בנושא הלם קרב. אנא עזרו לי לסיים את התואר הראשון ובעיקר עזרו לי לחקור את הנושא החשוב והמעניין הזה!!! אז... אם אתם עצמכם או שאתם מכירים אנשים שלקו בהלם קרב עקב שירותם הצבאי, ולא משנה מאיזו שנה (בין אם מאובחנים ובין אם לאו), אנא מכם כנסו ללינק הבא והשיבו לי על השאלון הקצר שלי, באמת כמה דק'.. וכמובן אנונימי!!! מאוד יעזור לי אם תשתפו רק לאנשים בעלי הלם קרב (מאובחנים או לא מאובחנים) תודה רבה לעוזרים ולמשיבים, הנה הלינק: https://newqtrial2015az1.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9X0Le8ntBpbvL1j

08/03/2016 | 15:25 | מאת: ניצן סטודנטית

שלום לכולם, קוראים לי ניצן ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת תל חי. אני בשנה האחרונה ללימודים האקדמאים. אני נמצאת במסלול ייחודי בשם "פרקטיקה למען שינוי מדיניות" שמטרתו לחולל שינוי במדיניות חברתית. במסגרת המסלול אני ועוד ארבעה חברים (שגם במסלול) החלטנו לעשות את סמינר המחקר שלנו בנושא החסמים בהגשת התביעה לביטוח לאומי בקרב נפגעי תגובת קרב. המחקר רלוונטי לאלו אשר תבעו את ביטוח לאומי ואושרה להם התביעה, לאלו שתבעו ולא אושרה ולאלו שעדיין לא תבעו כלל. המחקר הינו מחקר מיוחד, אשר עושה את המחקר ביחד עם הלקוחות ולא עליהם, בכדי לשמוע את קולכם ולהבין אם קיימת בעייתיות בנושא ולנסות לתקנה. ומכאן- אני פונה אליכם בבקשה, אם הנכם נפגעי תגובת קרב אשר עברו חוויה חיובית/ שלילית בתביעה מול ביטוח לאומי- נשמח שתשתתפו איתנו ותעזרו לנו להבין את הנושא ביחד לעומקו! כמובן שנשמור על הפרטיות שלכם לאורך כל התהליך ובכלל להבין שכולנו ביחד רוצים מציאות יותר טובה! אם אתם מעוניינים אשמח לשמוע מכם במייל ואחזור אליכם וכל דרך שתירצו! תודה על ההקשבה ניצן שפילברג

שלום ניצן, הפורום שלנו מיועד בעיקר להלומי-קרב, ומטבע הדברים הם אינם מגישים תביעה לביטוח הלאומי אלא לאגף-השיקום במשרד הביטחון. גם כאן מדובר במסע משפיל ומייגע, שלעתים קרובות מחמיר מאוד את מצבם של נפגעי הטראומה. זו הסיבה שרבים נמנעים מהגשת תביעה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

08/03/2016 | 16:15 | מאת: ניצן סטודנטית

תודה רבה על התגובה, נשמח לשמוע גם מאנשים שתבעו את משרד הביטחון :)

ניצן אשמח ליצור איתך קשר, אשמח אם תוכלי לשלוח לי למייל את כתובת המייל שלך. תודה, עינת

02/03/2016 | 16:58 | מאת: רינת

כרגע אני בחוסר זוגיות לשם כך אני מרגישה דיכאון בעיקר בערב.שאין לי עם מי לצאת לבלות אני מרגישה חוסר תעסוקה.מה עושים כדי להתמודד עם הרגשת המועקה של חוסר זוגיות וחוסר תעסוקה בערב? אני ממש אשמח לתשובה.תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רינת, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב ונפגעי טראומה. אני משער שתקבלי תשובה בפורומים מתאימים יותר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

15/02/2016 | 08:31 | מאת: אמא

שלום רב אשתדל לכתוב את בעייתי עד כמה שאפשר מבלי לחשוף פרטים בני משרת במגב לאור המצב הקשה היום הוא היה נוכח באחד מניסיות פיגוע ואף מנע אותו והציל אותו ועוד 3 חברים בזכותו עירנותו. היה טקס קיבל תעודה ומשם הכל עצר , התעודה לא שווה הילד כבר לא אותו ילד וכבר לא בתפקיד לוחם גם 3 חבריו כבר לא לוחמים והאצבע מופנית פה לגורמים העוסקים בדבר קבנים קצינים ומפקדים . לחיילים שנהרגים נותנים תיכה למשפחות לחיילים שנפצעים נותנים תמיכה נפשית וכלכלית שלא ישמע לא נכון זה מגיע להם בהחלט שום דבר לא ירפא את הכאב של אובדן או פציעה שמשנה את חייך אבל אלה שלא נפצעו שמנעו בגופם פיגועים נשכחים ונזרקים שום תמיכה בפנייה לקבנית לא הוצע להם שיחות אלא דבר אחד פטור על סעיף נפשי הלום קרב הבן שלי ציין בפנייה שאין לו רצון לעזוב את הצבא אילו רק היו נותנים לו שיחות ומענה עם טיפול נכון היה חוזר לעצמו אתה נותן ילד בריא ומקבל ילד שונה לחלוטין איפה הצדק ? איפה כולם?? אנא תגובתכם לעיניין אמא כואבת

שלום לאמא המודאגת, הדאגה שלך מוצדקת, וגם המחאה שלך מוצדקת. לצערי, אינני יכול לעודד אותך. צה"ל אינו מטפל בנפגעי טראומה. אין לצהל אנשי מקצוע מתאימים, אין תוכנית תמיכה מסודרת ויש מדיניות סמויה המיועדת להעלים את הנושא מן הדיון הציבורי ככל האפשר. ישנה יחידה קטנה לטיפול בהלומי-קרב אנשי מילואים, אך זו רק מחווה סמלית שאינה מספקת את צרכי אלפי הנפגעים. מי שכן מתיימר לטפל בנפגעי טראומה הוא אגף-השיקום, המועל בתפקידו ולמעשה רק משפיל את נפגעי הטראומה ומחמיר את מצבם. מחוץ להלומי-הקרב, שאינם מאורגנים ומתקשים לעתים לצאת מביתם, לאיש אין אינטרס לסייע להם. אכן, אין צדק. אולי מחאה מאורגנת וגדולה של הורים תצליח לשנות במשהו את המצב. העזרה החשובה ביותר שניתן לתת לנפגעי הטראומה היא תמיכה משפחתית וחברתית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

חברים היקרים, במסגרת עבודת התזה שלי אני מחפש נבדקים אשר חוו או היו עדים לאירוע טראומטי וחשו מתח או חוסר נוחות כתוצאה מהאירוע. כל מה שצריך לעשות זה לענות על שאלון קצר וממוחשב בלינק המצורף (10 דקות). *אירוע טראומטי יכול להיות קרב צבאי, תאונה, אסון טבע, תקיפה מינית או שאינה מינית, מאסר, עינויים, או מחלה מסכנת חיים. המחקר נועד להעמיק את הידע בתחום החשוב הזה, דבר אשר יכול לתרום לשיפור הטיפולים המוצעים כיום בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). כניסה לשאלון- https://mta.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_cCKlonQhUkRBMXP השאלון הוא בעילום שם. לפרטים נוספים: Aviadraz.psy@gmail.com

30/01/2016 | 15:04 | מאת: תקווה

שלום רב, בעלי, בן 73, אמנם לא חווה הלם-קרב, אך חווה טראומה מסוג אחר ואני מקווה שתוכל לעזור. לפני כחדשיים בעלי רכן [כרע] לכיוון גלגל הרכב שלו לבדוק משהו, כשניסה להתרומם, הדבר עלה לו במאמץ ובקושי רב. כשבעלי הגיע הביתה הוא התקשה בהליכה ולאחר כל כמה צעדים הוא ממש התיישב על הרצפה [רגל אחת לא נשאה אותו]. מיד נסענו למיון בבי"ח, שם בעלי עבר בדיקות תפקודיות, CT גב וראש, ללא ממצא כלשהו. לאחר יומיים מצבו של בעלי השתפר והוא שוחרר. מאז הארוע נראה שחל שינוי בהתנהגותו. הוא מבולבל, עצוב, שתקן יותר....בחודש הבא הוא אמור לבצע MRI גב וראש. הייתי מבקשת את חוות-דעתך למצב וכיצד לנהוג. מודה לך מראש על תגובתך. תקווה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תקווה, הסימפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע מסיבות רבות, וכדאי מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע, גם בתחום הרגשי, שיוכלו לסייע לו. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרן, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב, והוא מתמקד בפוסט-טראומה ולא בשאלות הקשורות לטיפול נפשי. יש באתר הזה הרבה פורומים אחרים בהם תוכלי להיעזר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

25/12/2015 | 16:42 | מאת: נתן

אני סובל מפוסט טראומה של הלם קרב ,במסגרת הליך התביעה שלחו אותי למבחנים נוירופסיכולוגים , הראו לי כתמי רורשאך וכתמי דיו , אני לא יודע מה המשמעות של המבחנים האלו אבל לי אישית זה לא עורר חרדה או פאניקה או אסוציאצות כלשהן , סתם ציורים שנתתי להם פירוש , בויקיפדיה יש את הציור של המפלצת שזה כביכול אמור להפחיד את הנבדק ולי זה היה נראה כמו עוף ששחטו אותו ומוכרים בסופר , לא משהו מיוחד ולא הזיז לי ברגשות , מה זה אומר ? שלמעשה מבחן הרורשאך לא תקף לגביי ? שזה שטויות ?

לקריאה נוספת והעמקה

נתן יקר, הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים מתבססים על אמונות מיסטיות בקיומה של נפש, שאינן שונות מן האמונה באלוהים, אך אין להן כל בסיס מדעי, ולכן יש יותר מארבע-מאות גישות שונות לטיפול נפשי, שלכל אחת מהן מסקנות משלה וטקסים מיסטיים משלה, בדומה למבחן כתמי-הרורשך. אגף-השיקום עושה שימוש ציני בפסיכיאטרים המועלים בשבועת הרופא שלהם, והם משתמשים באבחונים הטקסיים ובטקסי אבחון שונים כדי למנוע ממך את זכויותיך. המטרה של האבחונים אינה לסייע לך אלא להעמיד פנים שיש להם צידוק 'רפואי' ומשפטי לא לקבל את התביעה שלך. לצערי, בתי-המשפט בישראל תומכים כמעט תמיד באגף השיקום, ולכן אין טעם לבזבז זמן בהליכי התביעה ובניסיון לערער עליהם. מניסיוני האישי כהלום-קרב ומהיכרותי עם הלומי-קרב רבים, תהליך ההכרה המשפיל של אגף השיקום פוגע מאוד ועלול להחריף את הטראומה. אני אינני ממליץ על התהליך הזה. כדאי הרבה יותר להשקיע את הזמן והמשאבים בשיקום הביטחון האישי באמצעות עבודה גופנית, עבודה יצירתית ובעיקר בתמיכת המשפחה או הסביבה הקרובה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

הפאנטום הפציץ מגובה 0, פיזר מיצרר משמאלי ומימיני, עפתי מההדף, לא יודע מה מי ולמה, חי בחו"ל מחפש תשובות כבר 30 שנים Avi .K

שלום א.ק., בסוף מלחמת יום-הכיפורים השתתפתי בניסוי הירי הראשון של פצצות המצרר, וראיתי את הגיהינום הזה במו עיני (מרחוק). איזה תשובות אתה מחפש? שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

22/11/2015 | 13:01 | מאת: נועה

שלום שמי נועה, מעוניינת להמליץ על שיטה מופלאה שכל בסיסה רוגע והנא ושלווה, הפגת מתחים, הרפיית שרירים- הקלה על שינה יכול לסייע כל כך להלומי קרב אשמח לתת פרטים 050-4269694 אם אני והקרובים אלי נעזרו רבות- למה שגם את לא תכירו אל תהססו צרו קשר נועה

פתחתי קבוצה לנפגעי פוסט טראומה ptsd בפייסבוק שבה אפשר לדבר לשתף לתמוך ולהיתמך הקבוצה הינה סגורה ולא סודית אך עם הקפדה וסינון קשוח על מנת לתת פרטיות לחברי הקבוצה. להפרעה כזאת משמעותית וחשובה חשוב לתת מקום.. מי שמעוניין להצטרף הנה הקישור לקבוצה: https://www.facebook.com/groups/1631309093804409/

שם הקבוצה הוא מחלקת פוסט טראומה(לוחמי הptsd) למי שרוצה לחפש בפייסבוק

פניתי לפסיכולוגים שלא סייעו, לקחתי תרופות שהחמירו את המצב. כל הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי רק עורר בי זעם שהמצב שלי לא נלקח ברצינות. המטפלים היו יותר בעניין של הכחשה אחרי כל התוקפנות והעוינות שחוויתי בחוץ כי חשבו שזה ממש יעזור לי. ובכן, זה רק עשה ההפך והרגשתי יותר מבודדת. אין לי תמיכה מבית ולא מבחוץ וכל יום הוא גיהנום. הייתי מעוניינת לפגוש עוד אנשים המתמודדים עם בעיות ויזואליות קשות כמו נפגעי כוויות ולחלוק איתם חוויות משותפות על מנת להקל. אבל לא מצאתי פורומי תמיכה בנושא, רק עצות קונקרטיות לנפגעים שאין לי מושג מה רמת הפגיעה שלהם ומה הם עוברים באמת. מה ניתן לעשות?

14/09/2015 | 13:42 | מאת: ללא שם מחבר

שלום.קיבלתי הודעה שמפסיקים לי את הטיפול בגלל שהוא לא עוזר.םסיכולוגית לשעה בשבוע.עכשיו אני בבעיה אם לתבוע בבית משפט טיפול שמגיע לי על ההלם קרב. המליצו לי לא לנדנד שאחר כך ידפקו אותי בדברים אחרים הפניות וחמי מרפא. אני לא יודע אם להתעקש על הטיפול הפסיכולוגי ומתחיל להשכנע שאולי באמת זה לא באמת עזר, רוצה לשמוע דיעה של מי שהיה במצבי.מה הפיתרון. לותר או להתעקש? העורך דין וגם אשתו אמרו שכדאי לתבוע אבל זה יעלה לי עוד כסף שאין לי.מה ההמלצה למי שמכיר את נמצב. כ

לקריאה נוספת והעמקה

מצער אותי לשמוע על הפסקת הטיפול, אבל אינני מופתע. אגף השיקום אינו 'מטפל' בהלומי-הקרב אלא מחמיר את הפגיעה בהם (גם אני הלום-קרב) באמצעות הזנחה של הפקידים, הערמת מכשולים בירוקרטיים וחוסר הבנה הגובל בפשע של ממש. אגף השיקום מתייחס להלומי-הקרב כאל חולי-נפש, בניגוד לחוק, ובמקום לספק להם ולבני משפחותיהם תמיכה שתאפשר להם לשוב למעגל הקהילתי והתעסוקתי פוגע בכל אפשרות של שיקום. לצערי, לפקידי אגף השיקום כוח פוליטי רב ולכן אין סיכוי שהמצב ישתנה. אינני ממליץ לאיש לבקש הכרה על-ידי אגף השיקום, משום שזה תהליך משפיל ופוגע המחמיר את הפגיעה בהלומי-הקרב. שנה טובה, ד"ר דרור גרין

20/09/2015 | 02:15 | מאת: עוברת אורח

אפשר לומר בבחינת קורע את הלב.

מה אמור לעשות חייל שנפגע נפשית בקרב? אם אתה לא ממליץ לאיש לבקש הכרה על ידי אגף השיקום מה אתה כן מציע לחיל שנפגע נפשית ?? לטפל בעצמו לבד? בלי עזרת האגף? נשמע לא מחובר למציאות ורחפני, גם קצת חסר אחריות. קח בחשבון שאם הוא לא מוכר על ידי אגף השיקום גם בעמותות החיצוניות כגון אתגרים, אחים לחיים וכדומה ימנעו ממנו עזרה כלשהי והשתתפות בפעילויות. ההכרה בפגיעה חשובה לשיקום ואין לה עדיין תחליף. אם אתה מכיר תחליף יעיל יותר לאגף השיקום הצע אותו, אבל להמליץ לא לתבוע זה שוב - לדעתי חסר אחריות ותלוש מהמציאות. אגב, אתה עצמך תבעת את אגף השיקום? :(

מה אמור לעשות חייל שנפגע נפשית בקרב? אם אתה לא ממליץ לאיש לבקש הכרה על ידי אגף השיקום מה אתה כן מציע לחיל שנפגע נפשית ?? לטפל בעצמו לבד? בלי עזרת האגף? נשמע לא מחובר למציאות ורחפני, גם קצת חסר אחריות. קח בחשבון שאם הוא לא מוכר על ידי אגף השיקום גם בעמותות החיצוניות כגון אתגרים, אחים לחיים וכדומה ימנעו ממנו עזרה כלשהי והשתתפות בפעילויות. ההכרה בפגיעה חשובה לשיקום ואין לה עדיין תחליף. אם אתה מכיר תחליף יעיל יותר לאגף השיקום הצע אותו, אבל להמליץ לא לתבוע זה שוב - לדעתי חסר אחריות ותלוש מהמציאות. אגב, אתה עצמך תבעת את אגף השיקום? :(

30/08/2015 | 18:10 | מאת: אנה

שלום.. אובחנתי בהלם קרב מיד לאחר מבצע "עמוד ענן" כאשר הייתי קב"צית של אוגדת מילואים ברצועת עזה. נמצאת בטיפול ללא שינוי משמעותי במצב. מחפשת קבוצת תמיכה מכל סוג שהוא... אנשים עם הלם קרב שמבינים מה עובר עלי. תודה לעונים. אנה 054-5863902

את מוזמנת לקבוצה תמיכה בפייסבוק שזה עתה נפתחה : https://www.facebook.com/groups/1631309093804409/

15/08/2015 | 23:29 | מאת: גיא

שלום, שמי גיא ואני סובל מפוסט טראומה מורכבת כבר 15 שנים. בעקבות שרותי כקצין בצה"ל. אני מטופל כיום פסטיאטרית. ומלווה בטיפול כזה או אחר לאורך שנים. בגדול משימת חיי היא להיפטר מהדבר הזה קודם כל. להיות בריא. הייתי מאושפז בכפר איזון פעמיים ופעם אחת בשלוותא לאורך השנים. ניסיתי המון דברים. הגעתי לקצוות, חומרים שונים (עם מרשם רופא וגם בלי מרשם) התרופות מהדוקטור עוזרות. מביאות אותי למצב תפקודי רחוק ממושלם. בטח לא בריא. נסיונות אחרים שלי, ללא מרשם רופא פתחו את סקרנותי ותקוותי לגבי מציאת תרופה חדשה. כיום אני אבא לילד ועובד שכיר בחברה והמחלה שלי מאד מפריעה לי לתפקד (ואני אומר תודה על זה שאני בכלל מתפקד. זה לא ברור מאיליו) שמעתי על המחקר באמצעות MDMA. ויש לי תחושה וסקרנות לגבי זה. אני מעוניין להצטרף לניסוי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גיא, אני מבין את הרצון לסלק את הטראומה או לחפש לה תרופה. אבל הלם-קרב (פוסט-טראומה) אינו מחלה, אלא דומה יותר לקטיעת איבר מן הגוף. זו קטיעה של תחושת הביטחון, הנרכשת במשך שנים רבות. אין-צורך 'לרפא' את הטראומה, אלא ללמוד לחיות איתה, ולשקם את המיומנויות הרגשיות שנפגעו. גם אני הלום-קרב, וגישת 'האימון הרגשי' שפיתחתי אינה 'טיפול' אלא דרך-חיים פשוטה ויעילה, המאפשרת לי להתמודד עם שאריות הטראומה (התקפי חרדה, למשל) ללא תרופות ו'טיפולים'. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

22/03/2016 | 14:12 | מאת: מורן הורוביץ

היי גיא, מה שלומך? אני מורן, סטודנטית למדעי ההתנהגות במכללת תל חי, עורכת מחקר בנושא הלם קרב, על מנת להזדהות במאבק שלכם מול רשויות הרווחה ומשרד הביטחון שלא תומכים בכם כפי שהם אמורים. אשמח אם תוכל להיכנס בזמנך הפנוי ללינק המצורף ולהשיב על השאלון - הוא קצר וייקח כ- 5 דקות.. תודה לך מראש ומכל הלב :) https://newqtrial2015az1.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9X0Le8ntBpbvL1j

14/08/2015 | 17:25 | מאת: אני

שלום, לפני כ-3.5 שנים בערך, עברתי תאונת דרכים, שממנה יצאתי בסדר גמור. שבועיים לאחר מכן, התחילו לי בחילות חזקות, אך לא קישרתי את זה לתאונה. כשהבחילות לא עברו, התחלתי סדרת בדיקות, אך כלום לא נמצא ואז התחלתי ללכת להמון רופאים ובדיקות למשך זמן מאוד רב, ועדיין כלום לא נמצא, במהלך התקופה הזאת ככל שהזמן עבר דאגתי יותר ונלחצתי יותר שלא מוצאים כלום, הבחילות התחזקו, פחדתי עוד יותר, רזיתי מאוד, הייתי עצוב מזה, הלכתי פחות לבית ספר, פחות נפגשתי עם חברים ומשפחה, הייתי המון בבית, ורק נוצר מעגל כזה שהלך והתעצם. זה היה תקופה של בערך שנה וחצי. בהתחלה המחשבות עוד היו מאוד חיוביות, והראש שלי הסתכל על המציאות והאמין שיהיה טוב, ולאט לאט המחשבות הפכו ליותר פסימיות ויותר פחדים וכו וכו, וזה התחיל בהדרגה עד שבתקופות הממש קשות המחשבות ממש השתלטו עליי וזה מבחינתי היה המציאות. כל הקשב כמעט הלך אל המחשבות האלה, וכמעט כלום ממנו למציאות עצמה. וזה אני חושב יצר תחושה של ניתוק ביני לבין המציאות. אחרי המון זמן הלכתי לפסיכולוג שאמר שהתאונה כנראה גרמה להרבה לחץ שהיה צבור אצלי לצאת החוצה דרך הבחילות. ובאמת התחלתי לחזור לאכול כמו שצריך. מאז התקופה הזאת, המון דברים השתפרו, אבל אני מרגיש שהתקופה הארוכה הזאת יצרה אצלי טראומה גדולה ממה שעברתי בה,הרבה מחשבות שליליות אולי מתוך הגנה אולי מתוך הרגל, וזה דפוס שהלך וחזר על עצמו והלך והתעצם ולזה הראש שלי התרגל. ככה שגם הקשב הופנה למחשבות האלה, והפך אותן למציאות וגרם להכל לראות הרבה יותר קיצוני ממה שהוא באמת. זה מה שיוצר את התחושת ניתוק, ומאמץ מהגוף המון משאבים וריכוז. ככה שכל דבר קטן יכול לגרום לעומס על המערכת. אני מרגיש היום הרבה פעמים ניתוק ממה שקורה כאן ועכשיו כי אני מרגיש שהמחשבות שלי בורחות לתקופה הלא טובה שהייתה, שזה עדיין יושב עליי כזה, מזהיר אותי, מפריע לי, מרגיש שזה מעייף אותי, שאני לא מרוכז, שהגוף תפוס בגלל זה. ומרגיש שמה שצריך לגרום זה ליצור מעגל חדש של מחשבות חיוביות, והעברת הקשב למציאות החיצונית ולא למחשבות, מה שיפתור את הבעיה של המחשבות והרעש בראש וככה יעלים את דפוסי המחשבה שנוצרו, וככה הכל יפתר. השאלה שלי אם מה שאני אומר פה הגיוני, ואיך ניתן להעביר את הקשב שוב אל מה שקורה בחוץ במציאות ולא למחשבות בראש? תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, כל תאונה יוצרת טראומה, ויש דרכים רבות להתמודד איתה. מחשבות אינן יוצרות שינוי רגשי, והדרך לשינוי היא בעשיה ובפעילות. אם קשה לך לעשות זאת בכוחות עצמך, תוכל להיעזר בטיפול התנהגותי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

15/08/2015 | 19:19 | מאת: אני

השאלה מה אני צריל לעשות בכוחות עצמי ? לאן לכוון ?

28/07/2015 | 00:22 | מאת: מאת דליה מזורי

במחקר משותף של צה"ל וצבא ארה"ב פותח טיפול ממוחשב להקלה על תסמיני הפרעת דחק פוסט טראומתית. 40 חיילים ישראלים ואמריקאים שהשתתפו בניסוי הראו שיפור או החלימו לחלוטין טיפול ממוחשב במקום טיפול פסיכולוגי ארוך יכול להקל משמעותית על הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) של חיילים ונפגעי תאונות דרכים, כך עולה ממחקר משותף של צה"ל, צבא ארצות הברית והמכונים הלאומיים לבריאות (NIH). ראש בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, פרופ' יאיר בר-חיים, שעמד בראש צוות החוקרים הסביר כי תסמונת דחק פוסט-טראומטית או PTSD היא הגדרה שמאגדת אוסף רחב של התנהגויות. למשל, דריכות ועוררות יתר, הימנעות מאיומים וחוויה מחודשת ולא נשלטת של הטראומה. "אנחנו הצלחנו לזהות גורם ספציפי: זיהינו שלסובלים מ-PTSD יש תנודתיות לא תקינה במערכת ניטור האיומים בסביבה", הסביר בר-חיים. לדבריו, מערכת ניטור האיומים בסביבה היא מערכת קוגניטיבית של קשב כלפי איומים, והיא פעילה אצל כל אדם בריא. כך, למשל, כשאנחנו הולכים ברחוב, חלק מהקשב שלנו תמיד מופנה כלפי איומים אפשריים – פרצופים מאיימים, תנועות חדות, מכוניות שמתקרבות אלינו במהירות. אך אצל הסובלים מ-PTSD, תנודתיות "הרדאר" הפנימי הזה הופכת פרועה ולא פרופורציונלית לאיומים. "הציקה לי המחשבה שרווחה בעולם המחקר לגבי קשב לאיומים, כאילו מדובר במערכת מקובעת. הנחתי שמערכת שצריכה להגיב לאיומים בסביבה צריכה להיות גמישה, הרי כולנו עורכים הערכות מצב כל הזמן. אנחנו צריכים להגיב בזמן אמת לדפיקות, לרעשים, לצווחות, לפרצופים, ואין דין ישיבה במשרד כדין נהיגה במכונית או הסתערות בקרב", הוסיף בר-חיים. לכן פיתח, יחד עם דוקטורנט שלו, רני אבנד, אומדן שעוקב אחר תנודות המערכת הזאת "אונליין". הפיתוח המתמטי-חישובי ארך זמן רב, אבל בסופו של התהליך היה בידם כלי מדידה יעיל, שאפשר להם לחזור למספר גדול של מחקרים קודמים ולחשב מהנתונים הקיימים את השפעת מערכת ניטור האיומים על הסימפטומים של ההפרעה. במחקרם החדש, פרופ' בר-חיים וצוותו פיתחו אימון ממוחשב שתפקידו לאזן מחדש את המערכת הקוגניטיבית של הסובלים מפוסט-טראומה. "חשוב להבין ש-PTSD בא לידי ביטוי בכל ספקטרום ההתנהגות האנושית: רגשית, התנהגותית, פיזית. השאלה המעניינת היא, אם יש מנגנון שעומד בבסיס רבים מהשינויים האלה, גורם בסיסי במוח האדם. אנחנו הראינו שחוסר יציבות במערכת ניטור האיומים קשורה בעוצמת הסימפטומים של PTSD. וברגע שהצלחנו למדוד את ההטיה הזאת במדויק, חשבנו שאפשר יהיה לנסות ולנרמל את המערכת חזרה – וכך גם להקל את הסימפטומים הכלליים של PTSD". טיפול ממוחשב ואפקטיבי הניסויים הקליניים נערכו ביחידה לתגובות קרב של חיל הרפואה ובמקביל באומהה, נברסקה, עם וטרנים ששבו משדה הקרב באפגניסטן. בכל אחד מהניסויים השתתפו כ-40 חיילים שפיתחו PTSD לאחר השתתפותם בלחימה. במחקר האמריקאי השתמשו בפרצופים מאיימים ובישראלי במילים מאיימות, אבל התוצאות היו זהות ומפתיעות לטובה. "החיילים התבקשו לזהות חץ פשוט לימין או לשמאל, ואז ללחוץ על הסמן הימני או השמאלי", מסביר פרופ' בר-חיים. "לכך הוספנו פרצופים מאיימים או מילים מאיימות, כאשר המטרה הייתה לנרמל בהדרגה, תוך מספר אימונים המתבצעים מול מחשב, את דפוסי הקשב לאיומים. התוצאות, בשני המחקרים, היו ירידה משמעותית בסימפטומים והחלמה של חלק ניכר מהמטופלים". יצוין כי הטיפול המקובל היום ב-PTSD הוא הוא טיפול פסיכולוגי שבו מזהים את הטראומה, מדברים עליה ולאחר מכן מתחילים בשורה של צעדים התנהגותיים וקוגניטיביים המערבים חשיפה מבוקרת לזיכרון הטראומטי. זהו הטיפול היעיל ביותר שיש היום, והוא מגובה בראיות מדעיות משכנעות. אולם, הרבה מטופלים לא מגיבים לטיפול הזה. בנוסף, רבים מהטיפולים הללו פשוט אינם זמינים לכלל המטופלים. "המדינה שלנו קטנה, אבל נברסקה, למשל, היא מדינה גדולה מאוד עם אוכלוסייה המפוזרת בדלילות רבה. הרבה מאוד וטרנים שם, ובמקומות אחרים בעולם, פשוט מוותרים על טיפול בגלל הנסיעות הארוכות לקליניקות שבמרכזי הערים. גם אצלנו הטיפול בפריפריה הרבה פחות זמין מאשר במרכז הארץ. היתרון הגדול של הטיפול שאנחנו מציעים הוא הזמינות הגבוהה והעלות הנמוכה שלו. יש פה פוטנציאל להעניק טיפול אפקטיבי מרחוק, דרך מטלת אימון ממוחשבת שאינה דורשת נוכחות של פסיכולוג או פסיכיאטר עם הכשרה של 10 שנים לפחות", אמר פרופ' בר-חיים. לדבריו, יש עוד צורך בניסויים קליניים נוספים, גם בקנה מידה גדול יותר וגם בניסויים קליניים על אזרחים הסובלים מ-PTSD, כמו המחקר שמתנהל בימים אלה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שנערך בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. בכל זאת מדובר בפריצת דרך שיכולה להיות משמעותית לטיפול ב-PTSD. "יש פה סיפור ייחודי למדי בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, שבמחקר בסיסי מצליחים לזהות מטרה טיפולית, ואחר כך מנסים לטפל בה באופן ישיר ומצליחים להביא להקלה משמעותית בסימפטומים", סיכם בר-חיים. תוצאות המחקר התפרסמו בסוף השבוע בכתב העת היוקרתי American Journal of Psychiatry.

לקריאה נוספת והעמקה

תודה, דליה, על העתקת הכתבה שפורסמה ב-NRG אתמול. כתבות בעיתונים אינן מאמר מדעי, ולעתים הן מפתיעות בשטחיות שלהן. לעתים גם הפרופסורים והחוקרים נשמעים שטחיים למדי, כאשר הם מנסים 'לרפא' מחלה שאינה קיימת. הלם-קרב (פוסט-טראומה) אינו מחלה, אלא פגיעה קשה. מדי פעם מבודדים החוקרים סימפטומים מסויימים ו'מוכיחים' לנו שהם 'מרפאים' או מעלימים אותם. כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט גיליתי את היתרונות של הטיפול מרחוק כבר לפני שש-עשרה שנים. גישת 'האימון הרגשי' שפיתחתי אינה עוסקת בסימפטומים, אלא בשורשי הפגיעה הטראומטית, ובבניה מחדש של היכולות הרגשיות שנפגעו. זו אינה גישה פלאית ה'מרפאה' בזמן קצר, אלא דרך-חיים יעילה ופשוטה, המתאימה לכל נפגעי הטראומה. כתבתי על כך בהרחבה בספר 'אימון רגשי', וצברתי ניסיון בסדנאות המרוכזות שאני עורך גם להלומי-קרב. אני מציע להיזהר מפרסומים שטחיים ומהבטחות לריפוי מהיר. אנחנו, הלומי-הקרב, איננו חולים אלא פצועים. הפגיעה שלנו אינה 'אינדיבידואלית' אלא פגיעה חברתית, ואנחנו זקוקים לתמיכה של הסובבים אותנו כדי לשוב ולהשתלב בקהילה. כל פתרונות הפלא מנסים להסתיר את האחריות החברתית והקהילתית להלומי-הקרב, ואת השיקום של הטראומה החברתית. יום טוב, ד"ר דרור גרין

12/07/2015 | 23:33 | מאת: מימי

מתפשת קבוצת תמיכה של נשים שיש להם בני זוג עם פוסט טרטומה

12/07/2015 | 23:29 | מאת: מימי

מי מטפל בנשים שזקוקות לעזרא

11/07/2015 | 22:05 | מאת: רות

שלום, בעלי סובל מפוסט טראומה, אנו כבר מס' שנים במצב בלתי אפשרי וחסרי כל תמיכה זוגית ומשפחתית עקב מצב כלכלי קשה אליו נקלענו, נכון לכרגע התחלנו תהליך עם נט"ל במטרה לנסות לקבל מהם עזרה אך אני מרגישה כרגע שאני לא מסוגלת להישאר איתו בבית אפילו עוד דקה אחת, רוצה לצעוק הצילו! הוא מלא עויינות כלפיי, נותן פירושים רעים לכל דבר שאני עושה או חושבת, אומר מילים קשות וכינויי גנאי, ועוד ועוד.... אני נכנסת לדיכאונות, ויש לי ילדים קטנים לטפל בהם. גם הם סובלים מהמצב ומבחינה חינוכית המצב כלל לא אידאלי. הוא לא מוכן בשום אופן לעזוב את הבית, הוא משתולל מכעס כאשר אני מנסה להיתמך בסביבה שלי (לא מעוניין שאדבר על הבעיות בינינו עם אחרים, וגם לא חושב שעוצמת המצוקה שלי היא לגיטימית), גם לילדים אסור לי לספר שום דבר שנוגע למצב שלו, ולי מן הסתם אין אפשרות לעזוב בגלל הילדים. אני מרגישה לכודה בכלא, בגיהנום. כ"כ לבד. הצער בלתי נסבל. האם המוצא היחיד שלי כרגע הוא גירושים?? אני לא רוצה להתגרש! ואני יודעת שעם עוד קצת סבלנות העניינים לאט לאט יסתדרו בעז"ה. אולי בכ"ז יש משהו לעשות לבינתיים? אגב בעבר סייעו לי בשיחות טלפוניות עם נט"ל אך זה לא עזר ולבסוף הפסקתי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רות, אכן, לא קל לחיות עם הלום-קרב, ורק את יכולה לדעת אם גירושין יפתרו את הקושי או רק יעצימו אותו. אם את לא רוצה להתגרש כדאי לך מאוד למצוא דרך לשפר את הזוגיות. טיפול זוגי יכול לשפר את הקשר ביניכם, ויכול גם לעזור לבעלך להתמודד עם הטראומה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

27/06/2015 | 23:34 | מאת: אמיר חן

@שלום רב אני בן 35 מהרצליה במהלך שירותי הצבאי נכחתי בכמה אירועים שבעקבותם לקיתי בהלם קרב ובנוסף לזה עוד לפני שרותי הצבאי נתקלתי בהמון מקרה מוות .כיום לאחר 12שנה של נדודים וחוסר הצלחה בחיי החלטתי לטפל בהלם קרב והתלחתי טיפול פסיכולוגי פסיכיאטרי אימון אצל אלון גל . במהלך הטיפול נתלתי כדורים שגרמו לי יותר רע מטוב ולכן אני מחפש טיפול אחר .חשוב לציין שבמהלך 12השנים טילתי בהודו והתנסתי בסמים כגון גארס ואל אס די ונוכחתי לדעת שבעזרתם הצלחתי לנהל חיי חברה ואף לפתוח עסק דברים שבחיי היום יום בארץ אני לא מצליח לעשות

07/06/2015 | 17:24 | מאת: ***

שלום, חבר שלי היה במילואים בצוק איתן ומאז סובל מפוסט טראומה בה החל לטפל בשבועיים האחרונים, מאז המבצע השתדלתי להיות מאוד חזקה בשביל שנינו, להרים אותו כשהוא נכנס לדכאון, לעזור לו לא לאבד את זה לגמרי, להגיע ללימודים ולמלא את החובות שלו. לאחרונה אני מתחילה להרגיש שנגמרים לי הכוחות להחזיק את שנינו, להיות גיבורה כל הזמן ולא להשבר. זה ממש מזיק לקשר שלנו כי אנחנו במין נקודה ששנינו מושכים אחד את השני למטה. השאלה שלי היא מה אפשר לעשות במצב הזה, והאם באופן כללי בדרך כלל טיפול אכן עוזר לחזור לשגרה? במידה ובאמת התחיל יחסית קרוב למבצע. האם אני צריכה להתכונן נפשית לכך שזה יהיה המצב פחות או יותר תמיד? או שכדאי פשוט להתאזר בסבלנות והדברים ישתפרו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, החיים עם הלום-קרב קשים מאוד, וכדאי שתתייעצי עם איש מקצוע כדי להבין טוב יותר את הסימפטומים, ואת הדרך להתמודד עם הטראומה. פוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן טיפול אינו 'מרפא' אותה. זו פגיעה קשה בתחושת הביטחון, ולכן התמיכה המשפחתית והזוגית חשובה ביותר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום, עד לפני 7 חודשים הייתי אשה נורמטיבית: נשואה+3 ואקדמאית. בעקבות מקרה שעברתי בעבודה חדשה לאחר הסבה מקצועית שבה השקעתי לא מעט זמן וכסף, אני נמצאת מזה כ- 7 חודשים בדיכאון עמוק. נכון להיום, אני מטופלת ב-3 תרופות שונות נוגדות דיכאון, נמצאת במעקב קבוע אצל פסיכיאטר ופסיכולוגית. אני נמנעת מכל מפגש חברתי בגלל שאני לא רוצה לשמוע איך אנשים אחרים מצליחים בחיים ונהנים ומסתגרת רוב הזמן בבית, כי רק כאן אני מרגישה בטוחה. אפילו בעלי כבר מיואש ממני כי הוא מרגיש שהוא צריך לתרץ בכל פעם למה אני לא מדגיעה איתו למפגשים משפחתיים והוא נתון ללחץ מצד הוריו שלא מבינים את מצבי, וזה כמובן בנוסף ללחץ הכלכלי שמופעל עליו מאחר והוא המפרנס היחיד כרגע את כולנו והוריו כנראה מפעילים עליו לחץ נוסף בכיוון הכלכלי. מה אפשר לעשות כדי לצאת מזה מעבר למה שאני עושה כרגע? אני לא יכולה לצאת לעבוד כרגע בגלל שסף הריכוז שלי הוא אפסי וכך גם הביטחון העצמי. בעקבות חוסר-היכולת שלי לתפקד בכלל ולעבוד, מצבנו הכלכלי מדרדר. אני מאוד מיואשת מאוד מזה שאני לא מצליחה למצוא את עצמי ומזה שהרוב לא מבינים אותי ומהלחץ שמופעל עליי. תודה מראש

שלום h, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב, וכדאי שתפני לפורומים הפסיכיאטריים העוסקים בטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

30/05/2015 | 15:28 | מאת: יהודית עזריאל

שלום. שמי יהודית ואני 2 וחצי חודש אחרי ניתוח שפתח את דרכי הבליעה, וקשיי אכילה. זאת בעקבות ניתוח קודם לפני 2 שנים של תיקון בקע סרעפתי אשר גרם לכל קשיי הבליעה. בעקבות פרק זמן ארוך של קשיי אכילה והקאות נכנסתי לטראומה וגם עתה כאשר הבליעה תוקנה אני סובלת מדכאון, חרדת אכילה, חוסר תאבון, צמרמורות וחולשה, ולא עזר לי שאני כבר חודשיים בתרופה של ציפרולקס 15. אני מחפשת רופא שהתמודד עם מצב זה. אודה על כל עזרה בנידון.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יהודית, הפורום הזה מוקדש להלומי-קרב, ובעיקר לתמיכה הדדית. הטראומה שאת מתארת קשורה בטיפול רפואי, וכדאי מאוד להתייעץ גם עם רופא מומחה ולבדוק אם הקושי אינו נובע מסיבות רפואיות. טיפול פסיכיאטרי-תרופתי באמצעות ציפרלקס אינו 'מרפא' טראומה אלא רק מחליש את הסימפטומים. הטיפול היעיל ביותר המוכר לי הוא טיפול התנהגותי, וכדאי לפנות למומחה בתחום זה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

03/05/2015 | 09:25 | מאת: א.ב

לצערי יצא לי לצפות במספר סרטוני מזעזעים המראים תעשיית שימוש בבעלי חיים בסין. בסרטון נראים בעלי חיים שעורם מופשט בעודם בחיים, סבל בל יתואר של חיות תמימות שלא עשו רע לאף אחד . קשה לי להוציא את המראות האלה מראשי ומתודעתי והדבר גורם לי לדכדוך נוראי. יודעת שאין ביכולתי לעזור ליצרים האומללים ומה שנשאר בתוכי אלה התמונות הקשות והמדכאות. טראומה

שלום א.ב. אכן, קשה להיות עדים להתעללות בבעלי-חיים, או להתעללות בבני-אדם, אך הפורום שלנו נועד להלומי-קרב ולהתמודדות עם הטראומה של המלחמה. תודה, ד"ר דרור גרין

אחיין שלי, חייל לוחם, מלח הארץ. נפגע נפשית בצוק איתן.לחם בהנדסה קרבית חבריו נהרגו מול עיניו. הוא משמש בתפקיד פיקודי אך הוא אלים עולה למשפטים כל הזמן.יש לו דיכאונות בכי.ההורים שלו לא יודעים איך לטפל בו.היה בק"בן . זה לא עזר ,נתן לו ובן.המצב לא טוב. אנו מפחדים שירה במישהו או בעצמו. אנו זקוקים לעזרה מה עושים. ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שנטי, החשש שלכם מוצדק. לפי מה שאתה מתאר יתכן שהאחיין שלך הלום-קרב, והמשך השירות שלו מסכן אותו ואת הסובבים אותו. כדאי מאוד שהוא ישתחרר בהקדם מן הצבא. חשוב שהמשפחה תתמוך בו ככל האפשר, גם עכשיו וגם לאחר שחרורו מן הצבא. התמיכה המשפחתית חשובה יותר מכל טיפול. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

28/04/2015 | 12:57 | מאת: חייל מילואים

היי אני כבר כמה חודשים מנסה להשיג את היחידה לתגובות קרב ופשוט לא עונים ולא חוזרים, הייתי בתכתובת במייל עם בחור בשם אופיר אך הוא כבר לא עונה, השארתי הודעות בטלפונים אך לא חוזרים אליי ...מה לעשות???

שלום חייל המילואים, אופיר הוא מפקד היחידה לטראומה בתל-השומר. ה'יחידה' היא בעצם אופיר עצמו עם צוות מצומצם ביותר (כשהכרתי אותו היו שם שני פסוכולוגים שעבדו איתו), שאין לו כל אפשרות לסייע לאלפי המילואימניקים שנפגעו במלחמות ובמבצעים האחרונים. לא כדאי לתלות תקוות רבות מדי באגף-השיקום או ביחידה לטראומה, המתייחסים לנפגעי הטראומה ולהלומי-הקרב כאל חולים. הטראומה אינה מחלה, והדרך היעילה לשקם את עצמך היא לנסות לשוב ולהשתלב בקהילה הטבעית שלך (בזוגיות, במשפחה, עם החברים) בכל דרך אפשרית, ולעסוק בפעילות גופנית ובפעילות יצירתית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

עדיין משהו בי מת... אני נשוי+2 שירתתי בהנדסה קרבית לחמתי בלבנון השנייה כסדירניק לאחר מכן עמוד ענן וצוק איתן במילואים. בין לבין הרבה אימונים ולא מעט תעסוקות. ההרגשה הכללית שלי היא שה9 נשמות שלי נגמרו או שנשאר עוד אחת או שתיים תלוי איך סופרים. בקיץ האחרון היה ממש קשה, משהו שונה, בעמוד ענן נפלו עלינו טילים ואנשים נהרגו לא רחוק מאיתנו. אבל הקיץ הזה היה יותר קשה ואפילו נהרג חבר שלנו מהגדוד מרקטה שנפלה על הנגמש. בחור בן 28 באמצע החיים הלך, והסיואציה הכללית של ספיגה בשטחי כינוס ומתח מתמיד מחדירת מחבלים בהעורף תוך כדי 28 יום שאנחנו תקועים בין הפטיש לסדן פשוט שברה אנשים. 5 חיילים ומפקדים יצאו הבייתה עם 21 תוך כדי המבצע! ולפי השמועות חלק מהחברה לא חזרו לעצמם עדיין. התחושה שלי שיש עוד סיבוב מעבר לאופק והסיכוים להיפגע הם 50-50 לא חושב שאני יכול לחזור למי שהיתי לפני וגם לא מצפה. אבל גם אחרי שעברתי טיפול ראשוני בטראומה שלי אני עדיין לא מצליח להשתלב בחזרה לגמרי. המשפחה משלמת את המחיר והזוגיות פשוט התרסקה... למי יש הצעות להמשך?

19/04/2015 | 19:46 | מאת: יעל (yael) מתוק (matok)

היי כולם, נעים להכיר, שמי יעל ואני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה. במסגרת קורס סמינר טיפול בטראומה, אני מחפשת אנשים שעבורו טראומה וטופלו בשיטת מיינדפולנס. אם מישהו מעוניין, אשמח לדבר איתו. המייל שלי: yael_matok@yahoo.com. תודה על העזרה! יעל.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל, הפורום הזה מיועד לתמיכה בהלומי-הקרב, ולא לתמיכה של הלומי-הקרב בסטודנטים ובחוקרים. מדי שבוע פונים סטודנטים להלומי-הקרב ומבקשים לראיין ולחקור, וזה אינו מסייע לתחושת הביטחון של נפגעי הטראומה. בהצלחה במקום אחר, ד"ר דרור גרין

19/04/2015 | 20:14 | מאת: יעל

בסדר גמור, לא התכוונתי לזלזל בפורום, אני לגמרי מכבדת את תשובתך, ויודעת כמה זה חשוב לעזור לנפגעי טראומה. תודה, יעל:)

שלום,אנו סטודנטית לתואר ראשון שעורכת מחקר על הורים שיש להם ילד המתמודד עם הפרעה נפשית או מחלה פיזית כרונית. נשמח מאוד אם תוכלו להקדיש מס' דקות למילוי השאלון(שאלון חסוי לחלוטין) בקישור הבא ובכך לתרום למחקר. תודה רבה! נופר ושרה https://docs.google.com/forms/d/1E321x7GMFJfnRW66tAeLHn1ic-x1er_0GP3XQlWMNr0/viewform

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נופר, אם היית קוראת את כותרת הפורום היית יודעת שהוא מיועד להלומי-קרב, ולא לכל מטרה אחרת. תודה, ד"ר דרור גרין

14/04/2015 | 16:04 | מאת: עירית

שלום דר גרין למה אינך פונה לנטל בהצעה לשילוב פעולה מיקצועי, בשליחת קבוצות לסדנת אימון רגשי שאתה מעביר בבולגריה?  

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עירית, אני מכיר היטב את נט"ל, ואת יהודית רקנטי שעומדת בראשו. סייעתי להם להקים את הפורום שלהם לפוסט-טראומה, והרציתי בפניהם על הדרך המיוחדת שפיתחתי לתמיכה בנפגעי-טראומה, היעילה יותר מכל דרך אחרת שאני מכיר. אבל הפסיכולוגים של נט"ל שייכים לקליקה של הפסיכולוגים הקליניים, המסרבת לכל שיתוף פעולה עם מי שאינו משתייך אליהם, ולכן אינם מעוניינים לשמוע על הדרך שפיתחתי. הצעתי להם גם לנהל בהתנדבות קבוצת תמיכה לנפגעי טראומה באתר שהקמתי לשם כך, המבוסס על הידע שלי כאחד מחלוצי הטיפול הנפשי באינטרנט, אך הם סירבו, בטענה שאינם מאמינים בטיפול באינטרנט. לצערי, גם בתחום הטראומה יש מונופולים המעוניינים לשלוט בתקציבים ובדרכי הטיפול. אפשר לקרוא על כך במאמר שכתבתי על 'תאגידי הטראומה': http://www.emotional-training.com/Hirhur_640_he.html יום טוב, ד"ר דרור גרין

09/04/2015 | 10:58 | מאת: מירב

אני מאוד לחוצה כי רוצים שאני אקח תרופות פסיכיאטריות לאחר שבדצמבר 2012 הפסיקו לי את התרופות כי הם גרמו לי לסבל רב שזה התבטא בהתקף חרדה קשים מאוד ומחשבות אובדניות קשות עד אשר הייתי צריכה כל שני וחמישי ללכת למיון ואי תפקוד כלל אלא לשכב במיטה כל היום ואפילו הדברים הכי חיוניים כמו להתקלח לא יכולתי הייתי כל כך חלשה וחסרת כוחות ואני אדם מאוד היגייני וזה הכאיב לי. לאחר שנתיים שהרופאה ראתה שניסו כל המאמצים להתאים לי תרופות מכל הסוגים ולא צלח היא הפסיקה לי את התרופות. לצערי עם הפסקת התרופות הם לא הסכימו לתת לי טיפול פסיכולוגי נוסף לפי הנוהל במרפאה והייתי צריכה מאוד הכלה, היו תקופות שהייתי מצליחה ונהנתי גם ממה שיש אך לאורך טווח צריך דברים שעושים טוב, כמו זוגיות בגלל העבר הרחוק שעברתי הטרדות מיניות אינני יכולה ליצור קשרים זוגיים וגם מבחינת משקל ותחושה לא נעימה ההטרדה שעברתי. לצערי גם החברות שלי שעם מחלתי ניתקתי כל קשר ולכן היו לי רק קשרים של מתמודדים והייתי מעין מטפלת שלהם ולא חברה כי אני אדם חיובי וקוראת הרבה ספרים פסיכולוגים ופסיכולגיה חיובית ויודעת כיצד לפעול גם במצבי מצוקה. לאחרונה בגלל שעברתי קשיים בשיקום התעסוקתי דרך מרכזות שיקום של סל שיקום והתמודדתי עם מצבים לא נעימים איתם כמו שרק עשו בדיקת שפיות, ביטלו פגישות ולא קידמו אותי לעבודה לא רציתי. בוועדה של סל שיקום אמרתי זו והמרכזת עשתה לי בדיקת שפיות וניסתה לראות שאולי אני צריכה תרופות ונתתי לה את כל הצידוקים שאינני צריכה תרופות וגם הצוות ובכך קיבלתי אישור של ליווי ארגון צרכני נותני שירות להיות מדריכה לפגועי נפש. אך גם לא הצליח עד שעזבתי את המרפאה ומצאתי עבודה לבד כסומכת לפגועי נפש כפי שרציתי, זה רק מראה על היכולת והכוחות והאופטימיות שלי. לצערי עקב עזרה לחברה שסבלה מהתעללות קשה של בעלה ונאלצתי להיות נוכחת למצבים מאוד קשים כמו הרעבה מס' חודשים וכן דברים נוספים, לקיתי בהתקף חרדה וכאשר רציתי לחזור למרפאה הרופא שלי פרש והיה רופא חדש שלא טיפל בי אלא שלח אותי רק למיונים. כאשר 2 חוות דעת פסיכיאטרים מהמיון התרשמו שאני נמצאת בזמן ובמקום, בוחן מציאות תקין, ללא מחשבות שווא, לא במצב פסיכוטי ותובנה קיימת ולכן משוחררת מבחינה פסיכיאטרית ורק נתנו לי כדור נגד חרדה שרק גרם לי לסבל ולא עזר מה שהטיב עימי זה תמיכה בפורומים שאני תומכת ומחשבותיי הבריאות. וכן היתה ביקורת במרפאה ודיווחתי לחלק מהצוות והוא היה מודע לכך ונלחץ מאוד ולצערי הרופא החדש שרצה להרשים את מנהלו כמו טירון חדש דיווח לו והוא לא ידע מזה וכן התנהג בצורה בוטה ולא אינושית כלפי ולא רצה אפילו לשוחח איתי שאמרתי לו שאני בחרדה אלא רק לדחוף לי תרופות ושאין טעם בכך. לצערי הוא שכנע את כל הצוות שאני צריכה תרופות והם לא מוכנים לתת לי טיפול פסיכולוגי וגם הרופא החדש אמר שלא בטוח שגם ייתנו אם גם אקח תרופות. אני הולכת לפעמים לייעוציים עם פסיכולוגית פרטית והיא התרשמה שאני יכולה להיות בלי תרופות ולקבל טיפול פסיכולוגי ואף ניסתה לפנות למכון לוטם שבאיכילוב כדי שאני אקבל טיפול לפוסט טראומה עקב ההטרדות המיניות. לצערי בגלל שאלה ותשובה שעניתי פסלו את טיפולי ואמרו שאם יראו בתיק הרפואי ממרכז לבריאות הנפש שאני לא יכולה לקבל טיפול אז לא יאשרו לי ואחר כך היא אמרה לי שהם לא מסכימים לטפל בי ואינני יודעת אם בגלל השאלה שלפני הספקתי להרחיב היא ישר חשבה שזה פראוניה בגלל שאמרתי שמשפחתי אומרת לי אמרות פוגעניות ומן הסתם תמיד הם היו עוד מילדותי ומלפני שאובחנתי כלוקה בסכיזופרניה ורציתי להגיד גם דיכאון ורק שמה שיש מחלה סכיזופרניה ישר פסלה אותי ונראה לי שבכלל לא פנתה למרכז לבריאות הנפש וגם אם כן, זה מאוד מאכזב בגלל תגיות אינני מקבלת טיפול ואינני צריכה לקבל תרופות אני יכולה בלעדיהם. גם במכבי רוצים סיכום מחלה ואם יראו בתיק שאם משהו מנע טיפול פסיכולוגי, אזי גם ימנעו. לכן נמצאת במצב מאוד מתסכל ומאיים כי אני מאמינה בעצמי וביכולותיי ובאופטימיות ובכוחות הנפשיים וחוששת שיפסלו אותי על סף בגלל שאני לא רוצה לקחת תרופות שאינני צריכה ורק בגלל אבחנה כסכיזופרניה ואשר מתייגת אותי כתגית מדבקת ולא אנושית. רוצה לפנות למטפל פרטי ממכון לוטם אך פוחדת שהוא גם יפסול אותי בגלל האבחנה כפי שהם אומרים לי שאינני יכולה לקבל טיפול. הפסיכולוגית הפרטית שלי הדינמית מאמינה בי אך אני רוצה לטפל בטיפול פוסט טראומה לחוויות הלא נעימות שחוויתי בהטרדות בעבר וגם תאונת דרכים. מאוד כואבת ולא מבינה את כל ההמולה סביב התרופות ואיך אפשר לצאת מזה כדי שאוכל לקבל טיפול פסיכולוגי ללא תרופות כי אינני מאמינה בתרופות לאור תופעות לוואי של שנים הן פזיות והן פסיכיאטריות שרק גרמו לסבל רב ולהחרפת המצב כפי שתיארתי ועוד אחרים ואינני חושבת שאני לוקה בסכיזופרניה כפי שהרופאה שפרשה הראשונה כתבה שאבחנת סיזופרניה אינה ברורה לאור ההתנהגות החיובית שלי לאבחונים שלה. אודה לך מאוד אם תוכל למצוא דרך כיצד אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי כי מרכז לבריאות הנפש לא מוכן לטפל בי ללא תרופות ומפחדת שאולי גם מטפל פרטי ימנע ממני לחינם, לא ניסיתי, אך מרוב שהצוות במרכז לבריאותה נפש מלחיץ אותי, זה גורם לי לחרדה שאולי לא אקבל טיפול והוא חיוני מאוד. לתשובתך המהירה אודה מאוד, מירב

10/04/2015 | 11:20 | מאת: מירב

להערכתי אינני סובלת מסכיזופרניה, האבחנה לא נכונה ולראיה לזאת הרופאה שפרשה שהיא הפסיקה את התרופות טענה שאבחנת סכיזופרניה לא ברורה לאור ההתנהגות הטובה לאבחונים שלה. הצוות טוען שאני הפסקתי את התרופות והרופאה איננה וכמו כן חושב שאני צריכה תרופות בניגוד לרופאה הקודמת ולי. גם פסיכולוג מפורומים אומר שיש מטפלים הסוברים שאפשר לאפשר טיפול פסיכולוגי עם אבחנת סכיזופרניה ויש כאלו שלא. לכן, גם מרכז לוטם אמר מאחר ויש מידע בתיק שאני לא יכולה לקבל טיפול, אז הוא לא יכול להעניק לי טיפול ואני חושבת שזה טעות גדולה מאוד כפי שהרופאה שפרשה אמרה שאבחנה לא ברורה כי תפקדתי כרגיל. ועוד היתה ועדת סל שיקום בכדי לאשר לי להיות מדריכה לפגועי נפש והרכזת עשתה לי בדיקת שפיות וכל הצוות טען שאין אני צריכה תרופות, אזי משהו לא כשורה הולך עם הצוות. כיום אני סומכת לפגועי נפש וכאשר יש התדרדרות במטופלת שלי שיש לה סכיזופרניה אני מדווחת לבוסית שלי והיא מדווחת גם לעוסית מהרווחה שלה והם חשבו שלא וגלל שלחצתי הם אמרו לקחת אותה לפסיכיאטרית והיא תקבע והפסיכיאטרית הסכימה איתי ומאוד תמכה בדעותיי ולכן היא רוצה שאני אבוא איתה לפגישות ותדבר איתנו כל אחת לחוד כי זה גורם לה לכעס שאני אומרת עליה את הדיווחים, אזי זאת לא אחת שלא מודעת למצבה והבוסית שלי משבחת אותי על עבודתי. בא רופא חדש ואמר למנהל המחלקה שסיפרתי לו על הביקורת של המטופלים הסמויים הקבועים במועדון וגם היו חדשים וחלק במרפאה והמתנדב הסמוי במרפאה ועוד אני עבדתי בעבר כמטפלת בעיסוי רפואי בקופות חולים וזה אותן ההתנהגויות והן גם הזויות ולא מתקבלות על הדעת, אם כן הם לא היו פה וכן היו סתירות בדבריהם ועשו לי בדיקת שיקום. גם בקופת חולים שרציתי לעבור אליהם, מנהל המרפאה אמר לי שאם יראה בתיק שלא נתנו לי מאיזו סיבה טפול פסיכולוגי אז הוא גם לא יאשר לי. בנוסף אני מפחדת שאם אגיד למטפל שלא מאמין שאפשר לטפל בי פסיכולוגית בגלל אבחנה גם שגויה וגם הוא לא חושב שאפשר לטפל, אזי לא ירצה לטפל בי. הפסיכולוגית הפרטית שאני הולכת אליה לפעמים לייעוצים מאמינה בי וגם דיברה עם הצוות וחושבת שאני יכולה לקבל טיפול וגם טיפול פסיכולוגי המתמחה בפוסט טראומה, אך מאחר והיא לא מתמחה בפוסט טראומה אזי אני רוצה ללכת למטפל בתחום זה, כי מעולם לא היה לי מערכת זוגית עם גבר בגלל ההטרדות המיניות מהעבר. לכן אני כל כך מרגישה רע מכל העניין והתגיות הללו ורוצה טיפול לצורך שלי ולא רק בדיקת שפיות ועם הרופא החדש שממש תקיף איתי כי חושב ששיטת המקל והגזר זה מה שישכנע אותי ואני חושבת שזה גם מפחד מהביקורת כי אמרתי להם שהם כל הזמן היו מתקשרים אלי ושואלים אותי שאלות אינטימיות ושיקומיות וזה עצבן אותי, קודם הייתי בחרדה אבל כיום אני מבינה שזה חלק מהביקורת כי רוצים לבדוק את השיקום שלי ולא דווקא שיש משהו לא בסדר בי וגם הפסיכולוגית הפרטית שלי אמרה את זה. השאלה מה עושים עם כל הסיוט הזה, איך אפשר לשלול את האבחנה הלא נכונה וכל כך מגבילה ומייסרת אותי?

08/04/2015 | 12:21 | מאת: חיים

מישהו יודע  איך משיגים פרוטוקול ועדה רפואית?  אגף השיקום מסרב לתת לי את הפרוטוקול בגלל שאני הלום קרב.  

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיים, לפי חוק זכויות החולה כל אדם זכאי לקבל כל חומר רפואי הנוגע בו, וגם פרוטוקול של ועדה רפואית, אלא אם כן הוא חולה-נפש. במקרה כזה יש צורך בפניה של האפוטרופוס של החולה לעורך-דין שיבקש את הפרוטוקול מן הוועדה הרפואית. הפסיכיאטרים בוועדות של אגף מועלים בתפקידם כאשר הם מתייחסים להלומי-הקרב כאל חולי-נפש, בניגוד לחוק שחוקקה זהבה גלאון כבר בשנת 2000, הקובע שהלומי-הקרב אינם חולי-נפש. לצערי, אגף-השיקום בשיתוף פעולה עם הפסיכיאטרים בוועדות עושה ככל יכולתו כדי להקשות על הלומי-הקרב, בניגוד לחוק, להשפיל אותם בוועדות הרפואיות ולמרר את חייהם. בינתיים הם מצליחים, ואין כל דרך להתמודד עם היחס המבזה הזה. שבת שלום, ד"ר דרור גרין

07/04/2015 | 16:31 | מאת: אביחי

שלום למומחה אגף השיקום מאשר טיפול נפשי להלומי קרב במימון 235 שקלים לשעת טיפול. לאן כדאי ללכת לטיפול? לפסיכולוג או לפסיכיאטר? מה מומלץ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביחי, הסכום שציינת, 235 ש"ח לשעת טיפול, נמוך ביותר, וקשה יהיה למצוא מומחים לטראומה שיעבדו תמורת סכום כזה. פסיכיאטרים אינם פסיכותרפיסטים, למרות שחלק מהם למדו גם בקורס לפסיכותרפיה (אני עצמי לימדתי פסיכיאטרים), והם בעיקר מספקים טיפול תרופתי. טראומה אינה מחלה, ואי-אפשר 'לרפא' אותה, וכדאי מאוד להימנע מתרופות אם לא מדובר במצב קיצוני המונע ממך לתפקד. גם פסיכולוגים אינם 'מרפאים' טראומה. כדאי להיזהר מכל מי שמציע לשחזר את הטראומה, כמו פסיכולוגים המציעים טיפול 'דינמי' או פסיכואנליטי, משום שזה יכול לחזק את הטראומה. בתחום הפסיכותרפיה ה'טיפול' היעיל ביותר הוא הטיפול ההתנהגותי, שיסייע לך ליצור הרגלים חדשים ולהתמודד באופן מעשי עם חרדה, כעסים ויחסים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

11/04/2015 | 15:41 | מאת: ברנדה

בואו באמת נדבר על זה. על האדם הסבלני שמביע אמפטיה ומבקש 400 שקל בסוף כל פגישה. אחת סיפרה שהפסיכיאטר שלה הפסיק לעבוד עם קופת חולים. היא ביקשה לקבוע פגישה כדי שיבדוק אם היא צריכה להחליף כדורים. המזכירה אמרה שאין בעיה, אבל לא דרך קופת חולים זה 900 שקל לפגישה. אתה חושב על פסיכיאטר, אדם שהלך ללמוד מקצוע שמהותו עזרה לבני אדם שסובלים מנפש רגישה מדי, לא יציבה מספיק. והנה, ברגע שהוא "עושה לעצמו שם" וקופת החולים "קטנה" עליו, ובעיקר ברגע שמתאפשר לו - הוא מבקש 900 שקל לשעה. שעה שנמשכת 50 דקות (מוזר איך בעלי מקצוע מסוימים הצליחו לגלח ממונח כל כך קשיח - "שעה" - עשר דקות שלמות). אתה חושב בכלל על התחום הזה, של עזרה נפשית, ולא יכול שלא לתהות על הפער הלא מדובר בין המושגים שמגדירים אותו - "עזרה", "טיפול" - לבין המחירים שנגבים עבורם. אתה לא יכול שלא לתהות איך תמורת 50 דקות של עזרה נפשית לאדם אחר - שני אנשים משוחחים זה עם זה - האדם הסובל נדרש לשלם מחירים שנעים סביב ה–400 שקל. סיבות טובות תמיד יש: הפסיכיאטרים תמיד יסבירו שהם למעשה רופאים ("אל תשווה אותי לפסיכולוג"); הפסיכולוגים תמיד יאמרו שמדובר בהכשרה של שנים ("ועד שעשיתי לי שם, זה לא פשוט"); וכולם יחד יתהו: מה ההבדל בין עזרה נפשית לעזרה רפואית - כשהם בעצם מכוונים למחירים המופקעים של רופאים שמקבלים באופן פרטי. אלא שגם רופאים, שגובים אלפי שקלים על פגישות ואבחונים פרטיים, מייצגים חזירות. חזירות שמגולמת בקלישאות הקפיטליזם המוכרות: "היצע וביקוש", "עובדה שמשלמים", "אם אפשר, אז למה לא". אבל השאלה היא עדיין שאלה: מדוע רופא - שתמיד יספר איך בחר במקצוע בגלל "תחושת השליחות" - צריך לקבל עשרות אלפי שקלים על ניתוח שאורך כמה שעות? ובכל זאת, יש הבדל בין רופאים לפסיכולוגים. משום שבניגוד לרופאים, פסיכולוגים מלווים אנשים לאורך תקופות זמן ארוכות, נפגשים איתם אחת לשבוע, שומעים מה שעל לבם, מבקשים להזדהות עם הסובל, מבקשים מהסובל לסמוך עליהם - והנה, בסיום אותן 50 דקות אינטימיות, הסובל מתבקש להעביר כ–400 שקל (לעתים, במהלך טיפול, תתקיים סצנה פרודית: הסובל ידבר על הקשיים הכלכליים שהוא חווה, והפסיכולוג יביע אמפתיה). אני תוהה אם עמוק בתוכם, האנשים שהולכים לפסיכולוג לא מרגישים מנוצלים. הם אמנם חיים בתרבות שמקדשת פסיכולוגיה, ולכן המחירים הגבוהים נתפסים כטבעיים, אבל בכל זאת: האם אדם סובל, שיושב מול מי שאמור לדאוג לכך שיסבול פחות, לא מוטרד מהעובדה שהוא מתבקש לשלם כל כך הרבה כסף עבור הדאגה הזאת? האם אדם, שבסך הכל מבקש לדבר עם מישהו, לפרוק מטען, לשמוע עצה טובה, לא תוהה מדוע המענה למצוקה עולה מאות שקלים? אני חושב על בעלי דירות בתל אביב, שמעלים מחירים לשוכרים צעירים. הרי הם מנצלים את מצוקתם של אלה שמבקשים לחיות במקום מסוים. אותם משכירי דירות הפכו - בצדק - לסמל של חזירות ודורסנות קפיטליסטית. אבל בעצם מה בינם לבין רופאים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים שמנצלים מצוקות קשות בהרבה כדי לגבות מחירים מופקעים? הייתי השבוע בשכונת שפירא, אצל הספר. הוא אמר שמעכשיו המספרה תיפתח רק ב–11 בבוקר. שאלתי למה, והוא הסביר שבלילות הוא התחיל למיין מכתבים בדואר. "משמונה בערב עד ארבע בבוקר אני שם. בארבע אני הולך לישון, וב–11 בא לפה". אחר כך הוא קיבל טלפון ממישהי שביקשה שיבוא לספר מישהו בבית. כשהצעתי לו שייקח קצת יותר כסף עבור שירות עד הבית, הוא אמר: "מה פתאום, איש זקן, לא יכול לבוא עד לפה".

10/04/2015 | 12:40 | מאת: אביחי

שלום דר גרין דרור אני כבר מצאתי כמה מטפלים שמוכנים לקבל אותי ל50 דקות  ב250 שקלים במקום שעה מלאה שהמשרד קובע. דברתי גם עם מטפלים בתרפיה שלוקחים סכום חופף למשרד הביטחון שאני לא צריך להוסיף שקל מכיסי. אני מתייעץ לגבי מה לבחור מבין המטפלים, הענין הכספי כאמור לא מהווה מכשול רוב המטפלים שפניתי מוכנים לעבוד בתעריף המשרד. אני בדילמה איזה טיפול לקחת. טיפול התנהגותי הכוונה לאימון הדרכתי שנותן כלים מעשיים איך להתנהג במצבים שונים? איך לשנות התנהגויות, ואיך ללמוד לתפקד ביום יום?

10/04/2015 | 23:42 | מאת: //

אביחי, קודם כל מעניין אותי איך הגעת לסכום של 235 ש"ח. חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי מחירים מעודכנים לטיפולים נפשיים. הסכום האחרון שראיתי מלפני הרבה שנים. איך הגעת ל-235 ש"ח? אם יש לך את הטבלה המעודכנת אשמח לראות. המלצה שלי - לא חשוב בכלל אם המטפל למד (ושכח) פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, או תרפיה בקפיצות צפרדע... מה שחשוב שהמטפל יהיה בנאדם, שתהיה לכם כימיה, ושתוכל לסמוך עליו במאה אחוז. זה הבסיס הקובע והחשוב במסגרת טיפולית. מבחינה מקצועית חשוב שתחום ההתמחות העיקרי של המטפל יהיה PTSD, ושיהיה למטפל ניסיון מוכח בטיפול בהלומי קרב. לגבי סוגי הטיפולים הנפשיים המתאימים לPTSD - הדעות חלוקות לכאן ולכאן, יש שפוסלים טיפולים מסוימים ויש שחושבים שהטיפול אכן יעיל. אני מאמין ומקווה שבסופו של דבר כל הלום הקרב מוצא את המטפל והטיפול שמתאים לו. בהצלחה

שלום אביחי, פוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן המושג 'טיפול' אינו מתאים להתמודדות איתה. הדרך היעילה להתמודד עם טראומה היא שיפור המיומנויות הרגשיות שנפגעו, ובמיוחד חזרה למעגלים החברתיים (זוגיות, משפחה, עבודה). כדאי למצוא מטפל שמבין זאת, ואינו מתיימר 'לטפל' אלא יכול לסייע, להדריך ולתמוך בחיזוק היכולות הרגשיות שנפגעו. לעתים, עובדים סוציאליים יכולים לעשות זאת טוב יותר מאשר פסיכולוגים קליניים. על הגישות השונות לטיפול בפוסט-טראומה תוכל לקרוא במאמר שכתבתי באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Posttrauma_he.html הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינו עוסק ב'נפש', שהיא מושג מיסטי, אלא בהתנהגות ובהסתגלות למציאות, ולכן הוא יעיל יותר להלומי-קרב מכל טיפול אחר. תוכל לקרוא עליו בספרי 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', בעמוד 77. את הספר כולו אפשר לקרוא גם באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Tipulseferh_he.html שבת שלום, ובהצלחה, ד"ר דרור גרין

10/04/2015 | 13:49 | מאת: טראומיסט

שלום. אני חווה כיום סימפטומים ברורים של טראומה מורכבת. אחרי כ20 שנה שלא חשפתי את המקרה. בזמנו, באותה שנה של הפגיעה. הופניתי לבית חולים לחולי נפש מתוך אי הבנה של המשפחה וצוות הטיפול את מצב. אובחנתי בסכיזופרניה באותה שנה. למרות החרדות. בפלאשבקים.. לא הבנתי שאני טראומתי. המשכתי לקבל טיפול אנטי פסיכוטי שהסב לי נזק רב. ולרוב לא חשתי התאמה של הכדור לטיפול. בכל מקרה, היום אחרי 12 שנים ללא כדורים אני דורש בתוקף להסיר את האבחנה סכיזופרניה ולהחליף אותה בפוסט טראומה מורכבת. מדוע לא מאפשרים זאת? אף על פי שאני מוכיח במשך שנים את הטעות..?!

שלום לטראומיסט, עצוב לשמוע את מה שאתה מתאר, שלצערי קרה גם ללא מעט הלומי-קרב. טראומה אינה מחלה, והטיפול הפסיכיאטרי התרופתי עלול להיות מסוכן, לא פחות מאשר הפסיכיאטרים עצמם, והאבחונים הפזיזים המחמירים את מצבם של נפגעי הטראומה. מי שאינו נמצא במצב חירום קיצוני כדאי שייזהר מן המערכת הרפואית והפסיכיאטרית. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם הטראומה היא לחיות בסביבה תומכת, בזוגיות, במשפחה ובקהילה. פעילות גופנית או יצירתית יעילה הרבה יותר מכל תרופה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום לכולם במסגרת קורס מיתוג בלימודי עיצוב אני צריכה למתג תנועת מחאה שאני אקים וחשבתי בכיוון של זכויות נפגעי הנפש עקב פעילות קרבית בצה"ל. הבנתי שתביעת אגף השיקום היא הליך משפיל ונוראי ורובו לא צודק אני מאוד אודה לעזרת כל אחד שעבר את תהליך התביעה של אגף השיקום שיספר לי על החוויה, מה הדבר הכי לא צודק שקיים בתהליך הזה של תביעת נכות נפשית? ישנם הליכים שלדעתכם מאוד משפילים ולא נחוצים? איך מקשים על התובע ומשפילים אותו? האם יש דרך להמשיך לתבוע גם בלי לקחת כדורים פסיכיאטרים? מה הניסיון שלכם עם כדורים כאלו? האם עזרו? איך? גם לפי מה שהבנתי הרבה מאוד מפגועי הנפש מוותרים על התביעות עקב התשה של התהליך הבירוקרטי הזה מאוד מאוד מאוד אודה לכל אחד מכם על הסיפור האישי שלו, שיתוף בכל תהליך התביעה ומה לדעתכם הדבר הכי לא צודק שעליו יש למחאות!!! מי שרוצה לשלוח לי אימייל במקום לכתוב פה מוזמן mantay8@gmail.com

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ירדן, כפי שכתבתי לך, תוכלי למצוא נושאים רבים הזקוקים למחאה שיתאימו לתרגיל בקורס שלך. הפורום הזה מיועד לסייע להלומי-הקרב ולשמש כמקום לתמיכה הדדית, ולא לניצול כאבם לצרכי תרגילים של סטודנטים לעיצוב. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

27/03/2015 | 19:05 | מאת: ירדן

אני מנסה לעזור איכשהו להלומי הקרב וליצור מחאה שתזעוק את חוסר הצדק שבמערכת, אני לא באה לזלזל חס וחלילה והנושא הזה מאוד חשוב לי. אם יש פה מישהו שרוצה לשתף את חוסר הצדק שהוא מרגיש ומחפש מישהו שיפעל לקידום האינטרסים האלו אז אני מציעה פה עזרה.. זה הכל

24/03/2015 | 17:25 | מאת: מישהו עם PTSD

מישהו שמע על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי יעיל לטיפול בסיוטים? שמעתי משהו על IRT (imagery rehearsal therapy) ידוע למישהו על מטפל בגישה הזאת/ משהו דומה?

05/03/2015 | 18:08 | מאת: אלחנן

שלום רב, אני פסיולוג קליני מוסמך. מטפל כסבר כמה שנים במטופל הסובל מ-PTSD בשלב כרוני. אני מתעניין באפשרות להפנות אותו להשתתף בניסוי של טיפול ב=MDMA. האם ידוע לך על טיפול כזה המתקיים כיום בארץ? בתודה אלחנן בלומנטל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלחנן, הלם-קרב אינו מחלה, וטיפול תרופתי הניתן על-ידי פסיכיאטרים אינו מרפא את הטראומה אלא מסייע במקרים קיצוניים במיוחד למי שמבקש להתנסות בטיפול יעיל יותר. לעתים נפגעי טראומה מתמכרים לסמים, וכדאי להיזהר מלהפנות אותם לשימוש בסמים כמו הטיפול ב-MDMA (אקסטזי). בהצלחה, ד"ר דרור גרין

25/02/2016 | 08:35 | מאת: bar

שלום רב, להבדיל מהתרופות הנמכרות על המדף כנגד בעיות נפשיות/רגישות, mdma אינו ממכר! יתרה מכך, נטילת "תרופות" ממשפחת הssri מלווה בתופעות לוואי ואינה מביאה לרפואה אלא לכל היותר להקלה כל עוד לוקחים את הכדורים.

03/03/2015 | 09:59 | מאת: לילך

שלום, שמי לילך. אני פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות מזה 12 שנה. מומחית בטיפול בפוסט טראומה. אני מקבלת בקליניקה שלי בסביון מטופלים המוכרים על ידי משרד הביטחון, משפחות שכולות ונכי צה"ל, במימון מלא של משרד הביטחון. ניתן ליצור אתי קשר בנייד 054-5396626

שלום לילך, הפורום הזה אינו מיועד לפרסום עצמי של מטפלים. את מוזמנת לחלוק איתנו תובנות ומידע שיוכל לסייע להלומי-קרב להתמודד עם הטראומה ולהשתלב מחדש ברשתות החברתיות והמשפחתיות שלהם (אינני בטוח ש'טיפול' הוא הדרך היעילה ביותר לשם כך). תודה, ד"ר דרור גרין

01/03/2015 | 20:44 | מאת: בלי שם מחבר

ועדה עליונה 10 אחוז על נפשי .פציעה בצואר צלקות מעל השפה עד לעין ואחת בגב .לא יושן בלילה הרופאה הביאה לי כדורים ואני בבית קצת בית לוחם פעם בחודש והרבה בבית בגלל מרגיש עצבים ובוכה בלילה אני שןאל למה 10 אחוז ראיתי בועדה שמתפקדים טוב וקיבלו 30 ואני יש לי 30 על רגל ינין שלא נורא ו10 על הלם קרב שאני לא יושן וכגורים וחודשיים לא יוצא צהבית רק לועדה ולמרכז הערכה ולפסיאטרית .שאלה שלי לפי איך קובעים נכות לפי מיגבלות נכות או לפי מה המיגבלות הנכות לפי מה קובעים סתם.

04/03/2015 | 17:19 | מאת: קשתי

עשרה אחוזים ptsd לא מזכים בטיפול פסיכולוגי.

07/02/2015 | 10:16 | מאת: גל

שלום רב ברצוני לדעת האם ptsd יכול/עלול להתפתח עקב שהות במלקה סגורה מתוקף צו אשפוז כפוי, או שזה לא מוכר בתחום בריאות הנפש כלומר: אינו אחד מהמצבים לפתח ptsd תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גל, פגיעה פוסט-טראומטית (PTSD) יכולה לנבוע מסיבות שונות ורבות. אין ספק שאשפוז כפוי הוא התנסות טראומטית ביותר, ואם הוא לא מלווה בתמיכה מתאימה הוא יוביל לפוסט-טראומה. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

שלום לכולם הלום קרב ממבצע צוק איתן רוצה לשמוע מכם עצות וטיפים לטיפולים , למטפלים ולתרופות .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סניר, צר לי לשמוע שנפגעת במבצע. חשוב מאוד שתדע שפוסט-טראומה אינה מחלה, ולכן צריך להיזהר ממי שמבטיח לך 'טיפול', 'מטפלים' או 'תרופות'. תרופות פסיכיאטריות אינן 'מרפאות' את הלם-הקרב, והן יעילות רק במקרים קיצוניים של פגיעה בתפקוד היומיומי (חרדה קשה, התקפי כעס וכדומה). השימוש בתרופות אינו מרפא, אבל מאפשר לנקוט בפעולת שיקום כלשהי. פוסט-טראומה היא פגיעה בתחושת הביטחון, ונדרש זמן רב כדי לשקם אותה. אגף השיקום אינו מסייע בשיקום, ולעתים קרובות היחס המשפיל רק מחמיר את הטראומה. תמיכה זוגית או משפחתית חשובה יותר מכל 'טיפול'. בנוסף, כל פעילות גופנית או יצירתית ישפרו את מצבך. באתר 'פוסט-טראומה' תוכל לקרוא מאמר שכתבתי: 'הלם-קרב: פציעה או מחלה': http://www.post-trauma.org/Helem_he.html וגם מאמר נוסף על 'הטיפול בפוסט-טראומה': http://www.post-trauma.org/Tipulptsd_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

09/12/2014 | 12:20 | מאת: מ

השבוע של היחצנים, הפרזנטורים, הנכים המקצועיים, המעכרים, והעסקנים. תודיעו לי בבקשה כשיגמרו החגיגות, יש לי בעיה של חיים ומוות. לא נעים לי להפריע.  

16/12/2014 | 23:08 | מאת: יגר

מתוך אתר ארגון נכי צה"ל: "מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר הודה לארגון נכי צה"ל שיזם את ההליך ביחד עם חניכי תנועות הנוער. הוא מסר כי "זהו דיון חשוב מאוד ואני שמח על ההיערכות המקצועית של הגופים לקראת יום ההוקרה. אם יתעוררו בעיות ביורוקרטיות כלשהן שקשורות ליום ההוקרה - אני כאן כדי לפתור את כל הבעיות". הוא הוסיף כי זהו כבוד גדול להיות אזרח במדינת ישראל לנוכח אירועים מסוג זה. "זוהי ציונות אמיתית".  ואני חושב, אין בושה? בעיות ביורוקרטיות שקשורות ליום ההוקרה?! מה עם בעיות ביורוקרטיות המכבידות על נכי צה"ל? זו ציונות אמתית, ולא יום הוקרה לניפוח אגו של כמה בעלי תפקידים.  אם זו החשיבה וזו הדרך אז לדעתי אין חשיבה ואין דרך, הכל קומבינות והבל פה, אינטרסים של אגו נפוח וביזת הקופה הציבורית על חשבון נכים ומוגבלים, אנשים פרטיים וגופים ציבוריים רבים מרוויחים הון עתק, ספק ביושר ספק בתאוות בצע, זאת על חשבון רווחת נכי צה"ל ונכים אחרים, שחלקם מגיעים לפת לחם בגלל הביורוקרטיה ובגלל היחס המשפיל והבלתי מקצועי.  אני מציע לחברי נכי צה"ל תתעלמו מהיום שקוראים לו "יום ההוקרה לפצועי צה"ל", במקום זה רצוי לעבור באותו יום בין מוסדות החינוך השונים ולספר את האמת! והאמת כואבת, תרתי משמע!   http://www.news1.co.il/PageLoad d.aspx?adid=8171

שלום ד"ר דרור גרין, כתבת שערכת מחקר מקיף ומשווה של כל הגישות הטיפוליות. איפה אפשר לקרוא את המחקר? תודה מראש, דולב

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דולב, את המחקר ערכתי במסגרת עבודת הדוקטורט שלי (כחמש-מאות עמודים באנגלית), ועדיין לא פרסמתי אותו כספר. כתבתי על כך לקהל הרחב בספרי 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש'. בברכה, ד"ר דרור גרין

30/11/2014 | 19:40 | מאת: דולב

שלום דרור, טעות שלי. חשבתי שבעבודת הדוקטורט שלך, חקרת מאות אתרים לטיפול נפשי, ואת הטיפול הנפשי באינטרנט. אחכה לספר. תודה, דולב

23/11/2014 | 02:45 | מאת: קרין

לד"ר גרין שלום, לאחרונה ספרה לי בתי שהיא עברה תקיפה מינית בגיל שלוש וחצי. לאחר הזעזוע העמוק, בשיחה איתה היא העלתה פעם את האפשרות שאולי זה לא באמת קרה לה. לאחר מכן, היא התחזקה בדעתה ואמרה שזה בוודאות קרה לה. וזה היה ארוע מאד קשה. שאלתי, האם קיימת אפשרות שמדובר בזכרון מדומה? ובמידה וכן, האם קיימת דרך לאבחן שמדובר בזכרון מדומה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרין, המושג 'זיכרון מדומה' נובע מן העובדה שהזיכרון האנושי אינו מידע מדויק וחד-משמעי, והוא גמיש ומשתנה כל הזמן. תחושת הטראומה היא תחושה אמיתית, אך הזיכרון של הטראומה אינו מעיד שכל הפרטים מדויקים. אצל כל בני-האדם הזיכרון גמיש ומשתנה. אצל נפגעי טראומה אחד הסימפטומים הוא פגיעה קשה בזיכרון. הגישה הפסיכואנליטית מבוסס על ההנחה של פרויד שקיימים זיכרונות מודחקים שבאמצעותם אפשר לשחזר את הטראומה. להנחה זו אין אישוש מדעי, למרות שמטפלים רבים מאמינים בה. אין כל צורך לאבחן את הזיכרון של בתך. חשוב יותר להכיר בתחושת הטראומה שלה, לתמוך בה ולחזק אותה ולעזור לה לשקם את האמון שלה בסובבים אותה. שחזור של הטראומה ועיסוק במה שקרה בגיל שלוש וחצי אינו בריא, והוא עשוי רק להחמיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שלה. בברכה, ד"ר דרור גרין

30/11/2014 | 18:34 | מאת: קרין

תודה על ההתייחסות. אני שאלתי את השאלה משום שלטענתה, מי שניצל אותה מינית הינו בן משפחה. ויש השלכות למעשה הנורא גם היום בהווה...

20/11/2014 | 20:27 | מאת: מיכל

שלום וברכה בני השתחרר לפני שנה מהצבא. הוא די מהר התחיל לעבוד כי תכנן טיול לחו"ל עכשיו הוא כבר תקופה בחו"ל. לא הרבה זמן מאז השחרור ,בני התחיל להרגיש כאבים ולחצים בחזה , עשה כל מני בדיקות רפואיות אך לא נמצא כלום . לאורך הזמן הוא התחיל לחשוב שיכול להיות שהוא סובל מהתקפות חרדה שמתבטא ברגעים ספורים של לחץ קושי בנשימה לפעמים כאבים בחזה הזעה וכולי . במקביל הוא התחיל לעבור טיפולים אלטרנטיביים שמאוד עזרו לו. גם השינה בלילה קצרה מאוד קשה לו להרדם, הוא עושה הרבה ספורט . ועכשיו יש קצת הקלה הוא כבר יודע כיצד להתמודד עם זה כאשר זה מגיע הוא אומר שזה כמה שניות ועובר. בשיחות בינינו אמרתי לו שככל שעובר הזמן אני בטוחה שזה מהצבא,לפני זה כלל לא חווה מצבי חרדה .בצבא הוא חווה הרבה מתחים לחצים מצבים מסכני חיים עימות מול אוכלוסיה בנוסף היה מפקד שזה היה לחץ רציף נוסף עם הרבה אחריות. וכשהוא השתחרר לאט לאט התפנה מקום במוח שכל מה שהיה מודחק צף למעלה אני היום ממש בטוחה בזה..כולל עמוד ענן שלא נכנסו אבל ההכנות לכניסה הן כבר טראומה בפני עצמה וההמצאות בשטח פלוס הידיעה של החרדה הנוראית של המשפחה..אי אפשר לצאת לגמרי בריא ממצבים כאלו ...כך נראה לי. ברור לנו ולו שכאשר יחזור נמצא מטפל טוב בתחום שיעזור לו להחזיר לעצמו את האיכות החיים הרגשית נפשית שהייתה לו . האם אתה חושב שיש מה לפנות לצבא או לגופים שאמורים לתמוך בחייל ובמשוחרר בכדי לאבחן? מה לדעתך כיוון הדרך שהיית ממליץ ולמי לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

רק להוסיף : שלאט לאט ככל שעבר הזמן הוא התחיל לספר עוד ועוד על מצבים שנאלץ להיות בהם בזמן הצבא...ולכן גם הוא וגם אנחנו קישרנו בין התופעות שהוא חווה פוסט השירות לבין מה שהוא עבר בשירות לצערי ...הצבא שורט ופוצע באופנים שונים...

שלום מיכל, טוב שאת דואגת לבנך, וחשוב להתמודד עם טראומות בעקבות השירות הצבאי קרוב למועד התרחשותן. טראומה אינה מחלה, ואינני בטוח שיש 'טיפול' מתאים. תמיכה משפחתית, או זוגית, חשובה יותר מכל טיפול, ובמקביל כל דרך לשיקום השליטה העצמית, כגון פעילות גופנית, הרפיה, טאי-צ'י, או פעילות יצירתית, וכל דרך לשילוב במסגרות חברתיות, יעילה לשיקום. אינני ממליץ לפנות לאגף השיקום, משום שתהליך ההכרה בהלומי-קרב משפיל ופוגע לעתים יותר מן הטראומה המקורית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

21/11/2014 | 06:55 | מאת: מיכל

קודם כל תודה על תשובתך . לי חשוב לדעת ולהבין: ההתקפות חרדה הקטנות שמגיעות לו ככה לכמה שניות. זה משהו שניתן לטפל? ברור שיש לו המון תמיכה ולאורך כל השירות הייתה לו המון המון תמיכה -קראו לי אימי הגנרלית. אבל..מעניין אותי בקטע הטיפולי מה כיווני דרך חוץ מספורט שעושה בדרך כלל (חוץ מעכשיו בטיול) ואלטרנטיבי כזה או אחר. עצוב מה שאתה כותב על אגף השיקום ומאוד מאכזב -כי פצעו לי את הבן ועכשיו על פי הבנתי ממש לא רצוי להיעזר בגוף שגרם או סביר להניח גרם או עורר משהו שלולא המפגש אתו יכל להיות שלא היה ובנוסף יש עדיין מילואים שללא הכרה מסוימת הוא יצטרך ללכת נגרם. אני מתארת לעצמי אם ניקח טיפול כזה או אחר לא ייצא לנו זול. מה היית הכי ממליץ ככיוון טיפולי? ואיזה גוף אחר כן ניתן להתייעץ או להעזר מול פתלתלי הבירוקרטיה תודה מראש ושבת שלום

21/11/2014 | 11:30 | מאת: אבי

מניסיון, התקף חרדה מתבטא בקצת יותר מרגעים ספורים של לחץ קושי בנשימה. התקף חרדה נמשך בין 10 דקות לחצי שעה ומעביר טלטלה בלתי נשכחת לאדם החווה התקף. מי שחווה התקף חרדה לא יעבור לסדר יום רגיל לאחר ההתקף. ההתקף חזק ומטלטל באופן שלא שגורם לזעזוע נפשי חזק ומצוקה המחייבת התערבות מקצועית מיידית. אחרת המצוקה קשה ובלתי נסבלת.

21/11/2014 | 16:02 | מאת: אבי

הכוונה בין 10 דקות לחצי שעה עד שהקלוקס עובד. התקף חרדה ללא טיפול תרופתי מהיר עלול להימשך שעות! אני לא מכיר שום טכניקת הרפיה או תרפיה, שיכולה לעצור התקף חרדה בעיצומו, מלבד תרופות.

שלום אבי, אני מעריך מאוד את ניסיונך האישי, אבל כל אחד חווה התקפי חרדה באופן שונה. גם אני הלום-קרב, וגם אני חווה התקפי חרדה. בעבר עשיתי שימוש בתרופות, אך לאחר שפיתחתי את 'האימון הרגשי' לא השתמשתי בתרופות אפילו פעם אחת, ולמדתי להתמודד גם עם התקפי חרדה. עם זאת, במצבים קשים יש תרופות שיכולות להועיל לזמן מה. חשוב להתייעץ על כך עם רופאים מומחים, וכדאי להימנע מהתמכרות לזמן ארוך. שבת שלום, דרור

שלום לכולם! כבר תקופה ארוכה אני מנסה להבין למה ומדוע אין ארגון שיכול לסייע להלומי הקרב והפוסט טראומתיים בישראל אל מול השלטונות. ברור לי שאין לאף אחד כוח או משאבים לפעול בהתנדבות. הדבר היחיד הוא שאני מעוניין לדעת, באם אתחיל בתהליך ואפעל התנדבות יש שיהיו מעוניינים להצטרף. אם כן, אשמח לתגובות ותשאירו לי מיילים כדי שנוכל להתארגן, נתכנס ונבצע דיון בקשר לדברים שאותם אנחנו צריכים באופן כללי בכדי שלא נצטרך להתחנן בכל פעם מחדש לרופא טוב הלב של משרד הביטחון להפניה לפסיכיאטר או לטיפול שיחתי מהעובדת הסוציאלית. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל shaiomor56@gmail.com

13/11/2014 | 20:50 | מאת: א

שלום ש.ש.מ קיים ארגון יציג לנכי-צה"ל שאמור לסייע להלומי-הקרב. אנ"צ ממנה נציגים מתוך נכי-צה"ל הלומי-הקרב, אשר תפקידם לסייע בפתרון בעיות הלומי-הקרב. אם אתה מחפש עמותה, אזי קיימות לא מעט עמותות שקהל יעדן הלומי הקרב. החל מעמותת נט"ל הידועה, הפועלת בארץ ובעולם, ועד לעמותת H2H האמריקאית, ששמחה על כל לוחם ישראלי הלום קרב שמצטרף לשורותיה. רוב פעילותן של העמותות בטיולים בארץ ובחו"ל, בפרויקטים שונים, טקסים, ערבי יח"צ והתרמה, ועוד. מן סוג של פטרון למי שאוהב פעילויות מסוג זה, אך בהחלט אינו פתרון למי שבעייתו הפניה רפואית לפסיכיאטר, או טיפול שיחתי עם העובדת הסוציאלית וכדומה. במידה ותצליח להקים עמותה, שמתרכזת בצרכים הבסיסיים והטיפוליים של הלומי-הקרב מול אגף השיקום, אשמח להיות הראשון שמצטרף. בהצלחה, א

שלום לשניכם, התארגנות של הלומי-קרב חשובה וחיונית ביותר. אין צורך בעוד עמותה המגייסת כספים ומחלקת תפקידים, אלא בקבוצת כוח של מתנדבים, ללא משכורות וללא היררכיה, שמיועדת ליצור בסיס כוח להגנת זכויותיהם של הלומי-הקרב. לצערי, רוב הלומי-הקרב חוששים, ובצדק, מפגיעה מכוונת של אגף השיקום בזכויותיהם. אני עצמי התנסיתי בכך. לאחר שפניתי למבקר המדינה, שכפה על ראש אגף-השיקום להיפגש איתי, עצר ראש אגף-השיקום את התגמולים המגיעים לי למשך יותר מחצי שנה. הקמתי אתר מיוחד, המיועד להתארגנות של הלומי-קרב, אך לצערי עד היום לא היתה היענות של הלומי-הקרב להפעיל אותו. אשמח לסייע ולהשתתף בכל התארגנות כזו. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

12/11/2014 | 16:26 | מאת: צפתי

שלום למומחה, לא רואים תשובות חוץ מהתשובה של המומחה לשאלה הראשונה.מישהו יודע איך לסדר שיראו הכול? במחשדב אין לי בעיה. תודה מראש

06/11/2014 | 09:15 | מאת: סטודנט חוקר

שלום דר גרין, אני סטודנט באוניברסיטה העברית ואני כרגע עושה עבודה בנושא הלומי קרב בישראל. רציתי לבקש אם תוכל להפנות אותי למחקרים רלוונטים בנושא וסטטיסטיקה. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ברק, שלחתי לך את המידע שביקשת בדואר האלקטרוני. אני ממליץ לכל מי שמתעניין בנושא זה להיזהר מאוד מן היומרות שמציגים מטפלים וחוקרים. ההתייחסות לפוסט-טראומה ולהלם-קרב מוטה מאוד מסיבות פוליטיות (המדינה אינה רוצה להשקיע בטיפול בהלומי-קרב) ומסיבות מקצועיות (מומחים בתחום ה'נפשי' מתבססים על תיאוריות מיסטיות שאינן ניתנות לאישוש מדעי, וסותרות זו את זו). בהצלחה, ד"ר דרור גרין

ולמה אתה מתכוון ש"מומחים בתחום ה'נפשי' מתבססים על תיאוריות מיסטיות שאינן ניתנות לאישוש מדעי, וסותרות זו את זו"?

13/10/2014 | 01:46 | מאת: אחות מודאגת

זה עתה התבשרתי על ידי אימי שאחי הגדול בן 28, סובל בתקופה האחרונה מקשיים בשינה ובאכילה. התופעות הן כתוצאה מהשתתפותו של אחי במבצע צוק איתן ומהמראות הקשים שראה ומהקרבות עקובי הדם בהם לחם. למען האמת, עוד בזמן המלחמה כשסיפר לי בטלפון על החוויות הטראומתיות שחווה, חשדתי מעט בהשלכות, אך אינני רופאה ואיך יכולתי לדעת? הוא מבין שעליו לדבר עם מישהו, אך איננו יודעים מה לעשות- מה הוא הטיפול הנכון: האם לנסות וליצור קשר עם אגף השיקום ומשרד הביטחון, האם ללכת עצמאית דרך קופות הבריאות, האם לדבר עם נט"ל. כיצד נוכל לדעת שהענקנו לו את הטיפול הראוי שיעזור לו להתמודד עם המצב. כיצד נוכל לדעת אם בבוא הימים אינו יצטרך טיפולים נוספים. כמו שניתן להבין, אנחנו קצת מבולבלים ומאד מודאגים. אודה לכל סוג של עזרה. שנדע רק ימי שקט, תודה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאחות המודאגת, קשה לדעת מה בדיוק מטריד את אחיך, ומה קרה לו במבצע האחרון, והתמיכה המשפחתית חשובה יותר מכל טיפול. פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה בתחושת הביטחון, וחשוב מאוד שאחיך יימצא בסביבה תומכת. קשה לי להמליץ על פניה לאגף השיקום, משום שההתייחסות לנפגעי טראומה משפילה ופוגעת, ועלולה גם להחמיר את הטראומה. בשלב הראשון כדאי לדבר עם איש מקצוע, וכדאי שזה יהיה מטפל התנהגותי בעל ניסיון בטיפול בטראומה, כדי לנסות ולהבין את הקושי של אחיך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

28/09/2014 | 08:37 | מאת: אוריה

שלום במהלך מבצע צוק איתן נפל עלי קיר והייתי קהור תחתיו כתוצאה של הפעלת מטען ומאז אני עצבני בצורה קיצונית ויש שינוי מצבי רוח בצורה מוגזמת כל פעם שמשהוא מזכיר לי את המקרה אני מתחיל לבכות ופסיכולוג אמר לי שאין לי פוסט טראומה אז רציתי לישאול ממה זה נובע

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אוריה, אין לי ספק שלהיות קבור מתחת לקיר במהלך פעולה צבאית יכול להיות טראומה קשה. פוסט-טראומה פירושה תופעות מאוחרות, לעתים גם לאחר חודשים ושנים, ואולי עדיין מוקדם לדעת מה השפעת הטראומה שעברת. לא כל הפסיכולוגים מבינים בטראומה ובפוסט-טראומה, אבל אין ספק שעליך להיות קשוב למה שקורה לך, כפי שאתה עושה, כדי למנוע תופעות של פוסט-טראומה בעתיד. אם אתה רוצה להתייעץ בפסיכולוג, כדאי להיפגש עם מטפל התנהגותי, שיש לו ניסיון בטיפול בטראומה, שיכול להציע לך דרך מעשית להתמודד עם הקשיים המטרידים אותך כעת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין