פורום טראומה והלם-קרב

אני בתחושה קשה מאוד כל הזמן שאני משתגעת בימים האחרונים וחרדה עמוקה כל היום, לפני 12 שנה עברתי אונס וזמן קצר אחרי זה אחרי לקיחה חד פעמים של סמים שלאחר הלקיחה הייתי שנתיים בחרדה קשה, תחושה של ניתוק מהמציאות, פאניקה הרגשה שמאבדת את השפיות וכו. יצאתי מזה בכוחות עצמי ועם הזמן התחלתי לקחת מעט קלונקס ביום עד 0.5 ביום כי כשהשתחררתי מהפאניקה הכללית שאני מתארת אז התחילו לי התקפי חרדה. התגברתי על התקפי החרדה, המשכתי עם הקלונקס, והיו לי כמה שנים טובות ללא פאניקה וללא התקפי חרדה והכל הייה בסדר. פתאום לפני כמה ימים נכנסתי לאט לאט לאותה התחושה שהייתה לי אחרי לקיחת הסמים, ניתוק, פחד איימים, אני מפחדת שאני משוגעת או משתגעת ואני לא יודעת לתאר את התחושה הזו זה תחושה שהייתה לי אחרי לקיחת הסמים. אני משלשלת כבר כמה ימים, כאבי בטן, רעידות,סיוטים בלילה, ובעיקר פאניקה ואפילו קושי להסתכל סביבי בהרגשה שהכל אימה ופחדים שלא אצא מזה ושאני בקושי נאחזת במציאות ושאני משוגעת. אפילו מהקלונקס התחלתי לפחד. אני יודעת שתייעצו ללכת לפסיכיאטר אני שואלת אבל בכללית האם התופעה הזו זה משהו ידוע? אני מנסה להרגיע את עצמי לומ לעצמי שזו חרדה ופוסט טראומה (שהתחושה של הסמים פשוט חוזרת כי זה פוסט טראומה) אבל קשה לי להאמין לעצמי ומפחדת פחד מוות שאני משוגעת או מאבדת שפיות. ההרגשה היא כמו בחלום (חלום רע ונורא). וגם כשאני טיפה נרגעת אז אני מייד חושבת דברים שמגבירים את זה שוב כמו למשל "איך את נופלת למקום כזה שוב?" "מה זה אומר שאחרי עשר שנים מרגישה את זה שוב? אם תלכי לטיפול יאשפזו אותך" אולי הפעם אני באמת משתגעת ולא יצא מזה" המון מחשבות מפחידות ושאלות. היתי אצל פסיכיאטר מזמן בעבר אחרי השימוש בסמים והוא אמר לי שלא משתגעת ושזה חרדה קשה (רשם לי תרופה ממשפחת SSRI וקלונקס, לקחתי רק את הקלונקס) אבל קשה לי להאמין שזה לא איבוש שפיות כשזה פתאוום חוזר לי. אני מצטערת על האורך, פשוט זה כמה ימים קשים ואני מנסה להבין מה זה מה שיש לי ומנסה להגיד לעצמי שלא משתגעת ושזה בסדר מה שקורה לי למרות שזה לא מרגיש בסדר (רק כשמצליחה קצת להירגע אז טיפה הפאניקה יורדת) אבל להרגיש את כל זה.. מנותקת ובחלום מפחיד ולא מרוכזת, וכו ובכלל עצם זה שזה חזר.. אני מבקשת רק דיעה כללית, אני יודעת שטיפול זה העיצה המתבקשת ואני יעשה את זה, אבל אני מאוד מפחדת .. האם ייתכן דבר כזה שבנאדם "מחזיק" את עצמו בקושי שפוי? או שזה הפחדים שלי ופוסט טראומה להרגיש ככה?.. תודה ושוב סליחה על האורך. :(

התחלתי (טיפה) להרגיש יותר טוב קראתי את ההודעה הזו... אני יודעת מפורשות שטראומה יכולה להיות גם במקרי אונס ו"סרט רע" מסמים.. אנשים חווים שנים את התחושות, בגלל זה פניתי לפה בגלל ה "טראומה" ולא ההלם קרב, אני מודה על עיצתך אבל כשבנאדם בפאניקה שהוא מרגיש שמשתגע ושואל אם משתגע זה מאוד מלחיץ הנוסח "וכדאי לך מאוד לפנות לטיפול מהר ככל האפשר", כאילו במילים אחרות אתה מזהה פה סיכון של איבוד שפיות.. אולי אני מפרשת את זה ככה בגלל הפחדים שאני בהם, אם כן תסלח לי זה פשוט הרושם :(

שלום, אני סטודנטית החולקת דירה עם שותפות. שותפה אחת כבר גרה איתי בשנה שעברה והשנה הצטרפה אלינו מישהי חדשה. מאז הגעתה לדירה, החלו דברים ממש מוזרים לקרות- היא מעירה אותנו באמצע הלילה בטענה שלקחה יותר מדי כדורי שינה\נוגדי דיכאון, היא מתפרצת לחדרים שלנו ומניחה בהם תיק ואומרת "אם שואלים אותך על התיק הזה- את לא יודעת כלום". היא מסתובבת בלילות ובקושי ישנה, אוכלת מעט מאוד ורק דברים מסויימים.היא התקרבה יותר לשותפה שלי וסיפרה לה שלפני כחצי שנה עברה אונס ומאז היא סובלת מחרדות. היא אף אושפזה בבית חולים פסיכאטרי ע"י רופא המשפחה שלה לפני כשבועיים אך שוחררה לאחר יומיים ע"י הוריה. אני והשותפה השניה לא יודעות מה לעשות ואיך להתמודד, מצד אחד, ויכול להיות שזה יישמע כחוסר רגישות, אנחנו כולה סטודנטיות שרוצות את השקט שלנו בבית,וכרגע אנחנו פשוט נמנעות מלהגיע אליו כי האווירה מאוד לא נעימה. מצד שני, צריך להראות רגישות כלפי הבחורה....אם אוכל לקבל עצה כיצד להתנהג...! תודה רבה

וזאת כאשר לאף פסיכולוג או פסיכיאטר אין את הסיווג המתאים?? איך אני עוזרת לבן?

איך אפשרי הדבר לבדוק בן אדם אם הוא הלום קרב?????? בן זוגי הוא כיום נכה 100% בביטוח לאומי בגלל מלאי של מחלות בבן אדם אחד. הוא היה אדם שקט בצעירותו כפי שמספרים בני משפחתו אך כמעט שנתיים לאחר השירות הוא החל להיות עצבני לא שקט תוקף את סביבתו לא מעניין מי זה לא בוטח באחרים תמיד לא אוהבים או רוצים אותו כולם שונאים אותו ושינוי מצב רוח ממש בשניות.... בזמן האחרון מדבר על המצרים במלחמת ששת הימים גופות כרותי ראש רצות עוד כמה צעדים גופות מרוטשות מתחת לגלגלי הטנק הפציעה של חבריו הבטן המרוטשת של ברששת החבר שלוכשהוא מעלה אותו למסוק והוא לא רוצה להתפנות בגלל רסיס קטן בגבו חיילם שנהרגו ..... ולא מסוגל לשבת מבלי לכעוס או לרטון על חברים הקרובים אליו יותר מבני משפחתו או עלי בפיתאומיות ...לא אוכל לספר עוד על הדף אבל היתי רוצה לדעת אם ישנה אפשרות של איבחון להלומי קרב לאחר שניםםם תודה אשמח אם תוכלו לתת לי תשובה.....

שירי שלום, התסמינים להפרעה מופיעים וממשיכים זמן רב לאחר תום החוויה ולעיתים קרובות מפריעים באופן חמור לתפקוד היומיומי של אדם הסובל ממנה. את הסימפטומים עלולים להצביע על PTSD ניתן לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות. להלן: עוררות קושי להירדם או לישון חוסר סבלנות והתפרצויות זעם קשיי ריכוז חוסר רוגע, אי-שקט סריקה מוגברת של הסביבה, תחושה של “כוננות” חודרנות וחוויה חוזרת זכרונות מטרידים פלאשבקים – חוויה מחדש של האירוע במלוא עוצמת הרגשות סיוטי לילה חווית מצוקה רגשית כשנזכרים באירוע תחושות גופניות כשנזכרים באירוע – דופק לב מואץ, זיעה, רעידות, בחילה, סחרחורת הימנעות הימנעות ממקומות, אנשים, סיטואציות או מחשבות שמזכירות את האירוע אי-יכולת להיזכר בחלקים של האירוע חוסר חשק בפעילויות של היום יום ובחיים באופן כללי התרחקות מאחרים וקהות תחושה של חיים מוגבלים בלי עתיד הטיפול בהפרעת פוסט טראומה הטיפול הנפוץ והמקובל ביותר היום הינו טיפול קוגניטיבי – התנהגותי (CBT) במסגרתו פותחו שיטות רבות וטכניקות שהולכות ומתייעלות להתמודדות עם תופעות ההפרעה. באמצעות הטיפול מעבדים יחד עם האדם הסובל את החוויה הקשה אותה עבר מכל מיני היבטים. בהדגרמה וכמובן עם הרבה תמיכה וליווי מבצעים חשיפה לגירויים דומים מאותה חוויה (לדוגמא חשיפה למקום בו קרתה החוויה) כדי לבחון את המציאות מול תפיסת המציאות בעיני רוחו של הנפגע. מטפלים בדפוסי החשיבה הקשים שגורמים לחוויה לצוף ולרדוף את האדם ומבצעים מה שנקרא הבניה מחדש של החשיבה בנושא ומשחלפים מחשבות קשות במחשבות חיוביות ואופטימיות עם יותר נטיעה במציאות. אחוזי ההצלחה של הטיפול במקרים של הפרעת פוסט-טראומה הינם גבוהים מאוד. בהצלחה!

טיפולים דרך האינטרנט מכון CBT מציע טיפול קוגניטיבי התנהגותי גם למטופלים שלא מסוגלים להגיע למכון על מנת לקבל טיפול, עקב מגבלות פיזיות, מרחק משמעותי, או חרדות מנטרלות. למטופלים שמתקשים להגיע למכון, יש אופציה לקבל שירותים טיפוליים דרך ערוצים אלטרנטיביים. להלן האופציות לתקשורת אלטרנטיבית: סקייפ (Skype) צ’אט דוא”ל טלפון אם ברצונך לבדוק אפשרות של טיפול דרך אחד מערוצים אלה, נא צור קשר.

שלום, שמי טלי ואני נוטלת זיפרקסה מזה מס' שנים. אני מתכוונת להיכנס להריון בתקופה הקרובה. ברצוני לדעת האם נטילת זיפרקסה בזמן ההריון עלולה לפגוע בעובר ולפיכך עליי להפסיק את הטיפול. מה המחקרים הוכיחו בסוגיה זו.

הנפש שלי מתפוצצת ואף אחד לא מבין את גודל הטראומה הנפשית והפיזית שעברנו אני ואחיותי.

שלום לכם האם מישהו מכם התנסה בדיקור סיני כטיפול מלווה בדכאון ובתופעות של פוסט טראומה...? אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן....

שלום אני בן 31 אני חי(יותר נכון מנסה לשרוד) למה שאני קורא חיים בצל הפוסט טראומה מזה מספר שנים מאז שזה התחיל פשוט שינה לי את כל החיים ואני סובל 3 פעמים ניסיתי לשים קץ לחיים שלי פעם כמעט הצלחתי והודות בת זוגתי אני כיום חי . הייתי חודש מאושפז אך לא מרגיש שזה עזר לי ממש הפכתי מלהיות הבן אדם הרגוע שתמיד הייתי לבן אדם לחוץ עצבני לפעמים אלים שקוע עמוק בדיכאון הרחקתי את רוב המשפחה שלי חברים אין לי יותר לא הצלחתי להחזיק מעמד בעבודות אני סובל רק דבר אחד טוב נישאר לי וזאת בת זוג שלי שהיא גם סובלת איתי ביחד אך היא ממשיכה להיות איתי. אני בקושי יושן בלילות וכשמצליח לישון אז יש לי סיוטים לא יודע מה לעשות ולמי לפנות אני זקוק לעזרה נואשות

נפגעי הלם יקרים, לא חייבים להמשיך לסבול!! ולא חשוב לפני כמה זמן התרחשה הטראומה. אני מציע לך לבוא להתנסות בטיפול בשיטת PEAT - טכנולוגיה מתקדמת שהוכיחה עצמה באלפי טיפולים ברחבי העולם. אני מלמדת את השיטה רופאים ומטפלים ואני מטפלת בה בהצלחה גדולה במבוגרים וילדים וחייהם משתנים ללא הכר. זו עובדה. ילדים נפגעי פצמ"רים בדרום עברו טיפול וחזרו לבית הספר ועוזרים לאחרים. משפחה שנפגעה מהלם בשעת הפגזה בישוב עוטף עזה חזרה לתפקד אחרי מפגש טיפול ב-PEAT . השיטה הוכיחה עצמה כיעילה ביותר לפירוק המטענים הרגשיים שהצטברו על הטראומה המקורית, להקלה על הכאב הנפשי ולפתרון בעיות רגשיות, ללא תופעות לוואי וללא פלישה לגוף, בלי שימוש בחומרים. מזמינה אותכם לבוא להתנסות ולבדוק בעצמכם ולתת לעצמכם את ההזדמנות לחיים יותר שמחים בקרב המשפחה והקהילה. בברכה , מרים גרבר

שלום . אני עצמי סובל מפוסט וכנראה יש אפשרות למשהו שלא נוסע עד היום . מדבור ב DEEP BRAIN STIMULATION כרגע זה בהליך התחלתי ביותר אך אפשר לקדם את הענין בבקשה לכל מי שסובל מפוסט טרואומה קשה, שלא מגיבה לטיפולים סטנדרטים ולא איבד את התקווה לחיים נורמלים. רשמו לי במייל ikop1986@gmail.com

פוסט טראומה אינה מחלה . אלא דיספוקנציה מוחית - שרוב סימטומי נובעים בעיקר מהיפראקטביות של המערכת הלימבית - במיוחד של האמגידלה - שגורמים לסובל לחוש חרד כל היום . עם כל הככוד לטיפול הרגשי ולסביבה הבטוחה ,ואני מאוד בעד זה. ל deep brain stimulation יש אפשרות לפעול באזור מסוים מאוד, ובמקרה של הפ טי אס די , האמיגדלה היא כנראה אותו אזור ששם צריך לפעול . היום אין שום תרופה המסוגלת לפעול ספציפית באמיגדלה . בעזרת די בי אס ניתן להנמיך את הפעילו של אזור זה ועל ידי כד להביא לנורמלזציה של אותו אזור . כלומר האדם לא יחוש יותר את הסכנה הקיומית ולק יקפוץ מכל רעש. יש הבדל גדול בין טיפול בנזעי חשמל וטיפול ממוקד כמו DBS.

אני חווה פלאשבקים גם במהלך היום,העניין הוא שהפלאשבקים הם לא רק מהאירוע עצמו אלה בעיקר(בזמן האחרון)ממצבים יומיומיים בהם הייתי ולא עמדתי בהם כמו שצריך(בעיקר זוגיים) ואפילו מקרים של שחזור חלומות במצב של עירות מלאה.. זה פשוט יושב וטוחן לי את המח כל היום בלופ וכל פעם יש 'פלאשבק' חדש שמזעזע אותי אני פשוט מת ולא יכול יותר ):

אין כאן מישהו שיכול להמליץ לי מה עושים נקודתית במקרים כאלה?.. בבקשה אני כבר לא מתפקד ):

שלום רוי הכן, פלאשבקים וזיכרונות חודרניים הם חלק בלתי נפרד מהפרעה פוסט-טראומתית. התופעה הזאת נובעת מחוסר יכולת של מנגנוני זיכרון לעבד בצורה תקינה את האירוע הטראומתי. הטיפול המומלץ והמוכח למצבים כאלו זה EMDR (במידה ואתה מעוניין במידע נוסף, אני אוכל להסביר יותר). בנוסף, חשוב לציין שלמרות שאין טיפול תרופתי ל PTSD, במקרים רבים אפשר להשיג הקלה סימפטומתית משמעותית ע"יטיפול תרופתי מתאים.

שלום ד"ר גרין, אחרי שנים של סבל,דכאון,אובססיביות והמון הרס עצמי ורצון עז למות אובחנתי כסובל מתגובת קרב. "בדרך" שעשיתי פגעתי כמעט בכל מי שסביבי עד שנותרתי ללא חברים או בנות זוג(שעליהן בעיקר ריחמתי וביקשתי שילכו כדי שלא יצטרכו להתמודד עם זה..זה עול גדול מידי בעיניי). לאחרונה בעקבות משבר זוגי שאליו הגעתי הגעתי לסף המוות,ממש כך. ואני במצב של חוסר תפקוד כיום עד ששקלתי להתאשפז. בעצת הפסיכיאטרית שלי התחלתי לקחת סרנדה ובלילות אלפרליד כדי להרדם,השאלה שלי היא אמנם בנאלית ואולי מנותקת. האם יהיה אפשרי להקים ככה משפחה ולקיים זוגיות? האם הנושא הזה בר שיפור(בייחוד הסימפטומים)? אני בחור בן 30 שמרגיש תקוע בגיל 19 בראש ובגוף בגיל 80. אודה לעזרתך ד"ר

רציתי לדעת ד"ר גרין האם עקבות הפוסט טראומה יכולות להיווצר שינויים התנהגותיים כדוגמאת אובססיביות,קשיי קשב וריכוז וכדומה?

אני סבא ל 3,750 גרם ברכות ליולדת וליולד מזל טוב לרכה החדשה ולכולנו נ.ב שימו לב לתאריך הלידה הסימבולי - היום יום הזכרון העברי לרון סולומון ז"ל = 30 שנה וכך כמו בכל שמחה יהודית מהולה השמחה ב... כי אם תדע מאיפה באת אולי תדע לאן אתה הולך

לסבא הצעיר

לפני כחמש שנים חליתי בסכרת בבית החולים קישרו זאת בלחצים הנפשיים היום יומיים בוועדה הרפואית שללו זאת היום אני משלם על זריקות (4 פעמים ביום)אני רוצה לציין שאין לנו תורשה של סכרת האם יש תקדימים בנושא מזה 5 שנים אני חולה סכרת הרופאים אומרים לחץ נפשי הוועדה שאין קשר בין הסכרת לפוסט טראומה .בינתיים אני קונה תרופות יקרות .אני מזריק 4 פעמים .אין לנו במשפחה חולה סכרת האם יש תקדימים אני לא רוצא אחוזים אלא הכרה ותרופות

כול הזמן חוזרת איתי אחורה בשיחות שלה .כלומר ההרגשה שלי שהיא כול הזמן מנסה להפיל את הבעיה על העבר שלי אם אבא שלי או אם הבן שלי ולא באמת על הבעיה שאני מציג שהיא .הצניחה הנוראית . מה עלי לעשות האם לא ללכת יותר לברבנאל וללכת לרופא בקופת חולים מכבי ? ד"ר גרין איך ניראה חולה פוסט ראומה ? למה אני מרגיש כול הזמן שחושבים שאני משקר ? תודה לך על עזרתך

תודה על הכול זה עוזר לי התמיכה שלך

אני מנסה לטפל בבעיה אבל נוצרה לי בעיה של שם לא טוב כולם חושבים שאני מיתחזה וזה קשה מאוד מול מערכת כול כך קשה יש לי דיון בחודש הבא ובהמלצות בית החולים לוינשטיין כתוב שאין לי שום דבר נפשי ואני יכול לעבוד הציין שאני לא עובד כבר 5 שנים ולא יכול לעבוד בגלל מיגבלה פפיזית ונפשית לך תסביר לשופטת שהם עושים עלי חרם רופאים . למי היא תאמין ? יש לי חוות דעת רפואית ברורה מפרופ רפאל כראל רופא תעסוקתי שכותב בפרוש שאם אני לא יקבל טיפול פסיכיאטר אני לא יוכל להישתקם ד"ר תודה רבה לך על הכול

ד"ר שלום ניפצעתי בצניחת לילה ליפני 22 שנה . בשנים האחרונות הוחמרה פציעתי ברגל שמאל וזה עבר לי לרגל ימין וגב תחתון . הבעיה החמורה היא שכול פעם שכואב לי אני ניזכר בכול מה שקרה לי וזה משפיע לי על החיים יום יום . אני לא מפסיר להיזכר בצניחה הנוראה ההיא . אני מטופל בברבנאל בשיחות פעם בשבוע אבל זה לא עוזר לי . היתי מאושפז באישפוז יום וזה היה עושה לי טוב .אבל שיחררו אותי ביגלל בעיה אם משרד הביטחון וגם הרופא אמר לי שאני לא מתאים לאישפוז יום כי אני שקרן .פיתאום אני שקרן אחרי היתערבות של משר הביטחון מפחדים שאני יגיש תביעה על נפש אני מוכר 5% בסך הכול . מה עושים ? למי לגשת האם למבקר המדינה יש לי את כול המסמכים אפילו מכתב על כך שמשרד הביטחון לא משלם אז אני משחרר אותך מאישפוז יום. תודה לך

ניתקלתי במיקרה בפורום ורציתי לשאול את שירותי הצבאי סיימתי ב1995 שירתתי תקופה לא קצרה בלבנון בגיזרה המיזרחית וגם בשטחים.לאחר הצבא כדי לשכוח הייתה לי תקופה של שימוש בסמים ואלכוהול.באחד הפעמים הגעתי למצב של מינון יתר כתוצאה מעירבוב של הגורמים.ברוך השם הצליחו ליצב את מצבי בבית החולים.מאז אני מטופל אצל פסיכיאטר ומוגדר כסובל מהפרעת חרדה ודיכאון ומטופל בתרופות.האים אפשר להגדיר אותי כסובל מהלם קרב או PTSD.כמובן שלמשהב"ט לא היתקרבתי כי חשבתי שיהיה קשה להוכיח דבר כזה

שירתתי בתפקיד תומך לחימה בלבנון ובשטחים והייתי תחת אש.ותחת מטר אבנים שפעם אחת כימעט הסתיים בלינץ' בעזה.

בעבר לאחר מלחמת יום כיפור טופלתי ע"י משרד הבטחון בבית ניסן באסף הרופא - ובבית הבראה בנתניה על שפת הים שאת שמו לא זוכר.כנפגע הלם קרב(בידי מסמכים בנדון)לא ביקשתי נכות עד כה.שיקמתי עצמי ואני היום פנסיונר .מאז התקרית האחרונה של ירי הקסמים וגרדים נכנסתי לחרדות אבל מתפקד.חוזר שוב לא רוצה כלום ממשרד הבטחון -פשוט מבקש כתובת של רופא מאזור אשדוד או רחובות שיטפל במצבי מפחד מהדרדרות!!!הכונה לרופא פרטי.

היה בית גולמניץ הידוע לשמצה גם אני הייתי שם בהצלחה

לא מבין אותך - נכון זה השם בית גולמניץ נזכרתי-אבל שם קיבלתי את הטיפול המעולה ויצאתי בריא ב-90 אחוז-בטיפולם המלא -של ד"ר קוירי זהר וד"ר רפי קרסו-כך שאני לא יודע על מה אתה מדבר-באם אתה יכול ורוצה תשאיר ט"ל ונדבר -בתודה מחפש העזרה!!!

אני יודע שמי שפעיל את מועדון החממה ברחובות הוא עמותה לבריאות הציבור . לפני חודש קיבלנו הודעה שעקב אי -עמיד סיכומיים כספיים עם משרד הביטחון . העמותה נאלצת לסגור את המקום .אני מרגשים שאנחנו לא חלק מן הסיפור . במקרה נקלענו בתוך סיפור קפקאי. מחליטים בלעדינו דברים כי רק הכסף עומד במשחק הזה . הרבה דברים לא עיניים עומדים מאחורי החלטה הזאת .כואב לי ועצוב לי מאוד . בהתחלה הכל היה נםלא צוות מדריכים מסורים ומבינים .למדתי במועדון הזה לצלם ולצייר יותר טוב . יש שם מנהלת ופסיכולוג מדהים שמבינים אותנו והם עובדי העמותה לבריאות הציבור . כואב לי שהכל מתמוסס מתפרק מסיבות לא ענייניות . אני הרגשתי שמצאתי מקום שמחזק אותי וחשתי תחושה של מוגנות וביטחון והכל מתפוגג לאט-לאט .אני מנסה לחשוב מאיפה לקחת כוחות כדי להרגיש טוב יותר ולאסוף את עצמי . מקווה לימים טובים יותר .

דר דרור שלום תבורך אנו הכנסנו בזמנו את המודעות שאנו לא חולי נפש ואני שמח לקרוא את הכתוב בפורום

שלום ד"ר דרור, שמי דנה ואני בת של נכה צה"ל מעל 90%, פוסט טראומטי ממלחמת יום כיפור, בעל דוקטורט ברפואה שעזב את המקצוע. יש לו התקפי זעם ותופעות אחרות המאפיינות פוסט טראומה. איך כדאי לי לעזור לו? נ.ב. - כל הכבוד על פתיחת פורום לנפגעי פוסט טראומה מדור שני. ניסיתי אבל לא הצלחתי לכתוב הודעה בפורום הזה: http://www.post-trauma.org/Contact_he.html תודה על תשומת הלב ולהתראות, דנה

כמו באדם עיוור אינני יודע באיזה מחסום חדש אתמודד . המועדון ברחובות הוא עבורי מקום שמצליחים להבין אותי וכל אדם שעבר טראומה בצבא . אינני יןדע למי הוא הפריע כדי שיגיעו למסקנה שצריך לסגור אותו . אני מרגיש מושםל . בזמן אחרון בגלל הידיעה שהחליטו לסגור את המקום החברים מגיעים מדוכאים , עצבניים וחרדים . קשה מאוד לתפקד ולהתמודד אם השדים מן העבר הממלאים אותנו. אינני יכול להבין את התייחסות הזאת ואני מתאר מתוך כאב ויאוש מן המצב .

אני בדיכאון קשה אחרי שהחליטו לסגור את המועדון שאני הולך ברחובות ושהוא יותר מבית עבורי . פגשתי שם אנשים נפלאים שמבינים אותנו ויודעים לגרום לנו מנוחה לנפש המיוסרת שלנו . למדתי שם לצלם לצייר יותר טוב לעשות תכשיטים וקיראמיקה . אני לא מבין עד כמה המערכת יכולה להיות אכזרית ואטומה . סלחו לי שלא כתבתי הרבה זמן פה . באהבה אלן

חלפו מספר שנים מאז חוויתי תאונה (קשה) בתפקיד ומאז חיי אינם חיים. נכותי הוכרה במגוון תחומים בעקבות פגיעה רב מערכתית. קיימת הכרה בפגיעה קוגנטיבית בגין קשיי זיכרון וריכוז- בממצאי 3 הבדיקות הקוגנטיביות שנעשו בטווח זמן ממושך הוזכר מצב נפשי בעיתי שלהערכת הבודקים משפיה לרעה על התוצאות והיכולות הקוגנטיביות. משהבט בחר להתעלם מההתייחסויות אודות מצבי הנפשי והאמת שגם אני העדפתי להאמין שמדובר במצב זמני. חלפו ימים, שבועות, חודשים ואף שנים והמצב הולך ומחמיר: התגרשתי, הסתגרתי, התנתקתי חברתית ורגשית ככל שניתן. כשאני קורא מאמרים על פוסט טראומה- אין לי ספק שאני שם.... אך אציין שהתאונה עצמה מחוקה לחלוטין מזכרוני- אין לי מושג מה, איך, איפה קרה... האם בכל זאת מדובר בפוסט טראומה???? 

אציין תופעות נוספות עימן אני מתמודד: ניתוק רגשי, חוסר סבלנות, התפרצויות- כעס ובכי, חולשה (אפיסת כוחות- פיסית ונפשית), הרדמות מאד מוקדמת ויקיצה בחלוף כ 3 שעות בלי יכולת לחזור לישון, חששות מוגברים מכל דבר ובעיקר מהתרחשויות שליליות העלולות להתרחש. חוסר שקט, חוסר יכולת לסבול רעשים חוזרים על עצמם (כל רעש רקע חוזר על עצמו). קושי להתמודד עם אי שביעות רצון או דחיית סיפוקים. קשיי תקשורת עם הסביבה, חוסר אמון בעצמי, בעולם ובאנשים ועוד.....

שלום חברים, לפני כשנה וחצי התקיימה סדרת ישיבות בכנסת בעניין הלומי הקרב, במסגרת ועדה בראשות חכ ישראל חסון מקדימה. נציגי הלומי הקרב מטעם ארגון נכי צהל היו מר גבי קייט יור הלומי הקרב הארצי, ומר צביקה קומיי נציג הלומי הקרב ממחוז בש והדרום.  אני מעוניין לצפות בשידורים המוקלטים מהישיבות ששודרו בשידור חי מערוץ הכנסת.  אודה למי שהקליט את הישיבות, ויכול לשלוח לי תיעוד מוקלט.  תודה מראש, ארדן

סימן שלא הפסדת כלום :( תבדוק אולי אפשר לקנות העתק דיסק מהערוץ אך כאמור חבל על הזמן מה נזכרת פתאום בדיון שהיה לפני שנתיים?

צור קשר 052-2888486 צביקה קומיי

שלום, שמי יעל, ואני סטודנטית למדעי ההתנהגות. אני כותבת כרגע עבודה בנושא הלם קרב, ומחפשת מאמרים בעברית בנושא. אשמח אם תוכלו לכוון אותי לאתר מסוים, או למאמרים בנושא. זה יעזור לי מאוד! תודה רבה, יעל.

למחקר מתגמל דרושים גברים ששירתו שירות קרבי * ובמסגרת הצבא השתתפו בקרב והם או מישהו בסביבתם נפצע הניסוי כולל שני מפגשים באונ' בר-אילן (כ- 6 שעות סך כל הניסוי) אנחנו מתגמלים את המשתתפים ב- 700 ¤ בתווי-קנייה לפרטים נוספים עמרי 03-5317943 omriwei@yahoo.com

את יכולה להתקשר אלי אני הלום קרב וותיק עם עבר מרתק

שלום לד?ר גרין בקשר לאימון רגשי שפיתחת ומוצג כדרך חיים מקיפה המבוססת על תפיסה חדשה של טבע האדם ויעילה במיוחד להלומי קרב. אבקש לדעת פרטים כיצד הלום קרב יכול ללמוד את האימון?

שלום לד?ר גרין אעשה כעצתך, אקנה את הספר ואתחיל לתרגל אימון רגשי באמצעות הספר. בברכה

אגף שיקום נכים צריך לסבסד את הספר ולשלם עבור קבוצות אימון במקום לזרוק מיליונים על תרופות וטיפולים שלא עוזרים דרור למה שלא תציע שישתתפו לפחות בחלק מהעלות? 

יקרים ויקרות, חשבתי לשתף- דברים שכתבתי היום. http://ililcomaydror.wordpress.com/2012/04/24/%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F/#respond מוזמנים להכנס ולקרוא. המשך יום קל.

אני זוכר אותך כילדה בטלביזיה. הכתבה עדיין שמורה אצלי במועדפים http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-454888,00.html הרבה בריאות טובה.

יום קשה

שלום, אנחנו סטודנטיות במכללה למנהל ומחפשות מתנדב שיש לו PTSD שיוכל להרצות אצלינו בשיעור ולספר את הסיפור שלו, על הסימפטומים, התופעה.. אשמח אם תוכלו לפנות אלינו במייל zalevas1@walla.co.il תודה רבה!

שמי עורך דין גיא בית און , אני לא סובל מפוסט טראומה , אבל אני מתמחה בטיפול בתביעות של נפגעים פוסט טראומטיים. אם זה מעניין אותך צרי איתי קשר.

והפורום שוקק ממש כמו לפני 12 שנה כמה טוב

יש ויש אגף שיקום כמו תמיד לא היה בנמצא וסביר להניח שלא יהיה אני לפחות למדתי שעל משענת קנה רצוץ לא כדאי להסתמך יום טוב עד כמה שניתן

אני הלום קרב משנת 1973-1974 אף פעם לא פניתי לקבל עזרה ממשרד הביטחון או מכל גורם אחר, במשך כל השנים אף פעם לא יכולתי לעבוד בעבודה מסודרת נעשיתי אלכוהוליסט אני מעשן בלי הפסקה... יש לי 6 ילדים אני יודע שהם סבלו במשך שנים והם עדיין סובלים, מצבי מחמיר . האם עדיין אפשר לפנות למשרד הביטחון כדי שיכירו בי כהלום קרב או שמאוחר מדי?

אין מסמכים המעידים על מצבי מעולם לא הלכתי לרופא בקשר למצבי רק בזמן המלחמה האם יש אפשרות לבדוק במשרד הביטחון את התיק הרפואי שלי מאז? ותיעוד על כל כל מה שקרה ביחידה שלי במלחמה שהרבה מחבריי נהרגו בה? בתי הגדולה סובלת במשך שנים ממצב נפשי מעורער והפסיכיאטר שלה בלי לדעת כלו על משפחתנו נראה כמו דור שני להלומי קרב האם זה גם עוזר?

לאיתן...הגדול איש חכם..נפש של מלאך.לא יכול לתאר איזה דרך סללתה לי...מיום שהגעתי לידיך....אתה מספר 1 בתחום.....חשבתי שקודמתה בתפקידך..אבל לצערי אני שומע...שההפסד של כול הפגועים שיכלו להיות מטופלים על ידך...מאחל הצלחה ותודה על הכול ממני .........פרג..

מהם דרגות הנכות להלם קרב וכיצד נקבעות ?

34א. הפרעות בתר חבלתיות POSTTRAUMATIC STRESS DISORDERS א. הפרעה נפשית מזערית, כושר תפקודי תקין 5% ב. הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התפקודי 10% ג. הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התפקודי 20% ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר 30% ה. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה 50% ו. הפרעה נפשית המלווה בהפרעה קשה בקיום יחסים בין-אישיים, בבחינת המציאות ובשיפוט, בצירוף סימנים אובייקטיביים קשים של ירידה בסף הגירוי, בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה ביותר 70% ז. מצב חמור ביותר עם אי יכולת מוחלטת לתפקד באופן עצמאי, צורך בסיוע מתמיד בחיי יום יום או באשפוז 100%

למה?

האם אדם אשר מוכר ע"י משרד הביטחון כהלום קרב יכול לקבל רשיון לאחזקת נשק? האם ישנן דרגות בפוסט טראומה אשר מאושרות ע"י משרדי הממשלה לקבלת רשיון? האם ישנו איסור גורף ומוחלט שהלום קרב זכאי לרשיון לאקדח? אשמח לתשובות מנומקות ואם אפשר לקישורים לנוגע בעניין

עורך דין בקיא בחוקים, אולם רציתי לקבל חוות דעת רפואית. תודה על תשובתך המעניינת. אשמח לתשובות נוספות, מנומקות.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=561428

לא חושב שצריכה להיות בעיה אני מוכר כנכה צה"ל עם 50% על רקע של PTSD בלבד עד לפני כ 5 שנים שרתתי במילואים בדרגה של רס"ן ובשום שלב לא אסרו עלי לאחוז בנשק או לקחתו הביתה מכאן אני למד שלא ניתן לאסור עלי להצטייד בנשק ככל אזרח אחר באותם תנאים צביקה קומיי

חשבתי שהלומי קרב בדרגות נכות פחות חמורות משוחררים מצה"ל בפרופיל 21. הפרוצדורה לרשיון נשק כוללת הצהרת בריאות מקיפה. במידה ומוצהרת בעיה נפשית, נדרשת בדיקת רופא בודק לעניין כלי ירייה מתחום בריאות הנפש. כשהנטיה היא לא לאשר רשיון נשק להלומי קרב, אפילו לבעלי 10% נכות. תודה על תשובתך

שלום האם לאחר צניחה והלם פוסט טראומתי יכול לגרום לבעיות נפשיות לאחר תקופה (דיכאונות וכדומה ) ובנוסף להפרעות של קשב וריכוז ושיכחה ?

שלום רב, הפניה הזאת ממש קשה לי. אבל הגעתי לשלב בו אני חייבת יעוץ. בשביל אבא שלי. אני בת 26. כשהייתי ילדה קטנה ההורים שלי התגרשו. אמא שלי שהייתה מאוד מגוננת לעולם לא התווכחה איתו לידי וליד אחי ולמעשה עד לפני כ3 שנים לא ידעתי בכלל מה הסיבה לגירושים. אמא סיפרה לי שאבא שלי היה במלחמת סולטן יעקב, בה כל הפלוגה שלו נהרגה, מאותה מלחמה הוא חזר אדם אחר והתחיל לבגוד בה ולהעדר מהבית. מכיוון שהייתי מאוד צעירה אז, אבא לא היה חלק מהחיים שלי. מלבד פעם בכמה חודשים (אולי) שהייתי רואה אותו, אבל זה יותר היה כדי לצאת מידי חובה מבחינתו. תמיד אהבתו אותו ולעולם לא כעסתי על הכאב שהוא גרם לאמא. עם השנים היא גם סלחה לו ואפילו היה להם קשר טוב. במהלך השנים הכרתו אותו כאדם מבודד מאוד, שאוהב שקט. אכפתי מאוד לסביבה ודואג עוזר אבל אף פעם הוא לא היה אדם חם. לא בעיניי. לפני שנתיים ההורים (שהפכו לחברים מאוד טובים, ללא קשר רומנטי) החליטו לעבור לגור יחד. כל אחד מוכר את ביתו הקטן ועוברים לגור יחד בבית גדול במושב. כל אחד בחדר משלו. עברנו לגור בבית הגדול הזה לפני שנה בדיוק. עד לא מזמן, היו רגעים בהם אבא היה מתרחק טיפה. אבל לא משהו יוצא דופן, ולא יחסנו לזה חשיבות רבה, כי היינו פשוט בטוחים שהוא זקוק לשקט שלו. וזה תמיד היה עובר. לפני 3 שבועות הוא נפגע מדוד שלי (אח של אמא). לא משנה הסיבה. זו הייתה פגיעה באמון מבחינה כספית, אבל זה דבר שולי. הוא לקח את זה מאוד קשה ולמרות שאנחנו משפחה מאוד מלוכדת (המורחבת) הוא התרחק מכולם. ולא רצה להגיע למפגשים משפחתיים יותר. הבנו אותו ולא לחצנו. זכותו. כעבור כמה ימים העניין החריף. עכשיו הוא גם כועס על אמא. בעצם, הוא כועס על כל העולם. כולם בעיניו נגדו ורוצים את רעתו. כולם רוצים לנצל אותו והוא לא מאמין יותר באף אחד. לכן הוא גם לא מדבר עם אף אחד.. אפילו לא איתי... זה מאוד מעציב אותי. אני לא יודעת איך לגשת לדבר כזה. יש לו המון תופעות שהן שם כבר המון שנים. הוא פשוט לא אדם שרוצה לטפל בעצמו. הוא לא מתקלח (אנחנו כאן כבר שנה והוא לא התקלח אפילו פעם אחת) למרות שהוא אדם עובד, על בסיס יומיומי ומתפקד. הוא לא עושה כלום בשביל עצמו. הוא לא קם ויוצא מהחדר לשירותים בלילה. ומצטערת על הביטוי, אבל הוא עושה את השתן שלו בתוך בקבוקי פלסטיק שהוא לא זורק והם פשוט נשארים בחדר. הוא מעולם לא טופל בפוסטראומה. הוא כבר בין 55. מדובר על אדם שכשכואב לו פיזית הוא גם לא הולך לרופא "כי הוא בסדר". פעם הייתי צריכה לגרור אותו לרופא שיניים לסתימה.. וזה לקח שבועות של שכנועים. אני באמת לא יודעת מה לעשות. ואם יכירו בו כאדם פגוע מהצבא. לאן אני פונה.. הבנתי שאחת מהתופעות זה לא לרצות לעזור לעצמך. איך אדם כזה יכול לקבל טיפול? אם הוא לא רוצה לעזור לעצמו? ובטח לא מדבר איתנו כדי להקשיב.. אני דואגת. תודה.

שלום לדנה שמי צביקה קומיי, גם אני לחמתי בקרב שתארת בסולטאן יעקב את מוזמנת ליצור קשר בשעות היום לטלפון 052-2888486 דרכך לאביך שהוא מוזמן ליצור קשר - סבחר להניח לפי הגיל שאנחנו בני אותו מחזור ומכירים עוד מהסדיר לחמתי בגדוד 363 בפלוגה מ בסדיר פיקדתי בחטיבה 14 על יחידת ההסדר שנפגעה בקרב ממנו נפגעו המון חובשי כיפות כך שייתכן ונמצא לשון משותפת צביקה נ.ב בין היתר אני מוכר כנכה צה"ל על רקע של הלם קרב מאותו קרב שבלילה למרגלות משולש טובלנו

בן זוגי סובל מהלם קרב כבר שנים רבות. אנחנו זוג צעיר יחסית, ואני הולכת ומבינה את כובד העניין. יכולת ההכלה שלי היא עצומה ויש אהבה גדולה, אבל אני נתקלת בחומות בצורות. הקושי הכי גדול הוא בזה שאין לי מקום, גם לא כשאני מציעה תמיכה, תחושת הבדידות שלי הולכת וגדלה והאמת, שבקצב הזה, אני לא יודעת אם נוכל להמשיך בזוגיות הזאת. אני מניחה שגם אשמח למעט תמיכה ממי שמכיר את המצב, ויש לי גם שאלה לגבי טיפול ב EMDR. בן הזוג שלי לא מאמין בטיפולים והוא טוען שהוא מכיר את עצמו ומטפל בעצמו. שמעתי על הטיפול הזה כיעיל במיוחד בטיפול בסימפטומים של הלם קרב. מה ידוע לכם? אשמח לשמוע מנסיונכם בטיפול הזה. תודה ענקית לכל מי שקורא.

הי את מוזמנת לפנות אליי בפרטי אשמח גם קצת לתמיכה anatjacob@gmail.com

שלום. בן זוגי הוא הלום קרב בעקבות "פינוי" אסון המסוקים בהיותו בסדיר. לאחר 7 שנים הוא התפרץ אצלו הפוסט טראומה והוא עבר טיפול ומאז חי חיים כמעט נורמטיבים. הבעיה היא הלילות והסיוטים שיש לו. לצערי הוא לא יכול ללכת לישון בלי לעשן גו'ינט (כן, ככה נחשפתי לעולם הזה). כשאנחנו נוסעים לחו"ל זה סיוט עבורו במקום חופש, במקרים בהם נגמר החומר הלילה הופך לסיוט. לפני כמה שנים ניסיתי לברר האם אפשר להגיש בקשה לנכות, הבנתי שזה תהליך ארוך ומייגע ואף משפיל. רציתי לדעת למי אפשר לפנות לקבלת עזרה וייעוץ בתהליך וכמו כן, האם יש מסגרות התומכות במשפחות. אני לא יודעת מה לעשות במקרים בהם הוא סובל מסיוטים ולא רוצה לצאת מהמיטה, יש לנו עכשו תינוק קטן כך שגם החומר נהיה עול כלכלי. אשמח לכל מידע. תודה

בן הזוג שלי עבר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בזמן ההתפרצות (אני בזמנו לא הכרתי אותו) ממה שהבנתי ממנו הוא היה במצב מאד לא טוב,לאחר הטיפול הוא השתקם, מבחינתי נורמטיבי זה שהוא עובד, מבלה, מנהל זוגיות ומשפחה, ממה שהבנתי יש הלומי קרב שלא עובדים, אלימים, דכאוניים וכו'. אני יודעת שגוינט זה סוג של התמכרות אבל זו הדרך היחידה שלו לישון בלילה בשלוה. בהתחלה לא הבנתי וקיבלתי את זה אבל אחרי שחויתי את זה כשהיינו בחו"ל והוא הסתגר במיטה וגירש אותי מהחדר והסתובבתי ברחובות בהריון ולבד, הבנתי את המשמעות של הסיוטים עבורו ונאלצתי לקבל את עניין העישון. ממה שאני מבינה ממך להעביר אותו את התהליך הזה יהיה עבורו סיוט, כמובן שדיברנו על זה בעבר והוא התנגד, במיוחד כשאתה אומר שלא בטוח שהוא יוכר. לך תוכיח שאתה נורמלי בבוקר ושיש לך סיוטים בלילה. ידוע לך האם יש קבוצות תמיכה לבני משפחה? חיפשתי באינטרנט לא כל כך מצאתי. תודה על התשובה

האם ייתכן שכאב לא מוסבר שמופיע כל פעם באזור אחר בגוף הוא סימפטום של פוסט טראומה?

תודה על המענה המהיר, הייתי כמה פעמים אצל הרופא ועשיתי בדיקות רבות בינהן צילומים ואולטראסאונד שלא גילו את מקור הכאבים, האם במקרה כזה שלא מצליחים למצוא את הסיבה לכאב ייתכן וזה חלק מהסינדרום הפוסט טראומתי?

אשמח לקבל מידע על מיקום היחידה. הבנתי שהמדובר בתה"ש, אבל איפה בדיוק? (במתחם ביה"ח או באיזור הבקו"ם? ואם במתחם ביה"ח, באיזה אגף/בניין?). תה"ש זו ממש "עיר" ומכאן השאלה (כי לא עונים שם בטלפון).

תודה על המידע. אחי זקוק לעזרה באופן נואש. כנראה שאין ברירה אלא להתעקש...

בכדי להגיע ליח לתגובות קרב עליך לשבת לאגף השיקום לעובדת השיקום על הוורידים יום יום

המרכז לבריאות הנפש ברה"ן המרכז לבריאות הנפש, יש כתובת לסיוע נפשי ברה"ן המרכז לבריאות הנפש היינו מכון הפתוח לכל חייל המעוניין לקבל תמיכה נפשית. לכל חייל הפונה תינתן אוזן קשבת ותמיכה ללא תנאים או שיפוט. לתיאום פגישת אבחון יש לשלוח פקס למספר - 03-7377657 בצירוף בפקס יש לרשום את הפרטים הבאים: 1. שם ושם משפחה. 2. מספר אישי/ מספר תעודת זהות. 3. טלפון. 4. פרטים אודות הביעה. כל חייל שיאובחן ע"י היחידה וימצא זכאי יקבל טיפול מלא. טלפונים: 03-7377007 03-7377001 03-7376327 פקס: 03-7377657

בילדותי עברתי התעללות (נפשית,בעיקר) על ידי הוריי. כיום כבר איני מתגוררת איתם,וממעיטה בקשר. אולם,במהלך השנים עברתי סדרה ארוכה של מערכות יחסים (זוגיות ואחרות) שהיו מבוססות על זלול וניצול (שוב,נפשי,בעיקר). אני בחורה צעירה (22) מצליחה,חרוצה,נאה ונחמדה.הודות לכך אני לעיתים קרובות זוכה להערכה והתפעלות מסביבתי. אולם,כנראה שיש גם אנשים המומחים בלזהות את רגשי הנחיתות החבויים בפנים,ואלה תמיד בסוף מגיעים אליי וסוחטים ממני כל טיפה של שמחה ודימוי חיובי שאני מנסה לבנות. רק לאחרונה הבנתי שהדבר חוזר על עצמו כנראה בגלל השפעות העבר .איני יודעת כיצד לצאת ממעגל האימה (מלבד טיפול פסיכולוגי).הייתי מעוניינת לרכוש כלים להתמודדות.האם תוכלו בבקשה להפנות אותי לחומר כתוב כלשהו או לתת לי מס עצות?איני מעוניינת לחוות שוב יחסי התעללות וניצול. סופ'ש טוב שיהיה. רחל.

אבי לוקה בתסמונת פוסט טראומה כתוצאה ממלחמה ולוקח ריספרדל, קלונקס ועוד כמה תרופות. שאלתי היא האם המצב של האב משפיע עלי ועל האחים? יש התקפי זעם וצעקות ממנו. אני לא כעסנית אך כשמרגיזים אותי ממש אני כועסת ושמתי לב שכשאני עצבנית לוקח לי זמן לשחרר ואני אובססיבית לגבי משהו שמציק לי או לגבי קשר שהיה לי בעבר ולא הסתדר ואני חושבת עליו רבות. עליי לדעת האם המצב של אבי משפיע עלי. כי לדוגמא אחי גם רגיש כמו אבי לרעש ולא יכול לסבול רעש אפילו לא דיבורים של אנשים אחרים סביבו. כמו כן האם למשל גורם חיצוני יידע על מצבו של אבי למשל בן זוג עתידי, יש סיכוי שזה ימנע ממנו להיות איתי?

כמו כן, אני שמה לב שאני נוטה לבחור בני זוג דומים לאבי.כלומר משפילים, צועקים, קרים. אני רוצה להימנע מכך אך איני מצליחה. כבר היו לי שני חברים שדומים מאוד לאבי ואפילו אמי אמרה לי את זה. אני יודעת שיש קשר לכל זה אבל מה עלי לעשות?

אני בת 23 ועברתי טראומה שאוד קשה מגיל ארבע 4 גיל 12 - בן משפחה התעלל בי מינית בכל דרך אפשרית ממגע עד אונס בכל סוגיו... בגיל 13 ממורה בבית הספר אנס אותי במהלך השנה ושני מתבגרים שהיו בתיכון אז אנסו אותי כשהייתי בת 14... העיקר שעקב הטראומות שעברתי בחיים חוץ מהפוסט-טראומה אני סובלת מדיכאון מג'ורי עמיד לתרופות עם נסיונות אובדניים רבים פסיכו=אפיקטיב הפרעת אישיות גבולית הפרעת אכילה-אנורקסיה חרדה עם התקפי חרדה פגיעה עצמית מאוד קשה שהתחילה בגיל 8 ומאז ללא הפסקה חוץ משבוע שהייתי בבית חולים וקשרו אותי למיטה ונתנו לי זריקות הרגעה וכדורים שסיממו אותי והקשירה - או איך שהם קוראים לזה בשם פלצני "הגבלה" מנעה ממני לזוז למשך שעות כל יום בין 8 עד 13 שעות ביום!! התאשפזתי כבר פעמיים בבית חולים במחלקה סגורה פעם למשך קצת יותר משנה ופעם שנייה לקצת יותר משנתיים... זאת הייתה חוויה מאוד טראומטית בשבילי... אני במצב ממש לא טוב כרגע ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן לחזור לשם... אז אני מסתירה הכל וזה נורא קשה... בשנים האחרונות התחילו הפלאשביקים והתקפי החרדה וקשה לי נורא להחזיק מעמד עם כל הסבל הזה... כל יום אני מחזיקה את עצמי בכוח לא להתאבד... נכון שאני נמצאת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ומעקב פסיכיאטרי אבל כלום לא עוזר אני מרגישה שאני מקרה אבוד... ולאחרונה התחילו פלאשביקים לא רק מטראומות הילדות אלא גם מהאישפוז... יש לי פלאשביקים מהקשירות שעברתי שם כמעט כל יום... מההרגשה הזאת שהייתי כמו זומבית וקהת חושים ומבולבלת מזה שעליתי 30 קילן בגלל התרופות... הייתי אמורה לעלות בגלל שהייתי בתת משקל לפי דעתם - אגב זה לא נכון - אני רואה את הזונדה מוכנסת בכוח לתוך האף שלי ואני קשורה למיטה עד שכל הנוזל הדוחה הזה נכנס לקיבה שלי ומשמין אותי = שלושים קילו עליתי הייתי אמורה לעלות 25 קילו הצרחות שלי ושל המאושפזים האחרים באים אלי הריחות קול האזעקות ששמעתי כל יום לרוב כדי שיקשרו אותי האלימות של הצוות כלפי בקשירות עד כדי שהיו לי סימנים כחולים על הגוף ונקעו לי יד ורגל חבלות בכל מקום... אני כבר כמעט חצי שנה אחרי שיצאתי מהאישפוז וההרגשה הזאת של חוסר אונים ושאני כלואה בחדר קטן של השגחה מיוחדת 24 שעות שלא נדבר על פרטיות או שמירה על צינעת גוף - נכנסו איתי אפילו לשירותים ולמקלחת... ההרגשה הזאת של ההשפלה ורמיסת הכבוד שלי הכל גורם לי להרגיש שאני אפס וכישלון בכל דבר... לפני הרישפוז האחרון למדתי רפואה ועכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת ללמוד כלום... האישפוז הזה רק החמיר את המצב הנפשי שלי הרעוע גם ככה הם הרסו אותי לאף אחד שם לא אכפת מהחולים מתיחסים אליהם כמו לזבל ונותנים להם הרגשה שהם תת רמה שאין להם קול או פנים... ואחרי זמן מה לא חשוב מה חשבתי על עצמי לפני האישפוז התחלתי להאמין שאני באמת כלום וזה חזק משפט של זה שפגע בי מהמשפחה שאמר לי: "את תהיי טובה רק לדבר אחד"... הוא התכוון לזה שאני אהיה זונה... אולי הוא צודק אני באמת סוג של זונה רק מהסוג שלא לוקח כסף על השירות... אלה שאנסו אותי לקחו לי את הגוף והרסו את הנפש שלי השאירו אותי מלוכלכת מגעילה טמאה עם שנאה עצמית שלא תתואר במילים ובית החולים גזל ממני את הקצת שנשאר... עכשיו אני נשארתי לבד בלי כלום כמעט חוץ משני דברים שהם השאירו את הרצון העז למות... ואני מקווה שזה יקרה בקרוב כי אין לי כוח יותר "לחיים" הלא חיים האלה... ומלא פלאשביקים גרועים לא פחןת ממה שהיה לי לפני האשפוז: קולות כאבים בגוף כאילו הכל קורה עכשיו הריחות שהיו הפרנויה... ובעיקר השאירו אותי ריקה וקרה בלי תקווה מלאה ייאוש ופי מיליון קשה לי לתת אמון באנשים - בעיקר גברים - ובאנשי מקצוע וכל התחום הזה של הטיפול הנפשי...

הכי מיאש זה שכבר לא נשארו תרופות אנטי-דיכאוניות או אנטי-פסיכוטיות שלא נתנו לי במהלך השנים - הפסיכיאטר שטיפל בי אחרי האישפוז היה בשוק מכמות התרופות שכבר לקחתי ולוקחת זה חוץ ממיצבי מצב רוח וכדורי הרגעה למיניהן... עברתי שם טיפול נזעי-חשמל ECT שרק החמיר את הדיכאון והמחשבות האובדניות ולמרות זאת המשיכו לי את הטיפול הזה עד עשרים ומשהו טיפולים!! אני מרגישה שאני כל החיים אהיה בדיכאון עם פלאשביקים וקולות ומדי פעם הזיות... בא לי ללכת ולשכב מתחת לרכבת או לירות לעצמי כדור בראש... ממש נמאס לי כבר אף אחד לא מבין אותי אין לי עם מי לדבר ובכלל אם אני אמות לאף אחד לא יהיה אכפת לכולם יהיה יותר טוב בעיקר לי...

שלום לכל מי שקורא ויכול לעזור אני בת 26, יש לי חברה הכי טובה בת 25, אנחנו כבר 7 שנים בחברות חזקה, החברות הכי טובות, היינו פה אחת עבור השנייה בכל הרגעים, אושר ועצבות, כאב ושמחה. סיפור החיים של חברה שלי הוא מאד כואב ועצוב. תמיד ידעתי זאת, אך האמנתי כי הכול נובע עקב משהו מסוים שעברה, ושזה יעבור. בעקבות אירועים מסוכנים בזמן האחרון אשר חברתי הייתה מעורבת בהם, החלטתי לדבר עם אמה ולפתוח את הכול, וכן, לשאול אותה שאלות, שמעולם לא הייתה לי תשובה עבורן. אתחיל בלהציג את חברתי, צד אחד שבה- החברה שאני מכירה, החברה שיש לה המון חברים ותמיכה ומקבלת המון אהבה וחום מהסביבה. היא אדם טוב במהותה, נאמנה מאד, תמיד מקשיבה לאחרים,חברותית, עוזרת ואוהבת, תעשה הכול בשביל חברים שלה, תומכת, חיננית, יפה ומקסימה, כובשת, אשת שיחה, נבונה, מתוקה, בוגרת במחשבתה, עם המון שמחת חיים ואהבה לצחוק ושמחה. יש לה המון חברים. מקרה אישי שלי אשר מוכיח האמור – עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה במשך חצי שנה הייתי בכיסא גלגלים, במשך כל התקופה של חצי השנה, היא הייתה שם בשבילי , תמכה בי בצורה ובאופן שאף חבר מעולם לא עשה עבורי, כמעט 24 שעות ביממה, הייתה אצלי בבית בכל יום עם משפחתי. בחצי שנה הזו, היא הקשיבה לי ולחששותיי, שמה אולי מעולם לא אחזור לתפקוד מלא, וכן חששות טבעיים שקיימים אצל נפגעים לאחר תאונת דרכים. וכן, שמחה אותי והעבירה את זמני. אני רואה בתמיכה הזו, כמשהו מדהים, של אדם חזק, מוסרי ונאמן אשר מאד רגיש למצוקות של אחרים. לאחר שהצגתי את הצד שאני אוהבת בה, אציג את הצד האחר שבה, הצד אשר נחשפתי בטיפות קטנות בכל השנים, ובימים האחרונים, נחשפתי אליו באופן מוחלט וברור עקב שיחה עם אמא שלה ואחותה בת ה-20. חברה שלי מגיעה מבית "הרוס", יש לה 2 אחיות ואמא, אביה נטש את ביתן (מוחית לא פיזית) כשהיא הייתה בת 4, מעולם לא היה שם עבור אף אחד מבני המשפחה, היה המון בחו"ל והתכחש לחייו כאבא וכאיש משפחה. אביה הוא שקרן אובססיבי, גנב כפייתי, אשר גנב מכל המשפחה, מהאמא, מהילדות, את החסכונות שלהן, מההורים, מכל אחד אשר היה לו קשר מולם, רוקן את כל כספי המשפחה (באופן "חוקי" עם עורך דין") הוא הוביל את המשפחה למצוקה כלכלית קשה, ומציאות מאד כבדה, אשר הובילה את אמה לעבוד 14 שעות ביממה, עם 3 בנות בבית, אשר לא זכו להדרכה, חינוך ותמיכה. חברתי, כשהייתה בת 10, גידלה את אחותה הקטנה אשר הייתה תינוקת, לבדה מכיוון שלא היה איש בבית, האב מעולם לא היה שם, ואמה עבדה בפרך בכדי לקיים את המשפחה ובכדי לצאת מהמצוקה הכלכלית הקשה שאביה הוביל את ביתה. בשנים לפני גיל 15, אמה מספרת שהיא הייתה אדם נורמטיבי, עם שמחת חיים, ולא היו תסמינים אשר מראים על בעיה או מצוקה. בגיל 15, חברתי עברה אונס, אביה באותו זמן היה בחו"ל, וכשסיפרו לו על כך, הוא לא חזר ארצה, ונשאר שם כמה חודשים (חודש, או חודשיים אני לא זוכרת) היא לא הלכה לטיפול, ועקב חוסר התמיכה מחוסר הברירה בביתה, פשוט המשיכה הלאה. אמה מספרת שכמה חודשים לאחר מכן, החלו תופעות אשר תסמיניהן זהות לאביה. היא החלה לגנוב כספים, לשקר באופן אובססיבי (כלפי חייה בלבד ולא על אחרים) , גנבה מאמה חסכונות, עשרות אלפי שקלים, אם ארנקים היו זרוקים בבית, הייתה גונבת כל מה שיש. בכל שנות החברות שלנו, לא ידעתי על הכספים ועל הצורך שלה לגנוב, ידעתי שהיא עברה אונס, ושייכתי את כל מעשיה להרס עצמי של בחורה שלא טיפלה בעצמה כמו שצריך, תמיד הייתי שם בשבילה, להקשבה, לתמיכה, ולעזר. בכל שנות חברותינו, היו לה 3 קשרים ארוכים עם גברים, הקשרים היו אובססיביים, לא טובים, הרסניים מאד, ובסוף לקראת פרידתם ממנה, היו לה רגעים מאד קשים מחשש עצום מנטישה. יש לה חרדת נטישה מאד חזקה, ובכדי להתמודד עם זה, בכל קשר כשעמד להסתיים, היא החלה קשר חדש עם בחור חדש "כל הבא ליד", וכל התהליך חזר חלילה, גם בשני הקשרים שלאחר מכן. חשוב להדגיש כי לפני כשנה וחצי היא החלה לעבוד, פעם ראשונה בעבודה שהיא החזיקה בה מעמד כשנה וחצי, ולא התפטרה אחרי שבוע, (כמו בעשרים העבודות שהייתה בהן) , אני וחברותיי גם זיהינו כי היא פוגעת בעצמה פיזית, הייתה מופיעה עם שריטות וחתכים בגוף, והוצאנו את זה בפניה, היא הייתה משקרת המון שהיא נפלה, שהיא נדרסה ע"י אופנוע, שהיא נפלה בדרך לעבודה וכו. בסופו של דבר עקב שיחה נוקבת וקשוחה, היא הודתה באמור ואמרה שהיא משקרת ופוגעת בעצמה כי היא לא מרגישה טוב עם עצמה מיום האונס, שהיא בהרס עצמי בלתי פוסק. אמרנו לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, היא הלכה לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו היינו איתה חיכינו בחוץ) אך הטיפול לא עזר, כי היא בחורה מאד פקחית, נבונה וכובשת, והיא הצליחה "לעבוד" על הפסיכולוג, ולא סיפרה לו את כל האמת. היא סיפרה לו מה שהוא רוצה לשמוע, וכיוונה אותו לרחם עליה ולהוביל אותו להגיד שהיא בסדר ושהיא יכולה לחזור לחייה. בחודשים האחרונים הגיעו תסמינים נוספים, היא גנבה כספים משני בני הזוג האחרונים שלה, מכמה חברות, לפני כחודש פיטרו אותה מהעבודה + מקרה קשה הוא בסוף השבוע האחרון הקשור לבן זוגה, אשר הוביל אותו להיפרד ממנה למרות האהבה הגדולה שהייתה בניהם. שהמעשה שהיא עשתה לו הוא הדבר הכי חמור שהוביל אותי ואת חברה שלי לדבר עם אמה. התבשרנו כי זו אכן סוג של הרס עצמי, אך הרבה מעבר. שאביה הוא כזה, שהיא גונבת כספים מגיל 17, ללא הכרה, שיש לה כנראה "הפרעת אישיות גבולית" כמו לאביה ושהיא שקרנית כפייתית. אני וחברתי עשינו איתה שיחה והצגנו בפניה את כל האמור, הסברנו לה שהיא עושה מעשים קשים ורעים, אשר עלולים להוביל אותה להסתבך עם החוק, שהיא כבר בגיל אשר יש תוצאות למעשים שלה, שהיא לא יכולה להמשיך כך, שהיא בגילה צריכה לקחת אחריות למעשיה, שהיא מסכנת את עצמה, את משפחתה ואת הסובבים. היא יודעת שדיברנו עם אמה, אמרנו לה שאנחנו יודעת הכול, שהיא לא יכולה להמשיך כך ושהיא חייבת ללכת לטיפול ולא, היא תהרוס את חייה, והבהרנו לה שביום שהיא תוותר על עצמה, לא תשתף פעולה, ולא תיקח את הטיפול ברצינות, גם אנחנו נוותר, כי אנחנו לא יכולות להציל אותה מעצמה. שהיא חייבת להראות רצינות. היא הודתה בכל האמור, אמרה שהיא בדיוק כמו אביה, גנב ושקרן, ושהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים, ושהיא לא רוצה לסיים כמוהו, ורוצה ללכת לטיפול. מאותו יום אני וחברתי מנסות למצוא לה פסיכולוגים אשר מקבלים מטופלים דרך קופת חולים, מכיוון שהיא לא יכולה להגיע באופן פרטי עקב מצוקתה הכלכלית. החיפושים לא מניבים תוצאות, כל פסיכולוג ששומע על מה מדובר, ישר אומר שהיא צריכה פסיכיאטר, או שהיא צריכה להיות במסגרת, במכון לבריאות הנפש, או לא משנה מה. ושטיפול פרטני מול פסיכולוג לא יוביל לתוצאות טובות, בקיצור, הם פסיכולוגיים קליניים אשר לא מוכנים לקחת על עצמם "תיק" כזה. ניסיתי להסביר להם שאני לא בעלת מקצוע, ואני לא יכולה להגיד לחברתי שהיא צריכה ללכת למוסד, או למכון לבריאות הנפש, או לפסיכיאטר, כי הם צריכים לאבחן ולהסביר לה שהמקרה שלה קשה ושדרך הטיפול האפקטיבית ביותר היא X. אני לא רוצה לקחת אחריות על עצמי בדבר שכזה, לא רוצה להיות האדם הרע שמאפיין אותה כ- "חולת נפש" בשביל זה יש בעלי מקצוע. הצרה היא שאף פסיכולוג לא מוכן לקחת זאת כתיק דרך קופת החולים, אלא רק באופן פרטי. אני מתוסכלת, ממורמרת מהמצב, כמעט ומרימה ידיים, ולא יודעת מה לעשות יותר. האין טוב בעולם הזה? האם הכול מסתיים בכיס שלנו? איפה לבם של אנשים? גם ככה המצב קשה, כל זה לא תורם, אנא עזרו לי, אנא הציעו לי מה לעשות, אני במבוי סתום וחברתי מתדרדרת מיום ליום.

בארץ ישנם מספר מרכזים שמטפלים בהפרעת אישיות גבולית בתוכנית שנקראת טיפול דיאלקטי התנהגותי. לרוב הטיפול מורכב מטיפול פרטני וקבוצתי וכולל למידת מיומנויות וכישורי התמודדות. מדובר בדרך כלל במרפאות לבריאות נפש של משרד הבריאות. יתכן שבמרפאה בתל השומר מתמחים בטיפול זה.דר' יפעת כהן מומחית בתחום.

ב"ה, שלום לדר גרין דרור ולכל משתתפי הפורום, אני רוצה בבקשה לברר האם גם שאר משתתפי הפורום סובלים מבלק אאוט ומבעיות ריכוז וזיכרון,זה חשוב לי על מנת לדעת באיזה אופן אני אמורה להתייחס לזה ולטפל בזה.אומנם עשו לי בעבר איבחון והגיעו למסקנה שבעיות הזיכרון והבלק אאוט נובעים מרקע נפשי,אבל לי זה נראה מאוד מאוד לא נפשי,כיוון שהבלק אאוטים מופיעים בכל מיני מצבים (אני נתקלת בחורים שחורים).לכן אני מאוד אודה לכל מי שיוכל לשתף ולהרגיע אותי שיש תופעה של בלק אאוט בפוסטטראומה.(בעיות ריכוז וזיכרון אני מתארת לעצמי שזה יכול להיות)וגם דר' גרין מה ניתן לעשות,איזה טיפול יכול לעזור? תודה מראש לכל מי שיוכל לעזור.

ב"ה, תודה על התיחסותך ותשובתך. כרגע לצערי לא נראה לי שאני מוכנה לתת אמון בטיפול פסיכלוגי בגלל העבר הטיפולי שלי שלא הניב תוצאות.אם זאת הייתי מוכנה לחשוב על להתחיל במשהו קטן ללא פגישות טיפוליות. במה היית מציע לי להתחיל? תודה

מה, לא עונים פה?