פורום טראומה והלם-קרב

10035 הודעות
2266 תשובות מומחה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב

אין לפנות טלפונית למנהל הפורום. כל תלונה או בקשה למחיקה תעבור דרך מערכת דוקטורס בלבד. editor@doctors.co.il
03/08/2010 | 10:39 | מאת: אורית

שכחתי לציין שרק עתה הבין בן זוגי שעליו לסייע לי בהתאם לצרכיי (ולא להמשיך לעודד ני לחפש עבודה בחוץ.) ** ילדייי בגירים ולא ממש יודעים כיצד להתמודד עם העניין. נבוכים, מתרחקים , בודאי כואבים. ** איזה סוג סיוע נחוץ לי? מטבעי הנני אדם בריא ולא צורך שום כדורים חלילה. תדוה!!

28/08/2010 | 12:53 | מאת: אאאא

את צריכה בעל מבין ורק הוא התרופה וכדאי שיבין זאת שעה אחת קודם

03/08/2010 | 10:35 | מאת: אורית

הי, תודה רבה לך. פניתי למנהל קהילה כאמור חשוב היה לי שידע כי עד כה בן זוג החוקי חשב אחרת: "אין מה לעשות, הקיבוץ התפרק וכרגע אין עם מי לדבר ותחפשי לך עבודה בחוץ בלי לחץ"..... ++++++++++++++ החלטתי שלקיבוץ יש אחריות עלי. אם הרשה לאחראית תחום לא לקבל אותי כי "למרות שאני משלמת מיסים , היא רשאית לקחת רק את אלו אוכלוסיה מסוימת מבחוץ שנוח לה לעבוד איתה. +לצרף 2 חברות קיבוץ אחת מבוגרת ממני, אך היא חברתה, ואחרת ש........ ***************************************** שאלותיי דר גרין היקר מאוד: איזה סוג סיוע נדרש לי? אין לי כוח ורצון ל"התבוסס בבוץ של טיפול". )** האם לדעתך, יש מקום לדרוש ממנהל קהילה מימון הטיפול ? האם ע"י קופת חולים ? ** ראיתי שאתה מטפל דרך האינטרנט. אשמח להבהרה והרבה סובלנות. זקוקה לעידוד וחיזוק דחוף. ממתינה מאוד תודה!

שלום אורית, כפי שכתבתי לך, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב, ולכן לא אוכל להרחיב כאן בנושא שלך. בנושאי הטיפול הנפשי באינטרנט תוכלי לכתוב אלי ישירות: drorgreen@gmail.com בברכה, ד"ר דרור גרין

03/08/2010 | 08:54 | מאת: אורית

שלום רב, חברת קיבוץ בת 50+ . קיבוצנינו עבר הפרטה לפני מס. שנים. אני שרוב שנותיי עבדתי במערכ' החינוך כמטפלת, נדחיתי מלהתקבל לעבודה בה שוב על רקע שנאת חינם. מנהלת המערכ' אינה מחבבת אותי (הנני אקדמאית, אינטיליגנטית וכל מה שנילווה לכך). ** הדחייה פגעה בי עד מאוד!!! אספתי כוח לפנות למנהל הקהילה כדי שיסייע לי למצוא עבודה בתחומי הקיבוץ. איני צריכה לחפש עבודה מחוץ לקיבוץ!! קשה לי לא מעט. ****** חשוב לציין שהייתי ילדת חוץ בקיבוץ. הגעתי בגיל 8. כרגע זקוקה לסיוע דחוף: חייבת במהירות סיוע תומך כי איבדתי הרבה אנרגיה. חייבת סיוע! מי מוסמך / מתאים לסייע לי דרך קופת חולים? אנא, ותודה.

אורית יקרה, החיים בקיבוץ עשויים להיות קשים ואף אכזריים, כפי שאת מתארת, ואין לי ספק שאת זקוקה לסיוע. את יכולה לפנות לרופא-המשפחה ולבקש הפניה דחופה לסיוע נפשי, אבל חשוב לא פחות לקבל תמיכה של בני-משפחה או חברים, בקיבוץ או מחוץ לקיבוץ. לצערי, הפורום שלנו, המיועד להלומי-קרב, אינו המקום המתאים לסיוע כזה. אני מאחל לך שתצליחי למצוא את הכוחות להתמודד עם המציאות החברתית הקשה. ד"ר דרור גרין

קוגניטיביות". תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמיר, אני משער שמדובר בסימפטומים של אי-שקט וחרדה, ללא הפרעות חשיבה. כדאי מאוד להיזהר מאבחונים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, המנסים להיתלות בהכללות לא-מדויקות ובמלים מסובכות כשאינם יודעים כיצד להתמודד עם קושי רגשי. האבחונים הם תמיד הכללות לא-מדויקות, ואין צורך להיבהל מהם. אם תרצה לנסות זאת, אתה מוזמן לפנות לעשרה פסיכולוגים ופסיכיאטרים ולבקש אבחון, ותגלה שתקבל עשרה אבחונים שונים באופן מהותי. בברכה, ד"ר דרור גרין

26/07/2010 | 17:41 | מאת: אנונימית

שלום רב, האם אפשר לקבל הכרה בהלם קרב אחרי שנים? אבא שלי חזר ממלחמת יום כיפור עם הלם קרב. הרבה דברים נהרסו בדרך. הוא לא הוכר ע"י משרד הביטחון כנפגע הלם קרב. האם יש טעם לבדוק זכאות להכרה זו או שחבל על הזמן?

שלום לאנונימית, כן. הפגיעה הפוסט-טראומטית היא היחידה המאפשרת הכרה גם לאחר שנים רבות, וכך נקבע על-ידי בית-המשפט. פקידי אגף-השיקום מנסים, לעתים, להטעות את מי שמגיש תביעה מאוחרת, ולכן חשוב להתעקש על כך. עם זאת, כדאי לזכור שלהכרה יש מחיר, משום שפקידי אגף השיקום, בשיתוף פעולה של הפסיכיאטרים בוועדות, מתעללים ומשפילים את הלומי-הקרב, וגם לאחר ההכרה ההשפלה נמשכת, וכל בקשה למימוש זכויות נתקלת בסחבת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

01/08/2010 | 12:10 | מאת: אנונימית

תודה על העדכון. אספר בקצרה מהו המצב - אודה לך אם תנחה אותי בהמשך: אבא חזר עם הלם קרב. מספר שנים אחר-כך התדרדר מצבו. היתה אלימות קשה שנבעה בעיקר מהתפרצויות פסיכוטיות. כל המשפחה נפגעה מהאלימות. בעצם יש כאן דור שני לפוסט טראומה - של אלימות נטו. המשפחה התפזרה.יש לי אח שתפיסת המציאות שלו מעוותת היום. הוא מתנגד לטיפול ואני דואגת לו. אני לא יודעת מה לעשות. אימרת המפתח שלו היא שאף אחד לא יכול לעזור לו. אבא נמצא היום במחלה טיפולית אחרי רצף של אירועים מוחיים שהוא עבר. עצוב לומר, אבל עכשיו הוא לא תוקפני ועכשיו אני "זוכה" לקבל ממנו חיוך ולזכור את האבא שאהבתי מאוד לפני המלחמה. חשבתי על הנושא בעיקר מסיבה כספית. מאוחר מידי לאבא שלי אבל הייתי רוצה שאחי יכנס לטיפול ובשביל זה צריך מימון. האם יש תמיכה לבני משפחות? והאם כדאי לפתוח בנושא במצב שבו זה בעצם פצע פתוח? אני מצטערת אם הדברים לא ממוקדים מספיק. זה קשה.

26/07/2010 | 17:36 | מאת: רחל

מטפלים שונים עדיין ממשיכים לעבוד לפי גישות דינמיות בטיפול בפוסטראומה? הגישה הזו פותחת פצעים, פוגעת בתפקוד, משחזרת וגורמת לנסיגה כללית בלי לתת כלים אמיתיים להתמודדות. זה לא מובן לי. מדוע אין התוויות שנכנסות לתוך האתיקה הטיפולית אם כ"כ הרבה מחקרים מראים שהשיטה הזו כושלת ופוגעת במקרים של טראומה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רחל, השאלה שלך חשובה ומוצדקת, והתשובה פשוטה: יחסי-ציבור. לפני מאה שנים המציא פרויד את הפסיכואנליזה, והצליח להפיץ את הרעיון עד שהפך לחלק מן השפה המדוברת. כולנו משתמשים במושגים אגו, איד, סופר-אגו, לא-מודע, רגשי אשם, תסביך אדיפוס ועוד ועוד, למרות שאין להנחות של פרויד כל בסיס מוכח במציאות. הגישות הדינמיות מבוססות על הרעיונות הפסיכואנליטיים, ועל האמונה ששחזור טראומות הילדות יסלק את הסימפטומים. זה מעולם לא הצליח, ולמרות זאת פסיכולוגים רבים, בעיקר בישראל, ממשיכים להאמין בתורתו הדתית כמעט של פרויד. כפי שכתבת, כשמדובר בהלם-קרב ופוסט-טראומה הטיפול לא רק שאינו מועיל, אלא שהוא עלול להזיק, וכדאי להיזהר מכך. תודה על התזכורת, ד"ר דרור גרין

28/07/2010 | 00:10 | מאת: צVק@

מאיפה הקביעה שהגישה הדינמית לא יעילה? אני יכול להעיד על עצמי שנעזרתי בטיפול פסיכולוגי פסיכו-דינמי במשך יותר מ 12 שנים והיום לאחר יותר מ13 שנים מסיום הטיפול אני חושב שהטיפול היה אחד הכלים המשמעותיים בחיי והכלי העיקרי שעזר לי לחזור לחיים האמיתיים אני חושב שקביעה חד משמעית ששוללת גישה כזאת או אחרת עלולה לפגוע בסיכוי של מי מחברינו שיכול להעזר בכלים ובאנשים חיצוניים לשפר את איכות חיינו אם תעקבי במורד הפורום תיווכחי שעברתי גם טיפול שונה בשיטת ה PE של עדנה פואה, טיפול שגם הוא עזר לי מאוד בשני הטיפולים נחשפתי למוראות המלחמה והטראומה - חשיפה שעזרה לי להכיר טוב יותר את פחדיי ולהתיצב מולם צביקה

צביקה יקר, אני יכול להעיד, כמי שמכיר מקרוב את הגישה הפסיכואנליטית ואת כתביו של פרויד, אותם גם הוצאתי לאור בעברית, שאין כל עדות מבוססת לטיפול האנליטי-דינמי. כמו גישות רבות אחרות בפסיכותרפיה, מדובר ב'טיפול' המבוסס על הנחות מיסטיות שאין להן בסיס הניתן לצפיה או להוכחה. במחקר רחב שערכתי, המקיף את כל הגישות לטיפול נפשי, מצאתי שהמכנה המשותף היחיד לכולן הוא הקשר המיוחד בין מטפל למטופל, היוצר מקום בטוח עבור המטופל. כאשר מטפל הוא גם בן-אדם, והוא מצליח באמצעות אמפתיה ליצור קשר טוב עם המטופל, המטופל יכול להתחזק ולצמוח, ללא כל קשר לתיאוריה או לגישה הטיפולית. אני משער שזה מה שקרה לך, כמו שזה קרה למטופלים רבים אחרים. אחד המאפיינים של פוסט-טראומה הוא שכל חשיפה לטראומה נוספת מחזקת את הטראומה, ולכן כל טיפול המחזיר את המטופל לעבר, כמו הטיפול הדינמי, עלול להגיב את הטראומה, וכך מוסכם היום על-ידי רוב החוקרים בתחום זה. היכולת הנפשית שלנו היא אינדיבידואלית, ולכן צריך להיזהר מהכללות. כמוך, גם אני חשבתי שאני חזק ויכול להתמודד עם הטראומה, וטיפלתי בעצמי על-ידי כתיבת ספר על הלם-הקרב שלי ('בחזרה לצוות 4') עשרים שנה אחרי המלחמה. הרגשתי טוב עם החשיפה, והייתי בטוח שהיא מחזקת אותי, אבל לאחר חמש-עשרה שנים נוספות אני יודע שהיא רק הגבירה את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שלי, ובעקבותי הוחמר מצבי והוכרתי על-ידי אגף השיקום כהלום-קרב. בעקבות המחקר שלי, שבו גיליתי שהתועלת היחידה בפסיכותרפיה היא תחושת המקום הבטוח שהמטפל יוצר עבור המטופל, פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', המאפשרת לכל אחד ללמוד כיצד ליצור לעצמו מקום בטוח בכוחות עצמו. אני מטפל בהלומי-קרב בגישה זו, שאינה 'טיפול' אלא דרך-חיים, ומוצא שהיא יעילה ביותר, לעצמי ולאחרים. אתה מוזמן לבוא לבולגריה ולהתנסות בסדנאות שלי להלומי-קרב: http://www.psychom.com/showPart.asp?part=841 להתראות, דרור

למרות שהחלטתם במורד העץ לחתום את הנושא, אני מוצא לנכון להוסיף עוד ענף עם עדכון הכתבה "פרופ' עדנה פואה מטפלת בסובלים מפוסט-טראומה. בעולם כבר מוחאים כפיים" - כתבה במוסף הארץ של שבת http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1182133.html גילוי נאות - כפי שכתבתי בעבר עברתי 13 מפגשים במסגרת השיטה, ממליץ בחום לקרא המאמר ולהתרשם

12/07/2010 | 20:06 | מאת: רוז

כן, זו אני,, אותה אחת, הרבה זמן לא ביקרתי פה, לאחרונה הגיע לבקר אותנו חבר הוא בגילי יליד 58, אמא'לה איך הוא נראה,,, פעם הוא היה בצבא קבע, ושירת ב...חברת קדישא של הצבא, הוא אומר שהוא היחידי שיכול לומר שהוא סיבן את את רבין...ויש לו עוד כמה בדיחות שחורות כאלה שהוא יכול לספר בחיוך רחב... בקיצור אחרי אסון המסוקים, כשכל יום טיפל בכמה גופות .... כשסיים נכנס למיטה ובכה ובכה ולא יצא ממנה יומים, הוציאו אותו בכוח... טוב מה שהוא ראה במסגרת העבודה, אתם רק יכולים לתאר לעצמכם, ומה שתיתארו עדין לא יגיע לקצה קצה של מה שראה... כשהוא סים עם הצבא, הוא הוגדר כסובל מפוסטראומה, יש לו סכרת,וגם מכשיר שמיעה, ויש לו איזו מחלת, עור ויש לו מקל הליכה, כלומר הוא הולך עם מקל, גבר בן 52... כשהערתי על המקל הוא הניח אותו על הראש בחיוך ואמר "זה מקל עלי..." כל אלה הוכרו די מהר ע"י משרד הביטחון, והוא מקבל מהם את כל מה שאפשר לקבל(נדמה לי)... רכב, ונסיעות במוניות (כשלא היה לו עדין רכב) וקיצבה חודשית ומועדון כזה ואחר ועוד כמה דברים ששכחתי... כששאלתי אותו איך הוא הצליח כל כך הרבה וכל כך מהר, כי אני יודעת שאנשים מחזרים אחרי משרד הביטחון שנים.. הוא אמר "כשישבתי בועדה וסיפרתי להם מה ראיתי בכל מיני מקרים, וזה היה רק על קצה המזלג,..הפכתי את היושבים בועדה לפוסטראומה.." כל זה הוא אומר בכזה חיוך ענקי, ובשקט כזה, שזה קצת הפחיד ...לכו תדעו מה היה בועדה.. בקיצור,,,אולי צריך לקחת איזה קורס דרמה לפני שמופיעים בועדות למיניהן?

לקריאה נוספת והעמקה
13/07/2010 | 01:34 | מאת: צVק@

היי רוז - ברוכה השבה לצערי עלינו להסביר לבא כוח הריבון את הצרות שלנו בהרבה כלים ולכן למי שיש יותר כח ביטוי יש יתרון על מי שעילג הוא להשתמע צביקה

13/07/2010 | 08:04 | מאת: רוז

ברוכים הנמצאים, יכול להיות שזה גם ענין של כישרון, לא יודעת מה לומר לך הביקור ההוא די טילטל אותי. מה שלומך?

24/08/2010 | 11:35 | מאת: רוז

רוז יקרה, טוב לראות אותך שוב כאן אתנו. לצערי, אין כל דרך יעילה לפנות אל הוועדות הרפואיות, ומתוך ניסיון ובדיקה מצאתי שמדובר במזל ולא יותר. בוועדות הרפואיות יושבים פסיכיאטרים ורופאים חסרי כל הבנה בפוסט-טראומה, המועלים באתיקה הרפואית שלהם, מתעלמים מחוות-דעת מקצועיות רציניות ומבוססות ובחמש או עשר דקות חורצים את גורלו של אדם. מדובר בפשע של ממש, וחבל שאין מי שנלחם בתופעה הזו. להתראות, דרור

24/08/2010 | 11:34 | מאת: רוז

הרי היושבים בועדה הם בני אדם, ולך תדע מה אוכל את הפסיכיאטר היום... נניח ויש לו מישהו שהוא שונא מוות, והנבדק הבא דומה לו, ומזכיר אותו בכל תנועה.... הוא לא יוכל אולי להגיד שזה בגלל השנוא עליו, אבל הוא לא יהיה בעד הנבדק....

בשנה האחרונה נחשפתי והזדעזעתי מהעוול הנוראי שזוכים לו הלומי הקרב שלנו, נשותיהם, ילדיהם, ומשפחתם. אין מילים שיכולות לתאר את החמלה ובעיקר את הבושה שאני חשה בעקבות הגילויים הללו. אני מחפשת נשים שחשות כמוני המעונינות להצטרף אלי לעשות מעשה. כרגע, העניין בשלבים התחלתיים..אשמח לקבל תגובות... ושנהיה בריאים..

10/07/2010 | 02:32 | מאת: צVק@

איזה מעשה את מציעה? אשמח להצטרף לכל עשיה חוקית צביקה 052-2888486

10/07/2010 | 12:34 | מאת: רחלה

היי צביקה תשובה זו רלוונטית לכל מי שמגיב להודעה זו... כרגע הנושא בחיתוליו ואני 'אוספת' אנשים טובים שרוצים לשתף פעולה למען מטרה נעלה. כמובן שחוקי....) אשמח באם תשלח מייל קורות חיים+ כמה מילים שלך כמו במה היית רוצה/ יכול לתרום. כמה שעות אתה רוצה/ יכול להתנדב? ומה נראה לך שאתה יכול לתת מעצמך? או האם היית רוצה להקדיש מלוא זמנך לעניין ובאיזה תחום ספציפי שנראה לך שייתן תרומה לחברים שלנו? תודה. רחלה.

רחלה יקרה, היוזמה שלך חשובה, ואני מאחל לך, ולנו, הצלחה רבה. זו אינה משימה קלה, ואני מקווה שהקשיים לא ירתיעו אותך. אני מציע שהפורום שינו ישמש מקום להעלות בו רעיונות לקידום הנושא, וגם ללימוד מכישלונות העבר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

04/08/2010 | 22:04 | מאת: אשתו של אמנזי'ה

הדריכות והחרדות לא עוברות....הייתכן שהתרופות לא מרגיעות? ואם כן , מה ניתן לעשות?

שלום תמיר, הפסיכיאטריה אינה מדע מדויק, והתרופות משפיעות על כל אחד באופן שונה. כדי למצוא את התרופה המתאימה והמינון המתאים יש צורך בהרבה ניסוי וטעיה. כדאי להשתמש בתרופות רק לזמן מוגבל כאשר הן יעילות, בשילוב עם טיפול התנהגותי. טיפול כזה יאפשר לך לשנות דפוסי התנהגות ולהתמודד טוב יותר עם הדריכות והחרדה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

הסימפטומים , היתכן?או שהיא לא משפיעה?

29/06/2010 | 00:28 | מאת: ארי

שלום רב. התחלתי התמודדות עם הלם קרב לאחרונה ורציתי לשאול האם יש אפשרויות נוספות לטחפול מעבר לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי רגיל שאני כבר נמצא בו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ארי, השאלה שלך כל-כך כללית, שקשה לענות עליה. יש הבדל תהומי בין טיפול פסיכיאטרי לטיפול 'פסיכולוגי'. הטיפול הפסיכיאטרי הוא טיפול תרופתי המסייע להתמודד עם סימפטומים מסוימים, אך אינו 'מרפא' ולטווח ארוך השפעתו נחלשת ויש לו גם תופעות לוואי. כדאי להשתמש בו רק מחוסר אפשרות אחרת או כתוספת לטיפול התנהגותי. טיפול 'פסיכולוגי' הוא מושג רחב, וקיימות ארבע מאות גישות שונות ומשונות שלכל אחת מהן הנחות יסוד שונות ודרכי התמודדות שונות. כדאי להתרחק מן הגישות הפסיכואנליטיות/דינמיות, המבוססות על ניסיון לשחזר את הטראומה, משום שהן עלולות להחריף את המצב. הגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות הן היעילות ביותר, משום שהן אינן מתיימרות 'לרפא' ואינן מבוססות על הנחות מיסטיות בנוגע ל'נפש', אלא מתמקדות בתרגול דרכים התנהגותיות להתמודדות יומיומית עם הקשיים והסימפטומים הפוסט-טראומטיים. חשוב לזכור שהלם-קרב אינו מחלת נפש, אלא פגיעה שאינה ניתנת לשחזור ולתיקון. ניתן לחיות חיים מלאים עם פוסט-טראומה וללמוד לחיות עם הקשיים ואף לצמוח מתוכם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

28/06/2010 | 10:25 | מאת: עמרי

אני במלכוד 22. בעבר, לאחר השירות הסדיר, קיבלתי המלצה מהיחידה לנפגעי הלם קרב בתל השומר להורדת הפרופיל הרפואי. הפטור שקיבלתי מהמילואים הניח את דעתי וכל התעסקות עם הנושא כמו למשל בוועדה רפואית, היה נראה לי כמו עינוי בפני עצמו ובור שחור אליו נמנעתי להכנס בזמנו. השנים עברו והסימפטומים החריפו. פניתי לטיפול בבי"ח פסיכיאטרי באיזורי שאמור היה לעזור ושאישר והעניק לי טיפול שלא מומש מעולם... "עקב מחסור במשאבים". הכניסו אותי לרשימת המתנה. בשנה הראשונה הצקתי להם ממש, אך התור שלי עדיין לא הגיע. עברו שש שנים מאז. המצב רק הלך והחמיר. החמיר מאד!! עד שמצאתי עצמי מאבד את כל שהיה לי בחיי. היום... אין לי ברירה. הפנמתי שאם אני רוצה לחיות איזשהם חיים סבירים ובעלי כבוד מינמאלי, אני חייב להכנס בעובי הקורה, להכנס אל הבור השחור ממנו ברחתי וברחתי ולתבוע את משרד הביטחון. אבל מה..... בשביל זה צריך כסף מראש. ואני... אחרי שאיבדתי את כל שיש לי.... פשוט אין לי! אז באתי הנה לשאול.... מישהו מכם מכיר עו"ד בעל מצווה, שיוכל להבין את המצב אליו נקלעתי, שיוכל לעזור ולהיות מעט יותר יצירתי באופן התשלום אליו. אני אשמח לשלם ולתת כמובן מאליו את שמגיע לו. ברגע שיהיה לי ממה. וכיום כבר נראה שעד שלא אתבע... הסיטואציה בה אני מתקיים, לא תשתנה בצורה כזו בה אוכל להרשות לעצמי את שירותיו. מלכוד 22. אמרתי כבר?!

שלום עמרי, אינני חושב שאתה נמצא במלכוד, והמצב אינו כל-כך מסובך. אינך זקוק לעורך-דין כדי להגיש תביעה להכרה בנכות. אם קיבלת המלצה מהיחידה לטראומה בתל-השומר, והפרופיל שלך ירד בעקבות זאת, כל מה שעליך לעשות הוא להציג את המסמכים האלו וכל מסמך רפואי אחר, להוריד טופס תביעה באתר של אגף-השיקום ולהגיש אותו עם כל הטפסים הנלווים. כדאי גם להביא חוות-דעת של פסיכיאטר על מצבך היום, ואם אין לך תקציב לפסיכיאטר פרטי תוכל לבקש הפניה לפסיכיאטר מרופא-המשפחה. חשוב שתשאל את עצמך למה אתה מצפה. אם אתה זקוק לטיפול, מיד לאחר הגשת הבקשה תוכל לפנות לרופא באחד המחוזות של אגף השיקום ולקבל אישור לטיפול נפשי או תרופתי. אם אתה זקוק לתמיכה כספית, כדאי שתדע שתהליך ההכרה עשוי לארוך שנים אחדות. בדרך-כלל הוועדה הרפואית הראשונה מאשרת הכרה ב-20% נכות, ומדובר בגמלה של כשש-מאות שקלים. רק מי שמקבל הכרה של 50% יכול לקבל קצבה קבועה שתאפשר לו להתקיים. תהליך ההכרה ארוך, מייגע וגם משפיל, והוא עשוי להיות טראומטי מאוד. כדאי שתבדוק מראש את הציפיות שלך לפני שאתה מתחיל בתהליך הזה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

28/06/2010 | 21:15 | מאת: עו"ד גיא בית און

אם באמת מצבך הוא של חסר כל אשמח לשקול לעזור ל צור איתי קשר .

26/06/2010 | 12:03 | מאת: צ

שלום דר' גרין תודה רבה וכפי שרצית לדעת מצבו של בני היום תודה לאל בסדר והוא בעזתו ובעזרתי לומד כי הוא חייב להניח לעבר בצד ולחיות את חייו,אבל הקושי שהיה לאחרונה היו כל מיני דברים בסביבתו כמו קבוצת החיילים שנתנה לו מיד תחושה של בהלה ופחד וחוסר שקט,הוא למד אז להתגבר ולהתרחק ממפגשים כאלה,בנוסף הוא לא מאזין לחדשות,לא קורא עיתון כדי לא להאזין לארועים המסעירים אותו,מקפיד להתרחק מאנשים המדברים על ארועים צבאיים או על עברם הצבאי.בקיצור מנסה למצא דרכים להתמודד,נרשם ללימודים,לפעמים ניגש לבית הכנסת ללמוד תורה כי קשה לו להתרכז בקריאת ספרים.מתעניין יותר ביהדות.וזה בגדול מצבו כמובן שבמקביל הוא במעקב תרופתי של פסיכולוגים ופסיכיאטר שמכוונים אותו כיצד לנהל את חייו האישים כלומר לבלות,לשתות,ללמוד וכו'.(בעבר לאחר השירות הצבאי הוא היה מאוד עצמאי עבד וחי באילת לצורך העבודה המועדפת והיה מאוד מרוצה והתמודד מאוד יפה. לכן,אם הבנתי נכון אני יכולה לגשת שוב למשרד הביטחון להגיש תביעה לנכות למרות שעבר זמן מאז שירותו הצבאי?בכל מיקרה אני (כמו שספרתי לך)עובדת עם עו"ד אני אומר לו את מה שאמרת לי ואבדוק האם ניתן לשנות את התביעה להלומי קרב ולא סתם פוסטראומה.כי רק זו הבעיה שלי וכניראה שהמינוח הראשוני שלי של פוסטראומה לא היה נכון,אני ממש מודה לך ואשמח שתגיב לי מה דעתך לגבי העו"ד תודה מראש .

לקריאה נוספת והעמקה

שלום צ, פוסט-טראומה אינה מחלה אלא פגיעה, שצריך ללמוד כיצד להתמודד איתה. במשך השנים הסימפטומים מחמירים, וככל שהטיפול יקדים ניתן למנוע את ההתדרדרות. טיפול פסיכיאטרי תרופתי עשוי להקטין את הסימפטומים, אך טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא היעיל ביותר. אין הבדל בין תביעה להכרה בהלם-קרב או בפוסט-טראומה. פוסט-טראומה היא התוצאה של הלם-קרב. בהודעות קודמות תיארת אירוע פסיכוטי. אירועים פסיכוטיים עשויים להיגרם ממחלת-נפש גם ללא הלם-קרב, ובדרך זו אגף השיקום ינסה לדחות את התביעה. אין התיישנות להלם-קרב, וניתן להגיש את התביעה גם לאחר זמן רב (אני עצמי הוכרתי לאחר יותר משלושים שנה). כפי שכתבתי לך, חשוב ביותר לפנות לעורך-דין המומחה בטיפול בהלומי-קרב. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

25/06/2010 | 19:29 | מאת: צ

שלם דר' שוחחנו בעבר והיום יש לי בעיה נוספת.בני שוחרר מצה"ל לאח שירות קרבי לפני כ-4שנים.הגשתי תביעה לצה"ל בעקבות זה שבני חווה ארועים קשים בצבא(במסגרת הפעילות הצבאית באיזור עזה)ום שחווה בצבא.לפני כשלוש שנים אושפז עקב אירוע פסיכותי בבית חולים פסיכיאטרי,זו הייה הפעם הראשונה ולאחר מכן היו עוד 3 אשפוזים.כיום בני לוקח תרופות במצב רגיל ומרגיש טוב במעקב פסיכיאטרי עם מגבלות של עבודה,לימודים ועוד(בגלל ההשפעה של הלחץ עליו מבחינה נפשית)בדיון הראשון שלי במשפט נגד משרד הבטחון הם לא הסתייגו מהארועים שחווה רק הם אמרו כי על סמך הדעה של רופאה שבדקה אותו פעם אחת אין קשר לכל הדברים ולארועים שעבר בצבא.אני מנסה למצא רופא שיהיה מוכן לכתוב מכתב שבו יצויין כי יש קשר נסיבתי בין הארועים לבין האשפוזים. כל הסמימנים והפחדיםהקשורים לאשפוז או להתקף הפסיכותי משולבים בארועים שחווה בצבא או הקשורים בזה.היום הוא נסער בכל פעם שרואה חייל עם נשק או קבוצת חיילים,הוא כל הזמן דרוך בנסיעות,ומתקשה לחזור לחיים תקינים.אני מעוניינת אם אפשר לקשר אותי עם רופא שיוכל לכתוב מכתב כנגד המכתב שכבה הרופאה מישום שלפי מה שקראתי הסמימנים יכולים להיות דומים גם למחלה של מניה דפרסיה(שבזה הרופאים מטפלים כרגע)אך לדעתי הבן צריך כלי להשתחרר מזה,ואין כמו הצבא שיוחל לסייע בזה.אשמח מאוד לקבל את תגובתך ואפילו שם של רופא או דרך להמשיך להתמודד עם הארועים הבטחוניים שחווה בצבא כדי להשמשיך בעזרה לבן שלי בשעת הצורך.תודה מראש צ.

שלום צ., תביעה משפטית אינה דרך יעילה נגד אגף השיקום, משום שהשופטים משתפים פעולה עם מערכת הביטחון וקשה מאוד להצליח בתביעה כזו. ניתן להגיש בקשות חוזרות לוועדות רפואיות, עד שהבקשה תתקבל. אם תתייעצי עם עורך-דין המומחה בתביעות כאלו הוא יוכל להנחות אותך גם לאילו רופאים לפנות כדי לקבל חוות-דעת מתאימה. ניתן לעשות זאת גם ללא עורך-דין, ודרושה סבלנות רבה משום שזהו תהליך ארוך, מיגע, מתיש ואף משפיל. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

25/06/2010 | 19:52 | מאת: צ

תודה לך על התגובה המהירה. בנוסף לכך כן יש לי עו"ד אך הוא מציע לי לחפש רופא שיכתוב מכתב כזה,וכל רופא מסתייג,אבל אין לי ברירה משרד הבטחון והצבא עדיין לא מכיר במה שעבר בני ולכן יש לי בעיה אני ממש זקוקה לסיוע,האם אני מגדירה את הארועים שחווה בני בצבא בהגדרה הנכונה של פוסט טראומה או הלם קרב? לפי הרופא האחרון ששוחחתי למרות שהוא אמר כי אם יכתוב זה יעלה לי כ5000 שח' ללא מס ערך מוסף,שאלתי למה אין קשר כאשר כל התופאות הנלוות למצבו של בני אז הוא הסביר כי זה לא יכול להיות שהתגובות של ההתפרצות היו רק לאחר כשלוש שני ושזה יהיה קשור.האם זו תשובה הגיונית ונכונה?

26/06/2010 | 07:40 | מאת: צ

תודה לך דר' לצערי הרב בני היה מקבל סיוע בשיקום עד אשר היה מכתב מהצבא שהוא לא מוכן להכיר בבני כנפגע צה"ל. הארועים שהיו בצבא היו פגיעות נפשיות בלבד(אחת מהן היא שהוא היה סמל מחלקה כאשר נגמש התפוצץ והיה צריך לחפש ולהחזיר חזרה ת חלקי הגופות של החיילים,ובני גם מצא וגם היה צריך לחזור עם הרכב לבסיס,זה רק חלק מהאירועים הקשים שחווה)לכן אני ממש אזדקק לטיפול רפואי נפשי מתאים ולא רק תרופות שזה לא העיקר ואפילו לא בטוח שזה מה שעוזר (לדעתי בלבד)אני בטוחה שבני זקוק לשיחות ללמוד איך לחיות עם העבר הזקשה ולהמשיך להתמודד בכל זאת.אנא סיעו לי כי היום אני כאן ומשגיחה ומשתדלת מהאינטואיציה שלי לסייע,אך צריך אדם מקצועי ובבדאי גם כשאני לא אוכל יותר לסייע.תודה מראש

26/06/2010 | 07:59 | מאת: צ

שלום דר' לא ספרתי לך כי גם באותה שנה (1997) כאשר בני היה מאושפז בפעם הראשונה, בקשתי סיוע מהיחידה הצבאית שבה היה צריך להיות במילואים,ומיד לאחר כשבועיים הוא קבל מכתב שחרור משרות מילואים בצה"ל בגלל עודף חיילים.זאת לא בדיחה!!!כחייל הוא היה חייל טוב ללא שום עברה בצבא,תעודת שחרור יפה ביותר,אז למה?מה עושים? איך הם מתנערים היום כשיש בעיה? אני רק רוצה ודואגת לבני הרגיש והאחראי,ורק בגלל זה הוא סובל היום,אין דרך לסייע? אני ממש חוששת בועדות רפואיות מפני,שהן מחזירות אותו לארועים הקשים ולצערי כיומיים שלושה אחרי ועדה רפואית הות מתאשפז שוב,ללא שליטה על זה מבחינתו,כניראה ששוב זה משפיע מחדש.אנא סייע לי מה לעשות? תודה מהאמא הדואגת.

23/06/2010 | 16:44 | מאת: יגאל

לפני מספר חודשים עברתי אירוע של "תקיפה " התנפלות של כמה בני נוער, שלוואה בקרשים וכו'. לאחר שבועיים במקרה היה עוד אירוע דומה שקרה מתחת לבית . מה שהחל לאחר מזה זה חודשיים של המנעות מללכת במקומות מסוימים ,הליכה ברחוב וכל הזמן חיפוש אותם אנשים על מנת לא לפגוש אותם שוב. , התחילה אצלי במקביל רגישות לרעשים פתאומים , וסף גירוי נמוך יותר, כשזורקים כדור , או כשמישהו מתקרב אליי עם היד . אבל המשכתי לתפקד. עבדתי עם הזמן הענין קצת נרגע וכעמט הפסקתי לחשוב על זה. אחרי איזה חודש היה לי איזה התקף חרדה בעבודה, ולאחר מכן התחילו מן פחדים חברתיים, סף גירוי נמוף נבהל מדברים בקלות , רגישות מופרזת לרעשים, כל הזמן הרגשה של מתח תמידי וקשיון בצואר ,טקים וקפיצות שרירים בגוף , דברים שבעבר לא הלחיצו אותי מלחיצים וגורמים לתגובות פיזיות ,כמו לשבת בספריה ,ללכת לבר . וכל הענין שאני כמעט ולא חושב על אותו אירוע של התקיפה זה לא מסעיק אותי הרבה, אין לי סיוטים , אין לי פלשבקים . אלא פשוט איזה עוררות תמידית שלא עוברת. עם מתח מתמיד ודכאון בעקבות אמונה שזה לא יעבור. מה זה יכול להיות ? פסיכאטר אחד הבחין את זה כPTSD אבל הקטע שאני לא חושב על האירוע כמעט, אלא כאילו שמשהו נדפק במערכת העצבים. ככה אני מרגיש. אני מאוד אודה לתגובה מקצועית של מה זה יכול להיות. (אם אני לוקח שני כדורי קלונקס, הכל עובר ואני מרגיש כמעט רגיל ) תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יגאל, הסימפטומים שלך מתארים באופן בהיר ומדויק את מצבך. הם לא סימפטומים חסרים, משום שפוסט-טראומה מתבטאת באופן שונה ומיוחד אצל כל נפגע טראומה. אכן, טראומה היא פגיעה המשנה משהו בתחושה הבסיסית שלך, וחשוב ללמוד כיצד להתמודד עם הפגיעה. כדורים פסיכיאטריים יוכלו לסייע לך להפחית סימפטומים מסוימים, אך לעתים יש להם תופעות לוואי ולעתים הם מפסיקים להשפיע. הרבה יותר יעיל לבקש סיוע ולפנות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אצל מטפל המומחה בפוסט-טראומה, כדי שתוכל ללמוד דרכים להתמודדות יעילה עם מצבך החדש. ככל שתקדים לבקש עזרה מקצועית תמנע מעצמך קשיים שילכו ויתגברו עם השנים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

16/09/2010 | 01:39 | מאת: יגאל

עברתי מאז טיפול EMDR שלא עזר. וטיפול תרופתי של SSRI שלא עזר. חיי הפכו לגהנום מאז המקרים, ואני לא רואה שום אור במנהרה.... הבעיה שלי שכל הענין של הפלשבקים , סיוטים, מחשבות על האירוע, לא קיים אצלי לחלוטין. כשאני חושב על האירועים שהביאו אותי למצב הזה אין בי שמץ של פחד או רגש כלשהו שעולה. מה שקיים מאז זה עוררות מוגברת מטורפת, חרדה מכל דבר בעולם , דריכות ורגישות חזקה מאוד לכל תנועה לכל רעש וקשיים בריכוז...... סימפטומים שלא מאפשרים לי לתפקד. הרגליים שלי רועדות בתור בבנק, אני בקושי מצליח לצאת למכולת... איזה סוג של עזרה נפשית אני יכול לקבל כשהרגשות מנותקים לחלוטין מהטראומה המקורית ...... . ? התיאשתי לחלוטין מכל סוג של עזרה פסיכולוגית .... העוררות הזאת כל כך חזקה ופזיולוגית.....אני נבהל אפילו כשכלב קטן נובח עליי.... פשוט גהנום

האם זה טוב או לא . אשמח לקבל הסבר קצר. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמיר, הפורום שלנו אינו עוסק בפסיכיאטריה, ומובן שלא אוכל לפרש מונח רפואי מבלי לדעת את ההקשר (כלומר, מה בדיוק כתב הפסיכיאטר). עם זאת, כדאי לזכור שפסיכיאטרים הם רופאים העוסקים באבחונים של מחלות נפש. הלם-קרב ופוסט טראומה אינם מחלת נפש, ואין צורך להתרגש מן האבחונים של הפסיכיאטרים בנושא זה. כל בעל מקצוע מחפש את מה שהוא יודע, ופסיכיאטרים מחפשים מחלת נפש בכל מקום. פסיכוזה היא מצב של חוסר שפיות. אין לזה דבר וחצי דבר עם טראומה ופוסט-טראומה. בברכה, ד"ר דרור גרין

20/06/2010 | 23:31 | מאת: תמיר

מהו אבחון נוירופסיכולוגי?

20/06/2010 | 10:57 | מאת: סלים

שלום לך ד"ר גרין אנו קורה את הספר שלך שמאוד מעניין ותורם יש לי בעיה שסובל ממנה הרבה זמן ואנני מצליח לצאת ממנה והיא משבשת לי את אורח החיים כמעט לגמרי הבעיה היא שעקב כמה פיגועים שחוותי במהלך השירות וטיפול בפצועים שראתי בשטח אך רופאים מצלים אנשים שהיו על סף מוות נהיה לי אובססיה לישאר כמה שיותר ליד רופאים מרפאות שזה התחיל בחרדה קטנה ובמשך הזמן התעצם עד שלא יולתי לחזור לעבודה שמוד אהבתי האם יש טיפול לזה מבקש את עזרתך בעניין תודה

שלום סלים, אינני יודע דבר אודות הטראומה שחווית, אך זה טבעי שמי שמטפל בפצועים חשוף לטראומה קשה. יש דרכים רבות להתמודד עם הטראומה ועם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. לא מדובר ב'טיפול' אלא בדרך שמאפשרת לחיות עם הפגיעה ולהתגבר על ההפרעות. הגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות הן היעילות ביותר לכך. ויותר מכל טיפול חשוב לשוב וליצור שגרה, לחיות בסביבה תומכת ובטוחה ולהקדיש זמן באופן קבוע לפעילות גופנית ויצירתית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

17/06/2010 | 09:27 | מאת: טלי

שלום, אני סובלת מהלם פוסט טראומתי בעקבות התעללות מינית ופיסית שעברתי ע"י אבי. לפעמים בתקופות קשות אני משתמשת ככמובן בהמלצת הפסיכיאטר שלי בזיפרקסה 0.25 מ"ג. לאחרונה נתגלה לי כי בתרופה זו מטופלים חולים סכיזופרנים ואני לא נכללת בקטגוריה זו. האם תרופה זו מומלצת כטיפול בבעייתי. אולי יש תחליף? אשמח לקבל הסבר לגבי מהות תרופה זו. עליי לציין כי תרופה זו מסייעת לי ברגעי משבר קשים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טלי, אינני פסיכיאטר, ולכן לא אוכל לייעץ לך בנוגע לתרופות בהן את משתמשת. פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא מצב שצריך לדעת ללמוד להתמודד אתו. הדרך היעילה לכך היא באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ויצירת סביבת חיים בטוחה ושגרת חיים מוגנת. השימוש בתרופות עשוי לסייע להתמודדות עם התקפי חרדה וכעס, והוא יכול להיות יעיל בשילוב עם הטיפול ההתנהגותי. זה אינו מדע מדויק, והתרופות משפיעות באופן שונה על כל משתמש. לעתים הן מפסיקות להשפיע, ולעתים יש להן תופעות לואי. כדאי להשתמש בתרופות רק במטרה לסייע לטיפול ההתנהגותי, או כדי להתמודד במצבים מיוחדים עם סימפטומים קשים במיוחד. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

16/06/2010 | 22:17 | מאת: יעל

שלום, אני מקורבת לגבר בן 60 שעבר טראומה קשה במלחמת לבנון ובהמשך חייו נפגע בפיגועים. הוא לא מוכר כהלום קרב או שום דבר אחר על ידי המדינה. האם ידוע לך על מקומות בהם יוכל לקבל ללא תשלום טיפול קוגניטיבי התנהגותי\ ביופידבק\ או כל דבר חדשני שמציע עזרה בתחום החרדות והדיכאון. הוא כבר נמצא בטיפול דינמי ומטופל תרופתית, אך נראה לי כי הוא צריך משהו בנוסף לזה. תודה יעל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יעל, פסיכולוגים ומטפלים אינם אוהבים לטפל במי שנמצא בטיפול במקום אחר, ולכן קשה יהיה למצוא מטפל התנהגותי שיסייע למי שנמצא בטיפול דינמי, ואפשר גם להבין זאת. לצערי, הטיפול הדינמי אינו מתאים לטיפול בטראומה, ואפילו עשוי להחריף אותה. הטיפול הדינמי-אנליטי מבוסס על חיפוש מקורות הטראומה, בשעה שכל מפגש חוזר עם הטראומה מחזק אותה ועשוי להביא לטראומה נוספת. גם אם ידידך אינו מוכר כהלום-קרב הוא יכול להגיש לאגף השיקום בקשה להכרה כנכה צה"ל, ולאחר שהגיש את הבקשה הוא רשאי לפנות לרופא המחוזי של אגף השיקום ולקבל מימון לטיפול או הפניה למטפל המוכר על-ידי אגף השיקום. הדאגה והתמיכה שלך חשובות ומוצדקות, והטיפול ההתנהגותי אכן עשוי להקל על חייו של ידידך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

17/06/2010 | 09:13 | מאת: יעל

שלום ד"ר, מבירור קצר באינטרנט ראיתי שחלה התיישנות של 3 שנים על הכרה באדם כנכה צה"ל, עברו הרבה יותר משלוש שנים הן מהמלחמות והן מהפיגועים. יש לציין שאדם זה הוא אדם רב בעייתי, עם ילדות קשה במוסדות, רקע עברייני בהמשך, אך כיום הוא זקוק לעזרה. הוא בטיפול "דינמי" דרך הרווחה על ידי עו"ס (שלדעתי זה טיפול שהוא יותר תחזוקתי ופחות דינמי אבל אני לא יודעת בדיוק מה הולך שם), ונמצא אחת לשבועיים בהדרכת הורים. אני רואה שחלק נכבד מהקשיים שלו נובע מהחרדות שמהן הוא סובל, שרובן נגרמו ע"י טראומות חוזרות ונשנות, אך לא כולן. אדם זה לא עבד מעל לעשר שנים ובתקופה האחרונה החל לעבוד, סיטואציה שמציפה מחדש המון מהחרדות ואני חוששת שזה יביא לסיום במהירה של הנסיון הזה לקום על רגליו. ולכן אני רואה לנכון שלמרות התמיכה הרבה שבה אדם זה מוקף, יש להוסיף טיפול המתמקד ספציפית בהתמודדות עם חרדות, הרגעה עצמית, פרשנויות של התחושות הגופניות וכו'. אמנם הוא בן 60 אך הוא אב לשתי בנות, שלמענן הוא עושה את כל המאמצים האלו, ולכן זה גם כ"כ חשוב לי. האם אתה מכיר איזו שהיא מרפאה ציבורית באיזור ת"א, או באחד מבתי החולים שמציעים טיפול כזה בחינם או בתשלום סמלי? שוב תודה יעל

19/06/2010 | 03:43 | מאת: עו"ד גיא בית און

שיפה בתביעה למשרד הביטחון אגף השיקום.

15/06/2010 | 22:26 | מאת: יוסי

לפוסט-טראומטיים? הכדור בא ב30 מ"ג ו-45 מ"נ. אמרי שאפשר לקחת בהתחלה רק חצי כדור של ה-30 מ"ג. תודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, שאלה כזו עליך להפנות לרופא או לפסיכיאטר שהמליץ לך על הגלולה הזו. בברכה, ד"ר דרור גרין

פשוט רציתי לדעת אם יש חברה נכים שמשתמשים בכדור הזה ואם זה גורם להשמנה? תודה רבה.

איך אני מצטרף לאוניב של אתגרים ששמה מעשנים גרס בכיף ללא נוכחולת של משטרה וכו למינ אחרים? אני אמנם נכה משטרה חבלה אבל ptsD עדייין והבנתי שזה מוגבלך רק להלומי קרב מצהצבא או שלכולם??? אני אשמח מאוד אם תפרטו יותר כי אני חייה לצאת לאן שהוווא....

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לנכה המשטרה, אינך צריך להצטרף דווקא לאוניה של אתגרים כדי לעשן גראס. לצערי יש בינינו כאלו המתנגדים לשילוב נפגעי טראומה שאינם חברי איגוד נכי צה"ל, וחבל. עם זאת, אתה יכול לפנות לרופא המאשר את קבלת הקנביס הרפואי במשרד הבריאות, ולבקש אישור (כדאי גם להביא את המלצת הפסיכיאטר המטפל בך ואישור על היותך נפגע טראומה). עם זאת, כאשר אתה כותב "מעשנים גראס בכיף" ניתן גם להבין שאתה פשוט רוצה לעשן סמים, ללא קשר לטראומה, וכל ביטוי כזה, המגיע כמובן גם למשרד הבריאות, פוגע ומחמיר את מדיניות האישורים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

15/06/2010 | 21:58 | מאת: נכה משטרה

ד"ר דרור גרין, אני כתבתי גראס בכיף מתוך תקווה שגם לי יהיה מתי שהוא משהו כזה ואני מוכר על הרבה פגימות שמזכות בזה. אבל אני לא יודע מי מתנגד, אני חושב שיש בזה משהו כי בעצם אנחנו לא שייכים לצה"ל וגם לא רוצים להיות שייכים לצה"ל, אנחנו משטרה וטוב לנו ככה. שאלתי אותך מה לגבי הקבוצה מאתגרים ששטים ומעשנים האם ידוע לך משהו לגבם כי שמעתי שיואב בן דודו אחד מארגן את זה ואשמח שתסייע שאוכל להצטטרף ואולי עוד אנשים מכל מיני מקמוחות אחרים. מה אתה אומר?????...

15/06/2010 | 18:35 | מאת: אדם

אשמח לדעת היכן ניתן להגיש תלונה על רשלנות של פסיכיאטר. מסתבר שכל ההכוונות היו מוטעות: מחלקת פניות הציבור במשרד הבריאות הפנו את מכתב לבריאות הנפש. שם אחרי סחבת של חמישה חודשים נזכרו במכתב והחזירו תשובה כי זה לא בתחומם והפנו אותי לאיגוד הפסיכיאטריה. מיותר לציין שהאדם לא חבר באיגוד. מה עושים אני אובד עצות בתחושה שאף גורם ציבורי לא מוכן לקחת אחריות על תלונות נגד פסיכיאטרים. נותנים להם רשיון ולא מפקחים עליהם. האם כך מתנהלת המערכת? מיואש ומחכה לעצה, למי פונים, ואיזו ועדת אתיקה כן מתעסקת בתלונות כאלו. תודה.

שלום אדם, לא כדאי שתטפח תקוות שווא. ועדות האתיקה אינן מיועדות להגן על המטופלים, אלא לשמור על האינטרסים של חברי האיגוד. הסיכויים שמישהו יתייחס לתלונה שלך ברצינות הם אפסיים. קצת קשה להאמין שהפסיכיאטר אינו חבר באיגוד הפסיכיאטריה. בכל מקרה אתה יכול להתלונן בהר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל, המאגדת את כל הרופאים בישראל (וכל פסיכיאטר הוא גם רופא). אם לתלונה שלך יש בסיס חוקי, אין כל סיבה שלא תגיש אותה במשטרה. זו הדרך היחידה להגן על האינטרסים של הציבור הרחב. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

15/06/2010 | 21:12 | מאת: אדם

האם להר"י יש ועדה שמתעסקת עם טיפולים נפשיים? הרי לא יתכן שרופא שאין לו שום הכשרה בתחוםיבדוק את המקרה. האם לתלונות כאלה מגייסים אנשי מקצוע בתחום הנפשי? תודה על ההתיחסות.

13/06/2010 | 08:52 | מאת: בת 27

בוקר טוב , אני בת 27 שנה , אבל נראית גדולה מזה בהרבה .. את האמת, לא יודעת מאיפה להתחיל , זה ממש קשה , לא יוכלה לסבול אותו , כאב עצום , ייאוש נורה ,תסכול עצום ... כמעט בחצי השנה האחרונה לא מסוגלת להתמודד עם מצבי הנפשיי , לא מוכנה לקבל הערות מאף אחד , כועסת מכל דבר , צועקת , אפילו אם הפלפון מצלצל זורקת אותו לרצפה .... תיאבון על הפנים - בתקופה האחרונה ירדתי יותר מחמש עשרה קילו (לא עושה הדייט אלא בקיצור לא בא לי לאכול |) - אני עכשיו נמצאת בתת משקל חמור (כ-35ק"ג) ... *-*איני מרוכזת בקריאה - למרות שלפני זה הייתי קוראת את הספר שמעל 500 דפים ביומיים -שלושה אבל היום דף אחד איני יוכלה לקרוא אותו בכלל (חוזרת על השורה כמה פעמים וזה לא עוזר ... ) ... *-* דוגמה אחרת , הייתי רוב הזמן מבלת את הזמן עם חברות , טיולים , יציאות מחוץ הבית , שיחות , ציחוקים והכל היה בכיף ובשמחה ... אבל היום אנירגיה נמוכה בקיצור אין מוטיבטציה לשום דבר , אפילו יושנת יום ולילה על הספה מול הטליוויזיה (ודקות בדודות בכל כמה ימים מפעילה את הנייד) ,כמו משותקת לא קמה אלא לשירותים , כוס מים לא מביאה לעצמי , אוכל לא מעניין אותי (אפילו אם מביאים ואוכלים איתי) ... חבירות נתקתי ממהן , בקושי מדברת אפילו עם המשפחה "רק המילים ההכרחים" , ייציאות מהבית כבר נעלמו... *-* והנה עוד דוגמה , הייתי "סופר הניקיון בבית" והיום אם כוס המים נשפך ממני זה לא מעניין אותי ויש מישהו שינקה את זה , בגדים בקושי מחליפה ומקלחת יותר גרוע כמו שאומרים פעם ב-... *-* ואם רוצים עוד דוגמה , אז כך.... *-* סובלת מכאבי ראש עזים , גב , בטן ושרירים , תמיד חלשה ולפעמיים מתעלפת , לקחו אותי לכמה רופאים ואפילו אישפזו אותי אבל לא מצאו סיבה פיזיולוגית לך חוץ מאנימיה קשה( ההימוגלובין שלי ממש נמוך 4-7 למרות שהיה לפני כך מעל 14 (כמובן בב"ח נתנו לי מנות דם ואינפוזיה - אבל אח"כ המצב חוזר כמו שהיה...) ...כי בקיצור איני מטפלת בעצמי - זונחת אותה כמו זבל ... *-* יש ימים , כן ימים שלימים שלא יושנת בכלל (אפילו כדורי שינה לא עוזרים) ואם יושנת אז שעה או שעתיים ולא רצופים - וזה בקושי רב ... ויש עוד ועוד דוגמאות ודוגמאות ... אבל אין כוח לכתוב הכל ... +*+*+*+* אני מודה שסובלת מדיכאון כרוני קשה , כמובן שאני מתכוונת חוץ מהתקופה הזאת , אבל התקופה הזאת נמצאת זמן רב וגרועה יותר , איני יכולה להתמודד איתה בכלל , בא לי למות ולסיים הכל , לא יוכלה לסבול עוד , אין לי יותר כוח , נמאס לי מהכל , זאת לא החיים שציפיתי אותה , זה קשה עלי , איני מסוגלת עוד להרים את הכל על כתפי ... כבר מספיק לי !!!! באמת מספיק לי !!! */*/*/*/*/*-.-.-.-. הערה קטנה , אני עברתי טרוומה קשה (כוויה דרגה 3 ) ב- 50% מגופי - אבל לזה אני התרגלתי ועברתי את זה בשלום , והנה למדתי בב"ס וגם 2.5 שנים באונ' ,למדתי נהיגה (ויש לי אוטו חדש2009) הייתי ילדה חייכנית לגמרי , רוב הזמן מחץ הבית מסתובבת עם החברות או לימיודים או טיולים או עם המשפחה ... אבל היום הכל הפך , כן הפך ...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, את אכן מתארת מצב של דיכאון קשה, שחשוב מאוד לטפל בו. הפורום שלנו אינו עוסק בדיכאון אלא בפוסט-טראומה, ולכן לא נוכל לסייע לך כאן. תוכלי, כמובן, להתייעץ בפורומים אחרים, אבל נראה לי שבמצבך כדאי לך מאוד להתייעץ עם איש מקצוע, להסתייע בטיפול תרופתי ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

09/06/2010 | 23:48 | מאת: תמיר

אינני יודע כיצד להתמודד עם אישתי , היא כל הזמן עצבנית , לא מתפקדת בבית וגם עם הילדים קשה לה., היא עברה ת.ד קשה לפני 13 שנה שבה נהרגו 4 חבריה ליחידה (2 מהם ישבו לידה מתו במקום).אני מאוד אוהב אותה , אני איתה מגיל 15, אך אני לאחרונה מרגיש חסר אונים!!!אני עובד ב 2 עבודות כדי לפרנס אותנו (יש לנו 4 ילדים קטנים), וקשה לי להתמודד איתהכשאני יוצא לעבודה בלילה אני נאלץ להביא את חמותי שתישן איתה ואז אני צריך להתמודד גם איתה . אני חושב על גירושים , אך מאידך מרחם עליה , ויודע שאם אקח חזקה על הילדים יחרב עולמה,ואף חושש פן תפגע בעצמה. אנא עיזרו לי!!!!!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תמיר, לא קל לחיות עם נפגעי טראומה, ולא קשה לי להבין את הקושי שלך. הקושי הזה לא ייפתר מעצמו. ראשית, חשוב מאוד שאשתך תכיר במצבה ותסתייע בתמיכה ובטיפול. קיימות גישות טיפול קוגניטיביות-התנהגותיות העשויות לסייע לה להתמודד טוב יותר עם קשיי היומיום. שנית, חשוב ששניכם תקבלו יעוץ זוגי כדי להבין טוב יותר את התופעות הפוסט-טראומטיות, ותלמדו להתמודד אתן וליצור קשר זוגי טוב יותר. אני עצמי מקיים סדנאות כאלו בבולגריה. אם תכתוב לי, אשלך לך פרטים על כך: drorgreen@gmail.com. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

להשתקם , אך ללא הצלחה. משהב"ט גם מערימים עלינו קשיים , מה שמוסיף לחרדות שלה ולמצב העגום ביננו.

12/06/2010 | 06:54 | מאת: עו"ד גיא בית און

תמיר שלום הייתי מציע לך לפנות אלי או אל אחד מעורכי הדין שתבחר מפורטל נכי צה"ל ע"מ להגיש תביעה למשרד הביטחון. הגשת התביעה תוכל לסייע לרעייתך ולך במישור הכלכלי, במישור הטיפולי ולעזור לכם לשקם את חייכם. אני יודע שחלף הרבה זמן מאז התאונה , אבל עורך דין שהוא מנוסה , בדגש על מנוסה בתחום ויש בכל הארץ לא יותר מ20 כאלה יכול מאוד לעזור ולהביא להכרה. אם תירצה תוכל ליצור איתי קשר אל תיתיאש ההכרה על ידי משרד הביטחון במקרים כמו של אישתך , במידה ועורך דין מנוסה מייצג אותך היא לא קשה ותהיה חזק תמיר.

יש לנו המלצה מרופא פרטי( ד"ר יוסף לריא) ל 30% , אך ,כאמור אישתי קיבלה רק 10% על נפש.עברו מאז 5 שנים. תקופה מסויימת מאז היא סירבה ליטול את התרופות , משום שהניקה את ביתנו(לדעתי זה היה תירוץ) ועכשיו יש הרעה במצבה ואני חושש להגיש החמרה שלא יורידו לה את ה-% שיש לה.

01/11/2013 | 22:18 | מאת: יניב

ריחמתי עליה כמוך עד שהיא מצאה גבל פי 2 מגילה שכבה איתו וגם סיפרה לי , סגרתי לה את הבית לקחתי תילדה דרך בית המשפט וכל אחד נסע לדרכו , כמה חמודה שתיהיה אישתך אם אתה סובל תברח , בנוסף פסיכאטר אבחן אותה שהיא סובלת מהפרעת אישיות גבולית .

07/06/2010 | 12:10 | מאת: מאיר ארזי

דרור שלום ומה שלוך שם בבולגריה . רציתי לשאול אותך מה דעתך על אותם לוחמים השולושה הראשונים שירדו בחבלים בטוח שהם בטרואמה .עכשיו עוד רוצים להפעיל עלהיים חקירות ולהשפיל אותם . זה שוב מחד"ל אני חושב שיש לך מה להגיב על זה . תודה מאיר

שלום מאיר, שלומי מצוין. אחת הסיבות לכך הן הבחירה להתרחק מן החדשות בישראל, כמו מן השאלה ששאלת. לצערי, המקרה שאתה מתאר אינו נדיר. צה"ל שולח חיילים רבים למשימות טראומטיות, מבלי לתמוך בהם. לאחר מכן צה"ל מגביר את הטראומה בחקירות והשפלות, מבלי לקחת אחריות על מעשי החיילים. חמורה לא פחות הדרך בה פועל אגף השיקום, שבמקום לשקם את נפגעי הטראומה מעמיס עליהם קשיים והשפלות שרק מחמירים את הטראומה. יום נעים, דרור

03/06/2010 | 00:17 | מאת: טל

אשמח לדעת אם טיפול כזה הנועד לדכאון יכול להשפיע גם על פוסטראומה- האם יש אנשים שטיפול כזה עזר ושיפר את מצבם? דבר שני דרור אני באמת נבהלתי מהעץ התחתון שעושה איזשהו הקשר בין פסיכוזה לפוסטראומה. ה-ptsd ממנו אני סובלת באמת גורם למציאות להראות אחרת- מרגישה שאני חיה במציאות מקבילה מלאה בחרדות ופחדים- זה לא אותו ציר שחיתי בו קודם אבל בוחן המציאות שלי לגמרי תקין כי אני יודעת שזו החוויה שלי ולא באמת מה שקורה בחוץ. אז גם ככה הבטחון בשפיות יורד ושצופים לך כזו תחזית...? אולי אני גפ בסוף אהפוך לסכיזופרנית? פשוט נורא מפחיד ומדכא לחשוב ככה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל, אינני יודע לאיזה טיפול את מתכוונת. אולי את מתייחסת למשהו שנכתב בפורום, אך אם לא תתייחסי אליו במפורש לא אוכל לנחש זאת. אני מצטער שעורך-דין הכותב כאן קישר בקלות דעת ומחוסר הבנת הרגישות של חברי הפורום בין פוסט-טראומה לבין סכיזופרניה. אין לך מה לדאוג. פוסט-טראומה אינה גורמת לסכיזופרניה, אם אין לך רקע תורשתי. סכיזופרניה היא מחלת-נפש ודורשת טיפול תרופתי, ופוסט-טראומה היא פגיעה בתחושת הביטחון, שניתן להתמודד אתה באמצעות תרגול התנהגותי. לילה טוב, ד"ר דרור גרין

03/06/2010 | 15:44 | מאת: טל

זהו טיפול שהחליף את הטיפול המסורתי בנזעי חשמל- בהעדר תופעות הלוואי שלו קשורות בעיקר בפגיעה זמנית בזכרון ובצורך בהרדמה כללית ואשפוז. סוג של קסדה שלובשים למשך חצי שעה על הראש כמה פעמים בשבוע במשך כמספר חודשים- והטענה היא שזה משפיע על המערכת הלימבית באופן עמוק מניב תוצאות מחקרית ומייעל את השפעת התרופות נוגדות הדכאון. האם ידוע לך אם טיפול כזה יכול לעזור לפוסטראומטים? ובעצם למה לא אם הוא מפחית דכאון באופן משמעותי אולי הוא יכול ליצור חיבורים חדשים במוח- כאלה שאבדו בגלל הטראומה. גם אם אין התוויה לכך נראה לי ששווה לבדוק את העניין- הרי כל מיני טיפולים שניתנו להפרעות כאלה ואחרות הוכחו כיעילים באופן מקרי גם לתופעות שלא נלקחו בחשבון. אשמח לשמוע אם למישהו יש מידע בנושא.

01/06/2010 | 08:38 | מאת: פליקסה

אני מורה 28 שנים , השנה נמצאת בלחץ מצד מנהל ביה"ס התנכלויות ושיטת המכתבים לאורך השנה , באמצע השנה אחרי מספ' התייעצויות עם רופאי עור החליט שיש לי סבוריאה דרמטיטס, קיבלתי המון טיפולים ורק החמרה במצבי, מה עלי לעשות? אילו זכויות מגיעות לי?

שלום פליקסה, הפורום שלנו מיועד להלומי-קרב ונפגעי טראומה, וכדאי שתפנה את שאלתך לפורום המתאים. בברכה, ד"ר דרור גרין

כמו שיש סימנים שליליים למחלת הסכיזופניה? האם יכולה להיות קשר בין פוסט טראומה להתפתחות סכיזופרניה? תודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, לא הבנתי את החלק הראשון של שאלתך. אין קשר בין פוסט-טראומה לבין התפתחות הסכיזופרניה. סכיזופרניה היא מחלת נפש תורשתית, המופיעה בדרך-כלל בגיל 20-30, בשעה שפוסט-טראומה אינה מחלת נפש אלא פגיעה שניתן להתמודד אתה ולחיות חיים נורמליים. קשה לנבא מתי תפרוץ הסכיזופרניה אצל מי שיש לו נטיה לכך, ואחת ההשערות הן שטראומה עשויה להאיץ את התהליך. בברכה, ד"ר דרור גרין

31/05/2010 | 22:48 | מאת: עו"ד גיא בית און

יש חד משמעית קשר בין פוסט טראומה לבין סכיזופרניה. מספר לקוחות שלי אשר לקו בפוסט טראומה הוכרו לאחר זמן כחולים בסכיזופרניה. הקשר בין פוסט טראומה לבין סכיזופרניה הוא קשר של הסתעפות הליקוי הפוסט טראומטי במצב של חוסר בטטיפול הופך למחלת נפש מסוג סכיזופרניה אחוז אחד מן האוכלוסיה ילקו בסכיזופרניה עקב אירועים טראומטים או ארועים מלחמתיים. הדבר רשום גם בספרות הרפואית.

שלום גיא, אולי כדאי שנתחלף, ואני אייעץ ללקוחות שלך בעניינים משפטיים. טראומה עשויה להיות אחד הגירויים הגורמים להופעת הסכיזופרניה, אצל מי שיש לו נטיה כזו מלידה. הסימפטומים הפוסט-טראומטיים עצמם אינם גורמים לסכיזופרניה, ואין צורך להפחיד את משתתפי הפורום שלנו. חשוב עוד יותר להדגיש את ההבדל בין מחלות נפש, כמו סכיזופרניה, לבין פוסט-טראומה שאינה מחלת נפש אלא פגיעה רגשית שאינה שונה מכריתת יד או רגל. זו פגיעה שניתן ללמוד לחיות אתה, בניגוד למחלת נפש שאין לה מרפא. בברכה, ד"ר דרור גרין

20/05/2010 | 15:56 | מאת: ע

שלופ אני ע מאזור הדרום סובל ומאובחן כלוקה בפוסט טראומה עקב קרב ברצועת עזה אני ניפצעתי במהלך הקרב גם בגופי אשמח מאוד אם אוכל להיצטרף לעמותה כיוון שלאחר המקרה הבנתי הים מרגיע אותי ואשמח מאוד להיצטרף לפעילות שבועית שתנתק אותי ממחשבותיי היומיומים אשמח אם תיצרו עימי קשר במייל ע.

21/05/2010 | 14:54 | מאת: אנונימי

מה המייל שלך?

הדואר שלי .meir987@netvision.net.il הולם קרב ממלחמת כיפור

18/05/2010 | 11:18 | מאת: דולי

רציתי לדעת אם לצעירים בעלי הלם קרב יותר מתקשים בליצור מערכות יחסים זוגיות. והאם הם מפחדים יותר להיקשר,ובכלל איך הם מתייחסים לעניין. תודה:) מאחת שרוצה לעזור למישהו שפשוט לא מוכן לדבר עם עזרה מקצועית.

שלום דולי, הלם-קרב הוא טראומה המשפיעה על כל תחומי החיים, ובמיוחד על היכולת לקיים מערכת יחסים זוגית (אין לזה קשר לגיל). לא מדובר בפחד להיקשר אלא בחרדה (חרדה אינה פחד ואין לה סיבה מוגדרת) המשתקת את היכולת לתת אמון באחרים. זו הסיבה שה'טיפול' הטוב ביותר בהלומי-קרב הוא יצירת סביבה משפחתית חמה ותומכת. קשה מאוד לעזור למישהו שאינו רוצה בעזרה מקצועית. אם את מתכוונת לעשות זאת, עליך להיות מוכנה להתנגדות ולסירוב, לעליות ולירידות. כדאי להימנע מעצות וניסיונות לכוון, והעזרה הטובה ביותר היא פשוט תמיכה ואהבה ללא תנאים מוקדמים. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

07/06/2010 | 11:43 | מאת: מאיר

הוא עדיין צעיר . באת חבל להשאיר אותו תובע בזה .תלחצי עליו שיפנה ל" ד"ר חרותי רופא שיקומי הוא יודע איך להוביל אותו מחדש לזוגיות ובזה הוא אלוף.את לא תוכלי לעזור לו הוא לא יהיה חופשי איתך ועלול יהיה רק להתעצבן יותר .

07/06/2010 | 11:57 | מאת: מאיר

צודקת מאוד . את חייבת להפנות אותו ל--ד"ר דני חרותי הוא אלוף להחזיר לו את הרצון . איתו הוא יהיה פתוח ויספר הכל בלי להבייש ..

17/05/2010 | 18:17 | מאת: אנונימי

אני עברתי ועדיין עובר טראומה קשה. מטופל בכדורים שונים. מחפש בני שיח ולא משנה המין שלהם על מנת לשמוע ולהיות בקשר ולשתף חוויות. אשמח אם תיצרו קשר עם פרטי התקשרות. תודה.

שלום לאנונימי, בדיוק לכך נועד הפורום שלנו. אתה מוזמן להציג את עצמך בפני חברי הפורום, לספר כיצד נפגעת ואיך אתה מתמודד עם הטראומה, ואני בטוח שבתגובה ישתפו חברי הפורום בהתנסות שלהם. אם אינך רוצה לכתוב בפורום כדאי שתשאיר את הדואר האלקטרוני שלך ומי שירצה יפנה אליך. אל תבקש מאחרים להשאיר פרטי התקשרות כל עוד אתה עצמך אינך עושה זאת. בברכה, ד"ר דרור גרין

17/05/2010 | 19:16 | מאת: אנונימי

ד"ר גרין, תודה על תשובתך. המייל שלי לאנשים שמוכנים לחוות טראומה יחד איתי הוא: rio070@gmail.com בתודה.

16/05/2010 | 20:15 | מאת: ג

האם ידוע למישהו היכן ניתן לעבור קורס והסמכה ב-EMDR? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ג', אתה יכול לבדוק באתר של העמותה הישראלית: http://www.emdr.org.il/ בהצלחה, ד"ר דרור גרין

הוקמה מחלקה משפטית מיוחדת לטובת נכי צה"ל [צילום: AP] -------------------------------------------------------------------------------- עמותת מצדיעים נלחמת בתופעה של ניצול נכי צה"ל על-ידי ציבור עורכי הדין העמותה פתחה מחלקה משפטית ומעסיקה עורכי דין, אשר שכר טירחתם לטיפול בתיק מול ועדה רפואית עומד על עד 1,200 שקל ▪ ▪ ▪ עמותת מצדיעים לנכי צה"ל, אשר הוקמה למען החזרת מלוא הזכויות וההכרה בנכי צה"ל לוחמים ותומכי לחימה, פצועי מלחמה ואימונים, החליטה להילחם בציבור עורכי הדין הגוזל את כספי נכי צה"ל. העמותה החליטה להילחם בתופעה של ניצול נכי צה"ל במצוקה על-ידי ציבור עורכי הדין הגובים שכר טירחה הנע החל בעשרת אלפים שקלים לתחילת טיפול בתיק הנכה מול ועדה רפואית של אגף השיקום, והמגיע עד עשרות אלפי שקלים בגמר הטיפול בתיק. העמותה פתחה מחלקה משפטית ומעסיקה עורכי דין אשר שכר טירחתם לטיפול בתיק מול ועדה רפואית נע עד 1,200 שקלים לתיק, ובכל תיק אזרחי אחר - מלבד תיקים פליליים - עד 4,200 שקל לתיק. עלויות הטיפול בתיק עבור נכי צה"ל הנגבות על-ידי עורכי הדין של המחלקה המשפטית של עמותת מצדיעים לנכי צה"ל: 600 שקל 1. בדיקה לסיכוי הגשת תביעה חדשה לאגף השיקום. 2. בדיקה לסיכויי הצלחתה של הגשת תביעה לאגף השיקום בגין החמרה. 3. בדיקת סיכויי הגשת תביעה בכל נושא אזרחי אחר. 4. בדיקת זכאויות והטבות על-פי סוגי הפגימות. 1,200 שקל 1. בניית תביעה לבית המשפט או ועדות רפאיות וכן ערעור על פסיקות ועדות רפואיות בכל נושא שהוא. 2. בניית כתב הגנה לבית המשפט בכל נושא שהוא. כל הליכי העבודה והבדיקות ייעשו על בסיס החומרים שיסופקו על-ידי החברים למשפטני המחלקה המשפטית. המחלקה המשפטית תעניק שירותים משפטיים ב-250 שקל ל: 1. מכתבי התראה לפני פתיחה בהליך משפטי. 2. מכתבי תגובה למכתבי התראה. 3. פניות קצרות בכתב לרשויות השונות. כל עלויות התשלום הנ"ל אינן כוללות ייצוג משפטי על-ידי צוות עורכי הדין, אולם כוללות הנחיה מקצועית להופעה בבתי משפט או בפני ועדות רפואיות. במידה שיידרש לנכה צה"ל ייצוג משפטי אישי - והנושא ייבדק במידת הצורך והעניין - אזי עלות הטיפול לתיק תושלם לעד 4,200 שקל. על כל העלויות המוזכרות לעיל יתווסף מע"מ.

12/05/2010 | 19:36 | מאת: א

האם הפורום הזה פעיל ואם כן האם ידוע לכם איך יוצרים קשר עם ד"ר ניצה נקש

שלום א', אם היית מתבונן בתאריכי ההודעות האחרונות בפורום היית רואה שהוא פעיל. מי זו ד"ר ניצה נקש? איך היא קשורה לפורום שלנו. בברכה, ד"ר דרור גרין

12/05/2010 | 14:26 | מאת: סיגל

לד"ר גרין שלום אני אלמנה בסביבות גיל ה- 50, לאחרונה היכרתי אדם מקסים וכבר בפגישה השנייה להיכרותינו סיפר לי כי הוא הלום קרב ויש לי כמה שאלות : האם ההתמודדות קשה?,,,האם אדם זה יכול לפגוע בעצמו או לפגוע בי?,,האם הוא פתאום יכול לנטוש אותי רק בגלל היותו הלום קרב?,, האם יש מצב שהוא יכול להשתולל? אשמח לתגובתך תודה מראש ,,,,סיגל

שלום סיגל, כן. ההתמודדות קשה, גם להלום-הקרב וגם לסובבים אותו. עם זאת, כל אחד מנפגעי הטראומה חווה זאת בדרך שונה ומיוחדת, וכדאי להיזהר מדעות-קדומות ומחששות מיותרים. עצם העובדה שהוא עצמו סיפר לך על היותו הלום-קרב היא סימן חיובי. כדאי מאוד שתשוחחי אתו על כך, תשתפי אותו בחששות שלך ותבקשי ממנו לספר לך על האופן בו הוא מתמודד עם הטראומה ועל האופן בו היא משפיעה על חייו. כמו בכל נכות אחרת (איבוד יד או רגל, למשל), יש גם לפוסט-טראומה השפעות על חיי היום-יום, וככל שתלמדי לזהות אותן ואת הקשיים אתם הוא מתמודד, יהיה לך קל יותר להבין אותו. אני עצמי הלום-קרב, ולמרות הקשיים שלעולם אינם נעלמים יש לי זוגיות נהדרת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום פרופסור רפי קרסו לפי הכתבות והתוכניות שלך ואחרים אני סובל מ: מחסימה אפית ועודף רקמה בחך הרך ובענבל דבר שגורם לחירחורים לא נחירות כמו שכולם חושבים אבקש דעתך בנושא לגבי טיפול בגלי אולטראסוני או בהחדרת עצם דמוי קשקש של דג לתוך "כמו הוילון" שמאבד את הגמישות וחוסם מעבר אויר בברכה ותודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ראובן, נראה שטעית בפורום. זה לא הפורום של רפי קרסו. בברכה, ד"ר דרור גרין

שלום דר דרור גרין מתנצל ראיתי את שמו של דר רפי קרסו בכל זאת אבקש גם את דעתך בנושא אם הדבר מוכר לך תודה

שלום מוטי, כאשר אתה מציג שאלה, כדאי שתבהיר למה אתה מתכוון. אינני יודע אם אתה נמצא בפורום הנכון, אבל למה אתה חושב שאנחנו יודעים על מה אתה מדבר, מיהו בכלל ד"ר סגל ואיך הוא קשור לפורום שלנו. בברכה, ד"ר דרור גרין

11/05/2010 | 16:03 | מאת: מוטי

סליחה על השאלה התמוהה פשוט נמחק לי התוכן. אני נכה צה"ל מאובחן כPTSD ועברתי טיפולים שונים אצל פסיכיאטרים שונים. כל הטיפולים הופסקו על ידי בסופו של דבר כי לא הרגשתי שיפור משמעותי בטיפול התרופתי והתחלתי להשתמש במריחואנה באופן עצמאי מה שעזר לי מאוד לחזור לשיגרה ולהתמודד עם הלילות... אני צורך מריחואנה למעלה מ3 שנים, וניסיתי גם לבקש ממטפליי אישור על מנת שלא להסתבך עם החוק שהרי זהו דבר לא חוקי אך נענתי בשלילה מכיוון שהם אינם תומכים בטיפול מסוג זה. לאחרונה עלה לתודעה האפשרות לקבל אישור שכזה, וכן אני נתקל בקשיים להשגת החומר באופן לא חוקי מה שמאלץ אותי לגדל בביתי. בקשתי לברר את שמו של ד"ר סגל ואו דרך התקשרות עימו מכיוון שראיתי שהוא מוזכר כמה פעמים בפורומים ולמיטב הבנתי הוא תומך בטיפול מסוג זה. בתודה מראש מוטי

25/06/2010 | 12:58 | מאת: שירן

שלום בן זוגי נמצא בדיוק באותו מצב וגם אנחנו מחפשים את דר סגל אם אתה יודע דרך ליצור איתו קשר אנחנו נשמח מאוד!

09/05/2010 | 21:22 | מאת: שני smile

שלום רב שמי שני הייתי מאושפזת פעמיים בתקופה האחרונה הן במחלקה פתוחה והן בסגורה באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ וההתנהלות כלפיי וכלפי מטופלים אחרים הייתה מתחת לכל ביקורת הן מילולית והן פיזית כאחד. למי עלי לשלוח מכתב תלונה שכתבתי ששלחתי להנהלת בית חולים ולמשרד הבריאות ועוד גורמים אך לצערי לא קבלתי שום תגובה איזו גוף כן יכול לעזור לי בזה בתודה מראש שני

את יכולה לנסות 'בפורום נגד תקיפה פסיכיאטרית' בטוח יהיהו להם הפניות.

שלום שני, השאלה שלך אינה קשורה ישירות בנושא הלם-הקרב, אבל אשיב לך בקצרה. יש בכל בית-חולים כתובת שבה ניתן להגיש תלונה, וניתן לשלוח תלונה גם לוועדת האתיקה של האיגוד לפסיכיאטריה, או למשרד הבריאות. לצערי, הגופים האלו אינם דרך יעילה ואינם מגנים על המטופלים. אם את חושבת שמדובר בחריגה מן הכללים כדאי להגיש תלונה במשטרה ולשלוח העתקים לאמצעי התקשורת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום שני אני כתב בעיתון, הייתי שמח לשמוע ממך מה ארע בבית החולים ולעזור לך לקבל תגובה בנושא. אם תרצי לדון בעניין תוכלי לפנות אלי דרך המייל post.help100@gmail.com ומשם כבר נוכל לדבר הלאה המשך יום נעים

הייתי מאושפז בתל השומר מספר שבועות בפעם הראשונה והשתחררתי במצב טוב לדעת הרופאים. והנה מספר שבועות לאחר השחרור אני מקבל מכתב ממשרד הרישוי שאני צריך לעבור בחינות כדי שהרישיון ישאר ברשותי. פשוט הלם קרב קיבלתי באותו הרגע, אתה מסכים להתאשפז ומקבל מתנה שלילת רישיון? מה הקשר בכלל? אני פשוט לא יודע אם לצחוק או לבכות. אשמח לשמוע מאחרים שעברו את התהליך הזה כדי לדעת איך להתמודד. בשבילי המכונית זה הרגלים שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שוקי, זה באמת מרגיז, אבל אין צורך להיבהל. זה עצוב שהמשרדים הממשלתיים מעבירים מידע אישי עלינו זה לזה, ומשתמשים בזה לרעה. אתה יכול לפנות לעורך-דין ולהתנגד לבדיקה הזו, בטענה שאינך חולה נפש ושהאשפוז שלך קשור להיותך הלום-קרב. הכנסת הוציאה את הלם-הקרב מרשימת מחלות הנפש, ולכן אין לדרישה כל תוקף חוקי. אתה יכול גם לחסוך לעצמך את הבעיה אם פשוט תיגש למשרד הרישוי ותעבור את האבחון והראיונות שלהם. כשתיפגש עם הפסיכולוג תסביר לו שאתה הלום-קרב אך לא משוגע, ושאין לך כל קושי לנהוג (כדאי מאוד שתיזהר בשאלות מכשילות כגון אם אתה סובל מסחרחורות פתאומיות או מאיבוד זיכרון). בהצלחה, ד"ר דרור גרין

08/05/2010 | 10:41 | מאת: עו"ד גיא בית און

ראשית כמי שהיה עובד במשרד הביטחון במשך שבע שנים וכמי שמכיר מקרוב את כל נושא רשיונות הנהיגה והקשר שלהם להלם קרב או לכל מחלת נפש הייתי מציע לך. א. לא להיבהל. ב. מהידע שלי רק מאחוז נכות מסויים ותחת טיפול תרופתי מסויים רשיון הנהיגה נלקח אבל גם אם הוא נלקח יש לך זכות לערער על הרישיון. ג.הייתי מציע לך להתקשר אלי לטלפון 0505350239 ואני אנסה להבין מה הבעיה ומה רוצים ממך , ואז אולי אוכל באיזה שהיא דרך להסיר ממך מעט את החשש מפני אובדן רשיון הנהיגה. ד. כנתון בדוק מעטים מאוד מהלוקים בתסמנות בתר חבלתית נלקחים מהם הרשיונות . ה. הייתי מציע שאם אתה מחליט לפנות אלי זה יהיה לפני הבדיקה. בהצלחה עו"ד גיא בית און

09/05/2010 | 03:00 | מאת: הפצוע האלמוני

אותי זמנו לפני 4 שנים למכון לבטיחות בדרכים שנמצא ברחוב בארבעה בתל אביב כדי לבדוק אם אני כשיר לנהיגה. הבדיקה כללה מבחני אישיות בכתב לסמן תשובות כן או לא על מאות שאלות, ראיון אצל פסיכולוג וראיון אצל פסיכיאטר שבודק איזה תרופות אתה לוקח ובאיזה מינון, לבסוף מסכמים את תוצאות המבחנים והמלצות בעלי המקצוע ומחליטים אם אתה כשיר או לא. אני לא עברתי את המבחנים והורידו אותי מהכביש למשך שנה, זה לא היה נורא כל כך בזמן הזה הלכתי הרבה ברגל, מה גם שהרגשתי שאני לא כשיר לנהיגה, וזאת הנקודה החשובה ביותר בעיני חשוב איך אתה מרגיש עם עצמיך אם אתה מרגיש שקשה לך לנהוג בגלל הסמפטומים של הלם קרב גלה אחריות ואל תנהג. מה שחשוב לזכור שגם אם פסלו אותך מנהיגה למשך שנה עלמנת לא לאבד לצמיתות את הרשיון חובה עליך בתום השנה להגיש בקשה להבדק במכון שוב.

07/05/2010 | 02:43 | מאת: יערית

ב"ה לדר' גרין שלום רב, אני מבקשת להתייעץ בקשר לתגובה לטראומה שממנה סבלתי במשך הרבה זמן והייתי רוצה לדעת אם תופעה כזאת שממנה אני סובלת מוכרת.בזמנו עברתי טראומה קשה וסבלתי מפוסט טראומה במשך הרבה זמן,סבלתי מחרדות קשות,הלכתי ורעדתי ברחוב,פחדתי מהצל של עצמי,היו לי קטעים שפחדתי לדבר עם בני אדם אפילו מילדים קטנים,היו לי גם בלק אאוטים ונעלמו לי פרקי זמן,בעקבות טיפול רפואי מסוים שרופא אחד המליץ עליו ורופא שני התנגד לו,ולכן לא ידעתי מה עלי לעשות ולקחתי את ההתרופות לסרוגין אייך שהרגשתי התחלתי לקבל מצבי רוח שונים פעם באופוריה ופעם באפטיות המעברים היו מאוד חדים פעם אני נראית עליזה ולאחר מכן בדכאון.כיום המצב הוא כזה שאני אפאטית מרגישה חלולה בתוכי כאילו שמשהו בתוכי נשבר,אין בי לא רגש של שמחה ולא של עצב הכל חסר טעם.עם זאת לפעמים אני בוכה,אבל הבכי הוא לא מתוך עצב או דכאון זהו בכי ללא סיבה.האם התןפעה כזאת ידועה במי שסובל מפוסט טראומה של חוסר רגש של הרגשה חלולה ועם זאת לפעמים בכי ללא שמשהו מעציב אותי.אודה לך מאוד מאוד על תשובתך וכן מה היית ממליץ לי לעשות,בתודה.אחת שרוצה להרגיש.דרך אגב הפסיכלוג שאני מטופלת אצלו ואני מספרת לו שאין בי תחושה של רגש ואני חלולה לא מאמין לי שאין בי רגש משום שהוא אמר שלא ייתכן שאין בי רגש ומצד שני יש לי דמעות בעיניים,אבל זה מה שקורה לי אני בוכה בלי להרגיש שאני בוכה,יורדות דמעות אבל אין תחושה של עצב כי אני חלולה.האם התופעה הזאת מוכרת וידועה והאם הפסיכלוג שלי צודק,כי זה מצב משונה.אודה לך אם תוכל לעזור לי בתשובה שתסביר לי מה קורה לי.

לקריאה נוספת והעמקה
07/05/2010 | 12:11 | מאת: עופר לב

שלומות לך איני רופא ואיני מחליף תשובה של ד"ר גרין,אך לשאלתך האם את צודקת לגבי התחושות שלך התשובה שלי חיובית,אך טרואמה והתגובה ממנה היא שונה לגבי כל אחד ואחת,לסיכום אכן מה שאת מתארת אכן קורה ואני יכול להיות עד על עצמי ובכל מקרה אני מקווה שגם מנהל הפורום יענה לך כי לו יש בטח תמונה יותר רחבה ומלאה. הרבה שקט ואושר בכל אשר תעשי

08/05/2010 | 13:33 | מאת: מזדהה

עברתי טראומה מאוד קשה בעקבות פרידה מבת זוג. התחושות עליהן את כותבת מוכרות מאוד בעיני כי גם לי יש אותן התחושות. אם תרצי נוכל לדבר על זה ביחד אם תשאירי פרט התקשרות כלשהוא. אולי זה יעזור לשנינו. מצפה לתשובה ממך בכליון עיניים.

שלום יערית, כן. תחושה של קהות רגשית היא אחד המאפיינים של פוסט-טראומה. תחושה כזו עוזרת לך למתן את החרדה הקשה, אך יש לה מחיר כבד, כפי שאת מתארת. תרופות שונות יכולות לגרום לשינוי, אך קשה לדעת מה התרופה הנכונה מבלי להתנסות למשך תקופה ארוכה בתרופות שונות. התגובה של הפסיכולוג שלך מוזרה בעיני. כן, יש דרכים יעילות יותר להתמודד עם הקושי. אני ממליץ על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שיאפשר לך לאמץ הרגלים חדשים שיעזרו לך ליצור סביבה יומיומית בטוחה יותר, שבה תוכלי לתת אמון ולאפשר לתהליך הרגשי שלך לשוב ולפעול ביעילות. אפשר גם לעשות זאת לבד, באמצעות יצירת חיי שגרה פעילים ויצירתיים. כל פעילות קבועה תסייע לך. כדאי לשמור על פעילות גופנית כמו הליכה, ריצה או שחיה, על פעילות ביתית כמו ניקיון או סידור הבית, ועל פעילות יצירתית כמו נגינה, כתיבה או ציור. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

09/05/2010 | 00:20 | מאת: יערית

ב"ה תודה לדר' גרין ולכל מי שענה לי.התחזקתי מדבריכם המעודדים ואשתדל ליישם את המלצותיכם. ושוב תודה

09/05/2010 | 02:33 | מאת: הפצוע האלמוני

מה שאת מתארת מזכיר לי את הימים הקשים שלי בתחילת הטיפול. מי שלא חווה את זה על בשרו לא יבין. היום אני מבין היכן את נמצאת ומה עובר עליך. מתוך הכתוב אני יכול להסיק שהטיפול שקבלת לא היה טוב, אך אני יכול לומר שעדין לא מאוחר לקבל טיפול נכון, ולחיות חיים טובים יותר בצל הטרואמה כי היא לעולם תשאר. אני יכול לספר לך על הטיפול שלי שהתחיל לפני 4 שנים ובזכותו קמתי על רגליי והתחלתי להתמודד טוב יותר עם חיי השגרה, זה היה שילוב תרופתי עם טיפול התנהגותי. ההתחלה היתה קשה ללא תוצאות במשך 7 חודשיפ שנראים כמו נצח, אך אל יאוש זה קורה לאט השיפור הוא הדרגתי ודורש סבלנות משמעת עצמית והרבה כוח להלחם. כאמור לקחתי את התרופות שנתנו לי לאורך זמן ובהתמדה, חשוב לזכור שתרופות מסוימות מתחילות להשפיע רק כעבור זמן ממושך כשלוקחים אותם בהתמדה להזכיר שהטיפול התרופתי ניתן אך ורק ע"י הפסיכיאטר המטפל. הטיפול ההתנהגותי מגיע עלמנת לתרגל את המוח למצב החדש שנוצר בגלל הטרואמה ולהקנות למטופל כילים להתמודד עם המצב החדש, בהמשך כשיש שיפור ניכר הפסיכאטר יכול לשקול להוריד בהדרגה את מינון התרופות. לדעתי במצבך הרופאה שיכולה להביא אותך לשיפור משמעותי היא ד"ר ניצה נקש שמטפלת במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר 5303349 - 03 תנסי להגיע אליה יש לה הצלחות רבות בטיפול בפוסטטרואמה.

09/05/2010 | 08:42 | מאת: יערית

ב"ה תודה על העצה ועל השיתוף במה שעבר עלייך.אני סובלת כבר יותר מ 10 שנים מהתופעות האלה,ולפי מה שכתבת אני רק בהתחלה של ההתמודדות עם הפוסט טראומה,זה די מייאש.כמו שציינתי אני לא מרגישה רגש,אבל אני חושבת שזאת ברכה כי הכאב הוא קשה מדי לשאת,ואני לא יודעת אייך אפשר מצד אחד גם להרגיש וגם להתמודד עם זה.כך שאני לא יודעת אם אי פעם אמצא פתרון. בכל אופן, תודה.

02/05/2010 | 03:30 | מאת: רוני

שלום ד"ר גרין, האם שמעת על שיטת טיפול בטראומה בשיטת הnlp? אם כן, מה דעתך על שיטה זו ומה מידת האפקטיביות? תודה רבה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רוני, בפסיכותרפיה (טיפול נפשי) יש יותר מארבע-מאות גישות שונות, וכל אחת מבוססת על אמונות שונות וטכניקות שונות. ה-NLP היא אחת מהן, ואני משער שיש לה יתרונות וחסרונות. לצערי, רק מטפלים מעטים מבינים בפוסט-טראומה, ורק גישות מעטות מתאימות לנפגעי טראומה. אין טעם להתנסות בגישות שאין להן ניסיון מוכח בטיפול בפוסט-טראומה (לא מספיק שהמטפל יטען שהגישה שלו פותרת את כל הבעיות בעולם). הגישות היעילות ביותר לטיפול בטראומה הן הגישות הקוגניטיביות-התנהגותיות, שאינן מחפשות את מקור הטראומה ואינן מחזירות את המטופלים אל חוויית הטראומה, אלא מספקות כלים יעילים ליצירת שגרה המאפשרת התמודדות טובה יותר עם הטראומה. אני עצמי פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שהיא דרך-חיים יעילה להתמודדות יומיומית עם הטראומה. בברכה, ד"ר דרור גרין

מומחית ישראלית להלם קרב ב-100 המשפיעים ד"ר עדנה פו, פסיכולוגית קלינית שפיתחה שיטה לטיפול בהלם קרב לאחר האינתיפאדה השנייה, נכללה ברשימה היוקרתית של המגזין "טיים". "היו אנשים שלא תפקדו 30 שנה, ובתוך חודשיים חזרו לתפקד נפלא", סיפרה ל-ynet יצחק בן-חורין, וושינגטון פורסם: 02.05.10, 01:08 שתף הפוליטיקאים הישראלים נפקדו השנה מרשימת100 האישים המשפיעים של המגזין "טיים" - אולם האקדמיה דווקא הביאה כבוד: ד"ר עדנה פו, פסיכולוגית קלינית ישראלית, מככבת ברשימה בתחום הפסיכולוגיה בעקבות שיטה ייחודית לטיפול בהלם קרב שפיתחה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. "האמת, נפגעתי", אמרה ד"ר פו בשיחה עם ynet, לאחר שבארץ דווח כי אין אף נציג ישראלי ברשימה השנתית. ההישג של פו מרשים במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא הנציגה השנייה מתחום הפסיכולוגיה שנכנסה אי פעם לרשימה. "אני מבינה שבדרך כלל נבחרים פוליטיקאים ואנשי צבא ותרבות, אבל אני השנייה מהתחום ברשימה", הסבירה. פו, מרצה באוניברסיטת פנסילבניה, היא בוגרת אוניברסיטת בר-אילן שפיתחה את הקריירה שלה מעבר לים. אבל את תחום מומחיותה - טיפול בנפגעי הלם קרב ממלחמות ופיגועי טרור, היא שכללה לכלל שיטה דווקא בארץ, כשהגיעה לביקור מולדת עם בעלה בשנת 2000. חמישה ימים לאחר נחיתתה פרצה האינתיפאדה השנייה, וד"ר פו החלה להתמקד בטיפול בנפגעי כאב נפשי שלאחר חוויה טראומטית (PTSD). השיטה שפיתחה במהלך האינתיפאדה קרויה prolonged exposure, הקשורה בזיהוי מחשבות ומצבים שמעוררים את הפחד והסבל שבעקבותיהם. הטיפול כולל השבת זיכרונות הקשורים לטראומה, ובעקבותיהם חשיפה למקומות ונסיבות שאמורים לסייע בהקלת הסימפטומים של האירוע הקשה. טיפול קצר - אחוזי הצלחה גבוהים בנימוקי המגזין לשיבוצה של ד"ר פו ברשימה היוקרתית נטען כי "הצבא האמריקני, שאינו מתלהב בקלות, אימץ את PE", בהתייחס לשיטה שפיתחה המומחית הישראלית. בארצות הברית מטופלים בעיקר יוצאי מלחמת ויטנאם, וכ-300 אלף יוצאי המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. השיטה שפיתחה פו זוכה להצלחה גדולה בארץ ובארצות הברית, והיא מחלקת את זמנה בין שתי המדינות. "בארץ אני עובדת עם הצבא ומשרד הבטחון, ומלמדת פסיכותרפיסטים איך לטפל ביוצאי הצבא שלנו. אני עושה מחקרים בארץ, עובדת עם אוניברסיטאות תל אביב וירושלים, ומקיימת סדנאות פעמיים-שלוש בשנה. יש כבר מאות אנשים שעובדים על פי שיטת הטיפול שלי בארץ", היא מספרת. "מדובר בטיפול קצר מועד שהוכח כיעיל", מסבירה ד"ר פו, "זהו טיפול בן 8 עד 15 פגישות שזוכה להצלחה של 80-85 אחוזים. המטופלים הם חיילים ממלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה ונפגעי טרור. היו אנשים שלא תפקדו במשך 30 שנה ותוך חודשיים שלושה חוזרים לתפקד נפלא".

הפלא ופלא

שלום צי, תמיד נעים לקרוא אגדות קסומות ולשמוע על פתרונות פלאים. גם אני שמעתי על השיטה של ד"ר עדנה פואה, היודעת לשווק את הפטנט שלה. עד היום לא פגשתי אפילו הלום-קרב אחד ש'נרפא' מן הטראומה בתוך חודשיים-שלושה, ואפילו לא פגשתי מטפלים שהעידו על הצלחת השיטה. אני יודע שעדנה פואה הצליחה למכור את גישתה לתל-השומר. אני משער שאם השיטה היתה כל-כך מוצלחת היו מציעים אותה לכל הלומי-הקרב המוכרים באגף השיקום, וחוסכים למדינה תקציבי ענק המשולמים לשיקום נפגעי נטראומה. אני מציע להיזהר מהבטחות פלאים. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

הייתי במכון לבדיקות נוירוקוגנטיביות, סיפרתי את קורות חיי הרבה זמן וכל הפשלות שהיו לי בחיים. אני נכה. בסוף אני נשאל ע"י פסיכולוג קליני מה אני רוצה שתהיה לי כתוצאה מהבדיקה, אז עניתי שאני רוצה לקיים את כבודי, את כבוד קיומי לפי חוק כבוד האדם וחירותו ששם כתוב אין פוגעים בגופו של אדם , ואני נפגעתי הרבה שנים והזנחה מצד אגף השיקום הרבה שנים, ולכן מגיע לי כי אני כבר אעמוד על הרגליים לא בגלל אימי שאז הייתה בחיים ונתנה לי כסף, אלא להתקיים בזכות עצמי, ואם נפצעתי בגוף או בנפש אז אני רוצה שאגף השיקום ייתן לי את מה שמגיע לי. האם השאלה הזאת של הפסיכולוגית הקלינית היתה מוסרית, או שאלה כדי לבחון מה מטרתי, הרי ברור שמטרתי היא כי יקבעו שיש ירידה בממצאים העובדתיים כמו ירידת ציונים לאחר התאונה- המשך לימודים נוסף ועד כל מיני דברים שרציתי להראות להם אבל הם לא רצו בשלב זה לעיין בממצאים העובדתיים המשפטיים הקובעים כי יש ירידה קוגנטיבית. לכן אני שואל אם השאלה הזאת הייתה שאלה התקפית החורגת מצחום השאלות אשר פסיכולג קליני רשאי לשאול? תודה רבה. שבת שלום.

28/04/2010 | 06:07 | מאת: עופר לב

התחום שבו הפורום עוסק הוא תחום קשה שבו יש רב הנסתר על הגלוי ועל פניו האמון ברופא/מטפל,הוא קריטי. איך המטופל/ת יכולים לבדוק את נכונות התמחות הרופא/מטפל. יום טוב והרבה בריאות לכולם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עופר, השאלה שלך חשובה ביותר. פוסט-טראומה היא פגיעה רגשית, ורק מעטים התמחו בתחום רגיש זה. חשוב ביותר לבקש מכל פסיכיאטר או פסיכולוג או פסיכותרפיסט אישור או תעודה המעידים על תחום התמחותו, כדי להימנע ממתחזים. עם זאת, כדאי לדעת שגם אלו העוסקים בתחום הרגשי אכן מתמחים בפוסט-טראומה. לצערי, אגף השיקום מעסיק, בניגוד לחוק, פסיכולוגים שאינם פסיכולוגים קליניים, שאסור להם לעסוק בטיפול-נפשי (חצי שנת מאסר למפרי החוק). כדאי גם לזכור שתחום הטיפול הנפשי אינו תחום מדעי, והוא מבוסס על הנחות מיסטיות שאינן ניתנות לבדיקה. לכן חשוב ביותר לעמוד על המשמר ולסמוך על תחושת-הבטן, לפני שבוחרים במטפל המתאים. בברכה, ד"ר דרור גרין

שלומות לך אגף השיקום אינו ניחן באקטיביות טיפולית ולכן מה שקורה שעלינו לבחור ולמיין בין הקש והתבן,מי טוב ומי אשליה,בקשתי הייתה ונשארה האם יש ריכוז מידע לגבי התמחות רופאים מטפלים וכ"ו,כוונתי ספר רופאים,משרד הבריאות או כל מקום אחר שאתה יודע,אני מודה מראש על התשובה והזמן. רק בריאות ואושר לכל

שלום עופר, בנוסף לסכנה שיש בטיפול הנפשי, המצב חמור בהרבה כשמדובר בוועדות הרפואיות של מומחים לכאורה הקובעים את דרגת הנכות של הלומי-הקרב. בוועדות אלו יושבים פסיכיאטרים שבניגוד לחובת האתיקה המקצועית שלהם משרתים את אגף השיקום, מבזים את העומדים בפניהם למרות רגישות המצב וברוב המקרים מונעים מהם את ההכרה כנכי צה"ל. הפסיכיאטרים והרופאים היושבים בוועדות הרפואיות חסרי כל ידע בתחום הלם-הקרב והפוסט-טראומה (למעט מקרים בודדים), אך הם שוללים בתוך דקות אחדות, ללא כל הסבר, חוות-דעת מנומקות של מומחים ואנשי מקצוע. זוהי שערוריה שאיש עדיין לא הצליח למנוע. בברכה, ד"ר דרור גרין

28/04/2010 | 16:20 | מאת: עופר לב

שלומות לך אחרי 10 שנים של מלחמת דויד קטן ומותש בהרכה גוליתיים אין לי הרבה מה להוסיף אלה לומר ולהטיף שאפשר גם אחרת,הבדיחה העצובה שאגף השיקום הוקם בשבילינו ולא נגדינו מה שקורה הרבה פעמיים כיום.הרבה בריאות ותודה ואחזור לקבל עיצות חכמות ומכונות דרך.

27/04/2010 | 20:12 | מאת: נעמה

מנסיונך האם פסיכיאטרים עליהם מוגשת תלונה על ניצול מיני נבדקת באופן מקיף רציני ויסודי או שיש חיפוי הדדי ונסיונות לטייח את העניין. איך מתמודדים עם העניין במשרד הבריאות ואיך בכלל מתייחסים לתלונות מוצדקות נגד פסיכיאטרים. ושאלת השאלות- האם לאור הנתונים יש טעם בכלל להגיש תלונות כאלה או שמפח הנפש הוא רב על הרווח? תודה.

שלום נעמה, ועדות האתיקה של הפסיכיאטרים ושל הפסיכולוגים מיועדות להגן על הפסיכיאטרים ולא על המטופלים. אין טעם לצפות להגנה על-ידי ועדות כאלו, משום שהן אינן ועדות משפטיות, ולכן המושג 'תלונות מוצדקות' לא יכול להתברר אצלן באופן מקיף. מי שנפגע על-ידי פסיכיאטר או פסיכולוג צריך להגיש תלונה במשטרה. לילה טוב, ד"ר דרור גרין

27/04/2010 | 23:24 | מאת: נעמה

לא יתכן שמטרת ועדות אלה הוא ביקורת מקצועית לשמירת הרמה המקצועית של המקצוע? לא יתכן שהיו תלונות מוצדקות שהוכחו ככאלה ע"י הוועדה והפעילו סנקציות על הפוגעים? ומה לגבי התעללות נפשית ולאו מינית? איך משטרה יכולה לפעול פה? זה מפחיד לחשוב שאין לאן לפנות והכל פה הוא עסקאות של סחר ומכר. הרי המטופל כ"כ לבד בעניין הזה למי הוא יפנה?

26/04/2010 | 21:27 | מאת: נפתלי

שלום, כיום אני בולע בכל יום כ-4 קלונקסים (2מ"ג),3 ווליומים (10מ"ג),כאשר אלה אוזלים אני בולע בקבוקי אופטלגין נוזלי, וכשזה אוזל אני פונה לשוק השחור. כל זאות החל לאחר לבנון,חשוב לציין כי אני עובד נשוי ולומד, אך הלילות רודפים אותי

26/04/2010 | 23:00 | מאת: הפצוע האלמוני

גש לתל השומר למחלקה לטיפול בהלם קרב ובקש סיוע שם ידריכו אותך מהתחלה מה לעשות ולמי לפנות מנסיוני רצוי להכנס לטיפול מסודר כמה שיותר מהר ולא להזניח, טיפול טוב לאורך זמן עשוי לשפר את המצב

27/04/2010 | 11:04 | מאת: אלמוני

את תגובתך אני מכיר וכבר התנסתי, האם ישנו פסיכיאטר מומלץ באופן פרטי?

ימים לא קלים ימים של מיטה ועוד מיטה אוכל בליילה חא עובד לאט מתנתק מכולם אותי זה מפחיד עד כאב אמא שלי כל יום באה לבקר את הנכד על הדרך אותי והאישה לא יודעת כמו שאני מכיר אותה היא מסתובבת סביב עצמה אני רואה איך אני דועך אבל לא יכול לעשות כלום כדי לעצור זה הכאב הזה שלא מרפה ורק מתגבר בנשמה

שלום אלון, עצוב לקרוא את הדברים שאתה כותב. אני משער שלא מעטים בפורום שלנו מרגישים כמוך לעתים, ואולי יוכלו לסייע לך אם תשתף אותנו במה שקורה לך, ואם תרצה לשנות את מצבך, משום שלא ניתן לעזור למי שאינו רוצה בעזרה. האם תרצה שמישהו יתקשר אליך, או שמישהו יפגוש אותך? אם כן, כתוב את כתובת האימייל שלך, כדי שמשתתפים אחרים יוכלו לכתוב אליך. אני מאחל לך שקט ושלווה, ומקווה שתרגיש טוב יותר. ד"ר דרור גרין

מי יעזור לי ואין לו משהוא איזה אינטרס חבוי מי יתן לי יד שאותי הוא לא מכיר ולמה שמישהו יקח את כאבי העצום על גבו ומה יצא לו בםוף מזה ובעצם מי יקבל אותי כמו שאני אמיתי עם הכל לא מתחבא מאחורי היופי והשקר שאני חי בו מאז השחרור לעזאזל בן דוד שלי ילד אמיץ גבר קטן התגייס לקרבי לאחר המסלול ושהתחיל לחוות על בשרו בא אל אביו ואמר לו אני גמרתי עם קרבי ואבא שלו כמו שלי לא מקבל את זה אבל הילד עשה את הבחירה הלואי שלי אז היה את האומץ שיש לילד לעמוד כנגד כל הציפיות ולאכזב אולי היום הכל היה שונה חבל חבל אבל

24/04/2010 | 18:38 | מאת: שוקי מרלה

אני אישית עדיין בטראומה של יום הזיכרון. היום למשל תפסתי דיכאון אדיר והייתי במיטה כל היום. מה לדעתכם עלי לעשות כדי לשכוח את היום הקשה הזה? בשנה האחרונה ניפטר גם המג"ד שלי מבעיות לב אמנם אבל חסרונו משפיע עלי לרעה. אני מקווה שמחר יהייה יום טוב יותר ובערת השם ניתגבר על העצב והשכול.

שלום שוקי, אינני חושב שאתה צריך לשכוח את היום הקשה הזה. הטראומה איננה יום-הזיכרון, אלא האירוע בו נפגעת. אין צורך לשכוח אותה, משום שיש לה חלק חשוב בחייך, ואין כל דרך להיפטר ממנה. היא אינה מחלה שאפשר לרפא אלא פשוט ציון דרך קשה בחייך. ככל שננסה לברוח מן הטראומה היא תשוב ותמצא אותנו, ולכן כדאי אולי ללמוד לחיות אתה בשלום. אפשר לחיות עם הטראומה, ואפילו לחיות חיים טובים ומאושרים. זו אינה דרך קלה, אבל הצעד הראשון הוא להכיר בהיותנו הלומי-קרב, ובכך שאיננו יכולים לשנות זאת. מכאן אפשר רק לצמוח, ולגלות שלמרות הקושי יש לכל אחד מאתנו יכולות רבות שנוכל לפתח כדי לחיות חיים טובים ושלמים. כפי שקטוע רגל יכול להיות אלוף העולם בשחיה גם הלומי-קרב יכולים לממש את עצמם ואת יכולותיהם בכל תחום שיבחרו בו. אני מאחל לך ימים רגועים וטובים, ד"ר דרור גרין

25/04/2010 | 10:24 | מאת: זה אלון שוב

נורא קשה לי בזמן האחרון לקבל עזרה ובטח לבקש אותה וזה לא ממקום של אגו כמו שחושבים בשבוע הבא יש אזכרה לשי יהי זכרו ברוך חבר אמיץ שלי אני רוצה להתקדם כולם מאותתים לי ואני לא עושה צעד כי קשה לי לבד אני זקוק לעזרה לגבי התביעה לפאוסט טראומה החיים שלי רק הולכים ומדרדרים והמדרון הוא תלול מאוד ומסוכן אני לא רוצה לגמור כמו לוזר בבקשה אני צ

23/04/2010 | 14:37 | מאת: שוקי מרלה

נפגעי הלם קרב כמוני מקבלים טיפול ביחידה לתגובות קרב ואני מקבל טיפול שם כבר כ-10 שנים. הם עושים שם הכל למען הנפגעים מעל ומעבר, אבל חוץ מכדורים אין כל טיפול אחר. אני מיוזמתי פניתי בהתחלה לנט"ל והם מאד עזרו לי על ידי חוגי ציור, ויטרז', מוסיקה, קרטה ועוד והכל בהתנדבות. אני שואל מדוע אגף השיקום עם כל הכסף האדיר שיושב בחשבונם לא עושים דבר וחצי דבר וזו בושב גדולה. אני חושב שאת מחלקה ג' בפסיכיאטריה בתל השומר להפוך ךמחלקת PTSD ושם לאשפז ניפגעי הלם קרב ולטפל בהם בהתאם. ממליץ לבנות שם ג'קוזי, סאונה, ברכת שחייה קטנה פשוט לרווחת המאושפזים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שוקי, אני מבין שקיבלת יחס טוב ביחידה לתגובות קרב, ומהיכרות אתם זה לא מפתיע אותי. אבל כפי שאתה כותב חוץ מכדורים (טיפול פסיכיאטרי) אין כל טיפול אחר, וזה חבל. היחידה הזו אינה יכולה למלא את תפקידה, משום שאין לה תקציב ואין בה מספיק אנשי מקצוע לטפל באלפי הנפגעים מן המלחמה האחרונה (כדאי לזכור גם שהיחידה מטפלת רק בחיילי מילואים, ואין כלל מי שמטפל בחיילי הסדיר הלומי-הקרב). אגף השיקום אינו רוצה לטפל בהלומי-הקרב, ולכן גם היחידה הזו לא זוכה בתקציבים. לפני שנים אחדות התלוננתי על כך אצל מבקר המדינה, ובתגובה עיכב ראש אגף-השיקום את הקצבה החודשית שלי. הרעיון שלךל להפוך מחלקה בתל-השומר למחלקה לנפגעי הלם-קרב ולבנות שם מתקני ספורט נשמע נפלא, אך הוא לקוח, כמובן, מעולם החלומות. זה לא יקרה. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

20/04/2010 | 11:37 | מאת: אברהם שרווד

היום, יום שלישי, מוצאי יום העצמאות, בין השעה 20:00 לבין השעה 21:00 תשודר בחדשות ערוץ 2 כתבה נרחבת אודות פרוייקט "הספינה שטה" פרויקט בו מטפלת ומשקמת העמותה כ- 60 לוחמים הסובלים מהלם קרב (תסמונת פוסט טראומתית). לראשונה בישראל שיקום אמיתי באמצעות פעילות ימית ובשילוב אופק תעסוקתי לאנשים הסובלים מפוסט טראומה. פרוייקט "הספינה שטה", אשר מטרתו טיפול ושיקום של נפגעי טראומה, הלומי קרב ופדויי שבי, תוך כדי ועקב שירותם הצבאי באמצעות הכלי האתגרי, יצא לדרך במרץ 2006 וכעת הוא בתנופת התקדמות ובנייה. במהלך השנה גובשה קבוצה בת 18 משתתפים (כולם מאובחנים כלוקים בפוסט טראומה), אשר מגיעה שבוע אחר שבוע לפעול בתוכנית השיקום "הספינה שטה". במהלך המפגשים המשתתפים עוברים תהליך של גיבוש קבוצה, עבודה על מיומנויות פיזיות ומנטליות, אשר מאפשרות העצמה אישית של החברים. הכלי האתגרי העיקרי הינו כלי שיט, אשר דרכו מתמודדים המשתתפים עם רף אתגר עולה, פיתוח תחושת השליטה והביטחון העצמי. התוכנית מלווה במחקר על ידי ד"ר מארק גלקופף אשר מטרתו לבחון את ההשפעות השיקומיות של התוכנית על האוכלוסיה. מתוך משובים אשר קבלנו הן מהמשתתפים והן מעובדות השיקום, עולה התמונה כי כבר כעת קיימת חוויה משמעותית של תחושת שייכות, יציאה מהבית, התמודדות עם חרדה, ושיפור כללי באיכות החיים. בשנה השנייה של הפעילות אנו מעוניינים להתקדם לשלב נוסף בתכנים השיקומיים – ולהיכנס לתהליך של פיתוח העצמאות וחזרה לקהילה על ידי לקיחת אחריות. פרויקט "הספינה שטה" יצא לדרך במרץ 2006, במטרה לשקם נפגעי טראומה, הלומי קרב ופדויי שבי, באמצעות השיט ככלי אתגרי. במהלך המפגשים המשתתפים עוברים תהליך של גיבוש קבוצה, עבודה על מיומנויות פיזיות ומנטליות, אשר מאפשרות העצמה אישית של החברים, פיתוח תחושת השליטה והביטחון העצמי. משובים של משתתפים ומחקרים מסודרים העלו כי קיימת חוויה משמעותית של תחושת שייכות, יציאה מהבית, התמודדות עם חרדה, ושיפור כללי באיכות החיים. מאז יצא הפרוייקט לדרך בשנת 2006 התבססה הפעילות הימית על מפגש חד שבועי באמצעות סירות המפרש של העמותה, אולם לאחרונה, התאפשרה הרחבתו של הפרויקט עם רכישתה של יאכטה טיפולית. היאכטה, תאפשר למשתתפים בתוכנית נגישות כמעט מתמדת לים, שעות פעילות רחבות יותר, טיפול משמעותי יותר ואף הכשרה תעסוקתית ושיקומית אמיתית למשתתפים ע"י הכשרתם כמדריכי שייט לילדים עם צרכים מיוחדים, מכונאים ימיים, משיטי יאכטות ועוד. למעלה מ- 60 משתתפים לוקחים חלק כיום בתכנית שמתוקצבת ע"י אגף שיקום נכים במשרד הביטחון. רכש הספינה התאפשר הודות לתרומתם של מספר שותפים: חברת מרי ספנות בע"מ, הקרן לידידות, עמותת תקוות, מר גרג רוסהנדלר מאוסטרליה, אגף השיקום במשרד הביטחון וחבר אגודת הידידים של העמותה, מר רוני גבריאלוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אברהם, תודה ששיתפת אותנו בכך. הרעיון של ספינה טיפולית להלומי-קרב הוא רעיון נפלא. אשמח לשמוע על כך ממי שהשתתף בפרויקט. בימים אלו אני מקים פרויקט דומה בבולגריה, סדנה של שבוע לאימון רגשי להתמודדות עם טראומה. להתראות, דרור

20/04/2010 | 16:36 | מאת: אברהם שרווד

בבולגריה יש גם ים? אני מדבר על פרוייקט שהוא לא סדנא והוא ממש כל שבוע מתקיים ואני אישית השתתפתי בו וזה ממש מדהים. מומלץ לכולנו לבוא לפרוייקט ולסירה והדבר יהיה מאוד חיובי עבור כולנו. כל הלומי הקרבות ופדויי השבי מוזמנים כאחד. כמובן שהכניסה לכוחות הביטחון האחרים חסומה.

20/04/2010 | 21:20 | מאת: מאיר ריב"א

ערוץ 2 לא שידר את הכתבה במוצאי יום העצמאות.

20/04/2010 | 21:40 | מאת: אברהם שרווד

חבל מאוד, באמת חבל שלא שידר. כנראה יש להם דברים יותר חשובים לשדר, כמו השטויות שפרס ממציא בבית הנשיא. אברר בשביל ולמען כולם מתי יהיה השידור הבא.

23/04/2010 | 15:04 | מאת: שוקי

ישנם הרבה פדויי שבי ונכי צה"ל שאינם משתתפים בפעילות בית הלוחם ובפעילות כזו של ספינה שטה. לעומת זה יש נכי PTSD כמוני עם 10% נכות בגלל טעות של רופא שנתן חוות דעת שגויה שרוצים וצריכים את הפעילות הזו. הטיפול בנפגעי PTSD חייב להיות שונה מאשר הנכים האחרים והגיע הזמן לעשות משהו בנידון.

23/04/2010 | 22:34 | מאת: אברהם שרווד

אתה צריך להגיש החמרה ידידי היקר. לצערי הרב, רופאים הם גורלינו ואנו נתונים לחסדיהם ולכן יש לנו להיעזר בעורכי דין ואני ממליץ לך לעשות כן. תנסה לבקש הפניה לפרוייקט הזה מעו"ס שלך ומקווה שתתחיל אצלינו בקרוב מאוד.

20/05/2010 | 15:50 | מאת: ע

אני ע מאזור הדרום לוקה ומאובחן בפוסט טראומה עקב קרב בעזה שבו ניפצעתי גם בגופי.. אני מאוד אשמח אם אתחיל את תהליך השיקום עימכם כייון שלאחר הפציעה פיתחתי מין רגש לים וכבר הרגשתי שהים מנתק אותי ממחשבותי הרעים היומיומים אשמח אם תיצרו עימי קשר במייל תודה רבה ע

20/05/2010 | 19:39 | מאת: אברהם שרווד

אתה מוזמן לכתוב לי למייל הבא: sherwood@013.net.il ואני אשתדל להכניס אותך ולהוביל אותך אלינו. הייתה כתבה בערוץ 2 אודות היאכטה של אתגרים ואני אשמח להוביל אותך אלינו, איתנו אתה תרגיש בטוח, באמת!

תחקיר עצוב: איציק מרדכי והאמת על קרבות החווה הסינית מאת: עוזי בן-צבי, Kr8. בתאריך ה 16 לאפריל התפרסם ראיון של צדוק יחזקאלי עם האלוף יצחק מרדכי. בכתבה שהתפרסמה במוסף 7 ימים של העיתון "ידיעות אחרונות" הזכיר האלוף בצמצום את השתתפותו בקרבות "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים ואת גדוד הצנחנים 890 שבפיקודו. הסיבה לצמצום המיוחד בהתפארויותיו של איציק מרדכי נובעת מכך שהוא, "גיבור" החווה הסינית, התגלה מאוחר יותר כאחראי הישיר לאובדן של 43 מחייליו ופציעתם של יותר מ-100. כאשר נישאל איציק מרדכי בראיון מה הדבר שהכי קשה לו בהיסטוריית חייו, הוא לא הזכיר את אובדן חייהם של עשרות מחייליו בטרטור 42 ("החווה הסינית") אלא את מה שהוא כינה קו 302. בתעלול חשבונאי צירף איציק מרדכי את שתי הנשים שהוטרדו על ידיו מינית, למספר האוטובוס בקו 300 וחשב שבכך יהפוך את הכול לעלילה אחת כנגדו. החשבון האמיתי – חשבון כשלון גדוד 890 על רקע זה, הגיע הזמן לעשות עם איציק מרדכי את החשבון הנכון ולספר את האמת על חלקו במותם של עשרות מחייליו ובפציעתם של עשרות חיילים נוספים. כן, אסון מותם של חיילי גדוד 890 - במה שהיה קרוי אז "החווה הסינית" (שהתברר מאוחר יותר כ-מתג 42 בציר 'טרטור') רשום על שמו של איציק מרדכי. איציק מרדכי חושב כנראה שבתעלול נוסף יצליח לנכס לעצמו את הקרב הכושל כהצלחה מסחררת וכמהלך לפתיחת חסימת הציר לתעלה. האמת היא שהציר לכיוון תעלת סואץ ש"נפתח" בהבל פיו של האלוף מרדכי היה פתוח עוד לפני תחילת הקרב. הציר עצמו, "עכביש" במפות הקוד הצה"ליות, מרוחק מהאזור שבו התנהל הקרב ביותר מ-2 קילומטר! הצורה בה הכניסו את חיילי גדוד 890 של הצנחנים לקרב האומלל הזה תוארה בספריו של הד"ר אורי מילשטיין ובספרים נוספים שנכתבו על המלחמה. צורת הכניסה הפגומה ונוהל הקרב הכושל היו באחריותו של המג"ד אז, סא"ל איציק מרדכי. גם המג"ד מרדכי וגם המח"ט יאירי שלחו את חייליהם לקרב המיותר ביותר בהיסטוריה של מלחמת יום הכיפורים, בלי להציץ אפילו בתצלומי אויר מעודכנים שהיו זמינים באום חשיבה (מפקדת המלחמה של פיקוד הדרום), אילו רק טרחו לקחת אותם. משימתם המפורשת היתה פתיחת ציר טרטור שהיה הציר היחידי עליו ניתן היה להוביל את גשר הגלילים למי תעלת סואץ. התוצאה שאיציק מרדכי חתום עליה בשתי ידיו היתה שגדוד 890 נכשל לחלוטין במשימתו. לא רק שאיציק מרדכי לא הצליח לפתוח את הציר, אלא שמיד לאחר שנוצר המגע הראשון עם המצרים ב 0200 לערך, נפגע גדוד 890 באופן אנוש. מעל ל 35 לוחמים נהרגו כמעט מייד, עוד עשרות נפצעו (בסופו של דבר המניין היה 43 הרוגים ו-100 פצועים) והגדוד חדל להיות כוח לוחם מספר דקות לאחר שנפתחה אש התופת המצרית. האש שהצליחו להפיק שרידי הגדוד מנשקם האישי ומכמה מקלעי מא"ג ומרגמות 52 מ"מ, לא הטרידה את המצרים יותר מדי. במהלך אסוני נוסף, שלח איציק מרדכי את מחלקתו של חזי דחבש לאיגוף מימין, איגוף שעלה גם הוא בחיי חיילים נוספים. מתברר שהאיגוף לקח את הניצולים לשום מקום, והסתיים בבור גדול של פצצה או מרגמה. בבור זה שהה הכוח צמוד-צמוד למצרים שישבו בגבעה ממש מעליהם ואיימו לחסל את שרידיו. מייד עם מכת האש הראשונה חדל הגדוד מניסיון לפתוח את ציר טרטור והחל במלחמה קשה על חייו, התאג"ד, הסיוע הרפואי, התמקם לא הרחק מקו הלוחמים, טיפל במספר פצועים שהגיעו אליו ונאלץ להתקפל לאחור מכיוון שהמיקום שנבחר לא התאים לטיפול בפצועים. הגדוד התארגן ופלוגת הרב"טים התחילה לפנות את הפצועים שהיו פזורים בשטח למקום שנבחר על ידי המ"פ שלמה שורק, מקום שנקרא מאז ועד היום גבעת הפצועים. במקום רוכזו כ 40 פצועים והרוגים על ידי חילי וקציני הגדוד, כשלא מעט מהם נפצעים תוך כדי הפינוי עצמו. נטישת הצנחנים הפצועים בחירת המיקום לריכוז פצועי גד' 890 היתה אומללה ביותר. ה"גבעה" היתה ממוקמת בשטח הפתוח ולא הגנה על הפצועים. כתוצאה, גם הרופא של גדוד 100 שטיפל בפצועים נהרג במקום. ניסיון התקיפה והחילוץ של גדוד הטנקים 100 של אהוד ברק, והתפוצצות טנק מגדוד זה ליד גבעת הפצועים הוסיפו על כמות הפצועים בגבעה וסבלם. החל מ- 0730 בבוקר, נדם שדה הקטל, ופלוגת 'במבה' שעד אז עשתה ניסיונות הרואיים לחלץ את הפצועים, חדלה מניסיונותיה. מאותו הרגע, וויתר למעשה איציק מרדכי על חילוצם. חזי דחבש וחבריו נותרו עדיין בחיים בבור ההוא. ניסיון של אחד מהם לחבור לכוחותינו, הסתיים גם הוא במותו של החייל. באותו בוקר, אף אחד לא סייע לחילוץ פצועי גד' 890 שננטשו. כל אוגדה 162 עמדה בסמוך אבל אף אחד משלוש מחטיבותיה המשוקמות, או מגדודי הארטילריה ופלוגות הנגמ"שים לא ניסה לחלץ את הפצועים. באותו בוקר, גם קציני חטיבת הצנחנים 35 ואיציק מרדכי בתוכם לא סייעו במאום. במקום להוריד ארטילריה כדי להגן על הצנחנים הנטושים מהמצרים שלידם, חילצו הקצינים את עצמם לאחור בסיוע פלוגת 'במבה'. המח"ט עוזי יאירי, הסמח"ט אמנון ליפקין שחק, מג"ד 890 איציק מרדכי ועדת סמג"דים שלמה מסביבו, השאירו בשטח רק שני קציני תצפית, בן ציון עציון וגיורא איילנד. זה כל מה שנעשה למען חילוץ הפצועים וההרוגים מהשטח. סוף-סוף ניסיונות חילוץ... המשך התחקיר (קצת ארוך - 1400 מילים): http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=61820 הכותב עוזי בן צבי, הוא קיבוצניק מקיבוץ עמיעד שבצפון אשר חילץ פצועים בחווה הסינית, לאחר שאיציק מרדכי נטש אותם. חבר בפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה, וכמי שחילץ פצועים בעצמו, חקר את החילוצים בקרב ב"טרטור" 42 הקרוי בטעות "החווה הסינית".

שלום דנינו, לרוב המשתתפים בפורום קשה לקרוא הודעות ארוכות כל-כך, ולכן אני מבקש לא להעתיק הודעות אלא לכתוב אותן כאן באופן שכולם יוכלו לקרוא אותן. אתה מספר על הפקרת הפצועים בחווה הסינית על-ידי איציק מרדכי, כפי שתוארה על-ידי עוזי בן צבי מקיבוץ עמיעד אשר חילץ משם את הפצועים וחקר מאוחר יותר את האירוע. זה עצוב, ולצערי אין זה מקרה בודד. רבים מאתנו נושאים על גבנו סיפור כזה, שלעתים יש לו חלק בטראומה שלנו. אני עצמי תיארתי, בספר 'בחזרה לצוות 4', את הפקודה הלא חוקית שקיבלנו, להפר את הפסקת האש עם המצרים באותה מלחמה, שבעקבותיה נהרגו חברים נוספים. אני גם זוכר את אריק שרון נוסע שם בג'יפ פתוח כשהוא מפר את כל הפקודות בדרכו אל התעלה. יש מי שרואה בו גיבור, ואחרים חושבים על אלו ששילמו בחייהם על מעשיו. בברכה, ד"ר דרור גרין

20/04/2010 | 19:47 | מאת: אלונה

זה הדהים אותי המידע הזה על איציק מרדכי- אבל אולי בעצם לא- מי שמסוגל להפקיר ולפגוע בנשים מסוגל למעשה לעשות זאת גם לחיילים ולכל אדם אחר. לא חסרים לנו סיפורים על פסיכופתים סדרתיים. אבל הצרה היא שהללו נמצאים בעמדות כוח ומנצלים את מרותם וכפיפותם של האחר אליהם ומוכנים להשתמש בו כי אין לו ערך מבחינתם אלא רק לסיפוק צרכיהם. שנצא כולנו לחרות ועצמאות מכל הטראומות שספגנו בעבר. נפגעת טראומה מינית.

כל מג"ד וכל מח"ט שהתתף במלחמת יום כיפור מגיע לו צל"ש אבל מה עם החיילים הפשוטים??? חייבים לבוא צלשי"ם גם להם. אני מצדיע לאביגדור קהלני שהוא דמות ומופת למפקד שקיבל צל"ש ויש כנראה עוד כאלה אבל מנגד יש בודדים שקיבלו צלשי"ם שלא בדיוק הגיע להם. ממליץ לצה"ל לשנות את נוהל הענקת הצלשי"ם.