למה לעזאזל החיים כאלה קשים?בבקשה כנסו!
דיון מתוך פורום עבודה סוציאלית
שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?
מאמי הלוואי והייתי יכולה לעזור... לא יודעת מה להגיד אבל לדעתי אתה בפורום הלא נכון, תנסה פורום בתחום הפסיכולוגיולא הסוציאלי
אמיר ,במקרה נכנסתי לאתר וקודם כל תרשה לי לציין שאני מזועזעת שאף אחד לא ענה לך, השאלות והתהיות שהעלית מוכרות לי, ,ואני מזדהה איתך לגמרי. יש לי בעיה בריאותית- אני אגיד את זה בפשטות- כדי להביא ילדים לעולם אני כנראה אצטרך לעבור טיפולים וגם אז אני לא יודעת מה יהיה . אני מצד אחד ריאלית ומצד שני מנסה לזכור שיש ניסים בעולם. אני רוצה להגיד לך שעברה עלי תקופה של 4 שנים של הדחקה מטורפת של בכי ושל יאוש מהחיים שאלתי את עצמי, למה אלוקים עושה לי את זה? איך אהוא מצפה שאתמודד עם זה,, ומה הוא מצפה שאני אגיד לבחור שאתחתן איתו? ולאימא שלו??? ב"ה, אני אחרי התקופה הזאת, לא בגלל שהתחתנתי או שיש לי מישו ( הטוב ביותר עוד לפני -כך אני מקווה ומאמינה)פשוט כי אני רואה לאיזה מקומות טובים זה לקח אותי ומה זה הווציא מני, העובדה שיש תכלית לכל דבר-גם לסבל מחזיקה אותי. ואל תגיד לי כל מי שנהיה לו קשה הולך לאלוהים... כי אני זוכרת אותו ואת הטוב ואת השלווה שהוא העניק לי גם כשלא היו לי קשיים ודברים הרי גורל כאלו לא הטרידו אותי.... אני מאינה שיש מישי בעולם הזה שמחכה לאהוב רק אותך למרות הכל- ושום גב שבור או דיסק פרוץ לא יפריעו לה . מה שכן יכול להפריע לה זה הצורה שבה אתה נושא את דאגותיך- בגבורה ובחיוך או בבעסה ודיכאון... אני מקווה שאלו לא קלישאות נבובות... לי זה עוזר (לפעמים...)לילה טוב...
אמיר שלום רב, אני אחלק את התשובה שלי לשני חלקים: החלק הראשון הוא לגבי הפציעה שלך. אם אתה חש שנעשה לך עוול ומגיע לך יותר, אזי שמורה לך הזכות לתבוע את הצבא, ולקבל את ההטבות המגיעות לך. פעולה שכזו עשויה לארוך זמן רב, אולם אם אתה כל כך בטוח שמגיע לך יותר, שווה להילחם. החלק השני הוא לגבי מצבך הנוכחי, בעיקר הנפשי. נשמע שאתה בדיכאון אמיתי, וזקוק לטיפול נפשי. אתה יכול לקבל טיפול שכזה דרך קופת חולים או התחנה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך, או מאידך, דרך מטפל/ת פרטיים. אל תתמודד לבד, לך וקבל את העזרה לה אתה זקוק! בברכה, טלי
מנהל פורום עבודה סוציאלית
