פורום פסיכותרפיה

13420 הודעות
11967 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורה של מנהלת הפורום. 2. הפורום נועד לתת מענה לטווח רחב של מצבים בהם קיימת מצוקה רגשית. ניתן להתייעץ בו לגבי גילאים שונים ובנושאים מגוונים כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, קשיים בגיבוש הזהות המינית, מצבי משבר, קשיים ביצירת קשר ועוד. בנוסף יינתן בפורום יעוץ לגבי פנייה לטיפול או לגבי התלבטויות בתוך התהליך הטיפולי. 3. בעת הפנייה יש לציין גיל, מצב משפחתי, ורקע קצר על הבעיה. 4. אבקש להקפיד על שפה נאותה וכבוד הדדי. הודעות שאינן נאותות יימחקו. אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה.
16/10/2014 | 18:48 | מאת: ורד

אני חושבת שהיא הולכת לנטוש אותי היא אמרה שתחשוב אם תוכל לעמוד בזה ותחזיר תשובה עד שהתחלתי טיפול הייתי בחורה מתפקדת באופן כללי ומה נהיה ממני עכשיו? שכל היום מחשבות וזיכרונות מתרוצצים לי בראש... שהחיים שלי סובבים סביב הטיפול וסביבה ליאת, מטפלים מודעים לכוח ולהשפעה שיש להם עלינו? הם מודעים עד כמה הם מסוגלים להכאיב? לפגוע? ואולי גם להזיק? ואם היא לא תחזיר תשובה? היא הרי נוטה לשכוח לפעמים... קשה לי. מאוד.

היי ורד, מטפלים חייבים להיות מודעים להשפעה שיש להם לעיתים בתוך טיפול..בהחלט, כפי שכתבת כפי שהשפעה זו יכולה להועיל (מאד) היא יכולה אכן גם להזיק. אני מקווה שהיא אכן מודעת לזה ואני לא לגמרי מבינה מהו הדבר שהיא "צריכה לעמוד בו" ... אבל ,לגבי תחושותייך, כן, לפעמים יש תקופות בטיפול שמרגישים שהולכים אחורה (לכאורה) והכל קשה ומציף ומערבב אבל זה חלק מהעיבוד של הנושאים הקשים שעולים אבל!... בסופו של דבר המטרה היא כן ללכת קדימה ולא להישאר שם, ליאת

19/10/2014 | 06:39 | מאת: ורד

היי ליאת, ותודה על התגובה אני מטופלת אצל פסיכותרפיסטית , עקב סימפטום פיזי. למרות שהטיפול הינו לגמרי טיפול רגשי, ופחות מתמקד בחלק ה-"פיזי" של העניין. ברקע ישנה טראומה (לא אונס חלילה, אבל כן משהו מיני) שעברתי בגיל צעיר (יותר מפעם אחת). ומעולם לא דיברתי עליה עם איש. המטפלת יודעת ש-"קרה משהו" , אבל אני מאוד מתקשה לפתוח את הנושא מולה. אני בחורה דתייה ומאוד מתקשה לנהל איתה (ובכלל) שיחות על נושאים כאלו. המטפלת טוענת שהגענו ל-"מבוי סתום" בטיפול , בעיקר כיוון שבעלי אינו נוכח בפגישות . הוא מצידו טוען שהטיפול אינו מועיל. ואני איפשהו ביניהם. מצד אחד, חשובה לי התמיכה שלו, ומצד שני מדובר בתכנים שאני לא מסוגלת להעלות מולו. בפגישה האחרונה היא כינתה אותי "מקרה קשה". נפגעתי ממנה שהיא הגדירה אותי כך (ואני גם לא חושבת שהיא צודקת). ושלחתי לה מייל כועס ובעיקר מאוכזב. אני בסה"כ רוצה לדבר עם בנאדם שיקשיב לי, ולא עם מטפלת שמדקלמת לי מינוחים והגדרות וכינויים. סליחה אם זה נשמע מזלזל, אבל זה ממש כך לפעמים. ליאת, אני באמת מחבבת אותה. היא מקצועית, וחזקה, ואפילו מצחיקה לפעמים ובאמת שהתרגלתי אליה אבל למה היא לא יכולה להיות נחמדה ורגישה קצת יותר?

14/10/2014 | 17:06 | מאת: מיכ

מוצאת את עצמי לעיתים כילדה בכלא של מילים..... מנסה למצוא את שביל הצליל הנכון, מנסה לכוון מיתרים קרועים, לאחות את השברים... בתוך מחשכים, בין החדרים, פוסעת חרש ללא אומר וצלילים, מחפשת את האוויר לנשימה, את הרוח הקלה של הסתיו מה נותר לי עכשיו? כילדה בכלא של מילים, לא תדע, לא תוכל להפנים, איך פעם היא הייתה שבויה, בכתיבה של מילה בודדה.... חיים ומוות ביד הלשון, לעיתים תעדיף פשוט לישון, לא לחשוב, לא להבין, לא לכתוב ולא להאזין... כילדה בכלא של מילים, מה תאמר? מה תכתוב? נאטמת בשדה המשפטים, לעיתים שותקת במכאוב...

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכ, מילים הם באמת לעיתים כלא משום שאינן יכולות להביע את הניואנסים הדקים של התחושות שאותן קשה להעביר רק במילים, לפעמים מתוך אותו "אין אונים" כל מה שרוצים הוא רק לישון או להיעלם או בעצם- לא להרגיש, ליאת

13/10/2014 | 12:00 | מאת: אביבה

שלום רב ביתי הינה חיילת בת 20 עוד מעט. אני מוצאת אותה משקרת ללא הרף ועל כל מיני שטויות שלא יוצא לה מזה כלום. אני מרגישה שלא טוב לה אבל כאילו לא אכפת לה מכלום. ניסיתי לייעץ לה להיפגש עם פסיכולוג אך היא לא מוכנה. אני מוצאת את עצמי מוותרת לה על כל מיני דברים וזה גורם לכעס של אחותה עליה ועלי. איך עלי להתנהג כלפיה? בסלחנות או בעקשנות? תודה אביבה

היי אביבה, שקרים ללא הרף מעידים על איזושהי מצוקה ועל איזשהו מנגנון התמודדות שהוא כמובן רק מחמיר את הסיטואציה ולא באמת עוזר. אני חושבת שחשוב להמשיך לשוחח עם בתך ממקום אמפתי שנסה להבין מה היא עוברת בימים אלו ולאוו דווקא שמתמקד בשקרים ואם את עדיין מרגישה שאינך מגיעה אליה חשוב להמשיך ולהציע טיפול רגשי אבל ... במקביל כן לשים איזשהו גבול למול השקרים ולא לקבלם על מנת שתחוש את התוצאות הלא טובות של שקרים אלו, ליאת

13/10/2014 | 08:54 | מאת: מיכ

הי ליאת, מה שלומך? האם את חושבת שלכלם צריך לסלוח? לכלם???? גם אדם שעשה מעשים נוראיים בחייו???לא משנה מה???? כך חושבים פסיכולוגים רבים, האם גם את??? מיכ

היי מיכ אני ממש לא חושבת שצריך לסלוח לכולם ולפעמים ישנם אנשים שאי אפשר לסלוח להם. אני כן חושבת שחלק מהעבודה הטיפולית זה ללמוד לחיות בתוכינו עם אותם אנשים/מעשים גם אם לא נסלח עליהם, ליאת

11/10/2014 | 17:08 | מאת: sigal

מפוצלת ברמות שאני כבר לא זוגרת יוצאת וחוזרת מביטה על הגוף הזה שנגרר אחריי לכל מקום .שונאת אותו שונאת הכל בגללו . הזכרונות שם בפתח ואני כל כך לבד .בוחנת וכועסת כל דבר שהמטפלת עושה חווה אותה כל כך נגדי ...נמאס לי מכל חלקיי נמאס לי מהטיפול הזה נמאס לי מעצמי ..רוצה להעלם נאלמתי מזמן ...חייבת לשחרר את הזכרון הזה חלקו בחוץ רובו בפנים סיוט שאין כמוהו אלים ונוראי ....שותקת כשמדברים בורחים .היא הבטיחה לא לברוח אבל ...היא שוב בחופש . לא בטוח לי בכלל...יודעת בחלק שכאן הבוגר שמתעסקת בה כי בורחת מזכרונות מהאלימות מהפחד מהסבל של אז ....די שהסיוט הזה יגמר כבר

לקריאה נוספת והעמקה

היי sigal נשמע באמת מאד מאד קשה...לפעמים בחגים כשהמטפלת בחופש קשה עוד יותר, גם החרדה שתיעלם גם ההרגשה שהכל מציף כשנמצאים לבד עם הזכרונות,אני מרגישה שזה שאת כותבת פה את הדברים מקל מעט, אז תמשיכי... ליאת

14/10/2014 | 17:38 | מאת: sigal

את צודקת עצם הכתיבה עוזרת לי אוהבת את תשובותייך ,שלא מפצלות לי את הטיפול ופשוט שם לתמוך ולתת מקום וקול . אז תודה זה לא מובן מאליו - מאוד מעריכה

10/10/2014 | 20:19 | מאת: sigal

צריכה חיבוק צריכה עטיפה נמאס לי מהכל ובעיקר מעצמי לא אובדנית סתם מלנכולית

היי sigal מנסה לתת לך פה משהו מזה..גם חיבוק וגם עטיפה (קטנה..) איתך, ליאת

10/10/2014 | 19:53 | מאת: גבר בודד

איך אני מאפיין את ההפרעה הזאת והאם יש דרכי טיפול חוץ מכדורים משונים שלא עוזרים? תודה...

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך הפרעת אישיות איננה מחלה כי אם דפוס אישיות נוקשה. כדי לטפל בזה הדרך היא טיפול פסיכולוגי. לכן גם האיבחון אינו מאד חשוב אלא הכרה בדפוס ובמה שקשה לך וכל זה ניתן לעשות רק בטיפול, ליאת

09/10/2014 | 18:11 | מאת: עופרי

אני במצב רגיש לשינויים אצל בנאדם בעקבות משבר שעברתי עם בעלי לפני שנה. אני עדיין נשואה לבנאדם שאהב אותי וויתר עלי לפני שנה בעקבות ריב רציני ויום למחרת הוא התהפך לי עד כדי כך שהתהלכתי בוכיה כמו זומבי שמסרב להתעורר למציאות. מאז יצא לי להתכתב עם בחור בפייסבוק ,הוא התחיל איתי למרות שאני נשואה והתוודתי אליו לגבי הבעיות בנישואין באיזשהו שלב והוא גם סיפר לי דברים אישיים. חצי שנה און אנד אוף התכתבנו עד שהסכמתי לתת לו את המספר טלפון שלי. בפגישה הראשונה היה קסם שאין לתאר ,הרגשתי שהוא מתלהב ממני ומנסה להרשים אותי הוא מבחינתו רצה להמשיך ללכת לראות סרט ולהסתובב בים. הוא לא רצה להיפרד ממני. הוא הציע שפעם הבאה נעשה משהו כייפי כמו סקי מים וכו'. אלא שבדייט השני יצאנו סתם לבית קפה והוא די התהפך לי. הבחור המנומס והמקסים ,פתאום נהיה ישיר, בוטה פחות ג'ינטלמן מפעם ראשונה (בוטה זה בא לידי ביטוי במשהו שהוא אמר לי ישירות בלי בושה כמו שהוא היה שמח לרדת לי באמצע סתם שיחה שלא קשורה) לא הבנתי למה הוא מתנהג שונה . חשבתי אולי הוא סובל מפיצול אישיות או שהוא הבין שבחור רווק לא יכול להרשות לעצמו להתאהב באישה נשואה עם ילדה. שנינו בשנות השלושים. מאז התרחקנו כי אמרתי לו שאני לא סגורה על עצמי עד שהחלטתי שלפני שהוא נעלם לי אני חייבת לשכב איתו כי הגעתי למצב שהייתי זקוקה משהו לעצמי כי לא שכבתתי עם בעלי במשך שנה והגעתי למצב של אפיסת כוחות. אין לי מושג מה הוא רוצה ממני, הוא מחכה כל פעם שאתקשר אליו ואז כשאני מתקשרת הוא ישר נפגש איתי אבל אנילא מסוגלת לשכב איתו בגלל אותו שינוי התנהגותי מוזר (הוא עדיין עושה רושם שהוא לא מנומס ובוטה) עדיין אני מנסה לפענח מה קרא לאותו בנאדם מקסים שפגשתי פגישה ראשונה עד כדי שבא לי לשאול אותו מה קרה שם ולמה הוא התהפך לי ככה. אני לא מפסיקה לחשוב על השינוי הזה יותר מעליו עד כדי כך שמזה מפריע לי באורך החיים

לקריאה נוספת והעמקה

היי עופרי אני חושבת שיתכן שאת עדיין בתוך המשבר ובמצב כזה לעיתים לא מבינים עד הסוף מה קורה. נשמע לי שחשוב יותר להתעסק בקשר עם בעלך וייתכן שההתעסקות בבחור זה כדי ל-א לחשוב על מה שקורה בינך ובין בעלך אבל זה לב העניין. הבחור הוא זניח, ולא נשמע לי שהתהפך עלייך כמו העובדה שהוא פשוט מעוניין במשהו מזדמן,והתנהגותו בהחלט לא מכבדת, האם את חושבת שזה באמת מה שאת צריכה כרגע? ליאת

07/10/2014 | 16:21 | מאת: רק שאלה..

האם יכול לקרות מצב שכזה: להגיע לטיפול בגלל טראומה מסויימת ובמהלך הטיפול לגלות /להציף טראומה היסטורית קשה לא פחות? החיים רצופים קשיים... אז אם הם כאלה למה לחיות אותם?

היי לך כן, זה בהחלט יכול לקרות. החיים רצופים קשיים ובאמת לפעמים קשה לחיות אותם אבל הם רצופים גם רגעים אחרים.בטיפול, כשמעבדים את הטראומות גם אם זה קשה וכואב המטרה היא שאחר כך יכאב פחות ... ליאת

06/10/2014 | 03:12 | מאת: סבטלנה

שלום?בני הן השנה וחצי חווה מבפר פעמים נטישת אב מול מעורבות אנטנסיבית. כעת אני חוששת מהכעס שהחוויה עלולה להותיר בליווי חוסר ביטחון . קראתי את מאמרך יל סוגיית העדר דמות אב והייתי שמחה ללמוד עוד על הנושא. .האם יש חומר תיאורטי על אבדן דמות אב שאוכל להעזר בו? כמו כן, אני שואלת את עצמי האם הדמות חייבת להיות גברית. תודה

היי סבטלנה כפי שכתבתי שם ישנם כל מיני תאורטיקנים המתייחסים לנושא אבל אני חושבת שלא צריך את כל זה כדי לנסןת להבין מה עלול לעבור בנך. אם הקשר עם האבא הוא נטישה למול מעורבות אינטנסיבית נשמע לי שמתפקידך הוא לנסות לווסת זאת. וליצור מצב שבו הקשר מאוזן יותר או לפחות לנסות לשלוט במה שאת כן יכולה. למשל האם לאפשר את אותה מעורבות אינטנסיבית לאחר נטישה. במידה ויש מצב נתון שקשה לחלוטין לשלוט בו חשוב שתגדלי את הילד לתוך הסיטואציה הזו כשלנגד עינייך שתי הבנות : האחת- שחשוב שהילד לא ירגיש אשם בשל התנהגות האב. ושוב ושוב להסביר שהדברים קשורים לאבא (בהתאם כמובן לגילו ולהבנתו של הילד). השנייה- שלפעמים ילדים גדלים לתוך סיטואציות שאינן מטיבות עימם כפי שהיינו רוצים ולכן בעיקר נותר לנו ללמדם להתמודד עם הסיטואציות הללו ולהכיל את קשת הרגשות שעולים בתוכם בעקבות המצב. ליאת

05/10/2014 | 12:53 | מאת: Paradise

שלום ליאת, אפשר שאלה: למה כל כך אכפת לי, שיהיה אכפת לה? אפשר לטפל במישהו גם אם לא אכפת ממנו? זו העבודה שלה, לא? סוג הטיפול שלי לא מצריך התקשרות למטפל, מדובר בטיפול קצר מועד שפותר בעיה נקודתית וזהו. אבל, איך אפשר לדבר על נושאים אישיים בלי להיקשר? ובלי לרצות אכפתיות וחיבה? למה הכל אצלי מערב רגשות? ליאת, יש לי דרישות מוגזמות?

היי פרדייז לא, "הדרישות" אינן מוגזמות, קשה שלא לערב גם רגשות כשמדובר בטיפול שהוא קשר אינטימי ועמוק, אפשר שיהיה למטפלת איכפת גם אם זו "העבודה" שלה אני מאמינה שקשה לטפל מבלי שאיכפת... ליאת

וצום קל (למי שצם) ובכלל..יום נהדר לחשבון נפש, כל אחד והפרטי שלו והחלטות חשובות לקראת השנה החדשה... נשתמע, ליאת

01/10/2014 | 20:55 | מאת: סתם מישהי

יש לי הכל ואין לי כלום... איבדתי את הטעם, לא מוצאת הגיון בכלום. וכל זה אצור בפנים.

היי שוב ממש עצוב לי לשמוע...וטוב שאת כותבת פה לפחות כאן את קצת מוציאה. האם את מוציאה את התחושות בעוד מקום? אולי כדאי.. לפעמים ישנן תקופות כאלו קשות, וחשוב לקבל בהן עזרה, גמר חתימה טובה? ליאת

01/10/2014 | 16:32 | מאת: סתם מישהי

מה הטעם לקום בבוקר אם מחר בבוקר נעשה את אותו הדבר בדיוק ולא נשיג שום דבר...

לקריאה נוספת והעמקה
02/10/2014 | 11:04 | מאת: שביר

לפעמים אני מוצאת טעם באסטטיקה בכיעור או ביופי, כשאני קמה בבוקר פעם השמים כחולים פעם אפורים יש שקיעות מדהימות בעיקר בגלל זיהום האוויר, יש נופים אנושיים ולא אנושיים, הכל כל הזמן משתנה לנגד עיניי המשתאות. נראה לי שאני חיה בשביל לראות. אני לא משיגה בזה שום דבר מלבד החוויה הרגעית של התפעלות אינסופית. אל תשכחי שאנחנו כאן רק לזמן קצר בלבד, ממילא עוד מעט ולא נהיה בכלל...אבל כל עוד שאנשים חיים הם בחיפוש תמידי אחרי טעם. ולפעמים יש הרגשה שבאמת אין טעם.

היי מישהי וגם שביר עכשיו הבנתי שאת בת. :) נכון, לפעמים כחלק מהחיים ישנה גם תחושה של חוסר טעם ריקנות או העדר משמעות. החיים הם גם הרגעים הקטנים גם הגדולים גם רגעים של הנאות קטנות וגם רגעים של חיפוש אחר "הטעם" לחיים. ולמה לא "נשיג שום דבר"? גם משהו קטן שחווינו הוא לעיתים משמעותי לנו ולאוו דווקא איזה הישג גדול... גמר חתימה טובה! ליאת

30/09/2014 | 23:32 | מאת: הילה

הי;) ליאת,למה אני עוברת דברים כל כך קשים בחיים שלי? אפשר לאמר שלכל אחד יש התמודדות אבל אצלי זה כל כך קשה אני כבר שנתיים וחצי נאבקת על משמורת לילדים בינתיים אני פוגשת אותם במרכז קשר. הלב שלי מדמם. הכל קשה קשה אין לי כבר כח

02/10/2014 | 11:09 | מאת: שביר

אמנם כתבת לליאת... אני רוצה לאחל שנה טובה שהקשיים יתרככו ושתצליחי לשמור על קשר עם הילדים, זה מאוד חשוב הקשר עם אמא, וכל הכבוד לך שאת לא מוותרת. חזקי ואמצי.

היי הילה מצטערת לשמוע :( בטוחה שזה מאד קשה וההתמודדויות כפי שכתבת רבות ומורכבות. מבינה גם שלפעמים פשוט אין כוח ורוצים להרפות מהכל אבל בדיוק בשביל הילדים הללו - חשוב להמשיך להתמודד וכמובן גם בשביל עצמך (כדבר ראשון).אני מקווה שאת מקבלת עזרה ותמיכה כי לא פשוט להיות עם מה שכתבת לבד... גמר חתימה טובה! ליאת

30/09/2014 | 19:03 | מאת: סיגל

ההודעה שלך גרמה לי להרהר מעט בתהייה שלך ורציתי לשתף אותך במשהו שהחלטתי לא מזמן... זה נכון מה שכתבת. אני לא מכירה מישהו שלא חש בודד לפעמים, גם אם בכללי הוא לא... לפני כמה זמן חשבתי לעצמי שיש בכל אחד מאיתנו אור קטן שנוכל להפיץ ואם כל אחד יעשה משהו קטנטן עבור מישהו אחר שהוא לא מכיר, הוא יגרום למישהו אחר להיות קצת פחות בודד, ולטעמי גם לעצמו. אני לא בטוחה שממש אפשר לעשות מעשה כזה כל יום , אבל אם מספיק ערניים לסביבה , לא חסרות הזדמנויות. אצן לך דוגמאות קטנות- יצא לי לעזור פעמיים לאנשים שאיבדו ארנק בכך שנתתי להם כסף לנסיעות , השבתי אבדה שמצאתי ברחוב (וקבלתי כרטיס תודה ומתנה קטנה ) , ספקתי מידע לאנשים בדרך. ראיתי אנשים אחרים שמסייעים לאישה עם עגלה, לאישה עוורת לעלות לאוטובוס. ולא, אני לא מחשיבה את עצמי מיוחדת או צדיקה, רק משתדלת. ואם משתדלים, רואים אנשים אחרים שעושים זאת ( כמו שאישה בהריון פתאום רואה שכולם בהריון ...) אני מקדישה לך סרטון קצר שאני באופן אישי מאוד אוהבת: https://www.youtube.com/watch?v=Qc8ZbVcdHpg

היי סיגל כתבת יפה והרעיון מקסים, איכשהו בפאתי יום הכיפורים גם מאד מתחבר לי לאווירה הכללית ולהחלטות לשנה החדשה :) גמר חתימה טובה! ליאת

30/09/2014 | 02:13 | מאת: מטופלת

היי, אני התחלתי טיפול אצל מטפלת בעקבות איזשהי חרדה חברתית שפיתחתי. אין לי הרבה חברים, ואני חושבת שאנשים לא אוהבים להיות בחברתי. בקיצור, המטפלת הזאת נורא נחמדה בסה"כ, ואני מגיעה לתובנות ואף משתנה תוך כדי התהליך הטיפולי, ואולם אני מרגישה ש*אפילו* היא לא אוהבת אותי. אני לא ממש מרגישה שהיא אמפתית כלפיי. אפילו שפת הגוף שלה ושילוב רגליים לצד השני משדרת חוסר אהדה. אבל מה שבמיוחד כואב לי זה הטיפול האחרון. מה שקרה זה שהתחלתי לעבוד במשמרות ערב-לילה במלצרות, ויצא שכל פעם חזרתי מאוחר בלילה הביתה אחרי משמרת, מה שהוביל לכך שהיה לי נורא קשה להתעורר בבוקר. לפני שבועיים קמתי בחצי שעה איחור, כתבתי לה הודעה שאני לא קמתי ושאני אתארגן מהר ואגיע, ואם ניתן לאחר את הפגישה? היא בתגובה כתבה לי שהיא זמינה לשעה שלנו. (גם התשובות שלה כאלה קצרות , לא מתחשבות...) בקיצור יצא שכבר לא ממש היה לי למה להגיע כי כמעט ולא נשאר זמן, אז כתבתי לה שאני כבר לא אגיע. ברור לי שיצאתי חסרת אחריות, אבל אין ספק שזה חלק מהבעיות שלי, שאנחנו גם עובדות עליהן בטיפול. השבוע גם כן עבדתי לילה לפני, אבל הפעם קמתי :), ואיחרתי בכמה דקות ספורות. ואז היא התחילה להרצות לי שכל פעם היא יושבת בשעה שלנו ומחכה שאני אגיע, ושואלת את עצמה אני אגיע או לא ומתי, ושככל שעובר הזמן הציפייה שלה פוחתת, ועשתה לי על זה סרט! היא התחילה לרמוז שאני אוהבת לאחר כי אני מרגישה שככה אנשים מחכים לי ושזה נותן לי במה וכל מיני שטויות כאלו שממש ממש לא נכונות!! אם כבר זה ההפך! ואני אמרתי לה שזה לא נכון תוך כדי שהיא התחילה לשפוך בפניי את כל הדברים השליליים האלה אבל זה הרגיש כאילו זה לא "עובד" עליה. בקיצור, אני מתלבטת מה לעשות, כי מצד אחד אני לא מכירה משהו אחר... אולי באמת מטפל אמור להיות "רע" לפעמים, וכמובן שיכול להיות שאני סתם מכניסה לי לראש שהיא לא אוהבת אותי. מצד שני, אני מרגישה פחות ופחות בנוח לשבת שם ולספר לה מה קורה איתי. אני מרגישה שאני הולכת ונהיית יותר מהוססת בדברים שאני אומרת לה, ובאיך שאני אומרת אותם וזה כמובן לא אידאלי. ובבקשה אל תגידו לי לדבר איתה על זה – אני מרגישה שזה יהיה כמו לפתוח תיבת פנדורה, ולהאשים מישהו בחוסר אמפתיה אליך, יוצר בסוף את החוסר הזה בדיוק, וגם היא לפני היותה מטפלת, בנאדם בסה"כ...

לקריאה נוספת והעמקה
30/09/2014 | 19:46 | מאת: סיגל

אני מבינה את הקושי שלך מול המטפלת , ומציעה אפשרות שזה יותר שלך מאשר שלה... אם היא לא היתה אוהבת אותך, אני מאמינה שלא היתה מסוגלת ליצור אצלך הרגשה שהיא נחמדה ומסייעת לך בטיפול. נוצר משהו, נוצר שינוי ומכך נובע שנוצר קשר. לגבי הסרט של האיחור- מכירה את זה שמרוב שדואגים למישהו מתנפלים עליו? את בחרת לראות בכך חוסר אהבה. אני חושבת שניתן לראות דברים אחרים, אולי אכפתיות? היא מחכה לך , את מפסידה חלק מהפגישה, אם היא לא היתה אוהבת אותך, היא היתה אולי שמחה :-) מה אכפת לה? פחות 5 דקת איתך :-) למרות ההסייגות שלך דברי איתה - .הרי זה עורר בך ככ הרבה זה גם חשוב לאור מה שכתבת - שזה חלק ממה שאתן עובדות עליו בטיפול אולי שווה לחשוב על פתרון מעשי בנוסף- שלפני פגישה תבקשי משמרת מוקדמת יותר, או שתשנו את שעת הפגישה שלכן למאוחרת יותר.

ותודה לסיגל שכתבה לך נהדר. היי מטופלת, כמו שאומרים שמטופל "מראה" בפגישה הראשונה את כל הסיפור שלו כך אני מרגישה שכתבת פה במשפט הראשון את "הסיפור" שלך. את חושבת שלא אוהבים אותך0 (ואולי בגלל זה גם הקושי החברתי) ואז גם אם אוהבים אותך אולי אולי את משחזרת שוב את המקום של "לא אוהבים אותי"? גם מוצאת לו הסברים וצידוקים. אני לא חושבת שמטפל אמור להיות "רע". מטפל אמור לשקף תוך כדי תהליך דברים זה כמו מן "מעבדה" קטנה ליחסי אנוש, והמטפלת שיקפה לך משהו, אם לרגע תשימי בצד את הפגיעה והתחושה שאינך אהובה אולי את יכולה ללמוד מזה משהו, לקחת מזה משהו, על רגשות האחר או על עצמך ועוד. מטפל שאינו משקף את הקושי של המטופל חוטא לעבודה הטיפולית ואין זה סותר שעדיין יש בטיפול גם אמפתיה וחיבה וקשר חם ועוד... מציעה לא לוותר כרגע ובעיקר לא לעצמך ולהמשיך בתהליך גם אם קשה, דווקא משם יכולה לבוא הצמיחה. גמר חתימה טובה! :) ליאת

29/09/2014 | 20:08 | מאת: מיכ

אינך יכולה לומר ואין לך הזכות, אוהבים אותך בדרכם, אי אפשר בדרכך. מדוע שתלווה אותך הלאות? פשוט אינך יודעת איך רצית לחזור לקבל את הקרבה, וממך נמנעה בלי הסבר בלי סיבה... בחצר נעלמת, על עצים טיפסת.. מתחתם נרדמת לך ילדה "אחרת" והנה נכנסה בך "הילדה הרעה". אינך יודעת כיצד זה קרה, לאה גולדברג היטיבה זאת בשירה, ולעצמך אמרת: "את טפשה"... וגדלה הילדה בתחושה נוראה, איננה הבינה כיצד זה קרה, וקראה לעצמה "איומה"... ושוב היא גדלה ושוב מהומה, כי איננה הבינה כיצד זה קרה, האם לאהוב את עצמה היא יכולה? אך בכל זאת הרגישה ילדה עלובה, ובטיפות החסד מתעטפת , במילים של אמא אחרת... לעת ערב מתכנסת, מחפשת, עדיין לא מבינה כיצד זה קרה שגם היום הילדה לא נעלמה... לעולם בתוכה היא תשכון, בעיקר בערב כשתלך לישון.... איננה הבינה כיצד זה קרה, שהילדה רוצה חיבוק וקרבה מעצמה.... ילדים וילדות הם חמודים, זכים, קל לאהוב אותם נכון? אך אותה........אי אפשר, משהו לא נותן להתקרב...היא טפשה ומעצבנת ו......מה עושים? לפעמים פשוט עדיף לשכוח אותה...וזה קשה...ובטיפול היא אומרת שאני מתנתקת מרגשות לפעמים.....אני אדם רגיש מתחשב והכל למה פה אי אפשר??????

02/10/2014 | 06:31 | מאת: שביר

הי מיכ(ל) לפי השיר שלך הילדה לא היתה רעה וטיפשה, קרה משהו כנראה מאוד קשה בחוויה של הילדה שגרם לשבר או לפיצול וכך נוצרה או נפרדה הילדה הרעה והטיפשה. אותה ילדה היא חד מימדית היא רק שלילית. והרי את יודעת בוודאי שהמציאות היא דווקא רב מימדית. אני הייתי מציעה לך בשלב ראשון אפילו שזה לא נעים פשוט להיות איתה ולהקשיב לה. מאחלת לך גמר חתימה טובה וצום קל

02/10/2014 | 15:26 | מאת: מיכ

תודה על תגובתך.. יש אמת בדברייך...הקושי עצום :( גמר חתימה טובה, מ.

אוהבת את מה שכתב לך "שביר", מאד נכון, כנראה לשתיהן יש מקום והיא לא רעה אלא עברה דברים רעים... גמר חתימה טובה! ליאת

27/09/2014 | 19:30 | מאת: שלומי

האם אני אמור לקבל את הבת זוג של אחי תמיד? אחי בן 25 נראה טוב גבוה משכיל מאוד ומרוויח יפה,חוד החנית של ההייטק! בשל 2-3 מערכות יחסים כושלות הביטחון העצמי שלו נפגע . הוא יוצא כבר חצי שנה עם בחורה לא משכילה , לא יפה , נמוכה שמנה ועוד (סליחה על השטחיות אחסוך ממך עוד תיאורים) אבל יש עוד מספר פערים כגון שאנחנו מסורתיים והיא באה ממשפחה שעושים על האש בשבת. ואפילו מקום המגורים שלה מרוחק. בקיצור אחי בחר לוותר על המאמץ ולבחור בבחורה הראשונה שתסכים לצאת איתו (הם אפילו הכירו בטינדר) כניראה מתוך הנחה שהיא לא תזרוק אותו. אני ומשפחתי פשוט מתביישים להציג אותה לידו והם נראים כמו בדיחה שהם ביחד (חברים אפילו אומרים לנו שהם לא מבינים מה הוא עושה איתה)... ממש שמורן אטיאס תצא עם דובי גל, וגם מבחינה אקטואלית אנחנו מתקשים לייצר שבחים כלפיה. היא אולי בחורה טובה ואין לי תלונות כלפיה , אבל פשוט לא מתאים! אני מצטער שאני נשמע אולי קצת רע או שטחי, אבל כל אחד רוצה את הטוב ביותר למשפחה שלו ויש טעיות שאחר כך צריכים לשלם עליהם ביוקר ללא יכולת לתקן. זה פשוט מתסכל , כל שיחה איתו מגיע למבוי סתום.... מה יהיה עוד כמה שנים? בואי נחשוב בצורה ראלית, הסקס יורד וההתרגשות מהזוגיות. עם מה הוא ישאר? מה יהיה להם במשותף? שאלות קשות , שגם הוא מתקשה לענות עליהם, הוא חושב רק לטווח קצר להנות ,אבל ככל הנראה הזמני הופך לקבוע, הוא חי באשליה שהיא תרד במשקל ותלך ללמוד , אבל אין זה נראה באופק ובוודאי שחלום זה הוא בגדר אשליה . נכון אני לא יכול להחליט בשבילו , אבל לא בא לי להרגיש רע בגלל שאני לא מקבל אותה. איך מעלים לו את הביטחון? איך גורמים לו לחשוב בהגיון? מה אני אמור לחשוב?

לקריאה נוספת והעמקה

היי שלומי מבינה את דאגתך לאחיך אבל סליחה על הבוטות והישירות זה ממש ממש לא עניינו של אף אחד עם מי הוא בוחר לצאת. לא שלך, לא של המשפחה. מכל מיני סיבות אחיךהחליט שהוא רוצה אותה. התאמה זוגית אינה נבנית רק על בסיס מראה או השכלה אלא על משהו פנימי ואם אחיך מצא את המשהו הזה אצלה מי שמכם להחליט בשבילו? גם אם לאחיך יש בעיית חוסר ביטחון זה עניינו הוא לטפל בזה ולא של אף אחד אחר. אני חושבת שככל שתלחצו יותר זה רק ייצור אנטי ודווקא. הוא זה שצריך להחליט בשביל עצמו ואם היא הבחירה שלו מתפקידכם - לקבלה אחרת הוא יתרחק מכם. אם יירצה עיצה או יבקש עזרה זה כבר משהו אחר אבל עד אז אני באמת לא מבינה את ההתערבות. ליאת

30/09/2014 | 23:37 | מאת: הילה

ההודעה שלך נוטפת שוביניזם זכותה להיות שמנה השיפוטיות שלך היא ממש גרמה לי להתכווץ כדאי שתעשה חשבון נפש עם עצמך עוד מעט יום כיפור הבעיה נראה לי אצלך דווקא....... הילה

שלום ליאת, ברצוני לשאול, האם מועמדת שעברה טיפול תרופתי בכדורים מסוג ציפרלקס סיכוייה להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית קלושים עד אפסיים? תודה, עדי

היי עדי אני לא יודעת את התשובה בוודאות אבל עולות לי שתי שאלות...אחת, האם בכלל הכרחי לספר? ושתיים, בתחושת הבטן שלי גם אם כן הכרחי (ואני באמת לא יודעת) אני לא מרגישה שזו בעיה בפני עצמה, הרבה מאד אנשים משתמשים בטיפול תרופתי מסוג זה שכתבת והוא לא מעיד בהכרח על "בעיה" שלא ניתן להיות מטפל בעטיה, ליאת

23/09/2014 | 08:46 | מאת: ורד

היי ליאת, שנה טובה ומתוקה! והמון תודה על התשובות החכמות שלך... הייתה לי אתמול פגישה עם המטפלת, ובסיום הפגישה ביקשתי שתצא והנחתי לה שוקולד על הכיסא. לא כתבתי לה מכתב , כי הרגשתי שקשה לי למצוא את המילים המתאימות (הקשר בינינו סבוך קצת ואני מרגישה שהיא מיואשת ממני לפעמים) ואז יצאתי מהחדר, וביציאה היא אמרה לי שזה מאוד מרגש אותה. ליאת, סליחה על השאלה המטופשת והילדותית: את באמת חושבת שהיא התרגשה? אני פוחדת שהיא אמרה רק מתוך נימוס, כדי לא להעליב סך הכל הבאתי משהו קטן ופשוט ואפילו לא כתבתי מכתב אולי היא מעמידה פנים? ואני מחבבת אותה וזה טיפה מפחיד

היי ורד שנה טובה ומתוקה גם לך! ותודה על מילותייך הנעימות. אני מאמינה שהיא לגמרי התכוונה לזה ושומעת שקשה לך להאמין באמת, ואת מנסה בזהירות...וזה יופי שאת מנסה. כן להתקרב זה גם נעים וגם מםיד לעיתים בו זמנית... ליאת

22/09/2014 | 15:00 | מאת: סתם מישהי

אחרי קריאה של התגובות פה יש לי תהייה ... אם כולם מרגישים אותו דבר (לבד, שאף אחד לא מבין אותו,שהעולם לא מאורגן דהיו כדי להכיל אותנו) איך זה בכל זאת שכולם מסביב אטומים? הרי כולנו זה כולם , לא?

היי סתם מישהי כתבת משהו כ"כ נכון ומדהים. ככל ששומעים יותר אנשים שמדברים באמת באמת על "הבפנוכו" שלהם מגלים שעמוק בפנים אנחנו די דומים. כולם עסוקים בלמצוא אושר, אהבה...כולם עסוקים בכל מיני חרדות, כולם עסוקים בכל מיני שאלות על מערכות יחסים, נפגעים, נעלבים, חלקנו עסוקים בלברוח מדברים, אחרים עסוקים בלרצות אחרים ועוד ועוד אבל זה בדיוק העניין מכיוון שכולנו בני אדם והאדם הוא ייצור מורכב זה בדיוק העניין שלפעמים הוא אטום ולפעמים הוא רגיש..לא הייתי אומרת שכולם אטומים כמו שלא כולם רגישים זה גם תלוי מצב, עיתוי, סיטואציה, בקיצור..מאד מאד מורכב אבל גם מעניין :) ליאת

29/09/2014 | 14:06 | מאת: סתם מישהי

כמו שכולם רצים לשום מקום... וכולם משתתפים למעשה בתחרות על שום דבר...כולם יוצאים מפסדים.

22/09/2014 | 00:23 | מאת: מאי

ליאת באתי לאחל לך שנה טובה ומתוקה :) תודה שאת פה תומכת ועוזרת! מאוד מעריכה אותך! חג שמח!! מאי

היי מאי תודה רבה :) מאחלת גם לך שנה טובה ורגועה ושקטה וברור שמתוקה מאד! שיהיה חג שמח ותמשיכי לשתף פה כפי שאת עושה עד היום, ליאת

23/09/2014 | 19:16 | מאת: sigal

כדי לא לפתוח עוד ועוד ... שנה טובה לך ליאת באמת תודה על קיומו של הפורום הזה והאפשרות לכתוב כאן . שתהייה לך שנה טובה שנה של ברכות ורק דברים טובים .

שנה טובה גם לך ובעיקר רגועה אולי קפילו קצת שמחה? :) הלוואי... ליאת

21/09/2014 | 12:23 | מאת: א.ה.

הי ליאת יקרה, מה שלומך? את כל-כך חמודה ואני אוהבת את תשובותייך – קפצתי לאחל שנה טובה. לספר קצת עליי בהקשר נושא הפורום - הטיפול שלי עבר מעין שינוי. מזה חודשים שאנחנו נפגשים כאחת לחודש. לפעמים קצת יותר. לפי הצורך. הסברה אומרת שכך אני משתמשת במטפל טוב יותר. אנחנו עוד בודקים :-). עדיין הכאב הנפשי שלי לפעמים עוצמתי מאד, לצערי. מסיבות שלא תמיד ידועות לי. וזהו. כמה חודשים שהייתה לי עבודה קטנה, כעת הפוגה, אך צפויה לי, כנראה, עוד אחת קטנה מהחודש הבא. שתהיה שנה טובה מקודמתה ומבורכת, ד"ש חם, א.ה.

היי היי א.ה איזו הפתעה נעימה! מדי פעם אני תוהה מה איתך ותמיד שמחה לראותך מבליחה פה מעת לעת. חושבת שהצלחתי להבין בין השורות את הכאב שעולה מדי פעם וגם את הטוב גם אם היה במנות קטנות. מאחלת לך שהטוב יילך ויגבר ! והנאה בעבודה החדשה ובכלל שיתגשמו משאלות השנה. ותקפצי שוב, למה כ"כ מעט? :) ליאת

21/09/2014 | 01:34 | מאת: נועה

וואוו, לא רשמתי פה כמעט שנתיים. בכל מקרה, לאחר שנעלבתי מהמטפלת, לאחר ששתקתי ולאחר שהתווכחנו (מן ויכוח של בת טיפש-עשרה עם אמא, כך הרגשתי), היא אמרה לי "אני אוהבת אותך", אחר כך היא אמרה כמה שאני חשובה לה ושהיא חושבת שאני מסוגלת ליותר ממה שאני מפגינה. לא שלא ידעתי שהיא אוהבת אותי, יש בינינו אהבה הדדית ברורה וניכרת, אבל לשמוע את זה מפיה ומיזמתה, ועוד בזמן שנעלבתי ממנה והייתי בשעת כעס, זה מפתיע ומחמם. ושלא תחשבו שאם ישנה אהבה והדדיות זה אומר שהטיפול היה על מי מנוחות - אני יכולה לכתוב ספר על הטיפול הזה, על הכעסים, על עצב תהומי, על תחושת דחייה, על סילוק מהטיפול, על התכתבויות במייל ובנייד. אולי מי שקורא מהצד חושב שאני נאיבית, הרי היא מטפלת ואני משלמת לה ושאין יחסים סימטריים בטיפול, אבל אני יכולה להגיד בפה מלא שאני יודעת שהמטפלת אוהבת אותי, אני יודעת שאני אפילו חלק מעצב בחיים שלה, היא עברה איתי הרבה ולמדה איתי. בזכותה אני יודעת מה זה אומר להיקשר למישהו. בטיולים השנתיים בבית הספר וגם כשהייתי בטירונות (לפני הרבה הרבה שנים), אף פעם לא הבנתי למה הילדים או הטירונים מתגעגעים כל כך להורים, רוצים לחזור הביתה. אני הייתי רגילה להיות לבד. היום אני יודעת למה, ותאמינו לי שזה הרבה. ולמרות שלא אמרתי למטפלת את הדברים במפורש (מה בדיוק למדתי ממנה), אני חושבת שהיא מרגישה אותי ויודעת שאני קשורה אליה מאוד. אני מניחה שפעם אומר לה את מה שהרגע כתבתי כאן (ולמדתי ממנה הרבה דברים, מעבר ממה שכתבתי כאן), אני פשוט מרגישה שיש לנו עוד על מה לעבוד ושאני לא בשלה לגמרי לומר לה הכל באופן דוגרי. לכל מי שמרגישה עצב תהומי או אכזבה וכעס מהטיפול, אני רוצה לומר לכם לא לוותר, למרות הכעסים והמחשבות כאילו למטפל/ת לא אכפת מכם. תעשו עבודה, אל תוותרו לעצמכם, תריבו, תתווכחו, תעלבו, תבכו, תטיחו, תוציאו, לבסוף, ברוב המקרים, זה משתלם. שבוע מצוין לכולם!

21/09/2014 | 20:29 | מאת: sigal

נועה איזה יופי של שיתוף זה כל כך נכון אני תמיד אומרת תחזירו הכל לטיפול כעס כאב שמחה עצב זה המקום ללמוד ולהיות וכן גם המטפלת שלי אין ספק שאוהבת אותי מן הסתם זאת אהבה של מטפל למטופל וכך זה צריך להיות ..אבל אין ספק שהדאגה הזמן המחשבה שאין משקיעות ...אני לא מאמינה שמטפל נמצא בטיפול שאין לו איזה קשר למטופל זה בילתי אפשרי וכן שני הצדדים לומדים הרבה זה מזה ..תודה לך על השיתוף הזהועל השעור הזה שלא צריך להבהל מכך שהיא אוהבת .אישית אני עדין לא שם עדין זה מפחיד אותי ברמות של לברוח ...

22/09/2014 | 16:11 | מאת: נועה

אני אף פעם לא נבהלתי מאהבה, נהפוכו - אני אחת שרוצה אותה ומקבלת אותה בזרועות פתוחות. אני מבקשת חיבוקים, אני מבקשת מילים טובות. זו דווקא אחת מהבעיות שלי - אני צמאה לאהבה ורוצה אותה בכל מחיר. כשאני לא מקבלת אותה, אני מרגישה דחויה ואני כועסת. למה התכוונת שאת עדיין לא שם? התכוונת שאת נבהלת לקבל אהבה? אם כן, אני בטוחה שזה יגיע. זה עניין של היכרות עמוקה, התקרבות, פתיחות. נשמע שאת רוצה להתקרב ואני בטוחה שתגיעי לזה.

זה פשוט היה נהדר לקרוא את שכתבת כי הצלחת למצות בדיוק בדיוק את מהות הטיפול הרגשי, גם את הקושי והטלטלות וגם את השמחה והאהבה שקיימת בו בין הצדדים. זו בדיוק המהות של קשר ולכן גם אני מוצאת את המרחב הטיפולי כמשהו כה מספק ומשמעותי. מאחלת לך שימשיך כך לשנה החדשה ושכל בליל התחושות הזה ימשיך להתקיים בתוכך זה בצד זה בדיוק כפי שהוא, ליאת

22/09/2014 | 16:16 | מאת: נועה

זה בהחלט המהות של קשר - לדעת שקשר זה בליל של תחושות ולדעת להביע את התחושות שלך מבלי לפחד שהקשר יסתיים. זה אומר לבטוח בפרטנר שלך (במטפל/ת, בחברים, במשפחה), להבין שאהבה זה לא רק ליטופים, חיוכים והרגשה טובה. זה הכל מהכל. זה אומר לקבל את הצד השני ולהבין שהוא לא מושלם, בדיוק כמו שאתה לא מושלם. תודה על התגובה ושנה טובה ומתוקה!

20/09/2014 | 23:19 | מאת: ניצן

היי ליאת, מה נשמע? מאוד עמוס אצלי לאחרונה.. מצד אחד, בעבודה יותר טוב לי ואני מרגישה יותר בשליטה. אני גם זוכה ליותר הערכה ומרגישה קצת יותר בנוח. ומצד שני- אני מרגישה ריקנות בתוכי. לא שמחה ולא עצובה ולא כלום. בעיקר לא שמחה. חסר חדווה קצת. אני בתחילתה של התלבטות בין הורות יחידנית להורות משותפת, ובמקביל שואלת את עצמי שאלות קשות על נשיות, מיניות, יחסי מין ומערכות יחסים בכלל. מרגישה בעיקר לא, לא, לא ולא לגבי הארבעה האלה. בפחד לא קטן, אני מרגישה שאני מחפשת לעצמי הגדרה שתתאים. האם אני באמת הטרוסקסואלית, אולי לסבית, אולי בי, אולי בכלל א-מינית? אני בכלל לא רגילה להתעסק בדברים כאלה. רגילה להתעלם. לרצות מאוד להיות כמו כולם. אני מרגישה קצת עצובה, שאני כל כך רוצה להיות כמו כולם, ובסוף אהיה אמא ללא זוגיות, ומי יודע- אולי גם הזהות/נטייה מינית שלי עוד תפתיע. אני נבוכה להתקרב לשם. אני מרגישה לגמרי אוטיסטית בעניין. אם לנסות להיות כנה, אז חלק גדול מהזמן אני לא באמת מבינה למה בכלל אנשים חיים בזוגיות. למה אנשים נמשכים אחד לשני, למה רוצים יחד, ולמה רוב האנשים נמשכים דווקא למין השני. לא מבינה איך לחבר בין משיכה מינית למשיכה רגשית. הם לא מתחברים לי. זה מאוד מביך להיות כל כך מכוכב אחר בדברים האלה. שיתפתי גם אותה, אבל זה מרעיד לי את האדמה. ניצן

לקריאה נוספת והעמקה

היי ניצן, מבינה שלך היה קשה לשתף את מה שכתבת אבל לי זה נשמע כמו משהו שבדיוק מתאים לתחילת שנה- התחלות חדשות וטובות! להיות "לא כמו כולם" אינו בהכרח משהו רע, הכל עניין של השקפה ונקודת הסתכלות ופרשנות אישית. את יכולה לראות הרבה פורומים באינטרנט של הקבוצות אותן ציינת (א-מיניים,הומוסקסואלים יחידניות, הורות משותפת ועוד) זה יכול לקרב אותך לנושאים ולהוריד מהשיפוטיות הפנימית בכך שתראי שגם שאתה "שונה" לכאורה אתה יכול לחיות חיים נפלאים ומלאים. בעיניי, מה שחשוב הוא לקחת את החיים קדימה ולמצוא בהם משמעות והנאה, ובכלל בכלל לא חשוב איך עושים זאת ומה אומרים "האחרים", אם את מוצאת שם את דרכך. מאחלת לך שהשנה אכן תהייה כזו של התחלות חדשות והחלטות חשובות ומשמחות גם אם יהיה ג-ם כאב מסויים בצידן, ליאת

23/09/2014 | 15:27 | מאת: ניצן

ליאת יקרה, תודה על התגובה! מנצלת את ההזדמנות להודות לך על ניהול הפורום, ועל התשובות המאוזנות, המחכימות והמבינות שלך, ועל היחס האישי והמיטיב. שתהיה לך שנה טובה מאוד! וכמובן חג שמח, ניצן

20/09/2014 | 23:09 | מאת: מיכ

ליאת יקרה, שלחתי הודעה לא בטוחה שנשלחה...אז שנה טובה ומתוקה והגשמת חלומות...האגדה על עץ הבמבוק הסיני הזכירה לי כי אני השנה אהיה 5 שנים בטיפול.. הרבה זמן ..רציתי שוב לברוח אך החלטתי לפתוח ולכאוב למרות... והלוואי שיצליח.....יהיה קשה...שולחת את הקישור מה דעתך? תודה על ההקשבה :) מיכל. https://www.youtube.com/watch?v=rwEJSmaHMos

היי מיכ, תודה רבה :) ושנה טובה מאושרת ושקטה וטובה גם לך! עוד לא פתחתי את הקשור רוצה לקחת לזה זמן אבל אני שומעת הרבה אומץ בכך שאת בטיפול ומתמודדת עם השדים הפנימיים גם אם לפעמים רוצה לברוח, ליאת

20/09/2014 | 15:50 | מאת: ליה

שנה טובה לך ליאת אני מאחלת לה ששנה זו תהיה מלאת אנרגיות, הרבה חוזק, שתמשיכי להיות איתנו,שנה של פריחה, הישגיות, בריאות, וצמיחה לכל אחד לכיוון שירצה, שנסתכל על חצי הכוס המלאה שנה של בטחון בגבולות. רציתי לשאול אותך, פעם לא הייתי חסרה בעבודה, אולי יומיים בשנה ביום אני מוצאת עצמי פתאום בלי כוחות ואני חייבת ללכת לנוח, לישון, אחרת אין עם מי לדבר . האם מקורו בנפש עיפה, בבעיות הנפשיות, קשה לי להבין אמנם התגברתי אבל איך זה אני נזרקת על המיטה, אני פשוט צריכה כוחות ממה זה נובע? כן, התפטרתי, אבל חברה מעבודה דברה איתי, הגעתי למסקנה שלא קל למצוא עבודה אם את נעדרת לעיתים מהעבודה,(זה לא מה שהיה פעם) במצבי הנוכחי עדיף להשאר מה גם שיש לי ותק עם הרבה תנאים סוציאליים, גמל,פיצויי פרישה והמון חופשים שאוכל לסיים את התואר שלי. מודעת לעובדה שקשה לי להבין דברים ברגע שזה קשור לכסף. גם במקום עבודה שלי אפשר לעבוד עד גיל 80. יש לנו עובדת בת 85 אמנם באה פעמיים בחודש אבל גם זה משהו לארו הנסיבות.

היי ליה תודה על האיחולים ומאחלת גם לך שנה טובה ומאושרת עם רוגע נפשי. כן, עייפות בהחלט יכולה לנבוע מלחץ נפשי וממתח שאינו רק גופני. אני כבר לא זוכרת אם שאלתי אותך מדוע בעצם את לא פונה לטיפול לקבל איזו עזרה נפשית? נשמע שהרבה פעמים לא קל לך מבחינת מתח וחרדה ועומס. אולי כמתנה לעצמך לשנה החדשה? :) ליאת

20/09/2014 | 22:11 | מאת: ליה

אני מקבלת טיפול תרופתי קבוע 14 שנה.מעבר לזה לא אמרו לי אף פעם שאני צריכה להעזר. מה דעתך?

19/09/2014 | 23:09 | מאת: יעל

ליאת שלום, אני כותבת כאן מידי פעם ומרבה בשוטף לקרוא את ההודעות שבמובן מסוים נוסכות בי כוח וחוסן שאם אצטרך אוכל לפנות גם כן. מן מקום חם שתמיד ניתן לחזור ולהתחבר אליו. ובכל זאת חוששת תמיד כי למרות האנונימיות והשם הבדוי שבחרתי לעצמי התוכן יהיה גלוי למטפלת באם תבחר ותכנס גם כן לפורום , עליו סיפרתי לה לא פעם ואף על השימוש שלי בו לעיתים. מזה זמן רב לא כתבתי. לא הרגשתי צורך. הרגיש לי ועדיין כי הדרך הנכונה היא להתנהל אל מול המטפלת. לאזור אומץ ולהביא את הדברים שלא נותנים לי מנוח. הדבר אינו כה פשוט, כי לא פעם אלו תחושות שעולות מולה ואל מול מה שהיא מעוררת בקרבי. והפורום ותשובתך אליי ליאת תמיד, ממש ממש תמיד , מהדהדים בתוכי ומאפשרים לי למצוא בתוכי את הכוחות לומר את הדברים במפגש שאחרי. ומדוע אני כותבת כעת? העלנו את תדירות המפגשים ביננו, ובתוואי החדש שנוצר המטפלת מעדיפה , או שמא אני פיתחתי תחושה זו בתוכי..., כי אביא את הדברים לפגישה וננסה להימנע מתקשורת כדוגמת מיילים בין הפגישות, אך הפעם אינני מצליחה לעשות זאת ובכל זאת אינני פונה אליה כי אם אלייך. אני לפני נסיעה לחו"ל, לחוצה וחרדה כתמיד, אך הפעם יותר מבעבר מרגישה כי אין לי אוויר. לא מסוגלת לנשום. בקושי מכניסה אוויר ונושמת, מבוהלת מהקרבה שנוצרה ביני ובין המטפלת ומבועתת מכך כי בחופשה הקשר יתנתק והיא כבר לא תהיה חלק מהשוטף שלי. ולא יכולתי לכתוב לה זאת למרות הבנתי כי הנכון לומר לה במישרין בפגישה, והנכון הוא גם לדעת להתגבר על ההצפה המשתקת הזו, אך אינני מסוגלת להישאר עם זה לבד. איך אני מתגברת על התקף החרדה הזה ולא מדחיקה את העובר עליי בפגישה שתערך רק בשבוע הבא..? החיים הדינמיים , השוטף של השבוע, מצליחים להסיט את הפוקוס ממה שכה מפחיד ומשתק אותי כעת, מקטינים את האימה מלאבד את הקשר, מלאבד את עצמי בעולם הגדול ואז בפגישה כביכול הכל כשורה ואני הולכת סחור סחור ולא מצליחה לגעת במה שכה כואב ומכאיב לי. הפחד כי הקשר ייעלם, הפחד שבאמת הקרבה היא חד צדדית ושמטופל בא ומטופל הולך ואני כבר לא קיימת כשאני מפספסת פגישות..

לקריאה נוספת והעמקה

היי יעל אני מבינה את החרדה ונשמע שהיא כל כך מציפה עד קשה לחשוב מה ניתן לעשות למולה ואיך להביעה. יחד עם זאת אני מקווה שאת מבינה שבמציאות אין סיבה שזה יקרה ואין סיבה שנסיעה לחול תפורר את הקשר. הקשר קיים גם ממרחק , גם כשלא מתראים, זה טיבו של הקשר... אני חושבת שדווקא אם תאזרי אומץ ותדברי על זה למולה היא גם תוכל להרגיעך ואולי תרגישי דווקא יותר בטוחה לנסוע בידיעה שהיא כן שם כשאת חוזרת..אולי קשה לפתוח זאת כי זה מרגיש מאד אינטימי אבל זה טיפול הרי- האינטימיות הזו. ליאת

18/09/2014 | 23:24 | מאת: אבודה מפעם

מטופל שלך היה מקליט חלק מהפגישה( כעשר דק') ללא ידיעתך? והדרך שבה הית מגלה זאת היא ע"י המטופל עצמו- שהיה שולח לך (נניח במייל או לווטסאפ) את ההקלטה? ( כדי "להתוודות" ולשתף אותך שעשה זאת). האם היית מיידית מסיימת את הטיפול? https://www.youtube.com/watch?v=ANk7lp3fT5k

לקריאה נוספת והעמקה

היי אבודה מפעם מדובר במעשה חודרני פולשני ותוקפני כך שאני חושבת שלא פשוט לעבד את העניין בתוך טיפול. אני מניחה שהשאלה האם מפסיקים את הטיפול או שהמטפל מצליח להכיל זאת ולדבר על זה בטיפול תלויה מאד בגבולות המטפל ובתחושתו למול המעשה הזה בהתאם לקשר עם המטופל וכחלק מכל הקשר, ליאת

18/09/2014 | 18:32 | מאת: הייתי פה בעבר

רק מעדכנת שבינתיים יזמתי וחיפשתי ומצאתי לעצמי מטפלת חילופית אני חושבת לנסות אותה מחוץ לרצף הטיפולי שלי, שבינתיים ממילא לא מתקיים ונמצא בחופשה כפויה ואין ביני ובין המטפל שום תקשורת. חשבתי על התייעצות נקודתית (בגלל המשבר מול המטפל הנוכחי) ואולי גם המשך טיפול בנפרד לעניין מאוד ספציפי שאני לא מצליחה להתקדם בו בטיפול מול המטפל הנוכחי דקה לפני שאני מפרקת את הטיפול שלי לחלוטין זה פשוט נראה לי הרע במיעוטו במצבי ללכת להתייעץ עם מישהו נוסף וחיצוני מה דעתך?

היי לך נראה לי בסדר גמור לערוך התייעצות כזו רק בהמשך במידה ואת מחליטה להמשיך שם חשוב לדעת האם את מפסיקה את הטיפול הנוכחי או שאת מטפלת שם בנושא מאד מוגדר ושגם המטפל הנוכחי יידע על כך. ליאת

17/09/2014 | 20:16 | מאת: :/

היי זו פעם ראשונה שלי פה ובטח גם אחרונה.. עברתי קצת על הדברים פה בימים האחרונים כדי לדעת עד כמה זה בטוח לכתוב פה ואני עדיין עם ספק גדול, אבל זה שלי.. חוסר יכולת לבטוח באנשים.. יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן. משהו שצץ בעקבות הטיפול שלי לפני שנה ומידי פעם כשהנושא מעסיק אותי הסוגיה הזו עולה שוב. האם באמת בעקבות הטיפול יש אפשרות להיזכר בטראומה מגיל צעיר מאוד בילדות? הזיכרון מעורפל, לעיתים הזיכרון מרגיש כ"כ אמיתי ולעיתים כאילו שתלו לי אותו. חשוב לציין כי עד לפני הזיכרון היתה הרגשה כאילו הגוף זוכר ומתנהג את הטראומה ואני לא. השאלה אם זה לא הפחדים שלי מטראומות אחרות שחוויתי בחיי שמשפיעים וגורמים לי להאמין שעברתי משהו גם בגיל כ"כ צעיר. לא הבאתי את זה לטיפול שלי עד עכשיו, למרות שעברה כשנה מאז בגלל הספק שאולי אני טועה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך, קודם כל זה בטוח לכתוב פה כי זה לגמרי אנונימי כמובן. שאלתך מאד מורכבת משום שכללת בשאלה שתי אופציות שלעיתים עולות בטיפול ושתיהן אפשריות. אפשרי להזכר בטראומה מוקדמת במהלך טיפול כמו גם שלעיתים הצפת המידע מסביב או פחד שהייתה טראומה יוצר אף הוא את ההרגשה שאולי היה משהו בדיוק בגלל שכתבת כי "אנחנו מתנהגים את הטראומה". השאלה היא אם אנחנו מתנהגים את הטראומה או שמתנהגים את הפחד זה משהו שכן כדאי להביא לטיפול ולנסות לגעת בזה שם ליאת

18/09/2014 | 17:55 | מאת: :/

תודה על התשובה. בעצם אם הבנתי נכון זה או שהזיכרון אמיתי או שהפחד והדיבור הכללי על החיים שלי מוביל למחשבה שאולי הזיכרון אמיתי? יש לי עוד שאלה באותו העניין, טראומות אחרות שחוויתי בחיי יכולות גם להשפיע על היווצרות זיכרון של טראומה מוקדמת יותר? תודה

17/09/2014 | 10:23 | מאת: הילה

הי ליאת רוצה לנוח על ענף על עץ שיקח את הכובד עברתי אונס בחופשה שלי ..././.:..::

אוי הילה...! בשתי שורות קצרות סיפרת משהו כל כך איום... האם פנית למישהו לקבל עזרה? אולי לקו לנפגעות? אני מקווה מאד שיש מי שתומך ויודע, אל תישארי עם זה לבד. ליאת

סליחה שכותבת כל כך הרבה זאת הרגשה אחרת מאשר לכתוב לעצמי . קשה לי כל כך מתאפקת לא להתנתק כל כך הרבה רעש אין לי שקט בכלל מגרדת את תחתית הבאר והבעייה שרק אני יכולה לעזור לעצמי לאסוף להיות שם עבור כולם והאמת נגמרו לי הכוחות פשוט נמאס לי מהכל . ההורים שלי גמרו לי את החיים והחג הזה וכמו אדיוט החלטתי לעשות איתם חשבתי שאני חזקה יותר כבר לא מאמינה בכוחותיי לא בטוחה בכלום מרגישה שמתפרקת לרסיסים קטנים קטנים . אין לי אויר בגוף רק עצב וכאב ..ולא מצליחה להיות בכאן ועכשיו שדווקא יש הרבה דברים שמחים כפיים נעימים טובים בחיי כרגע . לא מצליחה להיות שם עבור עצמי . אולי הכתיבה השיתוף ישחרר קצת למרות שבספק . באמת סליחה שמציפה ......

היי sigal המון המון עצב וכאב עד כדי כך שממש "שורף" לקרוא אותך וכמעט אפשר להרגיש משהו קטן ממה שאת מרגישה שהוא בטח ענק וגדול. השאול של הכאב קורא הרבה פעמים להיכנס אליו וקשה אך אפשרי בכל זאת להיאחז גם במקומות של חיים ושמחה כפי שכתבת במובלע בסוף דברי יך. אני מקווה שבכל זאת יגיע קצת שקט יחד עם החג ולא רק כל הקושי הזה, ואל תדאגי את לא מציפה ואם זה עוזר המשיכי לכתוב, ליאת

17/09/2014 | 20:43 | מאת: sigal

תודה ליאת על המקום וההכלה .זה יותר משורף זה עוקר והורג מבפנים ויחד עם זה יש את היום יום וההכרה הזו וההבנה . שהתגובות שלי באות עכשיו ממקום של ילדה בת ארבע ופתאום מגיבה מהנערה הפגועה או מהנערה הכועסת מכבידות מאוד עד כמעט בילתי אנושי לחיות ולהתנהל ביום יום כאילו אין כי זה שם בכל פעם מחדש . תמיד יהיה מה שיטרגר ויפיל ..פעם הייתחי מאוד אופטימית היום מחפשת איך לגרד את עצמי מהתחתית ....

אני לגמרי מבינה והגדרת את זה במדוייק. אלו כוחות חזקים מאד ששואבים לשם ולפעמים אי אפשר כמעט להתנגד להם וךפעמים זה יותר אפשרי... ליאת

14/09/2014 | 20:08 | מאת: sigal

יש לי רצף לא יכולה לברוח ממנו יותר הוא שלי גם עם זוכרת במעורפל ..אפילו השופט בעליון מקבל את זה שיש זכרונות מודחקים אז מי אני שלא יאמין לעצמי .... 11 שנים של התעללות ועוד מספיק שניןשל נזקים כואב ולא יאומן אבל הבטחתי לעצמי להשאר בכאב להקשיב לעצמי לאהוב את מי שמדבר וכואב ופוחד ובוכה את מי שרוצה להשתולל כי יש בו זעם עצור כל כך את מי שרק בוכה בלי הפסקה חיה בכאוס מטורף מזכירה לעצמי לנשום ושהכל כבר עבר ..מה שנשאר זה אני והנזקים והדפוסים שהם כואבים אפילו יותר ...עברתי חצי חיים בלי לדעת מי אני בלי לדעת למה אני מגיבה כמו שמגיבה מה פוחדת מכל זבוב ..למה אני מי שאני ...ועכשיו שמבינה יודעת שזה בידיים שלי לשנות לתקן את העיוות אבל מגלה שמרוב נזק איןבי מה שיניע אותי מבפנים אין בי בכלל מוטיבציה פנימית .מתפקדת רק מהנעה חיצונית .. לא יודעת מה כואב יותר שאבא פגע בי שאף אחד לא ראה או שאני כל כך הרוסה ..רע לי בטרוף אין מילים לכאב

לקריאה נוספת והעמקה

כתבתי לך למעלה... ליאת

14/09/2014 | 07:39 | מאת: ורד

היי ליאת, מה שלומך? המטפלת שלי ביטלה את הפגישה הקרובה (כי אני ביקשתי) ועכשיו פתאום אני מפחדת שהטיפול ייפסק ושהיא תתייאש ממני ותלך... אני מבינה שהתחושות שלי לא רציונליות ואני מבולבלת...

היי ורד, כפי שכתבת זה כנראה לא רציונלי... אולי מפחיד לקחת מרחק ולדעת שהיא עדיין תהיה שם אבל היא תהייה, ליאת

12/09/2014 | 09:46 | מאת: הייתי פה בעבר

שלום רב בעבר כתבתי כאן, תחת שם אחר אני בטיפול פסיכודינמי כבר 7 שנים אצל אותו מטפל יש בי הרגשה ותחושה של מיצוי הטיפול מולו מכל הכיוונים יש אצלי הרגשת תקיעות גדולה שנובעת בין היתר מהאישיות שלו, יש בינינו אי הסכמות, הרבה שתיקות ולאחרונה גם הרבה בכי סביב הנושא הזה של סיום הטיפול ותחושת אובדן ואבל על סיום הטיפול בצורה שכזאת. מנסה לחפש מטפל/ת אחרת.

היי לך זה לא קל לסיים טיפול אחרי הרבה שנים אבל לפעמים אכן יש מיצוי. אני לא חושבת שלסיים בתחושת מיצוי זה לסיים ברע, הרי בודאי היו גם דברים טובים בטיפול הזה כך שאפשר להתבונן אחורה ולדבר על מה שהיה וגם על מה שלא היה,אולי זה יעזור לתחושה קצת יותר טובה ושלמה, ליאת

10/09/2014 | 20:35 | מאת: :-(

שלום שוב, תודה על תשובותייך הקודמות. אני מניחה שאת צודקת בהרגשתך. אבל יש לי עוד בעיה. מרגיזה אותי ההמתנה הזאת לפגישה. אני כל כך זקוקה לה כל הזמן. רוצה אותה איתי! משגע אותי שהיא מוגבלת רק לפעם שבועית. מה עושים עם זה? ואי אפשר להגיד שזה יעבור ואתרגל עם הזמן, מכיוון שזה לא קורה. להפך, רק רוצה אותה יותר ועוד ושתהיה איתי כל הזמן. בסדר, לא אגזים, לא כ-ל הזמן. זה בלתי אפשרי בכל סוג של קשר, אך לפחות שיהיה יותר.אני יודעת שזה לא יקרה, וזה מתסכל אותי כל-כך. מתיש אותי לחכות ולחכות וכשמגיעה הפגישה, היא נגמרת יותר מדי מהר ושוב נותר לי לחכות. זה מעייף. ולא שאני יכולה להתנחם בקשרים אחרים (כי הם אינם)

היי לך, מבינה את תחושתך אבל יתכן שאם היא הייתה ממלאת את הפנטזיה הזו זה בעצם לא היה לטובתך, כך שאולי יש הגיון גם בהמתנה ובמקום של החוסר, ליאת

09/09/2014 | 06:38 | מאת: אורן

התנהגות על פי ערכים היא דבר שלמדתי במסגרת תורת הטרנזקציות. ובכלל אחד הכלים לא לדון כל יום מחדש בשאלות ערכיות כחלק מעצוב חיינו נאמר שכדאי להגדיר מצבים וקווים אדומים שאדם מגדיר לעצמו וברגע שזה קורה פועלים לפי מה שהגדרת כעקרון וערך בעת שהיה לך זמן לקבוע את עמדתך וערכיך. זה הופך מורכב יותר שזה נוגע לסביבה קרובה משפחה עבודה. שאלתי מה קורה כאשר נחצה קו אדום והתגמשת וזה בכל זאת קורה. האם יצירת הפרדה ונתק מבחירה על כל המחירים שבה היא אופציה. תמיד יש בתרבות האמריקאית את המשפטים על חרות הפרט וכל מי שלא מתאים לחיינו מתגרשים נפשית ופיסית ממנו. הדבר מוחמר שיש קשרים עם מחוייביות ואחראיות משותפת. משפחה עבודה. ההחלטה להוציא מהחיים אנשים שהופכים לקושי בכל צורה. פשוט להוציא מחיינו כולל תשלום המחיר ולא להגרר אחרי תגובתיות. מה דעתך על כך ועל המיר שזה גורש בעצם הניתוק מבחירה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורן, דעתי היא שאתה מתייחס האופן אינטלקטואלי לעניין רגשי ושאם אנו פועלים בחיים רק על פי אג'נדות כנראה שנפסיד לא מעט. גם לנתק יש מחירים כמו גם להתגמשות למול אותם אנשים שערכיהם אינם תואמים לאלו שלנו. השאלה היא איזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם, ליאת

14/09/2014 | 01:35 | מאת: אורן

לא הבנתי את התשובה ברור שיש מחיר בכל אופציה האם יש קשר בין רגש או שכל לבין תגובה או ניתוק? רגש זה תגובה וניתוק זה שכל? ניתוק מבחירה הוא רגשי וחלק ויכולת גם לקבל הגנה על הרגש וגם על ערכים שכלייים. גם קביעת עקרון לתגובה רגשית זה ערך. אם כן לא לגמרי הבנתי את התשובה. תודה

לא הבנתי דבר ליאת

08/09/2014 | 14:36 | מאת: ישראל

שלום ליאת , יש לך מושג אם ישנן אלו הקלות ל"חולי/פגועי נפש" בקבלה ללימודים אקדמאיים אני מאובחן בהפרעת אישיות אוסידי והפרעת הסתגלות .. לא רואה איך אני יכול לעשות פסיכומטרי ולהוציא ציון טוב כשכמעט כל הקושי בבחינה הוא העמידה בזמן מועט אודה לך אם תוכלי לאמר לי אם יש כזה דבר ולמי אפשר לפנות .. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
09/09/2014 | 19:48 | מאת: ניצן

פנה למרכז הארצי לבחינות והערכה וברר מולם. או לחילופין- הירשם לאוניברסיטה הפתוחה, שבה אין תנאי קבלה. תוכל שם לקבל תנאי בחינה מדיקאן הסטודנטים. בהצלחה! ניצן

מסכימה למה שכתבה לך ניצן פה מתחת, ברר למול המרכז, ליאת

08/09/2014 | 09:36 | מאת: רודריגו

שאלתי בנושא מחויבות ואחריות. איך יתכן שאני אדם אחראי בצורה כמעט מוחלטת ראש גדול ובמקביל אני לא יכול להכנס למחויבות זוגית או שותפות עיסקית. היו לי קשרים לא ארוכים בעבר. לא ברחתי ועיסקית כן פעלתי בשותפות אבל זה לקח הרבה מאמצים ובצורה לא טובה. הורי כמודל היו נשואים 50 שנה מחוייבים מוחלט באש ובמים. זה מבנה נפשי? ניסיתי ללמוד כלים ויתרתי על שליטה. ראיתי גם שקשרים הם זמניים בעצם. וכן נהנתי מההווה שבהם. זה קצת חיזק את החיזוק שבעצם אתה עם עצמך אך ורק גם שאתה בזוגיות. דבר אחד לא עשיתי וטוב שכך. נמנעתי מכניסה לזוגיות על בסיס שליטה או חזק חלש ותלות. מה ניתן ללמוד מתאור זה של מצבי אני בשנות ה40.

היי רודריגו אני לא יכולה לאבחן על סמך תיאור ויטואלי ובטח שלא לטפל. לכן אני יכולה ללמוד בדיוק את מה שאתה למדת בעצם, שיש כנראה קושי עם מחויבות מכל מיני סיבות שמפריע לך במספר תחומים בחיים. אם אתה כבר במקום שאתה מכיר בקושי הזה - זה כבר טוב ועכשיו מה שנותר זה החלק המשמעותי יותר- לטפל בזה דרך טיפול רגשי. האם חשבת על העניין? ליאת

06/09/2014 | 14:33 | מאת: טטיאנה

שלום ליאת, אני גיליתי את הפורום שלך לפני כמה זמן ואני נהנת לקרוא כאן הודעות ואת התשובות שאת כותבת לגולשים, והפעם אני בעצמי רוצה להתיעץ איתך על משהו...אני בת 20 ויש לי אח בן 13 (אני מציינת שאני בכורה כי אולי זה יעזור לך לגבי הדבר שאני רוצה להתיעץ עליו) יש לי חרדות ומחשבות טורדניות כבר 4 שנים בערך, כנראה שיש לי ocd. כשהייתי בצבא הocd שלי התגבר מאוד והגעתי למצב שאני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר. אני חושבת ללכת לטיפול פסיכולוגי. העניין הוא לא החרדות שלי. העניין הוא שאני חושבת שבחרתי לעצמי מטפלת, הקליניקה שלה נמצאת באיזור המגורים שלי ויש לה גם פורום בתחום הטיפול הנפשי כמו זה אבל בנושא אחר ואני רואה איך היא עונה וזה מוצא חן בעיני ואני חושבת שהיא מתאימה לי (אני אפילו בעצמי כתבתי לה שם כמה הודעות) אבל עדיין לא התחלתי אצלה טיפול וגם לא התקשרתי אליה עדיין, אבל כן התחלתי כבר לראות בה מטפלת שלי. ואתמול נכנסתי לפורום שלה שוב וראיתי שנער בן 18 השאיר לה שם הודעה והתמלאתי רגשות של קנאה וכעס משהו שלא קרה איתה שעוד לא ראיתי בה מטפלת שלי. כשהייתי בתיכון הייתי הולכת לשיחות קבועות אצל היועצת שלי וכמובן שאהבתי ללכת אליה וחיבבתי אותה מאוד וגם איתה היה לי את אותו הדבר כשראיתי שהיא מדברת עם תלמידים אחרים במסדרון או שהם נכנסים אליה לחדר גם התחלתי לקנא ולכעוס עליהם (על התלמידים) וגם כשהייתי בצבא הייתה לי מפקדת מעולה שגדולה ממני בכמעט שנתיים שדאגה לי תמיד והיה לה אכפת ממני ותמיד היא הייתה שם בשבילי אבל אחרי כמה חודשים היא עברה תפקיד והיא קיבלה חיילים חדשים ואני לפעמים רואה בפיסבוק שהיא מעלה תמונות איתם שהם מחבקים אותה ואני רואה מה הם כותבים לה וזה מעורר בי רגשות דומים אבל האמת שברמה נמוכה יותר...אני בקשר עם המפקדת והיא תמיד מציינת שהיא אוהבת אותי ואני חשובה לה שמתי לב שהרגשות האלה עולים בדרך כלל כשזה מישהו או בגיל שלי או קטן ממני לא בהרבה (בשנה עד שלוש שנים) כמו למשל הנער מהפורום וזה מעצבן אותי להרגיש ככה זה לא נעים בכלל מה אני יכולה לעשות כדי להעביר את הרגשות האלה כשהם עולים או אולי לנתב את המחשבות למקומות אחרים אבל אני לא יודעת איך... תודה על תשומת הלב :)

לקריאה נוספת והעמקה

היי טטיאנה, אני שמחה שאת חושבת על לטפל בעצמך ושאת מבינה שיש קשיים שכדאי לפתור. מחשבות הקנאה שעולות הן בדיוק נושא שגם אפשר לעבוד עליו בטיפול ולדבר עליו. כי זה כנראה נושא שמלווה אותך בהרבה תחומים. זה לא משהו שכנראה אפשרי שתפתרי לבד. אני שומעת שאת "מגששת" עוד בנושא הטיפול ואולי קצת מפחדת אבל ככל שתפני מוקדם יותר (ואת עדיין מאד צעירה) כך חייך יהיו קלים יותר וטובים יותר. פשוט לעשות את הצעד ולצלול למים :) ליאת

05/09/2014 | 00:19 | מאת: חן

היי ליאת, רוצה לשתף כאן בשבר שקרה ביני לבינה בטיפול אני לא באתי מסודר לפגישות בגלל בעיה אישית..אובייקטיבית בעיה שבאמת ניתן לקבל ולהבין ולגלות הבנה ואמפתיה,המטפלת שלי לא הבינה את זה..לא הביעה בכלל אמפתיה למצב הנתון שהייתי בו .. רק אמרה בצורה מאוד קרה ומרוחקת שזה לא תקין שלא מתמידים בפגישות וככה אי אפשר לעבוד איתי..ולכן היא לא מתכוונת להמשיך..היא השאירה אותי בחוסר אונים ועם תסכולים שלא היו ברורים לי..לא הבנתי למה היא "מאיימת" להפסיק את הטיפול.. יש לי בעיה אישית,משפחתית ,למה בעצם לא לאפשר לי לטפל בזה ואז לחזור להמשיך בפגישות? אני ביקשתי לקבוע פגישה איתה שנדבר וזאת עשיתי אחרי שהיא זרקה אותי(היא בכלל טוענת שלא זרקה פשוט הפסיקה כי לא הגעתי לפגישות..) היא לא רצתה ..בסוף נענתה לבקשתי ..נפגשנו ..דיברתי איתה על התחושות הקשות שהיא השאירה אותי כאשר היא "חתכה" באופן חד ולא השאירה מקום ו"מחקה" את הדיבור איתי ונטשה אותי "לחפש מטפל אחר" כשהכל אצלי לא מעובד בכלל לגבי הסיום.. היום הכל כביכול בסדר אני נמצאת אצלה בטיפול אנחנו נפגשות ..אבל אני לא מצליחה להפסיק לכעוס עליה בגלל אותה נטישה פתאומית... אני מדברת רק על זה ב3 פגישות האחרונות ומספרת לה עד כמה היא לא מקצועית ועד כמה גרמה לי עוול כשזרקה אותי .. בהתחלה היא טענה שלא נטשה וניסתה לסתור את תחושותיי אבל בהמשך היא יותר ויותר מבינה את ההשלכות של המעשים שלה .. היא אמרה שאיבדתי את האמון בה והיא יודעת מאיזה מקום זה מגיע והיא אמרה שהיא כן מבינה להמ קשה לי מולה ושנצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את האמון שלי בה.. ליאת למה לי בעצם לעבוד על זה איתה? למה פשוט לא לפרוש בשיא ולהמשיך את התהליך שהתחלתי עם מטפל אחר? תשאלי למה בכל זאת אני נשארת אצלה? כי אני רגילה ואני מאוד מחבבת אותה אבל אני מבולבלת אני לא יודעת אם אני נמצאת בטיפול טוב אני סקפטית לגבי המקצועיות ,היכולות והכישורים שלה . למרות שיש לה את ההכשרה הפורמלית לטפל היא פסיכולוגית קלינית הרבה פעמים אני מרגישה שהיא לא מצליחה להבין "מבין השורות"מה אני אומרת לה..ליאת מטפל טוב אמור להבין את זה ולשקף למטופל שלו את הדברים. נכון? אז היא לא עושה את זה ואני נשארת בתחושות שאני לא ברורה ולא מובנת לה..איך יוצאים מזה? איך יודעים שזה הזמן לסיים? ובכלל איך מסיימים אחרי חצי שנה טיפול שהשקעתי בו לא מעט זמן,אנרגיות וכן ,גם כסף ...האם צריך בכל זאת להישאר לתת לזה עוד צ'אנס לעזור לה לעזור לי או שפשוט זה "לא זה" יותר . ההיגיןן אומר לי שזה לא זה אבל הרגש אומר להישאר כי אני מחבבת אותה..אני ממש מבולבלת .. ליאת השבר שקרה מולה מערער אותי עד שאני לא מצליחה לדבר איתה על הדברים שבאמת מעסיקים אותי ביום יום שבגללם באתי לטיפול מלכתחילה ומתעסקת רק בעוול שהיא גרמה לי אני מרגישה שזה לא מצליח להיות טיפול ככה.. מה גם ששעות העבודה שלי השתנו לפני כשבועיים והשעה שהתאימה לשתינו קודם כבר לא מתאימה ויוצא שאני מגיעה באיחור ואיני מספיקה לנצל את ה50 דקות למרות שאני משלמת על שעה שלמה אני מספיקה להגיע רק לעשרים דקות..ולא אכפת לה ממני בכלל...אבל כשאני ביטלתי פגישות היא זרקה אותי בטענה שהיא לא יכולה לעבוד ..מעניין איך בעשרים דקות היא כן יכולה... הרי זה לא טיפול בעשרים דקות.. היא אומרת שזה מה שיש לה להציע כרגע,הציעה גם שעות אחרות אבל זה לא מסתדר לי ובכל זאת אני אבוא לפחות כדי שתהיה לי פגישה מלאה של חמישים דקות ..אין לי ברירה אחרת.. אני מרגישה שהיא לא מנסה לבוא לקראתי בכלום היא חושבת רק על עצמה ואני בכלל לא חשובה.. מרגישה שאני נקודה קטנה קטנה קטנה בטיפול-במקום שבו אני אמורה להיות המרכז..אני מוצאת את עצמי בוכה המון ובתחושות קשות של חוסר אונים,חוסר ערך ותסכול ..ליאת את יכולה לעזור לי? איך אפשר ככה? מצטערת שיצא ארוך ושטף של מילים לא ברורות..אני ממש ממומרמרת ...

לקריאה נוספת והעמקה

היי חן אני חושבת שאם תראי את הנטישה של המטפלת כהצבת גבולות וכנסיון לאפשר עבודה טיפולית תוכלי אולי להבין יותר את המתרחש. מה שאני שומעת ממך זה שבקול אחד את רוצה טיפול ובקול שני אולי פחות מודע שאותו את בעיקר "מתנהגת" את מראה שאת מפחדת מטיפול אולי מקשר או מהתמסרות לעבודה בתוך הטיפול. אי אפשר לעשות טיפול אם לא מגיעים לפגישות ואי אפשר לעשות טיפול ב 20 דקות כל פעם. המטפלת רוצה לראות שאת מוכנה לטיפול באמת ולכן מתעקשת איתך שתפני לו מקום גם אם זה לא תמיד נוח לך. אני מאמינה שכשהיא תרגיש זאת תראי שהיא גם מתגמשת איתך אבל כל עוד אתן "מתווכחות" על הסטינג הטיפולי זה אכן לא מאפשר לטיפול לקרות וחבל. ליאת

04/09/2014 | 18:12 | מאת: חנה

שלום יש לי הפרעת חרדה מתח בהלה מתח שרירים נעילת השיניים רוב היןם שבטח נובעת מלחץ נפשי...זה מאז הלידה התחיל ככה....יש לי שאלה רציתי לדעת האם הפרעת חרדה היא לכל החיים או שהיא יכולה לעבור לגמרי ואני אחזור להיות כמו לפני שהיא הגיעה....להפסיק לשתות את התרופות כמובן....ולהיות כמו כולם?... שותה רסיטל 30....חושבת להתחיל טיפול התנהגותי קוגנטיבי....השאלה שךי היא האם באמת באמת בלב שלם החרדות וההתקפים וכל המתח הזה באמת יעולים לניעחם לגמרי בסופו של דבר....אני בת 25 אחרי לידנ ראשונה שהייתה לפני 9 חודשים....תודה על ההתייחסות....תשובה אמיתית חשוב לי מאוד למוטיבציה כן לעשות הכל ושזה באמת יכול להיעלם כלא היה....

לקריאה נוספת והעמקה

היי חנה כמה דברים קודם כל, אני חושבת שרצוי לשלב בין טיפול תרופתי לטיפול רגשי כך התוצאות בדרך כלל יותר טובות. אם החרדה החלה מאז הלידה כנראה שיש סיבות שבעטיין את חרדה וחשוב לדבר עליהן זה מאד יכול להרגיע. לא בטוחה שדווקא טיפול cbt. אפשרי טיפול דינאמי או תמיכתי אולי בשילוב עם cbt . דבר שני, שומעת שאת מאד מוטרדת מעצם החרדה שזה מובן אך בעצם זה מגביר את החרדה. הרבה אנשים סובלים מחרדה בדרך זו או אחרת וזו לא בושה כמו גם שהרבה אנשים נעזרים בתרופות וגם זו לא בושה. (ומדובר באנשים מקסימים נהדרים ומוצלחים :) ) אני לא יודעת לומר לך אם זה יעבור או לא אלא רק לשקף לך שהשאלה הזו היא גם עוד חרדה בפני עצמה וחבל! ליאת

04/09/2014 | 15:24 | מאת: בלה

הי ליאת, רציתי לדעת מהן המגבלות החלות על מטפל במבחינה אתית / מקצועית ביחס לקיום יחסים חבריים עם מטופל לשעבר, בהנחה שאותו המטופל ממשיך בטיפול אצל מטפל אחר וברור לשני הצדדים שלא יחזור לטיפול אצל המטפל הנדון. האם יש "תקופת צינון" או שמדובר במגבלות שאין להן הגבלת זמן? תודה מראש, בלה

לקריאה נוספת והעמקה

היי בלה לטעמי לא מדובר בתקופת צינון אלא במשהו שהוא לא נכון, לא אתי ואף עלול להיות הרסני גם אם הטיפול נעשה מזמן. עדיין חשוב שהמטפל יישאר מטפל והמטופל : מטופל אחרת גם מה שהיה עלול להיצבע באור אחר. זאת בהנחה שאנחנו מדברים על יחסי חברות ממשיים ולא יחסים של עניין הדדי ןחיבה כמו למשל: לאחל שנה טובה בחג :) או להתקשר מדי פעם כדי לשאול מה נשמע ועוד כי אלו כ-ן יחסים שנראים לי רלבנטיים ותקינים . ליאת

08/09/2014 | 13:31 | מאת: בלה

הי שוב ליאת, תודה רבה על ההתיחסות. האמת היא שזה מה שחשבתי שתכתבי.. רק לחידוד - משתמע מדברייך שכל פגישה בין הצדדים תתקיים אך ורק כפגישה טיפולית בקליניקה של המטפל לשעבר. האם הבנתי נכון? האם זו דעתך בלבד כלומר, כל מטפל נוהג כראות עיניו או שמדובר בנושא שיש אליו התייחסות מחייבת ומפורשת בקוד האתי? שוב תודה, בלה.

04/09/2014 | 13:10 | מאת: אביתר כהן

נתקלתי בדילמה שאיני מצליח למצוא לה כלים להתמודדות. נתקבלתי לעבודה בחברה כלכלית. בראיון הבוס היה מאוד חביב נעים וגם כך שמעתי עליו. כאשר התחלתי לעבוד הרגשתי מאוד חופשי יזמתי והדברים עבדו טוב. לאט ועם הזמן ובעיקר שנתגלו קשיים מסוימים במסגרת העבודה המקצועית קשיים אוביקטיביים של שינויי שוק ועוד השפעות לא תלויות בנו התברר לי כי בנושאים רבים חוץ ממה שכן מתנהל ישירות מול הבוס הישיר למעשה הכל הוא צוויים מדוקלמים של בעלי החברה! הבוס מדקלם כמו תוכי משפטים בחזרה זהה כאילו ללא חשיבה עצמית. הבנתי שלמעשה אני מדבר עם בובה שמעבירה דברים לפי נוחותה וסינונה לבעלים ומרמה אותי וגם את הבעלים. זה התגלה כאשר הבעלים פנה טלי והבתי שהוא כלל לא מבין מה אני עושה ובא בדרישות שמעידות שיש לו מידע חלקי על עבודתי. בהתחלה ניסיתי להסביר בקצרה. זה לא עזר פעם פעמיים. אבל הגעתי למסקנה שזה חמעשה טריק ניהולי של פעולת מלקחיים כמו הטוב והרע וחלוקת תפקידים בינהם! ההסברים לא עוזרים. החלטתי לסתום אתהפה ולתת להם להתבחבש עם עצמם!!!! לא להוות גורם בשיח השקרי שלהם. לאחרונה שוב נוצר טריק חדש כלומר כל פעם ממציאים מעין סוגיה ניהולית כביכול שלמעשה לא ממש אמיתית אבל מטרתה לקדם שינויים לא גלויים. כלומר הכל לא ישיר! זה מעגל ללא מוצא! שיטת הטריק של יצירת בעיות מדומו שמטרתן אחרת. ככה מתבצעות העפותשל אנשים שינויים פקידים הורדות בשכר וכן הלאה. מה הפשר לכך שבחרו במעין נוסחאת שקר זו? וכיצד לעמוד מול טריקים אלה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
05/09/2014 | 09:10 | מאת: עוברת אורח

אולי תזום פגישה עם הבוסים ותואמר להם את אשר על לבך ותדרוש מהם לעשות את אותו הדבר ז"א שתהיה שקיפות בהתנהלות מולך, אלו זכויות בסיס. זה לא הוגן מצדם להתנהל בצורה שרירותית ומניפולטיבית ואתה לא חייב להסכים לכך, אחרי הכל חייך אינם תלויים בעבודה הזו, יש עוד מקומות.

05/09/2014 | 22:24 | מאת: אביתר כהן

בדיוק הגישה הזו גרמה לכל הקודמים שעפו ליפול בחשיבה שהיא כנה וישרה כמו שאת מציגה. בגלל שהחשיבה שלהם חולה או משובשת אני לא מצליח להבין איך למצוא דרך ולכן ביקשתי עזרה! הדרך הרגילה היא בדיוק הדרך בה כל קודמי נהגו ועפו.

08/09/2014 | 07:06 | מאת: עוברת אורח

השאלה היא למה אתה נשאר שם? הרי כתבת שזהו "מעגל ללא מוצא" שיש משהו פתולוגי בהתנהלות. האם אתה סבור שתוכל "להבריא" אותם?

שלום אביתר, כמו בהרבה אירגונים תמדי יש פוליטיקות אירגוניות, אינטרסים , מאבקי כוחות או העדר שקיפות בכל התחומים. לעיתים לא פשוט להתמודד עם זה אבל בתחושתי אתה קצת מסבך את הדברים ןמןסיף להם גוון פרנואידי. אתה אמור לעשות מה שהבוס הישיר שלך אומר וזה לא אמור לעניין אותך "פה של מי הוא" . ברור שגם הוא כפוף למישהו ואך טבעי שהתנהלותו תשקף את האינטרסים של החברה. במידה ופונה אליך ישירות בעלי החברה כל מה שאתה אמור לומר לו זה שאתה מתהל על פי הוראותיו של הבוס הישיר ושאם יש בעיה שיפנה אליו. זהו. כל מה שמעבר פשוט לא רלבנטי לך ורק מסבך את העניין. ליאת

08/09/2014 | 14:15 | מאת: אביתר

כך עשיתי וזה בדיוק מה שגרם לבעיה. ממנה הבנתי שזה לא עניין שקיפות . אלא משחק של שניים שמשחקים כביכול בהעדר שקיפות אבל הם משתפים פעולה. זה נקרא כיפה אדומה. בשפת הרחוב העברייני. לכן שאלתי. הם כביכול לא מתואמים אבל מתואמים וככה אתה נזרק מאחד לשני. כאשר למעשה הכוונה שלהם אחת משותפת ושונה בו עוסקים.

03/09/2014 | 09:59 | מאת: ורד

היי, ליאת, האם תוכלי בבקשה להסביר בכמה מילים על מבוכה..ממה היא נובעת? האם חיובית או שלילית? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

היי ורד מבוכה היא רגש אנושי כמו כל הרגשות. אם היא מגיעה במקום שמתאים להרגיש מבוכה אז אין בעיה. אם היא מגיעה עם חרדה חברתית למשל, קושי באינטימיות, קושי ביצירת קשר עין ועוד אז היא אולי מצביעה על קושי אחר שאינו מטופל . גם התדירות שלה חשובה כמובן האם היא מגיעה מדי פעם או שאנו חווים הרבה פעמים מבוכה ואז שוב, השאלה היא על מה זה מצביע בעצם? ליאת

02/09/2014 | 10:10 | מאת: מנור

האם הרצון לנסיגה מבחירה מעודף מטלות ולהמעיט במחויבויות והכנסה לצורך זמן פנוי ושקט. סתם כך. ללא סיבה או קושי אוב סבל פנימי. אלא דווקא העדר צורך להצליח בחוץ. אני בן 48 ודווקא מקצועית הצלחתי מגיל צעיר. ושיניתי מקצוע בהצלחה. השנים האחרונות לא מאתגרות אך נותרו התחיבויות ואני משתדל להמעיט אותן . מרגיש כמו אחרי צבא לטייל בעולם ללא מוחיבויות. זה קורה לאט אבל יש עדין התחיבויות כאמור ולא מעוניין בנוספות כדי לאפשר את המסע הזה עם עצמי. ומרגיש שזה נכון למרות שהראש מבקר מדי פעם. אני פשוט יודע שזה נכון לי. בעיקר שזה כמו מרחב שיתן מקום לדבר חדש להתחדש בי. מכירה מצב כזה? הנקודה שהעבודה תופסת אם נרצה או לא מרכיב זמן משמעותי בחיינו וגם כותרת בזהות שלנו. ולי יש הרגשה שמיציתי וגם נוח לי פנימית כאדם בלי כל הבלליקה הזו.

לקריאה נוספת והעמקה

היי מנור ההקשר של מה שכתבת הוא המשמעותי. אם אתה מרגיש טוב עם עצמך אז הכל בסדר. אם זה מגיע עם רגשות כמו דיכאון, ריקנות, חוסר כוח ועייפות למשל זה כבר משהו אחר... ליאת

30/08/2014 | 12:12 | מאת: בלה

מזמן לא כתבת בפורום... מה שלומך? איך מתקדם עם הטיפול התרופתי? אשמח לשמוע, בלה.

30/08/2014 | 23:51 | מאת: ניצן

היי בלה, איזה כיף שחשבת עליי וכתבת! את מותק ;-) אני באמת הרבה יותר טוב.. לפעמים אני אפילו מרגישה מעולה! מדהים, לא? אני חושבת שזה סוג של היי, אולי אפילו סוג של אמונה שמגשימה את עצמה, ולא אפקט אמיתי.. מבינה למה אני מתכוונת? :) זה מהר מדיי טוב מדיי. לרגעים אני מרגישה שגדלתי. שיש לי יותר כוחות להתמודד עם אתגרי החיים. הפסיכולוגית שלי אומרת שהציפרלקס לא יכול להשתיל בי מחשבות שלא שלי ממילא. שכל זה כבר היה שם ברקע, מתחת לדכאון והחרדה. אולי היא צודקת.. בשבועות האחרונים אני מרגישה שהחיים שלי זזים קצת קדימה. הם התחילו לזוז גם לפני הטיפול התרופתי, אבל עכשיו אני יכולה יותר לשאת את השינוי בלי להיבהל. מוזר לי לשמוע את עצמי כותבת את זה.. מותר גם לשאול לשלומך? :) ניצן

31/08/2014 | 19:51 | מאת: בלה

אני בסדר, מחכה קצת למחר שתחזור השגרה אחרי החופשה הארוכה של הילדים. מחכה גם לסיום החופשה הארוכה של המטפלת שלי שתסתיים ברביעי. מקווה שגם שיעבור ה"היי" שלך המצב יתייצב על מקום שיותר קל בו - לחיות ואפילו לפעמים להנות מהחיים :-) בלה.

29/08/2014 | 11:25 | מאת: ניצן

היי ליאת, רק קפצתי לספר לך שאני מרגישה מעולה! :-) לא בטוחה עדיין אם זו השפעת הציפרלקס או חלק מהעליות הטבעיות שלי במצב רוח (או גם וגם), אבל אני מרגישה טוב וזה מה שחשוב כנראה. אני לא נופלת לדכדוכים (גם כשאני מנסה קצת לסגת למנוחה הרגילה שלי שם), אני רוב הזמן במצב רוח מרומם, מרגישה די טוב עם עצמי ובכלל, ומרגישה גם כוח לעשות דברים. אני לא בטוחה אם יש לי תשתית נפשית להחזיק דבר כזה לאורך זמן :-) אני קצת רגילה למעגלים של עצב ויציאה ממנו, עצב ויציאה ממנו.. יש רגעים של התרגשות מדברים שקורים או יקרו, ואני רגילה להיות גלגל שמתפנצ'ר בקלות, או בלון עם חור.. לא בטוחה מה יקרה אם מה שאני מרגישה עכשיו זו לא עליה שתיכף אחריה תבוא ירידה, אלא שזה המצב. זו אני עכשיו. ... אבל אני כנראה אגלה מה יקרה אם וכש.. ואז אשוב לספר לך ;-) בנתיים, חשבתי שתשמחי לשמוח איתי שטוב ;-) שבת נעימה ושקטה, וחזרה קלה ללימודים (לילדיך, אני מניחה) ניצן

30/08/2014 | 18:12 | מאת: בלה

איזה יופי:-) בדיוק כתבתי כאן למעלה שמזמן לא כתבת ושאשמח לדעת איך הולך לך עם הטיפול התרופתי. אל תדאגי יותר מדי, גם עם התרופות יש עליות וירידות. פשוט יורדים למקום פחות עמוק שיותר קל לחזור ממנו. מאוד שמחה בשבילך, בלה.

איזה יופי! אני ממש שמחה. :) משב הרוח הרענן והשמח עולה מהודעתך. ציפרלקס הוא כדור נהדר כשהוא עוזר...ולהרבה אנשים הוא אכן עוזר כפי שתיארת. אני חושבת שאת עוד תרגישי בהמשך גם נפילות לפעמים או גם עצב או לחץ, ועוד , הכדור אינו מנטרל רגשות אבל הוא גורם לכך שהרגשות הללו הם כאלו שניתן לשאת אותם מבלי ליפול לתהומות וזה המון! (אפרופו מה שנכתב פה למטה על ההבדל בין לכאוב ולסבול) תודה על הברכות לתחילת שנת הלימודים (ואיזה כיף שהחופש נגמר :) ) ואשמח לעדכונים נוספים ממך בהמשך ליאת