האם לקחת תרופות?

אני ירדתי לגמרי מהפסים. ילדתי לפני 4.5 חודשים תינוקת מדהימה. אין מאושרת ממני (ומבעלי). אני ובעלי כרגע גרים בחדר אצל ההורים שלי. זה יימשך עד שהילדה תהיה בת שנה וחצי בערך ואז נעבור לביתנו החדש. כתוצאה מהמגורים המשותפים,ומכיוון שאמא שלי אוהבת מאוד את הילדה, היא הרבה איתה. בנוסף, חזרתי לפני כשבוע לעבודה ואמא שלי מטפלת בה. (טיפול ממש מעולה). הכל מושלם לא? אז זהו שלא. במקום לשמוח הכי בעולם, יש לי אובססיה שלא עוברת וגורמת לי לבכות כל יום. הכנסתי לי לראש שהילדה נקשרה יותר לאמא שלי, ושהיא תתבלבל ותחשוב שהיא אמא שלה ולא אני ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה. בפועל יוצא שאמא שלי יותר עם הילדה כי היא גם מטפלת בה שאני בעבודה וגם כשאני חוזרת אז היא הרבה באה אליה כאילו שהיא לא היתה איתה כל היום. יוצא שהילדה רואה אותה ממש הרבה. אני מקנאה וכל הזמן רואה שהילדה מגיבה אליה יותר, מחייכת אליה יותר וכאילו אוהבת אותה יותר. הקנאה הזאת גורמת לי לבכות הרבה ולהכניס לי לראש שטויות. זה לא נותן לי מנוחה ואני עצובה במקום רק להנות עם הבת המדהימה שלי. נראה לי שזה אובססיה. האם כדאי לקחת כדורים? יש לציין שאני מאוד אוהבת את אמא שלי והיא ממש מעולה עם הילדה ועוזרת לי המון. אבל השריטה שלי לא עוברת...אני כל הזמן חושבת על זה וזה לא יוצא לי מהראש. מה עושים?

שלום רב את קופצת מהר מדי למסקנות. אם "ירדת מהפסים", לדבריך, אז ברור שאת חייבת להגיע לבדיקה פסיכיאטרית ובהקדם כדי לבדוק את הדברים. אם פסיכיאטר יתרשם שאכן "ירדת מהפסים", שיש לך דיכאון או פסיכוזה, אז הוא יתן לך טיפול תרופתי שנותנים לנשים אחרי לידה שסובלות מבעיות כאלה. לא ניתן להשיב לך דרך הפורום מה האבחנה. פני לבדיקה. בברכה

ללי איני חושב שירדת מהפסים, עם זאת קיימת מצוקה וקיימת גם חרדה וצריך לזכור שאת גם אמא צעירה ולכן יש גם חוסר ביטחון מובן. תופעות של חרדה מוכרות והן קורות בשכיחות גבוהה אחרי לידה ובמיוחד אחרי לידה ראשונה. אם את רוצה לשפר את הרגשתך כדאי להגיע לאבחון, להרגשתי כדאי יותר לפסיכולוג קליני ולחשוב אתו על הדרכים האפשריות להקל עליך. כל טוב דר' גיורא הידש