לד"ר הידש ולאחרים מנסיונם-משבר גדול
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לפני שנתיים+ עברתי משבר מאוד גדול, פסיכוזה ארוכה וכואבת. כיום אני עדיין לא במצב טוב בכלל. פוחדת לחזור לעבוד, אם כי מנסה.(הפסיכוזה החלה במקום העבודה). מסתגרת די הרבה בבית, מיואשת בצורה שלא ניתן לתאר, פגועה מאוד רגשית, אין חיות ושמחה כלל וכלל, אני גם הצטמצמתי מאוד לעומת קודם. קראתי אצלך כאן הרבה, על האפשרויות של דכאון פוסט פסיכוטי שהסיכוי מאוד נמוך לשיפור אחרי זמן כה ממושך, כמו- כן, קראתי גם על חרדה כרונית שכתבת שיכולה לנבוע אחרי המצב הנ"ל. המשבר שהיה הבהיל אותי עד אימה, שערות ראשי הלבינו, נתקפתי בחרדה אינטנסיבית גבוהה למשך זמן רב מידיי, כאשר בו בזמן נפגעתי רגשית מאוד קשה, והתחלתי לראות בהכל מצב תוקפני כלפי והעליב עד עמקי נשמתי. מרוב שקרו כ"כ הרבה, אני לא יודעת לשים את האצבע כיום היכן כבר הנזק והאם הוא הפיך. הרופא חושב שאני בסדר. אני לא חולה במחלת נפש אך, אני סובלת מאוד ובעיקר חוששת לעצמי...ישנו מרחק של שנות אור בין מה שהייתי קודם להיום ואני מתקשה להשלים עם הגורל האכזר. האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לשפר ולחזור למצב קודם? אני נוטלת 40 מ"ג ציפרלקס וההקלה היא לא משמעותית. ולמה אתה טוען שהסיכויים נמוכים לחזור למצב קודם לאחר זמן ממושך (אני לא הייתי במסגרת של עשייה תמידית בזמן הזה), הרי אני לא חולה!!!! האם לעיתים לוקח מספר שנים להתאושש וחזרה למצב קודםאחרי משבר קשה, הן מנטלית והן קוגניטיבית? תודה
מאיה יקרה מאד זמן התקיעות אינו ערובה לנצחיותה. אני עברתי משברים ממושכים, ויצאתי מהם. אנשים משקמים עצמם אחרי תקופות ארוכות של קיפאון וסבל. יש היוצאים מהר ממשברים, ויש היוצאים לאט. כל אדם וכל מצב, לגופו. הפסיכיאטריה אינה יכולה לתת לך תשובות מוחלטות, ואולי הגיע הזמן להפסיק לחפש את התשובות בספרי האיבחון או בתרופות. גורם עיקרי שמביא לשיפור במצב הוא עבודה. עליך למצוא עבודה, עבודה טובה, משמעותית ומעניינת, שתוציא אותך מהעיסוק המופרז בעצמך ותאפשר לך חוויות של הצלחה. עבודה היא השיקום של הנפש. אין משהו אחר. טיפול יכול להיות לצד העבודה, אבל אסור שהוא יחליף את החיים... לחיות פרושו לאהוב לעבוד ולהאמין... את איבדת אהבתך לעצמך, אמונתך בך ואת מסגרות העבודה שבעבר נתנו לך תחושת מסוגלות ויכולת. שולחת לך מכאן את אמונתי המוחלטת בך, ואת אהבתי. תמי.
למאיה היקרה ראשית אני מבין לליבך,. מה שאת מתארת ונשמע מדברייך מדבר אלי גם אני עברתי התקפים פסיכוטים שהראשון החל לפני כ10 שנים , בהמשך עוד היו לי כמה התקפים שהצריכו גם אישפוזים, לאחר מכן מצבי ידרדר והשתנתי מקצה לקצה כלומר לפני ההתקפים הייתי פעיל מאוד בכל התחומים עבודה בילויים לימודים חברה שמחת חיים וכדומה בשלוש שנים האחרונות אחרי ההתקף האחרון ניכנסתי למצב של דיכאון ממש יאוש מוחלט ניתוק , מהכל, פגוע,ומפוחד והתחלתי לראות הכל עגום וקודר,ממש התקשתי להשלים עם המחלה והעובדה שככה הישתנתי לרעה חשבתי שכבר אין מה לעשות לאחר סידרה ארוכה של שינויי תרופות לפתע התחלתי להרגיש שיפור הדרגתי ביכולות שלי כלומר היתמודדות מול אנשים יציאה מהבית יתקשרות לחברים ועוד. מה שכן מאוד חששתי לצאת לעבוד אבל לאחר תקופה ארוכה של בית וכלום הבנתי שאני חייב לדחוף את עצמי, ופה נעזרתי בסל שיקום דרך עובדת סוציאלית שסידרה לי לעבוד במפעל רגיל שהמעסיק מודע לחששותי ונותן לי תמיכה מלאה בצורה הדרגתית, כלומר בשבוע הראשון עבדתי 4 שעות ביום לאחר מכן 5 והיום אני עובד 7 שעות ביום ופה אני לא ישקר בהתחלה היה לי קשה עד מאוד אבל עם הזמן מצאתי את מקומי ולאט לאט יסתגלתי, לאחר מכן התחלתי לקבל משובים חיוביים מהעובדים מהמנהל מכולם, מה שהרים לי את המורל והמוטיבציה ברמות ופה אני מצטרף לתמימי עבודה מאוד עוזרת אומנם בהתחלה זה מפחיד ביחוד במקרה שלך (ואל תשכחי אנשים לא יודעים מה עובר לך בראש ועם קשה שתיקה שווה זהב לאט לאט זה יחלוף} אבל שתדעי עבודה היא תרפיה קוגנטיבית ומנטלת לגמרי. מה שאני בעצם אומר בעזרת טיפול תרופתי מתאים, עבודה, יציאה מהבית, מסגרת, מצבך עשוי להשתנות ולישתפר הרבה מאוד לי בכל אופן זה מאוד עזר ושיפר את הרגשתי מאוד לטובה אפשר להגיד שיחסית לפעם די חזרתי לעצמי אם הייתי בזמנו מאה אחוז לאחר ההתקף שלושים אחוז כיום אני מרגיש תשעים אחוז אז לא להתייאש ולחשוש, אני מאמין שעם הזמן הרצון ושיתוף פעולה הכל יהיה בסדר. בהצלחה וכל טוב.
למאיה תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שאין מדובר בסיכויים סטטיסטיים ובהחלט ישנם דוגמאות רבות ואנשים רבים שהשתפרו וחזרו למצב התפקודי הקודם ואף הרגישו טוב יותר אחרי זמן (כמובן שלא כולם). חשוב שתמשיכי בדרך של ההתקדמות ותצברי חוויות חיוביות ומחזקות ומזה תתחזקי ותמשיכי קדימה. כל טוב דר' גיורא הידש