לא בטוח לגבי עצמי

מאז כיתה ו' פחות או יותר, גליתי רגשות לגבי גברים וככה עד כיתה י' התכחשתי לזה ולא ממש הייתי מודע , עד שחברים שלי התחילו לחשוד , בגלל ששאלתי איזו שהיא שאלה מטומטמת שפחות או יותר "הפלילה אותי" . מה שמוזר , שאני לא כמו כול ההומואים שאני מכיר , שמתנהגים כמו בנות , או שאוהבים להתבודד , אני ממש לא כזה וזה אפילו מעצבן אותי לראות . כמו כן יש לי מלא חברים ואפילו הייתה לי חברה ככה שבאמת אהבתי אותה , אבל לא אותה אהבה כמו שקורה לי כלפי גברים , שהיא הייתה והיננה הרגשה חזקה יותר . בנוסף , אני אוהב לשחק בקבוצת ספורט , דבר שאני נהנה ממנו כבר הרבה שנים , ומידי פעם משחק עם חברים כדורגל . מה שאני רוצה לשאול הוא , שהאם אני נחשב הומו או אולי בי ? יש לי פה בעיה מכיוון שאני נימצא בחברה שלא מקבלת הומואים ,ואפילו צוחקת עליהם . אני יודע שאם כולם ידעו , אני ישאר לבד ואתחיל להרגיש דיכאון ופחד . זה הדבר היחיד שמטריד אותי כולכך ואין לא שום מקור שתומך . כבר מכיתה ו' אני מתכחש לזה , כי אני לא מסוגל לאבד את כול מה שבניתי ויצרתי לעצמי בשביל שיהיה לי טוב . איך מתמודדים עם דבר כזה ? מה לעשות ??

שלום משה, אוכל להתייחס רק לחלק מהדברים, משום שלא ציינת את גילך ואת החברה אליה אתה שייך (האם מדובר בחברה דתית?). לפי תיאוריך, המשיכה שיש לך לבנות היא כמעט אך ורק רגשית, ללא מרכיב מיני, ולכן אתה הרבה יותר נוטה להומוסקסואליות מאשר לביסקסואליות. חלק מתיאוריך לגבי הומוסקסואלים נגועים בדעות קדומות והומופוביה (פחד מהומוסקסואליות). יש הרבה מאוד הומוסקסואלים חברותיים שאינם מתבודדים והרבה מאוד הומוסקסואלים גבריים. יכול להיות שנתקלת ברעשנים ובמוחצנים שבחבורה כי הם בולטים בגלל מוחצנותם וכרגיל לא רואים את "הרוב הדומם". אפילו מבחינה מדעית, במחקרים מאוד יסודיים נמצא שאין הבדל בתכונות האישיות המרכזיות בין הומוסקסואלים להטרוסקסואלים. ישנם גם הומוסקסואלים רבים העוסקים בספורט, ולא רק לחיטוב ופיתוח הגוף במכוני כושר. יתר על כן, יש כיום אתרים, עמותות, קבוצות תמיכה ועוד כמעט לכל מגזר בתוך העולם ההומוסקסואלי, כמו הומוסקסואלים דתיים, תאי סטודנטים הומוסקסואים באוניברסיטאות השונות, קבוצות נוער ובוגרים צעירים (עד גיל 24) ועוד. אתה נשמע כמי שחווה קונפליקט עמוק בזהות ולכן אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

אם שכחתי לציין, אני חי בחברה חילונית . גילי הוא 16 , זה רלוונטי ללכת ייעוץ פסיכולוגי בגיל זה ? עוד דבר ששחכתי להגיד הוא , שאף אחד לא יודע על מה שעובר עלי , ומה שאני . לא סיפרתי לאף אחד ואני ממש לא מתקרב על לחשוב לספר .. באיזה שלב לדעתך כדאי לי לספר להורים שלי על זה ? ככול שיותר מוקדם יותר טוב ? תודה