הצילו אני משתגעת

שלום לכם בבקשה עיזרו לי אני לא מוצאת שום פורום שיכול לתמוך בי במצב שבו אני נמצאת עכשו . הבת שלי ילדה מבית טוב כמו שקוראים לזה הודיעה לי אתמול שהיא במערכת יחסים מינית עם בת ואני לא מצליחה לעכל את מה שהיא אמרה, דיברתי איתה והגעתי למסקנה אחת שהיא פשוט לא מסוגלת לפתח קשר עם גבר בגלל כל הטראמות שעברו עליה כילדה ( מעשה סדום על ידי בין כיתתה כשהיתה ילדה קטנה, התעללות נפשית במשך שנים מאבא שלה ) לדעתי היא פיתחה רתיעה וסלידה מגברים והיא חושבת שהיא לסבית , היא אומרת לי אני נמשכת גם לגברים אבל קשה לי לתת להם לגעת בי , היא בת 23 בתולה , לאחרונה היא הסתובבה בחברת בנות לסביות בגלל עבודתה ואחת מהם התחילה איתה היא נרתעה אבל בפעם השניה הגיבה בחיוב, היא אומרת שהיא אוהבת אותה אבל אני אמא שה אני מכירה אותה היא לא לסבית היא לא מעונינית ללכת לפסיכולוג ורוצה להגיע להחלטה שלה לבד. היא ילדה מאוד סגורה בעיתית חברתית לא יוצאת למועדונים לא מבלה בחוץ כמעט בכלל הרבה בבית איתי ועם אחיותיה ואחיה מאז שהיא התחברה לבחורה הזאת היא פשוט הפכה למשהו אחר, היא מרגישה בנוח איתה ועם חבורותיה אבל אני מכירה אותם אחת מהם עם פיגור שכלי השניה עם פיגור קל והחברה ממש מפחידה בחזות ובהתנהגות . מה עושים הצילו אני מרגישה שאני משתגעת ברמה של חוסר תפקוד . אני שוקלת לסלק אותה מהבית כי אני יודעת שהיא לא תתמודד לבד אבל מפחדת יותר מהסביבה שפשוט תמחוק אותה

שלום לך פאולה, אני בהחלט מבינה את ההלם שלך משנודע לך על הבחירה שעשתה בתך לאחרונה. זו בוודאי הפתעה ואפילו הלם לכל הורה, שלא היה ער למציאות הרגשית והמינית-חברתית של ילדו, מה גם שבתיאור המקרה שלך מסתבר שכלל לא ציפית לכך. אך פעילות אימפולסיבית (כפי שאנו קוראים לתגובה ללא מחשבה) אינה מועילה ואפילו מזיקה. לכן הייתי ממליצה לך שלא לעשות פעולות שאחר כך תתחרטי עליהן משום שיש בהן נזק. במקום לפעול מתוך כעס, אכזבה ועלבון (דבר שמאד מוכר כתגובה מיידית אצל הורים שנתקלים לראשונה בתופעה שתיארת), עדיף לשקול, לנסות להבין ולחשוב איך לעזור לבתך, שיתכן שפנתה לקשר עם חברה ואף פיתחה כלפיה אהבה ויחסי קרבה, כמוצא שלה מתוך מצוקה חברתית ורגשית. כך בכל אופן, ניתן להבין את הדברים שתיארת. ראשית, כפי שאת עצמך הדגשת, נראה שהטראומה שעברה בילדות עדיין מלווה אותה, וקיימת אצלה רתיעה מפני גברים. מה גם שדמות האב לא סייעה לה להרגיש נוח עם גברים, כפי שמסתבר מדבריך. שנית, כפי הנראה מצאה פתרון לבדידותה ולסגירותה החברתית, שממנה סבלה - באמצעות קשר חם , שבו היא חשה מאד נוח. עדיין אין זה אומר שהיא ממש לסבית, היות שהיא נמשכת לגברים, אך כמובן שאיני מכירה אותה ואינני יכולה לדעת מה באמת נטייתה המינית. יתכן שמדובר בהתנסות של קשר יחיד שמסייע לה לחוש יותר בטוחה, מקובלת ולא בודדה. בכך, כשלעצמו יש משהו מאד חיובי, שיכול לעזור לה להתפתח בכוון של בגרות חברתית ורגשית ותחושה של בטחון עצמי רב יותר. גם על ההיבט הזה כדאי לך כאם שרוצה בטובת בתה לחשוב. יכול להיות שזו רק התנסות, שלאחר מכן לא יהא לכך המשך, - מה גם שציינת שהדמויות שאיתן היא מתחברת לאחרונה אינן ברמתה השכלית. דווקא אם תוכלי ליצור קשר חיובי ומבין עם בתך ולא סתם לצאת נגדה, יש סיכוי שהדבר יסתיים באופן אחר: למשל, באופן שבו היא תוכל להבין מה הקשר הזה משרת אצלה, או אולי תוכל להבין שכדאי לנסות ולפנות לעזרה נפשית מקצועית, על מנת להבין את המקור והצורך לבחירות שהיא עושה כיום. סילוק מן הבית לא יביא לדבר חיובי כלשהו. להפך, בתך תהא במצוקה גדולה ותידחף יותר לקשרים שלא בטוח שהם מתאימים לה או נובעים מן המקור האמיתי של זהותה ונטיותיה. דווקא תמיכה של הורה במצב כזה יכולה להביא לשיפור מצבה הרגשי והחברתי ולסייע לה לבדוק עצמה ולבחון את הדברים, טרם היא משוכנעת שהינה לסבית. סילוק מן הבית היא דחייה קשה, שרק גורמת לקרע, כעסים ותחושה שאין לבן/בת על מי להישען. סילוקה הוא למעשה, דחייה והתעלמות מצרכי בתך ויכול לגרום לאיבודה עבורך וזה נראה לי דבר נורא והקשה מכל עבור הורה. בטוחתני שאינך רוצה לאבד את ילדתך כבת. חשוב לזכור, שגם ילד או ילדה, שנטייתו המינית שונה ממה שציפינו והאמננו, הוא ילד אהוב שחשוב לנו שיהיה מאושר בדרכו ואל לנו לאבדו עקב כך. מה גם שבמקרה שלך, עדיין הדברים אינם ברורים. בברכה, ד"ר דליה גלבוע