למה אני עדיין חושב עליו?

שלום רב הכרתי לפני כחודשיים בחור, אני בן 44 והוא בן 45. ההיכרות התחילה ממפגש מיני וגילינו תחומי ענין משותפים והיה די ברור שאנחנו נישאר בקשר. הבחור מצא חן בעיניי גם אם הוא לא מלך היופי ואני מצאתי חן בעיניו כפי שהוא ביטא בפניי. שמתי לב כבר בפגישה הראשונה שיש לו "עניינים" כלומר שהוא מורכב ויש לו אולי קצת (או הרבה) יותר ממני חוסר בטחון, קושי לתקשר רגשות ולהיפתח. בין הפגישה הראשונה לשניה דיברנו בטלפון על דא ועל הא עד שהגענו לפגישה השניה. בפגישה הראשונה כיוון שלא הרגשתי הכי מדהים איתו בסקס ובכלל חשבתי שאולי כדאי הפעם לנסות להכיר אותו יותר כחבר וכך להרגיש משיכה חזקה יותר.לא דיברתי איתו לגביי הכוונות שלי פשוט זרמתי עם המחשבה שלי. הפגישה השניה היתה ארוכה יותר והשיחה יותר אינטימית והוא נפתח. ולי קל לדבר על עצמי, למעשה אני אוהב את זה :-) ודיברנו על הרבה דברים גם על דברים שלא מקובל לדבר בשלב זה... אבל זה קורה לי הרבה בשנים האחרונות ולפעמים אני מכה על חטא שאני לא מצליח להשאיר את השיחה סביב נושאים נייטרליים. בכל אופן לא נראה לי שהבחור סבל... זהו נפרדתי מהבחור באותו לילה מאוחר בלי סקס לבקשתי... אולי זה ביעס אותו. אני מודה שהבחירה לא להיכנס למיטה היתה רציונלית פשוט רציתי להתקרב אליו לא רק פיזית. עבר יותר מחודש. הוא הפסיק לתקשר איתי בטלפון רק בצ'ט ואותי זה העליב אז רמזתי לו שזה מפריע לי. הצעתי לו לצאת לרקוד מתישהוא ומכיוון שאני הייתי זה שיזם פניות האחרון ציפיתי שהוא ירים טלפון אבל הוא נאלם. כנראה שהשיחה איתו חיברה אותי ואני מצד אחד אומר לעצמי טוב "לא הסתדר, הלאה"...מצד שני בליבי אני מרגיש משהו... כאילו נשאר פתוח. חבל לי שלא הייתי ישיר איתו גם אם זה רק ההתחלה של ההתחלה. השאלה היא האם יתכן שבחור בגילו שבכל זאת מנהל קריירה ומסתובב בעולם יהיה חסר בטחון או יפחד מאינטימיות עד כדי היעלמות? הוא הודה שהוא טיפוס ביישן וביטא בפניי חוסר בטחון וצורך להרגיש מוגן, וגם מידה של התנהגות חרדתית. אבל הוא מצא חן בעיניי בגלל שהוא לא מחוספס בגלל שיש בו עדינות אבל קשה לי עם זה שהוא שותק. אני לא יודע אם זה חוסר תקשורת ביננו או שהוא לא מעונין בקשר... מצד שני אני לא מוכן לחזר אחריו ואולי זה מה שהוא מצפה ממני. בכל אופן זה מקשה עליי כי אין לי חשק להמשיך לראות בחורים אחרים עד שאני לא יודע בודאות... אם יש בכלל דבר כזה ודאות.

שלום נועם, אינני יכול, כמובן, להתייחס למניעיו של הבחור, אלא רק למה שעובר עליך, וגם זאת באופן מוגבל מאוד, שכן אינני מכיר אותך ואתה מספר על מקרה שאינני יודע עד כמה הוא מייצג אותך באופן כללי. אתה כותב שאתה אוהב לדבר על עצמך ושהבחור מרבה לשתוק. אם שתיקה פירושה הקשבה ביניכם, הרי שעל פניו זה סידור מושלם כמעט. סירובך למגע מיני עם הבחור בהחלט עורר בו רגשות דחייה, לדעתי, לא רק במובן שהוא אינו נחשק, אלא במובן קמאי הרבה יותר, הגם שביטחונו העצמי ממילא אינו גבוה במיוחד. הרושם שלי,ויכול מאוד להיות שאני טועה, הוא שיותר ממה שאתה רוצה את הבחור, אתה רוצה שהבחור ירצה אותך ולכן אינך מוכן לקבל את ההיעלמות שלו, שהיא למעשה הימלטות מובנת מאדם שאינו חושק בו, מעוניין בו, וקיומה של שפה משותפת רק מוסיף על כאבו. סבורני כי הבנת כאבו של הזולת במקרה כזה עשויה להקל עליך. מעבר לכך, נראה לי כי מוטב שהצורך המובן והטבעי שלך לדבר על עצמך יבוא על סיפוקו במסגרת לגיטימית וחד-צדדית יותר, כמו טיפול או ייעוץ, שבה הקשר עם הזולת מוגדר מראש כא-סימטרי ובלתי שוויוני, כך שתהייה פנוי להתייחס לצורכי הזולת במקרים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

דר' גידי אני לא מכיר אדם שלא רוצה שירצו אותו :-) אני רוצה שירצו אותי וכמי שאוהב קהל אז כנראה יותר מהממוצע. ברור שזה מעליב כשבחור שבילית איתו שני ערבים אינטימיים לא מרים טלפון ומתעלם. אבל יש גם אכזבה מתוך ציפיה שאחרי שיחה שכזאת תהיה שיחת טלפון מצידו שאומרת למה לא מתאים או מה מפריע וכו'. זה לא קל לעשות אבל זה מעיד על בגרות. אז כן זה מציף אצלי משהו אבל לצערי לא יכול להרשות לעצמי מסגרת טיפולית... אמצא דרכים אחרות להתמודד עם התסכול...אולי זה רק קצה של השלגון מי יודע מה יש מתחת :) ולגבי הצורך שלי לדבר ולדבר ...לא יותר פשוט למצוא קהל מאזינים??