גיל ההתבגרות וקשייו

רונית שלום רב, דאגתכם לבנכם אינה ב??כ?ד?י, ויש צורך להיות שם בעבורו ולא לוותר. בנך אולי משדר לכם מסר של זלזול, של חוסר אכפתיות, של "תעזבו אותי בשקט" (חופרים !!), של "אני לא צריך אתכם" ושל "אני יכול לבד ללא עזרתכם". אלו עלולים ליצור אצלכם התרחקות, ורצון באמת לעזבו, כדי שיתמודד לבד. אולם ובניגוד לכך, הוא אינו רוצה, שתוותרו לא עליו ולא לו. יש לזכור, שהוא עדיין ילד/נער צעיר, שזקוק לתמיכתכם הרבה ולעזרתכם – יש לראותו ב"משקפיים" אלו. התנהגותו הנה שכיחה ונורמטיבית מאוד לגילו. רבים מהם אומרים, שאין להם כוח, שהם עייפים, שנמאס להם מהכל ושיעזבו אותם בשקט. כדי לעודדו ולחזקו, יש לערוך עימו שיחה אישית ונעימה ללא הפרעות וללא נוכחותה של אחותו. בשיחה זו חשוב לשתפו בתחושותיכם, להתייעץ עימו ולחשוב יחד על פתרונות. כלומר, יש להדגיש בפניו שהוא חשוב לכם, שאתם אוהבים אותו, שאתם מאוד דואגים לו, שאתם רוצים שיהיה לו רק טוב, שאתם רוצים לעזור לו ועוד. גם אם דברים אלו נראים לכם כמובן מאליו, יש לומר לו זאת בקול רם. בנוסף, יש לשאול אותו על קשייו, ומה הוא צריך מכם, כדי להקל על עצמו. יש להקשיב לו בנחת וללא ביקורת. יש להעביר לו את המסר, שלעזוב אותו בשקט אינה אופצייה בעבורכם, כי אינכם מוותרים עליו. בשיחה זו חשבו יחד על פתרונות במקומות שקשים לו, כמו: אם יש מקום לחוש הומור, ניתן לדגדג אותו בבוקר או לכוון לו שעון עם מוזיקה שהוא אוהב או להמשיך לתמוך בו בעזרת מורים פרטיים ועוד. בנוסף, יש לעודדו לרוב, ולנסות ללא הרף לחבקו ולנשקו, גם כאשר הוא מביע דחייה – לא להעלב מהתנהגותו, ולזכור שבתוך המתבגר ה"מעצבן" הזה קיים הילד החמוד והמתוק שלכם. שולחת לכם הרבה כוחות וכל טוב, שירלי