נגישות
נגישות

פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
859 הודעות
715 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
06/02/2014 | 20:49 | מאת: בת 23

מאז שהייתי ילדה הייתי בררנית באכילה אוכלת רק מה שנראה לי טוב בעין ואם היו "יושבים עלי" לאכול את אותו מאכל אז לא הייתי אוכלת בכלל. כיום אני עדיין בררנית מאוד אבל יותר טוב. יש לי ימים שאני אוכלת דיי טוב ויש ימים שאני יכולה לאכול רק משולש פיצה וזהו ( סתם דוגמא ) פשוט מחוסר תאבון. אני לא נמנעת ממתוקים אבל מצד שני גם לא מרבה באכילה. לאחרונה ששקלתי את עצמי אני שוקלת 54 וגובה 165. יש לי בעיה?

10/02/2014 | 13:34 | מאת: דליה

מנסיון אישי..אל תחפשי בעיות. את אוכלת לפי איך שבא לך ואיך שאת מרגישה, לפי תחושת רעב ושובע. והכל בסדר. ברגע שתחשבי שיש בעיה הכל יכול להשתבש.. צאי מהפורום הזה :)

שלום לך אני לא מסכימה עם דליה שענתה לך. אני גם חושבת שלא נכון להסתכל על דברים במונחים של יש או אין בעיה. ברור שאינך מצוייה במצב של הפרעת אכילה או סכנת חיים אך אין זה אומר שלא כדאי להקשיב לאכילה שלך. בררנות באכילה מסמלת פעמים רבות תחושת צמצום כללית ותחושה ש"לא מגיע לי". לא הייתי ממהרת לבטל את שאלתך אך לא מתוך מקום של לתייג אותך כבעלת בעיה אלא מתוך מקום של כבוד לכך שגילית סקרנות לגבי דפוס האכילה שלך ורצון לבחון אם יש לך מה ללמוד ממנו ולשפר בו. הייתי ממליצה לך על שיחה או שתיים עם פסיכולוג/ית עם ידע בתחום של אכילה (או אי אכילה) רגשית, ולהחליט לאחר מכן מה נכון לך. בהצלחה, גילי

21/01/2014 | 15:43 | מאת: Not skinny enough

היי גילי, רציתי לקרוא את דעתך בנושא. הסיפור הוא כזה, יש לי עבר מאובחן כאנורקסית. כשהתגייסתי לצה"ל האנורקסיה לא הייתה פעילה. אך ככל שעבר הזמן והתקרבתי כבר לאמצע שירותי הצבאי הרגשתי שלא רק שהאנורקסיה שלי חוזרת היא גם הופכת לאט לאט למשהו פחות ופחות מוכר לי. החלו לי התקפות רעב שגררו הקאות נוראיות ובעצם כל החבילה של עולם הבולמיה. כיום, נותרו לי עוד שמונה חודשים לסיום שירותי הצבאי. המפקדים מעורבים בעניין, כמו כן גם מערך בריאות הנפש של הצבא. אבל זה לא באמת עוזר. להפך, השגרה הצבאית מלחיצה אותי וגורמת לי לטבוע עמוק יותר בהפרעה ובסבל העצמי. אני חושבת שאם הייתי בחיי האזרחות, אולי הייתי יכולה לעשות דברים קצת אחרת, דברים שמתאימים לי, דברים שיקלו עליי.. אציין שאני מטופלת באופן פרטי במרכז מתמחה, אבל שוב.. נורא נורא קשה לי לטפל בעצמי כשאני עדיין בצבא, זה נורא קשה להבין מה הבעיה לשרת ולהיות בעלת הפרעת אכילה. אבל זאת בעיה קשה. מהמון בחינות.למרות שאני עושה שירות יומיות וחוזרת כל יום הביתה, הקושי הוא עצום. השאלה שלי היא איזה צעד לעשות. אני רוצה לעזוב את הצבא כדי למזער את הסבל שלי. אבל מצד אחד, אולי זה לא צעד נכון עבורי, מה יהיה בעתיד? מה יגידו כולם? זאת בושה ענקית לא לעשות צבא, וזה לא שלא ניסיתי.. באמת שניסיתי ורציתי.. אבל קשה לי. נורא. קושי שאני כבר לא יכולה לשאת.. מה את חושבת? מה היית מייעצת לבחורה שמגיעה אלייך לקליניקה עם כזאת דילמה? אודה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וסליחה שלקח לי זמן לענות. ראשית אני חייבת להוריד בפנייך את הכובע (או הכומתה;) ) על האחריות שהחלטת לקחת על בריאותך ועל חייך ועל ההחלטה לטפל בעצמך. אני חושבת שהבריאות היא מעל לכך ומבינה לחלוטין איך בתוך המערך הצבאי ההחלמה לא מתאפשרת באופן מלא. אולי שווה לבדוק האם הצבא יכול לתת לך חופשת מחלה ממושכת, הפסקת שירות (על חשבון הפז"מ) על מנת לעשות תהליך החלמה. גם אם זו תהיה הפסקה מבחינת ספירת החדשים- אולי תוכלי לאחר מכן לסיים את השירות בכוחות מחודשים. הדבר החשוב ביותר בעיני הוא בריאות נפשית ופיסית ואני מקווה שהצבא יהיה מוכן לאפשר את זה. אם תרצי עזרה בשכנוע אני ב 0544959060 גילי

12/01/2014 | 16:17 | מאת: פנינה

שמי פנינה, אני בת 25, וסובלת מבולמוסי אכילה כחמש שנים. בשנה האחרונה ניסיתי טיפולים שונים, אך אף טיפול לא התאים ולא הועיל לי (פסיכולוגים, דיאטניות, ופסיכיאטר). אני מאוד מיואשת מטיפולים כושלים. האם למישהו או למישהי מביניכם הייתה הפרעה דומה, והתגברתם עליה בדרך מסוימת או בעזרת טיפול מסוים? אודה לכם מאוד אם תכתבו לי המלצות מניסיונכם האישי.

לקריאה נוספת והעמקה
20/01/2014 | 19:42 | מאת: לירון

הי פנינה, אני מטופלת אצל מישהי אני במקום אחר היום לאחר כשלושה וחצי חודשים של מפגשים איתה אנחנו עובדות על כל הרגשות והמחשבות שלא הייתי מודעת שהם מנהלים אותי היא גם לימדה אותי לאכול בהקשבה מלאה לרעב ולשובע שלי היא אישה רגישה מאוד והיא קוראת אותי במדויק אני מרגישה שקורה לי משהו טוב ואני בהחלט הייתי ממליצה עליה תפני למייל שלי ואשלח לך את הטלפון שלה אם תרצי בהצלחה רבה ממני, לירון נ.ב אל תתייאשי זה לא שווה את זה אחד מהדברים שאני הבנתי זה שאני פשוט הייתי בתהליך של הרס עצמי מכיוון שאני כועסת על עצמי בתהליך עם אסתי , למדתי לסלוח לעצמי ולמדתי לקבל ולאהוב את מי שאני. זה המייל שלי אם תרצי פרטים נוספים lironim00@walla.co.il

היי פנינה וסליחה שלקח לי זמן לענות. אני ממליצה בחום על טיפול אצל אשה מדהימה בשם רינה בלום שפותרת עניינים כאלה באופן ממוקד ומעצים. אם תרצי פרטים נוספים אנא פני אלי בפרטי. בתודה, גילי

02/01/2014 | 11:48 | מאת: נעמה

שלום רב, בשנים האחרונות שמתי לב שאני הרבה פעמים אוכלת בגלל מצב רגשי ולא מתוך רעב. למשל: היום בבוקר הספקתי לאכול חפיסת שוקולד מריר, פרוסת לחם, שתי תאנים יבשות ומאפינס וזה עוד לפני 10 בבוקר. הטריגר הבוקר היה בני החולה. אני מתוסכלת מאוד מכך שאני רק הולכת ומשמינה ואז אני נכנסת למעגל של תסכול שגורם לי לאכול יותר. הלחץ שלי יכול להיות מדבר פעוט, בעלי לא עונה לטל' ואני נלחצת שמשהו קרה לו וישר פונה למקרר ולארון האוכל, אני נמצאת אחה"צ לבד (מה שקורה לרוב) עם שלושת ילדי הקטנים ומרוב לחץ מהבאות אני אוכלת ללא הפסקה. אני כבר ממש ממש מתוסכלת מהמצב ורוצה שזה יפסק. אני מגעילה את עצמי והופכת להיות חסרת אנרגיות, עצבנית, עצובה ולא כייפית. אני רוצה לעצור את המעגל הזה.

לקריאה נוספת והעמקה
02/01/2014 | 13:29 | מאת: דליה

כתבת בדיוק את מה שקורה לי. וכבר השמנתי נורא. רוצה לצאת מזה.

שלום רב. המצב של אכילה מתוך תסכול ותנודות רגשיות הנו שכיח, מוכר וכואב, בעיקר בקרב נשים אך לא רק. לשמחתי בשנים האחרונות נתקלתי באשת מקצוע מדהימה אשר מצליחה לתת מענה למעגל האכזרי הזה במספר מאד מצומצם של פגישות. אני מומחית בתחום כבר שנים רבות ומכל אנשי המקצוע שנתקלתי בהם היא עושה את העבודה המהירה והמדוייקת ביותר. שמה רינה בלום והיא מטפלת בגישה נרטיבית וגרה בצורן. לשמחתי לאחר שכנועים רבים מצידי היא החלה לטפל גם באמצעות שיחות וידאו כך שניתן להנות ממנה מכל הארץ. אני ממליצה עליה בחום. ניתן לקרוא על השיטה הייחודית שלה כאן http://www.hebpsy.net/community.asp?id=53 וזה הטלפון שלה: 052-4491234 לאחר שאני ממליצה על אנשי מקצוע אני תמיד מבקשת לכתוב לי איך היה אז אשמח לעדכון בהמשך :)

07/01/2014 | 14:37 | מאת: דליה

31/12/2013 | 12:57 | מאת: נילי

יש לי ילדה בת 7.5 שלא אוכלת ושותה בזמן שהיא בבית ספר ... כמה שניסיתי לדבר איתה לא עוזר וכשאני שואלת אותה אם שתתה ואכלה היא משקרת לי ואומרת שכן... מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ההימנעות מאכילה ושתייה בבית הספר יכולה להיות תגובה לטווח רחב של קשיים: קושי חברתי/חשש מלכלוך/ניסיון להשיג שליטה במצב עמום/בעיה בדימוי גוף ועוד. על מנת לעזור לה עלייך לשוחח עם איש מקצוע שישאל שאלות מדוייקות ואולי גם יפגוש את הילדה. אי האכילה בבית הספר בפני עצמה יכולה להיות בלתי מזיקה אך הסיבה בגינה התנהגות זו הופעה עשוייה להיות קושי שחשוב לגלות ולהתמודד איתו. בהצלחה!

24/12/2013 | 12:18 | מאת: אליה

אני בת 42. 1.60 85 ק"ג. בטוחה שפשוט מכורה לאוכל. מרגישה שבלעדיו ובעיקר מתוק ופחמימות פשוט לא אוכל לעבור את היום שלי בעבודה. ואם אני לא אוכלת בעבודה, אני מאבדת שליטה ובולמוסים אחרי שעות העבודה. על איזה סוג טיפול היית ממליצה ? ברור שהעניין הוא נפשי ..ובוודאי גם התמכרות לפחמימות/סוכר. אני סובלת מזה שנים, תקופות של הרזיה ועליה שוב במשקל. חוסר איזון מוחלט. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! לשמחתי אני יכולה להמליץ לך בחום על מטפלת מיוחדת בשם רינה בלום המטפלת בגישה נרטיבית. טיפוליה למרבהההפתעה הנם קצרי מועד והם היעילים ביותר שנתקלתי עד כה. חפשי בגוגל ואם לא תמצאי פני אלי ואחבר ביניכן

13/12/2013 | 16:36 | מאת: רחלי

שלום, אני חצי שנה לאחר ניתוח שרוול וירדתי כבר כמעט 40 קילו. אני בת 20 ועכשיו שוקלת בערך 70 קילו. העניין שבתקופה האחרונה אני מנשנשת מתוך צורך רגשי ולא בהכרח רעב ממשי. אני מפחדת נורא לחזור למימדים שהייתי בעבר. אני גרה עם הוריי ושני אחים קטנים וכל הזמן יש מסביבי פיתויים רבים. מה עושים במצב כזה? איך מתמודדים עם האכילה הזאת? שבת שלום :)

לקריאה נוספת והעמקה

היי רחלי זה בדיוק הזמן לקיים תהליך ממוקד שיסייע לך לשלוט באכילה באופן נעים ונכון. יש לי המלצה חמה על מטפלת שתוכל לסייע לך ואת מוזמנת לפנות אלי בפרטי. גילי

היי חברות וחברים. בשבוע הקרוב לא אגיב בפורום אבל אפשר להמשיך לכתוב כאן ובפרטי, ואענה החל מה18.12 להשתמע! גילי gily.agar@gmail.com

04/12/2013 | 21:44 | מאת: אודי

אחותי חולה באנוקסיה בתת משקל ולא מעוניינת להתאשפז האם טיפול של הומאופת יכול לסייע ? מה הפיתרון לאנורקסיה כאשר המטופלת לא משתפת פעולה ?

לקריאה נוספת והעמקה

אנא צור עמי קשר לאחר ה19.12 ב 0544959060 ונחשוב יחד. גילי

19/11/2013 | 09:46 | מאת: ME

אני בת 17 ואני חושבת שיש לי הפרעות אכילה מגיל 15 בערך... זה התחיל מבולמוסים ללא היטהרות עבר לבולמוסים הקאות ומשלשלים ועכשיו אני בקושי אוכלת ומקיאה פעמיים ביום . אני לא מסוגלת להודות שיש לי בעיה בגלל שאני לא בתת משקל (1.65 משקל 56) הייתי אצל פסיכולוגית והיא אמרה לי שאני נראית "בסדר" לטענתה,ולא מספיק זה נתנה לי טיפים איך להרזות ולהימנע מפחמימות. זה היה מעליב ופוגע ועוד יותר נתן לי את הדרייב להרעיב את עצמי מצאתי חברה באינטרנט שגם היא עם הפרעות אכילה ואנחנו מתכננות צומות ביחד ועושות ספורט ביחד היום אני ביום השני של הצום שלי . אין לי את הכוח אפילו לחשוב על להכניס משהו לפה, הפעולה של הלעיסה מעייפת אותי התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית אבל לא בגלל הפרעות אכילה..בגלל חרדות והפגיעה מינית שעברתי ואני מרגישה חצויה אם לספר לה או לא כי אולי גם היא תחשוב שאני שמנה מדי בשביל להיות עם הפרעת אכילה ?

לקריאה נוספת והעמקה
21/11/2013 | 15:26 | מאת: בובי

היי ME, אני עדיין קצת בהלם מהתגובה של הפסיכולוגית שלך...!!! זה באמת מאוד פוגע... וגם חסר רגישות. (כמובן שאני לא רואה ושומעת גם אותה ואת התמונה המלאה...אבל ממה שאת מתארת, זה ממש לא בסדר) משקל זה לא הקריטריון היחיד (ואם אני לא טועה הוא גם לא הכרחי) כדי לקבוע שיש הפרעה. ואת יודעת מה, מי- ההגדרות בכלל לא משנות (לדעתי לפחות). מה שמשנה זה שאת סובלת ופוגעת בעצמך ואת גם מבינה את זה! חבל! כתבת שאת הולכת לפסיכותרפיסטית לטפל בעניינים אחרים..זה לא כ"כ מנותק אחד מהשני (כנראה יש קשר בין הדברים...). אני מבינה לגמרי את הקושי לספר לפסיכותרפיסטית אחרי התגובה שחווית מהפסיכולוגית, אבל אני ממש מציעה לך בכל זאת לנסות ולשתף אותה. בהצלחה עם זה :) ואם בא לך, עדכני מה קורה.. בובי

שלום לך בעיני את חייבת לספר למטפלת שלך על הפרעת האכילה ועל הפגיעה המינית. שני עניינים אלה קשורים והפרעת האכילה היא הרבה פעמים תוצאה של פגיעה זו! אין שום סיבה בעולם שבנוסף לסבל הנפשי שכרוך בפגיעה מינית, תתייסרי גם סביב האכילה והמשקל שלך. אם תרצי הפנייה למקום שמתמחה בהפרעות אכילה, אנא יידעי אותי ואוכל להפנות אותך. להשתמע, גילי

10/12/2013 | 15:32 | מאת: ME

אז סיפרתי וזה גרר את אותה תגובה אולי אפילו יותר קשה "את לא נראית כמו עוד אחת מהאנורקטיות האלה" "דווקא השיער שלך נראה טוב" והכי גרוע - "זה נראה שיש עלייך קצת בשר לא?" ועוד שלילה של העובדה שיש לי הפרעת אכילה זה היה עוד יותר מעליב ....זה גרר אותי ל-4 ימי צום .. אני חושבת שהבעיה היא שהיא לא מתמחה בנושא הזה ואולי עדיף לי ... כי לא מגיע לי להבריא עד שאני אראה כמו "עוד אחת מהאנורקטיות האלה". בנתיים הק"ג נושרים אז מי אני שאתלונן...

16/11/2013 | 20:33 | מאת: אביטל

אני רזה, באתי ממשפחה רזה, אבל תמיד היינו במודעות לנושא. התחתנתי עם "שמנמן" ומשפחתו קצת יותר משמנמנים.. לכן, מאז לידת ביתי הראשונה - כבר מהיותה תינוקת ראיתי שהיא במבנה שלו ולכן דאגתי עוד מהינקות.. הנקתי הנקה מלאה בלבד עד גיל שמונה וחצי חודשים והיא היתה תינוקת מלאה.. אני מודעת להכל! יודעת איזה נזק אני גורמת לה עם ההערות שלי, אבל אני ממש ממש רוצה לשנות ולתקן. לא אעזר בשום מכון ולכן אל תמליץ לי על זה. העניין הוא שהיא כבר בכיתה א'. רזה, פשוט מבנה מסיבי יותר, (לא מהרזות,דקיקות..) אבל לגמרי בסדק גמור! אבל ברור לי שקיים נזק רגשי ואני עצובה על כך מאוד!! היא מפחדת לאכול ליידי דברים מתוקים ובכלל.. מופתעת שאני נותנת לה. אני כל הזמן מנסה לשחרר - אבל ממש ממש קשה לי. אין לי שום בעיה שיוכלו מתוקים - להפך, גם אני אוהבת ואין מנוס מזה. אני אופה וקונה הרבה שטויותת אבל לצערי, היא כמעט ולא נוגעת בפירות\ירקות מיוזמתה ואז בגלל זה מתחיל הויכוח. אשמח לקבל טיפ - איך עוזרים לאמא מודעת.. באמת באמת שאני יודעת מה עלול להיות וכמה זה הרסני ופוגע, אך לעיתים לצערי אין לי שליטה. כמה שאני אומרת שאני אשחרר והיא תוכל מה שהיא רוצה - ככה זה בטוח יתאזן.. קשה לי ושוב אני מקלקלת איכשהו. יש לי עוד שני ילדים אחרי - ותודה לאל לאף אחד מהם אין שום בעיה. איתן אני לגמרי משוחררת ומתנהגת שונה לחלוטין (ככל הנראה כי "נרגעתי שראיתי שהם כמוני".. מבנה צר) אני יודעת שאני עושה לה אוול רק כי אני חושבת ורוצה שתיהיה רזה בעתיד ושלא תהיה מלאה ושמנה כמו המשפחה של בעלי - זה מאוד מפריע לי וגם מפחישד אותי שיגרום לבעיות בדימוי העצמי ובביטחון הירוד כתוצאה ממראה חיצוני.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני ממליצה לך בחום לפנות להדרכה בעניין זה. יש לי המלצה על מטפלת מעולה לטיפול קצר מועד יעיל וממוקד. אם מעוניינת- פני אלי בפרטי gily.agar@gmail.com בברכה, גילי

08/11/2013 | 13:30 | מאת: שם בדוי

שלום, אני כותבת פה בשביל כל האנשים שסובלים מהפרעות אכילה או שיש להם מישהו קרוב שסובל מזה. לפני כשנתיים סבלתי מאנורקסיה. אנורקסיה בניגוד למה שהרבה חושבים, או לפחות במקרה שלי לא התחילה מרצון לרדת לתת משקל רציני. בסך הכל רציתי לחיות בצורה בריאה יותר. התחלתי לאכול יותר בריא, לעשות ספורט וכל זה היה במטרה להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי ועם עצמי. לאט לאט בלי ששמתי לב זה התחיל לתפוס יותר ויותר מקום בחיים שלי. הבעיה במחלה הזאת היא שהיא יכולה מאוד להטעות. האמת שבחודשים הראשונים הרגשתי דיי טוב. הרגשתי שיש לי שליטה מלאה על כל מה שקורה בחיי, חזרתי לכושר טוב, אכלתי בריא והפסקתי לגמרי לאכול מזונות מעובדים וג'אנק פוד למיניהם. האבסורד הוא, שזה בכלל לא היה המצב. לא הצלחתי להתרכז בבית הספר, התרחקתי מאנשים שהיו קרובים אליי והתחלתי להרגיש פיזית לא טוב. על אף שחברותיי אמרו לי כל הזמן שמשהו לא בסדר, ושאני רזה מדיי לא הצלחתי להאמין להן. לא הבנתי מה לא בסדר איתי ולקח לי זמן להבין שמשהו לא בסדר. אני לא יודעת להגיד מה היה יותר קשה, להבין שאני חולה או להיאבק במחלה. שניהם לא היו פשוטים בכלל. עברתי תקופה קשה ולא האמנתי שאני אצליח לצאת מזה. אבל עובדה שהצלחתי וזה יכול לתת תקווה לאנשים אחרים שאפשר לצאת מזה ואסור להיכנע. אם המשפט שעולה לכם בראש הוא "לי זה בחיים לא יקרה, אני אדע מתי לעצור" אתם טועים. זה בדיוק מה שאני חשבתי. בדומה לאדיפוס גם אני חטאתי בחטא ההיבריס. חשבתי שאני יותר חכמה מזה, שאני לא אתן למחלה ארורה להשתלט על החיים שלי. לכן אם מעסיקות אתכם מחשבות טורדניות סביב האכילה, המשקל גוף או המראה- תבקשו עזרה. זה לא קל להודות שיש בעיה אבל ככל שמזהים אותה יותר מהר כך קל יותר להתמודד איתה.

http://www.youtube.com/watch?v=IZ1SK4ikrsw

29/10/2013 | 00:03 | מאת: אני29

פעם כתבתי פה.. לפני כמה שנים.. לא זוכרת באיזה כינוי . סתם מחפשת חיזוקים ותמיכה. .. לא יוצאת מהפרעות האכילה.. הן שנים איתי וכנראה שיישארו תמיד. זה לא עובר :( ועייפתי, כל כך....

היי. טוב שחזרת אלינו. המאבק הזה משתלם בסופו של דבר. ראי סרטון שאני מפרסמת מעל ההודעה הזו שאולי יתן לך קצת כח. גילי

שלום לך. נשמע סבל קשה ומיותר :( ישנו טיפול קצר מועד בבולמוסים בגישה נרטיבית שיכול מאד לעזור. הוא יכול להתקיים במקביל לטיפול הרגיל או שניתן לקחת הפסקה קצרה מהטיפול לצןרך העלמת הבולמוסים

24/10/2013 | 22:31 | מאת: hory

אולי מישהו מכאן יוכל לעזור לי.. הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לבד. תקופה ארוכה יכלתי לבד. ועברתי שינוי משמעותי בשנתיים האחרונות ביחס לאכילה המופרעת שלי, אבל איכשהו הכל נשמט לי מבין הידיים ביחס לאכילה שלי כעת. הייתי בשנים האחרונות אצל לא מעט דיאטניות, ואצל אחת תקופה ארוכה שקידמה אותי.. אבל אני מרגישה שמה שאני צריכה עכשיו זה ליווי ולא ידע. מישהו שיוכל באופן קבוע להתבונן יחד איתי על מה שקורה לי ולעזור לי להתאפס על האכילה.. יותר מהמקום שאני מרגישה שאני לא מצליחה לאכול נורמלי בפועל למרות שאני רוצה והצלחתי כל כך הרבה זמן. ולא כי אני לא יודעת מה ואיך ולמה. אני באמת יודעת הכל. אלא שמשהו לא מצליח ונשמט..כאילו הרצון שהניע..אבד.. וחזרתי לאכול גרוע..בולמוסים. וסתם כל כך סתם. מתלבטת איזה סוג של איש מקצוע אני אמורה לחפש? ואולי יש המלצות? אני מאזור מודיעין.. נ.ב. אני במקביל בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, אך זה לא מצליח להשפיע באופן משמעותי על ההתנהגות כרגע.

20/10/2013 | 14:39 | מאת: לילך

שלום, התחלתי טיפול נגד הפרעת הכילה (אכלנית כפייתית) ע"י פלואוקסטין פריזמה במהלך לפני שבועיים ועדיין לא הרגשתי שיפור שמצב רוח או במחשבות טורדניות אבל זה נורא השפיעה על המיניות שלי. אני יודעת שזאת אחת מהתופעות לווי אבל רציתי לדעת האם יש דרך לנסות שלא ישפיע כל כך על זה. (זה מכפיל ב100 את הזמן שלוקח לי להצליח לגמור אם אני מצליחה בכלל...)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הגורם הרלוונטי לבדוק איתו את השפעת תופעות הלוואי הוא מי שרשם את התרופות הללו. יתכן שיש צורך להחליף מינון או תרופה

17/10/2013 | 02:17 | מאת: אושרת

אני בת 18 לפני כמה ימים ההתי בחדר כושר וקבלתי סחרחורת קלה .. המאמן שלי הציע ליי ללכת לבדוק לחץ דם ולעשות בדיקות שיגריתיות מאותו יום הייתי מפחדת וההתי חוששת שיש לי מחלה למרות שאני בריאה לחלוטין .. לאחר כמה ימים היה קשה לי לאכול ואני אוכלת פחות ואין לי תיאבון לאכול כמו שהיה לי .. מה אני ? אני אנורקסית בולמת ?

לקריאה נוספת והעמקה

היי אושרת. התשובה לשאלה מה את היא: את אושרת :) שמורכבת מהרבה דברים. אין לי מתוך מה שכתבת את האפשרות לדעת האם את סובלת מהפרעת אכילה, אבל נשמע שהייתה לך בהלה גדולה מהאפשרות שאת חולה ובעקבותיה הרגשת שינוי במצב הרוח. אם ההרגשה לא חלפה תוך כמה ימים- מומלץ לפנות לשיחה עם פסיכולוגית להרגיע את הנפש ולחזור לחיים הפעילים כרגיל.

09/10/2013 | 19:24 | מאת: יהודית באומן

שלום לכל האימהות שילדהם עדין חולים אני אחרי כל כך הרבה מלחמות עם קארין לא מצליחה לשכנע אותה שזה כבר יותר מדי המצב מחמיר אין קול אין אוזן קשבת היא מאד עקשנית מרדנית רק אני מדברת היא צועקת מריבות אין סופיות מצבי הכלכלי מדורדר עד כדי כך כל הזמן אוכל קניות ואוי לי אם לא אקנה ממה שאין משפחתי נטשה אותנו הורתה לי לזרוק אותה מהבית אך ממש לא מסוגלת אני לא יכולה להעיף ילדה חולה לאן?היא חולה והם לא מבינים זאת כרגע אני מבקשת ממש עזרה מרשויות חבד וכל מיני שיביאו אוכל אני בעצמי חולה כל כך שאין באפשרותי שום כלי כספי לעזור אישפזתי אותה בגרושים האחרונים שהיו לי בחול זה עלה בבריאותי היא התיצבה ושוב הדרדרה אני מבקשת מכל מי שיכול לעזור לי יהודית באומן 0542413338 זהו מס הנייד שלי וחשבון הבנק סניף 097 על שם באומן יהודית בנק דיסקונט נהריה שיתרום במעט שאפשר עד שהיא שוב תתאשפז תבורכו אמן

17/07/2014 | 22:14 | מאת: בחורה

היי יהודית קודם כול כול הכבוד לך על ההיחשפות הטוטאלית שלכן הייתי רוצה לדעת מה שלום קארין באיזה מצב בריאותי היא? מקווה ובטוחה שתחלים. אמן .

09/10/2013 | 16:28 | מאת: דנה

היי גילי, אני בת 17 ומגיל קטן כנראה יש לי אכילה כפייתית. מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוכלת בהיחבא ומסתירה את הקופסאות של המזון והאריזות בארון מתחת למיטה אפילו אם זה סתם מעדן. אני 1.72 מ' ושוקלת 90 קילו. בעבר שקלתי 101 , הורדתי 20 קילו ועליתי 10 בשנה האחרונה. כל יום יש לי בולמוסים ואני מבזבזת הרבה כסף על "דברי הרזייה" מטופשים שלא עוזרים לי. כמובן שאני בלחץ מהלימודים וחברים ומשפחה אבל הלחץ הזה תמיד היה קיים ובשנה האחרונה איבדתי שליטה לגמריי ולאט לאט התדרדרתי בהכל בגלל העליה במשקל. כל יום אני בוכה בגלל זה ואיבדתי 90% מהביטחון העצמי שהיה לי והתחלתי להזניח ולהעלים את עצמי.. אני באמת לא יודעת מה לעשות אני לא יכולה לשלוט בזה.. בבקשה תעזרי לי :(

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנה מהיכן את בארץ? אשמח להמליץ על על טיפול שיכול להתאים לך. אנא כתבי לי בפרטי gily.agar@gmail.com

20/09/2013 | 16:03 | מאת: בת 20

שלום. יש לי מחשבות אובססיביות על המשקל שלי ועל שומן אני לא מצליחה לשלוט בעניין של האכילה. אני נכנסת למצב של אקסטזה ברגע שאני לבד (בדרך כלל גם שיכורה) ואוכלת כל מה שאני רואה ואפילו לא מצליחה להנות מזה או להרגיש טעם. לפעמים אני מקיאה את זה וכשלא אני אני מתמלאת רגשות אשם תיעוב עצמי וגועל- נמצאת לבד במיטה בחושך צמה ושותה רק משלשלים. חוץ מזה, אני לא יכולה לאכול ליד אנשים כי אני מרכישה שבוחנים אותי ושופטים אותי בייחוד אמא שלי. אני רוצה להיות לבד, אין לי אנרגיות ואני רוצה רק לישון. אני גם לוקחת כדורי שינה או שותה אלכוהול כי קשה לי לחשוב צלול. הראש שלי רק מריץ מחשבה אחת השמנתי-השמנתי-שומן בבטן ואני מסתכלת על הבטן שלי במראה ורואה שהשמנתי וגם כל הזמן נוגעת וממששת להרגיש את השומן. אני מרגישה אובססיבית ולא מצליחה לצאת מזה זה מטריד אותי מאוד. בנוסף לכך יש לי אובססיה קשה לגברים וסקס ואני לא מפסיקה לחפש את זה. כל זמן שאני לא מתעסקת באוכל אני מתעסקת בגברים -זה כאילו משכיח לי את העניין של הסבל והאוכל, אבל זה רק מחזק לי את ההפרעה מפני שמרוב גועל עצמי (הפסקתי לספור עם כמה גברים ועם מי בכלל שכבתי) אני מקבלת בולמוס ואז כל התהליך חוזר חלילה. אני מרכישה שאין כבר מטרה לחיים שלי והכל מיותר ואין עתיד. אני מרכישה שיש לי איזו הפרעת אישיות אשמח לקבל חוות דעת ומה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

היי אני מתנצלת על העיכוב. בהחלט יש מה לעשות. האם עדיין רלוונטי?

19/09/2013 | 17:32 | מאת: אילנית

שלום רב, לנכדתי בת ה- 7 בזמן שאכלה ארוחת ערב לפני כחודש,נתקע בגרון חתיכת פלפל שגרם לה לשיעול והקאה, ומאז מסרבת לאכול אוכל מוצק בטענה שהיא פוחדת שיתקע לה שוב בגרון. בהתחלה ניסתה לאכול החזיקה בפה והלכה לירוק לא בלעה, כך נהגה במשך יומיים שלושה, עכשיו מוכנה לאכול רק מעדני חלב, וקצת מרק עוף צח, ניסינו לעשות לה מילקשייקים מפירות וחלב היא מסרבת בטענה שזה לא טעים. לפני כשבועיים פנו לפסיכיאטרית שאמרה שהילדה לא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי וכן לא לתרופות והפנתה לפסיכולוגית, הילדה ממשיכה לטעון שהיא פוחדת לבלוע, מצהירה על זה שזה הפחד שלה, ורק אתמול התחילו איתה עם טיפול תרופתי (והרופאה אמרה שלוקח שבוע עד שהתרופה מתחילה להשפיע). הילדה מאד רזה, (אף פעם לא היתה שמנה) אך הפעם נראית נורא, אני טוענת שהיא צריכה טיפול שידריך אותה איך לחזור ולאכול בהדרגה לאט לאט אוכל מוצק, גם ממתקים היא לא אוכלת.האם אנורקסיה יכולה להתחיל בגיל כל כך צעיר ? אני מאד מוטרדת, אני יודעת שצריך סבלנות, ונקווה שהטיפול התרופתי יתחיל להשפיע וירגיע אותה. האם לאור מה שסיפרתי, את יכולה להמליץ לנו על טיפול מסויים, האם כדאי לפנות לבית חולים ? (אני ביקשתי שיפנו לבית חולים אך לא רצו להפחיד את הילדה ולקחו אותה למכון פרטי). אודה לך מאד על תשובתך. חג שמח

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! הפסקת אכילה בעקבות חנק היא תופעה שכיחה אצל ילדים ואיננה קרובה או קשורה לאנורקסיה. צר לי שהחלו איתה טיפול תרופתי לפני שניסו טיפול פסיכולוגי מסוג קוגניטיבי התנהגותי. להערכתי היא לא תצטרך הרבה פגישות אך זו צריכה להיות מטפלת מומחית בילדים. מאיפה אתם בארץ? יש אלפון של כל המטפלים בגישה הנ"ל לפי מיקום בארץ. נסי למצוא שם מישהו לפי אזור מגורים ובדקי אם יש ניסיון עם ילדים. http://www.itacbt.co.il/74049/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%98-%D7%94 אם לא תסתדרו את מוזמנת לפנות אלי בפרטי יש לי המלצה על מישהי באזור ת"א ואוכל לברר על אזורים אחרים. אני ב 0544959060 או במייל gily.agar@gmail.com גילי

20/09/2013 | 14:38 | מאת: אילנית

אני מודה לך על תשובתך המהירה,אם לא יחול שיפור במצבה אני אצור איתך קשר. חג שמח

09/09/2013 | 19:33 | מאת: אנונימי

שלום אני בת 21 ואני שוקלת 58 קילו וגובה 1.63 אני מרגישה מאוד שמנה לאחרונה הפסקתי לאכול...רציתי לדעת אם זה משקל תקין ואם לא אז כמה קילו אני צריכה להוריד כדי להגיע למשקל תקין.אציין גם שבגיל 17 היה לי בולימיה למשך שנה ומשם התחילו מורדות ועליות תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. משקל הנו מדד צר וחד ממדי למצב גופני כללי. את השאלה בנוגע למשקל הנכון לגופך יש להפנות לתזונאית אך דברייך מעידים על גל נוסף של עיסוק במשקל באופן שפוגע בך רגשית ופיסית (כי הפסקת לאכול). אני ממליצה בחום שתפני לטיפול באחת האפשרויות שמצויינות בפורום כדי שמצבך לא יחמיר פיסית ורגשית

07/09/2013 | 11:17 | מאת: דודה

בת אחותי, בקרוב בת 13, עסוקה לאחרונה מאוד ברעיון השגוי שהיא שמנה. גובהה 160 ס"מ, והיא שוקלת כרגע פחות מ-40 ק"ג. אחותי טוענת שהיא אוכלת, ושבבדיקות לא חסר לה דבר. עם זאת, היא נראית רזה באופן מחשיד, וסופרת קלוריות. כמו כן, מבצעת פעילות גופנית רבה. למרות זאת, בארוחות משפחתיות, אני רואה שהיא אוכלת, וביחד עם בתי, גם גלידה. אמנם לאט מאוד, אבל אוכלת. לדברי אחותי, היא פשוט רזה ואין לה בעיית אכילה. האם זה ייתכן? כיצד בודקים את זה? האם יתכן שהיא מקיאה? איך בודקים את זה? תודה,

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דודה אחראית ויקרה. אני לא נוטה להיות נחרצת בדרך כלל ובטח שלא בפורום, אך על פי תיאורך אחייניתך לוקה באופן חד משמעי בהפרעת אכילה ואמה באופן שקורה הרבה פעמים- מתקשה לראות את המחלה האיומה, כנראה מתוך פחד. את מוזמנת להראות לאמא את ההתכתבות שלנו. יש לפנות בדחיפות למקום שזו ההתמחות שלו. יש רשימה בהמשך הפורום ואם יש צורך פנו אלי. בהצלחה, גילי

נצרך על בסיס קבוע במשך כל היום בגלל התמכרות .

לקריאה נוספת והעמקה

היי יש להפנות את השאלה לתזונאית. בהצלחה!

18/08/2013 | 13:55 | מאת: סיגלית

מכיוון שביתי סובלת מהפרעת אכילה ויכולה לאכול בלו הפסקה ולעיתים אף להקיא אסרתי עליה לקחת אוכל לחדר אך ללא הצלחה למרות שהיא מבטיחה שזה לא יקרה שוב. ןלעיתים נעלמים כל מיני עוגיות או כל מיני דברים אחרים וכשאני שואלת אותה אם היא אכלה את זה היא מכחישה , כמובן משקרת ומתחילה לצעוק ולהשתולל. אני אובדת עצות איך לנהוג, מה אפשר שיהיה בבית כדי שהיא לא תתפתה ואם אין דברים מתוקים היא קונה אותם ואוכלת אותם במחבוא בחדר שלה .איך לנהוג מה לעשות? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב סיגלית ההתמודדות האישית והמשפחתית עם הפרעת אכילה היא קשה ומורכבת, ומחייבת ליווי של אנשי מקצוע שידריכו אותך בהתאם למצב הספציפי של בתך. מה שנכון לאחת לא נכון לאחרת. אנא בחרי את אחת מאפשרויות הטיפול הרבות שמצוינות בהודעתי מתאריך 31.7 וגשי לטיפול במקום בו בתך תקבל סיוע ואת תקבלי ליווי והדרכה מסודרת כיצד לנהוג איתה. זו התמודדות קשה ואין סיבה שתעשי אותה לבד! גילי

10/10/2013 | 16:55 | מאת: שרה

כשאמא שלי היתה שואלת אותי "מי גנב תעוגיות שבקופסא" זה היה מרתיח אותי והייתי מרגישה עוד יותר אשמה ושנאה אז תנסי להגיע אליה בצורה אחרת , כי אמא שלי עשתה איתי טעות .

14/08/2013 | 14:47 | מאת: טליה

שלום גילי, האם את יכולה להמליץ על פסיכולוגית שהיא גם מומחית בטפול באכילה כפייתית/יתר ?

שלום לך. אשמח לתת לך בשמחה, אנא פני אלי בפרטי gily.agar@gmail.com

13/08/2013 | 06:43 | מאת: st

היי גילי, אני צמחונית מזה 7 שנים (מגיל12 עד גיל 19) אני לא הוכלת בשר, עופות ודגים כי זה דוחה אותי (אני ישר חושבת שאני אוכלת חיה...), אני רוצה להפסיק עם זה אבל לא מצליחה, יש לך רעיון בשבילי? תודה!

14/08/2013 | 14:55 | מאת: טליה

יקירתי..למה להפסיק עם זה ? זו התזונה הכי טובה שיש. אני אומרת את זה מנסיון. הכי בריא. למה להפסיק משהו טוב ??

שלום לך עלייך לבדוק עם תזונאית את תזונתך כולל בדיקות דם לוודא שאינך זקוקה לתוספים. האם מה שמפריע לך הוא הגועל?

05/08/2013 | 22:00 | מאת: דבש

שלום, אנא עזרתך האדיבה. בתי בת 10 אינה בולעת את האוכל גם אם אוכלת בסיסים קטנים. היא יושבת עם פה מלא וסגור ולועסת עד שנהיה נוזלי. לטענתה היא לא יודעת איך בולעים. ניסיתי ללמדה אך ללא הצלחה. החשק לחטיפים ירד גם. אני ממש אובדת עצות. כיצד אפשר להחזיר את המצב לקדמותו במקום שיחמיר? תודה

05/08/2013 | 21:52 | מאת: רינה

שלום, אנא עזרתך האדיבה. בתי בת 10 אינה בולעת את האוכל גם אם אוכלת ביסים קטנים. היא יושבת עם פה סגור ומלא ולועסת ולועסת. לטענתה היא לא יודעת איך בולעים. ניסיתי ללמדה אך ללא הצליחה. החשק לחטיפים ירד גם. אני ממש אובדת עצות. כיצד אפשר להחזיר את המצב לקדמותו במקום שיחמיר? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לפי מה שאת מתארת מדובר במצב שדורש הערכה של איש מקצוע כדי להבין האם קיימת בעיה פיסיולוגית/חרדה מפני בליעה/פחד לעלות במשקל/רצון למשוך תשומת לב או כל עניין אחר. אנא פני בהקדם למרכז לטיפול בילדים (ישנה רשימה בהודעה מתאריך 31.7. אל תשאירי את זה לאבחון שלך בלבד. בהצלחה

05/08/2013 | 13:08 | מאת: לירז

שלום רב, יש לי ילד בן שנתיים שמח ועליז אבל אני מוטרדת מהאופן המעט אובססיבי שלו בנוגע לאוכל ותוהה אם יש בעיה או שפשוט הוא מאוד אוהב לאכול. אציין שהגובה, משקל והיקף הראש שלו הם מעל הממוצע אך הוא ממש לא שמן אלא נראה ממוצע לחלוטיןואמרו לנו בטיפת חלב שככל הנראה הוא יהיה גדול במימדיו.מאז שנולד אכל הרבה ובהתלהבות,אבל עכשיו כשהוא מדבר הוא פשוט כל היום מתעסק עם אוכל, כל הזמן מבקש אוכל, אוכל הרבה, אפילו בלילה שהוא מתעורר אז מתוך שינה הוא מבקש שאני אביא לו אוכל..וחוזר לישון.פעמיים לא רצופות הוא הקיא באמצע בלילה והיה אחכ בסדר גמור אז אני מניחה שזה קשור לכמות שאכל.הנושא ההתנהגותי מתחיל להפריע כי הוא לא מפסיק לדרוש אוכל ומבקש שנביא לו "הרבה". התחלנו בעדינות להגביל לו את כמויות האוכל אבל יש קצת מאבקים על כך. אני ובעלי שנינו לא בעניין אוכל כל הזמן כך שזה לא משהו שראה בבית.. אשמח להתייחסותך כי אני קצת אבודה בנושא, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אנא כתבי את השאלה ב http://www.doctors.co.il/forum-3540

01/08/2013 | 11:41 | מאת: מישהי

האם יש טיפול תרופתי כדורים פסיכיאטרים להפרעה של אכילה ריגשית ופגיעה בגוף בעזרת אוכל הרס עצמי לפני זה היה סמים ואלכוהול ושהפסקתי עם זה אני פוגעת בעצמי עם אוכל בחוסר שליטה מוחלט ואני מודעת שאני הורסת את הבריאות שלי אבל זה כמו התאבדות דרך האוכל הדרך שלי לפגוע בעצמי יש לזה טיפול תרופתי? מה עושים במצב כזה שנמשך שנים ובשנה האחרונה מחמיר בבקשה עזרה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אני ממליצה לך בחום לפנות לאחד המקומות שפרסמתי בתאריך 31.7 כדי לקבל מענה מקיף שלא בהכרח יכלול טיפול תרופתי אך יעזור לעשות סדר ולחיות בהקלה ובבריאות. בהצלחה!

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. יש כאן קישור נוסף למקומות המתאימים לטיפול זה וחלקם לא מופיעים ברשימה שאני מפרטת כאן אז שווה לבדוק גם וגם: http://briuton.co.il/?p=727 אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

שלום רב שכחת נדמה לי את בית חולים איכילוב, המרכז הרפואי תל אביב המטפל בהפרעות אכילה בצורה פרטנית קבוצתית בליווי דיאטנית, ופסיכיאטר. טלפון 036974707 היחידה נמצאת בתוך השרות הפסיכיאטרי תל אביבמרפאה פסיכיאטרית

31/07/2013 | 15:07 | מאת: סיגלית

אני חושבת שביתי בת 20 המשתחררת מצה"ל בעוד כחודש סובלת מהפרעת אכילה. יש פעמים שהיא אוכלת הרבה ובסתר ומבלה המון זמן בשרותים ואף תפסתי אותה מקיאה כשעמדתי מאחורי דלת השירותים. אני רוצה לקחת אותה לטיפול .מה עליי לעשות ולאן לפנות. אנחנו שייכות לקופת חולים כללית מאזור השרון. תודה , סיגלית

היי סיגלית וכל הכבוד על ערנותך. התמזל מזלך להיות בקופת החולים אשר יש לה מרפאה מעולה לטיפול בהפרעות אכילה באזור מגורייך רעננה – מרפאה להפרעות אכילה קופ"ח כללית. טלפון: 09-7712249 רח' הנוטרים 7 רעננה. בהצלחה!

29/07/2013 | 14:56 | מאת: חסוי

אני משלשלת כבר יומיים שלמים ללא הפסקה יש לי סחרחורות אני לא אוכלת , רק בערב! זה הפרעות אכילה?!

לקריאה נוספת והעמקה

ממליצה לגשת בדחיפות לרופא המשפחה לבדוק מה קורה. החלמה מהירה!

25/07/2013 | 00:14 | מאת: אחת

כבר כמה ימים שאין לי תיאבון אני כמעט ולא אוכלת מה שמוביל לחולשה אבל כן שותה, אני בת 19 לא לוקחת שום כדורים. יש לכם מושג ממה זה נובע?

שלום לך עלייך לפנות בדחיפות לרופא על מנת לבדוק אם יש סיבה בריאותית לירידה בתיאבון. עדכני מה שלומך! גילי

28/07/2013 | 05:05 | מאת: אחת

תודה! היום חזר לי התיאבון באותה פתאומיות שהלך

09/07/2013 | 00:23 | מאת: ניב

היי, אני בחורה בת 20. ומזה כ5 שנים נמצאת בסוג של יחסים די מורכבים עם האוכל. הגעתי לשלב שאני רק רוצה לדעת ממה אני סובלת-אם בכלל. פשוט להכיר בזה, לקרוא לזה בשם..אולי גם לדעת שאוכל לצאת מזה. אני אנסה לסכם בקצרה את חמש השנים האחרונות שלי. המודעות העצומה הזאת למשקל שלי ולפיקוח על כל מה שנכנס לי אל הגוף החלה בגיל 15.. מעולם לא הייתי ילדה שמנה, וגם לא קיבלתי שום הערות בעניין המראה שלי. אבל זה לא מנע ממני לשנוא כל סנטימטר בגופי ופשוט להתחיל בדיאטות קיצוניות שבימיהן הטובים הייתי מסתפקת בעגבנייה ומלפפון ב24 שעות, ובימים הפחות טובים גם פלפל ירוק אחד היה יותר מידי. במהלך השנים היו עליות וירידות קיצוניות, אך בעליות שלי אף פעם לא הגעתי למשקל הנחשב השמנה, לפחות ע"פ התאוריה והמדדים. ומבחינתי אף פעם לא ירדתי מההגדרה של "שמנה" . המשקל הכי נמוך אליו הגעתי היה 45 קילו ל1.60. וגם אז זה לא היה מספיק. בקשר למחזור התקופה הכי ארוכה שהוא לא הופיע הייתה שמונה חודשים רצופים, כיום הוא חצי תקין, מגיע ליום\יומיים בחודש וכשבא לו הוא חוזר לסיבוב נוסף בחודש שלאחר מכן. לא הייתי אף פעם בטיפול, אבל אנשים תמיד הרגישו צורך להיות פסיכולוגים לכמה רגעים ולהתערב, להעיר, להטיף .. אני כותבת את הדברים בלשון עבר.. אבל המצב לא שונה כיום. בתקופה האחרונה עברתי סוג של משבר ביני לבין עצמי שהוביל בסופו של דבר לדיאטה הכוללת 100-250 קלוריות בימים טובים והיא נמשכת כבר חודש וחצי ואני לא רואה שום סיבה להפסיק אותה.. שזה קצת סותר את זה שאני סוג של מבקשת עזרה כאן, אבל כל החיים שלי בחמש שנים האחרונות הם סתירה וסטירה אחת גדולה.. אני באמת כבר לא יודעת מה אני יותר רוצה.. לשחרר, להרפות. או להמשיך לעשות את הרע הזה שעושה לי כ"כ טוב. כרגע, בשלב הראשון-אני רק רוצה כיוון.. ואשמח לקבל אחד כזה, אפילו אם הוא רק בערך.

לקריאה נוספת והעמקה

ניב יקרה! מתנצלת שפספסתי את ההודעה שלך עד כה! אם התשובה מגיעה אלייך אנא תגיבי שאדע שקראת. תשמעי. הגדרות אינן משנות. את סובלת מסוג מסויים של הפרעת אכילה שגם אם הוא לא מוגדר כאנורקסיה בדיוק מסיבות שקשורות לאופן שבו החליטו להגדיר אנורקסיה בספרי הפסיכיאטריה משיקולים שונים- הרי שברור שהאוכל הנו כלי שנפשך פונה אליו כדי לנסות להחזיר לחייך שליטה, נחמה ותקווה. מה שחשוב מבחינתי הוא שתהיי בתהליך שעוזר לך לפתור את הסיבה שבגינה האכילה שלך משתבשת, (ועל הדרך גם את האכילה עצמה). צריך להבין שהאכילה שלנו היא סימפטום. כמו שבים הסוער יש דגל שחור (אך הדגל אינו הסערה עצמה אלא רק הביטוי שלה)- כך גם האכילה המשובשת היא דגל שחור לסערה שכדאי לפתור ואפשר. עדכני שקראת. גילי

25/07/2013 | 21:08 | מאת: ניב

היי, תודה על המענה.. ללא ספק העלאת נקודה למחשבה.. איך נכנסים לתהליך שיעזור לי לפתור את זה? איך עושים משהו בניגוד לרצון.. עם כל החלטה שלנו בחיים אנחנו צריכים להיות שלמים.. ואני לא מרגישה שלמה, אני לא רוצה שחלק מהתהליך הזה יכלול עלייה במשקל לדוגמה.. ואני יודעת שזה נשמע שטחי, כי מה זה עלייה במשקל לעומת ריפוי הנפש שלי, אבל אני מרגישה שהמטרה שלי היא להרזות גם אם אצטרך למות כדי להשיג את זה. הרגשה קיצונית וקשה לעיכול.. אבל זו התחושה שלי, כל דבר אחר שאומר יהיה שקר, עיוות של המציאות.. לקח לי המון זמן להגדיר בעצמי את זה שהנושא עם האוכל הוא סוג של בעיה ולא משהו נורמלי.. וגם כשאני מבינה את זה, אין לי שום בעיה להמשיך להיות לא נורמלית. להיפטר מההפרעה הזו- עבורי , זה כמו למחוק את הייחודיות שלי, אין בי כלום חוץ מהשאיפה להיות הכי רזה שיש.. זה פשוט לחזור להיות בתחתית הסולם וכשתחושת הערך נעלמת.. אז למה לי? בגלל שלפעמים זה שובר,מתיש וגוזל הרבה דברים אחרים.. אז מה, כל אחד שרוצה להרגיש טיפה טוב עם עצמו צריך לשלם מחיר מסוים. זה כנראה המחיר שאני צריכה לשלם.

היי לכולן. מצרפת מודעה שנתקלתי בה. נשמע מענייו! גילי נשים יקרות, מי מכן לא מצאה את עצמה מביטה במראה עם עין ביקורתית? מתי עשיתן שיח לא על הגוף אלא עם הגוף? סדנאות להעצמת הדימוי העצמי- גופני מתקיימות בתל אביב עם שילוב כלים תרפוייטים בתנועה והנחיית קבוצות. מי שמעוניינת שאיידע אותה על הסדנא הבאה דברו/ התכתבו איתי: sternfeld.shira@gmail.com נייד: 0503510440. בברכה, שירה שטרנפלד תרפיסטית מוסמכת d.m.t ומנחת קבוצות.

20/06/2013 | 21:24 | מאת: עינב

שלום רב, בני בן 9 יש בעיה של חוסר תחושת שובע כתוצאה ממחלה שפגעה בויסות הרעב כשהיה תינוק. ניסינו המון דברים, תרפיות, תרופות, ושום דבר לא עזר. האם יש לך רעיון למשהו שיכול לעזור לו? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. נשמע מצב מתסכל לשני הצדדים. יש לי כל מני מחשבות אבל לשם כך אצטרך לשמוע בפירוט מה הנסיונות ששעשיתם עד כה. אם תרצי תוכלי לשלוח לי את הפירוט למייל gily.agar@gmail.com בפרט ארצה לשמוע האם היה ניסיון קוגניטיבי התנהגותי, ניסיון ליצור התניה באמצעות גורם חיצוני או שימוש בביופידבק. בנוסף למייל אלי אנא פני גם לפורום הפרעות אכילה אצל ילדים בניהול הרופאה ד"ר הדס אבני http://www.doctors.co.il/forum-3540 מחכה לשמוע ממך! גילי

שלום לכולם. עד תאריך ה 18.6 לא אוכל להשיב לשאלותיכם בפורום, אך אתם מוזמנים להשאיר אותן ואענה במרוכז בהמשך. חזקו את עצמכם ועזרו זה לזה בפורום אם יהיה צורך. תודה, גילי

06/06/2013 | 09:57 | מאת: ד

שלום, רציתי לשאול איזה טיפול לחפש למישהו שיש לו אכילה כפייתית האם דיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה או שיש פסיכולוגים שמתמחים בזה? הבעיה שלי זה מקיצון לקיצון, אני יכול להיות שבוע בדיאטות כסאח, להוריד 2 קילו במהלך הזמן הזה ואז בסופ"ש לאכול בלי גבולות (ולהצטער על כך בסיום הארוחה) וחוזר חלילה תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לאור מה שתיארת אני ממליצה בחום על מטפלת מצויינת בגישה נרטיבית אשר מאפשרת בטיפול ממוקד לרפא את הפצעים המובילים לאכילה הכפייתית וגם לשנות את ההתנהגות הקשורה לאכילה. שמה רינה בלום והטלפון שלה הוא 052-4491234 מצרפת קישור לאתר שלה. שיהיה בהצלחה! http://www.hebpsy.net/community.asp?id=53

שלום, ביתי אחרי צבא בחורה רצינית, פרפקציוניסטית נמצאת בצומת של "תחילת החיים" עם הרבה התלבטויות בנוגע ללימודים, זוגיות, וכד' ונמצאת באובססיביותל גבי המראה/ הרזון שלה. לא מרוצה אף פעם ממשקל גופה וממראה היחצוני. אוהבת מאד לאכול ולבשל אך נראה לנו שבכל פעם אחרי ארוחה היא מקיאה אותה. מצבי הרוח משתנים באן קיצוני ואימפולסיבי. הייתי רוצה לדעת איך לעזור לה, הייתי מעדיפה הפנייה לפסיכולוג/ית כללית ולאו דוקא להפנייה לטיפול סספציפי בהפרעת איכלה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

היי רחלי. כמובן שהדרך לעזור לבתך היא באמצעות טיפול, אך מדוע אינך רוצה לתת לה את הטיפול המדוייק לו היא זקוקה? לא כל כך הבנתי את הבקשה שלך. מצד אחד שאלת מה לעשות ומצד שני נשמע שמסיבה כלשהי אינך רוצה לתת את המענה הרלוונטי. מטפלים המומחים בהפרעות אכילה הנם גם מטפלים "רגילים" במובן הזה שהם מטפלים באדם ולא בסימפטום בלבד. אני לדוגמא מטפלת גם בהפרעות אכילה וגם באנשים המגיעים עם קשיים אחרים. מקווה שעזרתי. גילי

אני חוששת שאם אגיד לה שאני מעוניינת שהיא תפגש עם איש מקצוע בנושא הפרעות אכילה היא תכחיש שיש לה בעיה. לפסיכולוג היא ביקשה ממני בעצמה ללכת. האם ניתן לקבוע איתך ולתת לבעיה לצוף תוך כדי הטיפול?

31/05/2013 | 21:41 | מאת: מעיין

שלום אני בת 18 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני תמיד הייתי מאוד רזה ,אף פעם לא התאמצתי בשביל זה והייתי אוכלת מה שבא לי. ואז בגיל 14 בערך בכיתה ח' התחלתי להשמין אף אחד לא ראה שינוי אצלי רק אני זה היה ב3 קילו 4 5 כל פעם קצת והתחלתי לעשות דיאטה והצלחתי ממש יפה,יש לי הפרעת קשב וריכוס ומכיתה ח התחלתי לקחת קונצרטה אבל הקונצרטה לא עשתה לי טוב אבל הייתה מדכאת לי את התאבון, התחילה לי אובססיה מטורפת לכל קלוריה וקלוריה הייתי מדגמנת וזה גם הכניס לי ג'וק מטורף לראש להיות הכי פרפקט שיש אז פשוט יצאתי מהעולם הזה בלית ברירה. ניסיתי את כל הכדורי קשב האפשריים שיעשו לי כמה שפחות תופעות לוואי(שלא יעשה דיכאון כי יש לי נטייה) וכמה שיותר מדכאות רעב אני כבר לא זוכרת עם הפסקתי עם הכדור באותם שנים או לא אבל מגיל 15 וחצי בערך נחשפתי לכדור בשם אדרל הוא עושה לי טוב מרכז אותי מוריד לי תאבון משאיר אותי עם רגליים על הקרקע הבעיה היא שעם אני לא לוקחת אותו אני משמינה היה לי טיול שנתי 6 ימים והעלתי 5 קילן אני לא מצליחה לשלוט בעצמי ןכל מה שאני חושבת עליו זה אוכל שחכתי לציין שהייתי בולמית כשנה בכיתה ט'. כמובן שהפסיכאטר והורי יודעים הכל ועושים הכל בשבילי אבל אני פשןט לא רןאה איך אני יוצאת מההפרעת אכילה שום משקל לא מרצה אותי אני תמיד רוצה עוד לרדת.. זה הסיפור בקצרה רציתי לדעת עם יהיה לך עוד פתרון.. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

מעיין היקרה. כמובן שיש עוד פתרון! עלייך לקבל טיפול בשיחות הממוקד במצב של עיסוק במשקל והפרעות אכילה. יש רשימת אפשרויות לקבלת טיפול זה מתאריך 20.3 עדכני אותי אם את זקוקה לעוד סיוע ממני. להשתמע, גילי

31/05/2013 | 17:35 | מאת: שרית

אני חיילת בת 19 כבר כמעט שנה בצבא ועליתי 5 קילו. השירות שלי הוא יומיות בכללי אני לא אוכלת הרבה בצבא אלא אוכלת שאני מגיעה הביתה אבל בכמויות ממש גדולות אני מרגישה שאני לא שולטת על זה נמאס לי שהאוכל שולט בי ולא אני בו. אני גם בתקופה מאוד קשה אבא שלי חולה בסרטן שהחמיר לו ברגע שהתגייסתי והוא התחיל כימו והיא לא עוזרת לו ועכשיו מנסים טיפול חדש ואני ממש קשורה לאבא שלי הוא הבן אדם הכי קרוב אלי..ואח של אמא שלי נפטר והיא מאוד עצובה ואני פעם שהייתי עצובה לפחות הייתי נהנית עם חברות שלי הייתי אוהבת לצאת להתארגן את איך שאני נראית עכשיו לא יכולה להסתכל על עצמי במראה כל כך הייתי רוצה להיפטר מההפרעה הזו מה אוכל לעשות...( מטר 65 שוקלת כחום 54.5)

לקריאה נוספת והעמקה

שרית היקרה. אני מצטערת לשמוע על המצבים העצובים שאת נאלצת להתמודד אתם כעת. אין זה מקרה שדווקא בתקופה בה דברים מסביב מפחידים ועצובים- לפתע יש עיסוק במשהו כל כך ספציפי ומוגדר כמו משקל. זו הדרך של הנפש לנסות ולמקד את תשומת הלב בנושא שיתפוס את המחשבה שלנו ולא ישאיר לנו הרבה מקום להרגיש את מה שכואב באמת במה שקורה סביבינו. אני באופן אישי מכירה לא מעט מקרים של התפרצות הפרעת אכילה במקביל לגילוי מחלה אצל הורה. אני חושבת שמגיע לך טיפול רגשי טוב אצל אשת מקצוע המומחית בהפרעות אכילה ובעיקר מומחית בלעזור לאדם לראות מה עומדת מתחת להפרעת האכילה ואיך אפשר לחזק את מה שנמצא שם. יש רשימת מקומות מתאימים לטיפול בהפרעות אכילה בהודעה מתאריך 20.3 ואם תצטרכי עוד עזרה במציאת מקום אנא פני אלי. גילי

שלום לכולם, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. אני חלק מקבוצה של 10 בנות, ובמסגרת הקורס "עבודה סוציאלית קהילתית", בחרנו להתמקד בנושא -המענים הקיימים באזור באר שבע וסביבתה למתמודדים עם הפרעות אכילה. במסגרת הפרויקט עלה שקיים פער בין היקף המתמודדים עם הבעיה בבאר שבע והסביבה, לבין המענים הקיימים. כדי ליצור מענה רחב יותר- צריך להביא לכך שתושלם בניית היחידה להפרעות אכילה, בבית החולים סורוקה (ישנו מקום המיועד לכך בבית החולים). לשם כך, אנו מקיימות בסוף חודש יוני שולחן עגול בו ישתתפו נציגים מטעם משרד הבריאות, מבית החולים סורוקה, מעיריית באר שבע ומתמודדים עם הפרעות אכילה מאזור הדרום. באירוע ניצור שיח משותף בין הגורמים השונים כדי באמת לקדם את השלמת בניית היחידה להפרעות אכילה. אנחנו מאוד רוצות להשפיע ולהביא לשינוי חיובי בנושא, ולכן אנחנו נשמח אם בפורום יהיה נציג מטעמכם-ההורים של המתמודדים/ות עם הפרעות האכילה, כדי להסביר ולתאר את נקודת מבטכם והתמודדותכם. ההעדפה היא כמובן להורים מאיזור הדרום, אך כל מי שייצור איתנו קשר יתרום לנו על ידי שיתוף סיפורו לצורך המחשת חשיבות העניין, הסטודנטיות שעסקו בנושא הזה לפנינו, הקימו דיון דומה, והביאו להקמת היחידה להפרעות האכילה בסורוקה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4274224,00.html אנחנו נשמח לשיתוף פעולה מצידכם. ניתן להגיב כאן, להשאיר פרטים- ונחזור אליכם, או ליצור איתי קשר במייל שרשום למטה. תודה, ירדן גולדפינגר goldfing@post.bgu.ac.il

28/05/2013 | 09:02 | מאת: דינה

054205אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתחיל לטפל בבעיה שלי. עשיתי הרבה דיאטות ועליתי הכל תמיד בחזרה, אני מיואשת מאוד מהמצב. הבנתי שהאכילה שלי היא ריגשית, פיצוי נפשי.איך להתחיל לטפל? אצל דיאטנית? אצל פסיכולוג/מטפל? אני בכללית, האם יש אפשרויות דרך הקופה?

שלום לך. הסבל שאת מתארת שכיח וקשה אך ניתן לטפל בו בהצלחה גדולה. הטיפול הנכון כולל התייחסות גם לחלק הרגשי וגם לחלק ההתנהגותי. ההמלצה החמה ביותר שלי היא על מטפלת נפלאה בשם רינה בלום. היא מטפלת בגישה מיוחדת ויעילה שבנוסף להבנת המקור גם נותנת מעמה שמחולל שינוח מהיר בהרגשה. ניתן למצוא את הטלפון שלה דרך חיפוש בגוגל המוביל לאתר שלה. בהצלחה!!

11/05/2013 | 22:35 | מאת: סיגל

שלום שמי סיגל, אני חוששת שאני מתחילה לפתח הפרעת אכילה. בימים האחרונים ממש קשה לי לאכול כדי שמאוד רזיתי, אני חווה חולשה פיסית ממש לא מסוגלת לעשות כלום. פתאום הבנתי שבעצם המצב כבר בהתדרדרות כבר הרבה זמן. כבר הרבה חודשים אני התרגלתי לאכול פחות ממה שאני צריכה. אני עברתי לפני כמעט שנה משבר מאוד גדול שעזבתי זוגיות אלימה ואני מטופלת בשל כך . אחד מהדברים שהושפעתי בהם הוא האוכל שלאט לאט הפסיק לי החשק לבשל ובעקבותיו גם החשק לאכול. אני פשוט רוצה לבקש ממישהו שיכין לי לאכול. עכשיו כבר זה מצב שממש קשה לי לאכול ואני חשה מצוקה פיסית ונפשית. קשה לי לנתח את זה אני מרגישה שעכשיו שאני לבד אחרי שעזבתי את הזוגיות האלימה פתאום אני צריכה להתמודד עם כל הקשיים הרגשייים שהיו לי בעבר וגם לגדל ילדה והכל פשוט מציף אותי יותר מדי. אני מפחדת כי אני ממש מרגישה חולשה פיסית ועייפות וכל הזמן מתאמצת לכל ביס וזה עדיין לא מספיק בכלל. מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

סיגל היקרה אני רוצה קודם כל לברך אותך על הצעד העצום שעשית בכך שהוצאת את עצמך מהזוגיות הזו! הגיוני שהכל מציף עכשיו אבל חשוב לזכור שהצפות הן זמניות וסופן להירגע. לכאורה הגיוני שבתקופה קשה אין תיאבון ואוכלים פחות אך המשפט שתפס אותי במה שכתבת הוא: "אני רוצה לבקש שמישהו יכין לי לאכול". אוכל הוא דבר סמלי, וכעת את זקוקה להרגיש שמישהו נותן לך ולא שאת צריכה לדאוג לעצמך. אבל אני מבינה שהמציאות היא אחרת ודווקא בתקופה זו- את צריכה לדאוג לעצמך יותר מכל וגם לביתך. מה עושים? 1. דברי על כך בטיפול שלך, על הצורך שיכינו לך אוכל ואם הטיפול לא יכול להקיף את ההיבט הזה, ניתן להיות בשני טיפולים במקביל. בניגוד לדעה הרווחת מניסיוני המקצועי זה יכול לעשות מאד טוב. 2. מנסים למצוא פתרונות אפשריים לצורך הזה: האם יש בקרבת מקום מגורייך בית קפה או מקום שתוכלי להפוך למקום קבוע לשבת בו, מעין בית, ושתאכלי בו ארוחה אחת ביום? האם יש חברה/ אחות שתוכלי לספר לה שאת בתקופה בה קורה לך משהו כזה, שאת מרגישה שקל לך יותר לאכול כשמכינים לך? באופן סמלי תהיה לך חוויה שמישהו מכין עבורך וזה אולי ימלא חלק מהצורך. 3. (קצת ההיפך ממה שכתוב בסעיף 2)- נסי להתחבר בצורה הכי טובה לכך- שכל חייך כנראה לא נתנו לך. ושמגיע לך. והאדם שמגיע לך הכי לקבל ממנו הוא את עצמך. זה קל להגיד וקשה לעשות אבל, הדבר המדהים הוא, שברגע שתצליחי לתת לעצמך כל מני דברים- הערך שלך בעיני עצמך ובעיני אחרים רק יעלה וכפועל יוצא מכך גם תראי שאנשים אחרים מתחילים לתת לך. לא יודעת אם עזרתי. את מוזמנת להמשיך לכתוב מה חשבת. גילי

10/05/2013 | 10:29 | מאת: גלית

שלום לאחרונה בעקבות אי אלו קשיים שעוברים עליי, איבדתי את התאבון לחלוטין. זה קרה לפני שבועיים והיום נשקלתי ולתדהמתי גיליתי שירדתי קרוב לשישה קילו. אני בחורה מלאה גובהי 1.60 ושקלתי 76 עכשיו 70 אני די מרוצה מזה למען האמת אבל אני פוחדת לפתח הפרעת אכילה. אני אוכלת ביום מקסימום 500 קלוריות ומאוד מאוד רוצה לרזות מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך גלית נשמע שהסיבה שירדת במשקל אינה קשורה להפרעת אכילה אלא לצמצום בתיאבון בעקבות המשבר, כלומר: את חווה משהו דומה יותר לדיכאון שגורם לך לא לאכול. העובדה שאת מרוצה מה"בונוס" של התקופה הקשה אינו סימן להתפתחות הפרעת אכילה, אך אני יותר מוטרדת מהסיבה שתיאבונך כה נפגע. אני ממליצה לך בחום לפנות ליעוץ מקצועי אפילו של פגישה או שתיים כדי להעריך האם את אחרי שיאו של המשבר או שאת עדיין בהתדרדרות וכדאי למצוא דרך לעצור אותה.

היי בנות אני מלווה סדנת תפירה מיוחדת, בה כל אחת תלמד תוך 8 מפגשים לתפור לעצמה פריטים המתאימים למבנה גופה. זה הקישור בפייסבוק עם יותר פרטים https://www.facebook.com/photo.php?fbid=455988954476035&set=a.248810631860536.57796.120903074651293&type=1&theater מקווה לראותכן שם!

02/05/2013 | 20:36 | מאת: מיכל

מעוניינת לשמוע על פתרונות של אנשים להתמודדות עם אכילה רגשית בעקבות לחץ שעמום וכו

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיכל אם אני מבינה נכון את פונה אל חברי הפורום האחרים לשמוע על הפתרונות שלהם. אם השאלה מופנית אלי אנא כתבי הודעה חדשה (לא המשך להתכתבות הזן) ותחדדי את מה שהיית רוצה לשמוע ממני.