פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
861 הודעות
718 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
13/01/2017 | 15:57 | מאת: אור

13/1/17.    12:00. אני עייף. חלש.  מוטרד.  עצבני.  מת לאכול משהו.  ואין לי מושג מה.  אני מתלבט אם להזמין הפוך בבית קפה הקרוב...ומוותר.  חושב על זה שוב.   ומוותר.   כי זה טריוויאלי.  לפני שאני מחליט אם סופית אם לקבוע עם חברים בטיילת.  ולאכול קפה ועוגה.  אולי גם ארוחה חמה .... אני מחליט לנסוע הביתה.   כדי לאכול בקטנה.  ולנוח.  ברגעים האלה עדיין אני מרגיש בתהליך של התכנסות בעצמי.  במחשבות על היחסים המעורערים שלי עם הבוס בעבודה.    אני מגיע הביתה.  רואה את אמא שלי.   ומבקש ממנה שתשב איתי לקפה לפני שהיא נוסעת לסופשבוע שלה בחדרה.  .. כמו ברוב המקרים...היא אומרת: אין לי זמן....לפחות אתה עובד?  אמרתי לה בזעם.  דייי דיי לדבר רק על עבודה וכסף.  מה עם הבריאות שלי...??   נראה שקשה לה.   כמה דקות אחרי זה מתחילות מחשבות על עצמי.  על זה שבא לי חופש.  בא לי חופש.  אני אומר לעצמי.  וניגש למקרר.   מתחיל לטעום מהסלט של אמא.   ואז... לוקח יוגורט דנונה 0%   מערבב עם הספירולינה ... וחצי תאנה מיובשת.  אוכל עוד מהסלט.  מרגיש לי ריקנות.  כאילו בא לי עוד.  במקום חיבוק מאמא.  אני יאכל פשוט עוד קצת ....במקום להיזכר באורון שתקף אותי אני פשוט יאכל עוד ביס מהמלוח...אולי עוד קצת מהמתוק ...ואז מלוח...ויצאתי משליטה.   אמוק אמיתי.   כל מה שאני לא מרשה לעצמי ביומיום נכנס לפה באגרסיביות . בלי חוקים. בלי מעצורים.  מתוק לא מספיק.  צריך עוד טעמים של מתוק.    כמה בורקיטות קטנות. ושוב מתוק..  ואז...תוך כדי שאני מחמם את החמגשית עם השניצל תירס והפתיתים ...אני מכין עוד נס ... כדי להבליע אותו בכריך עם ריבה... כריך עם ממרח שוקולד... ממרח לוטוס... לא משהו.   אבל בכל אופן.  אם כבר.  אז למה לא לטעום מהעוגיות שאני מסתכל עליהם כבר חודשיים בכל מיני מקומות ולא באלי לטעום אותם ... אולי הפעם זה יהיה מעניין.. אני הולך לחנות מתוקים וקונה עוגיות לואקר מכל מיני סוגים. ממרחית וריבת חלב....ובבית.  עוד כריך.  אני מפוצץ.  ואת התחושה הזאת אני מרגיש כחצי שעה אחרי שאני מתפרץ בבכי.   כמה דקות אחרי שאני נשכב על הספה מול הטלויזייה להפסקה.  הפסקה מוחלטת ...פתאום אני מאוד רגיש לדברים שהפנמתי המון זמן... אולי זה בגלל שאני לבד.  אצל ההורים.  ואני נזכר בכל מיני דברים..   שיואו זה גדול.  גדול ממני.      אני לא מחפש כלום.  לא מצפה כבר לשום דבר.  רק דבר אחד:  שליטה.    שליטה במובן החיובי.. כוחות להעצמה אישית.     מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

אור שלום, קראתי בעיון רב את כל מה שכתבת. הבנתי שאתה מתמודד עם קשיים רגשיים לא פשוטים של צורך בהתייחסות, באהבה, של קשיים בעבודה שאתה עוסק בה וחוסר סיפוק, של חוויות קשות שעברת ואולי לא עיבדת כמו שצריך. כמובן שכל הקשיים האלה מתבטאים באכילה הבלתי נשלטת שאתה חווה. התרשמתי שאתה מבין זאת גם בעצמך. האם פנית לטיפול פסיכולוגי עד כה? האם תרצה לעשות זאת? תכתוב לי על גבי הפורום הזה או בהודעה אישית. כולי תקווה כי תבחר לקבל עזרה רגשית כדי שיוקל לך.

18/01/2017 | 13:30 | מאת: אור

כן. הבעייה שלא מסתדר. גם לטפל בעצמי וגם לסגור חובות. אני חייב ייעוץ אירגוני ריאלי. יש לך רעיון?

מצטערת זה לא התחום שלי.

20/01/2017 | 08:30 | מאת: אור

אז מה מומלץ לעשות במצב הנוכחי?

27/10/2016 | 14:58 | מאת: אנונימית

שלום אבקש המלצה לפיסיכאטר/ית באזור פתח תקווה שעם הסדר הכללית תודה רבה

מצטערת אבל אי אפשר במסגרת הפורום להמליץ על מטפל מסויים.

07/10/2016 | 01:05 | מאת: אנונימי

שלום וברכה אני בן 28 אני מעוניין לרזות בערך 20 קילו ואני צריך עזרה כי לבד נורא קשה לי אני מתחתן בערך עוד שנה ויש לי זמן לזה וסוג של דד ליין שוקל כרגע 107 גובה מטר 80 הייתי כמה פעמים בודדות אצל תזונאית אך זה לא העניין שאני לא יודע מה לאכול, העניין יותר שקשה לי נורא להתמיד, ביום יום, אני נורא אוהב מתוקים וזה מקשה עליי אני צריך מישהו שייתן לי הרבה חיזוקים וביטחון כל הזמן, כי לבד קשה לי מישהו שיעבוד איתי על צעדים קטנים קטנים והרבה חיזוקים ולעבוד על יעדים.. ניסיתי כמה פעמים להיות אצל חלי ממן אך כולן שם כמעט היו בנות ולא התחברתי כל כך, מה שגם אני איש של אחד על אחד וצריך יחס אישי כי זה יכול יותר לעזור לי השאלה לאן לפנות? פסיכולוג? מטפל cbt? או קאוצר? מאמן תזונה? משהו אחר? אני גר בפרדס חנה כרגע אני גם בלי קשר נמצא בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח בעקבות משבר ממושך שאני עובר.. אבל היא לא ככ עוזרת לי בעניין המשקל ולא כ"כ נותנת לי ביטחון/חיזוקים.. לרוב אנחנו מדברים וחופרים.. :\ וזה לא ממוקד מה צריך לדעתכם? אשמח לעזרה והמלצות :)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. ממה שכתבת אתה מתמודד תקופה ארוכה עם אכילה שאינך מצליח לשלוט בה ומרגיש תסכול רב. כדאי לדעתי שתעשה פעם ברור מעמיק לדבי הסיבות לכך ותראה מה ניתן לעשות כדי להקל עליך. כדאי לפנות לייעוץ אצל מטפל/ת המומחה/ית לבעיות הקשורות לאכילה. אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי ואעזור לך למצוא פתרון מתאים.0524491334.

03/10/2016 | 19:58 | מאת: מיק

כבר הייתי בפורום בעבר..לא עשיתי עם זה כלום בסוף,לא זוכרת מה הגיבו לי,מה בחרתי לשתף..אבל צריכה טיפול..

03/10/2016 | 19:57 | מאת: מיק

שלום,הייתי רןצה להתחיל טיפול,להודות בכל מה שהראש שלי עסוק בו- מה כן הנכסתי מתי,מה היה בזה,כמה אני עכשיו,כמה אהיה בערב,איך אצא מהבית ככה וזה לא נגמר. מאוד צריכה עזרה..

09/09/2016 | 22:16 | מאת: מיטלו'ש

היי אני בת 33 וילדתי לפני שנה וחצי בערך... העליתי המון במשקל בזמן ההיריון וכל דיאטה /קבוצת תמיכה ודיאטנית שהייתי אצלה לא הצלחתי לרדת במשקל אני כל פעם חוזרת לכמויות גדולות של מתוקים ופחמימות בעיקר בזמנים של מחזור... אני יורדת ועולה באזור ה5 קילו ולא מצליחה לשבור את המחסום הזה ויש לי עוד המוןןןןןן לרדת..... !!! מיואשת נורא רוצה לחזור לעצמי זה פוגע לי בהרגשה הפיזית והמנטלית בזוגיות ובמצב הרוח אשמח לשמוע מה ניתן לעשות..... אני מרגישה שזה יושב על משהו רגשי וזה ממש חזק ממני

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אם את מרגישה שהסיבה לקושי שלך לאכול על פי אמות המידה שלך היא רגשית, אני מציעה לך לעשות ברור רגשי אמיתי אצל מטפל המומחה בבעיות הקשורות חאכילה. לא רצוי וגם קשה מאד לעקוף את הסיבות הרגשיות. את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפונית כדי שאוכל להמליץ לך בעניין .

04/09/2016 | 04:47 | מאת: בלו

שלום לכולם, שנים סובלת מאכילה רגשית ובולמוסי אכילה, לשמחתי ולצערי מעולם לא אובחנתי כי לא סובלת מעודף משקל משמעותי והכל נראה נורמלי. מחפשת קבוצה אינטרנטית (לא מפגשים-גרה בחול) ועיצות להתחיל לטפל בזה כי האנרגיה והמצב רוח ברצפה. יש לי שני ילדים ואני צריכה להיות חזקה אבל יש ימים שאני פשוט לא עוזבת את המקרר :-) אודה לכל עיצה שתתנו

לקריאה נוספת והעמקה

היי יקירה ראשית, טוב עשית כשכתבת. מצד אחד כמובן שטוב שאינך בעודף משקל ומצד שני זה מותיר אותך בתחושת בדידות ושקיפות מול הקושי, כי לא "רואים עלייך". אני במקרה במקרה בעלת מיזם שנקרא "טיפול קרוב - פסיכולוגים ומטפלים בשיחות וידאו לישראלים בעולם" שמטרתו לסייע לישראלים שגרים בחו"ל לקבל מענה מקצועי מהשורה הראשונה לקשיים. יש לנו בצוות כמה מטפלות שיכולות להתאים לצורך שלך ואשמח מאד אם תתרשמי מהאתר. אם יעניין אותך- כתבי לי שם. אנו מקיימים גם קבוצות אונליין מדי פעם אך כעת אין קבוצה פעילה בנושא זה. טיפול קרוב: www.tipulkarov.com

שלום רב. יש לי בעיה. יש לי OCD והפרעת חרדה. אני מאז גיל ההתבגרות פעם שמן ופעם יותר רזה. בשנים האחרונות מאז שגילו לי את זה יש לי בעיה. ברגע שאני מתחיל להיכנס לאורח חיים בריא - המחשבות הטורדניות והפרעות החרדה גדלות וגדלות ואז רק שאני אוכל אוכל שמן מאוד, ג'אנק וכו', מן הסתם, אז החרדות יורדות לגמרי. מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזאת? אני עם כרס די שמנה ולא מצליח לשים לכרס השמנה סוף.אודה לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וסליחה גדולה על כך שלקח לנו זמן רב לענות. היתה לנו תקלה וההודעה שלך נפלה בין הכסאות :( מקווה שעדיין רלוונטי. הדבר המרכזי שעליך לעשות הוא לטפל בראש ובראשונה בהפרעת החרדה. האוכל השמן הוא ה"פלסטר" שהנך מגייס לפצע המדמם הזה וזה עוזר באותו רגע אך כפי שכתבת לא פותר את הבעיה וגם מוסיף בעיה נוספת שהיא ההיבט של עודף משקל שמסכן את בריאותך. אני ממליצה לך לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולהתמודד עם נושא החרדות בראש ובראשונה. המון בהצלחה!!!

21/07/2016 | 23:24 | מאת: א

היי. שמי א בת 32. וכבר 12 שנה סובלת מהפרעות אכילה של 12 קילו למעלה ומטה. שנמשך שנה. ב3 חודשים מעלה 12 קילו ונשארת שם שנה. וב3 חודשים יורדת ונשארת שנה. לפני שנה הגעתי למצב של כמעט אנורקסיה 47 קילו . 1.62. היום אני שוב ב12 קילו יותר. אני בהתקפים של בולמוסי אכילה כבדים. רק מחכה להגיע הביתה מכל היום להיות לבד לתקוע את כל הבית . (מגיע ל3000 קלוריות גם באותו בולמוס) ולשבת על הספה. מה שקורה לאחרונה שיש לי ריפלוקס הקאתי... עולה לי האוכל. ורק אז אני נרגעת. למחרת אני קמה ועושה ספורט בטירוף!! צמה כל היום. עד צהרי היום שאוכלת עם קולגות ארוחה קטנה ומחכה לרגע שאגיע הביתה וחוזר חלילה. הבעיה שיש לי דפיקות לב מואצות. זעה מוגברת ודופק גבוה בתום הבולמוס. יש לנו עבר של לב וסכרת משפחתי. אני חייבת עזרה בהולה. אני בבהלה ואי שליטה מוחלטת. טופלתי בעבר בפסיכולוגים/ פסיכאטרים/ מכון טל/ נאטורפטים/ מכבי הפרעות אכילה. והכל חזר. ושילש את עצמו בעוצמה!. אין לי כסף ללכת לטיפול אחד על אחד. ואני לא יודעת מה לעשות???? זקוקה לעזרה.

לקריאה נוספת והעמקה

אין מנוס לדעתי מהצורך שתקבלי טיפול רגשי טוב. את יכולה לרשום לי את מקום המגורים שלך? אוכל להפנות איתך..

17/07/2016 | 00:45 | מאת: דורית

שבוע טוב מי דורית ואני סובלת מדיכאון ומהפרעת אכילה ויש לי משקל יתר רציני ורציתי לדעת האם ישנם כדורים שמורידים תיאבון? בתודה מראש דורית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. תשובתי היא שגם אם ישנם כיום כדורים שמותרים לשימוש ויעילים בהפחתת תיאבון.. אני לא ממליצה לקחתם. הן כיון שהדבר לא יפתור בעיות הקשורות לאכילה אם קיימות והן כיון שהשימוש לא בריא לגוף.

29/06/2016 | 07:34 | מאת: רינת

שלום רב. שמי רינת אני אחרי גיל 40 בימים האחרונים אני מרגישה חוסר אנרגיה ומצב רוח ובגלל זה אני הולכת לחפש הרבה אוכל במקרר אני גם די שמנה לא מצליחה לעשות דיאטה וזה הכל נובע ואני יודעת את זה מתוך המצב רוח הירוד שאני עוברת אני גם חושבת שאני אוכלת לא נכון ואני מאוד אשמח עם תוכלי לתת לי עצה או לכוון אותי מה לעשות? מה לעשות עם אכילה רגשית עקב חוסר מצב רוח? אני מאוד אשמח עם תוכלי לעזור לי ואני אודה לך על זה.זה פעם ראשונה שאני בפורום ומקווה שזה הפורום הנכון לשאול אל החוסר מצב רוח.תודה מכל הלב אשמח למענה יום נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רינת, אכילה מוגזמת בגלל מצב רגשי היא תופעה מאד נפוצה. היא קיימת כיון שנוצר קשר אצל האדם בין מצב רגשי לבין אכילה שיוצרת הסחת דעת מהרגשות שקשה להכיל אותם וגם מנחמת.. בטיפול רגשי אפשר להבין את הקשר הזה ואת הסיבות שלו וניתן למצוא את הדרך לאלטרנטיבות התנהגותיות במצב של עומס רגשי. בנוסף, אם את מרגישה מצוקה רגשית כבר זמן לא מבוטל, כדאי שתפני לקבל עזרה רגשית מקצועית. סביר להניח שאם תטפלי בסיבות למצוקה, גם המצב עם האכילה ישתפר.

28/06/2016 | 00:13 | מאת: דינה

שלום,לאחרונה בתי ירדה ממשקל 69 למשקל 57 במטר 71 בדיאטה ממוצעת. היא לא רוצה להפסיק,וגם שהפסיקה היא כל הזמן מסתכלת על הגוף שלה ומראה לי מקומות שיענו שם צריך להרזות.. מה זה אומר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דינה. תראי, זה לא נדיר ולפעמים לאחר שאנשים עושים מה שנקרא "דיאטה " קיצונית, שמתפתחת הפרעה הקשורה לאכילה. במקרים מסוימים מתמכרים להרגשה ולתוצאות של ההרזיה הקיצונית ולא מפסיקים גם כאשר מגיעים למשקל הרצוי. בשביל לענות לך יותר לעומק אני צריכה לדעת יותר על מצבה של בתך ועל ההסטוריה שלה בהקשר לאכילה ולמשקל היתר ולתגובה שלה לעניין משקל הגוף לאורך השנים. אם את ממשיכה להבחין שבתך מגבילה את התזונה שלה באופן חמור וממשיכה לרדת במשקל למרות שאין לה עודף משקל, אני מציעה וחושבת שחשוב שתפנו לעזרה מקצועית הספציפית להפרעות אכילה. אם יש לך צורך לקבל הפנייה למישהו מתאים את יכולה לפנות אלי טלפונית לנייד: 052-4491234 ואשמח לסייע לך. בברכת כל טוב ובריאות,

27/06/2016 | 21:38 | מאת: אנונימי

שלום וברכה, יש לי שאלה קצת ארוכה אני בן 28 לפני מס' חודשים עברתי אבחון פסיכולוגי מקיף ולבסוף נרשמה לי אבחנה של סכיזואפקטיב יש לציין שמעולם לא היה לי דיכאון קליני או מאניה (רק סימפטומים של דיכאון ולעתים ציקלותימיה) , ואצל כל הרופאים שהייתי (והייתי אצל הרבה..), מעולם לא נרשמו לי סימנים פסיכוטיים .. הייתי לפני כשנתיים באשפוזי היחיד (מרצון) של שלושה שבועות ושם אבחנו לי הפרעת אישיות גבולית ותלותית כרגע אני מטופל במרפאה ציבורית (מעקב פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי שבועי) האבחנה של הסכיזואפקטיב נעשתה יחד עם הפסיכיאטר המטפל והפסיכולוגית, ויש לי הרגשה שהאבחנה הסכיזו אפקטיבית ניתנה לי גם בכדי שתעזור לי מול ביטוח לאומי (מפני שהם מסתכלים יותר על "מחלה" מאשר על הפרעת אישיות, והרופא שלי אמר לי גם שהוא רוצה לעזור לי, כי אני החלפתי המון מקומות עבודה בחיי.. ואין לי כ"כ יכולת להתפרנס ואני נכנס לחובות.. וגם חשוב לי התהליך השיקומי.. כמובן שהוא לא יגיד שהוא ישקר בשביל זה, אבל כוונותיו כלפיי טובות.. כך הוא אמר.. ואולי הוא החמיר קצת מאשר מה שזה באמת) תמיד האבחנה שלי עמדה על הפרעת אישיות גבולית, ורק לאחר האבחון הפסיכולוגי היא שונתה לסכיזואפקטיב באבחון יצא לי IQ 95 שמורכב מ-VIQ 106 ו-PIQ 81 החלק הביצועי "דפק" לי את התוצאה בגלל האפקט הדיכאוני לצערי שפגם ביכולתי לעבוד (עבודה די איטית) רשום ש"יש פוטנציאל טוב לאנליזה וסינתזה, אך כשצריך לבוא לידי ביטוי מעשי יותר יש קושי לממש אותו".. נראה שההאטה קשורה לאפקט הדיכאוני.. יכולת האבחנה בין עיקר לטפל נמצאה כנמוכה מהממוצע. בסגנון קבלת ההחלטות רשום שלא נכיר סגנון מובהק (חשיבתי או רגשי), דבר שיכול להביא להססנות ויכול להביא לקשיים בקבלת החלטות, בעיקר בסביבה מורכבת, כך שאני יכול להיות לעיתים בלתי צפוי לאחרים ולעצמי. עוד חלק חשוב שנרשם ומטריד אותי לגבי בוחן המציאות, רשום שם שיש בו פערים, ואל מול גירויים מובנים וברורים בהם אני לא מעורב רגשית, השיפוט ובוחן מציאות תקינים. ובמצבים ברורים פחות, עמומים או בעלי מטען רגשי, תתכן פגיעה בשיפוט. רשום שאני "יכול להיתפס כמוזר ובעל שיפוט לא תואם, ולעתים הסקת המסקנות יכולה להיות שרירותית עם נטייה להיתפס לפרטים שוליים ולפרש על פיהם את הסיטואציה באופן לא מספיק מדויק, ואז גם תתכן פגיעה בשיפוט.. ומבחינה בינאישית עולה הצפה רגשית וקושי להבין ולנהל את הסיטואציה באופן יעיל, ככלל מול מצבים רגשיים יכול להיות אימפולסיבי ולבטא רגש באופן עוצמתי, בלתי מווסת וסוער" הגנות עיקריות שאני משתמש בהן הן של ניתוק, הכחשה ונסיגה לעולם הפנימי.. הגנות ששומרות עליי מ"הצפת יתר" או "מפירוק" – כך רשום יש לציין גם שמשהייתי ילד היו לי קשיי התנהגות ושוחררתי מהצבא על הפרעת הסתגלות בילדותי עברתי דברים מאוד מורכבים (אימא שלי הייתה מכורה לסמים והתאבדה לפני מס' שנים, ועם אבא לא היה כל קשר, הורים שהתגרשו כשהייתי קטן) כרגע מנהל זוגיות בת שלוש שנים פלוס, וגם בקשר עם חברים (מעגל חברים די בסדר, משתדל ושומר על קשרים..) אני יודע שעליי להתמקד כמובן בחיובי ובתהליך השיקומי ושאבחנות הן לא דבר מוחלט, אך זה נורא מציק לי שהדביקו לי תווית של "חולה", גם אם זה במטרה לעזור לי והכוונה טובה.. מעולם גם לא היה לי ניסיון אובדני ממשי (אבל דיברתי על זה הרבה והראיתי סימנים בשביל "לאותת למצוקה" מהמשפחה) רציתי לשאול האם הפגיעה בבוחן המציאות כמו שרשום למעלה יכולה להיות גם אצל אנשים עם הפרעת אישיות (גבולית או תלותית)? והאם בוחן מציאות יכול להשתפר? או שהוא כרוני? יכול להיות שהיה פה איזה שהוא סוג של "מדרון חלקלק" באבחנה (גם אם הכוונה הייתה טובה)? כי אני לוקח את זה נורא ללב, וזה מקשה עליי מלהתקדם.. הרי מעולם לא הייתה לי אפיזודה פסיכוטית או הפרעה קלינית.. רק סימפטומים של דיכאון ו"חלק אפקטיבי בולט", אני יכול לדוגמא להרגיש טוב כמה דקות.. ואז פתאום להרגיש רע וכאוב ולכתוב המון ולשמוע מוזיקה ולקחת את הכאב למקומות רחוקים עד כדי מחשבות על מוות לעתים (למרות ששוב לא מימשתי אותן מעולם).. גם במשפחה לא הייתה כלל מחלת נפש (אמי הייתה מכורה לסמים כנראה גם מסוג של הפרעת אישיות שהייתה, אך לא ידוע על מחלה נפשית כרונית) אשמח לעזרה תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אנונימי, קראתי בעיון רב כל מה שכתבת אבל לצערי שאלת בפורום הלא נכון. הפורום כאן עוסק בהפרעות אכילה. ממש מתנצלת. מאחלת לך רק בריאות וכל טוב.

16/04/2016 | 12:12 | מאת: שיר

אני בת 25, כשהייתי בת 16 התחילו לי הפרעות אכילה- הייתי אנורקסית , לא אכלתי, ירדתי איזה 5 קילו (זה מה שהייתי צריכה) ושמרתי על זה קרוב לחצי שנה.. אז שאיבדתי את הגבולות.. התחלתי לאכול מלא ועליתי משמעותית במשקל מה שהוביל לדיכאון ,טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי וכדורים נגד דיכאון במשך שנה. לאט לאט השתחררתי מזה פחות או יותר.. האמת שזה לא מדויק כי ההפרעה תמיד קיימת בראש, ובשנים האחרונות המשקל שלי נע בין 49 ל53 ,אני יכולה לעלות 2 קילו ולרדת. כיום אני שוקלת 52 בערך (גובה 1.56) ואני מרגישה שאני אוכלת מתוך אכילה רגשית, שוב זה תמיד היה קיים -אבל בזמן האחרון זה קורה יותר, בשלושה ימים האחרונים אכלתי המון, בלי הכרה. אני אוכלת ואפילו לא רעבה. זה פשוט מתסכל.. הכל נובע מהרצון לרדת 2-3 ק"ג, אבל הבעיה שכשאני מתחילה דיאטה אני נשברת וכשאני נשברת אני לא מצליחה לחזור לתלם כ"כ מהר.. בקיצור זה מעגל שחוזר על עצמו והוא לא מפסיק.. החלטתי שאני מכירה בבעיה שלי ומתחילה לטפל בזה.. אז מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שיר. לאכילה רגשית יש מן הסתם סיבות רגשיות. אם אף פעם לא עברת טיפול רגשי כדי להבין את הסיבות הללו ואז לדעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות הקשורות לאכילה, אולי זה הזמן לעשות זאת. יש כל מיני אפשרויות לטיפול רגשי בבעיות כגון אלה. אם את רוצה צרי עמי קשר בפרטי ואוכל להפנות אותך בהתאם לנסיבות שלך. 052-4491234. כל טוב ובהצלחה.

01/04/2016 | 15:13 | מאת: דורי

אני כבר שנים עם פחד לאכול מפחדת להחנק ולא לנשום זו טראומה מהעבר שקרה לי כמה פעמים פתחתי לזה טראומה ממש עד כדי כך שכבר 3 שנים אוכלת עם פחדים וגם זה אוכל רך אני הרבה לועסת ובסוף יורקת רזה המוןןןן אני רוצה לשוב לחיותתתתת אני בדיכאון חזק...היתי רוצה לדעת שיש אופטימיות וכדור כן יעזור השאלה איזה? מעולם לא לקחתי פחדתי שישפיע לא טוב.....זועקת לעזרה

שלום לך דורי, ברור שאת זקוקה לעזרה מקצועית. האם תוכלי להתקשר אלי לנייד ואפנה אותך לאיש מקצוע מתאים? 052-4491234

21/03/2016 | 22:02 | מאת: הילה

שלום רב אני בת 30 כל חיי הייתי שמנה אכילה ריגשית (בילדות עברתי התעללות מינית) בגיל 24 עשיתי דיאטה כסאח וירדתי 40 קילו מהר מאוד חליתי בבולימיה נורבוזה והייתי מטופלת שנה בהפרעות אכילה SBT וכדורים הטיפול לא צלח ונשלחתי לאישפוז שאליו לא התייצבתי עם הזמן נכנסתי להריון ילדתי את בני הבכור וכאילו המחלה נעלמה אחרי הלידה נכנסתי לדכאון עמוק העלתי 50 קילו בחזרה ואני ממשיכה לעלות עוד ועוד אני כל היום אוכלת אכילה ריגשית אין לי זמן לפנות לטיפול אני עם הילד בבית כל היום ולא עובד(ילד עם צרכים מיוחדים)... הרופא משפחה המליץ לי על ציפרלקס האם יש תרופה שתתאים לי כרגע יותר ?? שתעצור קצת את האכילה הריגשית? אציין שוב שאין באפשרותי לפנות לטיפול קוגנטיבי וכו תודה

לקריאה נוספת והעמקה

הילה שלום, אם אין ברצונך לפנות לטיפול פסיכותרפי, את צריכה לדעתי לפנות לפסיכיאטר שמבין בהפרעות אכילה ולקבל ממנו עצות וסיוע, אולי תרופתי.

11/03/2016 | 15:52 | מאת: שיר

מגיעה ממסגרת דיור מוגן די עצמאית, אך הוציאו אותי ממנה כי אני לא אוכלת. מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית. הצוות בדיור המוגן אמר שאני צריכה מסגרת יותר כוללנית, וטיפול יותר אינטנסיבי, כי אני מזעיקה אותם למקרי חירום כל הזמן. מחפשת מסגרת/טיפול אינטנסיבי ושיש זמינות של הצוות בשעות לא שגרתיות, אך לא הוסטל או אשפוז על סוגיו. אני פשוט לומדת ולא רוצה להפסיק. יש חיה כזו? והאם מישהו שמע על בית צידה לדרך שברמת ישי? איך המקום? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שיר, אני יכולה להתייחס רק למשפט שכתבת בתחילת ההודעה שלך לגבי העובדה שאת לא אוכלת. האם את מקבלת טיפול כלשהוא בנושא האכילה? האם את זקוקה להדרכה להיכן לפנות? את יכולה ליצור אתי קשר בפרטי ואדריך אותך .052-4491234

11/01/2016 | 22:05 | מאת: מיטל

יומן אכילה: 6/1 - יום רביעי סלט ירקות 100 גרם טחינה רוטב שמן זית ולימון משקה דנכול רוטב אלף האיים 7/1 - יום חמישי סלט ירקות 100 גרם טחינה ברוקולי משקה דנכול רוטב אלף האיים 8/1 - יום שישי 4 פריכיות כוסמת 15 עגבניות שרי חתיכת עוגת שוקולד חתיכת לחם 100 גרם חלבה וניל אלפחורס עוגיית תמרים עוגיית אגוזים 2 עוגיות פלורנטין שוקולד רוגלעך עוגיית חלבה פרוסת עוגת שמרים שוקולד פרוסת עוגת שטרודל תפוחים פרוסת רולדת תמרים פרוסת רולדת גבינה 200 גרם אורז צהוב עם שמיר תפוחי אדמה שניצל קובה פרגיות יום שבת 2 פיתות חומוס לחמניית חלה ביצה קשה סלט ירקות סלט כרוב אדום במיונז מטבוחה בייגלה 2 פריכיות כוסמת יום ראשון הכי גרוע בגלל העצבים של יום שישי שזללתי קמתי בבוקר יום ראשון עם תאבון חזק!!! סלט ירקות רוטב אלף האיים חומוס סלט כרוב אדום במיונז 2 פיתות לחמנייה פריכיות ריזוטו 100 גרם 100 גרם שוקולד פקאן ושוקולד שקד 150 גרם רצועות הדר בשוקולד לחמניית דגנים גדולה עוגות במשקל 200 גרם עוגיות במשקל ואחר כך הרגשתי כל כך רע שבא לי להקיא ולא הקאתי!!! צרבת והרגשה רעה!!! צרבת חזקה ביותר הייתה לי!!! והיום בבוקר שתיתי כוס סחלב חם כוס חלב בטעם וניל כוס משקה שקדים פלפל אדום עגבנייה מלפפון 10 פריכיות דגנים וקופסא שלמה של קוטג' 1 אחוז וגבינת סימפוניה ועכשיו עליתי על המשקל וראיתי שעליתי מיום חמישי 3 קילו אני כל כך רציתי לרדת במשקל השבוע ביום רביעי חמישי עשיתי דיאטה והתחייבתי לאכול בריא ולא לגעת בבצקים ובשוקולדים ובמתוקים ולא עמדתי ביעד שהצבתי לי. נכשלתי אני כישלון!!!!!!! אני אפס אני לא יודעת מה לאכול מחר רק מפחיד אותי לחשוב על האוכל אני פוחדת מאוד זה שולט בי זה לא בשליטתי הבורקסים האלה!!! איך אני ארד ככה במשקל??? אני נראית כמו חבית שמנה הלוואי שהייתי יכולה להקיא את כל האוכל אחרי שאני אוכלת אבל הבעייה שאני לא מקיאה בכלל איזה כיף למי שמקיאה את האוכל ככה היא לא משמינה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מיטל. קראתי כל מה שכתבת ובהחלט אני ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית. ספרי לי קצת האם פנית פעם לייעוץ או טיפול בענין? אני יכולה לעזור לך למצוא את העזרה שמתאימה לך. את מוזמנת גם להתקשר אלי לנייד אם יותר נוח לך לדבר טלפונית, 052-4491234.

היי חברים! בתור משתתף באו איי ישראל, החלטתי לכתוב בלוג שבו אני עובד את הצעדים. כרגע אני בצעד 4 של אכני יתר אנונימיים. הבלוג משתף את התהליך שאני עובר. מוזמנים לקרוא בכתובת הזו: http://myoaplate.blogspot.co.il/

08/12/2015 | 14:48 | מאת: נדב פלדמן

אני לא רעב ביכלל , שמח ומאושר מצב בריאותי תקיןמתאממן פעמיים שבוע לא אוכל פחמימות וסוכרים . אין לי חשק לכלום אני יכול לחיות רק ממים ,זה תקין ? למי פונים ? אולי זה בסדר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נדב, כדי שאוכל לענות לך ברצינות אני צריכה לדעת קצת יותר עליך ועל מה שקורה לך עם אכילה לאורך השנים ובתקופה האחרונה..האם יש שינוי רק לאחרונה? האם סבלת מבעיה דומה בעבר? אשמח אם תספר יותר ואתייחס. אתה יכול גם ליצור אתי קשר בפרטי ולשאול שאלות.052-4491234.

נדב, מצב כזה לא יכול להיות תקין אם הוא נמשך מעבר ליום או יומיים ובוודאי שלא אם זו לא הפעם הראשונה שאתה חווה מצב כזה. תיפנה לעזרה מקצועית בענין.

11/12/2015 | 23:09 | מאת: נדב פחדמן

אני לא אוכל פסיכולוגית ? יש לי אנרגיה רבה אני רץ והולך לפחות 6 קילומטר ביום ושותה 2 בקבוקי מי עדן שלמים .

23/12/2015 | 17:17 | מאת: שחף אלדר

היי, נכון שזה נשמע כאילו אין מצב שזה בריא אבל כבר יש מחקרים ועדויות שאהבה ושמחה מזינים אותנו יש גם דבר שנקרא חניכה פראנית זה ניקוי רעלים שעוברים ולומדים לחיות בלי אוכל אני אישית לא ניסיתי אבל זה נושא מעניין וישנם אנשים שחיים בלי לאכול, זו עובדה!!! מוזמן להתקשר אליי לדבר בנושא למרות שאני לא באמת מתמקצע בזה 0523688666 שחף

*** קבוצת CBT לטיפול בבולימיה נרבוזה או התקפי אכילה ללא עלות במרפאת הנוטרים ברעננה *** ביחידה לטיפול ומחקר בהפרעות אכילה במרפאת "הנוטרים" ברעננה, מקבוצת שרותי בריאות כללית, מתקיימות קבוצות CBT הכוללות 24 מפגשים אחת לשבוע. הטיפול הנו מובנה, קצר מועד וממוקד ובמסגרתו משולבים כלים לשינוי התנהגותי ומחשבתי לטיפול בהתקפי האכילה ולמניעתם. ההשתתפות בתכנית הטיפול היא לנשים מעל גיל 18 ואינה כרוכה בתשלום, בכפוף לטופס 17 (בהתאם לרפורמה בבריאות הנפש). הטיפול מהווה חלק מתוכנית מחקר ולכן, עלמנת להעריך את ההישגים במהלך הטיפול, המשתתפות יתבקשו למלא שאלונים אנונימיים תוך הקפדה על סודיות רפואית וחיסיון המידע . הקבלה לקבוצה תעשה לאחר הערכת מידת ההתאמה לתוכנית על ידי הצוות ובהתאם להחלטתך והסכמתך. אי השתתפות בתוכנית, מכל סיבה שהיא, לא תפגע בהמשך הטיפול בפנייתך על פי קריטריוני הקבלה של המרפאה. לפרטים והרשמה: ד"ר עינת צוברי etzubery@clalit.org.il או רינת גרונדמן rinat.grundman@gmail.com ניתן גם ליצור קשר עם מרפאת "הנוטרים" בטלפון: 09-7712249.

10/10/2015 | 01:25 | מאת: אנונימי

לא מצליח להירדם.. הפסקתי את האיטומין (10 מ"ג) לפני יומיים בגלל שהוא ממש "שובר" אותי בבוקר ומקשה עליי להתעורר והופך אותי ל"איטי" ו"כבד".. אז קבלתי במקום פרוטיאזין 25 מ"ג אך הוא לא משפיע עליי.. מנסה להיות במיטה אך כול הגוף שלי חם ובסטרס והמחשבות לא מפסיקות להציף אותי, הראש עובד ב"פול פאוואר" .. לא ישנתי כבר שני לילות.. איך אפשר להחזיק ככה עבודה קבועה ? להתעורר כול יום בבוקר? אי אפשר אם לא ישנים כול הגוף שלי כואב מעייפות איך אפשר לתפקד ככה? המתח הורג אותי והמחשבות על כך שאני לא אצליח לישון לעולם בלי תרופות.. אני יודע שאני מכניס את עצמי לזה אבל אין לי שליטה על זה.. ואני לא עושה את זה בכוונה, הרי איזה אינטרס יש לי? מי לא רוצה לתפקד בצורה נורמאלית ולחיות חיים נורמאליים..? כמה אפשר לסחוב ככה? המשפחה אומרת שאני מכניס את עצמי לזה ושאני נתלה בתרופות, אך אין לי מה לעשות אני לא מוצא שום פיתרון שיוריד את הסטרס שלי ואת מהירות המחשבות המציפות אותי..זה שאני לא ישן כבר יומיים גורם לי לכתוב הרבה ולהיות "מוצף".. לפחות אני יכול "לשפוך" קצת החוצה את כול ה"חרא".. איך אפשר לצאת מהמעגל השחור הזה, מהגיהנום הנצחי של המחשבות וחוסר השינה?

שלום לך אנונימי, קראתי בעיון כל מה שכתבת. לצערי הנושאים שאתה מעלה אינם מתאימים לפורום הזה. האם אתה יכול להפנות את השאלות למטפל שלך או לפורום אחר? מאחלת לך כל טוב ושוב ,אני מצטערת שאיני יכולה לסייע.

24/09/2015 | 12:38 | מאת: אני

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! נשמע שאתה בפרשת דרכים שנובעת מהאחריות הרבה שאתה לוקח על מצבך ועל כך כל הכבוד. בעיני, דבר נכון לעשות הוא לקיים שיחה עם הפסיכולוגית שלך על יתרונות וחסרונות הטיפול שלכם עבורך ולקיים חשיבה משותפת אולי גם עם הפסיכיאטר שמכיר אותך, על מנת לחדד מה סוג הטיפול שהכי יועיל לך כעת. יש לזכור כי הרפורמה בבריאות הנפש נכנסה לתוקף וזה אומר שתוכל לקבל טיפול גם ללא תשלום כלל בקופת החולים. בנוגע לשיקום- רצוי שמי שמכיר אותך יעריך איתך האם אתה בשל, אבל על פניו ידוע לי שתהליך שיקום הנו מאד מתחשב והדרגתי כך שיהיה לך את הזמן להתחזק תוך כדי התהליך, מה גם שכתיבתך מעידה על תבונה ואחריות אשר יסייעו לך בתהליך השיקום. מאחלת לך בהצלחה, ואנא עדכן אותנו בהמשך! גילי

16/09/2015 | 21:32 | מאת: שרון

שלום, אני סובלת מבולימיה. זוללת ומקיאה בערך 5 פעמים בשבוע. לאחרונה התחלתי להרגיש סחרחורת וקוצר נשימה וגם דפיקות לב מואצות. האם זה קשור לבולימיה? המשקל שלי תקין ואני אפילו נחשבת לקצת שמנמנה. שרון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וסליחה על המענה המאוחר. נשמע שאת סובלת מסימפטום מאד מאד קשה המכביד על חייך. מבחינה רפואית בהחלט יש אפשרות שהתחושות הן תוצאה של נזקים שנגרמו לגוף בשל ההקאות. אני מציעה לך לפנות בהקדם האפשרי לרופא משפחה על מנת לשלול אפשרות שאת נמצאת בסכנה. בתהליך ההקאה הגוף מאבד נוזלים רבים וכן אלקטרוליטים חיוניים וחוסר בהם יכול להוביל לבעיות קשות ואף למוות, וזאת ללא קשר למשקל הגוף. בנוסף אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול ממוקד בנושא הבולימיה על מנת לשחרר מחייך את הקושי הזה ולהכניס אליהם הרבה דבים טובים אחרים. להשתמע, גילי

08/09/2015 | 21:33 | מאת: תמר

אנחנו אובדי עצות. אחייניתו של בן הזוג שלי בת 12, וחייבת עזרה אבל לא מוכנה לשמוע על כך. ניסו לקחת אותה לטיפול והיא טוענת מול המטפלים שאמא שלה משקרת להם כי היא לא אוהבת אותה. היא גונבת אוכל מהבית ואוכלת ממנו בכל צורה - קפוא, מוכן, קר או חם. וממשיכה לשקר. בכל פעם שמנסים לדבר איתה היא צועקת שמתייחסים אליה כאל משוגעת ורוצים לאשפז אותה. היא לא מוכנה ללכת לטיפול אבל חייבת לקבל אחד. מה עושים במקרה כזה?

שלום לך תמר, מבינה את המצוקה הגדולה שאתם מרגישים, אך לצערי אי אפשר לטפל טיפול נפשי או רגשי באף אחד,ללא הסכמתו, אלא אם כן אותו אדם סובל מפסיכוזה או מזיק לעצמו או לסביבתו . כמובן שבילדים קטנים מאד אפשר לטפל בכל מקרה אולם פה מדובר בנערה צעירה שמתנגדת לטיפול. אני סבורה שכדאי במקרה כזה לפגוש את ההורים ולנסות להבין דרכם מה קורה לנערה ומה קורה במשפחה כתוצאה מכך ולנסות ולעזור להם כמה שניתן בינתיים גם בלעדי הנערה עצמה. אפשר לעזור הרבה מאד גם במצב כזה. כמובן שרצוי לקבוע טיפול או הדרכה אצל איש מקצוע שמומחה בטיפול בבעיות הקשורות לאכילה. מאחלת לכם הקלה..

10/08/2015 | 00:25 | מאת: shoshana

האם אתם מטפלים בזה

מצטערת, אבל לא.

שלום, רציתי לשאול האם קטין (גיל 17) המתאשפז במחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר יכל להשתחרר מהמחלקה אם אינו מעוניין בזאת? ובמידה שלא, האם יכל ההורה לחתום על השחרור שלו? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

לאלי שלום, כאשר מדובר בקטינים, יש אפשרות לצאת מאשפוז אם לא מסכימים לו, וזאת בתנאי שההורים או גורם אחר לא חושב שהמצב מצדיק אשפוז כפוי, שיכול להעשות על ידי פנייה לפקיד סעד לחוק נוער אשר פונה לבית המשפט ומוציא צו לאשפוז כפוי לאחר שהוא מוכיח שהתנאים מתאימים ומצדיקים זאת.

15/07/2015 | 17:11 | מאת: ליאנה

שלום, לא מצאתי שום מקום אחר לפתוח את ליבי בו, ואני מרגישה שאם לא אעשה זאת אני אתמוטט... אני עומדת חודשיים לפני חתונתי. אני כ"כ נרגשת, אבל גם מאוד מאוד מפחדת. במקום לחשוב מחשבות נעימות על האירוע שיתקיים בחו"ל, אני רק חושבת על כמה רע לי עם הגוף השמן שלי. עד לפני שנה וחצי שקלתי כמעט 80 ק"ג (על 1.64 מ' שלי). עשיתי דיאטה לא מאוד נוקשה של 1200 קלוריות ביום וירדתי 13 ק"ג בשנה והייתי מאושרת מההישג. חזרתי ללימודי רפואה באוקטובר שעבר, ומאז המשקל רק הולך ועולה ואני מרגישה חסרת שליטה. עוד הצלחתי להכיל את המחשבות הטורדניות עד ללפני חודשיים, אבל מאז החתונה הולכת ומתקרבת והמחשבות לא נותנות לי מנוחה. אני מתחילה כל בוקר מחדש עם החלטת "מהיום חוזרים לדיאטה", ונשברת מקסימום לאחר 3 ימים. אני נשברת מרעב, אבל בעיקר מקשיים רגשיים. אני מרגישה כמו כישלון, כל דבר שאני מכניסה לפה אני חושבת 10 פעמים לפני, ובימים אחרים אני לא מפסיקה לאכול. אני מרגישה כ"כ לא טוב עם עצמי, שאני דוחה את נושא קניית השמלה שוב ושוב מחשש שלא אמצא שמלה שהולמת את מידותיי התופחות. הגעתי למשקל של 71 ק"ג שוב, ואני רק רוצה לצאת מהלופ הזה של השנאה העצמית ולחזור לאכול בריא ובמידה. יש לכן עצה בשבילי? כתובת לפתרון, לפחות חלקי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליאנה, קראתי בעיון כל מה שכתבת ואני רוצה לומר לך שהתשובות שאת מחפשת נמצאות בשורות אלה. כל כך בולטת במה שכתבת המתח שאת שרוייה בו בתקופה האחרונה- הלימודים התובעניים, המתח סביב השינוי המשמעותי שיחול בחייך לאחר החתונה... האם יכול להיות שיש לך גם חששות או ספקות בשל ההחלטה להתחתן? כל אלה יוצרים קושי רגשי שבהחלט תורם להתפתותן של בעיות הקשורות לאכילה, במיוחד אם קיימת מועדות לכך. אני ממש מציעה לך לקבל עזרה מקצועית בתקופה הזו ולא לחכות, כיון שככל שמועד החתונה יתקרב את עלולה להרגיש קשה יותר ויותר וחבל שתתחילי כך את נישואיך . בטיפול רגשי שמתמקד בסיבות הפסיכולוגיות לקשיים שלך הקשורים לאכילה, תוכלי להבין וללמוד מה יוצר את הקשיים וכיצד את יכולה למגר אותם ולשפר משמעותית את איכות חייך. מאחלת לך כל טוב וחיים זוגיים מאושרים עם בחיר לבך,

17/06/2015 | 16:04 | מאת: מיכל

הי...אני בת 42 כל השנים נאבקתי בדיאטות על מנת לרדת במשקל, עליתי וירדתי, מעולם לא נשארתי במשקל שהורדתי תמיד העלתי מייד הכל. לאחר טיפול אצל פסיכולוגית קלינית בכלל בנושא אחר לגמריי התחלתי להבין שיש קשר רגשי גם לאכילה.(אוכלת כשרע) הייתי פעם אצל דיאטנית ואני לא אוהבת מסגרות בכלל רק כשאני קובעת איך ומה לאכול. בשנה האחרונה הורדתי כ25% ממשקל גופי משהו כמו 20 קילו.ללא תמיכה בשומרי משקל או עזרה כל שהיא, יש לציין שהורדתי עם אכילה נכונה ולא דרסטי, אני פוחדת לעלות שוב אבל רוצה עוד לרדת למרות שהגעתי למשקל תקין אבל הכי גבוה בתקין ורוצה עוד לרדת...אבל לא בטוחה כבר כלומר רוצה לשמר על הקיים אך אני יודעת רק להוריד ולא לשמר :( וחוץ מזה מרגישה עדיין שמנה...הפסקתי לרדת בחודשיים אחרונים למרות שהמשכתי בדיאטה רגיל, אני רוצה לרדת עוד, מרגישה שמנה, אני לא אנורקסית לא הייתי ולא אהיה אבל נמאס לי מדיאטות יויו אבל אני רוצה להיות רזה :( עדיין מרגישה שלעולם לא אוכל להרזות ממש...ספורט ואוכל דיאטתי כל החיים זה מייאש אותי...וכך אני נשארת באותו משקל אולי אבל זה מדכא, האם כל חיי אצטרך דיאטה כזו? השבוע התחלתי להוריד פחמימות לגמרי מהתפריט כדי לרדת עוד... האם זה יפגע במשהו? ולא רוצה להיות אנורקסית או להקיא וכו'..רק לרדת ולהראות נורמלי...מרגישה שמנה, האם לחזור לטיפול פסיכולוגי ולדון שוב בסוג האכילה או שמתאים טיפול אחר?מרגישה קצת אבודה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מיכל, על פי כל מה שכתבת, אני מקבלת את הרושם שמזה זמן רב את מתמודדת עם הסוגיה הזו של המשקל שלך והמראה החיצוני. את גם מתארת שאפילו במקרה שאין לך עודף משקל את מרגישה שמנה, וזה על פי דברייך, כך שבהחלט אני ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר את הסיבות לכך. אם תרצי שאעזור לך לבחור או להחליט מה מתאים לך, את מוזמנת להתקשר אלי לנייד 052-4491234. בברכת כל טוב, רינה בלום

08/06/2015 | 01:46 | מאת: אלה

ביתי בת ה-25 נמצאת במערכת יחסים שאנו לא מקבלים, היא רזתה ומאז טוענת שהיא מקיאה. האם זה הגיוני שהיא הולכת ומספרת לכולם שהיא מקיאה? או שמה זו הדרך שלה לנווט אותנו לרצונותיה? בנוסף היא מספרת המון שקרים לחבריה האם זה קשור?

שלום לך אלה, אני כמובן לא יכולה לענות לך על שאלותיך מבלי להכיר את בתך, אולם אני מציעה לך לקחת מאד ברצינות את הסיפור שלה לגבי ההקאות ולעזור לה לפנות ולקבל טיפול.

30/05/2015 | 23:16 | מאת: נעה

שלום בת 34 שנלחמת במחלה 10 שנים הייתי בעבר עם אנורקסיה ניסיתי מלא סוגי טיפול כגון גרינברג פסיכולוגים למיניהם דיאטניות כולל מרכז שחף שלא השפיעו. נעה בין תקופות "מעולות של רזוןלבין תקופות של דכאון ובולמוסים המחלה חזרה ואני היום נעה בין צומות לבולמוסים וללא כל שליטה על חיי מחפשת מסגרת מתאימה על השגחה של 24 שעות למבוגרים הסובלים מהפרעות אכילה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נעה. את מתכוונת למסגרת אישפוזית מלאה?

31/05/2015 | 21:28 | מאת: נעה

אשפוז יומי למבוגרים

27/05/2015 | 22:11 | מאת: דניאלה

שלום, שמי דניאלה. במשך תקופה של שנתיים שבהן עשיתי דיאטה קפדנית ונוקשה מאוד. ירדתי במשקל, הגעתי לרזון לא מחמיא בלשון המעטה. כיום לאחר הירידה אני שוקלת 49 קילו וגובהי-1.76 מטר. מה שמאוד מטריד אותי הוא שלאחר שנתיים של דיאטה נוקשה כפי שציינתי וירידה של 12 קג התחלתי לאכול המון המון שטויות. מן הרגשה של כניעה כזו, שכבר אין כוח להילחם במאכלים האסורים ולהתענות. כיום, אני מנסה לעלות במשקל אך מוצאת עצמי עולה רק ממאכלים לא בריאים (חטיפים, שוקולדים, קורנפלקסים וכו..) עם סוג של תחושה שאני עושה בכוונה לעצמי, פיצוי על העינוי הממושך ללא כל הדברים האלה. אני אוכלת המון ופעמים רבות בהגזמה ואחר כך כועסת על עצמי מאוד! השאיפה הגדולה שלי כעת היא להמשיך בהרגלי האכילה הבריאים שסיגלתי לעצמי במהלך הדיאטה אך במקביל לדעת להנות גם מהמאכלים המתוקים והטובים מדי פעם. אבל הכל במידה הנכונה ועד תחושת שובע ולא להתפוצץ. כיצד אני יכולה לווסת את זה? נורא קשה לי עם כל הדברים האסורים כביכול, אני מוצאת את עצמי לא עומדת בפיתוי כי כל כך הרבה זמן התעניתי ולא נגעתי בהם. אני רוצה להמשיך עם אורח החיים הבריא ולא להתעסק כל היום באוכל. הכל מלא ברגש סביב הנושא הזה. בבקשה אשמח לעצתכם/עזרתכם. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך דניאלה, ברצוני לומר לך שני דברים שאולי אינך יודעת. ראשית, עצם העובדה שביצעת תהליך כזה קיצוני של ירידה במשקל שהביא אותך למצב של תת משקל כפי שתארת, כבר כשלעצמו מעיד על הפרעה מסוימת בכל הקשור לאכילה ואולי אף לתפיסת הגוף. שנית, כאשר עושים וגורמים לגוף טראומה שכזו, הרבה פעמים מתפתחת הפרעת אכילה שנגרמת בכלל שהמערכות בגוף משתבשות, הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות, וזה מה שאת חווה עכשיו. אני ממליצה לך לפנות לעזרה פסיכולוגית שתברר את הסיבות שהביאו אותך למצב הזה ולפתרונן.

07/05/2015 | 11:27 | מאת: אור

מהיום שהתגייסתי לפני 5 חודש לא אוכל אין לי תאבון וזה התחיל בזה שאני לא אוכל בבסיס ועכשיו גם בבית וזה מגיע למצבים של ימים בלי אוכל . ואני גם תת משקל חמור והרופא ביחידה לא עושה עם זה כלום אמרתי לו שאני לא יוכל לישון בבסיס כי גם ככה אני לא אוכל כלום ואני מפחד שיקרה לי משהו אבל לא מעניין אותו ואז הוא אמר לי ללכת לתזונאית ולעשות שקילה שבועית אצלו והמלצה לקבן אבל איך אני יוכל לישון בבסיס שאני יודע שאני לא יאכל שם כלום פשוט אין לי תאבון בכלל ... אני ישמח עם תוכלו לייעץ לי מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אור, כיון שאתה חייל, ואומר שחשוב לך לשנות את תנאי השירות הצבאי שלך, אתה צריך לדעתי לבקש הפנייה דחופה לקב"ן. לבקשה כזו חייבים במערכת הצבאית להתייחס באופן רציני ומהיר. כדאי שתנסה בשיחות להבין מה הסיבה או הסיבות הרגשיות שגורמות לך להפסיק לאכול מאז הגיוס ובכלל את הגורמים לבעיות שיש לך מאז ומתמיד עם האכילה והמשקל.

05/05/2015 | 13:58 | מאת: רונית

שלום, אני אמא לילד מקסים וחכם בן 4, אני ואביו התגרשנו לפני שנתיים. תמיד הבן שלנו היה בעודף משקל ולפני כשנה רופא המשפחה שלח אותנו להתייעצות אצל דיאטנית, שהתחלנו אצלה תהליך והפסקנו באמצע (משקלו בגיל 3 תאם למשקלו של ילד בן 6, פי 2 מגילו בעצם). שמנו לב שהילד שלנו אוכל בלי סוף למרות שהוא אוכל יותר ממה שאדם בוגר אוכל ונראה לנו שלא מדובר ברעב פיזיולוגי אלא יותר רגשי ואז מתחיל מאבק על אוכל - אנחנו מנסים לעצור אותו והוא ממש יכול להיכנס להתקף זעם אם לא נותנים לו את התוספת של האוכל שהוא רוצה. עשינו לו בדיקות דם והן יצאו תקינות כך שלא מדובר במשהו פיזיולוגי. הייתי רוצה לשמוע מה דעתכן בנושא, האם בגיל כזה יכולה להופיע אכילה רגשית ? אני חוששת שאני גורמת לילד נזק מכך שאנחנו כל הזמן עסוקים איתו באוכל ומגבילים אותו. אשמח לדעתכן

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רונית. יש לי כמה דברים לומר לך שלדעתי את צריכה לנסות ולקיים עוד היום: 1. אם לילדך היתה תמיד בעיית משקל, אז בהחלט צריך לדעת טוב יותר איך להרכיב את התזונה שלו, ולא להפסיק את הביקורים אצל דיאטנית. אם אין לו בעיה פיזיולוגית, יכול להיות שהתזונה שלו צריכה להשתנות מבחינת מהות המזונות. 2. צריך לעשות ברור לגבי המצב הרגשי שלו, באופן כללי ובמיוחד לאור הגירושין שלכם. האם עשיתם משהו בענין הזה? האם היה לכם ליווי רגשי לתהליך הזה? בגיל הזה צריך לפנות למטפלים מומחים לגיל הרך בלבד! 3. החל מהרגע הזה, להפסיק להאבק אתו על המזון ולא למנוע ממנו בכוח שום דבר. אפילו לא לדבר אתו על כך שהוא צריך לאכול פחות או להימנע מאכילה כלשהיא, כיון שכל דבר כזה רק יחמיר את הבעייה. צריך כן לשנות את איכות התזונה שלו ואת ההרכב שלה, בשום אופן לא לדבר על השמנה או דיאטה. את מוזמנת להתקשר אלי לטלפון 052-4491234, ואוכל להמשיך לייעץ לך. מאחלת לך הצלחה וכל טוב.

14/04/2015 | 10:04 | מאת: חיה

אני כבת 31 לפני 3 חודשים עברתי ניתוח שרוול,והתחלתי בירידה במשקל, אך משום מה לא מרוצה מהירידה, ולא אוהבת את עצמי...למרות שירדתי בכמויות אני מרגישה שאני אוכלת מדי פעם בגלל לחץ, כעס,ואכזבה מעצמי...איך אני יכולה ללמד את עצמי לאכול לפי השעות מה שלא הולך לי טוב, ואני רואה את עצמי משמינה בחזרה מה שאני בכלל לא רוצה... אשמח לקבל את עצתך....

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך חיה, הדבר החשוב ביותר שאדם צריך לדעת לפני ניתוח שרוול הוא שהניתוח אינו פותר את הבעיות והסיבות הרגשיות להפרעת האכילה או לאכילה הרגשית. זו הסיבה שמבקשים מאנשים לפני ניתוח לעבור הכנה נפשית אצל מטפל רגשי לפני הניתוח ואף מכתב ממטפל כזה לפני שמאשרים ניתוח. את צודקת שאם לא מטפלים במקביל בסיבות הרגשיות לאכילה, יכולים להגיע למצב ששוב עולים במשקל. ספרי אם תרצי מה עברת בהקשר של טיפול ואוכל אולי להמליץ לך על המשך הדרך.תוכלי גם ליצור אתי קשר באופן אישי ואוכל לעזור לך למצוא טיפול שיתאים לך.

08/04/2015 | 10:17 | מאת: אורן

אני מטופלת. הפסיכולוג שלי בחופשה.. ובכל מקרה הוא לא עוזר לי. אני אצלו כבר שנה וחצי וחוץ מזה שאני אוהבת אותו ושהוא אכפתי אמפתי סבלני ומבין,נשארתי אנורקסית עם מחשבות מטופשות וחסרות שחר. ממשיכה להוריד במשקל וכשעולה מיד פועלת לטובת ירידה משמעותית..

לקריאה נוספת והעמקה

אורן שוב שלום, אני באמת לא יכולה לדעת דרך הפורום מה הסיבה שאת לא מרגישה שיפור, אבל אני יכולה לומר לך שלדעתי אם לא מרגישים שיפור אין בעייה בדרך כלל לנסות סוג טיפול אחר או מטפל אחר, כי לא כל סוג טיפול מתאים לכל מטופל ולא כל מטפל ומטופל מתחברים טוב יחד.

08/04/2015 | 10:14 | מאת: דבי

המסרים הם לא אנורקסים. אני אנורקסית אבל לא מבינה למה זה לא בסדר שזה המשקל והגובה שלי לאומת בנות אחרות. שהן לא אנורקסיות אבל שוקלות פחות ממני ולפעמים גבוהות יותר ולהן אף אחד לא מעיר על זה שהן רזות מידי או שהן צריכות לאכול. אז אני לא מבינה איך זה. לא רק אנשים שיודעים שאני אנורקסית. גם חברים/מכרים שפשוט רואים שרזיתי,אז הם אומרים. אבל לאחרות לא..

לקריאה נוספת והעמקה

דבי שוב שלום, אני לא בטוחה שאת יכולה לדעת בדיוק מה אומרים אנשים לנערות אחרות, והאם הן מספרות בדיוק מה אומרים להם. יש לצערי בסביבה שלנו כל הזמן מספרים ש"דוחפים" נערות ונשים ואפילו ילדות לרדת במשקל ולהיות רזות מעבר למה שרצוי ועל חשבון הבריאות פעמים רבות, וקשה הרבה פעמים לא להקשיב למסרים האלה . מה שחשוב עבורך לדעתי הוא לא איך המשקל שלך יחסית לאחרות, אלא איך את שומרת על הבריאות שלך ואוכלת באופן תקין כדי להעניק לגופך את כל התזונה שהוא זקוק לה כדי לתפקד באופן תקין. מה שחשוב הוא שאת לא תיפגעי בבריאות שלך ותגיעי למשקל נמוך מדי .

07/04/2015 | 16:59 | מאת: ערן

כתבתי שהיה חיבוק ביננו והתכוונתי כמובן לחיבור;)

07/04/2015 | 16:58 | מאת: ערן

למטפל אחד כאדם מאוד התחברתי והבאתי לטיפול כל מה שהספקתי..לקח לי זמן להבין שאינני חייב לדבר רק על האוכל שזה מה שעשיתי בתחילת הטיפול גם כי לא ידעתי על מה אני "צריך" לדבר וגם מכיוון שזה הדבר היחיד שהעסיק אותי. ומעסיק אותי גם היום באופן אובססיבי. היה חיבוק ביננו,סיפרתי הכל והרגשתי שהוא אכן קשוב וגם שאכפת לו..ואפילו כשהיו תקופות קשות יותר ולא היה באפשרותי לשלם לפגישה נוספת בשבוע,הוא חזר והתעקש שלא אדאג לכסף כי זה איננו העניין. ובמשך חודשיים בערך הגעתי פעמיים בשבוע אליו. ובכל זאת...לא הרגשתי מעולם שינוי בהפרעות האכילה. לא הבנתי מה הקשר בין מה שאנחנו מדברים עליו,גם אם זה קשור באופן בו אני מתנהל וחושב על אוכל,לבין הזמן בו אני לא בחדר הטיפולים אלא בזמן אמת עם המקרר בבית או יותר נכון בלעדיו..בפועל לא נתנו לי מעולם באף אטיפול,כלים מעשיים להתמודד עם הבעיה שלי,המחשבות שאני גדול ומגושם אחרי שאני מעז לאכול סלט קטן נשארו כשהיו..כאילו לא השקעתי כלל זמן בטיפול. אינני מבין איזה טיפול אני כן צריך על מנת להיות חלק מהאנשים הללו שהצליחו בדרך מוזרה לצאת מהסיוט הזה. היו שנים שניסיתי לעזוב את החיים כי הרגשתי שזה חסר סיכוי והסבל הוא נורא וגם ההרגשה של כמה אני איש טיפש..ואשמה על למה נולדתי ככה,מחשבות על מה עשיתי כל כך נורא שהכל משובש.. אני לא רוצה לחזור לתקופה הזו של לרצות למות ולנסות למות. ועוד יותר ללנסות ולא להצליח ולהמשיך לחיות עם תחושת הכישלון הנוספת הזו. אני לא מבקש כאן שיטפלו בי ולא רחמים עצמיים או ממישהו אחר. אבל רוצה טיפול שכשאצא ממנו אחרי כל מפגש,ארגיש שמשהו קורה.

לקריאה נוספת והעמקה

ערן שוב שלום, על פי ההרגשה שלי מתוך כל מה שאתה אומר כאן, נראה לי שהמוקד החשוב והראשון שצריך לעבוד אתך עליו הוא הרגשת הערך העצמי שלך, הדימוי עצמי שלך (וזה לא אותו דבר) והלך הרוח המדוכא שאני לא יודעת את חומרתו. אין לי ספק שחלק ממצב הרוח המדוכא קשור לתחושת התסכול מאי ההצלחה בטיפול והסבל המתמשך. השאלה היא באמת האם התמקדת בטיפול בדברים האלה..

05/04/2015 | 16:29 | מאת: ערן

אני בן 30. סובל מאנורקסיה מגיל 13 ומטופל מגיל 20 אצל לפחות 10 מטפלים שונים. אני חייב לומר,שיאמר לזכותי שתמיד תמיד תמיד באתי חיובי,באתי נכון לטיפול,באתי מוכן לשינוי. אני אדם שמסתדר טוב עם אנשים ואינני מגדיר את עצמי עוין וגם אחרים יעידו שאני אדם אוהב אדם וסבלן. הטיפול מעולם לא עבד...ניסיתי פעמיים בשבוע גם..אפילו אצל אחד המטפלים 3.. זה לא עבד. ואני רוצה להבין,האם באמת טיפול פרטני ורגיל של אחת או פעמיים בשבוע אצל פסיכולוג/ית באמת יכול לשנות חיים של חולה אנורקסיה? האם אפשר לעבור את המחלה הזו מבלי להיות בהשגחה,מבלי לעבור איזה טיפול מאוד אינטנסיבי? למה המטפלים לא אומרים מלחתחילה שהסיכוי לעבור את האנורקסיה הוא קטן מאוד בטיפול כזה..? אני טועה? אני יחיד? אני פשוט מייחס את המעבר שלי ממטפל למטפל וממטפלת למטפלת לכך שזה פשוט לא הפיתרון לבעיה. ולא כי אני לא התחברתי לאף אחד מהם/ן..אשמח לתשובה.. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ערן וחג שמח, קראתי מה שכתבת והרגשתי את התסכול הגדול ואת התקוות שכל פעם מלוות באכזבה כשאתה מתחיל טיפול חדש. אני יכולה לנסות ולענות לך על השאלות על פי מה שאני מבינה וחושבת כמובן. אז קודם כל אפשר להתרפא מאנורקסיה, ולפי ראות עיני גם אם צריך להיות במעקב כלשהו מדי פעם זה לא אומר שלא מתגברים על המחלה. הכוונה במעקב היא שהאדם יהיה מדי פעם בשיחות אצל מטפל מומחה לעניין שיחד אתו הוא יוכל לדאוג לכך שלא יוצרו שוב תנאים שיקלו על התעוררות המחלה שוב. בנוסף לזה, ההצלחה של הטיפול תלויה כמובן בכל מיני גורמים , גורמים שתלויים במטופל וגם גורמים שתלויים במטפל, והכי חשוב: הקשר שנוצר בין שניהם!!!! וזה נכון לכל סוג של טיפול. אז אני באמת לא יכולה לדעת מה הסיבות שאתה מרגיש שהטיפולים שלך לא צלחו ..אולי תחשוב האם באמת התחברת ממש למישהו מהמטפלים? האם הרגשת באחד מהטיפולים שאתה יכול באמת להביא הכל לטיפול ולהרגיש ממש נוח ופתוח ובטוח? איך הרגשת עם המטפל או המטפלת כאדם? מה הרגשת כלפיה או כלפיו ומה חשבת שהוא הרגיש /ה כלפיך? אלה שאלות מאד רגישות הקשורות לקשר שביניכם וזהו דבר שקורה טוב או לא מספיק טוב בטיפול ואין משהו חשוב ממנו. חשוב על כך ותחזור לכאן אם תרצה להוסיף משהו או לשאול משהו נוסף..לא הייתי רוצה שתתייאש מהצלחה בטיפול.

05/04/2015 | 16:13 | מאת: דבי

אומרים לי שאני צריכה להפסיק לרזות. אבל אני שוקלת 55 על גובה של 1.67..זה משקל תקין. לאומת בנות אחרות,שהן אמנם לא אנורקסיות אבל הן יכולות לשקול גם 50 או 48 על אותו גובה ואף אחד לא יגיד להן כלום. איך זה...זה ממש מטריד אותי.

לדבי שלום וחג שמח, אני ממש ממש..אבל ממש מבקשת ממך ..פשוט לא להקשיב למה שאומרים אלה שאת שומעת אותם אומרים... המסרים של האנורקסיה נמצאים היום כמעט בכל חברה ובכל מקום..תנסי בכל הכוח שלך לא להקשיב ולא ליפול לזה..

05/04/2015 | 13:55 | מאת: אורן

אני בת 26. עובדת..סיימתי לימודים.. אני חולה כבר שבועיים עם מנוחה מהעבודה של כמה ימים,חזרתי שוב לעבוד וביום חמישי יצאתי שוב לחופשת פסח. לא לגמרי הבראתי,חלשה ומשתעלת עם המון ליחה וכאבים. הלכתי למוקד בשבת,עשו צילום וגילו דלקת ריאות,אני שוכבת בבית,אפילו לא יכלתי לומר לרופא את האמת,שאני לא אוכלת בכלל ולכן מסכנת את עצמי כי אין לי מושג אם אפשר לקחת גם אופטלגין,גם סירופ קודאין,וגם אנטיביוטיקה מבלי לאכול.. אני שוכבת בבית מרגישה חסרת משמעות..בבקר כבכל בקר נשקלתי וגיליתי שעליתי חצי קילו. חזרתי למיטה עם הראש מתחת לכרית..וניסיתי להתאפס אבל כעסתי על עצמי,על המחשבה הילדותית והמטופשת והמביכה שבטח עליתי חצי גילו כי יש לי מים בריאה. דיברתי עם אחותי בווטצאפ,מסתבר שגם לה יש משהו בריאות. לא דלקת..היא מזמינה אותי לבוא לאכול (מבטיחה לי שאין בזה שמן בכלל וגם לא סוכר) ואני מספרת לה שאני חולה..ומרגישה שאין בי תועלת. היא אומרת שאני צריכה חברות. אני מבקשת שתגדיר את המושג "חברות" והיא אומרת "מישהי שתוכלי לפטפט איתה...לספר לה..סתם לבלות" ואז אני מבינה,שלאנורקסיות אין חברות...זה לא מסתדר. לא לי בכל אופן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אורן. קראתי ממש בעיון כל מה שכתבת. הרי ברור גם לך שאת סובלת מאנורקסיה, ומה שלא כתבת הוא מה עשית עד עכשיו כדי לעזור לעצמך ולטפל בקושי הזה. ברור לי שכדאי שתפני לטיפול כמה שיותר מהר כי את סובלת.. אם יש לך שאלות או קושי לפנות לטיפול מסיבה כלשהי התקשרי אלי ואנסה לעזור. רינה בלום :052-4491234

ואת צודקת: אחת ה"מטרות" העיקריות של האנורקסיה היא לבודד את הסובל ממנה מבחינה חברתית, ואח המטרות העיקריות בטיפול היא להפסיק את הבידוד החברתי הזה.

02/03/2015 | 12:38 | מאת: אמא

על איזו מרפאה אתם ממליצים כטובה ביותר: בתל השומר או שניידר?

מצטערת אמא יקרה, אין לי כאן אפשרות להמליץ על טיפול כזה או אחר. את צריכה לעשות את הבחירה שלך והבירורים וההמלצות.

01/03/2015 | 07:55 | מאת: אלכס

ברצוני לבקש את עזרתכם/ עזרתכן במילוי שאלון של מחקר שאני עורכת בימים אלו במסגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. השאלון עוסק בקשר שבין התנהגויות הוריות שונות ובין התנהגות האכילה. בחרתי בנושא זה בין השאר בגלל חוויות החיים הקשות שעברתי והיותי מחלימה מזה ארבע שנים מהפרעת אכילה קשה. אני מודה לכל מי שיסכים להתנדב במילוי השאלון, תודה מקרב לב. חשוב לי להזכיר שההשתתפות היא אנונימית והשימוש בתשובות הוא לצורכי המחקר בלבד. במידה ויש למישהו הערה או שאלה אנא כתבו לי למייל shura24@004.co.il הלינק לשאלון https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9v4ejUhTAGBzTc9

27/02/2015 | 17:09 | מאת: אלמוני

אני בן 20 פלוס, נושק ל30 וכמעט 10 שנים אני סובל מהפרעות אכילה קשות ביותר המתבטאות בבולמוסי אכילה והקאות. ספורט הוא חלק ממני כשתחום האוכל פוגע בי בתחום זה ובכל תחום בחיים, אני עסוק כל היום במחשבות , בורח ממצבים דרך האוכל ורק מעמיס מכל הבא ליד ומקיא. קיימות תקופות טובות יותר וקיימות תקופות נוראיות כמו בשנה האחרונה. האכילה הרגשית פוגעת בי בכל תחום בחיים אם זה בלימודים בזוגיות והפגיעה הנפשית מובילה לעיתים ממש לפיזית. אני נראה מבחוץ אדם נורמטיבי , מוקף בחברים מקרין שהכל בסדר ואף בטחון אבל מבפנים הכל רקוב. ההפרעות הללו פשוט מעסיקות אותי כל היום, מובילות לדכאונות, חוסר בטחון ומגבילות אותי ממש. מתבייש בזה בגלל הסיבה שאני גבר עם בעיה "נשית" ומתבייש לשתף אותה עם סביבת עבודתי ומחיית, עסוק בלהסתיר את זה וזה ממש פוגע בי מנטלית ופיזית בכך שאני מבטל/דוחה ואף נכשל במקומות שיקדמו אותי בחיים בעיקר בלימודים. המחשבות וההתמודדות והנפילות שואבות ממני כטח נפשי רב, יש לציין שאימי, אשר קרובה אלי מודעת לבעיה אבל לא לעומקה כפי שאני חושף כעת. אני חייב לטפל בעצמי, כי בכל פעם שהתחייבתי לעצמי להפסיק זה קרה לזמן קצר או לא קרה כלל. אשמח לעזרה ורוצה להפטר מהבעיה הארורה הזאת. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אלמוני, ראשית, חשוב לי מאד לומר לך: אינך סובל מבעייה "נשית". כבר תקופה ארוכה שהפרעות האכילה אינן מצטמצמות אך ורק לנשים ונערות. כיום אנחנו רואים איך הבעיות האלה מופיעות גם בחתכי גיל רבים ושונים , איך הן מתבטאות בקרב שני המינים (גם אם עדין יש רוב בולט לנשים) ואף בקרב מגזרים באוכלוסייה שבעבר היו יחסית "מחוסנות" . שנית, אני מסכימה אתך שאתה חייב ממש לפנות לעזרה מקצועית. המצב הנוכחי אכן פוגע בך בכל דרך אפשרית. מה שאתה צריך להחליט כמובן הוא על סוג העזרה ואיך להגיע אליה. הדבר תלוי באזור הגיאוגרפי שאתה מתגורר בו, ביכולת הכלכלית שלך וגם מה מתאים לך יותר כאדם. האם תוכל ליצור עמי קשר כדי שאוכל להמליץ לך על פי הנתונים היחודיים שלך? אשמח לעזור, רינה 052-4491234.

26/02/2015 | 11:03 | מאת: לילך

שלום, מחפשת פסיכיאטר לייעוץ חד פעמי שמתמחה בהפרעות אכילה ועובד דרך כללית מושלם בצפון. ניסיתי בכל המרפאות להפרעות אכילה אבל אין דבר כזה ייעוץ חד פעמי. אשמח לתשובה תודה

היי לילך. מה הכוונה אין דבר כזה יעוץ חד פעמי? בדרך כלל הולכים למפגש אחד ולפי המפגש הזה מחליטים האם יש או אין צורך להמשיך. בכל קופות החולים היום יש יחידות המתמחות בהפרעות אכילה והם מחוייבים למצוא לך פסיכיאטר מתאים. אם מדובר ביעוץ חד פעמי מבחינך אולי שווה לך להגיע לאזור אחר בארץ. שמעתי טובות על ד"ר מגד סורין. בהצלחה!

20/02/2015 | 00:47 | מאת: אמא מודאגת

אני מודאגת מאוד בתי בת 8 ומזה כשנתיים משמינה כל שנה המון היא כבר הגיעה למשקל של 41 ק"ג שזה המון למרות שהיא גבוה . היא כל היום מתעסקת באוכל בעיקר בזמי בית הספר שהיא לא בבית . היה לי זימון מהיועצת והמחנכת ששיחקה עם ילדה שהיא כלבה והילדה זורקת לה פסטה לרצפה והיא מרימה ואוכלת . אני מיואשת ולא יודעת מה לעשות ישבתי איתה להמון שיחות כל בוקר אני שמה לה כל טוב לבית הספר ואוכל בריא אך היא רק משמינה. חשוב לי לציין שאני אם חד הורית הילדה לא מכירה את אביה . כמו כן אין לה אחים או סבים זה רב הזמן אני והיא וחברים ומשפחה . האם יתכן שהיא אוכלת מתוך החסכים שלה ??? מה עליי לעשות? למי לפנות . אשמח להצע דחופה תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאמא המודאגת, ברור על פי מה שאת מתארת שבתך אוכלת גם מסיבות רגשיות, אולם אין לי יכולת לדעת על פי התאור שלך מה מציק לבתך ועם מה היא מתמודדת. אמנם את מתארת מצב של בדידות כלשהיא שאתן נתונות בו, אולם זה לא בהכרח מסביר את הקושי של בתך. מה המצב החברתי שלה? האם היא נפגשת עם חברות אחר הצהריים? אני ממליצה לך מספר דברים: 1. תנסי לטפח כמה שניתן את הקשרים החברתיים של בתך. 2. תפעלי לשלב אותה בפעילויות ספורט או חוג ספורט באופן קבוע, דבר שיכול לעזור לך לנקז רגשות ותסכולים וגם מתח. 3. אם את רואה שהקושי נמשך, תבררי לגבי טיפול רגשי עבורה . מקווה שעזרתי, ואשמח לענות על שאלות נוספות,

19/02/2015 | 08:31 | מאת: אני

היי, אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון, אבל יש לי בעיה, ואני לא יודעת איך לפתור אותה. אמא שלי, לפני 10 שנים ילדה את אחי הקטן (בן הזקונים), ומאז חיו המון שינויים בחיים שלה - המקום עבודה שהיא הייתה בו פשט רגל, הבוסים הגדולים נכנסו לצרות כלכליות, לא שילמו לה משכורת, וככה גם המצב הכלכלי שלנו נכנס לצרות. היא מאוד(!) אהבה את המקום הזה. את האנשים, את האווירה... ומאז, היא לא מצאה את עצמה. היא ישבה 3 שנים בבית. המצב הכלכלי שלנו היה רע מאוד. אנחנו 5 ילדים ורק אבא שלי עבד. אמא שלי הייתה בבית ולא עשתה כלום. "חשבה מה לעשות": היא חיפשה עבודה בתחום אבל לא מצאה, אחר כך היא החליטה שהיא לא רוצה את התחום הזה יותר, חיפשה תחום אחר, אחרי 5 שנים שהיא הייתה מובטלת- היא עבדה איזה שנתיים במקום אחר, שגם אותו היא לא אהבה, ו"דאגה" לכך שיפטרו אותה. עכשיו היא שוב בבית 3 שנים. מז"א בבית? בבוקר היא מביאה את האחים שלי לגן/בי"ס, ואח"כ כל היום יושבת מול הטלוויזיה ובוהה. מגיע הלילה, והיא הולכת לישון. היא לא מנקה, לא מבשלת, לא מסדרת. הבית הפוך. היא לא עושה את העבודה של "אמא". לא כמו מה שהיא הייתה עושה לפני 10 שנים. הכי מטריד אותי? שהיא לא אוכלת. היא אוכלת ארוחת בוקר כשהיא קמה, וזהו. היא לא אוכלת שום דבר בצהריים או בערב. "אני לא רעבה", היא טוענת, ואני, לידה, יושבת ושומעת את הבטן שלה מקרקרת. אני עוקבת אחריה, ואני רואה שהיא לא אוכלת כלום. היא רזתה מידי. היא מרעיבה את עצמה. היא כל הזמן עייפה או עצבנית. אי אפשר לדבר איתה על שום דבר. היא תמיד בורחת לחדר שלה ואומרת ש"אין לה כוח לזה עכשיו". זה מצב שנמשך שנים, וכולנו בבית התעלמנו ממנו. במיוחד אבא שלי. בגלל שאבא שלי צריך לכלכל את כל המשפחה (7 נפשות), הוא עובד בשעות מטורפות, הוא בקושי בבית. ולכן, הוא לא באמת רואה את המצב כפי שהוא. אני התחלתי ללמוד באוניברסיטה בתחילת השנה, ולכן התפטרתי מהעבודה שלי, ואני מתרכזת בלימודים. חצי מהזמן אני בבית - ואני פשוט רואה אותה, היא לא עושה כלום! פשוט יושבת ובוהה כל היום! אני מאוד דואגת לה שהיא נכנסה לדיכאון, ושהיא נמצאת בו כבר המון שנים, ושלא שמנו לב. שוחחתי עם אבא שלי, והצעתי לו שיקח אותה לטיפול, לראות אולי מישהו יוכל לסייע לה. הבעיה היא, שאבא שלי חושב שאין שום בעיה. הוא מכחיש שיש בעיה. הוא רואה בה סתם אישה עצלנית ומפונקת שרוצה שיעשו הכל בשבילה. המערכת יחסים שלהם קורסת. אין שם כבר אהבה. לא ראיתי את אמא שלי מחייכת מאושר כבר שנים, וזה מדאיג אותי. אבא שלי לא רוצה להתעסק בזה, לא משנה כמה דיברתי איתו על זה. הוא אומר שהוא עסוק, ושיש לו לחץ בעבודה, ושהוא לא יכול. וכשאני לוחצת, הוא אומר שהוא ידבר איתה. על מה יש לו לדבר איתה? היא צריכה לראות איש מקצוע! ושום דבר לא קורה... אמא שלי בן אדם מאוד עקשן. היא בעצמה לא מאמינה בכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים האלה, והיא חושבת שהכל שטויות ושאין לה שום בעיה. היא מתייחסת אליי כאל ילדה קטנה ואין לי שום השפעה עליה. גם אחים שלי רואים שמשהו לא בסדר עם אמא, שלחתי אותם לשוחח עם אבא - כי רק לו יש את הכוח לגרור אותה לאיש מקצוע. אבל לא קורה שום דבר. אני מרגישה שהידיים שלי כבולות, ושהמצב עלול רק להדרדר... ואני דואגת לה מאוד. מצד אחד אני כועסת עליה שהיא לא דמות אימהית בחיי ובחיי האחים שלי, ושהיא כל הזמן בחדר ולא עושה כלום. אני כועסת עליה שהיא מתנהגת בכזו חוסר אחריות. למה היא הביאה 5 ילדים לעולם אם היא לא רוצה לדאוג להם עכשיו? אני היחידה שמטפלת בבית, מסדרת, מנקה, מבשלת. מצד שני, אני מבינה שקיימת פה איזושהי בעיה, שזה לא אמור להיות ככה, ושזה לא היה ככה בעבר, ואני רוצה לתקן - לפחות בשביל האחים הקטנים שלי, שתהיה להם אמא! היא בחורה צעירה, בת 45, ויש לה חצי מהחיים לפניה! אני רוצה שתהנה, ושיהיה לה טוב... מה אני יכולה לעשות? למי אני יכולה לפנות? איך אני יכולה לעזור לאמא שלי?

לקריאה נוספת והעמקה

בוקר טוב לך אני ושבת שלום. את מתארת מצב מורכב בבית ויכולתי ממש להרגיש את המצוקה שלך כשקראתי את השורות שכתבת. אין לי כמעט ספק שאמך מתמודדת עם מצב של מצוקה נפשית קשה למדי ומצב דיכאוני. חבל לי מאד שאין לאף אחד במשפחה שלכם וגם לא לאמך את הרצון לקבל עזרה ולפתור את המצב, חוץ מהרצון שלך. אני מבינה שאין לך את היכולת לאלץ את אמך לפנות לעזרה, אולם אני רוצה להתייחס לעובדה שיש לך גם אחים שאני מבינה שהם עדין קטינים, ושיש מצב של הזנחה רגשית ואולי גם פיסית של הילדים. אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות (ואת כבר מעל גיל 18 אני מבינה )הוא לפנות למחלקת הרווחה באזור מגוריך ולבקש לדבר עם עובדת סוציאלית שאחראית על האזור שלכם. פשוט תאמרי שיש לך אחריות כלפי האחים הקטנים שלך . במחלקות רווחה אמורים לטפל במקרים כאלה שישנם ילדים קטינים שסובלים כאשר הורים אינם מתפקדים כראוי. אם את צריכה עזרה במציאת המקום אליו אפשר לפנות, את מוזמנת להתקשר אלי לנייד 052-4491234 ואשמח לעזור לך בהפנייה. ברצוני לשאול אותך בנוסף, האם לאמך יש חברה או בת משפחה שאולי את היית יכולה לגייס לעזרה? תכתבי לי..

24/01/2015 | 18:23 | מאת: מיק

אני יודעת שאמרתי שאתקשר. ועדיין אשמח לעזרה הזו..לוקח לי זמן.מקווה שזה בסדר. ושאוכל להיעזר בך כשאוכל. קמתי מוקדם וחזרתי לישון וקמתי וחזרתי לישון. מתפללת בכל פעם שהשעה תהיה יותר מאוחרת. כמה שפחות זמן להיום. כמה שפחות להרגיש ולחשוב. על לא לאכול,על רק תפוחים. בלי לחשוב שוב אני קופצת מהמיטה שמה את הבגד הכי פחות משמין,עולה על האופניים,שמה בהילוך קשה,כמה שיותר לשרוף ולהתאמץ. הבטן מקרקרת וכואבת והשהייה בסופר מבלבלת ומרעיבה,מלאה בתשוקה ותקווה לכוח רצון,להתהלך כמו סוס עם רטיות,אל עבר המטרה שהיא תפוחים ותפוזים בלבד. אולי סיגריות. צלחתי את הסופר,אני נוסעת הביתה,מרשה לעצמי רק קפה בלי סוכר עם קצת חלב דל.. זה לא טעים,לא מספק,כמו תפוז חסר משמעות.. עולה הביתה,מוציאה תפוח ונרגעת. מרגישה את השמחה וההרגעות הרגעית,סיגריה,כוס קפה. לא עומדת בחוסר הסיפוק והולכת למיטה לשכב,מתפללת להרדם,לא להרגיש. קמה שוב,לוקחת כדורים מדכאי תיאבון שעלו הון. שמה מדבקות מדכאי תיאבון שעלו הון,מטפטפטת 20 טיפות מדכאי תיאבון שעלו הון,רק לא ליפול. ואני רק ביום הראשון של הצום. המטרה להוריד 6 קילוגרמים. משהו בי רגיל ויודע שלא אצליח וזה לא מדרבן אותי להמשיך. אבל אמשיך. הבטן מתחילה לכאוב,לא כאבים שמוכרים לי,מכוונת את המפזר חום על הבטן וקצת נרגעת. כאן במיטה קל יותר להחזיק מעמד. מנסה לשכנע את עצמי שהכאב הוא מרעב ולא מהכדורים או הטיפות והמדבקות. שלוש יציאות כבר היו והאחרונה הייתה מכאיבה בבטן. בוכה,כועסת,מתוסכלת,רוצה לצאת החוצה ומפחדת להתרחק מהבית,מפחדת להישבר במקומות אחרים. "זהו" אני חושבת לעצמי,מהיום אני מרזה. רוצה כל כך ללכת לחדר כושר,ולא מצליחה בשום אופן. לוקחת תפוז לארוחת צהריים מאוחרים,לא טעים לא מרגיע לא ממלא לא מספק. מכעיס. השותפה שלי מכינה תפוחי אדמה בתנור ואני מעמידה פנים שממש לא אכפת לי. היא מספרת לי שהיא שוקלת 49 קילוגרמים ואני בתוכי כועסת, מדורבנת,דרוכה..וכואב לי. אני מסתלקת מהסלון אל המיטה ומהמיטה אל המחשב,מועקה של חוסר,כאב לב של היום הראשון הקשה ביותר. מרימה את החולצה מול הראי ולא מבחינה בשינוי,חושבת ברצינות לדחוף אצבעות לגרון ולהקיא את המעט שיש ואולי שאריות חוטאות של אתמול. תופסת את עצמי בבהלה ומוותרת מהפחד ליתאהב בהרגשת הריקנות המושלמת. השמלה החדשה והשחורה שלי מבליטה לי את הציצים שכל כך הייתי מוכנה להיפתר מהם. להעלים אותם מגופי השמנמן והעקשן. רק תשמרי על זה עוד שבוע וקצת ותתחילי לעשות קצת ספורט ותשמרי את הרזון שיגיע לעוד שנה שנתיים. את המלחמה הבאה תנהלי בעוד שנה שנתיים. אליה רוצה שאבוא לעזור לה לארוז את הדירה,ואני רוצה לצאת ומפחדת מהפיתויים שעלולים לצוץ.. מהכאבים שלא נגמרים. הכל בראש,תחזיקי מעמד בשביל עצמך. כי בסה"כ ההרגשה בסוף היא לא תתואר במילים,אבל היא תורגש מבפנים ותקרין את כל כולי (המעט שיישאר ממני) החוצה. רוצה לטפל בהכל כשאני לא בתוך התקף טירוף כזה,ומפחדת להבריא ולהשמין..

לקריאה נוספת והעמקה

אז כמו שאמרנו מיק, כדאי שתקבלי עזרה ואני מחכה לטלפון ממך..

12/01/2015 | 19:39 | מאת: you

שלום! יש לי אכילה כפייתית.אני פניי לגומרי טיפול והפנו אותי לתזונאית ודיאטנית שמתמחותת בהפרעות אכילה.עדיין מחכה לפגישות ראשונות והפחד שלי האם באמת הם יעזרו לי?אני מאוישת,נסיתי להתממודד עם זה לבד...אבל לא הצלחתי והפחד שלי שאני לעולם לא אחזור להיות נורמאית.לא ארזה ולא אשנה א הגישה שי כלפי האוכל... השאלה שלי שוב חוזרת האם טיפול באמת עוזר? תודה רבה על הפורום הזה!

שלום לך, קודם כל טוב שפנית לטיפול כי זו הדרך הטובה ביותר במקרה שלך לקבל עזרה ולמצוא את הדרך החוצה מהבעייה. הצלחה של טיפול תלויה במספר גורמים ואין אפשרות לדעת מראש את התשובה לשאלתך. זה תלוי בקשר שיהיה לך עם המטפל, עם המוטיבציה שלך בטיפול, עם ההתאמה של סוג הטיפול אליך ואל הבעיה ועוד גורמים. אני מקווה ולדעתי כדאי שגם את תחשבי כך, שהטיפול יעזור כמו שקורה בהמון מקרים.