נגישות
נגישות

פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
859 הודעות
715 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
07/01/2015 | 19:53 | מאת: גליה

יש לי אכילה ריגשית. אני אוכלת כשקשה לי אני מנשנשת כשמעמם לי טוב לי רע לי עייפה עצבנית. ולא שולטת באכילה. יודעת מה צריך לאכול אלפי דיאטות עשיתי ואין לי כבר כוחות. מה לעשות למי לפינות לעזרה. האם ממליצים על מי שהוא דרך הקופה.

שלום לך גליה. התקשרי בבקשה לנייד שלי 052-4491234 ואנחה אותך לאן לפנות על פי מקום מגורייך והאפשרויות שלך.

31/12/2014 | 12:02 | מאת: קרן

שלום, ביתי מסרבת לאכול. היא משחקת וחייכנית וכשמגיע שעת האוכל , ורואה שמסדרים שולחן מתחילה לבכות. זה קורה גם בגן. לציין, לפני חודשיים נחנקה מגמבה ומאז לועסת את הירקות החיים ויורקת לא בולעת. השאלה: האם יש קשר? לאן פונים והאם צריך לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

קרן שלום, ילדתך בגיל מאד צעיר ואין סיבה לדאוג .. לא כתבת האם הבעיה החלה לאחר שהשתנקה מהירק או שהיתה גם לפני.. לילדים יש כוחות הסתגלות ושינוי גדולים מאד והמערכת הרגשית אצלם מאד גמישה עדין. אז מה שאני ממליצה לך הוא שקודם כל תפסיקי כל לחץ או הבעת דאגה שקיימים סביב הענין של האכילה ..וגם תבקשי את מה שאני כותבת כאן גם מהגננת וצוות הגן. כאשר את עורכת שולחן את מזמינה את בתך לשולחן בנעימות אבל את לא לוחצת או מכריחה אותה לגשת. גם בגן תבקשי אותו דבר. אם לא יהיה לחץ על הילדה והכל יהיה עטוף בנעימות ובחיוכים, היא לבסוף תמצא את דרכה לשולחן מרצונה. לגבי היריקה של הירקות, תנסי להתעלם מזה ואפילו לא לתת לה ירקות למשך זמן מוגבל, כדי לאפשר לה לשכוח קצת את הענין ואז בהדרגה להחזיר. אשמח אם תדווחי לי מה התפתח ...

אכלתי היום במלון בבופה חופשי ארוחת בוקר ענקית: יוגורט עם גרנולה ובוטנים ושקדים וסילאן 20 קוביות חלבה עוגת פרג 10 חתיכות עוגת גבינה חמה עוגת שוקולד עוגת קינמון עוגת שיש בורקס קינמון רוגלעך קוראסון חמאה ריבות אכלתי לפחות 20 מאפים עוגיות טורטיות לחמניות אכלתי הכי הרבה שאכלתי בחיים שלי. התפוצצתי. עכשיו בא לי למות מהטעות שעשיתי. אכלתי יותר מ- 21,000 קלוריות. מאתמול בערב עליתי 4 קילו מ-200 גרם!!! האם אני צריכה לצום מחר? איך עכשיו אני אוריד את ה-4 קילו מהארוחת בוקר הענקית שאכלתי בבופה?

לקריאה נוספת והעמקה

נו..ועכשיו ברצינות...

01/12/2014 | 02:05 | מאת: מתוסכלת

היי, אני בת 16 וחצי. היו לי הפרעות אכילה בכיתה ח - ט - חלק מי ועכשייו אני ביא בתהליכי עלייה במשקל בשביל הצו ראשון. למרות שההפרעה כביכול עזבה היא לא באמת הלכה מעולם. אני כרגע כמעט ב50 (על מטר 164) בשביל בצו. אבל אני יודעת שאני רוצה ממש לחזור ל45 ורוצה לפעול לזה לאחר הצו. אני לא מרוצה מהעלייה. חברים ומשפחה אומרים שהיא הכרחית לבריאותי אבל עדיין קשה לי עם זה. ראיתי את המספר 49.4 היום ומהדיכאון לא אכלתי כל היום. יש לי חברה ממש טובה שאיתי בבצפר ולוחצת עלי לאכול ומדברת איתי על הנושא ולדעתה אני רזה מידי.. אבל אני מרגישה שהיא משקרת כדי שאשמין כי בעבר גם לה היו הפרעות והיא השמינה מאז. אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות תהליך בגלל הלחץ שהיא מפעילה עליי בנושא, כמובן מאהבה, אבל אני גם לא רוצה לשחרר ולומר לה לצאת מזה כי אני נהנת מהתשומת לב. אני רוצה להרזות 5 קילו ושכולם יחמיאו לי על הירידה או ידאגו. אבל איתה זה לא יקרה. לא החלמה גמורה ולא הרזיה קיצונית. ואני מרגישה שאני רוצה כבר להיפטר מההפרעות אחת ולתמיד (ראבק, מעל 3 שנים, זה באמת מספיק) אבל אני מרגישה שאני צריכה קאמבאק אחרון. ירידה משמעותית, המחמאות, הדאגה, ה-את צריכה להשמין, אני רוצה סיבוב אחד כזה לפני שאעלה ואבריא וכבר לא ארד למשקלים האלו שוב. עד כמה זה נשמע נורא? אני בעיקר מתוסכלת. ורוצה שירדו לי מהגב אבל לא יפסיקו עם תשומת הלב. אם יש איזה שהן מילות חוכמה, אני מאוד צריכה כאלו עכשייו

לקריאה נוספת והעמקה

למתוסכלת שלום, את שואלת איך את נשמעת, ואני רוצה לענות לך: מה שאת מרגישה ורוצה לקבל מהסביבה באמצעות הפרעת האכילה מראה לי בדיוק שאת זקוקה לטיפול פסיכולוגי שיטפל בדיוק בסיבות השכיחות האלה שמביאות אותך לבעיית האכילה. ה"סיבוב האחרון" הזה שאת רוצה לעשות לפני שתתחילי טיפול הוא בדיוק ה"סיגריה האחרונה" למעשן כפייתי או ה"כוסית האחרונה" לאלכוהוליסט. זה לא באמת קורה כך אלא ההפך- ממשיכים להיות בתוך הבעייה עם לא פותרים או מטפלים בה, ויפה שעה אחת קודם. האם ניסית כבר טיפול כלשהוא?

01/12/2014 | 23:22 | מאת: מתוסכלת

בעבר, כשההפרעה הייתה בעיצומה קצת לפני אישפוז בסביבות חט. למזלי ניצלתי מאישפוז צעד לפני בזכות הנחישות של אימי ועליתי במשקל משמעותית בהדרגה מ38 אל 45-46. דיברתי עם פסיכולוגית באותה התקופה אבל היא לא הייתה מוסמכת להפרעות אכילה החברה לוחצת עליי כל יום להתחיל ללכת לפסיכולוג ואף הקציבה לי 30 יום לעשות זאת בעצמי לפני שהיא פונה למישו. אבל אני מאמינה שהיא רואה את המצב כחמור מהאמת. הבעיה היא שאני מפחדת לשחרר את ההפרעה לדעתי. היא בטוח משרתת אותי בדרך כל שהיא, אז אני לא מרגישה שאני יכולה לשחרר. אני כבר התחלתי להאמין לכל מי שאומר שהפרעת אכילה לעולם לא נפתרת לגמרי, אבל הייתי רוצה להאמין שאפשר לצאת מהמעגל השגוי הזה><

אכן אני ממליצה לך לפנות לעזרה כמה שאפשר יותר מהר כדי לחסוך לך סבל ולא להגיע למצבים שיסכנו ממשית את בריאותך.

30/11/2014 | 09:52 | מאת: ספיר

שלום אני בת 22 וסובלת מהפרעות אכילה מזה 3 שנים. השלתי ממשקלי קרוב ל40 קג (שקלתי 90), הירידה במשקל לא הייתה בדרך בריאה זה התחיל מדיאטות צום למינהם ועם הזמן הפך לאורח חיים שכלל אי אכילה במשך מספר ימים ארוכים או שזללתי והקאתי אינספור פעמים ביום. אני סובלת מדיכאון חמור ונמצאת על הסף כרגע... אני ככ זקוקה לעזרה אבל כמעט אף אחד מהסובבים אליי לא מודע למצב שלי. השתחררתי מהצבא על סעיף רפואי בשל הפרעות אכילה ומאז אני לא מצליחה לנהל את חיי בצורה בריאה כמו להחזיק עבודה... אני נכנסתי לחובות עצומים בגלל אורח חיי (כל יום קניות מוגזמות של מזון שאני מקיאה) אני גרה רק עם אימי ושתינו מתחלקות בהוצאות השכר דירה וההוצאות הנלוות ולא רק שאין באפשרותי לממן טיפול אני גורמת לעצמי נזק עצום מבחינה כלכלית בעקבות כל הקניות והאיניכולת לעבוד ולחסוך ואני לא יודעת מה לעשות אני אובדת עצות, נמצאת בחרדה תמידית בעקבות כל המצב ואני עם הזמן רק מתדרדרת עם הבולמיה ומבחינות בריאותיות נוספות. אני נואשת לעזרה אני מפחדת שבסוף גם יגרשו אותי מהבית שלנו ויעקלו אותי... הבעיה שעל פניו הכל נראה בסדר איתי ואני לא רוצה להחשף בפני משפחתי שגם ככה לא יוכלו לעזור לי... ההורים שלי שניהם קשי יום שנאבקים כל יום ואני הופכת לנטל כבד על כולם... אני פונה אליכם בתקווה שתפנו אותי לעזרה המתאימה לי אני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות כי פסיכולוג פרטי זה משהו שלא יכול לבוא בחשבון

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ספיר היקרה, לפי מה שכתבת ברור שאת חייבת עזרה ורצוי מאד שתקבלי עזרה מאד מהר. יש מסגרות השייכות למשרד הבריאות שבהן אפשר לקבל טיפול נפשי ללא עלות. אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את מתגוררת ולכן מציעה שתתקשרי אלי לנייד ואפנה אותך על פי מקום מגורייך. מחכה לטלפון שלך, אל תחכי כי חבל שאת כל כך סובלת ולבד עם הסבל הזה. 052-4491234.

התשובות האחרונות שלי הופיעו בצבע רגיל משום מה, אבדוק מדוע.

29/10/2014 | 22:38 | מאת: אלונה

שלום, אני בת 23. גובה 1.63 משקל 50.5 בערך. מרגישה שמנה מאוד. לא נוח לי בתוך עצמי. אני יודעת שהמשקל שלי תקין אבל איך מפסיקים את התחושה הזו שאני הדבר הכי גדול בעולם? לאחרונה אני מצטערת על כל דבר שנכנס לי לפה ומחשבת כל קלוריה. מה עושים? איך יוצאים מהמצב הזה? בעבר התחלתי טיפול במרפאה להפרעות אכילה אבל עזבתי מהר מאוד כי לא התחברתי לטיפול.

לאלונה שלום, התופעות שאת מתארת אכן מצביעות על הפרעה רגשית הקשורה לאכילה ואני מאד ממליצה לך לפנות לטיפול כמה שיותר מהר כדי לא להגיע להחמרה של הבעיה. קורה שלא מתחברים למטפל מסוים או לסוג טיפול מסוים. את מוזמנת להתקשר אלי לנייד ואוכל להמליץ לך על טיפול מתאים נוסף שיוכל אולי להתאים יותר. 052-4491234.

27/10/2014 | 13:24 | מאת: רקדנית

שלום אני בהריון שבוע תשיעי לקראת עשירי ואני כבר שנים סבלתי מהפרעות אכילה (,האמנם לפני ההריון זה היה קצת יותר טוב כי הייתי יותר עסוקה ואני עוסקת בריקוד שזה ממעיט טיפה את הרעב מייד לאחר פעולה )אם כי תמיד היו עליות ומורדות...רוב בדיקות הדם שלי והשתן היו תקינות :מחוץ לכמות יחסית גדולה של תאי האפיתל בבדיקת שתן(22),והלימפוציתים בדם( 18.2) שאר הבדיקות היו טובות .אנני גרה בארץ ולכן הכל פה שונה ולכן עד שאראה את הרופא יקח עוד כמה ימים רציתי לדעת מה זה אומר ומה עליי לעשות בשביל למתן את תחושת הרעב שאין סופית שאני מרגישה.... אני רוצה לציין שגם אם אני מקיאה זה לא לגמרי עד הסוף ,ואכן שותה מייד בהדרגתיות מים עד לליטר,ואוכלת משהו קל בעיקר ירקות וחלבון ושותה וויטמינים שמיועדים להריון, פלוס אומגה 3 .אז מבחינת חסרים בגוף קשה להאמין שחסר לי הרבה... אך מבחינת נזק לגוף אני מודאגת ולא יודעת מה לעשות... אני כבר פניתי לפסיכולוגית פרטית פה והיה לנו פגישה אחת נעימה מאוד,אך אנני מרגישה שזה אכן עלול לסייע לי בשעת בולמוס בבקשה אשמח לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

לרקדנית שלום, ראשית ברכותיי על ההריון החדש. לגבי הנתונים הרפואיים של הבדיקות, אינני יכולה להתייחס כיון שאינני רופאה וזה יהיה בלתי אחראי לעשות זאת. אם סבלת ועודך סובלת מבעיות הקשורות לאכילה ובמיוחד כאשר את מתארת הקאות יזומות, את צריכה להיות בטיפול הקשור לכך. הדבר חשוב במיוחד ודחוף לאור ההריון הצעיר שמחייב מעקב רפואי צמוד כדי לוודא שלא יהיו לך ולעובר חוסרים שעלולים לפגוע בהתפתחותו התקינה. מאחלת לך הריון תקין ובריא. את מוזמנת להמשיך ולשאול כאן בפורום שאלות נוספות בעת הצורך.

25/10/2014 | 23:36 | מאת: אריאל

תמיד הייתי נערה מחוזרת ויפה, עם גנים נהדרים ומעולם לא שמנה אך יום אחד רציתי לרזות.. שהעצמות יבלטו קצת יותר כמו הדוגמניות מרדף מטורף אחר איזשהוא ויזן של יופי, כשמלכתחילה לא כלכך היה ברור לאן אני מעוניינת להגיע.. המשכתי לרזות ולרזות ממשקל 50 ק"ג למשקל 39, כולם כבר נבהלו ודאגו, אפילו המחזור כבר נעלם אבל אני קיבלתי את זה.. אני הייתי מוכנה לוותר על הכל רק בכדיי להיות רזה ויפה. וזה היה האידיאל שלי. כולם הסתכלו עלי בפנים מרחמות, פנים נגעלות, אבל אני הייתי בשלי.. אפילו שידעתי שנגעלים ממני, נעשיתי אדם כלכך עצוב, עם המשקל שלי רציתי להעלם עד שאמות. בודקת כל יום עם בולטת עצם יותר מאתמול, ואם חלילה אכלתי טיפה יותר בודקת עם העצמות כבר נעלמו. ההורים שלי כלכך כאבו ולא יכולתי לשאת יותר את הכאב שלהם אז התחלתי לאכול קצת ועוד קצת. ונגעתי במתוק שפתרתי את עצמי ממנו למעלה משנתיים, והיום אני עולה במשקל עוד ועוד במקום נערה שלא אוכלת נערה שאוכלת כל דקה.. התקפות של בולמוסים ללא שליטה והפעם כאב בלב לא מגוף עייף ותשוש ופנים שהולכות ונעלמות, אלא מכך שאני עולה ועולה.. לא יכולה להסתכל על עצמי לא יכולה להרגיש את הגוף הכבד שלי ואני שוקל 45, כל מה שעשיתי יורד לטימיון והנה אנשים מסתכלים עלי עכשיו בטח כי אני שמנה! בטח כי הגוף שלי מדלדל ולא מוצק כל היום שוקולד במקום אוכל ואני שונאת את עצמי אני שונאת את מה שעשיתי לעצמי ואני רוצה להיות רזה רזה וצנומה עד שאעלם ואמות :(

לקריאה נוספת והעמקה

לאריאל שלום, המצב אותו תארת הוא לא נדיר: שאדם עובר מהפרעת אכילה מסוג אחד, כגון האנורקסיה שסבלת ממנה, להפרעה אחרת כמו הבולמוסים בהם האכילה היא מופרזת ובלתי נשלטת לזמן מה. את צריכה לדעתי ללא ספק לקבל עזרה נפשית כדי להתמודד עם הקשיים האלה. לא כתבת, האם את מעוניינת בעזרה? האם קיבלת ייעוץ או טיפול בבעייה בעבר?

22/10/2014 | 23:52 | מאת: שיי

שלום אני בת 24 וסובלת מבולמיה כבר 6 שנים שמחמירה במיוחד בתקופות קשות.. הגעתי כבר מזמן למצב שאין לי שליטה על עצמי למרות כל הניסיונות ..אני מרגישה שזה מאוד פוגע לי בבריאות והורס לי חלק נכבד מהחיים . אשמח לדעת איכן אוכל לקבל עזרה שאינה במסגרת אשפוז (באזור באר שבע) תודה רבה!

שלום לך שיי, תגלגלי אחורה בדפי הפורום ותראי שגילי אגר פרסמה פעמים רבות רשימה של מקומות המטפלים בהפרעות אכילה באזורי הארץ השונים. הרשימה היא ללא מטפלים פרטיים כמובן שעוסקים בתחום. את מוזמנת להתקשר אלי לנייד ואוכל לסייע לך באינפורמציה נוספת, 052-4491234.

18/10/2014 | 13:22 | מאת: מייקל

שלמעשה בלתי מאנורקסיה בגיל בצבא. אז זה לא היה ברור לי. הצרה היא שבכל חצי שנה או יותר. ברגע שיש לחץ מסויים קשה בחיי אני ממעיט באכילה באופן לא מודע. והדבר גרם לי לשיתוק מעיים חלקי. ברגע שזה קורה אז נדלק לי אור אדום ואני אוכל בכוח מכריח את עצמי. הבעיה שרוב הזמן אני בסדר גמור. וזה קורה פתאום. כמה ימים.. כאילו המח עסוק בלחץ ואני נסוג למצב חמור. כמו התיבשות כאב ראש ושיתוק במעיים. שזה מצב ממש זוועתי. אין לי כל דרך לשלוט על זה. רוב הזמן אני מתפקד רגיל.

לקריאה נוספת והעמקה

מייקל שלום, למרות שאמרת שסבלת מהפרעת אכילה בזמן השירות הצבאי, אני לא הייתי מזדרזת להגדיר את מה שתארת כהפרעת אכילה. פעמים רבות הגוף מגיב במצבי מצוקה ולחץ בהפסקת אכילה זמנית, שהרי הגוף מתמודד עם הלחץ הקיים ובוודאי שאינו יכול להתמודד גם עם עיכול מזון, וזוהי תופעה מוכרת וגם טבעית. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא לגבי התדירות שבה מתרחשת אצלך התופעה הזו של הפסקת האכילה בשעת לחץ והאם וכמה זה מפריע לך בתיפקוד היומיומי.

13/10/2014 | 00:50 | מאת: אילנה

שלום רב, אני ממש במצוקה, לא יודעת איך להתנהל. יש לי בן 13, אוכל בלילות כשאני נרדמת. כשאני מגישה את הארוחת ערב, בשעה 19, הוא טוען שהוא לא רעב אבל אחר כך בלילה, בסביבות חצות, אני שומעת אותו קם, בהתחלה היתי מבליגה, אך הוא מאד אבל מאד שמן, הוא הולך למטבח, מכין לו אוכל בצלחת, הולך לחדר, אוכל ואת הצלחת מחביא מתחת למיטה. אני חסרת אונים, לא יודעת איך לעצור את הבולמוס האדיר שלו, ואת האכילה בלילות שזה לא עוזר בכלל. אשמח אם מישהו יוכל להמליץ לי על פתרון מועיל!!!!!!!!!!

לקריאה נוספת והעמקה

אילנה שלום, אכילת לילה היא פעמים רבות תופעה המלווה בעיות רחבות יותר הקשורות לאכילה. אם היית מתארת מצב שבו קיימת אכילת לילה אצל בנך ולא היית מתארת השמנה קיצונית, אולי היה ניתן להתעלם ולחכות עם זה תוך מעקב איך התופעה מתפתחת, אולם על פי תאורך המצב מצריך בדיקה וטיפול. האם בנך ישתף פעולה עם טיפול? האם הוא פנה אליך בענין? לא כתבת מספיק לגבי הרגלי האכילה שלו בכלל ומה עשיתם אם בכלל עד עכשיו.את מוזמנת לכתוב לי פה בפורום או בהודעה אישית או טלפונית כדי שאוכל להמליץ לך ולייעץ. 052-4491234

09/10/2014 | 09:28 | מאת: אמה ארבל

אמה שלום. אוכל בשימחה להמליץ לך, תתקשרי אלי לנייד 052-4491234.

06/10/2014 | 12:53 | מאת: אתי קרום

אני רוצה ליצור קשר עם מישהו שהיה חולה בולימיה או אנורקסיה ,הילד שלי חולה כבר שנתיים והוא לא רוצה לעזור לעצמו הוא בגיל 17.תודה אתי 0547581731

לקריאה נוספת והעמקה

תתקשרי אלי אתי לנייד 052-4491234 ואשמע ממך מה הבעיה ומה את מבקשת.

26/09/2014 | 21:10 | מאת: דריה

הייתי שמחה להבין,למה לא הייתי ילדה שמנה בכלל ובכל זאת אכלתי בסתר? כיוון? תודה ושנה טובה לכל הכותבים והאחראים על המקום הכנראה מאוד מקל הזה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ושנה טובה. אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שאכילה מסמלת כל מני דברים עמוקים יותר ובראשם היחס שלנו לצרכים שלנו- הרי שגם מבלי להיות בעלת משקל עודף, יתכן שהנושא של להזדקק, להרשות לעצמך ולחוות סיפוק של צרכים, עורר בך אי נוחות כלשהי ולכן חשת צורך להסתיר. האם זה מסתדר לך עם איך שאת מכירה את עצמך?

שלום רב, ידוע לי כי, אכילה רגשית היא אכילה שאינה נובעת מרעב, אלא אכילה שנובעת מצורך לענות על מקור רגשי כלשהו. ובכן, אני מפתח גוף מספר שנים כתחביב ואני מאוד קפדן בנוגע לתזונה שלי, אני דואג לאכול כל שעתיים-שלוש על מנת לתחזק את מסת הגוף, ולספק כמות חלבון גבוהה לשרירים אחרת לא אוכל לעלות במסת שריר וארד במשקל (אפשר לומר שרוב היום שלי סובב סביב מה אוכל ומתי). האם האכילה הזאת נחשבת לאכילה רגשית גם היא? הרי אני לא אוכל למטרות שובע, הרבה פעמים אני אוכל כשאני לא באמת מרגיש רעב, אלא רק כי שעת הארוחה הגיעה ואם לא אוכל או אדלג על ארוחה, אז מסת השריר שלי תרד (ואת זה אני מנסה למנוע). אודה לתשובה בנושא ולהבהרת העניין, תודה וחג שמח!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הודעתך מעניינת ביותר. בעקרון, עצם האכילה אצלך איננה נובעת מרעב אך גם לא מרגש, אלא מתכנון מוקפד. שאלה מעניינת היא האם עצם העיסוק בפיתוח הגוף נובע מעניינים רגשיים שעיסוק זה הנו ניסיון לתת לו מענה. מה דעתך?

01/10/2014 | 14:14 | מאת: שי

אין ספק כי הדבר הזה מקנה ביטחון גם לי וגם לבת הזוג שלי ועוד הרבה דברים טובים שמעלים את האגו (זה תמיד נחמד לקבל מחמאות ולמשוך תשומת לב למרות שאני לא אדם אגוצנטרי). האם לומר שזה נובע ממקור רגשי? קשה לי לבחון זאת. התחלתי להתאמן בגיל 16 רק בגלל שהחבר הכי טוב שלי נרשם לחדר הכושר. ובכן, מה שכן אני יכול לומר שהייתי ונשארתי תחרותי. היום עשר שנים אחרי, אני עדיין מתאמן בעוד הוא הפסיק תקופה קצרה אחר גיל העשרה. אני לא יודע לומר אם תחרותיות נחשבת למקור רגשי, אחרי הכל זה מה שהוביל אותי להצלחה בחיים בכל תחום, זוגיות, אקדמיה, עבודה וכיו'ב זה בגדול שאיפה להצליח. לא הייתי ילד מנודה או מוכה שפיתח גוף לצורכי הגנה. היום אני עוסק בזה כמו תחביב, משקיע, מקפיד ודואג לאורח חיים בריא בדיוק כמו שאדם משקיע ומשפר את רכבו האישי לדוגמא או רכוש אחר ממנו מפיק הנאה (האם הנאה היא מקור רגשי? לא יודע לומר). לכן קשה לי לתת הגדרה לכך בפן הרגשי מאחר וכל פעולה שאני עושה עלולה להצטייר כרגשית לכאורה.

07/09/2014 | 17:41 | מאת: שירלי

שלום רינה וגילי, אני בת 30. הבולמוסים שמהם אני סובלת מלווים אותי שנים. בגיל 15 נרשמתי לשומרי משקל, ירדתי 12 ק"ג ועליתי 25. בהמשך השנים ירדתי 20 ש"ג והצלחתי "לשמור" על 15 מתוכם במשך 8 שנים. "לשמור" זה אומר כל הזמן להתעסק באוכל, לעלות ולרדת וחוזר חלילה, כשבכל פעם ה"גבול" הוא עלייה מקסימאלית של 5 ק"ג. במהלך השנים השבירות שלי היו באות לידי ביטוי בבולמוסים, ואז איכשהו כשהייתי נשקלת והולכת לקבוצות התמיכה של שומרי משקל זה היה עוזר והייתי מצליחה "לאסוף" את עצמי ולחזור לאכול מסודר. בכל השנים הללו המשכתי ללכת בכל שבוע לקבוצת תמיכה. לפני שנה וחצי עקב כמה שינויים בחיי, ה"גבול" של 5 הקילוגרמים הפך פתאום ל-10, נרשמתי לחלי ממן בתקווה שאולי שינוי מסגרת יעזור, ושוב - ירדתי 5 ק"ג ועליתי אותם בחזרה. בשבועות האחרונים אני נמצאת בבולמוסים בלתי פוסקים ועליתי בשבועיים כבר 3.5 ק"ג נוספים ואני קרובה "לאבד" את כל ה-20 ק"ג שירדתי. תחושות התסכול איומות ואני מרגישה אבודה. לאחרונה הגעתי לתובנה ששומרי משקל זו כנראה לא הדרך, ושלא הגיוני לחיות מבולמוס לבולמוס ושאני מאוד רוצה לטפל בהפרעה הזו. נמאס לי כל החיים להתעסק התעסקות אובססיבית באוכל ושמצב רוחי יהרס מכל בולמוס. אשמח מאוד להפנייה להמלצה מהו טיפול שיכול להתאים. אציין כי אני מטופלת שנים אצל פסיכולוגית קלינית, שעזרה לי להעצמה בתחומים רבים בחיים אבל בעניין הזה הטיפול איתה לא צולח. אציין גם שאני לא מתחברת לשיטה של NLP. תודה רבה רבה, מיואשת...

לקריאה נוספת והעמקה
17/09/2014 | 08:28 | מאת: טליה

אני מציעה לך לדבר אם אישה שקוראים לה טל אור. תחפשי באינטנרט ויש לה גם פייסבוק. גרה נדמה לי בירושלים. הבנתי שעזרה להרבה אנשים. אין לך מה להפסיד. ואין לי שום עניין איתה, אני בעצמי אכלנית כפייתית. ועדיין לא נעזרתי בה..

שלום לך שירלי, הפתרון היחיד לבעייה ממנה את סובלת טמון בפיתרון אמיתי של הסיבות הרגשיות הגורמות לה.התקשרי אלי לנייד 052-4491234, ואשמח להפנות ולעזור לך . כל טוב.

17/08/2014 | 18:29 | מאת: דנית

היי,אני בת 27,מטופלת כמה חודשים אצל פסיכולוג. אני אנורקסית וסובלת רב שעות היום. דיכאון והרבה מחשבות קשות על עצמי. אני פוגשת את הפסיכולוג שלי אחת לשבוע,בה אני מדברת ומדברת ועושה הפסקות בדיבור על מנת לתת לפסיכולוג לומר את דעתו. אבל הוא לא ממש אומר.. בעיקר מקשיב. ואז אני עוצרת ונגמר הזמן.. אף פעם לא אומר מה הוא חושב,או מה אני צריכה לעשות בכדי להרגיש יותר טוב. עם עצמי עם הגוף שלי ובכלל.. אני סבורה שהוא קשוב.. אבל מה התפריד שלו מלבד להנהן לי עם הראש ולומר שניפגש שבוע הבא? אשמח לדעת האם זה חריג? האם אני צריכה להחליף אותו? לדבר ולדבר אני יכולה גם מול המראה בבית שם גם ככה אני מבלה רב שעות היום שלא נאמר סובלת. ללמראה אני לא צריכה לשלם 400 שרלים לשיחה בסופה לא יגידו כלום.

לקריאה נוספת והעמקה

היי דנית ונעים מאד. ראשית, כל הכבוד לך על שבחרת לטפל בבעיה שמסבה לך סבל רב, ולהביא את עצמך לחיים טובים יותר. גם השאלה שלך מלמדת על אחריות שלך לתהליך הטיפולי שלך ועל כך שאינך עושה אותו רק כדי "לסמן וי", מה שאגב מעיד בעיני על סיכוי טוב לשיפור :) באופן נקודתי התשובה לשאלתך על הפסיכולוג היא כן ולא: כן- זה שכיח שפסיכולוגים מסוימים מקשיבים ולא מדברים הרבה במהלך הפגישה לא- זה לא בהכרח מה שנכון לך. אני מציעה לך לשתף אותו בתחושתך ולתת לו הזדמנות לנסות ולהתאים את עצמו אל הצורך שלך. אם לא תרגישי שינוי משמעותי אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול אחר, ואשמח לסייע לך למצוא מטפל מעורב ונוכח באופן שיתן לך להרגיש שאת מקבלת תובנות וכלים ולא רק הקשבה. אם תרצי להסתייע בי להמלצה אני ב gily.agar@gmail.com להשתמע, גילי

דנית שלום, לתשובה המקיפה של גילי ברצוני להוסיף כמה מילים: ניתן לומר שהעולם של הטיפול הפסיכולוגי השתנה במהלך השנים, מטיפול שבו המטפל היה נוכח פחות באופן פעיל חיצונית לעבר טיפול שבו המטפל תופס חלק יותר ויותר אקטיבי בטיפול. אני אישית סבורה שמטפל פסיבי יחסית, פחות מתאים כיום ואני מבינה היטב את התסכול שלך. את יכולה להתעודד- קיימים כיום הרבה מאד מטפלים שנוקטים בשיטות טיפוליות בהן המטפל הרבה יותר אקטיבי, מכוון, בונה באופן ברור את התוכנית הטיפולית והמטרות הטיפוליות ואפילו משתף בעולמו הפרטי. את פשוט צריכה לבחור.

15/08/2014 | 13:15 | מאת: אלי

הבת שלי התגייסה לפני חודשיים מאז יש לה בחילות כל מה שהיא אוכלת או שותה היא מקיאה מקבלת אינפוזניות כל כמה ימים נשללו בעיות רפואיות כולל ראיה נמצא תקין כולל ביקות דם ירדה 5 ק"ג אנחנו חסרי אונים לא יודעים מה הבעיה אולי נפשי האם מוכרות לך תופעות מסוג זה האם ניתן לריפוי ושזה לא ילווה אותה כל הזמן ובפרט שלא יגרם נזק אודה לתשובה

שלום לך נשמע לי שבתך במצוקה נפשית שמובילה לתגובה זו. האם היא הייתה בטיפול? יש לכך כמובן פתרון אך הוא בתהליך שהיא תעבור. אם אתם מאזור המרכז אשמח לעזור לה. אני ב0544959060

היי חברים. לימים קשים אלה, בהם כולנו חרדים, מתוחים ולחוצים - יש השפעה גם על הרגלי האכילה שלנו וכמובן שעל האכילה הרגשית. מוזמנים לשתף איך זה אצלכם, לשאול ולתת טיפים אחד לשני. שנדע ימים שקטים! גילי

08/07/2014 | 07:20 | מאת: יגאל

דווקא פעיל בהחלט..ואתה מוזמן לשאול את שאלותיך.

02/07/2014 | 23:31 | מאת: ראפאל

שלום,אני בת 27. גרה לבד ומטופלת כבר מספר חודשים בגלל אנורקסיה בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי וקצת תרופות.. בעקבות הטיפול האינטנסיבי,עלי לשלם 1400 שקלים בשבוע. המטפלת שלי הציעה לי להתאשפז אך אני עובדת מהבקר עד אחר הצהריים במשרה מלאה. פניתי אל קופת החולים שלי (כללית מושלם) ושאלתי האם יש איזה סבסוד אפילו מינימליסטי לטיפולי מהסוג הזה עם התמחות בהפרעות אכילה. אחרי השיחה ניתקתי וכאב לי בלב על זה שאני גרה במדינה שלנו. הנציגה שדיברה איתי בטלפון הסבירה לי באלגנטיות שקופת חולים אינה מסבסדת טיפולים בהפרעות אכילה אבל מה שהם דווקא כן מסבסדים זה הגדלת חזה!!!!!!!!! שמישהו יציל אותי מהמקום הנורא עקום הזה שאני חייה בו,שאנחנו חיים/חיות בו. איך זה ייתכן ש90% מהאוכלוסייה סובלת מהפרעות אכילה כאלה ואחרות ונראה להם יותר חשוב של90% מהאנשים (סביר להניח שהאלה) יהיה ציצי חסר פרופורציה. מה הצעירים אמורים להבין מזה? אני מרגישה רע,רע שאני חלק מזה ועוד יוצר רע,שאין לי מספיק כוחות נפשיים בכדי לצאת נגדם בכל דרך ומחאה אפשרית. אבל מי שהיה אמור לעזור לי לשמור על הכוחות שלי בזמן שאני משלמת אלפי שקלים ללימודים ועובדת כמו חמורה,נטש אותי,לא ראה אותי,ה-ת-ע-ל-ם ממני. מילא אם רק ממני.. מתעלם מאחת הבעיות/ההפרעות הכי קשות שיש לנו במדינה. השתגעתי כבר.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ראפאל, אם את בטיפול פרטי, אני בטוחה שההוצאה הכספית כבדה עליך. מערכת הבריאות מאפשרת גם טיפול שאינו פרטי ועולה הרבה פחות ,ואני לא יודעת האם ניסית אותו בעבר. אני מצדיקה את הרגשתך לגמרי לגבי הצורך בהשתתפות כספית בטיפול כזה ומצטערת יחד אתך.

02/07/2014 | 07:57 | מאת: דני

כאשר אני לחוץ אני כמעט מפסיק לאכול! שוכח אפילו לשתות! משקחי תקין אבל אני עובר את זה לםעמיים יום יומיים ואז חוזר התאבון ואני אטכל 3 ארוחות סדירות! בעבר בלי להבין שייתי בצבא עברתי שילוב של שינויים בייס למזון לטבעונות שלמעשה בדיעבד אני מבין שהייתי אנרוקסי! אז זה נמשך מספר שנים! הייתי רזה אבל תפקדתי! בדיעבד אני מבין זאת! מה גורם להעברת הלחץ לאי אכילה? כיום משקל תקין! אבל הנטיה לאי אכילה חוזרת כפי שציינתי!

שלום לך דני, אכילה מועטת או הפסקה באכילה בעקבות מצבים של לחץ, הוא תופעה טבעית ומובנת. אם אתה אומר שברוב הזמן אתה אוכל באופן סדיר שלוש ארוחות ביום ומשקלך תקין היום- אז אני לא חושבת שיש צורך לעשות משהו בעניין. לגבי העבר שבו היית לטענתך סובל מאנורקסיה- אני שמחה שעברת את זה ושהמצב כבר לא כזה כיום. אם תראה שהתקופות של הפסקת האכילה במצבי מתח הופכות להיות תכופות וגורמים לכך שאינך מקבל את התזונה שהגוף שלך זקוק לה- אז צריך יהיה לטפל בכך.

25/06/2014 | 22:06 | מאת: הדר

כבר מעל ל12 שנים מתמודדת עם הפרעות אכילה, מוגדרת כאנורקסית אבל יש לי תחושה שאנורקסיות לא מצליחות לחיות כל כך הרבה זמן ולכן אני נמנעת מהגדרות. בשבוע האחרון נכנסתי לתקופה לחוצה ופתאום לא מצאתי את הזמן לאכול. ועבר יום ואז עוד יום וכבר שבוע שלא נכנס לפי משהו לעיס. הבעיה מתחילה שהקושי הופך לנפשי. אני מנסה להכריח את עצמי ופשוט נתקפת בחילה וגועל רק מעצם המחשבה להפסיק את הצום. אני מפחדת לחזור לאשפוז, אז קניתי פחיות של אנשור והחלטתי על 3 ביום. בפועל זה מסתכם בחצי פחית בקושי. איך חוזרים לאכול פתאום? ועוד לבד? עד היום תמיד כשהגעתי למצבים כאלה זה תמיד נגמר באשפוז. אני כבר רואה איך יעברו עוד ימים רבים מבלי שאוכל. והלב והראש נמצאים שניהם במרחק שנות אור אחד מהשני. מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה
26/06/2014 | 08:36 | מאת: גלי

ואני בדיוק להפך..מכורה לאוכל. לסוכר. ולא יכולה להפסיק את המעגל הזה..

שלום לך גלי, את יכולה לפרט עוד? מה עשית עד כה?

שלום לך הדר, אני רוצה לומר לך באופן מאד ישיר שאת ממש ממש חייבת לפנות ולקבל עזרה, באחת המרפאות שמטפלות באנורקסיה. אם לא תקבלי טיפול וטיפול במהירה, הדבר ממש מסכן את בריאותך וחייך. התפרסמה בפורום הזה פעמים רבות רשימה של כל המקומות שניתן לפנות אליהם. אנא עשי זאת.

08/06/2014 | 18:20 | מאת: מיק

מתסכל.. סתם כותבת כי מרגישה לא שייכת לאף אחד ולשום מקום.

מיק אני מפנה אותך לתשובות שעניתי לך לשאלות קודמות. תנסי להעזר בהן.

01/06/2014 | 13:09 | מאת: יהודית באומן

ומה עוד שאני בעצמי חולה אונקולוגית החייה מביטוח הלאומי אין לי בית אין לי אפשרות כלכלית לתת מענה לכמויות האוכל הנצרכות הנזרקות בשירותים היא מקיאה נותרתי ללא כל תלוייה בילדי הבוגרים לצורך תרופות אני בקרקע לא פחות מעוד אימהות רק שהן אולי לא לבד ולא בחלום רע שכזה או שכן? אסון משמעותי לבריאותי שלי לא מסוגלת לשלוט בנסיבות הללו.

שלום לך יהודית, את מתארת מצב מאד קשה בו את ובתך נמצאות, אולם לא נתת בסיפורך די פרטים שיכולים היו לעזור לי לייעץ לך מה כדאי או אפשרי לעשות. כיון שתארת מצב בריאותי וכלכלי קשה בו את נמצאת, ויחד עם זאת סיפרת שבתך סובלת מהפרעת אכילה חמורה למדי לפי תאורך, אני מציעה שתפני קודם כל למחלקת הרווחה במקום מגוריך ,תבקשי להיפגש עם עובדת סוציאלית שאחראית על האזור בו את גרה, ותספרי על קשייך. יכול להיות שבתך יכולה להעזר בשרותים הניתנים לנערות על ידי מחלקת הרווחה, ויכול להיות שיפנו אתכן לטיפול במקומות בהן תוכלו לקבל עזרה אמיתית. אם את זקוקה לעזרה במציאת המקום אליו את יכולה לפנות, אני מוכנה לעזור.

01/06/2014 | 13:03 | מאת: אמא של קארין

אין לי בי להעזר יותר בשנתיים האחרונים חוץ מלחבק ולנסות לעודד את קארין שלי להילחם ולסיים עם הרזון הזה היא סוגרת כל דלת אפשרית שרועה על המיטה לא מבחינה בין מציאות לדימיון אני נואשתי כל כך 7 שנות מלחמה איתה היא מתמקדת במשפט אחד מה את רוצה ממני הכל בסדר ובאמת שום דבר ממש לא בסדר היא הולכת ונעלמת ומדמיינת שהגוף ישא זאת .ניסיתי הכל ומה עוד?שבכל המקומות היתה ברחה מסתגרת מבודדת עצמה מהעולם.

22/05/2014 | 01:30 | מאת: רננה

שלום, עוברים עלי ימים קשים מנשוא. אני בת 28,אני מרעיבה א ת עצמי הרבה פעמים ואוכלת תפריט של כ500 קלוריות ביום פלוס מינוס. התחלתי טיפול לפני כשלושה חודשים,אבל אני מוצאת עצמי משקרת בטיפול,במן מחשבה שעד שזה יצליח,אני לא אוכל. בימים האחרונים,אני עשיתי החלטה עם עצמי שאני אקבל את עצמי ככה, אני יודית שאני לא שמנה בכלל בכלל, רק רואה את זה על עצמי. וחלק מלקבל את עצמי זה להפסיק לאכות כמו ציפור חולה,אלא לאעות מה שמתחשק לי. משמע-לחיות. האמנם,אני כבר כמה ימים בולסת כמומיות היסטרות של הכל. פחממות וסוכרים והכל הכל.. באותו רגע אני נהנת ומרגישנ שזה בכול אבל לא נותנת לביס להשפיע על מצב הרוח שלי. אבל אז אחרי זה,אני נכנסת להיסטריה ובכי ותסכול על זה שאני בצגמת השמנה ולא ההפך. השאלה שלי,האם יש דרך לגרום לי לאכול פחות? איך נשארים גם שפויים וגם אוכלים מה שרוצים?! תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רננה, המצב אותו את מתארת מראה שאת באמת זקוקה לטיפול בעניין האכילה . המעברים שאת עוברת בין הרעבה עצמית שיוצרת מצב מאד לא בריא לגופך ונפשך, לבין מצב של בולמוסי אכילה שגם הוא מזיק, מצביעים על כך שצריך לבחון את "מערכת היחסים" שיש לך עם אוכל ואכילה ואת הדפוסים שהשתרשו במשך הזמן. לשם כך את זקוקה לטיפול רגשי שיתמקד בדיוק בנושאים אלה. אם את נזקקת לשקר בטיפול, אני לא רואה את האפשרות לכך שתפיקי תועלת משמעותית ממנו. הקשר הטיפולי בין המטפל והמטופל מאד משמעותי להצלחת הטיפול, ואם היחסים הם של חוסר אמון והסתרה אז מה הטעם? כמובן שאני חושבת ויודעת שישנו סיכוי גדול לצאת מהבעיות שתארת, אני רואה את זה קורה כל הזמן. מאחלת לך בהצלחה,

20/05/2014 | 13:07 | מאת: דליה

שלום, אני בת 45. עם משקל עודף שברור לי שהוא מאכילה מיותרת ריגשית. הרגשתי שממש מכורה לסוכר ועשיתי טפול במכון אברמסון. לזמן מסויים הכל היה נפלא ואחר כך זה התדרדר שוב. הבנתי שזה בעצם סוג של דיאטה וזו לא הדרך. חוויתי תקופות של חופש מאוכל, אכילה טבעית והרגשה מופלאה ואיבדתי את זה שוב. כלומר כל פעם חוזרת לדרך הלא טובה. נמאס לי כבר. הכל סובב סביב איך יעבור לי היום עם האוכל. אני לא יודעת אפילו מה לשאול. פשוט מיואשת. כבר בת 45 ונלחמת עם עצמי כל כך הרבה שנים.

לדליה שלום, אחד מהמפתחות ליכולתך לצאת מהמצב שאת מתארת מצוי בשאלה שלך עצמה: היו לך תקופות אחרות שבהן היית חופשייה .. אני מבקשת ממך לעשות משהו אחד בשלב זה: שבי ככה בשקט עם עצמך ותשחזרי את התקופות האלה: מה היו הנסיבות בהן, מה עשית באותן תקופות שאינך עושה היום, איך התמודדת אז בשונה מהיום..תנסי לכתוב כמה שיותר דברים ופרטים. לאחר שתעשי זאת תחזרי לפורום ותכתבי מה העלית. בהצלחה רבה,

14/07/2014 | 21:35 | מאת: מילה

ניסיתי הכל בדיאטות וכלום לא עזר. ואז התחלתישומרי משקל וזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים. ירדתי 18,קילו תוך 8חודשים ונהנתי מכל רגע בתהליך. ממליצה בחום. לפחות לנסות

19/05/2014 | 19:09 | מאת: מיק

שלום, כתבתי בפורום והצעת לי לכתוב לך למייל. אני צריכה שמישהו יעזור לי,אני לבד בזה,מידי וזה קשה באמת. וזה לא נגמר.. אנסה לענות על השאלות ששאלת. אני בטיפול כמה חודשים,אני אנורקסית,ככה המטפלת אמרה לי. היא מומחית בין היתר להפרעות אכילה. היא רוצה שאתאשפז בתל השומר אבל אני לא יכולה כי זה אומר להפסיק את כל החיים שלי,והם אמנם הולכים ומתרוקנים,אבל עדיין חיים ובהם סוגים שונים של אחריות. והיא כעסה.. ואמרה שאני לא רוצה שינוי.. וזה לא נכון. אני משתוקקת לשינוי אבל זה לא עובד לי. כמה שאני מנסה זה לא עובד. אני בוכה כל היום,גם בעבודה אני בוכה ומתוסכלת ומרגישה שנגמרו האפשרויות. בבקשה שזה יצא ממני אני סובלת

לקריאה נוספת והעמקה

למיק שוב שלום, היצעתי לך לכתוב לי למייל האישי כי חשבתי שאולי ישנם דברים שקשה לך לכתוב פה בפורום שקוראים כולם, זו כמובן היתה רק הצעה. חבל לי שבקשר שלך עם המטפלת את חווה כעס, מריבות ושאת אינך מובנת. קשר טוב עם מטפל חשוב מאד לדעתי להצלחת הטיפול. את מדווחת גם על בכי רוב שעות היום, ואין לי ספק שאת זקוקה לעזרה ומהר. אם את מרגישה שהטיפול הנוכחי לא עוזר לך, כדאי שתפני לעזרה נוספת או אחרת שתרגישי בה אחרת. ישנן אפשרויות רבות ושונות לטיפול שפורסמו גם פה באתר. עדין אני מזמינה אותך לדבר אתי טלפונית או למייל האישי אם את זקוקה לייעוץ או הפנייה נוספת. מאחלת לך הצלחה במה שתבחרי,

19/05/2014 | 13:42 | מאת: מימי

נינעהכב

17/05/2014 | 18:01 | מאת: מיק

בבקשה שמישהו יוציא אותי מהדבר הזה הבכי לא מפסיק מהתסכול,ואני משתגעת. מהריקנות,מהאובססיה ומהמראות והמראות. מהעליות והירידות המטלטלות ההורסות. שמישהו יפסיק את זה. שמישהו יענה כי אין לי מקום אחר. המטפלת שלי רבה איתי על משהו שלא הבנתי ואני כל כך חסרת ביטחון וחלשה שאין לי כוח אפילו להתווכח. היא חכמה יותר ממני חזקה יותר ממני,בריאה יותר ממני. וגם רזה יותר. ואני משתגעת בבקשה שיוציאו לי את המוח הזה

מיק שלום, אני מתייחסת ברשותך קודם לסוף של ההודעה שלך. אני לא יודעת ממש מה קרה אצלך בטיפול אבל מה שאני כן יודעת הוא שלא רצוי שתרגישי בטיפול צורך להתווכח ו/או להגן על עצמך ושרצוי שתרגישי מובנת. הייתי רוצה שתסבירי לי קצת יותר ממתי את בטיפול ואיזה סוג טיפול את מקבלת ועם מה את מתמודדת כדי שאוכל להתייחס ברצינות לדבריך. האם תוכלי לפרט כאן יותר? או אולי תרצי לפנות אלי למייל הפרטי? אשמח לשמוע ולעזור.

חברי פורום יקרים! פעמים רבות ספרתי לכם על השיטה הנרטיבית קצרת המועד לטיפול בהפרעות אכילה ואכילה רגשית. יש לנו הכבוד שהמטפלת רינה בלום אשר פתחה שיטה זו מצטרפת לניהול הפורום!!! אני מאחלת לכולכם ליהנות מהידע והניסיון העצום שלה, ולרינה אני מאחלת הנאה וסיפוק מהפורום הנפלא הזה. שיהיה לנו בהצלחה יחד! גילי

לקריאה נוספת והעמקה

תודה רבה גילי ואני מצטרפת לאחל לכולנו פעילות תורמת ומסייעת פה בפורום.

10/05/2014 | 09:37 | מאת: אלירז

אינני מבינה אם הפורום הזה פעיל.. הפעם האחרונה שהגיבו פה הייתה לפני שבוע.. הייתי רוצה לכתוב את שעל ליבי ולהתייעץ בכמה דברים. האם משהו במחשב שלי לא בסדר? או שהפורום אכן אינו פעיל?

היי אלירז. את מוזמנת לכתוב. הפורום פעיל ויש בו גם חברים שמגיבים וגם אותי. אשמח לשמוע את שעל ליבך. גילי

09/05/2014 | 20:36 | מאת: מיק

מה לא הייתי עושה עכשיו בשביל בייגלה חם,כנראה שלא שוברת את הדיאטה. דיאטה זו מילה מגוחכת להגדיר בעזרתה את המקום בו אני נמצאת.. ובכל זאת,הרצון לפחממה עכשיו מכל סוג שהיא,הוא מעבר לכל דימיון,רצון שבגללו אפשר לאבד שליטה על חייך ומחשבותיך. על הגוף שלך. ובכך גם על מצב רוחך. אני שוכבת במיטה מוקדם,חושך בחדר והדובי שלי בטח חושב שכבר אמצע הלילה,אם כי רק שמונה בערב,וזו הדרך היחידה לשמור על עצמי שלא אאבד שליטה,להסתתר עמוק עמוק בתוך הסמיכה. לא לצאת עד הבקר.. יכלתי לאכול עכשיו הכל,מקדונלדס,פיצה,פסטה,רביולי,סביח פלאפל,חומוס עם פיתה,אנטריקוט,אורז,סושי,מרק. הייתי מוכנה לבלוס את הכל יחד. ושאוכל לחזור הביתה לשכב מפוצצת על הספה ולהרגיש ממש סבבה.. בלי מחשבות נלוות שהרסו לי את החיים,שגזלו ממני את השמחה,את האהבה לאוכל לטעם,לחשק.. לבילוי משותף,לרגעים עם עצמי בבית קפה שכונתי.. קוראסון וקפה. סנדוויץ וסודה.. משהו לקיבה ולחיים הריקים שלי.

היי מיק את כותבת יפה מאד. ואת גם מאד אמיצה בכך שאת מתמודדת עם ה"שד" הזה ולא נותנת לו לחרב את חייך. יכולת לאכול ברגע הקשה הזה אבל בחרת להכנס למיטה כדי לשמור על עצמך ולפרוק את הרגשות בכתיבה. כל הכבוד. אנחנו כאן להמשיך לשמוע. גילי

02/05/2014 | 12:28 | מאת: אלינוי

אני לא יודעת מה לעשות

30/04/2014 | 08:34 | מאת: אלינוי

אז ככה הרופא לא הפנה אותי למקום ודבר שני ההורים לר יודעים על זה

28/04/2014 | 11:21 | מאת: אלינוי

אז ככה הרופא לא הפנה אותי למקום מתאים וההורים שלי לא יודעים קשה לי לספר

לקריאה נוספת והעמקה

היי אלינוי נסי לנסח לעצמך בצורה הכי מדוייקת ואז כתבי כאן במה היית רוצה שאעזור לך. גילי

30/04/2014 | 08:37 | מאת: אלינוי

בפעם שעברה שאךת אותי עם הרופא הפנה אותי למקום אז הוא לא הפנה ודבר שני ההורים שלי לא יודעים על זה שהייתי אצל הרופא ואנורקסית והכגל הם לא יודעים ואני לא ממש רוצה לקבל עזרה אני רוצה אבל לא רוצה מצד שני

26/04/2014 | 10:36 | מאת: elinoy

היי כבר פניתי אליכם לעזרה בבקשה תענו אתם ימים לא עניתם לי בבקשה תענו לי

היי אלינוי עניתי לך כנראה לא ראית. בת כמה את? פרסמתי בתאריך 22.4 רשימה של מקומות שאת יכולה לפנות אליהם כדי לקבל עזרה. מה דעתך?

28/04/2014 | 11:22 | מאת: אלינוי

אני לא רוצה כרגע לקבל עזרה ואני בת 16 שבוע הבא

26/04/2014 | 09:54 | מאת: ליה

אני עקרת בית בת 26 אמא ל 3 ילדים אחר הצהרים תמיד יש בבית לחץ צעקות השתוללות ואותי זה מעצבן עושה לי רע בנפש אני בורחת לאוכל ומשהו מתוק עד שאני מתפוצצת(א.צהרים) ובערב שהילדים הולכים לישון אני גם טורפת אבל זה כבר בגלל השקט והשלווה א.מנחמת מבקשת דרכים להתמודדות עם האכילות הרגשיות שלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ליה נשמע מצב מאד לא פשוט ומתסכל. שימי לב שענית על השאלה בעצמך :) מה הכוונה? צריך למצוא פתרון לשעות שאת מבלה על הילדים כך שלא יהיו בהן לחץ וצעקות והשתוללויות. האם קבלת אי פעם הדרכה בנוגע לילדים? גם בשעות הערב יש לנסות לראות מה המחשבות מהן את מנסה להתנחם וכיצד לשנותן. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול שיסייע לך להיפרד מהאכילה הרגשית בשני המצבים הללו ויש לי המלצה חמה על מטפלת מדהימה שתוכל לעזור לך תוך 8-10 פגישות. זה האתר שלה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=53 בהצלחה!

26/04/2014 | 00:34 | מאת: מיק

שלום,אני בת 26 וחמש שנים האחרונות,סיבכתי את עצמי. הייתי מתבגרת שמנה (89 קילו) אבל מעולם הדבר אינו הפריע לי. הייתי מקובלת וההורים שלי מעולם לא העירו לי או התייחסו לזה באופן בעייתי. לקראת הגיוס,החלטתי ללכת לקרבי והפסקתי לאכול פחממות וסוכרים וירדתי 18 קילו. הגעתי לצבא במצב סביר ביותר ורזיתי עוד במהלך השירות. לקראת השחרור,דווקא כשרזיתי,התחלתי להתעסק בעצמי באופן אובססיבי. איך שהוא הזמן עבר והיום אני שוקלת 55 קילו,עברתי תאונת דרכים די קשה ולא יכלתי להמשיך להתאמן וכל מה שיכלתי זה בעצם להרעיב את עצמי.. כשהמצב השתפר,החלטתי ללכת לטיפול כשהבנתי שהנתעסקות בזה,היא מוגזמת,ומפעת עבודתי כגננת מובילה בגן ילדים,האחריות הייתה כבדה ונקיפות המצפון שלי הולכות וגודלות..אני בטיפול והמטפלת שלי כבר שבועיים וחצי לא בארץ והמצב שלי רע. לא שאני מרעיבה את עצמי עכשיו,אבל לא מצליחה לאכול ומרגישה שאני לא מסוגלת לקום,רוצה לעשות דברים אבל רק מהמחשבה על לקום ולעשות אותם,גורמת לי לבכות,מרגישה ריקנות כואבת נורא ובדידות ומן הרגשה שאין לי דרך לצאת מזה. איך יוצאים מזה? אני מבינה את הצרה,המטפלת שלי כבר הציעה שאתאשפז,אבל אני בן אדם וורקוהוליק ביותר ואוהבת לעבוד והעבודה בגן היא עבודה שמעניינת אותי וחשובה לי ואני לוקחת אותה ברצינות ואני לומדת במסגרת אקדמאית ולא מרגישה שיכולה לשים הכל בצד ולהתאשפז. ומצד שני,זה בלתי אפשרי ככה.. אני לוקחת כדורים. וזה עוזר ביומיום לתפקד,אבל המחשבות על השומנים והסוכר והבטן והרגליים והידיים.. זה לא עוזב אותי אפילו לא בלילה.. שלשום בלילה הייתי כל כך ריקה ומתוסכלת שברגע של טיפשות והרגשה לא ברורה,פשוט גזרתי לעצמי את השיער.. אני יודעת שהפורום לא במקום טיפול,אבל הפסיכולוגיתשלי לא כאן ואני לא מעוניינת לכתוב לה בחופש שלה,ובכל זאת צריכה עזרה.. או סתם מילים מעודדות,אופטימיות,אולי עצה? משהו אלטרנטיבי שהוא לא טיפול ארבע פעמים בשבוע וגם לא אישפוז שירתק אותי מחיי.. תודה וסליחה על המגילה,חיפשתי גם לפרוק איך שהו,ולא רק למצוא פיתרון..

לקריאה נוספת והעמקה

היי מיק הן מתוך מה שכתבת והן מתוך הפתרון המתחשב שמצאת (לכתוב כאן במקום לפסיכולוגית שלך בחופשה), ניתן ללמוד שהנך בחורה חכמה ויצירתית. נשמע שמאד מאד סוער אצלך בראש ובלב. לפעמים, אפשר להרשות לעצמנו להניח לרגע בצד את המחשבות, הדאגות והאובססיביות ולנסות לחשוב מה מתוך ההיכרות שלנו עם עצמנו הוא הסחת הדעת הטובה ביותר. נסי לחשוב מה מכל הדברים שאת עושה/אנשים שאת מכירה/מקומות שאת אוהבת/פעולות שאת עושה - תופס את תשומת לבך בצורה המקסימלית. אני מתכוונת לדברים שאינם פוגעים בך באופן עקיף כמובן. נסי פשוט להגיד לעצמך שעד שהפסיכולוגית חוזרת כל מטרתך היא להעסיק את הראש בדברים שלא קשורים לקושי. תאמיני לי שזה יכול לעבוד. אבל את צריכה באמת להסכים להניח לכך בצד לכמה ימים ולדעת שהמחשבות לא יברחו לשום מקום ותוכלי לחזור אליהן כשהפסיכולוגית תהיה אתך. מעבר לכך, נשמע לי שבמקום אשפוז ניתן לחשוב על טיפול אינטנסיבי יותר ואולי לערב עוד גורמים טיפוליים כגון תזונאית שמומחית בהפרעות אכילה. מה דעתך?

28/04/2014 | 14:17 | מאת: מיק

אני מבינה מה שאת אומרת על להניח למחשבות והאובססיביות ואני מטופלת אצל פסיכיאטרית ותזונאית ופסיכולוגית-ואני מודה,שתמיד מרגיש לי שהמחשבות והעזרה שבה אני בוחרת להשתמש,הן מעל כל יכלת הבנה של כל הגורמים המטפלים בי. אני מציירת ומצלמת וכותבת ותמיד אעשה את הדברים הללו,ובכל זאת,עכשיו אני לא מצליחה,לא יודעת אם זה קשור פסיכולוגית לזה שהפסיכולוגית שלי לא כאן,או כי מאסתי מהטיפול איפה שהוא בדרך,ומרגישה שלא משנה כמה אהיה מטופלת,זה לא יעבוד. זה חזק ממני לא חשוב כמה אני מבינה את מצבי ובאיזו רמה עלי להסיח את דעתי כרגע מן הנושא,אני מבינה שאני בדיכאון ואני מבינה שיש תמיד מקום בראש שלי שנשאר בריא,נקי,שקול,הגיוני,אבל הוא נפתח ומתקבל על הדעת רק כשאני בעבודה,שם הכל צריך להיות מחושב,כל מילה וכל תנועה שלי נלקחת בחשבון כשילדים סביבי ואיך הם רואים אותי. ואולי גם ולא תמיד-לא שופטים אותי.. הכל ברור לי ועדיין קשה מאוד שלא לחשוב.. הריק הזה מגיע בלילות ולא מניח לי לישון ולא מניח לי לשכב בשקט בלי להזיז את הרגליים ובלי לשנוא את הדרך בה אני הולכת. זה קשה ומתסכל כשמודעים להכל,או לפחות כך אני מרגישה,שאני יודעת בתוך ההפרעה הזו הכל.. כמעט יכולה לטפל באנשים עם אותה ההפרעה,יודעת מה לומר להם ואיך כדאי לדבר איתם,וכשזה מגיע אלי,הכל מתרוקן ואני נשארת מובסת וריקה. מחכה ולא מחכה שהמטפלת תחזור.. כי היא יכולה להוציא אותי מזה,או ממש לא לעשות כלום.. תודה גילי.

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אם מישהו מכם מזהה מידע שהשתנה או רוצה להוסיף מידע- נא להוסיף בהערה ואני אעדכן את הקובץ. יש כאן קישור נוסף למקומות המתאימים לטיפול זה וחלקם לא מופיעים ברשימה שאני מפרטת כאן אז שווה לבדוק גם וגם: http://briuton.co.il/?p=727 אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: באופן כללי מומלץ שהטיפול יכלול טיפול רגשי (פסיכולוגי) ןטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן להשיג שילוב זה במספר דרכים: 1. באופן פרטי- פניה לפסיכולוג פרטי ותזונאית פרטית. 2. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד. מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי ויש לברר בקופת החולים הרלוונטית אל מי צריך לפנות לקבלת טיפול בהפרעות אכילה. 3. ניתן לקבל טיפול במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש המתמחות בהפרעות אכילה. במקומות אלה פועל צוות מנוסה ורב מקצועי המספק טיפול רגשי וליווי של תזונאית ואם יש צורך גם של רופא.מדובר על פגישות בתדירות של אחת לשבוע בד"כ. ישנן גם מחלקות בהן ניתן להתאשפז בעת הצורך. ניתן לפנות אל המרפאות והמחלקות הללו באופן ישיר ואין צורך בהפניה מקופת החולים: * בית חולים איכילוב :03-6974707 (יש מרפאה וגם מחלקה) * מחלקות בבית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). מרפאת חווה -תה"ש - מרפאה לבריאות הנפש של האשה- 03-6354029 * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (מרפאה לבוגרים) -02-6777348 הדסה עין כרם מחלקה לבוגרים 02-6777181 אשפוז יום מתבגרים (מרכז העיר) טלפון: 6235059/4 – 02 מחלקת אשפוז מתבגרים (עין כרם): 02-6779191 * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטריה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 # מרפאת הנוטרים – רעננה- דרך קופ"ח כללית * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושלים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 *תחנת העמקים- גלבוע 04-6533239, 04-6533333 4. עמותות וארגונים פרטיים: נותנים מענה מקיף ולעיתים באשפוז חלקי * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 5. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507 בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

19/04/2014 | 01:08 | מאת: אור

שלום קוראים לי אור ואני מתמודדת עם הפרעת אישיות אני מנהלת קבוצת הכרויות בפיסבוק למתמודדים למטרת זוגיות כל החברים בקבוצה גם מתמודדים ,הם סובלים מחרדה חברתית ,דיכאון, הפרעת אכילה ועוד מטרת הקבוצה למצוא נפש תאומה שתבין ובין היתר לדון על זוגיות. הקבוצה היא סודית כך שמבחוץ לא רואים שאתם חברים בקבוצה רק החברים עצמם. אם אתם מעוניינים להצטרף לקבוצה תפנו אליי לאיימיל orr2060@gmail.com

לקריאה נוספת והעמקה

15/04/2014 | 22:55 | מאת: אלינוי

בבקשה תענו זה דחו ףףף

12/04/2014 | 17:24 | מאת: אלינוי

היי אני יום שלישיהייתי אצל הרופא בשביל לעשות בדיקות של גובה ומשקל והוא אמר לי שאני אנורקסית אני בת 16 חודש הבא המשקל שלי הוא 42 והגובה שלי הוא מטר 67 ואני אוכלת קצת ויש לי כאבי בטן מאוד חזקים ואם אני אוכלת עוד קצת אני מקיאה ואם אני אוכלת כמה ביסים אז אני שבעה עד הערב ויש מיקרים שגם בערב אני שבעה זה נורמלי? תודה על העזרה

לקריאה נוספת והעמקה

הרופא שלך כנראה צודק לצערי :( האם מעבר לכך הוא הפנה אותך למקום מתאים שיוכל לטפל בך?

26/04/2014 | 10:38 | מאת: אלינוי

לא הוא לא הפנה אותי ולא סיפרתי להורים קשה לי

07/04/2014 | 23:59 | מאת: מ

האם זה נורמלי שנעלם לי התאבון לאכול בשעות לחץ, פחד, והרגשה כללית ירודה?.. אני כמעט ולא אוכלת לאחרונה בגלל הסיבות הנ"ל..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אני לא אוהבת את המילה נורמלי. אגיד שזה הגיוני במובן שיש קשר בין הדברים, אך זה מעיד על כך שההרגשה הירודה עברה את הגבול שניתן לחיות איתו אל עבר אזור שמשפיע עלייך פיסית. אני ממליצה לך בחום לפנות לרופא המשפחה, לשתף אותו ולחשוב מה לעשות, או לפנות ישירות לטיפול פסיכולוגי. המצב הזה עשוי להחמיר את המצב הנפשי וזה כדור שלג לא רצוי. בהצלחה! גילי

06/04/2014 | 22:47 | מאת: אנונימית

היי, אני וחברה שלי בנות 16 וזה גיל בו מתעסקים הרבה בכל ענייני התדמית. אני סבלתי מהפרעת אכילה בעבר ועכשייו אני במצב נורמלי (1.65 משקל 45) אבל המחשבות לא פשוט נעלמות לעולם. בשנה שעברה הצטרפתי לבית ספר חדש בו הכרתי אותה ובאותה התקופה אני עדיין סבלתי מהמחלה. היא התעניינה בנושא ולמרות שהיא כלכך כלכך רזה, רקדנית דקיקה ביותר שכל מי שעובר לידה מרים גבה בתהייה אם היא אוכלת משו, היא חשבה ועדיין חושבת שהיא שמנה. במהרה היא התחילה לשאול שאלות כגון:אני אפעם לא רואה אותך אוכלת! את לא רעבה ?, איך את כלכך רזה ?! וכו. השנה אנחנו כבר מדברות על הנושא בקלות. לאחרונה היא מפגינה התנהגויות שמאוד מתאימות למחלה ומאוד מתאימות לדימוי העצמי הירוד שלה. היא אוכלת בכמויות מאוד קטנות ועושה צומות ממושכים. זורקת את הסנביצים בבית הספר ועושה המון, אבל המוןן ספורט כל יום. היא מרזה במהירות, אבל הדימוי העצמי שלה רק מדרדר, בעבר היא הרגישה רע אבל היא הצליחה ללכת לים יחד איתנו (החברות) ולהנות בהיותה בבגד ים. כיום היא לא מסוגלת אפילו לחשוב על לבוא איתנו לים או בכלל להיתעסק באוכל, היינו אצלה אני ועוד חברה היום והיא דחתה באגרסיביות כל אפשרות לפעילות הקשורה באכילה. היא נורא התדרדרה ואני מאמינה שיש לקשר שלי איתה חלק גדול בנושא. אני מדברת איתה על הנושא הרבה והיא מודעת לכך שאני צמה וחושבת שעליי לרדת במשקל והשיחות יוצרות לה והאמת גם לי טריגר. לרגע זה הפך למעיין משחק משותף בנינו אבל מהר התעשתנו והחלטנו לא לדבר על הנושא. הבעיה היא, שהיא לא מוכנה לדבר עם אחרים בנושא. לא הורים, לא חברים ולא יועצים. וכשהיא לא מדברת על זה איתי, היא לא משחררת את התסכול הזה מעליה. והאמת? גם לי זה מאוד חסר. כך שחזרנו קצת לדבר על הנושא אבל אני מרגישה כאילו אני בתחרות איתה. אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות לגבי הקשר שלנו. אשמח לעזרה.

06/04/2014 | 22:54 | מאת: אנונימית

בנוסף, , למרות שהיא לא הכי תקינה, היא טוענת שנתוני המשקל וגובה שלי הם מתחת לנורמה, האם זה נכון? או שמה הם בסדר או טעונים לשיפור למגמת הירידה?

נשמע שנכנסתן לסחרחרה האיומה של הפרעת אכילה, דבר שהרבה פעמים קורה לשתי חברות יחד. זה מאד נפוץ. אני ממליצה שכל אחת מכן תפנה בנפרד לטיפול בהקדם האפשרי. הכוונה היא לטיפול במקום המתמחה בהפרעות אכילה, שיסייע עם המחשבות הטורדניות ועם ההיבט הפיסי. האם ההורים שלכן יודעים? חשוב שתשתפי את ההורים. תוכלי להראות להם את ההתכתבות הזו אם קשה מדי לדבר על זה איתם, כדי שיושיטו יד למציאת מקום טיפולי טוב עבורך. חבל שתמשיכו לסבול ושהחברות שלכן תהפוך למקור של קושי במקום למקור של שמחה כמו שחברות צריכה להיות.

07/04/2014 | 23:57 | מאת: אחת

חמודה המשקל שלך ממש לא מתאים... אני בגובה שלך ושוקלת 52 ותמיד אומרים לי שאני מאוד רזה אז קל וחומר את.... תעלי במשקל..:)

01/12/2014 | 01:48 | מאת: אנונימית

עדיין אשמח לתשובה מהמומחים. ה- אחת, בהחלט צדקת. אני כרגע בתהליכי עלייה במשקל בשביל הצו ראשון שלי.

30/03/2014 | 06:30 | מאת: מירה

בזמן האחרון אני עולה במשקל. בדיוק לפני שינה אני אוכלת עוגה ולא חתיכה אחת, דבר שהוא אסור מבחינת הדיאטה או השמירה על המשקל.אבל קשה לי. אני בת 51 ויש לי הורים קשישים וחולים שאני מטפלת בהם, אני עובדת כמה שאפשר ואני גם לומדת. אם אפשר שתתני עצות מה לעשות שאני מוצאת פורקן בעוגה דוקא חםני שינה כמו יתר האכילה שלי?

לקריאה נוספת והעמקה

מירה היקרה תשובתך טמונה בשאלתך. העוגה הפכה להיות טקס שבא לנחם ולחבק אותך לפני השינה בהתמודדות הרגשית עם הורייך המבוגרים ועם המאמצים שאת עושה בתחומים שונים. כל שנותר לך לעשות זה למצוא פעולה אחרת לפני השינה, שיכולה לתת לך תחושה של סיפוק והנאה, אך שאינה פוגעת בך בטווח הרחוק. תוכלי להצטרף לפורום כלשהו ולכתוב ולקרוא בו לפני השינה כדי לא להרגיש בודדה, תוכלי לעסוק כמה דקות בתחביב, לראות משהו שאת אוהבת בטלוויזיה, לעשות אמבטיית קצף או כל טקס אחר שמשמעותו תהיה מפנקת ומשמחת. מה דעתך?

03/04/2014 | 21:12 | מאת: מירה

.

שלום לכולם, לאחרונה ביתי בת ה - 8 לועסת את האוכל ואינה מצליחה לבלוע, היא טוענת שיש לה ליחה או שהיא אינה מזהה את הרגע בו היא יכולה לבלוע, כאילו יש לה חשש מביצוע פעולת הבליעה. אנא מכם מי שנתקל בתופעה הזו (ברור שאפנה לרופא)ויודע לספר לי כיצד להתמודד. חייבת לציין כי יש מאכלים שהיא אוהבת ונוח לה יותר לאכול אותם. אשמח למידע בנושא זה, מיכל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! בשל גילה הצעיר של בתך אעדיף שתשאלי את ד"ר הדס המומחית בילדים http://www.doctors.co.il/forum-3540

אני אחרי שנתיים כמעט אחרי ניתוח הייתה ירידה ממשקל של כ158 קילו כיום אני שוקלת 84 בתקופה האחרונה אני כמעט ל אוכל בעקבות חוסר תאבון וברגע שאני אוכל גם אם זה שני ביסים כואבת לי נורא הקיבה ואני ישר מקיאה אשמח לדעת איך לפתוח או לדעת מה עושים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך עלייך להתייעץ עם הרופא שנתח אותך על מנת לדעת מה הסיבה לתחושה זו. גילי