שלום גילי החמודה.

היי עמית שאלתך חשובה מאד מאד. ראשית, ברכות על הצעד ועל ההישגים היפים. אז ככה. הרגלי חיים הם דבר שמשתרש מאד עמוק ומאד קשה לשנותו תמיד. עם פעילות גופנית ואכילה הדבר קשה כפליים כי אלה טבועים בנו אבולוציונית באופן שמעודד עקביות ולא שמעודד שינוי, ועל כן אם התרגלנו לאכול תפריט מסויים ולהיות בפעילות מסויימת, הגוף "מתוכנת" לא לעשות לנו חיים קלים כשנרצה לשנות את אלה. יתרה מכך. שינוי באלה לעיתים מחזיק לזמן קצר, ובהמשך נסוגים להרגלים הישנים. שים לב שעד כה לא דברתי כלל על המקומות הרגשיים המורכבים יותר. אם אנו מניחים שלאכילת יתר ולעודף משקל יש בסיס רגשי, הרי שנדרשים שני דברים כדי לשנותם. האחד, הוא העבודה הרגשית על המקום שעד כה "נזקק" לעודף המשקל "ייצר" אותו ו"השתמש" באכילה הרגשית. ללא אלה הרי שלא נוכל להתחיל בתהליך שינוי, ואם נתחיל בתהליך ממוקד- הנפש תמצא דרך לסכל אותו בהמשך ולהחזיר את הגוף למצב הישן. ברגע שהחלק הרגשי מתחיל להיות מעובד, הרי שנחוץ ואף הכרחי החלק השני שקשור לידע ומשמעת בשינוי אורח החיים. את שני אלה הטיפול לא יכול לספק ולכן כמעט תמיד תהליך זה מגובה בליווי של תזונאית ולעיתים גם במלווה בתחום אימון הכושר. העניין המהותי הוא שבלי שני המרכיבים הללו, התהליך לא יכול להצליח לטווח ארוך. לדוגמא, האם שאלת את עצמך כיצד דווקא כעת התאפשר לך להביא את עצמך למקום שהגדרת כ"לא יאומן", להתגבר על קושי ולבצע פעילות גופנית מבלי שהנפש שלך תהרוס זאת? הרבה פעמים לאחר תקופה של "רק" שיחות (אשר לא שורפות קלוריות גם לצערי האישי אגב), עושה המטופל צעד אקטיבי אל עבר תזונאית או פעילות גופנית. הרי אפשרויות אלה היו שם לרשות האדם גם קודם רק שהוא לא הצליח להביא את עצמו לפנות אליהן. אני רואה ביכולת שלך להתאמן כעת משהו המשכי לטיפול ולא סותר. ייתכן שאתה מבין יותר לעומק מדוע אתה רוצה בשינוי, ייתכן שהנוכחות של המטפלת בחייך מאפשרת לך להתמודד טוב יותר עם הקושי שבפעילות הגופנית ואולי להאמין בעצמך יותר, ייתכן וחלק מהמקומות שעד היום האוכל פתר מקבלים פתרונות אחרים ועוד. לסיכום, טיפול פעמים רבות מדשן את הקרקע אל עבר שינויים שהמטופל עושה בסופו של דבר בכוחות עצמו מחוץ לחדר הטיפולים. אשמח לשמוע מה חשבת. גילי