פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

פורום מקצועי זה מיועד לשאלות, התייעצויות ושיתוף עבור כל מי שנושא האכילה, המשקל ודימוי הגוף מעסיקים אותו באופן שגורם לו סבל ופוגע באיכות חייו. כמו כן, מיועד הפורום למי שחש כי האכילה ממלאת תפקיד משמעותי בעולמו הרגשי. הפורום מיועד גם לאנשים אשר יקיריהם סובלים מנושאים אלה. במדינת ישראל, כמו בעולם המערבי כולו, חלה עלייה מתמדת בשכיחות הפרעות האכילה, במספר האנשים אשר מאבדים שליטה על האכילה והמשקל, ואשר מחשבותיהם ורגשותיהם מלאים בנושאים הקשורים לדימוי גוף ואוכל. אין הדבר מפתיע בעידן השפע בו האוכל הפך להיות מוקד תרבותי, כלכלי, ועסקי, ואשר אידיאל הרזון בו, אינו ניתן להשגה. פורום זה חשוב במיוחד בתקופה מורכבת זו, וינסה לתת מענה הולם לשאלות הקשורות במניעה והתמודדות עם הפרעות אכילה ואכילה רגשית, וסוגי טיפול אפשריים. למעבר לפורום לחצו כאן.
863 הודעות
718 תשובות מומחה

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית

חל איסור מוחלט על פרסום בפורום. ניתן להמליץ מתוך נסיון אישי על גופים טיפוליים מסויימים, אך יש לציין בהודעה כי מדובר בהמלצה על סמך חוויה אישית בלבד. אין לציין פרטי התקשרות של הגורם הטיפולי המדובר
12/09/2009 | 00:52 | מאת: דפנה

אולי זה לא המקום אך תהיתי האם את מקיימת קבוצות קטנות לצורך מטרה של ירידה במשקל? ובכלל האם את מטפלת במקרים של עודף משקל קיצוני? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

דפנה שלום כעת אין לי קבוצה טיפולית בנושא עודף משקל אך אני מטפלת בתחום זה באופן פרטני באזור המרכז. חשוב לציין שהטיפול אינו מתמקד ישירות בירידה במשקל אלא בחלק הרגשי שהביא למצב זה ומקשה לזוז ממנו. בד"כ רצוי ללוות תהליך זה בטיפול אצל תזונאית על מנת לטפל בחלק הפיסיולוגי. שני הדברים יחד יכולים להביא להקלה רגשית וגם לשינוי בדפוסי האכילה. את מוזמנת לפנות אם ברצונך לשאול עוד שאלות או לחשוב יחד מה יכול להתאים לצרכייך. נשתמע, gily.agar@gmail.com 0544959060 גילי

03/12/2009 | 15:45 | מאת: אישה גדולה

קבוצת הרזייה בשם - גדולות ראי כאן: www.gdolot.com לנשים בעלות עודף משקל ניכר בלבד!! בהצלחה!

קודם אני מודה לך מכל הלב תודה לך על העזרה והתשובות המחזקות שלך!! ברשותך באיזה פורום אפשר לשאול את הדברים האלו? את יכולה להמליץ על מטפל טוב באזור המרכז??

שלום 2 לניב :) ישנו פורום בנושא הפרעה טורדנית כפייתית בפורטל תפוז שאינו מנוהל בידי איש מקצוע אך יש בו הרבה אנשים מנוסים ומאמרים רלוונטיים http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ForumPage.aspx?ForumId=15&r=1 בנוגע לטיפול קוגניטיבי התנהגותי באזור המרכז אתה מוזמן לשלוח לי מייל ואענה לך בו או להתקשר כי לא נהוג לציין כאן שמות gily.agar@gmail.com 0544959060 מחכה לשמוע ממך גילי

היי אני בן 23 לא טופלתי בעבר כי לא היה צורך פחדים אלו החלו בעקבות שידור שצפיתי בו בטלויזיה"בתוכנית בריאות 10" ששם סיפרו על הימצאות חיידקי ליסטריה בתוצרי מזון שבבית.(באדיבות איזה פרופסור" למרות שכן היה עוזר שתרגיעי אותי. כי לדעתי אני לא משוגע,או פסיכי אלא רק בחור עם טיפה פחדים בנושא אוכל. אני יודע שיש לי איזה בעיה אבל לא חשבתי שמדובר באובססיה ושאני צריך טיפול פיסיכיטרי עם תרופות,לפעמיים יוצא לי לאכול דברים כמו בשר אבל רק לאחר שאני בטוח שזה טופל כראוי

לקריאה נוספת והעמקה

היי ניב חס ולום פסיכי או משוגע! חרדות ואובססיות הן נחלת עשרות אחוזים מהאוכלוסיה בארץ בעולם, לתקופה קצרה או לכל החיים. כפי שנשמע לי פתחת חרדה אובססיבית ממוקדת סביב אותה תכנית שראית ולדעתי טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי הוא הפתרון הראשון בשבילך. איני יכולה להרגיע אותך בעניין החיידקים ובישול מזון כי אני ממש כתובת גרועה בכל הקשור לבישול... אני מציעה לך לשאול פעם אחת בלבד בפורום מתאים של בישול על הזמן שצריך לבשל את סוג המזון שמדאיג אותך, אל לשים לב שאתה לא נכנס לסחרחרה של בדיקות ובירורים חוזרים ונשנים שלא ירגיעו אותך אלא יעלו חרדות חדשות. עדכן מה חשבת גילי

11/09/2009 | 13:17 | מאת: ניב

שלום שמי ניב ויש לי פחדים מאוכל וחיידקים באוכל כגון ליסטריה קולי,סלמונלה,ועוד.. עקבות פחדים אלו הפסקתי לאכול בשר ירקות חלב לא מפוסטר מיונז חומוס תעשייתי לאכול בחוץ ועוד.. יש לי סיבה לפחד?? שניצל מטוגן יש סיכוי להימצאות חיידקים אלו לאחר שבושל היטב?? ואיפה יש עוד סיכוי להידבקות באיזה מאכלים והאם יש לי דרך להחלים מפחדים אלו?? אודה לך על תשובתך ניב.

לקריאה נוספת והעמקה

ניב שלום שאלתך מעידה על חרדת מזון ויש לטפל בה כחרדה אובססיבית ולא לענות עליה כפשוטה. איני רוצה לנסות ו"להרגיע" אותך בנוגע לחיידקים שהרי זה לא יעזור. אתה וודאי יודע שרוב האנשים אוכלים את האוכל שאתה אוכל ולא קורה להם כלום ועדיין- אתה מודאג. לכן הטיפול בשאלתך צריך להיות דרך הבנה שמדובר באובססיה ושעליך לקבל טיפול קוגניטיבי התנהגותי ואולי גם טיפול תרופתי פסיכיאטרי על מנת לעזור לך לא להטיל ספק בהגיינה של מזונות. בן כמה אתה והאם טופלת בעברך? גילי

10/09/2009 | 17:54 | מאת: אכילה כפייתית/רגשית

"ההפרעה שלך, כפי שהבנתי מהראיון שלנו, נובעת ממקום פנימי כלשהוא, ממנגנון רגשי מסוים, שגורם לך להתקפי אכילה כפי שאמרת, בולמוסים." כך אובחנתי ע"י עובדת סוציאלית נחמדה למדי, שערכה ראיון אישי איתי ועם אמא שלי אחרי שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים ולטפל בבעיה שלי. קראתי הרבה מאמרים באינטרנט על אכילה רגשית וכפייתית, כפי שהבנתי, זה נובע מרצון להדחיק ולהתעלם מרגשות ותחושות בלתי נעימים, מתח, חרדה, בעיות יומיומיות, או זכרונות/טראומות מהעבר. הבעיה היא...כשבאתי לאיבחון, הם הבטיחו לי עזרה, הפנו אותי לכל מיני מקומות, ובכלל קבלת העזרה הפכה להיות למסובכת בשלב כלשהוא. מה שבכלל לא אמור להיות, כי בן אדם במצוקה צריך לקבל עזרה מיידית (התירוצים שלהם זה כרגיל חגים וחופשות), נדרשו לי 3 שנים להבין שאני צריכה טיפול, כי בכל יום קיוויתי שהכל יסתדר, שממחר אני אוכל להיות בשליטה, והאמת? התקווה המטופשת הזאת עדיין נמצאת (כרגיל, אמצא את עצמי בעוד אחד מהבולמוסים היומיומיים שלי), אבל אני רוצה להרגיש יותר בטוחה...אני רוצה לדעת שמחר, אוכל כבר להתקדם צד אחד לקראת הבראה מוחלטת. זה כ"כ מתסכל, כי אני בן אדם שמאוד שולט בעצמו, אין לי בעיות ביטחון עצמי, אני גרה בבית חמים ואוהב למרות שאין לי אבא, אני הולכת לבצפר, החיים שלי פשוט נהדרים ויש אנשים שחייהם הרבה יותר קשים משלי, ולכן אני רואה את ה"הפרעה" הזאת כחולשה. אי יכולת לשלוט בעצמי, וזה מתבטא -רק- באוכל. ניסיתי לעקוב אחרי עצמי כמו שכתוב במקומות שונים, להבין מה אני מרגישה לפני בולמוס ואחרי, אין לי רגשות. מחשבה אחת ויחידה מנקרת אצלי בראש וחוסמת כל רגש שהוא. והיא "אני רוצה לאכול." אחר כך, באים רגשות האשמה, הרצון לפרוץ בבכי ששוב איכזבתי את עצמי, שוב אכלתי כך סתם, שוב אצטרך היום לקרוע את עצמי בספורט כדי להוריד לפחות 1/4 ממה שאכלתי כרגע. אני מנסה להתרכז עכשיו בדברים ש-באמת- חשובים לי, אני רוצה להשקיע את כל מה שיש בכיתה י', כי יש בגרויות השנה, אני רוצה לעזור לאמא ולהתחיל לעבוד, אני רוצה לעשות דברים! אבל לא, אני עסוקה מידי בבולמוסים יומיומיים שגוזלים מזמני, מכוחותיי וממצבי הרוח שלי. מאיפה לעזעזל יכולה להגיע ההפרעה הזאת עם הכל אצלי בסדר?? אני מרגישה שהכל בחיים שלי סובב סביב אוכל, וזה הדבר הכי מייאש...כי אני בסה"כ רוצה להיות נורמלית, אני רוצה ללמוד, לעבוד, להתעסק במה שבני נוער מתעסקים בו, ובמקום זאת, יש את ההפרעה שנתקעת לי באמצע השנים הכי טובות בחיי ולוקחת ממני הכל...אני ממש יכולה להרגיש אותה הורסת אותי לאט לאט... אין לי נטיות אובדניות, יש לי כוח רצון לצאת מהמקום שאני בו עכשיו, אני כן רוצה להבריא, אני פשוט לא יודעת איך, והשאלה שמכרסמת בי עוד יותר היא"למה..?" אני לא יודעת למה כתבתי את כל זה עכשיו, רציתי פשוט לפרוק איכנשהוא, כי אני מרגישה שכל יום הוא פשוט מאבק, ואני קורסת תחתיו.. אני פשוט צריכה בן אדם שיוכל לעזור לי. שידע מה לעשות. אני יודעת להקשיב ולספוג דברים שאומרים לי, לא קשה לרפא אותי. אני צריכה רק כיוון...משהו..אני פשוט אבודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את ללא ספק זקוקה לטיפול פסיכולוגי מכיל שיעזור לך לעשות סדר בדברים ולצמצם את המקום שהפרעת האכילה תופסת בחייך. ישנה בפורום (בהתכתבות מהחודש שעבר) רשימת מרפאות המתמחות בהפרעות אכילה ויש גם אפשרות פרטית. אין סיבה שתמשיכי לסבול. יש הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצבך! (מחקתי את שם העו"סית שדברה אתך כדי לא להזכיר שמות, אך ככל שידוע לי קופת החולים דרכה היא עובדת היא מכבי והיא נמצאת באזור ירושלים, ויש שם מערך הפרעות אכילה טוב מאד). טוב שכתבת כאן כדי לפרוק את רגשותייך הקשים ואת תסכולך המובן, אך חשוב שתהיי בתהליך שיעזור לך להרגיש אחרת. עדכני מה חשבת. גילי

28/09/2009 | 22:35 | מאת: חברה

היי.. אני התחלתי רק השנה להיכנס לפורום הזה. קראתי את מה שכתבת ואני מאוד מזדהה איתך. אני גם באה מבית שאין בו אבא. ילדה שתמיד אמרו עליה שהיא נוחה, תלמידה מצטיינת. חברותית. גם אצלי הבעיה הזאת עם אוכל נחשבה כחולשה, הדבר היחידי שלא מושלם. עשיתי אינספור דיאטות כאסח, והתקפי הקאות ואני מכורה לספורט. לקח לי שלוש שנים לבקש עזרה וארבע שנים לדבר על זה בגלוי עם אמא שלי. אני עדיין הולכת לפסיכולוגית שלי שהיא מדהימה. יש לי עוד הרבה על מה לעבוד אבל אני עכשיו הרבה יותר אופטימיצ מבעבר. המילים שלך נגעו ללב שלי מאוד והיה חשוב לי לכתוב לך.

10/09/2009 | 13:30 | מאת: נוגה

מה עושים עם ילדה בת חמש שהחליטה להפסיק לאכול? האם התופעה מוכרת בארץ, בעולם? היא מוזנת כדי לאכול ומתלוננת על כאבי גרון תודה

שלום לך נוגה בוודאי מצב מלחיץ עבורך אך יש לי בינתיים יותר שאלות מתשובות... האם רופא ילדים בדק את ילדתך והאם פסיכיאטר או פסיכולוג ילדים ביצע הערכה? האם כשכתבת שהיא מוזנת כדי לאכול התכוונת שהיא מוזנת ע"י רופאים באופן מלאכותי? באופן עקרוני יש טווח של סיבות אפשריות להפסקת אכילה אצל ילדים: יתכן ויש משהו פיזיולוגי של כאב או ירידה בתיאבון, יתכן שמדובר בביטוי לקושי רגשי או לטראומה, יתכן שמדובר בחרדה מבליעה או מאכילה, ויתכן שמדובר בשילוב. אם בתך טרם ראתה רופא ילדים ופסיכיאטר או פסיכולוג, יש לבצע הערכה מקיפה שכזו בדחיפות. אשמח מאד לשמוע עוד פרטים על מנת לתת את המידע המדוייק מידע לו את זקוקה גילי

10/09/2009 | 03:00 | מאת: שלי

אני לא יודעת אם זה נסיון או סתם צחוק של סיפור וכמובן אף אחד לא יודע ממכרי אני חניתי באיזה מקום נעלתי את הדלתות של הרכב סגרתי מזגן סגרתי חלונות השמעתי מוזיקה בפול ווליום כדי שלא יצליחו להעיר אותי ולקחתי קלונקס ונרדמתי בתקווה שאחנק ברכב אבל מה לעשות כמו כל נסיון מטופש שלי התעוררתי אחרי שלוש שעות חחח... אנשים לא יודעים מה באמת עובר עלי כולל בעלי רק הרופא שלי קלט קצת אבל מיד אמרתי שהכל בסדר כי אני יודעת שהוא יכניס אותי למקום שאני לא רוצה המקום היחיד שאני מעונינת להכנס זה בתל השומר אצל דר' א. שהייתי מטופלת שלו לפני 3-4 שנים אבל בגלל שחילקו את הבתי חולים לפי אזורים אני כבר לא יכולה להגיע לשם אולי ננסה את זה מחר מתחת לשמש אולי זה יועיל יותר או שאני סתם מדמיינת אני פשוט רוצה משהו בסגנון לישון ולא לקום זה הכי מתאים לי

10/09/2009 | 17:18 | מאת: שלוותה

שלי יקירתי, אני קצת דואגת לך..! רק לפני יומיים הזית את הרעיון המופלא של כפר הנופש למיואשים. ונדמה לי שאת רוצה שיביאו אותך לשם במקום ללכת לשם לבד. זה נשמע שאת מאותתת לעזרה. את מעונינת בה אבל קשה לך לבקש אותה.את בפרוש יכולה ללכת לרופא שלך ולבקש להתאשפז כי את מרגישה שאת צריכה שישמרו עלייך. ונכון שאין שם במחלקה ספא או פילטיס אבל בטוח תמצאי שם הבנה והגנה. לפעמים צריך את הפסק זמן הזה בשביל לחזור חזרה לשגרה. תשמרי על עצמך בבקשה. לפעמים משבר זה דבר שחולף ואם יש לך רעיונות יצירתיים כאלה כמו כפר הנופש אז בטח יש בך גם חיים. דואגת.

11/09/2009 | 00:48 | מאת: שלי

בעיקרון ניסיתי כל עוד היתי חזקה לחפש משהו נחמד מכיוון שלא מצאתי התיאשתי והיתה לי עוד נפילה אני חוזרת חזרה אחורה אני לוקחת קלונקס כדי שהמחשבות לא יתפקדו אני צועקת הצילו אני מדרדרת בלי מעצורים אני פוחדת מעצמי אני לא רוצה לחזור לגיהנום הזה אני לוקחת קלונקס רק כדי לשכוח לברוח אני רוצה לצרוח ולהרוס מספיק להיות מאופקת אני רוצה להרגיש תחושה תחושה של הסביבה אני חיבת לחוש משהו שאני חיה עד שהצלחתי לעלות במאמצים מרובים עוד הפעם נפלתי ככה יראו החיים שלי רק מלחשוב על זה זה מיאש ואני מאמללת גם את כל הסביבה שלי בשביל מה אה ?אני מחפשת משהו בסגנון שיראה תאונה ולא התאבדות אני מוכנה להיות מאושפזת רק במקום אחד וזה תל השומר אצל דר' א. סליחה על החירטוש אני לא שולטת במה שאני כותבת ואני מקווה שאני לא מסגירה את עצמי אם יכניסו אותי למקום שאני לא ארצה תסמכו עלי שאני אדע לצאת משם עשיתי את זה בעבר

09/09/2009 | 21:02 | מאת: SFE?i.w

אני בהפרעות אכילה יותר מ7 שנים- 3 שנים בולימית (התאשפזתי במחלקה שעבדת בה), 3 שנים אנורקטית ובשנה האחרונה אני כבר לא יודעת מה אני. אני כבר לא מצליחה לאכול מסודר והמערכת אצלי נדפקה לגמרי ונעה בין רעב תמידי לחוסר רעב. כתוצאה מההקאות נוצרה אצלי שחיקה חומצית ונאלצתי לעשות 2 כתרים. את הטיפול עברתי לפני כמה ימים ומאז אני לא יודעת מה לעשות- אני מנסה לאכול נכון אבל אני פוחדת לפתח בולמוסים, ברור לי שאני לא אקיא אבל נוצר מצב שאני פוחדת לאכול כי אני יודעת שאם אני אוכל אפילו טיפה יותר ממה שתכננתי אני אהיה בדיכאון. אני לא רוצה ללכת לדיאטנית כי אני אוכלת נורא לאט ולכן לא מסתדרת עם תפריטים. מה אני יכולה לעשות??????

שלום לך אולי לא תאהבי את תשובתי אבל את בהחלט זקוקה לליוי של תזונאית, רצוי תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה אך לא כדי שתתן לך תפריט, אלא הדרכה כללית. את חייבת שיהיה מישהו שיגיד לך האם הכמות שאת אוכלת מתאימה לצרכייך הגופניים, והדבר יעזור לך שלא לפתח בולמוסים. תזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה יכולה להיות גמישה ולעזור לך במגוון דרכים שאינן תפריט. ישנן תזונאיות כאלה בקופות החולים. אם את גרה באזור ירושלים מודיעין, אוכל להמליץ לך על מישהי ספציפית שאני סומכת עליה מאד. עדכני אותי מה חשבת גילי

12/09/2009 | 16:15 | מאת: SFE i.w

אני אשמח לפגוש אותה. אני גרה כרגע בירושלים. את רוצה להמליץ לי דרך הפורום?

08/09/2009 | 20:38 | מאת: zlata

שלום, אני מנסה להחלים מהמחלה כבר במשך שנתיים, אך אני נופלת כל פעם! הכל התחיל מקנאה...עד כמה שאני מתביישת בעצמי בגלל ההרגשה הזו!!! ניסיתי לגרום להרגשה זו להעלם, אך היה בי פחד תמידי שחבר שלי (בעלי להיום) יתעניין בבחורה זו, או בחורות דומות לה, בגלל המראה הסקסי, כפי שכל החברים נהגו להגיד באותו זמן. אני לא הבנתי עד כמה שהיתי יפה באותו זמן, כי לא היתי דומה לבחורה זו וכי לא אמרו לי מספיק. לכן, נוצר מצב שניסיתי לרזות, כדי לא להיות יותר מלאה ממנה. לא הבנתי שהתחלתי לפתח הפרעת אכילה, ממנה אני סובלת עד עכשיו... בערך שנה אחרי שהציפו אותי מחשבות אובססיביות עליה, בן דוד שלי נהרג בתאונת דרכים. ואני אפילו לא הספקתי לראות אותו, לפני שנפתר בבית החולים, לא הספקתי להגיד לו שהיתי רוצה להיות לבת דודה טובה יותר, להעביר איתו יותר זמן ושאני מצטערת שהתרחקנו אחד מהשני. המאורע שבר אותי...התחלתי להקיא אחרי ארוחות, התחלתי באופן אובססיבי לקרוא חומר על דיאטות, התחלתי לספור קלוריות ולעשות ספורט כמעט כל יום. החלתתי שלאכול שומנים זה לא טוב, ומפחמימות פחדתי בטירוף והירק נהפך לחבר הכי טוב שלי. כל הזמן העסיקו אותי מחשבות על אוכל ועל אופן הכנה שלו, כך שאוכל לאכול אותו- כלומר, בלי שמן.אלה היו המחשבות שלי כשהתעוררתי, במהלך היום ולפני שינה. רזיתי נורא, ויום אחד הסתכלתי במראה ונבהלתי! הסכמתי ללכת לתזונאי, למרות שאופן האכילנ וסוג המשון היה הטוב ביותר בעיניי. זה לא עזר, ועלייה קטנה במשקל הפחידה אותי עד כדי כך שהתחלתי להקיא שוב (היתה הפסקה בהקאות כי הצלחתי לא לאכול כמעט ושלטתי בעצמי). לבסוף, הגעתי למרפאה להפרעות אכילה ברמבם. לקחתי תרופות נגד דכאון, עליתי במשקל מה שהכניס אותי לדכאון עוד יותר. עכשיו, מצב הרוח שלי יציב יותר ואני לקראת החלמה, אבל כל הזמן אני נופלת, לא מצליחה להשתחחר מזה, לא מצליחה להיות מאושרת אם אני לא נראית רזה יותר... וקשה לי לדבר לפסיכיולוג שלי, אני לא מצליחה להפתח בפנייה... אני אשמח לעיצה שתעזור לי לשנות את דרך המחשבה שלי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך כל הכבוד שהחלטת לטפל בעצמך ושאת מצויה בתהליך של החלמה. זה בוודאי לא קל ודורש מאמצים רבים. אני מציעה לך לעשות עוד מאמץ ולשתף את הפסיכולוג שלך בצורך לשנות את צורת החשיבה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע לשנות צורת חשיבה ונמצא יעיל ביותר בהפרעות אכילה במקביל לטיפול דינאמי שעובד על התחושות העמוקות שלנו. דוגמא לצורת העבודה הקוגניטיבית התנהגותית תוכלי למצוא וליישם בעצמך באמצעות הספר "בוחרים להרגיש טוב", אשר מדגים צורות חשיבה שמקשות עלינו, ונותן דרך לשנות אותן. אם הסגנון ימצא חן בעיניך תוכלי לבקש מהפסיכולוגית שלך להפנות אותך לטיפול קוקניטיבי התנהגותי במקביל לטיפול בו את מצוייה כדי לתקוף באופן ממוקד את צורות החשיבה השגויות. בהצלחה גילי

09/09/2009 | 18:18 | מאת: zlata

תודה רבה, אני אמרתי לה את זה כבר ומכווה שהיא מספיק מנוסה לפתח את הנושא יחד איתי...קשה לי להפתח בלי שיעזרו לי לעשות זאת, כפי שאמרתי קודם. יש לי גם בעיה עם דימוי עצמי. אני לא רואה את הגוף שלי באופן אובייקטיבי, למרות הטיפול שאני עוברת. אני נראית לעצמי מלאה, ולמרות שאנשים אומרים לי שזה לא כך, אני מקבלת את זה בתור שקר לבן. האם הטיפול שהצעית יעזור לי לראות את עצמי איך שאני נראית באמת? האם יש אפשרות לחזור ולהיות נורמלית שוב? כל הזמן אומרים לי במרפאה שאף פעם לא מחלימים מזה ב100%, האם זה אכן כך? כם אם אני אנסה בכל כוחותיי? אני כל כך עייפה!...

10/09/2009 | 06:26 | מאת: רות

מבינה מאוד לליבך ומחזקת רת ידייך

08/09/2009 | 04:02 | מאת: שלי

אולי זה לא המקום או שתיעצו לי באיזה פורום לכתוב, אני מחפשת בנרות, שילוב של בית מלון ובית חולים לחולי נפש, פרטי או מטעם הקופה, תקראו לזה בית הבראה, ספא, לא משנה, העיקר שלא יקרא שיקום אחרי ניתוח, שיהיה תוכניות, קצת כושר, קצת יוגה, קבוצות תמיכה, אני רוצה להגיע לבד, לנקות את הראש, שלא יהיו ילדים, ולא זוגות רומנטיים, נטו לבריאות, לברוח, שקט, שיהיה אוכל טבעוני ואורגני, טיפולים כמו: משאז, דיקור סיני, בריכה, ג'קוזי, וכמובן אנשי מקצוע: פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, אני עוברת בחודש האחרון משבר נפשי ואני חיבת חופש לזמן בלתי מוגבל, אם לא אני יודעת שאני יכולה להדרדר למקומות שעדיף לא לכתוב עליהם, בקיצור מקום כמו שיש בחו'ל, אם בכלל יש כזה בארץ? תודה מראש, שלי.

08/09/2009 | 22:46 | מאת: שלוותה

שלי יקירתי, אם תמצאי מקום כזה את מוזמנת לעדכן וישר אני באה!!!!!!!! את יודעת זה מעניין, גם אני בשעות השפל מדמיינת מקומות קסומים כאלה. אולי איזה יזם יצירתי ותורם נדיב יקימו איזו גרסה מלאת השראה כזו בצפון??? בינתיים תחזיקי מעמד...

שלי היקרה החלום שלי הוא לפתוח מקום שכזה.... אבל זה גם יקח זמן וגם, יש חסרון למקום כזה מהבחינה שההלם של החזרה למציאות יכול להיות עצום. ישנו מקום שנקרא "כפר איזון" בשדות ים הדומה לתיאור שלך, אך מצוים בו בד"כ אנשים אשר השתמשו בסמים וחוו בעקבות כך משבר נפשי. שמעתי לאחרונה שמקבלים גם אנשים שהמשבר שלהם לא נובע משימוש בסמים ושווה לך לבדוק את האפשרות. ישנו מקום נוסף שנקרא "מעון ירושלים" שמקבל אנשים לתקופת שיקום. לא הייתי שם אבל אני לא בטוחה שהעיצוב של המקום יזכיר ספא... איני יודעת מה גילך ומצבך ממש. הייתי מציעה לך לפגוש איש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר), להעריך יחד איתו מה הם צרכייך כעת ולראות מה אפשר להציע לך. אולי מה שיתאים זה "לתפור לך" תכנית שתתאים לך: לשכור חדר במקום רחוק ורגוע לתקופה, ולהיות שם בטיפולים במרפאות קרובות למקום שתשהי בו. איך נשמע לך? גילי

06/09/2009 | 23:26 | מאת: מיגלי

היי, יש לי בעיה קשה, אני מתעוררת בלילה, יורדת למטבח ואוכלת מתוך חצי שינה. אין לי שליטה על זה. יש לי תינוק בן שנה ושלושה חודשים, אני בשומרי משקל, מקפידה על תזונה במהלך היום, עושה ספורט ואז קמה מתוך שינה ואוכלת. הכל בא בחשבון, קר, חם, עוגיות, אין לי שליטה מה נכנס לי לפה. בבוקר אני מתוסכלת ושבעה...מה לעשות.?? אגב, ניסיתי הכל, אפילו בעלי נעל את הדלת והחביא את המפתח, זה עבד אבל אז נולד תינוק וזה בלתי אפשרי לנעול, בעלי גם עובד עד שעות מאוחרות מאוד אז אין מצב לנעול. ניסיתי גם לעלות אוכל לחדר כדי שאקום ולפחות אדע מה וכמה אני אוכלת, גם זה לא עוזר...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך וברוכה הבאה לפורום שלך. אני מצטטת את תשובתי מלפני מספר ימים עם שאלה דומה. סלחי לי על חוסר המקוריות בתשובה.. את מתארת תופעה של אכילת לילה, הידועה בשם המקצועי Nocturnal eating disorder הפרעה זו הנה הפרעה שמוגדרת על הגבול בין הפרעת שינה, הפרעת מצב רוח והפרעת אכילה בשלב הראשון מומלץ ביותר לפנות למרפאת שינה (יש כמה כאלה במספר בתי חולים) ולהבדק על ידי רופא המתמחה בתחום השינה ומכיר את נושא האכילה הלילית. תוכלי לקבל הפניה למרפאת שינה דרך רופא המשפחה שלך בקופת החולים. מבחינת טיפול לתופעה זו, פעמים רבות טיפול תרופתי הקשור לשינה (כגון מלטונין) מסייע לבעיה, וכן טיפול בתרופה פסיכיאטרית . עם זאת, יתכן וישנם תכנים רגשיים אשר מעסיקים אותך ומוצאים ביטוי באכילה לא נשלטת בלילה לכן, לאחר פניה לרופא מתאים וקבלת טיפול במישור הרפואי, אם הבעיה תמשיך או אם תרגישי שנושא האכילה מעסיק אותך, תוכלי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי שיהיה הרבה בהצלחה גילי

06/09/2009 | 02:27 | מאת: שלי

הי גילי קודם כל תודה על התשובה שלך הקודמת ועכשיו להסטוריה שלי כשהייתי בת 14 שקלתי 74 קג', נכנסתי לפנימיה ואז התחילה האכילה בזמנים מסודרים, תוך שנה הורדתי 12 קילו בלי שום כוונה להוריד במשקל, החלפתי את המלתחה שלי ואז כל התגובות והמחמאות הגיעו מכל החברות, זה היה מדהים הייתי מסוחררת מרוב הנאה ואז החלטתי להכנס לדיאטת רצח, וזהו, הרגשתי מבחינה נפשית מדהים, אני מלכה, אני מצליחה לנצח, הרגשתי כח עילאי, אבל מבחינה גופנית ישנתי רוב היום, עד גיל 16 שקלתי 51 קג' והייתי בגובה 167 סמ' ובכמובן שרציתי להוריד עוד מהירכיים, יום אחד שמעתי על אנורקסיה והתופעות לוואי שלה והבנתי שאני אולי נכללת בבנות האלה ונבהלתי והתחלתי להאכיל את עצמי כל תקופה יותר ויותר וכל זה היה לבד בלי עזרה של אף אחד, כך בגיל 17 שקלתי 65 קג', קצת לפני שהתחתנתי בגיל 17.5 עליתי מרוב לחץ 2 קג', שזה 67 קג', [פחדתי שהמשפחה של החתן יגלו שאני נאנסתי בגיל 7 ואצל חרדים זה עילא לגירושים, זה סיפור בפני עצמו] וכמובן שעליתי בהיריון 20 קג', בגיל 18 שקלתי 87 קג' והורדתי כמעט מיד 17 קג', שזה 70 קג' ואני זוכרת שגם אז רציתי כל הזמן לרדת במשקל ולא הרגשתי נח עם הגוף שלי, בגיל 21 הייתי שוב בהיריון ועליתי 25 קג' ל 95 קג' ואחרי הלידה הורדתי 13 קג' ל82 קג', אבל אחרי הלידה של ביתי השנייה, עברתי משבר נפשי ארוך ומיגע והייתי צריכה לקחת קוקטייל של תרופות ומזה עליתי 60 קג' ל142 קג' בגיל 27, מה שכאב לי אז הכי הרבה, שגם כשהייתי רזה לא נהניתי מהגוף שלי, ועכשיו אני הצלחתי להוריד את רוב התרופות שלי ובחצי שנה האחרונה אני הורדתי כבר 13.5 קג', בת 28 128.5 קג', היעד הראשון שלי הוא להגיע ל 99 קג', אבל באיזה שהוא מקום בלב אני רוצה להגיע ל 47 קג', רק המחשבה של זה עושה לי טוב, אם יש לכם מה להעיר או להאיר אשמח לקבל, שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שלי במכתבך האמיתי ניבט הסבל הרב שהעיסוק באוכל ובמשקל גרמו לך לאורך חייך. אך ברצוני להתייחס דווקא למשהו אחר. המכתב עמוס במספרים שמתארים את המשקל שלך בתקופות שונות ואת הדיאטות השונות, אך מסתתרת בו מילה שמופיעה רק פעם אחת. אונס. עברת טראומה הרסנית בגיל 7 ופגיעות מיניות הנן גורם ידוע להתפתחותן של הפרעות אכילה. האם טופלת בעבר בנושא זה??? קראת להודעתך זו "סתם סיפור" וגם זה בלט לי. מדוע סיפור חייך הוא סתם? מדוע הטראומה הנוראית שעברת וכאבך לאורך השנים הם סתם סיפור? הם הסיפור הכי חשוב. הם סיפור חייך. אני ממליצה לך בחום בנוסף לכתיבתך המבורכת בפורום זה, לפנות לטיפול על מנת לשוחח בארבע עיניים על המקומות הכואבים והמבלבלים בחייך. שיהיה בהצלחה, מקווה שבנות מהפורום יגיבו גם אך אם לא אל תיעלבי. לא תמיד מגיבים כאן ובד"כ השאלות מופנות אלי והגולשות האחרות רק קוראות כי זה נחשב לפורום מקצועי. ישנו פורום מקביל של תמיכה בהפרעות אכילה שבו יש אולי יותר תגובות של הגולשות אחת לשניה אם זה חשוב לך. שבוע טוב. גילי

07/09/2009 | 01:05 | מאת: שלי

הי גילי, אני חייבת לציין: שאת מטפלת מדהימה, כן עברתי הרבה בחיים, בילדות, אולי זה אבסורד להגיד, אבל האונס הוא חלק שולי בחיים שלי, הייתי בלחץ לפני החתונה עד שספרתי את זה לבעלי והוא קבל את זה מדהים, עכשיו אני עוברת טיפולים שנים, פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, נופלת וקמה, אבל זה לא קשור לפורום הזה ובקשר לסתם סיפור יש אנשים שעברו יותר, אז את מי זה מעניין, סתם רציתי לפרוק במקום שלא יכירו אותי לעולם ושוב תודה, שלי.

04/09/2009 | 21:41 | מאת: מרים

אימי בצעירותה סבלה מהפרעת אכילה (אנורקסיה?). היא הייתה אוכלת מעט מאוד גם כדי להיות רזה (הגיעה ל-38 ק"ג וללא מחזור) וגם מתוך רצון לשליטה. היא מספרת שהייתה שמחה שהינה "מנצחת" את הרעב ומצליחה לאכול פחות ופחות. מה שגרם לה לחזור ולאכול בהדרגה הם התסמינים הפיזיים. כיום, 30 שנה אחר כך, אימי מספרת על עברה בפתיחות רבה אולם אני מוטרדת מההכחשה שבדבריה. היא לא קוראת לזה הפרעת אכילה, עדיין ניכר בה זיק של גאווה על יכולה לשלוט באוכל- גם כאשר הפסיקה לאכול וגם כאשר חזרה לאכול בכוחות עצמה. אני מרגישה שהיא הצליחה להתגבר על התסמינים אך לא על דרך המחשבה המעוותת. האם השנים עלולות להחזיר את הפרעות האכילה? למה עלי לשים לב? יש לאמי דודה אנורקסית בשנות ה-60 לחייה, בכחשה, ששוקלת בימים טובים 40 ק"ג, כמעט ולא אוכלת ועוד עושה ספורט. אז איך אפשר לעזור לאותן אנורקסיות של הדור הישן, ששרדו, הקימו משפחה אך מעולם לא קראו לילד בשמו?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מרים את מתארת כיצד ברגישותך את יכולה לזהות את הדפוסים הרגשיים של הפרעת האכילה אצל אמך, גם כאשר לשמחתינו, אין לכך עדות בהרגלי האכילה שלה. הפרע אכילה יכולה לחזור בגילאים שונים ובנסיבות שונות, כפי שציינת בעצמך אצל דודה שלך. אכן קשה להציע עזרה למי שלא מוכן להודות שקיימת בעיה. היתרון במצבה של אמך הוא הגיל. בגילאים מבוגרים יותר, ישנה אינטראקציה תכופה עם רופאי משפחה ורופאים שונים. באם תבחיני שהיא מצמצמת באכילה, תוכלי לערב בכך את רופא המשפחה. אני חושבת שמבחינה קונקרטית ברור לך שכעת אין משהו שחייבים לעשות אם היא אוכלת באופן תקין ואינה מעוניינת בטיפול. אבל, בין השורות אני שומעת את תסכולך מהיחסים שלך עם אמך שיש בהם מידה של הכחשה מצידה ואולי תחרותיות שאת חשה אותה מכניסה לקשר, בכך שהיא מתפארת ביכולתה לא לאכול בצעירותה, ומאידך יש בהם תחושת אחריות שלך כלפיה. אולי שווה לך לחשוב לעבד זאת בטיפול, לא כי את לא בסדר, אלא כי דפוסים רגשיים של אמהות יכולים להיות מתסכלים וללוות אותנו שנים רבות. עדכני מה חשבת גילי

04/09/2009 | 15:18 | מאת: רות

הטיפול סביב נושא ההקאות מעלה כאב גדול שחוויתי בילדותי מאוד קשה לי להכיל את מה שקרה אז ואת הקשיים שיש לי היום בחיי המטפלת שלי הציעה להתקשר דקה לפני שאני מאבדת את עצמי ואני תוהה האם זה רעיון טוב בכלל? האם היא תוכל לעמוד בזה ? לפעמים אני מקיאה כמה פעמים ביום ומה אז? למרות שיש ימים שבכלל לא ובימים אלה אני מצליחה להחזיק את עצמי בעצמי. לא יודעת מה לעשות ,מצד אחד מושיטים לי יד לעזרה ואני מאוד רוצה לאחוז בה מצד שני לא נראה לי שהמטפלת שלי יודעת ומבינה מה ההצעה שלה אומרת )המטפלת של לא מתמכה בהפרעות אכילה) אני פוחדת שאם אכנע לעזרה אתאכזב או אאכזב אותה היא לא תוכל להכיל אותי ואז ארגיש לא טוב עם זה קשה מאוד להבין את המקום הזה בחי ואת ההתקפים האלה אני לא יודעת מה לעשות . הטיפול אצלה עזר לי פלאים ,חיזק המון תחומים בחיי "פתח" אותי לתת ולקבל מהעולם את מה שהוא מציע ,לכן חשוב לי מאוד המקום אצלה . מה לעשות?

שלום רות דווקא כיוון שהקשר עם המטפלת שלך חשוב לך, אני מציעה שתשתפי אותה בחשש הטבעי שלך לאכזב או להתאכזב. זה בפני עצמו נושא משמעותי בטיפול שהרי את בעצם אומרת לעצמך: "מוטב לוותר על קבלת תמיכה מאחרים על מנת לא לאכזב או ולהתאכזב". בסופו של דבר מה שקורה שהפניה לאוכל היא ה"פתרון" כי הוא אינו מאכזב או מתאכזב ברגעים קשים ובני אדם כן. בדקי איתה גם את רגשותייך סביב הצעתה וגם את השאלה הקונקרטית: האם היא מוכנה להיות זמינה לך גם מספר פעמים ביום. נשמע שהקשר בינכן טוב ושהיא תדע כיצד לתעל את השאלה החשובה הזו לטובת התקדמותך בהצלחה, גילי

03/09/2009 | 21:59 | מאת: מירב

שלום רב, רוב שעות ה"שינה הליילית" מסתובבות סביל אוכל,ישנן כמה סיטואציות - אני קמה ואוכלת בצורה מודעת לפעימים באמת מתוך רעב ולפעמים מתון סוג של הרגל, בכל תקופה בשעה קבועה 2 לפנות בוקר או ב4 לפנות בוקר. -אני קמה לאכול - אוכלת מתוך שינה, עם עיניים עצומות, לא פעם קמתי עם שאריות מזון בתוך הפה, אני מתוך שינה אוכלת הכל מהכל, אני רואה בבוקר שאריות למה שאכלתי ו נ ח ר ד ת!! האם אלו הפרעות אכילה או הפרעות שינה? והאם יש לעשות משהו? ב מידה ואלו הפרעות אכילה, תודה מראש -

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירב את מתארת תופעה של אכילת לילה, הידועה בשם המקצועי Nocturnal eating disorder הפרעה זו הנה הפרעה שמוגדרת על הגבול בין הפרעת שינה, הפרעת מצב רוח והפרעת אכילה בשלב הראשון מומלץ ביותר לפנות למרפאת שינה (יש כמה כאלה במספר בתי חולים) ולהבדק על ידי רופא המתמחה בתחום השינה ומכיר את נושא האכילה הלילית. תוכלי לקבל הפניה למרפאת שינה דרך רופא המשפחה שלך בקופת החולים. מבחינת טיפול לתופעה זו, פעמים רבות טיפול תרופתי הקשור לשינה (כגון מלטונין) מסייע לבעיה, וכן טיפול בתרופה פסיכיאטרית אנטי דכאונית. עם זאת, יתכן וישנם תכנים רגשיים אשר מעסיקים אותך ומוצאים ביטוי באכילה לא נשלטת בלילה לכן, לאחר פניה לרופא מתאים וקבלת טיפול במישור הרפואי, אם הבעיה תמשיך או אם תרגישי שנושא האכילה מעסיק אותך, תוכלי לפנות גם לטיפול פסיכולוגי שיהיה הרבה בהצלחה גילי

03/09/2009 | 00:32 | מאת: אנונימי

שלום. אני בן 21 [אחרי צבא], וחייב עזרה. אני לא יודע להגדיר את הבעיה שלי, ולכן אפרט אותה: אני מתעסק באופן כפייתי עם מזון. אני לא אנורקס \ בולמי, לפחות לא לפי מראה חיצוני [למרות שלפי דעתי יש לי סימפטום אחד של אנורקסיה - טוב קצת לא נעים להגיד, אבל כשאני מגיע לאורגזמה - אין לי שפיכה. זה על אותו משקל כמו שלבנות אין מחזור, לא?]. אני עושה הרבה ספורט, שהתחיל לפני כשנתיים ברצון להוריד 3-4 קילו עודפים. אבל זה לא נגמר שם. נכנסתי לזה חזק ובתקופה של 4 חודשים הרעבתי את עצמי [בדיעבד]. הייתי אוכל מקסימום 600 קלוריות, וגם אותן שורף אחר כך בריצה. אני חושב שבתקופה הזאת השתבשה לי דרך החשיבה על האוכל. לפני זה הייתי עושה קצת ספורט פה ושם, לא משהו רציני וקבוע, והייתי אוכל על ימין ועל שמאל כל מה שרציתי...שקלתי 62 ק"ג, ועם עליות וירידות של קילו. מאז דיאטת הכסאח שלי ועד היום יש לי אובססיה לאוכל בריא. כיום אני מתאמן כ5 פעמים בשבוע, משלב ריצות, רכיבה על אופני כביש ואימון משקולות. אני יודע שאני צריך לאכול כמות גדולה של קלוריות - כי הגוף צורך הרבה בגלל הספורט. יתרה מזאת, אני יודע על עצמי שכאשר אני אוכל "רגיל" [ארוחות רגילות במשך היום שמסתכמות בכ1600 קלוריות] משקל הגוף נשאר כמו שהוא, אך כאשר יוצא לי לאכול כמות גדולה יותר - אני מרזה קצת. כלומר ההגיון שלי אומר שהכמות הרגילה אינה מספיקה לגוף שלי והוא נכנס למצב של "סטרס". כיום אני הגעתי למצב שאני שוקל את כמויות המזון שאני אוכל. כן, אשכרה עם משקל מזון יושב ובודק. אני כבר לא יודע מה לעשות... המצב הזה משגע אותי. מצד אחד ההתמכרות שלי לספורט [ואני חושב שאני יכול להגדיר את עצמי כמכור. הספורט שולט לי על החיים. לפעמים אפילו אני מגיע למצב של לא להפגש עם חברים כדי לא לפספס אימון כלשהו], ועם זאת ההתעסקות הבלתי פוסקת שלי במה לאכול וכמה לאכול. וכל הזמן להקפיד על מזון בריא וכמויות גדולות של מזון. אבל גם את זה אני עושה לא בלב שלם. כדאילו אני מודע לזה שאני צריך ביום של אימון ריצה שבו אני שורץ כ500 קלוריות לאכול בסביבות ה2500 קלוריות. אבל גם עם זה קשה לי מבחינה מחשבתית. אני מקווה שאני מצליח להעביר פה את המצב והתסכול שיש לי בגללו. אני לא יודע מה לעשות. כל כך הייתי רוצה להפסיק עם דרך החשיבה הזאת. לחזור להיות כמו פעם, שאוכל היה עניין שולי בחיים שלי. שהייתי יכול לבוא ולאכול מה שבא לי בלי לחשוב פעמיים.... עוד אפשר לתקן את המצב??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך נתחיל מהסוף. בוודאי שאפשר עדיין לתקן את המצב. נכנסת לסחרחרה מחשבתית והתנהגותית של עיסוק באכילה ובפעילות גופנית ותסכולך ברור. המון אנרגיות שלך מופנות לנושאים אלה והדבר כרוך כמובן בסבל רב ובפגיעה ביכולת שלך לחשוב ולהרגיש דברים אחרים. בשלב הראשון אני מציעה שתפנה לטיפול פסיכולוגי. אתה יכול לפנות לטיפול פרטי, או לטיפול דרך קופת החולים בה אתה חבר או דרך מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש. בכל אחת מהאפשרויות חשוב שהמטפל/ת יהיו בעלי נסיון בנושא הפרעות אכילה (גם אם הבעיה שלך עדיין לא הוגדרה כהפרעת אכילה, היא נמצאת בספקטרום הזה). יש בפורום בתאריך ה 30 ליולי הודעה שפרסמתי עם מרכזים שונים לטיפול בהפרעות אכילה ותוכל לבדוק שם את האפשרויות או לפנות אלי במייל /טלפון כדי לחשוב על מקום מתאים בנוגע להשוואה בין העדר שפיכה להיעדר מחזור, ההשוואה אינה מתאימה. העדר מחזור אצל בנות הסובלות מאנורקסיה נובע ממשקל גוף נמוך המשבש את הפעילות ההורמונלית. היעדר שפיכה הינה תופעה שאינה נובעת ממשקל הגוף ויכולה לנבוע מסיבות פסיולוגיות אחרות או מסיבות נפשיות. אני חושבת שבטיפול הפסיכולוגי יוכל להיות מקום גם לנושא זה. שיהיה הרבה הרבה בהצלחה ואל תתמהמה עם הטיפול. נצל את העובדה שגילך צעיר ואל תחכה שהמצב יחמיר. אני כאן לעוד שאלות ומחשבות גילי

01/09/2009 | 22:13 | מאת: שלי

היי דר' אני אמא לילדה בת 10 [בעבר בגיל ההתבגרות שלי היו לי בעיות אנורקסיה, היום אני שמנה מאוד 130 קג', תמיד יחסתי חשיבות למשקל והיום אני מצטערת שלא נהניתי מהימים בהם הייתי רזה, כי תמיד רציתי לרדת עוד, אף פעם זה לא הספיק לי ואף פעם לא נראיתי טוב בעיני.] עכשיו לבת שלי בת ה10, אני תמיד הקפדתי על זמני אכילה, אוכלים ושובעים בארוחה והעיקר לא לנשנש, בזמן האחרון מזה כחצי שנה, ביתי תמיד רוצה לאכול, לנשנש, כל מי שאוכל היא אוכלת איתו והיא אוכלת כל הזמן ואני לא רוצה שהיא תשמין כמוני מצד אחד, ומצד שני אם אני אכניס לראש שלה יותר מידי רעיונות זה יכול לגרום לה נזק נפשי, כמו: אנורקסיה או בולמיה, היא כרגע רזה 27.8 קג', ו133 סמ'. אני מפחדת להרוס אותה, מה אני עושה איתה? סליחה על המגילה הארוכה, רציתי לשפוך קצת ואפשר רק באנטרנט, אז תודה מראש. שלי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שלי וטוב שכתבת. את מתארת כיצד הפחד שלך לעלות במשקל משתקף בגידולה של בתך. כל אחד חושש שיקרו לילדיו דברים "רעים", ומבחינתך עליה במשקל היא דבר שלילי שעליך למנוע מביתך. כיוון שאת מתארת מצב בו יחסך לאכילה אינו נייטראלי (את מספרת שכל חייך רצית לרדת במשקל ושכעת את חשה בעודף משקל), קשה לי להעריך ממכתבך האם בתך אוכלת באופן מאד רגשי וחריג (אוכלת באופן מאד לא מסודר ושלא מתוך רעב אלא ממקומות נפשיים), או שבתך אוכלת באופן נורמטיבי לבני גילה ואת פשוט נלחצת מכך. יתכן שמדובר בשילוב של שני הדברים. לפיכך, אני מציעה לך בחום להפגש עם איש מקצוע על מנת לקיים בירור מקיף יותר בנוגע למצב האכילה של בתך, לחרדה שאכילתה מעוררת בך ועל מנת לקבל הדרכה בנוגע להמשך ההתנהלות בבית מול נושא זה. אשמח להמליץ לך על אנשי מקצוע בהתאם לאזור מגורייך תוכלי לפנות אלי לשם כך במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 גילי

01/09/2009 | 19:21 | מאת: מעיין

אבחנו אצלי הפרעת אכילה שקלתי 45 והייתי בדיכאוןוהפסיק לי המחזור,היתה לי התנגדות לעלות במשקל ופחדתי להשמין אחרי כמה שבועות התחלתי לעלות ואני רוצה לעלות עכשיו ויצאתי מהדיכאון התחלתי לצאת לבלות לעבוד לעלות במשקל אני רוצה גם לקבל מחזור אני שואלת האם יש מצב שאני יוצאת מיזה? או שאני מכחישה לעצמי?פשוט הטיפול שלי רק עוד חודשים אך אני נמצאת לבנתיים במעקב אצל תזונאית האם אני בדרך הנכונה או שאני עובדת על עצמי.? שאלה נוספת האם זה נכון שכל מי שהיה לה הפרעה אחרי שהיא מטופלת היא משמינה בקיצוניות?

הרבה בהצלחה

שזה דבר חשוב בפני עצמו לתהליך שאת עוברת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא השמנתי בצורה קיצונית לאחר שהחלמתי מהאנורקסיה, באותם ימים הייתי בטוחה שהשמנתי משמעותית אבל מנקודת המבט שלי היום אני יודעת שתפיסת הגוף שלי הייתה מעוותת. לי באופן אישי מאוד עזר לעשות פעילות גופנית אבל ממליצה לך להתחיל רק לאחר שתהיי במסגרת טיפול כדי שלא תיווצר תלות שלך באימונים. האימונים מאוד עזרו לי להתחבר לגוף, להשתמש בגוף למטרות טובות ולתרום לו במקום ההרגל של לגרום לו רע. זו חוויה מאוד מחזקת. כשתיכנסי לטיפול תוכלי להתחיל אם את אוהבת פעילות גופנית כמובן. ממליצה להימנע מהרגלים קודמים כמו שקילה אובססיבית ולהישקלך רק במסגרת רפואית. בנוסף,"לצאת לעולם" ולחזור למסגרת חברתית תומכת ומהנה זה תמיד מומלץ. בהצלחה.

שלום מעיין וברוכה הבאה לפורום שלנו. קבלת על עצמך החלטה אמיצה ולא פשוטה- לטפל בעצמך. התחלת ללכת לתזונאית ואת צפויה לדברייך להתחיל בטיפול נפשי בקרוב. זו וודאי הדרך הנכונה עבורך ואינך עובדת על עצמך! יש בך בוודאי חלקים שרוצים לשמור את האנורקסיה וחלקים שרוצים להפטר ממנה, אך אין זה אומר שאת עובדת על עצמך אלא שהדברים מורכבים וכך זה בדרך כלל בסמפטומים של הפרעות אכילה. את יכולה להחלים לחלוטין גם אם קיימות בך תחושות כאלה. בנוגע לשאלת העליה במשקל לאחר ההחלמה: אין שום עדות לכך שבנות שמחלימות מאנורקסיה עולות במשקל בקיצוניות. להיפך. חלק גדול מהן שומרות על משקל גוף בטווח התקין. ציינת שהטיפול שלך מתחיל עוד חודשיים. כפי שאת רואה לפי התשובות היפות של שני מיכל, פורום זה יכול לספק תמיכה ולעזור לך בזמן שאינך בטיפול. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף בתחושותייך ושאלותייך. הגעת למקום הנכון! בהצלחה גילי

31/08/2009 | 17:56 | מאת: רות

אני לא בטוחה שזה המקום לכתוב .... סתם אני לבד נורא העצב והריק משתלטים על נשמתי צריכה להתמלות במשהו כדי שאוכל לנשום לפני שהעצב יאכל את נשמתי אין לי כח ובכל זאת אחשוב שוב אולי אפשר לעשות משהו במקום רות

היי רות זה בהחלט המקום לכתוב המשיכי לשתף גילי

29/08/2009 | 00:13 | מאת: רות

פגישה שניה היום אצל המטפלת שלי בנושא של הקאות שלי כל השנה שאני אצלה עבדנו על ההתעללות המינית המתשכת שעברתי בילודתי ועכשיו אני עובדת איתה על ההקאות גם בשיחות וגם בדמיון מודרך. היום במהלך הטיפול בדמיון מודרך הרגשתי שאני נחנקת ,בקושי הצלחתי להוציא קול כל הזכרונות הציפו בבת אחת רעדתי והפחד כמעט ושיתק אותי שוב הכאב הזה בגרון הצורך להקיא ולהוציא מהר את מה שמזהם כביכול את גופי הוא הפחד הארור הזה . אני יושבת עכשיו וכותבת אחרי שהקאתי אותם ממני ,אני מותשת מכל היום ואין לי כח קשה לי שלא לתהות אם אמצא משהו אחר שיחליף את הצורך הזה האם מיהי הצליחה אחרי 20 שנה של הקאות למצוא דרך לדעת מה לעשות כש... אני עייפה

היי רות טוב שאת מטפלת בעצמך ונעזרת באנשי מקצוע. אני יכולה להגיד לך בפירוש שאפשר להפסיק להקיא גם אחרי 30 שנים. הכל תלוי בתהליך ההחלמה וההתחזקות שלוקח את הזמן שלו. טוב שיש בך חלק שרוצה שההקאות תפסקנה. זה כבר מקדם אותך באופן משמעותי לקראת הפחתה והפסקה של ההקאות. זכרי שגם להפחית את כמות ותדירות ההקאות זה דבר משמעותי, גם אם לא מפסיקים אותן בבת אחת. בהצלחה המשיכי לכתוב כאן גילי

שלום לכולם! בקרוב תפתח קבוצה טיפולית מיוחדת בהנחייתי ובהנחיית המטפלת באמנויות מיה קראוהסר-עטר. בקבוצה יתרחשו תהליכים טיפוליים תוך שימוש בכלים מתחומי הפסיכותרפיה, והטיפול בהבעה ויצירה: שיחה, פסיכודרמה, דמיון מודרך, אמנות פלסטית ועוד. יתקיימו 12 מפגשים, בהם יושם דגש על נושאים תוך אישיים ובין אישים, ובפרט בנושא שעלה כאן רבות בפורום: הקושי לחוש הזדקקות ולסמוך על האחר. מדובר בקבוצה קטנה ואינטימית (עד 5 משתתפות), עם גמישות והתאמה לצרכים שיעלו. תהליך קבוצתי זה מומלץ בעיקר למי שהייתה או נמצאת בטיפול פרטני, ופיתחה מודעות כלשהי לגבי עולמה הנפשי ולגבי האנורקסיה המפגש הראשון יתקיים בתחילת אוקטובר, בקליניקה נעימה בחולון. לשאלות, פרטים והרשמה ניתן לפנות אלי gily.agar@gmail.com 0544959060 גילי

25/08/2009 | 19:50 | מאת: רות

הלב שלי דופק מהר מידי אין לי כח מקיאה יותר מידי כנראה יש לי בור של כאב בלב הזה אני נורא לבד היום אוףףףףףף

היי רות טוב שכתבת כאן. ראיתי את הודעתך מס' שעות אחרי שנכתבה ואני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב ואולי אפילו ישנה. גולשים אחרים מוזמנים להגיב גם כן. אני מקווה שהפורום הזה יוכל להיות מקום גם לתמיכה הדדית כמו שקרה כבר כמה פעמים בעבר. לילה טוב, גילי

26/08/2009 | 17:58 | מאת: רות

הגוף נרגע ואני מרגישה יותר טוב עדין לבד מאוד ,קשה לי מאוד להחזיק,מרגישה לפעמים שאני פשוט חייבת מישהו חיצוני שיהיה שם אם לא...... נשמע נורא עלוב אני יודעת ,משתדלת לא להגיע למקומות האלה. לפעמים ההקאות מגיעות באוטומט פשוט בלי לחשוב אפילו יש לי עצב גדול בלב שאני בעצמי לבדי לא יכולה להכיל. רות

23/08/2009 | 18:36 | מאת: אני

מישהי היתה או מכירה את המקום הזה??אשמח לשמוע חוות דעת. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני רואה שלא הגיבו להודעתך. כנראה שלא היו התנסויות בקרב הגולשים כאן וגם אני לא מכירה את המקום. נסי ליצור עמם קשר, להגיע לפגישת היכרות ולהתרשם בעצמך. אין טוב ממראה עיניים ותחושת בטן. בהצלחה, גילי

01/09/2009 | 16:48 | מאת: *****

היי. אני הייתי מטופלת באגם במשך שנה כמעט. הטיפולים במקום כוללים טיפולים קבוצתיים-למשל מעגל בנות של שעה וחצי, טיפול באומנות-ציור, מוזיקה, ויש טיפולים אחד על אחד עם תזונאית, פסיכולוגית ובמקרה הצורך עם פסיכיאטרית. לי אישית גם היה טיפול של פעם בשבועיים עם ההרוים. כעיקרון המקום מחייב פגישה של פעם בשבוע עם תזונאית, פעם בשבוע אם פסיכולוגית ולפחות 2 טיפולים בקבוצות. אני אישית פחות התחברתי לטיפולים בקבוצות ואפילו הרגשתי שזה החזיר אותי אחורה קצת מבחינת התקדמות אבל מומלץ בחום ללכת ולנסות!!!:) שיהיה בהצלחה

22/08/2009 | 14:49 | מאת: אלה

שלום גילי, בתי בת 38 משקלה פחות מ- 34 ק"ג.(רווקה) מסרבת לקבל טיפול כל שהוא. היא מתפקדת בסדר, עובדת בבית ספר תיכון ובאופן כללי טוענת שמרגישה טוב אבל היא מאד עצבנית וחסרת סבלנות. אני דואגת מאד ואין לי אפשרות לדבר אל ליבה כדי שתקבל טיפול כל שהוא. בעבר סבלה מעודף משקל וביצעה ניתוח בו שתלו בגופה טבעת כל שהיא ,בעזרתה היא מצליחה להימנע מלאכול הרבה. גם כאשר היא אוכלת, היא מקיאה את האוכל. אני יודעת שכל זה מוביל לסוף לא טוב, ואין באפשרותי לעשות דבר. פניתי לרופא המשפחה, שטען שאין אפשרות לאשפזה לטיפול בניגוד לרצונה. אני מבינה שאין באפשרות המערכת או אני לאשפזה בניגוד לרצונה, אבל אני רואה את האסון מתקרב ואני קוראת לעזרה. אנא, עזרי לי בברכה ותקווה שתייעצי לי מה עלי לעשות. אלה לוקובסקי. חיפה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלה אני מצטערת לשמוע על מצבה של בתך ועל הדאגה והכאב העזים שלך. אני חושבת על כל מני כיוונים, ואלך מהפתרונות הכבדים לקלים. בעקרון יש בעיה לאשפז בכפייה כפי שאמר רופא המשפחה, אך יש "פרצות" שניתן לפעמים להשתמש בהן ולאשפז בכפייה, ולשם כך יש להוועץ עם פסיכיאטר הבקיא בנושא החוקים של אשפוז כפוי. מי שמאשר זאת בסופו של דבר הוא הפסיכיאטר המחוזי ולכן ניתן לנסות ליצור קשר איתו ולבדוק את הפרצות הללו. לפני אשפוז בכפייה יש דבר שנקרא בדיקה פסיכיאטרית כפויה שאותה קל יותר להוציא לפועל, גם כן דרך פסיכיאטר מחוזי למיטב ידיעתי. כלומר, האדם מחוייב לעבור בדיקה בצו של המדינה או משהו כזה (אני לא בקיאה בכל הפרטים הקטנים), ונראה לי שהפסיכיאטר מגיע הביתה במקרה זה. אפשרות נוספת היא להזמין הביתה פסיכיאטר פרטי (רצוי מישהו או מישהי עם אישיות נעימה) שינסו לדבר אל ליבה של בתך לעזור לעצמה (יש לי מחשבה על מישהי שעושה ביקורי בית אם תחפשי). אם יש לבתך קשרים טובים בעבודה, או אם את מכירה חברים שלה, ניתן לנסות דרך אנשים שקרובים אליה, לשכנע אותה לפנות לטיפול. אם הקשר אתך טוב, תוכלי לנסות לבקש ממנה לעשות זאת בשבילך, או אפילו להתנות עזרה מצידך בעניין זה (אם אתם תומכים בה כלכלית, להתנות את המשך התמיכה בכך שתפגוש איש מקצוע). האם משהו מהרעיונות האלה יכול להשמע לך רלוונטי? את מוזמנת לפנות אלי גם במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 בנוסף לכך, אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול שיסייע לך להתמודד מבחינה רגשית עם מציאות החיים הקשה שנכפתה עליך. נשתמע, גילי

18/08/2009 | 07:12 | מאת: רות

אני לא בטוחה שזה הוום הנכון לכתוב בו אני בת 35 ,מקיאה מגיל 15 בילודתי עברתי התעללות מינית ממושכת האם יש קשר בין הדברים? יש תקופות שאני מצליחה לשלוט בעצמי ולא להקיא אבל גם יש תקופות שזה קורא הרבה קשה לי מאוד ,אני אמא ל3 ילדים והתפקוד היומיומי שלי לקוי לפעמים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רות אני מצטערת מאד מאד לשמוע על שעברת התעללות מינית ממושכת בילדותך. התעללות שכזו, פוגעת בנפשו העדינה של ילד, ומביאה את הנפש להגיב בשלל סימפטומים על מנת לזעוק שמשהו אינו כשורה. סמפטומים אלה נמשכים שנים רבות לאחר ההתעללות. הפרעות אכילה והקאות, הנו סמפטום שכיח של התעללות מינית בילדות. האם טופלת בנושא ההתעללות המינית אי פעם? פגיעה עמוקה כזו ראויה לטיפול תומך ומעמיק! זו לא אשמתך שנגרם לך עוול ונזק, וישנן דרכים לטפל בנזק זה ולהקל במשהו על הסבל הנפשי והתפקודי. לשמחתי, כיום כשהמודעות לנזקי פגיעה מינית בילדות עולה, ישנם מקומות הממומנים על ידי המדינה (מימון מלא או חלקי) אשר יכולים לתת טיפול איכותי ומקצועי לנושא זה ולהשלכותיו. האם תהיי מוכנה לנסות לפנות למקום שכזה? מחכה לשמוע ממך. גילי

18/08/2009 | 19:42 | מאת: אחת שעברה

הצטערתי מאוד לשמוע את סיפורך אבל נקודת החוזק שבה היא באמת הנכונות שלך להמשיך בחיים ולהביא משפחה וילדים. יש בזה ללא ספק אלמנטים בריאים. אני פוגעת בעצמי באופן אחר (בעלת רקע דומה לשלך בילדות) אבל לא מסוגלת להתחייב למשפחה וילדים כי אז לא אוכל לשמור לעצמי את האופציה להתאבד. כמה פתטי אבל מרגישה שלא יכולה מוסרית להעביר את התופת שבי לאחרים. וניסיתי את כל הטיפולים האפשריים אבל אי אפשר לעזור כנראה למי שלא מעוניין בחיים. ולפי דברייך נשמע שאת כן שזורה בהם בתוך החיים ולכן יש לך תקווה.

19/08/2009 | 19:49 | מאת: רות

כן אני מטופלת כבר שנה אצל מטפלת אלטרנטיבית שהמפגשים אצלה כוללים שיחות ,דימיון מודרך איזון אנרגטי ועוד... הטיפול עזר ועוזר לי מאוד גם היום ,במהלך השנה הייתי בתוך הכאב הגדול של מה שעברתי בילדותי (ועדיין לא יסתיים)ועכשיו המיקוד הוא בנושא ההקאות אני יודעת שיש קשר בין השניים אבל רק לפני כמה חודשים הרגשתי שאני יכולה לשתף אותה בזה ועיקר העבודה עכשיו יהיה סביב הנושא. אני מרגישה שההקאות הם חלק ממני לאור העובדה שרוב שנות חיי אני משתמשת בהן כשאני במצוקה כלשהי ,כשקשה לי כשאני לבד ובעיקר שהפחדים מנהלים את מחשבותי אם יש משהו שתוכלי להציע אשמח לקחת. רות

שלום לכולם. אני כותבת הפעם על מנת לספר על פתיחתה של קבוצה טיפולית לבנות הסובלות מאנורקסיה, בהנחייתי ובהנחיית התרפיסטית באמנויות, מיה קראוהסר-עטר. הקבוצה תהיה בת 12 מפגשים בני שעה וחצי כל אחד, ותתבסס על כלים מתחומי הפסיכותרפיה, והטיפול בהבעה ויצירה. מדובר בקבוצה קטנה ואינטימית (עד 5 משתתפות), עם גמישות והתאמה לצרכים שיעלו. אני ממליצה על תהליך קבוצתי זה, בעיקר למי שהייתה או נמצאת בטיפול פרטני, ופיתחה מודעות כלשהי לגבי עולמה הנפשי ולגבי האנורקסיה. הקבוצה תתמקד בנושאים תוך אישיים ובין אישים, ובפרט בנושא שעלה כאן רבות בפורום: הקושי לחוש הזדקקות, לסמוך על האחר שיהיה שם עבורנו ולהשען בשעת הצורך. נגע בנושא זה מכיוונים שונים ותוך שימוש בכלים שונים. המפגש הראשון יתקיים בתחילת אוקטובר, בקליניקה בחולון. לשאלות, פרטים והרשמה ניתן לפנות אלי gily.agar@gmail.com 0544959060 גילי

13/08/2009 | 14:12 | מאת: mm

גילי שלום!! ברצוני לברר ולשאול האם טיפול תרופתי בפרוזאק יחד עם טופמאקס (מקווה שכתבתי נכון) באמת עוזר בשליטה על התקפי אכילה והקאה?? האם הטיפול התרופתי עוזר להתגבר על היצרים ובכך להפחית משקל?? האם הטיפול מוכח בתוצאותיו, הבנתי שיש חילוקי דעות בעניין ואף לעיתים שימוש בפרוזאק גורם להשמנה??? איך ייתכן אם תפקידו לעכב את מעבר הסרוטונין??

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב שאלות אלה יש להפנות לפסיכיאטר שכן הן שאלות רפואיות. אני באופן אישי מאמינה שאם מטפלים בהפרעת אכילה באמצעות תרופות, יש צורך בשילוב בין טיפול תרופתי לפסיכולוגי בכל מקרה. נסי לשאול בפורום פסיכיאטריה בהצלחה גילי

12/08/2009 | 22:00 | מאת: רוית

רהי, אני פעם ראשונה כותבת כאן.. אני נמצאת באי ודאות עם עצמי, מצד אחד אני יודעת שזה הפרעת אכילה מצד שני אני לא מקבלת את זה עם עצמי אני די מדחיקה את זה שאני אכן סובלת מזה ואני אומרת שאני מקיאה לא בגללל זה שיש לי בחילה ושהחידק בקיבה גורם לי להקיא, אך אני יוודעת היא שאני אשמה שאני אוכלת בצורה מופרזת מרגישה אשמה שמנה ומקיאה שוב אוכלת ושוב מקיאה .. אני הידועה בתור זאתי שתמיד רעבה ואוכלת הרבה.. רציתי שאמא שלי תשים לב לזה ותעזור לי אבל היא לא שמה לב ולפנות אליה עם הבעיה אני ארגיש שאני פוגעת בה שאני ככה, אני גם בנאדם חרד לוקחת רסיטל שלוש כדורים ביום):מה לעשות עם המצב הזה? אני מרגישה תקועה בתוך בועה שחורה

15/08/2009 | 12:21 | מאת: מאיר נעמן

רוית, מצוקתך ניכרת ומעוררת אמפטיה. אבל.. אין מנוס מפנייה לייעוץ/טיפול מקצועי-פסיכולוגי, אצל מומחה/ית להפרעות אכילה. ייתכן ואפילו טיפול קצר יהיה בו כדי לסייע לך להתמודד ביחסייך עם אמך ובעיקר לסייע לך לשלוט על הפרעת האכילה ממנה את, כנראה, סובלת.

שלום רוית אני מתנצלת שלקח לי זמן לענות, ותודה למאיר נעמן הפסיכולוג שתרם בפורום ממחשבותיו. לא ציינת בת כמה את וממתי את לוקחת רסיטל. בכל מקרה, אם את נוטלת טיפול תרופתי, אז וודאי קיבלת אותו מפסיכיאטר או רופא משפחה אותו שיתפת בקשיים כלשהם שלך. לפיכך, אני מציעה שבתור התחלה תפני לאותו איש מקצוע ותשתפי גם בנושא ההקאות. עליך לקבל טיפול הממוקד בהפרעות אכילה, ויש בפורום רשימה של מקומות המתמחים בכך, אך אולי אותו איש מקצוע שמכיר אותך ואולי גם את אמך, יוכל לעזור לך להתגבר על החשש שבפניה לטיפול סביב נושא זה. עדכני אותנו מה חשבת וכיצד התקדמת גילי

16/08/2009 | 20:35 | מאת: רוית

אני בת 21 ולוקחת רסיטל בערך שנה וקצת בגלל בעיות לחץ וחרדה אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי , ואצל פסיכיאטר, לא ממש התעמקנו על הבעיה של ההקאות, עם אמא שלי אני לא מסוגלת לדבר על זה .. אני מתביישת בזה וקשה לי לדבר על זה פנים מול פנים, כל פעם אני באה לדבר על זה אני עוצרת את עצמי..

11/09/2009 | 17:21 | מאת: חברה

לפעמים המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לאדם שאנחנו אוהבים היא לתת לו לעזור לנו. אני מדברת מניסיון.. הייתי במצבך וחבל לי שלא הלכתי לאמא שלי מוקדם יותר. תתפלאי כמה כוח אפשר לשאוב מהוודאות שמישהו אוהב אותך ומוכן להישאר שם לא משנה מי ומה את רק בגלל שאת את. זה עושה את כל ההבדל...

07/08/2009 | 01:25 | מאת: אילת

אני אוכלת בלי יכולת לשלוט ונכנסת לדכאון מהאכילה המיותרת (אני אוכלת גם כשאני לא רעבה) ואז אני מכניסה את עצמי למישטר של אכילה ממש מועטת, וזה חוזר על עצמו. העינין הוא שאני בחורה דיי רזה ואני אף פעם לא מגיעה למישקל עודף, האם זה נחשב הפרעה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילת. כל הכבוד שפנית להתייעץ כאן. אם נתייחס למונח "הפרעה", באופן המילולי שלו, נראה שהכוונה היא למשהו שמפריע לנו. האם מצבך מפריע לך? את מתארת אכילה לא נשלטת, דבר שמפריע לך בוודאי וגורם לך לתחושת דכאון. לאחר מכן את מתארת משטר אכילה מועטת, שמפריע לגופך לשמור על בריאותו שכן צמצום באכילה אפילו לזמנים מסויימים, פוגע בגוף ובוודאי אינו נעים, ואת גם כותבת כאן, סימן שהתנהלות זו עוררה בך חשד שמשהו אינו כשורה. העובדה שאת די רזה מרגיעה אותך אבל לא אותי, כי אולי את רזה מדי בשל אותן תקופות של משטר אכילה. מעבר לכך, הדפוסים שאת מתארת עלולים להחריף ולהתפתח להפרעת אכילה קשה. אני ממליצה לך בחום לפנות לאחת מהמרפאות הציבוריות המתמחות בהפרעות אכילה (יש הודעה בנושא זה מהימים האחרונים בפורום), או לפנות לטיפול פרטי אך ללא ספק לא להזניח. חבל שהאכילה שלך תהיה גורם לא נעים בחייך, בעוד שאכילה יכולה להיות פעולה נעימה, מהנה ונטולת מתח. כמו כן אני ממליצה שתפני לרופא משפחה ותבקשי בדיקות כלליות. אינך צריכה לפרט מדוע את מבקשת. מספיק שתגידי שאת לא אוכלת באופן מסודר ורוצה לבדוק שלא חסרים לך חומרים. פשוט יש לבדוק שתקופות המשטר לא גרמו לחוסרים של חומרים מסויימים (כגון ברזל ו B12) בגופך. אני כאן אם תהיינה לך שאלות נוספות גילי

04/08/2009 | 15:26 | מאת: miss nobody

אני כותבת עכשיו,משום שאין לי למי לפנות ועם מי לדבר.אני מרגישה כ"כ לבד,כמו אפס ומאופס,תת אדם שלא שווה להסתכל עליו,שלא שווה לתת לו פרטיות,לתת לו צרכים בסיסיים שכל אדם זקוק להם-עידוד,תמיכה והבנה.ואולי זה נכון-אני אפס,שמנה,מכוערת.נמאס לי לחיות,נמאס לי להיות צל,אוויר שאף אחד לא רואה,שלא רוצים לראות,שמעדיפים להתעלם.נמאס לי מהכול,נמאס לי מכולם.אני רוצה לחיות על אי בודד רחוקה מכולם,קלה ושטוחה,להתעמל כל שארית חיי,להשאר ילדה קטנה,אבל הם לא מבינים.כולם רק דורשים ממני ודורשים,וקשה לי.אני מנסה לזעוק לעזרה,אבל לא שומעים אותי.אני שונאת את עצמי,את הגוף שלי.אני מתעבת את כל מה שקשור בי.אני מתביישת לצאת לרחוב שיראו אותי.אין לי למי לפנות-אמא שלי לא מבינה,אבא שלי לא רוצה להבין,לאחותי כבר לא איכפת,ובעלי לא יודע בכלל מה הבעיה שלי.היומן שלי סופג דמעות,מילים,רגשות,אך הוא אינו יודע להגיב,לתמוך,לעודד.לפעמים מתחשק לי לברוח מכולם,נמאס לי להעמיד פנים וללבוש כל יום מסיכה,שבולעת אותי עוד ועוד ומשתלטת עליי,עד שגורמת לי להרגיש מבולבלת,לא להכיר או למצוא את עצמי.אני מרגישה שאני טובעת עמוק,בדמעות של עצמי,בגועל שבתוכי.די,זהו,אני מנסה להפסיק לבכות,ממש מנסה,אך זה לא עוזר,משהו בי רוצה לצאת,להשתחרר. אני מאבדת את עצמי לדעת,אני מנסה,אני ממש משתדלת,אך נותרת לבד,שוב לבד בעצמי,טובעת באוקיינוס של ייאוש,אוקיינוס עמוק שאי אפשר לצאת ממנו.

כל כך קשה וכואב. קשה לשמוע כמה את סובלת, מיואשת וקשה עם עצמך. זכרי שאת המילה יאוש המציאו כדי לתאר מצב סובייקטיבי של חוסר מוצא, אך לא מצב אובייקטיבי של חוסר מוצא.. את חשה ביאוש שאי אפשר לצאת ממנו, אך אין זה אומר שלא תצאי ממנו. זו רק ההרגשה הקשה כעת. כל מצב, ואני מדגישה שכל מצב, יכול להשתנות. פרט למוות כמובן, ואנא תדאגי לא לעבור את הקווים האדומים למקום היחיד ממנו אין דרך חזרה. מקווה שתמצאי שברירי כוח לעבור את הימים הקשים האלה ושתרגישי קצת יותר בעלת ערך. האם יש משהו שאוכל לעזור בו, או משהו שתרצי מגולשי הפורום האחרים? הגולשים האחרים מוזמנים להגיב גם. אנחנו כאן ולנו אכפת ממך המשיכי לכתוב! גילי

לכל הגולשים שלום ניתן ליצור איתי תמיד קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 בברכה, גילי

רציתי לומר לך שהמסירות והרצון האדירים שלך לעזור מחממים את הלב,וממש לא ברורים מאליהם. מדהים. ליהי.

תודה רבה על ההתייחסות ליהי.

03/08/2009 | 09:38 | מאת: .

היי גילי, אפשר לכתוב לך מייל? אני רוצה להתייעץ איתך על משהו, וזה אישי ומפורט מדי בשביל הפורום... סיון

אפשר בהחלט לכתוב לי מייל gily.agar@gmail.com

02/08/2009 | 21:14 | מאת: רעות

אני מחפשת מטפלת טובה. למישהו יש המלצות למישהי בבקעת אונו? יהוד? אם אפשר דרך מכבי זה גם טוב. אשמח לכל עזרה. רעות rieut7@walla.com

עניתי לך במייל

02/08/2009 | 15:40 | מאת: אילת חן

אני סובלת מהפרעת אכילה קשה בולמיה ואנוקסיה לסירוגין אני לא יודעת מה לעשות - לפני מס' ימים אושפזתי בגלל אשלגן נמוך 2.2 עקב הקאות וכבר נצפו שינויים בא.ק.ג - נאמר לי שהייתי במצב מסכן חיים רצו לאשפז אותי לאחר תיקון האשלגן במח' להפרעות אכילה ואני סרבתי - אני לא יודעת להעזר - (שכן אושפזתי פעמיים וזה לא עזר) מה לעשות??? אני מיואשת ? יכול להיות שאני צריכה למות!!

לקריאה נוספת והעמקה

אילת חן היקרה שם כה יפה לך, ואינך רואה את יופיך כלל וחושבת שאת צריכה למות. בוודאי שאינך צריכה למות!!! ובוודאי שהעובדה ששני אשפוזים לא עזרו, אינה אומרת שהשלישי לא יעזור אם הומלץ לך להתאשפז, נסי זאת. תוכלי לחשוב עם הצוות מה היו הנקודות החיוביות והשליליות באשפוז הקודם ולנסות להתאים את האשפוז הזה באופן טוב יותר לצרכייך את יכולה גם לפנות לאשפוז יום או טיפול מרפאתי במקומות המתאימים לכך (יש הודעה עם רשימת מקומות מתאריך ה 30 ליולי). בכל מקרה, עלייך לעשות משהו בדחיפות כדי להציל את חייך כי יש דבר אחד שאינו בר תיקון וזה המוות. התחשבי בעצמך, ביקירייך ובאנשים שעוד יהיו יקירייך ביום מן הימים ואולי טרם פגשת אותם, וטפלי בעצמך. אנחנו כאן גילי

02/08/2009 | 00:23 | מאת: א

היי אולי השאלה לא קשורה לפורום הזה, אבל אם לא אולי תוכלי להפנות אותי לכתובת המתאימה. בתקופה האחרונה (כמה חודשים) אני מקיאה לעיתים קרובות. לא ייחסתי לתופעה הזאת חשיבות מיוחדת כי אני בתקופה מאוד לחוצה וקשה, והנחתי שזה ביטוי פיזי ללחצים. הבעיה היא שלפעמים קורה לי שאני מקיאה מיד אחרי הארוחה, בייחוד בימים בהם אני לחוצה או קשה לי במיוחד, ואם עולות לי מחשבות קשות. וגם הערב - אכלתי משהו, ומיד כשסיימתי חשבתי שלא הייתי צריכה לאכול אותו, גם כי זו הייתה הוצאה כספית מיותרת וגם כי זה לא היה בריא במיוחד. חשבתי שהלוואי שהייתי יכולה לחזור בי, וברגע שהמחשבה עלתה בראשי התחלתי להרגיש את זה עולה, והייתי חייבת ללכת לשירותים ולהקיא. חשוב לי לציין שלא עשיתי שום דבר גופני כדי לעודד את ההקאה. האם לדעתך זו בעיה, או שזה באמת נובע ממתחים ולחצים, או שזה אולי צירוף מקרים?

שלום לך את מתארת הקאה בלתי רצונית כתגובה לרגשות שליליים. הדבר עשוי להיות שילוב של רגישות פיזיולוגית ושל עניין נפשי (כלומר, משהו שבמנגנון העיכול בגוף נחלש, והנפש "מנצלת" זאת על מנת לבטא את קשייה) עליך לפנות במקביל לרופא גסטרולוג אשר יברר מדוע את מקיאה בקלות ובאופן לא רצוני, וכן לטיפול נפשי להשגת כלים לויסות רגשי טוב יותר, שהרי כעת את מתארת שהתחושות מתרגמות להקאה את הבירור הנפשי תוכלי לעשות בכל אחת מהמרפאות לבריאות הנפש שמצויינות בהודעות הקודמות, או במרפאות המתמחות בהפרעות אכילה, או אצל פסיכולוג דרך קופת החולים שלך או אצל פסיכולוג פרטי מה שחשוב זה שתפני לשני הבירורים הנ"ל כמה שיותר מהר כי הגוף "מתרגל" מהר להקאות וככל שעובר יותר זמן, יותר קשה להגמל מהן בהצלחה גילי

02/08/2009 | 21:19 | מאת: א

היי אני כבר בטיפול, והמטפל שלי יודע על ההקאות, אבל לא נראה שאכפת לו במיוחד. דיברנו על זה כמה דקות ועברנו הלאה.

30/07/2009 | 21:47 | מאת: sonrisa

שלום לכם. אני קוראת הרבה כאן על הפרעות אכילה, אך בעיקר מדברים על אנורקסיה ובולימיה. ואני סובלת מהפרעת אכילה הנוספת: אכילת יתר כפייתית. אני בת 50, גובה 168 ס"מ, ושוקלת 110 ק"ג. עשיתי במהלך חיי כבר כל דיאטה אפשרית, היתי בכל הקבוצות תמיכה, ניסיתי הכל, כל פעם מורידה 10, 15 ק"ג, מפסיקה את הדיאטה, וחוזרת לעלות במשקל עם ריבית. ולא כל כך יודעת כבר מה לעשות. אני מרגישה שאני זקוקה לעזרה, אך לא מוצאת את העזרה המתאימה לי. התייאשתי מדיאטניות, התייאשתי ממפגשים, התייאשתי כבר מעצמי. הרגשת הכשלון רודפת אותי כל ערב, אחרי שבבוקר הבטחתי לעצמי שהיום יהיה יום שונה, שהיום אצליח לשלוט באוכל. ושוב אני נכשלת. כל יום מחדש מה לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אכילת יתר כפייתית אכן לא זכתה כאן לבמה מפוארת, אך כפי שאת מתארת, מדובר באורח חיים שגורם לסבל נפשי ופיסי אתייחס לכמה אלמנטים בכתיבה שלך. ראשית, שמת דגש רב על עניין המשקל בכתיבתך. כתבת שאת יורדת במשקל באמצעות דיאטה ומעלה בחזרה. הייתי מציעה לך לשים פחות דגש על עניין המשקל עצמו. מטרתך צריכה להיות לאכול באופן שיהיה לך יותר נעים. נסי שלא להתמקד במשקל עצמו. הרי דפוסי האכילה הכפייתית היו מתסכלים אותך ולא היו נעימים לך גם אם היה מובטח לך שלא תעלי במשקל. העניין השני הוא הדגש ששמת על כך שבערב יש תחושת כשלון לאחר שהחלטת שהיום תאכלי אחרת. שימי לב. כששמים מטרות גדולות תחושת הכשלון היא גדולה. אל תכריזי מראש על ימים כמוצלחים. נסי לאכול בצורה רגועה את הביס הנוכחי ולא את הארוחה הבאה. נסי להתמקד במה שקורה עכשיו. כרגע. במקום להחליט לאכול בצורה שונה היום (מה שקשה לבצע), נסי לחשוב מה הדבר הקטנטן ביותר שאת יכולה לשנות באכילה שלך היום, בהשוואה לאתמול, ולהסתפק בשינוי זה. אני ממליצה בחום על הספר "צעד קטן לשינוי גדול" של ד"ר רוברט מאורר, אגם הוצאה לאור. בספר זה, מתוארת דרך הקאיזן היפנית, לשינוי הרגלים והשגת מטרות, על ידי צעדים קטנטנים. מומלץ מאד. נסי לפעול לפי השיטה שם (יש תרגילים מאד מסודרים). זהו ספר קטן, קליט וקריא. לא פרוייקט מסובך אלא נגיש ונעים. בכל מקרה, לחשוב בקטן. עדכני גילי

01/08/2009 | 10:40 | מאת: sonrisa

תודה ! מעניין.. מסתבר שיש לי את הספר בבית. ופעם, כשקראתי אותו, בהחלט התחלתי ליישם משהו קטן ממנו.... במקום להחליט שכל ערב אני עושה הליכה, דבר שלא הצלחתי לעמוד בזה והרגשתי כשלון כל יום מחדש, החלטתי רק שכשאני חוזרת מהעבודה אני נועלת נעלי ספורט. זאת היתה כל המטרה שלי. כמובן שהדרך משם להליכה היתה יותר קצרה (גם אם לא עשיתי אותה כל ערב, הרי "לא נכשלתי", כי המטרה שלי היתה "רק" לנעול נעלי ספורט!) אני אקרא אותו שוב, ואחזור ליישם ממנו דברים. ועל זה תודה ענקית. עם כל זה, אני עדיין מרגישה שאני זקוקה לעזרה מקצועית. מה נראה לך? ומה את מכירה שיכול לעזור לי? (כמובן שאני לא מדברת על דיאטנית :-)... כי אני יודעת בדיוק מה לאכול !)

30/07/2009 | 11:09 | מאת: סתם אחת

אני סובלת מהפרעות אכליה מזה כ8 שנים. בגיל 18 הייתי באישפוז במחלקת הילדים בהדסה אך לא סיימתי אותו כי לאחר שהשתחררתי (בטיפול המרפאתי) הם רצו שוב לאשפז אותי. לאחר מכן הייתי אצל מטפלת פרטית אך גם אצלה לא הרבה זמן (מטעמים כלכליים) ולאחר מכן הייתי כשנה באגם. שנה שעברה עברתי לירושלים וניסיתי להכנס לטיפול בהדסה אך הם אף פעם לא חזרו אליי ובסוף התייאשתי. במשך השנה הפסיכולוגיץ מהאוניברסיטה שוחחה איתי כפעם-פעמיים בשבוע כתחליף לטיפול. עכשיו אני מרגישה שהמצב שלי השתפר אבל אני יודעת שאני חייבת להמשיך בטיפול. השאלה שלי האם יש באיזור המרכז (עדיף בסביבת רחובות) מכון שיכול לטפל בי ללא עלויות מופרזות אך גם בלי העומס שדורש הטיפול באגם?

30/07/2009 | 15:47 | מאת: גילי אגר

שלום לך טוב שאת פונה לטיפול ראי את שתי ההודעות האחרונות שלי מהיום בנוגע לאפשרויות טיפול, לרבות התוספת של אחת הגולשות. בהצלחה! גילי

שלום לכולם אני מנסה לצרף לינק לרשימת המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש. בשל בעיה טכנית אני לא מצליחה להעלות זאת כקובץ. אם הלינק לא יפתח, אנסה להעלות זאת כקובץ בימים הקרובים גילי img2.tapuz.co.il/forums/1_82946968.doc

שלום לכולם אני מצרפת כאן רשימה של מקומות ציבוריים ופרטיים לטיפול בהפרעות אכילה. אין ברשימה זו משום המלצה על מקום זה או אחר, אלא ריכוז של אינפורמציה עבורכם. כל אחד צריך לברר מה מהמסגרות מתאימה לו מבחינה כלכלית ומבחינת התכנית שמוצעת במקום, ולבחון האם המקום עונה על צרכיו. אפשרויות טיפול בהפרעות אכילה: 1. ברוב קופות החולים קיימות לרוב יחידות לטיפול בהפרעות אכילה, דרכן ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ותזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה, במחיר מסובסד.מדובר על טיפול מרפאתי ולא אשפוזי. 2. היחידות לטיפול בהפרעות אכילה מרפאות חוץ: * בית חולים איכילוב ( עד גיל 18) – 03-6973733 * בית החולים תל השומר (ילדים ג') – 035302466 (בוגרים) 03-5305101/3 03-5303030 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). * בית החולים אסף הרופא (ילדים ונוער) - 08-9779117/153 * בית חולים ברזילי (אשקלון) - 08-6745555 * מרכז שניידר (מח' ד' להפרעות אכילה) - 03-9253761 * הדסה עין כרם (לבוגרים) -02-6777111 (לבקש מרפאת מבוגרים או מחלקה פסיכיאטרית למבוגרים או למתבגרים בהתאם לצורך). * בית חולים סורוקה - 08-6400780 * בית חולים רמב"ם (פסיכיאטרייה - הפרעות אכילה) - 04-8543031 * קופ"ח מכבי (המרפאה להפרעות אכילה) - 04-8477922 * שלוותה (מחלקה לנוער ולבוגרים) – הוד השרון, טלפון: 09-7478604 * גהה – בית חולים פסיכיאטרי, טלפון: 03-9258258 * מרכז שיקום נס ציונה (נוער) - 08-9384067/8 * גליל מערבי - 04-9850505 * קיבוץ גשר הזיו - 04-9828810 * מכון סאמט (מבוגרים) ירושליים - 02-6733548 * מרפאת נעורים לילדים ונוער (קופת חולים מכבי) ראשון לציון -03-9634780 3. עמותות וארגונים פרטיים: * עמותת שחף – המפעילה קו מצוקה התנדבותי המקשיב, מספק אינפורמציה בנוגע לאפשרויות הטיפול הקיימות ומשיב על כל שאלה בנושא. טלפון: 08-9357035. * אביב – ארגון ישראלי להפרעות אכילה . * ת.ל.מ – תחנות הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה: המגישה עזרה, סיוע אבחון וטיפול בתחום בריאות הנפש למשפחות, זוגות, פרטים וילדים הסובלים מהפרעות אכילה ובעיות בתחום הנפש. 3. מרכזי טיפול ייעודיים בהפרעות אכילה: * תפנית – ירושליים, בית הכרם טלפון: 02-6525647. * שחף – קיבוץ נען טיפול בטכניקת החונכות המנוהל על ידי ד"ר מוריה גולן, טלפון: 08-9357035, 08-9351244. * נופית – המרכז לטיפול בהפרעות אכילה בקרב נוער ובוגרים, טלפון: 09-7447111, 09-7447222. * כפר עמית – טלפון: 04-6309209 * חוות הבריאות "מצפה אלומות" מציעה טיפול תומך בתהליך השיקום, סיגול תזונה נכונה ומאוזנת ואורח חיים תזונתי בריא לגוף ולנפש, טלפון: 04-6653364. בהצלחה לכולם, והעיקר, לא להרים ידיים, אלא למצוא את הטיפול הנכון עבורכם! גילי

היי גילי יוזמה מבורכת וחשובה. מספר הערות: # באיכילוב יש גם טיפול מעל גיל 18 טלפון:03-6974707 לבקש את יהודית # בברזילי אין טיפול בה"א (התקשרתי לשם) # בסורוקה אין טיפול בה"א. ככל הנראה תפתח עד סוף השנה מחלקה שתכיל 8 מיטות אשפוז עד גיל 21. הייתה שם בעבר מחלקה שטיפלה בבוגרים - אך נסגרה לפני כשנה. # עוף החול - קיבוץ חצרים (היחיד בדרום) טלפון: 08-6474055 לבקש את מיכל # אגם - ת"א טלפון: 03-6447420 # מרפאת הנוטרים - רעננה דרך קופ"ח כללית # שלבים - הרצליה פיתוח (פרטי. אשפוז יום) 09-9543507

30/07/2009 | 15:46 | מאת: גילי אגר

תודה

30/07/2009 | 07:50 | מאת: נטלי

שלום.אני בת 28 (נשואה+2).אני יודעת שאצלי לא מדובר בהפרעת אכילה, אבל זו הפרעה שקשורה לאכילה-אני לא מצליחה לאכול.גם כשאני מאוד רעבה, יש לי פחד שאם אני אוכל, אני עלולה לחוש בחילה/להקיא ואני מפחדת נורא מהקאות כבר מגיל קטן .לפני כ-3 חודשים אכלתי ולאחר מכן חשתי בחילה, ואחר כך פשוט כל פעם כשהייתי צריכה לאכול נוצר לי פחד שאם אני אוכל אני עלולה להקיא.לכן אני אוכלת בכמויות מאוד קטנות.המצב רק מידרדר ומידרדר, אני ירדתי 7 קילו, מחשבות טורדניות וחרדה לא עוזבות אותי, אני ברוב המקרים מחכה רק ללילה כדי לישון כי בשינה אני שוכחת מהכל, גם מרעב.זה אולי נשמע טפשי, אך אני מפחדת לנסוע אחרי אוכל, או אפילו ללכת לאן שהוא.אני מהדרום ומה שבטוח לא אוכל לממן טיפולים פרטיים, אך מה שיותר בטוח נמאס לי לחיות כך. זקוקה לעזרה.

30/07/2009 | 10:08 | מאת: גילי אגר

שלום לך נטלי לאחרונה עולות בפורום פניות רבות בנוגע למצב שתארת. בעייתך אכן קשורה לאכילה ואינה הפרעת אכילה, אלא קשורה לספקטרום של הפרעות חרדה עם מאפיינים טורדניים. הטיפול המתאים במקרה כזה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי להפרעות חרדה, עם אופציה גם לטיפול תרופתי. תוכלי לבקש טיפול נפשי לבעייתך באחת מהמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש (אצרף רשימה בהודעה נפרדת) או לבדוק האם קיים טיפול קוגניטיבי התנהגותי דרך קופת החולים שלך, במחיר מוזל. בהצלחה, עדכני אותנו. גילי

29/07/2009 | 22:43 | מאת: LOST

המראה רעה, אכזרית ומרה. שונאת את מה שמשקפת היא. ובכול זאת- בכול הזדמנות נעמדת מולה. בודקת, מודדת, בוכה, מנסה להבין איפה בדיוק אני טועה?! אם כולם טוענים שאני טועה, שיש לי חשיבה מעוותת, שזה רק בדמיון שלי, למה אני לא רואה זאת? למה מה שרואה, הוא הרבה מעבר לכול דימיון? זה משגע אותי. אני מול המראה, עוברת כמעט כל מקום בגוף הזה, אין איבר שלא הייתי מורידה ממנו עוד קצת. מסתכלת על הרגליים והם כל כך שמנות, הירכיים מפחידות! על הבטן אין בכלל מה לדבר. שנים שיש לי הרגל, ללכת עם התיק כשהוא מונח על הבטן, שמשהו יסתיר ולו בקצת. בכול פעם שהולכת ברחוב, מרגישה שכול מי שעובר למולי, ברגע שמתקרב נראה כל כך קטן מולי. מרגישה גדולה ענקית מגושמת, ובאתה נשימה כל כך קטנה מבפנים. זה משגע פילים. נמוכה מאוד ושמנה, לפעמים נראה לי שבשביל להרגיש באמת רזה, צריכה לרדת הרבה יותר מיום. כאילו בגובה הזה שום משקל לא מספיק נמוך. וזה לא רק בכאילו, כי בפועל מרגישה שמנה מאוד בזה המשקל. לא חשוב כמה יגידו אחרת, רוצה שפעם אחת, ינסו לראות את מה שאני רואה, בדיוק כמו שאני מנסה כל הזמן להקשיב למה שמנסים לומר לי. אבל לא יכולה לראות את מה שאומרים כשיש הוכחה מול העיניים למה שמרגישה. הריי בטן שמנה כמו של אשה הרה היא לא רק תחושה!!! אוי גילי אמרתי כבר, המראה רעה אכזרית ומרה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את מתארת את הסבל הקיומי שלך. כל המוח עסוק ומוצף במראה ובמשקל. זה וודאי משגע, מעייף ומתיש. השאלה בעיני אינה האם אם כן או לא בעודף משקל, שהרי את חשה שהיית רוצה לרדת במשקל ועם זה לא ניתן להתווכח. השאלה היא מה המשמעות של להיות בעודף משקל עבורך. כתבת על תחושה שאת ענקית ומגושמת, אך באותה עת קטנה מבפנים. תחושה זו היא אולי המרכזית כאן. את מנסה "לעדן" את נוכחותך אותה את חווה כמגושמת, על ידי רזון, אך בעצם, מדובר בחוויה פנימית. לעיתים קל לנו להתבונן במראה ולרצות להעלים חלקים חיצוניים של עצמנו, מאשר להתבונן פנימה ולהבין מה הם החלקים הפנימיים אותם אנו בעצם רוצים להעלים. והרי חלקים פנימיים לא תמיד אפשר להעלים. וזה מלחיץ. לכן אנו נטפלים לבטן, לירכיים ומנסים להעלים אותם במקום את מה שהם מייצגים. ההתבוננות פנימה, היא עבודה לא פשוטה, אך היא משתלמת, שכן ברור כעת שאת מוציאה המון אנרגיה על מלחמה בלתי אפשרית. גם אם תרדי עוד במשקל תמשיכי כנראה לחוש מגושמת באותה מידה, וזה כי לא המראה הוא הגורם האמיתי לתחושותייך. כתבת שהמראה רעה אזכזית ומרה. אך האם אנו לא רואים במראה את בבואתנו הפנימית והחיצונית? אולי את חשה רעה אכזרית ומרה? נסי לחמול על עצמך. מעט. התבונני במראה עם מעט פחות כעס ומעט יותר חמלה. מעט. גילי

29/07/2009 | 17:25 | מאת: רומי

אני בת 33.מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מהפרעת אכילה,בדרגה כזאת או אחרת.בצעירותי סבלתי מאנורקסיה ,טופלתי במסגרת פרטית,והפרעת האכילה נשארה ברקע,אך לא השפיעה על חיי היום-יום שלי.משקלי היה נמוך,אבל יציב(BMI18).ישנה התמכרות למשלשלים מגיל צעיר מאוד.אבל למדתי לחיות איתה ועד לא מזמן ניהלתי אורח חיים פעיל,יצרני,הכולל בתוכו טיפול בשלושה ילדים,לימודים באוניברסיטה ועבודה. לאחרונה,איני יודעת אפילו למה,מבלי משים נפלתי שוב.צימצמתי את התפריט(לא בהכרח במגוון,אלא יותר בסך קלורי נמוך),השימוש במשלשלים גבר,יחד איתו העיסוק האינטנסיבי בספורט. בשבועיים האחרונים אני מרגישה שאני מאבדת שליטה.אני חלשה מאוד,משקלי צונח במהירות(BMI15.6).אני כבר לא מסוגלת ללכת מבלי להרגיש חולשה(שלא לדבר על להתעמל),ואני מוצאת את עצמי רוצה לאכול,אבל מפחדת להרשות לעצמי.ואני נלחמת בעצמי עם כל כף מהאוכל(הדל).אני מחפשת אנשים שיאכלו איתי כי רק כך אני מרגישה שזה בסדר... נמצאת בטיפול דיאטני,פסיכולוגי חד-שבועי,ולאחרונה אף במעקב רפואי.לא במסגרת מרפאה,אלא באופן עצמאי כ"א.אבל אני מרגישה שאני צריכה משהו שיחזיק אותי יותר.ולצערי,אופציה של אשפוז היא אינה אופציה בגלל הסטטוס שלי(צורך להמשיך לעבוד ולגדל ילדים).מה הן האופציות העומדות לרשותי במסגרת המגבלות שציינתי??האם יש אפשרות להיות מטופלת אצלכם,והאם הטיפול הוא במימון קופ"ח או משרד הבריאות??ומה לגביי רשימת המתנה,הבנתי כי היא ארוכה.ובאיזשהוא מקום אני מרגישה שאין לי את הזמן הזה.אני מרגישה לפני קריסה,ואיני יכולה לעצור.לא זוכרת אפילו למה בכלל התחלתי...

לקריאה נוספת והעמקה

רומי שלום טוב שזיהית בזמן כי מצוקתך גואה כעת, ושאת מחפשת טיפול יותר מחזיק. ראשית, כדאי שתתייעצי עם הפסיכולוג/ית שמטפל/ת בך. יתכן שתוכלי להגביר את תדירות המפגשים לתקופה מסויימת, או לזהות יחד אתם מה הם הצרכים שלך בתקופה משברית זו, וכיצד ניתן לענות עליהם לפי היכרות איתך. לדוגמא, לא ציינת האם המעקב הרפואי הוא פסיכיאטרי. יתכן כי נקלעת למשבר דכאוני אשר מחריף את מצבך ותרופות פסיכיאטריות תוכלנה לעזור. כמו כן, לא ציינת האם את מטופלת על ידי תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. תזונאית שכזו, תפקידה אינו רק ללמדך על הרכבי מזון שונים שהרי בכך את וודאי בקיאה, אלא למצוא איתך פתרונות התנהגותיים לקושי סביב אכילה. לזהות איתך לדוגמא איזה רגש מוביל להמנעות מאכילה, לבחון את מחשבותייך בנוגע לעליה במשקל, לחשוב על דרכים לחזור לאט לשגרה של אכילה וכדומה. אלו אופציות אותן תוכלי להוסיף לטיפול הקיים. מבחינת מסגרות אחרות: במרפאות ציבוריות מסויימות של בריאות הנפש ישנן מסגרות של אשפוז יום. במסגרות כאלה מגיעים לטיפול בבוקר, לכמה שעות טיפוליות (טיפולים שונים), ומשתחררים הביתה. ישנן גם מסגרות פרטיות שכאלה. אצרף בהודעה נפרדת רשימת טלפונים של מרפאות ומחלקות שונות. בחלקן יש אשפוז יום ובחלקן רק טיפול מרפאתי חד או דו שבועי. עליך לבדוק טלפונית מה כל מקום מציע בתקופה זו. בהדסה עין כרם לא קיימת מסגרת של אשפוז יום. מקווה שזה עוזר. עדכני מה קורה גילי

30/07/2009 | 15:58 | מאת: רומי

גילי שלום, ראשית,תודה על התשובה. לגביי התייעצות עם הפסיכולוגית שלי-אני בדרך לעזוב את הטיפול אצלה,כי אין לי אפשרות להמשיך לממן את הטיפול(הוא פרטי),כל שכן להוסיף מפגשים. המעקב הרפואי הוא לא פסיכיאטרי,אלא פרטי בתדירות של פעם בחודש אצל רופא שעובד במרפאה של ה"א.העלתי למולו את האופציה של טיפול תרופתי,אבל הוא אמר שאפשר לנסות,אבל הוא לא חושב שזה כ"כ רלוונטי עבורי,כיוון שדווקא היום אני מתפקדת הרבה יותר טוב מפעם,עובדת,נפגשת עם אנשים,יש לי חיי חברה פעילים,ובתוכם אני "שוכחת" לאכול.כנ"ל הטיפול אצל הדיאטנית.היא דיאטנית דרך קופ"ח ומתמחה בה"א. אני פשוט כ"כ עייפה עד כי אין לי כוח לקחת את עצמי לטיפול.אני מתחילה להאמין שאין דרך יציאה החוצה.כנראה שהפחדים שלי עד היום משתקים אותי. מתחשק לי כ"כ לישון,אני כ"כ עייפה ומותשת.לא רואה יותר את פתח המילוט.רק מעצמי. בכל אופן תודה לך על המענה.

29/07/2009 | 13:30 | מאת: אצבעונית

שלום גילי, מעניין אותי לדעת אם עשיית ספורט אינטנסיבי בילדות ומיעוט קלוריות מובילה למראה נערי בבגרות עד שמזהים אותך בטעות כנערה למרות הגיל המופלג... רצוי לציין שהמשקל תמיד היה תת- משקל- גם כיום למרות תזונה נורמלית ובדיקות מצוינות. כן אפשר להוסיף שההתפתחות הגופנית היתה תקינה ובזמן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אצבעונית שאלתך הנה בתחום הרפואי-מטבולי ועל כן איני מוסמכת לענות עליה. עליך לשאול את רופא המשפחה או לפנות לרופא המתמחה ברפואת ספורט או במטבוליזם. שמחה לשמוע שתזונתך תקינה ובדיקותיך מצויינות. בברכה, גילי

26/07/2009 | 23:46 | מאת: קרן

לד"ר גילי אגר שלום. שמי קרן אני בת 29 ואני סובלת מהפרעות אכילה . דוגמה:כשאני אוכלת אני בלחץ כל הגוף באי שקט כשאני אוכלת. וכשאני בולעת את האוכל אני צריכה לבלוע פעמיים ואחרי זה את הרוק אחר כך אני ממשיכה לאכול. לפעמים קשה לי לבלוע את הרוק. תמיד כואב לי הגרון. קשה לי לנשום במיחד אחרי האוכל.טקשה לי לעשות גראפס. לפעמים אני מרגישה בחילות כאב בין החזה. יש לציין שאני סובלת מחרדה נוראית. כיום אני לוקחת רסקיו+לרוויאן לפני האוכל כדי לאכול קצת יותר רגוע. רציתי לדעת מה אני עושה במצב זה אני מיואשת. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרן נשמע שאת אכן סובלת מהפרעת חרדה ואולי משילוב בין כמה הפרעות. איני בטוחה שאת סובלת מהפרעת אכילה במובן המקובל הכולל פחד מעליה במשקל. לדעתי, את זקוקה לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי הממוקד בנושא החרדות. ישנן מרפאות ציבוריות מסויימות המקיימות טיפול כזה, אך בד"כ הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתבצע במסגרת פרטית. היתרון הוא שמדובר בטיפול קצר, ממוקד ובד"כ גם יעיל. על טיפול קוגניטיבי התנהגותי אוכל להמליץ לך בהתאם למקום מגורייך. היכן את גרה? האם תהיי מוכנה לקבל טיפול פסיכולוגי בנושא זה? האם את יכולה לממן טיפול פרטי (בין 300 ל 400 ש"ח לפגישה)? האם תהיי מוכנה לפנות למרפאה ציבורית? עדכני מה דעתך גילי

26/07/2009 | 04:41 | מאת: מתענינת

היי גילי, תוכלי לספר קצת על על המחלקה בהדסה עין כרם? למשל, מהם הקריטריונים לקבלה לאשפוז (מעל גיל 18)?, ואיך היא מתבצעת? האם יש אפשרות גם לאשפוז יום? מהו סדר היום, באופן כללי של המאושפזות? ומהו משך זמן האשפוז הממוצע, עד כמה שאת יודעת? אשמח אם יש כאן קוראות שיכולות לתרום גם הן מנסיונן. ושאלה אחרונה - האם באופן כללי מבחינת החוק קיימת אפשרות של אשפוז כפוי מעל גיל 18? אני מתכוונת כמובן למקרה ספציפי של הפרעת אכילה. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב אני אמנם עובדת גם בהדסה עין כרם אך איני כותבת בפורום זה מטעמם, ועל כן לא אפרט כאן על התהליך הטיפולי בהדסה כפי שאיני מפרטת על מקומות טיפול אחרים. תוכלי ליצור קשר טלפוני עם המחלקה הפסיכיאטרית, שם יוכלו לתאם איתך פגישה או לענות לך בטלפון באופן מדוייק על שאלותייך. בנוגע לאשפוז כפוי בהפרעות אכילה, זה נושא רגיש עדין שאין לו מענה טוב וחד משמעי. בגדול, לא נהוג לאשפז בכפיה מצבים של הפרעות אכילה, אך יש להוועץ עם פסיכיאטר לגבי כל מקרה ולבחון באופן ספציפי האם יש עילה לכך. שיהיה בהצלחה! גילי

27/07/2009 | 00:06 | מאת: מתענינת

גילי, יכול להיות שהניסוח שלי היה אגרסיבי מדי וזו הסיבה לתגובה שלך. מה שרציתי זה תיאור כללי של חווית האשפוז, בעיקר בנסיון להפיג קצת את הפחד מהאפשרות הזו. לא באופן ספציפי על הדסה, אלא באופן כללי. בכל מקרה, תודה.

25/07/2009 | 16:00 | מאת: נתי

אני אחרי הורדה במשקל ,אבל נלחמת בשמירה, יש לי בעיה שאני לא משתלטת על האכילה הרגשית ואז זה מכניס לעוד יותר מצב רוח רע בשמן האכילה מסוג זה.....על אכילה כזאת לא מצליחה להתגבר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נתי תודה על השיתוף. את מתארת מעגל מוכר שמחזק את עצמו של אכילה הנובעת מהרגשה רעה, ואשר גורמת להרגשה רעה. האם את מלווה על ידי תזונאית שסייעה לך לרדת במשקל ואשר תוכל לעזור לך להתגבר על מעגל זה? האם יש שאלה ספציפית שתרצי שאענה עליה? גילי

25/07/2009 | 14:17 | מאת: motek

בת 35 נשואה + 2 סובלת מהפרעות אכילה מגיל 17 - אובססיה לכל נושא האכילה שלא מפסיק להעסיק אותי מהרגע שאני קמה עד לרגע שאני הולכת לישון. בעבר הבעיה אופיינה יותר באיכלה יחסית נורמאלית והקאות. לאחרונה מצבי החמיר. אני נתקפת בבולמוסים חסרי גבולות ולעיתים מחוסר כוחות אני אפילו לא מקיאה....ולכן עליתי במשקל!!! אם יראו אותי, לא יאמינו שמשהו לא בסדר (אני מידה 26, גובה 1.65 ומשקל 55). אני עושה פעילות ספורטיבית חמש פעמים בשבוע ובמקומות ציבוריים כמעט ולא אוכלת. בחברת אנשים אני מצליחה לשמור על איפוק וכולם "נדהמים" מיכולת השליטה שלי.... אבל איפה אני ואיפה השליטה - אני מזמן כבר לא מרגישה אותה. קראתי שפרוזאק יכול לעזור. האם רופא משפחה יכול לתת מרשם?? אם לא?? איפה אני יכולה להתחיל תהליך של שינוי, כי לבד אני ממש לא מצליחה ואני מרגישה שמיום ליום אני שוקעת עוד ועוד... (בעלי לא יודע על מצבי ורק סובל ממני מצבי רוח וחוסר סבלנות, ולא מבין למה???) אנ גרה באזור השרון, יש משהו באיזור, למי לפנות?? חייבת עזרה!!! תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את זקוקה לעבור הערכה על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר על מנת לבדוק מהי העזרה המדוייקת שאת צריכה כעת. לא ברור בכלל האם טיפול תרופתי הוא הכיוון. לא ציינת פרטים רבים כגון האם היית בטיפול, תדירות ההקאות, האם את יכולה לממן טיפול פרטי או מעוניינת בטיפול ציבורי וכו.. על מנת לקצר תהליכים צרי איתי קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 ואנסה לכוון אותך לכתובת המתאימה ביותר עבורך גילי

25/07/2009 | 09:44 | מאת: ליאל

היי, אני בת 27 ומזה 13 שנים אני נתקפת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים כאשר לרוב(כשיש לי אפשרות ואני עושה את הכל כדי שתהייה את האפשרות) אני מקיאה בעזרת מברשת שיניים את מה שאני אוכלת. לא פעם היו לי מחשבות אובדניות ואני יכולה להתחיל לבכות ללא סיבה בכי היסטרי כששניה לאחר מכן אני יכולה לחזור למוטב "כאילו כלום לא קרה". אני נמצאת המערכת יחסים מורכבת כאשר בן הזוג שלי גדול ממני ב- 14 שנים ויש לו ילד שאני לא סובלת (בן 10). אני עובדת בחברה יוקרתית סיימתי לימודי משפטים ונראה לי כאילו כל העולם הזה דפוק. טופלתי אצל 2 פסיכולוגיות שונות בתקופות שונות אבל לאחר כמה טיפולים לא חזרתי יותר למרפאה. מה עושים???????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

לקריאה נוספת והעמקה

ליאל שלום. מסיבה שאינה ברורה לי הודעתך קטועה ואיני מצליחה לקרוא אותה ברצף. האם תוכלי לשלוח אותה בבקשה שוב? גילי

גילי שלום, אני מבקשת להתייעץ לגבי בתי בת ה- 22, הסובלת מבולמיה עם קווים אנורקטים מגיל 17. חשוב לציין שעוד בילדותה ראינו סימנים מדאיגים שהצביעו על עיסוק יתר ביופי ובדימוי גוף, וניסיונה להיות דומה לנערות אחרות שנחשבו בעייניה לסמל ליופי ופופולאריות. עפ"י אבחנה פסיכיאטרית סובלת מהפרעת אישיות גבולית, הפרעת חרדה ודיכאון, הפרעת אכילה ובשנה האחרונה התרחב נושא החרדות להתקפי פאניקה קשים. כמו כן, היא לקוית למידה- ומאד נבונה. מתחילת גיל ההתבגרות החמירו קשייה, בעיקר על רקע קשיים לאורך השנים ביצירת קשר עם בני גילה וחוויות קשות של דחייה חברתית. על רקע זה לא למדה סדיר, היו הפרעות התנהגות עם תוקפנות קשה כלפי בני המשפחה (בעיקר אחותה התאומה- אשר מסמלת עבורה את ההצלחה בכל התחומים בהם היא מתקשה). לאורך השנים לא שתפה פעולה עם מיטב המטפלים והמומחים אשר העמדנו לרשותה. תרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות לא הועילו, לאחרונה חלה הטבה בתוקפנות עם טיפול תרופתי יחסית חדש (אינווגה). מזה שנתיים מסוגרת בבית ומסרבת לכל קשר עם העולם החיצון, כשכל הזמן חוזרת על אותן התשובות: אני אצא או אפגוש אנשים כאשר אוריד במשקל". במשך השנתיים האחרונות הייתה הזנחה קשה ביותר של נושא ההגיינה האישית- הפסיקה להתקלח במשך שבועות בשל הפחד מלראות את גופה ולהרגיש אותו בזמן המקלחת (לדבריה- להרגיש את הגוף השמן). לפני חודש אושפזה באופן רצוני במחלקה פסיכיאטרית, כשהמטרה שהוגדרה הייתה להכינה להגיע להסכמה להיכנס למסגרת טיפולית להפרעות אכילה. בבי"ח הפסיקה לאכול ושחררה את עצמה כעבור 3 שבועות לאחר שהצוות הרפואי שם גבולות בנושא האכילה ודרש ממנה לאכול 3 ארוחות ליום. מאז חזרה הביתה, ומצבה הולך ומחמיר, ובעיקר היאוש שלה. חשוב להבין שלא יצרה קשרים חברתיים במשך השנים, לא למדה ולא עבדה, ולמעשה- אין לה לאן לחזור. מרגישה שאין לה אופק, אך מסרבת לשתף פעולה ולחשוב על מסגרות טיפוליות ומשקמות. הטיפול היחידי שהצלחנו לעזור לה לקבל הוא שיאצו- מטפלת מגיעה הביתה פעמיים בשבוע. בכל זאת המחשבה האובססיבית שלה ממשיכה למנוע ממנה לפגוש אנשים- מלבד הוריה ואחותה- ולהגיע לתובנות לגבי החובה לטפל בהפרעות הדימוי גוף. בדבריה ניתן לראות עד כמה היא שבויה בתוך המחשבה החולנית על פיה היא לא תפגוש אנשים כשהיא נראית "שמנה". אנחנו- הוריה- קיבלנו הדרכת הורים לאורך השנים, וכיום אנחנו בקשר הדוק עם הפסיכיאטר המטפל, שלעיתים מייעץ דרכנו מאחר והיא מסרבת להגיע למרפאתו. לפעמים מדברת איתו בטלפון. אבל נראה שכל מומחה אליו פנינו כבר לא יודע מה לייעץ. אודה לך מאד לסייע לנו עם כל עצה או מידע שיוכל לעזור לנו לבדוק כיווני טיפול או התייעצות נוספים. מודה מראש על כל עזרה, עדי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עדי. אני מתנצלת שלקח לי זמן לענות. ראשית, רציתי להביע את התרשמותי ממסירותכם בטיפול בבתכם, אשר נשמע כי ההכלה שלה ושל קשייה אינה פשוטה כלל. לא ציינת היכן בתך אושפזה. ישנן מסגרות פרטיות המספקות אשפוז יום או אשפוז מלא ומטפלות בהפרעות אכילה. הן יקרות בד"כ אך אולי יכולות לתת מענה ביותר כלים כגון טיפול באומנות וכד'. אני תוהה לגבי עמדתכם בנוגע לבתכם. האם אתם מספקים לה את כל צרכיה ללא תנאי? איני מכירה אותה ואתכם, וגם לא את מצבה הנוכחי, אך יתכן, שיש לה מספיק כוחות על מנת שתדרשו ממנה משהו "תמורת" הטיפול שאתם נותנים לה, ובכך תתרמו להחלמתה. אם בתכם מצוייה בדכאון, אין בכוחותיה לטפל בעצמה או להתקדם. אבל, אתם מתארים כי היא השתחררה מרצון מביה"ח כלומר, היא לא חשה חסרת אונים אלא חשה שיש לה מספיק כוחות ורצונות משל עצמה על מנת להתמודד לבד, או בעזרתכם. זו אינה הגישה שלי בד"כ ואני מדגישה שוז שאיני מכירה אתכם, אך ישנם מקרים בהם "עודף אמפאתיה" למצב של החולה, עוזר לו לשמר את הפתולוגיה. מה יקרה אם תדרשו ממנה להתקלח/לצאת לקניות במכולת בתמורה לדברים שהיא מקבלת מכם כמובנים מאליהם? (בגדים/ כסף/ פלאפון). ד"ר שולמית בלנק, הנה פסיכיאטרית אשר מציעה דרך טיפול אשר יש שכינוה אגרסיבית, בילדים עם אובססיות. איני מכירה את עבודתה באופן אישי, אך ניתן אולי ללמוד משהו מהגישה הכללית. בטיפוליה, היא הנחתה הורים לאלץ את ילדם לעשות משהו פרודוקטיבי אשר הוא מסרב לעשות, על ידי תגמולו במה שהוא מקבל מהוריו כמובן מאליו. זה יותר מורכב ממה שאני מתארת אבל בגדול, זה עבד. ד"ר בלנק כתבה ספר בנושא: הורים טובים מדי / אורלי פוקס-שבתאי, ד"ר שולמית בלנק שווה להעיף מבט. בנוסף לכך, נשמע שבתך זקוקה למערכת שיקומית (חונכות, טיפול פרטני, שיקום תעסוקתי וכו). האם היא מוכרת בביטוח לאומי כבעלת נכות נפשית? האם היא זכאית לסל שיקום? אם כן, ניתן לבנות עבורה תכנית שיקומית שתתאים לה. עם סל שיקום, ישנם מקומות ספציפיים אשר מתקיים בהם תהליך שיקום ולאחריו דיור מוגן לסובלים מקשיים נפשיים. אשמח לתת לך פרטים נוספים על מקומות ספציפיים בהתאם לצרכיכם. תוכלי לתת פה עוד פרטים או ליצור עמי קשר במייל gily.agar@gmail.com או בטלפון 0544959060 נשתמע, גילי

היי עדי תהיתי אם קראת את תגובתי והאם הרגשת שהיא תורמת לך במשהו אשמח אם תוכלי לעדכן גילי

22/07/2009 | 17:35 | מאת: שונמית

שלום, ה- BMI שלי כרגע 17.9 אבל לעיתים יכול לרדת ל- 17.5 . לפי תוצאה זו אני מוגדרת כתת משקל אבל למעשה, נראית בריאה. שאלתי היא אם לא קיימים קריטריונים נוספים להגדרת המשקל כפתולוגי. אני אמנם בחורה דקיקה (במשקל קבוע מזה שנים) אבל בריאה ונראית בריאה, התזונה שלי תקינה. האם בעצם ניתן לומר שכל האנשים הרזים מוגדרים בעצם כתתי- משקל...?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך שונמית BMI הנמוך מ 18 נחשב לנמוך מהטווח התקין, אך יש לציין שה BMI הינו מדד מאד כללי ולא מדוייק, שלא לוקח בחשבון את הרכב הגוף (יחס בין שרירים לשומן ונתונים נוספים) ועל כן אינו נותן הרבה מידע. ה BMI אינו נותן לנו מידע גם על הרכב המזון. מישהו יכול להיות עם BMI תקין, אך תפריטו מורכב רק מגזר ושוקולד והאדם אינו עושה פעילות גופנית כלל... במקרה כזה גם אם משקל גופו תקין, הרי שגופו נמצא בחוסרים של חומרים חיוניים, ואינו בכושר. המילה פתולוגי אינה רלוונטית כאן. מבחינת הפרעת אכילה, על מנת לאבחן הפרעת אכילה דרושים סמפטומים רגשיים והתנהגותיים הקשורים לרצון לרדת במשקל, ולא רק BMI נמוך מהטווח התקין. מבחינה רפואית, מצבו הבריאותי הכללי של הגוף אינו נקבע על פי המשקל עצמו או ה BMI אלא על סמך בדיקות מעמיקות יותר ומקיפות כגון בדיקות דם שונות, בדיקות לחץ דם וכו'. אני מציעה שתוועצי עם רופא המשפחה על נושא בריאותך ומשקלך על מנת לבחון האם עבור גופך הספציפי, משקל זה מתאים (יש לבדוק האם המחזור שלך סדיר והאם יש לכך קשר למשקל הגוף). כמו כן, חשוב להוועץ בתזונאית על מנת לוודא שהרכב המזון שאת אוכלת מתאים לך. שיהיה בהצלחה גילי

23/07/2009 | 21:56 | מאת: שונמית

לגילי, תודה על תשובתך, זה כנראה מורכב הרבה יותר מאשר נוסחה מתמטית... אנשים רזים (סתם כך במקרה) לפעמים נדרשים להסברים מהסביבה, ולפעמים נותנים לך הרגשה שאם אתה נראה כפי שאתה נראה זה כנראה בגלל שאתה שותה כוס של מיים בשבועיים. ואז לפעמים נדמה לך שאתה כזה ואתה מאמץ שד שהוא לא היה במקורו שלך בעצם, וזה נורא מבלבל.