המשך תגובה..

גילי, שלום! קודם כל תודה רבה על התייחסותך.. האמת היא שאחד הדברים שהכי מציקים לי בטיפול, הוא ההרגשה שאין נגיעה בדברים עמוקים, במה שגורם להפרעה, אלא יותר התעסקות בהפרעה עצמה. כמו סקירה איך היה לי השבוע, ותובנות אישיות שלי.. אני יודעת שבטיפול פסיכולוגי העיקר זה מה שהמטופל מביא, ולכן לכאורה אולי אני אשמה בזה שמבחינתי אין נגיעה במה שמעבר לאוכל.ועדיין זה מתסכל. ניסיתי לדבר על זה עם המטפלת והיא קיבלה את הדברים, אבל אמרה שמבחינתה כל ההפרעה מספרת סיפור הרבה יותר עמוק שראוי שניתן לו את המקום שלו וכו'. הבעיה שמבחינתי זה לא מספר שום סיפור ולא נוגע בשום משהו עמוק, כשהטיפול נוגע רק ברובד הזה. זה מתסכל אותי ומוציא לי את הסבלנות. בגלל כל זה אני לא מרגישה שהטיפול משמעותי עבורי, והרבה יוצא לי לחשוב מה הטעם בו בכלל. המטפלת רוצה שאעבור לפעמיים בשבוע ולכאורה שזה יעמיק את הקשר, וישנה אותו. אבל מבחינתי זה אבסורד, כי אם אני מרגישה שפעם בשבוע זה בזבוז זמן וחסר משמעות, מה אעשה שם פעמיים בשבוע?? אוסיף שאני כן מרגישה שהמטפלת ממש מבינה אותי, אבל העיסוק הוא לא בדברים ורגשות משמעותיים. וכאילו אין רצף, אלא כל פעם תבואי ותגידי מה עובר לך בראש.. ולכן אני נמצאת במקום שאני שוקלת להפסיק את הטיפול, אך יחד עם זאת יכול להיות שהעיסוק הוא רדוד בגללי. ואז שום טיפול שבעולם לא יהיה יותר מעמיק ומשמעותי עבורי. תודה על התייחסותך.. הוד.

האמת שלא בילבלת, אך אני נוטה בשלב זה לא להחליף טיפול.. מאוד קשה לי לפתוח את הסיפור שלי לפני עוד אדם, ויש בי תקווה שכן מתפתח בטיפול משהו חדש..בתקווה שיהיה טוב יותר. לא מאמינה שאם אעזוב את הטיפול יהיה בי כוחות נפש להתחיל משהו חדש. כעקרון דיברנו על נושא התזונאית, אך הפסיכולוגית חושבת שבמצב שאני מצוייה בו כיום זה שלב מוקדם מדי להכניס עוד משהו.. בתחילת הטיפול שהייתי במצב רגשי הרבה יותר טוב, היא זו שדחפה לכך.. אך לצערי היום אני במצב הכי גרוע שההיתי אי פעם, ודווקא היא אמרה שאולילא נכון כרגע..עדיין.. יכול להיות הגיוני? תודה- הוד