פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

השאיפה למושלמות הן של העצמי והן של ביצועיו של האדם והישגיו מאפיינת את החברה המערבית התחרותית וההישגית. שאיפה זו עשויה להניע אנשים לקראת הישגים ולדרבנם להתגבר על מכשולים, אך בצורתו הקיצונית עלול הפרפקציוניזם לגרום לפיתוח עמדה של "או הכול או לא כלום" המביאה לדחיינות, פחד משתק מכישלון והתמכרות לעבודה ("וורקהוליזם"). בחיפוש אחר זוגיות עלולה הציפייה לשלמות לגרום אכזבה ולפגוע ביכולת להתפשר עם המציאות ואם כבר נמצא בן זוג, עלולים הפרפקציוניסטים להקריב את משפחתם ופעילותם החברתית לטובת השגת מטרותיהם בלימודים, בעבודה ובקריירה. ואכן, מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מצביעים על כך שפרפקציוניזם מהווה גורם סיכון וקשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות, בהן הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אכילה ודיכאון קליני. בפורום זה ננסה להבין מתי פרפקציוניזם מדרבן לעשייה, מתי הוא משתק ומתי הוא מהווה אות אזהרה מפני התחלה של הפרעה נפשית, וכיצד ניתן להתמודד עם כל אחד מהמצבים.
533 הודעות
529 תשובות מומחה

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

השאלות מתפרסמות לאחר אישור המנהל. מאמר חדש של פרופ' גידי רובינשטיין: הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים לרפואה - https://www.giditherapy.co.il/mental-disorders-of-medical-students

היי אני בת 32, רווקה ללא זוגיות כבר שנתיים ואני רוצה לדעת האם לדעתך יש לי r-ocd או התבטויות נורמליות שגרמו לסיום הקשרים הקודמים שלי. היו לי בעבר 2 מערכות יחסים רציניות (שנתיים כל אחת) ואת שתיהן אני החלטתי לסיים עקב התלבטויות עם עצמי שבסופן החלטתי שבן הזוג לא מספיק מתאים לי (למרות שסהכ הזוגיות הייתה טובה וזה יחסית בא לצד השני בהפתעה). הזוגיות הראשונה הסתיימה בגיל 26 בגלל שהפריע לי שהוא השמין (10 קילו) ובגלל שהוא לא היה מספיק אסרטיבי באופי שלו ולמרות שחוץ משני הדברים האלה הקשר היה טוב, לא רבנו והיה לנו תחומי עניין משותפים עדיין הרגיש לי שכמכלול הוא לא מספיק מתאים לי והחלטתי להיפרד (חשוב לי לציין שלא חוויתי חרדת נטישה ולא היה לי ספק בקשר לאהבה שלו כלפיי). את הזוגיות השניה שהסתיימה בגיל 29 גם אני סיימתי (החלטה חד צדדית מצידי) לאחר כשנתיים זוגיות שמתוכם שנה גרנו ביחד. ההתלבטויות התחילו אצלי רק כעבור שנה כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, עד אז הכל היה מושלם. ואז התחילו ההתלבטויות שלי, התחיל להפריע לי הגובה הנמוך שלו (הוא 1.65 ואני 1.60) וניסיתי להתעלם מיזה אבל זה כל פעם חזר אלי בתקופות. אחרכך התחיל להפריע לי גם שהוא לא מספיק אסרטיבי וגם הרגשתי שהוא מופנם וסגור מידי (שהשיחות בינינו קצרות ולא עמוקות). הייתי שואלת חברות כמה זה קריטי לדעתן הדברים שהפריעו לי וזה היה מרגיע אותי כשהן היו אומרות שזה קטנוני ושאף אחד לא מושלם אבל המחשבות על זה היו חוזרות שוב פעם כעבור כמה ימים. גם איתו בסהכ היה קשר טוב, לא היינו רבים, היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, הערכתי אותו והיו לו הרבה תכונות שאהבתי וגם ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי. בסופו של דבר החלטתי שבסהכ אנחנו לא מספיק מתאימים ולמרות שהיה לי קשה החלטתי שעדיף להיפרד מאשר להישאר במקום רק כי נוח לי. מלבד שני הקשרים האלה לא היו לא קשרים רציניים נוספים, הייתי בהרבה דייטים ורובם לא המשיכו מעבר לדייט ראשון, אבל בחלקם היה רצף של 4 דייטים שלמרות שבדייט הראשון היה מאוד טוב בדייט הרביעי בדרך כלל החלטתי לסיים את זה כי היו יותר מידי פגמים לדעתי. בתחומים אחרים בחיים אני גם נוטה להתלבט בעיקר בנושאים גדולים בחיים. מנגד אני לא ocd בכל הנוגע לניקיון וסדר. אני מבולגנת לא מתייחסת לפרטים קטנים וגם לא מאוד חשוב לי הניקיון. לסיכום אשמח לדעת האם לדעתך היו אלה התלבטויות נורמליות או משהו שהוא מעבר לכך כמו r-ocd?

02/04/2021 | 21:40 | מאת: שרה

מדובר בקשישה שהתאלמנה , ומעונינית בטיפול פסיכולוגי פרטי- ממי שנחשב לטוב/ה , ושמומחה בטיפול באבל/אובדן באיזור המרכז. איך לחפש. תוכל לייעץ כיצד?

שלום שרה, יש אמנם תחום מחקר שנקרא "טנטולוגיה" ולמיטב ידיעתי יש בארה"ב גם "יועצי אבל" (grief counselors). לטעמי, קיימים יותר מדי תחומי התמחות ברפואה ובפסיכולוגיה ותחום כמו ייעוץ באבל הוא ספציפי מדי וגם ההכשרה אליו קצרה מאוד (לימודי תעודה בלבד). כל פסיכותרפיסט אמור לדעת לטפל בדיכאון וכל דיכאון כרוך באובדן, בין אם מדובר באובדן מקום עבודה, אובדן בן משפחה או תחושת אובדן סובייקטיבית שיש לברר את מקורותיה בטיפול. אני העברתי במשך למעלה מ-10 שנים קורס בחירה בשם "אבל נורמלי ואבל פתולוגי/מורכב". היהדות הקציבה אמנם שלבי אבל מוגדרים בזמן (שבעה, חודש, שנה), אך כמובן שלא מדובר במדע מדויק. אם תסמיני הדיכאון נמשכים מעבר לתקופה ממושכת (הסתגרות, התנתקות מחיי חברה, נדודי שינה, שינויים בתיאבון, חוסר יכולת ליהנות) יש להתייחס לנושא כאל מקרה פרטי של דיכאון. זווית נוספת לתקוף את הבעיה היא התמודדות עם הגיל המבוגר. המלצתי היא אפוא לנסות פגישות ייעוץ אצל 2-3 פסיכולוגים מוסמכים ללא כל מומחיות ספציפית בשכול ולבדוק עם מי נוצרת שפה משותפת. במידת הצורך, ובתלות בזמן שחלף מהאובדן, ניתן לשקול גם טיפול תרופתי נוגד דיכאון למספר חודשים. כמו כן, יש להבדיל בין התחום הקליני הכולל תסמיני דיכאון שונים ובו יש לטפל לאחר שחלף זמן מסוים לבין הזיכרונות מהמת שהוא נושא עצוב אך טבעי ונורמלי ואינו אמור לחלוף. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

20/03/2021 | 11:20 | מאת: דניאל

אני בטיפול אצל פסיכולוג כבר תקופת מה, פסיכולוג סימפטי שלא תמיד התחברתי לשיטתו , לעיתים שיפוטי במידה מסוימת, אבל סה"כ נראה לי מטפל טוב. שמתי לב, כשאני מעיר לו משהוא שמרגיש לי לא טוב בטיפול, הוא עובר מידית למגננה בצורה שהוא מעביר האשם אלי. לאחרונה, הוא חזר ואמר על איזה תכונה לגבי, וחזר על זה שוב ושוב מספר פעמים באותו משפט שאני כזה וכזה . זה הרגיש לי שבכוונה ניסה לפגוע בי ול"הנמיך " אותי. לא מתאים לי התנהגות כזאת ,ורוצה לעזוב. איך לדעתך עלי להגיב/לנהוג.

שלום דניאל, אינני נוהג להתערב במה שקורה בתוך טיפולים של גולשי הפורום, אך אנסה להתייחס לתופעה בצורה כללית. חסרים לי כמה פרטים חשובים - כמו גילך, כמה זמן נמשך הטיפול הנוכחי, האם היית בטיפולים קודמים והאם גם בהם הרגשת "נשפט" ע"י המטפל. שים-לב שבתחילת הפנייה אתה מעריך את המטפל כמטפל טוב ובסופה אתה מביע רצון לעזבו. כלומר, ייתכן שגם מה שאתה תופס כמגננה של המטפל על עצמו וכהאשמה שלו אותך הוא דווקא חלק מהערכתך אותו כמטפל טוב (או לפחות שיש התנהגויות אחרות שמאזנות את תפיסתך השלילית). לפי תיאוריך, ככל הנראה, הטיפול בך הוא בגישה פסיכודינמית המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה. בגישה זו חל שינוי בהדגשת התוך-אישי של המטופל וניסיון של המטפל להיות ניטראלי ואובייקטיבי ככל האפשר לדגש בין-אישי, שבו הדגש הוא על הממד הבין-אישי, כלומר, התייחסות לקשר בין המטפל למטופל. נקודה נוספת, חשובה להתייחסות, היא האם הוריך התייחסו אליך בצורה ביקורתית ולכן אתה תופס כל תגובה שאינה מחמיאה לך כשיפוטית (גם ע"י מורים, למשל). ונקודה נוספת: פרט לתחושת הפגיעה בך, לעצם העניין, האם כשעובר זמן מה, אתה מעריך שהמטפל אכן נגע בנקודה רגישה שלך, או שהוא מפספס לחלוטין ורק מגן על עצמו (ואז מדוע אתה מגדיר אותו כמטפל טוב?) תשובתי לשאלה שאתה שואל בסוף פנייתך הרבה יותר חד-משמעית. הקדש אתה, מיוזמתך, שיחה אחת לדיון ביחסים ביניכם. אתה יכול אפילו להדפיס את פנייתך לפורום (עם או בלי תשובתי) ולהראות למטפל (אם אתה נבוך, תוכל להשאיר לו לקריאה בין הפגישות). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

13/03/2021 | 21:54 | מאת: מורס

מעניין אותי לדעת מה קורה אתי (לא פניתי לפסיכיאטר בנושא משום שמה שקורה אתי נראה די טיפשי). כבר כשנתיים בערך: 1. אני מוחק כמה פעמים ביום את יומן השיחות בפלאפון, את הודעות הסמס, את היסטוריית הגלישה, את הודעות הווטסאפ והפייסבוק, מוחק כל אימייל שמגיע אליי לתיבה. 2. אני עושה ניקוי מספר פעמים ביום לפלאפון שלי מקבצי זבל, מידע שהצטבר וכו' באופן די אובססיבי. 3. מחקתי את קיר הפייסבוק שלי, מחקתי את כל התגובות שכתבתי לאנשים והסרתי את כל הלייקים ואני די חושש לחזור לתפקד במדיה החברתית (לא עקב פרנויה או משהו כזה, אלא שוב - הצורך בניקיון). מה זה? ואיך לטפל בזה באופן עצמאי?

שלום מורס, מה שאתה מתאר הוא בהחלט הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) קלאסית. ההפרעה מתחלקת בדרך כלל לשני חלקים: (א) אובססיות - מחשבות מטרידות ו-(ב) פעולות כפייתיות (במקרה שלך הצורך לנקות כל דבר): https://www.giditherapy.co.il/ocd-2/ השילוב בין טיפול תרופתי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI, כמו פרוזק למשל) עם טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) נחשב שילוב מנצח. אינני יודע למה הכוונה כשאתה מגדיר את בעייתך כ"טיפשית". אם היא גורמת לך מצוקה, פנה לטיפול ואם לא, אז אין כל צורך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

13/03/2021 | 14:14 | מאת: אביהו

אנחנו זוג צעיר, אישתי עובדת במגזר ציבורי, אני עובד בבית בגלל הקורונה. מעבר לקשיים של ארגון הזמן האישי, נוצרה בעיה לא צפויה, ביום רגיל היינו יוצאים יחד לעבודה, כרגע אני נשאר אבל השתדלתי לקום לעבודה בבית ממש כמו ליום עבודה בחוץ. עם חלוף הזמן שמתי לב, שהשכנים שלנו בחדר שינה, גם עובדים מהבית חלק מהזמן אבל בשעות שונות, ולמעשה הם ישנים כל הזמן בעיקר בבוקר ואחרי צהרים. אלא שהם הפכו פעילים בלילה, ואני מתעורר מהם ב1 בלילה שהם מפריעים. ואז בבןקר קשה לי לקום. מרגע שהערתי להם בצורה חברית פעם אחת באקראי. שניהם ממש הפכו לסטוקרים, כל הזמן מפריעים, גם בשעות מנוחה בצורה של הטרדות, גפיקות בקיר ורעשים. שתי בעיות, למרות הדבקות סשעות כבודה יציבות קבועות, זה לא עובד טוב בגלל ההפריות, וגם לא מצליח לנוח בצברים ולהמדיך וגם בלילה מפריעים. דבר שני שממש לא היה קיים זה שנפגעה תחושת פרטיות הם זוג סטוקרים, אני חי רגיל אבל מלווה התחושה לא נעימה. העברתי פעילות לאזור אחר בבית אפילו לעיתים שינה נפרדת. אבל זה מרגיש כאילו בתחום גוזל זמן כפיתי. כרגע אין אפשרות לעבור דירה. הייתי מאוד שמח לקבל עצה איך לשמור על סדר יום בץנאים כאלה, ובעיקר איך לנטרל את הסטוקריות, אציין שהם מניפולטיבים ימים שאינם זזים בבית ללא אור, כדי לישון רצוף , ימים שהם מרעישים בלילה דופקים בקיר באמצע הלילה. ההתנהגות שלהם לא נורמלית אבל הכל בשושו, אני מקפיד על סדר יום ושקט בשעות המנוחה וזה מנוצל להפרעות, לכן הבנתי שהם ממש סטוקרים. ישנים עד מאוחר, ואז שאני נכנס לנוח בצהרים מפריעים, אין כרגע דרך לחזור לעבודה במשרד.

שלום אביהו, בפנייתך אתה מתאר את הטרדות השכנים כנתון שאי-אפשר לשנותו ואתה שואל איך להסתגל אליו. מבחינה פסיכולוגית, אתה מתאר את עצמך כקורבן חסר אונים ובכך יש לטפל בנפרד בטיפול פסיכולוגי, אך החוק לצדך והצעד הראשון שעליכם לעשות הוא להגיש תלונה נגד השכנים במשטרה, שבה יש מדור לסכסוכי שכנים. כמו כן, קיים בישראל ארגון לעזרה עצמית https://self-help.org.il/ שלפחות בזמנו קבוצת תמיכה התנדבותית לסכסוכי שכנים. עם משבר הקורונה, ייתכן ששני הגופים אינם פעילים במיוחד, אך הגשת תלונה במשטרה מחייבת התייחסות. אם קשה לך לעשות את הצעד לבד, היעזר בעו"ד (כל אזרח מן השורה נתקף חרדה ממכתב מעו"ד). כל זה מאוד לא נעים, אך שוב, ברמה הפסיכולוגית, נראה שאתה זקוק לתמיכה כדי ללמוד טכניקות בסיסיות של אסרטיביות. יש גם מדריכי עזרה עצמית לאסרטיביות וסרטוני יוטיוב רבים, אך עדיף שתפנה לפסיכולוג העובד בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT). מה שמדאיג אותי הוא עצם המחשבה האוטומטית שלך על הימלטות מהבית וחיפוש דירה אחרת. כל הימנעות רק מגבירה את החרדה ואין לך כל ערובה שלא תיתקל בבעיות דומות בדירה אחרת או בחזיתות אחרות בחיים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

שלום נרי, צר לי לקרוא על התהפוכות שהיו מנת חלקת בשלוש השנים האחרונות. נדמה לי שענית לעצמך בגוף השאלה: "עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא." לטעמי, אתה עסוק יותר מדי בנושא התדמיתי של קורות החיים שלך ובינתיים לא עושה דבר כמעט (אם הבנתי נכון). כל עשייה טובה יותר מחוסר עשייה הן למען בריאות הנפש שלך והן מבחינת הרושם שהדבר יוצר כלפי חוץ. במשבר הכלכלי אליו נקלענו עקב הקורונה, כשאנשים פוטרו או הוכרחו לצאת לחל"ת, תמיד תוכל לתלות את העיסוק בעבודות הלא מקצועיות במצב זה. התנדבות נשמעת לי כרעיון מצוין לא רק כתרומה לרושם שקורות החיים שלך יותירו אלא מהותית. נשמע שאתה מאוד שקוע בעצמך ומנתח את הדברים יתר על המידה במקום לעשות. אתה מוזמן לקרוא את שני המאמרים הבאים כדי לקבל קצת פרספקטיבה על הנזקים שב"חפירה" (rumination): https://www.giditherapy.co.il/rumination/ https://www.giditherapy.co.il/behavioral-activation/ בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il/

06/03/2021 | 10:07 | מאת: משה

אני התאלמנתי לפני מספר חודשים מאשתי האהובה , שהיינו נשואים הרבה שנים. לאט לאט קצת משתקם. אלא ששמתי לב כשאני מדבר עליה הפצע הנפשי נפער וכואב. האם לנסות למנוע את הדיבור עליה בשיחות עם אחרים, שכן זה גורם לי לכאב ?

שלום משה, ראשית, אני משתתף בצערך. שנית, יש משהו שגורם לך לדבר על אשתך ז"ל והוא כנראה הקושי להכיל את המצוקה בתוכך והצורך לחלוק אותה. הכאב שאתה חש טבעי ונורמלי לחלוטין, במיוחד בשלב המוקדם הזה. יש אמנם מחקרים רבים על הנזק שב"חפירה" (rumination): https://www.giditherapy.co.il/rumination/ אך הם לאנרלוונטיים לשלב כה מוקדם באבל. ההסתייגות היחידה שלי מהשיתוף היא שאנשים נוטים להתרחק מצרות כדי להגן על עצמם, במיוחד כשמדובר במוות הצפוי גם להם. לכן, כדאי אולי לשקול פנייה לאיש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש שזה תפקידו. אם הכאב קשה מנשוא, ניתן לשקול טיפול תרופתי לכמה חודשים (למשל, ציפרלקס 10 מ"ג) שתוכל לקבל ללא בעיה אצל רופא המשפחה, ללא צורך בביקור אצל פסיכיאטר. החזק מעמד! בהצלחה, https://www.giditherapy.co.il

20/02/2021 | 21:20 | מאת: גל

שלום האם אפשר לדעת בבקשה מה תסמיני פוסט טראומה מורכבת ? מה הבדל בין פוסט טראומה מורכבת לדיכאון וחרדה,? האם הפרעת קשה וריכוז גם מופיעה חלק מהפרעה? והאם יש מאמר מדעי שאפשר לקרוא על פוסט טראומה מורכבת ולא מה שיש באנטרנט שהוא שטחי ביותר תודה רבה

שלום גל, מדריך האבחון של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני (DSM-V) אינו מבחין בין תסמונת פוסט-טראומטית לתסמונת פוסט-טראומטית מורכבת. הבחנה בין שתי הפרעות אלו מופיעה רק ב-ICD-11, מדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי. לפי מדריך זה תסמיני הפרעת דחק פוסט טראומטית "רגילה" חייבים להימשך מספר שבועות ולעורר מצוקה הפוגעת בחיי היומיום של האדם והם: חשיפה לאירוע מסכן חיים, התנסות מחודשת ומתמדת במרכיבים מהאירוע הטראומטי (למשל, זיכרונות, סיוטים ופלאשבקים), הימנעות מתמשכת מגירויים שקשורים לטראומה ועוררות מוגברת מתמדת. לתסמונת פוסט-טראומטית מורכבת מתווספים קושי בוויסות רגשי, תחושות חוסר ערך, בושה ואשמה הקשורים לאירוע הטראומטי וקושי ביצירת מערכות יחסים ובקרבה לאחרים. דיכאון וחרדה הן הפרעות נפוצות הרבה יותר שאינן קשורות כשלעצמן לאירוע טראומטי. בין דיכאון וחרדה קיימת חפיפה של כ-30% (כלומר, אנשים רבים עומדים בקריטריונים של שתיהן): https://www.giditherapy.co.il/depression-anxiety-comorbidity/ כשהמנגנון המשותף להן הוא ההימנעות ממצבים מעוררי חרדה. הימנעות זו אף מופיעה כאמור בתסמונת פוסט-טראומטית מורכבת, אך אירוע טראומטי ספציפי הוא תנאי הכרחי לאבחנה של תסמונת זו (בין אם היא מורכבת ובין אם לאו). הנה קישור לשפע מאמרים אקדמיים בתחום: https://scholar.google.co.il/scholar?hl=iw&as_sdt=0%2C5&q=Complex+PTSD&btnG= בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il/

13/01/2021 | 18:58 | מאת: רינה

אני אדם מבוגר. נפגש עם פסיכולוג בגלל אבדן שמשרה עלי עצב יומיומי. בפגישות האחרונות אני מרגיש מהפסיכולוג אמירות ביקורתיות על התנהלותי ורצון לשנות אותי. אני חש שהכוונה המסתתרת היא, אתה לא בסדר בכך וכך ורק אם תשתנה ירווח לך. האם זאת שיטה טיפולית? כי לי שיטה כזאת לא מתאימה.

שלום רינה, מוזר שבחרת בשם של אישה והפנייה כתובה בלשון זכר... אינך מצטטת את הפסיכולוג אלא את פרשנותך את דבריו. בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עיוות זה נקרא "קריאת מחשבות". בכל מקרה, מומלץ לומר לפסיכולוג שזה מה שאת או אתה מרגיש/ה וללבן את הנושא איתו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

09/01/2021 | 15:32 | מאת: דן

קשיש שהתאלמן לפני כשנה והיה במערכת זוגית מאושרת, נמצא בתחושת אבל , בדידות ועצב. מתפקד פחות או יותר , אך עם עננה כמעט תמידית של עצב . מטופל אצל פסיכולוג נעים וסימפטי. אלא שאותו פסיכולוג דוגל בשיטות של התעמקות בעבר, וגם ביקורת תכופה על התנהגות זו או אחרת של האלמן. (אולי כדי להביאו לשינוי). יתכן שלטווח ארוך טיפול מעמיק כזה במקום, אבל כרגע האלמן חושש שזה לא מתאים. השאלה- איזה סוג טיפול רצוי במצב כזה.

שלום דן, ראשית, התגובה של האלמן היא תגובת אבל טבעית ונורמלית גם אחרי שנה. הדבר נכון במיוחד לגבי אלמנים לעומת אלמנות שדואגות לעצמן במשך השנים לרשת תמיכה חברתית. שנית, עם כל חוסר הנוחות שלי בהבעת דעה על הגישה הטיפולית שאתה מתאר, היא נראית לי לא מתאימה בעיקר לגיל המבוגר. זו גישה פסיכודינמית שהיא הגישה הדומיננטית שעדיין נלמדת במגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטאות בישראל מסיבות היסטוריות והיא מעודדת חיטוט עצמי (rumination) שהוכח במחקרים רבים כמנציח ומחמיר דיכאון: https://www.giditherapy.co.il/rumination/. הייתי ממליץ על שילוב של הפעלה התנהגותית: https://www.giditherapy.co.il/behavioral-activation/ ופסיכולוגיה חיובית העושה שימוש בחוזקותיו של המטופל, כולל ניסיון לראות את חצי הכוס המלאה: https://www.giditherapy.co.il/positive-psychology/ ואולם, טיפול פסיכולוגי אינו מספיק ועם כל הקושי שבדבר בתקופת הקורונה והחמרת הסגר, מגעים חברתיים (אפילו דרך האינטרנט, בלית ברירה), קשר עם אנשים ובני משפחה ופעילות גופנית אירובית (בעיקר הליכה בטווח הקילומטר המותר) עם או בלי מלווה או מדריך כושר לגיל המבוגר מומלצים מאוד. ניתן גם להיעזר בטיפול תרופתי מותאם לגיל ע"י פסיכוגריאטר. עם כל אלה, חשוב להקשיב לאדם (מצרך נדיר בימינו) ואם יש תחום המעניין אותו, לעודד אותו לפתחו כתחביב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

31/12/2020 | 20:03 | מאת: רועי צימרמן

ערב טוב בן 39 עובד מתפקד בעבודה קבועה ומסודרת כל חיי סבלתי מחרדה והייתי מטופל בכדורים דרך הרופא המשפחה, ב2019 קבלתי תפקיד חדש בעבודה והכניס אותי לסטרס מטורף מחשבות אובדניות מחשבות שאני הולך להשתגע מחשבות מהמוות אי שקט חרדות קשות ביותר הייתי אז כל אפקסור 75 xr. שהפסיק להשפיע עלי בכלל לקחתי החלטה לעזוב את הכדורים למרות כל הקשיים שהייתי בהם , הפסקתי את הכדורים ובמשך חצי שנה כל התופעות נעלמו לי , אבל בחצי השנה הזו התחלתי לשקוע לאט לאט בדיכאון לחרדת במשקל , למרות כל זה בניצי בית בלי משכנתא ולקחתי הרבה הלוואות לבית , כשהפסקתי את הכדור האפקסור לא הבנתי למה לקחתי את כל ההלוואות הלאה במשך 4 השנים האחרונות ואז עוד יותר שקעתי ומה שנקרא קרסתי נפשית , חרדות איומות חודשיים לא יצאתי מהבית בכי מטורף בטחון עצמי אשמה מטורפת , הלכתי לפסכיאטר נתן לי ברטליקס לא עזר נתן לו סימבלטה לא עזר , ואז הלכתי לפסכיאטר בכיר מאוד נתן לי סימבלטה 90 וזיפרקסה ואירפלי, ולטיום וכלום לא עזר ואז החליף לי לאנפרניל שמאוד עזר לי , אבל עשה אותי רדום ללא שום חשק מינ י בכלל ופלפטציות, הפעם ידעתי שזו לא סתם חרדות ושמשני באישיות שלי השתנה לגמרי , אותו פסכיאטר רשם שלא ניצן לשלול דו קוטביות עקב העבר שלו!!!!! של בזבוז הכסף , ותמיד טענתי שאני בזבזתי את. כסף בידיה שאני יודע שאני הולך ליפול כספית בסוף אבל לא יכלתי לעצור את זה ולא הייתי נותן לאשתי לדעת את מצבי הכספי , הבזבוז היה מן תגמול על מצבי הנפשי ועל הריקנות שהייתי בה ומערכת היחסים של אשתי שלא הייתה טובה בכלללל !!!! ללא שנה. חלוצי לשנות את האנפרניל וזו טעות חיים החליפו לי ללסטורל 200 וכלום לא עזר רק התדרדרתי הרופא ראתה את המכתב מהרופא שחשש לדו קוטביות לא רצתה להחליף לי את הלסטורל למרות שהייתי שנים על sssri, נתנה לי סרקוויל 25. וגם לא עזר לדיכאון ולחרדה ולמחשבות האובססיביות שלא מרשים ממני שאני אשתגע ואכנס לבית חולים וכולם יעזבו אותי !! הוסיפה לי למיקטל ועדין המצב על הפנים , הרבה אנשים מסרו לי להתכתב איתך ולהסביר את מצבי , נכון להיום אני ממש לא מאוזן חרדה דיכאון מחשבות בבוקרים מאוד מאוד קשים לי התחלתי לפחד שאם אני מחייך לילדים שלי זה מניה , או אני מושך 100 שקל אז זה מניה נכנסתי ללופ מטורף שלא יודע אך לצאת מזה , כרגע אין אבחנה חד משמעית זה או דו קוטביות 2 או אישיות גבולית בגיל 39!!!!! אנא ממך דר מה היעוץ שלך כן יש לי תנודות מצב רוח אבל זה מול האנשים אני מתנהג רגיל לגמרי שלא יראו אותי וכשאני לבד אני נופל לגמרי במחשבות שלי , יכול לקום. בוקר עם דיכאון ואחרי כמה שעות אני בסדר צוחק ומתבדיח ואחרי שעתיים שלוש נופל במחשבות והדיכאון

שלום רועי, צר לי מאוד לקרוא על התלאות הרבות, אם כי ישנן נקודות אור כמו תפקודך והעובדה שהקמת משפחה ויצרת יחסים משמעותיים עם אשתך וילדיך. בפתח דבריי אדגיש שאינני רופא וגם ברור שאינני יכול לעזור לך בצורה משמעותית דרך הפורום. כמה נקודות להתייחסות: א. קיימת תחלואה כפולה (קומורבידיות) נפוצה מאוד בין הפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות גבולית, בלי קשר לגיל. שני המצבים דומים מאוד בגלל אי היציבות והתנודות במצב הרוח וגם הטיפול התרופתי בהן דומה (שילוב של נוגדי דיכאון ומייצבי מצב רוח). נשמע לי שהפסיכיאטר שנתן לך את האנפרניל איבחן את מצבך וטיפול בך בצורה הטובה ביותר והייתי ממליץ לחזור אליו ולדבוק בו. אנפרניל היא אמנם תרופה מהדור הישן, אך היא משפרת את מצב הרוח ומחזירה את העניין בפעילות היומיומית, במצבים של דיכאון ממושך. היא אכן שיפרה את מצבך ולצערנו, לכל תרופה יעילה יש תופעות לוואי אשר במאזן הכללי כדאי לשאת (למשל, ירידה בחשק המיני). לצערנו, התאמת הטיפול התרופתי היא תוצאה של ניסוי וטעייה אינדיבידואליים. ב. בתיאוריך מופיעים רק טיפולים תרופתיים והייתי מוסיף גם טיפול פסיכולוגי והשתתפות בקבוצת תמיכה לסובלים מהפרעה דו-קוטבית. היתרון בכך הוא אבחון סימני המבשרים מאניה או היפו-מאניה. ג. החרדה מפני "שיגעון" היא כמעט "תעודת ביטוח נגד "שיגעון", שכן היא מעידה על תובנה למצבך, לרבות זהירות-היתר שלך בקשר לחיוך אל הילדים. לסיכום, הייתי ממליץ לך להיזכר ברגעים הטובים בזמן שאתה שוקע בדיכאון ולשאוב מהם עידוד וידיעה שהדיכאון יחלוף (אם כי יחזור לזמן-מה) ולהפך, להיזכר ברגעים הקשים כשאתה חושש מפני פעולות אימפולסיביות (למשל, התנהגות סביב כספים) כאמצעי זהירות נגד מצבים מאניים או היפו-מאניים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

שלום רועי, הגבתי לפנייתך בפירוט רב (ראה למטה). פרסום התגובה נדחה בשל תקלה טכנית באתר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

07/11/2020 | 13:01 | מאת: סיגלית

האם ספר בוחרים להרגיש טוב הוא סיפור טיפולי ומומלץ לטיפול בדיכאון ביננו,?? האם באמת מה שאנשים מספרים עליו שעה להם פלאים אשמח את שאותך פרופסור על הספר

שלום סיגלית, מבין הספרים העוסקים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), זהו הספר המומלץ והמעשי ביותר, כל עוד את ממש לוקחת על עצמך להתמיד במלוא הרצינו בשיעורי הבית הרבים הכלולים בו (לאו דווקא כולם, אלא אלה המתאימים לבעייתך). הערך המוסף, ולעתים קרובות התנאי ההכרחי, של טיפול CBT פנים אל פנים הוא התמודדותו של המטפל עם אי הכנת שיעורי בית, דחיינות בקשר אליהם והיעזרות בגישות טיפוליות אחרות שהוא שולט בהן. תוכלי לקרוא יותר על כך במאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=2259 הייתי מוריד כ-20% לפחות מההבטחות מרחיקות הלכת בתחילת הספר, אך זוהי בהחלט הדמיה מצוינת ל-CBT פנים אל פנים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il/

04/11/2020 | 21:42 | מאת: גלית

שלום למנהל הפורום, אני בת 29 והייתי כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית קלינית שעזרה לי עד גבול מסוים אבל בשלב מסוים הרגשתי שהיא חוזרת על עצמה והטיפול נתקע. אחרי כחודשיים פניתי לפסיכולוג אחר שביקש שאביא סיכום קצר של הטיפול אצל הפסיכולוגית הקודמת. היא שלחה לי סיכום שבו כתוב, בין היתר, שההתקדמות בטיפול הייתה מוגבלת משום שאני נוקשה, קונקרטית והגנתית מאוד. רציתי להבין למה הכוונה? תודה, גלית

שלום גלית, לפי התיאוריה הפסיכואנליטית, מנגנוני ההגנה הם אמצעים המופעלים בצורה בלתי-מודעת ונועדו להגן עלינו מפני חרדה המתעוררת כתוצאה ממאבקים שלנו עם עצמנו (למשל, כשצד אחד בתוכך רוצה מאוד משהו וצד אחר אינו רוצה או פוחד) ומגורמים סביבתיים (למשל, חרדה קיצונית להידבק בקורונה). בשני המקרים, מנגנוני ההגנה גורמים לנו לעוות את המציאות בכדי להפוך אותה לנסבלת (למשל, החרדה מהידבקות בקורונה היא מוצדקת אך אם נחשוב אחר ורק עליה נהייה מציאותיים, אבל גם משותקים מפעילות). לכן, שימוש לא מספיק במנגנוני הגנה עלול לאפשר לחרדה לשלוט בחיינו ואילו שימוש-יתר עלול לגרום לעיוות גדול מדי של המציאות. בטיפול פסיכודינמי (המבוסס על עקרונות הפסיכואנליזה) המטרה היא להגיע לתכנים לא מודעים תוך ערעור עדין די הצורך של מנגנוני ההגנה. לכן, ההתקדמות בטיפול כזה (וחשוב לזכור שיש גישות טיפוליות אחרות) עלול להתעכב אם לדעת הפסיכולוגית את משתמשת ביותר מדי מנגנוני הגנה או דבקה בהם יתר על המידה (מה שהיא מכנה "נוקשות"). עם זאת, יש לציין שכמעט כל טיפול פסיכודינמי הוא תהליך ממושך ורצוי שהמטפל ישלוט במספר גישות טיפוליות וינווט ביניהן: https://www.giditherapy.co.il/?p=2215. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

האם הפרעת חרדה מוכללת שממנה התפתיח דיכאון יכולה לגרום לתנודות במצב הרוח ?? כלומר בבוקר להרגיש הכי רע בעולם חרדות דיכאון ומה לא ואחרי הצהריים פשוט הכל נעלם ??? האם היא יכולה לגרום למה שנקרא קניות רגשיות? למה רק בבקרים ההפרעות הדיכאון והחרדה הם מהקשים ביותר ובצהריים פשוט הכל בסדר ממש כך הכל בסדר לא חש את בחרדה ולא את הדיכאון , אבל כשאני יושב לבד עם המחשבות שלי הכל מתפוצץ לי בפנים , זה יכול להיות שאני בסדר גמור ואחרי שעה אני האדם הכי עצבני בעולם ולא רוצה לדבר עם אך אחד , פשוט תנודות במצב הרוח הזה עייפו אותי לגמרי מטופל בלוסטרל 200 עובד ומתפקד, אבל נמאס לי מהתנודות האלה וכשאני מנסה לקרוא באנטרנט על התופעות האלה ישר מקפיץ אותי למניה דפרסיה ואני נחרד עוד יותר , שאולי הקניות הרגשיות שלי שמעלמים לי קצת את החרדה והדיכאון אלה חלק ממנה דפרסיה , אני מבולבל לגמרי ,,,, ללסטורל 200 במשך חודש ואסיוול לפני שינה וזפרקסה 2,5 מ״ג לפני שינה

שלום ...., מבין הפרעות החרדה השונות החפיפה הגדולה ביותר היא בינה לבין דיכאון ומגיעה לכדי 30%: https://www.giditherapy.co.il/?p=1316 לכן, לא מפליא שאתה סובל משתי ההפרעות גם יחד. דיכאון כשלעצמו נוטה להיות בשיאו בשעות הבוקר ולהיחלש או להיעלם בשעות אחה"צ. מדובר בתופעה מוכרת ואופיינית שאינה בתחום תנודות במצב הרוח. בוודאי שאם תקליד "תנודות במצב הרוח" בגוגל תגיע למאמרים על הפרעה דו-קוטבית ("מאניה-דיפרסיה"), אך אין לכך כל קשר למצבך וגם התרופות שניתנו לך ע"י פסיכיאטר מומחה אינן תרופות הניתנות בהפרעה דו-קוטבית. התמכרות לקניות היא תסמין של מספר הפרעות וייתכן שאתה מנסה לפצות את עצמך על המצוקה ע"י קניות. לוסטרל היא תרופה ממשפחת SSRI המונעת ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח, 200 מ"ג ממנה היא המינון המירבי והיא נוגדת חרדה ודיכאון. תסמין משותף לחרדה ודיכאון הוא הפרעות בשינה ולכן ניתנו לך 20 מ"ג אסיוול וכדי שלא תתמכר לתרופה זו ייתכן שהפסיכיאטר העדיף לתת לך מינון נמוך של זיפרקסה במינון נמוך שהיא תרופה אנטי פסיכוטית (אם כי לא במינון הזה) בגלל האפקט המרדים שלה. בצד הטיפול התרופתי עליו דיווחת הייתי ממליץ להוסיף טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית עליו תוכל לקרוא במאמר הבא בתקווה שייתן לך כלים להתמודד עם הבעיה בצורה שתאפשר הפחתה במינון הטיפול התרופתי. מאמר מרוכז על הפרעת חרדה מוכללת ניתן למצוא בקישור הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=2259 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

19/10/2020 | 18:42 | מאת: דוד

אני בן 30, סובל מלחצים וחרדות שונות, פניתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לפסיכיאטר. פניתי לפסיכיאטר פרטי שהמליץ לי על ציפרלקס ובמכתב התשובה לרופא המשפחה כתב באבחנה GAD ונטייה לדיכאון. רציתי לדעת מה זה אומר GAD והאם יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי.

שלום דוד, GAD הם ראשי תיבות של Generalized Anxiety Disorder ובעברית הפרעת חרדה מוכללת. בניגוד לחרדה ספציפית הממוקדת בנושא מסוים - כמו למשל חרדה מטיסות (שבאופן עקרוני ניתן להימנע מהן ומהחרדה הכרוכה בהן), ב-GAD פולשת החרדה לתחומי חיים רבים או לחילופין עוברת מנושא אקטואלי אחד לאחר. בכל מקרה, היא מלווה דאגנות מתמדת, לעתים תופעות פסיכוסומטיות כמו דופק מהיר או נדודי שינה, קשיי ריכוז ואי-שקט כללי. ציפרלקס היא תרופה ממשפחת SSRI המעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח ובישראל היא תרופת הבחירה הראשונה הנמצאת בשימוש הנרחב ביותר לטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון. מבין הפרעות החרדה השונות החפיפה בין הפרעת חרדה מוכללת לדיכאון היא הגבוהה ביותר ומגיעה ל-30%, כך שהתרופה שניתנה לך בהחלט מתאימה. בהחלט יש מקום להתחיל טיפול פסיכולוגי, כאשר טיפול הבחירה הראשון מבין הטיפולים בתחום זה היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). סקירה נרחבת על גורמי ההפרעה ודרכי הטיפול בה תוכל למצוא במאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=2259 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

06/10/2020 | 18:41 | מאת: גלוריה

היי דוקטור אני לא כלכך יודעת מה לעשות ישלי בן זוג הכי מדהים בעולם הכי גבר ואני אוהבת אותו יותר מכל בן אדם אחר שבעולם הוא מושלם עבורי אבל ההפרעה שיש לי מעוותת לי את המציאות אני בוחנת אותו ללא הרף אני רוצה לציין שהוא גדול ממני בהרבה שנים אבל זה נכון לי ומתאים לי המשפחה לא הכי מקבלת את זה יכול להיות שזה קצת משפיע עליי אני לגמרי אוהבת אותו ובסדר עם זה עלו לי מחשבות מעצבנות על להיות עם בני גילי ואם אני אוהבת אנשים בני גילי תמיד אהבתי מבוגרים אבל הפעם במחשבה שלי כאילו בגלל שמישהו בגילי נראה טוב אז אני בראש חושבת על לצאת עם בני גילי ולא לצאת עם מבוגרים ולחשוב ספקות על הבן זוג מנסה לשכנע את עצמי שהם נראים ילדונים ולא להסתכל עליהם המחשבות מבלבלות מתסכלות נתקעות כל היום ואני אוהבת את בן זוג שלי אני עדיין אוהבת גברים מבוגרים אני בחיים לא אחליף אותו בחיים לא אצא עם מישהו אחר אבל בגלל שחשבתי מחשבה על מישהו בגילי פתאום המחשבות התהפכו לגמרי וחוויתי בלבול אינסופי.. גם המשפחה שלי אמרה לי מלא פעמים לצאת עם מישהו בן גילי וחבר שלי הכי מדהים ומושלם מכבד אותי ילדים לא יעשו אותי מאושרת כי אני רוצה עתיד בחיים מה עליי לעשות האם המחשבות נכונות האם פתאום אנמ רוצה בני גילי? האם בן זוגי לא מושל אותי? אבל זה לא ייתכן כי אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר אני לא יודעת מה לעשות אני משתגעת מהמחשבות....

שלום גלוריה, את מציינת לאטרך כל הפנייה את הפרש הגיאים, אך לא כתבת בת כמה את, כפי שמומלץ לעשות בהודעה שבראש הפורום. ROCD, כמו כל הפרעה אחרת, אינה ניתנת לאבחון ע"י האדם עצמו וגם לא סיפקת מספיק נתונים כדי לקבוע האם זו האבחנה המתאימה. למשל, לא ידוע האם לבטים לגבי התאמת בני זוג הופיעו בקשרים קודמים ומהי בכלל היסטוריית הקשרים שלך עד כה: בת כמה את? כמה קשרים היו לך? כמה זמן נמשך כל קשר וביוזמת מי הופסק? האם את סובלת מתסמינים אחרים של OCD?האם קשה לך לקבל החלטות ובכלל. האם היית בטיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי? באופן הכללי ביותר, אין דברים וגברים מושלמים וחכן אין גבר אחד ויחיד שמתאים או לא מתאים לך. כל בחירה שאנו בוחרים בחיים יש בה החמצה שלהאופציות שלא בחרנו בהן ועם תחושת החמצה זו יש לחיות. אם עברת כמה קשרים משמעותיים וממושכים והפסקת אותם בגלל לבטים, יש לשער שמדובר גם ב-ROCD, אך יש לאמת זאת בעזרת איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש בייעוץ אישי.כמו כן, נשמע שאת מעניקה משקל גדול די לדעת הסביבה, ובעיקר המשפחה, בעוד שמטרת הטיפול צריכה להיות לגרוםלך לסמוך על עצמך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

אז ספק שזה אחד המאמרים היפים שקראתי עם דיכאון וחרדה אבל !!!! זה ממש לא כך מנסיוני בדיכאון וחרדה כשאני בחרדה ודיכאון אני מרגיש משהוא לא תקין בראש שלי כאילו שההכרה שלי נפעה לגמרייי אני לא מצליח לעשות שום דבר הזיכרון נמחק לגמרי הקושי לראות דברים בעיניים שלי כאילו הכל נהפך נירולוגי לגמריייי משהוא בראש שלי לא תקין כאילו יש חלל לא מלא בראש שלי , למרות שאני מנסה הכל ספורט הולך לעבודה בעל כורכי מנסה להמשיך הכל כרגיל אבל נירולוגית לא מצליח והרומנציות שלא מפסיקות פשוט איום ונורא,, וכשאני שומע את הפסיכולוגית שלי אומרת לי אתה תצא מזה עברת יותר קשה , אבל מה הקשרררר אני מרגיש משהוא קליני מאשר נפשי כשאני לוקח את הכדורים הכל בסדר גמור כאילו שאין שום בעיה וכשאני מנסה להוריד את התרופה שוב זה מופיע בצורה מטורפת נמאס לי לשמוע את זה שאני אצא מזה , זהו אני כבר הבנתי את זה שאני חולה דיכאון וחרדה ושאני צריך כדורים לכל החיים , פשוט כך רציתי להחליף את התרופה של אנפרניל לתרופה אחרת רק מרוב תופעות לוואי אלוהים ישמור מה עברתי מבחינת דיכאון וחרדה והכדור ששמו לסטורל הוא היה מצויין ללא תופעות לווי, אבל הדיכאון והחרדה הם הרבה יותר גדולים מהתרופה הזו, השאלה שאני תמיד אמר לרופא ברגע שאני אקח את כל התרופות במשך השנים ולא תהיה עוד שום תרופה שתעזור לי מה יקרה לי!!!!! 

שלום שלומי, כותרת המאמר היא" נעשה ונשמע" ולא "נשמע ונעשה" ולא במקרה, שכן דווקא במצבים הקשים ביותר פעולות קטנות כמו אלה המצויינות במאמר אפשריות ומסייעות וניתן להגביר את העשייה בהדרגה. זה העיקרון. מעבר לכך, אני נמנע מלהתערב בטיפולים של אנשים, אם כי אני מסכים שאם הצלחת להתגבר על מצבים קשים בעבר, הדבר מנבא התמודדות טובה גם בעתיד. לגבי הטיפול התרופתי - טעות נפוצה היא להפסיק טיפול בגלל שיפור במצב כי השיפור עשוי להיות תוצאה של הטיפול ולהפך, ייתכן שהטיפול עדיין לא הניב תוצאות ולכן רצוי להקשיב לעצת הפסיכיאטר המטפל ואם אינך מרוצה ממנו במשך כשנה, לנסות לעבור לפסיכיאטר אחר ולהתמיד בטיפול במשך כשנה נוספת לפחות. אינך יכול לטפל בעצמך וגם אני לא בעצמי, פרט להעדפת עשייה בונה והדרגתית על פני נבירה וחיטוט עצמי בפצע המוגלתי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

04/10/2020 | 22:52 | מאת: Sisi

שלום פרופסור אני סובלת מואוסידי שאלתי היא אם זה גם סכיזופרניה.כי אם מישהו עובר לידי חצי מטר עם עגלה גדולה בסופר.אני חיבת לעשות לו אותו דבר .כי לדעתי היה צריך לחכות שיעבור .מדובר בסדרן בסופר עם עגלות ענקית של משא. אז כאמור לוקחת עגלה של משא.ועוברת יחיד הסדרן בלי לחכות שהוא יעבור .פשוט עוקפת אותו .. בנוסף פעם דרכו לי על הרגל בלי כונה. בסופרמרקט. עכשיו כל מי שמתקרב לידי מ מ אני בטוחה שהוא דרך לי על הרגל אפילו בקטנה .נשמעת מפגרת מה לעשות .האם זה סכיזופרניה ? תודה רבה

שלום Sisi, אני משער שאיש מקצוע מוסמך איבחן OCD והייתי סומך על אבחנה זו, אם כי תמיד את יכולה לפנות לפסיכיאטר אחר ולבקש חוות דעת שנייה. אמנם ב-OCD יש אובססיות בעלות תוכן מוזר כמו שלך, אך אחד ההבדלים בין אובססיות לדלוזיות (מחשבות שווא בסכיזופרניה) הוא המודעות של המטופל לכך שמדובר באובססיה, כלומר, הוא יודע לומר שזה חלק מההפרעה ושהמחשבה אינה מציאותית. עצם הפנייה שלך לכאן והחשש מסכיזופרניה מעידים לדעתי על כך שמדובר ב-OCD. עם זאת, כדאי אולי לפנות שוב לפסיכיאטר או לפסיכיאטר אחר כדי להעריך האם הטיפול התרופתי שאני מניח שאת מקבלת מספיק. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

22/09/2020 | 22:20 | מאת: אמא

בני בן 15 תמיד היה מאוד חסר בטחון הוא נער חתיך ויפה אבל הוא בוכה ומקגיש מאוד מאוד מכוער. לא אוהב את המראה של עצמו,וכמה שיטפח את עצמו תמיד ירגיש מכוער. הוא מאוד ביקורתי לגבי עצמו, ולא אוהב כלום במראה שלו. מרגיש מכוער! ממש. הוא מאוד מאוד ביקורתי לגבי כצמו על כל דבר הכי קטן. בגלל פיצעון קטן בגב הוא לא יוצא מהבית. עצוב לי לראות נער יפה רואה את עצמו כל כך מעוות. היה בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו. לא יודעת מה עוד אפשרי לעשות?? האם זאת מחלת נפש?

שלום לאם המודאגת, על פניהם, התסמינים שאת מתארת תואמים לאלה של הפרעת גוף דיסמורפית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 הפרעה זו כוללת תגובה קשה קיצונית ביותר לכל פגם קטן, או אפילו מדומה, בגוף. אמנם בנך נמצא בגיל ההתבגרות, שבו חלים שינויים רבים בגוף וחלקם מעוררים חרדה או לפחות אי-נוחות גדולה (למשל, פצעי בגרות), אך עצמת התגובה של בנך חורגת מכך. ייתכן שבטיפולים הפסיכולוגיים הושם דגש-יתר על הנורמטיביות של התגובות הללו לגיל ההתבגרות ובנך הרגיש שלא מבינים אותו, אך מה שיותר סביר הוא שבהפרעה הנ"ל האדם משוכנע בצדקתו ב-100% וכל ערעור על כך והצגת הנושא כפסיכולוגי אינו מתקבל על ידיו. המלצתי היא לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער הן להתייעצות אישית והן להתאמת טיפול תרופתי בתקווה שבנך יסכים ליטול אותו. מדובר במקרה פרטי של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): https://www.giditherapy.co.il/?cat=214 והטיפול התרופתי הוא לרוב טיפול המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI), כמו למשל פרוזק או סרוקסט (פקסט). לפי תיאורייך, החרדה הנלווית להפרעה התפתחה כבר לדיכאון המתבטא בהימנעות ובהסתגרות, כאשר רק הסתגרות בגיל ההתבגרות היא סיבה טובה לפנייה לטיפול. מניסיוני, ללא הטיפול התרופתי, הסיכוי של הטיפול הפסיכולוגי להצליח, או לפחות לגרום לבנך לשתף פעולה עמו, קלושים ביותר. אני מציע לך לפתוח את אתר האינטרנט של המרכז לבריאות הנפש באזור מגוריכם, להיכנס למחלקת נוער ולמרפאת נוער, לבדוק מי הפסיכיאטר המנהל את היחידות האלו ולפנות אליו באופן פרטי (המחיר אמנם עלול להיות גבוה אך מדובר בשניים-שלושה ביקורים בלבד להתאמת טיפול תרופתי ומעקב אחריו ועל כך מגיע לכם החזר של כ-600-700 ש"ח מהביטוח המשלים של קופת החולים). לאחר מכן, טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון במקרים אלה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וגם על כך כדאי לבקש המלצה מהפסיכיאטר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

20/09/2020 | 11:10 | מאת: רן

אני בגיל המעבר התאלמנתי לפני תקופה מבת זוגי שהייתה ממש הכל בשבילי.. אני באבל, בדיכאון מסוים ונשארתי לבד. פניתי לפסכילוג שהוא נעים הליכות . קיויתי לטיפול קוגנטיבי , אבל הסתבר שהוא פועל בשיטה אחרת שמתמקדת בארועים ותהליכים בעבר. העניין הוא , שכיום בגלל מצבי הנפשי ותקופת הקורונה ה"נבירה" בעבר, לתחושותי לא מטיבה עמי כרגע, שכן מעלה דברים גם לא נעימים ומוסיפה לי עצב על זה שממילא קיים. האם זה עלול להזיק לי במקום לעזור? כנראה שזאת שיטת עבודתו ואם לא אהיה בעניין יגיד שמפסיקים וחבל לי, כי התרשמתי ממנו לטובה.

שלום רן, אני משתתף בצערך ומסכים אתך שאין זה הזמן המתאים לטיפול פסיכודינמי. בישראל זו עדיין ברירת המחדל של רוב הפסיכולוגים, בין היתר משום שזו הגישה היחידה הנלמדת באוניברסיטה. גם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינו מתאים למצב של אבל, משום שהמחשבות והרגשות השליליים הם טבעיים ונורמליים. על המטפל להיות אתך באבלך, מצד אחד ולהיות מספיק אקטיבי בהפעלתך כדי למנוע התפתחות דיכאון או אבל כרוני, מצד שני. יש בהחלט מקום לעבד את האובדן הנוכחי ולאפשר לך לדבר על אשתך האהובה, אך לא הייתי ממליץ לנבור בעבר, כפי שאתה כותב. מחקרים רבים מצביעים על הנסק ש"חפירה" (runination) כזו עחולה להזיק: https://www.giditherapy.co.il/?p=234 הואיל ואתה מתאר קשר טוב עם הפסיכולוג, קיים מקום להעלות את הדברים בפניו. הוא בוודאי לא יפסיק את הטיפול בך, אם כי אינני בטוח שבטווח הארוך גישתו תשתנה. הזיכרון הכואב תמיד יישאר, אך כדי שהאבל לא יתפתח למלנכוליה (אם להיתלות באילנות גבוהים כמו פרויד ובמסה המפורסמת שלו "אבל ומלנכוליה"), הייתי ממליץ לשקול גם הפעלה התנהגותית, בצד עיבוד האבל: https://www.betipulnet.co.il/lexicon/Behavioral_activation/ אתה מציין, בצדק, את הסגר כגורם סיכון נוסף וזו סיבה נוספת להמלצתי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co il

06/09/2020 | 17:37 | מאת: גל

האם זה נכון שדיכאון היא מחלה הכי קשה מבן כל המחלות?? ומי שיש לו דיכאון ימשך לקחת כדורים כל החיים שלו למרות שלא חסר כלום בחיים למה לחיות את החיים האלה

שלום גל, צר לי על סבלך הרב, אך דיכאון ממש אינו ההפרעה הקשה ביותר. טיפול תרופתי הוא לעתים קרובות הגורם שמתניע (starter) את הטיפול הפסיכולוגי ובלעדיו אין למטופל אנרגיה מספקת לשתף פעולה עם הטיפול, אך יש בהחלט דברים רבים שאתה יכול לעשות כדי להתמודד עם הדיכאון, תחילה בעזרת טיפול פסיכולוגי ובהמשך גם בלעדיו, בעזרת הכלים שרכשת בטיפול זה. תוכל לקרוא על שיטת ההפעלה ההתנהגותית שנמצאה יעילה לטיפול בדיכאון במחקרים רבים. יתרונה בכך שהיא מתחילה מצעדים קטנים, קלים ופשוטים וממשיכה בהדרגה בעזרת תכנית שבונה המטפל יחד עם המטופל: https://www.giditherapy.co.il/?p=2116 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

31/08/2020 | 11:52 | מאת: דוד

שלום וברכה, האם קיים קשר בין ocd לרמה אינטלקטואלית? קראתי מחקרים שמראים על ליקויים נוירופסיכולוגים בקרב הסובלים מocd (אפילו לפני ההתפרצות) ומצד שני פורסם כי אין קשר בין iq לocd (ואף עדויות דווקא על ocd בקרב אנשים עם אינטליגנציה גבוהה). איך ניתן ליישב את הסתירה? תודה רבה!

שלום דוד, ליקויים קוגניטיביים נוירופסיכולוגיים אינם סותרים רמות גבוהות של אינטליגנציה ורמה אינטלקטואלית. אם נחשוב על הדוגמא הקיצונית של דמנציה, הזיכרון לטווח קצר למשל נפגע גםצאצל אדם אינטליגנטי ומשכיל מאוד ובכלל עם הגיל קיימת ירידה ברמה הקוגניטיבית במובן שאתה מתכוון אליו. לא ידוע לי על מחקרים שהשוו את האונטליגנציה של הלוקים בהפרעה נפשיות כזו או אחרת לנורמה. אולי המקרה היחיד הוא של הלוקים באוטיזם ברמת תפקוד גבוהה, לשעבר תסמונת אספרגר, הנוטים יותר ללמוד מדעים מדויקים כמו מתמטיקה ומאידך מתקשים בהבנת הקודים החברתיים או זקוקים פחות לחברת אנשים. הפער הזה עוטרר את סקרנותם של החוקרים אך המחקרים בנושא הצביעו על רמת אינטליגנציה שאינו שונה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה הכללית. קיימת אמנם תדמית של הלוקים ב-OCD כבעל רמת משכל גבוהה אך גם תדמית זו שגויה שכן מדובר יותר באלה הסובלים מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. אלה אנשים פרפקציוניסטים, וורקוהוליסטים, בעלי משמעת עצמית גבוהה ונטייה להיכנס לפרטי פרטים - ואלה תכונות הנדרשות מחוקרים, מדענים, הנדסה, תכנות וכיו"ב המתקשרים לרמת השכלה גבוהה ומן הסתם לאינטליגנציה גבוהה. לא ידוע לי שהדבר נבדק באופן ישיר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין GidiTherapy.co.il

31/08/2020 | 13:06 | מאת: דוד

תודה על התשובה המפורטת. אז כיצד הליקויים הניורופסיכולוגים באים לידי ביטוי בקרב חולי ocd? האם עצם ההפרעה גורמת לליקויים אלו, כלומר האם ocd משפיע על הרמה הקוגנטיבית? או שמא זה משהו מבני וגנטי?

19/08/2020 | 10:50 | מאת: מ.ק.

בתקופה האחרונה אני חווה כל מיני מחשבות הזויות שנתקעות לי בראש ואני לא מצליח להשתחרר מהם. למשל כשאני נוהג, אני בטוח שעשיתי תאונה ופגעתי במשהו. אני יודע שלא עשיתי תאונה אבל זה לא מפסיק לי את המחשבות. לפעמים אני מכניס לעצמי לראש שאולי פגעתי במישהו סתם ככה. אני לא אדם אלים, להיפך, מעולם לא הייתי מעורב באירוע אלימות. ובכל זאת, כל מה שאני אומר לעצמי וכל ההוכחות שאני מוצא שלא היה כלום, לא משחרר אותי מזה. חיפשתי ומצאתי שזה כנראה OCD. השאלות שלי, האם רק טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במקרה הזה? תוך כמה זמן? אם לא - האם טיפול תרופתי הוא לכל החיים? או שאפשר להפסיק אותו מתישהו?

שלום מ.ק., ככל הנראה, האבחנה העצמית שלך נכונה במקרה זה ומדובר ב-OCD. הטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) וטיפול תרופתי ממשפחת SSRI/SNRI המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין ו/או נוראדרנלין במוח (למשל, ציפרלקס, פרוזק וכד'). לעיתים קרובות החרדה הנלווית למחשבות הטורדניות גבוהה במידה כזו שהטיפול הפסיכולוגי אינו נקלט ולכן הוא מהווה תנאי הכרחי המאפשר את הטיפול הפסיכולוגי. הטיפול התרופתי אינו בהכרח "לכל החיים", אך גם לא נקודתי (כלומר, לא נלקח לפי הצורך באותו רגע אלא על בסיס יומי). השאיפה היא שבמשך הזמן האדם ילמד בטיפול דרכי התמודדות עם מחשבות אלו עד לרמה שיהיה ניתן להפחית את המינון של התרופה או להפסיקה כליל. הטיפול בגישה משולבת זו נמשך לרוב מספר חודשים (נניח, לפחות חצי שנה). כמובן, כל האמור לעיל נכתב בצורה מסויגת והדברים שונים ממטופל למטופל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

18/08/2020 | 09:24 | מאת: ליאור

אני בטוח שיש לי הפרעת גוף דיסמורפית אני מודע לבעיה ורוצה לפטור אותה מכייון שכל יום עובר אני סובל מבחינת המחשבות והדימוי העצמי אשמח לפתרונות והמלצות שיעזרו לי פטור הבעיה הזאת

שלום ליאור, אבחון עצמי הוא מפוקפק ביותר, בלשון המעטה. ככלל, הפרעת גוף דיסמורפית (במידה והדבר יאושש בבדיקה קלינית אצל מומחה) מחייבת טיפול תרופתי ופסיכולוגי מקצועי ולא ייעוץ דרך פורום באינטרנט. הטיפול התרופתי הוא לרוב תרופה ממשפחת ה-SSRI (ציפרלקס, פרוזק וכו') המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח וכתוצאה מכך, מפחית את הדיכאון והחרדה הנלווים להפרעת גוף דיסמורפית. הפרעה זו היא מקרה פרטי של OCD, אך בניגוד ל-OCD שעשוי להישאר יציב, בהפרעת גוף דיסמורפית קיימת סכנת החמרה המתבטאת בהימנעות המגבירה את החרדה והדיכאון. הדבר גורם הסתגרות, דיכאון ובמקרים קיצוניים התאבדות. העובדה שאתה מודע לבעייתך היא יתרון גדול, משום שלרוב הסובלים מההפרעה משוכנעים בליקוי הגופני שלהם ואינם פונים לטיפול. טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), אך כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים טיפול אינדיבידואל. פנה לפסיכיאטר ולפסיכולוג. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

19/07/2020 | 20:16 | מאת: רונאל

שלום רב , האם יתכן שתהיה הרגשה ללא מחשבה מקדימה. לדוג' תחושת היכון , דריכות "עומד על המשמר" שנובע רק מחוסר איזון כימי . כמו מי ששותה אלכוהול ופתאום מרגיש שמח .. תודה רבה

שלום רונאל, תלוי את מי את שואלת. לפי הגישה הפסיכודינאמית (המבוססת על עקרונות הפסיכואנליזה), הרגש (המודע או הלא-מודע) הוא זה המעורר את החשיבה המודעת; לפי הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), החשיבה קודמת לרגש ויש לתקן עיוותים קוגניטיביים כדי לשנות רגשות והתנהגות ולפי הגישה הפסיכיאטרית הביולוגית וחוקרי המוח, המקור הוא בספיגה חוזרת של מוליכים עצביים מסוימים (סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין) ולכן טיפול תרופתי המונע ספיגה חוזרת זו הוא הפתרון. החרדה/דריכות והצורך בעמידה על המשמר הוכחו במחקר גדול מאוד ומבוקר היטב כנגרמת ע"י תהליכים סביבתיים (כלומר, למידה מההורים) ועוברים בתוך המשפחה מדור לדור באמצעות תהליכים אלה ולא כתוצאה ממוטציה גנטית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1543. לחרדה זו יש חיווי במוח ע"י ספיגה חוזרת של המוליכים העצביים, אך הם אינם מהווים סיבה לחרדה. הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי למניעת הספיגה החוזרת (למשל ע"י ציפרלקס) וטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית-התנהגותית, או פסיכותרפיה חיובית ו/או גישה פסיכודינמית (תלוי במקרה). לא תמיד הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי, אך בהחלט יש מצבים שבהם רמת החרדה כה גבוהה שהאדם נוקשה ולא פתוח לקלוט את הטיפול הפסיכולוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

17/07/2020 | 16:40 | מאת: עמית

יש לי בעיה, אני מוצא את עצמי דווקא בשעת פנאי, עוסק במחשבה על נסיבות מהעבר, סוג של נסיבות בתחום התעסוקה, שלכאורה לא הסתיימו ממש, נשארו קצוות. כל פעם זה מתעורר כתוצאה ממידע שראיתי שמגיע אלי, ואני נכנס לרצף של מחשבות על ההשלכות ומה עלול לקרות בהקשר שלי, למרות שבפועל אין אפילו התחלה של כך. ההגיון אומר לא קרה כלום בפועל, אבלזה לא עוזר, אני נכנס לרצף לופ ניתוח תסריטים, בקצור, לא קרה כלום במציאות, המח רץ על זה, הגרוע ביותר הוא שכל מידע גירוי מעורר שוב את אותו רצף והכל חוזר, יש לי את מה שכבר ניתחתי בפעם הקודמת, שניסיתי לשחרר על ידי כתיבה על דף, שזה עוזר מאוד, רק עד לפעם הבאה, אני יוצא מזה די מהר יום עד כמה ימים, אבל זה זה ממש מטריד. מרגיש מתוסכל, כי אני מאוד מבין שזה חסר תועלת, ושמקדישים זמן לניתוח הדבר פעם פעמיים וכל עוד לא קרה דבר חדש, אז זהו לא להכנס לזה שוב. זה לא עוזר.

שלום עמית, אני בדיוק בעיצומה של כתיבת ספרי השני "בזכות הפסימיות: התסריט הגרוע ביותר מפתח להצלחה". הרעיון הוא שאי-אפשר להפוך אדם פסימי לאופטימי ולהפך והואיל ומדובר באובססיה שתוקפת אותך, הרי ככל שתילחם בה יותר היא תתקוף יותר. כן היה מועיל להקצות גם להיענות למשימות וגם למחשבות הטורדניות זמן קבוע ביום ואז המחשבות אמורות לתקוף פחות, שכן אתה רק דוחה את העיסוק בהן. באופן מעשי, אינני יודע באיזו צורה טכנית מגיעות אליך ההודעות מהעבודה, אבל כל אמצעי ניתן לחסום או בניסוח חיובי לפתוח לשעה קבועה ביום ולעסוק בו רק בזמן הזה (שעה לכל היותר). מעבר לכך לא ניתן לעזור בלי להכיר אותך אישית וזה צריך להיעשות במסגרת ייעוץ אישי פנים אל פנים שבו תתאפשר קבלת התמונה הכללית. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

11/07/2020 | 08:50 | מאת: פרלה גרמן

לפני מספר חודשים, שכנה גרמה נזק לצנרת ביתנו שלמטה בחצר, ששיחקה לדיתרנו בטעות לדעתנו, בחיפוש אחר שלה. נגרמה נזילה, בשיחה קצרה איתה, הכחישה שהיא נגעה, המקום המשיך וממשיך לדלוף. ראינו בהכחשה סוף סיפור. הכחישה וזהו. שחררנו מתוך מחשבה שבזה זה נגמר. מסתבר שההגיון לא עובד ככה. כיוון לאחר הנזק, סגרנו את המקום עם מגן עוטף, ואזיקונים, כך שלא ניתן להזיז את הידית ולמהוע מגע וטעות חטסרת, למרבה הפליאה, השכנה ניגשת לצינור חותכת את האזיקונים ובורחת, שמנו עטיפה גומי כפולה, היא חתכתה שוב, נראה כי מתענינת בעיקר כך נראה אם עדין יש דליפה, זה ההגיון שלנו אומר, אחרת מה יש לה לחתוך שוב ושוב את הציפוי. כל כמה ימים ניגשת חותכת ובורחת. ככל שהקשנו על הגישה היא הגיעה עם מכשירים מתאימים סכין חד וכו'. לנו נראה שזו פעולה אובססיבית כפיתית, יתכן שנובעת מהחרדה מעצם הנזק שגרמה. שכנה שבוועד אמרה שזו התגרות ולא רק אובססיה. חשבנו שפושע לא חוזר למקום הפשע, מסתבר שזה כמו בסרטים , היא כן חוזרת ובאובססיביות עם פעולה כפיתית. עד כה לא ראינו טעם להתעמותת כי מכחישה הכל. וכל עוד זה אובססיה בדפוס כזה, עדיף לנו שידוע מה הדפוס ואיפה עושה, כנראה מבעיה נפשית, עדיף מאובססיה שתעבור להזיק בדבר אחר, אם תגלה בעימות אישי שזה התגלה ומוביל למרות כמו משטרה וכו'. עדין זו חידה, מה ניתן לעשות עקרונית במקרה כזה. המצב אובססיבי כזה כפיתיות לעלות לחתוך ללכת. יש עצה?

שלום פרלה, זו לא אובססיה אלא עבירה על החוק. הדבר היחיד העולה על דעתי הוא פנייה למשטרה שבה יש מחלקה מיוחדת המטפלת בסכסוכי שכנים. במידה ויתרשמו שהעבירה נובעת מהפרעה נפשית יפנו אותה לגורם המתאים לבדיקה פסיכיאטרית כפויה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

12/07/2020 | 11:55 | מאת: פרלה גרמן

תודה על המענה המהיר ומשכיל, אני לא מבינה דבר אחד, אם ענינה הוא עבריני, מדוע אינה גורמת נזק ממש ונוסף, כרגע ברור שזה לא עניין טכני, כיוון שגם שלא סגרנו את מה שחתכה המשיכה לחתוך שוב, כלומר זה אובסביבי. נראה שהמתח שלה לחתוך ולברוח הוא ההפרעה, עדין לא מובן המניע. וכמובן שזה חסר תועלת במישור המשפטי, כיוון שהיא מכחישה, וכך גם תכחיש מול כל גורם משטרתי, זו חצר פתוחה ויש לכולם שם רכוש. זה בלתי מובן מה היא מנסה להשיג בפעולה. יאמרו שאדם חולה פועל ללא סיבה הגיונית, אבל מרגע שהגדרת זאת כעבירנות, ולא כפיתיות, לעברין יש סיבה להשקיע כסה מאמץ, נקמה או הטרדה, משהו חייב להיות שמניע אותו אם הוא לא אדם חולה נפשית.שאלתי אתה חושב שערוב אדם חיצוני לא משטרה, יכול להשפיע לרעה עוד יותר? בכלל נראה שההתגרות פה, במטרה כן לגרום להתעסקות איתה, ואולי העדר תגובה חריפה עדיפה פה. או שההתעלמות היא זו שמגרה אותה? זה ממש יושב על הגדרה של פסיכופטיה, המניע זה גירוי מהמתח עצמו הרצון להתפס. רואים גם שכחש יותר אנשים זה צהיר יותר, גם לא סוגרת שער עץ. ממהרת לברוח. כלומר זה משחק עם עצמה.??! אני בעד לבזבז כמה שפחות זמן ופעולות מולה, כי כל פעולה כפי שראינו מובילה לפעולה לא הגיונית אחרת. חבל על הזמן לא?

07/07/2020 | 12:14 | מאת: ג'ינג'ית

אני נמצאת בזוגיות כבר שנתיים עם בחור שאני אוהבת. מתחילת מערכת היחסים שלנו שיקרתי לו עליי, על הגיל שלי ועל עוד המון דברים (שקר הוביל לשקר הוביל לשקר).. לפני שנה הוא גילה את האמת ומאז יש לנו משבר אמון שאנחנו לא מצליחים להתגבר עליו, כי כל פעם אני בוחרת לשקר לו. הוא מרגיש שהוא לא מכיר אותי ובכנות אני מבינה אותו. אני משקרת באוטומט סתם על שטויות סתם כדי להרגיש שהחיים שלי מלהיבים יותר ממה שהם באמת. אני לא יודעת מה דפוק בי שכל פעם אני בוחרת מחדש לשקר לו למרות שאני יודעת שזה יפגע בנו בסופו של דבר. חלקים בי גם מפחדים להפסיק לשקר כי אז אני פשוט אוריד את כל המגננות שלי. אני לא משקרת מכוונה רעה כבר בקושי ויש לי מה להסתיר אני הגעתי לרמה שאני משקרת סתם לצורך העניין על מה אכלתי לארוחת הבוקר. מקווה שתוכל.י לעזור, תודה בכל מקרה

שלום ג'ינג'ית, אתחיל מהסוף בו את כותבת שאין לך כוונה רעה. אנחנו לא בבית משפט ואני לא כאן כדי לשפוט אותך ואת מוסריותך אלא כדי לעזור. מצד שני, ברור שתגובתי אינה מחליפה טיפול פסיכולוגי שעליו אני ממליץ לך בחום. בהנחה שברוב השקרים את מעלה את ערך עצמך בעיני חברך, המקור הוא כמובן בדימוי עצמי נמוך. ייתכן שהתרגלת לספר שקרים המעלים לכאורה את ערכך בעיני חברך וההרגל התפשט לרמה של שקרים שאינם עונים על צורך זה (כמו בדוגמא של ארוחת הבוקר). בכל מקרה, קיים צורך בטיפול פסיכולוגי שלהערכתי יהיה ארוך טווח ובגישה דינמית (גישה המבוססת על הפסיכואנליזה). בינתיים, בצד הטיפול, מה שיכול להעלות מאוד את הדימוי העצמי שלך הוא למידה מכל סוג שהוא, לא חייב להיות אקדמי, אבל אין לראות בכך תחליף לטיפול. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום, בחורה בת 20 עם דימוי גוף נמוך ביותר עד כדי לא לצאת מהבית ולהסתיר הכל בבגדים ארוכים גם בבית חרדה חברתית קשה דכאונות איך ניתן לעזור אין שום קשר חברתי ניתוק מוחלט ממשפחה וחברים שנאה עצמית

שלום ענת, מצבך נשמע מדאיג לא רק לנקודת הזמן הזו, אלא אם לא תפני לטיפול, ההימנעות שלך רק תחמיר את המצב. האם את יכולה להגיע לפסיכיאטר בליווי ההורים? יש מדריכים לטיפול התנהגותי שמגיעים הביתה, אך אינני יודע עד כמה זה מקובל בארץ וכמובן שאם כן, זה רק בשוק הפרטי. נסי לחפש ברשת פורומים לתמיכה נפשית און-ליין. הם פעלו בגל הקודם של הקורונה ואולי התחדשו. בכל אופן, הטיפול הראשוני הוא שילוב של תרופות ממשפחת SSRI (ציפרלקס היעיל והמהיר ביותר נגד חרדה חברתית). דימוי הגוף הוא חלק משמעותי מהדימוי העצמי שלנו אבל זו מטרה לטווח ארוך. בטווח הקצר חייבים לפרוץ את מעגל ההימנעות שלך. אינני יודע היכן את גרה, אך יש במערך הפסיכיאטרי של שיבא אשפוז און-ליין למבוטחי מכבי. אם זה רלוונטי מבחינת הקופה, השאירי כאן הודעה ואשלח את הפרטים. פני לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

22/06/2020 | 22:51 | מאת: אבי

שלום רב ,‏ בנינו בן 8 , ‏ סובל מתופעה של "להחזיר נגיעה" ז"א אם נגעו בו ברגל אז הוא חש אי שקט ולחץ עד שהוא מחזיר ‏נגיעה ברגל של זה שנגע בו .‏ כמו כן אם מנשקים אותו או שהוא מנשק אחרים ,זה חייב להיות מספר זוגי של נשיקות .‏ בעל זיכרון חוויתי יותר מהממוצע , חווה סיפורים וסרטים ברמת חוויה גבוהה שיכולה להוביל לפחדים.‏ אנחנו לא יודעים בדיוק לאיזה סוג טיפול לפנות או יותר נכון איזה סוג של הפרעה זאת ,‏ האם אלו תסמינים של ‏OCD‏ ?‏ תודה רבה ‏

שלום אבי, חלק מהתסמינים דמויי OCD, אלא שאיננו מתייחסים ל-OCD אצל ילדים כהפרעה ממש אלא נוטים לחכות ולראות האם היא חולפת מעצמה עד גיל ההתבגרות. נשמע לי שאתם בוחנים את הילד יתר על המידה, אך אינני מוסמך לטפל בילדים ונוער והמלצתי לכם, על כן, לפנות לפסיכולוגית ילדים (במידת האפשר, בשוק הפרטי). יש לציין כי טיפול בילד מחייב טיפול/הדרכת הורים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

19/08/2020 | 10:54 | מאת: תוהה

למה כדאי בשוק הפרטי? אני לפני פניה לפסיכולוג בקופת חולים במקרה דומה עם הבן שלי וקצת נלחצתי

שלום תוהה, הבעיה מוכרת אך אינני עוסק באבחון ובטיפול בילדים ונוער והפורום מתייחס רק לאנשים בוגרים (מגיל 18 ומעלה). הכתובת הרלוונטית היא פסיכולוג ו/או פסיכיאטר לילד ונוער. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

30/05/2020 | 12:07 | מאת: קונטרול פריק

שלום, אישתי היא קונטרול פריק עם OCD קשה (במרחב הביתי) אך יחד עם זאת מתפקדת בעבודה בצורה מושלמת והיא אדם מקצועי ומוערך מאוד. המריבות סביב נושאים רבים הן עוצמתיות ביותר. ה OCD לא נפתר למרות טיפול תרופתי של כל קומבינציה אפשרית וטיפול התנהגותי מייצר חרדה אינסופית ונזנח לפני שהתחיל. אני יותר רגוע פחות מתלהם ופחות מתלהב. אנחנו על סף פרוק הנישואין (30 שנה). מהי הדרך הטובה ביותר להתקדם או שחבל על הזמן (כמו שאני חושב).

שלום לך, כנראה לא ממש חבל על הזמן אם בכל זאת פנית לפורום. אם מדובר על הסיכוי לכך שאשתך תשתנה, אז באמת חבל על הזמן. אם אתה מספיק אוהב אותה, אז יש מקום לשקול דווקא פנייה שלך לייעוץ פסיכולוגי כדי להתאים את ציפיותיך ממנה, כך שתוכל לקבל אותה כמו שהיא, שכן נשמע שאתה מאוד מעריך אותה כשאתה כותב על הצלחתה בתחום המקצועי (ואכן, אובססיביות יכולה לעזור מאוד בעבודה). קח בחשבון שאם תיפרדו זה לא יהיה סוף העולם, אך בשלב ההכרות עם בת הזוג הבאה (בהנחה שאתה רוצה פרק ב'), לא תוכל אף פעם לדעת מה מצפה לך לאחר הנישואין או המגורים יחדיו. ה-OCD של אשתך זו צרה שאתה כבר מכיר וניתן, אולי, בטיפול שלך לעזור לך לקבל אותה, אם מבחינות אחרות הקשר עם אשתך טוב. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditthrapy.co.il

31/05/2020 | 21:17 | מאת: אז איך מתקדמים

תודה על התשובה, פתחת לי זוית ראיה חדשה ורק להבין את המלצתך, 1.האם אני נדרש ליעוץ פרטני כדי ללמוד להכיל אותה עוד יותר (אני על הקצה), או לחילופין להיות יותר חזק מולה בנושא השליטה שלה בי ובמשפחה? (ורק לחדד את הרקע: אני די משתף פעולה עם הOCD שכן הוא משפיע על כלל בני המשפחה הנאלצים להתנהג כאילו גם הם בעלי OCD, למשל רחיצת ידיים, ומקלחות והמנעויות שונות חלות על כולם ללא יוצא מן הכלל, וכל זאת בכדי להקטין את רמת החרדה שלה ותוצאותיה הקשות) 2. האם טיפול פרטני שלה בשליטה- ולא ב OCD, לא מומלץ.? 3. האם טיפול זוגי מתאים /לא מתאים? תודה

שלום לך, אכן הוספת מידע חיוני. קל להמליץ, אם כי קשה לבצע, אך שיתוף הפעולה שלכם אם הדרישות הכפייתיות של אשתך גם מחזק אותן אצלה, שכן היא מקבלת "פרס" בצורת ציות לכפייתיות שלה ולומדת שהיא יכולה לשלוט באמצעותו בסביבה, דבר שכנראה אינה יכולה להרשות לעצמה בסביבות אחרות (למשל עבודה), כך שקיימת בה מידה מסוימת של שליטה עצמית שהיא מרשה לעצמה לאבד בבית. הואיל ומדובר בילדים, שלא הזכרת בפנייתך הקודמת, המלצתי לפנות לטיפול משפחתי (לא רק זוגי) והמטפל יחליט מי מבני המשפחה ישתתף בכל אחד מהמפגשים. מטפל משפחתי בעל ניסיון בתחום אמור לעזור לכם למפות את החרדות ולהגיע להסכמים במה יש לבוא לקראתה ובמה לא. טיפול פסיכולוגי פרטני באשתך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) בהחלט רצוי. הטיפול עצמו עלול לעורר חרדה, אך העובדה שהיא לא החלה בו מגבירה אותה עוד יותר. חרדה תמיד מכוונת אל העתיד, כך שייתכן מאוד שאם תתחיל בטיפול תיווכח לדעת שהשד אינו נורא כל כך. נכון שסיכויי ההצלחה של טיפול כזה גבוהים יותר במקביל לטיפול תרופתי, אך רק טיפול תרופתי יכול לכל היותר להפחית את החרדה אך לא את ה-OCD עצמו. מטפל CBT המתמחה בטיפול ב-OCD אמור להעריך את היתכנות הטיפול עם ובלי טיפול תרופתי, אם כי השילוב בין השניים נחשב שילוב מנצח. אמנם מדובר ב-3 טיפולים אך מדובר בהפרעת חרדה העוברת בתוך משפחה מדור לדור, כך שהטיפולים מומלצים גם כטיפולי מניעה לילדיכם. ההעברה הבין-דורית של הפרעות חרדה הוכחה במחקרים כתופעה העוברת דרך השפעות סביבתיות (כלומר, הילדים לומדים להיות חרדים בבגרותם) ולא בצורה גנטית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1543 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

27/04/2020 | 10:02 | מאת: בני

בוקר טוב האם חרדה ודיכאון ברמה בינונית עד קשה נחשבת כמחלה קלינית לכל דבר?? 2, במידה ונעשה כמעט שימוש ברוב התרופות ולא היה שיפור מלא מה האופציות העומדות ? 3 לציין החרדה היא המחלה הבסיסית 4 כולל טיפול פסיכולוגי ו cbt 5 הרגשה שאבדתי מי אני ומה אני תודה על התחייסתך המקצועית לציין עובד ומתפקד אבל בפנים גמור טוטאלית, וגם מטופל עם תרופה אנטי דיכאון וחרדה

שלום בני, צר לי לקרוא שהטיפולים השונים שעברת לא הניבו תוצאות מספיקות. לפעמים דרושה סבלנות רבה עד למציאת הפסיכיאטר המתאים, התרופה המתאימה (או שילוב של יותר מתרופה אחת). כך גם לגבי מציאת מטפל מתאים שתהייה לך כימיה איתו והוא ישלוט בכמה שיטות טיפול וישלב ביניהן לפי צרכיך. קיימות גישות טיפוליות רבות שניתן לשלב ביניהן. הטיפול הפסיכולוגי שעדיין מהווה "ברירת מחדל" בישראל הוא הטיפול הפסיכודינמי (המבוסס על עקרונות הפסיכואנליזה) עלול אפילו להגביר את ה"חפירה" (rumination) אשר נמצאה במחקרים רבים כמחמירה ומנציחה דיכאון. גם בדיכאון וגם בחרדה חשוב מאוד להיחשף בהדרגה לדברים המפחידים אותך או שאין לך חשק לעשות אותם ויכולים לעזור לך. ההימנעות היא בת הברית הנאמנה ביותר הן של חרדה והן של דיכאון. העובדה שאתה מצליח לתפקד בהחלט משאירה מקום לאופטימיות. פירושו של דבר, שיש לך כוחות אך אינך משתמש בהם בתחומי חיים אחרים ולשם כך יש צורך לערוך מיפוי של קשייך, של דברים הטובים בחייך, מה להגביר וממה להימנע ויש אפילו אפליקציות לכך בטלפונים החכמים (לא כתחליף לטיפול פנים אל פנים). אינני יודע איזה CBT עברת, האם קיבלת שיעורי בית ועשית אותם (דבר שקשה מאוד בדיכאון). על כל פנים, אל תהסס לנסות דברים קונבנציונליים חדשים (אינני חסיד של הגישות המשלימות/אלטרנטיביות). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

10/04/2020 | 14:56 | מאת: מיכאלה

יש לנו שכנה, אובססיבית, שממציאה מציאות, היא מזמינה בכפיתיות משטרה, כל הזמן, באובססיביות, שהתרוץ כנראה חובת דיווח. בטענה במשטרה, ששומעת גבר מכה אישה או מריבה, אבל היא שומעת רק את הגבר תמיד, אף פעם לא את האישה,(כי אין). המשטרה מגיעה כל הזמן כל פעם לדירה אחרת. המצב האבסורדי, בדירות כלל לא גרים זוגות, פעם זו אמא חד הורית עם ילד, או גבר יחיד וכו', נראה שחובת הדווח הפכה לאובססיה. משכנים צמודים אליהם, היה ניתן להבין שכולה עסוקה באיתור דימיוני של נשים מוכות, כיוון שנשמעת מדברת כל הזמן בנייד, על שהיא עברה וסבלה מאוד מהתעללות בעצמה, שנשמעת בשיחות בחלונות פתוחים, מדברת בנייד באמצע הלילה כך ששומעים, כולם מאמללים אותה בעבודה, הבוסית מתעללת בה, וכו' דפוס כפיתי, האומללות זה המרכז, מתארת את המוטיבציה שלה כהמשך להתעללות שעברה הצלת נשים, סביר שזו הפרעת דמיון שלה, כל קול גבר, בעיקר עכשיו בעת הסגר, זה מיד תלונה במשטרה, המשטרה מגיעה, רוצים לפרוץ לדירות, אפילו שאין אף אחד, כי מתרחש שם רצח לטענתה!! הכל באמצע הלילה. המשטרה מופעלת על ידה, כל הזמן,המשטרה טוענת שמחוייבים לבוא כי יש תלונה על בסיס חובת דיווח. יש הקלטה מהמרפסת שהיא מדברת על זה שהתעללו בה, והעיקר, מפורשות אומרת שהיא רתומה לחיפוש אלימות במשפחה להציל נשים מוכות, אלא שאין בין זה למציאות כל קשר, אפילו שידוע לה שאין נשים בדירות, זה לא עוזר מבחינתה מתרחש שם ארוע שעלול להגיע לרצח, איך אומרים, שהעובדות לא יבלבלו אותה. חיי הבניין הפכו לגהנום, משטרה באמצע הלילה.זו אובססיה חמורה, שנראה שמתחברת עם דמיונות, מה עושים?, פניה לפסיכיאטר מחוזי תעזור? תודה

שלום מיכאלה, הבעיה שתיארת אינה כפייתיות ובנוסף אני עונה רק לשאלות של אנשים בקשר לעצמם. באופן רשמי, את לא יכולה לפנות ישירות לפסיכיאטר המחוזי. הנוהל הוא שאם היא מפרה את הסדר הציבורי, את יכולה להתלונן במשטרה. במידה והשוטרים יתרשמו שמדובר בהפרעה נפשית (בעיקר במידה והייתה מאושפזת בעבר), הם ו/או שירותי הרווחה ידווחו לנציג הפסיכיאטר המחוזי והוא יורה על בדיקה כפויה ע"י פסיכיאטר במחלקה סגורה. הדבר כרוך בסבל רב מאוד לאישה. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

עישנתי לפניי 7 שנים סם שגרם לי לחרדה חששתי שאולי יש לי נזק מוחי והייתי בספקות... והסתכלתי על תמונה מסוימת עם שפתיים שיורדות למטה חשבתי שאולי יש לי מה שיש לה ...וזה נתקע לי כנראה בנפש... הייה לי קשה לחייך לתמונות... והיום כשאני מתבונן באיזור הזה של השפתיים אז הרבה פעמים הם יורדות למטה ואני שואל את עצמי האם המוח שלי מצייר תמונה שגויה ומדומיינת.. או שאני לא מקבל את המציאות אמיתית ואז זה יוצר את החרדה.. איך אפשר לזהות את זה? והאם המוח יכול לציר כזו תמונה?

שלום שי, קשה לי להאמין ששימוש חד פעמי בסם לפני 7 שנים מסביר את התופעות שאתה מתאר היום. לכל היותר, הסם היה טריגר להתפרצות פוטנציאל להפרעה הנפשית ממנה אתה סובל כיום. לפי תיאוריך, יתכן שמדוב בהפרעת גוף דיסמורפית https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 או בגה-פרסונליסציה -תחושת חוסר מציאותיות לגבי העצמי או חלקים ממנו: תחושת ניתוק וזרות מהעצמי העשויה להתבטא בתחושתו של האדם כי הוא צופה בעצמו מהצד. כך או כך - המלצתי לפנות לפסיכיאטר לצורך אבחון וטופול תרופתי, קודם כל. בהמשך שווה לשקול גם טיפול פסיכולוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רוינשטיין giditherapy.co.il

22/03/2020 | 09:33 | מאת: עידן אשכנזי

אני כבר 17 שנים לוקח כדורים עקב חרדה , האם לטווח ארוך יש השפעה שלילית על המוח מהכדורים האלה ? אך שהבנתי מהפסכיאטר שלי שאני לא אוכל להפסיק את התרופות בגלל שהמוח שלי כבר התרגל אליהם ולא יהיה ניתן להפסיק אותם , ואני מרגיש שהזיכרון שלי נפגע לגמרי לרמות שאני לא זוכר מה עשיתי אתמול פגישה קשה בזיכרון לציין היום מטופל באנפרניל 225 ועדין אין הפוגה של החרדה החרדה שלי היא כל כך קשה שאני נמצא בניתוק מהמציאות וקושי לתפיסת במרחב

שלום עידן, התרופה אינ ממכרת. היא ישנה יחסית אך אני משער שהוא ניסה קודם תרופה חדישה יותר שלא עזרה. תופעות הלוואי אמורות לחלוף עם הזמן אך השיפור אמור להיות מורגש באופן מלא רק כעבור 6 שבועות. לכן זה מצב מתסכל כי אתה רק סובל מתופעות הלוואי בהתחלה. צריך לאזור סבלנות רבה. לפעמים יש צורך לנסות כמה תרופות, או שילוב של שתי תרופות, יד שמגיעים לפתרון. אין כל נזק למוח! ברגע שמפסיקים התרופה מתפנה ממחזור הדם. אנו בטוח שהחששות שלך הן דעות קדומות שלא שמעת מהפסיכיאטר. מומלץ להתחיל במקביל טיפול פסיכולוגי. זה עשוי לגרום שיפור בפני עצמו, ובעיקר בשילוב עם התרופה ויש סיכוי שעם הזמן ניתן יהיה לפחות חהפחית את המינון. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

19/03/2020 | 16:19 | מאת: א.י

שלום רב, מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי OCD ברמה מאוד משמעותית, כזו שאי אפשר לפספס. כמו כן, אני פרפקציוניסט מילדות,מכור לניקיון ולסדר (אפילו מנטלי) ומקבל קשה מאוד דברים שלא מסתדרים (לצערי אני חווה התקפי זעם קשים, תסכול נוראי ואלימות מילולית לפעמים כלפי המשפחה).בתור ילד גם לא ידעתי להתמודד עם זה, הייתי לפעמים לא נרדם בלילות אפילו אם השמיכה לא הייתה מסודרת כמו שצריך, הייתי חי את השלמות שאני רוצה לחיות ולא את המציאות. אני מתקשה ללכת לטיפול כי אני פשוט לא מרגיש שלם עם זה. משתגע מהעובדה שכאילו הכל בסדר, אבל לא בסדר, וכשמשהו לא מסתדר לי הוא פוגע בי בצורה אנושה. תמיד עולה בי המחשבה שאני הורס לעצמי בעצם הטיפול. החלטתי בכל זאת להיפגש עם פסיכולוגית, פשוט כי אני לא מתקדם לשום מקום מבחינת תעסוקה או לימודים, ורציתי לשבור את השגרה ולעשות משהו קבוע(אני אוהב דברים קבועים, בסדר מסוים, עם פואנטה). הבעיה שלי היא יותר עמוקה, ואני צריך להבין את עצמי לפני שאגיע לשפל, כי אני מדוכא מאוד. קראתי המון על הפרעות אישיות, ואני מוצא דמיון ממש גדול בין OCPD לנרקיסיזם. אני כן סובל מהפרעת אישיות (הייתי אצל פסיכיאטרית בקופ"ח וזה מה שהיא איבחנה), רק לא כתוב מאיזו הפרעה. כשהייתי בטיפול שם, לא הרגשתי כלום, רק תסכול. כמו כן, רציתי לשאול אותך האם אפשר לזהות הפרעת אישיות תוך כדי שיחה בודדת של 10 דקות. אני חושב שהבעיה הכי גדולה אצלי היא שאני לא מכיר את עצמי כמו שאני רוצה להכיר. אני רוצה להבין את עצמי במאה אחוז, וכואב לי לדעת שיש סיכוי שאני מאובחן במשהו שלא נכון, או שנכון בחציו. (כשהלכתי לשם אמרתי לפסיכיאטרית סתם דברים, בעיקר מתוך "פוזה" ויש משהו שאני יודע שהיא אבחנה לא כמו שצריך). לדוגמה, היא כתבה שאני סובל מסומטיזציה, כי הראיתי לה שיש לי הרבה צלקות קטנות על הידיים, ואמרתי לה שזה מכוער ושזה מעסיק אותי המון. היא אמרה שהיא לא רואה שום צלקות, אבל אלו צלקות שגרמתי לעצמי כשהייתי נער, ואם מתסכלים קרוב, הן שם. אני לא אוהב פגמים, אני מפחד מהם, ויש לי צלקות בעור לצערי הרב. הרגשתי פתוח לומר לה את זה, והיום אני מצטער. הרי ברור שאפשר להחשיב את הדעה שלה כנכונה בתור בעלת מקצוע, אז מה אני אמור לעשות? להוכיח לאנשים במיקרוסקופ שיש לי צלקות? מי שמסתכל רואה. אני מסתכל על הצלקות האלה כמעט כל 5 דקות... בשורה התחתונה- איך אדם כמוני יכול לדעת מה הוא עובר גם בלי ללכת לפסיכולוג? האם פסיכולוגית כן תוכל לומר לי את זה או רק פסיכיאטר? תחושת האי וודאות הזו הורגת אותי, במיוחד שאני מרגיש בודד עם התחושות האלה. למעשה, זה הדבר הכי משמעותי שגרם לי לקבוע עם פסיכולוגית. אני לא מצליח לישון בלילה כמו שצריך בגלל זה. אני בכלל מרגיש שעצם זה שפניתי לייעוץ רק גרם לי ליותר נזקים, וזו תחושה נוראה. אשמח אם תבהיר לי את הדברים, לפחות בשביל התחושה האישית שלי. קראתי את המאמר שלך על OCPD וזה כמעט שכתבת את זה עליי. פשוט אחד לאחד. ואז נתקלתי באישיות נרקיסיסטית, וראיתי קווי דמיון רבים. אני יכול לדעת מה ההבדל הכי משמעותי בין שתי ההפרעות? תודה רבה על העזרה.

שלום א.י., לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות, הדבר הבולט ביותר בהודעתך הוא ה"חפירה" (rumination), שנמצאה במחקרים רבים כגורם שיוצר ומחמיר דיכאון, חרדה ו-OCD לסוגיו: https://www.giditherapy.co.il/?p=234 באופן ספציפי יותר, בולט השימוש לרעה באינטרנט לאבחון עצמי ע"י אתרים שאינם בהכרח נכתבו ע"י איש מקצוע מוסמך. לצערנו, תפקידו בפועל של פסיכיאטר בישראל בימינו מצטמצם לטיפול תרופתי. בארצות אחרות (למשל, ארה"ב) וגם לפני עשרות רבות של שנים בישראל, פסיכיאטרים עסקו גם בפסיכותרפיה (שיחות שבועיות שנמשכו 50 דקות). כשמדובר בטיפול תרופתי, 20 דקות הן בהחלט זמן מספיק להתאמת טיפול תרופתי, במיוחד בטווח הבעיות של דיכאון, חרדה והפרעות כפייתיות, מה גם שקיימים פרוטוקולים המפרטים על סמך סטטיסטיקות מהי תרופת הבחירה הראשונה, השנייה וכן הלאה וזאת תוך התייחסות לטיפולים תרופתיים קודמים, יעילותם ותופעות הלוואי שלהם. יש להבדיל בין OCD המלווה באובססיות ובטקסים שמפריעים למטופל ובין OCPD המהווה הפרעת אישיות שיש בה תכונות חיוביות רבות שאף הכרחיות במקצועות הדורשים דיוק, עיסוק בפרטי-פרטים וכד'. עם זאת, קיימת תחלואה כפולה (comorbidity) בין שתי ההפרעות המופיעות יחד אצל חלק מהאנשים. עוד יש לציין שבמיוחד OCPD היא הפרעת אישיות תלוית-תרבות. ייתכן שבארצות כמו גרמניה או אנגליה היית מרגיש הרבה יותר טוב, כשהנורמות מדגישות ומעריכות סדר ודיוק, בעוד החברה הישראלית מאופיינת ע"י מוטיבים כמו "יהיה בסדר", אימפולסיביות, שיקולים לטווח קצר וכד' - דבר היוצר קונפליקטים בין הסובלים מההפרעה לבין הסביבה. קיומן של הפרעות שונות אצל אותו אדם אינו מעיד בהכרח על כך שמצבו הנפשי חמור יותר והוא במקרים רבים תוצאה של שיטת האבחון. ברוב הפרעות האישיות האדם אינו רואה את עצמו כסובל מהפרעה כלשהי ובוודאי שאדם יכול להיות מאובחן ע"י כמה הפרעות אישיות, או לפחות ע"י עמידה בחלק מהקריטריונים של הפרעה נוספת (למשל, קווים נרקיסיסטיים): https://www.youtube.com/watch?v=DzfoaF6ndqo&t=8s מה שהופך הפרעה להפרעת אישיות היא הקיצוניות של תכונות אישיות שאינן בהכרח שליליות וקשיי ההסתגלות של האדם עם סביבה שהנורמות שלה מנוגדות לתכונות אלו (למשל, כאמור, אדם כפייתי החי בחברה אימפולסיבית כמו החברה הישראלית או אדם אימפולסיבי החי בחברה המדגישה סדר וארגון). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

18/03/2020 | 20:29 | מאת: rachel

שלום,אני כרגע בזוגיות 3.5 מאוד אוהבת את בן זוגי והוא אותי . לצערי במהלך הזוגיות כבר בשנה השנייה התחילו לי ספקות לגבי התאמתו אליי. בהתחלה הרגשתי שאני מפחדת להיות בזוגיות רצינית בגיל צעיר והרגשתי שאני רוצה להיות חופשייה.נפרדתי מבן זוגי ויום אחרי התחרטתי וחזרתי אליו. ביום יום טוב לי איתו אני מקבלת את הפגמים שלו (את רובם לפחות) ואני יודעת כמה הוא אוהב אותי ודואג לי . אנחנו מדברים על עתיד משותף הרבה וכרגע מתכננים לגור יחד באוקטובר הקרוב. כל כמה חודשים לצערי עולים בי ספקות לגבי הקשר ולגבי בן זוגי. אני מפחדת שאני איתו כי נוח לי ,אני מפחדת שאולי הוא לא מתאים לי כמו שאני חושבת ,שאולי לא אוכל לחיות איתו חיים שלמים ולקבל את הפגמים שלו באמת. אני מפחדת שאני לא מקבלת אותו לגמרי כמו שהוא אותי או שאני אוהבת אותו כמו שהוא אותי . ומפחדת שהוא ייפגע ממני בהמשך . זה קורה לי כל תקופה מסוימת ובאותו הרגע זה ממש גורם לי לבכות ולחשוב על זה באופן אובססיבי לפעמים זה נמשך אפילו כמה ימים טובים , וכשזה קורה ישר אני מתייעצת עם אנשים או מחפשת מאמרים באינטרנט שייתנו לי אישור שזה בסדר או מאמרים שעונים על השאלה איך אני באמת יודעת שאני אוהבת אותו וכשאני רואה משהו שמרגיע אותי אני חוזרת לעצמי ומרגישה רע שבכלל העזתי לפקפק בבן זוגי כי אני מאוד אוהבת אותו ורואה איתו עתיד משותף. לצערי זה הפך להיות רוטינה אצלי כל כמה זמן ובן זוגי נחשף לזה כמה פעמים וסובל מזה גם וכואב לי עליו. פעם אחת הוא נסע לנסיעת עסקים ועוד פעם התחלתי לשאול את עצמי שאלות באותה תקופה אז גם כשהוא היה רחוק ממני פיזית הרגשתי הקלה שאני אוכל לעבור את זה עם עצמי והיה לי דחף בלילה השני שהוא היה בנסיעה להתקשר אליו ולומר לו שאני לא רוצה שנתחתן כדי להרגיע את עצמי.קשה לי עם העובדה שקורים לי תהליכים מסוימים במח שגורמים לי להתנהג בצורה מוזרה ושולטים עליי והכי כואב לי שבן זוגי לא יודע מה לעשות בנושא כשזה קורה אשמח לעזרה אמיתית ומקצועית.

שלום רחלי, לא ברור לי מה את שואלת, מה גילך (האם הגיע הזמן לחשוב בהכרח על חתונה?), האם לבטים דומים הופיעו בקשרים קודמים, במידה והיו והאם לבטים וספקות מופיעים בתחומי חיים אחרים. הדבר חשוב לאבחנה מבדלת בין ROCD לבין מצב שבו קיימת בעיה אמיתית בהתאמה הזוגית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1868 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

בעיה מאוד מורכבת ממש! עברתי טראומה בעבר וזה גרם לי כנראה תגידו אתם לדיסמורפיה בפנים דגש שפתיים.. כל פעם שאני מתבונן בשפתיים אני רואה תמונה שלילית שהשפתיים יורדות למטה יכול להיות שזו תמונה אמיתית אבל אני לא מקבל את המציאות כמו שהיא... ואז זה יוצר גלגל... והרבה פעמים שאני מסתכל על אנשים אני מרגיש בושה מהפנים שלי לא תמיד זה קורה לי אבל שזה קורה זה מאוד קשה! ******דבר נוסף שמאוד מציק לי שכל פעם שאני קורא, מדבר אז אני מתבונן באיזור הזה של הפה באופן אוטמטי רציתי לדעת האם זה הרגל או מה זה בדיוק? תודה!

שלום שי, לפי תיאוריך, אכן מדובר בהפרעת גוף דיסמורפית, עליה ניתן לקרוא יותר כאן: https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 מדובר במקרה פרטי של OCD וכפי שכתבתי בהודעות קודמות טיפול הבחירה הראשון הוא שילוב בין טיפול תרופתי ע"י תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרטונין במוח ובכך מפחית את החרדה הנלווית למחשבות הטורדניות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). מבין סוגי ה-OCD יש לציין שהפרעת גוף דיסמורפית (BDD) עלולה להחמיר ולפגוע בתחומי חיים נוספים ע"י התרחבות מעגל ההימנעות בגלל הבושה הנלווית לה. לכן, מומלץ מאוד לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי משולב בהקדם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

היי גידי, אני לא יודעת אם באמת ניתן לאבחן זאת כהפרעה בצורה וודאית, משום שאלו לא תסמינים שנמשכים באופן רציף ליותר מחודש, אלא זה מגיע בתקופות, אך אני שמה לב שזה פוגע לי מאוד בתפקוד היומיומי. אני כל כך הרבה זמן רציתי בן זוג טוב שבאמת יאהב אותי וירצה אותי בגלל מי שאני, וזאת לאחר שעברתי מערכת יחסים לא בריאה. נכנסתי לאפליקציות, אתרים, הכל כדי להכיר , ואז באמת לפני כמה חודשים הכרתי את הבן זוג המדהים שלי. היה חיבור כל כך טוב מההתחלה, כימיה, משיכה, ובאמת אני חושבת עד עכשיו שיש בינינו התאמה גבוהה. עם זאת, המחשבות הטורדניות שלי לא מפסיקות להגיע פעם אחר פעם. יכולים להיות לי איתו שבועיים מדהימים שאני ממש מרגישה שאני אוהבת אותו ברמות, מחכה להיפגש איתו כבר ולדבר איתו, ופתאום יכולה להיות לי תקופה של ירידה שאני פשוט כל הזמן חושבת האם הקשר הזה הוא טוב לי? האם אני באמת אוהבת אותו ? אני גם נכנסת לפרטים הקטנים- אם אני מרגישה שהיום בערב אין לי ממש חשק להיפגש ובא לי קצת להיות בבית אני ישר מתחילה לחשוב- אני באמת רוצה אותו? הרי אם הייתי באמת רוצה אותו הייתי תמיד רוצה להיפגש איתו. אני פתאום מתחילה לשים דגש רק על החסרונות שלו, אני שוחכת את ההתאמה הגבוהה שיש בינינו, אני רואה רק את הרע והשלילי. מן הסתם שזה גם פוגע בסוף בזוגיות שלנו, אני נהיית קרירה ומרוחקת, יורד לי , אני שואלת את עצמי אולי יש מישהו אחר שהוא יותר טוב לי? , ואני כל כך אוכלת את עצמי מבפנים על המחשבות האלה. זה גורם לנו לריבים, עד כדי כך שאתמול הוא כבר אמר לי שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות ממני, ואז פשוט התחלתי לרעוד ולחוש חרדה שאני הולכת לאבד אותו, את הגבר שלי. הרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום. אני באמת מרגישה שיש לי הפרעה, מרגישה ממש רע עם עצמי.. לא יודעת מה לעשות. לא משנה כמה אני מנסה להיפטר מהמחשבות הן לא הולכות ממני, ואני גם בסוף אף פעם לא מגיעה לתשובה אחת וודאית בנוגע לקשר, אלא רק מתבלבלת יותר. אני מאוד בטוחה בי ובו, אני סגורה עליו ויודעת שהוא מאוד מתאים לי ואני לו, אבל מרגישה ממש בחוסר אונים כרגע. אשמח לתשובתך תודה רבה! :)

שלום ליאור, OCD היא מקרה פרטי של הפרעת חרדה ו-ROCD היא מקרה פרטי של OCD. לגולשים שאינם מכירים את הפרעת ה-ROCD מומלץ לקרוא את המאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=1041. בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת וגוברת לתת שמות ל-OCD מסוגים שונים לפי תוכן האובססיות, למרות שהטיפול בכולן דומה מאוד (טיפול הבחירה הראשון הוא שילוב של טיפול תרופתי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח, SSRI - תרופות כמו פרוזק, ציפרלקס וכד'), דבר הגורם לירידה ברמת החרדה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שנועד לשנות דפוסי חשיבה שליליים בסיסיים (למשל, לשנות את התפיסה של "או הכול או לא כלום" ובמקרה של ROCD "או מתאים או לא מתאים" לניסיון להבין שאין דברים מתאימים ב-100% ויש לחפש אחר שביל זהב סביר). על ההבחנה בין ROCD לבין מצבים של אי-התאמה "אמיתית" בין בני זוג ניתן לקרוא במאמר הבא: https://www.giditherapy.co.il/?p=1868. יהיה זה חסר אחריות מקצועית מצדי לנסות לאבחן את מצבך דרך פורום באינטרנט. אוכל רק לציין באופן כללי שמי שסובל מ-ROCD סובל גם מספקות ואובססיות בתחומים אחרים בנוסף או בתקופות אחרות בחיים. ממד חשוב באבחון ההפרעה הוא האם ספקות קשים לגבי התאמת בני זוג הופיעו גם בקשרים קודמים. כך או כך - כאמור, הטיפול הוא אותו טיפול שתיארתי, בלי קשר לתוכן האובססיות. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

11/03/2020 | 16:00 | מאת: נמרוד

בני עובד במסגרת ממשלתית בתפקיד בשכר די נמוך. הוא וורקהוליק סמוי, מחפש חופש אישי ללא זוגיות, מאוד עצמאי אבל כל הזמן נכנס לעימותים בעבודה, וככה עסוק בעבודה 24 שעות עם התומכים שלו במאבקים מאוד קטנים וחסרי משמעות לחיים. אלא שלמרות שהם מאבקים חסרי משמעות, הבוס אמר ככה, הם מתכוונים לככה, ככה הוא מעביר את השעות שאחרי העבודה בטלפון לנהל אנשים לצידו, לא ניתן להעיר לו דבר. משפט מפתח, "אל תנהל אותי", כל בעיה גם מחוץ ועבודה נראת לו שמישהו מכתיב לו מה לעשות, ויוצר התנגדות וכעס נוראי. ההתנגדות הזו הבנו שיוצרת את העימותים שכתוצאה מהם, מתמלא כל הזמן הפנוי שלו לקשר חברתי טלפוני על, מי שולט, מי מנהל. במשפחה, מילה שלא לרוחו, נוהג הפוך, מנתק קשר מיד ומצהיר מסקנות כוללניות, שבכלל אין צורך בקשר הזה, למרות שמדובר בדברים ממש קטנים. ה'אל תנהל אותי', זה פרפקציונזם מוחלט, ככה ניתן להבין רק שזה מופיע בצורה סמויה. מה המקור להתנגדות וכיצד ניגשים לסיטוטציות כאלה בכלל.

שלום נמרוד, בלי להיכנס לפרטי המקרה, ניתן יהיה לעזור לו רק אם וכאשר יפנה לטיפול בעצמו. בשלב זה נראה שמערך ההגנות שלו בנוי כך שהוא אינו רואה את חלקו ביצרת המצבים הבעייתיים אליהם הוא נקלע ולכן סביר להניח שלא יפנה לטיפול. אפשרות אחת שיש לה סיכוי טוב יותר על ידיו היא להגדיר את הבעיה כמשפחתית ולפנות יחד איתו לטיפול משפחתי. כך תרד ממנו הסטיגמה של בחור מ"מופרע" הזקוק לטיפול ויעבור למשפחה במשבר שהוא רק אחד ממנה. לשם כך יש צורך בשיתוף הפעולה שלכם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

בעלי בן 64 היה לפני כמה שנים בהתיעצות אצל םסיכיאטר בבית חולים שיבא לגבי הפרעת קשב וריכוז אצלו.בסיכום הוגדר שקשיים נובעים מקווים של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית.לא עשינו עם זה כלום עד עכשיו. יש לציין שאנו נמצאים בטיפול זוגי בשל קשיים בזוגיות כל התקופה לסרוגין ולאחרונה מטפלת זוגית העירה לי על זה שמזהה אצל בעלי הפרעת אישיות כפייתית.אני אחות במקצוע וחזרתי ללמוד את הנושא ואת הסיכום של פסיכיאטר דאז. אני עם רצון ענק לעזור לו אבל לא יודעת איך להודיע לו על דבר ואיך להפנות תשומת לב שיעזור לעצמו. הרי שום דבר לא מפריע לו אבל מאוד מפריע ומשפיע על זוגיות ועל הילדים מודה מראש על עזרתך

שלום גאולה, הפרעת אישיות (ואישיות בכלל) היא דבר עקבי ויציב שכמעט ולא ניתן לשנותו, בוודאי שלא ביוזמת אדם אחר. בהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית יש גם תכונות טובות רבות https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 במיוחד בכל הקשור להישגים ולא חשוב מכך בהקשר הזוגי דווקא מבחינת רמת המוסריות הגבוהה המאפשרת נאמנות, דאגה ומסירות. כל פנייה לטיפול חייבת להיעשות ביוזמת האדם עצמו. אחרת, אין לה סיכוי והיא תעורר כעס (מוצדק מבחינתו), מה גם שאתם נמצאים בטיפול זוגי ובהפניה לטיפול את מעבירה מסר של "אתה הבעייתי ולא אני". נכון שההפרעה עלולה לפגוע בחיי הזוגיות, אך הדרך הטובה ביותר לטפל בכך היא הטיפול הזוגי שאתם נמצאים בו. ההפרעה מגינה עליו מפני הפרעות קשות הרבה יותר ומבחינתו היא אינה הפרעה כלל. אל תעשי דבר, בוודאי לא להפנות אף אחד לטיפול! בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום,עד לפני מספר שנים הייתי מנהל פרוייקטים, בחברהכאשר צורת עבודה היא שכר אחוזי עמלה. פרפקציוניסט, עד הפרט האחרון. בחברה נוצר משבר מדומה, ועזבתי, בלי באמת שהדברים נסגרו לגמרי כולל כספית מבחינת דקדוק סופי. אבל זה נשכח. כלומר גם ענינים כספים נשארו באוויר. בעת האחרונה ראיתי שיחות מלקוחות העבר, כאשר עברו כבר 3 שנים בערך!, ואז חלמתי חלום שדמויות העבר והחברה עולות בו בזמן עכשווי,שכביכול המצב שמהעבר מתעורר ויביא סכסוך על כל המשתמע מכך. לוגית יש לי הבנה והסבר מסודר לכל. אבל רגשית זה עורר בי סוג של התעוררות, וזה בגלל הפרפקציוניזם שלי, החזיר אותי לפרטי פרטים, של מה שהיה, הסברים לעצמי מחדש לגבי התהליכים מה קרה סדר הדברים מיקוד בכל שלב, נימוקים. בקצור ברור לי שזה לא תואם את המצב למציאות במרחק ונקודת זמן זה, אבל זה שטף עצום בגלל הניתוח והדקדקנות שלי. זה מפריע לי, והכל בגלל שחלמתי חלום די מציאותי שעורר אותו. שאלתי איך להתייחס להתעוררות מצב של עיסוק בפרטים שזורמים למח בעקבות חלום שיצר התעוררות כזו, כאשר בפועל לא ממש קרה דבר חמור במציאות. מה שמפריע בכך בעיקר, זה הצורך לדייק כל פרט בניתוח התהליך שהיה בעבר לפרטי פרטים. כתבתי טיוטה לשחרר. זה נעצר מעט. אבל בא בגלים. אני מניח שזה יתמתן אבל התופעה די מפריעה לי. וקרתה לי בעבר גם במצבים רגילים של ניתוח פגישות שיחות בעבודה, תודה

שלום אסף, במגבלות ובהסתייגויות המתבקשות מ"אבחון" מצב נפשי בלי לראיין אותך פנים אל פנים, לפי תיאוריך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המאופיינת ע"י חלק מהתסמינים הבאים: עיסוק יתר בפרטים, סדר, ארגון ותכנון-יתר, פרפקציוניזם שלילי העלול לגרום דחיינות, התמכרות לעבודה, מוסריות-יתר ונוקשות, לעתים גם קושי להיפטר מחפצים חסרי ערך רגשי, חסכנות/קמצנות *קושי וחוסר רצון לעבוד בשותפות כאשר הדברים אינם נעשים בדיוק בדרך בה בחר הלוקה בהפרעה. *חסכנות והחזקה בתפיסה כי יש לאגור את הכסף למקרי חירום העשויים לקרות בעתיד. *הפגנת נוקשות ועקשנות, בעיקר כשהדברים אינם נעשים בדרכך שלך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. המילה "הפרעה" קצת מטעה משום שחלק גדול מהתכונות הנ"ל הכרחיות במקצועות מסוימים (מחקר, ספרנות, ארכיונאות, מידענות, ראיית חשבון וכד'), אך רמת התכונות הללו מקשה מאוד על שיתוף פעולה עם עמיתים לעבודה, חברים ובני זוג, בעיקר בחברות כמו החברה הישראלית שבה קיימת מנטליות של "זרימה", אימפולסיביות ו"יהיה בסדר" (בחברות אחרות כמו באנגליה או גרמניה רמה גבוהה של אותן תכונות הן לא רק נורמליות אלא גם מוערכות וייתכן שהיית סובל פחות). במקצועות המושתתים על סדר ודיוק תכונות אלו חיוניות וגם סביבת העבודה האנושית מורכבת מטיפוסים דומים והן תורמות להישגים גבוהים. אין לבלבל הפרעה זו עם OCD שבו האובססיות והפעולות הכפייתיות אינן רציונליות והקשר בין המחשבה לפעולה הכפייתית רופף. עם זאת, ייתכן מצב (שיש לבדקו בטיפול) שחלק מהסובלים מהפרעת האישיות הזו יסבלו גם מ-OCD (תחלואה כפולה). כך או כך - שתי ההפרעות מלוות חרדה, שבהפרעת האישיות היא תוצאה של קונפליקט בין הסטנדרטים הגבוהים של האדם לרוב הסובבים אותו. כפי שכתבת החלום שלך הוא מציאותי מאוד. הטיפול בהפרעה (ר' קישור) הוא שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה, לרוב כזה המעכב ספיגה חוזרת של הסרוטונין במוח (SSRI - פרוזק, ציפרלקס וכד') עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד להגמיש את העמדות הנוקשות מדי (למשל, "הכול או לא כלום"). עם זאת, כפי שמצוין במאמר, הואיל והתכונות חיוביות מאוד, חשוב רק למתנן ולפעול למען הסתגלות לסביבה שאינה כזו (למשל, ע"י הנמכת ציפיות). במה שלא ניתן ולא רצוי לשנות מכוון הטיפול לקבלת עצמך כמות שאתה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

07/03/2020 | 17:25 | מאת: שלומי

מטופל באנפרניל 225 ואני חווה לפעמים תסמיני גמילה למרות שאני נוטל את התרופה , התסמינים כמו של אפקסור כשעשיתי גמילה מהתרופות , למה זה קורה לי למרות שאני לוקח את התרופות , זרמים בראש צפצופי אוזניים תסמיני גמילה לכל דבר

שלום שלומי, אלה תסמיני גמילה מוכרים, אך אינני פסיכיאטר. הפסקת התרופות צריכה להיעשות בהדרגה ובפיקוח הפסיכיאטר המטפל, לפי הנחיותיו. אם עדיין יש תסמיני גמילה, יש לפנות אליו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

22/02/2020 | 13:33 | מאת: חסר אונים

נכשלתי בחיי, נכשלתי בזוגיות נכשלתי כלכלית נכשלתי חברתית נכשלתי להיות מאושר בן 40 עם חובות של 700 אלף שקל איבדתי את היכולת להתאושש מהחרדה שאני המצא בה והדיכאון, כל דבר מכנס אותי לדיכאון כל דבר מכניס אותי לחרדה קשה , בגיל הזה הייתי אמור להיות בעולם אחר במציאות אחרת , אשתי כבר לא מאמינה לי בכלום , כך אבא שלי גם חיי הוא בן 75 ומגיל 40 לא עובד לא רוצה להיות כמו האישיות שלו אבל זה לוקח אותי לשם בכל מה שכני עושה , כבר שום תרופה לא עוזרת לי מרגיש אבוד לגמרי , אין לי בשבל מה לחיות הרי הכל יהיה שחור אם לא בחיים אז נפשית

שלום לך, הלב נחמץ לקרוא את הודעתך, אך הדיכאון גורם לפער בין המציאות לבין תפיסת המציאות וחלק ממה שאתה קולט מהמציאות עובר עיוות שלילי ודברים חיוביים שקיימים בעולמו של כל אדם אינם נכנסים אצלך למאזן, שבסך הכול יכול להיות שלילי, אך לא עד כדי כך כפי שאתה חווה אותו. אכן, בלי טיפול תרופתי מתאים, יהיה קשה מאוד לטפל בך פסיכולוגית. לצערנו, לפעמים מציאת התרופה המתאימה או צירוף התרופות המתאים אורך זמן ונדרשת סבלנות רבה מצד המטופל, מה גם שתופעות הלוואי מורגשות מיד וההשפעה החיובית רק לאחר מספר שבועות. במקביל, הייתי ממליץ לשלב בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטכניקות מהפסיכולוגיה החיובית ואולי אף להתחיל מהחלק השני. כמה דברים אתה יכול לעשות בעצמך, כגון לערוך רשימה של 5 דברים חיוביים קבועים בחייך וקריאתם לפני השינה, לערוך מדי יום רשימה של 5 אירועים קטנים מאוד אך חיוביים (מקלחת שהיטיבה אתך, אוכל שגרם לך הנאה וכד'). עדכן אותנו. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy,co.il

15/02/2020 | 18:30 | מאת: מיכאל

בת 39 מזה חצי שנה אני נוטלת תרופת ssri משם מה אני כבר יומיים מרגישה תופעות גמילה למרות שאני נוטלת את התרופה . אותם תופעות גמילה שהיו לי כשנגמלתי מטפקסור זרמים בראש כאבי בטן כאביי שריריים צפצופים באוזניים והזרמים לא פוסקים הרופא שלי בחול ולא יודעת מה לעשות

שלום מיכאל, אינני רופא ולכן אייני מוסמך לענות בענייני תרופות. אם הפסיכיאטר אינו זמין לך, פני לפסיכיאטר אחר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין Giditherapy.co.il

14/02/2020 | 13:10 | מאת: מבולבל וחרד

תודה פרופסור על המענה ניסה סימבלטה 90 עם ליתיום ולא עזר ציפרלקס עשתה לי תחושה של בן אדם משוגע ואימה ועכשיו אנפרניל 225 מעל חצי שנה הדיכאון שלי כמעט נעלם אבל ההרגשה הזו בבוקר שתוקפת אותי אך אחד לא מצליח להבין אותה בשעות הערב היא עוברת לי ההרגשה שאני בודד ביקום הזה וחרד אבל אני לא מרגיש חרדה בכלל רק התחושה

שוב שלום, הואיל ואינני פסיכיאטר לא אתייחס לצד התרופתי, שאליו רק פסיכיאטר שמכיר אותך לאורך זמן יכול להתייחס בכל מקרה. עם זאת, ההחלטה על מתן ליתיום נבעה כנראה מהתרשמות שההפרעה היא דו-קוטבית ולא רק דיכאון וחרדה ואז גם הטיפול התרופתי הוא הטיפול העיקרי. בפסיכותרפיה שיחות ניתן לעבד את הרגשות שאתה מתאר, מומלץ גם להצטרף לקבוצת תמיכה של מתמודדים עם בעיה דומה. שוב, הכול תלוי בגורמים שלא ניתן לברר בפורום ולכן יש להתייחס לתגובה בעירבון מוגבל מאוד. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

13/02/2020 | 14:33 | מאת: מבולבל וחרד

שלום בן 39 עוד שבוע כבר כמה חודשיים עברתי מין דיכאון וחרדה וקבלתי טיפול בתרופה מורוניל225, אני נשוי אבא לשמי ילדים קטנים ועובדה מסודרת לאחרונה כבר כמה חודשיים אני מרגיש שאני לא מסוגל לשבת לבד בבית או להיות עם עצמי, תוקפת אותי חרדה מפחידה לגמרי אני לא יודע מה ההרגשה הזו , אני מתחיל לחפש אם השכנים שלי בבית אני גר במושב ואם אני רואה מישהו בבית אז אני אומר בסדר יש אנשים בבית , כאילו כולם מרגישים כמוני , אסל אני לא יודע מה ההרגשה הזו והיא עובדת לי רק כשאני יושנת שעה בצהריים , וההרגשה הזו לא כל היום , אבל לאחרונה היא עוד יותר כשאני עובד לילה בבוקר אני בחופש אני לא יודע מה לעשות עם עצמי עם דבר לא מרגיע אותי אני לא יודע מי אני הרגשה מוזרה לגמרי , ספרתי את זה לפסכיאטר הפרטי שלו הוא לא יודע מה ההרגשה הזו וממה היא נובעת , הפחד להיות לבד בבית עם עצמי , לא רק בבית בכל מקום שטני לבד , אני לא חש חרדה של התקף חרדה פשוט מרגיש אני נטוש כלומר אני פשוט לא יודע אך להסביר את ההרגשה הזו , אני מאגי על הפנים מזה לפעמים אין לי את התחושה הזו אבל היא לא עובדת למרות הטיפול המשולב גם אשמח לשמוע את הדיעה שלך פרופסור אני מבולבל לגמרי ,, והכי חשוב זה שהזיכרון שלי מרגיש אותי נמחק לגמרי לרמות שאני לא זוכר מה עשיתי אתמול ואך הרגשתי אפילו בעבודה !!!

שלום מבולבל וחרד, כדי להתייחס לנושא ברצינות דרוש ריאיון אינטראקטיבי פנים אל פנים. מרוניל היא תרופה טריציקלית מהדור הקודם של נוגדי דיכאון וחרדה ואני משער שזו לא התרופה הראשונה שניתנה לך. על כל פנים, זו תרופה סימפטומטית שאינה מצליחה להפחית את חרדתך. אתה מציין טיפול משולב ולא ברור לי אם בכך נכלל טיפול פסיכולוגי (שיחות) בנוסף לטיפול התרופתי. ככל הנראה בבסיס ההפרעה קיים פחד להיות לבד (מונופוביה) שבסיסו בחרדת נטישה שמקורה מוקדם והדמיון על שכנים שחדרו הביתה הוא ביטוי לפחד זה. הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות בגישה התנהגותית ע"י חשיפה הדרגתית למצבים בהם תהייה לבד תוך כדי עיסוק בהסחת דעת כלשהי ו/או גישה פסיכודינמית שתעזור להבין את מקור הבעיה. טיפול תרופתי נראה הכרחי בשלב זה והשאלה מה נוסה עד כה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

קראתי את כל התיאורים של התופעה וזה נשמע אחד לאחד מה שאני עוברת עכשיו עם בן הזוג שלי. אני נכנסת ללופ הזה כל פעם שאני נכנסת למערכת זוגית. הפעם אני בזוגיות שטוב לי ונכונה לי ואני לא רוצה לוותר אך עם זאת המחשבות הטורדניות לא נותנות לי מנוח. ממש כפי שתואר במאמר על הפרעה כפייתית ביחסים. אני נוטלת פריזמה ובימים האחרונים זה החמיר אז לקחתי לוריבן. אני רוצה להיפתר מזה ואשמח לעזרה מקצועית.

שלום יעל, אני מצרף את המאמר למען הגולשים האחרים: https://www.giditherapy.co.il/?p=1041 את מקבלת את הטיפול התרופתי המתאים. השילוב הטיפולי המנצח היא טיפול תרופתי בשילוב טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שבו אנו מנסים לשנות דפוסי חשיבה. הדבר נכון לגבי כל סוג של OCD, ללא קשר לתוכן האובססיות (שלעתים יכול "לנדוד" מנושא לנושא). יש לערוך אבחנה מבדלת בין R-OCD לבין קשיים בזוגיות ממקור אחר, אך זאת ניתן לעשות רק בפגישה פנים אל פנים. באפשרות השנייה הטיפול שונה. אמנם אינני רופא, אך עדיף היה אולי להעלות את מינון הפרוזק במקום להוסיף לוריוון ובמיוחד לא ליטול לוריוון על בסיס קבוע כי כמו כל הבנזודיאזפינים (אסיוול, קלונקס וכו') שימוש קבוע מעל שבועיים יוצר סבילות. לשיקול דעתו של הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

31/01/2020 | 21:37 | מאת: מיה

היי, אני בת 23 ומאז שזוכרת את עצמי אני אדם מאוד הישגי, פרפקציוניסט, חשוב לי לדייק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים. בשנתיים האחרונות התחילו להופיע לי מחשבות שזה לא תמיד כ"כ טוב כמו שזה נשמע... אני מרגישה שבמושגים מסוימים זה תוקע אותי. בבית ספר תמיד היה חשוב לי להשיג את הציונים הכי טובים, לא מוכנה לקבל כישלון - היה וזה כן קורה, זה מדכא אותי מאוד. בעבודה חשוב לי למלא את כל המשימות, אני עושה המון רשימות... אם לא הספקתי לעשות משהו זה מקשה עליי מאוד. אני מנהלת צוות שברובו בוגר יותר ממני (מבחינת גיל), אני המנהלת הכי צעירה במקום העבודה שלי. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת על אנשים שלא עומדים בסטנדרטים של מקום העבודה, עד כדי שלפעמים נדמה לי שאלו יותר סטנדרטים שלי... אני ממש עובדת לאחרונה על הנושא הזה, זה המון פעמים הכל או כלום - בן אדם יכול להיות עובד מצוין ואם שכח לעשות משהו אני אוטומטית רואה את זה כהקטנת ראש ועד שלא מציגים לי את התמונה המלאה אני מתקשה לחשוב עליה. הכל אצלי מאוד מתוכנן, מסודר לפי רשימות, מטלות שצריך לבצע בכל יום. עכשיו אני גם סטודנטית וזה מקשה כי מצד אחד העבודה היא די מרכז חיי, מצד שני חשוב לי להצליח בתואר. מצד שלישי, אני לא תמיד מצליחה לשלב בזה דברים אחרים. יש לי כמה חברות טובות מאוד (כולן עובדות איתי או עבדו איתי בעבר), אבל אלו אנשים שבררתי בפינצטה ומאוד לא קל לי להתחבר לאנשים באופן כללי, הרבה פעמים תופסים אותי כסנובית או אנטיפתית חוץ ממי שבאמת מכיר אותי. אני לא יודעת אם זה שייך, אבל לא הייתי מעולם בזוגיות ולא בגלל שמעולם לא נמשכתי או הייתי מעוניינת במישהו אלא כי יש לי תבנית מסוימת ומאוד קשה לי להתפשר על אדם שחורג ממנה, ובאופן כללי מרגישה שקשה לי לסמוך על אנשים (גם אם נגיד יש מטלה בלימודים ומתחלקים לזוגות וכל אחד צריך לעשות חלק, אני אבדוק את החלק שלא אני עשיתי ואעדיף לעשות אותו בעצמי.) אני לאט לאט מתחילה להבין שהתפיסה הזו צריכה להשתנות איכשהו אבל זה מרגיש לי שזה אשכרה מקיף אותי בכל תחום חיים... אשמח לקבל קצת עזרה כי על פניו ה"תכונות" שאני מציגה נשמעות חיוביות, וכולם בסביבה רואים בי בן אדם מצליח, מצטיין, מסור לעבודה שלו ואני מצדי אף פעם לא מרוצה מעצמי לחלוטין וגם לפעמים מקנאה בחברות שלי ש"זורמות", שיש להן גמישות מחשבתית, יכולת לשנות תכניות. אין לי כאן שאלה ספציפית, יותר חוות דעת (שאני יודעת שאין באמת אבחון דרך האינטרנט), אבל מעניין אותי לשמוע האם זה דבר נפוץ? האם פרפקציוניזם זו הפרעה מסוימת ולא פשוט תכונה?

שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום רב. הכרתי לפני כמה חודשים גבר נפלא. הוא רווק לא צעיר. נקשר בינינו קשר מיידי ומופלא. אבל שמתי לב לכך שבניגוד לקשרים אחרים שהיו לי, הגבר לא מתנפל עליי, אומר שלא מת על סקס בתדירות גבוהה. הרבה פעמים אני מרגישה שהסקס חזק ומכאני. בנוסף הוא עובד הרבה בחו"ל כך יוצא שאיננו מתראים הרבה. ולמרות זאת- גם כשאני לוחצת ומשתגעת ממרחקים- גיליתי שזה מאד בראש שלו ושהוא לא באמת מתגעגע. דיברנו על כך שוב ושוב. הוא מתרגז. אומר שאיננו חיית סקס. אני חושדת שהוא הומו מוכחש (והוא גם אוהב את קהילת הלהטבים, כלומר אין לו הומופוביה) אני דואגת מאד. אציין שאני מושכת וכו. אבקש מאוד לשמוע דעתך, כי הוא רציני איתי ורוצה ילדים וחיים משותפים.

שלום ליאורה, נראה לי שיש לך בעיה בהבנת מטרת הפורום. הפורום נועד לסייע לאנשים המציגים קשיים של עצמם ואילו את ממקדת את הבעיה בגבר, אשר לכאורה יש לו בעיה שאת רוצה לברר בעקיפין. למעשה, לא כתבת דבר על עצמך, אפילו לא את גילך (גם לא את גילו של הגבר הלא צעיר). גם אין כל מידע על עברך בקשרים. ברור שהוא חווה את יוזמתך ליחסי מין כתובענית, מעוניין בכך פחות ממך וכשיש יחסי מין את חווה אותו ככוחני. ברור שאת מעוניינת בו יותר מאשר הוא מעוניין בך ואת מנסה למצוא את הסיבה לכך בו ולא בך. ברוב המקרים מהסוג הזה, רצוי שהצד היותר מעוניין יבדוק בטיפול מדוע הוא מתעקש להיות חבר במועדון שלא מוכן לקבלו. בחלק גדול מהמקרים יתברר שגם ההפך הוא הנכון, דהינו, שאת לא תהייה מעוניינת במועדון שמוכן לקבלך. לרוב התופעה מבטאת דימוי עצמי נמוך, שהוא המקור לרוב הקשיים הרגשיים ויש לנסות להעלותו הן במסגרת הטיפול והן מחוצה לו על ידי למידה מכל סוג שהוא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il