חסר אונים והעדר טיפול מניב

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

31/12/2020 | 20:03 | מאת: רועי צימרמן

ערב טוב בן 39 עובד מתפקד בעבודה קבועה ומסודרת כל חיי סבלתי מחרדה והייתי מטופל בכדורים דרך הרופא המשפחה, ב2019 קבלתי תפקיד חדש בעבודה והכניס אותי לסטרס מטורף מחשבות אובדניות מחשבות שאני הולך להשתגע מחשבות מהמוות אי שקט חרדות קשות ביותר הייתי אז כל אפקסור 75 xr. שהפסיק להשפיע עלי בכלל לקחתי החלטה לעזוב את הכדורים למרות כל הקשיים שהייתי בהם , הפסקתי את הכדורים ובמשך חצי שנה כל התופעות נעלמו לי , אבל בחצי השנה הזו התחלתי לשקוע לאט לאט בדיכאון לחרדת במשקל , למרות כל זה בניצי בית בלי משכנתא ולקחתי הרבה הלוואות לבית , כשהפסקתי את הכדור האפקסור לא הבנתי למה לקחתי את כל ההלוואות הלאה במשך 4 השנים האחרונות ואז עוד יותר שקעתי ומה שנקרא קרסתי נפשית , חרדות איומות חודשיים לא יצאתי מהבית בכי מטורף בטחון עצמי אשמה מטורפת , הלכתי לפסכיאטר נתן לי ברטליקס לא עזר נתן לו סימבלטה לא עזר , ואז הלכתי לפסכיאטר בכיר מאוד נתן לי סימבלטה 90 וזיפרקסה ואירפלי, ולטיום וכלום לא עזר ואז החליף לי לאנפרניל שמאוד עזר לי , אבל עשה אותי רדום ללא שום חשק מינ י בכלל ופלפטציות, הפעם ידעתי שזו לא סתם חרדות ושמשני באישיות שלי השתנה לגמרי , אותו פסכיאטר רשם שלא ניצן לשלול דו קוטביות עקב העבר שלו!!!!! של בזבוז הכסף , ותמיד טענתי שאני בזבזתי את. כסף בידיה שאני יודע שאני הולך ליפול כספית בסוף אבל לא יכלתי לעצור את זה ולא הייתי נותן לאשתי לדעת את מצבי הכספי , הבזבוז היה מן תגמול על מצבי הנפשי ועל הריקנות שהייתי בה ומערכת היחסים של אשתי שלא הייתה טובה בכלללל !!!! ללא שנה. חלוצי לשנות את האנפרניל וזו טעות חיים החליפו לי ללסטורל 200 וכלום לא עזר רק התדרדרתי הרופא ראתה את המכתב מהרופא שחשש לדו קוטביות לא רצתה להחליף לי את הלסטורל למרות שהייתי שנים על sssri, נתנה לי סרקוויל 25. וגם לא עזר לדיכאון ולחרדה ולמחשבות האובססיביות שלא מרשים ממני שאני אשתגע ואכנס לבית חולים וכולם יעזבו אותי !! הוסיפה לי למיקטל ועדין המצב על הפנים , הרבה אנשים מסרו לי להתכתב איתך ולהסביר את מצבי , נכון להיום אני ממש לא מאוזן חרדה דיכאון מחשבות בבוקרים מאוד מאוד קשים לי התחלתי לפחד שאם אני מחייך לילדים שלי זה מניה , או אני מושך 100 שקל אז זה מניה נכנסתי ללופ מטורף שלא יודע אך לצאת מזה , כרגע אין אבחנה חד משמעית זה או דו קוטביות 2 או אישיות גבולית בגיל 39!!!!! אנא ממך דר מה היעוץ שלך כן יש לי תנודות מצב רוח אבל זה מול האנשים אני מתנהג רגיל לגמרי שלא יראו אותי וכשאני לבד אני נופל לגמרי במחשבות שלי , יכול לקום. בוקר עם דיכאון ואחרי כמה שעות אני בסדר צוחק ומתבדיח ואחרי שעתיים שלוש נופל במחשבות והדיכאון

שלום רועי, צר לי מאוד לקרוא על התלאות הרבות, אם כי ישנן נקודות אור כמו תפקודך והעובדה שהקמת משפחה ויצרת יחסים משמעותיים עם אשתך וילדיך. בפתח דבריי אדגיש שאינני רופא וגם ברור שאינני יכול לעזור לך בצורה משמעותית דרך הפורום. כמה נקודות להתייחסות: א. קיימת תחלואה כפולה (קומורבידיות) נפוצה מאוד בין הפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות גבולית, בלי קשר לגיל. שני המצבים דומים מאוד בגלל אי היציבות והתנודות במצב הרוח וגם הטיפול התרופתי בהן דומה (שילוב של נוגדי דיכאון ומייצבי מצב רוח). נשמע לי שהפסיכיאטר שנתן לך את האנפרניל איבחן את מצבך וטיפול בך בצורה הטובה ביותר והייתי ממליץ לחזור אליו ולדבוק בו. אנפרניל היא אמנם תרופה מהדור הישן, אך היא משפרת את מצב הרוח ומחזירה את העניין בפעילות היומיומית, במצבים של דיכאון ממושך. היא אכן שיפרה את מצבך ולצערנו, לכל תרופה יעילה יש תופעות לוואי אשר במאזן הכללי כדאי לשאת (למשל, ירידה בחשק המיני). לצערנו, התאמת הטיפול התרופתי היא תוצאה של ניסוי וטעייה אינדיבידואליים. ב. בתיאוריך מופיעים רק טיפולים תרופתיים והייתי מוסיף גם טיפול פסיכולוגי והשתתפות בקבוצת תמיכה לסובלים מהפרעה דו-קוטבית. היתרון בכך הוא אבחון סימני המבשרים מאניה או היפו-מאניה. ג. החרדה מפני "שיגעון" היא כמעט "תעודת ביטוח נגד "שיגעון", שכן היא מעידה על תובנה למצבך, לרבות זהירות-היתר שלך בקשר לחיוך אל הילדים. לסיכום, הייתי ממליץ לך להיזכר ברגעים הטובים בזמן שאתה שוקע בדיכאון ולשאוב מהם עידוד וידיעה שהדיכאון יחלוף (אם כי יחזור לזמן-מה) ולהפך, להיזכר ברגעים הקשים כשאתה חושש מפני פעולות אימפולסיביות (למשל, התנהגות סביב כספים) כאמצעי זהירות נגד מצבים מאניים או היפו-מאניים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

שלום רועי, הגבתי לפנייתך בפירוט רב (ראה למטה). פרסום התגובה נדחה בשל תקלה טכנית באתר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות