חוקי המשחק אכזריים במיוחד עבורנו !!

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

07/03/2007 | 21:22 | מאת: avshalom

הנופלים בין הקטבים – הפרעה דו-קוטבית, מניה -דפרסיה חוקי המשחק אכזריים במיוחד עבורנו !! מה בדיוק קורה לנו שמה בקטבים., בקצוות המנוגדים כל כך. בתחושת ההתרוממות העילאית ובתהום הדיכאון אליו אנו צונחים לאחר שאנו יוצאים מ"היי", וחוזרים להיות כביכול "מאוזנים". האמת היא שאף אחד לא באמת יודע. עם כל הכבוד לרפואה בכלל ולפסיכיאטריה בפרט, עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לתהליכים המתרחשים בתוך נבכי ראשינו. בני אדם הלוקים בתסמונת, במחלה, בתופעה (תמיד קשה לנו למצוא את ההגדרה שנסכים לה) של "הפרעה דו-קוטבית" משויכים באופן אוטומטי להגדרה של "הפרעות נפשיות". אך, "הפרעות נפשיות" זאת יריעה רחבה מאוד, רחבה מכדי שתוכל להכיל גם אותנו כפי שאנו באמת צריכים. ההגדרה מכילה בתוכה את כל מחלות הנפש, החל מהפרעות ומחלות כרוניות ועד למוגבלות ופיגור שכלי. אך זה לא המצב שבוא נמצאים אנו, קבוצת בני האדם הסובלים מתופעת ה"מניה-דפרסיה" לכן, אין בנמצא כיום, בכול מערכת הבריאות מענה וטיפול אמיתי , להתמודדות ולהכשרה מתאימה לניהול אורח חיים בריא, תקין ובעיקר מאושר עם המחלה. ולמה? מחקרים מראים, שביחס לכלל בני האדם, (גם הרגילים וגם אלו המוגדרים כבעלי ההפרעות נפשיות) לקבוצת "המניה-דפרסיה" יש על פי רוב יכולות אינטלקטואליות ורגשיות גבוהות במיוחד ויותר מכלל שאר בני האדם. "אליה וקוץ בה". מאחר ואנו מודעים למצבנו ואנו חושבים יותר מאחרים, קשה לנו מאוד להשלים ולקבל את המצבים בהם היינו ובמיוחד לאחר שאנו יוצאים ממצב "מני". לדעתי האישית, חלק גדול מתהום הדיכאון ותחושת חוסר התקווה (דפרסיה) אליו אנו שוקעים לאחר המצב ה"מני" טמון גם בהפנמה של המצבים בהם היינו ודברים שעשינו בתקופת המניה, כגון אשפוז כפוי במחלקה סגורה, בזבוז כספים, דברים קשים שאמרנו ליקירנו ועוד כאלו. על אף שעל פי רוב כולם סולחים לנו, לנו קשה לקבל ולסלוח לעצמנו והתוצאה באה לידי ביטוי בתקופת דיכאון תהומי. לכן, חוקי המשחק הינם אכזריים במיוחד עבורנו !! שתי דוגמאות מהחיים: א. צעיר הגיע לאשפוז בכפיה במצב פסיכוטי כתוצאה ממצב של מניה שיצא מכלל שליטה. אולם אחרי יומיים יצא מהמצב הפסיכוטי ומהמניה ומצא את עצמו, אסיר במחלקה סגורה. בשלב הזה הוא מתקשר למשפחתו ואומר "אבא, תוציא אותי מכאן, למה שמתם אותי בבית משוגעים?". הלב נקרע מתחושת חוסר אונים, אבל אין עם מי לדבר... כי החוק אומר שמי שאושפז על פי צו של פסיכיאטר מחוזי חייב ב"הסתכלות" שמשמעותה תקופת אשפוז של כשבוע וכמעט ללא קשר למצבו בפועל. ורק מי שמצא את עצמו אי פעם במחלקה סגורה בכפייה והוא נורמאלי לחלוטין, יכול להבין את התחושה האיומה של להיות שם כך... ב. משפחתו של צעיר שנכנס למצב "מני", רצתה לחסוך מימנו את האשפוז וניסתה לקבל עזרה מפסיכיאטר דרך רשויות הבריאות, משמע קופת חולים. אז מתברר שתור זמין אין בנמצא וצריך להמתין חודש עד שלושה... כשהמשפחה הבהירה שהצורך הוא מיידי, הציעו הרשויות את הפתרון של לפנות למיון בית חולים, וכמובן שהמשמעות של פעולה שכזאת הינה בדרך כלל אשפוז ועלול גם בכפיה. המשפחה פנתה לפסיכיאטר באופן פרטי, שילמה על מספר פגישות כ- 600 ¤ לפגישה וכך הצליחה לעבור את תקופת ההתקף תוך השגחה וליווי בבית ולחסוך את האשפוז. שכשהגיע מועד התור המיוחל, דרך הרשויות, נפגשו הצעיר ומשפחתו עם הפסיכיאטר העסוק והוא ציין שהוא רואה שהכול בסדר ואין לו מה להציע כרגע. רק לפתוח תיק ולקבוע תור לביקור בעוד חודש. התנהלות שכזאת משמעותה, שישועה ממערכת הבריאות הציבורית, תוכל לבוא רק אם במקרה במועד התור הקבוע מראש יהיה המטופל במצב המצריך טיפול.. וראוי גם לציין, כי במקרה הספציפי הזה, נקלעה המשפחה לרמת שירות מחפירה ומקצועיות נמוכה ומעליבה עד כדי בורות בכול הקשור למניה תפרסיה. והאבסורד הגדול הוא שעל כל יום אשפוז מוציאה קופת המדינה הון תועפות. יש עוד דוגמאות רבות, אך אין הכוונה להלאות ולהראות.. במהות הכתוב כאן יש את הרעיון והרצון למצוא את הדרך של לעשות בעצמנו למען עצמנו. מאחר ואנו בעלי יכולות גבוהות (להוציא את התקופות של הקטבים) יש לנו את האפשרות להתארגן ולדאוג לנו, אנו אחד לשני. לטפל ולתמוך ולעבור תקופות קשות ללא אשפוזים ולצאת מהם בחזרה למסלול עם מינימום של משקעים. ביכולתנו לארגן, לקבל ולתת הכשרה וכלים להתמודדות עם כל קשיים, שוב אנו בינינו אחד בשני. אין מי שיצליח לעשות ולטפל בנו טוב יותר ונכון יותר מאשר אנו עצמנו. לצורך כך, התארגנו במסגרת של עמותה רשומה. אתם מוזמנים לפנות אלינו וכן לידע כל אדם על ההתארגנות שלנו ולהזמינו ליצור עימנו קשר, לקבל ולקחת חלק בעשייה. Avshalom.egi@gmail.com אבשלום גיל