הפרעת אכילה דופקת לי את החיים

כבר משהו כמו חצי שנה אני תקוע בסיוט... אני מתאמן כבר שנתיים, ומשהו כמו לפני חצי שנה התחלתי להרגיש ממש לא בנוח עם הגוף שלי... תמיד הייתי שמנמן (לא בעודף משקל, אבל אף פעם לא הייתי נראה טוב) ועד לפני חצי שנה אני לא זוכר שהיה לי אכפת בכלל... אז מלפני חצי שנה בערך פשוט עשיתי טעות נוראית והתחלתי לספור קלוריות ועם הזמן אני פשוט התמכרתי לזה... אני מפחד לאכול מבלי לתעד מה אכלתי, קובע לעצמי שעות אכילה מדוייקות (אני לא אוכל לא לפי שעה מסויימת גם אם אני רעב, כי אז זה דופק לי את המשך היום מבחינת תכנון האוכל...) וקובע כל יום מה אני עומד לאכול יום לפני ושוקל כל גרם מסריח מהאוכל שלי. אפילו התחלתי להגביל את עצמי בקלוריות ואני פשוט מפחד לעבור מספר מסויים אני אוכל רק אוכל בריא ו"נקי" (כבר לא אוכל שניצלים, שאמא שלי שאלה למה אמרתי לה ש"השמן מגעיל אותי", אני לא זוכר מתי אכלתי שניצל (מלא קלוריות יחסית לחזה עוף יבש בתנור) או קורנפלקס וחלב (כי אין בזה מספיק חלבון או משהו) בפעם האחרונה.. ואלה סתם דוגמאות מתוך מלא) אני לא אוכל דברים שהם לא חלק מהתכנון היומי שלא ידפוק לי את הקלוריות של אותו היום (חנוכה לא אכלתי סופגניה אחת והמשלוח מנות שקיבלתי בפורים עדיין יושב אצלי בחדר סגור.... אני אפילו לא זוכר מתי אכלתי סתם איזה עוגיה קטנה או חופן מחטיף שהציעו לי) וגם אם אני כן אוכל משהו כמו איזו פרוסת עוגה - המשהו הזה יהיה מתועד וזה יקרה רק אם באותו היום הייתי פחות רעב אז יכולתי להוריד מארוחה מסויימת כדי שיתאים עם הקלוריות... זה גם דופק אותי מבחינה חברתית, נגיד שיש מסיבה ומביאים חטיפים ופיצות אני לא אוכל כלום ותמיד חושב על האוכל וזה דופק לי את כל האירוע אפילו לא אכלתי במסעדה משהו כמו חמישה חודשים כי זה לא חלק מהתכנון היומי שלי ואני פשוט מפחד להשמין אפילו שאין בזה היגיון (כבר היו כמה פעמים שיכולתי ללכת ופשוט מצאתי תירוצים ללא ללכת) אפילו עם המשפחה היו כמה מקרים לא נעימים בכלל שרבתי עם ההורים שלי בגלל אוכל... שהייתי בחול בחופש הגדול היו כל כך הרבה פעמים שאחים שלי אכלו גלידה או קנו משהו טעים ברחוב כי התחשק להם ואני פשוט לא קניתי כלום כדי "לא להגזים עם הקלוריות" (אפילו שכל כך רציתי) אני זןכר שפעם הייתי אוכל מה שבא לי ונהנה מהאוכל ועכשיו אני פשוט חי בסיוט... עכשיו מה שעובר לי בראש זה רק אם אני יכול לאכול יותר אני אוכל יותר (בתחום הקלוריות ליום) זאת אומרת שלא מקשיב לגוף אם אני שבע ורק אוכל לפי מספרים. מבחינת נראות - עשיתי שינוי כל כך גדול ואני ממש מרוצה מאיך שהגוף שלי נראה כרגע - אני מקבל מלא מחמאות על השינוי אבל עמוק בפנים אני פשוט חושב לעצמי - באיזה מחיר? אני פשוט סובל כל שניה ושניה... כל החצי שנה הזאת הייתה סיוט - חוסר אנרגיה, סבלתי מקור כל הזמן, הייתי עצבני ומבואס כל הזמן... ועכשיו אני פשוט לא יודע מה לעשות - אני עדיין על משהו כמו 1800 - 1700 קלוריות ליום ותמיד דואג לעשות 10000 צעדים ביום מנקודת הנחה שאם אני אעבור את המספר קלוריות אני אתחיל להשמין - ככה יוצא מצב שאני נמנע מלאכול אוכל שאי אפשר לתעד (במהלך התקופה האחורנה המשפחה שלי הכינה פיצות בבית, שקשוקה, הזמינו המבורגרים ועוד ואני פשוט ישבתי מהצד וחיכיתי שהם יסיימו כדי שאני אוכל לאכול לבד איזה לחם עם קוטג... בתירוצים של אני לא אוהב... אבל פשוט סובל מבפנים) אפילו שיש מקרים שאני כן מסכים לאכול, נגיד שיש על האש או משהו, זה אירוע שאני חייב לתכנן מראש, זאת אומרת להתאמן באותו היום זה חובה, יום לפני להוריד את הקלוריות, ויום אחרי גם להוריד את הקלוריות... ותמיד באותה הפעם שאני מסכים לעצמי לאכול הרבה זה חייב להיחשב כ"ארוחת ציט" - ששם אני פשוט אוכל עד למצב שאני מתפוצץ ומרגיש חולה - מסוגל לעבור יום שלם אחר כך בלי אוכל... אני רוצה לחזור למצב שהייתי יכול לאכול משהו מלא קלוריות ולא לחשוב על זה כ"ציט"... פשוט לאכול להמשיך... לא סיפרתי לאף אחד מהמשפחה על ההפרעות, אבל היה לי תור לתזונאית וסיפרתי לה מה שהולך, זה נסגר בזה שהיא אמרה שאני צריך להפסיק לספור קלוריות, ולאכול מינימום מוסיים של אוכל בכל ארוחה, ולהגביל בירקות (כי אני פשוט אוכל מלא כדי לשבוע) אבל אני לא באמת עשיתי מה שהיא אמרה והמשכתי, יש לי תור עוד שבוע ואין לי מושג מה עומד להיות שם... אני לא יודע מה לעשות ואני מרגיש שהחיים שלי מתפרקים ואני באמת מתבייש לבקש עזרה כי אני לא יודע איך אפשר לעזור לי

היי, תודה על המענה אני מודע לזה שיש לי הפרעת אכילה, ואני יודע שצריך טיפול... פשוט אין לי מושג מאיפה להתחיל ולמי לפנות...