השלכות של הפרעת האכילה

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה ואכילה רגשית

25/11/2019 | 17:22 | מאת: אנונימית1320

שלום רב, אני בת 20, סובלת מהפרעות אכילה כבר 7 שנים (בולימיה+ אנורקסיה bp type) . הייתי בטיפול של דיאטנית מומחית להפרעות אכילה ופסיכולוג מספר שנים וכרגע לא נמצאת בטיפול עקב סיבות שונות. נמצאת במשקל תקין נכון להיום. כרגע נמצאת בעיקר בשגרה של צמצומים, לעיתים צומות, לעיתים הקאות ולעיתים ימים שהם דווקא בסדר יחסית. בזמן האחרון יש תופעה שמפריעה לי נורא, היא הייתה לי בעבר בעוצמות שונות ועכשיו חזרה שוב. הבעיה היא שאם אני אוכלת יותר מארוחה אחת קטנה ביום, כל נוזלים שאנסה לשתות או מזון שאנסה לאכול , הקיבה פשוט לא מצליחה להכיל אותו. האוכל או השתייה פשוט יוצאים בכמו מין רפלוקס ויוצא שאני מקיאה באופן לא רצוני. אני מודעת לכך שאלו הן השלכות של כל הזמן הארוך עם ההפרעה. השאלה שלי היא- מה אני יכולה לעשות כדי לטפל בדבר כזה? זה נורא מפריע, יש שאומרים לי לאכול כמו שצריך אבל אני לא מצליחה. לחזור לטיפול זו גם לא אופציה וזו סיבה ארוכה שלא אפרט כאן. יש משהו שאני יכולה לעשות? אני לא יכולה לנסות אפילו לאכול נורמלי כי כל ניסיון לאכול כמות נורמלית מובילה לעלייה במשקל (כי הגוף אוגר לשעת חירום) דבר שגורם לי להידרדר שוב. איך אפשר לטפל ברפלוקסים האלו? בתודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאנונימית. ראשית ברצוני לומר לך שללא קשר לטיפולים שקבלת בעבר אין לי ספק שאת זקוקה לטיפול נפשי בהפרעת האכילה. מבחינת התופעות הפיזיולוגיות אני לו יכולה להתיחס כיון שזו שאלה לרופא שמומחה בדרכי העיכול. מאחלת לך הרבה בריאות.

03/12/2019 | 20:44 | מאת: אנונימית1320

שלום רינה, ראשית כל, תודה על התשובה. שנית, ציינת שאין ספק שאני זקוקה לטיפול נפשי בהפרעות האכילה. אני מודעת לכך שאבחון קליני נעשה בצורה המיטבית רק באמצעות מטפל מקצועי ובתוך מסגרת טיפולית, אבל אני רוצה בכל זאת לנסות לשאול. כפי שאמרתי בשאלתי הראשונה, הייתי מוגדרת כבולימית ולאחר מכן אנורקסית. בהתייחס למה שאמרת, שאני זקוקה לטיפול נפשי בהפרעות האכילה, אני לא בטוחה שאני מוצאת "הצדקה" לכך. אמנם מבחינה נפשית ההפרעה מטרידה אותי מאוד ואני חווה אותה במלוא עוצמתה, אך מבחינה פיזית המשקל שלי נשאר תקין ובתנודות מתמדות (למרות אכילה מאוד מועטה), כך שאנורקסיה היא לא בהגדרה ממש. אין לי גם בולמוסים מוגזמים, אני מקיאה אחרי ארוחות ממש קטנות ונורמליות ולא לעיתים קרובות, כך שגם בולימיה לא ממש עונה על ההגדרה. המצב הפיזי שלי נשאר כביכול תקין למרות שההפרעה די פעילה. מה שגורם לי לפעמים לתהות אם יש אינדיקציה לטיפול בכלל, אם אני סתם בכיינית או שלסבל הזה יש שם. אני לא יודעת איך אני מוגדרת בכלל ומה אפשר לומר למטפלים-שאפילו בהפרעת אכילה אני נכשלת ולא "מצליחה" להיות מוגדרת עם הפרעה מסויימת? לכן אני לא יודעת לאיזה טיפול נפשי אני זקוקה, ואם בכלל

התסמינים שאת מתארת בהחלט מצדיקים ברור מקצועי כי נראה שהם גורמים לך לסבל משמעותי. והסיבות לבעיות יכולות להתברר רק בטיפול.

מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית