האם תמיד חייבים לרפא צלקות מהעבר כדי להמשיך קדימה?

שלום לכולם, אני אשתדל להיות תמציתית :) אני בת 26 בעלת תואר ראשון, מספר שנים באותו מקום עבודה ולאחרונה קודמתי לתפקיד שתמיד תכננתי להגיע אליו. למרות הקשיים שספגה משפחתי, אני , בתור הבת הכי צעירה, מצליחה להחזיק מעמד ולהתקדם בצעדים קטנים ובטוחים - קדימה, שלב אחר שלב. יחד אם זאת לאחרונה אני מתחילה לחשוב הרבה על העבר. אני חיה עם אמא שלי לבד כבר הרבה שנים לאחר שהוריי התגרשו כשהייתי מאוד צעירה. אבי מעולם לא היה בעל או אבא ואני מרגישה שגדלתי בלי דמות אב בכלל. פתאום זה מפריע לי. פתאום זה גורם לי לחשוב על דברים שהדחקתי כל כך הרבה שנים. ואולי זה רק הרגשות שאני חושבת שאמורים להיות לי בגלל כל החוקים שהחברה מגדירה. אולי אני לא יכולה לסבול להיות בנאדם חזק שגדל להיות מי שהוא בזכות עצמו, ואני חייבת להרגיש שאני עדיין לא בנאדם שלם כי החיים שלי לא היו נורמטיביים. אני יודעת שיש מצבים יותר גרועים, אבל אני מרגישה שהרגשות והפחדים האלה תוקפים אותי פתאום מבלי שהייתי מוכנה אליהם ואני מפחדת שהם יעצרו אותי מלהאמין בעצמי ולהמשיך קדימה בלי כאבים ומשברים מהעבר, ומציאת זוגיות בריאה ויציבה ובניית קריירה חזקה ונכונה... רציתי לדעת מהי הדרך הנכונה בשבילי לפעול עכשיו כדי שלא אשבר בשיא? מקווה שהייתי פחות או יותר ברורה כי לא רציתי להרחיב יותר מדי בפורום הזה :) תודה על ההקשבה.

אני ממליצה על טיפול הומאופתי בכול מה שקשור לנושאים מהעבר לא סגורים ולא מאוזנים שמפרעים לעיתים לתהליכי התפתחות בהווה ובעתיד אדית דניאל http://WWW.METAPLIM.CO.IL/DITA