פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4952 הודעות
4566 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

13/03/2014 | 19:00 | מאת: נורית

שלום, אני סובלת מדיכאון וחרדות מזה כחצי שנה. לפני חודשיים התחלתי לקחת את הציפרלקס ולאחר חודש גם העלתי את המינון אך איני מרגישה שום שינוי במצבי. האם זה הגיוני? תוך כמה זמן הציפרלקס אמור להשפיע והאם יכול להיות שהוא אינו מתאים לי?

נורית איננו עוסקים בתרופות. התרופות האנטי דכאוניות מסוג ציפרלקס נוטות להגיע למלוא השפעתן רק לאחר מספר שבועות. יש ועמיתים די שכיחות שתרופה מסוימת לא מתאימה למטופל מסוים ואז הרופא רושם המרשם והטיפול עשוי לשנות המינון, או להחליף התרופה. בכל מקרה תמיד מומלץ לפנות גם לטיפול פסיכולוגי מתאים העשוי אף לייתר את הצורך בתרופות.

12/03/2014 | 00:45 | מאת: אוריה

ברצוני לשאול האם השימוש בבחירה מודעת לאי כניסה למצבים שאתה יודע שהם לא טובים לך -מצבים מבוססים על משחק עם תסריט ידוע מניסיון עבר-מהווה מנגנון טוב גם הוא כרוך בסוג של הדחקה, וזאת כדי להתרכז במצבים חיוביים יצירתיים? זה קשה כי הגורמים המוכרים קלים יותר ליפול אליהם ואז אני שואל אתה מכיר את זה אז עדיף שהיית בוחר לא להכנס גם במחיר הדחקה! זה נשאר ברקע אבל מפריע פחות מחזרה נוספת שרק מעצימה תסכול ומתח. אולי נותן תחושה יותר טובה שליטה. אני חש ששליטה על תגובות באה מהבחירה לא ליפול למצבים חוזרים ! האם המחיר שווה לטווח ארוך? או שההדחקה תביא להתפרצות קשה יותר?

לקריאה נוספת והעמקה

אוריה כדי לענות לך תשובה ספציפית, מן הראוי להכיר אותך בצורה מקצועית ומעמיקה כפי שניתן להשיג במסגרת פגישת ייעוץ פסיכולוגית ממשית. באופן כללי ופשטני, מה שאתה מתאר אינו בדיוק הדחקה במובן הפסיכולוגי של הביטוי אלא יותר בחירה מודעת לאיפוק, הסחה, התקה וכד. כל עוד זה נובע מבחירה ולא בריחה, אין בכך כל רע וזה אף עשוי להפוך לטבע שני שלך, בדומה להרבה התנהגויות של שליטה שאנו מאמצים לעצמנו כנגד כל מיני דחפים שליליים או אסורים. בכל מקרה וכאמור בתחילת דבריי חשוב להבין יותר לעומק על מה בדיוק אתה מדבר ולשם כך כדאי שתפנה ולו לפגישת ייעוץ אחת עם פסיכולוג קליני מתאים.

10/03/2014 | 20:05 | מאת: אור

אני בשנות החמישים לחיי ועברתי אירוע מוחי לפני מספר חודשים. מאז אני חרד וחושב רעות כל הזמן. אני מאד מתקשה לחזור לעבודה למרות שאני מנסה אך לצערי לא מצליח. אודה על הכוונה לטיפול אם ניתן.

לקריאה נוספת והעמקה

אור תגובתך החרדתית צפויה ושכיחה ואפילו נורמלית, אלא שהיא גורמת לך סבל ומתח מיותרים ועל כן אתה צודק בחיפושך אחר טיפול מתאים לביטולה. כללית, הטיפול היותר מומלץ הוא טיפול פסיכולוגי, בגישת ה-CBT (קוגנטיבי-התנהגותי) רצוי (אם כי לא הכרחי) גם בשילוב אפשרי עם היפנוזה. אני מאמין שטיפול ממוקד ואפילו קצר יחסית יוכל להועיל לך משמעותית.

09/03/2014 | 22:27 | מאת: עדינית

הי אני בת 28ומטופלת למעלה מחצי שנה בציפרלקס כדור ליום ובקסנאגיס 0.25 מיליגרם ליום. חודשיים אחרונים אני מרגישה פעימות לב מתחזקות במהלך היום כמו סוג של בהלה וזה משו שלא נעים לי ומפריע לי האם יכול להיות שזוהי חלק מהחרדה? האם זה לא נגמר לי עדיין(כי תכלס עברתי את המשבר החרדתי שבעקבותיו אני מטופלת-אני מרגישה הרבה יותר טוב) מה יליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

עדינית מה שאת מתארת עשוי בהחלט להיות תסמין חרדתי המעיד על כך שחרדתך המקורית, הגלויה ואולי הסמויה לא נעלמה כליל, עדיין. מאידך זה עלול להיות תופעת לוואי, לתרופות שאת נוטלת ולשם כך עלייך להיוועץ עם הרופא שרשם והלחץ לך על תרופות אילו. בכל מקרה, עם או בלי תרופות כדאי מאד שתקבלי גם טיפול פסיכולוגי מתאים שיקנה לך כלים ושליטה בתחושותייך ורגשותייך הקשים.

07/03/2014 | 23:30 | מאת: דאגלס

שלום! בן 25, סטודנט, עובד במשרת סטודנט. מזה תקופה שאני סובל מחרדה, יותר נכון פחד. בטיפול רמוטיב ופסיכולוג. השאלה שלי היא האם תופעות הלוואי של מתח שזה רעידות בעקבות זה שהשרירים עייפים. האם רעידות בכל הגוף יכולים לגרום נזק מסויים? כי זה גם חרדה שיש לי בעצם פחד מהפחד אני מפחד מזה שהגוף שלי רועד ואני מתמקד בזה וזה מחמיר כל פעם. במקביל אני עובד גם על מה שגורם לי למתח. אך איך אני מטפל בחרדה מהרעידות? תודה

07/03/2014 | 23:27 | מאת: דאכלס

במישור הרפואי והנירולוגי הכל תקין

07/03/2014 | 11:53 | מאת: אפי

שלום אני בחור בן 21 וכשאני לחוץ או מתרגש ממשהו זה יכול להיות קיצוני ברמה בעייתית אני ישר מרגיש שהבטן שלי מתהפכת לא יכול לאכול שום דבר ואפילו מקיא אין לתאר כמה שזה מפריע לי ומשבש את חיי. במקרים יותר קיצוניים כמו למשל לפני הגיוס ממש יש הרגשה של חרדה נשימות כבדות חוסר תיאבון הקאות הרגשת מתח מוגברת בקיצור לא נעים בכלל. אשמח לדעת כיצד ניתן לטפל בתופעה כזאת או לפחות לקבל כיוון תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

אפי בעייתך די שכיחה ואף מוכרת אלא שבדרך כלל ובודאי כשמדובר בעוצמה גבוהה ומתמשכת של הסימפטומים, כפי שאתה מתאר, רצוי שתפנה לייעוץ/טיפול ממוקד (רצוי בגישת ה-CBT-קוגנטיבי-התנהגותי), אצל פסיכולוג קליני מתאים. טיפול קצר עשוי לסייע לך רבות.

07/03/2014 | 03:15 | מאת: יניב

אני פונה כאשר אני חושב שאני מבין דבר מה על המצב שאני חווה, ובכל זאת אני רואה שאין שינוי. הייתי מגדיר את הההתשה ככלי שמופעל עלי. ושאלתי מה הדרך להתמודד אתה. אני מתמודד עם בעיה, מנסים להתיש אותי במסגרת העבודה. כל הזמן מנסה מנהל בכיר ללחוץ על המנהל שלי להרע את התנאים שלי. הוא מנסה להדוף חלק מלחצים וזה הגיע למצב שהוא מנוטרל לגמרי. הוא אינו מסוגל לעמוד מול הלחצים מעליו. והדרישות להרעת תנאי מתגברות. בעת האחרונה זה הפך להצגת דרישות שברור למנהל שלי שהוא עלול להפגע מהם באופן ישיר והוא מתחמק ואולי גם החל לשתף פעולה איתו כל זאת לאחר שעשיתי איתו שיחה גלויה על המצב האמיתי של המחלקה במישור המקצועי! מאותו רגע הוא עבר לשתף פעולה בשתיקה והמנהל הבכיר מתיש בזימון לפגישות שבהן כל הזמן יש איומים סמויים והתשה בהרעת התנאים שיגיעו. אני מאוד לא מתעניין בתחבולות הנל ורוצה לעשות את עבודתי וזהו. כל תקופה יש מעגל חוזר עם אותו ריטואל, תמיד זה כאילו עניין טכני וההתשה היא נפשית. אני מרגיש שזה טיפוס אנטי סוציאלי שהבנתי שיש עוד עובדים שנמצאים כל הזמן בתהליך כזה גם. זה כאילו טיפוס שעסוק כל הזמן בהתשה מתמשכת כדי להשיג משהו שנראה לו הצלחה באמצעות איומים סמויים לגבי עדיין החמור מכל טרם קרה. אבל לאחר השיחה האחרונה נראה שכל השדים התעוררו. זימון מהיום למחר בשעות לא הגיוניות. שאלתי מה יותר חמור המשך ההגררות או כניסה לעמדה תקיפה סרבנית? לעצור את ההתשה ולראות מה יקרה. ישלי תחושה שמדובר בפסיכופט. האם גישה אסרטיבית כוחנית יכולה לעצור את ההתשה? אציין שעקרונית איני ממש כפוףלמנהל הבכיר ישירות אבל הוא התבש עלי.

לקריאה נוספת והעמקה

יניב שאלתך מורכבת מכדי שאפשר יהיה להתיחס אליה בצורה ממצה ועניינית. יתכן וכדאי שתתיעץ בנדון עם פסיכולוג ארגוני או תעסוקתי. באופן התמציתי והכותרתי ביותר אני סבור ש: אין זה נכון ובריא להיות חשוף למסגרת ותנאים מתמשכים של לחץ והתשה. אסרטיביות אינה משתלבת עם כוחנות, אלא עם דעתנות - ביטוי ועמידה על דעתך וזכויותיך.

02/03/2014 | 20:54 | מאת: דרור

יש לך תרופה שאתה ממליץ עלייה נגד חרדה ומתח נפשי ללא תופעות לוואי או מינימום תופעות לוואי

דרור נא עיין בתגובתי לעינת, בשאלה הסמוכה לשלך. תשובתי לה מתאימה בהחלט גם לשאלתך !

01/03/2014 | 20:05 | מאת: עינת

שלום, עקב מצב קשה אליו אני נקלעת מדי חודשיים במקום עבודתי "הודות" למנהלת הישירה שלי שהינה אישה מאוד קשה ורעה, ללא טיפת יחסי אנוש, אני נכנסת לדיכאון המלווה בדפיקות לב מואצות, עצבנות, מצבי רוח ירודים, "טיקים" בעין (ימין) והרגשה כללית מאוד גרועה. מזה 6 שנים ניסיתי להתמודד עם היחס הנוראי שלה, בכוחות עצמי, אך כעת, הגיעו מים עד נפש ואני לא יכולה לשאת יותר את המצב. החלטתי לפנות לרופא המשפחה. סיפרתי לו על הבעיה והוא רשם לי רמוטיב ולוריוון. את הרמוטיב התחלתי לקחת כדור ביום, בערב (זאת לאורך 3 חודשים אקח) .לגבי הלוריוון, הרופא ציין כי היות והרמוטיב ישפיע רק בעוד שבועיים/חודש, אוכל לקחת חצי כדור של לוריוון, אחת ליומיים וזה ישפיע מיידית. שאלותיי הינן: האם לקחת את הלוריוון אך ורק בערב, היות והוא מרדים ומטשטש? האם בכל זאת כדאי לקחת חצי כדור כל יום, עד שהרגשתי תשתפר?

לקריאה נוספת והעמקה

עינת הפורום והחמ פסיכולוגיים ולכן איננו עוסקים בתרופות ומנועים מלייעץ בנדון. אני כן יכול לייעץ לך שלא להסתפק בפנייתך לרופא המשפחה והתרופות שקיבלת, אלא לפנות ולו לייעוץ קצר אצל פסיכולוג מתאים. במהלכו, תוכלי לברר יותר לעומק הסיבות שאת מתקשה להתמודד במקום העבודה שלך ומדוע את ממשיכה לעבוד שם אם את מגיעה לסבל כה גדול.

27/02/2014 | 19:41 | מאת: אני

בת 32. לפני כחודש אובחנתי אצל פסיכיאטרית - הפרעת חרדה כללית, OCD, דיכאון והיפוכונדריה. אני סובלת כבר שלושה חודשים מאי נוחות בבטן ימנית תחתונה שבאה לידי ביטוי בזמן פעילות (הליכה, מתיחות, ריצה וכדומה). כל הזמן מחפשת מחלות סופניות וקופצת ממחלה למחלה. בחצי השנה האחרונה המצב החמיר מאוד. ערכתי המון בדיקות דם. הייתי מספר רב של פעמים בחדרי מיון. כבר שלושה חודשים בטוחה שיש לי מחלה סופנית במעי הגס הימני בגלל חוסר הנוחות הזה בבטן שם שלא עוזב אותי. הייתי מיון 5 פעמים הייתי אצל 3 רופאים שונים מלא בדיקות דם (האחרונה לפני חודשיים) אולטראסאונד בטן (לפני חודשיים) והכל ללא ממצאים... אני בטוחה שמשהו מתפספס. אני לא מצליחה להפסיק לחפש על המחלה ועל התסמינים בכל הזדמנות שיש לי. אני מדברת ר-ק על התסמינים שלי כל הזמן. אני לא מצליחה להרגע פשוט. כל היום בודקת את הגוף שלי ולוחצת ונכנסת להיסטריות. אני מאוד רזה ורואה את פעילות המעיים שלי כששוכבת על הגב ואז נלחצת אם אני רואה נפיחות כי בטוחה שזה גידול. זה פשוט לא מפסיק. הרופאה שלי מיואשת כבר. הפסיכיאטרית רשמה לי סרוקסט אבל אני לא מסוגלת לקחת את זה כי אני לא לוקחת בכלל תרופות כי גם תרופות מכניסות אותי לסטרס בגלל תופעות לוואי אפשריות. הרופאה שלחה אותי לעשות ct בטן (אמרה שלדעתה בכלל אין צורך ושהיא שולחת אותי כי אולי זה ירגיע אותי לכמה ימים) אבל גם זה מלחיץ אותי - מה יגלו? ואם יגלו? ומה אני עושה עם עצמי אם יגידו לי שאני צודקת?, והכי גרוע עניין הקרינה... אם אעשה את הבדיקה הזו עניין הקרינה יתחיל לשגע אותי כי חשפתי את עצמי לקרינה במודע. הלכתי לטיפול פסיכולוגי והרגשתי שבגלל העוצמה של החרדות וההתקפים, זה לא יכול לעזור. אני אבודה לחלוטין. עיצות תתקבלנה בברכה.

לקריאה נוספת והעמקה

אני העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך, מבלי להכירך, כמתחייב, באופן מקצועי ומלא יותר, שתשתפי פעולה עם הרופאים שלך (!!), ובעיקר, מומלץ שתשתפי פעולה עם הפסיכיאטרית שוודאי מכירה בעייתך, בצורה המקיפה ביותר. התסמונות מהן את סובלת, על פי תיאורך, שכיחות ומוכרות אך דורשות התמדה וסבלנות, למרות הפחדים, הסבל והמצוקה מהם את סובלת.. אם משום מה את חשה שהפסיכיאטרית לא מבינה אותך את יכולה כמובן לבקש ולקבל "דעה נוספת" מפסיכיאטר אחר אליו את יכולה לפנות, אם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת או באופן פרטי.

26/02/2014 | 02:27 | מאת: איתן פ

הגישה ה"פולנית" לא מובנת לי כל פעם מחדש. אני כמעט כועס על עצמי. אנשים במסגרת מקום העבודה ההיטקי אינטילגנטי שלי נורא ממוקדים עניין מקצועית לכאורה. לגופו של עניין זו הכותרת. אבל בעצם הכל לגופו של אדם. מתקפות מתחת לחגורה בלי שמודים בכך. הבעיה היא איך אני כלכך תמים למרות שאני ער לכך שזה ככה אני מתקשה להתנהג בכפל המסר הזה. ברור שלא אומרים דבר אבל בעצם הכל אישי. עד שהמושג מ" מתחת לחגורה" הופך לאמיתי ממש. פגישה שהיא לגופו של עניין היא מפגע אישי בכסות שקרית! הכאב לא פג. המשחק פשוט לא נעים. ובכל זאת הפרדה כל פעם בין המשחק למה שבאמת יש שם היא גוזלת אנרגיה נפשית! לעזוב או לכאוב?

לקריאה נוספת והעמקה

איתן פ. כללית, ודאי שאינך צריך לכאוב וכנראה שגם לא לעזוב. להערכתי ראוי שתבחן, במסגרת ייעוץ פסיכולוגי מתאים, האם איתרע מזלך ונקלעת, באופן חריג ביותר ולא צפוי, למסגרת חברתית-תעסוקתית בעייתית, או שמדובר ברגישות יתר שלך..?!

02/03/2014 | 14:53 | מאת: איתן פ

איתן רגישות יתר אינה נכות., אלא תכונה אישיותית. לעיתים היא עלולה לפגוע ואף להגביל תפקודו ויחסיו הבין אישיים של בעל התכונה הזו ולעיתים היא דוקא עשויה לשפר תפקוד והישגים, בתחומי עשיה ויצירה מסוימים. הדבר מאד אינדיווידואלי ומותנה כמובן בשאר תכונות האישיות של בעל התכונה.

24/02/2014 | 15:19 | מאת: שרון

צהריים טובים אני אם ל3 בנים שגילאים שלהן 12 9 ו5 ישנן בעיות בזמן האחרון עם בני בן ה12 ואני חושבת שזה המון נובע ממני אך אני מנסה להבין עם ההתפרצות שלו ולאחר מיכן הבכי הילודיתי נובע מחוסר של משהו אשמח לתגובה

שרון הפורום הנוכחי לא עוסק בבעיות וקשיים של ילדים ונוער אלא בעיקר בבוגרים. בכל מקרה, אני בוחר לראות בשאלתך התמציתית, שלא לומר "מברקית", סוג של מחמאה כלפיי, בהנחה מצידך שאוכל להבין ממנה את שצריך יהיה לברר כנראה בשיחה ארוכה ומפורטת עם פסיכולוג/ית מתאימ/ה, לילדים ונוער.

24/02/2014 | 07:42 | מאת: רמי

אני טיפוס עם איפיון ציקלי הבעיות מופיעות בדרך כלל כאשר אני חש סוג של איום חיצוני לוא דוווקא עימות עם מצב בו אני נדרש לאיפוק! שאיני יכןל לשלם את המחיר של אמירה של הדברים כמו שהם! במסגרת עבודתי יש מצב כזה. הבעיה שכאשר זה קורה אני מתפקד בהתחלה מצוין אבל מיד בהמשך אני מקבל כאב עמוק בבטן! ושום דבר לא עוזר. זה די מנטרל אותי. אציין שאני ישיר עצמאי כושר הבעה טוב! אני איני מבין מדוע מצב של איפוק בביטוי שיש בו כלי חשוב בהבנתי מהווה קושי עבורי עם תגובה כזו גופנית? האם כדאי לללכת לאפיק המנעות ממצבים כאלה כבחירה שהם לא כל יום קורה פעם בחצי שנה, לבין השקעה בהתמודדות וכניסה לעומק ? עד היום ההמנעות ממצבים דומים עזרה יותר אלא שכאשר זה קורה זה אקוטי. הבעיה שלא תמיד יש שליטה על המצבים.

לקריאה נוספת והעמקה

רמי שאלתך, מעניינת וחשובה. לכאורה, כאנשים בוגרים ומתורבתים, אנו מצווים ומצופים, לעתים די קרובות, לאיפוק רגשי והתנהגותי. מאידך איפוק יתר עלול לגרום לנו לתחושות קשות של מתח פנימי וכמו במקרה שלך גם אולי לסימפטומים גופניים. בפשטנות, המתבקשת ממגבלות הכתיבה בפורום.. החכמה היא למצוא את האיזון הראוי בין האיפוק לבין הביטוי הראוי. ובעיקר, להבחין בין "פורקן רגשי", העלול "לסבך" העניינים, לבין הבעה רגשית" העשויה להיות מתאימה וחלופה ראויה לפורקן רגשי כשהוא לא אפשרי או מתאים. בכל מקרה, אם אתה מתקשה בכך או שהגריה הרגשית שלך שכיחה ועוצמתית מידי, מן הראוי שתסתייע בייעוץ פסיכולוגי מתאים.

23/02/2014 | 15:35 | מאת: ל ....

שלום וברכה , דוקטור יקר . אובחנתי כלוקה בחלק הרגשי ולדוגמא אתמול חוויתי מקרה של מפגש עם מישהי מסוימת ופשוט במהלך הניהול של השיחה הוצפתי רגשית שמעתי לרוב את הצלילים מסביב (זה היה בתוך קניון, מוזיקה ודיבורים ) בעוצמה יותר גבוהה התמקדתי רק בכל המחשבות שעלי לענות בין לבין עם הצפיה בתינוק שלה ובבעלה הרגשתי רותח והזעתי נורא , שאלתי היא ? האדם מנהל את מציאותו בחיי היום יום על ידי ויסות של השכל והרגש ואילו אצלי כנראה יש עודפים של הרגש , האם אימוץ מוגבר של השכל יגרום להיותו יותר פעיל על הרגש מאשר ההפך כמו לדוגמא שימוש בניתוח אנליטי רב וכך כאשר הרגש ינסה להציף אוטומטית המוח יקבל מעט וידחה ע"י ניתוח הדברים ואי הצפה ?

לקריאה נוספת והעמקה

ל... אם הבנתי אותך נכון..יתכן ו"אימוץ מוגבר של השכל (על ידי התמקדות בפתרון וחשיבה על עניינים רציונליים) עשוי אכן לווסת ולהפחית העוררות הרגשית המועצמת. אם בעייתך/נטייתך מוכרת לך וגורמת לך לסבל או קשיי תפקוד, כדאי מאד שתפני לקבלת ייעוץ פסיכולוגי מתאים.

23/02/2014 | 15:10 | מאת: רוני

שלום, יש לי מדי פעם תופעה מאוד מוזרה שאני לא יודעת איך לתאר אותה אבל אנסה: זה קורה בדכ כשאני במקלחת או לפני שאני נרדמת ומה שקורה זה שאני שומעת כל קול מאוד חזק. אני שומעת את דפיקות הלב שלי, אני קצת מתנשפת, כל פתיחה של בקבוק שמפו או כל תזוזה עם השמיכה נשמעים לי כמו רעש מאוד חזק שביומיום בכלל לא שמים לב אליו. המילה שהכי עומדת לי על קצה הלשון היא כאילו כל הרעשים נעשים בכוונה. האם זו תופעה שפעם שמעתם עליה? זה מאוד מטריד אותי.תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

רוני אני לא רופא אלא פסיכולוג ולכן לא יודע להסביר המקור הפיזיולוגי לתחושתך. ככל הידוע ומוכר לי, התחושה שאת מתארת נורמלית ושכיחה ובוודאי שאין מאחריה שום "כוונה". יתכן ואת בהווה במעין "מודעות עצמית מוגברת", הנובעת לרוב ממצבים של מתח (גלוי או סמוי)כלשהו. נסי ככל שאת יכולה להתעלם מכך, תוך הבנה ואפילו אמירה פנימית לעצמך ש"תחושה היא רק תחושה" ואין בה כדי להזיק לך.

18/02/2014 | 03:34 | מאת: שלומי

שלום דר ..נמצא לי לפני שנתיים בעיית מסתם בלב עכשיו אמרו לי שאני מועמד לניתוח ... אני מאוד חושש מהניתוח ... אני לא מצליח להתמודד עם המחשבה של ניתוח כזה בראש .. לא יודע מה לעשות??? תודה

שלומי חרדתך מובנת ונורמלית לחלוטין, הגם שלמיטב הבנתי, בעיית מסתם בלב היא די שכיחה. כך שאין שום מקום לדאגה מיוחדת מכך שאתה צריך לעבור ניתוח לשם כך. להקלה על מתיחותך תוכל להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין וכן בטכניקות להרפיה עצמית המצויות באתר של דר ברוך אליצור ( חפש אותו בגוגל). אם בכל זאת תתקשה, כדאי יהיה לפנות לפסיכולוג קליני מתאים שהינו גם מורשה לטיפול בהיפנוזה ואני משוכנע שתוכל להסתייע ולהקל על מצוקתך הריגשית, באופן משמעותי.

17/02/2014 | 19:51 | מאת: שירה

הייתי בשיא החרדה והלחץ, ולחץ הדם שלי היה בסך הכל 60\100 ופעימות לב 85 ... באותו הזמן חשבתי שאני באמת מתפוצצת וזה בכלל לא היה כך ... הכל תקין לגמרי, מה שאומר שאני בריאה?

שירה לא הבנתי, האם את שואלת או מציינת בסיפוק שאת בריאה ?! הן ציינת שהכל תקין. בהיותי פסיכולוג ולא רופא, הפורום הזה לא עוסק בעניינים רפואיים. כך שתצטרכי, אם תרצי, לברר עם רופא המשפחה מה מצב בריאותך, לאור הנתונים שציינת. בכל מקרה הייתי מציע שתיפני ולו לייעוץ קצר-מועד אצל פסיכולוג קליני מתאים, כדי לברר האם ומדוע את נכנסת למתח וחרדה ? האם זה קשור באירועים מיוחדים, או שמא את מטבעך רגישה ואולי פגיעה ? או שמדובר בתגובה נדירה יחסית וחולפת ?!

אני חן, אני בת 18 ... אני סובלת מחרדה כבר מגיל 10 האמת, אך השנתיים האלו זה רק התגבר (בעיקר אחרי שסבתא שלי נפטרה) אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים בגיל כל כך צעיר, בו אני חושבת על מחלות ומוות. אני מפחדת מהמון דברים, אך אני יותר מכל מפחדת מהמוות וממוות פתאומי וכל זה ... אני רק כותבת על זה ואני כולי רועדת. אני לא לוקחת כדורים, אבל מטופלת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי - שעוזר מאוד. לפני הטיפול הייתי חסרת אונים ... עכשיו כשאני מטפלת בזה, אני מרגישה יותר טוב. אבל - אחרי 3 שיעורים זה עדיין לא נעלם לי ... אני לא רוצה ליטול כדורים, אני מרגישה משוגעת ... יש לי בעיה שאני מושפעת ונפגעת מהסביבה המון. ההורים שלי כאילו לא מקבלים אותי ככה ... הם צועקים עלי כשאני מקבלת התקף וזה מלחיץ עוד יותר! אני מנסה להסיח את דעתי ממחשבות אבל זה נורא קשה ... הדמיון כל כך מוחשי עד שאני באמת חושבת בכל התקף שאני עומדת למות .. חשוב לציין שעשיתי בדיקת לחץ דם ופעימות לב והכל תקין ... הראש כאילו לא מסוגל להאמין שאני בריאה! ובעת התקף אני מרגישה שקשה לי לנשום, מועקה בחזה ובבטן ... לחץ אדיר, הזעה רעד ולחץ בראש ... לא יכולה לשבת בשקט, יש לי חוסר שקט ... אני מפחדת להשתגע, מפחדת משיתוקים מהכל!!! זה מחרפן ... אני מנסה לעשות תרגילי נשימה סרעפתית, והכל ... אבל גם אם זה עובר, ואני ניצלת מזה יום אחד, זה חוזר אחרי כמה זמן ... והלחץ שזה יחזור (בגלל הסביבה בעיקר) מגביר את המחשבות. אני כל הזמן בוכה ומתפללת שזה יעלם ... קשה לי ככה לחיות ולהתנהל בריא - בעבודה ובהכל. זה הורס לי את ה - כ - ל וזה רק פחד אידיוטי ... המטפלת שלי של הטיפול קוגניטיבי התנהגותי אומרת לי שאני בריאה כמו שור, אבל זה כאילו לא נכנס לי למוח. אני לא מצליחה לקלוט! הצילו )):

לקריאה נוספת והעמקה

חן מצער לשמוע עד כמה את סובלת. ראשית, בעייתך די שכיחה ובהחלט מובן שהועצמה לאחר פטירת סבתך. עשית גם בחכמה רבה שפנית לטיפול פסיכולוגי והגישה הקוגנטיבית-התנהגותית, היא אכן הרלבנטית יותר לדעתי. ויחד עם זא,ת עלייך לקחת בחשבון שגם טיפול ממוקד וקצר יחסית לוקח זמן. על פי תיאורך סביר שהשיפור שאת כבר חשה ילך ויגבר ואם זה לא יקרה אני מציע שתתיעצי עם הפסיכולוגית שלך, לגבי האפשרות והצורך בהגברה זמנית של קצב ומספר הפגישות הטיפוליות.

16/02/2014 | 04:02 | מאת: אנונימי

שלום ד"ר נעמן אני בן 17 וחצי . היה לי עבר לא רחוק ( ליפני 3 חודשים ) של התקפי חרדה ודא-פרסונליזציה והמון תסמינים נלווים למינהם . כרגע אני מתמודד עם זה טוב מאוד ! התקפי הפאניקה נעלמו לגמרי אך למרות זאת , אני בכל זאת סובל ממתח נפשי לפעמים ותחושת הניתוק (דא-פארסונליזציה) . עכשיו שיש לך קצת עבר עלי אשמח לקבל יעוץ . יש לי תחושה מוזרה ביד שמאל שהתפשטה גם לרגל שמאל . מין תחושה שקשה להסביר של אי נוחות בגפיים האלה כאילו מרגיש אותם חזק יותר מהגפיים בצד ימין , זה לא כאב או עיקצוץ או אובדן תחושה , רק תחושה מוזרה בגפיים של צד שמאל . האם זה יכול לקרות מלחץ נפשי \ עייפות כרונית וכדומה ? ואם כן מה נכון לעשות בנוגע לתסמין ? להתעלם ממנו ? לקחת תרופות ? תודה מראש אנונימי

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי בדרך כלל כשמדובר בתסמינים (סימפטומים) פיזיים, חשוב להתייעץ תחילה עם רופא משפחה, או רופא מומחה אחר, כדי לשלול קיומה של בעיה רפואית-פיזית כלשהי. אם, כמשוער על ידך ועל פי הרקע של מצבי מתח ופאניקה נפשיים, אותם אתה מתאר יתברר שאכן מדובר במתח ריגשי-נפשי בלבד יהיה צורך לפנות לפסיכולוג קליני מתאים. או במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך או באופן פרטי, כדי שיטפל בכך ויתן לך כלים פסיכולוגיים להפחתת המתחים והסימפטומים שלך.

14/02/2014 | 14:46 | מאת: יורם

מה התגובה הנכונה למצב בו יש להתמודד אם אפקט חיקויי? יש לי שותף לפרוייקט, הוא מנוהל עקב עיסוק נוסף בידי אדם שהכניס אותו לשותפויות עיסקיות, וזיהה שהוא חסר בטחון האדם מגלומן ונוהג בהפעלת כוח, החלש מתבונן אם זה צליח להם! ישנם שכירים תחתם ששותקים אבל מפחדים. אני במצב ש ונה מהם, וכאן מופיעה הבעיה, השותף החלש נכנס לאפקט חיקויי, למרות שברור שהוא פחדן אבל מקבל כוח מהצלחת תרגילי הטרוף הניהולי של האדם ומחקה אותו! וזה פתאום מקבל כוח מולי בדברים הזוהים, כמו נוהלי עבודה שעובדים מצויין, הוא נכנס לשגעון של נהלים חדשים לגבי דרישות התנהלות מבזבזת זמן עם גורמים גןפים לקוחות, ללא הגיון עיסקי אלא טרופי כבוד שלדעתו הם חובה כדי לכבד את שמו ועיסוקו! מעבר לכך אפילו הופכים גורמים אנטי עיסקיים לפרוייקט. אני מתבונן ולא מצליח להחליט כיצד להגיב. האם לדבר ישירות על הבעיה נראה חסר משמעת גם דרך הצגת הבעיות הניהוליות. הרי זה במקורו אפקט חיקוי. זה מביא גלי משבר כאלה עד פתאום יורד לו הבטחון העצמי. אז מניסיון זה קצת עזר העדר תגובה חמורה, נראה שבעבר זה עזר לתת לזה לחלוף לזה לחלוף בלי עימות. כיום זה עבר גבול, מנותק מעל הקשר עיסקי, אציין שהוא פסיבי אגרסיבי, ובמצבי החיקוי נהיה יותר אגרסיבי מילולית. אבל הבעיה שאני מבקש לקבל עזרה היא שזה גוזל ממני משאבים,מפר את האיזון של עשיה, אני מרגיש שזה בעצם סוחט אנרגיה. סתם לא נחוץ נקודה לא תואם את חיי ואופיי שלי, אני יותר מהיר זורם פחות מחפש תהליכים יותר מיקוד תוצאות! והמחשבה לעצור את זה בתגובה שאינה מקל ראש וחשיבות עולה לי אבל הכניסה לתגובות פסיבית אגרסיביתמניסיון שראיתי בעבר שלו עם אחרים, נראה הרבה יותר גרוע כפתרון. יכולת ההתעללות שלהם עצומה שזה אומר אנשים שחיים מסכסוכים מתמשכים, במידה מסוימת שרואים כזו התנהלות הדבר הכי חשוב שעולה לא להכנס לזה כי ברור שזה המשחק שלהם! איך לשקול את התגובות, מה אפשרי במצבים אלה, והכי חשוב מה העקרון התגובתי היעיל ביותר מצידי, שהרי אין לי כל עניין לשנות אנשים. אלא לפעול במינימום נזק לי ולפרוייקט. בריאותי טובה אני בשנות ה40 ואני מרגיש שזה כלל לא המקום שאיתו תצמח מצוינות ועשיה. אני מחפש בעצמי חשיבה על עקרון פעולה שיבוא ממני שאדע כיצד לפעול לקראת תוצאה ולא הגררות תגובתית שהרי זו המלכודת של הפסיבי אגרסיבי. אני מחפש עקרון חשיבה משנה מצב שיתן לי הבנה שתוביל ליציאה נקיה מהסבך בנסיבות שתיארתי.

לקריאה נוספת והעמקה

יורם גא אני נתקלתי בבעיה. שאלתך מורכבת מידי מכדי שניתן יהיה לענות לה בצורה עניינית, במסגרת הפורום. להערכתי, יש צורך להתעמק במרכיביה, כמתחייב ומתאפשר במסגרת של ייעוץ פסיכולוגי-ארגוני. כללית ולאחר שקראתי מספר פעמים את שאלתך, אני בכל זאת מצדד בכך שתפתח את הנושאים השונים שהעלית עם שותפיך ועמיתיך, למרות חששך מנטייתם הפסיבית אגרסיבית וחקיינות.

12/02/2014 | 13:24 | מאת: שיבי

שלום, אני סובלת מחרדה זו כבר יותר מעשור ולא מצליחה לצאת מזה, מה שמשבש את איכות החיים שלי. ניסיתי גם ציפרלקס וכד'. מחפשת פסיכולוג טוב לטיפול בבעייה הספציפית הזאת. אשמח להמלצות.

לקריאה נוספת והעמקה

שיבי על פי תיאורך אכן הגיע הזמן שתפני גם לטיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים אף עשוי לייתר את הצורך בתרופות. לא ניתן לתת המלצות שמיות במסגרת הפורום. נסי לחפש בגוגל. ממליץ שבחיפושייך אחרי פסיכולוג קליני מתאים, תעדיפי מישהו שהינו גם בעל רשיון לטיפול בהיפנוזה.

07/02/2014 | 13:29 | מאת: לאה גולדברג

מצב נפשי קשה מאוד,תסכול

לקריאה נוספת והעמקה

לאה שאלתך/פנייתך תמציתית שלא לומר תמוהה..?! אם אמנם את במצוקה מן הראוי שתפני בהקדם לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, בהקדם. אם במסגרת קופת חולים או באופן פרטי.

02/02/2014 | 22:54 | מאת: אפרת7

שלום רב, הגעתי לנקודה בחיי כאם חד הורית שהגיע הזמן שאמצא את המקום בו ארגיש מאושרת ומסופקת.מאז הצבא לא החזקתי מעמד הרבה זמן במקומות עבודה וזה מטריד אותי מאוד. נכון,יש בי תעוזה,אני מתקבלת כמעט לכל מקום עבודה ואף לחברות נחשקות וגדולות גם ללא תואר. בשנים האחרונות הבנתי שכשאני אוהבת משהו אני משקיעה את נשמתי ונשארת שנים עם הרבה סיפוק ואושר. בראייה לאחור,אני לא מצליחה להצביע על מקום עבודה אחד שבאמת נהניתי וראיתי את עצמי לטווח ארוך. ייאמר לזכותי שבמערכות יחסים אני יציבה ונשארת שנים יחדיו. אני בחיפוש עצמי תמידי ומאוד רוצה למצוא את מקומי ואחת ולתמיד להיות מאושרת! ללא הצעה לטיפול פסיכולוגי(אני לא שוללת זאת),האם ניתן לתת עצה במסגרת פורום זה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

אפרת נראה שתחושת אי היציבות שאת מציינת בכותרת שאלתך, מתבטאת גם בסתירות שבדברייך, בגוף שאלתך. את אינך מעוניינת בטיפול פסיכולוגי אך סביר בעיניי שדווקא זה הדבר שעשוי לעזור לך בגיבוש תחושה בטחון ויציבות עיקריים יותר. מאידך, יש לזכור שהאושר (אני מעדיף את הביטוי שביעות רצון), אינו סטטי ויציב לאורך זמן אלא מותנה בהשקעת מאמץ בהשגתו. ובכלל כדאי לאמץ את המשתמע מדברי חזל, בשינוי קל, איזהו עשיר (מאושר), השמח בחלקו .

02/02/2014 | 21:55 | מאת: אביב

שלום, רציתי לקבל ייעוץ בעיניין היחסים שלי ושל הוריי. אני בן 24, ילד יחיד למשפחה נורמטיבית, אנחנו גרים שלושתנו באותה דירה, לכל אחד העיסוקים שלו, אך יש לי בעיה שאני מרגיש שהם מרעיפים עליי יותר מדי אהבה, זה בא לידי ביטוי בכך שאני שואל שאלה פשוטה (אם יש אוכל במקרר לדוג') וישר מקבל מענה+עזרה בלי שביקשתי. זה גורם לי להרגיש מתוסכל,יש לי חשש שההתנהגות בבית תשפיע על ההתנהגות מחוץ לבית בכך שאהיה תלותי באנשים אחרים. אני מודע לבעיה וזה מבחינתי משמעותי מאוד, אך עדיין הייתי שמח לקבל מענה מאיש מקצוע לגבי ייעוץ,כיוון,משהו. חשוב לציין שאני מטופל אצל פסיכולוג במשך שנתיים ואני חש התקדמות משמעותית. עדיין הייתי רוצה לשמוע דעה אובייקטיבית מבחוץ. תודה מראש:)

אביב לא ברור לי לאיזה ייעוץ/דעה נוספים אתה זקוק ומצפה מעבר לייעוץ/טיפול שאתה מקבל כבר באופן שוטף כשנתיים ואף נהנה מהתקדמות משמעותית, כדבריך. להערכתי הפשטנית, בהעדר מידע מפורט לגבי בעייתך, המיקוד הטיפולי צריך להיות על חיזוק עמידותך ויכולת ההתמודדות שלך ולאו דוקא על שינוי ביחסם של הוריך האוהבים.

21/01/2014 | 19:49 | מאת: עדי

שלום, ההודעה שלי קצת ארוכה ומפורטת אבל אשמח להתייחסות ולעזרה!!! אני בת 23 וסובלת מבעיות מסוימות שלאחרונה התגלו כבעיות שנובעות ממתח נפשי מצבטר. אני גרה עם הוריי ועם אחיי הגדולים שטרם התחתנו,בספק אם בכלל. האווירה בבית מאד קשה, מתוחה וסוערת כבר במשך שנים על רקע של בעיות בריאותיות במשפחה, (של אחיי הגדולים). לפני כ-5 שנים חוויתי פרידה מבן זוגי הראשון, האהבה הראשונה שלי. פרידה שלקחתי בצורה מאד קשה וטראומתית. התאבלתי על הבחור במשך 3 שנים לא הצלחתי להיפתח מבחינה רגשית כי אהבתי אותו מאד. עד לרגע זה הייתי בחורה בריאה בת 18,לפני צבא. בדיוק בתקופת הפרידה התחלתי לסבול מאלרגיה קשה שמתבטאת בנזלת כרונית תמידית! האלרגיה משבשת לי את החיים ופוגעת לי באיכות החיים. בעקבות האלרגיה אני אמורה לעבור ניתוח באף ליישור מחיצה וכדומה. בנוסף, התפתחו לי במשך השנים קשיי נשימה. התחלתי להשתמש במשאפים למרות שלא אובחנתי כאסמטית. לאחר הפרידה מהחבר התגייסתי מיד לצבא, גם שם חוויתי תקופות לא קלות, היה לי קשה מאד להסתגל למסגרת ולאנשים שבה. חודש לאחר שהשתחררתי מהצבא הכרתי את בן זוגי שאיתי כבר במשך שנתיים והתמודדתי עם מות סבאתי שנפטרה מסרטן, זו הפעם הראשונה בחיי שהתמודדתי עם מוות של מישהו קרוב ועברתי תקופה איומה. בקיצור, השנים האחרונות בחיי היו שנים מאד מורכבות וכיום אני סטודנטית שנה א', (התווסף לי לחץ ומתח נוסף לחיים.) כיום,מלבד האלרגיה וקוצר הנשימה, אני סובלת מבעיות נוספות כמו: רגישות ללקטוז, דלקות חוזרות בשתן בטווחים מאד קצרים והגרוע ביותר שאני נוטה לחלות לעיתים ממש דחופות. ניסיתי לחזק את המע' החיסונית שלי בכל דרך אפשרית שכוללת תוספים תזונתיים,צמחי מרפא, קפסולות וכדומה. ברצוני לדעת איך להתמודד עם המתח הנפשי שהצטבר עם השנים ? אני רוצה לחזור להיות בריאה כמו כל בחורה בגילי. תודה =]

לקריאה נוספת והעמקה

עדי את בחורה צעירה הנמצאת במצוקה ומצפה בצדק רב, לחזור להיות בריאה.. אלא שלמרבה הצער אין פתרון מהיר וקיסמי לבעיה מורכבת וממושכת. הדרך להתמודד עם המתח הנפשי שאת מתארת הוא לא בעזרת צימחי מרפא ותוספים תזונתיים, אלא על ידי פנייה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים, או במסגרת קופת החולים אליה את משתייכת, או באופן פרטי. כבר אחרי כמה פגישות את עשוייה לחוש הקלה במתח ומצוקה שאת חשה וכן גם לרכוש כלים להתמודדות יעילה עם הקשיים שאת מתארת.

20/01/2014 | 22:54 | מאת: גליה

בעלי נוסע לחול לשבועיים ואני ממש לחוצה מזה , יש לי כל הזמן מחשבות שליליות לגבי הנסיעה ופחד מהטיסה ודואגת גם שאני לא אסתדר עם הילדים לבד , יש איזה שהם כדורי הרגעה או כל דבר שאני יכולה לקחת לתקופה ספציפית זו ? הוא נוסע רק בעוד כמה ימים וכבר מעכשיו אני מאוד מוטרדת , מה לעשות ? ,

לקריאה נוספת והעמקה

גליה איננו עוסקים בתרופות ובכל מקרה מומלץ יותר על כיוון של סיוע פסיכולוגי מתאים ולאו דוקא תרופתי. להקלה ממוקדת של מצוקתך לקראת הנסיעה, את יכולה להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה, מצד ימין וכן בטכניקות המעולות להרפיה עצמית שבאתר של דר ברוך אליצור (חפשי בגוגל). יחד עם זאת, סביר שלחתך המועצם העכשווי יש בו ללמד על רגישותך החרדתית בדרך כלל. ואם אמנם זה כך, כדאי יהיה לשקול גם ייעוץ/טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד, שיספק לך כלים להתמודדות יעילה.

20/01/2014 | 16:11 | מאת: עלמה

שלום רב, מזה שנים אני סובלת מצחוק בלתי נשלט. פתאום בא לי לצחוק. קשה לי לעיתים לדבר בטלפון במיוחד מפריע לי כשבעלי מתקשר ואז אני צוחקת לו והוא מנתק. אני יכולה לרצות לצחוק גם כשאני רואה או מתבשרת על דבר מה לא טוב גם בצפירות וגם בהלוויות וזה לא שהצחוק הוא מכוון אלא הוא בלתי נשלט. גם בעבודה זה מדי פעם תוקף אותי וקשה מאד לשלוט בזה. יש לזה תקופות ועכשיו זה מאד מפריע לי. עכשיו גם יש לי תינוקת בת 3 וחצי חודשים ומדכא אותי כל פעם שזה קורה לי. הבעיה הנוספת היא שאני כל הזמן חושבת על מה יקרה אם בעלי יתקשר ואני אצחק לו פתאום בטלפון או מה יקרה אם אצטרך לדבר עם מישהו בטלפון ואתחיל לצחוק פתאום. כל היום אני רק במחשבות האלה. אתמול הלכתי עם הקטנה לקופ"ח כי היתה לה פריחה ואח"כ התקשרתי לבעלי והתחלתי לצחוק לו תוך כדי שיחה. הוא התעצבן וניתק לי את השיחה.הסברתי אתמול לבעלי שאני מתנצלת שאני צוחקת אבל זה בלתי נשלט ושלא יפגע או יחשוב שאני לא רצינית גם בדברים שהם רציניים. אני מנסה כל הזמן לחשוב על דברים רעים על מנת שזה אולי יעביר את זה אבל זה לא עוזר. אני צריכה לעיתים ללכת לשירותים או לאיזה חדר אחר ללא אנשים על מנת לנסות לשלוט בעצמי ולהרגיע את עצמי ולשכנע את עצמי לא לצחוק. אני תמיד מחכה לרגע שמישהו יספר משהו מצחיק או שיקרה משהו מצחיק על מנת שאוכל באמת לשחרר את הצחוק. מה עושים? איך מתמודדים עם זה? האם הפיתרון הוא אך ורק ע"י מתן תרופות. חשוב לציין שאני בחורה בריאה אשמח לתשובה

עלמה מצוקתך מובנת ובהחלט לא מצחיקה. תופעת הצחוק הבלתי נשלט (PBA), עשויה לנבוע מסיבות שונות. ביניהן אורגניות-נוירולוגיות ו/או סיבות ריגשיות פסיכולוגיות, המחוללות או מעצימות את התופעה. לשלילת הגורם הביולוגי -נוירולוגי, מן הראוי להיוועץ תחילה עם רופא מתאים. להערכתי, בכל מקרה, יש מקום גם לסיוע פסיכולוגי להפחתת רגישות היתר, הפחתת חרדת הציפייה להתרחשות התופעה, כמו גם הכחדת ההרגלים המותנים שנתקבעו קרוב לודאי ומעצימים שכיחות תופעת הצחוק. אף נראה לי שהתרגזותו המפתיעה של בעלך ותגובתו כלפייך ראויה גם היא לתשומת לב. בכל מקרה, אני מעריך שטיפול בהיפנוזה עשוי להיות יעיל ביותר עבורך.

16/01/2014 | 15:28 | מאת: שי

שלום דר, אמרו שערכים של עד 170/100 נחשבים במדידת לחץ דם כתקינים בחרדה. השאלה אם יכולים להיות קפיצות של 200/120 בזמן התקף חרדה? ואיך להתייחס אליהם? במקביל רופא המשפחה הוסיף לי ללוסטרל קרדילוק 1.25 בבוקר. התייחסותך בבקשה. מיואשת עם כאבי ראש

לקריאה נוספת והעמקה

שי אני לא רופא אלא פסיכולוג ולכן מנוע מלהתייחס לשאלותיך הרפואיות. אתה בהחלט יכול לסמוך על רופא המשפחה ובמידת הצורך תוכל לבקש הפנייה לפסיכיאטר. קפיצות וערכים גבוהים של לחץ דם והולם לב בהחלט עלולים לנבוע או להיות מועצמים ממצבי מתח, לחץ וחרדה. בכל מקרה, כפי שאכן עשית, יש לעבור תחילה בירור רפואי-פיזיולוגי, לשלילת גורם רפואי אפשרי אחר. אם בעייתך אכן נובעת בעיקר ממתח וחרדה ראוי שתפנה לייעוץ/טיפול של פסיכולוג קליני מתאים.

16/01/2014 | 11:30 | מאת: שרון

שלום, בת 25. נמצאת בשנה האחרונה לתואר ובמערכת זוגית של כ4 שנים שאני לא בטוחה בה כלל. לפני 5 חודשים התחלתי להרגיש פיזית רע ממש- סחרחורות, עילפון, דפיקות לב ואפילו הגעתי למצב שאני פוחדת לצאת מהבית שמא אתעלף. אחרי הרבה בדיקות שמצאו שהכל תקין, לאט לאט התחושות עברו. ממש הייתי בטוחה שאני חולה במשהו וזה היה מין מעגל אימה כזה שנכנסתי אליו. הייתי בחרדה נוראית וההתקפים לא איחרו לבוא. חודשיים עם התקפי חרדה בלימודים, בבית, פחד לא נורמלי. לא יכולתי לתפקד בכלל עד שהתחלתי לקחת רמוטיב בהמלצת רופאת המשפחה. כבר חודש שאני לא חווה התקפי חרדה, לפעמים פחד כזה אבל זה לא מתפתח להתקף, מה שכן,נכנסתי לעננה שחורה שאין לי מושג איך יוצאים ממנה. התחלתי להרגיש ניתוקים- תחושה קשה שקורית לי כמעט בכל מקום שהמקום זר ואני לא מכירה אותו למרות שאני יודעת בדיוק איפה אני נמצאת, זה יכול לקרות גם בבית. בהתחלה זה נורא הלחיץ אותי עד שהתחלתי ללכת לפסיכולוגית שהסבירה לי שזה מנגנון הגנה, זה עדיין מלחיץ ומוריד לי את איכות החיים בהרבה. מאז אני פשוט חיה עם זה אבל לא מרגישה שזה עובר או נחלש. פיתחתי גם דיכאון קל עקב כל המצב הזה שנלווים אליו תחושות של חוסר אונים, פחד שלא יעבור לעולם ושלא אחזור לעצמי, דימוי עצמי נמוך מאוד למרות שאין כל סיבה לכך, לא נהנית כמעט מכלום כי המחשבות מציפות אותי, בקיצור איכות חיים ירודה ממש. כרגע אני בתקופת מבחנים ויוצא שאני לומדת בערך 10 שעות ביום בשביל לברוח לספרים במקום להתמודד עם המציאות. אני שוקלת אולי להחליף פסיכולוגית ולנסות טיפול קוגניטיבי התנהגותי. אני לא יודעת כל כך מה לעשות. אולי תרופה אחרת? הייתי שמחה לקבל עצה. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שרון למרות תחושתך הקשה, הנמשכת כבר כ-5 חדשים, נראה על פי תיאורך שאת בתהליך של שיפור. ולמרות שהוא איטי מכפי שהיית רוצה ומצפה (יש ותסמונות חרדתיות נמשכות זמן רב), יש לקוות ולהניח שאת בכיוון הנכון. אני מניח שהפסיכולוגית אצלה את בטיפול מפעילה גם כלים מתחום הגישה הקוגנטיבית-התנהגותית ((CBT), גם אם היא לא מגדירה עצמה ככזו. את יכולה ומומלץ שתשאלי ותתייעצי איתה, בנדון. אם היא אכן לא מטפלת בגישה זו הייתי ממליץ להעדיף פסיכולוג/ית המטפל/ת בגישת ה- CBT רצוי אף בשילוב עם היפנוזה. איננו עוסקים בתרופות (אני פסיכולוג קליני ולא פסיכיאטר) ולכן לא אוכל לייעץ בעניין התרופה שאת לוקחת. טיפול פסיכולוגי מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות.

15/01/2014 | 22:21 | מאת: רוזי

שלום בתקופה האחרונה אני מתעוררת בבוקר עם הרגשה כזאת של ראש כבד ולא בדיוק סחרחורת אלה משהו בסגנון זה לא שאני עומדת ומשהו מסתובב לי וגם אני חא מסתובבת אבל משהו כזה אני בתקופה של לחץ מבחינת בעלי והמשפחה ואני שלושה חודשים אחרי לידה השאלה שלי היא כזאת הכבדות בראש נחלשת לאחר לקיחת 2 כדורי ואבן שנתי לי רופא המשפחה אך ההרגשה הזאת של הכמו סחרחורת נשארת אבל לא ממש מה אני צריכה לעשות איזה בדיקה זה יכול להיות גידול במוח או בראש או בצקת בראש מה זה?? ובמצבי לחץ ועצבים זה מתעצם ... אבל אולי זה לא הלחץ ואני רק מרגיעה את עצמי שזה לחץ ובעצם זה משהו מסוכן עזרה בבקשה ...

לקריאה נוספת והעמקה

רוזי אני לא רופא אלא דר לפסיכולוגיה ולכן מנוע מלעוץ לך. בעניינים רפואיים -ביולוגיים. על פניו, פנייתך לרופא המשפחה היתה צעד נכון מאד ולו כדי לשלול גורם ביולוגי-רפואי אפשרי. אני אף מניח שלו היה צורך בבירור נוסף רופא המשפחה אליו פנית היה מפנה אותך לביצוע בדיקות אילו. בכל מקרה כדאי שלא להסתפק בואבן (תרופת הרגעה) אלא לפנות לפסיכולוג קליני המטפל בגישת ה-CBT (קוגנטיבי-התנהגותי). אם תרצי לשקול היוועצות בגורם רפואי נוסף נא הפני שאלתך לפורום רפואי או פסיכיאטרי בפורטל זה.

14/01/2014 | 21:50 | מאת: איתן

שלום רב, אני זקוק לעזרתיכם. לפני חודשיים וחצי התחיל לי כיווצי שרירים מתחת לעין ימין טיק. לאחר מכן זה עבר למצח ואז גם לעין השניה. לאחר מכן היה לילה אחד שהיה לי זרמים בכל הגוף ובקושי ישנתי. יום למחורת הלכתי למרפאה. היה לי לחץ דם גבוה 180/100. לאחר מכן הופניתי לרופא משפחה לביצוע מספר בדיקות. במקביל הרגשתי דפיקות לב בכל הגוף. דפיקות שגורמות לגוף לזוז יחד עימו. רעד בידיים וברגליים. התכווצויות שרירים בלתי רצוניות בכל מיני מקומות בגוף. והרגשה של זרמים בגוף ובראש. בנוסף יש לי תחושה מוזרה כאשר אני עוצם את העיניים ומנסה לישון, אני מרגיש כאילו העיניים זזות ולפעמים אני מרגיש כאילו הכל זז לאט יוצר זה קורה רק שאני עוצם את העיניים. אני מרגיש לחץ ברקות. בחילות מדי פעם. אני לא מרגיש את כל התופעות ביחד בכל רגע נתון. יש ימים שזה פחות מורגש ויש ימים שזה יותר. עשיתי את הבדיקות הבאות: אקג- תקין אולטרה סאונד לב, כליות ועורק ראשי- תקין בדיקות דם- תקין איסוף שתן 24 שעות-תקין הולטר לב- תקין שתי ניורולוגים שונים- תקין בלוטת התריס-תקין לחץ דם - כבר תקופה תקין לפני חודש רופאת המשפחה שלחה אותי לפסיכיאטר. שם אובחן שיש צורך בטיפול פסיכולוגי והמליצה לי על רמוטיב, מסרה שמדובר במתח ולחץ. התחלתי את הטיפול הפסיכולוגי לפני חודש ואת הרמוטיב רק מהיום. כל הרופאים אמרו לי שמדובר במתח/לחץ/חרדה וזה הסיבה למה שאני מרגיש. בנוסף אני רוצה להדגיש כי התופעות התחילו חודש אחרי שהתקבלתיי לעבודה חדשה. בנוסף אני מרגיש החמרה כאשר אני נתון תחת לחץ. אך גם בלי לחץ אני מרגיש את התופעות. אני בן 25, סטודנט ועובד במשרת סטודנט. הדבר מציק לי מאוד ומקשה עלי לתפקד. 1.רציתי לדעת האם הדברים שציינתי יכולים להיגרר כתוצאה מחרדה/לחץ/מתח או שיש גורם ביולוגי שיכול לגרום לכך? 2. האם זה תופעה של עייפות יצרת הכליה - דבר שנגרם עקב לחץ ומתח מתמשך? 3. מה אני יכול לעשות כדי להקל על הסימפטומים?

לקריאה נוספת והעמקה

איתן 1.הסימפטומים שאתה מתאר אכן עלולים בהסתברות גבוהה לנבוע ממתח ולחץ נפשיים. כיון שעברת כבר מגוון בדיקות רפואיות כולל פסיכיאטריות, נראה שזו בעייתך וחדל מלהטריד עצמך במציאת סיבות ביולוגיות אפשריות. 2.אני לא רופא אלא דר לפסיכולוגיה ולכן אני גם לא מכיר התסמונת שציינת. אף נראה לי שטעית בציון שמה המדוייק ?! 3. במקביל לטיפול הפסיכולוגי ולרוב כחלק ממנו נסה ללמוד ולתרגל טכניקות של הרפייה עצמית ( ראה באתר של דר ברוך אליצור) וכן אפשר גם להסתייע בשילוב היפנוזה בטיפול.

היי איתן תןכל ליצור איתי קשר?

13/01/2014 | 12:27 | מאת: חייל אלמוני

שלום, אני חייל בן 21 אמי חולת סרטן. אני צפוי להכנס לכלא בימים הקרובים בגלל עבירה שעשיתי. אני לא מצליח להתמודד עם כל הלחצים , אני כל הזמן סובל מסחרחורת ומן אי וודאות. הקבן בבסיס לא ממש עוזר לי ואני מרגיש לחוץ ועצוב ברמה לא רגילה.. מה לעשעת

לחייל.. מנסיוני ומיטב הערכתי, לקבנים (קציני בריאות נפש) בצבא ידע וניסיון כיצד לעזור לחיילים במצבך. חשוב להתמיד בטיפול/סיוע המוצע לך. אם זה לא עוזר שתף אותו בהרגשתך ואם קשייך בכל זאת ממשיכים תבקש, ישירות, או בעזרת מפקדך, לפנות לגורם המקצועי/פיקודי שמעליו. בכל מקרה סביר ויתכן שתוכל להסתייע ולו לייעוץ ממוקד וקצר עם פסיכולוג קליני, באופן פרטי.

12/01/2014 | 11:33 | מאת: מנשה

אני סובל מחרדות ולחץ מספר שנים. יש לי לחץ בשעת נהיגה אי שקט נפשי , בתקופה אחרונה כל פעולה שאני עושה ככגון ,הליכה זה נעשב בכבדות . אני לוקח כיום ציפרלקס + קסנב בערב .זה לא ככל עוזר אבקש לשמוע את הצעתך אודה .

לקריאה נוספת והעמקה

מנשה הצעתי הצפויה, אך מאד נכונה, היא שלא תסתפק בטיפול תרופתי, אלא תפנה לפסיכולוג קליני מתאים לקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים עשוי לייתר את הצורך בתרופות ולהקל עליך משמעותית.

12/01/2014 | 03:05 | מאת: ג'סיקה

אני כבר תקופה דיי ארוכה אפשר לומר אפילו שנה וקצת שאני סובלת מתחושת חוסר אוויר וזה קורה לי בעיקר בלילות, כן אני יודעת שזאת תופעה נפוצה עקב לחץ נפשי (עשיתי בדיקות דם ואקו לב ויצא תקין) ואני באמת מנסה להיות יותר רגוע אבל עדיין אני סובלת מתחושת חוסר אוויר ואני לא יודעת מה לעשות עם זה (הייתי מעשנת לשעבר) ואני בת 20. אשמח לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

גסיקה להערכתי תוכלי להסתייע רבות בתרגול של הרפייה עצמית ו/או מדיטציה מתאימה, להקלה על מצבך. ישנם קליפים מעולים לכך באתר של דר ברוך אליצור ( חפשי בגוגל ) וכן תוכלי לנסות ולאתר קליפ מתאים עבורך ב-יוטיוב. אם לאחר תרגול מתמיד במשך כשבוע לא תחושי כל הקלה, כדאי יהיה לפנות לפסיכולוג קליני או רפואי מתאים שיעזור לך בנדון.

05/01/2014 | 15:43 | מאת: רונן

שלום רב, אני בן 28,כבר שנה וחצי במעקב של המטולוג עקב הגדלה של בלוטות לימפה. אציין שאני מתפקד כראי, יש תאבון, אני מתאמן נראה טוב:) עובד ולומד ודי מצליח בכל מה שאני עושה.. הכל התחיל לאחר זיהום, שנראה שהיו בטוחים תחילה שהוא כתוצאה של לימפומה. עברתי 2 ניתוחים לצורך ביופסיה וגם FNA בביקורת האחרונה - לא נמצאו שום תאים ממאירים. בקרוב אצטרך לחזור לבדיקה התקופתית. אני מאמין שישלחו אותי לFNA שוב פעם - מה שמוביל אותי לחשש לניתוח נוסף עם צלקת באמצע הצוואר וכן גם מלימפומה. שמתי לב שתמיד שלקראת הבדיקות עד חודש וחצי לאחר הביופסיה אני חש באוזן, בפה(מעלל הלשון) ובאף, מין הרגשה מוזרה כאילו הם העלו במשקל, כאילו מישהו שם של משקולת - זה בא והלך, וגם נשיכה של הלשון בזמן שינה, לעולם לא חשתי את "התסמינים" האלה לפני כל הסיפור או שבין הביקורות. האם אני יכול לייחס את התחושות לחרדה? האם אוכל לקבל המלצה על התמודדות חוץ מהדחקה? האם יש משהוא שאוכל לעשות כנגד נשיכה של לשון באמצע השינה? בברכה,

לקריאה נוספת והעמקה

רונן חרדה יכולה לגרום למגוון רחב של תגובות פסיכוסומטיות. ביניהן אולי גם אילו המתוארות על ידך ובעיקר בשל מודעותך ומיקוד הקשב שלך, לסימפטומים אפשריים, הרלבנטיים למקור לחרדתך. מאידך, הדרך הנכונה לבירור העניין אמורה לעבור תחילה דרך בירור רפואי לשלילת גורם ביולוגי אפשרי לסימפטומים אותם מתאר. וכפי שאני מבין אתה אכן אמור לעבור בדיקות מעין אילו. המלצה מתאימה להתמודדות עם חרדתך מחייבת בירור טיפולי אישי מעמיק יותר. דהיינו לפנות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. במקביל, תוכל להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין וכן באתר המעולה של דר ברוך אליצור (חפש בגוגל). יש להניח שאם תלמד לשלוט ביתר יעילות בחרדתך גם התופעה של נשיכת הלשון תפחת ואף תעלם. בכל מקרה תוכל להתייעץ בנדון עם רופא שיניים העוסק גם בטיפול בהיפנוזה.

04/01/2014 | 15:28 | מאת: שלומי

שלום לפני 4שנים התפרץ אצלי חרדה ועכב זה לא ידעתי מזה וכול הזמן דרוך עד כדי כך שהשרירים שלי תפוסים וזה כבוע ובזמן התקף חרדה השריר מתכווץ ולא מרפה גם לאחר ההתקף אני חושש שזה לא פיברומילגיה

לקריאה נוספת והעמקה

שלומי לא ברור לי מה בדיוק אתה לא יודע להסביר ?! חרדה ומתח אכן מאופיינים וגורמים לרוב לכיווצי שרירים שונים. הם עלולים להיות זמניים או ממושכים וכו. בכל מקרה כדאי גם להיוועץ תחילה ברופא המשפחה כדי לשלול אפשרות של גורם ביולוגי אחר לכיווצים.

01/01/2014 | 18:41 | מאת: אלון

ד"ר נעמן הנכבד אני סובל מלחץ שמקורו כנראה מעומס בעבודה ומתבטא בתחושות בסרעפת ולחץ בחזה שמתעצם לקראת הלילה. מקפיד ללכת לישון לקראת חצות כשהלחץ מתעצםישן לא רע. התופעה התגברה מאד בשנה האחרונה ראיתי שאת נוהג להציע טיפול פסיכולוגי CBT משולב בהפנוזה, מתאים? האם ניתן להמליץ על מטפל באזור הרצליה ת"א? יש בוודאי פערים בין יכולות המטפלים ולי ךא יהיו כלים לבחור ממחה טוב רקע: איש קריירה ב 20+ שנים אחרומנות תמיד קריירה תובעני ומתחים בשנים האחרונות יותר שליטה בחזי המתחים עובדים\קולגות לקוחות אבל עדיין שעות עבודה ארוכות וצפופות 10-12 שעע ביום. משתדל לאזן ע"י חופשות רבות וסופשים נטולי עבודה (גם לא קורא אימיילים) בן 50 ללא עודף משקל מצב כושר גופני סביר מצב רפואי טוב (עובר בדיקות כולל לב) לפני חצי שנה נתגלה יתר לחץ דם מטופל ע"י מומחה שערך את הבדיקות הרפואיות הרלוונטיות. לא הצליחו להשתלט על יתר לחץ דם כעת הוספה תרופה בערב - נראה. הרופא רשם לי קסנקס להרגעה (בחיים לא לקחתי תרופה להרגעה וגם כעת טרם לקחתי את הכדור) אבל הזהיר לקחת מינון נמוך רק במצבים "חמורים" כדי לא להתרגל ולגרום לעליית מינון. הורי (שאינם בחיים) סבלו מלחץ דם ואמי שנים ארוכות על תרופות הרגעה אשמח להמלצתך תודה אלון

לקריאה נוספת והעמקה

אלון הבחנתך נכונה. אכן גם במקרה שלך הכיוון ההתנהגותי-קוגנטיבי, בשילוב היפנוזה, נראה לי כאופציה טיפולית רלבנטית ומועדפת. מאידך, אין לשלול האפשרות שהפחתת העומס/לחץ התעסוקתי שלך, עשויה להקל ואולי אף להפחית משמעותית את בעייתך. בכל מקרה, לא מקובל לתת המלצות שמיות בפורומים לגבי בעלי מקצוע כאלו ואחרים. לכן, תצטרך להסתייע בעיון בחומר הרקע של הפסיכולוגים שגוגל ימליץ בפניך, או פשוט לבקש המלצות מחברים.

30/12/2013 | 15:31 | מאת: משה

שלום רב, ילדה בת כ 11 מגלה בשבועות האחרונים חרדה גדולה המתבטאת בפחד להישאר בבית לבד, קשיי הירדמות בלילה (כולל התעוררויות מרובות גם כשהיא במיטת ההורים). הילדה מבטאת מצוקה מכך אך אינה מצליחה להשתלט על הפחד. נשמח לקבל עצה עם מי ניתן להתייעץ באזור הדרום תודה

משה אני לא יודע להמליץ על מישהו באיזור הדרום ובכל מקרה אנחנו מנועים מלהמליץ המלצות שמיות במגרת הפורום. נסה לחפש בעזרת גוגל פסיכולוג/ית קליני/ת המטפל/ת בילדים באיזור הדרום.

29/12/2013 | 20:06 | מאת: שי

שלום. אני היום בן 21.5, עברתי התקף חרדה ראשון בחיי לפניי מספר ימים, הגעתי לקבלת עזרה בביה"ח ושם נתנו לי את כדורי האלפרוקס mg0.25.. הגעתי להמשך טיפול אצל רופא המשפחה שהמליץ לי לעזוב את האלפרוקס, ולקחת ואבן 10mg ... (כי הוא לא מכיר את האלפרוקס ואת השפעותיו כך טען) שאלתי היא: בנתיים האלפרוקס נותן לי מענה ועוזר לי לתפקד, את הואבן עדיין לא ניסיתי כי הבנתי שהוא מרדים וממכר... 1) להתקף ראשוני מהסוג שלי, עדיף לי להישאר עם האלפרוקס או להחליף לואבן? 2) את הכדור אני אמור לקחת מהבוקר? או רק כאשר אני מרגיש את ההתקף מגיע.? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שי איננו עוסקים בכדורים ולכן לא אוכל להתייחס לשאלתך הספציפית. בכל מקרה בהתקפי חרדה עדיף לטפל טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוג קליני מתאים. טיפול מתאים עשוי לעזור מאד ואפילו לייתר את הצורך בטיפול תרופתי.

29/12/2013 | 07:28 | מאת: מרקו

שלום דר, נמצא לפני שנה ממש במקרה בעיה באחת במסתמים בלב .. ברמה בינוני עד קשה. כרגע אני במעקב צמוד בבית חולים במחלקת קרדיולוגיה . לתקן את המסתם מתי שאני אצטרך זה רק פוצדורה ניתוחית . אני שנה סובל מחרדות אימים האיכות חיים שלי נהרסה , אני מרגיש כמו בחלום בלהות.. כול המחשבה הזאת לגבי ניתוח מכניסה אותי ללחץ!! למרות שהיום אפשר לעשות את הניתוח עם חתך זעיר פולשני... מנתחי לב הרגיעו אותי מס פעמים הייתי בטיפול פסכולוגי עי פסיכולוגית רפואית זה עזר לי נקודתית ... החרדות באות והולכות ממני כול יום אני חושב על הבעיה הזאת בלב..!! כדורים פסיכיאטרים אני לא מעונין לקחת.. רציתי לשאול איך אני יכול להתגבר על התחושות והמחשבות האלו,?? נכון להרגע אני לא צריך שום ניתוח רק מעקב צמוד!! תודה מרקו

לקריאה נוספת והעמקה

מרקו חרדתך מובנת וציפייתך לעזרה, אנושית. אך שאלתך קצת מפתיעה.. האמנם אתה חושב שבמקום שבו טיפול פסיכולוגי לא הועיל, כשמכדורים אתה נמנע, עצה בפורום תעזור לך להתגבר על חרדתך העזה והממושכת ?! גם אם טיפול מסוים לא הועיל מספיק, יש אפשרות שהתקשית לשתף פעולה או להתמיד בו, או שהוא לא היה מתאים עבורך ולכן כדאי שתמצא מטפל/פסיכולוג אחר, כדי לקבל טיפול שיתכן וסביר שמתאים לך ולבעייתך יותר. רצוי טיפול בגישה התנהגותית קוגניטיבית, בשילוב עם היפנוזה.

29/12/2013 | 01:41 | מאת: roy

שלום דר אני סובל מחרדת בריאות כבר 5 שנים בערך. אני מטפל בעצמי באמצעות טיפול התנהגותי קוגנטיבי בתרופה מסוימת פעם בשבוע ועכשיו פעם בשבועיים עקב מצב כלכלי. בתקופה האחרונה החרדות חזרו בליווי חזק של כאבי בטן ראש וכאב חד ושונה ביד שמאל למעלה. אציין שעשיתי לא מעט בדיקות גאסטרו שבבדיקה האחרונה הרופא לא הצליח לבדוק את המעי הדק כי לא שיתפצי פעולה הייתי מטושטש. בבדיקות הדם האחרונות נמצא דיש לי מעט דלקת במעי שמתבטאת בבחילות לסירוגין. מצטו לי פוליצטמיה בדם ואני הולך להקיז דם כל חצי שנה בערך. מה שקורה לי ביום יום הוא פשוט חא אנושי מהרגע שאני מתעורר עד שאני נרדם וגם בחלומות אני חושב על החרדה על מחלות שכביכול יש לי כבר רק הרופאים עוד לא יודעים את זה. אני ממש חושב כבר להתחיל טיפול תרופתי. החרדה פוגעת משמעותית בחיי היום יום של המשפחה האם יש לך דר דרך לטיפול יותר אגרסיבי ללא כדורים תודה

לקריאה נוספת והעמקה

Roy לא הבנתי האם אתה מטפל בעצמך, כדבריך לכאורה, או שאתה בטיפול אצל פסיכולוג ? ברור, לאור תיאורך, שאתה זקוק לטיפול פסיכולוגי מתאים, אצל פסיכולוג קליני מתאים. הטיפול צריך להיות לאו דוקא אגרסיבי אלא אינטנסיבי (!!). דהיינו בשכיחות שבועית גבוהה. להקלה כלכלית של העניין תוכל להסתייע בטיפולים המוצעים על ידי קופת החולים אליה אתה שייך. כמו כן בנוסף לטיפול ההתנהגותי קוגנטיבי שאתה מכיר או מטופל הייתי מחפש מטפל שיוכל גם להשתמש בטיפול בהיפנוזה, שהינה כלי טיפולי יעיל במיוחד .

29/12/2013 | 01:01 | מאת: בת 23

המחשבות בתוך הראש, אני מתכננת את זה שלב בשלב ואני אפילו לא יודעת אם אני מסוגלת לזה זה לא מפסיק, וזה רק נהיה יותר גרוע. אני פשוט בונה תסריט שלם של ההתאבדות ועל כל מה שאחרי. לא טוב לי, מה אני צריכה לעזאזל לעשות כדי שהמחשבות האלו יפסיקו והאם עליי לפנות לטיפול? יש לציין כי הייתי בטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי והכדורים לא ממש עזרו. מיואשת כלכך ...

לקריאה נוספת והעמקה

לבת ה-23.. מצער לשמוע על סבלך. אך בהחלט יש מה לעשות, כדי לשפר מצבך ודי במהירות. הכיוון הוא כמובן טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי ובהקדם ! למרות שהטיפולים שקיבלת עד עכשיו לא כל כך הועילו, לדברייך, התמדה בטיפול, משיגה בסוף את התוצאות הטובות.

28/12/2013 | 15:54 | מאת: שירה

לפני ארבע שנים, היה לי התקף חרדה בעקבות רצף של אירועים לא נעימים. עזיבת מקום עבודה. פרידה מבן זוג ובנוסף אונס. טופלתי פסיכולוגית אבל המשכתי להרגיש רע בעקבות ההתקף לקחתי כדורים של ואבן פעם או פעמיים ביום וזה גרם לי לתחושת טשטוש וביחד עם החרדה גם לתחושות ניתוק. התחלתי לקחת ציפרמיל ולשחות. התחלתי להרגיש טוב יותר ולאחר שנה הפסקתי עם הציפרמיל. הרגשתי טוב יותר ולפני בערך חצי שנה זה חזר. ברמה נמוכה יותר וגם אני מרגישה שאני מתמודדת טוב יותר עם זה. אני כבר פחות מפחדת מהתקפים וכו. אבל זה לא נעים ואני כרגע בלי עבודה כבר שלושה חודשים. אני רוצה לחפש עבודה אבל מאוד מפחדת מראיונות אבל מצד שני אני גם מפחדת לא למצוא עבודה בזמן הקרוב. אני תוהה אם יש פיתרון לבעיה שהוא לא תרופתי

לקריאה נוספת והעמקה

שירה כמובן שיש פתרון שאינו תרופתי בהכרח ואף התנסית בו בעבר - טיפול פסיכולוגי. בהתיחס לתיאורך ונסיוני בעבר עם טיפול פסיכו דינמי כנראה, מומלץ שתיפני לטיפולו של פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בגישת ה-CBT. (התנהגותי-חשיבתי) ואולי אף בהיפנוזה. אם את מתקשה כלכלית תוכלי אף להסתייע בשירותי הייעוץ/טיפול פסיכולוגי של קופת החולים אליה את משתייכת.

21/12/2013 | 01:29 | מאת: שקד

שלום ד"ר שמי שקד, אני בת 18. אני סובלת מחרדות כבר מגיל 9 ... חרדה שמה אחלה במשהו מסוכן. בכל פעם שיש לי כאב אמיתי, פיזי - אני נכנסת לחרדה איומה, כאילו שקשה לי לנשום, רעד וגמגום. זה קורה לי הכי הרבה כשיש לי המון לחץ על הבטן (מאוכל ועוד) ההורים שלי כבר מתוסכלים, גם אחיותיי. לפני שנתיים הייתי במצב גרוע יותר, הייתי בהתקפי חרדה נוראים. היום זה חזר ... בבקשה, אני לא רוצה את זה בחיי. אני רוצה להיות נורמלית ושההורים שלי או אנשים אחרים לא יסתכלו עלי כאילו אני לא בסדר. החרדה שלי נגרמת מהפחד לחלות, הפחד מהמוות. זה הורס לי את החיים. הכי חשוב שאדע איך להרגיע את עצמי כשאני בהתקף, אני חוששת כי מדובר בהיפוכונדריה ... בשביל זה צריך כמובן פסיכיאטר ... ואני פשוט לא רוצה ליטול כדורים. אני רוצה להיות כמו כולם. תבין, הורי לא עוזרים בכלל, הם אפילו מגבירים לי את הבעיה - הם צורחים עלי שאני מטומטמת, ולא עוזרים להרגיע אותי. המוצא היחיד שלי הוא כאן. אשמח לקבל טיפים להרגעה עצמית, כי זה הכי חשוב לי! המון תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

לשקד, נראה שאת אכן סובלת מהיפוכונדריה. תופעה חרדתית די שכיחה וניתנת לטיפול. אך כמצופה זה מחייב בדרך כלל טיפול פסיכולוגי ובמקרים קשים במיוחד גם סיוע תרופתי. למרות שאת סובלת מזה מגיל 9, אפשר בהחלט לעזור לך. יתכן וסביר שגם ללא כדורים. אך בשביל זה, כאמור, כדאי שבתיאום עם הורייך ( אלא אם כבר עברת את גיל 18), תפני לפסיכולוג מתאים או במסגרת קופת החולים אליה אתם משתייכים (טלפני למוקד של הקופה והציגי בעייתך), או באופן פרטי. לאור התמשכות בעייתך, אני מסופק עד כמה טיפים יספיקו כדי להקל על בעייתך, אך תוכלי לקבל טיפים, בעמוד זה מצד ימין למטה, תחת הכותרת טיפים לגולשים, או באתר של דר ברוך אליצור (חפשי בגוגל).

19/12/2013 | 20:03 | מאת: נעמי

שלום אני בת 27 חודשיים אחרי לידה התינוקת שלי בריאה תודה לאל יוכל היה גם ההריון והלידה מזה חודש אני סובלת מכמו סחרחורת חולשות כאב ראש והרגשה שהראש כבד התקפי דופק מהיר והרגשה כאילו אני נחנקת יש למעין שאני מקבלת תמיכה בטיפול הילדה גם מבעלי וגם ממשפחתי כך שזה לא דיכאון גם כי אני באמת מאושרת אני עצבנית רק בגלל ההרגשה והפחד שיש לי משהו אני מפחדת להתמודד עם ההרגשה הזאת , שבוע שעבר פניתי לרופא המשפחה ובדיקות הדם שלי ימרו טובות כולן מלבד הכולסטרול שהיה גבוה כך מה עליי לעשות האם זה כמו התקף חרדה כי אני פחדנית והאם זה נראה משהן אחר ממתינה לתשובה תודה ....

לקריאה נוספת והעמקה

לנעמי נא ראי תשובתי לך בשאלתך הסמוכה, תחת השם נעמה.

19/12/2013 | 15:26 | מאת: נעמה

שלום ילדתי לפני חודשיים תינוקת בריאה הריון תקין לידה תקינה ובחודש האחרון התחילו אצלי סחרחורות לא שמשהו מסתובב סביבי או אני פשוט הקגשה כזאת שמשהו זז יש לי לחצים בראש הצוואר שלי תפוס וגם עמוד השידרה והלסת שלי לפעמים נראית לי קשה מידי ולחוצה מאוד עשיתי שבןע שעבר בדיקות דם והרופא אמר שמלבד כולסטרול גבוה אין לי שום דבר והכל תקין אני פשוט משתגעת הפחיד הזה מה סחרחורת העייפות הבלתי מוסברת הזאת והרגשת הראש הכבד משגעים אותי מה זה יכול להיות???

לקריאה נוספת והעמקה

לנעמה טוב עשית שפנית תחילה לבירור רפואי לגבי סיבה אפשרית לסחרחורות שלך. אם אין לכך סיבה ביולוגית-רפואית, סביר למדי שמדובר בתגובה (די שכיחה) למתח נפשי (גלוי או סמוי), מסיבה כלשהי. אותה ניתן ורצוי לברר על ידי פנייה לייעוץ אצל פסיכולוג קליני מתאים. נטייתך המשוערת (?) להתבטא בצורה דרמטית אני פשוט משתגעת, משגעים אותי וכד עלולים להעצים את תחושת המתח הפנימי והתגובות הנילוות. נסי, ככל שתוכלי למתן נטייתך זו ובמיוחד רצוי שתתרגלי תרגילים של הרפיה עצמית (ראי באתר של דר ברוך אליצור), מדיטציה, היפנוזה וכד.

שלום. אני סובל מחרדה חברתית, הפרעה דו קוטבית ופחד תת הכרתי ואני בכלל חושב לפעמים שאני יצור מכוכב אחר (היה יכול להיות משעשע אם זה לא השפיע לחיים שלי) . קיבלתי נחץ בעבודה מסיבות הנ''ל כאשר טופלתי אצל שני פסיכיאטרים במהלך 4 שנים. עזבתי את אחרון לפני חצי שנה כי לדעתי תרופות לא פעלו לטובתי כראוי ולא ראיתי תועלת. ככה נשארתי עם החסרונות שלי שממשיכים להשפיע על רמת החיים שלי. רציתי לקבל יעוץ והכוונה למציאת פתרון שלי לא להיות כזה רגיש ולא לקחת דברים בן אדם נורמאלי צוחק עליהם ברצינות. האם יש שיטה או משהו שמסוגל להשפיע על תת הכרה כדי שלא ישפיע על התנהגות שלי? הרי אומרים "לשים על כולם" כי זה קל באמירה וקשה במעשה כי הצד שני שאומר את זה לא חיי "בנעליים שלי". אני יכול להיות רגוע ולחשוב בצורה רציונאלית עד שתת הכרה מתחיל לשים לב על גורמים חיצונים (או שגורמים חיצונים מעוררים תת הכרה) בהם שכל לא יכול להבחין. אצלי זה מתרחש פתאום במשך שיחה עם כל בן אדם חוץ מאמי וגורם לי להתנגד לא רגיל שזה: לפחד, חוסר יכולת ניסוח (אמרתי שעברית לא שפת אם שלי?) ודאגה. זה יכול להיות תקשורת ישירה עם בן אדם, תקשורת טלפונית. זה יותר שכיח אצלי עם אנשים מורגזים, עצבנים, כועסים. בגלל הפרעה דו קוטבית, זה גם מוסיף לבעיה כי יום אחד אני יכול לקום שמח, לדבר חופשי אבל יש ימים שאני חושש וחסר יכול ניסוח וכאשר זה עניין של לחץ אני בכלל לא יכול להתרכז ולחשוב רציונאלית. נחשתם נכון, כי זה היה מפריע לי בלימודים (לי יש ליקוי למידה ד''א) וממשיך להפריע לי להתפתח בחיים ולמצוא עבודה נורמאלית כי על עבודות שדורשות התקשרות עם לקוחות אני יכול לשכוח. אשמח לשמוע מכם כי אני מקווה שלמרות שאני בן 30, יש תקווה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

סטיבן עם כל המורכבות של מצוקתך הריגשית-נפשית ואכזבה מהטיפולים שקיבלת עד כה, אני תומך לחלוטין בתקוותך וציפייתך לעזרה. במהלך נסיוני רב השנים, נוכחתי לדעת עד כמה גם מצבים הקשים ממצבך הגיעו לידי שיפור משמעותי. להערכתי, כדאי לבדוק האפשרות לשלב גם היפנוזה ככלי טיפולי אפשרי, בטיפול הפסיכיאטרי פסיכולוגי שאתה מקבל או קיבלת. היפנוזה אינה פתרון קסם ואף לא מתאימה לכל דבר ועניין אך בהחלט ראוי שמטפלים ישקלו האפשרות לשלבה בטיפוליך ובעיקר לגבי החרדה החברתית שאותה אתה מתאר .

14/12/2013 | 16:12 | מאת: פיני

שלום אשמח לעזרתיכם בנושא מסויים. אני בן 25. בדר"כ בריא. לפני כחודשיים התחלתי להרגיש את דפיקות הלב שלי. בהתחלה זה ליווה גם בלחץ דם גבוה וטיקים פנים(פעם בעין, פעם במצח מתחלף כזה). אך לאחר מכן לחץ הדם התייצב. והוא נע בין 80/135. אך את הטיקים יש מדי פעם ואני עדיין מרגיש דפיקות לב בכל הגוף. עברתי בדיקת אקו, בדיקת הולטר לב וכליות. בדיקת דם. בלוטת התריס. הכל תקין. אני כרגע מחכה לתוצאות איסוף שתן שעשיתי. ההרגשה עצמה היא שאני מרגיש את הדופק שלי בכל הגוף ובמקביל אני מרגיש את הגוף שלי זז ביחד עם הדופק, מן רעידות כאלה. בנוסף שאני מחייך או מכווץ את שרירי האף כלפי מעלה אני מרגיש את השרירים שלי בפנים רועדים/קופצים לאחר כמה שניות. עברתי גם בדיקה ע"י ניורולוג שמסר שהכל תקין ושהסברתי לו לגבי כך שהלחיים שלי רועדות לאחר מספר שניות שאני מחייך הוא מסר שזה "עצבים" והוא המליץ לי לקחת כדורי הרגעה טבעיים "קלמנבין" אם אתה מכיר. בכל מקרה התחושה עצמה לא נעימה כלל. אני מרגיש את הגוף שלי זז במיוחד שאני נמצא במצב סטטי כמו לפני שינה. אם אני שם משהו על הבטן אז אני רואה את זה קופץ יחד עם פעימות הלב שלי. אני אפילו רואה ומרגיש את הדופק בכף היד שלי. אומר כי יכול להיות שזה מכיוון שאני נמצא אולי בתקופה לחוצה. אני גם סטודנט וגב עובד. אך עשיתי ת זה במשך שנתיים ולא הרגשתי משהו חריג. כן הוסיף כי עברתי לעבודה חדשה לפני חודשיים. לא ברור לי האם מדובר במשהו פיזי או במשהו נפשי. ואם שהו נפשי אז מה? מה יכול לגרום להרגשה כזאת? אשמח לעזרתיכם בנושא. תודה !!!

לקריאה נוספת והעמקה

פיני פעלת נכון בכך שפנית תחילה לבירור ושלילה של גורם ביולוגי-רפואי אפשרי לסימפטומים שאתה מתאר. מדבריך עולה שאפשרות זו נשללה כנראה על ידי הרופאים אליה פנית. מה שמותיר את ההסבר הריגשי-נפשי כהסבר הרלבנטי. הסימפטום שאתה מתאר עלול בהחלט לנבוע ממתח ולחץ גלויים אותם אתה שולל, לכאורה אך גם מגורמי מתח סמוי המתעורר מסיבות ריגשיות שונות ולא מודעות ואשר ראוי לברר מהותן ולטפל בהן על ידי פנייה לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים.

07/12/2013 | 03:08 | מאת: יקי

שלום וברכה אני בן 25 ואני נמצא בטיפול כבר שנה וחצי.. בכל משך הטיפול היו לי ספקות מלכתחילה לגבי הטיפול.. אני נמצא אצל פסיכולוג שמטפל בשיטה פסיכו דינמית.. ביום רביעי האחרון נפרדנו, החלטנו על פרידה.. הגיעו מים עד נפש.. כל פעם היו לי ספקות לגבי המשך הטיפול והייתי מעלה אותן בפגישות אני באתי מרקע לא בריא.. אמי התמכרה לסמים כשהייתי קטן ואבי עזב את הבית והקים משפחה אחרת.. גדלנו אצל הדודים.. במשך כל הילדות היה קשר נורא סבוך עם ההורים, במיוחד עם אימא שלא הייתה בריאה בנפשה והייתה גם מתעללת בי נפשית (קללות, מריבות.. בסוף היא התאבדה לפניי כ3 חודשים) אני פניתי לפסיכולוג אז לפני כשנה וחצי בגלל שהייתי די בדיכאון ומדוכדך.. לא הייתה מטרה מסוימת לטיפול ופשוט "זרמנו".. בעיקר היינו "חופרים" על הילדות ובטיפול לא היו שיעורי בית וכאלה.. כל פעם הייתי מתעצבן על המטפל ומוציא עליו את התסכולים שלי שאני מרגיש "לא ממומש" ואני מאשים אותו בזה שהוא לא עוזר לי.. אני מרגיש שבתמורה לכסף שאני משלם אני צריך לקבל יותר.. המטפל תמיד היה אומר שאני כועס בגלל שאני "פוחד להתקרב" ו"פוחד לסמוך".. עכשיו איפה שהוא הוא צודק כי באמת בעבר לא כל כך סמכתי על אנשים משהייתי קטן ובגלל שלא גדלתי בסביבה בריאה.. אך אני חושב שלפעמים הוא משתמש בזה גם בתור מניפולציה להשאיר אותי ופשוט "משחק על זה" בתור קלף.. ואני לא כל כך סומך עליו וחושד.. אולי הוא רוצה את הכסף שלי בכל זאת.. לכן אינני יודע האם הוא אמיתי\אובייקטיבי, ולא פעם הבעתי בפניו שאני רוצה לעזוב את הטיפול ואולי לחפש מטפל אחר וטיפול שיותר מתאים לי ושיקדם אותי.. לפני הטיפול אני למדתי כשנתיים והשלמתי את כל הבגרויות שלי שלא עשיתי בתיכון.. ואז היה מין שלב תקיעה כזה שלא ידעתי מה לעשות.. מה ללמוד.. לאן להמשיך.. פסיכומטרי\אוניברסיטה וכאלה.. תמיד אני חושב לעצמי "אולי אני יכול למצוא מטפל יותר טוב, מטפל יותר כריזמטי, שיסחוף אותי אחריו, שאני אתקדם יותר" כרגע אני לא כ"כ מתפקד.. אני לא עובד כבר מספר חודשים.. מחליף עבודות בתדירות גבוהה.. קשה לי להישאר במקום עבודה אחד.. אני עובד בכל מיני בתי קפה ועבודות מזדמנות.. לא סיימתי שירות צבאי מלא גם בגלל קשיי הסתגלות וקשיים נפשיים.. ובכללי היה לי קשה כל החיים להסתדר ולהסתגל למסגרות.. ואת כל זה אני אומר לו ובגלל שאני בטיפול די הרבה זמן ועדיין מרגיש רע זה נורא מעצבן אותי ומתסכל אותי.. יש לציין שכבר שנה אני מחזיק זוגיות.. מה שלא היה לי לפני זה ולא הצלחתי לפתח מערכות יחסים אינטימיות עם בנות זוג בגלל שהייתי אטום ו"לא סומך על אנשים", ופשוט יצא שהיו לי רק סטוצים והייתי מנפנף נורא מהר מערכות יחסים.. בזוגיות הזאת היא זוגיות בריאה שאני נפתח שם ומרגיש טוב ואמיתי ופתוח ואני חושב שדווקא כאן הטיפול כן עזר להתמודד עם חרדת הנטישה שהייתה לי מהילדות.. אולי עדיין קיימת.. בטיפול גם הייתי מרגיש די "חנוק", לא ממומש, כל דבר הייתי משליך על המטפל וויתרתי גם על הרבה חלומות שלי שרציתי לטוס קצת לטייל והאמת לא עשיתי דברים בשביל עצמי.. אולי תליתי יותר מדיי תקוות במטפל אך עדיין הייתה ההרגשה שהוא לא כ"כ מקדם אותי ושמגיע לי יותר.. אמרתי לו שה"הברגה" ביננו לא מתאימה, זה כמו להבריג בורג 16 לחור של 8 אינץ'.. מנסים בכוח ולא מצליח.. הוא אמר שכדאי לנסות להבין את ה"התאמה" או חוסר ההתאמה הזה.. ואמרתי לו שעם הבנות לא קונים במכולת.. והוא אמר לי שבלי הבנות בטח ובטח שלא קונים במכולת.. ומעצבן אותי גם שכל דבר הוא רוצה ש"נבין ביחד" ו"נברר".. כי לפעמים נראה לי שאנחנו חופרים וחופרים ולא יוצא שום דבר ואני ממשיך להיות מתוסכל ומחוסר עבודה ולא ממומש.. ככה צריך להרגיש בטיפול? הוא גם אמר לי שהוא חושב שאני בתחרות איתו ..למרות שאני לא כל כך חשבתי ככה.. אני רק רציתי מטפל שיבין אותי ויביא אותי להצלחה, אולי הוא בעצמו חשב זאת ו"השליך" את זה עליי? אמרתי לו את זה בפגישה אבל כל אחד כמובן משליך אחד על השני וזה מעגל שלא מסתיים. הוא גם לא מספר עליו כלום וזה ממש מעצבן, הוא ממש "בונקר", אני יודע שהוא לא צריך לחשוף את זהותו כ"כ אבל כל דבר שאני שואל הוא מעביר אליי ומשאיר אותי עם שאלות פתוחות וזה נורא מעצבן ומייאש אותי ואין כל כך זרימה.. :\ אני מרגיש שאני חסר תקווה בטיפול הזה וזה לא טוב לי.. מרגיש "קצר נשימה", מוגבל.. שאני תחת מישהו.. משול אליו.. האם כדאי להישאר בטיפול ולתת לזה צ'אנס? האם דווקא ב"נקודת שבירה" הזאת כדאי לחזור ולהמשיך לעבוד על היחסים.. או לוותר ולמצוא שיטה או מטפל אחר? אם כן, איזו שיטה כדאי, ואיך לבחור מטפל? אם בכלל? כרגע כמה ימים אחרי שעזבתי אותו אני מרגיש קצת מפוחד שאין לי "עמוד תווך" וזה מפחיד אני מפחד לצאת מאיזון.. המטפל שלי אמר לי שאם אני רוצה להחליף טיפול אני תמיד יכול וששום דבר לא מונע ממני את זה אך אם אני אחליף טיפול, אני אגיע לאותה נקודה עם המטפל הבא ושם אתקע, לא משנה למי אני אלך, אז כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו בטיפול הנ"ל עם המטפל הנ"ל.. איך אדע מתי לוותר? איך אדע מתי הצעד נעשה בחיפזון או ביישוב דעת מלא? אשמח לעזרה! תודה מראש ! יש לציין שגם באותו היום שנפרדנו חלמתי עליו חלום שבחיים לא חלמתי החלום הולך כך בחלום אני נפגש איתו אבל הפעם בתוך ביתו ולא בקליניקה, יושבים בספה חצי עגולה, דודה שלי שגידלה אותי איתי וגם בעלה.. למטפל יש 3 בנות (בחלום) ואני רואה אותן אחת אחרי השנייה (כמו במסלול דוגמנות) הראשונה היא דתייה אני לא זוכר אם היה כיסוי ראש.. לובשת גם חצאית בצבע תכלת ונראית מאופרת ויפה.. האחרות לא כ"כ זוכר איך נראות (רק זוכר שנראות לא דתיות בלי כיסוי ראש) זוכר שהפגישה הייתה חברית כזאת ולא מטפל - מטופל בחלום אני זוכר גם שבעלה של דודה שלי והמטפל שלי התווכחו על כך שיש ילדים במדינה עם נכות נפשית קלה כל שהיא והאם כדאי להכיר בהם כנכים רשמית במדינה או משהו בסגנון..זוכר שהיה על זה ויכוח עוד אני זוכר שבאמצע הפגישה אשתו ניקתה את הבית והוא קם ועזר לה ואז הוא הבריש איזו גיגית עם מברשת..ניקה אותה ובמיוחד הבריש לה את הפינות (גיגית בצורת מלבן) והקפיד על ההברשה בפינות.. עוד זוכר שאשתו גם הייתה דתייה עם כיסוי ראש (גם במציאות היא ככה) אבל לא ראיתי את הפנים שלה היא הייתה עסוקה בניקיון הבית.. יש לציין שתמיד במהלך הטיפול גם הייתי שואל אותו שוב ושוב אם הוא שומר שבת או לא והוא לא ענה לי.. תמיד היה מעביר את הנושא אליי.. לא היה מספר לי עליו כלום! אשמח לעזרה!

לקריאה נוספת והעמקה

יקי פרט ומעבר למצוקתך האישית והמובנת, שאלתך חשובה ומשותפת למטופלים ומטפלים רבים. האם ? מתי ? ואיך להפסיק טיפול ? ולמען האמת, אין לכך, להערכתי, תשובות ברורות וחד משמעיות. על פניו נראה שהמטפל שלך אכן מטפל בגישה הפסיכו-דינמית, אשר באופן קלאסי ויש שיגידו גם שמרני, בוחר, לטובת הטיפול, להיות אנונימי במידה המירבית, כדי לאפשר ולעודד תהליכים של העברה ובירור מעמיק ונקי של ההשלכות האפשריות מצידך, במהלך התהליך הטיפולי. על פי תיאורך נראה שהטיפול רחוק מלהשיג אמנם מטרותיך במלואן, אך מאידך הוא כן עזר ועוזר לך בתחומים מרכזיים וחשובים של חייך. גם תקופה של שנה וחצי אינה נחשבת ארוכה ויוצאת דופן בטיפולים דינמיים מהסוג שאת מטופל בו. לכן ולו באופן אינטואיטיבי בעיקר, לא הייתי ממליץ על הפסקת הטיפול בשלב זה. גם העובדה שאתה משתף אותו בהתלבטויותיך ותשובותיו הענייניות בעיניי, תומכות לדעתי באי הפסקת הטיפול אלא אולי בקביעת תקופה מוגדרת נוספת של מספר חודשים להמשכת הטיפול תוך ניסיון למצות בתקופה זו את המירב. את החלום שפירטת בסוף פנייתך, הייתי מציע כמובן שתעלה אותו בפגישתם הטיפולית הבאה, עם המטפל.

04/12/2013 | 01:54 | מאת: עומר

עבדתי במשך שני עד גיל 40 בנוראה בהצלחה רבה. בשלב מסויים דווקא בגלל כישורי הורבלים עברתי לתחום עיסקי מכניס יותר במסגרת שיווק פרויקט בהצלחה גם. התנאים יצרו מצב בו נאלצתי לקחת בפועל עבודה מורכבת יותר שכרוכה במעקב על תהליך שלם שכרוך לא רק במכירה ושווק אלא בהליכים בצועיים הנובעים מהעסק במידה מסוימת בעל כורחי. התוצאה עכשיו שכמעט 4 שנים אני מוצא עצמי מולחץ בהליכים עם לקוחות ואנשים במסגרת שכלל לא בחרתי בה !!! אין לי בעיה תפקודית מול האנשים אבל הלחץ נוראי וזה גוזל ממני כוחות עד רמת חרדה פנימית כאשר אני מזהה שזה פוגע ביגולת שלי לחיות באיזון ! מכלה משאבים לחיים מאוזנים. האופציה לצאת מהמצב לא ממש אפרטיבית היא תגרור לחץ גדול יותר מהמשבר שיווצר בעצם העזיבה זה יחזור לי. קבלתי את זה אחרי התיעציות עם יועץ עיסקי הבחירה וידיעת ההמצב והלטרנטיבות רק הכבידו עלי. מצאתיפתרון זמני צמצום והדהית פעולות כדי לא להעמיס על עצמי דברים חוץ מטיפול בחלק שמכביד. ה פתרון זמני אבל מרגיש שזה לא יכול להמשיך כפתרון אמיתי! האין מוצא כבירה היא מלחיצה! בשכל ברור לי שזה הכי נכון לא מקבל את זה! היתי רוצה לעבור לעיסוק. שאינו במסגרת כזו אלא יותר הוראתי כבעבר לא הליכים ופצרון בעיות אלא השכלה ידע והתרחבות הנפש. אני מפחד לעשות מעד דרסטי שתוצאתו תצור רק לחץ נוסף וזה משתק . מה העצה שניתן לעוץ?

לעומר כבעל כישורים ורבליים, כדבריך, הייתי מייעץ לך לעשות הגהות על מה שאתה כותב/מקליד ולו כדי שאילו שאתה מחפש עצתם יוכלו להבין ביתר קלות ובהירות למה אתה מתכוון. באותה רוח ולשאלתך המהותית , הייתי מייעץ לך שלא תסתפק במספר שורות בלבד בפורום, כדי לתאר מצב כה מורכב ולצפות לעצה העלולה להיות שיטחית ביותר, בשל מגבלות התיאור בפורום. כיון שכבר התייעצת עם יועץ עסקי ואני מאמין שאתה עצמך מבין, כעולה מדבריך, שעליך לצמצם גורמי הלחץ אליהם אתה חשוף, הרי שיתכן ומדובר בתגובתך הריגשית-סובייקטיבית הנוטה לחוש לחצים כלחץ משתק. לעניין זה, נראה שכדאי יהיה לפנות ולו לייעוץ קצר מועד וממוקד אצל פסיכולוג קליני מתאים.