פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

4952 הודעות
4566 תשובות מומחה

מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה

03/12/2013 | 01:50 | מאת: הריונית

אני עם עבר של חרדה,לפני 11 שנה הייתי נוכחת בפיגוע מאוד קשה ונפגעתי נפשית מאוד קשה עם סכיזופרניה,10 שנים מחיי נטלתי כדור של 100 מ"ג של "לפונקס" ( נגד חרדה בעיקר)היום אני כבר בת 29 נשואה ובהיריון ,לפני ההיריון הפסקתי את הטיפול ביוזמתי למטרת היריון תקין ובריא ללא כדורים אך הפסיכיאטר לא היה איתי בנושא(כנראה פחד על סיכון) אל יש לציין שאני באיזון כבר שנים,עובדת בעבודה קבועה 7 שנים ויש לי בעל מקסים ואוהב ואני מאושרת בחיי,פעילה חברתית , אך קצת עצבנית לאחרונה (לצערי הרב) אולי קשור להורמונים עברו ימים וכך כבר 9 או 10 חודשים ואני ללא הכדורים אך למרבה הצער כשחשבתי שנפטרתי מזה הגיע אבחנה לתסמונת- "פיברומילאגיה" ועכשיו אני בהיריון בשבוע 9 ,נורא קשה לי גם ההיריון וגם הפיברומילאגיה אני מרגישה גמורה ותשושה אין לי כוחות לעשות כלום ויש לי יום אחד בשבוע שאני עם אנרגיות, אני במתח עם ההיריון יצליח ובחרדות מה יהיה מכיוון שההיריון הזה הוא הדבר הכי יקר לליבי (חיכיתי לרגע הזה כל חיי) והכמיהה ליהיות אמא פשוט מוזרמת בדמי ,אשמח לקבל ייעוץ מה ניתן לעשות חוץ מלפנות לייעוץ בסיכון גבוהה ,תודה רבה. מההריונית :-)

לקריאה נוספת והעמקה

להריונית כיון שאינני רופא, לא אוכל לייעץ לך בעניין המחייב בהחלט חוות דעת רפואית ופסיכיאטרית. אם אינך שלמה עם המלצות הפסיכיאטר אצלו את נמצאת או היית בטיפול, יש בהחלט מקום להתייעצות של דעה שנייה עם פסיכיאטר אחר. לעניין הפיברומיאלגיה, ניתן אמנם להסתייע בטיפול בהיפנוזה שהינה כלי טיפולי יעיל ביותר להפחתת כאבים, אך גם כאן, לאור הרקע הסכיזופרני שלך, הייתי ממליץ שתתייעצי תחילה עם הפסיכיאטר בנדון.

01/12/2013 | 16:21 | מאת: אלון

דר נעמן שלום אני בן 48, מטבעי אדם דאגן אך משדר ביטחון ועצמה לכל הסובבים אותי תמיד. בעבר חוויתי התקפי חרדה אך למדתי לשלוט בהם היטב. בחודשים האחרונים אני חווה מתח כרוני בחזה בעיקר צד ימין אשר מלווה במאמץ לנשום ומחמיר בעיקר לפני השינה בלילה. אציין כי מאז מות אימי לפני כ 3 שנים אני דואג יותר וחרדתי יותר לילדיי ולקרוביי. עברתי את כל בדיקות הלב האפשריות והכל תקין. מה אוכל עוד לעשות? המצב הזה מקשה עלי מאוד ואף גורם לדכדוך. האם תרופת הרגעה קלה תעזור לי להיות משוחרר יותר ונינוח יותר...זאת כמובן בנוסף לטיפול בעצמי על ידי מדיטציה אותה אתחיל בקרוב ומפגשים עם איש מקצוע. תודה אלון

לקריאה נוספת והעמקה

אלון הייתי מציע שתתמקד בעיקר בטיפול פסיכולוגי מתאים אצל פסיכולוג קליני המתמחה ב-CBT (גישה התנהגותית-חשיבתית), רצוי בשילוב עם היפנוזה. אם הסימפטומים יחמירו (לא צפוי) ניתן יהיה להסתייע גם בטיפול תרופתי על פי הנחיית רופא. מדיטציה עצמית הינה טכניקה ראויה וטובה, אך לאור התמשכות בעייתך עלול שזה לא יספיק, בשלב זה, אלא בשילוב עם ההמלצות האחרות שלי.

01/12/2013 | 06:33 | מאת: טולי

שלום רב בעלי בן 36 וסובל לעיתים רחוקות מאי מתן שתן זה אומר שהוא מרגיש שיש לו שתן אבל הוא לא יכול להוצעא אותו מה עושים

טולי הבעייה שאת מתארת צריכה להיות מבוררת ומטופלת על ידי רופא המשפחה.

25/11/2013 | 09:25 | מאת: מייט

שלום אני נשואה טריה (פחות משנה) מערכת היחסים שלי במצב בעייתי מאחר ואני נשואה לאדם שהוא שקרן , (לא נכנסת להגדרות פתולוגיות ולכן אמנע משימוש במושג "שקרן כרוני":)). בתחילה היה נראה כי השקרים הם מתוך מקום של רושם, דחיקה לפינה, חשש מכך שאעזוב אותו (ניסיתי למצוא איפה אני מלחיצה ודוחקת לפינה) אך עם הזמן הבנתי כי הוא משקר גם כשאין צורך , ובטח שלא רק לי (הגזמה בסיפורים בעיקר והמצאות של סיפורים לצורך ציור של "עולם ורוד") . אחד התנאים שלי להמשך הקשר היה ללכת לטיפול, לאחר כמה חודשים של טיפול אצל פסיכולוגית גיליתי שגם אצלה היה מספר שקרים ומסלף אמיתות.כך שהטיפול הופסק (ביוזמתו בטענה שהיא לא עוזרת לו - אחרי שכל השקרים התגלו). אני מניחה כי יש הרבה סיבות פסיכולוגיות שמקורן בילדות שגורמות לכך אך השאלה שלי היא בעיקר האם הדבר ניתן לטיפול. מאחר ואני נמצאת בצומת דרכים מעט לפני פירוק החבילה. (קשה מאוד לגרום לו להזיז עצמו לטיפול - דוחה מציאת מטפל חדש כבר משהו כמו 4 חודשים - עם זאת שהוא מודע לבעיה). תודה רבה

מייט ? בעייתך אכן מורכבת וקשה. שקרנות מהסוג שאת מתארת עשויה לנבוע מסיבות שונות. הבשורות הטובות הן שהבעיה ניתנת לטיפול פסיכולוגי. הבשורות הפחות טובות אולי הן שהצלחת הטיפול מותנית במוטיבציה ברורה ומלאה של המטופל, הטיפול אינו קצר בד"כ והצלחתו אינה מובטחת. לערכתי, עלייך לעמוד על כך שיפנה לאלתר לטיפול (רצוי אף שתשתתפי ולו בחלק מהפגישות) ואם יעמוד בסירובו או חמקנותו מפנייה לטיפול. יתכן ותאלצי להסיק את המסקנות המתבקשות.

24/11/2013 | 16:21 | מאת: אני

שלום לד"ר מאיר נעמן, לפני שנתיים כמעט התחילה אצלי בחילה קלה ולא מוסברת, שלא עברה ועם הזמן התחזקה. לאחר כמה זמן נזכרתי ששבוע וחצי לפני שהבחילה התחילה חוויתי תאונה, לכן התחלתי לבדוק את הנושא, עברתי המון בדיקות רופאים וכלום לא עזר שום דבר לא מצא את הסיבה לבחילה. הבחילות רק הלכו והתחזקו, וככה גם באו הפחדים והחרדות, בהתחלה פחדים רק מהבחילה עצמה, ואחרי זה פחדים להקיא בחוץ, ואחרי זה פחדים יותר גדולים וכללים שכבר לא קשורים לבחילה, אבל היא בעצם התחילה את הכל. ירדתי הרבה במשקל, נסגרתי הרבה בבית, ובעיקר פחדתי, שזה לא יגמר ולא יעבור.. היום שנתיים אחרי אני מרגיש יותר טוב, עליתי חזרה במשקל, אבל עדיין יש בי את הפחד מהבחילה שחוזרת לפעמים, אני לא אוכל בכיף, וכל הזמן חושב על הבחילה והפחדים שלי, אני חושב שכל זה פסכילוגי, אך איך בעצם נוצרת בגוף בחילה ממשהו רגשי ולמה זה קורה ומה ניתן לעשות ? תודה רבה !

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני כיון שבדיקותיך שללו סיבות ביולוגיות רפואיות ולאור תיאורך, באשר להתהוות הבעיה, אני נוטה להסכים איתך שמדובר קורב לודאי בסיבות פסיכולוגיות. על פניו ובאופן שכיח למדי, תחושות שנחוו בעת טראומה נוטות להתקבע בזיכרון וגירויים אסוציאטיביים המגרים זיכרון הטראומה יש והם "גוררים" אתם גם את התחושות הנילוות ובמקרה שלך את הבחילה. מניסיוני טיפול בהיפנוזה עשוי להיות מתאים ויעיל ביותר, להכחדת תחושת הבחילה המותנית.

20/11/2013 | 14:05 | מאת: מיכל

שלום רב, שמי מיכל בחורה בריאה בסה"כ בשנות ה30 םונ אלייך בייאוש רב לגביי תסמינים של כאבי מצח יותר נכון לחץ באזור המצח שלא חולף (לסירוגין יותר ופחות ) למעלה מחודש. פניתי לרופא משפחה/רופא עיניין ונוירולוג שאף שלח אותי לעשות בדיקת CT. כל הבדיקות תקינות והעלתה ההנחה שמדובר במשהו נפשי חרדתי...במקביל אני עושה פעמיים בשבוע טיפול דיקור סיני בכל הגוף כולל הראש ופניתי לפסיכוטרפיסטית (מפגש 5 לערך) כל זאת והלחץ לא מרפה...הוא יוצר לי תחושת דאון ותסכול שמא אני משתגעת וזה ממש משבש לי את אורך החיים וגורם לי למחשבות שליליות...שאלתי היא האם זה משהו מוכר? האם זה עובר ואם כן תוך כמה זמן? לא מספיקים כל המאמצים שאני עושה על מנת להקל על הסימפטום???? אני ממש מיואשת

לקריאה נוספת והעמקה

מיכל התסמינים שאת מתארת מוכרים, שכיחים ומהווים לעיתים קרובות ביטוי למצבי מתח, לחץ, חרדה וכד. לעתים הם חולפים מעצמם. לעיתים שכיחות יותר הם מחייבים סיוע פסיכולוגי מקצועי ובמצבים קשים במיוחד, יש מקום לשקול גם סיוע תרופתי, במקביל. טוב עשית שפנית לפסיכותירפיסטית, בהנחה שהיא בעלת נסיון והסמכה מתאימים, אך 5 פגישות אינן מספיקות לרוב ויש צורך בטיפול יותר ממושך. לא ניתן להעריך מראש כמה זה צריך הטיפול להימשך עד להפחתה מלאה של הסימפטומים, אך עם טיפול ממוקד המשלב CBT (גישה התנהגותית-חשיבתית), יחד עם תרגילי הרפיה או היפנוזה ניתן בדכ להגיע להקלה תוך זמן לא רב.

20/11/2013 | 09:47 | מאת: עדי מ

בעקבות מחלת הסרטן של אחותי אמא שלי סובלת מפחד וחרדה היא אינה מצליחה לישון טוב בלילה והיא כל היום לחוצה ומתוחה כמו קפיץ מתוח. יש טיפול שיכול לעזור לה? התחילה לקחת רגיעון מבית טבע אבל הוא אינו עוזר לה...

לקריאה נוספת והעמקה

עדי מ. אכן יש טיפול שיכול לעזור לאמא ואפילו ביעילות רבה. מדובר על דיבור פסיכולוגי, הניתן בדכ עי פסיכולוג קליני. רצוי בגישת ה-CBT (התנהגותי-מחשבתי) ו/או היפנוזה.

20/11/2013 | 06:57 | מאת: ארי

אני נמצא במצב פרדוקסלי אני מרגיש שמרבית המרכיבים של איכות חיי מצוינים הרגשה יעגיםם רווחה כלכלית סבירה מודעות עצמית ושליטה בזמן והתפתחות ביחס לגילי. עשיתי דרך במהל 40 שנים כחלק מהבנית זמן לכתיבה ויצירה עצמית שהחלטץי לקדם יש ספיחים בשולי עבוה עצמאית שנטלתי על עצמי לפני מספר שנים שמסרב להסתיים גורמים אוביקטיביים בלתי תלויים בי. לכאורה אני נדרש ללא הרבה זמן טכנית אבל הפגיעה באיכות ההרגשה מסוג הפעילות הזו פוגע ומפר את ההרגש הפנימי של מה שאני מפתח! כמה שאני משקיע בהפרדה נפשית זה לא עוזר זה ממש הופך למיטרד ותחושה של עכוב. מצד שנייש בי רגש חובה ואמינות להתחיבות! המצב הזה יוצר הרגשה של העדר זרימה כמו גז וברקס בנהיגה! משיקולים ממש פרקטים של פתרונות להנתקות מהמחויבות הישנה המשכה הוא עדין הפתרון הכי חסכני בזמן ומשאבים. אלא שזה נוטל ממני משאבים הרבה יותר גדולים נפשית! אני מזהה שזה מעורר בי התנגדות וסוג של לחץ סמוי! רציונלית אני פועל נכון נפשית מתוסכל וזה פוגע בהתנהחות הרגשית שלי כלומר המאבק בין הרצון להתנתק וכניסה למרחב חדש שנבנה. המצב מתסכל ואני משתדל לעבד אותו שוב ושוב בראיה הקפית של פרופורציה הקשבה לתגובות שלי בפנים ומיתטנם זה עדין מרגיש מתסכל! גם. ההכרה שיש לקבל מצבים מתסכלים לא מפונמת עד תום! הקונפחיקט המלייץ בין לסבול ממה שיש לעומת קטיעה וההשלכות שלה בצורה שוהה שבעצם לא ממש תשיג את היעד והעדר יכולת למצוא פתרון "סופי" כאשר אני כל העת שואל אם יש מומחה שיכול ליעעץ לי על פתרון עיסקי שיציע מניסיונו דרך לסיום המחויבות שיוצרת את הקושי שלי !? כל החלטה חיצונית לאפותרת את המרכיב המתסכל! זה הגורם שיוצר את הלחץ הסמוי ואי מציאת פתרון כאשר אני משער שיתכן שמשהו מנוסה יכול הקלות לעזור מאוד מקשה עלי! הרי תמיד אןמרים תתיעץ יש מבינים יותר ואני לא מצליחלמצוא את הפריצה הזו לעזרה! הדבר יוצר את הלחץ הבלתי נסבל מתחת לפני השטח והזמן רק מגבירו . לא מוצא שאלה אלא מבקש עצת חכם תודה משהו שאולי איני רואה בבהירות! תודה

לקריאה נוספת והעמקה

ארי לצערי ועם כל הרצון הטוב, לא רק אתה לא מוצא את השאלה שבדבריך, אלא גם אני. עצתי לך, נסה לארגן דבריך בצורה תמציתית וברורה יותר, ובמקביל או במקום, כדאי שתשקול פנייה לייעוץ מקצועי מלא, אצל פסיכולוג קליני מתאים.

19/11/2013 | 22:25 | מאת: חנה

אני בת 58. 7 שנים לאחר סרטן שד. מאז אני בודקת כל נקודה בגוף ומדמיינת שזה סרטן. הבעייה שלי היא שאני רצה הרבה לרופאים וועוברת הרבה בדיקות שכמובן תקינות. מה שלא נורמלי אצלי שאני מאוכזבת שאני בריאה. אני רוצה להיות חולה.זה לא הייה לפני שחליתי. האם זו תסמונת מיכנהאוזן? כיצד ניתן לטפל בבעייה? אני מנהלת אורח חיים תקין. רק שבתוכי אני בעולם אחר. אני לא מספרת על כך לאף אחד ביתי הבוגרת גם רצה על כל שטות לרופא. זה מחריד אותי

לקריאה נוספת והעמקה

חנה מצער לשמוע על תחושותייך, לאור ולאחר סבלך עם מחלתך. על פניו, תיאורך לא נשמע לי כתסמונת מיכנהאוזן. נראה לי יותר, שהתפתחה אצלך ואצל ביתך רגישות חרדתית היפוכונדריאלית, מובנת אך מצוקתית, בעקבות מחלתך. יתכן ואצלך היא מקבלת אף גוון מורכב יותר מבחינה ריגשית ונפשית. בכל מקרה, כדאי שתיפני לייעוץ עם פסיכולוג קליני מתאים. יתכן וסביר שעם מספר פגישות לא רב אפשר יהיה להקל עלייך משמעותית. הדבר נכון גם לגבי ביתך.

18/11/2013 | 14:21 | מאת: חיים

שלום יש לי בחודשיים האחרונים מעיין זרמים חשמליים בראש היתכן שמדובר במשהו שקשור לחרדה? אני רוצה לציין שבנוסף לכך אני מתעורר לפעמים בלילה כשאני רועד ואני לא מבין למה. יתכן שזה חרדה במצב שינה?

חיים יתכן וזה אף סביר שמדובר,כהשערתך, בתגובת חרדה. בכל מקרה הייתי ממליץ שתפנה תחילה לרופא המשפחה לבירור, כדי לשלול סיבה רפואית-ביולוגית לסימפטום שאתה מתאר. בהתאם להערכת הרופא ובהסתברות די גבוהה סביר שיהא עליך לפנות לפסיכולוג קליני, להשלמת הבירור והייעוץ.

18/11/2013 | 13:39 | מאת: לילי16

אני מקווה שאני פונה למקום הנכון בזמן האחרון אני מרגישה שאני מדברת עם אנשים אני מרגישה חוסר ביטחון שהשתלט עלי לא מצליחה להתגבר על זה וזה מתבטא שהשפתיים מתייבשות ונדבקות וכאילו אני יורקת אני ממש מרגישה שוני בדיבור רציתי לציין שזה לא קורה לי עם אנשים שאני מרגישה ביטחון איתם למי לפנות מה לעשות ממש מציק לי חסרת אונים.

ריקי 16 נראה שאת מגיבה ברגישות יתר חרדתית, אם כתוצאה מחוסר הבטחון שלך, כדברייך ואולי בגלל סיבה אחרת. בעייתך די שכיחה אך כדאי מאד שתפני לפסיכולוג קליני כדי לברר המקור לבעייתך ובעיקר כדי לרכוש כלים כיצד להתמודד איתה.

17/11/2013 | 14:46 | מאת: sh

כיצד ניתן לדעת אם אדם סובל באמת ממצבי לחץ וכי הוא צריך טיפול או שמא הבעיה היא בחוסר סבלנות של הצד שכנגד?

לקריאה נוספת והעמקה

sh על דרך ההומור ניתן לומר ש-אם יש שאלה אז אין שאלה. ובנימה רצינית יותר..שאלתך קצרה ותמציתית, מכדי שאפשר יהיה לענות עליה. ניכר שמדובר במצוקה כלשהי, אשר ראוי לפרט יותר לגביה או פשוט לפנות בעניין זה לייעוץ פסיכולוגי מקיף.

14/11/2013 | 20:19 | מאת: לירי

שנה שעברה התחלתי לימודי תואר ראשון מאז ומעולם סבלתי מבעיית דחיינות דחיתי הכל לדקה ה90 בלימודים בחיים כשהגעתי לאקדמיה זה גרם לי לקריסה ונבדקתי ע"י מבחן טובה נמצא שאני סובלת מבעיות קשב וריכוז והוחלט לתת לי רטאלין 10 מ"ג. גם כיום שאני לוקחת רטאלין אני דוחה את הלימודים ופותחת בפערים גדולים מה עליי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

לירי דחיינות היא בעיה מורכבת העשויה להיות קשורה בסיבות שונות. לצערי ולמיטב ניסיוני, אין פתרון "אינסטנט" (מיידי)לבעיה זו. לכן מן הראוי שתיפני לקבלת טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני מתאים. רצוי בגישת ה- CBT (התנהגותי-חשיבתי).

12/11/2013 | 22:15 | מאת: אומטפובית

שלום רב, שאלתי פה בעבר הלא רחוק לגבי אמטופוביה ואמרתי שהתחלתי טיפול פסיכולוגי. כאן הומלץ לי על היפנוזה. שאלותיי הן: 1. מה זה אומר טיפול בהיפנוזה? 2. האם כל פסיכולוג עושה זאת והאם מקובל שאשאל את המטפלת שלי לגבי זה? תודה רבה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

לאמטופובית מצטער שתשובתי התעכבה קמעא. בכל אופן עניתי לך היום..במרחק מספר תשובות מתשובתי זו.

12/11/2013 | 14:05 | מאת: דרורית

לפני מעל שנתיים חליתי במחלת הנשיקה . תופעות החרדה החלו כחודשיים אחרי כן. תוך כדי התקופה הייתי גם חולה הרבה ולכן החלטתי להפסיק לעבוד כדי לא להתרסק , אבל איני מצליחה לנסוק, סימבלטה אינה עוזרת לחלוטין וגם לא דיקור, ואני סובלת מכאבים חזקים באצבעות כפות הידיים ,בפרקי הידיים ולכל נוספים כאבים מפריצת דיסק בת שנה וחצי.. עבדתי קודם המון שעות ובלחץ נוראי גם בתקופה בה עבדתי כביכול בחצי משרה לפי הנחיית רופא תעסוקתי מתוך נסיון שלא להיכנע למצב החדש שהיה לי קשה לקבל המגבלה. איך יוצאים מזה או אפילו איך לא שוקעים יותר ? חוששת אפילו לחפש עבודה. ומחפשת איך להסב מקצוע למשהו יותר רגוע ממה שעבדתי.

לקריאה נוספת והעמקה

דרורית שאלתך מורכבת מכדי שניתן יהיה לפתור, ולו במעט, על ידי תשובה תמציתית, כמתחייב במסגרת הפורום. עלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי אצל פסיכולוג קליני או רפואי. מניסיוני המקצועי עם חולים רבים הסובלים מפיברומיאלגיה ( FMS - דאבת ), יש ערך מוסף רב לטיפול משלים או עיקרי בהיפנוזה.

11/11/2013 | 22:21 | מאת: אמטופובית

שלום רב, התייעצתי לא מזמן פה לגבי אמטופוביה וציינתי שהתחלתי בטיפול פסיכולוגי, הוצע לי כאן טיפולים היפנוטיים ורציתי לשאול מה זה? האם כל פסיכולוג עושה זאת? והאם זה מקובל שאשאל את המטפלת שלי לגבי זה? המון תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

לאמטופובית היפנוזה היא כלי טיפולי יעיל ביותר באופן כללי ובמיוחד לגבי חרדות, פוביות, מתחים, כאבים וכד'. לא כל פסיכולוג יכול ומורשה לטפל בעזרת היפנוזה, אלא רק אילו שהתמחו בתחום והוסמכו לכך ברישיון מוגדר של משרד הבריאות. כמובן שאת יכולה ואף אמורה להתייעץ עם המטפלת שלך בנדון. עקרונית ומעשית יתכן שילוב והמשך טיפול אצל המטפלת הנוכחית שלך, אם תבחרי להשתתף במקביל ועל דעתה בסדנה ל"היפנוזה עצמית" וכד'.

11/11/2013 | 00:35 | מאת: אנונימית

שלום רב לך ד"ר אני מודה לך על התייחסותך להודעה שלי הייתי רוצה בבקשה למחוק את ההודעה שהעלתי אם אפשר עם נושא "בבקשה עזרה ד"ר " מאת אנונימית ב9.11 האם זה אפשרי ? בתודה מראש וסליחה .

לאנונימית למרות חריגות בקשתך, החלטתי להיענות למבוקשך והסרתי שאלתך הקודמת ותשובתי לה. אני מקווה שאת זוכרת את התשובה שכתבתי לך ואף תפעלי על פיה.

10/11/2013 | 22:10 | מאת: שרון

היי, אני צריכה לבצע בדיקת דם מסויימת (פרולקטין) שמושפעת לרעה ממצבי לחץ. בבדיקה האחרונה שעשיתי היו ערכים גבוהים במיוחד מאחר ויש לי חרדה מבדיקות. אני לא מצליחה לבצע את הבדיקות החוזרות בגלל שאני לא מצליחה להירגע. מה אפשר לעשות??

לקריאה נוספת והעמקה

שרון להרגעה עכשווית ומהירה יתכן ותוכלי להיעזר בתרגילי "הרפיה עצמית" שבאתר של ד"ר ברוך אליצור וכן ב"טיפים לגולשים" שבתחתית עמוד זה, מימין. בהתייחס לעובדה שאת באופן כללי סובלת מ"חרדת בדיקות" וכד', סביר שתצטרכי לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים (רצוי בגישת ה- CBT והיפנוזה).

10/11/2013 | 14:20 | מאת: אלכס

שלום שמי אלכס ואני בן 25. לפני כשנה החלטתי לטוס לדרום אמריקה וכשבוע לפני הטיסה התחלתי לחוש התקפי חרדה. למרות הפחד הגדול קניתי תמצית פרחי באך(על סמך פורומים שקראתי), טסתי לחודש והתמודדתי עם הקושי החדש והמפחיד כל כך. כשחזרתי ארצה עשיתי בדיקות אצל מומחים ואמרו לי שאני בריא פיזית. כיום אני עדיין סובל מכך(לא ברמה של ההתקפי חרדה דאז אבל עדיין קיימות בחילות ואו סחרחורות במצבים יומיומיים כמו נהיגה או כניסה למעלית וכו). אני עדיין מנסה להתמודד עם זה לבד ללא עזרת פסיכולוג או כדורים. בנוסף, אני סטודנט שנה ראשונה ומצבי הכלכלי לא מאפשר לי הוצאות חדשות. חשוב לי לציין שאף אחד מקרוביי לא יודע על כך ואני מעוניין לשמר את המצב. אודה מאוד אם תוכל להגדיר לי מה אני חווה? מהם דרכי ההתמודדות? מצפה בקוצר רוח לתשובתך,

לקריאה נוספת והעמקה

אלכס אני חושש שבעייתך מורכבת מכדי שתוכל להסתפק ברעיונות ועצות. ואם אין לך תקציב לטיפול פסיכולוגי פרטי אתה יכול להסתייע בשירותי הייעוץ לסטודנטים באוניברסיטה/מכללה בה אתה לומד, או לפנות לקופת החולים אליה אתה שייך. בינתיים, תוכל להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין ובאתר המעולה של דר ברוך אליצור.

09/11/2013 | 10:01 | מאת: דן

שלום האם יש סיבולת צולבת בין בנזודיאזפינים ואלכוהול? התשובה חשובה לי, מכיוון שני משתמש בבנזודיאזפינים כבר הרבה זמן, וכדי להמנע מהתמכרות אני מנסה להחליף מידי פעם בחומרים אחרים כמו אלכוהול תודה

לקריאה נוספת והעמקה

דן החמ והפורום פסיכולוגיים, כך שאיננו עוסקים בתרופות. כללית, תרופות ואלכוהול לא הולכים יחד ובכלל ראוי להמנע משתיית אלכוהול מופרזת. בהתיחס לדבריך לגבי השימוש שלך בתרופות הרגעה סביר שאתה סובל מתגובות חרדה. ואם אמנם זה כך, מן הראוי שתפנה לקבלת טיפול פסיכולוגי (רצוי אף היפנוזה) העשוי לעזור לך, ללא תרופות וללא אלכוהול.

08/11/2013 | 01:38 | מאת: אנונימית

שלום אני כבת 20 וסבלתי בעבר מדכאונות וחרדות.. הייתי אצל פסיכולגים וגם פסיכיאטר שאמר שיש לי דבר שנקרא "דכאון חרדתי" ושזה יכול להיות זמני בלבד ושזה קשור לגיל ההתבגרות..(העל התחיל בגיל 17( כיום מצבי טוב , אני לא סובלת מדכאונות או חרדות כמו בעבר . אולם יש לי כמה דברים שפשוט לא עוברים . יש לציין שאני לוקחת כדור של ציפרלקס ושלוש למיקטל .. הבעיה שלי היא : הייתי חולה המון פעמים בתיכון בכל מיני מחלות ויראליות...כאבי גרון ..בחילות..בטן..שילשולים וכד'. ומאז יש לי כל הזמן את הפחד להדבק מאנשים ואם אני יודעת שאדם חולה אני אפילו לא ישתה מהבקבוק ששתה ...ואם הוא משתעל ישר קופצת לי המחשבה "רק שלא ידביק אותי" . אין לי פחד מסרטן או התקפי לב ככה שאני לא יודעת אם זה נקרא היפוכונדריה אבל אני כל הזמן מפחדת שאהיה מצוננת או שיכאב לי הגרון ...הפחד שלי הוא שאי אפשר לתפקד שאני חולה אני עוצרת הכל ושזה עובר אצלי גם נורא לאט כי אני כל הזמן חושבת על זה . כאשר אני מתחילה להיות חולה כל פעם מחדש . . אני מקבלת התקף חרדה ..בעיקר כשיש לי בחילות נגיד וירוסים וכאלה ...רק מתחילה בחילה אני נכנסת ללחץ היסטרי . אני מציינת את העובדה שאני גם מעשנת ואני יודעת שהצינון למשל משנה את חוש הטעם והריח ואז אני לא יכולה לעשן כי אני לא נהנת מהסגריה וזה דבר שיכול אפילו להכניס אותי לדכאון לא חזק אבל דכאון .. אני מניחה שזה מהתמכרות..כמיהה לסגריה או לא יודעת .. בקיצור האם יש טיפול שיכול לעזור לי ? אני די מאבדת עצות... סליחה על ההודעה הארוכה ותודה .

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימית אני מבין תחושתך ואכזבתך מכך שהטיפולים עד כה לא הקלו משמעותית על מצוקתך. ובכל זאת, לעיתים מורכבות הבעייה, אי התאמה טיפולית או אי התמדה והשקעה אמיתית בהם מעכבת ההקלה והשיפור המיוחלים. כותרתית נראה לי שהטיפול המתאים לך הוא בכיוון של CBT. )התנהגותי-חשיבתי) והיפנוזה. התמדה בטיפול עשויה בהחלט לעזור לך.

05/11/2013 | 19:39 | מאת: איילה

אני מרגישה שאני נמצאת בסטרס מאוד גדול, בעיקר לפני מבחנים או אירועים חשובים. לא הייתי רוצה לקחת כדורי הרגעה (הציעו לי בעבר). האם יש משהו טבעי או שאני צריכה לפנות לנתורפת בשביל זה?

לקריאה נוספת והעמקה

איילה נא ראי תשובתי לגיגי (השאלה הקודמת) ואמצי אותה.

05/11/2013 | 15:44 | מאת: גיגי

אני עומד להציג מצגת לפני מספר אנשים ובמקרים אלו אני מקבל פיק ברכיים: קול לא יציב, כיבה פעילה, מסמיק, איזה כדור יכול לעזור חד פעמית? תודה

גיגי איננו עוסקים בכדורים. בהנחה שתגובת החרדה שלך, אינה חד פעמית, אלא מוכרת ושכיחה מומלץ שתפנה לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי קצר מועד, בגישת ה-CBT (התנהגותי-חשיבתי)עם עדיפות לטיפול בהיפנוזה.

05/11/2013 | 11:38 | מאת: זהר ק.

שלום. סובל מחרדה בינונית באופן די קבוע, אבל בריא חוץ מזה. בן 46. מזה כשבועיים בשעת לחץ מרגיש שריר מתוח/תפוס המתחיל מעל עין שמאל, ומשם יורד דרך הלחי בקשת ועד לזוית הפה והלסת. לעיתים זה קצת נרגע לאחר נטילת כדור הרגעה. שאלתי: האם זה יכול להיות כתוצא מלחץ או שיש לחפש סיבות אחרות? האם התופעה מוכרת ? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

זוהר התופעה המתוארת על ידך מוכרת ואכן היא יכולה לנבוע או להיות מועצמת ממתח נפשי גלוי או סמוי. יחד עם זאת, חשוב להיבדק תחילה אצל רופא כדי לשלול או לוודא שאין סיבה ביולוגית אפשרית אחרת. אם אמנם מדובר בתגובת מתח תוכל להסתייע בטיפול פסיכולוגי הכולל טכניקות של הרפייה או היפנוזה עצמית.

04/11/2013 | 18:37 | מאת: דפנה

שלום ד"ר מאיר נעמן חברה שלי סובלת לאחרונה מהתחפי חרדה בנוגע למוות.זה מלווה מדיכאון וחוסר חשק לעשות כלום והיא שואלת הרבה את השאלה למה לי לעשות דברים עם בסופו של דבר אני אמות. איך אני יכולה לעזור לה ברגע אמת של התקף חרדה ובכלל להרגיע אותה מהלחצים ממוות. אשמח לתגובה בהקדם.

לקריאה נוספת והעמקה

דפנה יש הגורסים כי בלב כולנו מקננת חרדת מוות. עוצמתה, מישכה ושכיחותה יכולים לסייע לאיש המקצוע בבואו לאבחן אם התופעה בגדר הנורמה או שמא חריגה. אם אמנם, כמתואר על ידך, מדובר בהתקפי חרדה של ממש, עלול שתתקשי להרגיע אותה ויש צורך בפנייה לפסיכולוג קליני להעמקת הבירור ומתן סיוע מקצועי האמור להקל ולהפחית חרדתה. בשולי העניין ובאותו עניין אני ממליץ על ספרו (המתורגם לעברית) של אירווין יאלום -להביט אל השמש.

31/10/2013 | 13:06 | מאת: מיכל

שלום בת 29 בריאה בדרך כלל בזוגיות +כלב ועבודה לא מלחיצה כלל אני מוצאת את עצמי בלחץ מהדברים השגרתיים של היום יום אם זוגי עובד מאוחר ואני צריכה להגיע הביתה להוציא את הכלב וגם תיככנתי לבצע מטלות בית אני ממש בלחץ ומרגישה את זה בבטן וחושבת כל היום איך אעשה ומה מתי עד הרגע שאני מגיעה הביתה אני גם מדיימנת לפעמים השתלשלות אירועים וזה תמיד עם הסוף הכי רע שיכול להיות אני לא מרגישה דופק זיעה וכו אלא ממש מועקה "מהבטן" העניין הוא שאני מבינה שאין לי מה להיות בלחץ ומסתכלת על הדברים בצורה מאוד שקולה כאילו מהצד אבל עדיין מוצאת את עצמי פשוט ברגשות שאין לי יכולת לשלוט עליהם מה עליי לעשות כדי להתמודד עם הרגש?

מיכל לרוב רגישותנו ורגשותינו נובעים ממקורות מוקדמים ופחות מודעים מאשר הסיבות הגלויות, האובייקטיביות והמודעות. לכן, יש וזה נראה, לעיתים די קרובות, שההגיון והרגש מושפעים ופועלים במסלולים שונים. כדי להתגבר על פער זה, או כפי שאת כותבת להתמודד עם הרגש, להבינו ולהתמודד איתו בהצלחה, יש צורך בסיוע מקצועי טיפולי על ידי פסיכולוג קליני מתאים.

28/10/2013 | 19:20 | מאת: מותשת

שלום, לפני כשנה התחלתי לעבוד במקום עבודה תובעני מאוד ומלחיץ. כמות המשימות שלי הולכת וגדלה ותוחלת העבודה שלי משתנה באופן תדיר למעשה, עברתי שלוש פאזות מתחילת עבודתי. התחלתי לקחת רסיטל לפני כ-4 שנים, עברתי לויפקס לפני כשנתיים ולפני כחודשיים הפסקתי טיפול תרופתי, בהתייעצות עם רופא פסיכיאטר, פסיכולוגית ורופאת משפחה. אני נקראת תכופות לשיחה על פשלות מרובות בעבודה, וחוסר התאמה אישיותית למקום העבודה. גם בחיים האישיים אני עוברת מהלכים מאוד מלחיצים- בן זוג חדש איתו אני גרה, קושי כלכלי וכן לחץ הנובע מלחצים כלכליים, בריאותיים ואחרים שעוברים על אימי. בימים האחרונים אני מתקשה לישון ואפילו פיתחתי שפעת המלווה בחום ותשישות. אני סובלת ממחשבות טורדניות, חשש מכישלון בעבודה ודאגות לגבי העתיד. כיצד עליי להתמודד כעת, האם לחזור לקחת את הויפקס או שמספיק לעבוד על טכניקות להפחתת לחץ באמצעים שהמלצת לאחרים בפורום. אני מעדיפה לא להתחיל ייעוץ פסיכולוגי בשל ההשקעה הכספית הנדרשת אך במידה ואין מוצא אחר אשמח לשמוע מה האופציות שלי. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

למותשת גם להתשה יש מימד אובייקטיבי - העומס המצטבר המעשי של משימות, שינויים ולחצים והמימד הסובייקטיבי - תחושות , תפיסות ורגישות אישית. על פניו נראה שעלייך להפחית לחצייך במישור האובייקטיבי, ככל שתוכלי וכן ואולי אף בעיקר לטפל באופן מקצועי, על ידי טיפול פסיכולוגי מתאים, בבעיותייך הריגשיות. על פי תיאורך וההיסטוריה התרופתית שציינת נראה לי שעצות וטיפים מהפורום לא יספיקו וכאמור כדאי שתפני לקבלת טיפול פסיכולוגי מתאים. להקלת העלות הכספית את יכולה להסתייע בשירותי הייעוץ/טיפול הטובים של קופת החולים אליה את שייכת.

26/10/2013 | 21:37 | מאת: כאב

היי חשבתי להעזר בפורום כי אני מתלבטת בזמן האחרון להפסיק עם תרופות חוץ מכדור שיינה שאין לי ברירה אני יודעת שהפסיכייאטר שלי לא יהיה בעד שאפסיק עם שאר הכדורים כי אין לפסיכייאטרים פתרונות אחרים חשוב לציין שהכדורים מעולם לא עזרו לי וניסו עליי כבר הכל וצר לי על החיים שלי שאני מתהלכת כמו זומביט ואין לי מחלה מוגדרת וכל מה שרוצים ועושים איתי מפחד זה דוחפים לי תרופות האם זה באמת כזה מסוכן להפסיק? לא נשקפת שום סכנה לחיי ! מיואשת אשמח לתגובות לילה טוב

לקריאה נוספת והעמקה

למתלבטת.. הסכנה היא לא בהפסקת התרופות, כל עוד זה נעשה בהדרגה ועל פי הנחיות הרופא/פסיכיאטר. הסכנה בדכ, זה בעוררות או החמרת המצב הנפשי, ממנו את סובלת ואשר בגללו את מקבלת את התרופות וכל ההשלכות מכך, בעקבות הפסקת התרופות. בכל מקרה מומלץ שתהיי בקשר עם רופאייך ותשקלי קבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, במקביל לטיפול התרופתי. עם הזמן ולרוב כתוצאה מטיפול פסיכולוגי מתאים ניתן להניח שיחול שיפור במצבך, עד כדי הצדקת הפסקת הטיפול התרופתי.

25/10/2013 | 09:45 | מאת: אמיר

היי אני סובל מחרדה כבר למעלה משנתיים והייתי נוטל ציפרלקס אך הפסקתי כתוצאה מעליה באנזימי כבד בשילוב עם תרופה מדכאת חיסון עקב מחלת קרוהן. קראתי במספר מקומות ששוקולד מריר באחוזי קקאו גבוהים יכול לעזור בחרדה בגלל שהוא מכיל רמות גבוהות של סרוטונין . אשמח אם תאשר זאת ,ואם זה נכון כמה שוקולד צריך לאכול כל יום ?כדי שיעשה את אותו אפקט של תרופה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אמיר אני דר לפסיכולוגיה ולא לרפואה, כך שאני לא מוסמך לתת. תשובות בענייני תרופות וכד. כללית ועל פי הבנתי החלקית בעניין, גם אם יש אמת בקביעה/השערה שיש בשוקולד כזה או אחר תרומה לסרוטונין, אני מאמין שאין בזה די ולו גם בכמויות גדולות כדי לספק את כמות הסרוטנין הנחוצה והקיימת בתרופות עצמן.

24/10/2013 | 07:57 | מאת: סובלת

שלום, היננו בת 42 וסובלת מאוד מחרדות בריאות. בעיקר לאחר הפיכתי לאמא. הייתי בטיפול פסיכולוגי שקצת אפילו החריף את החרדות ועזבתי, לאחר מכן טיפול CBT שמניב תוצאות אבל עדיין לא משמעותיות. במשך השנים גם הייתי בכל מיני טיפולים אלטרנטיבים אבל הם היו סוג של "אקמול". כמו שניתן לתאר, איכות החיים שלי מאוד נפגעת. אני חיה את החרדות יום-יום ומאוד מאוד קשה לי. מכל הקריאות שלי באינטרנט, טיפול CBT הוא המיטבי. יש עוד טיפולים? היפנוזה? עד כמה היא מועילה במקרים הללו מהניסיון שלך ועד כמה היא מסוכנת? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

לסובלת מצער לשמוע שהטיפולים השונים לא הועילו לך עד כה. טיפול מתאים והתמדה בו עשויים, בדרך כלל, לסייע משמעותית. לשאלתך בעניין היפנוזה הרי שהיא מהווה ואף מוכחת ככלי טיפולי יעיל ביותר ואני בהחלט ממליץ להסתייע בה. אין כל סכנה בהיפנוזה. במיוחד כשהיא מופעלת על ידי מטפל מומחה ומורשה לטיפול בהיפנוזה .

מזה מספר שנים אני סובל מלחץ תמידי קבוע. הלחץ מלווה בדופק וברעידות .כל "החבילה" ביחד מפריעה לי לתפקד ולנהל חיים תקינים. המתח התמידי כל הזמן ולפוקוס 24/7 באזור זה (יותר לחץ - פחות לחץ). לאחרונה ניסיתי טיפול פסיכולוגי . לא עזר. כמובן שגם יש לי חרדה קבועה ומתמשכת כתוצאה מהעניין. בנוסף נשללו בעיות רפואיות (צילומים, נורולוגים וכו' במשך שנים הראו שהכל תקין). מבחינה אינטליגנטית - קוגנטיבית אני אדם מאוד רציונלי, חדיד בחשיבה וחריף מחשבה (לדו' סיימתי תואר ראשון בהצטיינות יתרה).כבן אדם אני רואה את עצמי כבעל מודעות גבוהה (קורא ספרים בנושא התפתחות אישית והצלחה ואף משתתף בסדנאות). אבל למרות זאת האמת שלבד אני לא מצליח לצאת מזה וזה תוקע לי את החיים. אין לי אפילו אבחנה רפואית. בנוסף ניסיתי תרגילי נשימות. זה מרגיע אבל לא בצורה מספקת שממשחררת את המוח שלי מלחשוב על אותו אזור. לא רואים עלי מבחינה חיצונית שום בעיה אבל מבפנים אני מתפוצץ. הלחץ הזה הוא יותר לחץ של תפיסות בשרירים הפנימיים שבאזור הפה (קבוע וחזק) דווקא בצד שמאל. בצד ימין הכל תקין. אוסיף גם שניסיתי דיקור סיני, פיזיוטרפיית פה ולסת. באמת שאני לא יודע מה לעשות ומכיוון שכך אני עובד עצות.

לקריאה נוספת והעמקה

אלי יש בעיות ובמיוחד בתחום בריאות הנפש שאינן קשורות ישירות עם החלק המודע והרציונאלי אלא דוקא עם החלקים הלא מודעים של הנפש. בהעדר סיבות רפואיות ביולוגיות לסימפטום שאתה מתאר, סביר להניח שמדובר בתגובה תחושתית למתח נפשי רב ו/או סיבה לא מודעת אחרת. אינך צריך להיות אובד עצות. בעייתך ניתנת לטיפול. ממליץ שתפנה לטיפולו של פסיכולוג קליני המתמחה גם בטיפול בהיפנוזה.

23/10/2013 | 08:26 | מאת: שירי

שלום אני בת 30 ואמא לשתי בנות, אחת בת שנתיים והשנייה 3 חודשים אני מאוד אוהבת את הבנות שלי וכיף לי להיות עמן, אך לפעמים אני לא עומדת בלחץ הזה של הורות, במיוחד עכשיו שאנחנו קונים בית, אני ממש פיזית לא מרגישה טוב, לחצים בחזה וכאבים כבר בגוף מרוב לחץ והתרגזויות כששום דבר לא מתנהל כמו שצריך. אני חייבת לדעת להוריד הילוך ולתת לדברים לזרום אבל איך עושים את זה? האם זה באמת נכון שאפשר להיות הורה ולנהל חיי בית ומשפחה מבלי לקחת ללב הכל?

לקריאה נוספת והעמקה

שירי אכן ילדים זה שמחה אך גידולם ובמיוחד כשהם קטנים וההורים עמוסים כרוך לעיתים די קרובות במעמס ולחצים. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בהורים רגישים (מידי) עם סף תסכול נמוך וכד. במידה ואת, כפי שזה עולה מדברייך, נמנית עליהם, מומלץ להסתייע בטכניקות וכלים להרפיה עצמית והתמודדות נאותה עם לחצים. תוכלי להסתייע בעניין זה בטכניקות ההרפיה שבאתר של דר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) וכן בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין. אם זה לא יספיק כדאי יהיה לפנות ולו לטיפול קצר לפסיכולוג קליני המתמחה בסיוע להתמודדות עם לחצים וכו.

22/10/2013 | 11:53 | מאת: שאלה

שלום רב הבעיה שלי היא כזאת- אני מתקשה לנשום כמו שצריך וזה מתבטא בכך שלעיתים קרובות במהלך היום אני מרגישה צורך לתת נשימה עמוקה כדי למלא את הריאות באוויר ורק אז אני מרגישה כמו תחושת סיפוק/הקלה. הצורך הזה בלתת נשימה עמוקה חוזר על עצמו כמה פעמים ביום וזה מאוד מעייף אותי ומציק ומרגיז וגם גורם לי למלא את הבטן באוויר- בקיצור לא נעים. הייתי במיון ועשו לי את כל הבדיקות שיכלו ואמרו שהכל בסדר. מה אוכל לעשות לדעתך כדי לפתור את הבעיה? ממה זה יכול לנבוע? שמעת כבר על מקרים כאלה? זה קורה לי בתקופות שבאות והולכות. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

לשואלת.. בהעדר סיבה רפואית ביולוגית כדברייך, נראה שבעייתך קשורה או נובעת ממתח נפשי וריגשי העלול להיות גלוי ( מוכר וידוע) או סמוי ( ממקור לא מודע). כך או כך תוכלי להסתייע בלימוד ותרגול של תרגילי הרפיה מבוססי תרגילי נשימה. חפשי באתר של דר ברוך אליצור ואם זה לא יספיק, נראה שתוכלי להסתייע מטיפול בהיפנוזה.

דר' מאיר היקר בבקשה עזור לי,אני לא יודע כבר מה הנכון לגבי מצבי ובינתיים אני סובל!, אקצר ברקע מקדים ואומר שאני בן 32 עם רקע חיים שתמיד היו רצופים במשברים וחיים לא קלים, חרדה תמידית ממחלות, ועבודה שתמיד הייתה מלווה בסטרס.לפני כשנתיים ( לאחר תקופה קשה של גרושין) התחלתי להרגיש חוסר שיווי משקל בהליכה ובעמידה, תחושה מפחידה ומעיקה מאוד,מתגבר בעיקר בחנויות וקניונים ומסדרונות אבל בכל מקום בעצם! אני לא נופל או מרגיש שאני מסתובב אלא תחושה שאני בעצם זז לצדדים כשאני עומד או הולך !! לפני חצי שנה גילו מיקרואדנומה ברצפת הסלה סמוך להיפופיזה בגודל 5 מ"מ , רופאים כולם ניורולוגים, ניורורכירוגיים רופא אא"ג , רפא עיניים וכו' מתעקשים שהסחרחורת הזו וחוסר היציבות הקל אינו נובע מהגידול! האם תיתכן תחושה מעיקה כזו על רק נפשי-חרדה או דיכאון ? עד כדי כך שלעיטים נדמה שאני ממש זה ונאלץ להיאחז במשהו ?!האם נתקלת בכל שנות נסיונך באדם עם סיפמטום כמו שלי שהוא תגובה קלינית של חרדה ? או הפרעה אחרת ? - אשמח לתשובתך , השתדלתי להקיף ולקצר , אם חסר משהו בפרטים אשמח לכתוב לך - תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שמש הסימפטומים שאתה מתאר של סחרחורות ותחושה של אובדן שיווי משקל עלולים לנבוע, או להיות מועצמים כתוצאה מגורמים ריגשיים, כמו מתח, חרדה וכד. יחד עם זאת, כל אבחנה או השערה שכזו מותנית באבחנה רפואית מקדימה, השוללת סיבות רפואיות-ביולוגיות אפשריות. במקרה המורכב שלך, כמתואר על ידך, הייתי מציע שתתייעץ גם עם רופא פסיכיאטר האמור להיות מסוגל ומיומן להעריך הן את המידע הרפואי בעניינך יחד עם התרשמותו המקצועית ממצבך הנפשית. ח

17/10/2013 | 00:51 | מאת: אביב

יש לי אותן תופעות לוואי אשמח אם תיצור עימי קשר... 0549288017

12/10/2013 | 13:43 | מאת: משה

שלום לכולם, אז ככה אני בן 18, ואני לא מאמין שאני אומר את זה .. אבל אני פשוט מפחד לנסוע באוטובוסים לבד. הפחד מלהיאבד, שאני לא יימצא את דרכי, התקפי החרדה שיתקפו אותי שאני יהיה לבד .. ממש מונע ממני לעשות דברים שצורכים נסיעה באוטובוס. בגלל השיבוץ שלי, אני מחוייב בעוד כמה ימים להגיע אל בסיס תל השומר, ואני רחוק מאוד ממנו, וזאת תהיה נסיעה של לפחות שעה ומשהו באוטובוס. לא יודע מה לעשות, מפדח לבקש ממישהו להיות איתי, אני כבר בן 18, איך להתמודד עם הפחד הזה ? וזה לא פחד ביטחוני, כלומר מפחד מפיגוע. אלא פחד של חרדה מלהיאבד, או לא למצוא את עצמי שם, איך אני אסתדר לבד .. ואני גם לא מפונק כ"כ, אני מיועד לתפקיד קרבי, ואני חייב את הביטחון הזה ! מה עושים ? : /

לקריאה נוספת והעמקה

משה בקצרה, בעייתך ניתנת לטיפול ואולי אף בתהליך טיפולי ממוקד וקצר יחסית. אך היא מחייבת טיפול פסיכולוגי מקצועי. קשה לי להאמין שתוכל לעשות זאת בכוחות עצמך, בלי הסיוע המקצועי המתאים. לכן, אני מציע שתפנה לפסיכולוג קליני המתמחה בטיפול בחרדות ופחדים, בגישת ה- CBT ( התנהגותי-חשיבתי), בשילוב עם היפנוזה.

11/10/2013 | 07:57 | מאת: שרון

במסגרת משבר שהמחלקה שלי בעבודה עוברת שלא ממש קשורה אלי נחשפתי להבנה רחבה יותר של התנהלות האנשים במסגרת. בדכ עסוקים בפעולות הרלוונטיות של המשבצת שלך. ואז קרתה לי מעין נקודת שינוי שלדעתי אין ממנה חזרה. התגלתה לי תמונה מעט אישית יותר על הדמויות חייהם והקשיים שלהם בחייהם הפרטים. וכמובן ההאטה של החלקה שלי עזרה לי להתבונן בעצמי גם וביחסי עם המסגרת ובעולמי שלי. הבנתי שהמנהלים רובם עסוקים מבריחה מבעיות בחיהם הפרטיים דרך העבודה בקנית מכונית בריחה מעצמם. ויצירת מערכות יחסים של הצגה כוחנית של שליטה ילדותית עם עובדים. שזה די רגיל. מה שהפתיע אותי שהבנתי שאני בכלל לא מושפע מהתדמית החיצונית שך הא שים האלה ושאני מתבונן בהם באופן מרוחק מן הצד. איני שותף לשקאיות ההצגתית הזו. שום תכונה שלהם אינה מהווה איזה מוקד שאחרים נכנעים מולם. יותר מזה זה הביא אותי למיקוד עצמי שאני לא יכול לזוז ממנו שעל אף הכישורים שלי. אני חייב לעשות רק מה שאני באמת מאמין לו גם במסגרת העבודה. בשיווק בנהול לקוחות וכו. בקצור השקריות היחסית שהם חיים בה יוצרים מסגרת שכולה פעילה אבל אין בה באמת הרבה . רובה זה יחסים של קומבינות. נןרא עסוקים ובעצם זה הכל סכסוכים עם אנשים לרוחות שותפים וכו. הכל נראה מגוחך להם זה נראה רציני. והמון עובדים נשאבים לזה בתלותיות. פשוט מגוחך. איני פוסל אותם. אבל אני השתנתי. נקודת המבט שלי שונה. אין חזרה ממנה. הדילמה קשה מה לעשות. הכל נראה גם לא תואם את הערכים שלי לא את כללי העבודה והנהול שלי. הקשיים הובילו לסוג של התפכחות ואני מרגיש שאין חזרה ממנה למצב הקודם. אני מרגיש מנותק ומגוחך שם. ויותר מזה גם נסוג מצמצם פעילות חחד עם צמצום הפעילות שקרה מעצמו. מה שקשה לי זה שזה התודעה שלי נגמר בעצם. עכשיו זה רק זמן נסיגה וסיום. בחיי היו סיומים חדים. ופה אני רוצה לבצע מעין תיקון חוית סיום. בעיקר שאני מבין שהשינוי בי. רוצה לעזוב את השגעון של מרוץ העכברים שלהם. אני כן עיסקי אבל בצורה שונה מהם. הפער לא ניתן לגישור. מה הדרך הטובה ביותר לאור המצב הזה להשתחרר בצורה הכי אלגנטית?

שרון התפכחותך אמנם נשמעת מעניינת, אך עוצמתה ונסיבותיה עלולים להעיד על מצוקה ריגשית-נפשית. לכן אני מציע שתפנה ליעוץ, אצל פסיכולוג קליני מתאים. אצלו תוכל לברר בצורה מפורטת יותר, מאשר במסגרת המוגבלת של הפורום, את תחושותיך ואף לקבל כלים להתמודדות יעילה עם מרוץ מעכברים אליו נחשפת ?!.

10/10/2013 | 05:47 | מאת: עודד

שלום אני שתית סראקסט הרבה שנים בזמן האחרון לא עזר הביאו אסתו 20 בהתחלה היה בעיות בשפיכה עז הורדו ל 10 אחר שלוש שבעות עילו ל20 האם בעיות השפיכה שוב יחזרו תודה

לקריאה נוספת והעמקה
14/10/2013 | 06:01 | מאת: ליפא

זה כדור שצריך ךיבוד תקופה ךתיקון כימחה ןבמקביל לכך צריכים טיפול נפשי שיאפשר שינוי בחשיבה רגש פעולה בחיים. הבעיות של הכדור ביכה יוצרות נזק נפשי נוסף. תלך להתיעץ עם איש מקצוע נוסף.. פעילות גופנית גם.

עודד אני דר לפסיכולוג קלינית ולא לרפואה ולכן אני לא עוסק ומנוע מלעסוק בייעוץ תרופתי. מציע שתפנה לפסיכיאטר שלך, או לפורום רפואי.

06/10/2013 | 13:28 | מאת: אמטופובית

שלום ד"ר, אני בת 24 ואני חושבת שאני אמטופובית.. איך אפשר לדעת זאת בוודאות? זה כך מאז שאני זוכרת את עצמי. מספר דוגמאות: כל דבר שאכלתי/שתיתי בחיים ולאחר מכן הקאתי-אני לא אוכלת יותר.. כמובן שלמאכל אין קשר ישיר להקאה. כשיש לי בחילה אני מתחילה לרעוד ולהזיע.. אני לא מקיאה הרבה אבל כשזה כבר קורה אני חייבת שיהיה איתי אדם קרוב ש"ישמור" עליי, ההקאה כמובן מלווה בלחץ אדיר ובכי. אני מפחדת לחשוב בכלל על הריון (בעתיד הרחוק) בגלל בחילות והקאות. התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי, האם יש פתרון לזה? זה ממש משבש לי את שגרת החיים הנורמליים שלי.. תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

לאמטופובית לטובת שאר הקוראים ומשתתפי הפורום > " אמטופוביה היא פוביה ספציפית, המתבטאת בפחד בלתי נשלט מהקאות וקיא". על פי התגובות/סימפטומים שאת מתארת, נראה שטוב עשית שפנית לטיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים, הכולל גם כלים טיפוליים התנהגותיים -קוגנטיביים (CBT) והיפנוטיים, עשוי בהחלט לפתור בעייתך ומצוקתך.

10/10/2013 | 00:38 | מאת: אמטופובית

מה הכוונה טיפולים היפנוטיים?

לאמטופובית בטיפולים היפנוטיים, כוונתי היא לטיפולים פסיכולוגיים הכוללים שילוב של טכניקות ותהליכים היפנוטיים, כלומר מתחום ההיפנוזה.

02/10/2013 | 14:48 | מאת: ליאור

שלום רב, אני בת 28, בריאה, בכושר, לא מעשנת, במהלך התואר כנראה מתוך לחץ וחרדה, התחלתי לסבול מבעיות נשימה, כאילו השאיפה השיטחית לא מספיקה לי ואני צריכה ממש לטפס עם החזה והכתפיים כדי לקחת שאיפה עמוקה שתספק אותי. מאז כבר סיימתי את התואר, אני לא מרגישה לחץ מיוחד, אין לי מחשבות לא טובות, לא חלומות ועדיין קשיי נשימה. הייתי אצל רופאת המשפחה שבדקה לי את הריאות ואמרה שהכל תקין ונתנה לי וואבן 10 ימים כדי לשבור את מעגל הלחץ הנפשי. הטיפול לא השפיע עליי כלל. אני ממש רוצה למצוא לזה פתרון. זה מציק. לפעמים כבר כואב. מה אפשר לעשות? דיקור? כדורים אחרים? חייבת לשים לזה סוף כבר...

לקריאה נוספת והעמקה

ליאור ההמלצה התקפה לתגובת המתח/לחץ שאת מתארת היא לא כדורים ודיקור סיני אלא פנייה לייעוץ/טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני, המתמחה בטיפול בחרדות ומתחים, רצוי בגישת הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי (CBT).

02/10/2013 | 11:38 | מאת: בעל דואג

שלום אשתי עברה חוויה לא נעימה כאשר נכנסה במעקה בטיחות ,לא היה פגיעה בגוף והיא כבכול יצאה מזה ללא פגע. לאחר אירוע זה ניסיתי לגרום לה לעלות שוש על ההגה ,גם מתוך רצונה אבל בכל פעם לאחר זמן קצר היא מרגישה לחץ בחזה היא מרגישה שהאוטו לא יציב ושהכביש מתעקל למרות שהיא נוסעת בסדר גמור היא מבקשת עזרה בלהחזיק את ההגה ,היא ניסתה לקחת שיעורי נהיגה אבל זה לא שינה שום דבר היא נוהגת בסדר גמור אך משהו לא נותן לה לנהוג זה כנראה תופעה של פוסט "תאונה " אבל אין לנו מושג למי ניתן לפנות בנושא . אני מקווה שזה המקום המתאים כי חבל לי נורא שהיא לא נוהגת , זה הופך אותה לתלותית בי שאני ייקח אותה לקניות או לכל מקום אחר ( כאשר בעבר היא הייתה עצמאית לחלוטין. תודה מראש על תשובתך

לקריאה נוספת והעמקה

לבעל הדואג כוונתך ועידוד אשתך לנהוג בסמוך לאחר התאונה בהחלט טובה וראויה. אלא שיש וזה נתפס או אפילו נושא אופי של לחץ ואז זה עלול לגרום לתגובות שאתר מתאר. וכמובן שעלולות להיות גם סיבות אחרות. כך או כך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני, לייעוץ/טיפול פסיכולוגי ממוקד וקצר מועד, רצוי בגישת ה-CBT > (התנהגותי-קוגנטיבי) והיפנוזה

שלום ד"ר מאיר כבר 20 שנה אני סובלת מחרדה שמגיעה רק בתקופות שאני חושבת ממש הרבה , מחשבות מטרידות ודאגות....אלו גורמים לי ללחץ, חוסר רוגע ואז לחרדה..זה לא קורה בתדירות גבוהה...פעמיים בשנה או פעם בשלוש שנים....תלוי במחשבות הטורדניות. ואז אני לוקחת את הקלונקס שעושה את העבודה באופן מצוין! השאלה שלי מה ההגדרה המדויקת למה שאני חווה....במהלך השנים למדתי איך להדוף את זה...אבל לא תמיד אני מצליחה....לפעמים זה קל ולפעמים קשה מאוד לדוגמא יש לי מבחן השבוע...אני כבר שבועיים מסתגרת ולומדת...ופוחדת שלא אזכור את החומר...היום הרגשתי שאני על סף התקף ...לכן לקחתי מהר את הקלונקס....זה מאוד מטריד אותי שאין לי שליטה על לחצים ואז לפעמים זה מתפרץ בדרך לא נעימה של חרדה. ומה גם שאני במצב של לחץ אני משותקת ושום דבר לא מצליח לי

לקריאה נוספת והעמקה

יסמין קשה לקבוע אבחנה הגדרה של בעייתך, רק על פי תיאורך התמציתי. אני מניח שהיא גורמת לך למצוקה רבה יותר מאשר פעמיים בשנה או פעם בשלוש שנים (???), שאם לא כן לא היית פונה בעניינה, אליי ולפורם . בכל מקרה חשוב שתלמדי כלים של הרפיה עצמית וכד לשליטה טובה יותר בחרדתך במקום להזדקקגם אם לעיתים רחוקות לקלונקס. תוכלי לעשות זאת על ידי לימוד טכניקות ההרפיה שבאתר של דר ברוך אליצור וכד, או אף על ידי השתתפות בסדנא מתאימה או פנייה לפסיכולוג קליני מתאים.

29/09/2013 | 19:50 | מאת: אני...

שלום, בן הזוג שלי סטודנט בן 24 סובל מטיקים באיזור העיניים והפנים. אני רוצה לציין שאובחן בעבר כסובל מהפרעות קשב ורק בתקופת בחינות נוטל כדורי ריטלין כדי שיוכל לשבת וללמוד כמו שצריך (הוא מצליח יפה גם בלי ריטלין). במקרה סיימתי בדיוק ץואר ראשון בפסיכולוגיה ואני רוצה לציין שבן זוגי סיפר לי כי בילדותו היו לו מספר אובססיות כגון בדיקה האם הדלתות נעולות/הגז סגור/להרים ידיים או רגליים כדי שלא יקרא משהו רע ומחשבות אובססיביות על פחד לפגוע באדם קרוב. מעולם הוא לא שיתף בכך איש ואני הראשונה שהוא נפתח בפניה, אני לא מסוגלת להעלות בפניו את נושא הטיקים למרות שאנו מתחתנים בקרוב מתוך חשש לפגוע בו ולהוריד את ביטחוו העצמי ואף לגרום לתופעה להתגבר, רציתי לדעת האם כדאי להתחיל טיפול פסיכולוגי או לפנות לנוירולוג אני ביחסים מאוד טובים עם אימו אולי כדאי להתייעץ עימ ה בנושא? אציין שתדירות הטיקים יחסית נמוכה והם מתרחשים בעיקר ברגעי התרגשות כגון- לספר על אירוע משמח או מעציב שקרה או במצבי סטרס כגון ויכוחים. תודה רבה!!

לקריאה נוספת והעמקה

ל-אני נראה שהטיקים מפריעים בעיקר לך, פחות אולי ממה שהם מפריעים לבן זוגך. עקרונית, הגישה המועדפת על ידי, לגבי בעיות מהסוג שאת מתארת, היא לפתוח הענין בשיחה פתוחה עם הנוגע בדבר, מתוך עמדה (שהיא אמיתית) שמדובר ברגישות (יתר, אולי) שלך ולא כיון שלו יש כביכול (!) בעיה. במידה ואכן ירצה לבדוק הענין, בצורה מקצועית, הייתי ממליץ לפנות תחילה לרופא נוירולוג ורק אחכ במידת הצורך לפסיכולוג מתאים.

29/09/2013 | 14:19 | מאת: ענבל

שלום רב! אני בת 37. בעלת תואר שני וניביון עבודה מגוון. אני לומדת עכשיו משפטים וכבר מתכוננת לראיונות התמחות. הבעיה שלי היא שאני מאד מפחדת מכשלון ולמרות הרקע העשיר שלי אני בתוכי מרגישה לא מספיק טובה. בעברי ניסיון עבודה לא מוצלח לשל 5.5 שנים בה סבלתי מבוס שזילזל בי ובכישוריי ועל אף שהצלחתי להתמודד עם העניין וענייני עומד תלוי בבית דין לעניני עבודה עכב בין היתר פיטורי בהריון, אני סוחבת בתוכי את החוויה הנוראית של אותו מקום עבודה. איך אפשר להשתחרר מכך? יש לציין כי למרות היותי נשואה עם שני ילדים הצלחתי עד כה יפה בלימודי המשפטים.תודה רבה !!

לקריאה נוספת והעמקה

ענבל בעייתך מייצגת את הפער המתקיים במרבית הבעיות הנפשיות-פסיכולוגיות. פער בין החלק המודע, הרציונלי והמבין לכאורה, שאין ממה לחשוש וכו לבין החלק הלא מודע, הריגשי המגיב בחשש, רתיעה ומתח. לגופו של עניין, תוכלי להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין, כמו גם האתר של דר ברוך אליצור. אם זה לא יספיק בכדי להקל מצוקתך כדאי שתיפני לייעוץ/טיפול ממוקד אצל פסיכולוג קליני מתאים.

לפני מספר שנים התחברתי עיסקית עם פרויקט ומחויבות מקצועית לאנשי מקצוע ביחד. הם האחראים מול הלקוחות עיסקית א ל החלק המקצועי שלי ייחודי בפרויקט. מבלי להגזים החלק שלי הוא שיוצר את עקרון העמידה בסיום מוצלח של הפרויקט בכל שלביו. הבעיה שהשותפים שנושאים הלכה למעשה באחריות ממש לא אכפת להם כלפי חוץ ממה שקורה. אני יודע שהם האחראים אבל יודע שלמעשה זה בידי. זה מלכודת בלתי אפשרית. ערכית קשה לקום ןללכת. המצב האישי איתם הוא בלתי נסבל עבורי נפשית. נתק כמעט מוחלט. הם מחכים שאני יעשה ועסוקים בדברים אחרים. אני נפשית הייתי שמח להעלם בבת אחת מהפרויקט. בתסריטים שלי כל ניתוק יביא תסבוכת קשה יותר לכולם ויחזור כבומרנג. מרכיב קשה בהחלטות הוא הרגשת המחויבות שלי מבחינה ערכית ללקוחות ולפרויקט. כלל לא פחד מבחינה כספית וכו. גם בניתוח עיסקי קר נראה שהפתרון הנכון הוא לתת לדברים לבתקדם אפילו לאט וכך להמשיך. אלא שזה נוגד את האופי שלי. אני רגיל להתלהבות שתוף נמרצות. כאן זה גוסס אבל מחוייב. זה ממש כמו תחושת חי מת. זה לא נותן לי מנוחה זה גז וברקס יחד גוזל אנרגיה נפשית בעיקר חוסר האכפתיות שלהם. נכון עדין הכי נגון מקצועית ועלות זמן תועלת כוולים זה להתנהל כמו שזה ולהמשיך. בדקתי כמה כיוונים ליציאה זה יצור יותר לחץ עלי מהיום. אבל כיום זה לחץ סמוי שהרס את חווית החיים המקצועית שלי. ופשוט הורידה את ההנאה. הייתי רוצה לצאת מזה. הבעיה שגם בכסף לא ניתן. אני נזהר לא לעשות צעד שיכביד יותר עלי מעכשיו. כי כרגע יש סטרס סמוי אבל יציב. אין לי כל דרך נראית לפתרון. זה שיתוק. הרגשה נוראה. כאשר ניסיתי לשנות תהליכים זה החמיר את תגובתם ויצר לחץ נוסף עלי. אני שוקל אם מי להתיעץ. איש עיסקי או פסיכולוג עיסקי. יש מרכיב נפשי וגם הבנה עיסקית. אני מתלבט בעיקר בשאלה עד כמה המחויבות אישית שקולה לנזק המתמשך שאני גורם לעצמי. אודה על התיחסות. 

לקריאה נוספת והעמקה

דני קשה להעריך מדבריך עם מי אכן עדיף שתתיעץ, עם פסיכולוג קליני, להקלת מתחיך ומצבך הריגשי או עם פסיכולוג ארגוני להבנת המורכבות הארגונית-תעסוקתית שאתה מתאר. להערכתי, יתכן וכדאי שתתיעץ עם שני בעלי המקצוע ואם משום מה זה לא מתאפשר, הייתי מציע שתתחיל דוקא עם פסיכולוג קליני מתאים. סביר שיוכל לסייע לך במצוקתך.

26/09/2013 | 18:06 | מאת: קרן

לפני כשנה התחלתי לא לישון בלילה ולרעוד ולסבול מעור צורב, לאחר ניסיון בכדור וואבן ובונדרמין נשלחתי לנירולוג שקבע דיכאון וחרדה. הנירולוג נתן טיפול שרק הקאתי ושילשלתי ממנו. הטיפול שניתן במקום "רמוטיב" שבהתחלה הטיב אך לאחר מכן חזר האי שקט וחרדות על בסיס יומי. הטיפול הופסק וניתן במקומו ציפרלקס עם 2 לוריוון. כאשר הטיפול הזה הגיע למינון המקסימלי עברנו לסרוקסט לפני 9 שבועות, 3 שבועות החפיפה עם הציפרלקס היו גן עדן, מאז מזה 6 שבועות אני סובלת מבחילה לאורך כל היום. הרופא רשם לי פראמין וזה גרם לפירכוסים ורעידות ופיתח לי סחרחורת. לאחר מכן נרשם לי מודאל שרק החמיר את המצב. האם יכול להיות שהשינוי התרופתי לא עובד? ישנם ימים שאני עייפה ויכולה לישון ימים שלמים. האם יש טיפול לבחילות הללו?

לקריאה נוספת והעמקה

קרן אני מבין הרגשתך אך היא לגמרי לא מבוססת. אינך אבודה. בעייתך ניתנת לטיפול ועזרה !! תרופות אמנם עשויות בהחלט לעזור, אך לעיתים קרובות איתור התרופה הנכונה והמינון המתאים עלולים להמשך זמן רב ונסיונות מגוונים. מבלי לגרוע מהערך המוסף של תרופות וגם כאשר הן מומלצות על ידי רופא, נוירולוג או פסיכיאטר, כאשר מדובר באבחנה של חרדה ודכאון, חשוב מאד לקבל גם טיפול פסיכולוגי מתאים. טיפול פסיכולוגי עשוי אף לייתר את הצורך בתרופות.

שלום, לפני כשנה חוויתי הפלה מצערת לאחר הריון דופק וזמן קצר לאחר מכן חוויתי הפלה נוספת. כיום אני ובעלי מנסים להרות בפעם השלישית. אני מרגישה שאיני מתנהגת וחושבת כפי שהייתי בעבר. יש לי מחשבות טורדניות בלתי פוסקות על פחד מהעתיד... רצון עז להיכנס הריון ולהפוך לאמא... מצד שני, אני יודעת שלחץ וחרדה יכולים רק לפגוע בסיכויי להרות שוב... לכן אני פונה אליך. כיצד אוכל להפתר מהמחשבות ומהמועקה שיש לי שאינה מרפה ממני? איני רוצה לקחת כדורים מכיוון שאיני יודעת אם מותר לקחת בעת הריון ואיני רוצה להרוס את סיכויי לכך... אשמח לעצתך. אידי

לקריאה נוספת והעמקה

אידי יש אמנם טיפים שנכתבו על ידי להתמודדות עם לחצים (ראי בתחתית עמוד זה מימין) וכן באתר המעולה של דר ברוך אליצור (חפשי בגוגגל), אך לאור תיאורך ואופי הנושא איתו את מתמודדת, הייתי ממליץ שתיפני לפסיכולוג קליני מתאים המתמחה בטיפול במתחים וחרדות. טיפול ואפילו קצר יחסית עשוי לעזור לך ביעילות ובמהירות.

23/09/2013 | 21:15 | מאת: חיים

שלום רב אני בן 39, טיפוס חביב על הבריות, אבל נוטה להתרגז (לא אלים פיזית!), פתאום קופץ לי הפיוז (באמצע נהיגה, וויכוח עם אישתי, הורי (חשוב להדגיש-לא קורה בעבודה)), בתדירות של 1 לחודש+-. ואז הטונים עולים. אני יודע שתמיד אומרים לספור עד 10 לפני שמגיבים אבל יש מצבים שאני פשוט לא שולט בזה. אני לא טיפוס דכאוני ולא סובל מחרדות. האם יש תרופת מרשם או תרופה טבעית שיכולה לעזור לי בעניין הויסוט ושליטה בכעס (בריא לכעוס לפעמים, אבל לא לאבד שליטה). אני לא מאמין גדול בפסיכולוגיה. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

חיים אני מצטער לעדכן אותך שלמרות שאתה לא מאמין בפסיכולוגיה, הגעת לפורום פסיכולוגי, המנוהל על ידי פסיכולוג קליני, שמטבע הדברים והחוק לא עוסק בתרופות. להשלמת הבירור התרופתי שלך תצטרך לפנות לפורום רפואי מתאים. ובינתיים, אני מרשה לעצמי לשתפך בהמלצתי שתפנה בכל זאת לייעוץ/טיפול פסיכולוגי מתאים. זה אמור לעזור לך ביעילות ומהירות ואפילו לייתר את הצורך בתרופות.

שלום רב,זה קצת ארוך אבל אשמח לתגובתכם.בן 32 בעבר הייתי ביישן ומופנם וכבר בנערות נפתחתי יותר א בל קשרים חברתיים מעבר לידיות לא התפתח,היה מערכת יחסים שרציתי להתקדם שלב אבל לא היה לי אומץ ונוהלתי ע"י בטחון עצמי נמוך ודימוי עצמי מאז 9 שנים אני נמנעתי ליצור קשרים רומנטיים,הדפתי הצעות לדייטים באופן אוטומטי הרגשתי לחץ ומעמסה נפשית ואחריה בטחון עצמי נמוך עלו מחדש ושמתי עצמי בהמתנה,היו מצבים שנדלקו עלי ואני גם ובזה זה נגמר.לפנ חודש בארוע חברתי רגיל מוקף זוגות חשתי מוקף חברים אבל לבד,קיבלתי הארה שאני מוכן לזוגיות.מיד אח"כ תקפו אותי מחשבות-איפה אני ביחס לאחרים שחברי עם זוגיות,נשואים,חלק עם ילדים חלק גרושים ובשלב זוגיות שניה אני תקוע מאחור,שאצלי הכל קורה ומתבשל לאט גם בהחלטה ללימודים,שכולם מוצלחים.חשתי בושה על היותי בתול-מעולם לא קיימתי יחסי מין ולא החזקתי יד ולא התנשקתי והיה לי ממש קשה לקבל את הסיטואציה כי הפער עצום-מחשבות שהיו די טפשים היום והתחלפו בפחד מהפער-האם אני יודע לדבר?מתי הזמן להחזיק יד?להתנשק?איך להתנשק?מתי הזמן ליחסי מין?איך אתגבר ממבוכה בעירום והאם אספק אותה.התחלתי לופ של מחשבות תסריטים חיובים ושלילים.הלכתי לייעוץ אצל פסיכולוגית קלינית שעפ"י הסיפור אני מתנהל בחרדות כל חיי ובחוסר בטחון-חרדה חברתית בעבר,אח"כ קושי בקבלת החלטות ושינויים ועכשיו דימוי עצמי חוסר בטחון וחרדה מדייטים ואינטימיות.היא הציעה שצריך ליפול למים להכוות וללמוד והציעה או סדנה למיומנות לדייטים או CBT .מאז אותו שיחה חל בי שינוי מוזר,שאשמח לחוות דעתכם.אתמול יומיים אחרי המפגש לא היו לי לופים ולא חשתי בושה.בעקבות כך ששאלתי בפורומים שונים שאלות שהם למעשה החרדות וענו והשד לא נורא.בנוסף שוחחתי עם כאלו שהיו דומה למצבי אבל לא ממש ועצות.את הלילה האחרון העברתי(לא נרדמתי) באיךך אני ממשיך מכאן ואני החלטתי כן לנסות לקפוץ אבל יש לי מחסום שהוא מונע מבעדי לקפוץ והוא פחד מהשתלטות מחשבות רגע לפני ותוך כדי הדייט כי אני מודע שאני חסר בטחון עדיין הדימוי עצמי נמוך ועדיין יש מצבים שלא התנסיתי מנשיקה עד סקס. אבל רמת החרדה כאמור ירדה מעט.אני זקוק לכלים להתמודדות עם המצבים במן אמת ולנטרלם.אני לא חסר כישורים חברתיים,מודע למעלות שלי ויש לי מה להתגאות ואני איש שיחה ומשכיל וחברותי אבל מפחד שישתלט עלי הפחד מהפער,אני מאמין שיש לי אינטואיציה הרי אני מדבר ביומיום עם נשים.ולכן אני פוסל אימון אישי וסדנה.השאלה עכשיו היא כזו : האם לנסות CBT? האם אני יכול לקבל כלים הבנתי שיש מעין מנטרות (כמו שהתגברתי על חרדת בחינה) והכנת מצבים ודרכי התמודדות ללא תהליך ארוך ואז לקבל תמיכה אם יתכנו קשיים בין מפגש דייט לאחריו.האם בכלל המצב שאני כרגע היא אשליה שאני יציב?לא ברור לי.אשמח אם תחוו דעתכם על מצבי המבולבל.ומה כדאי לעשות.טרם קבעתי פגישה שנייה (הראשונה הייתה ייעוץ)

לקריאה נוספת והעמקה

לאנונימי החרד CBT ( טיפול התנהגותי -חשיבתי ) הוא בהחלט טיפול חשוב, יעיל וראוי, לגבי מגוון רחב מאד של מצבים וקשיים ריגשיים ונפשיים, כולל ובעיקרלגבי חרדות, דימוי עצמי, אסרטיביות וכו. ויחד עם זאת, לאור מורכבות ומשך קשייך עד כה, הייתי בהחלט שוקל הסתייעות בפסיכולוג קליני בעל גישה אינטגרטיבית (משולבת), כדי שהטיפול יכלול לא רק כלים וטכניקות להתמודדות אלא גם הרחבת מודעותך לגבי המקורות הדינמיים, של בעייתך. זה לא אמור להאריך את משך הטיפול, בהכרח, אך סביר שיהיה יעיל ומקיף יותר. אם חשת כימיה טובה עם המטפלת הטובה אליה כבר פנית, אין סיבה מדמט שלא תמשיך איתה..

בחודשיים האחרונים אני חווה שפיכה מוקדמת מלווה בתחושת חרדה ו/או עגמומיות.הזיקפה הסתדרה ויש תחושה טובה בפין רק שאז השפיכה מגיעה מוקדם מידי ולא בהתפרצות אלא כחלב גולש.(בכדורגל קוראים לזה "דרד'לה",חלש כזה). שינויים בשיגרת החיים:1-אשתי בהריון וזה פעם ראשונה שאני מקיים יחסים עם אישה בהריון ואני מרגיש מוזר ובכלל קצת בלחץ מכל הנושא.יחסים שהיו "פאן" הפכו לדבר האמיתי-משפחה 2-אני "פאניק דיסאורדר" ולפני חודשיים הפסקתי ליטול פרימוניל שיצורו הופסק ולא החלפתי אותו במשהו אחר.כדור חליפי שהוצע לי גרם לחוסר תחושה בפין (שדווקא כן הגיע לזיקפה) ואי הגעה לאורגזמה.הפסקתי מיידית. אולי יש פה אפקט גמילה שיש לו השלכות על תפקוד מיני,אני רק מנחש,אינני רופא. לתגובת מומחה אודה חג סוכות שמח

לקריאה נוספת והעמקה

אלון גם אני לא רופא ותחום המומחיות שלי הוא פסיכולוגיה קלינית ולא תרופות. אני לא חושב שבעייתך קשורה בגמילה מהתרופות אלא תוצאה של מתחים נפשיים אפשריים הטעונים בירור ואבחון מקיפים יותר. לכן במידה ולא יחול שיפור בבעייתך כדאי שתפנה לקבלת יעוץ פסיכולוגי מקיף אצל פסיכולוג קליני מתאים.

12/09/2013 | 17:00 | מאת: מורן

היי אני חיילת ואני משרתת כפקידה בלישכה זה אומר שיש הרבה עבודה וכניסה ויציאה לא פוסקת של אנשים ומתחילת הגיוס שלי כ10 חודשים אני ממש בלחץ אני בכל משימה שנותנים לי נלחצתת ממש וממש פוחדת שאני לא יצליח לעשות אותה ומרגישה לא מספיק טובה, מפחדת כל בוקר בצורה נוראית ממה יקרה אם אני יאחר אין לי כל כך מצבים שבהם אני רגועה חוץ מהשינה שגם בה כל הילדות היו לי סיוטים ןחרדות ביום יום עקב טראומה שחוויתי. אני מטופלת אצל קבן אבל לא סיפרתי לה על זה בגלל שאני לא רוצה שהיא תיתן לי כדורים וכאלה אני חושבת שהכדורים משנים את הבנאדם ממש ולא עושים טוב למוח מנוונים אותו כי זה למשו נפשי..לא יודעת (יש לי אחות שלוקחת כדורים לטיפול בחרדה ומתפקדת מעולה אבל אני חושבת שהם עושים אותה בנאדם שונה) בקיצור אני רוצה לדעת עד כמה כדורים יפגעו בי בעתיד אם ארצה להפסיק ואם טיפול אצל הקבן יספיק ..

לקריאה נוספת והעמקה

מורן טוב את את עושה שפנית לקבל עזרה מקצועית מהקבנית ויתכן שיהיה מקום לשקול האם לא כדאי שתועברי לתפקיד פחות לוחצני ותובעני. לעניין הכדורים.. קבנית לא מוסמכת לתת טיפול תרופתי אלא רק רופא/פסיכיאטר. כללית וככל שניתן עדיף טיפול פסיכולוגי על פני כדורים. אך אם, כפי שקורה לפעמים, יסתבר שבכל זאת ראוי להסתייע בטיפול תרופתי ולו לזמן מה, הרי שאין לך מה לחשוש מכל נזק שהוא למוחך או אישיותך וכד.