פורום פסיכולוגיה קלינית

דר' אורן שלום ראשית אני מודה מאוד על הקישור ששלחת אלי לגבי היפנוזה, עדיין אשמח אם תוכל לענות לי על מספר שאלות האם לאחר או ליתר דיוק במהלך טיפול פסיכולוגי כדאי לנסות היפנוזה או שיש דרכים אחרות ויעילות יותר להתמודדות עם בעיית "החרדה החברתית". איך ניתן לדעת מה טוב יותר עבורי? האם רצוי או כדאי להימנע עד כמה שאפשר מטיפול בתרופות ולנסות דברים אחרים (המטפלת שלי לא ממליצה תרופות)? ויותר מהכל הייתי רוצה לדעת האם יש סיכון של המטופל בהיפנוזה? האם יש סיכוי שאדם ישאר במצב היפנוטי לשאח חייו? כמה מפגשים "היפנוטיים" בערך יש לקיים? האם מספיק רק פעם אחת . הייתי רוצה לדעת פחות או יותר. אני מודה לך מאוד. בכבוד רב, קרן

קרן אציין תשובתי לפי שאלותיך: > > האם לאחר או ליתר דיוק במהלך טיפול פסיכולוגי כדאי לנסות היפנוזה > או שיש דרכים אחרות ויעילות יותר להתמודדות עם בעיית "החרדה > החברתית". ניתן לטפל בחרדה חברתית בשיטות שונות, בטיפול אישי וקבוצתי, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד, ובוודאי גם בעזרת היפנוזה. בד"כ מדובר בתהליך ולא במשהו חד פעמי ולכן ההיפנוזה משתלבת בתהליך טיפולי. > איך ניתן לדעת מה טוב יותר עבורי? קשה לדעת מראש. את צריכה לראות למה את נמשכת והאם הקשר הטיפולי בו את נמצאת נראה לך מתאים ברמה האישית והמקצועית. > האם רצוי או כדאי להימנע עד כמה שאפשר מטיפול בתרופות ולנסות > דברים אחרים (המטפלת שלי לא ממליצה תרופות)? זה עניין של דעה מקצועית. אני אינני מתנגד לתרופות ואיני תומך נלהב שלהם. לעיתים תרופות נוגדות חרדה עוזרות מאוד ותומכות בטיפול הפסיכולוגי בחרדה חברתית. בד"כ אינני רואה סיבה עקרונית שלא לנסות. > ויותר מהכל הייתי רוצה לדעת האם יש סיכון של המטופל בהיפנוזה? האם > יש סיכוי שאדם ישאר במצב היפנוטי לשאח חייו? אין כל סיכון בהיפנוזה. אין שום סיכוי להישאר בהיפנוזה, הטיפול בטוח מאוד. כמובן שצריך לפנות למטפל המורשה לטפל בשיטה. > > כמה מפגשים "היפנוטיים" בערך יש לקיים? האם מספיק רק פעם אחת . טיפול אחד לא יספיק. אין לזה חוק. תלוי במצבך ובצרכים שלך. בד"כ חרדה חברתית קשורה גם לנטיות אישיותיות ודברים שנמשכים זמן רב, לכן לא רצוי לעשות דברים קיצוניים, צריך למצוא שווי משקל חדש וטוב יותר, ואת זה צריך לעשות בשלבים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן (ושאר הנוכחים) שלום, רציתי לדעת האם טיפול פסיכולוגי מתייחס לסוגיית הנשמה? ז"א האם בטיפול הפסיכולוגי יש איזה שהיא התייחסות לאלמנט הרוחני שבנו או שהפסיכולוגיה מתייחסת אך ורק לתפוסים ברי הוכחה? איך הפסיכולוגיה מגדירה תודעה? אם אין זה המקום לענות הייתי שמח אם היית מפנה אותי לאתרים רלוונטים המדברים על ההתיחסות של הפסיכולוגיה לתודעה/מודעות וכו'. תודה רבה מראש, ליאור

ליאור, יש, כיום, פסיכולוגים שמשלבים טיפול קונבנציונלי עם התורות הרוחניות, או במילים אחרות - פסיכולוגיה טרנספרסונלית. הטיפול מבוסס על עקרונות הפסיכותרפיה מצד אחד ועל שיטות של התפתחות רוחנית מצד שני. הפסיכולוגיה הקונבנציולית לא תמיד מכירה את המושג "נשמה" במובן הרוחני, ויש גם פסיכולוגים שמסתייגים מזה. HERA.

ליאור שלום פסיכולוגיה בהגדרתה עוסקת בתופעה רוחנית. יש תחומים בפסיכולוגיה שמנסים להסביר את הביטוי הנפשי (שבעיני הוא דומה מאוד למה שאתה קורה רוחני) של תופעות גופניות, אבל בסופו של דבר הכל סובב סביב נושאים שאינם גשמיים: תהליכי חשיבה, מודעות, רגשות וכו'. לכן קשה לי לכוון אותך לתחומים מסויימים כיוון שבעיני בקשתך מקיפה את כל הפסיכולוגיה כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה חלה אצלי תופעה של חוסר יכולת לזכור. מדובר על קושי רב. מה שמפתיע הוא שמעולם לא היו לי בעיות כאלה - להיפך, הזיכרון שלי היה אחד הדברים שתמיד התפארתי בו. מה קורה לי? מה עליי לעשות? למי לפנות? איך לטפל? אודה לתשובה, מיכל

מיכל, מכיוון שכתבת, שתופעת השכחה התעוררה רק לאחרונה, אני חושבת שכדאי שתבדקי אם קרה משהו... לאו דווקא בתחום הפיזיולוגי (מכה חזקה בראש לדוגמא), אלא שינויים - אפילו קטנים - שהתרחשו בסביבתך או בחיים האישיים שלך. בד"כ, זכרון שמתפקד כראוי לא "מתקלקל" סתם ככה. אגב, מדוע ציינת בכותרת שמדובר בבעיות לטווח הקצר? בכל מקרה, אם העניין מפריע לך באורח החיים ומטריד אותך מאוד, כדאי לפנות לפגישת ייעוץ עם איש מקצוע. HERA.

תודה על התשובה. האם ביטוי "גורם מקצועי" הכוונה לפסיכולוג או שמוטב לגשת לרופא משפחה לסדרת בדיקות וכו'?

מיכל שלום אני מתאר לעצמי שאת לא מתייחס למאגר הזיכרון שנקרא טווח קצר אלא לכך שאת שוכחת דברים בטווח זמן קצר. בכל מקרה זה לא ממש מהותי. סיבות לירידה ביכולת הזיכרון הן רבות. הנפוץ ביותר הם מצבי לחץ או/ו חרדה שפוגמים ביכולת הזיכרון. הבעיה אינה בהכרח בשליפת המידע אלא בחוסר קשב מספיק בזמן הכנסת המידע לזיכרון, ואז כשבאים לשלוף אותו מן הסתם הוא לא נמצא שם באופן זמין. כאמור יש סיבות רבות. במידה ואת סבורה שמדובר בבעיה שמקורה פסיכולוגי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, לא כדי לטפל בזיכרון, אלא במקורות הנפשיים שבעקבותיהם הזיכרון פחות טוב. אם הבעי ממוקדת בזיכרון ואינך מצליחה לקשר זאת למשהו פסיכולוגי שאת חווה, יש ספרים רבים על זיכרון ושיפור זיכרון ותוכלי בוודאי להיעזר באחד מהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובה.

שלום רב ! בעיית י היא כזאת שעם המעבר לשעון החורף אני מרגיש שונה מעיין תחושת גט לג כזו אני מרגיש בקטע המנטלי לא טוב אני לא יודע מה לעשות האם יש איזה דברים שעליי לשעות בכדי להתרגל ביותר קלות לשעון החורף?בנוסף אני חושש להיכנס לדכאון בחודשי החורף אני לא מבין מה קורה לי בחורף אני פשוט מרגיש חרד ומדוכא לעיתים קרובות יותר בחורף מאשר בקיץ האם יש הסבר לזה ושוב אנא אם יש לך עיצות מעשיות בשבילי אני אודה לך מקרב לב איך לעבור את המשבר הזה ! בתודה מראש

בובי שלום שיעור הדיכאון בארצות סקנדינביה בהן יש חושך רב בחודשי החורף גדול במיוחד. כנראה שחושך אכן משפיע על נטיות דיכאון ויש אפילו שיטות טיפול בדיכאון באמצעות חשיפה לאור. תן לזמן לעשות קצת את שלו כדי להתרגל לשעון החורף. במידה ואתה מרגיש שאתה נכנס לדיכאון פנה לייעוץ פסיכיאטרי. נסה להיות פעיל ולעשות ספורט זה יכול להועיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יש לי בעיה. בכל פעם שאני מתחילה קשר חדש עם בחור אני מאבדת את הביטחון מהר מאוד ובטוחה שבקרוב הוא לא יתעניין בי יותר ויזרוק אותי. בד"כ יש לי בטחון עצמי גבוה מאוד, (בעבודה, עם חברים) ובדרך כלל אני זו שמתחילה עם אותם בנים. אני נאה מאוד ואינטיליגנטית, והיו לי קשרים ארוכים מאוד (חמש שנים, שלוש) וכאלה שפחות (שנה וכו') אולם בכל אחד מהקשרים הללו (וגם זה הנוכחי שרק התחיל) היה לי את הפחד הזה... הפחד שאני לא שווה כלום ואותו אחד שאני יוצאת איתו לא יבין מה הוא עושה איתי ויזרוק אותי. יתרה מזאת, יש לי גם אפילו הרגשה שהפחד והחוסר ביטחון עצמי שלי הם גם הגורמים לסיום הקשר ברוב מערכות היחסים שהיו לי, כי אני פשוט לא מחכה שהם יזרקו אותי אלא זורקת אותם, ובד"כ מאוד מצטערת על כך כי הם מצאו חן בעיני (בד"כ הקשרים היותר קצרים). כרגע התחלתי מערכת יחסים חדשה עם מישהו שכ"כ מוצא חן בעיני שהחלטתי שהפעם אני לא אתן לו ללכת בגלל החוסר ביטחון שלי, אולם קשה לי ואני מרגישה שאני לא נהנית מהתחלת הקשר כמו כל אחד אחר, ואני ממש שרויה בדיכאון. אני בטוחה שהוא לא מעוניין לצאת איתי יותר וכל פעם שהוא מתקשר אני ממש המומה ובשוק שהוא התקשר, אני מפחדת להציע לו לצאת כי אני פוחדת שהוא יסרב ויוצא שהוא זה שצריך ליזום הכל אחרת אני לא אעשה כלום. הוא עדיין לא שם לב לכך (בכל אופן כך אני מאמינה) ואולי הוא חושב שאני אדם שצריך את המרחב שלו, כשלמעשה אני מאוד רוצה שמערכת היחסים הזאת תתפתח למשהו רציני יותר אבל אני לא נותנת מעצמי, כך שאני לא רואה מצב שהיא מתפתחת. אני מנסה לא לשדר לו את החוסר בטחון שלי, וכלפי חוץ אני נראית מלאת ביטחון ומשרה אוירה נוחה אבל בפנים אני מתפוצצת ובטוחה שהוא עוד רגע אומר לי את ה"ביי" שאני כנראה כ"כ מפחדת ממנו. אני לא יודעת למה החלטתי שהוא לא יתעניין בי (או כל אחד מאותם בנים שיצאתי איתם), ואם לשפוט אובייקטיבית, הוא מאוד מעוניין בי, אבל מגיע מצב שאני לוקחת ממנו מרחק ולא מתקשרת אליו רק כדי לבדוק אם הוא באמת רוצה אותי, ברמה של "אם הוא רוצה שיתאמץ" רק שלדעתי לא זו הדרך לבנות מערכת יחסים נכונה ותקינה, ובסופו של דבר אותו אדם יחשוב שאני לא מעוניינת בו, או פשוט מערכת היחסים לא תתקדם לשום מקום (כמו עכשיו) כי רק צד אחד עושה והצד השני (אני) יושבת וצופה... סליחה שהמכתב כ"כ ארוך, אולם זו בעיה כ"כ קשה וכ"כ הייתי רוצה לפתח את מערכת היחסים הזאת עם אותו בחור ואני מרגישה שאני ממש לא בדרך הנכונה, וההתנהגות שלי רק תבריח אותו במוקדם או מאוחר, או שפשוט אני לא אוכל לסבול את עצמי ואת ההתנהגות ואזרוק אותו (שזה טיפשי לא פחות) כדי לגמור עם זה ודי... מה לעשות? בינתיים אני מרגישה שאני שמתי את מערכת היחסים הזו על "המתן" כי אני לא יודעת להתמודד איתה. לא סיפרתי עליו אפילו לחברות שלי (לאף אחד) כי אני מפחדת שזה יגמר לפני שזה יתחיל.. עד כדי כך הבעיה שלי כ"כ קשה ופחד שלי כ"כ תהומי. אשמח אם תעזור לי בהקדם.. תודה רבה על תשומת הלב, מהמודאגת.

שרון שלום אם הקשר יתייצב ותרגישי בטוח יותר סביר להניח שהבעיה תפחת מאליה. עם זאת, נשמע שיש חשש שהקשר יפגע בעקבות החרדה בה את נמצאת והאופן בו את מנהלת את מערכת היחסים. זאת בנוסף לתחושה כללית של רגישות או חוסר ביטחון עצמי. נשמע שיש כאן משהו ששווה בירור יותר מעמיק הן עבור הקשר הנוכחי, והן בשביל שיפור איכות חייך שנפגעים כנראה מאוד בעקבות החרדות הללו. זה סוג הדברים שניתן לברר ולטפל בהם במסגרת טיפול פסיכולוגי ואולי זה הזמן לפנות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידיד קרוב בגילאי השלושים. אדם בוגר ונורמלי. נושא בתפקיד בכיר, בעל משפחה וכו'. שגיליתי שהוא אוהב מפעם לפעם ללבוש חיתול.... (בבית, בלילה וכו' - לא בחוץ!!) ממה כזה דבר יכול לנבוע? יש סיכוי להגמל, ע"י טיפול כל שהוא? תוכל להפנות אותי לאתרים שמדברים על הנושא?(עברית?) תודה

ידיד שלום אני לא מכיר אתרים בנושא. במידה והדבר מטריד אותו הפנה אותו לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנה שיטה שבה אני אוכל לזכור את החלומות שלי יותר טוב, כלומר לזכור יותר חלומות מהלילה ולזכור פרטים קטנים? תודה.

קרן, אחת השיטות היא, להכין דפדפת וכלי כתיבה ליד המיטה וברגע שאת מתעוררת לכתוב את החלום... בלי להתאמץ ולנסח או לחפש מילים "נכונות", פשוט לכתוב את החלום כמו שהוא. מעבר לכך, את יכולה להיכנס לכל חנות ספרים ולרכוש ספר שעוסק בחלומות, ברובם יש שיטות לזכירת חלומות. HERA.

קרן שלום מסכים עם תשובתה של הרה. אגב, עצם מודעותך ורצונך לזכור את החלומות יגבירו את הזכירה. אפשר אפילו להזמין חלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הורי טסו לחו"ל ואני שומרת על אחי הצעירים. קיבלנו מכתב שצריך להחליף את מסכת האב"כ של אחי בן השמונה ושהוא צריך לבוא גם למדידות. הבעיה היא שהוא מסרב להגיע למקום ההחלפה הוא אומר שלא תהיה מלחמה באזור שאנחנו גרים בו ושבכל מקרה הוא לא מוכן לגעת במסכה שלו (אפילו לא בזמן המדידה). הסברתי לו שלא בטוח שתהיה מלחמה ולא בטוח שיפלו טילים באזור הבית שלנו אבל בכל הארץ ילבשו מסכות והוא צריך גם אך גם זה לא עזר . מה לעשות ?

טל, עושה רושם שאחיך מכחיש לחלוטין את האפשרות שתהיה מלחמה. באופן עקרוני, כולם מקווים שלא תהיה מלחמה, ושלא ניאלץ להתמודד שוב עם אזעקות, טילים ומסיכות. ההתנהגות של אחיך נובעת מתוך חרדה, כנראה. האם יש לך אפשרות לשתף את היועצת בבי"ס או אם יש פסיכולוג חינוכי בבי"ס? כדאי שאדם מקצועי ידבר עם אחיך ויעזור לו להתמודד עם החרדה. HERA.

טל שלום מעבר להסבר הפסיכולוגי לעניין שהרה מציינת אותו נכון בתגובתה, יתכן שיש גם פתרון פרקטי. התקשרי לפיקוד העורף ובדקי האם יש צורך בהגעתו לתחנה. יתכן שיש פתרון אחר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אישה בת 50 נשואה עם ילדים בוגרים מעורבת בקשר סאדו מזוכיסטי עם בן 39 מאז החל הקשר הזה לפני שנתיים חיי אינם חיים הוא מתעלל בי נפשית וגופנית ואין לי ראש לכלום כתוצאה מהיחסים האלה כאילו הכל מתאדה ומה שנותר הוא רק הקשר הרע הזה שלוקח ממני את כל האנרגיות כל בקשותי ממנו לסיים את הרוע הזה לא עוזרים הוא עושה ממני צחוק ויודע שברגע שיפנה אלי אני הופכת לרכיכה מה עושים פניתי לפורום אחר אולם ניראה לי כי פה יותר מתאים אפרת

אפרת, לא כתבת אם ניסית לסיים את הקשר הזה, שעושה לך כל-כך רע. אנשים מתעללים מוצאים את הקורבנות שלהם, הם קולטים שנמצא מולם אדם חלש שיהיה מוכן לשתף איתם פעולה (לא תמיד באופן מודע). רוב המתעללים אינם יציבים בנפשם והרבה מהם חוו התעללות על בשרם. את לא תוכלי לתקן אותו, למרות שזו פנטזיה נפוצה. הרבה מהם לא רוצים להשתנות, כי נוח להם להיות בעמדה כוחנית. בשבילך - תנתקי את הקשר הזה. בשבילך - תפני לטיפול כדי לנסות להבין למה נקלעת לקשר כזה מלכתחילה, ולמה את תקועה בקשר הזה כבר שנתיים. HERA.

שלום היום התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית ניראה איך ילך השיחה לפחות קצת הרגיעה אותי לכמה שעות תודה לך אפרת

ד"ר קפלן שלום, בני בן 10, ומגלה חוסר רצון ללכת לבית הספר עקב הצקות מצד ילדים אחרים. הוא הולך לבית ספר ומיד חוזר הביתה. דיברנו עם מנהלת בית הספר והיא אומרת שהיא תעזור אבל גם אנחנו צריכים לעזור לילד. הילד נמוך ורזה לגילו ומרכיב משקפיים. הילד מפחד מהילדים בגלל ההצקות. איך אפשר לעזור לילד? לתת לו ביטחון עצמי וחיזוקים?

רוני, האם, מלבד המנהלת, דיברתם עם עוד גורמים בבי"ס כגון היועצת? לא צריך להיות מצב שבו ילד מפחד ללכת לבי"ס בגלל ילדים אחרים. בטחון עצמי אפשר לתת בבית; אפשר לשלוח את הילד לחוג קראטה/ ג'ודו וכו' - לא בשביל שיכה אחרים, אלא בשביל שיתחיל לבטוח ביכולות שלו. כדאי להגיע, אם הילד, לטיפול כדי להבין מאיפה נובע חוסר הבטחון, וכדי שאתם תקבלו כלים בשביל לתמוך בו בבית. HERA.

רוני שלום אכן צריך לערב גורמים טיפוליים בבית הספר ולא רק את ההנהלה. תוכלו גם ליצור קשר עם השירות הפסיכולוגי של העיריה ולדבר עם פסיכולוג/ית ביה"ס. אין צורך בהפניה וניתן ליצור איתם קשר ישיר. חוויית ההשפלה שעובר הילד מאוד לא נעימה. הוא זקוק להרבה תמיכה הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמת ההגנה המעשית מול האלימות שהוא חווה. רצוי להפעיל את כל האמצעים האפשריים כדי שהוא יוכל לחזור ללימודים בבטחה בהקדם האפשרי, כל המתנה גרועה מאוד מבחינה התפתחותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובלת זמן רב מחוסר בטחון ואמונה בעצמי, מה שמוביל לחוסר שקט נפשי והתרוצצות חסרת תכלית -מעין פיזור. המצב מדכדך משום שקשה לי לצאת ממנו . זה יוצר אצל אנשים דחייה ממני ואני בודדה מאוד, למרות שאני מתנהגת בפתיחות לכולם. לאחרונה שמתי לב שהחרדה לא נעלמת עם שנת לילה ואני מתעוררת כל יום לאותו סיוט.... חשוב לי לצאת מזה כי אני מרגישה מצד שני שמאוד כדאי לי להגשים את עצמי ולהתבטא כלפי חוץ.

r, נראה שאת לכודה כרגע בתוך מעגל - חוסר בטחון שמוביל להתנהגות שדוחה אנשים, וזה כשלעצמו מזין את חוסר הבטחון. את כותבת שלא טוב לך עם המצב הזה, שאת לא מצליחה להגשים את עצמך... אם אינך מצליחה לפרוץ את המעגל השלילי בכוחות עצמך, מדוע שלא תעזרי באיש מקצוע? הוא יכול לעזור לך לראות את המעגל, אבל מבחוץ... ומבחוץ הדברים נראים אחרת. HERA.

שלום את מודעת לכך שאת סובלת מחוסר ביטחון עצמי. המצב גורם להתפשטות של הבעיה שלאט לאט מכרסמת את שגרת יומך ואיכות חייך. סביר להניח שלמה שקורה לך יש סיבה ומקור, וניתן לטפל בזה. לא מדובר בהכרח בתהליך מהיר ומיידי, אבל צריך להתחיל את השינוי היכן שהוא. אני מציע שתפני בשלב ראשון לייעוץ פסיכולוגי ותראי מה יעלה במפגשים. זה עשוי לתת לך קצה חוט לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש דבר כזה עיוורון פסיכולוגי?, אם כן מתי הוא מתרחש?, האם לחץ וחרדה יכולים לגרום לזה

נ. "עיוורון פסיכולוגי" יכול להיות היסטריה, או במילים אחרות - כשמנגנון פיזיולוגי לא מתפקד, לכאורה ללא סיבה רפואית מוגדרת. היסטריה נחשבת להפרעת חרדה, ומתרחשת כאשר מבחינה פסיכולוגית אין אפשרות להתמודד עם מאורע מסויים. לעיתים ההיסטריה מתפרצת לאחר מאורע שולי יחסית, שמתחבר למשהו מהעבר הרחוק, ושהודחק עם השנים. HERA.

אבל מה קורה לבנאדם הלוקה בזה?, האם הוא באמת לא רואה(רואה שחור) או שהוא רק חושב שהוא לא רואה

שלום ד"ר, אח שלי בן 15 וחצי וכבר יותר משנה, הוא סיגל לעצמו סדר יום הפוך ולא נורמלי: הוא מתחיל לעשות את השיעורים בלילה, הולך לישון בין 2-4 בבוקר, למרות שהוא צריך לקום בין 6וחצי ל7 בבוקר, וכשהוא חוזר מהבית ספר ספר בסביבות 2-4 בצהריים, הוא הולך תוך חצי שעה לישון , לפעמים עד 6 בערב, לפעמים אפילו עד 9 בערב, וגם ישן לפעמים פעמיים באמצע היום, רציתי לדעת אם המצב הזה יכול לגרום לבעיות, ועד כמה הבעייה הזאת נפוצה אצל אנשים אחרים? לי אישית נראה שהוא היחיד שמתנהג ככה (בהשוואה לילדים אחרים מהשכבה שלו למשל) לפחות במשך כל כך הרבה זמן.... אני סיימתי בית ספר וזה נראה לי ממש טיפשי להכין שיעורים עד השעות המאוחרות של הלילה כל יום... כל פעם שמדברים איתו הוא רק עונה "עזבו אותי / בסדר בסדר" וממשיך ככה כבר יותר משנה, הוא גם אמר כמה פעמים שהוא לא ייעשה את זה יותר אבל הוא בכל זאת ממשיך..... גם החופשים הארוכים לא החזירו אותו לסדר יום נורמלי של להיות ער ביום ולישון בלילה... מה אפשר לעשות????? תודה!

שלומקו שלום מדובר בהרגלי למידה מצד אחד והרגלי שינה מצד שני. את נושא הרגלי הלמידה (ואולי גם של השינה) צריכים להכתיב ולכוון ההורים עד גיל מסויים. אחיך בגיל שקשה להכריח אותו לשנות הרגלים, אבל אם מדובר במשהו חריג יש מקום לדבר איתו על כך ואני לא בטוח שאתה האדם המתאים. את השיחות צריכים לעשות ההורים או גורמים טיפוליים בביה"ס כגון יועצת, מחנכת, פסיכולוגית. יש "טיפוסי" שינה, אנשים שפועלים יותר טוב ביום ואנשים שמתפקדים יותר טוב בשעות הלילה. כנראה שאחיך שייך לקבוצה השניה, אבל אם הוא צריך לקום מוקדם לביה"ס נטייה זו תתנגש עם אורח חייו. בהחלט כדאי לעזור לו לארגן את סדר יומו טוב יותר, אבל גם להבין מדוע אלו העדפותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לי בת בת 6 - עלתה לכיתה א. כבר מהגן אין לה ממש חברים והיא לא מצליחה או לא רוצה להתחבר עם ילדים אחרים. מידי פעם היא משחקת עם ילדים אבל לא באופן קבוע. שוחחתי איתה והיא טוענת כל פעם משהו אחר.ש "לא בא לה" לשחק או ש"כולם כבר שיחקו" וכו. חשוב לציין שיש לה אחות בת 7 שהיא מאוד תלויה בה ואוהבת לשחק רק איתה ואפילו עם החברות שלה. שאלותי: האם המצב עניין של גיל והוא יכול להשתפר? האם כדאי להמשיך לנדנד לה ולהציע לה להזמין ילדים ו"לעשות מאמץ" או שהעניין לא בשליטתה. ? ממה הדבר נובע? היא ילדה יפה ותוססת ואפילו לא ביישנית אלא רק בפורומים גדולים. תודה

אמא חמודה, זוהי רק תחילת השנה , אם קשה לביתך ליצור קשר אולי את תנסי לעזור לה , נסי להזמין אליה חברה הביתה (מישהי שהיא תבחר) מידי פעם, או נסי לצרף אותה לפעילות כמו חוג או ללכת למרכז, גינה , סרט, הצגה או כל דבר שהוא בחברת חברה לכיתה (כמובן מישהי שהיא תבחר), מה שחשוב זה לא להציק לה בנושא אם תייחסי חשיבות רבה מידי אז את תעבירי לה מסר שיש לה בעיה תני לדברים לזרום לבד ואולי עם קצת נסיון מצידך , ובמידה ותראי שהדברים קיצוניים תמיד תוכלי לפנות לייעוץ, המון הצלחה.

לאמא שלום אני מסכים עם התגובה שקיבלת. חשוב מצד אחד לא להפוך את זה לעניין שנדון כל הזמן. במידה ותצליחי לעודד אותה לפגוש חברות, מה טוב. כדי להמתין עוד תקופה ולא ללחוץ, במיוחד אם היא לא משדרת סימני מצוקה. במידה ותראי שהתופעה ממשיכה עוד חודשים רבים תוכלי לפנות לייעוץ בביה"ס עם היועצת או פסיכולוג/ית ביה"ס או עם פסיכולוג ילדים במקום אחר. ילדים רבים בכיתה א' נקלטים לאט. אמנם מדובר בתהליך שמוכר לך מהגן, אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו. במידה ואת מרגישה כעת מצוקה אצל הילדה תוכלי לפנות לייעוץ כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חודש וחצי ובימים האחרונים הוא מראה התנהגות מוזרה. כשהוא נמצא בעריסה ובוכה , הוא מושך בידו האחת בחוזקה בשיער ראשו. מה משמעות הדבר ?

ת שלום מריטת שיער אצל תינוקות אינה תופעה נדירה. היא מתרחשת גם אצל מבוגרים ואז בד"כ זה נחשב לבעיה. אחת ההשערות האפשריות לגבי התנהגותו הוא שמשיכת השיער שגם גורמת לכאב מסיטה את תשומת הלב לכאב אחר או משהו לא נעים בגללו התינוק בוכה. גוף האדם בנוי כך שאי אפשר להרגיש כאב בשני מקומות בעת ובעונה אחת. נסו להסיט את ידו בעדינות ולמלא אותה בכף ידכם או בדובי או בשמיכה כך שיוכל למשוך בהם ולא בשיערו. בד"כ התופעה נעלמת מאליה ואין מה לדאוג לעת עתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא בטוחה למה אני כותבת אולי בגלל שאני מרגישה שאני משתגעת השתיקה הזאת יכולה לפעמים להקל יכולה לפעמים להמית. ואני מתה. כל כך מתה בפנים שזה מפחיד אותי. חוסר היכולת לדבר חוסר היכולת לעשות והכתיבה, שפעם באה כל כך בקלות, היום היא מכאיבה. וכואב לי. שורף לי בנשמה. ואני מקיאה וצמה ומקיאה והכל מסתחרר. ההקאות הפכו משלוש ביום לעשר ביום וזה מה שנותר לי זה מה שממלא, את הכלום הזה זה מה שמחליף את הכאב. וכל דבר שהיה פעם טוב כבר אין לו משמעות אין לחיים משמעות אין לי משמעות אין לי רצון יותר לחיות. כבר לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה :(

ענבר שלום כפי שכבר כתבתי פעם, אני לא בטוח שאת יכולה לבד. לפחות לא עכשיו. אנא פני לטיפול. ההמתנה לא משפרת דבר. אורן

שלום רב רציתי לשאול לגבי ריטאלין- אומנם אני יודעת שאין זה פורום של תרופות ובכל זאת האם מישהו יכול לשתף אותי מהן התופעות השליליות שלו, ? וגם האם יש לקחתו ברצף או אפשר להפסיק מדי פעם. בתודה מראש אורלי.

אורלי שלום אכן הפורום הזה אינו עוסק בתרופות אלא אם אחד המשתתפים יוכל לחלק איתך את נסיונו. מומלץ לפנות לפורומים שעוסקים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בן של חברתי בן 24 ,מאז שחרורו מצה"ל הוא אינו עובד ולא מוצא עבודה לאחרונה הוא רב עם אימו בכדי שתעזור לו בנושא כל שהוא ומשסרבה ולא הסכימה איתו הוא איים להתאבד וחזר על זה כמה פעמים באותו היום . הוא איים גם בעבר להתאבד ואף ניסה בהיותו בן 16 משום שרצה שאימו תחתום לו בכדי שיוכל להוציא רשיון על אופנוע הוא בלע כדורים והובהל לבית חולים אימו מאוד מאוד מודאגת ומבקשת את עזרתכם באופן דחוף ביותר. תודה מראש cc

שלום אכן יש מקום לדאגה. יתכן שמדובר בבחור שלא לוקח ממש אחריות על חייו ומעשיו וכנראה גם משתמש בדרכים מניפולטיביות וילדותיות להשיג את מה שהוא רוצה. כמובן שבלי הסכמתו אי אפשר להפנותו לטיפול נפשי למרות שהוא בוודאי זקוק לו. אולי האם תוכל לקבל ייעוץ מקצועי מה לעשות. היא יכולה להיעזר בשירותי הרווחה העירוניים או עם פסיכולוג, רצוי בעל גישה והבנה לטיפול משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

(ההודעה הקודמת נשלחה טרם סיומה בטעות) אני סטודנטית ויכולה להתחיל לחפש עבודה בתחום אך זה יהיה קשה ,בינתיים אני עובדת במקום שאני מאוד סובלת בו זוהי עבודה תחת לחץ והיא כוללת הרבה נזיפות מהלקוחות מהבוסים (מדובר במוקד אזאקות) אין לי הרבה משמרות ואני מגיעה לכ-1500 בחודש אך זה נוח לי מבחינת הלימודים. לאחרונה אני רוצה לעזוב בגלל שהעבודה הורסת לי את כל השבוע או לפחות את היום שאחרי מבחינת מצב הרוח והמוטיבציה הכללית . השאלה שלי היא האם לעבוד בכל מחיר רק בשביל לעזור בכלכלה שלי (ההורים משלימים את החסר) למרות שאני נפגעת מבחינה מוראלית או שלקום ולעזוב ? תוך ניסיון למצוא עבודה בתחום הלימודים (משימה קשה ביותר בימים אלו ) תשובתכם חשובה לי מאוד מאוד , תודה

רציתי רק להגיד לך שאני אמנם עבדתי בעבודה פחות לחוצה ממך אבל גם לחוצה ולדעתי תעזבי, עם כל הצער והכאב והמחיר שמשלמים. אל תשכחי את בן אדם!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא חמור של אף אחד. אני יודעת שאת בטח חשובת בליבך החיים לא קלים ואין מה לעשות, אבל יש קו אדום שברגע שעוברים אותו פשוט מתמוטטים אם את מבינה למה אני מתכוונת. זה כמו שאת לוקחת כוס כדי למלא במים הכוס יכולה לקבל מכסה מסויימת מעבר למכסה המים פשוט גולשים, אותו דבר את את בן-אדם לא רובוקופ. מקווה שעזרתי לך בהצעתי גלית (שם בדוי)

עירית שלום לפי מה שאת מתארת והסכום הנמוך אותו את מרוויחה אינני רואה כל סיבה שתישארי במקום העבודה הזה שאינו נעים לך. בתור סטודנטית תוכלי למצוא עבודות אחרות ללא ספק, בעיקר עם זו רמת השכר שמספקת אותך. נסי לפנות לג'וב טוב שהיא חברת כוח אדם לסטודנטים המצויה ברוב האוניברסיטאות וגם במכללות. תוכלי להתקשר אליהם אם אינם נמצאים במוסד בו את לומדת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובותיכם ,למרות שמצב השוק היום בכי רע (ואני לא צריכה לספר לכם על זה ) חשבתי על תשובותיכם ,היתייעצתי קצת עם אנשים סביבי ,והחלטתי באמת לעזוב את מקום העבודה הזה. כבר מסרתי את מרבים המשמרות שלי למוקדנים אחרים ואני מרגישה הקלה ,מחר אני אלך להתפטר רשמית. תודה.

שלום, אני מחפשת פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט מנוסה, אבל אפשר גם פסיכולוג קליני. אינדיקציה (כללית ביותר): דיכאון מינורי של שנים, העדר אנרגיה, תפקוד לקוי, וחוסר קבלה עצמית מוחלט. אני מחפשת מישהו בעל ותק, מנוסה מאד, בעל שאר-רוח, אינטליגנט במיוחד, ופתוח מבחינה טיפולית (לא דינאמי קלאסי - אלא יותר משלב, ורצוי גם דברים פחות קונוונצונליים, כגון דמיון מודרך, היפנוזה, וכו´, אם יש צורך). בעיקר מחפשת מישהו שאוהב אתגרים ויהיה מוכן באמת להתמודד עם difficult patient. ו... רצוי שזאת תהיה אישה. למישהו יש המלצה? תודה מראש.

אני סובלת מאותן תופעות והייתי מאוד מאוד רוצה ליצור איתך קשר באינטרנט. מה דעתך? זה אפשרי? תודה ובהצלחה במשימה.

שלחי כאן את המייל, ואכתוב לך.

עינת שלום אוכל לתת לך כמה שמות של פסיכולוגיות קליניות טובות במידה ואת מתגוררת באזור תל-אביב. אני לא כל כך מכיר ממקומות אחרים. במידה וכן, שלחי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 4 וכשאני נאלצת לכעוס עליה היא תמיד עונה לי בכעס וצעקת עלי "די, די.. אומרת לי אמא אני לא אוהבת אותך!! מה עונים?, יכול להיות שבאמת כך היא מרגישה? או שזה ביטוי לכעס שלה, היא הרבה פעמים שואלת אותי סתם, אמא את כועסת ? אולי אני כועסת עליה יותר מדי? אולי אני עושה לה נזק , פגיעה בבטחון עצמי או ערך עצמי? איך אני אדע שאני פועלת נכון כשהיא לא עושה מה שמבקשים ממנה כמו לאסוף צעצועים, להתקלח וכ'... אז לא לכעוס? אני כבר מבולבלת וחסרת אונים מצד אחד רוצה לחנך ולשים גבולות ומצד שני מרגישה שהכעסים שלי ממש פוגעים בה, בנפש מה עונים לילדה שאומרת לאמא אני לא אוהבת אותך או אני יעבור דירה ולא יקח אותך זה נשמע גרוע אולי אני אמא רעה? מה עושים? יש לציין כי מעולם לא הכתי אותה אני לא מאמינה שניתן לחנך עם מכות אני כן דואגת לה ורוצה שיהיה לה רק טוב אני מפחדת שמהמשפטים האלה עוד תחשוב שאני מתעללת בה..רגע אולי אני כן מתעללת בכעסים ובצעקות שלי? אנא עזור לי.

אמא יקרה. עד שיענה לך פה המומחה אני מרגישה חובה להרגיע אותך ולכתוב לך שאנחנו כולנו ההורים באותה סירה. נתקלים באותן בעיות של השמת גבולות, לבטים לגבי החינוך וכו' שלא תחשבי לרגע שמשהו אצלך לא בסדר. טוב שאת מתייעצת ומנסיוני פה תקבלי בטח כמה טיפים טובים אבל חשוב לי שתדעי שכולנו לפעמים מאבדים עשתונות במסע ההורות הארוך. הכנסי ב"תפוז" לפורומים של הורים לגילאים שונים ותזכי לאוזן קשובה ולעזרה מבעלי נסיון. אין לי שמץ של ספק שאת אוהבת את ביתך. שיהיה בהצלחה.

שלום אני מסכים עם התגובה של אמא אדמה. את מתמודדת עם שאלות טבעיות שעולות אצל הורים רבים, ושבאופן טבעי גם אין עליהן ממש תשובה. ילדים צעירים אינם שמים מחסומים לדבריהם כפי שמבוגרים נוהגים לעשות ולכן כעסם יוצא בצורה אימפולסיבית ופוגעת לעיתים. זה טבעי שאת תכעסי עליה ותציבי גבולות, וזה טבעי שהיא לא תהיה מאושרת מזה. אחד מהפסיכולוגים הגדולים של המאה וויניקוט אמר שהורה חייב לגרום תסכול לילדו אחרת הילד לא יידע לעולם להתמודד עם תסכול. לא צריך להכעיס את הילד בכוונה, אבל אם זה חלק מהחינוך והגבולות זה בסדר גמור. וויניקוט דיבר על "אם טובה דיה" כלומר, לא אם מושלמת אלא טובה במידה סבירה. המינון הסביר הוא המפתח להתפתחות תקינה. ובכל זאת, אם את מתמודדת עם שאלות ותרחישים שפוגעים בבטחונך, תוכלי לפנות לייעוץ קצר אצל פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור. רציתי להתייעץ עימך לגבי מצב נוראי. לאחותי נולדה ילדה אחת והיא אובחנה כמפגרת. זה לא הפתיע אותנו במשפחה,ראינו שמשהו אצלה לא בסדר ממזמן. אחותי ובעלה הכחישו ולא ראו כלום. הם אנשים סופר אינטיליגנטים , בעלי השגים מרשימים ומצב כלכלי מצוין אבל כנראה שקבלת האמת כל-כך כואבת שהם לא עמדו בה. עכשיו אחרי שכמה מומחים אמרו את שלהם האסימון מתחיל לרדת והירידה הזאת מורידה אותם ביגון שאולה. הלב נשבר לכולנו במשפחה המורחבת והמלוכדת. המצב כיום הוא שהילדה בעצם לא מקבלת שום טיפול המותאם למצבה. מברורים שערכנו מצאנו שיש כל כך הרבה טיפולים שיכלו לעזור לה ולקדם אותה. מה עושים? איך משכנעים אותם להעניק לה את שהיא כל-כך צריכה? ניסינו כולנו לדבר, להסביר ,לשכנע וכלום לא עוזר. השנים עוברות והזמן הרי כל-כך קריטי במצבים כאלו. בעצם זו ממש הזנחה פושעת. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? רוצים מאוד לקרוא את דעתך. תודה רבה.

נועם שלום מה שאתה מספר באמת עצוב מאוד. כל מה שתוכלו לעשות הוא להמשיך ולדבר על ליבם והגיונם כדי שיפנו את הילדה לאבחון מתאים ולטיפולים מתאימים. בסופו של דבר הם ההורים ועם כל הכאב לא תוכלו לעשות דבר ללא הסכמתם. הציעו להם לפנות למומחה בתחום שיתן ייעוץ על הטיפולים המתאימים ואולי דרך זה הם יסכימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ורדה רזיאל ברדיו? אתה ממליץ להעזר בה? תודה.

ש. שלום ההחלטה שלך. אין לי עמדה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ס. שלום איך יודעים לגבי כל קשר אנושי שהוא מוצלח? ברוב המקרים יש אינטואיציה פנימית שאומרת האם יש כימיה או לא, האם המטפל מתאים לציפיות, האם אתה נעזר או יכול באופן פוטנציאלי להיעזר. יש גם מקום לדבר על כך בתוך מסגרת הטיפול כיוון שזו לא תמיד תשובה של כן ולא אלא דיאלוג משמעותי לתהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהרון היי. לא הבנתי למה התכוונת, תנסה להסביר לי במילים ברורות. קסנדרה.

שלום קסנדרה. אני לא מבין מה את רוצה להוכיח באותו קטע פיוטי שכתבת. איזה היקש לוגי בדיוק את מתכונת לעשות על מנת לסתור או להוכיח שעולמך הרוחני אינו מסתיים בחומר. חשבתי שהדברים שאני מנסה להעביר לך לא מסתדרים לך ולא מדברים אלייך וכנראה את צריכה זמן לעכל אותם וזה בסדר. מכול מקום אני אנסה לתמצת את דעתי לגבי המבנה של האישיות. 1.מוטיבציה ורגש. קיימים בתוכנו כוחות -דחפים ומניעים- הגורמים לפעולות ומשפיעים עליהם כוחות אלו נקראים רפלקסים ,אינסטינקטים . 2.שכל. את יכולה להבחין בתכונה רציונלית בתוכך שמאפשרת לנתח את העולם ולהרכיב יעדים לעצמך אולם השכל הוא כלי מעין מחשב שמזינים אותו בשאלה והוא מוציא תשובה אופטימלית לתנאים הרגעיים. 3.התנהגות והרגש הקשור בה. זה הוא הביטוי הברור של האישיות . 4.נשמה. נמצא בתוכנו מנגנון פיקוח שמאפשר להעריך את הפעולות שאת עושה ,להחליט החלטות עצמאיות. מנגנון זה עוזר לנו לרסן את הדחפים המתרוצצים בנו ,לשפוט דברים לפי אמות מידה שלא בהכרח הם נעימות לנו.דברים כמו יושר ,צדק, וכו.. יסודם פה. אדם בריא זה אדם שמבין את כול המרכיבים שמניתי ונותן לכול אחד מהם ביטוי מאוזן בחיים שלו. בברכה אהרן.

שלום רב ביתי בת שנה בדיוק, תינוקת חייכנית מאוד הולכת כמעט חופשי, מאוד מפותחת (בונה מגדל, מעינת בספר ומצביעה על הרבה פריטים שמבקשים ממנה: כלב, חתול.., שמבקשים ממנה להביא משהו היא מביאה - טלפון, כדור וכו' ) עד היום היא היתה עימי בבית ואני צריכה לשלוח אותה לפעוטון בבית היא היתה מסוגלת לשחק לבד גם חצי שעה (כמובן שבהשגחתי, אני הייתי במטבח והיא בסלון). תמיד אמרו לי שיש לי ילדה מאוד לא מפונקת ושיהיה לי קל לשלוח אותה לפעוטון אולם ההיפך הוא הנכון: מצאתי פעוטון נפלא (עם ילדים מגיל שנה) 12 ילדים עם 4 מטפלות חמות, שלא נותנות לילדים לבכות (מרימות אותם, מעניינות אותם עם ספר וכו'), יש פעילות רבה במעון - ציור, מוסיקה, משחקים וכו'- מעון המפוקח ע"י הגופים הנכונים. בהתחלה הייתי עם ביתי במעון שבועיים שלמים (משעה ועד כל היום) הילדה שיחקה, אבל שניסיתי לעזב אותה - היה בכי עד השמים. מאז עבר חודש ימים, ביתי לא מפסיקה לבכות, אמנם לסירוגין- שיש ספר מעניין או פעילות היא לא בוכה, אבל מייד אחר כך היא מחפשת אותי במעון וממשיכה בבכי היסטרי. יש לציין שגם הילדים האחרים בוכים, אבל ביתי בוכה היסטרית והמון. אגב, אני עושה לפעוטון ביקורי פתע ומציצה דרך חלון ההצצה (יש בדלת חלון להורים) ותמיד ביתי עם מטפלת צמודה, לא מוזנחת. ברורה לי גם האופצייה של מטפלת - אבל בשלב זה הענין לא בא בחשבון. מה דעתך? תודה

ש.ס. שלום הפרידה אינה קלה, לא לך ולא לבתך. זה טבעי וצריך לתת לתהליך הזה לקרות. הזמן יעשה את שלו ללא ספק, ובתך תתרגל למעון כמו הילדים האחרים. מאחר ואת מציינת שאין אפשרות למטפלת הרי שאין באמת אלטרנטיבה בשלב הזה (כי בגיל שנה באמת אפשר גם להישאר עם מטפלת ומעון אינו האלטרנטיבה היחידה). בכל מקרה, צריך ללמוד להיפרד, עם כל הקושי שבזה. עדיין לא עבר זמן כה רב, עבורך ועבורה. סביר להניח שחזרה מסופי שבוע יהיו יותר קשים אבל לאט לאט היא תסתגל. באמת לא קל להתרחק מהסינר של אמא, במיוחד אחרי טיפול כל כך מסור וקרוב במשך שנה. תני לה להשלים עם מציאות החיים בקצב שלה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום: אני אם לילד בן 4 וחצי . ילד רגיל לחלוטין קצת שובב. משהו שמטריד אותי לגבי הציורים שלו שאולי פסיכולוג יוכל לפענח אם בכלל כשהו מצייר דמויות של אנשים אמא אבא ילדים הראש תמיד תופס את כל הדף כולל עניים גדולות וענקיות מין משהו מיפלצתי ולמטה שני קווים קטנים מאד שזה רגליים ולמעלה ש ני קווים קטנים שזה אמור להיות ידיים , בקיצור משהו כמו חייזר . ואני שואל מה זה אומר לך כפסיכולוג קליני ולמה הציורים שלו בכלל לא ברורים ובדר"כ סתם קישקושים? האם בגיל כזה זה בסדר? או שאני סתם אמא לחוצה? תודה מראש מירי

מירי שלום אני נזהר מאבחונים פסיכולוגיים וירטואליים. בעיקרון גם כשמנתחים מבחנים פסיכולוגיים הם חייבים להיות על רקע כלשהו. אם את לא מודאגת מבעיה ממשית בעולם החיצוני אין צורך להיות מודאג מהציורים. זה אמור להיות להיפך, אם יש בעיה מנסים להבין את העולם הפנימי ע"י הציורים. במידה ואת באמת מודאגת פני לפסיכולוג ילדים. תוכלי להתייעץ בשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הני בחור בריא בן 26. לאחרונה מצאתי עצמי ער בבית. הקימה מהשינה היתה כמעט בלתי מודעת או מעורפלת בעליל. מצב העירפול נמשך לא יותר מדקה שתיים אולם במהלכם קמתי מהמיטה ועברתי לסלון תוך מחשבות הקשורות בחלום. אני חושש ממצבים מביכים אליהם אני עלול להיקלע עקב כך. האם תופעה זו נורמאלית? מה עלי לעשות בכדי לטפל בכך?

ארז שלום במידה ואתה סהרורי, כלומר הולך מתוך שינה, זו הפרעת שינה שדורשת בדיקה במעבדת שינה. אם מדובר על מצב ביניים בו התעוררת אבל עדין לא התאפסת לגמרי, זה מצב אפור יותר. נסה לחסום את המיטה במשהו שאם תיגע או תדרוך עליו מתוך מצב הערפול יזכיר לך שאתה באמת ער ואמור לעצמך זאת לפני השינה. במידה ויש ספק פנה לייעוץ במעבדת שינה. יש מעבדה טובה בתל השומר ובטכניון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי קרה אתמול שהתעוררתי מחלום מעיק ולא ידעתי להחליט האם אני ערה או עדיין ישנה. זה מאוד הלחיץ אותי. האם זה נורמלי? האם זו בעיה נפשית?

הי אני ובעלי נשואים 6 שנים.לאחרונה,אני מפנטזת בזמן שאנחנו שוכבים על גבר אחר במקומו,כאילו גבר אחר נמצא איתי ולא הוא.לא תמיד זה אותו גבר וגם לא תמיד מפנטזת.אבל לפעמים זה מגרה יותר.האם זה נחשב בגידה? ואגב אני מאוד אוהבת את בעלי ונמשכת אליו.וגם הוא אליי. קארין

קארין שלום האם זו בגידה או לא, זו שאלה כמעט פילוסופית. מה שנראה לי חשוב אלו רגשות אשמה שכנראה זה מעורר בך. התופעה לכשעצמה אינה נדירה, אבל אם היא קוראת לאחרונה או פעמים רבות יתכן שתרצי להבין אותה יותר טוב. לכאורה כל עוד את לא מממשת את הפנטזיה ולא מגלה לו, כלום לא קורה, אבל כנראה שלך בכל זאת קורה משהו. אם זה מספיק מטריד או במידה וזה מתחבר לך לדברים אחרים שמטרידים לגבי עצמך או הקשר הזוגי, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם אני חושש כי אשתי סובלת מדיכאון לאחר לידה ורציתי לדעת האם ישנו פורום ברשת שמטפל בנושא או לחלופין היכן אני יכול לקבל מידע בנושא ? תודה

אסף שלום אני מציע שתשוחח איתה בעניין ותראה מה תגובתה. במידה וזה אכן דיכאון אחרי לידה חשוב לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כדי לטפל בעניין. יש הרבה חומר באינטרנט. היכנס למנוע חיפוש גוגל והקלד דיכאון אחרי לידה www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם את האמת אני לא יודעת אם יש לי דיכאון או לא. אחרי הגרידה שעשיתי התחלתי לחלום שיש בן אדם שחור שמן אבל לא רואה אותו רק רואה חושך . וגן מפחדת בלילה ובאמצע השינה אני מתעוררת כאילו שיש משהו מפחיד. אני מודה לכם אם תעזרו לי

שלום, רציתי לדעת מה המשמעות של טיפול תרופתי - בכדור הנקרא "פריזמה" נניח "מישהו" עובר משבר. המשבר בא לידי ביטוי בסוג של מתח/דיכאון/לחץ שכזה והא מקבל- עם מרשם כמובן -את כדור הפריזמה. ונניח שהשישהו הזה מאמין/מקווה שמהמשבר הזה שהוא עובר הוא בסופו של דבר ייצמח ויגדל. האם הכדור מעמעם את היכולת לשמור על פוקוס על תהליך הצמיחה. האם הוא מעמעם מכהה את החושים על מנת להקל על הכאב הרגשי, אבל בכך מונע להתמקד בתהליך שצריך לעבור. הרי שום דבר לא קורא סתם וכל סיטואציה היא שיעור עבורינו אז אולי הכדור הוא סוג של התערבות לא טבעית. הייתי מאוד שמח אם היו עונים לי במהרה, ואנא - רק יודעי דבר. תודה רבה ולהתראות

ליאור שלום הפורום הזה אינו דן בנושא תרופות אלא רק בנושאי פסיכותרפיה. אני מציע שתפנה לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאהרון שלום. אתה רוצה לאמר לי שהצד הרוחני שלי מגיע אכן ממקור אוניברסאלי חיצוני ולא מתוכי בלבד. אז בוא נעמיד זאת למבחן. אנני מכירה אותך אישית, ולכן אנסה לכתוב משהו עליך ואתה תאמר לי מה דעתך על כך. והוא איש אשכולות, חשב לאמר דברים לאחרים, ואיה האשכול? וניחן הוא בראות חדה, אך איה הכיוון. וחשב האיש כי דרכו נבונה ותר וחיפש הבינה. ואנו הנוכחים ונאמר לו, סוב על עקביך כי את אשר חיפשת קדימה ,הותרת אחריך מימים ימימה. אני מצפה לתגובתך, קסנדרה.

קסנדרה שלום. בחייך אנחנו לא בשיעור לספרות והפיוט שלך לא יוביל אותך לשום מקום . במילים עדינות את לא מרגישה שזה מדבר אלייך. זה בסדר ,לפעמים אדם צריך לעבור איזשהוא תהליך על מנת להבין שהוא ישן מתחת לאוצר גדול. בברכה אהרן

אני בת 30. "באמתחתי" מקבץ חרדות קיומיות...כאלה הקשורות למצב הבטחוני, וגורמות לדחות כל פעילות הכוללת יציאה מהבית, אני יוצאת, אך ממעטת לעשות כן, וגם אז זה מלווה בחששות ופחדים. אני חוששת לקרובים אליי, לבעלי, בכל יום שהוא יוצא לעבודה, שלא לדבר על יציאה למילואים, שאני מוכנה להקריב מה שצריך ובלבד שלא ייצא. יש לי רשיון נהיגה יותר מ10 שנים, אני לא נוהגת 85% מהזמן, לא נהגתי בשנים האחרונות, ואני מרגישה פחד עצום לעשות זאת. אני לא יכולה לפרט יותר מפאת המקום המצומצם שמוקצה. על פניו, הדברים אולי נראים אחרת מכפי שהם, כלומר, כולם מתקיימים, אולם אני מרגישה שיש צורך להבין כיצד אני מרגישה מעבר ל"לא יכולה" שהיא הגדרה בעייתית מילולית שנתנת לפרשנות. אני בנאדם "נורמלי", אני חיה חיים "נורמלים" (כן, יחסית) בהם אף אחד, לבד מבעלי לא מודע למצב בו אני שרויה... אין לי כל פתרון באופק, ולצערי איני יכולה לומר כיצד שיחות עם בעל מקצוע יכולות לעזור...אני בנאדם שמאמין שאם רוצים לפתור, אפשר לפתור, הרי אני יצרתי את הבעיה In the first place. אני מנסה לחשוב אחרת, אך מרגישה שהפחד חזק מהרציונל ולא מצליחה להתגבר. ומה בעצם אני רוצה אם זה המצב? לחיות חיים נורמלים, רק שאין לי מושג איך. שגית

שגית שלום את לא מאמינה שאפשר לעזור לך או שאפשר לשנות את המצב. זו נקודת מבט פסימית למדי שמגבירה את המצוקה, כי את חייה בידיעה שעליך להמשיך ולסבול. לכאורה הכל רגיל מעל פני השטח אבל בפנים יש חרדות רבות ואיכות החיים נפגעת. הבעיה שזה ממשיך וגודל וגורם לך להצטמצם יותר ויותר. אני מציע לך לפנות בכל זאת לטיפול פסיכולוגי שממוקד בנושא החרדות. יש אפשרות לעזור לך. תוכלי לקרוא על הנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נכון אמרת, איכות החיים נפגעת, בדברים הכי טריויאליים. איני טוענת שלא ניתן לעשות כלום על מנת לשנות את המצב. אני מקווה שניתן. כוונתי היא, האם אין דרך בה אוכל להתגבר על כך בכוחות עצמי? האם אדם אחר בהכרח יוכל לגרום לדברים להראות אחרת? לא רוצה להשמע סקפטית (?too late) אולם אני מאמינה שעלי להתמודד בדרך כלשהיא, ואין אני אמורה לעשות זאת לבד?

שלום ! אני בת 40 ולפני כחודש ילדתי! בתקופת ההריון היתה לי רעלת הריון ( טוקסמיה) שבועיים לפני הלידה ולאחרי קיבלתי התקפי חרדה שהיו מלווים בבכי וחולשה הזעת יתר , פחדים וי שלי קושי להקשר אל התינוקת ! כיום כחודש אחרי אמני מטופלת בכדורים פסיכיאטרים בשם : SEROXAT לא חל שינוי בהרגשתי מאז ! הייתי רוצה לדעת מה עליי לעשות !

נעמה שלום אני לא חושב שהטיפול התרופתי מספיק. את מתמודדת עם חוויה לא פשוטה שהיתה לא רק גופנית אלא טראומתית מבחינה נפשית. החרדה היא תגובה שחלקה פיזיולוגי וחלקה פסיכולוגי ואת צריכה עזרה להתמודד עם החרדה ואולי הדיכאון. אני ממליץ לך לפנות בהקדם לטיפול הן לשיפור איכות חייך והן עבור התינוקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני מעוניין לקבל המלצות לאתרים ומידע לגבי קלסטרופוביה פחד ממקומות סגורים תודה

יוסי שלום http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.panicdisorder.up.co.il ואתרים נוספים. חפש סביר מונח חרדה. אם זה נושא ממוקד מדובר בפוביה שאפשר לטפל בה בטיפול ממוקד. קרא http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עומדת להתחיל בקרוב טיפול קבוצתי אנליטי. רציתי לדעת מהו בדיוק סוג הטיפול הזה, מה מייחד אותו מסוגי טיפול אחרים ובאיזה מקרים הוא יכול להיות יעיל יותר מטיפול פרטני?

גל שלום אני לא יודע מה כולל הטיפול האנליטי. סביר להניח שמדובר בטיפול בגישה פסיכואנליטית דינמית שדי דומה מבחינת השיטה לטיפול האישי הפסיכולוגי ארוך הטווח המסורתי. בקבוצה כזו הדיון בד"כ פתוח לחלוטין כמו בטיפול אישי, וישנה התייחסות לתהליכים הקבוצתיים והאישיים, המודעים והלא מודעים בקבוצה. אחד מיתרונות השיטה על פני טיפול אישי שיש תהליך קבוצתי ולכן ניתן לבחון דברים שבמפגש אחד על אחד לא תמיד קורים בחדר. פעמים רבות משלבים בין הטיפול הקבוצתי והאישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הלילה חלמתי חלום שנורא מפחיד אותי ואני ממש מבקשת עזרה. אבל קודם הקדמה קטנה. אני נשואה לבעל מקסים שאני מאוד אוהבת ויש לנו שני ילדים קטנים. לפני כמה חודשים הכרתי גבר אחר ו"נדלקתי" עליו ויש ביננו פלירט. המגע היחיד שהיה ביננו זה נשיקה קטנה על השפתיים. הסיבה שלא קרה משוה רציני היא כי אני לא רוצה לבגוד בבעלי. החלום: אני עומדת בחלון ביתי ומסתכלת החוצה... בעלי נמצא בחדר של הילדים... אינ מרגישה מאוד עייפה... פתאום בעלי יוצא מחדרם והולך למטבח ונכנס אליו... אני מסתובבת אליו ורואה רק את גבו וקוראת לו בשמו... הוא ממשיך ללכת ולא מסתובב אלי ואני קוראת לו בשמו פעם אחר פעם... פתאום אני מרגישה שאני נופלת לתהום... נופלת ונופלת... וממשיכה לקרוא בשמו... ואז התעוררתי... אני חייבת לציין שממש הרגשתי את הנפילה, פיזית... אחרי החלום הערתי את בעלי וסיפרתי לו על הפלירט... אני רוצה הסבר לגבי החלום, אם אפשר... אני נורא בלחץ ממנו... אני מפרשת אותו בכך שנורא היה לי קשהמביחנה נפשית עם הפלירט, ושאני פוחדת ולא רוצה לאבד את בעלי ולכן חלמתי את זה... אני רק מקווה שזה לא מסר שאחד מאיתנו הולך למות... בבקשה עזרה!! תודה

חולמת שלום חלום הוא דבר אישי ומספר לך משהו מבפנים. מטבעו הוא מוצפן ומשמעותו אינה ישירה. את מפרשת את החלום כביטוי למתח בו היית שרויה בעקבות הגבר שהכרת, וכנראה שלא יכולת לשאת את הענין וסיפרת אותו לבעלך. חלומות אינם מנבאים מסר עתידי אבל החשש שאולי זה נבואת מוות מספרת עד כמה את מתוחה ומיוסרת מבפנים. חלומות בהם חווים נפילה נפוצים למדי ומבטאים בד"כ חששות או רגשי אשמה. יתכן שבזה מסתיים העניין לאחר שבעלך שותף לסודך. כדאי להשקיע בכל זאת מחשבה על מה שקרה עם אותו גבר, זה בוודאי לא רק יד המקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך המהירה... לאחר שסיפרתי לבעלי,ישבנו ביחד והחלטנו איך ממשיכים מכאן... כמובן שהחלטתי לסיים סופית את הקשר עם הגבר האחר... ברור שיש דברים שגרמו לי לעשות את מה שעשיתי וברור שאצטרך לתת את הדעת על כך אבל מה שהרגיע אותי בעיקר זה שאמרת שהחלום הוא לא נבואת מוות ואכן התייסרתי נורא על מה שעשיתי...

אני בת 36 ומגדירים אותי כמכורה לעבודה. בזבזתי את כל השנים בעבודה. השקעתי מבלי לתת את הדעת למה. וכשהבנתי שהעבודה הפכה למקלט רציתי לשנות. אבל גיליתי שאני לבד ושכחתי איך לעשות דברים אחרים. אין לי חברים או מכרים מחוץ לעבודה. חייתי חיי בדידות. ועכשיו אינני יודעת כיצד לצאת מזה. לבד אני לא מסוגלת. אני ממשיכה לעשות את הדבר היחיד שאני יודעת לעשות - לעבוד. מחפשת דרך. מחפשת עזרה.

אלמירה שלום את העבר אי אפשר לשנות, ואולי זה מה שהתאים לך בשנים הקודמות. במידה ואת רוצה לשנות צריך לעשות הן שינויים התנהגותיים באורח החיים, אבל גם להשקיע בעבודה פסיכולוגית פנימית כדי להבין את מה שדוחף אותך להתמכרות לעבודה ומונע ממך חיי חברה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקחת את הזמן למסע אל העצמי שלא בהכרח יהיה קצר וממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחר איבחון של ביתי בת 3 וחצי היא הובחנה כבעלת אימפולסיביות רבה ובעלת בעית קשב וריכוז ונתבקנו לבצעה כרגע איבחון ריפוי בעיסוק מה עושים שם והאם יש טיפול לידה בגילה?

אורי שלום אבחון היפראקטיביות בגיל צעיר אינו נפוץ אבל קיים. אני מציע להתייעץ עם גורמים המתמחים בנושא ולקבל מידע המתאים אישית לבתך. בעיקרון ריפוי בעיסוק דומה לחוג שבו משחקים ותוך משחק נוגעים בקשיים כמו יכולת להתרכז ולעצור את האימפולסיביות. אני מתאר לעצמי שיש מסגרות גם לגיל שלה, אבל מה שחשוב לא פחות לדעתי הוא שאתם הוריה תקבלו ייעוץ מסודר וקבוע מפסיכולוג ילדים כיצד לנהוג כדי לעזור לה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאהרון שלום. הקונפליקט שלי אינו העולם הרוחני הפנימי שלי שאיני מוצאת לו ביסוס ראציונאלי, משום שאם אגיע למסקנה חד משמעית כי כל מה שאני "יודעת" מגיע מתוך העולם הרוחני הפנימי שלי לא יהיו לי קונפליקטים כלל וכלל, משום שאני מודעת לכך שלכל אדם יש גם צד ימני וגם שמאלי של מוחו, והם אחראיים על צדדים שונים של המודעות והתת-מודע. זוהי לא הבעייה. הקונפליקט שלי נובע מהשאלה האם הצד הרוחני שלי נובע מתוכי, או שמא עלי לקבל איזו שהיא השערה נוספת שאחרים ,רבים, מציעים ,שזה מגיע ממקור חיצוני ,וזה קשה לי לקבל מחוסר הוכחות.אולי היה עדיף לי פשוט להניח לעניין המתיש את נפשי, אולם אין לי מנוח.מאיזו שהיא סיבה לא מובנת לי , אני חייבת לדעת את האמת,אולי יש מקור מידע אוניברסאלי שאנשים בעלי יכולת אינטואיטיבית גבוהה שואבים ממנו מידע, אולי גם זו איזו שהיא אפשרות למענה.אולם היכן נמצא המקור הזה?והאם ממנו אני שואבת את הידע ,והיכולת שלי. מה אתה אומר בעניין זה?

שלום קסנדרה. אני חושב "שהבעיה" אצלך מתחילה בכך שאת מייחסת את כול הפונקציות שלך כאדם לחלקים מסוימים במוח מבחינתך הכול מתחיל ונגמר בגופך. האדם אינו מורכב רק ממולקולות מיכון שאי אפשר להסביר את כול הפונקציות של האדם בעזרת הכלים שהמדע מעמיד לרשותנו,אני אתן לך דוגמא מאוד פשוטה. אני רוצה להרים חפץ מסוים אז אני יכול לתאר את כול תהליך הרמת היד על ידי כך שנוצר זרם בחלק מסוים של המוח וזה עבר לשריר היד ולכן השריר התכווץ והיד הרי בנויה ממערכת של מנופים (שרירים ועצמות) ולכן היד התרוממה.את כול התהליך שהסברתי אני יכול גם לכמת במונחים מדעיים ולכן אני יכול למדוד זרמים לתאר עצם שתופס מקום במרחב,למדוד את הטמפרטורה שלו וכו... אבל שנינו יודעים שהיד התרוממה בגלל שרציתי ופה לגבי הרצון אני לא יכול להפעיל את חוקי הטבע כלומר לרצון אין מקום במרחב,לא טמפרטורה אין לו צבע וכו.. הנה לך דוגמה פשוטה איך מאורע פשוט של הרמת יד משלב מצד אחד גלגול של חומר ואנרגיה שניתן למדוד אותו בכלי המדע ומצד שני הרצון להרים את היד ששם אי אפשר למדוד כלום .אז איך יכול להיות שסיבה לתהליך של גלגול של חומר ואנרגיה אינה בעלת יכולה להימדד. אני לא רוצה להלאות אותך בפילוסופיה אבל לעניות דעתי האדם משול לאדם שרוכב על סוס כאשר הסוס הם כול הצרכים הגופניים למיניהם והרוכב הוא האני הרוחני שבאדם. המוח,הידיים,וכו.. הם ברמה של מסיעים לאני הרוחני להוציא לפועל את רצונו. את שואלת האם הצד הרוחני שלי נובע מתוכי ואני חושב שלא.הצד הרוחני שלנו מקושר בהחלט למקור אוניברסאלי בשלב הזה אני יכול לאמר לך שאי השקט שלך הוא אות שאולי צורת החשיבה שלך על העולם אינה שלמה ואת צריכה כנראה לגלות דברים חדשים בחייך. אני מקווה שזה מדבר אלייך. בברכה אהרן

יצור אנושי, עיניים, אף, פה, אוזניים שיניים, אבל האמת היא שאני מפלצת. כן, מפלצת. אני מאוד מכוערת, והחיים הם בעצם בדיחה חולנית, כזאת שאתה צוחק ממנה צחוק שטותי עם דמעות בעיניים. אני מנסה להיזכר בפעם שבכיתי והיה לי באותו רגע הורה שחיבק אותי והרגיע ואמר לי שהכל יהיה בסדר. אז הפסיכו' הציעה שאני אהיה ההורה של עצמי. אז מה אני כן זוכרת? אני זוכרת לפני כשבוע ילדה מאושרת, אפילו אם זו הייתה אשליה, היא בהחלט הייתה מתוקה. אבל היא התפוצצה, כמו שתמיד קורה, העולם מתמוטט עליי, אני מוצאת את עצמי פגועה וזנוחה. למה אתם עושים לי את זה? ד"ר יאלום בטח היה אומר שאני לא לוקחת אחריות על החיים שלי. ואיך ילדה בת שנתיים לוקחת אחריות על החיים שלה חשופה לחרא אנושי מכל עבר? ואם זה נמשך עד גיל 20 ו.. זה אמור לשנות משהו? למה הרעים זורעים רוע בעקביות כזאת? הם לא מתעייפים לפעמים? ממני מישהי שהתפכחה הלילה ואולי מחר כשההגנות יחזרו היא שוב תחיה באשליה של חיים אחרים ואנושות אחרת שבה הרוע הוא לא עצם קיומה. בת אנוש (שלא מתגאה בזה)

שבת שלום, אינך לבד עם הרגשה והתחושה שאת חשה וחיה, איני יודעת בת כמה את? אולם, אני בעלת ניסיון עשיר ומיום שאני זוכרת את עצמי ופקחתי את עיני אני חיה ברגשות מתוסכלים ומעורבים כלפי הסביבה, כלומר: לאורך כל הדרך פגשתי באנשים רעים מאד, כפויי טובה, צבועים, רכלנים, מושחתים עושקים ועוד כל מיני תכונות שליליות לגבי בני אדם ולכן אני מרגישה מה שאת מרגישה. עצה לי אליך שתהי חזקה, נשמי עמוק ותעשי תרגילי נשימה, בנוסף קחי ספר טוב לקריאה, ספר רומן או לכי לים גם בימים חורפיים שבי מול גלי הים, נשמי עמוק וצפצפי על כל אנשים הרעים תאמיני לי שאת בחורה יפה, ואצילת נפש. הרי בספר בראשית פרק א' כתוב ש"אדם עוד מבטן אמו רע ..." ומי את או אני או אחרים יכולים לשנות עובדה מציאותית אכזרית כמו שתארת. ישנה ברירה אחת "להיות או לא להיות", אזי צאי לדרך ובהצלחה ....

נערה שלום לא קל לשמוע את דבריך הכואבים, את החוויה הקשה של חייך ושל תפיסתך את עצמך. אני שומע שאת בטיפול פסיכולוגי ואני מקווה שגם עם זכרונות העבר קשים העתיד יהיה חיובי יותר ושדימויך העצמי ישתנה. זה בוודאי לא תהליך קל וקצר ואני מקווה שיהיו לך הסבלנות והכוח להתמודד. לגבי יאלום, נשמע שאת כן לוקחת אחריות על חייך ועל מה שקרה לך, אולי אפילו יותר מדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן אני אישה בת 29,מוצלחת בסה"כ עם עבודה טובה וחברות רבות.יש לי בעיה רצינית של עצלנות.אני לא מצליחה לעשות דברים רבים שאני הייתי רוצה לבצע או להשיג בגלל העצלנות שלי,לפעמים מדובר על דיאטה ולפעמים על לצאת למסיבה.לפעמים זה בדברים יותר חשובים,כמו לסיים את התואר שאני דוחה את הגשת החובות האחרונות כבר שנים,וגם עד שהתחלתי אותו יצאה לי הנשמה. אני לא יכולה ללכת לטיפול נפשי,בעיקר כי כרגע אני במצב כלכלי לא טוב.אבל יש לי בעיה קשה והיא גם משפיעה לי על יצירית קשר עם בנים.אני לפעמים עצלנית מכדי להתחיל דיאטה ואז מרגישה רע עם עצמי ואז לא יוצאת ואם כבר יוצאת אז בחוסר חשק וככה לא מצליחה להכיר בנים.גם אני מתחילה דברים ומפסיקה באמצע. אני יודעת שזו נשמעת בעיה שכיחה,אבל אצלי היא יותר רצינית.ולמרות שמדובר בבעיה כזו רצינית ואני יודעת שעיצה באינטרנט לא תיפתור לי אותה.הייתי מודה על הכוונה,ואיך אפשר לצאת מזה ואם לא,אז פשוט לקבל את זה וזהו? ביי רעות

רעות שלום את מתארת מצב של דחיינות ואת מרגישה שהיא קיצונית ופוגעת באיכות חייך. הרבה פעמים יש סוג של חרדה או דיכאון סמוי מאחורי תופעות דחיינות כפי שאת מתארת, זה משפיע על דפוסי ההתנהגות בחיים ונתפס כסוג של אישיות עצלה על ידי הסובל מהבעיה, אבל בד"כ לא מדובר באמת בעצלנות. השאלה רעות, מדוע את מוצאת את עצמך במצבים הללו, וזו שאלה שכנראה עדיין לא נתת לעצמך באמת דין וחשבון מעמיקים עליה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לברר את העניין יותר לעומק. תוכלי לפנות לטיפול בשירות הציבורי במחיר מופחת או אפילו בחינם במרפאות מסויימות. יתכן שתלמדי לקבל חלק ממה שקורה לך, אבל יש גם דברים שתרצי וחשוב יהיה לשנות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לרעות שלום: והעולם נברא בשבעה ימים, ומדוע תחשבי שתוכלי את לעשות הכל היום אחד. התשובה היא שכאשר אינך מסוגלת לסיים משהו או להשיגו במיידיות , את נוטשת.את זקוקה לסיפוק מיידי, וכאשר הוא נדחה ,את נוטשת. הפיתרון, ל ה מ ש י ך, לא לעזוב שום פרוייקט ואפילו הזעיר ביותר מבלי לסיימו.בהצלחה.

שלום.. אני נערה בת 18 גרה בחברה שמרנית, מאז ומתמיד ניסיתי להימנע מקשרים רומנטיים, בגלל שזה קודם כל לא כל כך מקובל בחברתי והסיבה השניה היא שהיו לי ערכים שלפיהם התנהגתי ותמיד אמרתי שקשר רומנטי בגילי לא יכול להיות רציני.. ובכך נמנעתי מלהיענות לכל הבחורים שהציעו לי את חבורתם.. עד עכשיו.. היום כשאני מסתכלת אחורה אני תוהה אם נהגתי נכון.. כי קרה לי מקרה שזעזע אותי ולא סיפרתי לאיש אפילו לחברתי הטובה ביותר.. וזה יושב לי על הלב.. אני הכרתי בחור דרך הרשת לפני 3 שנים.. והיינו ידידים כבר הרבה זמן.. הוא מבוגר ממני בארבע שנים.. הסתדרנו די יפה אבל אף פעם לאורך כל התקופה הזאת נתתי לו את הזדמנות להיקשר אליי יותר מדי.. כי "הערכים" שכנעו אותי שככה צריך לנהוג.. אז בזמנו הכרתי לאותו בחור חברה שלי.. והיום, הם חברים ויש ביניהם קשר רציני.. כששמעתי אודות הקשר שלהם נכנסתי למין דיכאון שכזה.. אל לא נתתי לאף אחד להרגיש שאני במועקה.. להיפך, איחלתי להם מזל טוב.. והצלחה, ולא נתתי לו ולה להרגיש שאני עצובה.. אני מנסה לשכנע את עצמי שעשיתי את הצעדים הנכונים.. אבל לא תמיד מצליח לי.. הוא היה וממשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיי.. אפילו אם הוא לא יודע זאת.. כי לא גיליתי לו, ואני מכירה אותו כל כך.. אני לא בטוחה שאני מאוהבת בו או משהו.. כי אני לא מרשה" לעצמי להתאהב.. עדיין לא הרמתי ידיים ומחזיקה מעמד ומנסה לחשוב ולא להיסחף אחרי הרגשות... מה דעתכם? עשיתי נכון? או שאני סתם טיפשה שנתנה לו ללכת ועכשיו קשה להתמודד עם תחושת הפספוס הענקית?! אנא ספרו לי מה דעתכם.. תודה..

עצובה שלום נשמע שאת לא רק מנסה לנהוג על פי הערכים שלך אלא שחשובה לך מאוד שליטה עצמית ושליטה בכלל על העניינים. כנראה שתמיד היתה לך דיעה או תחושה שאת יכולה לשלוט בהתרחשויות ולכוון אותם בהתאם לרצונך בצורה רציונלית. כנראה שכעת את מגלה שיכולת השליטה היא בכל זאת סוג של אשליה או משאלה שאיננה באמת אפשרית. את מגלה שליבך מוביל אותך גם אם אינך נותנת לו הוראה לעשות כן, ושאת עצובה לפתע. אני חושב שאת מתבגרת ומכירה טוב יותר את העולם ואת עצמך. אני מתארת לעצמי שתחושותיך יביאו אותך בסופו של דבר לתהליך של צמיחה והתמודדות טובה עם העולם. נהגת כפי שחשבת שצריך לנהוג. אין טעם להצטער על מה שקרה, כך התאים כנראה אז. השאלה כיצד יראה עתיד ומה תעשי עם ההבנות החדשות אליהם את מגיעה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התיחסותך.. אתה צודק בעניין הזה של השליטה על האירועים, אבל קרה מה שקרה.. יקח לי זמן להתגבר על זה.. ואני מנסה להתעסק בדברים אחרים כדי להסיח את דעתי מהנושא הזה.. אבל זזה עדיין כואב.. וזה משפיע עליי לרעה.. ירדתי במשקל, יש לי נדודי שינה, ומצב רוח קודר רוב הזמן.. אני אנסה להתגבר על זה.. למרות שזה קשה יותר משציפיתי.. תודה רבה בכל מקרה..

והיא אמרה כי רצתה זאת ולא שלחה ידה לגעת.....לרצות ולא לעשות דבר בנדון,משול הדבר לאדם צמא שלא יושיט ידו לעבר מקור מים. ילדה מיואשת שכמותך, כדאי שתפסיקי להלקות עמצך על משהו שלא עשית שכנראה לא היה שלך מלכתחילה, והפני מבטך קדימה ,ובפעם הבאה כשתהיי צמאה תושיטי ידך .....ושתי.

יש לי מ"ס בעיות קשות שאני לא מצליחה להיפתר מהן: 1. אני ילדה בת 16 שדורשת את כל צומת הלב רק לעצמי,אני חייבת להיות הכי אהובה מכולם,ואני עושה הכל כדי להשיג את הצומת לב! אני יודעת שזה דבר רע אבל מה אני עושה? 2. יש לי בעיות עם הלימודים ורוצים להוריד אותי לכיתה הכי נמוכה ואני לא רוצה אני ישבר עם יורידו אותי,אני אנשור! מה אני עושה? בקיצור אני ילדה בעייתית מאד!

פייג' שלום זה לא פשוט לחיות עם תחושה שאת ילדה בעייתית מאוד. זו בעיני הבעיה הדורשת טיפול יותר מהשתיים שאת מציינת. אני לא בטוח שאת מסתדרת לבד עם מה שקורה לך ואני חושב שהיית יכולה להיעזר בייעוץ פסיכולוגי במצב שנוצר. אני מציע שתשוחחי עם הוריך בנושא, ניתן גם להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר ולבקש הפניה. במסגרת טיפולית תוכלי להתייעץ ולנסות לפתור את הבעיות שאת מתמודדת איתם ולשנות את תפיסתך העצמית על כך שאת בעייתית. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

פייג' זה דף בשפה האנגלית, עליך לפתוח דף חלק וחדש, ודעי לך שלהיות במרכז העיניינים זה לא תמיד העיקר , בדרך כלל רואים יותר טוב מן הצד. וחוץ מזה התרחקי מחברה שמשפיעה לרעה על הלימודים שלך.

שלום.. אני בן 22, ואני וחברתי נפרדנו לפני כמה חודשים..לאחר שהיה לה קשה לגור אצלי (אנחנו גרים בערים רחוקות אחת מהשניה).. היא הייתה חברתי ואהבתי הראשונה לתקופה ארוכה, והאמת שכשהייתי איתה לא הערכתי מספיק את הקשר, וכאילו כל הזמן ראיתי שבטח ניפרד ואז אטוס לחול בילעדיה....(הרגשתי שבגלל שהיא אהבתי הראשונה, זה חייב להגמר).. אבל כשנפרדנו, הלב נשבר לגמרי, ואני לא מצליח להתגבר.. לדעתי היא הכי יפה בעולם, הכי חמודה, הכי מתוקה, היא פשוט הכי!!.. אנחנו לא ממש בקשר, והיום דברתי איתה והבנתי שיש לה משהו אחר שהיא יוצאת איתו.. אני לא מצליח להפסיק לבכות, וכבר 4 חודשים אני סובל.. אני בקושי יוצא, ושאני יוצא אני רק רואה כמה היא חסרה לי כל הזמן.. איך אני יכול להתגבר על המצב?? אני מרגיש שהיא האחת והיחידה.. ממש קשה לי להמשיך ככה... מבקש עזרה דחוף..

ל שלום לשאלתך מספר היבטים. ברמה הפרקטית תוכל בכל זאת לנסות לפגוש אותה ולבדוק האם היא באמת לא פנויה אליך. עם זאת נדרשת פה גם חשיבה. מרחוק היא נראית לך כדבר הבלתי מושג החשוב ביותר בעולם. השאלה האם זו באמת היא או שדמותה הפכה למשהו שמיצג עבורך דבר משמעותי, אבל שזו כבר לא היא באופן אישי, ואולי אתה כן פנוי לקשרים אחרים. עד שלא תתחיל לצאת ולבדוק מה קורה בחוץ לא תוכל לדעת זאת. תכננת טיסה לחו"ל, נסה אולי ליישם את התוכנית שלך. כשמאבדים קשר יש תהליך אבל ואתה חווה אותו בצורה חזקה, אולילראשונה בחייך. תן לעצמך את הזמן להתאושש ואל תאיץ בתהליך. הכאב ילך ויתעמעם עם הזמן ובוודאי תכיר ותפגוש בנות זוג אחרות. לא ציינת זאת במפורש, אבל במידה ואתה חווה פגיעה משמעותית בתפקודך היומיומי יתכן שאתה זקוק לייעוץ מקצועי ובמידה וזה המצב לא הייתי מסתפק בהתמודדות האישית עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית כל תודה!!! דבר שני, יש לה משהו, אינני צריך להפיגש איתה בשביל לדעת, זה בטוח...דבר שני אני לא בטוח שהיא הייתה רוצה להפגש איתי.. אני מרגיש שהיא האחת והיחידה, אך איך אוכל לדעת אם אני פנוי לקשרים חדשים? כאשר אני יוצא אני רק מבין כמה היא חסרה לי, אף אחת אחרת לא מעניינת אותי.. איך אני יכול לאהוב משהי חדשה כאשר אני מאוהב בה? אני רוצה לטוס לחו"ל אך אני לא יודע אם אוכל.. אני רוצה לנסוע איתה וברור כי יהיה לי קשה לשכנע אותה לטוס איתי (אני מנסה לא לאבד תקווה).. אני לא יודע אם אוכל לטוס בלעדיה, אניח לא רוצה לחושב עליה שם כל הזמן ולא להנות מאף רגע.. אורמים שהזמן ירפא את הכאב, כבר 4 חודשים עברו, ועדיין קשה לי.. ושוב, תודה רבה על תשובתך...

מזה כשנה אני סובלת מחרדות (לא התקפי חרדה). מדובר במחשבות בלתי פוסקות על מחלות שאני עלולה לחלות בהן, מחשבות על כך שעלולים לחטוף אותי, על דברים רעים שיקרו לאבא שלי או לחבר שלי וכו'. בנוסף, כאשר אני צריכה לסוע מחוץ לעיר כבר יום יומיים קודם אני נתקפת בפחדים: האם יקרה לי משהו בדרך וכו'. הלכתי לטיפול אצל פסיכוטראפיסטית והיא טוענת (לאחר מס' פגישות) שהכל אצלי בסדר גמור ואני לא זקוקה לטיפול!! אני לא מסכימה איתה!! מה עלי לעשות???

תמר שלום מה שאת חווה שייך למשפחת החרדה ואכן הוא אינו התקפי חרדה. מדובר במחשבות טורדניות שמעוררת אי שקט ואשר אינך מצליחה להילחם בהם. תוכלי לקרוא מעט יותר בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm ניתן לטפל בבעייה הן בטיפול פסיכולוגי והן בטיפול תרופתי, תלוי במצב, בהסטוריה האישית שלך, בדברים שמטרידים אותך באופן כללי ועוד. אני מציע לך לפנות שוב לפסיכולוג קליני המתמחה בנושא ולהתייעץ איתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לתמר שלום. הכל מתחיל ונגמר בתפוח ההוויה. משמע הכל מתחיל בשאלה אם לעשות משהו או לא, כי אם נוקטים ביוזמה לוקחים עליה אחריות ויש לתת אחר כך את התשובות לתוצאות. האם צדקנו, למה לא מנענו, ואם לא היינו עושים מה היה קורה?בקיצור, ילדה, לא ניתן לחיות בלי להיות אקטיביים, ואקטיביות נושאת את מחירה, ועליך להחליט אם את נעלמת לתוך הצללים או ממשיכה.

נבהלתי לקרוא על תלאות הגמילה. לפני שאני מתחיל לקחת: האם יש חוות דעת נוספות לסיפורי הזוועה שמופיעים פה ובגרדיאן? איך נגרמת העליה במשקל? מהגדלת התיאבון או מהכדור עצמו?

שלום בנושא תרופתי אני מציע לפנות לפורומים רפואיים. בפורום זה הייעוץ עם בנושא פסיכותרפיה, טיפול ע"י שיחות, בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 34, עדיין רווקה וללא ילדים. הייתי מספר שנים בקשר לא נכון, והחלטתי שלא להתחתן עם הבחור. מאז שנפרדנו עברו מספר חודשים, הוא מצא בחורה אחרת. אני מרגישה מאד לבד, מדוכאת וחוששת לגבי העתיד. אני מנסה ליצור קשרים חדשים, אך כנראה שאני "משדרת" הרגשה זו כלפי חוץ. זה גורם לאנשים לקטלג אותי כדכאונית/עצובה/רווקה זקנה, והם מתרחקים ממני וכך אני נשארת בודדה. איך לצאת מ"מעגל הקסמים" הזה? מאד אשמח לקבל עצה טובה.

רננה שלום ראשית עברה תקופה לא ארוכה מאז הפרידה והחששות והמועקה טבעיים. את מעגל הקסמים כדאי לפרוץ הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. כלפי חוץ כדאי למצוא מסגרות בהן ניתן להכיר בני זוג. כיום האינטרנט מקובל מאוד לצרכים אלו הן בדיונים בפורומים שונים והן באתרי היכרויות. כלפי פנים אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לבדוק את השערותיך לגבי הדברים שאת משדרת ולמצוא את הדרך הנכונה עבורך ליצור ולפתח קשר זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

והיא אמרה שבודדה תהיה ולא יהיה כך הדבר. רננה, גורלך הוא לא להיות בודדה, אלא שאת מבכה על אדם שגורלכם לא היה להיות יחדיו , ולכן הלך הוא ומצא אחרת. ראי, עוד ארבעה חודשים מיום זה ,ישתנה גורלך ואל נא תשאלי כיצד אני יודעת כי לא תקבלי תשובה.

לאהרון. עניתי עך שאלתך בעניין הדוגמא לקונפליקט, חפש אותה כתשובת המשך לשאלתך.

שלום קסנדרה. האם את מתכונת לאמר שיש לך עולם רוחני פנימי ואת לא מצליחה למצוא לו ביסוס ראציונאלי ,מדעי .ולכן זה יוצר לך את הקופליקט.

שלום לכולם גל הדיכאון שטף אותי לפני שנתיים וחצי ומיד פניתי לרופא והתחלתי טיפול תרופתי . במקביל פניתי לפסיכותרפיה במסגרת קופת חולים . היו בסך הכל 5 פגישות אפקטיביות שבסיומן אמר לי הפסיכולוג לבוא אליו אם ארגיש צורך. באתי לפגישה נוספת שהיתה משעממת ולא מצאתי סיבה לבוא יןתר. בדיעבד אני יודע שלא היה טעם להיכנס לתהליך פסיכודינמי אלא לאחר התפוגגות התסמינים הנוראים של הדיכאון. הדיכאון התפוגג אצלי לגמרי תקופה שלקחה בערך 8 חודשים . בתום 8 חודשים ידעתי שלא קיימת בעית דחק מיידית שמהווה סיבה לפנות לטיפול בשיחות. לטיפול שיחתי יש שלוש אופציות השוק הפרטי - האפשרות נשללה על ידי הרופא כאשר שוקלים את המרכיבים של הרגשה כללית טובה,עלות הטיפול הפסיכודינמי, קשיים במציאת מטפל מתאים ויכולת התרופות מסוג SSRI לסלק רגזנות ו "פתיל קצר" הפניה לפסיכודינמיקה נדחית שוב ושוב התחנה לבריאות הנפש - הרופא לא הסכים לתת לי הפניה קופת חולים - מספר הטיפולים מוגבל ויש אפשרות למוסס את מכסת הפגישות בלא להגיע למטפל מתאים ההחלטה על פניה לפסיכותרפיה כמו הרבה דברים מתקבלת כשברקע יש הרבה שאלות פתוחות . הבנתי שלהגיד שאם יש תרופות הטיפול השיחתי מיותר לחלוטין ועוזר רק למטפל זהיומרני מידי. יש היגיון שפניה לפסיכותרפיה במקרה שלי עלולה להזיק אבל עשויה גם להועיל וההחלטה היא בסופו של דבר בידי. שאול

שאול שלום אינני יודע במה הפסיכותרפיה עלולה להזיק, אבל כנראה שאתה חושש מהתהליך הזה ובצורה כזו או אחרת נמנעת את היום להיכנס לתהליך ארוך טווח. אני לא מכיר אותך ולכן אינני טוען כלל שאתה זקוק לתהליך כזה, ואולי טוב עשית שלא פנית. בכל מקרה, מנוסח הדברים שלך נשמע שהעניין אינו מסתכם בשאלת הכדאיות וכאמור אתה גם די חושש מכניסה לתהליך פסיכולוגי עמוק שמביא מן הסתם גם להתמודדוית לא פשוטות. אתה צודק שלפעמים צריך לצאת מהדיכאון כדי להתחיל לעבוד באמת לעומק בתוך הטיפול. אני סבור בכל מקרה שליווי פסיכולוגי במקביל לתרופות חשוב מאוד גם במצבי דיכאון קשה. בברכה ד"ר אורן קפלן