פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום דר! אני בת 33 ויוצאת מזה כמה חודשים עם בחור שהקשר איתו החל לפני שנה מסיבות כלשהן לא יצא לפני שנה לפתח את הקשר.לאחר כמה חודשי ניתוק החלטנו שאנחנו מחדשים והיום אנחנו חברים כבר 5 חודשים.הרבה מאוד זמן חיכיתי לאהבה שתבוא ותליתי את האושר שלי באהבה.ידעתי שכשתבוא האהבה אני אהיה הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות.היחסים שלנו מלווים בירידות ועליות ובאופן כללי די כיף לנו יחד.אבל אני לא מאושרת ואין לי מנוחה.אינני יודעת מה לעשות?אני כבר חושבת שלא משנה מה יקרה אני לא אהיה מאושרת לעולם!!!!! אנא תענה מה הצעתך.אני אגב בטיפול פסיכותרפי.זה עוזר ליום. תודה ליהי

ליהי שלום פעמים רבות יש ציפיה שיבוא אותו דבר חיצוני מדהים וישנה את עולמנו הפנימי ויהפוך אותו למלא אושר והרמוניה. זו יכולה להיות חוויה מאכזבת למדי לגלות שגם כאשר משאלותינו מתגשמות, לא תמיד נופל עלינו הר האושר וההתמודדויות הנפשיות נותרות בעינן. את כותבת שזמן רב חיכית לאהבה והנה כאשר נדמה שהיא מגיעה, את עדיין לא מאושרת. כמובן שאפשר לנסות ולתלות זאת בקשר ולחשוב האם הוא באמת הקשר לו ציפית. אבל יש בהחלט אפשרות נוספת והיא שיש תהליך נפשי שאת צריכה לעבור מבפנים ושום דבר חיצוני לא יעשה שם קיצורי דרך. טוב שאת נמצאת בטיפול, זה יוכל להיות קצה חוט שיעזור לך לעשות את השינוי. העזרה של הטיפול לא אמורה לשרת אותך ברמה המיידית, ונחמד שזה עוזר גם ליום אחד. המטרה היא להגיע לשינוי בטווח הארוך ולכך צריך סבלנות מאחר והתהליכים הללו שלא נוצרו ביום אחד דורשים את הזמן והקצב שלהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי התעללות עצמית בילדות? יכול להיות? תודה.

עדי, אכן כן - יכולה להיות התעללות עצמית בילדות.

עדי שלום למה את מתכוונת? אנא הסבירי יותר. יש מקרים של פגיעה עצמית כמו יצירת חתכים, תלישת שיער וכדומה. אלו נפוצים גם בילדות. האם לכך את מתכוונת? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת רסיטל ובזמן האחרון לא בקביעות האים יכול להגרם נזק כלשהוא?

נטע שלום לא מומלץ לקחת תרופות בשיטה כזו. אני מציע לפנות לפסיכיאטר ולהיות במעקב מסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דלית שלום סכיזופרניה היא אבחנה מורכבת ולא תמיד גם כשמזהים זו אכן האבחנה הנכונה, ולהיפך. צריך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ופעמים רבות נדרש מעקב ממושך עד שמגיעים לאבחנה מדוייקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אדם יכול לחשוד שהוא עצמו סובל מזה.איזה תופעות יש כדי לחשוב שהמחלה נמצאת בתוכך.

היי האם אפשר לשפר אינטיליגנציה רגשית בגילאי ה20 פלוס? ואיך זה שיש אנשים עם אינטילגנציה כזו גבוהה באופן טבעי ואחרים שלא? נוגה

נוגה שלום אינטילגנציה רגשית היא שילוב יכולות קוגניטיביות ורגשיות שמביאות ביחד להצלחה רבה יותר בתחומי תפקוד שונים בחיים. בהחלט אפשר לשפר אינטליגנציה רגשית, למשל באמצעות פיתוח של מודעות עצמית. טיפול פסיכולוגי הוא נתיב אפשרי לשיפור יכולת רגשית להתמודד עם העולם. מטבע הדברים יש אנשים שיכולתם הרגשית נמוכה או גבוהה יותר. זה תלוי במגוון של סיבות החל מתנאים של סביבה וגדילה, נכונות להתבוננות פנימית, מוטיבציה, ואולי גם גורמים רגשיים מולדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם לא כל האנשים אוהבים אחד את השני והיתה גולשת וירטואלית ברשת שראתה בי אויב וירטואלי. היא קיללה אותי וגידפה אותי ובשל הענין שדבריה היו נסבלים במסגרת חופש הדיבור זה לא הפריע לי. לפני מספר ימים לא אגיד איזה היא הודיעה בפורום אחר על כך שביצעה חבלה בגופה שהיתה עלולה להביא למוות או לנזק בלתי הפיך למוח. בדרך שלא אפרט ידעתי מהי כתובתה ומספרי הטלפון בבית בו היא מתגוררת . מילאתי את חובתי והודעתי על העניין לאחד מבני ביתה שסיכל את כוונתה. בדרך לא דרך היא הבינה ששנוא נפשה הוא שהפריע לה לשלוח יד בנפשה. שלא מרצוני הפכתי לטוב או לרע לחלק מחייה ןאני מאוד לא מאושר מהעניין הזה. היא עלולה להתחרט על הגידופים שהפנתה כלפי ולחוש נקיפות מצפון בלי שיהיה לה אומץ לבקש ממני סליחה. היא עלולה לקלל אותי יום יום שגרמתי לה "תאונת עבודה" ושאני מאריך את סיבלה. היא עלולה לחשוב שאני השטינקר של משפחתה. האפשרות שיוצא כנגדה צו לאשפוז על ידי הפסיכיאטר המחוזי היא ריאלית ואם יקרה דבר כזה אפשר יהיה למכור לה את הסיפור שהאשם הוא בי. אני מפחד ממנה מה עושים ? שאול

שאול שלום הקשר הוירטואלי נותן אשליה של אנונימיות וריחוק. מסתבר שגם המפגש על גבי הרשת הוא בסופו של דבר אישי מאוד. מצאת את עצמך בקשר מורכב שלא תכננת מראש, אבל כנראה שהחיים מזמנים גם סוגים כאלה של קשרים. אני לא יודע ממה אתה בדיוק מפחד. אינך יכול לקחת אחריות לכל מה שישייכו אליך וגם אם היא תחשוב עליך כל מיני דברים אין זה אומר שאתה צריך לקחת על עצמך את האשמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם הצלת את חייה אז עשית את המעשה הנכון. כמו שכתוב במקורות: "מציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם". אם היא נחושה ברצון להתאבד אז היא תוכל לנסות פעם אחרת אבל עדיין כאשר יודעים על כזאת כוונה צריך לנסות בכל דרך למנוע התאבדות. החיים הם ערך עליון וחובה לשמור עליהם. מי שלא מסוגל לשמור על חייו בעצמו אולי הוא זקוק לעזרה- הכוונה כמובן לעזרה ממשית ולא להלשנות. אם אתה שלם עם מה שעשית כדאי דווקא להגיע להידברות איתה ולנסות לעזור מעבר לשיחת טלפון.

ערב טוב לשאול, פעם אחת השתתפתי בצ'ט אני חרד וגם לי כתבת- "את מפחידה אותי" למה התכוונת?? שגב

אני סטודנטית לפסיכולוגיה ולמדנו על כל מיני תופעות פסיכולוגיות כגון אובססיה . וגם אנשים נוירוטים (מחשבות חוזרות על דבר מסוים ספציפי). בעבודה הכרתי הכרות של שלום ופה ושם פעם בהרבה זמן דיבור סתמי של דקה. הענין הוא שכשהסתכלתי לבחור בעיניים עוד מהשניה הראשונה שפגשתי בו ראיתי משהוא, אני מרגישה שכל פעם שאני מסתכלת לו בעיניים אני רואה משהוא. עיניים היא ראי של הנשמה והבחור הזה מאד מצא חן בעיני. ואני בחורה שכמעט שום גבר לא נוגע לה בלב. אני בת 22 והוא השני שנגע לי בלב ואין לי הסבר לזה. אם יוצא מצב שהוא עולה למשרד אני יוצאת מריכוז ולוקח לי כמה דק' להירגע. השאלה היא - אם כל דבר כמעט מזכיר לי אותו זה מחייב שאני אובססיבית או נוירוטית (כי לדברי המרצה שלי כל אדם הוא נירוטי) ? זה לא יכול להיות סתם התאהבות? ואיך יוצאים מזה ?(עד עכשיו אני משתדלת לא להסתכל עלוי ובטח לא בעיניים אבל זה לא מעשי כ"כ כי אם אני מוצאת חן בעיניו אז הוא יחשוב שהוא לא מוצא חן בעיניי ואני לא רוצה להרוס כל סיכוי למשהוא. מה יש לי ? התאהבות? נוירוטיות? אובססביות? פרט חשוב- אני לא מטרידה ולא מציקה לו, אני חיה בשלי. בבקשה ענה לי תודה רבה

גלית שלום את מתחילה את ההודעה בתיאור כללים לאבחנה נפשית. אני מציע תחליף לכללים שציינת. הכלל שאני מציע הוא השאלה האם את במצוקה או מרגישה שיש התמודדות נפשית שעומדת כעת בפניך. במידה וכן חשוב איזו התמודדות חיצונית ופנימית את עוברת כעת וכיצד זה ישפיע על חייך הנפשיים והחיצוניים. זה לא כל כך משנה אם ספר מסויים יגדיר אותך כנוירוטית או אובססיבית. תיאורטית אפשר לתאר כל התאהבות כנטייה אובססיבית כיוון שהיא מעלה מחשבות חוזרות ונשנות על אדם אחר. עם זאת, כל נטייה נפשית יכולה להיות חיובית ובונה במינונים נכונים. לכן השאלה המרכזית אינה סוג הנטייה אלא עד כמה את חייה בשלום עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לקבל מידע בנושא "חרדת נטישה" מה הגורמים המניעים אדם לחוות תחושה זו ( גירושים , מוות של קרוב ) ואיך זה בא לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית , בקשרים עם אנשים אחרים . האם אדם עם חרדת נטישה חזקה מהרגיל ינסה שלא במודע להרחיק מעליו אנשים שמנסים להתקרב אליו מתוך פחד לאבד אותם ?

שירי שלום חרדת נטישה היא שם כללי להרבה דברים. יש אמנם גם אבחנה פסיכיאטרית כזו אבל בד"כ אנשים מתייחסים בביטוי זה לחשש שמלווה את חייהם להינטש, מה שגורם להם לפעול בכל מיני דרכים לא הסתגלותיות, למשל, להישאר בקשר גם כשצריך ללכת, או להיפך, לנטוש קשרים לפני שיהיו משמעותיים מדי ומפחידים. אופי ההתמודדות עם החרדה הוא אישי ולא ניתן לקבוע התנהגות ברורה אחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להפנות אותי למאמרים או מקורות מידע נוספים ?

האם קיימות קבוצות תמיכה בארץ לאנשיחם בבעיות של חרדה ודיכאון? אם כן , כיצד ניתן להגיע אליהן?

יש קבוצות תמיכה המתקיימות בבית חולים רמב"ם. אם את גרה באזור את יכולה לפנות למחלקה הפסיכיאטרית. המפגשים מתקיימים אחר הצהריים.

מיכל שלום קבוצות טיפוליות מתקיימות במקומות רבים. כדאי להתעניין במרפאות הציבוריות באזור מגורייך. הן לא תמיד מתמקדות דווקא בחרדה ודיכאון אלא משתתפים בהם אנשים שונים כחלק מתהליך טיפולי או תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה וחצי הייתי מצוברחת מהעבודה שבה עסקתי בשנה הזאת , גם אבא שלי לא עבד ולקחתי את זה מאוד קשה , כל יום הייתי בוכה על העבודה שלי ושלו והייתי בת 24.5 , עם השכלה גבוהה וחבר נהדר. יום אחד קמתי והכל בחיי נהרס. התבוננתי בבן זוג שלי שהייתי מטורפת עלוי ולא הבנתי מה אני מרגישה , הכל השתנה אצלי , לא רציתי לצאת מבית הוריי , רציתי למות. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם שום דבר , הייתי אמורה להתחתן עם בן זוגי אך את זה גם נאלצתי לבטל , לא הייתי מסוגלת לעזוב את מקום העבודה שהיה לי בו כלכך רע , משום שהייתי צריכה כסף ולא היה לי כח להתמודד עם מקום חדש . התחלתי לצרוך כדורים שעזרו במשך חודש עד ששוב נכנסתי לחרדות ולחצים . היום אני מנסה להתמודד עם כל יום בפני עצמו . אני בלי כדוריםכבר מספר חודשים {הם גם לא עזרו ממש} , אני לא רוצה ליטול כדורים , אני סובלת בין שבוע דיכאון וייאוש וחוסר תקווה לבין שבוןע שהוא קצת יותר נחמד ופחות מייאש. אני מנסה להיות כמה שיותר בחברת אנשים כי להיות לבד מאוד מאוד מדכא. אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני בין הייאוש הגדול לתקווה הקטנה . אני אשמח לקבל עצות.

ענת שלום נשמע שעברת תקופה קשה. כדאי לצאת המצב צריך כוחות נפשיים והיערכות מחדש, אבל צריך גם ליווי מתאים. התרופות עשויות לעזור אולם לדעתי את צריכה גם ליווי פסיכולוגי מסודר וקבוע בחודשים הקרובים עד שדברים יתייצבו. טוב שאת מנסה להיות בחברת אנשים, חשוב להימצא במסגרת תמיכתית של קרובים וחברים ולא להישאר לבד. תמהיל נכון של טיפול פסיכולוגי, תרופתי והתארגנות בסביבה הקרובה שלך עשוי לשפר את המצב בעתיד הקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי מטופלת בקלונקס כבר כ- 10 שנים בשל ממצאים נאורולוגיים חיוביים. בנוסף, לפני מס' שנים , לאחר תאונת דרכים , הוחל טיפול בבונדורמין לשינה ומאז היא מכורה !!. אמרו לי שהגוף כבר "התרגל" ואין חשש . א. יתכן והיא בהריון (בשנות ה-30 לחייה) מה יהיה עליה או על העובר? ב. האם היא תצליח לעבור גמילה עצמאית?. את הקלונקס הובהר לי ע"י מנהל מחלקה נאורולוגית היא לא תוכל להפסיק. מה באמת נכון לעשות? אנא ענו לי בדחיפות. תודה מקרב לב.

משה שלום אני מציע לפנות לייעוץ אצל הפסיכיאטר המטפל וכן אצל יועץ גנטי. הכוונה ראשונית ניתן לקבל דרך הטלפון במרכז לייעוץ תרופתי באסף הרופא 08-9779309 בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי הוא בן אדם כריזמטי ומוערץ על ידי הסביבה. חבריו מעריצים אותו. כלפי הוא מאוד אלים מילולית. הוא מתפרץ עלי ותמיד מאיים בגט. אני כבר לא עונה לו ומחכה עד יעבור זעם. הוא גם מאוד אגרסיבי מילולית בלבד להוריו ואחיותיו. כולם מפחדים להסתבך איתו. הוא אבא נהדר שמשקיע המון אהבה וזמן בילדינו. אך כשהוא כועס עליהם הם מבוהלים עד מוות. לפעמים אני פוחדת שתגרם להם הפרעה נפשי. הם נצמדים אלי בבהלה ומשתנקים בבכי. הם בני 6 ו-10. אין מה לדבר איתו = הוא תמיד צודק. מעולם לא ביקש סליחה. שהוא כועס אישוניו גדלים ועיניו מתרחבות. לעולם לא יסכים ללכת לטיפול או לקבל תרופות. אני מעולם לא הצלחתי לשוחח איתו על הנושא וגם בני משפחתו לא הצליחו. מה לעשות לגבי הילדים?

שוש שלום מאחר והוא מסרב לקחת אחריות על העניין את נשארת עם החלטה לא פשוטה. האם את ממשיכה לחיות בצל האיום התמידי או לוקחת אחריות על הדברים ומנסה ליזום שינוי. משמעותו של שינוי אינה בהכרח עימות, אבל יש לקחת בחשבון שזו תוצאה אפשרית. אני חושב שכדאי שתקבלי ייעוץ והדרכה בנושא. תוכלי לפנות לאחד מארגוני הנשים, למשל לנעמ"ת, או לעו"ס בעיריה, או לייעוץ פסיכולוגי פרטי או בשירות הציבורי. יש לי הרגשה שלא תוכלי ליזום בכוחות עצמך את השינוי ואת זקוקה לליווי המקצועי. ככל שהזמן יעבור יהיה קשה יותר לעשות את השינוי והסבל לא יהיה קל יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום האם תוכל להסביר לי מהם eustress לעומת distress, והאם יש להם שמות בעברית? אני מתרגמת העוסקת כרגע בתרגום מספר מאמרים בפסיכולוגיה, ולא הצלחתי למצוא הסברים ברורים על שני המונחים הללו. המאמר, כפי שכבר ניחשת וודאי, עוסק בנושא של דחק ולחץ. תודה, דורית

דורית סטרס הוא לחץ. זו התוצאה. האותיות הראשונות מסמנות את מקור הלחץ: dis מרמז על מתח שלילי: למשל, כתוצאה מפיטורין, מצב ביטחוני, בעיות במשפחה וכדומה. eu מרמז על מתח מסוג חיובי: מעבר לדירה חדשה, עבודה מרתקת, אתגר מעניין וכדומה. שני סוגי הלחץ מצטברים יחדיו ויוצרים השפעה נפשית וגופנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

המון המון תודה

הייתי שמחה לשמוע תגובה לגבי פחד מהריון, רצון חזק להיות אמא אך פחד וחרדות מהשפעות ההריון על הגוף, ופחד להיות במצב שלא ניתן לצאת ממנו מתי שרוצים, פחד מלידה ומכך שאקלע לחוסר כוחות נפשיים ופיסיים

אורנית שלום אני לא חושב שיש פחד אחד מהריון. מדובר על תגובה אישית מאוד. ההריון וההורות מעוררים חששות מסוגים שונים ואכן מנית כמה מהם. זו אכן התמודדות מורכבת ובמידה ואת מרגישה קושי והתלבטות כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בין אם באופן אישי ובין אם בצורה זוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי זאת אני מפעם. לפעמים אני חושבת לעזוב את הטיפול שאני נמצאת בו, לא כי רע לי ,אלא כי פשוט כבר נמאס לי נמאס מהכל .ומהסתכלות מהצד זה כמו בזבוז ,כאילו בזבוז לדבר איתי לעזור לי.עכשיו זה נראה לי מוזר שמשהו שותף לרגשות שלי ועוזר לי לעומת העבר שעברתי הכל לבד בלי אף אחד, לקח קצת זמן אבל זה עבר. אני רוצה לדבר על נושאים שיותר נוגעים לי רגשית אבל אני לא מצליחה כי נורא קשה לי אפילו רק לזרוק מילה. אני מפחדת שיבוא לי התקף חרדה. למה? למה כל זה קורה לי?

עדי שלום אני מתאר לעצמי שתחושת הייאוש והבזבוז אינם מאפיינים רק את הטיפול אלא אולי את ההתמודדויות שאת צריכה לעבור בחיים בכלל. אולי ההשתקפות של זה בטיפול מעוררת רצון לעזוב אותו וכאילו דרך זה להשליך את הייאוש מחייך. אני מתאר לעצמי שבסופו של דבר ההתמודדות הינה בתוכך ולא במקום מסויים בחוץ. הקושי לבטא את מה שאת באמת רוצה הוא חלק מהתהליך הטיפולי שאת עוברת וחשוב שתביאי את הקשיים הללו לשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר האם ממולץ לטפל בסכיזופרניה רק אצל פסיכיאטר או שאפשר לחשוב גם על טיפול פסיכלוגי שיכול לעזור אשמח לתשובה

משה שלום מה שחשוב הוא שיהיה ליווי לא רק תרופתי אלא גם בשיחות. אלו יכולות להתקיים עם פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או גורמים טיפוליים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר טוב שלי, עובר ימים קשים, והוא נפתח בפני ושיתף אותי בזיכרונות העבר שעלו אצלו בתקופה האחרונה. הוא ביקש שלא אספר לאף אחד וגם לא אברר מה כדאי לעשות הוא נזכר בדברים שעבר בעבר, מה שעשו לו ומה הוא עשה אני לא יודע אם כדאי שהוא יפתח את זה בפני הנוגעים בדבר שאולי אצלם לא עלו הזיכרונת אני לא יודע מה היא ההשפעה עליו היום בעיקבות זה וגם לא אים האנשים הקשורים לכך סובלים הוא לא מוכן לשמוע על עזרה מקצועית אני לא מרגיש בנוח לא לעשות כלום ולתת לדברים להישאר כפי שהם אני מרגיש שהוא תמיד היה עצור והיה בו כאב ומצד שני גם אגרסיה שלא הבנתי והיום הכל מתבהר לי ואני חושש שזה הזמן לעשות עם זה משהו העניין הוא שאני לא יודע איך מעורבים כאן כמה אנשים קרובים. ואני מבין את הרצון שלו להכניס שוב הכל עמוק עמוק פנימה וגם אני בפני עצמי לא ממש יודע מה לחשוב ואיך לסדר לי את הדברים

מודאג שלום רב הנסתר על הנגלה, לא כתבת בצורה ישירה במה דברים אמורים. השאלה מה אתה יכול לעשות מעבר להושטת יד ו"להיות שם" עבורו כעת. אם הוא מסרב לקבל עזרה מקצועית לא תוכל לקחת על עצמך את העיבוד הנפשי שהוא צריך לעשות. עצם היותך חברו הטוב בעת משבר חשוב מאוד. אל תיקח על עצמך אחריות לדברים שאינם בשליטתך. אולי בשלב מאוחר יותר הוא יוכל לפנות בכל זאת לקבל טיפול. אני מצרף קישור לשיטה פסיכולוגית חדשנית, EMDR, שמטרתה התמודדות עם זכרונות שעולים מתוך טראומות והתמודדויות עבר. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה ואם הוא לא רק הקורבן? ואחרי שהיה קורבן, הפך אחרים לקרבן? מה אז? האם צריך לחכות עד שאם וביכלל הוא ירצה לגעת ולפתוח את הדברים האם ישנה חשיבות לכך או שאפשר לעזוב אותם כפי שהם?

אני מאד מבינה את התשובות של להמשיך הלאה לכתוב את הדברים ולזרוק וכו. אבל עמוק בפנים כפי שציינה טובי זה לא עובר. כל זיכרון מעלה כאב, ונטחן מחדש, ואם אני רוצה לסיים פרק זה בחיי , המטפלת היא היחידה שיכולה לעזור בזה. מלבד זאת, המטפלת הספציפית הנ"ל נחשבת לטובות במקצוע והמחשבה שעולה אם היא יכלה לפגוע בי בצורה כזאת אין בי שום רצון ויכולת לפנות למטפל אחר. הנזק הכי גדול של מצב זה הוא איבוד האמון בתחום. אין נזק חמור יותר מפגיעה של אדם שכביכול היה אמור לעזור למטופל.

מאי, גם המטפל הטוב בעולם יכול לטעות! אלא אם את מטופלת אצל משהו לא אנושי... (?) ככה שזו תהיה שגיאה להסיק מסקנות נמהרות על-סמך נסיון עם מטפלת אחת; מניסיון. אני מבינה את החוויה של משהו לא גמור. אי-אפשר "פשוט" להמשיך הלאה. אני חושבת שמגיע לך לסיים את הטיפול הזה בצורה נכונה ונאותה. חשבת על האפשרות של לכתוב לה מכתב ולשלוח לה אותו?

מאי שלום ככל שאת כותבת יותר נראה שאת רוצה וזקוקה לדיאלוג עם המטפלת שלך. נסי ליצור את הקשר בין אם בכתב או בטלפון וקבעי פגישה. אני מקווה שהדברים יסתדרו עבורך, גם אם ההחלטה תהיה לסיים את הקשר בסופו של דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן אני רוצה לציין שכבר חוויתי טיפולים כושלים בעבר. הייתי מטופלת אצל 5 פסיכולוגים. לכן חיפשתי מישהי טובה וחשבתי שכעת אני במקום הנכון אך התבדתי ולכן יש לי תחושה שהתחום הזה פרוץ ולפסיכולוגים יש את כל הזכות לעשות כרצונם. ותמיד למצוא צידוק שמדובר בטובת המטופל. כמו כן אני יצרתי קשר עם המטפלת , קשר טלפוני אך היא אינה מוכנה לנהל עימי שיחת הבהרה מפני שלטענתה מה שהיה בינינו לא היה טיפול ולכן אין טעם בשיחת סיכום. שיחת הבהרה אולי תיעשה באיזשהו שלב מאוחר יותר. נראה כאילו היא לקחה על עצמה להתעלל בי ולפגוע בי עד כמה שניתן. ולא ברור לי מהיכן נובע רוע לב כזה ולמה.

תודה לך ענת אין בכוונתי לוותר לה, אבל עברו כבר חודשיים וחצי. התקשרתי אליה השבוע היא הייתה בין פגישות- יש לה הפסקה של עשר דקות היא הקשיבה לי, ביקשתי שיחת סיכום היא לא נראתה נלהבת , היא אמרה שלא בשלב זה. בדיוק הגיע המטופל הבא והיא נאלצה להפסיק את השיחה כך ששום דבר לא נסגר בינינו. מאד קשה להשיג אותה מפני שעליה לסיים את השיחה מסיבה זו או אחרת. אני מאד מחוזקת היום מבחינה נפשית אך הפגיעה והשאלות שיש לי לא נותנות לי מנוח. אני אדם שמאד קשה לו עם דחיה ונטישה ואני לא מוצאת הסבר מניח את הדעת להתנהגות זו שלה. מפני שכל מה שאני עשיתי נבעו מבעיותיי. אני אדם אם היגיון בריא, אדם משכיל ולכן אינני מוכנה לעבור לסדר היום כשאני יודעת שהצדק עימי. יש פה עניין עקרוני.

תנסי לשלוח לה מכתב שמסביר את העמדה שלך. היא תוכל לקרוא אותו בזמנה החופשי, בלי לחץ של זמן. וטיפ בנושא הזה: אל תכתבי לה שאת צודקת והיא לא - זה רק יגביר את ההתנגדות שלה. תנסי להסביר לה, בפשטות, איך את מרגישה ושחסרה לך פגישת סיום מסודרת.

הי לדעתי חבל לך על הזמן להיפגש איתה תכתבי כל מה שיש לך כמכתב, ואחכ תזרקי אותו לפח ככה גם תשתחררי וגם תחסכי את הטירדה הכרוכה בלהגיע עליה זה ממילא לא ייתן לך כלום חוץ מאשר תלבי עוד יותר את הכעס ממילא לא תצאי רגועה משם אז תגידי לה, והיא תענה וכו'. עדיף לך לשפוך הכל על הכתב ולזרוק. חבל על הבול. נילי.

מאי שלום קראתי את כל ההודעות הקודמות והנוכחיות ואני מתלבט מה להמליץ לך. תחושת הבטן שלי דומה קצת לתגובתה האחרונה של נילי שקצת חבל על הזמן להשקיע כל כך הרבה אנרגיה במשהו שנראה משובש לחלוטין. אני לא חושב שממש משנה מי "אשם" במה שקרה, זה בוודאי איזושהי אינטראקציה ביניכן במינון כזה או אחר, אבל כעת השאלה איך ממשיכים קדימה. את זקוקה כעת לטיפול טוב שיקדם אותך. אני לא בטוח שחזרתך לטיפול הקודם הוא הדבר שאכן יחזק אותך כעת. אני רוצה להדגיש שאין ספק, שאם היית מצליחה לחזור אל המטפלת הקודמת, "להשלים" איתה, ולהמשיך מאותו מקום שהפסקתן למקום אחר וטוב יותר, זה הפתרון האידיאלי. היא כבר מכירה אותך ואת אותה והאפשרות לתיקון היא בדיוק מה שאת צריכה כעת. הבעיה שכדי ליצור תמונה אידאלית כזו צריך השקעה מצידך ונכונות מצידה. רק את מכירה את התמונה האמיתית ולא אף אחד מאיתנו שקוראים את הודעותיך. תצטרכי להגיע להחלטה מה את עושה, האם ממשיכה להילחם על הקשר איתה או להחליט לשים סוף לקשר ההוא ולהתחיל תהליך אחר עם פסיכולוג/ית חדש/ה, ממקום שבו את אולי גם חכמה ומנוסה יותר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי אל תוותרי, זה מסוג הדברים שאתה עלול לטחון אותם אח"כ שנים. ועם כל הכבוד, היא ממש לא מקצועית הפסיכולוגית שלך אם היא לא מתעלה על עצמה כחודשיים וחצי מאז ולא מאפשרת לך לפחות שיחה אחת של בירור כל הנקודות המכאיבות שדיברת עליהן. אני במקומך הייתי כותבת לה מכתב רציני ומנוסח היטב, שבו את מפרטת בדיוק את מה שכתבת בהודעות שלך כאן. את העובדה שידעת שחצית גבולות, שהתפרצת עליה וכ.... שאת מודעת לבעייתיות של הקשר שלכן ושל אי הנוחות שניגרמה לה בעקבותו, ומצד שני כרגע המצב הוא שאת סובלת מהנתק הזה סבל קשה מנשוא, וכל שאת צריכה כרגע היא התייחסות שלה אלייך ,אולי אחרונה אבל התייחסות מסודרת בצורת פגישה של ליבון הדברים. בפגישה הזו תחליטו שאולי כדאי להמשיך חזקים יותר מכאן או להפסיק וללכת לאיש מקצוע אחר.אבל שאת באמת באמת חייבת את השיחה הזו איתה. את המכתב אני הייתי שולחת לה עם שליח לקליניקה בלבד בשעות הפעילות שלה, או בדואר רשום בלי איום על הפרטיות שלה ועל סדר היום שלה. עיצה קטנה, למרות שלכל מטבע שני צדדים ,בעיניי משהו שם מצידה של הפסיכולוגית לא מקצועי לחלוטין ולא חשוב מה היה הרקע לניתוק המוחלט . ובכל זאת אם את מנסה לשכנע אותה להיפגש איתך, עזבי את העניין ש" הצדק עמי" ושיש פה " עניין עקרוני" . יש פה מעל לתחושת חוסר הצדק עניין אישי ובשביל לשכנע אותה להיפגש איתך את צריכה לשכנע אותה ברמה האישית ותו לאו. בהצלחה טובי

ואני חוזרת ואומרת לך מנסיון, שאת מפגישה כזאת עלולה לצאת עוד יותר רע. אין לך הרבה מה להרוויח. כי לשחרר את זה את יכולה כאמור על דף. וזו שיטה ידועה. אני לא רואה מה תרוויחי. זה רק ילבה בך את הכעס.

שלום, בעייתי כזאת, אני סובלת מהרבה חרדות, שמשהו פיסי יקרה לי. אני חיה חיים "נורמליים" לומדת(בהיקף מצומצם מאוד ), עובדת, מתפקדת לכאורה. אבל אני לא חיה חיים משוחררים, כל הזמן צריכה להיות בשליטה, לעיתים קרובות החרדה ממשהו מסוים (חשיבה כפייתית) יכולה להוביל לאפיזודה דיכאונית. אני מתגוררת אצל משפחתי, שיש בה הרבה התעללות נפשית כלפי, כרגע במיוחד מצד אימי - התפרצויות זעם מצידה שמופנות אליי, קללות, התערבות בוטה והרסנית בחיי שמשפיעה עליי בצורה קשה מחלחלת לנפשי ומרעילה את נשמתי. התחושה היא מצב של מלכוד, אני מפחדת לשנות את חיי באמת, לקחת עמדה אקטיבית. החיים שלי בהילוך איטי, התנהגות כפייתית, הרס עצמי, המון עליות וירידות, דיכאונות, וחזרה תמיד לאותה נק'. נקלעתי לחובות מכיוון שאני נוהגת לפצות את עצמי בצורה חומרית והתנהגות אימפולסיבית. אני חיה במעגל אימים, של פחד וצורך של 24 שעות ביממה בשליטה, כשאני מרגישה שאני מאבדת שליטה הכל מתערפל לי, אני לא מכירה את עצמי ולא יכולה להרגיש שלווה ובהירות. אני בטיפול פסיכואנליטי למעלה משנה וחצי, אני בוטחת בפסיכולאנליטקאית אבל לעיתים קרובות אני חווה תסכול בקשר הזה כמו בשאר הקשרים הבינאישיים, שכמעט ואין לי כאלה. הטיפול מספק תמיכה לעיתים אך לא מקדם אותי. מעולם לא היה לי חבר רציני, לא ממש רציתי, קשרים גורמים לי להרגיש תסכול וריחוק מעצמי וטומעים בי חוסר שקט ואי נוחות. אני שואפת להיות לבד, בדירה משלי, מוגנת. אבל זה נראה כרגע כמו חלום מאוד מרוחק לאור הנסיבות. ניסיתי טיפול תרופתי, אבל התחושה הייתה שהגוף שלי דחה את זה, שלל תופעות לוואי והקצנה של החרדות. העמדות, התפיסות שלי והתחושות חזקות והתרופות אינן מסוגלות לעבור את המחסומים האלה. אשמח לשמוע את תגובותך. תודה קארין

השאלה אם ניסיתי תרופה אחת, ועשית הכללה כי מובן שזה לא אומר שאם תרופה אחת לא עבדה, יש לשלול לגמרי את הדרך. יש הרי ככ הרבה סוגים של תרופות. המשפט הזה ש התרופות לא עוברות את המחסומים של התחושות התפיסות וכו', נראה לי שאינו יכול להיות נכון. התרופות עובדות, זהו מן טיעון לכאורה הגיוני כזה, שלא עומד במבחן המציאות. תמיד אפשר לעלות מינון, אם הפסקת בשלב תופעות הלוואי אז אפילו לא הגעת למינון תראפוייטי התרופות עובדות, צריך למצוא את התרופה והמינון הנכון אולי אז תוכלי להגיע למצב שיאפשר לך לצאת מן הבית, ולהתחיל לראות אור.

קארין שלום נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב ופתרונות במצבים כאלו אינם מהירים. אני לא חושב שיש דרכי קיצור, וזה שהדרך ארוכה אין זה אומר שהיא מבוי סתום. אני מבין שהמגורים ליד אימך הם כורח המציאות כעת, אבל ברור שהם אינם המצב האידיאלי עבורך. את כנראה צריכה להתרחק מעט מהבית ולבנות לעצמך עולם עצמאי יותר. הבעיה כמובן היא מעגלית כי אם היה לך כוחות לעשות את זה, כל המצב היה שונה מלכתחילה. אני מציע לך להמשיך להשקיע בטיפול שאת עוברת. טוב שיש לך פסיכולוגית שאת בוטחת בה. חשוב שתביאי את התחושות שאת מבטאת כאן גם לטיפול ואני מקווה שעם הזמן תמצאי את הדרך לצאת מתוך המבוי סתום אותו את חווה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני לא ממש בדכאון, בסה"כ החיים בסדר יש לי משפחה אוהבת ותומכת, הלימודים בסדר, אבל יש לי תחושה אפרורית ,אני נמצאת בקשר לא מחייב עם מישהו כבר יותר מ5 שנים, אני אוהבת אותו כחבר אבל לא כאהבה רצינית ואני מרגישה שאני לא רוצה לאבד אותו כידיד אבל אני מודעת לעובדה שזה ממש לא טוב לי סוג קשר כזה, מעבר לזה יש לי בעיית השמנה התחלתי דיאטה לפני למעלה מחצי שנה, ירדתי ל א ט ופתאום נגמרה לי המוטיבציה, אין לי כח להתאמץ, אני תקועה ואין לי דרך לצאת מזה, אני מרגישה שהבטחון העצמי שלי נמוך, למרות שחיצונית אני ממש לא מראה את זה, אני קצת בודדה... בא לי לדבר עם מישהו פסיכולוג יהיה יקר עבורי... אולי יש למישהו עצה?

יעל, נכון שטיפול יכול להיות יקר, אבל בשביל זה יש לך את האפשרות לפנות לטיפול דרך קופ"ח או לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה אלייך (טיפול חינם). אם את "סתם" רוצה לדבר ולחלוק דברים, את יכולה להיכנס לפורום "תמיכה הדדית"; שם תוכלי לכתוב מה שבא לך ולקבל תגובות ממשתתפים אחרים. תוכלי לייעץ ולהתייעץ. בכל דיאטה שהיא מגיע שלב של עצירה. זה נורמלי, וצריך להתמשיך כרגיל - אחרי זמן מה את תמשיכי לרדת במשקל. אגב - לאט זה בריא ובטוח. HERA.

יעל שלום כפי שהרה אמרה יש אפשרות לפנות לטיפול גם דרך השירות הציבורי. מכלול הדברים שאת מתארת מצביע על צומת דרכים משמעותית שבה את נמצאת. יתכן שהדכדוך אותו את מרגישה קשור לצומת הדרכים הזו ולתחושתך שאת קצת תקועה בה, וזמן לא מבוטל. את רוצה לעשות שינויים בחייך אבל קופאת מעצם המחשבה על השינוי הזה. לא משנה איזו דרך תבחרי לצאת מהקפאון, אבל חשוב שתקחי את החיים שלך בידיים ותובילי אותם למקום אותו תבחרי. עצם העובדה שאת יכולה להפוך לאקטיבית תאפשר לך גם לפזר את האפרוריות. לדעתי טוב לעשות את התהליך הזה בטיפול פסיכולוגי, אבל בוודאי התייעצות עם אנשים קרובים ואפילו פורומים באינטרנט וקבוצות תמיכה עשויים לעזור ולתת רעיונות וכח. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש ספר שנקרא "סערת הנפש" של ד"ר יורם יובל. ובפרק הראשון הוא מביא את הסיפור של פציינטית שלו שגם סובלת מבעיה כזאת והוא מסביר איך עבר איתה את הטיפול עד שדי הוציא אותה מהמצב. אני אישית, גם חשה לא ממש מאושרת ויש לי הכל. ועל זה הפרק הראשון מדבר. והוא נותן איזה שהיא פרספקטיבה איך לנסות לחפור בתוכך ואולי לגלות (אם יש לך כשרון לכך) את מקור הבעיה שלך. שווה לנסות - לכי לספרייה ואולי זה ייתן לך משהוא. שווה.

שלום לכולם תודה רבה על כל העצות , אני אנסה לקרוא את הספר שדנה המליצה עליו, אולי זה באמת צומת דרכים, אבל אני חושבת שבאיזה שהוא מקום אני מצפה לשינוי, לגאולה מהשגרה, אני לא יודעת אם זה נורמלי שבגיל 24 כמעט, אני עוד לא שלמה עם עצמי, ואני עוד לא כל כך יודעת מה אני רוצה להיות? יותר נכון מי?. וגם אם יש לי שאיפה הבעיה שאני מרגישה שאין לי מספיק כח רצון לשנות... האמת שגם המחשבה על טיפול מביכה אותי.....

שלום ביתי היום בת 9 כיתה ד. הבנת הנקרא אצלה גרועה.היא איננה רצה ללשבת ללמוד ביחד איתי.קבעתי עם המורה שהילדה תשב איתי בבית שנקרא והיא תבוא למורה ותראה כתיבת פיסקה ומשפטי מפתח בסיפור למורה.זה לקח בידיוק פעם אחת.אחר כך כבר לא רצתה ללמוד ולעשות שום דבר.שיעורי הבית של המורה היא תשב ותעשה.אך שאני אשב ואלמד אותה או התקן אותה אושנמלא יחד חוברות ונקרא תורה זה היא לא רוצה כל פעם היא דוחה אותי.מחר ומחר ושום דבר לא נעשה. כיום אני גם לא עובדת כך שאני יכולה לשבת איתה יותר. כשהיתה בכיתה א-ג אמרו להם המורים לא לשבת עם ההורים לא לתקן שגיאות .ולכן הילדה לא רצתה לשבת איתי.עכשיו המורה אומרת לשבת עם ההורים זה עוזר יום ולא יותר. מה עלי לעשות? המצב יכול ללכת ולהחריף אם לא נתקן את הבנת הנקרא שהוא פתח לכל דבר. עלי לצין שלביתי יש ראש ותפיסה לדעתי. מחכה לתשובה דחופה תודה מלכה

היי מלכה, הלכתם לאיבחון של אגודת ניצן? אולי אפשר עדיין לעזור לה בהבנת הנקרא. עדי

מלכה שלום הלמידה אינה רק דבר טכני והיא מושפעת גם מגורמים רגשיים, בעיקר על רקע הסטוריה של כשלונות או התמודדויות קשות בבית הספר. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג/ית ביה"ס של הילדה ולקבל ממנה ייעוץ כיצד לנהוג. את יכולה לפנות ישירות בטלפון דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה ולבקש לשוחח עם הפסיכולוג האחראי על ביה"ס של הילדה, או לחליפין, דרך המורה או יועצת ביה"ס. בברכה ד"ר אורן קפלן

...

מהן שיטות הטיפול בהפרעה זאת( ברור לי שמדובר בטיפול פסיכולוגי , אךמהן שיטות הטיפול?) בתודה מראש לHERA על ההסבר המפורט

שיר, תודה :-) את מתכוונת לאיזה מטפל מומלץ ללכת (מבחינת שיטת עבודה)? לדעתי טיפול קצר מועד לא יעיל במקרה של הפרעה נרקסיסטית, מכיוון שזו הפרעה עם שורשים עמוקים, וצריך זמן בשביל להגיע אליהם. ייתכן ואני טועה, אבל לדעתי פסיכולוג קליני הינו איש המקצוע המתאים. הטיפול הוא פסיכודינמי לטווח ארוך (ללא הגבלת זמן). בהצלחה.

שיר שלום המלצתה של הרה נראית גם לי נכונה. אין שיטה ספציפית לטיפול בהפרעה נרקיסיסטית, הגישה הפסיכולוגית הדינמית נראית לי מתאימה. במידה ותרצי לקרוא יותר רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון אני מרגישה בדידות, חברים התרחקו ממני ואני רוב הזמן לבד חוץ מהזמן בו אני עובדת. בעבודה אני מלאת חיים ,מרץ ושמחה אך כאשר אני חוזרת הביתה הבדידות ותחושת העצב חוזרת, אני בוכה הרבה גם עקב מקרה טרגי שקרה לי לא מזמן ,אין לי עם מי לדבר,לבלות , אני רואה טלוויזיה , עושה ספורט בחדר כושר, אבל נתקפת בהתקפי אכילה בעיקר בשעות הלילה, שבהן תחושת הבדידות מעצימה. אני נראת טוב, צעירה (22) ומשדרת אושר אף לא יכול להבחין בעצם בעצב ובבדידות האיומה שלי, אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני פשוט "משתגעת", לפני כמה זמן אפילו חתכתי את עצמי , כי היה לי כל כך רע ולא היה לי את מי לשתף, כולם פשוט התרחקו ממני ונשארתי ללא חברים. אני ממשיכה בחיי אך רע לי כל כך, אני אוהבת לבלות ולהנות אבל כבר אין לי עם מי, יש לי כל כך תאווה לחיים, אבל אין לי עם מי לשתף אותה, אני פשוט לא יודעת כבר איך להמשיך.... אני פוחדת שאפילו שבעבודה כבר לא אהנה והכנס לדיכאון והעזוב (כבר קרה לי בעבר), אני כל הזמן בחדרי או אוכלת, מה שגם יגרום לי להשמין ויהיה לי יותר רע מזה... מה הפיתרון לבדידות?

אולי תמצאי לך אהבה? ואז גם לא תהיי לבדך בבית.

נראה לי שהמקרה חמור, כיון שאת כותבת שאפילו חתכת את עצמך. פני באופן דחוף לטיפול פסיכולוגי

מעיין שלום המיקוד של הדברים הוא לכאורה בחוץ. את לבד ואין לך עם מי למממש את תאוותך לחיים. לפעמים החוויה הנפשית מבלבלת ויוצרת מעגל קסמים שבו משהו בחוץ לא מאפשר אושר פנימי, אבל אותו מקום פנימי לא מאפשר לצאת החוצה באופן שבאמת מאפשר מימוש. הדיכאון שאת מרגישה הוא פנימי ואולי כדאי לגעת בו באופן ישיר ולא להישאר רק עם המשאלה שמשהו חיצוני יקרה והכל יפתר. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. זו אינו תהליך קצר בהכרח, אבל אני חושב שהוא עשוי לעזור לך, הן בהתארגנות המיידית כעת, ובמיוחד ליצירת שינוי מעמיק לטווח הארוך. תוכלי לקרוא מעט על הגישה הדינמית בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעיין היקרה, אני מאוד מזדהה עם רגשותיך. אני עברתי ועוברת תקופה מאוד דומה לשלך. התקפי אכילה אין לי וגם לא חתכתי את עצמי. אבל הבדידות הזו שאת מדברת עליה היא גם משהו שאני חווה כבר תקופה לא קצרה. גם אני חוזרת לבית ריק וגם אצלי לבלות עם חברים זה ממש לא כמו פעם. ופגושים אותם פעם בשבועיים במקרה הטוב. אני חושבת שאת צריכה להבין שאי אפשר לצפות שחברים יהיו שם תמיד כשאנחנו צריכים ולכן צריך ללמוד גם להיות לבד. יש תקופות בחיים,שמה לעשות לא ממש בחרנו להיות בהם אם זה המצב החברתי,הכלכלי, הזוגיות וכדומה. אבל כדי שזה ישתפר ושבכל זאת נצליח להנות מהחיים אנחנו צריכים להיות שם גם בישביל עצמנו אם זה חוגים, קריאה טיולים בחיק הטבע ודברים שאנחנו אוהבים ויכולים לעשות גם לבד ולהנות לא פחות.צריך להנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים כמו אוכל, טבע, שקיעה זריחה הרי אלה הרבה יותר חזקים מכל דבר בחיים שלנו ואנחנו שוכחים להנות מהם. אינני חושבת שגרוים חיצונים יפתרו את הבעיה בטוווח הארוך כי חברים באים והולכים כמו גם חבר וכמו שנאמר "אם אין אני לי מי לי "אולי את צריכה לעשות שינוי בחייך. אולי צריך לשנות מקום עבודה כך שתהיה אולי חברה יותר צעירה ותוכלי להכיר חברים חדשים ואולי דברים אחרים שאת צריכה לשנות ואולי להעשיר את עצמך בלימודים,חוגים... בתור התחלה זו צריכה להיות הגישה שלך, במקום להשלים עם הדברים תנסי לחשוב מה יגרו ם לך יותר אושר וכיף עם עצמך ותעשי אותם,חבל על כל יום שאת מעבירה בתחושות כאלה. אני יודעת שזה תהליך ארוך וגם אני בו, אבל אני נלחמת ומנסה למצוא את הדברים שעושים לי טוב ויש כאלה. אם זה מעודד אותך, אני למשל שיניתי מקום עבודה, לא שעכשיו כ"כ יותר טוב לי אבל זה שינוי. אני התחלתי לרקוד, עזבתי את הלימודים כי הם תיסכלו אותי ולא נהנתי מהמסגרת ומהלימודים עצמם. עם חברים הבנתי שזה עניין של תקופה ווואלה גם להם יש חיים ואני לא יכולה לצפות שהם יעמדו דום כל פעם שבא לי לראות אותם, הרי בסופו של דבר ניפגש ונבלה גם אם זה במתכונת מצומצמת. מי יודע מה יקרה לנו מחר, אולי נפגוש אז משהו מעניין שיכניס אוירה אופטימית לחיינו. חבל על כל דקה, שעה ויום שאנחנו מבזבזים בלחשוב כמה שרע לנו, הרי החיים כ"כ קצרים ומלאי הפתעות. שוב אני אומרת, אני מבינה איך את מרגישה ומותר גם להרגיש רע לפעמים אבל חשוב גם לקחת את הדברים בפרופורציה! אני מקווה שהצלחתי אפילו במעט לתת לך להרגיש שלא הכל סופני והכל בר שינוי ותלוי בך. אל תשכחי את הרצונות והחלומות שלך וממשי אותם אפילו במעט ותלמדי להצביע על דברים שמפריעים לך ולשנות אותם. כולי תקווה שדברי עזרו ויעזרו לך בעתיד. בהצלחה.

יש לי מנהג שבו אני נוהגת לתלוש שערות מהראש. רציתי לדעת האם זה קשור למצב נפשי שבו אני צריכה טיפול?

חמודה ברוכה הבאה לעולם ההפרעות הנפשיות. זה לא נורא כל כך: הנה מידע: טריכוטילומניה (Trichotillomania) - המאפיין עיקרי של הפרעה זו הוא דחף בלתי נשלט לתלוש את שיער הראש. האדם הסובל מהפרעה זו חש מתח גובר לפני שהוא מתחיל בפעילות זו, והקלה וסיפוק עם ביצוע תלישת השיער. ולהרחבה: http://www.infomed.co.il/questions/q_012101_7.htm ועוד אחד חשוב: http://www.geocities.com/naamaled/ ועכשיו להרים טלפון לפסיכיאטר. רק טוב.

פסיכאטר??? לא בשבילי אפשר לפתור הכל ללא תרופות.כי הכל בראש לא? חוץ מזה שאני תולשת שערות מתוך שיעמום. תודה על העזרה בכל זאת

ליאור שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. פעמים רבות הנטייה התחילה בגיל צעיר. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. ראיתי שקצת נבהלת מהתשובה הקודמת שקיבלת כיוון שתייגה אותך בתוך משפחת ההפרעות הנפשיות. אני מציע לא להיכנס לחשיבה סטראוטיפית בעניין. אם הבעיה מטרידה אותך גשי לטיפול. אם זה לא פוגע באיכות החיים הניחי לזה או המתיני לזמן שזה יהיה יותר מתאים עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני נמצאת באמצע שנות העשרים לחיי. לאחרונה נפתחו אצלי דברים קשים מהילדות, הקשורים להתעללות מינית. אני מנסה להתמודד עם הדברים עד כמה שאני יכולה, אבל זה מאוד קשה, גם בגלל הנושא הרגיש וגם בגלל שאף אחד לא יודע מה עובר עלי - לא סיפרתי על כך לאף אחד. חשבתי ללכת לטיפול, אבל אני לא יודעת למי לפנות, ואיזה טיפול "מתאים" לי...אודה לך אם תוכל להמליץ לי איזה טיפול אני צריכה... תודה שירה

עם עוד בנות שהיו במצבך: הנה כאן בוואלה: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1136&cat_id=511 כנסי לפורומים בתפוז. בקשי ליווי ,במיוחד אם את מתכננת צעד דרסטי כלשהו. תזהרי !!! יש שם רבנים בחוץ. וקר מאוד בגללם ואת לא רוצה להיפגע פעמיים.

שירה שלום אני חושב שפניה לטיפול בהחלט נחוצה בשלב שבו את נמצאת. במקביל כדאי להיעזר בסביבה תומכת בכל מסגרת שמתאימה לך, בין אם קווי מצוקה, קבוצות תמיכה ופורומים באינטרנט. הטיפול שאני ממליץ הוא בשיטת EMDR שנועדה במקורה לטיפול באנשים שעברו טראומה. תוכלי לקרוא מעט בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יש אפשרות לשלב גם היפנוזה. בכל מקרה, כל אלו הם כלים אשר יכולים להשתלב בכל גישה פסיכולוגית שהיא. מה שחשוב הוא למצוא פסיכולוג או פסיכולוגית שעימם תרגישי נוח ותוכלי לקחת את הזמן לעבד את מה שקרה, להתמודד לאט לאט עם זכרונות העבר, התרחשויות ההווה והתמודדויות בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שמי אריאל ,אני בן 25 ומטופל זה חודשיים אצל פסיכולוג אחת לשבוע. אני משלם כ-250ש"ח לכל פגישה ,מחיר שהוא סביר לחלוטין לפי בירורים שעשיתי,אך עדיין המחיר יקר לי מדיי,אני סטודנט ואם הדבר היה תלוי בי הייתי הולך אליו גם פעמיים בשבוע מה שהיה גורם לטיפול להיות אפקטיבי בהרבה.שאלתי היא האם מקובל לדבר עם פסיכולוג על המחיר מכיוון שאני מרגיש שאיני יכול לעמוד בתשלום מהסוג הזה ואני אאלץ לשנות את התדירות לאחת לשבועיים מה שיפגע מאוד באיכות הטיפול. תודה. אריאל

אריאל שלום כדאי בכל מקרה להעלות את הנושא ולשמוע מה הפסיכולוג שלך חושב או מציע. הנושא משמעותי הן ברמה הפרקטית לגבי המשך הטיפול והן לגבי תחושותיך בתוך הטיפול שגם להם מקום משמעותי בתוך התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

באופן יחסי הפסיכולוג שלך הוא זול אבל מעשית אני ממליץ להגביל מראש את הטיפול במס' הפגישות אם יש בעיה כלכלית. אם עברת איתו 8-10 פגישות אז אתה יכול להגיד לו עוד כמה פגישות אתה יכול כלכלית להרשות לעצמך. אולי עוד 10 ואולי עוד 50 אבל זאת האפשרות המועדפת לדעתי. יכול להיות שתיהיה לכך השפעה על שיטת הטיפול שלו בך וכדאי לבדוק איתו את העניין. טיפול פעם בשבועיים בד"כ לא מומלץ.

שלום רב, אני בן 19 , ויש לי בעיה שנמשכת כבר מספר שנים. אני הומו, ויש לי חבר שהוא גם הומו , לא בן זוג, אלא חבר טוב מהבית ספר. אנחנו מכירים כבר 4 שנים ואני מאוהב ונמשך אליו מאוד דבר המשפיע מאוד על החברות ביננו מפאת הקינאה הקשה שיש לי כלפיו ומכך שאיני יכול לפרגן על שום דבר שהוא עושה או על שום קשר שיש לו. איני יודע מה לעשות, ואני כמעט בטוח שאם אספר לו אנחנו לא נוכל להמשיך בקשר כי הרגשות אינם הדדים ואני לא רוצה לאבד אותו כחבר. אודה לך על עצתך ועזרתך עד כמה שתוכל. בתודה מראש אלון

אלון שלום קשר לא הדדי יוצר תמיד מורכבות. קודם כל חשוב שתברר עם עצמך האם באמת הקשר אינו הדדי כפי שאתה סבור, ואם אכן זה כך, מה מביא אותך להמשיך בהשקעה רגשית כה רבה באדם שאינו מחזיר לך אהבה במשך שנים. אתה צריך לוותר על משהו, וכנראה שקשה לך באמת לוותר. אם תשתף אותו אתה עלול לאבד אותו, ואם תוותר על אהבתו ותנסה לפתח קשר עם מישהו אחר, גם בכך יש שינוי או הפסד שאתה לא שלם עימו. במידה ואתה מרגיש שהמצב הקיים פוגע באיכות החיים שלך כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני חושב שאת העבודה תצטרך לעשות קודם כל עם עצמך, ולאחר מכן תוכל לחשוב כיצד והאם לשתף מישהו מבחוץ בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ףלח ץיקה עודמ אמא םילעה םירשונ המל םלועה בבוס הז דציכ אמא םידלי םידלונ ךיא תומחלמ שי הז עודמ אמא םדא ינב םיבר המל םיהולא קתוש עודמ אמא םדעב רצוע אלו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא אמא וה אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא תורצ יתמרג םא םג רישב הפ ןכ לע ייתוכרב ילבק תודות יפלא ףלאו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא ,אמא דע אוה ךל ריש אמא

הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית כ-5 שנים. אני עם הפרעת אישיות גבולית. ונוצרה בעיה של תלות במטפלת וחוסר גבולות. המטפלת השאירה לי הודעה טלפונית שסיימנו את הטיפול באחת מהתפרצויות שלי ואי שמירה על הגבולות. עליי לציין שהיא הזהירה אותי אך לא ממש קלטתי. אני מאד מתקשה בלעדיה והיא אינה מוכנה לשוחח או להבהיר שאלות רבות שיש לי בנושא. וכמו כן אני מאד זקוקה לתהליך של פרידה שלא התקיים. האם מקובל לסיים כך קשר? אני חושבת שזה לא מקצועי ובעל מוטיב אישי מצד המטפלת. אבקש את תגובתך

מאי, זהו? הודעה טלפונית? לדעתי האישית (מאוד) זה ממש לא בסדר מצידה, ולא משנה כמה פעמים היא התריעה בפנייך שזה עלול לקרות. למה? כי טיפול לא צריך להסתיים ככה! צריך להיות תהליך של פרידה. את צריכה לעבד איתה או בעזרתה את המשמעות של הסיום. להבין ממנה למה היא החליטה להפסיק את הטיפול ( אולי היא לא מסוגלת לעזור לך יותר, אבל מפחדת לומר את זה?). זכותך לדעת וחובתה להסביר! HERA.

מאי שלום השארת את הדברים מאוד מעורפל. אם תספרי קצת מה זה אומר לך שאת "הפרעת אישיות גבולית", איזו בעית תלות נוצרה, ובמיוחד מה אופי ההתפרצות ואי שמירה על הגבולות מצידך שגרם לתגובה כל כך חריפה ובלתי שגרתית של הפסיכולוגית שלך, תהיה אפשרות לענות לך בצורה יותר עניינית. מובן שזו התנהגות חריגה מצד איש מקצוע אבל את מתארת אותה כמעט כמו תוצאה מובנת מאליה של תהליך כלשהו. מה הסיפור מלא? יתכן שבכל מקרה כדאי ליצור קשר עם המטפלת ולבקש לפחות פגישה נוספת אחת לבירור מה שקרה, בין אם לצורך חידוש הקשר או לפחות כדי לסיימו בדרך יותר טובה ולהבין מה קרה כדי ללמוד מזה לעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן ההתפרציות התבטאו בצורת דיבור לא נאותה, חשבתי פעמים רבות שהיא משקרת לי, או לא אומרת לי את כל האמת והתעמתתי עימה על כך. כמו כן חיכיתי לה בן הפגישות לשוחח עימה מכיוון שלא הגיבה לטלפונים שלי ולא חזרה אליי כשהייתי במצוקה קשה ביותר. זה החוסר גבולות שלי, והטלפונים בין הפגישות כולל לביתה. אני חושבת שהייתי די אובססיבית אליה. אני מתמודדת עם בעיות קשות ביותר והיה לי קשה להחזיק מעמד בלעדיה. אני מאד קשורה אליה. זה מאד אופייני לבורדר ליין. הרגישות הגבוהה לכל מילה או מצב שהיה מערער אותי. התעסקתי בפגישות בה יותר מאשר בבעיות שלי. אך אלו הן בעיותי. מאד קשה להיות בורדר ליין. היום לאחר כחודשיים וחצי שאנו לא ביחד יש לי יותר מודעות ואני יותר מאופקת אך עדיין חושבת שהיא חייבת לי שיחת הבהרה והסברים , מפני שיש לי המון שאלות שרק היא יכולה לענות עליהם. נשארתי עם כאב רב וחוסר אונים . הרגשת דחיה ונטישה שלא מועילה לי. כמוכן התחלתי לחלות , פיזית כתוצאה מבעיה זו.

בת 39 נ+4 חיה חיים נורמטיבים עד כה , במהלך יעוץ לגבי טיפול בילד עם בעיות רפואיות עלתה האפשרות שעברתי התעללות מינית בילדות מוקדמת ואני מדחיקה האם היפנוזה יכולה לעזור

ר. שלום היפנוזה ושיטת EMDR עשויות לעזור. העניין הוא לא רק ההיזכרות אלא עיבוד החומר שעולה. יש לזכור שהשיטות אינן משחזרות במדוייק אירועים ועלולות אפילו ליצור זכרונות מדומים. השאלה מדוע עולה כעת אפשרות ההתעללות והאם זה מבוסס על השערה של מישהו חיצוני או רסיסי זכרונות שלך ממשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה הפחד הוא שלי והועלה על ידי לא יודעת למה ולא זוכרת מאוד נבהלתי והייתי רוצה לדעת הכי מהר כדי לא למשיך לשלם את המחיר גם מפחדת שאם היתה פגיעה הפוגע הוא מהמשפחה ועדיין חי לידי הרעיון של להמציא זכרונות נראה לי מפחיד ומאיים ואולי כדאי לוותר על הנסיון לזכור

אני חשה כמוך הייתי רוצה בבקשה לדעת מה התופעות שגורמות לך לחוש שאולי התעללו בך בעבר....

תכנסי לאתר בשם מקום, תכתבי בחיפש וכבר תמצאי "מקום" אתר לנפגעי תקיפה מינית שם כתוב הכל בהצלחה

שלום רב. שמי אמיר.ד אני מודע לעניין שיש לי חוסר ביטחון עצמי רב ואיני יודע איך לטפל בעיניין שכזה, למרות שאומרים לי שהכל בראש שלי וכו' וכו'. דבר זה יכול לאגרם ממצב שצחקו עלי וירדו עלי בשמך כמה שנים טוב של בית-ספר(10 שנים לפחות).....? ההרגל שיש לי הוא שאני מקצץ ציפורניים ואני מנסה להפסיק עם זה ובלי שאני שם לב אני חוזר לזה... כן.. אני יודע שיש דבר כזה שנקרא מרה אבל זה גם כן כבר לא עוזר כי אני שוכח לשים את זה.....!!! בבקשה תעזור לי....!!! תודה רבה. אמיר.ד.

נראה לי שאלה 2 דברים נפרדים. חוסר בטחון נובע מדימוי עצמי נמוך. ההרגל של כסיסת צפורניים הוא אובססיה. לחוסר בטחון הייתי מציעה ללמוד להשכיל להתלבש יפה כל זה יכול להרים את המודעות העצמית. לצפורניים אין לי תשובה.

שלום רב יעל... אני מודעה לזה ששני הדברים אלה נפרדים לגמרה, זה פשוט שאני חסכתי לעצמי עוד כתיבת הודעה, אז רשמתי את שני אלה ביחד ואני מצטער שלא הבנת את כבנתי... את במקרא רשמת כמה דברים לשיפור הבטחון העצמי הנמוך שלי אחד מהם היה ללמוד להשכיל...!!!! למה היתה הכבנה שלך פה (שאני אלך ללמוד באוניברסיטה וכו' וכו').....!!!! הביטחון הזה ירד לי מכיוון שצחקו עלי בכל דברשהו שעשיתי עם זה לקרא משהו באנגלית או בעברית פשוט צחקו עלי וזה הרגיז אותי ולא יכלתי לעשות כלום, ומאז אני כבר חושש מלפתוח את הפה לפני מישהו או כיתה, אפילו עכשיו בגיל שלי שהוא 24.....!!! מצטער מאוד שלא הבנת אותי... או אני אותך.... בכול מקרה תודה רבה שאגבת להודעה שלי. בברכה אמיר.

אמיר שלום במידה והדברים שאתה מציין פוגעים באיכות החיים שלך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשנות אותם. אני לא יודע אם כסיסת הציפורניים קשורה לבעית חוסר הביטחון, בעיקרון זו תגובה למתח ולכן יתכן שעיבוד של מה שאתה חווה יעזור לטפל בשתי הבעיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. הביטחון העצמי הנמוך שלי נובעה ממתח או שכסיסת הציפורנים נובעת ממתח? לא הבנתי בדיוק.... תודה רבה. בברכה אמיר.

שלום. בן זוגי (בן 26) הינו בעל הרגל שמרגיז אותי מאוד. לכולנו יש הרגלים מרגיזים, למשל: גם אני וגם הוא כוססים ציפורניים, או למשל: אני חייבת להירדם עם טלוויזיה. אך ההרגל שלו די דוחה. הוא נוהג לגרד פצעים שיש לו על הגוף, בין אם זה תוצאות של הגילוח או עקיצות על הגוף וכיוצ"ב. הוא מגרד אותם באופן שעושה לפצע רק רע, ואף עלול להשאיר צלקת. המצב שלו לא חולני והוא לא גורם לעצמו נזקים נוראיים, אלא זה פשוט די דוחה אותי ואני מניחה שגם אחרים אם הם שמו לב לזה. האם ישנם תרגילים שניתן לבצע על מנת להיפטר מזה ?(ניסיתי להזיז לו את היד כל פעם שהוא עושה זאת אבל לא תמיד אני לידו אז זה לא ממש עוזר). אלו שיטות אנו יכולים לנסות בעצמינו בלי עזרה של פסיכולוג התנהגותי על מנת להיפטר מהתופעה? בתודה מראש דנה

אני כל כך מבינה אותך ואני נימצאת באותה בעיה בעלי גם כן מפוצץ את הפצעים בגופו, הוא מגיע עד הגב, והוא לא רואה שהוא גורם נזקים, והפצעים מכערים את גופו כי הם כבר הופכים למוגלתיים. גם אני הערתי לו מס' פעמים ללא הועיל, והורדתי לו את היד. פעם ניסיתי לחטא את גבו באלכוהול, כדי שלא יצאו פצעים חדשים, אך ללא הועיל. הוא ממשיך עם ההתנהגות הדוחה הזאת. מה ניתן לעשות? האם זאת התנהגות כפייתית, אובססיבית? אודה לך גם כן על תשובתך - לי ולדנה.

דנה שלום מדובר בהתנהגות כפייתית בדומה לכסיסת ציפורניים ומריטת שיער. תופעות כאלו יכולות להיות עקשניות למדי ומאחר ואינן פוגעות בהכרח באיכות החיים אנשים לא הולכים לטפל בהם. בעיקרון טיפול התנהגותי עשוי לעזור, כמו כן שילוב היפנוזה. במקרים חריפים נדרש טיפול תרופתי נוגד חרדה שמינון מסויים שלו עוזר גם להתנהגויות כפייתיות. לבד אפשר לנסות ללמוד שיטות הרפיה למיניהן. בד"כ התגובה מתרחשת במצבי מתח, גם אם אינו מודע. ניתן לערוך יומן ולרשום בכל פעם שהגירוד מתחיל מה קרה באותו רגע. מודעות יכולה לעזור להתמודדות עם הבעיה שבסופו של דבר אינה התנהגותית בלבד אלא מהווה בד"כ תגובה לגורמים רגשיים או סגנון התמודדות עם מתח. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חודשיים ושבועים והימים האחרונים מכניס אצבע לפה כדי להרדם בשעות הלילה. הוא מסרב לקחת מוצץ מה לעשות ?

ת. שלום יש צילומי אולטראסאונד מהרחם שמראים עוברים מוצצים אצבע. זו התנהגות טבעית לחלוטין ולא כל ילד רוצה מוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מזה שנה וחצי אני סובלת מהפרעה כפייתית ניסיתי המון תרופות יש סיכויי שלא אמצא תשובה להפרעה ואצטרך לחיות איתה לעד?

שלום טיפול תרופתי אינו מספיק לטיפול. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשילוב עם הטיפול התרופתי. מחקרים רבים בדקו את הנושא והראו שהשילוב בין שיחות לתרופות נותן את האפקט הטוב ביותר בין בחירה רק באחת השיטות. יתכן שעם הנטייה הכפייתית תצטרכי ללמוד לחיות לטווח הארוך אבל צריך לבחון כיצד ניתן להפחית בצורה ניכרת את עוצמתה ולשפר את איכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום. אני בת 21 ואני סובלת מהתקפים מגיל 15,זה התחיל מסרט אימה שראיתי. נכנסתי לאתר שלך והתסמינים שיש לי בד"כ זה סחרחורות, פחד מהמוות ורעידות. הייתי בטיפול פסיכולוגי ,ובהיפנוזה בשיטת EMDR ,וביו-פידבק,אני מנסה להשתמש במה שלמדו אותי ,נשימות,ודימיון מודרך,אבל עדיין יש לי תמונות מחלומות שחלמתי .

אן שלום טיפול אינו מסתיים תמיד במהירות. יתכן שאת זקוקה ליותר זמן ועיבוד של הדברים, כמו גם לא בהכרח בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי, אלא אולי דווקא בגישה שתתן לך יותר מרחב זמן. כמו כן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרויות לטיפול תרופותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה קצת מביכה... לעיתים כשאני לבד ואני חושבת על ארועים שקרו לי בזמן האחרון או תקריות מביכות שהיו לי לאחרונה אני צועקת בלי שליטה מילה מסויימת (זה כל תקופה מילה אחרת), אינני יכולה לשלוט על זה ולמזלי זה קורה בד"כ באוטו אבל לפעמים זה קורה לי באמבטיה ואני מקווה שאף אחד מהבית לא שמע את זה. כמו כן לעיתים קורה שאדם פוגע בי בצורה כלשהי או מעיר הערה ואייני מגיבה ואחר כך אני משחזרת שוב ושוב מה הייתי אומרת לו חזרה או איך הייתי מגיבה למה שנאמר לי. אציין שאני סטודנטית מצטיינת בת 24, ואין לי שום בעיות חברתיות. ממה זה נובע? האם זה מעיד על מחלת נפש? איך נפטרים מזה? תודה, שחף

שחף שלום זה נשמע כמו סוג של התנהגות קומפולסיבית (כפייתית). מדובר בתופעה ששייכת למשפחת הפרעות החרדה וניתן לטפל בה הן בשיחות והן בטיפול תרופתי. סביר להניח שמתחת נמצאים גם מתח או מצוקה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יכול להיות שיש אנשים שלא חשוב כמה יהיהו מודעים לצמם, ויילכו לטיפול, וייטלו תרופות וכ... וכ... לעולם לא יוכלו לשנות את אישיותם? או במקרה קטן יותר, יש לי הרגשה, שאני לעולם לא אוכל למצוא מישהו שאני גם אוהבת גם מעריכה, ושגם יאהב אותי. כי האנשים שאני מעריכה בדר"כ שונים ממני מאוד ברמת הביטחון האישי שלהם, והיכולות שלהם. ואני רחוקהמהם. הייתכן שאאלץ להתפשר על משהו שתמיד ארגיש כי זה לא הדבר האמיתי? הייתכן שלעולם לא אוכל להשתנות וליצור קשר עם איש שבאמת מדבר אלייואו ללמוד להתפשר בלי להרגיש שאני משלמת מחיר כבד(דבר שלא נראה לי),? האם לפעמים קורה שיש אנשים שנידונו מראש להתייסר ולההסתפק במועט? שואלת

שואלת שלום אני שומע מהודעתך את האכזבה שיש לך והחשש מהעתיד. כמובן שהכל אפשרי וכמו שכל התחזיות השליליות יכולות להתממש כך גם תחזיות חיוביות בהרבה יכולות להתממש. חלק גדול תלוי גם בך ובנכונותך להמשיך ולהתעקש על חיים איכותיים ברוח הדברים שאת מחפשת. אני מאמין שאם אדם רוצה בשינוי הוא גם יקרה וזו השורה התחתונה של תשובתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום, האם אתה מכיר את הסמיואנאליזה? האם יכולה להועיל? אני קצת סקפטית

ורדה שלום אני לא מכיר את שיטות הטיפול המשתמשות בעקרונות הלמעשה פילוסופיים של הסמיואנליזה. יש בזה שימוש בטיפוליים יונגיאניים בפסיכולוגיה ובגישות של טיפולים אלטרנטיביים למיניהם. מאחר ואישית איני משתמש בשיטה איני יודע להעיד על יעילותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מבקשת המלצה לפסיכולוג /ית ילדים בראשון לציון (אפשר גם מקופ"ח מכבי). תודה מראש, דלית.

דלית שלום איני מכיר, אולי אחד המשתתפים יידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

האים יש קשר בין שפיכה מוקדמת לדיכאון

נטע שלום באתר דוקטורס מספר פורומים הקשורים לסקסולוגיה, פריון הגבר ועוד. אני מציע להציב את השאלה שם ולפרט יותר על מהות הבעיה, מתי התחילה, ולברר טיפול אפשרי עם ובלי קשר לדיכאון בברכה ד"ר אורן קפלן

וכל המנגנון הטיפולי הזה שנמתח כמו מסטיק... אני מוכנה להתערב שאני יכולה להמשיך ולהגיע לטיפול עשרים שנה והמטפלת לא תרמוז לשניה שאולי הגיע הזמן להפסיק... אחרי הכל, אם אנחנו שם, אז סימן שאנחנו צריכים להיות שם... כמה שזה מצחיק שאתה קונה לעצמך כרטיס כניסה למלכודת הזו בכל פעם מחדש... זה כמו סמים- אם החלטת לנסות זה על אחריותך, ואם התמכרת- זו בעיה שלך! (מי בכלל ביקש ממך לנסות??? המטפלים נקיי כפיים, צחורים כשלג...) וזה לא שאני טוענת שהטיפול לא עוזר. לדעתי הוא מאוד עוזר. אבל ניתן לעשות אותו הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי ויעיל, מבלי לאבד גרם מאיכותו ומבלי להביא את המטופל למצב כ"כ קיצוני של תלות נפשית. אבל זה לא משרת את הצרכים הכלכליים של כל אותם מכובדים בקליניקות הפרטיות שרוצים לקצור את הבציר של מאתיים שנות לימוד, עם סמינרים והתמחויות והשתלמויות למיניהם... למה מה, הם פראיירים כמונו???... ובכלל, לאלמנט הטיפולי בכללותו יש גוון חולני משהו- זה מה שקורה כשתלות נפשית, מתן עזרה ואינטרסים אישיים מתערבבים יחד לעיסה בלתי ברורה ולא מוגדרת שנקראת "טיפול פסיכואנליטי"...

צופה שלום ראשית את מוזמנת לקרוא את המאמר המוצב בראש עמוד זה. גישתו קצת שונה מהדברים אליהם את מתייחסת, למרות שהוא לא מייצג את דעתי המקצועית המלאה על טיפול פסיכולוגי. את צודקת שאני לא מתחבר להשערת הקונספירציה של הפסיכולוגים נגד המטופלים. לכן גם איני סבור שאני צריך להכחיש משהו. אני מעריך שאם נשארת תקופה ארוכה בטיפול כנראה הרגשת שזה מתאים לצרכים שלך. ההתקדמות המהירה של הטיפול אינה תלויה בטכניקת קסמים כזו או אחרת של המטפל. קשה לי להאמין שהמטפלת שלך מחזיקה אותך בכוח כדי לשמור על משכורתה ואני לא חושב שתפקידה הוא בהכרח להורות לך על סיום הטיפול, זה יכול אפילו מעליב או מזמין תחושה של דחיה. אם את רוצה לתכנן סיום טיפול היה כדאי ליזום שיחה בנושא. תחושת חוסר האמון שיש לך כלפיה למרות יעילותו של הטיפול מעורר שאלה ששווה לבדוק אותה בתוך מסגרת הטיפול. כינית את עצמך בהודעה זו "צופה להכחשה". זו נקודת מוצא שיוצרת חוסר אמון ועימות מראש. זו לא נקודת המוצא היחידה שאפשר לחשוב עליה ביחסי מטפל מטופל ובין אנשים בכלל. ונכון. הפעם גם אני צופה להכחשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה סרטונים? השולחת חוה

למה שהמטפלת תרמוז שהגיע הזמן להפסיק? זה לא משהו שהמטופלת (את) צריכה להגיע אליו בעצמך? יש בזה משהו - את אנחנו שם, אנחנו כנראה צריכים להיות שם, אחרת לא היינו מגיעים לשם. תלות נפשית קיימת בעוד הרבה מסגרות (קשר זוגי לדוגמא). אז מה זה אומר, שאנחנו צריכים להימנע מכל קשר שהוא, שעלול לעורר תלות נפשית? הלו, אני נמצאת שם. לא יודעת מה זה קשר לאורך זמן - את חושבת שזה יותר טוב? אני לא מאמינה על עצמי שאני בטיפול - אצל אותה מטפלת - כבר כמה שנים. אם לא אכפת לך, מה שמשרת את ה"מכובדים" זה לא להמשיך טיפול לאורך זמן סתם ככה, כי כשאת תלכי יבוא מטופל אחר. זה לא שאת הפרנסה היחידה של המטפלת שלך. את מרגישה שאת פראיירית למרות שהטיפול עוזר? אז אולי את לא רוצה עזרה? למה בעצם את מצפה? יכולת לפנות - מראש - למטפל שעובד בשיטה של טיפולים קצרי מועד, ובזה היה בא הקץ למה שמפריע לך. צריך שניים לטנגו - ואת צריכה להחליט מי מוביל!

לד"ר קפלן הייתי בטיפול 3 שנים. חלק מהזמן הגעתי לטיפול פעמיים בשבוע, היו תקופות שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקום ואז בקשתי להפסיק את הטיפול. כשהפסקתי א הטיפול הרגשתי געגועים עזים לחמימות ולאינטימיות שנוצרה בחדר הטיפולים ואז חזרתי. ויותר מזה ככל שהזמן חלף והטיפול נמשך הרגשתי געגועים במשך השבוע , הגעגועים הפכו לאובססיבים ולא יכולתי להפסיק לחשוב או להתגעגע. זו היתה תקופה המלוה בסבל כמו בהתאהבות חד צדדית. כשהעליתי את תחושותי החזקות בטיפול המטפלת אמרה שאני משליכה עליה תחושות שחשתי כלפי אנשים אחרים בחיי. ואכן כשחשבתי על כך, נוכחתי שתחושת אהבה וגעגועים זו הזכירה לי מעין תחושה ראשונית שחשתי כלפי אימי בילדות המוקדמת. בנוסף המטפלת לא נבהלה מתחושת הגעגוע העמוק ואמרה שטוב שיש למי להתגעגע וכן אמרה שלהתגעגע זה חלק מרפרטואר הרגשות שלנו, אותו אנו צריכים להכיר ולהתמודד עימם. לפעמים בטיפול היה נדמה לי כאילו אני כאילו "קונה" אמא.כשסיפרתי את התחושות האלה לחברות או לבעלי, קשה היה להם להבין על מה אני מדברת. לאחר 3 שנות טיפול, נאלצתי לשנות מקום מגורים והטיפול הסתיים. בתחילה האובססיה נמשכה אבל כמו בהתאהבות היא לאט לאט נרגעת. לפעמים חסרה לי החמימות והאינטימיות הרגשית שנוצרה ואז עולה בדמיוני חדר הטיפולים והתחושות העמוקות שהיו בו ואני נרגעת מעט. מה דעתך? האם לדעתך לא סיימתי את הטיפול? האם הבעיה בחוסר יכולת להכיל תחושות לא נעימות ?

וואו, את מזכירה לי כמעט את הטיפול שההייתי בו, חוץ מההרגשה העכשווית שהיא לא געגועים לטיפול אלא געגועים לחיים מלאים ומספקים יותר מעבר לחיים שיצרתי בתוך הטיפול. אני חושבת שלפני כל פגישה עם המטפל/ת אדם צריך להזכיר לעצמו "מה הוא עושה פה"? ומה הוא רוצה להשיג באמצעות הטיפול. אולי השאלה הזאת תעזור לך להבין אם סיימת את הטיפול, או רק את חלקו ruth

ציפי שלום אני לא בטוח שהטיפול יסתיים אי פעם, מאחר שכנראה לא הגעגועים לטיפול הם על הפרק אלא הגעגועים לאותו דבר פנימי שלא מקבל מענה. עם זאת, יש הבדל באיכות הגעגוע ובהשפעה שלו על איכות החיים שלך וזה תפקידו של הטיפול. אני מעריך שאחרי הטיפול שעברת משהו ב"חור" הפנימי הזה יותר מלא ומעובד ולכן את עדיין מתגעגעת, אבל בצורה נסבלת יותר. יתכן שבאיזשהו שלב בחייך תחליטי לחזור למסגרת טיפולית כדי להמשיך את התהליך המשמעותי שעברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, האם בעתיד היית ממליץ לחזור לאותה מטפלת, עליה השלכתי את כל רגשותי. או לפנות למטפלת אחרת?

לפני שבועיים התחלתי לשקוע יותר ויותר בעצמי, ולהעסיק את עצמי במחשבות על העבר. אני מודעת לעובדה אני פסימיסטית שרואה את ההווה ועבר בצורה הכי שחורה שאפשר, אבל הפסימיזם הזה הפעם קצת יותר שונה ממה שאני מרגישה בדר"כ. אני מרגישה שלא משנה כמה אני אצליח בחיים, עדיין אני אחשב בעיני עצמי כאפס. וזה אבסורד שהתחושה הזאת באה עכשיו, בדיוק אחרי הצלחתי להשיג השג בחיים (בקריירה), שכל כך רציתי. כמובן שזה לא אבסורד, שההרגשה באה דווקא עכשיו...........כמובן שההרגשה מעידה על ההערכה העצמית הנמוכה שלי...........אבל יותר מפעם, אני מרגישה שאין לי סיכוי נגד עצמי, ושהמשך החיים שלי זה רק עוד נסיונות "לשים רגל לעצמי"

אלינור שלום אני לא יודע אם מצבך הוא ממש דיכאון קליני, אבל ללא ספק יש מקום לטפל בתחושות הקשות של ערך עצמי נמוך ופסימיות. נבואה שמגשימה את עצמה היא הערכה שלילית שהכל לא יצליח, ובאופן לא מפתיע, באמת דברים לא מצליחים. את המעגל הסגור הזה כדאי לשנות. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק יותר לעומק את מקור התחושות והדרך לשינויין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהי בדיוק חרדה חברתית? וכיצד ניתן להתמודד?

לידיה שלום את ההסבר תוכלי לקרוא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm הטיפול הפסיכולוגי יכול להיעשות גם במסגרת של טיפול אישי, דינמי או/ו קוגניטיבי וכן בטיפול קבוצתי. במקרים חריפים כדאי גם להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מבקשת לדעת האם מכיר ספר בעברית בנושא "דחיינות"? מי המחבר/ת? ומה שם הספר? תודה רבה

סימי שלום אינני מכיר ספרים בנושא. יש כמובן מאמרים מקצועיים רבים וניתן להגיע אליהם דרך מאגרי המידע המוצבים בספריות האוניברסיטאיות. יש בוודאי חומר גם באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני בחורה בת 21, לעולם לא היה לי קשר רומנטי עם גבר. זה נורמלי בחברה שלי. בתקופה האחרונה אני חושבת על מישהו שלא חושב עליי, פגשתיו במספר נסיבות וספק אם הוא מכיר אותי. אבל הוא זכה בכבוד רב מצידי, והערכתי לו גדולה משום שמצא חן בעיניי. גבר יפה תואר, וידוע עליו שהוא טוב לב, גם כן עוסק כפסיכולוג העיסוק החביב עליי שלא עלה בידי ללמודו מסיבות שונות. השאלה היא: מה יכולים להיות הגורמים לחשיבה ממושכת על איש שבקושי מכירה אותו, על האפשרויות המקריות להכיר אותו,שמונעת ממני ריכוז בחומר הלימודים ועל הקושי שבתהליכים אלה, בגלל שאין לי פרטים על אודות עיסוקו. אולי חשיבה זו נובעת מעצם היותי גאה בעצמי שלא רדפתי פעם איש, והיותי תמיד במרכז העניינים כאשה יפה ומושכת, נרדפת ולא רודפת, ומכאן מתקשה אני למצוא לי דרך להתקשר אליו/איתו. לכן קיים כאן פער גדול בין רצוני הניכר בלהכיר אותו מקרוב לבין הנורמה שרשמתי לעצמי לא לרדוף גברים, כי אני היא העליונה והשולטת, ושקשה לי לוותר עליה. כם כן זה נובע מהחשש שאם הכיר אותי לא אמצא חן בעיניו ואתאכזב עוד יותר. אולי זה שראיתי אותו פעם במקרה מדבר עם אזשהי בחורה באוניברסיטה, וחשבתי שיש קשר ביניהם, אז התאכזבתי, וכאילו שרציתי עכשיו לפצות את האכזבה ולהוכיח שקשר זה עם הבחורה הוא סתמי? ייתכן שבגלל שאני יודעת מראש שלא יבחר בי ככלה ( ואני יודעת שהוא מחפש כלה ), פשוט אני לא מסוג הנשים שהוא מעדיף- נראת כה אורתודוקסית-, או לא הטיפוס הרצוי מבחינתו, הייתכן ?? דליה

דליה שלום אני לא יודע אם אותו אדם אכן מתאים לך כבן זוג באמת, אבל אין ספק שהוא מייצג עבורך קונפליקט ומשאלה. עד כה לא הכרת גברים וכעת את מרגישה בשלה לקשר זוגי או לפחות כמהה לקשר כזה. אותו אדם מייצג עבורך כנראה את התכונות שאת מחפשת בקשר זוגי, גם אם את לא מכירה אותו באמת. יתכן והמציאות תפגיש ביניכם באמת, אבל גם אם לא אני חושב שאת עוסקת מבפנים במשהו מאוד משמעותי עבורך כעת וזה דבר טבעי, גם אם עלול להעיק. יתכן שכדאי לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוג/ית כדי להבין יותר טוב את התהליך שאת עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם הופעת מצמוץ לא-רצוני בעין אשר הופיע באופן פתאומי אצל אדם בוגר (בן 30) יכולה להיות קשורה למתח או הפרעה רגשית כלשהי? והאם טיפול פסיכולוגי יכול להקל על התופעה?

יעל שלום לאחר שלילת בעיה נוירולוגית בהחלט כן. טיקים קשורים למתח נפשי וניתן לטפל במצב בטיפול פסיכולוגי, הן להורדת המתח עצמו והן לנגיעה קונקרטית בטיקים עצמם באמצעות היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, האם אתה מכיר מטפל טוב בדרום? (באר שבע) והאם ישנם הסדרים של קופות חולים לטיפול נפשי? (מצבי הכלכלי לא מאפשר לי לממן בכוחות עצמי) תודה

זיוית שלום אני לא מכיר מטפלים בדרום. אני מציע ליצור קשר עם מרכז קופת חולים באזורך ולהתייעץ עם צוות בריאות הנפש על האפשרויות לקבלת טיפול באזורך בשירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום למשתתפים, האתר "קולות - בית ובמה ליצירה של צרכני בריאות הנפש ומידע", שלא היה פעיל במלואו מזה חצי שנה, חוזר היום לפעילות. מה שאומר שנעשו עדכונים ביצירות, ויהיו בזמן הקרוב גם מספר שינויים אחרים. ניתן גם לשלוח כעת חומר חדש לאתר. למי שלא מכיר, "קולות" הוא אתר שמציג יצירות של אנשים (כתיבה, אמנות) שמתארות התמודדות עם בעיות נפשיות שונות. האתר יעבור גם בקרוב עיצוב מחדש והרחבות למיניהן. כתובת האתר: http://www.voices.co.il

ברוכים השבים. בהצלחה. האתר מעניין וחשוב. ברגע זה הוא לא עלה אבל אני מקווה שפעילותו תתחדש בקרוב. ד"ר אורן קפלן

כנראה היתה נפילה זמנית של השרת, אולי בדיוק נעשתה שם עבודת תחזוקה או משהו כזה, אבל זה צריך להיות בסדר עכשיו. תודה...

אני סטודנט לרפאה לפני סבב פנימית . אשמח לקבל עצה לגבי סוג הסטטוסקופ שמומלץ , ולגבי מקום בו ניתן לרכוש אותו . תודה מראש

אני מציע לפנות לאחד מאתרי הרפואה. בברכה ד"ר אורן קפלן