פורום פסיכולוגיה קלינית

44339 הודעות
36900 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
04/10/2002 | 12:52 | מאת: אלמונית

סוף סוף גבר שנפשי חשקה בו (שנינו אנשים נשואים) החמיא לי וגם הצחיק אותי, אך פתאום מצאתי את עצמי צוחקת צחוק הסטרי מבלי יכולת להירגע, הגבר גם קצת צחק כי הדבקתי אותו בצחוקי. במבט לאחור הבנתי שהגזמתי מאד. מדוע לא יכולתי להפסיק את הצחוק שזה בעצם לא מי יודע מה מצחיק, הרגשתי התפרקות, התרגשות עצומה ומבלי יכולת להפסיק את הצחוק, האם זה בעייה פסיכולוגית, או נפשית או פיזית? לציין, שבעלי מעולם לא הצחיק אותי, כי הוא טיפוס קשוח ביותר עלי האדמות. - מהאלמונית. אני תקווה שעתה, אני לא יראה בעיני הגבר כפסיכית....

04/10/2002 | 22:08 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמונית שלום לא פעם עולות בפורום שאלות דומות על קשרים כאלה ואני בטוח שאם תדפדפי לאחור תוכלי להפיק מידע רב מהתמודדויות של אחרים. איני יודע אם מדובר על בעיה, אני מקווה שדברים ימשיכו להצחיק אותך גם בעתיד, זה בריא מאוד לצחוק. כל טוב ד"ר אורן קפלן

04/10/2002 | 08:42 | מאת: תלי

מישהו יודע מה זה? קשור לתיאוריה של לקאן או לפסיכואנליזה. היכן ניתן למצוא חומר על כך?

04/10/2002 | 22:58 | מאת: ד"ר אורן קפלן

תלי שלום אני לא מתמצא מספיק בתיאוריה הלקאניאנית שהיא מסובכת למדי. לקאן עסק הרבה בנושא זמן ובתוך הטיפול הפסיכולוגי הלקאניאני לדבר ביטוי משמעותי, למשל זמן הטיפול אינו קבוע ואמור להימשך בהתאם להתרחשויות בתוך המפגש. עד כמה שאני מבין הזמן הלוגי מתייחס לתהליכים שקורים בזמן השהייה או היסוס: תפיסת ההתרחשות, הבנתה, והסקה לגביה. מבחינה פסיכולוגית אלו תהליכים משמעותיים למשל למצבים של אובססיה, דחיינות וכדומה. מודגם ע"י גרסה לקאניאנית לדילמת האסיר. שלושה אסירים מקבלים הזדמנות שאחד מהם ישתחרר מבית הסוהר. ישתחרר זה שיצליח לנחש ראשון איזה צבע יש ללוחית שהוצמדה לגבו. כל אסיר רואה את הצבע של חבריו אבל לא את שלו. במצב שנוצר כל הקבוצה היססה במתן התשובה. עצם ההיסוס נתן מידע לוגי לאסירים כי יש מצב אלטרנטיבי בו אחד מהם היה מייד נותן תשובה ללא היסוס, והעובדה שהיה היסוס בחדר סיפק אינפורמציה על מה רואה כל אחד. כלומר, לזמן שחולף יש משמעות והוא מספק גם מידע חשוב, ולא רק התוכן או האירועים. אם אתה מוכן להתמודד עם הטקסט המורכב נסה להשיג את המאמר הבא שנכתב לפני כ 50 שנה ע"י לקאן ותורגם לאנגלית. Lacan, J. 1988 Logical Time and the Assertion of Anticipated Certainty תרגום לאנגלית ע"י Bruce Fink and March Silver Newsletter of the Freudian Field 2 (1988): 4-22 בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 23:25 | מאת: סקרנית

ד"ר קפלן מדוע אתה לא מצרף את תמונתך למקום המיועד בראש דף הפורום? אני מאוד סקרנית לראות את תמונתך. הסקרנית.

04/10/2002 | 23:07 | מאת: ד"ר אורן קפלן

סקרנית שלום גם אני שואל את עצמי האם לשים את התמונה, ומאחר ואני עדיין מתלבט אני מבין מכך שכנראה בינתיים עדיף שלא. יש יתרון מסויים להעדר התמונה והוא מקור התלבטותי העיקרי. הפורום הזה אנונימי לגמרי ומאפשר לאנשים לפנות בלי צורך להתחייב ולהזדהות. העדר התמונה שלי מאפשר אולי לכל אחד לדמיין מי נמצא מאחורי המקלדת ולהתאים זאת לצרכיו. בפסיכואנליזה פרויד הציב את עצמו מאחורי הספה בזוית שהמטופל אינו רואה את המטפל, וכך מתקיימת עד היום פסיכואנליזה פורמלית. החופש מהנוכחות הפיזית של הפסיכולוג מספק לעיתים תנאים חשובים לטיפול נכון וכמובן מעורר באופן טבעי גם סקרנות ומחשבות לגבי אותו אדם בלתי נראה. אמנם כאן לא מדובר בטיפול אבל אני לא מצאתי עדיין את היתרון של הוספת התמונה על פני החסרון בכך. בינתיים אני מרגיש יותר חופש לעצמי ולמשתתפי הפורום כשתמונתי אינה מופיעה ואנונימיות הפורום נשארת כך. אולי אשנה את דעתי בעתיד אבל לעת עתה נסתפק בהיכרות על סמך כתיבתנו בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

05/10/2002 | 16:24 | מאת: סקרנית

03/10/2002 | 20:53 | מאת: נוי

הי קראתי שיש אחוז מסויים של אנשים שמסוגל להיכנס להיפנוזה בצורה מאוד עמוקה,כ 5 אחוז נדמה לי.האם יש קשר בן יכולת כזו למנת משכל או לכל תכונה אחרת? נוי

03/10/2002 | 22:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

נוי שלום כנראה שיש קשר מסויים. מחקרים מסויימים מצאו שלאנשים עם יכולת אינטליגנציה גבוהה נטייה גבוהה יותר להיכנס להיפנוזה ביתר קלות. אגב, זה לא בהכרח מעיד על עומק הטרנס. בעיקרון עומק הטרנס ההיפנוטי הוא רצף כך שאי אפשר למדוד בדיוק את אחוז הנכנסים לטרנס עמוק. מקובל לחשוב ש 5 עד 20 אחוז אינם מצליחים להיכנס כלל להיפנוזה והשאר נכנסים בעומק כזה או אחר. גישות מודרניות של היפנוזה טוענות שכל אחד יכול להיכנס להיפנוזה ושניתן לרכוש מיומנות בכניסה לטרנס עמוק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

04/10/2002 | 21:57 | מאת: נוי

ואיך אפשר לדעת שאני בהיפנוזה ולא סתם מדמיינת? ודבר שני,מה היא ההגדרה של אינטליגנציה גבוהה?מנת משכל גבוהה או יכולת להבין דברים בצורה מהירה? תודה נוי

03/10/2002 | 14:36 | מאת: אלמונית

שלום.. רציתי לשתף אתכם במשהו, יש לי קרובת משפחה בת 13 בכיתה ז' , לפני הרבה זמן ביום הראשון שלה בבית ספר המורה צעקה לה בפנים.. ומאז היא לא בוטחת באף מורה והיום היא בכיתה ז' ואף פעם היא לא דיברה עם המורים שלה, היא תלמידה טובה, והישיגיה מצויינים אך היא לא מוכנה לדבר עם המורים שלה.. ההורים שלה ניסו לעזור לה בטיפול פסיכולוגי, יועצת בי"ס וכו' אך כלום לא עזר.. וחשוב להזכיר שמחוץ לבית הספר היא מדברת עם אנשים בחופשיות, עם אחיותיה.. והחברות שלה, והיא בעלת אופי חזק יחסית.. המחנכת החדשה שלה ניסתה גם כן לגרום לה לדבר בכיתה.. אך היא לא הגיבה לכל מה שאמרה.. רק ישבה והקשיבה לה! ו"הטראומה" שהיא עברה בילדותה עדיין מלווה אותה עד היום.. האם יש מישהו בפורום שנתקל במקרה דומה? איזה רופא שיש לו הצעה לטיפול שעוד לא ניסינו? אני מאוד רוצה לעזור.. והילדה היא ילדה חמודה מאוד וחייבים להוציא אותה מהמצב הזה לטובתה.. תודה מראש...

03/10/2002 | 17:32 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמונית שלום יתכן שהטראומה שאת מתארת השפיעה על הילדה, אבל העובדה שהיא שיתקה אותה לזמן כה ארוך בכיתה היא חריגה וקשורה בוודאי גם לדברים אחרים, כמו נטיותיה האישיות של הילדה ועוד. את צודקת שצריך לעזור ונשמע שניסיתם דרכים שונות. צריך קודם לבדוק האם הילדה עצמה מעוניינת לשנות את המצב. יתכן שמסיבה כלשהי נוח לה במצב הקיים. יתכן שנוצרה סוג של חרדה חברתית או פובית בי"ס והטיפול הפסיכולוגי בה אפשרי וחשוב. אם אין אליה גישה בנושא זה, אבל היא מתנהגת רגיל לגמרי בעולם החיצוני סביר להניח שיש מרכיב של מאבק והתנגדות במה שקורה לה בבית הספר. אני מציע לא להתייאש מהשיטות שלא הצליחו בעבר. מומלץ לפנות לפסיכולוג ילדים להמשך טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 19:51 | מאת: מאיה26

לדעתי הילדה צודקת. אם הייתי יכולה לסובב את הגלגל ולחזור בזמן גם אני לא הייתי מוכנה לדבר עם מורים שלי...........בצחוק

03/10/2002 | 14:14 | מאת: טל

אני בת 25, בחודשים האחרונים נמצאת במצב נפשי הפכפך, לעיתים בסדר ולעיתים אני שוקעת בתוך מצבי רוח דכאוניים. כשמשהו לא מסתדר (בעיקר עם החבר איתו אני מתגוררת) אני זורקת הכל והדבר היחיד שאני חושבת עלי זה פשוט למות- לפני כחודש ניסיתי לפגוע בעצמי, הייתי בבי"ח ויצאתי משם עם המלצה לטיפול פסיכולוגי/ פסיכיאטרי, וכמו כן כדורי הרגעה לשבועיים (שלא לקחתי), מאז המצב היה רגוע יותר, מלבד התקפי בכי בלתי רצוניים ובלתי מוסברים לעיתים,. ביומיים האחרונים המצב חמור- אני שוב חושבת על איך לא להיות יותר, קשה לי להתמודד!!!

03/10/2002 | 17:34 | מאת: ד"ר אורן קפלן

טל שלום נשמע שאת אכן זקוקה לעזרה. קיבלת המלצה לפנות לטיפול ואני לא חושב שצריך עוד הרבה לומר. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי בהקדם האפשרי ולהגיע למסגרת טיפולית קבוע ומסודרת לפחות בזמן הקרוב, כדי למנוע התדרדרות במצבך הנפשי, וכדי להחזיר אותך ליציבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

06/10/2002 | 13:04 | מאת: טל

האם כדאי לפנות לטיפול דרך קופת החולים או באופן פרטי?

03/10/2002 | 13:49 | מאת: טלי

אני מרגישה כבר תקופה ארוכה שאני ובעלי מרוחקים אחד מהשני ושאני לא מצליחה לאהוב אותו. הכל התחיל מבעיות שהיו עם אמו. אני לא מצליחה לשכוח ולסלוח ובגלל זה לא יכולה לאהוב אותו. אני מרגישה רע מאוד בתוך מערכת היחסים הזו. יש לנו ילדים והאווירה לא טובה. שאלתי: האם זה לא מטורף להמשיך ולהרגיש את רגשות הכעס האלה גם אחרי הרבה זמן? האם אני יכולה לכתוב לך ד"ר קפלן, אימייל ולפרט קצת יותר? תודה

03/10/2002 | 17:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

טלי שלום אם את מרגישה את הכעס המצטבר כנראה שיש שם משהו משמעותי מספיק. זה לא מטורף לחוש כך אבל כדאי לטפל בזה כדי לשנות את המצב. אני חושב שכדאי שתפנו יחדיו לייעוץ פסיכולוגי זוגי כדי לנקות את האווירה. במידה ואת מרגישה שבעלך אינו שותף לתחושותיך תוכלי לפנות קודם בעצמך ולברר מה בעצם קרה ומדוע נפגעת כל כך. בעיקרון את יכולה לשלוח מייל, אם כי מטרת הפורום הפתוח היא לתת תשובות על גבי הפורום כך שאנשים נוספים יכולים לתרום מנסיונם ולהוסיף תגובה או להפיק מהשאלות והתשובות להתמודדויות אישיות שלהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 12:42 | מאת: אלי

משאספר ארע לפני מספר שנים. התישבתי בספסל האחורי של אוטובוס. לידי ישבה אישה בת גילי דאז ( שנות העשרים המאוחרות). בגלל הדוחק רגלינו נצמדו אחת לשניה. המצב גירה אותי מינית וככל הנראה גם הבחורה. ככל הנראה שנינו הבנו שזהו המצב. התחלנו בנגיעות הדדיות מבוישות " כאילו נגיעות". בשלב כלשהו הניחה את ידה על אבר המישלי והחלה לאונן אותי. למרות שמאוד רציתי נמנעתי מלגעת בה המצב לא היה ברור וחששתי לגלוש למצב של אינטימיות ברורה. בכל אופן המשכה לאונן אותי עד שהגעתי לפורקן מיני ואז סילקתי את ידה. לא היתי מסוגל להסתכל ישר בפניה או לומר משהו. בסך הכל למרות פליטת זרע החוויה היתה מלחיצה חששתי שמישהו יגלה את משקורה ואני בעצמי לא האמנתי שזה קורה לי. בשלב כשלהו ירדתי מהאוטובוס מבלי לומר מילה. אני נשוי וזו הפעם הראשונה והאחרונה שבגדתי באשתי בדרך מסוימת. יצאתי מבולבל: היתה כאן הזמנה ליחסי מין ברורה ובוטה המגרה אותי כיום בפנטזיה יותר מאשר בזמן הארוע ותחושה שאולי פיספסתי חוויה מיוחדת.אני מרגיש רגשות אשם ( שאני די מדחיק אותם) בגלל שנגררתי לסיטואציה מינית ובגלל שהמחשבה על הארוע מגרה אותי. האמת לא יכולתי לדמיין שאישה יכולה ליזום פעילות מינית במקום ציבורי באופן ישיר כזה, די לא מסתדר לי עם סטראוטיפ של מיניות האישה. אני רואה מקום לציין שהזוגיות שי ויחסי מין הן תקינים ואני לא מחפש התרפתקאות. בכל אופן זכרון הארוע מגרה אותי, מבייש אותי ומעלה בי רגשות אשם באותה מידה. יש ליקשר מאוד פתוח עם אשתי אבל הרגשתי שאם אשתף אותה בארוע זה יפגע בה ולכן שומר את הזכרון בבטן. האם ההתנהגות שלי נורמלית ? האם היה עלי לספר לאשתי? מה דעתך ?

03/10/2002 | 17:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלי שלום ניכר שהזיכרון הזה עדיין מרגש ומסעיר אותך. אין כאן שאלה של נורמליות כלל, זהו זיכרון החוויה שלך וזהו. החלטתך לשתף את אשתך היא אישית ואינני רואה מקום להמלצתי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 11:32 | מאת: שירה

האם מישהו יכול לתת לי המלצה על מטפל/ת טוב/ה באזור המרכז לליווי בטיפולי פוריות ? תודה

03/10/2002 | 17:42 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שירה שלום סביר להניח שבמוסד בו את עוברת טיפולי פוריות יש גם פסיכולוגים שעשויים להתאים. כמו כן ניתן להתייעץ עם צוות בריאות הנפש של קופת החולים. במידה ואת רוצה טיפול פרטי אוכל להפנות אותך, שלחי אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 09:26 | מאת: גבי

יש לי בעיה מאוד מוזרה אני בחור בן 27 עוד מעט ויש קושי ביצירת קשר עם נשים. לפני מספר חודשים היכרתי בחורה די בעיתית.(למעשה אני יודע על העבר שלה דברים שהם מאוד מטרידים ואני לא חושב שאף גבר היה מתקרב אליה) אני והבחורה היתידדנו ןהיא עזרה לי בנושא של דיכאון(בזכותה פניתי לטיפול) בליתי איתה הרבה זמן ובגלל הדיכאון שהיה לי הייתי מרצה אותה נותן לה דברים מתנות מקדיש לה צומת לב, הייתי מקשיב לה ועל הקשיים שלה. הבחורה עברה הרבה טראמות בחייה שעיקבותם היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. היום מצבה טוב יותר. אבל אני לא ראיתי בזה בעיה אלה דווקא משהו חיובי. אני למדתי את הבחורה לדבר על קשייה ועל תיסכוליה. ונוצר בניינו קשר נפלא. רק מה בגלל שידעתי מה היא עברה בעבר שלה לא היה לי חשק לגעת בה מבחינה פיזית מינית. למעשה היא הייתה בובת מין של החברה. כול מי שהיה רוצה מין ולא היה לו מישהי היה מביא אותה.(לפני שהיא אושפזה) וכאשר אף אחד לא רצה בה היו מגרשים אותה ולא היו רוצים לראות אותה. למעשה חבר רצה להיפטר ממנה והוא ביקש ממני טובה שאני יתחבר אליה. ולי לא היה רצון לעשות את זה(רחמתי אליה ואת שהיא מוכנה לעשות בשביל לקבל קצת אהבה) למעשה לאחר מכן היא נעלמה (אישפוז) ויום אחד שאני מבקר את החבר היא קפצה לבקר והוא לא רצה לפתוח לה את הדלת הוא רצה שתלך. היא רצתה אהבה ממנו והואלא שם אליה. אבל הוא פתח לה את הדלת כי חברה שלו בדיוק נסעה והוא היה חייב מישהי לצורך מין. אבל מה הוא זלזל בה וירד אליה.(היא לפי הסטנדרטים של הרבה גברים היא מכוערת) אלי היא פנתה כדי שאני יבדוק לה את המחשב כי הוא לעובד טוב. אני לא רציתי קשר איתה ולכן לא התחייבתי לשום דבר אלה רק בכסף או משהו שווה כסף. אבל היא תפרנית (חייה על חשבון ביטוח לאומי והוריה)לאחר מספר ימים היא התקשרה ואני מרחמנות שלי באתי אליה(חשתי את המצוקה שלה ורציתי לעזור לה מבחינה ריגשית באמת כאב לי אליה) באתי אליה ותיקנתי לה את המחשב. התחלנו לדבר והתחלתי להכיר אותה לעומק. התחלתי לאהוב את אישיות שלה והראש שלה. היא בחורה אטליגנטית וזה קנה אותי. התפתחה ידידות נפלא והיא עזרהלי במצוקה נפשית שהייתי באותה תקופה. הדיכאון והחרדות שתפסו אותי גרמו לי שלא רציתי לחיות כלל רק לא היה לי אומץ ללכת עד הסוף.(היום אני בטיפול ומצבי טוב בהרבה) בקיצור הקשר שלנו המשיך ולאט לאט התחלתי לפתח אליה רגש התחלתי לאהוב אותה. ואנשים שאני מכיר אמרו לי איך אתה מבלה עם שרמוטה מכוערת כול כך הרבה זמן תברח כול נפשך בך. אני מכיר הרבה אנשים ושמעתי את זה מאנשים שלא מכירים אחד את השני. אחד ספר לי שאיזה נרקומן השתלט לה על הדירה וגם כמעט הוריד אותה לזנות והוריה הצילו אותה ברגע האחרון.(היא באה ממשפחה טובה הורים משכילים ועמידים) בקיצור כתבתי סיפור ארוך מאוד אני אקצר אותו. התחלתי לאהוב אותה ודיברתי איתה על מיסוד הקשר שלנו שנהיה זוג לכול דבר ולא אכפת לי מה יגידו עלי. והיא סירבה לי היא אמרה לי שאני ידיד טוב וכך היא רוצה להשאיר את זה. לי זה צורב בלב כי ידעתי מה היא מוכנה הייתה לעשות בשביל החבר הזה שלי ועוד גברים אחרים אבל היו זורקים אותה אחרי שהם היו משתמשים בה. והיא כול הזמן הייתהבוכה לי למה אף אחד לא אוהב אותי ולמה אני לא מוצאת בן זוג שיואהב אותה ויקבל אותה כמו שהיא. היא כותבת שירים שהיא נתנה לי לקרוא, ומהשירים עולה בדידות גדולה. והנה סוף סוף מישהו(אני) מוכן היה לאהוב למרות המראה שלה ולמרות מה שהיא עברה. עכשיו אני מרגיש עלבון ובזבוז זמן למה השקעתי בה. היה לנו שיחות נפש עמוקות ובגלל שגם עברתי טיפול בעבר וכן הייתי משתף בקבוצות תמיכה שונות היבנתי אותה ומה מפעיל אותה. למעשה גם הצעתי לה ללכת לטיפול פסיכולוגי וכן ללכת לקובצות תמיכה בהתמודדות עם התמכרות(היא נקייה היום) מה שאני מרגיש הוא עצב ואני מפחד להפוך לבדיחה של החברה שהיגעתי למצב שבחורה כמוה לא רוצה אותי מה כבר נשאר. תמיד היה לי קושי עם נשים תמיד הייתי ידיד טוב איתם אבל אף פעם לא חשתי אהבה של זוגיות. ואני לא מבין מה לא בסדר איתי. אני נראה סביר אני בחור בעל מגוון נושאי שיחה למרות שאני עכשיו מובטל ומצבי הכלכלי רע אז מה הרבה אנשים נמצאים במצב כזה. מה לא בסדר איתי שאני לא יכול לגרום לאף אחת לאהוב אותי. כמו כן לא קימתי יחסי מין עם בחורה מספר שנים(נערות לווי זה לא נחשב) ואני מרגיש שאין לי הבה כוח להמשיך לחיות כך. זהו גם נושא שקשה לי לדבר איתו עם אנשים גם אנשי מקצוע לכן אני כותב בפורם הזה ואני מקווה שיענו לי. גבי

03/10/2002 | 10:30 | מאת: נועה

הי גבי סיפור מאוד מורכב יש לך.אבל משהו אחד ברור ממנו.זה שהבחורה הזו לא מעוניינת כרגע בקשר זוגי איתך לא אומר שמשהו לא בסדר איתך ושבחורות אחרות גם לא תירצינה.יש סיבות רבות לכך שאתה לא חווית קשר זוגי רציני עד עכשיו.וצריך באמת אולי לעבוד על זה בטיפול.יכול להיות שיש בעיה ביצירת הקשר הראשוני או אולי בעיה בהמשכיות שלו.אבל זה לא שתא הלא בסדר באופן כללי וזה לא שאין לך את היכולת להיות אהוב ואוהב.עובדה שאתה מציין שהתפתח קשר נפלא ביניכם וזה כבר מעיד על כך שיש לך יכולת טובה ליצור קשר טוב ועמוק.מעבר לכך,נשמע שלבחורה שלך יש כישרון רציני לאהוב את מי שלא אוהב אותה.ויכול להיות שזו הבעיה שלה ,וכשמגיע מישהו כמוך-זה לא מסתדר לה עם מה שהיא רגילה.היא רגילה לרדוף ולרצות את הבחורים שלה,גם אם הם מזלזלים בה ואולי זה מה שהיא מחפשת.לכן במקרה הזה מאוד יכול להיות שעיקר הבעיה הוא בה ולא בך. בכל מקרה,נשמע שאתה בחור שמודע לבעיות שלך ,ויש לך רצון לשנות את המצב שלך,מניסיוני שווה ללכת לבדוק זאת בטיפול,לבדוק מה מונע ממך להיכנס לקשר זוגי ממושך.כי נשמע שאתה רוצה בת זוג מאוד ולא מעוניין יותר להיות לבד.אתה נשמע ידיד מקסים ואני בטוחה שבעזרת טיפול טוב,תוכל גם להתגבר על בעיה כזו או אחרת ולמצוא בת זוג מתאימה שתעריך את התכונות שלך והנתינה שלך. בהצלחה נועה

04/10/2002 | 14:31 | מאת: גבי

נועה וד"ר קפלן עשיתי לי את היום. למעשה ידעתי שהיא נמשכת רק לאנשים שגורמים לה לסבול. למעשה היא רצתה שאני יבוא אליה לסוף שבוע הזה אבל החלטתי תחילה לסרב לה כי חבל לי על הזמן שאני משקיע בה.(הגעתי למסכנה שהיא לשווה את זה) וקיים אצלי יצר פשוט לא להודיע לה שאני לא בא אליה אלה פשוט לא לבוא. כך תמיד התנהגו אליה. אבל אני לא מסוגל לעשות את זה לכן אני פשוט יודיע לה שאני לא מגיע. אני מבין שהיא בחורה רגישה ועם הרבה בעיות ואני פשוט חש צער עליה. אבל מצד שני קיים אצלי יצר רע של לבייש אותה מול אנשים. כי היא בטחה בי מספיק כדי לספר לי הרבה דברים אינטימים ולמעשה הייתי מעיין מטפל שלה. ואני מקווה שיהיה לי את הכוח לא לנהוג כך. יצר נקמני הוא יצר מגעיל. וכמו שלא הייתי רוצה שיעשו לי אותו דבר אני חייב לנהוג כמו ידיד טוב ופשוט לנתק מגע בהכשר חיובי. פשוט להסביר לה את המצב ב 4 עיינים וזהו. אני אמצא את מה שאני מחפש.

03/10/2002 | 17:47 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גבי שלום אני מזדהה אם תגובתה של נועה ואין לי הרבה להוסיף מעבר למה שהיא כתבה. חשוב שתמשיך בטיפול אותו התחלת כי תחושותיך והתלבטויותיך אינן קשורות רק לבחורה אלא גם להתמודדויות הנפשיות שעברת בלי קשר אליה. אולי לכן הפגיעה או החשש מפגיעה כיום יותר חריף. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 07:06 | מאת: קסנדרה

לד"ר אורן קפלן שלום רב. תודה לך על תשובתך. הבעייה אינה ביכולתי לאינטגרציה אלא בכך ששתי היכולות שלי גם הראציונאלית וגם יכולת הדמיון גבוהות בהרבה מעל הממוצע. יוצר הדבר אצלי לעיתים קונפליקט ,וזאת כאשר המוח הימני המפותח "רואה בעיני רוחו" דברים שהמוח השמאלי "אומר לו" האם יש לך הוכחות על כך?משום שכיצד ניתן להאמין ללא הוכחות שניתן לראותן לשמען או לגעת בהן.מה לעשות?

03/10/2002 | 17:50 | מאת: ד"ר אורן קפלן

קסנדרה שלום את מתארת את זה בצורה של קרב מאוד ספציפי בין שני חלקים של המוח. סביר להניח שזה מייצג התלבטות משמעותית הקשורה הן לאישיותך והן להסטוריה האישית שלך. אני לא חושב שיש "מה לעשות", כלומר הפתרון אינו בעשיה אלא בתהליך של חיפוש עצמי שכנראה את נמצאת בו כעת. את מחפשת שיווי משקל חדש בחיים או בין העדפות שונות. יתכן שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם השאלות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 22:17 | מאת: אהרן

שלום קסנדרה אני מסכים אתך שהבעיה אינה ביכולת לאינטגרציה ואף איני חושב שתהליך של חיפוש עצמי סתם יביא לפתרון. אדם שנמצא בבוץ אינו יכול להוציא את עצמו על ידיי שהוא ימשוך בשתי אוזניו לעומת זאת אם הוא יאחז בנקודה שלישית יש סיכוי טוב לצאת מהבוץ. האם את יכולה לתת דוגמה של קונפליקט אשר אין לך פתרון לו. בברכה אהרן.

04/10/2002 | 13:07 | מאת: קסנדרה

שלום אהרון.דוגמא לקונפליקט שבו אני מצוייה: יש לי יכולת כתיבה מיוחדת שבמהלכה אני מסוגלת "לעבור" לערוץ אחר בתוך מוחי, אולי גלי מוח אחרים, ואז נוצרת סיטואציה בה אני כותבת דברים בלי לחשוב עליהם בכלל, אנני ממש יודעת מה תהיינה המילים הבאות שתכתבנה, זוהי כתיבה בשפה שפעמים מזכירה אולי כתיבת סופרים עתיקה, וכאשר אני קוראת את מה שנכתב ,אני בעצמי מתפלאת עד כמה היתה הכתיבה מיוחדת הן מבחינת השפה שלה והן מבחינת תוכנה רב המשמעות. אנשים שעיסוקם בתחום הרוחני,טוענים שזה "תקשור" עם ישויות חיצוניות כי קשה לתאר שבדקות ספורות בלבד ,שזה למעשה הזמן הדרוש לי לכתוב שיר או עמוד שלם, יכתבו הדברים המיוחדים הללו. לי אישית קשה לקבל זאת, אני פשוט "שומעת" בתוך מוחי את המילים וכותבת אותן, אין לי שום הוכחה משום סוג שאני מקבלת מידע שלא בא מתוכי. ובכן, זוהי דוגמא לקונפליקט שבו אני שרוייה, מה דעתך בנדון? מחכה לתשובתך.

02/10/2002 | 19:32 | מאת: דנה

אחותי טוענת שהיא שומעת ורואה ישויות או מלאכים שמעבירים אליה מסרים הקשורים באנשים או מאורעות. היא מכנה זאת "תיקשור". האם לדעתך היא "מתקשרת" עם ישויות כל שהן, או היא מדמיינת זאת, או שמא היא באגו-טריפ כלשהוא, או עלי להתחיל לדאוג?

02/10/2002 | 23:00 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דנה שלום נושא התקשור מצוי מן הסתם במחלוקת, ויש אנשים שמאמינים בכך. אם אחותך מחוברת למציאות ואינה עושה דברים אחרים לך מוזרים מאוד, אין מקום להתערב בהעדפותיה. את בהחלט יכולה לדבר איתה על כך וגם לחלוק עליה אם אינך מאמינה בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 18:24 | מאת: ענת

זה מספר חודשים שאני סובלת מדיכאון ,תרופות ההרגעה שלקחתי עד עתה בהמלצת פסיכיאטר לא שיפרו את הרגשתי. אלא יש לי תחושה שאני שוקעת יותר ויותר בתחושות הקשות, בין השאר אני לא ישנה בלילות וזה למרות שלל כדורי השינה וההרגעה שאני בולעת, איזה דרכי התמודדות הייתם מציעים למעט תרופות חדשות או פניה לפסיכולוג קליני לשיחות?

02/10/2002 | 23:03 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענת שלום כדאי להתייעץ שוב עם הפסיכיאטר על סוג התרופות שאת לוקחת, ובהחלט לפנות לטיפול פסיכולוגי. ברמה היומיומית חשוב לחיות בריא ופעיל. להקפיד על אכילה נכונה, ולעשות ספורט באופן קבוע ויומיומי. זו ממש תרופה טבעית לטיפול בדיכאון. מכדורי שינה כדאי להמנע, הם גורמים בטווח הארוך להעצמת בעיות השינה. התייעצי עם הרופא לגבי תרופות נוגדות דיכאון שאינן תרופות הרגעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 00:13 | מאת: ח.

היי ענת, מנסיון שלי, אולי כדאי לך לאמץ גישה חדשה בחיים, לשכנע עצמך, ממש באוטוסוגסטיה,לנסות להתחיל את השינוי מבפנים. לדעתי לא כדאי לך להשליך את יהבך על תרופות, בכך את מעבירה את האחריות ממך והלאה. אני מציעה לך להיעזר באוהבים אותך בשינוי הזה, להפוך אותם לחלק מתהליך ההחלמה שלך, לתת להם לנחם אותך בימים הקשים. אני עברתי אונס ברוטלי בנעוריי, ושמרתי על כך בסוד במשך שנים, וגם היום רק שתי חברות טובות יודעות על כך, את תהליך ההחלמה שלי מהדיכאון עברתי לבד, וכל התהליך התחיל מההכרה הראציונאלית שחיי חייבים להשתנות לטובה אחרת אין בהם טעם. התחלתי לומר לעצמי בבוקר שאני יפה, שאני חכמה, שאני סקסית, שאני בעלת מזג טוב, שאני אהובה, ושהול להיות לי יום מצויין! כמה שזה נשמע מגוחך, ככה התחלתי לחזור לחיים. אני מאחלת לך הצלחה רבה, ושמחר תחשבי שהחיים הם הרבה יותר אופטימיים ויפים. ח.

02/10/2002 | 16:14 | מאת: אחת

שלום אמש חברתי הטובה עברה הפלה אני לא יודעת איך לנחם אותה ולא יכולה להזדהות עם משהו שלא הרגשתי ומקווה שלא ארגיש מה אפשר להגיד לה?

02/10/2002 | 23:06 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום תמיד קשה לנחם בעת מצוקה ואבל. תהיי שם, את לא חייבת לומר דברים מסויימים, פשוט השהייה ביחד והידיעה שאת נמצאת עבורה חשובה. את יכולה גם לומר שאת לא יודעת מה להגיד, ובאמת אין מילים במצבים כאלה. הזמן יעשה את שלו וניתן לעזור לו בכך שאת חברה טובה ועומדת לרשותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 13:33 | מאת: אלמוני

היי לפעמים,בחברת אנשים,ישנה הרגשה(מצידי) שנוכחותי ממלאת את החדר,גם אם איני אומר הרבה,ולעיתים ההרגשה היא שנוכחותי כמעט אינה נמצאת בחלל,כאילו הפכתי שקוף ובלתי נראה.האם הנכם מכירים בעייה שכזו,ואם כן מדוע נגרמת?ומהם דרכי ההתמודדות?

02/10/2002 | 23:11 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אלמוני שלום הרגשת נוכחותך היא חלק מדימויך העצמי וכשריך החברתיים. וסביר להניח שמה שאתה מרגיש משקף פערים מסויימים בחוויה שלך את עצמך שלפעמים היא מצויינת ולפעמים בשפל. אם זה אכן כך סביר להניח שאתה מרגיש גלים בחווית העצמי שלך או התלבטויות במצבים שונים בחיים. במידה ואתה מוטרד מכך תוכל לפנות לטיפול פסיכולוגי להבין ולהתמודד עם העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 12:19 | מאת: ציונה 49

אני בת 49 אלמנה גרה עם הבן שלי רווק בן 25 . לאחרונה אני מפנטזת גילוי עריות עם בני . אני בודדה יותר משנתיים שלא הייתי במגע מיני . אני מאד חושקת בבני ומאד רוצה לקיים יחסי מין מלאים איתו

02/10/2002 | 15:04 | מאת: אני

משוגעת. לכי דחוף- דחוף- דחוף לטיפול

02/10/2002 | 23:20 | מאת: לציונה

זה טבעי להימשך למישהו יפה או סקסי במיוחד אם את בודדה. הטבע לא צייד אותנו במנגנון שגורם לנו דחייה מבן משפחה אם אנחנו לא יודעים שהוא בן משפחה. כמו למשל אח ואחות שגודלו במשפחה אומנת והם נפגשים - קיים אפילו סיכוי גבוה לכך שהם ימשכו אחד לשני דווקא בגלל הדימיון שהם מרגישים בינהם. אם אנחנו מודעים לכך שהוא בן משפחה אז המנגנון האבולוציוני שרוצה למנוע זיווג שכזה כדי למנוע בעיות גנטיות בצאצא - נכנס לפעולה. גילוי עריות בכפיה ושלא בכפיה - זוהי תופעה נפוצה שמושתקת בכל רחבי העולם . במדינות אפריקאיות ישנם אחוזים גבוהים במיוחד. אני לא אומר שזה טוב, אבל זה מראה שזה בהחלט סביר, שאב או אם ימשכו לצאצא. אבל בהחלט מובן הזעזוע והגועל שהאנשים "הנורמלים" מגיבים למשמע הרעיון . אחרי כל המילים שכתבתי למעלה אז בשביל להיות פרקטית, כדאי לך באמת להסיט את תשומת הלב ע"י חיפוש בן זוג ומילוי החלל המיני -שללא ספק קיים אצלך , חפשי בן זוג דחוף! - ועם הזמן זה יעבור.

02/10/2002 | 23:13 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ציונה שלום כפי שאת בוודאי מבינה בעצמך הנזק שעלול להיגרם ליחסיך עם בנך ולבריאות הנפשית של שניכם הוא רב. הבדידות קשה לך ואני מציע לך לנסות לפתח קשרים חברתיים להפגת הבדידות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי כיצד לעשות את הדברים נכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 12:17 | מאת: חיפושית

שלום, יש לי חלום שחוזר על עצמו כבר כמה שנים לסירוגין, וממש טורד את שלוותי, אני חולמת שאני נמצאת בסיטואציה שבה אני נמצאת בשדה תעופה גדול, ואני יודעת שעלי לעלות לטיסה, אך אני תמיד נחרדת לגלות שאין לי דרכון, או שאין לי כרטיס טיסה, ואני תמיד מנסה להתגנב פנימה לטיסה, אני מתעוררת תמיד מהחלום כאשר אני יודעת שתיכף אני עומדת להתגלות כנוסעת סמויה, ותמיד אני מתעוררת בחרדה גדולה. מה לדעתך החלום הזה מייצג או מסמל בחיי? תודה חיפושית

02/10/2002 | 16:35 | מאת: ODDY

אני לא פותר חלומות אבל מנסיוני בחיים וממה שאת אומרת נראה כי את רואה את כולם כטובים ממך כולם מסודרים ומאורגנים והביטחון העצמי שלך כנראה לא בדיוק במיטבו . למרות שאת מבצעת כל דבר על הצד הטוב ביותר ואפילו את שגיאותייך את מצליחה להסתיר במקצועיות . וכשאת הגעת ונמצאת בחברת אנשים את רואה עצמך כמי שאינה שייכת ומשתדלת לצמצם נוכחות כמה שיותר . למה??. הרי הצלחת יפה יותר ולא פחות מאף אחד בסביבתך הקרובה ,,,

02/10/2002 | 23:59 | מאת: חיפושית

ראשית, תודה לכל המגיבים. אני מנסה כבר הרבה זמן להבין מה משמעות החלום הזה עבורי. יכול להיות שאני מרגישה שאני מנסה לצמצם את הנוכחות שלי כפי שמציע ODDY, יכול להיות שהחלום מצביע על נקודה שלילית באופיי, שהוא השכחנות הכרונית שלי בכל מה שקשור בלהיות עם "הרגליים על הקרקע" :להגיע בזמן לעבודה, לזכור פגישות והבטחות שלי לזולת. ואולי זה שאין לי דרכון או כרטיס טיסה, מסמל את התוצאה של השכחנות הזו, ומזכיר לי שאני יכולה "להסתבך עם החוק". לעתים כשאני מאחרת למקום אליו אני צריכה להגיע, החרדה פשוט משתקת אותי, ואני יודעת שתמיד יהיו לכך השלכות, תמיד היה לי דימוי אצל הקרובים אליי ואצל בני משפחתי של אדם "מעופף", וזכיתי להקנטות רבות על כך. בכל מקרה, אני מסכימה עם ד"ר אורן קפלן, שפרשנות מסויימת אינה יכולה להתקבל על סמך אירוע בודד כמו חלומות, אלא צריכה להתבסס על היכרות עמוקה יותר עם הנפשות הפועלות. יכול להיות שטיפול ממושך הוא באמת צורך גדול עבורי, ואולי אלך לטיפול כזה.(-: ....

02/10/2002 | 23:16 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ח. שלום חלום הוא דבר אישי ולכן פירושו אינו אוניברסלי. חשבי על החלום ונסי לזרוק לעצמך אסוציאציות על משמעותו עבורך. פירוש חלומות פסיכולוגי יכול להיעשות רק על רקע היכרות ובשיתוף מלא, לפחות לפי גישתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 23:24 | מאת: סליחה

ישנם הרבה סימבולים וחלומות משותפים להרבה אנשים שפירושם זהה כמעט ללא הבדל. כמובן ש"הלבשת" ההסבר באופן אישי הרבה יותר קלה כאשר נמצאים פנים מול פנים. מה המשמעות בחלום של: נחש? שינים נשברות?

02/10/2002 | 01:33 | מאת: בובי

שלום רב! בעיתי היא כזאת לאחרונה אני עובר דברים שנראים לי כלא נורמלים פתאום נכנסות לי מחשבות או רעיונות לראש שמעוררים בי חרדה ובעקבותיה דכאון .לפעמים זה טקס כזה שאני חייב לומר משהו 3 פעמים או שנכנסת לי מחשבה לא הגיונית כמו שאני מישהו אחר וזה מעורר בי פחד כי אני יודע שזה לא הגיוני וזה טיפשי אבל הסבל הוא ממשי כשזה קורה לאחרונה זה קורה הרבה וזה מאוד מדכא האם יש לך פתרון מה לעשות ?האם יש לך אבחנה על מה הבעיה שלי ? אודה לך מראש אם תתן לי את דעתך לבעיייתי

02/10/2002 | 14:51 | מאת: לבובי

http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm

02/10/2002 | 23:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

בובי שלום אנא פנה לכתבה הבאה שמפרטת מספר תופעות הקשורות לחרדה. אני חושב שתמצא תשובות לשאלותיך, ותוכל כמובן לשאול עוד פרטים אם תרצה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 23:19 | מאת: קסנדרה

אני כבר שנים חצוייה בין המשיכה שלי לתחום המיסטיקה והרוחניות לבין הצד הרציונאלי שלי . הדבר יוצר אצלי עצבות עמוקה. מה עושים ?

02/10/2002 | 14:43 | מאת: AHARON

שלום לך, את בסדר גמור פשוט אדם בריא שתעתועי העולם לא מספקים את הצורך שלו להביא את כול כוחותיו להרמוניה.מצב זה משול לאדם צמא השותה מים מלוחים כדי להרוות את צימאונות. אני צריך לחזור לעבודה אז כול טוב בנתיים.

02/10/2002 | 23:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

קסנדרה שלום הבעיה אינם בבחירה באחד הכיוונים אלא דווקא באינטרגרציה ביניהם. בכל אדם יש את שני החלקים, אפילו המוח שלנו בנוי באופן שבו צד אחד רציונלי, מבין שפה, אנליטי, וצד אחר יותר אינטואיטיבי ורגשי. אני מציע לך לקבל את שני החלקים שבך ולהפיק מהם את המירב. בברכה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 20:02 | מאת: מאור

שלום לכם אני אשמח אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוג/ית מאזור ראשון חולון בת ים והסביבה תודה מראש

01/10/2002 | 21:49 | מאת: ד"ר אורן קפלן

מאור שלום אינני מכיר אישית, אולי אחד המשתתפים האחרים בפורום יציע. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 23:57 | מאת: @

יש לי המלצה בשבילך אתה יכול לפנות אלי במייל [email protected]

ורציתי לשאול אם יש איזה כדור הרגעה קל שאני יכולה לקחת. אני מטבעי אדם לחוץ ועכשין לפני החתונה אני כל לילה חולמת על כמה הכל ילך הפוך וכו שמעתי שיש טיפות רסקיו או רגיעון כדאי לקחת?

01/10/2002 | 21:30 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אורלי שלום זה מאוד טבעי להיות בלחץ לפני החתונה. תוכלי להתייעץ עם רוקח לגבי טיפות טבעיות או לבקש מרופא המשפחה משהו להרגעה זמנית. מזל טוב ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

02/10/2002 | 00:01 | מאת: שאול

הרבה אושר הרבה נחת

01/10/2002 | 15:29 | מאת: עינת

לד"ר קפלן, אני בת 25 וחרדה מכל מפגש עם רופא. אין לי בעיות רפואיות חריגות ולכן הרופאים עימם עלי להפגש הם רופא שיניים- שזה דבר שמלחיץ אותי מאוד החל מביטול התור יום קודם ועד לפחד בחדר ההמתנה. מאחר ואני רציונלית ומשכילה וכן מתביישת מרופא השיניים,בטיפול עצמו אצל רופא השיניים כשאני עימו ועם הסייעת אני מתנהגת רגיל אבל אח"כ עם עצמי אני משחזרת את הטיפול המפחיד הרבה פעמים. וכן אני מסרבת להבדק אצל רופא נשים. מה יכול לגרום לכך? אני לא זוכרת איזשהו טיפול טראומתי או חוויה טראומתית שחוויתי.

01/10/2002 | 21:35 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עינת שלום פחד או פוביה מרופאים וטיפולים רפואיים הוא דבר שכיח למדי. הדבר לא נובע בהכרח מטיפול טראומתי שעברת, יכולות להיות סיבות רבות נוספות. בהגדרה, טיפול שיניים או אצל רופא נשים נושא אופי חודרני ויש התנגדות פסיכולוגית טבעית אצל כל אחד לסוג כזה של מפגש ומגע. אצלך כנראה הוא בעוצמה גבוהה. במידה ואת מרגישה שזה פוגם בבריאותך או מעורר חרדה רבה מידי תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד בנושא, כמו טיפול בכל פוביה אחרת. ניתן גם להיעזר בהיפנוזה ובשיטות הרפיה. במידה ותרצי תוכלי לקרוא על שיטות טיפול בתחומים הללו במאמרים הבאים: http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 11:13 | מאת: שירי

שלום. אני בת 26, ואני נמצאת בטיפול כשנה, עקב פצע ישן שנפתח (התעללות מינית בילדותי). לאחרונה התחלתי מערכת יחסים עם מישהו, ואני מאוד מתלבטת האם לספר לו על הטיפול ועל הסיבה לטיפול. מצד אחד, אני מפחדת שאם אני אספר לו הוא יעזוב אותי. מצד שני, אני מרגישה שאני מסתירה ממנו סוד גדול מידי. לא הייתי רוצה לפגוע בקשר הזה. מה לדעתך אני צריכה לעשות?

01/10/2002 | 21:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שירי שלום אני לא חושב שזו החלטה של "כן ולא" אלא נושא שצריך לעבור עיבוד במסגרת הטיפול. החשש ממה יקרה בעקבות הגילוי הוא תהליך מוכר וידוע אצל נפגעי התעללות מינית. בסופו של דבר רצוי לשתף את בן זוגך בסוד, אבל האופן בו תעשי את זה והמוכנות שלך לעשות זאת צריך לעבור עוד תהליך של חשיבה ועיבוד ואין צורך למהר. בברכה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 08:17 | מאת: גל

שמעתי כי קיימות קלטות הרפיה שעוזרות להרגע ממתחים וכו'. השאלה שלי היא: איפה אפשר להשיג קלטות כאלה? (לאו דווקא מקום ספציפי, אלא שאדע איפה לחפש)

01/10/2002 | 21:38 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גל שלום תוכל לדוגמא לרכוש ספר וקלטת של ד"ר ברוך אליצור. נמצא ברוב חנויות הספרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

01/10/2002 | 07:48 | מאת: חגית

אני בת 30 נשואה ואם לשניים. שאלתי קשורה לשרות המילואים של בעלי. אני יודעת שאף אחד לא נהנה מהחוויה הזו, אבל אצלי העניין כרוך ממש במצב של דיכאון, בכיות וקושי לתפקד שהולך ומתגבר לקראת תחילתו של השרות ונמשך לאורך המילואים עצמם. הסיבות לקושי הרב רבות ואני מודעת לחלק מהן, אבל המצב עדיין בעיינו שיש לי קושי רב עם כך והמצב חוזר על עצמו באופן אקוטי מדי שנה סביב המילואים ולאורך השנה כולה ברמה מינורית יותר יש בי חשש מפני התקופה הזו. שאלתי היא האם פנייה לפסיכולוג ותאור הבעייה (בצורה מפורטת יותר כמובן), עשויה לסייע בהקלת או שינוי השרות שבעלי עושה כך שלא יהיה ארוך, או רחוק או אפילו לא יהיה בכלל. תודה. חגית

01/10/2002 | 21:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

חגית שלום תוכלי לפנות לפסיכיאטר ולהתייעץ בנושא. בצבא יש התחשבות בד"כ בבעיות הקשורות לבית, אין ספק שלצורך זה בעלך צריך להסכים לשתף פעולה. את יכולה לנסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

07/10/2002 | 08:34 | מאת: חגית

האם תוכל להמליץ לי על מישהו מסויים אליו כדאי לפנות?

01/10/2002 | 00:33 | מאת: ת.א.

שלום לכם. קרה לי כמה פעמים שהכרתי מישהו, היינו חברים טובים. לאחר כמה זמן לא התאים לו ובמקום להגיד זאת, הוא פשוט התחיל להתעלם ממני. אני משאירה הודעות במזכירה - והוא לא עונה. מתקשרת והוא אומר שהוא עסוק ויתקשר אחרי זה, ולעולם לא מתקשר. התנהגות זו מאד פוגעת, וברצוני לשאול: למה אנשים מתנהגים ככה? למה אנשים מנתקים בצורה כזו לא אנושית? ומי לא בסדר פה? תודה

01/10/2002 | 01:15 | מאת: ל ת.א.

חושבים שזו הטקטיקה הכי טובה להפטר ממישהו אחר. אין להם את האומץ להתייצב ולומר את האמת. אז הם מניחים שזו הדרך הכי קלה ולא אכפת להם שהצד השני נפגע עוד יותר. אם הוא כזה מנייק הוא באמת לא שווה את אותך.

01/10/2002 | 21:43 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ת.א. שלום נשמע שכדאי לנתק את הקשר עם אותו אדם. אין לי הסבר מדוע אנשים מתנהגים בצורה כזו, אולי זו אטימות ואולי פחד להתעמת או סתם חוסר תשומת לב. לצורך העניין זה כנראה לא משנה. תצטרכי לוותר עליו ולהבין שהבעית התקשורת איננה אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

03/10/2002 | 13:00 | מאת: גליתוש

לת.א. אם זה היה רק אדם אחד אז אני מסכימה עם ד"ר קפלן והקודם, אבל אם זה קורה לך הרבה פעמים עם כל מיני אנשים אז צריך לבדוק אולי ההתנהגות שלך "מזמינה" את זה , אולי יותר מדי דיבורים, או טלפונים תכופים, גורמים לאנשים לחשוב שעדיף להתעלם ממך.

01/10/2002 | 00:10 | מאת: שני

אשמח אם תוכל להשיב לי על שאלתי- הפכתי את הכתב לכתב ברור יותר הודעה למטה.

01/10/2002 | 21:56 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עניתי למטה

01/10/2002 | 00:07 | מאת: אן

אני נמצאת בטיפול כבר שנתיים. קשורה ביותר למטפל, מעריכה אותו, מעריצה ומכבדת. הדבר המפחיד ביותר בעבורי זה להפסיק את הטיפול או להפסיק את המשענת הנעימה הזו שיש לי. מה עושים? איך נפרדים? האם ניתן לשמור קשר עם המטפל לאחר גמר הטיפול? אני לא מדברת על קשר רומנטי. אלה קשר חברי וידידותי.

01/10/2002 | 21:48 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אן שלום נושא הפרידה מהמטפל לאחר תקופה ארוכה של טיפול צריך כנראה להיות נדון בתוך המפגש הטיפולי ולקראת הפרידה נדרשת הכנה מתאימה. השאלות שלך חשובות ויש להם מקום בטיפול. אינני יודע כיצד הדברים יתרחשו בפועל, אבל התשובות צריכות לעלות כחלק מתהליך. אני מקווה שתצליחי למצוא עם המטפל את המענה הנכון לך ולו. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 23:25 | מאת: רונן

הי מה זה טיפול התנהגותי,כלומר מה עושים בו והאם זה קשור לתורופות או אישפוז? תודה רבה רונן

30/09/2002 | 23:41 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רונן שלום טיפול התנהגותי אינו קשור כלל לתרופות או אישפוז. הוא עוסק בשינוי הרגלי התנהגות בעייתיים באופן ממוקד. לדוגמא, אדם שחרד מכלבים יעבור בטיפול התנהגותי חשיפה לכלבים, יראה שהם לא באמת מפחידים ויתגבר על הפחד. באופן דומה מטופלים בעיות שונות בגישה שאינה נכנסת לעומק הנפש, אלא משנה את דפוסי ההתנהגות הבעייתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 23:18 | מאת: .

שלום יש ספר על טיפול עצמי בחוסר ביטחון,עצבנות,דיכאון וכ...שיכול לעזור בצורה טובה גם בלי טיפול ?אני יודעת שטיפול זה הדבר הטוב ביותר,אבל כשאין כסף,ואני גם גרה בקיבוץ מבודד,אז יש אלטרנטיבה?

30/09/2002 | 23:44 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום יש ספרים רבים על פסיכולוגיה, טיפול, סיפורים על הטיפולים ועוד. תוכלי לגלוש לאתר של סיטמצקי מיתוס או כל חנות ספרים וירטואלית אחרת ולקנות אחד או כמה מהספרים הללו. היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו עוסק בטכניקות לשינוי יש מספר ספרים על מטופלים שמספרים על הטיפול שלהם סופרים/מטפלים כמו יאלום או ד"ר יורם יובל מתארים טיפולים שלהם ויש עוד רבים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 21:56 | מאת: גילה

שלום ד"ר קפלן, יש לי תאומים בני ארבע וחצי, מהפריית מבחנה. אני רווקהף כלומר - הם נולדו כתוצאה מתרומת זרע. מה כדאי לענות על שאלותיהם בנושא "מי אבא שלנו"?

30/09/2002 | 23:12 | מאת: ד"ר אורן קפלן

גילה שלום אני לא חושב שהעניין מסתכם בתשובה. יש כאן תהליך הרבה יותר מורכב ומשמעותי ביחסים בתוך המשפחה ומובן מאליו ששאלת מיהו האב היא המוקד דרכו ניתן לגעת במערכת כולה. התשובה בוודאי תלויה באיך את רואה את הדברים ומה היית רוצה לענות להם, ובאופיים ובגרותם של הילדים. אלו דורשים היכרות אישית איתכם. לדעתי כדאי לך לפנות לייעוץ עם פסיכולוג ילדים עם גישה משפחתית כדי לתכנן בצורה מותאמת את ההתמודדות כעת ובהמשך עם השאלה המשמעותית הזו של ילדיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 21:06 | מאת: מהפרגית הצעירה

לא פעם שמעתי את המושג "תעשי לו עיניים" עושה לך עיניים", מה משמעות משפט זה ואיך עושים לעזעזל? . ועוד שאלה: כשבחור פוגש אותי ברחוב מניף יד לשלום מביט בי ואומר בחיוך "היי" זה על אותו משקל כמו "שעושה לי עיניים"? יעני מראה שמצאתי חן בעיניו?. (אולי הפורום לא מתאים לשאלתי, אך לא ידעתי היכן לפנות עם שאלה זו ותודה למי שתכתוב לי).

30/09/2002 | 23:12 | מאת: .

לשאלה כזו אי אפשר לענות בכתב... תלכי עם חברות שלך ותבקשי הדגמה לכל סוג של פלרטטנות שהיא.כולל לעשות עיניים,שזה אומר לסמן בעיניים שאת רוצה את קריבתו של מישהו,מבט חודר מחוייך,וכ...גם הליכה ברחוב והנפת יד יכולה להיות פלרטטנית אך גם ידידודית בלבד.תלכי עם חברות,תבקשי שידגימו,תעקבי אחרי התחלות של בנים ידידים שלך עם בנות.בסוף גם את תדעי והכי חשוב,גם הדרך הישירה לא מאכזבת... בהצלחה .

01/10/2002 | 01:19 | מאת: התרנגולת הבוגרת כבר ענתה לך

התרנגולת הבוגרת כבר ענתה לך בפורום סקסולוגיה . לדעתי כבר מזמן את צריכה ללכת לטיפול כי את מתעסקת בנושא הזה באופן אובססבי ,שואלת מיליון שאלות באותה הזויות והצורה אז די הגיע הזמן לשלם לפסיכולוג אנחנו נשתתף בעלות.

01/10/2002 | 01:18 | מאת: דורון

לא נראה לי שהגעת לכאן במקרה. השאלות שלך מראות על היעדר כישורים חברתיים בסיסיים. התייחסות מקצועית לעניין אני משאיר לד"ר קפלן.

02/10/2002 | 16:50 | מאת: ODDY

לא קראתי את התשובות של אחרים אבל אני יכול להגיד לך מה זה ל"עשות לו עניים" או "עושה עניים" לפי דעתי ......... המושג הוא בעצם היכולת שלך לזהות במבטו את הרצון שלו להתקרב אליך . או ההיפך ואיך תוכלי לזהות את זה? הענין הוא שפת הגוף . אם המבט ממוקד בעניים שלך וחצי חיוך על שפתיו ויש לך את התחושה שהוא רוצה לומר לך משהו . אבל לא מצליח. מן חוסר נוחיות כזאת יש כאלה שיש להם כצת יותר תעוזה ומסמנים לך בעניים על ידי קריצה וסימן קל עם הראש כלומר הוא מזמין אותך להתקרב או אחר על ידי תנועות גוף ברורות תוך שימוש בעניים. מכל מה שכתבתי עד עתה אני מבטיח לך כשמישהו יעשה לך עיניים את בטוח תרגישי , כי המבט יהיה ידידותי .

02/10/2002 | 19:01 | מאת: תגובה לאודי-מהפרגית

תודה רבה רבה לך על תשובך המפורטת. עכשיו הכל ברור לי כשמש. במבט לאחור אני מבינה שהבחורים כן עושים לי עיניים לפי מה שכתבת לי, כל הסימנים מראים שהרבה עושים לי עיניים. מה שיקרה עכשיו, היות ואני קצת ביישנית, אם זה שוב יקרה לי אני אסמיק מבושה ומבוכה, כך עד עתה לא ידעתי מה הכוונה, עכשיו זה יגרום לי להסמקה. אכלתי אותה!!! זה מחמיא אך מביך, ברור?? ושוב אני מאד מודה לך על תשובתך.

30/09/2002 | 19:19 | מאת: חסוי

שלום אני בן 17.5 וסובל מהתקפי חרדה, לאחרונה התחלתי טיפוןל בסרוקסאט ששיפר מאוד את המצב אבל מידי פעם ישנם בכל זאת התקפי חרדה המלווים בדפיקות לב מועצות וקושי בנשימה. האם כתוצאה מהתופעות של התקפי החרדה נגרם גם נזק פיסי לגוף?, ועוד חשש שלי הוא מהתעלפוןת, כברגע שהנשימות מועצות יש סחרחורת?

30/09/2002 | 21:04 | מאת: santa

אתה צעיר מכדי שתהיה לך בעיה פיזית בגלל ההתקפים. אולי אם ימשכו במשך שנים רבות אז יש סיכוי קטן שבגל מאוחר תהיה לך בעיה , אבל בטוח שעד אז יפסקו ההתקפים. גם התעלפות לא סבירה , כי בזמן התקף לחץ הדם שלך עולה ולא יורד. תלמד איך לנשום נכון בזמן התקף. עוד פרטים רבים תוכל לקבל ממני אם תרצה במייל הזה: [email protected]

30/09/2002 | 23:15 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שלום התקפי חרדה אינם גורמים לנזק פיזי, למרות שחלק מהסיפמטומים הם פחד מנזק פיזי. תוכל לקרוא על נושא החרדה בכתבה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 16:54 | מאת: רחלי

אני נשואה מזה כשלוש שנים. רופא השיניים שלי התאהב בי ומחזר אחרי. אציין כי אני נאה ומשכילה ורבים חיזרו אחרי ותמיד הייתי נאמנה לבעלי. אולם משום מה לרופא השיניים שלי אני נמשכת גם. האם יש סיבה להמשך דווקא לרופא השיניים שלי שמטפל בפי? אני מרגישה גם רגשות כלפיו.

30/09/2002 | 23:17 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רחלי שלום קשה לומר האם דווקא היותו רופא השיניים המטפל יוצר את המשיכה, ואני לא בטוח שגם חשובה הסיבה מדוע דווקא אליו את נמשכת. נראה לי יותר משמעותי מה שקורה בינכם וכיצד תתמודדי עם זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 14:53 | מאת: נילי

אחרי חצי שנה של טיפול, אלפי שיחות עם חברים ועם עצמי עוד לא הצלחתי להשתחרר מהבגידה של החבר שלי אחרי מערכת יחסים של שנים . רעיון?!....

30/09/2002 | 18:00 | מאת: לנילי

לא לקחת את זה אופן אישי. גברים הם זבל (אני אחד כזה ואני יודע) , זה ממש לא אישי , גם אם הרגע יצאנו מהמיטה עם היפה בנשים וזונה בדולר תציע לנו את עצמה. . . לא נהסס לרגע.

30/09/2002 | 23:21 | מאת: ד"ר אורן קפלן

נילי שלום השאלה האם את מבינה מדוע את לא מצליחה להשתחרר. מה פגע בך עד כדי כך שאת עדיין עוסקת בזה. אני מתאר לעצמי שאחרי כל כך הרבה עיסוק בעניין כפי שאת מתארת, יש לך קצה חוט. אולם המודעות אינה סוף הדרך, היא יכולה רק לתת צידה לטיפול בעניין. כאן הטיפול הפסיכולוגי אמור להיכנס לפעולה. יתכן שנדרש לך עוד זמן. במידה וסיימת את הטיפול ואת שוקלת טיפול אחר, הייתי ממליץ לך לנסות את שיטת EMDR שנוצרה במקור לטיפול בפוסט טראומה ובזיכרונות חודרניים. זה עשוי לעזור. תוכלי לקרוא על השיטה בכתבה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 11:07 | מאת: אסתר

שלום לך בתי בת 26 היתה לה תקופה קשה מאוד בצבא והורידה במשקל בצורה מחרידה הצבא שיחרר אותה לאחר שהיא הסכימה להיות בבית חולים עד שתעלה במשקל היא טוענת שהיא הסכימה להיות בב"ח רק בגללינו בגלל ההורים שלה. בכל אופן היא לא עלתה במשקל שם. אחרי חודשיים מפרכים נידלק לי אור אדום שיש במהירות להוציא אותה משם.וכך היה אני ובעלי הוצאנו אותה ואז התחילה לעלות במשקל.אבל היא כעסה עלינו ולא שכחה שאנו ההורים הכנסנו אותה לב"ח.היא גרה עדיין איתנו היא עובדת יש לה תואר ראשון אוהבים אותה בעבודה .עכשיו ראיתי אותה שוב ירדה במשקל בצורה דרסתית שאלתי אותה למה ?היא ענתה לי שזה בסדר והיא לא אנורקסית והיא יודעת לשמור על עצמה .ושאני לא אתחיל איתה.טוב עברו כמה שבועות והפעם בדאגה שאלתי אותה מה קורה ?ירדת יותר במשקל?והגברת עונה לי:נכון.היא הציעה לי להכין לה ארוחות מלאות וכך עשיתי אני יודעת שהיא אוכלת וזה בדוק שהיא אף פעם לא מקיאה ןלא הקיאה עברו שבועות שאלתי אותה בנעימות אם היא חושבת שהיא עלתה במשקל ואז היא התפרצה וכעסה וצעקה שאני חודרת לפרטיות שלה וכו" היא אוכלת כמעט הכול אבל לא שמן לא מטוגן לא קיקושים ולא ממתקים .מבחינה כלכלית היא גרה אצלינו ישלה חדר משלה מה דעתך?אם אפשר לקבל תשובה ארוכה ולא קצרה אחרי שטרחתי וכתבתי על בעייתי תודה לך ושוב תודה

30/09/2002 | 12:01 | מאת: אנורקס

לעולם אין להאמין לאנורקטית -זה לא שהיא שקרנית , פשוט זה חזק ממנה פי כמה. יהיו לכם עוד המון עליות וירידות - בכל עליה אל תאמינו שזה הפעם האחרונה , וגם לא צריך להתייאש בירידות. כשתגיע הפעם האחרונה והיא תצא מזה - אתם כבר תדעו, פשוט תשתדלו לא לשקר את עצמכם. ישנם מספרים מדויקים שיאמרו לכם אחרי כמה שנות אנורקסיה מה הסיכויים לצאת מזה. לא תמיד המספרים הללו נחמדים. פנו ל"שחף" - אירגון שעוזר ומצמיד מלווה / חברה.

30/09/2002 | 23:28 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אסתר שלום מאחר ובתך בת 26 והיא אינה ילדה, רגישותה לפרטיות שלה מובנת. הפרעות אכילה הן נושא מורכב. נדמה שהעניין נגמר בעוד ארוחה טובה או פחות, אבל מסתבר שבבסיס העניין יש גם מורכבויות בנושא מערכות יחסים, כולל בתוך המשפחה. לכן יתכן שהשאלות שלך נוגעות אצל בתך בנקודות הרגישות לה. הטפת מוסר והכנת ארוחות לא בהכרח יקדמו אותה. צריך לוודא שהיא אכן לא מרעיבה או מסכנת את עצמה, אבל במידה ולא צריך לפתח יחסי אמון ומרחב. מאחר ויש ברקע כעסים על הטיפול הקודם וכנראה גם כעת עולים כעסים הייתי מציע לנסות לפנות ביחד לכמה שיחות אצל מטפל משפחתי, במידה והיא תסכים. שם תוכלי להציג בצורה גלויה ובפחות זהירות את חששותיך האמתיים, כאשר בחדר יש איש מקצוע שיודע כיצד לנהל את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 09:20 | מאת: פסיכולוגית עמיתה

ב10.10. יתקיים כנס מוסמכים החוג לפסיכולוגיה בת"א ב-40 שנותיו. מפגש החברים יחל בשעה 18.30, בשעה 19.30 - הכניסה לאולם. נשמע הרצאה דוד גרוסמן - "קריאה אחרת בספר שמשון", מרצי החוג ישירו (!!!!) וגם יברכו, יוקרן סרט הווי... אולם בר שירה, יום חמישי, ה-10.10.02

30/09/2002 | 23:07 | מאת: שואלת

היי פסיכולוגית עמיתה נחמד מצידך להביא לידיעתינו שיש כנס כזה.אך,מן הסתם רוב הפונים לפורום הזה אינם מוסמכים לפסיכולוגיה ובשל כך פונים לכאן...ובאמת מתוך רצון להבין,למה 3 הודעות בדבר הכנז הזה אמורות לעניין אותנו?האם הוא פתוח לקהל הרחב, או האם המטרה היא הבאת הכנס לידיעתו של ד"ר קפלן...? שואלת

30/09/2002 | 23:30 | מאת: ד"ר אורן קפלן

עמיתה שלום נשמע כנס מעניין. אני כנראה לא אוכל להגיע אבל אני בטוח שיהיה מפגש מהנה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 00:48 | מאת: דניאל

אני גזען ושובניסט. איני מתכוון במישור העקרוני כי אני מאמין בשיוויון בין המינים בין גזעים עדות וכ"ד. גישתי הנ"ל ( ממנה אני סולד) אינה מתבטאת בהתנהגות גלויה. ההיפך הוא הנכון היות ואני מודע לקיומה אני נלחם בה . אני מתקומם כשמפלים מיועטים לרעה ופועל על מנת לתקן עוולות כנגד מיעוטים. למרות מאמצי להתנער מנטיה מגעילה זו, בחוייה הפנימי אני מתנשא כלפי אנשים ממגזרים שונים ( כפי שציינתי). עובדה זו גורמת לי צער רב בגלל שהיא שמנוגדת לתפיסת עולמי ולעקרונותי וכן בגלל שמצמצמת את חוג חברי. אני ממש נלחם ב "חרא" הזה אך ללא הצלחה משמעותית ובסך הכל די כועס על עצמי. האם קיים טיפול מכוון לריפוי תופעה זו. בתודה מראש. דניאל

30/09/2002 | 23:34 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דניאל שלום מאחר ואתה מודע לעצמך ומנסה לנהוג בהגינות וביושר כלפי אנשים באשר הם, יתכן שאתה שופט את עצמך לחומרה. באופן טבעי לא ניתן להתייחס לכל האנשים בצורה שווה ולכל בני האדם יש בתוכם נטיות שיפוטיות כלפי אנשים וקבוצות כאלה או אחרות. גזען ושוביניסט ינהל את חייו לפי אמונות אלו, אבל אתה דווקא נוהג אחרת לגמרי. לכן אני לא בטוח שאתה זקוק לטיפול שירפא אותך מהנטיות הללו. אולי תוכל להפיק מטיפול פסיכולוגי דינמי שנוגע בחלקים הלא מודעים הפנימיים ודרכו תוכל להגיע לשלמות רבה יותר עם עצמך ודרך חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 00:44 | מאת: ענת

שלום. אני בחורה בת 27 גרה בדירה שכורה עם שתי שותפות. כבר תקופה ארוכה שאני סובלת מנדודי שינה וקושי להרדם. אני בדרך כלל מייחסת את זה לרעשים מבחוץ שמפריעים לי לישון. השותפה שלי גם היא בדרך כלל לא ישנה בלילה ואז היא מסתובבת בבית והרעשים הקטנים האלה של פתיחת דלת, הוצאת כלים מארונות המטבח וכו', מפריעים לי לישון ולזה אני בדרך כלל קושרת את הקושי שלי להרדם. אם כי אני יודעת שרעשים קטנים כאלה לא אמורים להפריע לי ובדרך כלל לרוב האנשים זה לא באמת מפריע והם יכולים לישון גם ככה. השאלה שלי היא: האם בכל זאת יכול להיות שמדובר בבעיה נפשית/פסיכולוגית? (היו מקרים נדירים שבהם הצלחתי להרדם למרות אותם "רעשים קטנים"). ואם כן איך ניתן לפתור את הבעיה?

30/09/2002 | 23:39 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענת שלום ראשית, רגישות לרעשים שונה בין אדם לאדם ובתקופות שונות, ולכן אם מדובר רק בהתעוררות מרעשים צריך אולי לבודד טוב יותר את חדר השינה, לישון עם אטמים ולבקש מהשותפה פחות להרעיש. אם את מכירה את הבעיה מזה זמן ואכן חווה קושי להרדם צריך לבחון אחת משניים. האפשרות הנפוצה היא שאת מוטרדת בתקופה האחרונה ממשהו והדבר משפיע על השינה. לעיתים עצם העובדה שנוצרת בעיה בשינה יוצרת מצב מעגלי בו את חוזה מראש את הקושי להירדם וזה יוצר בפועל קושי בהרדמות. במקרים כאלו ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי, אפשר גם בהיפנוזה, כדי לשפר את ההרדמות וטיב השינה. אפשרות שניה היא שיש ברקע הפרעת שינה שעומדת בפני עצמה או בשילוב עם הגורמים הנ"ל. זאת ניתן לבדוק רק במעבדת שינה. ניתן לנסות ולקבל הפניה דרך קופת חולים. הכי חשוב, לא לקחת כדורי שינה למינהם. הדבר רק מחמיר את הבעיה לטווח הארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

29/09/2002 | 19:45 | מאת: שני

םולש רבכ ינאש ילש תיגולוכיספל יביל תא חותפל ילע המל יל ריבסהל לכותםאה תעדל יתיצר האנש היפלכ הרידא הבהא הב תולתמ דחפ הב ןומיא רסוח ומכ םיאשונ ביבס תקחשמ שיש יל קיצמש המ לבאלופיטה תא בוזעל םא תעדוי אל ינא.הילע לוכהו תונדשחו המוצע השיגרמ ינא 22 תב ינא םויכ. רבעב תינימ תוללעתהל הרושק הארנכ איהו הלכיא תערפה יל אל ינאש הזמ ץוח יל דיגהל לכות איה המ. המשא רקיעבו השוב תימצע האנשו תונקיר תלבוס ינאש הממ רבד םוש השיגרמ אל איה םש התיה אל איה הל עמשא ינאש קוידב המלו המשא םיאתמ הז ןיא םאה תוללעתה יתרבעש הל דיגא ינא םא רוזעי המ יתלאשל.הניבמ אל איה ינאש חומה תא ףוטשנו הכבנ רכזנ דבענש ירחא .הינרפוזיכסו היכא תוערפה -הלש תינבתל תפקתנ ינאש םעפ לכו.ימנידה םרזב תלפטמ איה הזמ ץוח??רדסב היהי לוכה זא המשא אל תא הרימחה קרש הנש לש לופיט ירחא בוזעי ינאש יאדכ הז םאה בוזעל הטילחמ ינא תולתב תויהל לוכיש הרמא איה-יביטנגוק לפטמל תכללו לופיטה תא בוזעל לע התיא יתרביד??יבצמ הנממ תכלל יל תזמור איהש תויהל לוכי- ידימ הנקז איהו יליבשב הבוט קיפסמ אל איהש .יתיא לופיטב תויועט התשעש תעדוי איהשו

29/09/2002 | 21:25 | מאת: ד"ר אורן קפלן

שני שלום אנא הדביקי את ההודעה מחדש. היא יצאה הפוכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

29/09/2002 | 22:33 | מאת: שני

שלום רציתי לדעת האם תוכל להסביר לי למה עלי לפתוח את ליבי לפסיכולוגית שלי שאני כבר משחקת סביב נושאים כמו חוסר אימון בה פחד מתלות בה אהבה אדירה כלפיה שנאה עצומה וחשדנות והכול עליה.אני לא יודעת אם לעזוב את הטיפולאבל מה שמציק לי שיש לי הפרעת איכלה והיא כנראה קשורה להתעללות מינית בעבר .כיום אני בת 22 אני מרגישה ריקנות ושנאה עצמית בושה ובעיקר אשמה .מה היא תוכל להגיד לי חוץ מזה שאני לא אשמה ולמה בדיוק שאני אשמע לה היא לא היתה שם היא לא מרגישה שום דבר ממה שאני סובלת היא לא מבינה.לשאלתי מה יעזור אם אני אגיד לה שעברתי התעללות האם אין זה מתאים לתבנית שלה- הפרעות אכיה וסכיזופרניה. אחרי שנעבד נזכר נבכה ונשטוף את המוח שאני לא אשמה אז הכול יהיה בסדר??חוץ מזה היא מטפלת בזרם הדינמי.וכל פעם שאני נתקפת בתלות אני מחליטה לעזוב האם זה כדאי שאני יעזוב אחרי טיפול של שנה שרק החמירה את מצבי??דיברתי איתה על לעזוב את הטיפול וללכת למטפל קוגנטיבי-היא אמרה שיכול להיות שהיא לא מספיק טובה בשבילי והיא זקנה מידי -יכול להיות שהיא רומזת לי ללכת ממנה ושהיא יודעת שעשתה טעויות בטיפול איתי.

29/09/2002 | 13:42 | מאת: לאה

היכן מומלץ לקבל יעוץ בבחירת מקצוע? סיימתי את לימודי האקדמיים ואני מתלבטת לאן לפנות או האם ללמוד דבר אחר.

29/09/2002 | 15:22 | מאת: ריקי

29/09/2002 | 21:26 | מאת: ד"ר אורן קפלן

לאה שלום אכן מכון הדסה בירושלים הוא כתובת מצויינת. יש גם פסיכולוגים תעסוקתיים המתמחים בנושא. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

29/09/2002 | 11:08 | מאת: יעל-לפורום דחוף

הנני נשואה שלא באושר ואינני מסוגלת להתגרש מהרבה סיבות. ברצוני לשתף אדם נשוי (ידידנו) , בו אני אוהבת, מעריכה ומעריצה אותו מאד, ע"י כך אזכה לתשובות ממנו , אולי לפיתרון, וכמובן לתשומת לב מירבית בו אני משתוקקת לקבל ממנו מזה שנים רבות ולקחת את הסיכון שמא הוא ירכל שכונתית, ממילא אני מרגישה שאוהבים אותי בשכונה ולא מסמפטים את בעלי. מה דעתכם על-כך.- תודה לכם - מיעל.

29/09/2002 | 13:40 | מאת: כלנית

יש לכם ילדים?

29/09/2002 | 16:36 | מאת: יעל- לכלנית

יש .

29/09/2002 | 21:36 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יעל שלום השיקולים שציינת לא ברורים לי לגמרי מדבריך וברור שיש סיפור ארוך מאחור. בכל מקרה, ברור מדבריך שאת רוצה אוזן קשבת ואולי אף יותר מכך. מה ההתבלטות? לא כל כך ברור משאלתך. את אומרת שאין סיכונים ונשמע שאת אפילו שמחה להתעמת בעקיפין עם בעלך דרך אותו אדם. אף אחד לא יכול לעמוד במקומך ולומר מה כדאי לעשות, כי את הסיכונים והסיכויים את נושאת לבדך ואת היחידה שבאמת עשויה להבין את משמעותם. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 17:05 | מאת: מיעל - לכולכם

החלטתי סופית לא לשתפו במרי ליבי כי הנזק העתידי יהיה בהרבה יותר גדול מהסיפוק שארוויח ממנו. טוב שהתייעצתי איתכם ועזרתם לי. פשוט הקדמתי תרופה למכה. תודה לך ד"ר קפלן ותודה לכל הפורום, מה הייתי עושה בלעדיכם? - מיעל.

02/10/2002 | 17:13 | מאת: מור

מה את בדיוק מחפשת? את תשומת ליבו של החבר המשותף ? או סתם מישהו לספר לו . יכול להיות שאת מאוהבת בחבר המשותף מה שבעצם שינה את דעתך על בעלך ? נראה כי יש כל כך הרבה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך לפני שאת "מכרבנת" את הכל אם תרצי לדבר על הנושא קצת יותר כתבי אליי לאימייל

29/09/2002 | 00:57 | מאת: רותם

שלום לד"ר קפלן. בעלי ואני נשואים כשנתיים. אני כיום בת 23 אוילו בעלי בן 28. אני מסיימת את לימודי האקדמאים ואילו בעלי אקדמאי אך הוא כרגע מובטל(היי טק). בעלי רוצה שנביא ילד ואילו אני לא. הסיבה שאני לא רוצה להביא ילד היא שעדין איני מוכנה לכך, אני מרגישה מאוד צעירה וכן בשל הסיבה שאני עדין לא בטוחה שאני רוצה לבלות את שארית חיי עם בעלי בשל אופיו הקמצן מאוד. מה לעשות? התחתנתי בגיל 21 כי היתה חשובה לי מאוד תחושת הבטחון בחיים והידיעה כי מצאתי בן זוג לבלות עימו את חיי. כמו כן אני מאוד בוגרת לגילי. בתודה מראש,רותם.

29/09/2002 | 01:43 | מאת: דוחף ת'אף

אל תתני לו לדחוף אותך לפני שאת מוכנה. יכול להיות שחלק מהסיבה שהוא רוצה ילד , ועכשיו ,זה שהוא יודע בפנים שהוא עלול לאבד אותך. קחי לך עוד שנה שנתיים ותראי מה הרגש שלך אומר. את בדיוק יוצאת מהטווח של שנתיים שלפי כל המחקרים זהו פרק הזמן הממוצע שבני זוג מתחילים לאבד עניין מיני ויוצאים מההתאהבות. אם את סבוגרת לגילך אז את אמורה לדעת שאז גם אם לא תאהבי אותו יכול להיות שהוא כן האדם להמשיך איתו את חייך. זה שאת אומרת שהוא קמצן ,זה יכול להיות עבורו מחמאה שזה כל מה שאת מוצאת בו בתור פגם אבל מצד שני זה יכול להצביע על "אנטי" כלפיו , שגובר והולך בתוכך זמן זמן

29/09/2002 | 21:39 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רותם שלום אני לא חושב שהשאלה היא האם להביא ילד, אלא איך מתמודדים בתוך המערכת הזוגית. בתוך המצב הקיים אני לא חושב שהבאת ילד עומדת על הפרק. פנו לייעוץ זוגי ונסו להתמודד הן עם שאלת הזוגיות והן עם הבאת ילדים ואופן גידולם. כנראה שיש לכם על מה לעבוד ולא הייתי משאיר את זה לזמן שיעשה את שלו. הוא עלול לעשות את זה לא מוצלח. בברכה ד"ר אורן קפלן

30/09/2002 | 05:21 | מאת: אמיר

קמצן נישאר קמצן מה יתן לחכות??

28/09/2002 | 17:49 | מאת: דנה גבע

אני פונה לרופאים שבפורום אם יכולים לעזור לי למצוא תחליף להלידול אשר גורם לי תופעות לוואי כמו רעד לא רצוני בגוף (דומה לפרקינסון) אם מישהוא מכיר תחליף חדש או מודרני יותר שיש לו פחות תופעות אני ישמח

29/09/2002 | 00:10 | מאת: שירן

SEROQUEL תחליף חדש ומודרני בלי תופעות לוואי

28/09/2002 | 16:45 | מאת: רונית

לפני כשבועיים התחלתי טיפול תרופתי בהמלצת פסיכאטר ברסיטל עקב התקפי פאניקה /חרדה רציתי לדעת תוך כמה זמן התרופה אמורה להשפיע ומהם תופעות הלואי.

28/09/2002 | 17:24 | מאת: ד"ר לוסטיג

לטעמי תנסי קודם seroxat זה יעיל יותר ויש לזה פחות תופעות לוואי

28/09/2002 | 21:19 | מאת: רונית

ד"ר לוסטינג תודה על תשובתך המהירה, אשמח לדעת על ההבדלים בין הרסיטל לבין הסרוקסט והאם לפנות כבר לפסיכאטר המטפל לקבלת מרשם חדש. בתודה מראש רונית.

29/09/2002 | 02:30 | מאת: ariia2

dear ronit I had the same trouble you had and I took recital i felt like @!#$ for about 2-4 weeks and I always said maybe its not going to work and really had alot of doubts after 1 month I felt better not perfect but better so my doctor told me to take 30 mg so after 2 month I was able to fly drive and start my life again dont worrie it will work I promise you take your time it will work behatzlacha

29/09/2002 | 08:07 | מאת: רונית

תודה רבה על תגובתך המהירה, הצורך העז שלי בלחזור לשגרת החיים הרגילה מביא אותי לנסות מספר דרכי טיפול כגון דיקור סיני ושיאצו ואני פשטו אובדת כי שום דבר עדיין לא הביא לי את השקט. (אני אמא ל-2 ילדים). מקווה להגיע לשגרת החיים ושוב תודה על תגובתך רונית.

28/09/2002 | 06:06 | מאת: ariia2

28/09/2002 | 06:13 | מאת: ariia2

I lived in Israel and recieved cypramil to treat my phobia's and it saved my life but I had trouble in the begining when the doctor gave me recital I really didnt feel good but when I changed to cipramil it got much better my question is I moved to the usa and they dont have the pill cipramil they have a pill that is called celexa I dont know if I should take it even though its the same generic name which is citalopram I am a little afraid it will be the same effect like the recital the pill is a different size but the same dosage. please let me know if there should be a problem or not?.thank you

28/09/2002 | 16:28 | מאת: דן דן

it's the same pill see: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=293

27/09/2002 | 19:03 | מאת: חסוי

אפקסור XR אפקסור (EFEXOR ) הוא תכשיר נוגד דיכאון מהדור המתקדם המשווק בארץ מאז שנת 1997, לאחרונה שיווקו עבר לחברת ניאופרם המייצגת את חברת התרופות הבינלאומית WYETH . אפקסור הקיים כיום בארץ ניתן כטיפול של פעמיים ביום. בקרוב יחל שיווקו של אפקסור XR – אפקסור בשחרור מושהה ולכן ניתן רק פעם ביום . הפעילות נוגדת הדיכאון של אפקסור נובעת מפעילותו המעכבת על שני חומרים כימיים במוח (נוירוטרנסמיטורים) - סרטונין ונוראדרנלין. אפקסור אינו פועל באתרים אחרים במוח כגון אתרים כולינירגים, היסטמינרגים או a אדרנרגים דבר המצמצם את תופעות הלוואי הנלוות לטיפול באפקסור. אפקסור המוכר, אשר ניתן פעמיים ביום והאפקסור XR אשר ניתן פעם ביום, מכילים את אותו החומר הפעיל venlafaxine. באפקסור XR החומר הפעיל ארוז בתוך גרנולות אשר מאפשרות את שחרורו האיטי ופעולתו הממושכת . מבחינת יעילות, אפקסור XR , בדומה לאפקסור הרגיל שהוכיחו את יעילותם במספר רב של מחקרים וסוגי חולים שונים. בהשוואה לתכשירים נוגדי דיכאון אחרים מקבוצת ה (1-4)SSRIs- , (פרוזק, סרוקסט ופבוקסיל), אפקסור XR נמצא יעל יותר כאשר מדדו את שיעור המטופלים שמצבם השתפר עד כדי רמיסיה-החלמה, ומטופלים שהגיבו ומצבם השתפר ( עוצמת הדיכאון נמדדה בשאלון HAM-D שהיא סקלה להערכת הדיכאון בחולה ותגובה הוגדרה בשיפור של למעלה מ-50%. החולים שטופלו באפקסור XR , לעומת אלו שטופלו ב-SSRIs נשארו זמן ממושך יותר נטולי סימפטומים. במאמר שסקר מספר רב של מחקרים (5) וחולים הודגמה עליונותו של אפקסור XR על פני קבוצות שונות של תכשירים נוגדי דיכאון. במחקר מבוקר המשווה טיפול באפקסור הרגיל לאפקסור XR , נמצא שאפקסור XR היה יעיל יותר מאפקסור (בפורמולציה הישנה של פעמיים ביום) (6). לאפקסור XR יעילות קצרת וארוכת טווח במגוון מטופלים. מטופלים בקהילה הסובלים מדיכאון עם מרכיב חרדתי בולט, מטופלים מאושפזים ומטופלים מבוגרים עם דיכאון. תופעות הלוואי השכיחות הנלוות לטיפול באפקסור XR הן בחילה, סחרחורת, יובש בפה, נדודי שינה, עצירות והזעה. התופעות קשורות למינון הטיפול, נחשבות לקלות עד בינוניות בחומרתן. הן שכיחות בתחילת הטיפול וחולפות עם המשך הטיפול (בעיקר בחילה ועייפות) עד לשיעור הדומה לזה שבטיפול עם פלצבו. אחוז החולים שנאלצו להפסיק את הטיפול באפקסור XR בהשוואה לאפקסור הרגיל ולתכשירים אחרים היה נמוך יותר (7). בחולים מבוגרים (מעל 65) אשר טופלו באפקסור XR לא היו תופעות לוואי מיוחדות או חמורות . לא נדרשת התאמת מינון בקבוצת גיל זו. לאפקסור XR , בניגוד לתכשירים נוגדי דיכאון אחרים, סיכוי נמוך ביותר לאינטראקציות בין תרופתיות דבר המאפשר טיפול באפקסור XR עם תרופות אחרות ללא חשש . המינון ההתחלתי המומלץ לטיפול באפקסור XR הוא 75 מג' ליום פעם ביום. מאחר שאפקסור XR , בניגוד לתכשירי נוגדי דיכאון אחרים, יעילותו עולה ככל שמעלים מינון, ניתן להמשיך ולהעלות את המינון ל 150 מג' ליום ועד ל 225 מג' ליום. תחילת השפעת פעילות אפקסור XR היא מהירה יחסית (rapid onset). תכונה זו מאפשרת שיפור קליני משמעותי תוך כשבוע מתחילת הטיפול והיא חשובה בעיקר בחולים קשים ואובדניים. כיצד משיגים את התכשיר? אפקסור הרגיל זמין בכל קופות החולים. בקרוב תתאפשר קנייתו של אפקסור XR באופן פרטי. כמו כן, החברה פועלת עם קופות החולים על מנת לאפשר את קנייתו של התכשיר דרך כל הקופות.

27/09/2002 | 22:19 | מאת: ""אור

אפקסור זה חרא של תרופה!!!!!!!!! אני כבר חצי שנה מנסה לרדת ממנה ולא מצליח!!!!!!!! הרופאים עבדו עלי פעם נוספת!!!!!!!! והכי גרוע זה גורם לאימפוטנציה וכבר שכחתי מה זה עומד!!! אינעל ראבק אישתי עצבנית עדיף כבר קסנקס

27/09/2002 | 22:58 | מאת: יהודה איתם

http://www.wddty.co.il/med/Efexor.html

27/09/2002 | 23:03 | מאת: יהודה איתם

באחרונה יצאו אנשי השיווק של מספר חברות תרופות במתקפה כנגד הפרוזאק, תרופה נוגדת דיכאון אשר נראה כי הפכה לחבל הצלה לדור עצבני. כיוון שרואים בפרוזאק גורם חזק העלול,לכאורה, לשנות את אישיות האדם, הגישה של מתחריו מפתיעה. במילים פשוטות, הם טוענים כי התרופה נוגדת הדיכאון שלהם חזקה יותר ופועלת מהר יותר מאשר הפרוזאק. ואולי הפרוזאק מיועדת לחלשים? קחו לדוגמה, את הטענות אודות תכונותיה של ה- Efexor: היא "יעילה כמעט פי שניים מן ה-fluoxetine (פרוזאק) בסילוק סימפטומים של דיכאון", מציינת פרסומת הפונה לרופאים ומצטטת כרזה אשר הוצגה בועידה בווינה. כרזת פרסומת או לא, יעילות ה-venlafaxine hydrochloride) Efexor) לשימוש לטווח ארוך העולה על ששה שבועות לא הוכחה מעולם 1 . אך מה שאינו מוטל בספק הוא, כי כתרופה נוגדת דיכאון חזקה, גורם השימוש בתרופה זו לתופעות לוואי רבות ביותר. בקרב חולים אשר נטלו תרופות ממשפחת מעכבי מונואמין אוקסידאז שבילוב (Efexor (MAOI's - monoamine oxidase inhibitors דווח על תגובות שליליות חמורות, כולל רעד, בחילות, הקאות, אודם בפנים, סחרחורות, התקפים ואפילו מוות. כמו כן, %19 מבין החולים אשר נטלו Efexor להפסיק את הטיפול בשל תגובה שלילית כלשהי, כאשר התלונה השכיחה ביותר הייתה בחילות, אך תופעות לוואי אחרות כללו נדודי שינה, סחרחורות, עצבנות, יובש בפה, חרדה והזעה. כמו בטיפול בפרוזאק, דווח על שינויים חריגים באישיות. באחד הניסויים, פיתחו %11 מבין המטופלים אנורקסיה, וירידה משמעותית במשקל דווחה גם היא בקרב אלה אשר לא התכוונו לכך. ירידה של %5 ממשקל הגוף דווחה בקרב %6 מבין המטופלים. תרופה זו משווקת גם בישראל תחת השם Efexsor. כמו כן, חשוב להזכיר כי נטילתה של תרופה זו משך יותר משלושה עד ארבעה חודשים עלולה לגרום להתמכרות.

29/09/2002 | 07:55 | מאת: נטע

למיטב זכרוני, אסור לעשות בפורום שימוש מסחרי! הרי ברור לכולם שזוהי הודעה פרסומית מטעם החברה המשווקת את התרופה... ראוי שמנהלי הפורום ימחקו הודעה כזו ויחסכו מאיתנו הגולשים התמימים מידע כל כך מגמתי, מסחרי ולא מהימן שנועד אך ורק להעשיר את כיס המפרסם אותו! נטע

הכנס פתוח לכולם וייערכו בו סדנות חוויתיות המונחות על-ידי ותיקי הפסיכודרמטיסטים בארץ. פרטים בלינק הבא: http://clubs.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=message/object&forum_id=1207&message_id=285732

לא הצליח לי הקישור קודם, ואתן דרך אחרת להגיע לפרטים. www.walla.co.il דף הבית בוואלה >מועדונים>חינוך ומדע>פסיכולוגיה>פסיכודרמה שם גם יש פרטים על מהי פסיכודרמה.

27/09/2002 | 00:06 | מאת: גלית

אני בחורה מאד חביבה אבל הבעיה שלי היא שהרבה פעמים אין לי מה להגיד לאנשים, ז"א אין לי על מה לדבר איתם. יש אנשים שלא מפסיקים לדבר ואני הרבה פעמים חסרת מילים. האם יש לך פתרון לבעיה מסוג זה? אני בחורה באמת חכמה ומעורבת בהרבה דברים אבל למרות זאת נותרת הרבה פעמים חסרת מילים. ממה זה נובע? חוסר בטחון או מה, אני כבר מיואשת מעצמי.

28/09/2002 | 00:55 | מאת: יוגב

היי גלית לא בהכרח זה ביטחון עצמי נמוך....לפעמים מרגישים שהשיחה "נמוכה" ולא בשבילך ועדיף לא לפתח את אותה שיחה. יכול להיות שאת לא מרגישה בנוח אם אנשים מסויימים, ואם החברה המתאימה ונושאיי שיחה משותפים הכל ישתנה. אך מה שנראה לי ממה שכתבת שאולי את מפחדת אפילו מהמבטים שייופנו אלייך כשתדברי. אבל יש לזכור שמה שלא הורג מחשל ובזמנים כאלו כדאי לחשוב על דברים טובים ולהגיד אני טובה, זה ייתן לך הרגשה טובה וביטחון. בהצלחה......חיים פעם אחת לא לדפוק חשבון בייייייי

26/09/2002 | 14:22 | מאת: צוק

השעון הביולוגי שלי מאחר. החלתי לקחת מלטונין(5מ"ג) אך לא חשתי עייפות "מפילה מהרגליים". הרופא המליץ לי לקחת שניים יחד(10 מ"ג בבת אחת) האם זה יעיל/יכול לגרום לנזק? ובכלל, מהן תופעות הלוואי של המלטונין?

26/09/2002 | 16:13 | מאת: גלי

ממליצה לך להפנות את השאלה בפורום אחר, לא נראה לי שזה המקום שבו תקבל תשובה. אני אישית לקחתי וזה עשה לי לא טוב

27/09/2002 | 00:07 | מאת: שונית אלמוגים

מה זאת אומרת שעון ביולוגי מאחר,כלומר שאתה טיפוס של לילה?ואיך מגלים זאת.ושאלה אחרונה,מי הרופא שמוסמך לאבחן ולתת מלוטונין? מצטערת שלא יכולה לעזור בשאלתך,אבל אני גם סובלת מבילבול בשעות השינה ואשמח לתשובה.

27/09/2002 | 14:10 | מאת: צוק

בדיוק כמו שחשבת-טיפוס של ליליה. המשמעות היא עייפות בסביבות שלוש/ארבע לפנות בוקו וערנות שיא בשעות הערב והלילה. כל משימה הדורשת ריכוז וחדות מחשבה אני מעדיף לבצע בשעות הנ"ל. גם הרעב מופיע בשעות הערב. יש להבחין בין נדודי שינה הנובעים מסיבות נפשיות ובין התופעות שתארתי. להערכתי, אם את אכן טיפוס של לילה היית יודעת זאת בוודאות. בכל מקרה, ד"ר ירון דגן מטפל בנושא אך אל תצפי לפתרון קסם, התהליך הדרגתי ודורש משמעת עצמית על מנת לסנכרן את השעון מחדש אולראשונה לזמני ערנות ושינה "נורמאליים" אני, בכל אופן, נמצא כרגע במשבר הנובע משיבוש של השעון(לאחר שהגעתי כבר למצב סביר)כתוצאה משירות מילואים ארוך. מקווה שעזרתי מעט ולא בילבלתי יותר....