השיקולים בפניה או אי פניה לפסיכותרפיה

שלום לכולם גל הדיכאון שטף אותי לפני שנתיים וחצי ומיד פניתי לרופא והתחלתי טיפול תרופתי . במקביל פניתי לפסיכותרפיה במסגרת קופת חולים . היו בסך הכל 5 פגישות אפקטיביות שבסיומן אמר לי הפסיכולוג לבוא אליו אם ארגיש צורך. באתי לפגישה נוספת שהיתה משעממת ולא מצאתי סיבה לבוא יןתר. בדיעבד אני יודע שלא היה טעם להיכנס לתהליך פסיכודינמי אלא לאחר התפוגגות התסמינים הנוראים של הדיכאון. הדיכאון התפוגג אצלי לגמרי תקופה שלקחה בערך 8 חודשים . בתום 8 חודשים ידעתי שלא קיימת בעית דחק מיידית שמהווה סיבה לפנות לטיפול בשיחות. לטיפול שיחתי יש שלוש אופציות השוק הפרטי - האפשרות נשללה על ידי הרופא כאשר שוקלים את המרכיבים של הרגשה כללית טובה,עלות הטיפול הפסיכודינמי, קשיים במציאת מטפל מתאים ויכולת התרופות מסוג SSRI לסלק רגזנות ו "פתיל קצר" הפניה לפסיכודינמיקה נדחית שוב ושוב התחנה לבריאות הנפש - הרופא לא הסכים לתת לי הפניה קופת חולים - מספר הטיפולים מוגבל ויש אפשרות למוסס את מכסת הפגישות בלא להגיע למטפל מתאים ההחלטה על פניה לפסיכותרפיה כמו הרבה דברים מתקבלת כשברקע יש הרבה שאלות פתוחות . הבנתי שלהגיד שאם יש תרופות הטיפול השיחתי מיותר לחלוטין ועוזר רק למטפל זהיומרני מידי. יש היגיון שפניה לפסיכותרפיה במקרה שלי עלולה להזיק אבל עשויה גם להועיל וההחלטה היא בסופו של דבר בידי. שאול

שאול שלום אינני יודע במה הפסיכותרפיה עלולה להזיק, אבל כנראה שאתה חושש מהתהליך הזה ובצורה כזו או אחרת נמנעת את היום להיכנס לתהליך ארוך טווח. אני לא מכיר אותך ולכן אינני טוען כלל שאתה זקוק לתהליך כזה, ואולי טוב עשית שלא פנית. בכל מקרה, מנוסח הדברים שלך נשמע שהעניין אינו מסתכם בשאלת הכדאיות וכאמור אתה גם די חושש מכניסה לתהליך פסיכולוגי עמוק שמביא מן הסתם גם להתמודדוית לא פשוטות. אתה צודק שלפעמים צריך לצאת מהדיכאון כדי להתחיל לעבוד באמת לעומק בתוך הטיפול. אני סבור בכל מקרה שליווי פסיכולוגי במקביל לתרופות חשוב מאוד גם במצבי דיכאון קשה. בברכה ד"ר אורן קפלן