פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום! רציתי לדעת מה ההבדל בין ההפרעה שמוגדרת כאנורקסיה נרווזה לבין אנורקסיה שנגרמת עקב דיכאון? איך מזהים מה עומד מאחורי הסימפטומים שנראים זהים כלפי חוץ? האם ישנם גורמים נפשיים אחרים שיכולים להוביל לתסמונת אנורקסיה שאינם ה"הפרעה עצמה"? ועוד שאלה בקשר לבולימיה - הבנתי שהרבה פעמים הסימפטום הבולימי מלווה בדיכאון. מה קודם למה? הדיכאון או הבולימיה? האם הבחנות אלו משנות משהו מבחינת האבחון וההשלכות הפסיכולוגיות של הפרעות האכילה?

אני שלום את נכנסת לעולם סבוך של אבחנות ועמדות מקצועיות שאינן בהכרח מוסכמות על אנשי מקצוע שונים. אנורקסיה בולימיה ודיכאון קשורים זה לזה. מי מגיע קודם, זו שאלה בעייתית, ולא הייתי נכנס אליה כלל. בעיני הן משולבות יחד, בין אם בצורה גלויה ובין אם בצורה לא מודעת. הטיפול בבעיה צריך לגעת במקורות הדיכאון ובמקורות הפרעת האכילה גם יחד. אין ספק שיש הבדלים אישיים בין אנשים ולכן צריך להקשיב לסיפור האישי, בלי קשר לאופי האבחנה הפסיכיאטרית בעניין, ולפעול בהתאם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלוש שנים לקיתי בהפרעת חרדה וטופלתי במקביל בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכודינאמי, כיום אני עובד, חוזר השנה לאוניברסיטה (אחרי העדרות ממושכת) וחיי לכאורה חזרו למסלולם אם לא למעלה מזה, לפני 9 חודשים אף הפסקתי את הטיפול התרופתי, ואני נמצא היום בטיפול פסיכולוגי בלבד. במשך החודשים והשנים בהם התקשתי לצאת מהבית (סבלתי מאגורופוביה) השתמשתי באינטרנט כמעין צוהר לעולם החיצוני, הרי ברשת אתה יכול להיות לא רק צופה פסאבי, המתרשם מהעולם כולו מבלי לקום מהכיסא, ניתן גם לדבר עם חברים, שהקשר הפיזי עימם ניתק במהלך תקופה זו, ואף להכיר חברים חדשים דרך פורומים צ'אטים וכן הלאה, ואכן נדמה לי שהרשת היא פיתרון נפלא למצב בו הייתי שרוי. כיום כאמור, אין לי כמעט בעיות לצאת, בכל שעות היום, אולם אני מוצא עצמי יותר ויותר מעדיף את חברת האנשים ברשת מאשר להסתכן ולהכיר אנשים "בעולם האמיתי", כך שבמקום לצאת ולבלות אני נשאר בבית ובעצם. ליאון טרוצקי, נדמה לי אמר פעם ש"ככול שיהיה רע יותר כך ייטב", כלומר שרק החמרה במצב תוביל להכרה שיש לשנותו, הרשת משמשת כדבר המקל על המצב, ובכך, ובכך מפריע להגיע להכרה עד כמה קשה באמת, והצעד של "לצאת מהכליפה", שהוא כל כך חשובים לאנשים במצבי, אינו קורה לעולם, שהרי אנשים מטבעם הם סתגלנים, וכל עוד המצב סביר (אני הרי משוחח עם אנשים, ולכאורה אינני בודד) אינם נוהגים לשנות את דרכם באופן מהותי. שאלתי היא על כפולה: 1. האם פורמים, מהסוג הזה בעצם מסייעים לאנשים הסובלים מדיכאון וחרדה או מונעים מהם לקחת את הצעד האמיתי לקראת הבראה? (כמובן יתכן וזאת בעיה שלי בלבד, אבל נדמה לי שלא כך הדבר) 2. כיצד מתנתקים מהתלות הזאת בקומוניקציה הוירטואלית?

אני מאוד מודה לך על השאלה הזאת, שמאוד רלבנטית לי בתקופה זו של חיי. שאלה מצויינת!

שלום מה שאתה אומר הוא נכון,יש בכך סכנה בקיומם של פורומים כאלה,אבל הסכנה לא נובעת מהם,אלא להיפך,אם אתה במילא מועד להתמכר לאינטרנט בגלל כל מיני סיבות,אז אתה לא תתמכר רק לפורומים אלא בנוסף ולכן הפורום אינו הגורם להתמכרות. ואם כבר התמכרת,לא כדאי שתעזר בפורומים?לא כדאי שאולי דרך היקשרות לאנשים שמצליחים לעזור לעצמם,דרך הפורום תצליח גם אתה?שלא לדבר על כך שרוב האנשים מצליחים למצוא את הגבולות,לשהייה באינטרנט,ואני מודה שגם אני חוצה אותם לפעמים(שעות על גבי שעות),ולאותם אנשים הפורומים הם כלי מצויין לקבלת מידע ידע עזרה,תמיכה בדיוק כמו זה של ד"ר קפלן,שבעצמי קיבלתי תשובה מאוד טובה ומפורטת לגבי בעיה שהעסיקה אותי לא מזמן. כן יירבו. אריה

הוא לא דיבר על התמכרות, לא זו הנקודה.

לדעתי בתור גולש ותיק באינטרנט אתה צודק. הכן האינטרנט מונע מאנשים להתמודד מול העולם החיצון. כי פה בעצם (כמו המטריד) אתה יכול להגיד ולרשום מה שבא לך. הרי גם ככה אף אחד לא רואה אותך (מה שקשור לחרדה). לדעתי אין תחליף לעולם האמיתי של האנשים לטוב ולרע. לטוב כי יש לך חברה ויש לך אהבה ויש לך דאגה ואכפתיות. מישהו בודק שאתה חיי בכלל. מישהו מדבר איתך משתף אותך מטייל איתך. אתה צריך לחוות את החוויה כדי להבין. זה יכול ליהיות מהנה מאוד:)) והתאהבות וחיבוק. והשמש והאויר שבחוץ.האור של השמש חשוב לאדם מבחינה ביולוגית. בן אדם לא יכול לחיות בחושך. וכמובן שמבחינה נפשית. זה מדכא ומתסכל. לרע זה לעמוד מול הדברים הלא נעימים כמו שצועקים עליך עם עשית משהו רע או סתם בגלל שיש אדם לא נורמלי.או אכזבות מאהבות. צריך לדעת איך להתגונן וללמוד לחיות בין אנשים שמגיבים בכל מיני צורות. לכל דבר יש מחיר. גם להישארות בבית. עם תצא ותכיר ותרכוש חברים ותצא מהבית אתה תיהיה מאושר ובגלל האושר הפנימי והנפשי אתה צריך לצאת. כי זה מה שמבדיל בין הליהיות בבית ולסבול ולבכות ולרחם על עצמך. לבין להחיות את הנפש וליהיות מאושר. אולי זה מבהיל האושר בהתחלה:)) אבל כשתיתרגל אתה תבין באיזה מצב רע היית. אני מאחל לך שממוות נפשי תצא לחיים לנפש ולנשמה:) איתן

מחכה לתשובות...

אתה מודה שהרשת מספקת לך סיוע של ממש, ובאותו הזמן מבחין בינה לבין ה-"אמיתי". מדוע? אין שום דבר פחות אמיתי ברשת. התכנים שאתה קורא נכתבו ע"י אנשים אמיתיים, ההודעות בפורומים נכתבו ע"י בני אדם, וגם בצ'טים משוטטות לרוב הבריות עצמן. המתקת הבדידות באמצעים וירטואליים אינה מושא לבושה. אם הייאוש נעשה יותר נוח, מה רע? בהעדר האינטרנט, לא הייתה מחליפה הטלוויזיה את מקומו? או הרדיו? או איסוף קלפים? סילוק השיעמום והמחשבות הטורדניות הוא צורך אנושי, וקשה להחיל את עקרון הפרדוקסיאלי "ככל שיירע כך ייטב" במקרה זה. להפך: התבוססות בדיכאון, כידוע, עלולה להביא לתוצאות טרגיות. האינטרנט עדיף כמדיה סלקטיבית וככלי אינפורמטיבי ויעיל, אלא שכמו בכל דבר שאינו מציאות כוללת, צריך להבחין בין שימוש מבוקר ורצוני לבין התמכרות. שאל את עצמך - מה לדעתך יקרה אילו תוכל להתחבר לרשת רק שעה אחת ביום? האם האינטרנט אכן משבש את המודעות שלך לבעיות ואת הרצון המקורי לעזור לעצמך?

השאלה היא, אם למקד אותה, האם במקום ללכת לפגוש אנשים, הוא יבחר לשבת ליד המחשב. וכאן הפיספוס, הבריחה מן ההתמודדות, הבחירה בקל ובנוח, וזה בא על חשבון ההתמודדות האמיתית. זהו החיסרון שמוצבע עליו.

איש, שלום מה שאתה מתאר הוא שהאינטרנט היווה צוהר לעולם החיצוני והיה טוב עבורך עד כה. אתה מעלה כעת מחשבות כפירה האם התרופה לא הופכת כעת לבעיה. אישית, אני מאמין שלא. לכל אחד יש את הקצב שלו, ואם תהליך היציאה החוצה הוא איטי ומדוד, כנראה שיש לזה סיבה טובה. אני מאמין שעם הזמן, כאשר זה יהיה מתאים, העולם החיצוני יספק את ההזדמנויות המתאימות שכעת מצויות בעולם הוירטואלי. מאחר והקשר על גבי האינטרנט הוא לא בין מכונה לאדם, אלא בין אנשים (ראה למשל את עץ התשובות שנוצר מהודעתך) אני לא רואה סיבה שהקשר הזה לא יגלוש עם הזמן גם לחיים שמחוץ למחשב. התלות קיימת כל עוד היא נותנת מענה למשהו. תן לעצמך את הזמן והקצב המתאימים לך להתנתק מהתלות. אם אתה מרגיש שהדבר מעיק עליך אני מתאר לעצמי שתוכל להעלות את הנושא בטיפול הפסיכולוגי בו אתה נמצא כעת ולהתמודד עם תסמונת הגמילה בהצלחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שאתה צודק..., כנראה שכשהצורך יהיה גדול מספיק תמצא גם הדרך, כך לפחות אני מקווה

שלום רב יש לי בעיה.יש לי חבר כבר שנה וחצי ואנחנו שנינו בני עשרים ותשע,עוד מעט שלושים.אני אוהבת אותו והוא אותי.אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להתחתן איתו.טוב לנו,ואנחנו מאוד מעיריכם אחד את השנייה.אבל יש לי הרגשה שאני זקוקה למשהו אחר,אולי למישהו יותר אסרטיבי ודומיננטי.העניין הוא שאולי אני מפחדת בגלל גילי שלא אמצא אחר,הרי לא סתם נשארתי רווקה עד עכשיו,והשעון מתקתק,ואני אוהבת אותו בכל כוחי,אולי אני סתם מפנטזת על מה שאין?מצד אחד רוצה להתחתן ורואה חיים טובים איתו מצד שני,רוצה עוד לבדוק.אני לא יכולה ללכת לטיפול פסיכולוגי,בגלל בעיות כלכליות.אני רוצה רק הכוונה כלשהי.להמתין?להתחיל לתכנן חתונה?הוא מדבר על זה כאילו זה ברור,ומצד שני הזמן מתחיל להפחיד... מרווית המבולבלת

רווית שלום אפשר בהחלט להבין את הבלבול והחשש. זו החלטה רבת משמעות ואת לא רוצה לעשות טעויות. מצב הלחץ בו את נמצאת גם מסבך את העניינים כי קבלת החלטות תחת לחץ אינה אידיאלית, הן להחלטה חיובית והן לשלילית. אחרי שנה וחצי במצב בו את נמצאת בהחלט כדאי להגיע להחלטה, לפחות ברמה האסטרטגית (כלומר, לא צריך בהכרח מחר בבוקר להיכנס לחופה או להיפרד) ולפחות בתוך תוכך. מאחר ואת מתקשה לעשות זאת לבד אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, בשלב ראשון לבדך, ואם זה יתאים, אולי אח"כ בשיתוף בן זוגך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יהודית רביץ/משנה לשנה משנה לשנה אני הולכת ונחשפת מעונה לעונה אני מתקלפת. מסירה כסותי הישנה, מקפלת אותה בפינה ומסתכלת- מציצה בתהום שמעבר לדלת, כבר לא כל כך ניבהלת. מביטה ברקיעים שמעלי- זו עדיין אותה התכלת. משנה לשנה אני הולכת ונרגעת, כמו צדפה לבנה אני מתבקעת. משילה קליפתי הישנה, אוספת אותה בפינה ומסתכלת- את קמט הצחוק בעיניי מקבלת, המראה מתרגלת. שערה של כסף או אולי זהב על ראשי מסתלסלת. אני פתוחה לרוחות,חשופה לסופה שאותי מטלטלת. פתוחה לריחות, חשופה לפריחה שאותי מבלבלת. לאט,לאט,לאט,לאט מתערטלת. משנה לשנה אני נחשפת והולכת ולקראת האביב מזדככת. מורידה עוד שכבה אחרונה, מקבלת אותי מתנה- ומחייכת. מבקשת רק טוב,משתדלת לא לדרוך על יבלת, אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב... ממני .

אז אני מאחל לך שתהיה אכן שנה חדשה מוצלחת, כמו שאת מבקשת ומייחלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

על כל המאמצים שלך בפורום הזה ועל החיוביות וטוב הלב שלך שאתה מקרין בתשובותיך שתמיד מפורטות ולבביות. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת! .

שלום ! באיבחון אצל פסיכולוג הוא מראה כתמי דיו וצריך להגיד מה רואים בהם. רציתי לדעת מה המשמעות של מה שהמטופל רואה בכתמים , כלומר האם זה מבטא פחדים, רצונות או משהו אחר לגמרי ? תודה מראש שנה טובה!

http://www.letstalk.co.il/pers-rorshach.html

בדיוק כך.

האבחון מורכב והוא נותן אינפורמציה על אספקטים אישיותיים שונים החל מהאופן שבו האדם קולט מידע ומעבד אותה ועד היחס שלו לעצמו ולאחרים. בנוסף, התשובות שנותן הנבדק יכולות לשקף רגשות של האדם בתחומים שונים, פנטזיות, פחדים וכו'

אני היום סתם הלכתי לטייל -אחרי שהייתי בביקור החודשי אצל הרופאה שלי מזל טוב היא נתנה לי לקחת כדור חדש-לא זוכר מה השם שלו וקשה לראות מה שמו לפי כתב היד שלה..המקושקש.. היא אמרה שזה נגד מחשבות כפייתיות ...אמרתי לה שאני לא מפסיק להציק לעצמי במחשבות שליליות.... ושאני יורד על עצמי בלי סוף... וזה באמת ככה וזה מצבי רק מחשבות ופחדים כרגע אני במצב הכי מבודד שהייתי איי פעם...איין לי בכלל חברים וזו עובדה אם רציתי לצאת היום לאיזה סרט מחורבן...העיקר לצאת לנשום אוויר פשוט איין לי למי להרים טלפון בעבודה שלי איין אפשרות לקשרים..פשוט האנשים לא מתאימים לי אם זה בגלל גילאים או מנטליות או שניהם ביחד הבעייה שאחרי יום עבודה גם אם הייתה לי חברה...או כל חבר לא הייתי יכול להיפגש איתם כי אחרי עבודה אני מאוד עייף פיזית ונפשית..כל היום רעש...של מקדחות ומברגים חשמליים וסתם כל מיני..דיבורים רציתי ללכת למועדון שלי אחרי העבודה אך לא יכלתי נכנעתי לעייפות פשוט נזרקתי על המיטה ואני יושן מ2 וחצי עד 6 בערב....ואחרי זה כל העצמות שלי כואבות בעבודה אני עובד עם הידיים בתנועה של סיבוב לאחורנית...כל יום שאני חוזר אני מרגיש כאילו יצאה לי היד מהמקום אם יש עבודה איין חבר'ה... כי פשוט איין לי כח..יותר באותו יום אני כמו מסומם מעייפות ומסומם מכאבים פיזיים ונפשיים ...נדמה לי שאני רק סובל בחיים.. אני מנסה לשכנע את עצמי שזו תקופה רעה והיא תעבור..... אבל אני לא יכול יותר ... יש לי מחשבות עם דחף שאומרות לי שרק דבר אחד ...יתן לי את השקט והשלווה ושאני חייב "לנסות אותו"- אני בלי אמא שלי לא שווה בעולם הזה...נקודה... אני כבר הרבה זמן לא כתבתי כי יש לי כל כך הרבה כאבים ואיין לי כח לכתוב..בגלל העייפות אחרי העבודה פשוט נחלשתי...אחרי האישפוז בגלל הכאבים בחזה וקשיי הנשימה..מאז אני חלש יותר.. לפני כמה ימים עברתי איזה צומת רק באמצע שלה שמתי לב שלא הסתכלתי ימינה לראות אם בא רכב... למזלי (או לא) לא היה רכב קרוב אבל היו לי מחשבות ....ומה היה קורה אם הייתי נדרס....כאילו אני מוותר על עצמי... העולם ימשיך בלעדיי אף אחד לא צריך אותי.... בעצם לפעמים אני מאחל לעצמי להיות נכה על כסא גלגלים אני רוצה להידרס...כדי להפוך לנכה כי אז כבר לא יצפו ממני לכלום אני לא אצטרך כל הזמן לרוץ לכל מיני מקומות... אני לא אצטרך להשתגע בעבודה.... יהיה לי בטח חברה...אני בטח אהיה במקום של שיקום...ויהיה מי שיטפל בי...בטח ילטפו לי את הראש אחיות רחמניות זה יהיה נחמד קניתי היום כמה דברים... כולם מאחלים לכולם שנה טובה ואיחלו לי איפה שקניתי ... מילמלתי בשקט: איזה שנה טובה- אני רוצה מצבה.. לא שלחתי השנה לאף אחד שנה טובה...וגם לא קיבלתי אחת... טוב אני בן אדם ישר ...וטוב שלא שלחתי כי אני לא רוצה לשלוח למישהו משהו שהוא שקר בעיני... שנה טובה...על'ק... לפעמים אני פשוט רוצה לקום ולברוח אבל איין לי האומץ והכוח פשוט רוצה למחוק את העבר שלי לפתוח דף חדש רק לא יודע אייך.... אבא שלי לא יוצא מהבית...איין לו חבר'ה..הוא כישלון בדיוק כמוני... הוא עצבני בגלל זה...ואני אוכל את החרא...(סליחה על הביטוי) ..... חי בגיהנום...חי לבד.... לא מאמין שמשהו טוב יקרה...בשום תחום לא תהיה לי אהבה ...אני כבר 3 שנים בלי חיבוק חם ....ממישהי... לא תהיה לי עבודה נורמלית....תמיד אעבוד במפעל מוגן (למשתקמים) עם שכר עלוב...אני אהפך לעני... והמצב הבריאותי שלי הולך ומחמיר...אני מרגיש את זה לפי התקפות קוצר הנשימה שיש לי והכאבים בחזה החבל...תמיד יחכה לי..הוא קורה לי לבוא אליו הלילה אני כל כך מצטער שקניתי מזגן....כי נבהלתי שראיתי שיורד לי רק בויזה 1500 שקל אני מרגיש אשם..הרי אני אפשר להגיד ...כמעט לא מרוויח...אז באיזה זכות אני קונה כזה דבר יקר?..במצב כלכלי כזה קשה של רוב העם.... אבל רק רציתי להרגיש יותר טוב...רציתי שיהיה לי בריאות רציתי רק להיות יותר מאושר אסור לי?. אני לא בן אדם?.. לא פשעתי לא חטאתי אני כל כך עדין בחיים בחיים לא הלכתי מכות אז למה לא מגיע לי?... אז מיכל ינאי במקום לערוך לי חופה-תקני לי מצבה!

לישראל היקר, אני לא חושבת שאתה צריך לרדת כ"כ חזק על עצמך.אני מבינה שאתה נמצא במצב לא קל אבל תראה את כל הנקודות החיוביות: אתה מציין שאתה עדין ורגיש-אני בטוחה שיום יבוא ואיזו בחורה תראה בזה יתרון רציני.וגם חברים אתה תמצא אל תדאג.תחשוב חיובי-היום יש כ"כ הרבה אנשים שאין להם עבודה והיו מתים להשיג אחת-ולך יש כבר עבודה.גם אם העבודה קשה-אין מה לעשות העבודה היא חיינו... אל תקשה על עצמך ואל תרגיש אשם-בסה"כ קנית מזגן,אם כבר קנית אז עדיף שתתחיל ליהנות ממנו. תנסה בכל זאת להכיר אנשים חדשים ואל תהיה ברררני מידי ,אם זה בעבודה ובין אם ע"י כך שתירשם לאיזה חוג או למכון כושר לדוגמא. תצא להסתובב קצת בקניון תקנה לעצמך משהו שאיתו תרגיש יותר טוב. תחשוב חיובי-תחשוב על פתרונות ולא על הבעיות. לאט לאט אתה תתחיל לצאת מזה והמצב ישתפר. שתהיה לך השנה הכי נפלאה שאפשר!!!

שלום אני בכלל לא בררני בנשוא חברים/ות להפך כל אחד היה מתקבל אצלי.... בעבודה אצלי הרוב נרקומנים לשעבר ודברים כאלה אני לא רוצה קשר איתם מבינה?.. אני בן 23 והם בני 50 אני ממש מתעייף בעבודה ומיואש לצערי נראה לי שאני הולך לפרוש .. והשכר שאני מרוויח הוא ממש בושה ביטוח לאומי +הדמי כיס שלהם אז זהו שהיום הסתובבתי בקניון והיה לי רע כי אריתי יותר מדי אנשים יפים ומאושרים בעיקר בנות עם חזה קצת חשוף.... עשה לי חשק לאהבה אבל אני כל כך רחוק מיזה כמו שאמרתי אני לא יכול ללכת לחוג אני עייף מדיי אחרי העבודה ואיין לי רישיון נהיגה שלום ישראל

שלום קודם כל התגעגעתי ותהיתי לאן נעלמת.טוב לשמוע שחזרת,פחות נחמד לשמוע על המצב הקשה שאתה נמצא בו. ישראל העבר שלנו אינו ניתן לשינוי,וכל אחד מאיתנו מתנסה בדברים טובים וקשים מי יותר מי פחות.אין ספק שאתה מתמודד עם בעיות רציניות ומתמודד בגבורה ראוי לציין.אבל אתה צריך טיפול צמוד של פסיכולוגית או פסיכיאטרית שיכלול 2 עד שלוש שיחות בשבוע.יש דרך קופ"ח .למרות שיש לך עובדת סוציאלית זה לא מספיק. וכן מגיע לך מזגן,ושאר פינוקים,ועובדה שאתה עובד בשבילם.ומגיע לך חיבוק וליטוף,וחבר וחברה.אבל יש דברים שצריך להתאמץ בשבילם.אתה כבר יודע שאני חושבת שאתה רגיש בצורה בלתי רגילה ומקסים ומעניין וכותב נפלא.יש לך את כל אלה,אף אחד לא ייקח ממך את זה.אתה רק צריך עזרה,שותף או שותפה בצורת פסיכולוג או פסיכולוגית שיעברו איתך את התקופה הקשה הזו וייתנו לך את העזרה והתמיכה שאתה זקוק לה כל כך ובצדק.גם אני מטופלת וזה רק עושה טוב. ושבאמת תהיה לך שנה טובה,עם בריאות שלמה ,אהבה ואושר.כי כל זה נמצא מעבר לפינה ,צריך רק להרים את הראש ולמצוא מישהו שיעזור לך להגיע לשם. נשיקות מיקה

לא הייתי פה כי הייתי מאושפז כשבוע וחצי לפני חודש בערך בשל בעיות נשימה וכאבים בחזה יש לנו במשפחה בעיות לב בתורשה אמרו לי שזה משהו קל מה שיש לי ואני יכול לחיות איתו...יש לי עיבוי לב.... אני מודה לך על היחס ועל התשובה... תגידי למי אני צריך לפנות לטיפול כזה דרך קופת חולים? האם זה עולה לי כסף?..או ניתן דרך המסגרת של טיפולי הקופה? אני מאוד רוצה אבל לא יודע פעם שאלתי ולא אישרו לי אני מאחל לך גם..ואת הראשונה! שנה טובה מכל הבחינות אושר ובריאות הכי חשוב לך לך ולבני/ות משפחתך אני מקווה שאמצא מהר מגע אנושי חם.... רק שאיין לי את הכלים למצוא תודה לך על היחס שוב! ישראל

מאחר ואני יודע שאתה אוהב את אביב גפן (גם אני אגב) יש לו שיר באלבום האחרון שנקרא ממנטו מורי 2 ,בשיר כמו שאתה יודע מדבר אביב על ההתמודדות עם החיים המגעילים בעולם שלנו,אבל יש אור בקצה המנהרה הוא מדבר על נטילת כדורים נגד דיכאון שעוזרים לשיפור איכות החיים ועוזרים להגמל מההתמכרות לחיים המגעילים האלה שהם כמו סם.אגב אביב נטל אותם לאחר מות סבתו האהובה. האם ניסת כדורים נגד דיכאון כי אני מכיר לפחות אחד באופן אישי (אני) שזה מאד עזר לו לחיות עם העולם כמו שהוא ,וזה גם לא סיפור יקר.... אז זכור ש "תמיד מתחיל החושך איפה שנגמר האור" שנה נהדרת, גיא

שלום לך גיא המתוק! מאוד התרגשתי לקרוא את המסר שלך אממממ מאיפה אתה יודע שאני אוהב את אביב?..קראת את ההועדות שלי בעבר? ספר לי... אז ככה יש לי את האלבום הזה כמובן...(אייך לא) וגם אני מאוד אוהב את השיר הזה ...בעיקר את תחילתו הלא פוליטית! אני נוטל כדורים נגד דכאון וחרדה בעיקר ועכשיו גם נגד מחשבות טורדניות אני מודה לך על היחס נשתמע מאחל לך כל טוב ישראל!

האם ניסית אפקסור?

אני מפחד מתרופות שצריך לעשות בהם בדיקות דם מדיי פעם לא שאני פוחד מהמחט אלא..... אני יודע שאלו תקופות משפיעות על הכבד מיזה אני פוחד לך תדע מה הנזק שלהם בכבד! זה מאוד מדאיג אותי

ישראל שלום אני מאחל לך שנה טובה והתגברות על הקשיים שבדרך. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם היא הייתה פה לאחרונה?. מישהו יודע מה איתה? לינוש בת 23 ככה בערך אני זוכר את השם שלה

מה אפשר לעשות בעצמי על מנת לחלץ אותי מהמצב בו אני נמצא ללא פסיכיאטר או פסיכולוג ,אין לי כסף לטיפולים האלו ואני יודע שזה יחסום לי דלתות בעתיד במציאת עבודה אם הלך דרך מרפאה ,אני צריך עזרה כי השנה אני מתחיל ללמוד לימודים די רציניים ולחוצים ואסור לי לנשור באמצע כי פעם אחת כבר עזבתי באמצע ונסעתי לחו"ל כי חשבתי שזה ישפר את מצבי הנפשי אך כשחזרתי לארץ מצבי חזר לקדמותו

נוקי שלום אני לא כל כך מבין מדוע אתה חושב שטיפול דרך מרפאה יחסום את דרכך בעתיד. אם אתה זקוק לעזרה כדאי לפנות. אני מתאר לעצמי שהתקעות בהווה תגרום לעתידך יותר נזק מאשר הפניה לעזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לגבי מצבי כמו שהוגדר קודם , אני חושב שהוא זמני וכאשר בעתיד הקרוב אני יעבור מדירת ההורים - דבר שאני חושב שגרם לי נזק רב, צורת ההתנהגות שלהם ויחסם כלפי החיים והחברה , מצבי ישתפר . אספר לך בקצרה עלי , חזרתי לאחר טיול ארוך בחו"ל וכאשר הגעתי לארץ הרגשתי נורא בודד וכלוא בבית דבר שגרם לירידת מצבי הנפשי, לאחר תקופה קצרה חזרתי לחו"ל לעוד תקופה ארוכה בתקווה שמצבי הנפשי ישתפר ואני ימצא את דרכי בחיים ,הכרתי שם דברים אחרים שאהבתי .אני זוכר שכל אותה העת הרגשתי שנאה כלפי הבית שהגעתי ממנו ,כלפי הערכים שהשתרשו בי מבית הורי שאותם ניסיתי לשנות או שלימדו אותי , ותאמין לי הם לא כלכך טובים (כל הזמן אוירה של סבל בבית,מעגל סביב הדברים החומריים כמו אוכל ואף פעם אין התחשבות ברגשות אחרים,אגו ,וגישה תמידית של מה החברה יגידו). כשחזרתי לארץ מהטיולים נותקו כל הקשרים עם חברים והרגשתי נורא לבד ,במיוחד כאשר אני נמצא בבית. חברה לא היתה לי אף פעם , לפעמים היה לי יחסי מין בחו"ל עם בחורות שהכרתי -מטילות או מקומיות , ובארץ רק עם נערות ליווי. אני מרגיש כלכך שונה כאשר אני נמצא שם רחוק מכל הבית הזה ,אני יכול להרגיש שם מאושר לפעמים אבל כמעט ולא מדוכא , כשלא טוב לי אני פשוט לוקח תרמיל וממשיך הלאה. כרגע אני מתחיל ללמוד השנה ומקווה להכיר חברים חדשים וגם להתגבר על כל הבעיות האישיות והנפשיות שלי, אני יודע שזה לא יהיה כלכך קל ואתקע במצבי לחץ ומצבים קשים שאיתם אצטרך להתמודד ,אבל לפחות לא אצטרך לחיות כאן בבית ואוכל להתרחק מהמקום הזה שהרגשתי בו תמיד סבל לתמיד . רציתי לדעת את דעתך מצד של פסיכולוג עם ניסיון האם אני צודק או שרק אני משלה את עצמי

שלום מישהו שם לב לכך שהשנה כולם אומרים שנה טובה בצורה רגשנית מהרגיל,שבכל שנה אנחנו הופכים חגיגיים ואוהבים ושמחים לקראת החגים,אבל השנה משהו אחר קורה. משהו טוב. השנה כמה מהאנשים היותר ציניים שאני מכירה התקשרו לומר לי שנה טובה ומרגשת ובריאה שתהיה לך,שיהיה לנו,כי מגיע לנו!אותם אנשים שמעולם לא ביטאו עצמם בצורה חיובית כל כך,חוזרים ומדגישים כמה הם רוצים ומייחלים שיהיה לי טוב,להם,לכולנו...אנשים רוצים באמת והתמים לזכות בתקווה הזו שכל כך התרחקה מאיתנו בשנה הזו,בתקווה שאולי היושב במרומים יעשה עימנו חסד ויביא עלינו שנה טובה אמיתית,של שלווה ושקט ואושר ובריאות.ומה אנחנו מבקשים?לא יותר.רק את זה. רק את זה. אני באמת מאמינה שאם אתה רוצה משהו כל כך ומשתוקק לו ומבקש ועושה למענו-הדבר בוא יבוא לא תמיד זה קורה,כי אם כל מה שהיינו רוצים היה קורה-כולנו היינו מאושרים,אבל פעמים רבות,זה קורה.זה קורה ובגדול.רב הדברים הטובים קורים כי פעלנו למענם והשקענו ושיקענו עצמינו בהם,אך קורה גם שדברים טובים מגיעים עלינו במתנה,ככה סתם משום מקום.וכשהדברים הטובים הללו קורים לנו,זה ממלא את הלב והנפש ואת כל מה שסביבך,והתקווה נראית כל כך משתלמת פתאום...כמו אהבה שקורית לך,כמו הגשמה של חלום,כמו הגשמה של עצמך,כמו להוליד ילד,כמו לשתול עץ פרי וברבות הזמן לראות מה אתה יצרת ואיך הטבע עזר לך.זה יכול לקרות יום יום בדברים הקטנים,לקבל העלאה במשכורת,להתקבל לעבודה אחרי שכמעט נואשת-אבל לא.לגלות שיש מישהו שמחבב אותך ורוצה בקרבתך,לגלות שיש אחרי הכל חברים,ואנשים טובים ולא רק באמצע הדרך,אלא ממש פה מול העיניים. זה קורה,זה יקרה. ,ויש לה תכונה מצויינת לתקווה שאין לשום דבר אחר-אי אפשר להפסיד דבר כשיש לך אותה-אלא רק להרוויח:אתה גם מרגיש טוב וגם יוצר דברים טובים ודברים טובים קורים לך,ליקיריך. את התקווה שלך אף אחד לא יכול לקחת ממך-מלבד אתה עצמך. מאחלת לנו שנה טובה,בריאה,מספקת,פורייה,שנה של כח לתת וכח לקבל,שנה של עשייה בשבילנו ובשביל האחרים שבינינו.שנרגיש את האושר בלב,ולא רק במילים.שיהיו לנו ימים טובים,ימים טובים. שנהיה אהובים ומחוזרים על ידי חברינו אבל קודם כל על עצמינו. יאללה חאלס רגשנות...הלכתי דניאלה .

דניאלה שלום בתקופות של לחץ וחרדה לאומיים יש יותר גיבוש ולויאליות הדדית. נקווה שהמצב ישתפר ושנוכל לשמור על אוירת הידידותיות גם בזמנים טובים יותר שנה טובה ד"ר אורן קפלן

נורא יפה מה שכתבת דניאלה. אני גם מקווה שתהיה לנו שנה טובה יותר. המילים שלך מאוד אופטימיות,וזה חשוב גם בימים פחות טובים. שנה טובה לך!

שלום ד"ר קפלן מה עושים כשאין לך כזו אופטימיות כמו מה שכתוב בהודעה הזו של דניאלה.נראה לי שאין לי כח אפילו להתחיל לחשוב בצורה אופטימית.הכל שחור.נראה לי שנולדתי ככה,תמיד רע לי ולא יכולה לראות דברים בצורה טובה.למה יש כל כך חוסר צדק בעולם הזה שיש אנשים חזקים ואופטימיים ויש כאלה שהכל רע להם תמיד?!!!אבל תמיד!!!מגיל קטן.....

שלי שלום זו לא רק שאלה של אופטימיות אלא של תהליכי שינוי. המצב לא חייב להיות מושלם, אבל אם יש ידיעה ותקווה לשינוי ועתיד חיובי, הדברים נראים לפחות פחות שליליים. מבחינת עולם הפסיכולוגיה, הטיפול אמור להציע מסע אל העצמי להתמודדות עם השאלות הללו וליצירת השינוי לעתיד אופטימי יותר. טיפולים פסיכולוגיים מסוג זה הם בד"כ בגישה דינמית ונועדים לעבודה ממושכת יחסית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל המלצתך על תרופות שאפשר לרכוש ללא מרשם רופא אשר עוזרות לבעיות דיכאון-משפרות את ההרגשה הנפשית . ועוזרות לבעיות שינה שמאופינות ע"י שינה ביום וער בלילה עקב מחשבות טורדניות . ללכת לטיפול רפואי לא בא בחשבון כרגע כי אני מקווה שבעזרת תכשירים מתאימים שיעזרו לי כרגע אוכל להגבר בכוחות עצמי.

טעות גדולה. גדולה מאוד. אם שעות השינה התהפכו לך , סימן שאתה כבר בשלבים "מתקדמים". אין שום תרופות שיעזרו לך, גם אם ימליצו לך על תרופות מצמחים למיניהם - זה שטויות. אתה חייב לקחת תרופות וטיפול רגילים אצל פסיכאטר ופסיכולוג. אתה יכול רק להפסיד ולהדרדר למקומות שלא היית רוצה ומאמין שאפשר להגיע אליהם. אל תעשה את זה לעצמך.

נוקי שלום אינני יועץ בנושא תרופות ולא מומלץ לקחת תרופות ללא ייעוץ רפואי. אני מציע שבנושא זה תפנה לפורומים הדנים ברפואה ותרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בסוף השבוע שעבר עברתי חוויה מאוד לא נעימה, שלא קל לי לשאת אותה או לקבל אותה כחוויה לגיטימית לאדם נורמלי. זה היה עקב חוסר הענות חיובית מצד אחי הבכור לדבר מה שביקשתי שיעשה בשבילי.. לאחר שסירב והתחמק ממני (כך אני הרגשתי), נעלבתי התחלתי לבכות טרקתי את דלת חדרי וצרחתי שנמאס לי מהבית הזה.. (איני מספרת כאן השתלשלות עניינים של שנים, מאגר רציני ודחיקה פנימה של מס' אירועים במס' שנים, לא ספציפית איתו, אלא מאבק לא קל עם ההורים). כאמור, נעלבתי, בכיתי, טרקתי את דלת חדרי, צרחתי כמו פסיכית שנמאס לי מהבית הזה.. ואז גם הפכתי כיסא, כשלא הבחנתי באותו הרגע שאיני שולטת בעצמי.. לאחר שנכנס אחי השני לחדר הבחנתי במעשיי וזה גרם לי לידיעה שאבדתי שליטה בלי שים לב בכך. האם מעשה זה הוא לגיטימי, או מוגזם? לדעתי יש דרכים אחרות לבטא כעס, אבל חוסר השליטה הוא זה שמפריע..

שלום אני לא חושב שאני יכול לשפוט את מה שקרה ולכן המוקד אינו האם זה לגיטימי. את הרגשת שאיבדת שליטה ושיצאת בהתקף זעם חזק. זו בוודאי חוויה קשה שהזעם הוא הביטוי שלה. הטיפול אינו צריך להיות בביטוי הזעם, או לפחות לא רק בו, אלא בגורמים שמביאים אותך להגיב בצורה כזו. אנחנו חוזרים בסופו של דבר לאותו נושא שעלה בשאלותיך הקודמות ובתשובות הקודמות שקיבלת. איך מוצאים דרך לטפל במכאובים. בברכה ד"ר אורן קפלן

או.קי.. אני מבינה, ומודעת שזו תגובה למאגר מכאובים, כמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת.. אני גם מודעת שהיתה עוד תגובה כזו בעבר, כל פעם לאורך תקופה מסויימת.. (לא ברורה). דבר ראשון - לצאת מהבית.. גם מרצון וגם כדי "להביא תרופה למכה". דבר שני - לגעת במכאובים ולרפא אותם.. דבר שלישי - שתהיה שנה טובה יותר..

ערב טוב אני ואשתי נשואים כ 8 שנים,והיחסים שלנו טובים מאוד.העניין הוא שאנחנו מנסים בכל מיני דרכים לשמור על הגחלת.בייחוד בכל הנוגע לתשוקה בינינו.הבעיה היא שכבר שנים שאין את ההתלהבות של פעם,אנחנו מנסים ומגוונים ועם ראש פתוח מאוד אבל זה לא מזכיר את התשוקה של פעם.חשבתי שלנו זה לא יקרה.האם זה נכון,שמה שהיה פעם שייך לעבר וכל מה שנשאר זה להסתפק עם גיוונים מעניינם ולא יותר מכך?אודה על עצות בעניין הזה. אריה

בפורום סקסולוגיה תקבל תשובות הוא נמצא ממול (בדף הראשי), בעצם מה שייעצו לך זה ללכת לייעוץ פסיכוסכסואלי. אז הנה.

ובגלל זה פניתי לפה,אני עוקב אחרי הפורומים ובפורום ההוא ממליצים ללכת לספרים או לטיפול.אני רוצה תשובה עקרונית,אני ואשתי בעלי ראש פתוח ואוהב,האם לנסות לחקות את מה שהיה פעם הוא ניסיון סרק ,והאם נצטרך להסתפק במה שיש שהוא לא רע אבל רחוק מלהזכיר את העבר? ובלי הפניות לטיפולים,הכל בסדר ויותר מכך בינינו.

אריה שלום לזמן שעובר יש איכויות שבהחלט עשויות לשמור על הגחלת והריגוש. נכון שמצד אחד יש שחיקה מסוימת בריגוש, בעיקר בכך שאין צורך כל כך "לכבוש" את בן הזוג שהוא כבר שלך בוודאות גבוהה. מצד שני זוגות רבים מדווחים שדווקא המוכרות הזו יוצרת נינוחות והנאה שלא היו בתחילת הקשר. צריך להתרגל לאיכות הזו של המגע והתשוקה, היא איננה זהה לזו שהיתה לפני שנים, אבל איכותה יכולה להיות לא פחות ואף יותר מעניינת ומרגשת. תוכלו ללכת ביחד לקורס יינות. תגלו שם ניחוחות מעניינים של יינות צעירים לעומת סגולתם של יינות ישנים ושמורים. אין ספק שלכל אחד מהם איכות אחרת והנאה מסוג אחר, והאחד לא גורע מהשני. אל תחפשו את התשוקה של פעם. גלו את התשוקה החדשה של עכשיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהריים טובים מה שאתה אומר אורן קפלן,זה שצריך להרפות מהעבר ולבדוק את מה שיש כרגע.השאלה היא האם זה לא אמור לבוא טבעי כל האכויות שאתה מדבר עליהם?יכול להיות שהריגוש נבע רק מההיכרות הראשונית ואין יותר את מה שמניע אותה?הכל נראה כל כך שגרתי ומוכר ונכון שזה נח ולפעמים טוב לדעת שכל אחד יודע מה הוא אוהב ורוצה אבל הריגוש...נעלם! יש דרכים,סדנאות,אולי משהו שיכול לרמז למה זה לא בא באופן טבעי האכויות האלה שציינת(ואהבתי את ההשוואה ליינות). אריה

היי אני יודעת שזה לא הפורום אבל אין מי שיעזור לי. גם הפסיכיאטר שלי בחופש. אני לוקחת סרוקסט כבר חצי שנה, ועדיין יש לי את תופעות השרפה הנוראות האלו, והשבוע כמעט נתפסו לי כל שרירי הגוף כמעט כמו בהתחלה לפני חצי שנה, וכשזה קרה באמת נאמר לי שזה התקף חרדה.נראה לי שמאז כל הטיפולים ותרופות המצב רק הסתבך,יכול להיות? עכשיו הפסיכולוגית החדשה שלי אמרה לי שאולי זה תופעות לוואי של התרופה, כי דבר כזה לא היה לי בחיים. איך אוכל לדעת מה לעשות ?אני מפחדת לעזוב גם את הכדורים ,כי אם אני אפסיק אולי זה יקרה לי יותר חמור מכל הפעמים!!!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה שמאז הכל השתנה אני לא אני. אני לא יודעת מי אני. הכל מבולבל. ובכלל הלכתי לטיפול בגלל תקופה נוראה שהרגשתי שהיא חוזרת אלי, ולאן הגעתי תופעות נוראות שלא הרגשתי בחיים החליטו לתקוף אותי, ולא לעזוב, למה????????????? מה כבר עשיתי??.אני נורא מיואשת ונמאס לי כבר מכל הקטע הפסיכולוגי הזה. זה פשוט משגע.לפעמים אני רוצה פשוט למות. אני חושבת שאולי אם לא הייתי הולכת לטיפול מההתחלה אז לא הייתי במצב כזה. יכול להיות? מה אני יכולה לעשות עם השרפות שלא עוזבות וכל כך כואבות? תודה רבה ושנה טובה!

עדי יקרה, בכדי שאולי נוכל לעזור לך ,אני לא מבינה מהן בדיוק השרפות שעליהן את מדברת-תוכלי להרחיב קצת?

זה פשוט שורף . הלב שלך מתחיל לדפוק חזק ואתה מרגיש שאתה מקבל התקף לב עוד רגע. ואז זה מגיע כל הגוף בוער פשוט נשרף אתה לא יודע מה לעשות.וכשאתה כנראה נלחץ מזה מגיע הרגע שבו נתפסו לי כל שרירי הגוף ומן עיוותים כאלה פשוט לא יכולתי לזוז,עד כדי כך שהזמינו לי אמבולנס, זה עבר אחרי חצי דקה בערך אבל לי זה נראה שזה נמשך לנצח. זה דבר שאפילו לשונאים שלי לא הייתי מאחלת.

מה יהיה? את שמה לב שכל כמה זמן ובמחזוריות את בבעיה וחווה "דאון" מה שמתמיה זה שאת לא מסיקה את המסקנות הנכונות. אולי את צריכה לתת לאדם אחר (לאו דווקא אמא) לנהל לך את כל העניין הזה של המחלה , הליכה לרופאים, פסיכולוגים ועו"סים - איזה כמה ומתי. את סובלת מכמה בעיות משולבות אחת בשניה. השריפות הללו שאת מכנה אותן הן התקפי חרדה הן לא תופעות לוואי של הכדורים אולי הפוך , תרופות לא מספיקות מבחינת כמות וסוג. בנוסף: הפרעות זהות מינית , שמיעת קולות בראש, פגיעה עצמית ועוד. את חייבת לטפל בעצמך ודחוף ולא יעזרו לך תכתובות ברשת. תהיי חזקה ובצעי!

עדי שלום בתקופה האחרונה קשה לך ומדי פעם את כותבת כאן בפורום. תהליך השינוי אינו מהיר וצפוי שיקח זמן מה. התופעות שאת מרגישה הן כנראה חלק מהתקפי החרדה שאת חווה. אם תקבלי את התרחשותם ברוגע רב יותר מתוך הבנה שהם מגיעים וחולפים, יהיה יותר קל לעבור את התקופה. לפעמים התיידדות עם מצב החרדה משפר אותו בצורה ניכרת. אם אינך יכולה להילחם בו, הצטרפי אליו, קבלי אותו כאורח זמני בחייך כעת, והיפרדי ממנו בבוא העת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל המשתתפים שלום לאחר ראש השנה אצא לחופשה עד סוכות, בתקופה זו לא אוכל להשתתף בפורום. בימים הקרובים עד להפסקה אשמח לענות על הודעות. להתראות ד"ר אורן קפלן

זה לא בסדר אתם צריכים לדאוג לכך שיהיה פה מישהו מקצועי מחליף... ממש כמו מורה מחליפה... ומה עם מקרי חירום? זה לא מקצועי ככה. ותחשבו על זה.

אדווה שלום בעבר הפורום הזה פעל עם מספר יועצים ולכן תמיד היה גיבוי של היועצים השונים בתוך הפורום עצמו כשמישהו יצא לחופשה. כדי לשפר את יעילות הפורום הוא פוצל למספר פורומים אישיים שמנוהלים כאן באתר. לכן אין צורך במחליף לפורום האישי, באתר יש מספר אנשי מקצוע אליהם ניתן לפנות. כמובן שבמקביל יש פורומים דומים נוספים גם באתרים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה לאחל שנה טובה ומתוקה לכולם שנה בריאה מאושרת מוצלחת שקטה טובה ו........................ בקיצור רק טוב לכלונו:)) @----)--- איתן

שנה טובה גם לך איתן ולכולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לשאול שאלה קצת מוזרה לפעמים קורה לי מצב שאני מוכרח לומר משהו כמה פעמים או לעשות כל מיני טקסים כאלה של נגיד לחזור על מישפט כמה פעמים וזה מרגיע אותי יש לציין שאם אני מגיע למצב של לחץ בטקס אז אני נלחץ כאילו אני יודע שזה טיפשי אבל זה כל כך קשה לפעמים האם זה מעיד שמא אני לוקה בנפשי או שזה תהליך שקורה ואיך אני יכול להיגמל מהרגל זה .? בתודה מראש בובי

אתה לוקה בהתנהגות אובססיבית קומפולסיבית או טורדנות כפייתית, ישנם הרבה אנשים כמוך. עליך לגשת לרופא פסיכיאטר גם אם זה לא מפריע בצורה קשה זה יכול להתעצם. הנה קישור לפורום תפוז תוכל לשאול שם שאלות ולקרוא הרבה כתבות בנושא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=15&pass=1 הרבה בריאות!

בובי שלום ההרגל הכפייתי הוא ביטוי לחרדה, כך טוענת לפחות הספרות המקצועית. במידה וזה פוגע באיכות החיים שלך יש מקום לפנות לטיפול. חשוב גם לבדוק האם נושא החרדה מוכר לך מחייך והאם יש דברים נוספים שמטרידים אותך. תוכל לקרוא מעט בקישור הבא http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר אורן קפלן שלום. שאלתי: האם לדעתך ניתן לצאת מחיים בתוך בועה אשר נמשכו מעל לעשרים שנה. ואם כן איך ניתן לעשות זאת. בתודה, אני.

טלי שלום הבועה היא סמל למציאות כלשהי ובוודאי מאחורי סיפור אישי משמעותי אותו אי אפשר לספר בכמה מילים בפורום. כדי להתמודד עם המציאות שעימה התמודדת מעל עשרים שנה בוודאי דרוש תהליך משמעותי ועמוק. אם יש לך את המוטיבציה והכוחות פני לטיפול פסיכולוגי ודרכו תוכלי לברר איזה שינוי את רוצה לעשות, איזה שינוי מתאים לך, וכיצד להמשיך הלאה בדרך טובה יותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה שאני מנצלת את הפורום, מה זה משנה מה הסיבה למצוקה הנפשית, אך עובדה! אני במצוקה, ואשמח מאד מאד ואודה למי שתואיל בטובה לעזור לי.קניתי אתמול מגהץ קיטור ביתי בשם "כרומקס", אינני יודעת מדוע כשאני מגהצת ולוחצת על הכפתור של הקיטור יוצא לי מים מהחורים של המגהץ ומרטיב לי את הבד שאני מגהצת וגם לפעמים יוצא לי פירורים לבנים (יתכן וזה מהאבקת הכביסה של הבד בו אני מגהצת?), בקיצור, מי שיודעת להשתמש במגהץ קיטור ביתי אשמח באם תפרט לי איך השימוש בו, לא הכל כתוב בחוברת הוראות שימוש. בתודה מראש ושנה טובה לכם - יעל.

בהפעלה הראשונה יכול להיות שצריך לשים חומר שמנקה מצורף למכשיר. הפרורים שיוצאים לך הם לא מהבד , אלא אבנית. יכול להיות שבמפעל "מריצים" את המגהץ לניסיון ולכן ישנה אבנית קלה. גם יכול להיות שאת צריכה לקחת את המגהץ ולבדוק האם הוא באמת חדש מהקופסא. כי אבנית שיוצאת לך מגוף החימום יכולה להצטבר רק לאחר שימוש רב. אפשר גם לעשות למגהץ ניקוי אבל כמובן שמגיע לך מגהץ חדש ולא אחד שמיד פותחים אותו. אז פני למוכר. זה רק מגהץ - נקווה שאלו הבעיות הכי גדולות שיש לך בחיים.

יעל שלום את צודקת, מצוקה היא מצוקה, ואם זה הנושא שהטריד אני שמח שקיבלת תשובה. מאחר שהבקשה היא בלשון נקבה אני מתאר לעצמי שאת התשובה לא קיווית לקבל מהפסיכולוג, אבל התשובה נשמעה לי מאוד מקצועית בכל מקרה. מנסיוני המקצועי בגיהוץ נראה לי שהמים יוצאים כשהקיטור עוד לא רתח או כשפתחים אינם סגורים היטב. לגבי החומר הלבן זה באמת מוזר כי אבנית לא אמורה להיות במגהץ חדש. יש חומר שקונים בסופר לנקות אותה. בהצלחה עם הגיהוצים הבאים ואשמח לענות גם בנושאי קיטור אחרים במידת הצורך. ד"ר אורן קפלן

מי אתה הנקודה השניה? אני הופך בזאת לסימן קריאה !

הי ! אני בת,אז אנחנו לא ממש מתחרים :) לי יש חצאית,רק שאתה לא רואה אותה...

מצאתי למעונינים, מקום, שמטפל בפסיכותרפיה. אני לא יודע את מחיר הטיפולים אבל הם הבטיחו, שכל מחיר שפסיכולוג יתן לי, הם יתנו לי בפחות. http://www.tas-lab.com/firstpage.html

שלום נראה לך הגיוני לקבל טיפול נפשי במבצע?אולי אחד ועוד אחד?או חבר מביא חבר?אפילו טלויזיה לא קונים בסגנון"אנחנו נותנים את המחיר הנמוך ביותר".מה על איכות?תחום התמחות? טיפול נפשי זה דבר אישי,לא תמיד מי שגובה מעט יחסית הוא לא טוב וההיפך,אבל מניסיוני בדר"כ אלה שגובים יותר מבוקשים יותר ויש לכך סיבה-הם באמת טובים.ואולי במשך פרק זמן סביר יותר ניתן יהיה לפתור בעיות מורכבות מאוד ,דבר שיכול לקחת שנים אצל אלו הפחות טובים.כמובן שזה בדר"כ . אגב,הקישור שלך מוביל לטיפול ברפואה משלימה שזו תורה אחרת לגמריי ולכן אי אפשר להשוות אותה עם הטיפול הנפשי הרגיל. חג שמח .

כרטיס מועדון חברים?, מתנות לחגים?, תאמינו לי, לי זה עולה יותר

אני באמצע טיפול פסיכולוגי של שנה בערך,מטופלת אצל פסיכולוג רווק בן 34.אני יודעת שזה נשמע מוזר,אבל נדמה לי שהוא מפלרטט איתי,לא בצורה בוטה והוא לא ניסה שום דבר,אבל לפי המבטים שלו וגם ידוע לי שהוא נמשך אליי(לפחות פעמיים...). הוא רווק ואני מאוד קשורה אליו. מה כדאי לעשות?ואל תגיד לי שאני מדמיינת ושזה קורה,כי הייתי בטיפולים לפניו,ואני יודעת שאפשר להתאהב בפסיכולוג ולייחס לו תכונות שונות אבל זה לא המקרה. הוא באמת מפלרטט איתי,מבטים גנובים,רמזים,(וכבר ציינתי שהוא נמשך אליי). האם כדאי לדבר על זה?ובכלל זה אפשרי,זה הגיוני שפסיכולוג התאהב במטופלת?

קרן שלום לדבר על זה בהחלט אפשר, אולי אפילו הכרחי כדי להשתמש בזה מבחינה טיפולית, ואולי כדי למנוע את הרס הטיפול בהמשך. לעשות עם זה משהו קונקרטי יהיה מן הסתם הרבה יותר מסובך והרסני, לטיפול, לך, לפסיכולוג... זו בהחלט לא שאלה של "הגיון". קשר טיפולי כמו כל קשר עשוי להיות חם ואוהב. גבולות האתיקה מציבים קווים נוקשים מאוד בין זה לבין קשר זוגי. חציית הקווים הינה הרסנית בד"כ לטווח הארוך לכל הגורמים המעורבים. זה לא אומר שאת מדמיינת, בהחלט יתכן שהקשר בינכם מיוחד ואינטימי. זה יכול להיות מקור לכוח ועוצמה של הטיפול. עם זאת, מכאן ועד לקשר זוגי יש כמה שלבים שכנראה לא יקרו. כללי האתיקה הם בסך הכל חוק, ואפשר היה לומר שהאהבה תתגבר על כל חוק. זה רומנטי ומשכנע, אבל בפועל הכללים האלו מייצגים תופעות מוכרות מתוך עולם הפסיכותרפיה ובאים להגן על המטופל והמטפל משימוש הרסני בקשר הטיפולי. כדאי אולי לקרוא את ספריו של יאלום "על הספה" ו"תליין האהבה" שדנים בנושאים הללו. קישור לכללי האתיקה: http://www.psychology.org.il/public/ethics כנראה שגם התשובה שלי מצייגת קצת את תליין האהבה... בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההסבר שלך,ועדיין רציתי לשאול דבר נוסף,איך אני יכולה לדעת אם באמת זה מיוחד איתי,או שזהו ההרגשה שהוא נותן לכולם,כפסיכולוג,אתה מעניק לכולם את אותו יחס,מבטים וכ...או שזה משתנה?

הי בעבר הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים מסוג פרוזאק ופלוטין הוא העריך שיש לי דכאון תת מודעי שמונע ממנו לבצע מטלות פשוטות כמו ללכת לבה"יס , לשון כל היום ובכלל להשקיע בדברים, בעצמי ושהייתי מאין סוג של מנוונת.. (לדעתי) אני מניחה שאני מסכימה איתו וכך גם ההורים שלי.. לאחר מכן התגייסתי והפסקתי את הטיפול "טיפלתי בעצמי" לבד.. מאוד השתדלתי למרות שהיו קצת נפילות לבסוף השתחררתי רגיל בתום השירות. אני מאוד בעיניין של לשפר את עצמי וההתנהגות שלי.. עכשיו נרשמתי לבגרויות כי אין לי תעודת בגרות כי לא היתי מגיעה לבהיס כי ישנתי כל היום, התחלתי ללמוד ולעבוד בו זמנית, אין לי זמן כמעט לכלום חוץ מלהגיע הביתה ולאכול, יש לי בעיות לימודיות קשות וסה"כ מאוד קשה לי אבל אני מרגישה כאילו אני רוצה להוכיח לעצמי למשפחה ולאחרים שהשתנתי.. אבל , כמובן שאמא שלי צרחה עליי למה אני לוקחת עבודה אם אני בקושי מסתדרת עם לימודים ואבא שלי מאידך לא נותן לי כסף יותר כי רבנו והוא גם לא יתן לי ואני גם לא רוצה לקחת וההורים שלי גרושים וכל אחד עם הצד שלו. אמא שלי רוצה לתת לי כסף אבל אין לי כוח להיות תלויה בזה כי תמיד הייתי תלויה בארנק שלה ורק בחצי שנה האחרונה מאז שהתחלתי לעבוד היה לי משל עצמי, עכשיו זה נגמר והיא אמרה שהיא תתן לי כסף אבל יש לה בעיות כספיות ואני לא רוצה לשמוע אותה אומרת שאין לה ובכל זאת היא מביאה לי. אני לא רוצה לשמוע , לריב או להרגיש דברים רעים כי אני מנסה להתקדם ולעזור לעצמי להגיע למעלה , ללמוד לקבל תעודת בגרות.. כל הריבים האלה עם אבא שלי על הכל אני מרגישה כמו נערה מתבגרת שההורים שלה לא מבינים אותה, אבל זה בולשיט כי הם כן מבינים רק אמא שלי תמיד מדחיקה אבל אבא שלי בסדר רק שלאחורנה אנחנו רבים כל הזמן על הכל הוא השתנה , ניהיו קטעים בלתי נסבלים והוא טוען שנהייתי אלימה- כלומר אני לא מרביצה!! הוא התכוון לכך ש"יש לי פה מלוכלך" ועוד דברים, אבל אני חושבת שגם הוא השתנה כנראה הגיל , לא יודעת מה, אבל גם אחותי הגדולה טוענת אותו הדבר ובגלל זה היא אמרה לי שהיא לא רצתה לגור פה, אני יכולה לריב איתו על דברים ממש קטנים ואח"כ להיות מצב רוח מחורבן כל היום (סליחה על השפה) טוב אני קצת גולשת יותר מידי וזה בכלל לא מה שרציתי לדבר עליו. רציתי לשאול שאלה, אני יודעת שאני מדחיקה דברים אני חושבת שהמצב שלי עדין, אני מפחדת שפתאום אני לא אעמוד בעומס ואדרדר למטה, נמאס לי שכולם אומרים לי שאני לא אצליח, זה רק הורס והורס אותי , הם טוענים שחבל על המאמץ ועל הכסף ויש לי כוונות יפות וטובות אבל לא ילך לי, זה הורס לי! אני מנסה לשים הכל בצד ולהגיד שהשתנתי אבל הם חושבים שאני אותה אחת כמו מלפני 3 שנים ונמאס לי מזה אני כל הזמן אומרת לי לעצמי דברים טובים (לפחות בשבוע האחרון) למרות שלפעמים אני ממש מדוכאת אני עושה את זה כדי להרים את עצמי מהקרשים אין לי בכלל בכלל זמן ללכת לטיפול כי אני בקושי יכולה לשבת על שיעורי בית. מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לעשות את זה לבד בלי כדורים יש לי הרגשה כאילו טובה רק שנהרסת לי כשאומרים לי שחבל על הזמן ושאני רבה עם כולם. אין לי גם סבלנות לכלום ואני מנסה לסדר את זה מצד שני אני מרגישה שאני צריכה טיפול תרופתי שיעזור לי להתרומם ולא לשקוע פתאום אולי בעוד איזה חודש שאני לא אעמוד בלחץ ובמעמס הנפשי של כל הדברים האלה, אני רוצה להיות בנאדם רגוע יותר ונמאס לי לריב עם כולם אני כל הזמן אומרת להם שישתקו. איך אני אוכל לקבל מרשם לתרופות? האם אני צריכה להביא את האיבחון מהפסיכיאטר הקודם למישהו חדש? אולי אפשר לסדר פגישה פעם בשבועיים אם אצליח לדחוס את איפושהוא אני מרגישה כאילו יש לי יותר מידי דברים על עצמי אבל מצד שני מרגישה עם זה טוב כי זה עדיף על כלום ולהיות במיטה כל היום ולהרגיש שאתה מבזבז תיום שלך. יכול להיות שאני משקרת לעצמי, אני אוהבת להדחיק הכל כדי שלא אפול כי זה עושה לי רע אבל די כמה אפשר??? איך אוכל להצליח במשהו? כשאני לא מדיחקה אני חושבת שאני צריכה את הכדורים כי אני צריכה להיות מאוזנת ואני ממש לא, וכל זה עוד בקצרה!!!

נטלי שלום מהודעתך אפשר להרגיש את העומס שאת חווה כעת, ונשמע לי שדווקא בתקופה הזו הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך. עם זאת יש לי הרגשה שאין לך ממש פנאי רגשי לטיפול, והשימוש בכדורים קורץ יותר כי הוא מהיר ופשוט. אינני מתנגד לכדורים אבל הם לא יפתרו את הבעיה שלך לטווח הארוך, אולי יחלישו מעט את הגלים. אם את רוצה תרופות עליך לפנות לפסיכיאטר, לקחת מרשם ולהמשיך משם. כשתרגישי יותר פנויה אני מציע שבכל זאת תפני לטיפול פסיכולוגי כדי "לעשות סדר אחת ולתמיד בבלאגן שמסביב". בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אבל אם אני אלך לפסיכיאטר כדי לקבל מרשם הוא לא יכול לתת לי סתם מרשם הוא לא יתן לי זה בטוח ולקודם אני כבר לא יכולה ללכת כי הוא מתמחה בנוער ואני כבר לא נוער. איך מקבלים? >

רציתי לברר, - אם אתה פסיכולוג קליני, -אם אתה מקבל לטיפול פרטי, -אם המחיר מרקיע שחקים? -אם אתה מאמין, שאפשר לעשות שינויים בחיים, אם מאד רוצים -למה עצוב לי, ואין לי סיבה להיות עצוב? -

נקדימון שלום בנושאים הפרטיים תוכל לכתוב אלי למייל ואשמח לענות. בנושא השינוי, אני מאוד מאמין ביכולתו של אדם לעשות שינויים, בעיקר אם רוצים. עצוב לך כי כנראה בכל זאת יש לך סיבה להיות עצוב. אחרת היית שמח. זה די פשוט לכאורה, אבל כדי להבין את העובדה הזו ולשנותה נדרש כנראה מסע אל העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה על התשובה. אנילא מצליח לכתוב לדואר האלקטרוני שלך, כאשר אני לוחץ על הקישור. (אני גם צריך קודם להרשם ושתהיה לי כתובת של דואר א-מייל כדי לכתוב לך?) ובקשר לעצבות - אתה צודק.

מתי לעשות זאת? כמה פעמים? כיצד לשמוע? כיצד לבחור משפטים וכדומה

אלון שלום אם תקנה ספר וקלטת תמצא בתוכם את כל ההסברים. אני לא עוסק ישירות בתחום זה ולכן איני יכול לתת לך המלצות, בוודאי ללא היכרות איתך, יכולותיך ומטרותך. היכנס לחנות ספרים טובה למחלקת הספרים בפסיכולוגיה ותמצא בוודאי כמה אפשרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! יש לי ילדה בת 7 שלומדת בכיתה ב'. ילדה נבונה , מתקדמת טוב בלימודים ( קיבלה בכיתה א תעודה היצטיינות על הקריאה, בגן חובה שלחו אותה לחוג המדע לילדים מחוננים),אך בשנה אחרונה הפכה להיות חסרת ביטחון ביטחון ומאוד לא מרוכזת. היא מאוד מרחפת למשל: פוטרת תרגיל בחשבון ,אך תשובה שלה כותבת בתרגיל הבאה, מתחילה לספר משהו ובאמצע נאצרת או שוכחת על מה סיפרה. בחוג של ריקודים מורה מדי פעם בוחר ילדים ,כדי שירקדו מקדימה ורוב ילדים מרימים ידים ומבקשים להצתרף ,אך היא להפך הולכת לאחור. בהתאמלות קרקע (היא בקבוצת ניבחרת)כל בנות לפני הופעה מתכוננות ועושות מתיחות ,אך היא לא. ניסיתי לדבר איתה הימלצתי לעזוב אחד החוגים או שניהם אם היא רוצה היסברתי לה שאם כבר נמצאים בחוגים אז צריך להשקיע ולהשתפר. אם אני מראה לה מישהי מקבוצה שלה ומחמיה לה אז היא כועסת. מה עלי לעשות ? האם לעזוב אותה בשקט? אך ללמד אותה להיות יותר מסודרת , שאפתנית ומרוכזת? האם אני מגזימה?

מירי שלום צריך לראות האם מדובר בחוסר ביטחון של הילדה או דאגה שלך שאינה ממש מטרידה את הילדה. במידה ואיכות חייה נפגעים אין ספק שכדאי לעזור לה. אולם אם את מרגישה שהיא מאושרת וטוב לה בדרכה, הניחי לה. בנושא הבלבול צריך לראות אם אין ליקוי אובייקטיבי בלמידה או בריכוז. על כך כדאי להתייעץ עם יועצת ביה"ס ואולי עם פסיכולוג ביה"ס. באותה הזדמנות תוכלי לשאול על שאר הדברים. היכרות אישית עם הילדה עשויה לעזור לקבל החלטה. במידה ותגיעי למסקנה שיש מקום לטיפול כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי קשיי תקשורת עם אנשים. אני סטודנט בשלהי שנות העשרים שלו,נשוי למעלה משנה, וכשאני צריך להיאבק על מקומי - בין עם זה עם אשתי בין עם זה עם סטודנטים אחרים - אני פשוט מעדיף לוותר ולא להיכנס למאבק. זה מביא לכך שלעיתים כשאני צריך משהו אני מוותר עליו לטובת אחרים גם כשזה עולה לי באי-הגשת עבודה עד כדי סיכון המשך הלימודים שלי. הכל כדי לא להיכנס למאבק. זה איננו דפוס חדש. מאז ומתמיד הייתי כזה. ניסיתי בעבר טיפול קבוצתי של "חרדה חברתית" אבל הבעיה לא חלפה. אשתי בעד טיפול תרופתי אבל לדעתי היא רק מנסה לשלוף פתרונות מהשרוול. מלבדה איש במשפחתי אינו יודע על הבעיות שלי. למעשה הבעיה מוליכה לבעיה אחרת גם-כן:המגע המתמיד עם בני-אדם והחרדה שלי מלחשוף את עצמי בפני אחרים גורמת לי גם להינעל בפני עצמי עד כדי כך שאני מתקשה על-פי-רוב לבטא את עצמי ואת תחושותי אפילו לעצמי מתוך חשש שאיכשהו זה יגיע לידיעתם של אחרים.הפחד שלי הוא שמה שאני חושב ימצא את דרכו במוקדם או במאוחר אל הכתב ומישהו "יעלה" על זה איכשהו. למעשה גם כאן אני חרד שמישהו יעלה על זהותי. בעבר החרדה הזו מאחרים גם פגעה ביכולתי לקיים דיאלוג טיפולי כלשהו. בעבר טופלתי גם פסיכותרפיה באמנות ובפסיכודרמה.וגם טיפול תרופתי. לאן עלי לפנות כעת?

נחשון שלום נשמע שאתה מודע לבעיתך ואף היית בעבר בטיפולים שונים. אין זה אומר שמה שהיה בעבר זהה למה שקורה היום, גם אם הוא המשכו של אותו סיפור. אני ממליץ לך לפנות כעת לייעוץ פסיכולוגי ולנסות לברר עם עצמך מה מוקד הבעיה. מאחר ואתה סטודנט תוכל לקבל טיפול בשירות הפסיכולוגי של המוסד בו אתה לומד במחיר מוזל, ברר את הפרטים בדיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

איני לומד באוניברסיטה,כך שאצלנו אין דיקן סדוטנטים ובוודאי שלא שרות פסיכולוגי...לא משנה.

הי נחשון, תהיתי האם תרצה שאכתוב לך, אני חשה הזדהות די מדהימה עם התיאור שלך. אולי מכאן נוכל להיוושע? (אם כן רשום לי מה האי מייל שלך) מיכל

[email protected] זה האימייל שלי. נחשון

נאי כל הזמן חוששת ממחלות ואני מפחדת מכל אי הרגשה טובה ומפרשת כל כאב קטןלמחלה שאין לה מרפה אני אל יודעת מה לעשות כי זה מתחיל לשנות לי את החיים מה אתה מציע?..

שלום אני מציע קודם כל להבין מה גורם לחשש. יש אפשרויות רבות, למשל, חשש אוביקטיבי על סמך מחלה מהעבר, רגישות גופנית כלשהי, מצב חרדה כללי, תשומת לב שניתנת סביב מחלות, ועוד אפשרויות שונות. במידה ותהיה לך מודעות רבה יותר למקורות העניין תוכלי בוודאי לנסות ולהתמודד עם שינויו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת לדעתי בחרדה כללית וזה בעיקר מתבטא בכאביים קיצונים באוזן הימנית שהסברם הוא משרירים תפוסים של הפנים האם דבר זה נגרם מחרדה?..

היי שוב אני. רציתי לדעת אם כל הפסיכולוגים כאלה בלי רגשות? פשוט בפגישה הראשונה היא שאלה אותי כאלה שאלות קשות ודחקה אותי לפינה למרות שהיא ידעה את זה כי עובדה שהיא אמרה " אני יודעת שזה קשה" אז אם היא כזאת יודעת למה היא בכל זאת מכאיבה? האם היא יכולה לשלוח לאישפוז או שזאת החלטת פסיכיאטר?(מכיוון שהיא אמרה שאני מסוכנת לעצמי). תודה!

עדי שלום טיפול אינו בהכרח חוויה קלה. מודעות עלולה להכאיב אבל אולי היא חושבת שאת צריכה לעבור את הדרך הזאת. אני מציע שתאמרי לה מה הרגשת בפגישה הקודמת ושאת חוששת מכך שהיא תמליץ על אישפוזך. אינני יודע מה היא חושבת, את זה תצטרכי לברר בצורה ישירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מחפשת מידע מידע על התרופה קלופיקסול clopixol ולא מוצאת רוצה לבדוק את תופעות הלוואי ושאר אינפורמציה רלוונטית האם משיהו ליכול להפנות אותי למקור מידע בנושא אודה מאוד ס.א.

http://www.mentalhealth.com/fr00.html

תודה על ההפניה. יש שם כל מה שרציתי לדעת תודה וחג שמח ס.א.

שלום אני ממליץ לפנות לפורומים לפסיכיאטריה או תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, כך אעשה

הנני מתעניינת בקשר לבחור בסביבות גיל ה-30 שגדל במשפחה הרוסה עם בעיות מבעיות שונות. במהלך חייו הוא נקלע לחבורות פשיעה וניצל על ידי אביו בעור שיניו. הבעיות הן כרגע: *התמכרות לחשיש/מריחואנה. פירוט: ללא השימוש ב"סם" הבחור הופך לדכאוני, תוקפני עד כדי אלימות. *חוסר יכולת (נפשית) לעמוד בפני עצמו ולפרנס את עצמו. פירוט: הוא אינו מוצא מסגרת מתאימה וכיוון מבחינה מקצועית ומבחינת ההשכלה. כל מסגרת שניסה להיכנס אליה נכשל אם מחוסר התמדה מצידו ואם בעקבות סילוקו הייזום מהמסגרת עקב בעיות האישיות שלו. כיום אביו הקשיש מפרנס אותו ונושא בעול, תוך שהוא אינו מוכן לפנות לעזרה מקצועית כלשהי (למרות שהוא סובל קשות: הילד מתנהג באלימות, שובר דברים בבית, צועק) מפאת רחמים לילד ואולי מפאת בושה. ייעצתי לאב לפנות לעזרה אך הוא אינו מוכן לשמוע, רחמי וליבי על האב הסובל, ההולך ודועך בעקבות המצב. שאלתי: כיצד עלי לנהוג על מנת לגרום לרשויות לנקוט בצעדים כנגד הבחור או לפחות להעריך את מצבו?? (וכדרך אגב, דאגתי נובעת מתוך שייכות למשפחה זו). לתשובתך המקצועית והמהירה, אודה.

גם אניכזה כמו הבחור שהוזכר ותאמני לי אני לא רוצה להיות כזה . הבחור סובל והוא לא יודע איך מתמודדים עם החיים. וכנראה צריך עזרה מקצועית. כך גם אני. חבר טוב שלי היה גם כזה, והוא נפטר ממנת יתר.

השאלה איך מגיעים לעזרה מקצועית שתקנה לו כישורי התמודדות עם החיים, ללא נכונות אמיתית מצידו ומצידו של האב. זאת בדיוק השאלה!!!

אגנס שלום אני מציע שהאבא יפנה ללשכת הרווחה המקומית ויתייעץ עם עובד/ת סוציאלי/ת. הם יוכלו לתת לו תמיכה ועצה מתאימה כיצד לנהוג, כולל הפעלת החוק אם יש צורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה בדיוק מה שהאבא לא מעוניין לעשות עקב צורך להגן על הילד ומתוך תחושת אשם שתהיה חלק אנטגראלי מהפעולה, הוא לא יהיה מוכן לעשות זאת... הבעיה האמיתית היא ההכחשה של האב וחוסר נכונותו מצפונית לעשות משהו. האם תרופות (למרות שזה כבר בחלק של פסיכייאטריה) כגון: סרוקסט, ציפרמיל יכולים לעזור לילד במקרה כזה ולא יכולות לגרום לאינטראקציה שלילית עם הסם? כי אם כן, אולי זה הפיתרון, תרופות גם ללא הסכמתו המלאה של הילד. איך זה מסתדר מבחינה חוקית ואתית? משוועת לעזרה!! אגנס.

שלום, יש לי בן בן 3. מגיל קטן הוא שונא לחפוף את השיער. הוא אוהב מאוד להתקלח, אוהב לשחק באמבטיה, אבל החפיפה היא סיוט עבורו. הוא בוכה ממש בצורה היסטרית. אנחנו מקפידים לא להרטיב לו את העינים, מקפידים לחפוף עם שמפו לילדים. ניסינו כל מיני משחקים עם בובה, עם אח שלו, אבל זה לא עוזר. אני פונה אליך, כי אתמול בעת חפיפת השיער הוא בכה כל כך חזק עד שהקיא. ואחרי שהוצאתי אותו מהמקלחת, הוא רעד כרבע שעה. ממש נבהלתי. מה אפשר לעשות? כרמן

כרמן שלום בתשובתי בהמשך אני מניח שזו הבעיה היחידה שבמוקד. אם יש דברים נוספים, כדי להתייחס למכלול. נוצרה פה כנראה התניה שלילית מסיבה כלשהי, והבעיה כעת היא לעשות שינוי בדפוס. ראשית אפשר לנסות ללמד אותו לטבול ראש במים בבריכה. יש היום שיעורי שחיה לתינוקות בהרבה בריכות והם כוללות צלילה. אולי זה ירגיל אותו למגע המים. בעיקרון אני חושב שדווקא צריך להרגיל אותו למגע המים על העיניים ועל כל הפנים ואולי זהירות היתר מגבירה אצלו את תחושת הרתיעה. מאחר וניסיתם משחקים שונים סביב החפיפה קצת קשה לי להציע משהו מקורי מאוד נוסף. חפיפת ראש לבובה ולאח שלו הם באמת דרכים מתאימות לידד אותו עם החפיפה. את יכולה להיות בטוחה שהתופעה הזו לא תמשך לעד. אני יודע שזה לא מרגיע באותו רגע שאתם באמבטיה. אבל אם לא תיבהלו מזה ותנסו גם לשדר הרגעה כלפיו, סביר להניח שבמוקדם או מאוחר התופעה תיעלם מעצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן, תודה לך על התיחסותך. כרמן

האם מישהו מכיר ויכול להמליץ על ספר טוב המלמד שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות(או כל דבר אחר בסגנון) להפחתת דיכאון וחרדה? אשמח מאוד לקבל המלצות בתודה,יערה.

היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו אפשר להזמין בכל חנויות הספרים המקוונות. יש גם ספרים לעזרה עצמית עם קלטות, אפשר לעיין בחנויות הספרים על האפשרויות השונות. כמו כן יש מספר ספרים על חשיבה חיובית. צריך להיכנס לחנות רצינית ולעיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רקע קצר על עצמי.... בן 40 , התגרשתי לפני שנה באופן מפתיע (לא מצידי) ותוך תקופה מאוד קצרה. אבד לי אימון לחלוטין באנשים וידעתי שלא ארצה בזוגיות נוספת. לאחר 7 חודשים נוצרה מערכת יחסים מדהימה וכעבור 3 חודשים של היכרות וחיים ביחד הגענו להחלטה שיש לנו רצון חזק להקים פרק ב' בחיים. שאלתי....... הכל קרה מהר. גירושין והכנות לחתונה. מאוד חשוב לי לדעת איך להסביר לילדה בת 10 בנושא של אבא עומד להתחתן. כמובן שהילדה מכירה את בת הזוג שלי ובסופי שבוע לפי ההסדר היא נמצאת עם אחותה בת 4 אצלנו. לבת הזוג שלי יש ילד בן 6. כל עיצה או רעיון יתקבל בשמחה ובברכה. תודה מראש, ארז

שלום ארז גם אני גרושה מזה 5 שנים ואני בת 31 - בתור עצה ידידותית (גם אם זה נשמע נורא ) איך זה שאתה אחרי גרושים כואבים ומפתיעים ואתה כבר רץ אחרי שלושה חודשים ?!!!!!! בלבד של הכרות להתחתן ? האם אתה בטוח שאתה מכיר את הבחורה או שמה אתה בלהט ההתלהבות ? אתה לא ילד קטן ואתה הרי יודע שכל ההתחלות יפות - ואח"כ מתגלעות הבעיות אל אחת כמה וכמה כשמעורבים בזה ילדים וגרים בבית משותף ,אז למה לרוץ ?? אבל ,לא אני אהיה זו שתעצור אותך - אני רק יכולה לקוות בשבילך שתצליחו -ובנושא הילדה ,יש להתייחס לעניין בצורה מאוד עדינה -אל אחת כמה וכמה שיש עוד ילד קטן שאישתך לעתיד תביא לנישואין אלו ואז בתך תתחיל להריץ סרטים בראשה "הנה אבא הולך לגור עם ילד אחר ואותי הוא כבר לא אוהב". פשוט -לתת לילדה את ההרגשה שביתך תמיד פתוח - שכשאבא מאושר גם את תהיי מאושרת ,שהאשה החדשה לא תהיה תחליף לאמא -אבל מאוד תשתדל להיות החברה הטובה שלך (ותתפלל שכך יהיה,,,) זה נושא מאוד עדין - מקווה שהועלתי במעט מזל טוב

שלום ארז גם אני גרושה מזה 5 שנים ואני בת 31 - בתור עצה ידידותית (גם אם זה נשמע נורא ) איך זה שאתה אחרי גרושים כואבים ומפתיעים ואתה כבר רץ אחרי שלושה חודשים ?!!!!!! בלבד של הכרות להתחתן ? האם אתה בטוח שאתה מכיר את הבחורה או שמה אתה בלהט ההתלהבות ? אתה לא ילד קטן ואתה הרי יודע שכל ההתחלות יפות - ואח"כ מתגלעות הבעיות אל אחת כמה וכמה כשמעורבים בזה ילדים וגרים בבית משותף ,אז למה לרוץ ?? אבל ,לא אני אהיה זו שתעצור אותך - אני רק יכולה לקוות בשבילך שתצליחו -ובנושא הילדה ,יש להתייחס לעניין בצורה מאוד עדינה -אל אחת כמה וכמה שיש עוד ילד קטן שאישתך לעתיד תביא לנישואין אלו ואז בתך תתחיל להריץ סרטים בראשה "הנה אבא הולך לגור עם ילד אחר ואותי הוא כבר לא אוהב". פשוט -לתת לילדה את ההרגשה שביתך תמיד פתוח - שכשאבא מאושר גם את תהיי מאושרת ,שהאשה החדשה לא תהיה תחליף לאמא -אבל מאוד תשתדל להיות החברה הטובה שלך (ותתפלל שכך יהיה,,,) זה נושא מאוד עדין - מקווה שהועלתי במעט מזל טוב

ארז שלום את הדברים צריך להסביר בצורה הישירה והכנה ביותר, כולל הסברים על הסדרי הפגישה ואיך החיים יראו אח"כ למולך. לאור היכרותך עם הילדה וסגנון החשיבה והרגש שלה רצוי להתאים את אופי השיחה. יתכן שיש מקום לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים או מומחה בתחום משפחה. זה יכול לעזור גם לך בסגירה טובה יותר של האירועים המהירים שהתרחשו, והן בליווי הראשוני מול הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד'ר אורן ברצוני לשאול האם מנגנון הגנה שהיתפרק ,בעיקבות טיפול פסיכולוגי מהיימן , ולאחר עיבודו בעבודה קשה גם באופן עצמאי .יכול לגרום נזק ? האדם נישאר חשוף , ביחוד עם בתור מנגנון שימש כהגנה מפני המציאות המרה וכעת האדם ניצב בפני אותה מציאות מרה רק 15 שנה קדימה . אין לו כלים להיתמודד אין לו מיומנויות רק אולי מטרה מעשית. אך אינו יכול להגשימה בגלל חוסר האונים מול פני המציאות הזו ואולי הפחד וכן חוסר כישורים חברתיים. איך זה עובד -האם תוך כדי הטיפול האדם צריך להיות פעיל בהווה לנהל חיים עצמאיים ולסמוך על עצמו פעם ראשונה בחיו כשבעצם הוא לא יכול ולא יודע לעשות זאת. האם האדם זקוק למנגנונים כל העת ,,ביחוד מי שחווה טראומה וכעת עומד להיפטר מזה. אולי,,, מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מידי,,, אודה לך מאד על תשובתך ו.

ו. שלום מנגנון הגנה איננו משהו מוחשי אלא דימוי תיאורטי לתהליכים נפשיים מסויימים. לכן התפרקות מנגנון ההגנה גם הוא דימוי לתהליך נפשי כלשהו שעברת. אין מצב שבו אדם נשאר חשוף ללא הגנות, יש בהחלט מצבי משבר בחיים בהם מרגישים פגיעים יותר וזקוקים לעזרה. מאחר ואת התהליך עברת דרך טיפול פסיכולוגי נראה לי טבעי לחזור למסגרת טיפולית כדי להתמודד עם המצב הקיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

על זה באינטר' ?אודה אם ידוע לך על חומר בנושא בעברית האם סיפרה של אנה פרויד בנושא הוא עדיין רלוונטי או שיצאו תאוריות סותרות לה. מודה לך שוב מקרב לב על התשובות וחג שמח לך ד'ר אורן. ו.

שלום. האם הקלטת משפט על קלטת שחוזר על עצמו מלא פעמים יכולה להשפיעה אם בכלל עלינו.. כלומר אם מישהו הוא אדם עצבני והוא מקליט את המשפט: אני ניהיה רגוע מיום ליום, אני שולט בעצמי. והוא שומע אותו במשך השינה או במשך היום בעזרת אוזנייות.. מה אתה אומר על הפעולה הזאת?

בהחלט כן! (אם המשפט הזה לא יעצבן אותו עוד יותר בשלב ההתחלתי) אבל זו בהחלט "השאה" או דרך להכניס לתת מודע מידע "בדלת האחורית" שבהחלט יכול להשפיע. בעבר היו לפחות שני מהפנטים גדולים שהיו עושים זאת בתור טיפול פרטני לחוליהם. ב"חוות טיפול" משלהם. ישנן סטטיסיטקות שמראות בדיוק לאחר מספר פעמים מסויים מהי רמת ההטמעה של המשפטים באדם. רצוי עם זאת לברור משפטים אם איש מקצוע ולא לבחור סתם כך. וכן השמעת המשפטים בזמן מסויים יעילה יותר מאשר סתם כך .

לחול י o.c.d זה לא מומלץ

איפה אני מוצא על זה עוד חומר?

אלון שלום יש טענות שזה עובד. אין לזה הוכחות מדעיות מסודרות אבל יש הרבה מאוד קלטות כאלה בשוק. זה נמצא תחת המשפחה של "חשיפה תת סיפית", כלומר מסרים שמשודרים באופן לא מודע ומשפיעים על אופן חשיבה והתנהגות. כמו כן בהיפנוזה יש שימוש בשיטות דומות. בעיקרון, אם אדם אומר לעצמו דברים חיוביים בד"כ זה יוצר אוירה חיובית ואכן משפיע לחיוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים נגד גל העצב הנראה עצב מתוק בתחילה אך לאחר מכן בשלב שאני נושמת אותו והוא ממלא את יישותי,הוא מתברר כרעיל מאוד??? איך משנים את צורת המחשבה (אני מתכוונת חוץ מכדורים ומשיחות)? ולד"ר קפלן:קראתי פעם בספר("דור הפרוזק")שהעצב בדיכאון הוא בעצם לא אמיתי , כלומר-לא נובע מהחיים עצמם. ושמרגישים עצב כ"כ נורא רק כאשר לא מרגישים דבר כלפי החיים.ה-"mind " של האדם לא יכול לסבול את הריק הזה וכך מתחילים להרגיש עצב, כך נולדת מלנכוליה ,דיכאון. זה נכון?אתה יכול להרחיב קצת באופן תיאורטי על הנושא הזה?

שלום הבעיה בהגדרות הללו היא להפריד בין מרכיבים שונים של הנפש. הרי הכל מתערבב ביחד וקצת קשה לדעת מהיכן מגיע העצב. לנושאים רבים אנו גם לא מודעים, בוודאי לנושאים שארעו בילדות המוקדמת ואפילו לא זוכרים אותם, בוודאי לא מודעים למטען הגנטי ועוד דברים רבים. צריך לקבל את מורכבותה של הנפש ואת חוסר היכולת להגדיר בצורה מדוייקת מהיכן מגיעים הרגשות, התחושות, המחשבות. עם זאת, בהחלט אפשר לקבל תמונה כוללת של דברים ולגעת באירועים וגורמים משמעותיים להתפתחות הנפשית ולבעיה הנפשית. טיפול בשיחות או בכדורים הוא דרך התמודדות אחת. קריאת ספרים, חשיבה חיובית, ספורט, עשייה כללית של דברים ועוד, כל אלו הם דרכים לשיפור המצב. בנוסף, בד"כ יש קשר בין הדיכאון לתפיסת העצמי, ביטחון עצמי ועוד. לכן הטיפול הפסיכולוגי אינו בהכרח ממוקד בדיכאון אלא בישות הנפשית הכוללת של האדם וחייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נערה בת 17 וכבר מאז שאני מכירה את עצמי אני נגעלת בצורה קיצונית מדגים, דבר זה מתבטא בדברים רבים כמו אי אכילת דגים ובדיקה קפדנית של כל שניצל שניכנס לי לפה שלא יהיה במקרה דג אי ישיבה במסעדות שמגישות דגים כשהורי מכינים דגים בבית אני לא נכנסת הביתה, אף פעם לא נכנסתי לים, אני לא נכנסת לחדרים שבהם מוצב אקווריום וכו... אם בטעות כבר יוצא לי לראות דגים אני ישר מתחילה לפרפר ומתנהגת בצורה שמתאימה לילדה קטנה(זה בלתי נשלט) כל שנה שעוברת זה מפריע לי יותר ומגביל אותי יותר הייתי רוצה לדעת מאיפה זה בא ואם שמעת על עוד מקרים כאלה?(והאם אפשר לטפל בזה איך שהוא?)

שלום ענבל, אמנם אני לא אשת מקצוע אבל זה נשמע כאילו שיש לך איזושהי פוביה שקשורה בדגים.... את פשוט נמנעת ממגע או קירבה לכל מה שקשור בדגים יכול להיות שהיה איזה אירוע שקשור בדגים שגרם לנהוג כך? או אולי הדגים מזכירים לך משהו מסויים או אולי איזו חוויה ולכן את נמנעת מכל מגע וקשר איתם? בכל מקרה אני בטוחה שד"ר קפלן ימצא לך תשובה טובה אבל אנימציעה שאולי תשקלי טיפול פסיכולוגי או משהו שיוכל לעזור לך להבין את הבעיה שלך להתקרב לדגים יתכן וזה מה שיעזור לך להקל על הקושי.... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

צריך להפריד בין הנטיה הטיבעית של הרבה אנשים להירתע ולהגעל מדגים בצורה של א ו כ ל . ישנו אחוז מסויים באוכלוסיה (בד"כ בתוך משפחות) שאינם אוכלים דגים ואינם אוהבים את הים ואת ריחותיו-זה בגדר הנורמלי. אנשים אלו אף מסוגלים להריח את ריחות של דגים מבושלים עולים ממטבח ולהיגעל ולאבד את התיאבון. בד"כ אנשים אלו לא נרתעים מליהנות מיופים של הדגים - אך בכל מקרה הם אינם פוחדים מדגים. כנראה שאת לקחת את כל העניין צעד אחד קדימה ,לא להכנס לחדרים אם אקווריומים זה כבר "קצת" פתולוגי. בהחלט אפשר לחיות עם זה ואם את לא רואה סיבה מיחדת אין טעם לדוש בזה אצל פסיכולוג אא"כ את חשה שיש עוד דברים שמסתתרים מאחורי .

ענבל שלום כפי שקודמי כתבו, נשמע שאין מדובר בסתם העדפה של אוכל אלא במשהו ברמה של פוביה. יש אנשים שלא אוכלים מאכלים מסויימים, אבל אם אני מבין נכון את מגיבה באופן קשה גם למראה דגים חיים ששטים להנאתם במים, לא נכנסת למים בים ועוד דברים שפוגעים בסופו של דבר באיכות החיים. פוביה היא סוג של תגובת חרדה וניתן לטפל בה בכלים פסיכולוגיים. פוביה מחיות נפוצה מאוד, לאנשים פוביות מכלבים, נחשים, מקקים, ובהחלט גם מדגים. בעיקרון טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הפתרון, ואפשר לשלב שיטות כמו היפנוזה ו EMDR אני מצרף לינקים שתוכלי לקרוא קצת על שיטות אלו. בד"כ מדובר בתהליך קצר למדי, אבל צריך להכיר אותך באופן מעמיק יותר כדי לתת תשובה חד משמעית. http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' אורן הנני בחורה כבת 37 .עקב בעיות חניכיים כרוניות איבדתי למעשה את כל שיניי ומועמדת להלבשת תותבות אשר יחייבות פרוק והלבשה מדיי לילה. הפגיעה הנפשית הינה חמורה קשה וחד משמעית, דכאון עמוק הלובש החמרה מדיי יום. ניתוק מכל עשייה ומעורבות חברתית כולל מגע עם בן זוג. אציין כי בן הזוג לא נרתע מעניין זה וגילה מעורבות תומכת בשעת מצוקה זו תוך נסיונות לדרבן אותי כי יש גם עתיד באופק. ובכל זאת הדכאון והשבר קשים. הדכאון נסוב סביב עניין גילי הצעיר ושניים תותבות בגילי - על כל השלכותיו החברתיות והאישיות. יש לך עיצה אשר תועיל במעט. תודה מראש יעל

יעל היקרה שלום אנשים רבים סובלים ממה שהם חווים כפגמים גופניים, חלקם ניתנים להסתרה וחלקם לא. חלקם חמורים וחלקם פחות. גברים רבים למשל נאלצים להתמודד כבר בגיל מוקדם עם תהליכי התקרחות. נשים רבות נאלצות להתמודד עם שינויים גופניים לאחר לידה. (וכל זאת מבלי להתיחס להתמודדויות קשות באמת של פגיעות בדימוי גוף כתוצאה מקטיעה למשל) איבוד שינים בגיל צעיר הוא בהחלט חוויה לא נעימה, ובהחלט דורש הסתגלות. אולי קצת מנחמות העובדות: שבן זוגך כבר התרגל לזה. שחוץ ממנו אולי, אף אחד לא באמת צריך לדעת את זה, שזה קורה להרבה אנשים, גם בגיל כזה צעיר, הרבה יותר ממה שאת יודעת, בגלל שאי אפשר לדעת על מישהו אחר. מלבד זאת תוכלי לברר לגבי השתלה חלקית של שיניים אחוריות שתאפשר לקבע את שאר השינים בגשר (ולהמנע מהוצאתן בלילה) אם כי זה תהליך יקר וכואב. אולי תוכלי גם לשתף את רופא השינים שלך והוא יספר לך כמה זה בעצם נפוץ. אם הפגיעה בתפקוד כל כך קשה, אולי שווה לנסות יעוץ מקצועי. מעיין

יעל שלום אני מסכים בהחלט עם מעיין. החוויה שלך של פגימות בעקבות אובדן השיניים משותפת לסוגים שונים של אובדנים גופניים שאנשים מתמודדים איתם. לא רק הגוף עובר שיקום אלא גם הנפש שצריכה להתמודד עם החוסר ואם החשש שמה שאבד לקח איתו גם את היופי, החיות ודברים חשובים אחרים. לא הייתי מפחית מחשיבות העניין ופונה לייעוץ פסיכולוגי בעניין. אולי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי או שיקומי מאחר והבעיה שעימה את מתמודדת שייכת לתחום עיסוקם היומיומי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם מזה זמן מה שאני מעוניינת להתחיל בטיפול, ואני מתלבטת איך לבחור פסיכולוג. מה ההסדל בין טיפול אצל פסיכולוג פרטי ואצל פסיכולוג שעובד בקו"פח מבחינת נסיון, הכשרה, מחיר טיפול, זמינות הפסיכולוג. אם אני חותמת כל ויתור חסינות רפואית (יש מקומות עבודה שדורשים את זה) האם תהייה להם גישה גם למידע הזה? ואם אני אבחר בטיפול פרטי, יש למקום העבודה אפשרות לדעת על הטיפול איכשהו? תודה מראש שנהב

אם יש לך כסף עדיף עשרת מונים "ללכת" על פסיכולוג פרטי. בהחלט כאשר תחתמי על וויתור סודיות יהיה לבעל הטופס גישה לעצם העובדה שאת מטופלת דרך קופ"ח אצל פסיכולוג- אך לא לפרטים אא"כ זה רלוונטי עבורם - כמו רישיון ירי וכ"ו - והם יקבלו את המידע "מעובד" לאחר תיווך של הרשויות. אבל טיפול דרך גוף שאינו פרטי כמו בתי חולים ,קופות חולים , ואף פסיכולוגים שמטפלים מביתם במסגרת השתתפות קופ"ח - כל הפרטים שאת נותנת להם עשויים להגיע לידים לא נכונות בשלב זה או אחר נוצר עלייך תיק רפואי שבו כל הפרטים והגישה אליו לאנשים הלא נכונים קלה. ראי הוזהרת!!! עובדי המדינה למינהם ועובדי קופות החולים - ת מ י מ י ם והם יגידו לך בכינות שהמידע עלייך חסוי אך אין זה כך . היום תמורת כמה שקלים , טוב נו דולרים , אפשר לקבל מידע על כל האזרחים בחתך הרצוי של המזמין. זה עצוב אבל זו עובדה. אם פרטיות אז רק בטיפול פרטי -ושם אין דרך לדעת על הטיפול לשום גוף שהוא. אבל אז צריך ורצוי לוודא שהמטפל אינו אאוט-סיידר מוחלט רצוי שיהיה בעל תואר רצוי מהארץ ו או אחד שהיה מועסק ע"י אחד מהמוסדות המוכרים בארץ - אז מובטחת איזושהי מינימום של איכות. .

שנהב שלום ההבדל בין טיפול פרטי לציבורי לא חייב להיות בנסיון הפסיכולוג, אבל אפשרות הבחירה כמובן מצומצמת יותר. כמעט כל הפסיכולוגים בשירות הציבורי עובדים גם באופן פרטי. הקושי העיקרי כיום הוא עם תור המתנה בשירות הציבורי, הגבלת משך הטיפול, זמנים פחות גמישים וכדומה. אני מכיר מרפאות ציבוריות מעולות שהטיפול בהן לא פחות טוב מטיפול פרטי. אישית עבדתי מספר שנים באיכילוב ואני לא חושב שעבודתי שם היתה שונה מאשר בקליניקה הפרטית. בעיקרון אם את לא מציינת היכן עברת את הטיפול הפסיכולוגי מקום העבודה לא יידע היכן לחפש ולכן לא תהיה להם גישה. בעיקרון, ויתור על סודיות רפואית מאפשר גישה למידע כשיודעים היכן הוא נמצא. זה נכון הן לגבי טיפול פרטי והן לגבי ציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר פעם כשבני ניבדק אצל נאורולוג ניספרו אצלו 5 כתמי נס קפה .... מה משמעות המושג ? בתודה רוברט

רוברט שלום אנא פנה לפורום לנוירולוגיה כאן באתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובל מדכאון כבר 8 שנים ובשנתיים האחרונות המצב מתדרד, התקפות דכאון עמוקות, ארוכות ותקופות, אני מטופל אצל פסיכיאטר של מכבי והוא נותן לי כדור "רסיטל" במינון של שניים ביום. במהלך השנתיים האחרונות כל פעם שהגעתי לשרות מילואים קיבלתי התקפת דיכאון ולא תיפקדתי, אין לי את הכוחות הנפשיים והיכולת להתמודד עם הצבא ולכך והחלטתי להשתחרר. ביקשתי הפניה לקב"ן ונאמר לי שעלי להביא אישור מהפסיכיאטר שלי, האחרון נתן לי אישור כדלקמן: "החולה נמצא במעקב פסיכיאטרי, האישור ניתן עפ"י בקשתו", הגעתי לקב"ן והסברתי לא את מצבי אך הוא הפנה אותי חזרה לפסיכיאטר על מנת שיפרט ובנוסף כתב בהפניה "אין אבחנה ברורה". ועכשיו השאלה- מה אני צריך לעשות, גם ככה אני סובל בטירוף, למי יש כוח לטירטורים ולבירוקרטיה, מה עושים? למה הפסיכיאטר שלי נתן לי אישור כזה? למה הקב"ן רשם שאין אבחנה ברורה? מה יותר ברור מדיכאון של כל כך הרבה שנים?

אלון אל תעשה עניין - הקב"ן צריך לעשות את העבודה שלו והוא לא יכול להפנות לוועדה רפואית ללא פרטים מדוייקים. המשפט: "... האישור ניתן לפי בקשתו" הוא סטנדרט שהרופאים מחוייבים בו . בקש מהפסיכיאטר שלך אישור מפורש , שכולל את משך הזמן שאתה בטיפול ואת העובדה שאתה נוטל תרופה X זמן ,כולל פירוט שם התרופה והמינון כמו"כ ציין במפורש את העובדה שאתה לא מסוגל לשרת במילואים. .

אלון שלום אל ייאוש. חזור לפסיכיאטר ובקש שיפרט. הסבר את המצב ובקש שימליץ מפורשות לשחרר אותך אם כך הוא חושב. אם הרקע שאתה מתאר מוכר לפסיכיאטר אני לא חושב שאמורה להיות בעיה. הצבא הוא גוף בירוקרטי, נסה להיות סבלני, זה לא אישי כלפיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אלון. אני מטופל בפרוזאק כבר חצי שנה בעקבות בעיות דיכאון. האם בסוף קיבלת את השיחרור המיוחל? אני נמצא עכשיו בתחילת הדרך לשיחרור ממילואים. האם יש סיכוי?

אלון שלום. מני מטופל בפרוזאק כבר חצי שנה בעקבות בעיות דיכאון. האם בסוף קיבלת את השיחרור המיוחל? אני נמצא בתחילת הדרך של שחרור ממילואים. האם יש לי סיכוי לקבל שיחרור? בתודה מראש אני רורחישה תא תלביק ףוסב םאה .ןואכיד תויעב תובקעב הנש יצח רבכ קאזורפב לפוטמ ינא ?יוכיס שי םאה .םיאוליממ רורחישל ךרדה תליחתב וישכע אצמנ ינא ?לחוימה

שלום. הנני בת 32, אחות במקצועי . מזה מס' לא מועט של שנים אני סובלת מסוג מסוים של חרדה הבא לידי בטוי ברעד בידיים ,ובדופק מהיר(התרגשות קיצונית) כאשר עליי לבצע מטלה ספציפית כגון : שאיבת דם וכו'. חרדה זו באה לדי בטוי רק כאשר אני נצפית במהלך הביצוע עי' אדם נוסף. לציין כי חרדה זו אינה נובעת מחוסר ידע טכני בכל הקשור לפעילויות מסוג זה . ניסיתי בעבר לחשוף עצמי לגרוי המעורר חרדה ,דהיינו, לבצע את המטלות למרות התגובה שהן מעוררות,אך ללא הועיל. וכיום אני פשוט נמנעת לעסוק בעבודה אשר כוללות מטלות מסוג זה. שאלתי היא , האם ניתן לטפל בכך במרפאת חרדה,ואם כן היכן היא/הן קיימות ? תודה.

יש מרפאה בבי"ח גהה, את יכולה לקרוא על כך באתר חרדה חברתית הבעיה שם שההמתנה מאוד ארוכה. אפשר לחכות חודשים אפילו שנה. יש קבוצות לנושא במקומות שונים, אני בהמשך אבדוק וארשום לך היכן. סיגל

שיר שלום הטיפול אינו חייב להיות במרפאת חרדה, ניתן לפנות לפסיכולוגים רבים שעוסקים בתחום. ברוב המוסדות הרפואיים יש מרפאה פסיכולוגית ואולי תוכלי לקבל הפניה דרך מקום העבודה. אם מדובר בבעיה ממוקדת כפי שאת מתארת סביר להניח שבטיפול קוגניטיבי התנהגותי העניין יפתר במהירות. אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה הכימיה של המוח יש כדורים שמטפלים בזה לא צריך פסיכולוג שיבחן את העבר שלך ואיך הייתה כשההיתה קטן. זה לא קשור חרדה זה חוסר בסרטונין אבל לא כמו במחלות אחרות לא נותנים כדורי סרטונים נותים כדור שמשפר את החזרה שלו וזה לאורך זמן וזה מפסיק את ההתקפים

שלום זו בהחלט זכותך להאמין בכך ואם הדבר פתר את הבעיה, ניצחת, וזה מה שחשוב. עם זאת, ניסיוני המקצועי שמבוסס על מאות אנשים שפגשתי עם בעיות חרדה ועל ספרות מקצועית ענפה בתחום, אני משוכנע שהטיפול הפסיכולוגי חשוב מאוד בטיפול בחרדה. אינני נגד טיפול תרופתי ואכן פעמים רבות הוא חשוב בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. אגב, בדיקת העבר איננה הענין העיקרי בטיפול הפסיכולוגי. מה שחשוב זה דווקא ההווה והאופן בו מתייחס האדם להתקפי החרדה שלו. רוב מכריע של אנשים שסובלים מהתקפי חרדה עסוקים בנושא של אובדן השליטה מול תחושת שליטה. זה בוודאי נושא שמושפע מהעבר אבל ההתמודדות בטיפול היא לא עם זכרונות העבר כי אותם אי אפשר לשנות, אלא עם ההווה, ובהחלט בגורמים שיצרו את המצב בהווה. הסוגסטיה שהכל ביולוגי ושלכן הטיפול התרופתי ייצור איזון חדש בגוף היא סוג של החזרת שליטה. למעשה אם אדם יכול לסמוך על הכדורים בצורה כל כך חזקה הוא עושה לעצמו מעין טיפול פסיכולוגי עצמי שבאמת יכול להחדיר תקווה וחשיבה חיובית. זה מצויין במקומות שזה עובד, הבעיה שלא לכולם זה מספיק. אגב, יש גם שיטות אחרות לחשיבה חיובית ושכנוע עצמי, גם ללא תרופות, והם עשויות לפעול ביעילות לא פחותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חאלללס הבנאדם צודק עזוב אותנו מפסיכולוגיה בגרוש זו בעיקר בעיה כימית

הבעיה עם מה שאתה כותב, שכשאדם סומך רק על התרופות ולא על עצמו, נוצרת תלות פסיכולוגית, ויש קושי רב מאוד להוריד את התרופות. (ולאחר ההורדה, הרי עליו גם לשוב ולסמוך על עצמו).

קרוב משפחה מאושפז בדיכאון קשה. חולה במניה דיפרסיה. כאשר התקפי הדיכאון שלו קשים. הטיפול התרופתי אכן עוזר לו לתפקד , אך הבעיה שלו שהוא מפסיק כדורים ונכנס שוב למעגל המחלה. באישפוז הנוכחי החליט הרופא לתת לו מכות חשמל. שאלתי היא האם אכן שיטת טיפול זו מסרסת את אופיו של האדם והופכת אותו למכונה נטולת רגשות?? תודה

מיד אחרי קבלת מכת החשמל או "ניזעי החשמל" שהם זרמים בוולט'ז נמוך מאוד, האדם נראה כמו חלול , ריק , והדבר יכול להראות מבהיל. אבל לאחר זמן מה תלוי באדם, לפעמים שעות או אף ימים, האדם חוזר לעצמו. הטיפול הזה מאוד מ א ו ד יעיל לדיכאון ואם הרופאים החליטו להשתמש בו סימן שזה הכרחי. .

גילי שלום אני מצטרף להסבר הנ"ל. אין הסבר מדעי רציני מדוע הטיפול בחשמל עוזר, אבל הוא נחשב לשיטה יעילה מאוד במקרים שהטיפול התרופתי חדל מלעבוד. הטיפול נעשה תחת הרדמה והשגחה רפואית צמודה. אחרי התאוששות האדם חוזר לעצמו. גם אם יש פגיעה מסוימת בזיכרון מייד לאחר הטיפול, הוא חוזר לקדמותו תוך מספר ימים או שבועות. לטיפול יצא שם רע בגלל השימוש בו בעבר ללא הרדמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן לשלב טיפול בסרקוסט במקביל לטיפול קוגנטיבי - חשיפתי בחרדה, והאם יש תופעות לוואי או התמכרות לתרופה

שלום בנושא תרופות אני מציע לפנות לרופא המטפל או פורומים רפואיים. בפורום זה הייעוץ הוא רק בנושאי פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

סרוקסט לא ממכר ואפשר להפסיק את הטיפול בו מתי שרוצים. תופעות הלוואי שלו שוליות וקלות אם בכלל. רצוי ואפשר לשלב את השימוש בו עם טיפולים פסיכולוגים ובוודאי בטיפול חשיפתי הוא רק יועיל. .

אני מכירה אשה שמטופלת בטיפול קוגנטיבי וסרוקסט במקביל אך כל מקרה לגופו..חשוב להבין שהטיפול התרופתי הוא לא היחיד וחשוב מאוד שתהיה עבודה פסיכולוגית במקביל..יש תופעות לוואי לסרוקסט לפי הידוטע לי ואני לא רופאה!!!! ידוע לי שזה גורם מעט להשמנה ויש תופעות לוואי בגמילה מהירה ולכן חשוב לעשות זאת בהדרגה ובייעוץ פסיכיאטרית יש המון דרכים לטפל בחרדה ויש ספרים מצויניםן בחנויות בנושא זה אז שיהיה בהצלחה

האם חרדה חברתית היא מחלה גנטית ? או המחלה הזאת נגרמת על ידי חוסר מזל בחיים? (נסיבות של חיים אומללים) פעם נתקלתי בספר שנקרא שיבה לילדות ושם דובר על בושה מרעילה. ושם דובר על סימטומים דומים לחרדה חברתית, בושה בעצם הקיום עצמו. ועם יש למחלה הארורה הזאת פתרון? ועם כן מהו? כי מנסיוני בחיים המחלה הזאת גורמת לשתוק מערכות כללי. תודה מראש.

שלום לך, אמנם אינני יכולה להתחיל לדון פה בהרחבה בנושא אבל אשמח להפנות אותך למספר אתרים בארץ מספקים מידע בהפרעות חרדה על כל סוגיהן, ביניהן חרדה חברתיתhttp://benafshenu.jerusalem.muni.il אתר שמספק מאמרים על הפרעות שונות ביניהן חרדה... http://www.sahar.org.il/anxiety-hebrew.asp קישורים מאתר סה"ר למאמרים בנושא חרדה.... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

שלום לחרדה חברתית מקורות רבים. לא מקובל לייחס גורמים גנטיים לבעיה, אבל בהחלט יתכן שגדילה עם הורים עם חרדים יוצרת ילדים חרדים. הקשר גם כאן אינו "אחד לאחד". נסיבות חיים קשות יכולות לגרום סוגים שונים של בעיות, ואגב, כך סוגים שונים של מקורות כוח. הפתרון הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתחיל תהליך של הבנה וריפוי. הטיפול צריך להיות מותאם לאופי האישי של הדברים אצלך. אלטרנטיבות או שילוב עם טיפול פסיכולוגי אישי הם טיפול קבוצתי וטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה או איך אני יכול למצוא את הטיפולים שהזכרת בהודעה שלך? כרגע המצב החומרי שלי מוגבל ולכן האפשריות שלי מצומצמות.

החבר שלי שיש לי קשר עמוק איתו סובל מדכאון עמוק מזה שבועיים הוא מאושפז ומטופל. לצערי הוא אינו רוצה לדבר איתי לעומת הוריו איתם הוא מתקשר. וכשאני שואלת אותו אם הוא רוצה לראות אותי הוא מסרב. האם זה קשור בי או בדיכאון. יש לציין שטיפלתי בו במסירות ובאהבה.

אשרה שלום אינני יודע להשיב מאחר וחסרה לי היכרות איתך ועם חברך, אבל במצב של דיכאון עמוק קורים כל מיני דברים לא פשוטים לגבי קשרים בין אישיים ולכן אני לא חושב שאת צריכה לקחת על עצמך אחריות למה שקורה. אני מתאר לעצמי שזה פוגע בכל מקרה, גם אם את יודעת שזה לא קשור אליך. כשמצבו ישתפר הוא בוודאי יתחיל לתקשר יותר עם הסביבה ואז תוכלי לבדוק מה קורה לו גם לגבי הקשר שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אשרה. כל התשובות יכולות להיות נכונות , את אמורה לדעת יותר טוב מכולם את התשובה הנכונה. אבל הנה סיבה הגיונית ללמה שאדם שנכנס לאישפוז לא ירצה לדבר עם חברה שלו-אפילו אם הקשר ביניהם מצליח ומוצלח. זה דבר נכון מבחינתו, כי המצב בו הוא שרוי - הוא לא הכי מושך בעולם כאשר בן אדם נמצא באישפוז פסיכיאטרי, שום דבר לא נראה טוב ,לא הסיטואציה , לא האנשים מסביב והוא בוודאי חושש לאבד אותך אם תראי אותו במצב הזה. זה רק צריך להחמיא לך. בתקוה שזו הסיבה ,והחלמה מהירה. . נקודה

שלום אשרה, אני חושבת שכנראה החבר שלך מרגיש שהוא לא במצב הכי טוב כרגע כמו שאמרו כבר בתגובות הקודמות.. במצב כזה שהוא נמצא תחת טיפול ואישפוז פסיכיאטרי ועד בתקופה של דיכאון כל כך קשה בדרך כלל הוא מוצף בהרבה תחושת של חוסר ביטחון, שלא דווקא קשורות אלייך ולאיך שאת פועלת או נוהגת כלפיו. סביא להניח שכרגע הוא מרגיש שהוא פשוט לא מספיק טוב בשבילך וחושש לדכא אותך עם הדיכאון שלו ולא נעים לו שתראי אותו במצב כזה .. דיכאון מתלווה חלק גדול מהזמן בתחושה של נחיתות וחוסר ביטחון ויתכן שהוא חש שהוא באמת לא מספיק טוב עבורך ולא מבין מה את מוצאת בו ולמה את כל כך משקיעה בקשר עימו. סביר להניח שעם הטיפול לאט לאט המצב ישתפר זה הכל עניין של זמן אל תאשימי את עצמך במה שקורה.. כנראה שהוא פשוט צריך את המרחב שלו להתגבר על הבעיות שלו עם עצמו כרגע.. את יכולה תמיד לנסות ולהמשיך לשמור על קשר גם אם זה יהיה דרך ההורים שלו וכו' מקוה שעזרתי שלך ~הילדה~

דוקטור אולי שאלתי נראית לך לא דחופה אבל לי היא כן וכל יום שעובר זה בזבוז זמן בשבילי וחיי.אני בחורה יפה בת 21. כל חיי הוריי נתנו לי הכל . בחיים שלי לא התאמצתי בשביל עצמי אפילו. אולי חשבתי שהעולם הוא דבר אחר לגמרי ולקחתי הכל כמובן מאליו אפילו את עצמי.במשך השנים ראיתי שהחיים הולכים ודורשים ממני ואני נעלמת. אתה מבין כל חיי סגרתי את עצמי בבועה. וכעת קשה לי לצאת ממנה. מה שמפריע לי שאני יודעת מה אני שווה וקשה לי לממש את זה. אני פוחדת לצאת לחיים האמיתיים עזור לי

נואשת שלום לפי דבריך הפוטנציאל קיים ואת רק צריכה את ההכוונה הנכונה כדי לצאת מהבועה ולהתחיל לחיות בצורה אפקטיבית. מאחר ואת מרגישה חסרת אונים לשנות את המצב, אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובעזרתו לבנות תהליך בריא ונכון בשבילך לצאת לחיים האמיתיים באופן שאת רוצה בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

נו מה חשבת...שהוא ישלח אותך למכולת?? ככה הם כל התשובות "לגשת ליעוץ פסיכולוגי"

שלום לך, קודם כל רציתי להגיד שאני מאוד יכולה להזדהות עם המצב שבו את נמצאת.. את בת 21 את צריכה להתחיל את החיים שלך וזה טבעי לגמרי לחוש הרבה פחד סביב הנושא. זה נראה כאילו שאת צריכה להתחיל ולהחליט החלטות מאוד משמעותיות ולבנות לעצמך חיים כאשר את לא בטוחה לגמרי אם יש לך את כל הכלים המתאימים בכדי להתחיל ולבנות אותם.. אני עצמי במצב די דומה כרגע. מאוד יתכן שחלק גדול מהפחד שאת חשה נובע גם, כפי שאמרת, מהעובדה שכל חייך נתנו לך הכל לקחת את עצמך כמובן מאליו ולא היית צריכה להתאמץ וכעת כשהגיע הרגע להרים את עצמך בידיים ולפעול על פי שיקול דעתך את חוששת ליפול. אני בניגוד לתגובה של בה כן מסכימה הפעם עם ד"ר קפלן מנסיוני האישי בנושא וממליצה לנסות טיפול פסיכולוגי.. במקרה הזה טיפול פסיכולוגי כן יוכל לתת לך את ההכוונה, ההקשבה והמשענת לה את זקוקה כרגע ולאפשר לך להבין את עצמך ואת הרצונות שלך ולארגן לך בראש שורה של מטרות שיעזרו לך להתחיל ולסלול לך דרך כלשהי... שוב הכל מנסיון אישי כרגע... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

אני כבר כמה שנים יודעת שאני צריכה ללכת לפסיכולוג- אבל אני כל הזמן דוחה את זה כי אני לא יודעת איך למצוא פסיכולוג טוב ואין לי את מי לשאול. עכשיו זה כבר ממש דחוף, ורציתי לשאול את המששתפים כאן וגם את ד"ר קפלן אם הם יכולים להמליץ לי על פסיכולוגית(נראה לי עדיף) דרך קופ"ח מכבי באזור המרכז או אשקלון- אם אפשר לשלוח לי לאי מייל. חוץ מזה רציתי לשאול- אחרי שאני אקבל הפניה מקופ"ח , כל פעם שרופא בקופה יפתח את התיק שלי הוא יראה את ההפניה הזאת? כי זה לא נעים לי שכל הרופאים ידעו את זה.

האי מייל שלי [email protected]

עפרה שלום אני מציע לך להתקשר למרכז קופת חולים מכבי באזור מגורייך ולבקש לשוחח עם צוות בריאות הנפש. ראשית תוכלי לשאול אותם האם פרטיך יהיו גלויים גם לרופא. לדעתי לא, אבל כדאי לבדוק זאת. בנוסף בקשי מהם המלצה על פסיכולוג מתאים שגם פנוי. אחת הבעיות ברשימה של מכבי היא שיש לא פעם תור המתנה לפסיכולוג שתבחרי. אישית, אינני מכיר את הפסיכולוגים של מכבי וכדאי כאמור להתייעץ עם הקופה. יתכן שתוכלי להיפגש עם נציג מצוות בריאות הנפש ולברר איתו את האפשרויות העומדות לרשותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן אני בן 23 ואני יוצא עם בחורה בת 27,היחסים טובים מאוד,אבל אני חושש שמדובר אולי לא באהבה אלא אולי באיזו בעיה פסיכולוגית שגורמת לי ולה להתחבר.למשל רוב האנשים יוצאים עם בנות גילם,או שקטנות מהם במעט.ואני מרגיש שאולי העובדה שהיא גדולה ממני מרמזת על נטייה לחפש את דמות האם(למרות שהיא לא דומה לה)כמו שאומרים,או שאצלה אולי שתלטנות ורצון להיות מבינה יותר ושולטת יותר כי היא מנוסה ממני בכל מה שקשור במערכות יחסים ובחיים. אני יצאתי עם בנות גילי וגם היא עם בניי גילה,אבל גם לי וגם לה תמיד היתה נטייה לחפש את הפער הזה של הגילאים בינינו.וכיף לנו ביחד,למרות שאני יודע שאני לא יכול להעניק לה את מה שבחור גדול ממנה יכול מבחינת ההבנה שלי שהיא מוגבלת,כי אני עדיין צעיר והיא לעומת זאת מעניקה לי את כל מה שהייתי מקבל מבחורה בת 23 ויותר מזה.היא בוגרת,גרה בדירה לבד,מסיימת תואר ראשון ואני רק מתחיל.לפעמים אני מרגיש שרק העובדה שאני יוצא עם גדולה ממני מנפחת לי את האגו,ומפחד שזו הסיבה שאני איתה.למרות שאני באמת אוהב אותה.בקיצור,זה באמת מסבך לי את העניינים אני מוטרד באמת מהדברים שכתבתי כאן ואודה אם תענה לי באמת עד כמה שאתה יכול,ולא לומר שאם יש אהבה אז הכל אפשרי,כי בכל זאת יש פערים ברמת הבגרות ואני לא רוצה להיכנס לעומק החברות ואח"כ לעזוב כשמישהו מאיתנו ייפגע.ומה דעתך כפסיכולוג על פערים כמו שציינתי בגיל,כאשר גם אני וגם היא מראש אוהבים לחפש את הפער הזה אצל בן המין השני(כלומר מראש היא אוהבת לצאת עם צעירים ממנה ואני עם מבוגרות ממני). עודד

עודד שלום פער הגילאים שלכם אינו נראה לי חריג ואם יש לכם יחסים טובים תהנו מהם. אתה מציין פערים שקשורים לשלבים האחרים בהם אתם נמצאים בחיים. יש לזה בוודאי משמעות, הן פרקטית ואולי פסיכולוגית. אם תדברו על זה ותהיו מודעים לכך אני לא רואה סיבה שזה יפגע בקשר, אלא להיפך יוכל גם לחזק אותו. אינני יודע האם פער הגילאים נובע מסיבה פסיכולוגית מסויימת, כמו למשל חיפוש דמות אם. בעיקרון בכל בני האדם יש רצון לחפש דמות אם, רק שכל אחד מבטא ומוצא זאת בדרך אחרת. הייתי נזהר מהדבקת סטראוטיפים ומנסה להישאר נאמן לקשר שלכם ומה שמתרחש בו. במידה ותהיו סבורים שיש מורכבות ששווה מחשבה, פנו ביחד לייעוץ זוגי למספר פגישות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בפורום "רשלנות רפואית", התנהל דיון מעניין על נער קטין,שפנה לפסיכולוג לטיפול והפסיכולוג לא מצא לנכון לדווח על המצב להוריו. עתה - כשהנער התאבד ההורים נוטים לברר אפשרות של תביעה כנגד הפסיכולוג. נושא הסודיות של החומר העולה בחדר הטיפול הנפשי מעלה לא אחת חשש לפנייה לטיפול מחשש להעברת המידע. בדיון שם, העלו גולשים רבים ביקורת כלפי ההורים בראותם את ההורים כמבקשים להטיל אשמה מתוך כאבם וכעסם האישי על האסון שקרה להם. הייתי שמחה, לו היית יכול להקדיש מעט זמן לקרוא את הדיון ההוא ולהגיב על הנושא בהרחבה רבה יותר בגלל חשיבותו של הנושא. מקריאת תשובותיך בפורום, אני למדה לא מעט על דברים שונים הקשורים להתנהגותינו, חיינו וכו' ואשמח אם לעיתים תוכל לפרט קצת יותר בנושאים מסויימים לא רק כדי לענות ספציפית לפונה, אלא כדי שנוכל ללמוד מדבריך על נושאים שתמצא לנכון להרחיב. בברכה, ישראלית. http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=17&i=11645&t=11645

ישראלית שלום ראשית הנושא היה בדיון כאן בפורום, תוכלי לראות את ההודעות הבאות: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372841&t=372730 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372016&t=372016 פסיכולוג מחוייב לקבל אישור מהורים כדי לטפל בקטין, ואני לא חושב שזו היתה הבעיה מבמקרה שמוצג שם. הבעיה היתה שהפסיכולוג לא דיווח על מחשבות אובדניות של הילד שהיה בטיפול, שזה בעיה כבר הרבה יותר מורכבת מבחינה אתית. מצד אחד, גילוי נאות עשוי להפוך את הסביבה לרגישה וקשובה יותר לילד. מצד שני עלול לפגוע באמון של הילד בפסיכולוג. במקרה של מבוגר זה עוד יותר מסובך מאחר ואז הדיווח גם פוגע בעקרון הסודיות הרפואית שלא קיים לגבי דיווח של מטפל להורים. לעניין הזה אין ממש פתרון ובכל מקרה צריך איש המקצוע להפעיל שיקול דעת נבון כיצד לפעול למען המטופל. ההחלטות הללו קשות ביותר ומציבות דילמות אתיות מורכבות שאין עליהם פתרון ידוע מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן