החיים שלא היו

יצור אנושי, עיניים, אף, פה, אוזניים שיניים, אבל האמת היא שאני מפלצת. כן, מפלצת. אני מאוד מכוערת, והחיים הם בעצם בדיחה חולנית, כזאת שאתה צוחק ממנה צחוק שטותי עם דמעות בעיניים. אני מנסה להיזכר בפעם שבכיתי והיה לי באותו רגע הורה שחיבק אותי והרגיע ואמר לי שהכל יהיה בסדר. אז הפסיכו' הציעה שאני אהיה ההורה של עצמי. אז מה אני כן זוכרת? אני זוכרת לפני כשבוע ילדה מאושרת, אפילו אם זו הייתה אשליה, היא בהחלט הייתה מתוקה. אבל היא התפוצצה, כמו שתמיד קורה, העולם מתמוטט עליי, אני מוצאת את עצמי פגועה וזנוחה. למה אתם עושים לי את זה? ד"ר יאלום בטח היה אומר שאני לא לוקחת אחריות על החיים שלי. ואיך ילדה בת שנתיים לוקחת אחריות על החיים שלה חשופה לחרא אנושי מכל עבר? ואם זה נמשך עד גיל 20 ו.. זה אמור לשנות משהו? למה הרעים זורעים רוע בעקביות כזאת? הם לא מתעייפים לפעמים? ממני מישהי שהתפכחה הלילה ואולי מחר כשההגנות יחזרו היא שוב תחיה באשליה של חיים אחרים ואנושות אחרת שבה הרוע הוא לא עצם קיומה. בת אנוש (שלא מתגאה בזה)

שבת שלום, אינך לבד עם הרגשה והתחושה שאת חשה וחיה, איני יודעת בת כמה את? אולם, אני בעלת ניסיון עשיר ומיום שאני זוכרת את עצמי ופקחתי את עיני אני חיה ברגשות מתוסכלים ומעורבים כלפי הסביבה, כלומר: לאורך כל הדרך פגשתי באנשים רעים מאד, כפויי טובה, צבועים, רכלנים, מושחתים עושקים ועוד כל מיני תכונות שליליות לגבי בני אדם ולכן אני מרגישה מה שאת מרגישה. עצה לי אליך שתהי חזקה, נשמי עמוק ותעשי תרגילי נשימה, בנוסף קחי ספר טוב לקריאה, ספר רומן או לכי לים גם בימים חורפיים שבי מול גלי הים, נשמי עמוק וצפצפי על כל אנשים הרעים תאמיני לי שאת בחורה יפה, ואצילת נפש. הרי בספר בראשית פרק א' כתוב ש"אדם עוד מבטן אמו רע ..." ומי את או אני או אחרים יכולים לשנות עובדה מציאותית אכזרית כמו שתארת. ישנה ברירה אחת "להיות או לא להיות", אזי צאי לדרך ובהצלחה ....

נערה שלום לא קל לשמוע את דבריך הכואבים, את החוויה הקשה של חייך ושל תפיסתך את עצמך. אני שומע שאת בטיפול פסיכולוגי ואני מקווה שגם עם זכרונות העבר קשים העתיד יהיה חיובי יותר ושדימויך העצמי ישתנה. זה בוודאי לא תהליך קל וקצר ואני מקווה שיהיו לך הסבלנות והכוח להתמודד. לגבי יאלום, נשמע שאת כן לוקחת אחריות על חייך ועל מה שקרה לך, אולי אפילו יותר מדי. בברכה ד"ר אורן קפלן