תינוקת

שלום רב ביתי בת שנה בדיוק, תינוקת חייכנית מאוד הולכת כמעט חופשי, מאוד מפותחת (בונה מגדל, מעינת בספר ומצביעה על הרבה פריטים שמבקשים ממנה: כלב, חתול.., שמבקשים ממנה להביא משהו היא מביאה - טלפון, כדור וכו' ) עד היום היא היתה עימי בבית ואני צריכה לשלוח אותה לפעוטון בבית היא היתה מסוגלת לשחק לבד גם חצי שעה (כמובן שבהשגחתי, אני הייתי במטבח והיא בסלון). תמיד אמרו לי שיש לי ילדה מאוד לא מפונקת ושיהיה לי קל לשלוח אותה לפעוטון אולם ההיפך הוא הנכון: מצאתי פעוטון נפלא (עם ילדים מגיל שנה) 12 ילדים עם 4 מטפלות חמות, שלא נותנות לילדים לבכות (מרימות אותם, מעניינות אותם עם ספר וכו'), יש פעילות רבה במעון - ציור, מוסיקה, משחקים וכו'- מעון המפוקח ע"י הגופים הנכונים. בהתחלה הייתי עם ביתי במעון שבועיים שלמים (משעה ועד כל היום) הילדה שיחקה, אבל שניסיתי לעזב אותה - היה בכי עד השמים. מאז עבר חודש ימים, ביתי לא מפסיקה לבכות, אמנם לסירוגין- שיש ספר מעניין או פעילות היא לא בוכה, אבל מייד אחר כך היא מחפשת אותי במעון וממשיכה בבכי היסטרי. יש לציין שגם הילדים האחרים בוכים, אבל ביתי בוכה היסטרית והמון. אגב, אני עושה לפעוטון ביקורי פתע ומציצה דרך חלון ההצצה (יש בדלת חלון להורים) ותמיד ביתי עם מטפלת צמודה, לא מוזנחת. ברורה לי גם האופצייה של מטפלת - אבל בשלב זה הענין לא בא בחשבון. מה דעתך? תודה

ש.ס. שלום הפרידה אינה קלה, לא לך ולא לבתך. זה טבעי וצריך לתת לתהליך הזה לקרות. הזמן יעשה את שלו ללא ספק, ובתך תתרגל למעון כמו הילדים האחרים. מאחר ואת מציינת שאין אפשרות למטפלת הרי שאין באמת אלטרנטיבה בשלב הזה (כי בגיל שנה באמת אפשר גם להישאר עם מטפלת ומעון אינו האלטרנטיבה היחידה). בכל מקרה, צריך ללמוד להיפרד, עם כל הקושי שבזה. עדיין לא עבר זמן כה רב, עבורך ועבורה. סביר להניח שחזרה מסופי שבוע יהיו יותר קשים אבל לאט לאט היא תסתגל. באמת לא קל להתרחק מהסינר של אמא, במיוחד אחרי טיפול כל כך מסור וקרוב במשך שנה. תני לה להשלים עם מציאות החיים בקצב שלה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן