אני מיואשת.. האם נהגתי נכון?

שלום.. אני נערה בת 18 גרה בחברה שמרנית, מאז ומתמיד ניסיתי להימנע מקשרים רומנטיים, בגלל שזה קודם כל לא כל כך מקובל בחברתי והסיבה השניה היא שהיו לי ערכים שלפיהם התנהגתי ותמיד אמרתי שקשר רומנטי בגילי לא יכול להיות רציני.. ובכך נמנעתי מלהיענות לכל הבחורים שהציעו לי את חבורתם.. עד עכשיו.. היום כשאני מסתכלת אחורה אני תוהה אם נהגתי נכון.. כי קרה לי מקרה שזעזע אותי ולא סיפרתי לאיש אפילו לחברתי הטובה ביותר.. וזה יושב לי על הלב.. אני הכרתי בחור דרך הרשת לפני 3 שנים.. והיינו ידידים כבר הרבה זמן.. הוא מבוגר ממני בארבע שנים.. הסתדרנו די יפה אבל אף פעם לאורך כל התקופה הזאת נתתי לו את הזדמנות להיקשר אליי יותר מדי.. כי "הערכים" שכנעו אותי שככה צריך לנהוג.. אז בזמנו הכרתי לאותו בחור חברה שלי.. והיום, הם חברים ויש ביניהם קשר רציני.. כששמעתי אודות הקשר שלהם נכנסתי למין דיכאון שכזה.. אל לא נתתי לאף אחד להרגיש שאני במועקה.. להיפך, איחלתי להם מזל טוב.. והצלחה, ולא נתתי לו ולה להרגיש שאני עצובה.. אני מנסה לשכנע את עצמי שעשיתי את הצעדים הנכונים.. אבל לא תמיד מצליח לי.. הוא היה וממשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיי.. אפילו אם הוא לא יודע זאת.. כי לא גיליתי לו, ואני מכירה אותו כל כך.. אני לא בטוחה שאני מאוהבת בו או משהו.. כי אני לא מרשה" לעצמי להתאהב.. עדיין לא הרמתי ידיים ומחזיקה מעמד ומנסה לחשוב ולא להיסחף אחרי הרגשות... מה דעתכם? עשיתי נכון? או שאני סתם טיפשה שנתנה לו ללכת ועכשיו קשה להתמודד עם תחושת הפספוס הענקית?! אנא ספרו לי מה דעתכם.. תודה..

עצובה שלום נשמע שאת לא רק מנסה לנהוג על פי הערכים שלך אלא שחשובה לך מאוד שליטה עצמית ושליטה בכלל על העניינים. כנראה שתמיד היתה לך דיעה או תחושה שאת יכולה לשלוט בהתרחשויות ולכוון אותם בהתאם לרצונך בצורה רציונלית. כנראה שכעת את מגלה שיכולת השליטה היא בכל זאת סוג של אשליה או משאלה שאיננה באמת אפשרית. את מגלה שליבך מוביל אותך גם אם אינך נותנת לו הוראה לעשות כן, ושאת עצובה לפתע. אני חושב שאת מתבגרת ומכירה טוב יותר את העולם ואת עצמך. אני מתארת לעצמי שתחושותיך יביאו אותך בסופו של דבר לתהליך של צמיחה והתמודדות טובה עם העולם. נהגת כפי שחשבת שצריך לנהוג. אין טעם להצטער על מה שקרה, כך התאים כנראה אז. השאלה כיצד יראה עתיד ומה תעשי עם ההבנות החדשות אליהם את מגיעה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התיחסותך.. אתה צודק בעניין הזה של השליטה על האירועים, אבל קרה מה שקרה.. יקח לי זמן להתגבר על זה.. ואני מנסה להתעסק בדברים אחרים כדי להסיח את דעתי מהנושא הזה.. אבל זזה עדיין כואב.. וזה משפיע עליי לרעה.. ירדתי במשקל, יש לי נדודי שינה, ומצב רוח קודר רוב הזמן.. אני אנסה להתגבר על זה.. למרות שזה קשה יותר משציפיתי.. תודה רבה בכל מקרה..

והיא אמרה כי רצתה זאת ולא שלחה ידה לגעת.....לרצות ולא לעשות דבר בנדון,משול הדבר לאדם צמא שלא יושיט ידו לעבר מקור מים. ילדה מיואשת שכמותך, כדאי שתפסיקי להלקות עמצך על משהו שלא עשית שכנראה לא היה שלך מלכתחילה, והפני מבטך קדימה ,ובפעם הבאה כשתהיי צמאה תושיטי ידך .....ושתי.