פורום פסיכואונקולוגיה

פורום פסיכואונקולוגיה עוסק בהיבטים הנפשיים של מחלת הסרטן הכוללים, בין השאר, התמודדות עם מסירת בשורה קשה, הכנה נפשית לקראת ניתוח ולאחריו, התמודדות עם תופעות הלוואי של הטיפולים, החלמה ושיקום מהמחלה, חזרה למעגל הבריאות, פתיחת תקשורת בין החולה למשפחתו, חשיפת המחלה בפני הילדים, התמודדות עם אובדן, שיפור תקשורת רופא-חולה, קבלת החלטות בזמן משבר ועוד.

הפורום מאפשר היכרות עם האספקטים הנפשיים של מחלת הסרטן ונגזרותיה ומטרתו לכוון את החולים ובני משפחתם להתמודדות יעילה יותר, ופעולה מתוך מודעות והבנה ולא מתוך תחושת חוסר אונים ובלבול האופייניים למצבי משבר.
36 הודעות
31 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכואונקולוגיה

03/05/2016 | 09:48 | מאת: ורד

שלום רב, גיסי מתמודד כבר 11 שנה עם מחלת הסרטן סוג של גידול נדיר במהלך השנים האלה טופל בטיפולים לא קלים חלקם בארץ חלקם בחול בשנה האחרונה חלה החמרה במצבו התחיל לראשונה בטיפולי כימו כתוצאה מכך רזה המון ומראה סימנים של חרדה וחוסר תאבון האם יש פסיכולוג אונקולוגי פרטי לא דרך הבית חולים באזור הדרום? (אשקלון אשדוד והסביבה)

לקריאה נוספת והעמקה

ורד שלום, צרי איתי קשר במייל ואפנה אותך למספר אפשרויות Rozeno1@gmail.com אורית

שלום, לפני כשנה אובחן בעלי בסרטן stage 4 ומאז אני מלווה אותו. אמנם יש לי משפחה תומכת וחברים אוהבים אבל במערכה הזאת אני מרגישה לבד. הם לא באמת יכולים לעזור לי ואני לא מרגישה נוח לשתף אותתם. האם תוכלי להמליץ על קבוצה או על טיפול פרטני באיזור השרון (רצוי רעננה / כפר סבא / הוד השרון והסביבה). תודה מראש

מיכל שלום, מתנצלת על התגובה המאוחרת, תוכלי לפנות אלי במייל הפרטי ואנסה לסייע במציאת איש מקצוע מאזורך Rozeno1@gmail.com ובהזדמנות זו מאחלת לכולם גמר חתימה טובה ובריאות איתנה. אורית

12/10/2015 | 15:52 | מאת: תמר

הי מיכל גם אני במצב דומה מחפשת הדרכה / קבוצה/ תמיכה האם מצאת פתרונות? אשמח לשמוע תודה

הי מיכל, נסי לפנות לאגודה למלחמה בסרטן, מדי פעם הם מקיימים קבוצות תמיכה שונות, הן של חולים והן של בני משפחה. בהצלחה אורית

09/05/2014 | 23:09 | מאת: חברה

שלום, לצערי חברה טובה מאד חלתה ועכשיו בתקופה לא טובה. אני מאד רוצה לסייע ולהיות נוכחת אך חברה אחרת קרובה אליה גם היא, נמצאת הרבה ואני מרגישה שאין לי הזדמנות "להשתחל" ולהיות שם איתה. זה מעורר אצלי תחושות אשם (על כך שבמקום לשמוח על התמיכה שהיא זוכה לה אני עסוקה בקנאות). בנוסף - כיצד את מציעה לי לפעול בכדי לתמוך ולהיות שם בכל זאת? תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ראשית כל, נוגעת ללב העובדה שאת רוצה לתמוך ולהיות שם עבור חברתך במשבר, זה אינו מובן מאילו, ויש אנשים הנוטים להתרחק במצבים כאלה. אם זה מתאים לך, אני מציעה לברר עם חברתך בכנות כיצד תוכלי להיות לה לעזר בתקופה זו. בין אם בהקשבה, בעזרה קונקרטית יותר, בליווי בטיפולים או בשמירה על קשר. בשלבים שונים של המחלה אנשים רוצים עזרה מסוגים שונים, ואם את רוצה לעזור תצטרכי לפענח איזו עזרה הכי מתאימה עכשיו. כאמור, הדרך הכי מהירה היא לברר איתה. בהצלחה, אורית.

28/04/2014 | 14:27 | מאת: בנציון

שלום רב נמצא לפני שנה וחצי .. במקרה בעיה לבבית חמורה.. כרגע רק מעקב צמוד.. אך זאת בעיה שמתדרדרת ..2 מנתחי לב שבדקו אותי אמרו שמקודם ומאוחר אני אצטרך ניתוח .. אני תקופה ארוכה בחרדות ..הייתי בטיפול פסיכולוגי עזר נקודתית.. המחשבה על ניתוח לב .. אני מאוד חושש ממנה פשוט נהרסו לי החיים!!! מה אםשר לעשות..??

לקריאה נוספת והעמקה

בנציון שלום, אני מבינה שכבר תקופה ארוכה אתה בחרדות סביב מצבך הרפואי והדבר פוגע מאד באיכות חייך. ממליצה בחום להעזר באיש מקצוע,רצוי פסיכולוג רפואי שתחום התמחותו הוא התמודדות עם בעיות רפואיות. אשמח לעזור אם תרצה הפניה לפי אזור מגוריך. בהצלחה אורית

שלום רב, רציתי לשאול אם לא יזיק לילדה בת שנה ורבע שהוריה יסעו לשבוע לחו"ל והיא תשאר בידים טובות אצל המטפלת שלה. מאד חשוב לי לקבל תשובה כי אני בהתלבטות קשה.

פונה יקרה, פורום זה עוסק בהתמודדות עם מחלת הסרטן ובהשלכותיה על החולים ובני משפחתם. אנא הפני את שאלתך לפורום המתאים בהצלחה, אורית

אפשר להרחיב בבקשה על תופעות הלוואי הפסיכולוגיות לטיפולים. לא רק כתגובות המצופות של פחד כאב בדידות וכן הלאה... השאלה היא באם יש לכימיקלים בטיפולי הכימוטראפי השפעה נגררת מבחינה פסיכולוגית?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אוכל לענות לך באופן כללי כי ישנם טיפולים מסוימים שלהם השפעות צפויות על המצב הנפשי, ובד"כ אמור להתקיים מעקב פסיכולוגי/פסיכיאטרי צמוד עם נתינת טיפולים אלו. אם תוכלי להרחיב על הרקע לשאלתך, אני מניחה שאוכל לענות לך יותר בהרחבה. אורית

19/11/2013 | 23:10 | מאת: חנה

אני בת 55. 7 שנים אחרי סרטן שד. אני חרדה לכל כאב וסיימן בגוף שמא זה סרטן. רצה לרופאים ועוברת הרבה בדיקות. הלא נורמלי סה שאני מאוכזת כשהבדיקות תקינות. זה כאילו אני רוצהה להיות חולה. קשה לי להתנתק מתקופת המחלה למרות שאני הרבה אחרי. אני מנהלת אורח חיים תקין למרות שבתוכי אני נסערת

לקריאה נוספת והעמקה

חנה שלום, חויה של מחלה גופנית מעוררת בנו פעמים רבות תחושה של חוסר שליטה, כיון שקרה לנו משהו בגוף שלא ידענו עליו או הזמנו אותו, ולעיתים אף היה נסתר מעינינו לזמן מה עד שהתגלה. לעיתים, למרות שהאדם כבר בריא ומתפקד והאיום הוסר, תחושת החרדה עדיין מתקיימת בו. אני משערת שה"אכזבה" שלך מפני תקינות הבדיקות נובעת מכך שהיא מותירה אותך בחוסר ודאות ובצורך להמשיך לבדוק כל הזמן שהכל בסדר (שהרי אם את חולה - אז אין חוסר ודאות). נראה כי עליך לרכוש מחדש את האמון בחיים, לצד מעקבים ועירנות מסוימת אך לא מוגזמת לבריאותך. ממליצה לך להעזר בטיפול קצר לרכישת כלים פסיכולוגיים כדי לעשות זאת. בהצלחה, אורית

23/03/2013 | 23:00 | מאת: דקלה

אבי לפני שנה ושמונה חודשים גילו אצלו סרקומה גידול של 10 קילו ניתחו אותו ואחרי כמה חודשים חזרו הגרורות והוא הלך לטיפולים. רוב בני המשפחה היו עסוקים לך אני ואמא הינו היחידים שהינו שם רוב הזמן. לפני חצי שנה בערך המצב החמיר וכתוצאה מהטיפולים נצרו קרישי דם והוא לאט לאט הלך ודעך. אני הפסקתי את עבודתי לשבת בבית לטפל בו. והוא ניפטר לפני חודש רציתי לדעת איך אפשר להתמודד עם זה שהוא איננו כל כך קשה כי טפלתי בו האכלתי אותו עזרתי לו וכו... חוץ מלבכות כל היום ולא ליד אמא כמובן.

24/03/2013 | 10:02 | מאת: סיגל

אשמח מאד לסייע לך

דקלה שלום, צר לי לשמוע על התקופה הקשה שאת עוברת. הליווי הממושך את אביך במהלך מחלתו לאורך כל הדרך, החל מהגילוי המכאיב ועד הדעיכה האיטית הוא תהליך קשה ומורכב.נשמע מדבריך שמילאת חלק חשוב בחייו של אביך במיוחד בסוף דרכו,במסירות ובהשקעה מאד גדולה, עד כדי עזיבת מקום עבודתך. כעת, לאחר פטירתו, נראה כי החלל הגדול שנותר וההשקעה העצומה שלך בו נותרה ללא כתובת. תחושת העצב והריק מובנים,טבעיים, ואופייניים לאובדן ולאבל שאת חווה. אינני יודעת מה טיב יחסייך עם אימך, אך אני מאמינה כי גם היא עצובה וכואבת כמוך, אולם את אינך מאפשרת לעצמך לבכות לידה, מדוע? ואם לא לידה, היכן וליד מי את מרשה לעצמך לבכות ולהתאבל על מות אביך? אין דרך מקוצרת לאבל ואין פתרון קסם שיקח ממך את הכאב שאת חווה אולם זכרי כי לצד מסלול האבל שאת עוברת, מתקיים לו מסלול נוסף של המשך החיים שלך,כלומר חזרה לעבודה או מציאת עבודה חדשה והשקעה מחודשת בחיים וביצרנות. אני כאן אם תצטרכי עזרה נוספת, להתראות ובהצלחה אורית

18/03/2013 | 14:57 | מאת: אבי

בת משפחתי בשנות ה 30 לחייה שאמה נפטרה מסרטן עברה בדיקה גנטית והתגלה שהיא בסיכון גבוה לחלות במחלה עקב ממצאים גנטיים מחשידים, היא נמצאת בחרדה וחוששת לבאות האם ניתן לקבל סיוע פסיכולוגי מתאים שיפיג קצת את חששותיה ?

לקריאה נוספת והעמקה

אבי שלום, הרפואה של היום מתקדמת וטומנת בחובה אפשרויות רבות לגילוי מוקדם ולמניעה של מחלות, עם זאת, הידע הרב יכול לעורר גם חרדה וחששות מיותרים. בת משפחתך אכן נמצאת במצב מעורר חרדה, ואני מניחה כי עליה לקבל החלטות לגבי עצמה. בנוגע לשאלתך, איש מקצוע בהחלט יכול לעזור לה בצומת חשוב זה בכמה היבטים. תוכל לברר האם בבית החולים שבה טופלה אמה של בת משפחתך ישנו פסיכולוג רפואי המתמחה בפסיכואונקולוגיה.אם לא, אשמח לעזור בהפניה לפי אזור מגוריכם. תוכל ליצור עימי קשר בנייד 052-3724337 או במייל rozeno1@gmail.com חג שמח ובהצלחה אורית

11/10/2012 | 13:27 | מאת: צוף

שלום רב, אמי חולה במלנומה שלב 4 ואני מעוניינת למצוא לה איש/ת מקצוע שעמה תוכל לחלוק את קשייה ולקבל תמיכה (כיוון שכלפיי חוץ חשוב לה מאוד להראות חזקה ולכן אינה חולקת את קשייה עמנו) האם תוכלי לכוון אותי היכן יש מאגר של אנשים מקצוע בתחום זה ? או לחילופין האם יש לך המלצות? אם לא ניתן לענות לי דרך הפורום מטעמי פירסום וכדו' אודה לך אם תוכלי ליצור עמי קשר דרך המייל בתודה רבה!

צוף שלום, אשמח לעזור במציאת איש מקצוע מתאים. לא ציינת היכן מתגוררת אימך כדי שאוכל להמליץ על מטפל/ת הקרוב/ה למקום מגוריה. באופן כללי איש המקצוע המתאים לליווי מסוג זה הוא פסיכולוג רפואי, רצוי עם ניסיון בתחום האונקולוגי. אם אימך מטופלת בבי"ח יתכן מאד כי פונקציה זו נמצאת במערכת ואף ניתנת במסגרת הסל. בנוסף, תוכלי למצוא מאגר מטפלים באינטרנט לדוגמא בפורטל "בטיפולנט" או בדומיו. אם תרצי הכוונה נוספת או המלצה את מוזמנת ליצור עימי קשר בנייד 052-3724337 או במייל Rozeno1@gmail.com אורית.

30/07/2012 | 22:46 | מאת: עמית

אני כותב לך בישירות, טוב?. את יודעת באיזה גודל הביצים צריכות להיות, נכון?. אז הביצה הימנית שלי גדלה מאוד. משהו כמו לימון זה חריג? את חושבת שזה סרטן? אני מת מפחד מהמחלה שאת נוגעת בה, אז אני לא הולך לבדיקה. לא רוצה לדעת.

שלום עמית, הגדלת האשך יכולה לנבוע מסיבות שונות, הפחד המנחה אותך מונע ממך לקבל טיפול מתאים לבעייתך וחבל. אזור אומץ וגש להבדק. לא ימצאו משהו שאין לך. שבוע טוב, אורית.

30/06/2012 | 15:58 | מאת: יעל

אני קוראת את הפורום קבוע. (גם אני הייתי באותה סירה בצעירותי...). עד היום לא כתבתי בו. יש לי שאלה שאינה קשורה לנושאי הפורום, קושי מחיי הפרטיים. כיוון שאת פסיכולוגית חכמה ואני מעריכה אותך, אולי תעני בבקשה?. העניין הוא כזה: יש לי ילדה בת עשר. לפני כמה ימים איזה ילד קילל אותה, והיא בעטה לו באשכים. בשנה שעברה קרה ארוע זהה, עם ילד אחר. איך מסבירים לה שאסור לה לבעוט באשכים במיקרים כאלו?. ולמה אסור לה?. ויחד עם זה, איך אומרים לה שאם מישהו תוקף אותה, מותר לה לבעוט לו באשכים?. איך לומר לה זאת בכנות, בהתאם לגילה?. בבקשה תעני לי ברצינות ומהר. זה ממש חשוב לי. נ.ב את עושה כאן עבודה נפלאה. אני יודעת כמה קשה הנושא. כל הכבוד שבחרת לעסוק בו.

שלום יעל ותודה על המילים החמות. לגבי שאלתך, ממליצה לך להתייעץ בפורומים השונים העוסקים בטיפול בילדים כגון : פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר, או פורום יחסי הורים וילדים. זהו תחום מומחיותם ואני בטוחה שתוכלי למצוא שם מענה הולם לשאלתך. אוכל לומר לך בקווים כלליים כי יש הבדל בין תגובה של הגנה עצמית (במקרה של תקיפה) לבין תגובה להקנטה של ילד. תוכלי לשוחח עם ביתך על כך ולהסביר לה את ההבדלים. בהצלחה, אורית

25/06/2012 | 09:26 | מאת: עייפה

לפני כעשרה חודשים אובחנתי כחולת סרטן השחלה עברתי 2 ניתוחים וטיפולים. לפני חודשיים סיימתי אבל..... בבדיקת הסי טי ראה האונקולוג בלוטת לימפה חשודה ושלח אותי לפט סיטי למזלי אין קליטה. באולטרסאונד רואים 2 ציסטות ואני מתחילה להתעייף. אי הוודאות, חששות , היסטריה. מה קורה לי? כשעברתי טיפולים הייתי יותר חזקה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, המצב הנפשי אותו את מתארת שכיח מאד בקרב חולים אונקולוגים. בתקופת הטיפולים יש נטיה לגייס המון כוחות על מנת לעבור את הטיפולים. יש להתמודד עם עיכול הבשורה, ניתוחים, תחילת טיפולים, התארגנות עם המשפחה, התארגנות עם העבודה וכו'.ההתמודדות עם כל אלה דורשת משאבים רבים, כך שלעיתים דווקא בסוף התקופה יש מין ירידת מתח ותשישות. הפרמטר הנוסף במקרה שלך הוא העלאת חשד נוסף בבדיקת המעקב, שבוודאי גרם לחרדה ולשחיקה בכוחות שלך, לאחר שחשבת שה"מלחמה" כבר הסתיימה. לשמחתנו בדיקת המעקב הייתה תקינה כפי שאני מבינה, וזו הייתה בבחינת "אזעקת שווא". טבעי הוא שאחר משבר של מחלה יוותרו חששות ותחושת אי וודאות מסוימת, אך כמו בכל דבר בחיים ישנה שאלה של מינון. אם את חשה כי את בחרדה ובהיסטריה (כפי שכתבת) הנמשכת לאורך זמן ועוצמותיה מפריעות לך בתפקוד היומיומי, אנא פני לאיש מקצוע כדי להעזר. כמעט בכל בית חולים ישנו פסיכולוג רפואי שתפקידו לעזור במקרים כאלה. בררי בבית החולים בו טופלת. אשמח לעזור בכל דבר נוסף. אורית.

30/06/2012 | 10:49 | מאת: עייפה

זהו שלמרות שאין קליטה . הרופאים לא בטוחים במאה אחוז ועליי לעבור ניתוח נוסף ומכאן נובעת העייפות אי הוודאות . הפחדועוד

14/03/2012 | 19:23 | מאת: סמר

שלום ! אני בת 19 . כשהייתי בכיתה י' חליתי בסרטן מסוג הודג'קן לימפומה קיבלתי טיפול והחלמתי . אחרי שסיימתי תיכון הייתה לי חזרה של המחלה וקיבלתי טיפולים כימותרפיים וקרינה סיימתי ב5/2011 מאז אני מנסה לחזור לחיים אך מאוד קשה לי תופעות הלוואי של הטיפול עדיין מפריעות לי בנוסף לזה אני חיה בפחד מפחדת מהעבר , מהעתיד ומכל דבר . נירשמתי ללימודים לשנה הבאה אך אני לא מרגישה שיש לי חשק ללמוד , איבדתי את הביטחון העצמי למרות שההשגים שלי תמיד היו מצויינים . אני רוב הזמן בדיכאון ותמיד חשה שאני רוצה לבכות , שונאת את עצמי ולא מעט פעמים מרגישה שאני רוצה למות וזהו . אני מרגישה שאני צריכה עזרה , אנא עזרו לי ותודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

סמר שלום, אין ספק כי חזרת המחלה הינה משבר, ולעיתים משבר גדול יותר מהפעם הראשונה אליה מגייסים המון כוחות. הביטחון בחיים והאופטימיות עלולים להפגע. אני ממליצה לך בחום להעזר בטיפול פסיכולוגי על מנת לסייע לך להשתקם ולחזור לחיים. את בחורה צעירה עם הישגים מצוינים כפי שאת כותבת, אולם מתוך המשבר קשה לראות את ההצלחות. בררי בבית החולים בו קיבלת טיפול רפואי האם יש שם אפשרות להעזר בפסיכולוג רפואי, אם לא, ניתן לפנות באופן פרטי. אם תזדקקי להמלצות על פסיכולוג/ית באזור מגורייך כתבי לי שוב ואשמח לעזור. בהצלחה, אורית

18/03/2012 | 15:00 | מאת: סמר

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות והתשובה. אני מטופלת ברמב"ם ואני אבדוק את האפשרות לטיפול , אך בכל זאת אשמח אם תמליצי לי על פסיכולוג/ת , אני גרה בצפון באזור כרמיאל . תודה רבה

31/01/2012 | 20:24 | מאת: טליה

אורית שלום, אני עובדת במסגרת חינוכית-טיפולית לבני נוער. אמא של נערה שפעילה ביחידה חלתה לפני כשנה בסרטן, החלימה ולצערי, לפני כשבוע לא חשה טוב, אובחן כי יש לה גידולים ושנותרו לה כחודשיים לחיות. אודה לך אם תוכלי לסייע לי בקווים מנחים לתמיכה בנערה ו/או להפנות אותי למידע בנושא. תודה

טליה שלום, לא ציינת מהו מקצועך,מהו גיל הנערה המתבגרת,ומה טיב הקשר ביניכן. יש לברר מיהם מקורות התמיכה עבור הנערה, אם היא נמצאת במסגרת בית ספרית אפשר להעזר גם בפסיכולוג ביה"ס.ניתן לצפות כי בעיתות כאלה תהיה ירידה זמנית ומובנת בתפקודה בכמה תחומים. באופן כללי אפשר להתייחס למתבגרת כאל מבוגרת צעירה ולסייע לה ע"י שיח פתוח על מצבה של אימה, על העתיד הצפוי, על חששותיה, לברר איתה אם היא זקוקה לאינפורמציה או להבהרות לגבי מצבה של אימה.אם את חשה כי ישנה התנהגות מדאיגה (כעס קיצוני מתמשך, דיכאון, שימוש בחומרים מזיקים, אלימות פיזית, שינויים קיצוניים במשקל וכדומה)כדאי להפנותה וללוותה לאיש מקצוע. בברכה , אורית.

שלום היום נודע לי כי ילד מכיתתה של ביתי חלה בסרטן.הוא נלקח ישר מביה"ס לביה"ח .הילדים עדין לא יודעים מה יש לו בדיוק אך ילד אחד פירסם בפייסבוק שלו שהילד חולה סרטן. 1.איך מספרים לילדה על המחלה בעיקר שזה יתפוס אותה גם במישור האישי(אח שהיה חולה וב"ה החלים) 2.איך בכלל מספרים לילדים מהכיתה? ברור לי שזה יעלה רמת חרדות בעיקר בגלל שההתפרצות היא פתאומית. האמא אמרה שכרגע מה שאפשר לעזור לו זה להתפלל.האם לבקש מהילדים להתפלל עבורו? תודה מראאש אימא

שלום לך, מובנת הנטייה לרצות לגונן על הילדים ולחשוף אותם כמה שפחות למידע מכאיב או מפחיד, מאידך גיסא הילדים חשופים כיום למידע מכל מיני מקורות ולעיתים אף ניזונים משמועות. לפיכך, המלצתי היא שאת או אחד המבוגרים הקרובים לבתך יספר לה באופן המותאם לה (לא ציינת מה גילה)על מחלתו של הילד. יש לאפשר לה לשאול שאלות כרצונה, אין צורך להעמיס בפרטים מיותרים או מעוררי חרדה, חשוב להשאיר ערוץ תקשורת פתוח ולתת לה תחושה שאפשר לדבר על הכל. אפשר לתת לגיטימציה לחששות שלה (אם היא מעלה כאלה) אך גם להרגיע ולהסביר כי כיום יש טיפולים שמסייעים ומקלים. אפשר לעודד אותה להתפלל על הילד אם היא רוצה בכך (זה יכול להחליש מעט את תחושות חוסר האונים מול מחלה). בנוגע לאחיה שחלה, יש לדבר איתה על ההבדל בין מחלתו של הילד בכיתתה לביו מחלתו של אחיה. יש המון סוגים של סרטן והם שונים אחד מהשני. יש לציין את ההבדלים ביניהם ואת העובדה שאחיה החלים וכעת כבר אינו נמצא בסכנה (אולי רק במעקב מדי פעם). בדרך זו את עושה הפרדה בין 2 המקרים ומרגיעה, אך גם נותנת לגיטימציה לכך שמקרה זה מזכיר את מה שקרה לאחיה וזה טבעי שכך יהיה. בכל מקרה אם מתעוררת תגובה חריגה ומפריעה לתפקוד אצל ביתך פני להמשך טיפול. בנוגע לשאלתך השניה קיימת אפשרות לערב את יועצת ביה"ס או את הפסיכולוגית אם יש צורך, אפשר לשקול אפשרות זו יחד עם מחכנת הכיתה. בהצלחה, אורית

21/10/2011 | 00:04 | מאת: אימאT

מאחלת לכם שנה טובה ומתוקה אורית

14/06/2011 | 12:07 | מאת: לילי

שלום רב, אמי אובחנה כחולת סרטן ראות שלב 4 לפני 3 חודשים. מאז חיי הפכו לסיוט אני לא מסוגלת לתפקד אני כועסת, אני מתוסכלת מחוסר יכולת לעזור לה, ואני לא מבינה איך יהיו חיי ללא אדם הכי יקר וקרוב לי בעולם..... אני מרגישה מצוקה נפשית וגם פיזית ולא מוצאת שום מוצא...... מה עושים?????? sos

לילי שלום, קיבלת בשורה קשה בנוגע לאימך הקרובה אליך מאד, ואין דרך קלה לעכל זאת. נשמע כי ההתמודדות עם הכעס שלך שאולי אין לו כתובת אבל הוא בר עוצמה, והתסכול לצד רצון עז להושיע את אימך מקשים כרגע על המשך התפקוד שלך וגורמים לך למצוקה שתיארת. אני ממליצה לך בחום לפנות לקבלת עזרה מקצועית ותמיכה ברגעים קשים אלו. טיפול יכול לעזור לך לעבד את המידע שקיבלת ולסייע לך להתמודד עם ההשלכות של בשורה זו עבורך. לא ציינת מהו גילך ומצבך המשפחתי, במה את עוסקת ומהם/מיהם מקורות התמיכה בחייך. כל אלה הם פרמטרים חשובים וישפיעו על דרכי ההתמודדות שלך. ברוב בתי החולים בארץ ישנו פסיכולוג רפואי במחלקות האונקולוגיות, בררי בביה"ח שבו מטופלת אימך ותוכלי להעזר. אורית

03/01/2011 | 22:23 | מאת: טל

אורית שלום, אני מעוניינת לתאם פגישה לצורך קבלת עזרה מקצועית לאימי אשר תומכת באבי במחלתו. האם וכיצד ניתן ליצור עמך קשר לקביעת פגישה? תודה מראש, טל

טל שלום, תוכלי לשלוח לי מייל עם פרטי התקשרות ואחזור אלייך בהקדם Rozeno1@gmail.com אורית.

30/11/2010 | 21:31 | מאת: נגה גורביץ

רוצה להזכיר כי עמותת ח.ס.ן פתחה קבוצת תמיכה לחולי סרטן ובני משפחתם באשדוד. קבוצה קטנה ואינטימית בה ניתן לשתף במחשבות ורגשות בכל הקשור להשלכות מחלת הסרטן בכל תחומי החיים. לפרטים והצטרפות ניתן לפנות אלי לנייד 0544981961 או באתר של עמותת ח.ס.ן. ספרו למי שצריך. נגה

15/11/2010 | 01:11 | מאת: אלכס

הי, לפני כמעט שנתיים התגלה אצל אימי סרטן. היא עברה ניתוח קשה וטיפולים כימוטרפיים. במהלך כל התקופה מצבה הנפשי היה קשה. מאז היא לא מצליחה להתעושש. היא בכתה כל הזמן, לא אכלה כמו שצריך והתקשתה לקום מהמיתה. הלכנו למספר רופאים פסכיאטרים שניסו על אימי המון סוגים של תרופות אך דבר לא שיפר בצורה משמעותית את המצב. הרופא המומחה הפרטי האחרון סיכם בכך שלאמי יש דיכאון עמיד לתרופות ויש לעבור לביצוע שוק חשמלי. הטיפול הזה מפחיד את אימי מאד והיא לא רוצה לעבור אותו בשלב זה. התרופות שנוסו הן: Cipralex Recital Miro Zyprexa Zyprexa + Vipax Zyprexa + Cymbalta Zyprexa + Cymbalta + Trazadil Zyprexa + Wellbutrin האם יש אפשרויות נוספות? מה עוד ניתן לעשות? האם טיפול פסיכולוגי ולא פסכיאטרי יכול לעזור? אני רואה שהיא מתעייפת ממצבה עוד ועוד, חייב למצוא לזה מוצא. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

אלכס שלום, המצב שבו אימך נמצאת יכול גם להתאים למצב נפשי הנקרא דמורליזציה. בשונה מדכאון קליני, דמורליזציה יכולה להיות עמידה גם לטיפול תרופתי. לא ברור לי מהו מצבה הרפואי של אימך היום, האם מצבה יציב? האם החלימה ? האם הפרוגנוזה טובה? כדאי גם לבדוק כיצד היא תופסת את מצבה, והאם תפיסתה תואמת את המציאות. יתכן והיא חושבת שחייה הסתיימו, ולכן אינה מעוניינת להמשיך. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי אצל פסיכולוג רפואי המתמחה בתחום האונקולוגי, על מנת לברר שאלות אלו עימה, ולהתאים לה טיפול בשיחות בשילוב עם טיפול תרופתי. עפ"י מחקרים זהו הטיפול היעיל ביותר. אם היא עדיין בטיפול/ מעקב סדיר בבי"ח, כדאי לברר אם יש טיפול כזה מטעם בית החולים. בהצלחה, אורית

19/06/2010 | 23:39 | מאת: אפי

עברתי ניתוח לכריתת גידול באגן שהיה שפיר על פי תשובה שהתקבלה ממאיו קליניק. הרופא המנתח לא מסכים עם הקביעה ולדעתו הגידול ממאיר. לכן כרתו בצורה ראדיקלית גם שריר ועצב ועכשיו אני צולעת קלות וכנראה שזה שריד בלתי הפיך. כמובן שבכל מקרה (ממאיר/שפיר) נדרש מעקב אבל אני מפחדת מכל גוש בגוף ויש לי גם פיזית "נטייה" כזאת בעצמות לגידולים אבל למזלי הם איטיים ועד שלא מגבילים מבחינה תפקודית אז אין מה לעשות איתם. מצטערת על האריכות ולא יודעת אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות. אני עובדת ומתפקדת אבל הרבה בפחדים. חשבתי שאולי עליי לגרום לעצמי להיות כל הזמן עסוקה כדי לא להתעסק בפחד? או אולי יש לך עצה אחרת? תודה .

לקריאה נוספת והעמקה

אפי שלום, החששות אותם את מתארת אופיניים לאחר גילוי של מחלה ונחלשים בהדרגה ככל שמתרחקים מהאירוע. הפחדים הללו כאשר הם ברמה מתונה שומרים עלינו עירניים וזה החלק החיובי שבהם, אולם כאשר החששות תופסים מקום רב בחיינו ומפריעים בתפקוד כדאי לטפל בהם. יש לקחת בחשבון שבד"כ לפני מעקבים ובדיקות רמת החששות עולה ומתייצבת לאחר מכן. אם את חשה כי הפחדים מפריעים לך לתפקוד פני לטיפול שיוכל להקנות לך כלים להתמודד עימם. התעסוקה בדברים אחרים ושמירה על השגרה כמובן מועילים. בהצלחה, אורית.

05/05/2010 | 07:28 | מאת: יובל פנקס

שלום, אני מחפש פסיכואונקולוג שעובר עם קופת חולים מכבי באיזור תל אביב / גבעתיים / רמת גן אשמח לקבל המלצות בתודה מראש יובל פנקס

שלום יובל, לא אוכל להמליץ לך במסגרת הפורום. שבוע טוב, אורית

09/04/2010 | 23:26 | מאת: rona

אנשי הפורום היקרים, הייתי שמחה לדעת האם נמצאים ביניכם אנשים בני15-28 אשר התגברו על המחלה. אשמח אם תיצרו עימי קשר. ronaher12@hotmail.com שיהיה לנו רק בריאות!

12/08/2011 | 13:06 | מאת: מישהי

רונה שלום, אני בת 23 והתגברתי על לוקמיה. אשמח לדעת למה את מתעניינת בבוגרים שהחלימו....

שלום אני בשנות העשרים לחיי ומטופל בזיפרקסה ( לסכיזופרניה ), אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להסיר מחסומים ולהגיע למימוש עצמי ולהיות מי שאני באמת מבחינה חברתית וכו... אבל... יש לי בעיה, גם אם אלך לטיפול פסיכולוגי וזה יעזור לי אז אחר כך תבוא מחשבה טורדנית ותהרוס לי את הכל, זה קורה עכשיו כאשר אני "מסדר לעצמי את הראש" אז תיכף באה מחשבה טורדנית והורסת לי את הכל ( את החיים ). אני צריך כיוון לאן לפנות, אולי עליי קודם לקחת כדור נגד מחשבות טורדניות ואז ללכת לטיפול פסיכולוגי או שיש טיפול בלי כדורים שיטפל לי במחשבות הטורדניות ויעזור לי להגיע למימוש עצמי מבחינה חברתית הרגשתית וכו, תודה.

פורום זה אינו מתעסק בשאלות מסוג זה, אנא פנה לפורום פסיכולוגיה קלינית/פסכיאטריה. בהצלחה, אורית

22/02/2010 | 13:42 | מאת: מירב

לאורית שלום! רציתי בבקשה יעוץ קטן, אני מטופלת אצל רופא מסוים למעלה מעשרים שנים(רופא פנימי)ועד היום הכל היה תקין,בבדיקה שגרתית היתה אבחנה הדורשת ברור מעמיק יותר, והופנתי לקופה להמשך הבדיקה,מהמזכירות הבנתי שאותו רופא יכל לבצע את הבדיקה, אך לא רצה לעשות זאת משקולים פוליטים עם הקופה(הוא רופא עצמאי)בתוכי מאד כעסתי כי הוא מכיר אותי משנים,עשיתי את הבדיקה באופן פרטי,וכעת אני שוקלת להפסיק טיפולים אצלו ולעבור לרופא אחר, מה דעתך? כי אני מרגישה כעת שבשעת צורך הוא לא יעיל.

מירב שלום, ממה שאת מתארת אני מבינה שאיבדת את האמון (לפחות באופן חלקי) ברופא אצלו את מטופלת כ-20 שנה. אם עד כה היית מרוצה ממנו והקשר ביניכם טוב, למעט המקרה האחרון, הייתי מציעה לך לברר איתו באופן ישיר את העניין, לא כהאשמה אלא כרצון להבין האם הוא בעצמו יכל לבצע את הבדיקה. לעבור לרופא אחר תמיד אפשר, אבל כדאי למצות את כל האפשרויות קודם, גם בכדי שאת תרגישי טוב יותר עם החלטתך. שיהיה שבוע טוב ובהצלחה, אורית

24/02/2010 | 08:11 | מאת: מירב

לאורית שלום! אני מאד מודה לך עבור תשובתך(למרות שנראה לי שהגעתי לפורום שלא קשור לבעיה הצפציפית הזו)אך אני לא רואה צורך לדבר איתו על הנושא הנ"ל כי אני יודעת בודאות שהוא כן מבצע את הבדיקה הנ"ל,ואם באמת היה אכפת לו הוא היה מתענין לגבי תוצאת הבדיקה ,ולכן באמת איבדתי את כל האמון בו. תודה מירב

26/01/2010 | 20:27 | מאת: מיכל

שלום רב. אבי סבל מזה זמן ממחלת הסרטן ולפני כיומיים הודיע לו הרופא וגם לנו כי נותרו לו שבועות מעטים לחיות. הוא בהכרה מלאה, נמצא כרגע בבית, תפקודו הרפואי הולך ויורד. אנו מעוניינים לעבור תהליך פרידה פורה אך מתקשים לדעת מה נכון לעשות ומה לא. היינו מעוניינים בהכוונה ממך כיצד לבצע את הפרידה באופן הממלא והמתאים ביותר.אציין כי אני ואחותי בסוף שנות השלושים ואמי בת זוגו חיה עמו בביתי. תודה

מיכל שלום, אין דרך אחת נכונה להיפרד, התשובה לשאלתך תלויה גם בסגנון האישי של אביך וגם בשלכן. אנסה לכוון אותך ע"י העלאת שאלות - כיצד התנהלתן מול אביכן עד כה עם הטיפולים, כיצד התמודדתן עם ההחמרה במצבו ? האם השיח איתו היה פתוח ? האם דיבר על העתיד, על רצונותיו ? משאלותיו? לעיתים לקראת הסוף יכולה להיות המנעות מלדבר על המוות באופן ישיר ואז השיחה יכולה להתנהל באופן סימבולי יותר. אפשר להעזר באלבום תמונות ולעיין בו יחד. בכל מקרה כדאי להיות קשובים לצרכים של אביכן ולאפשר לו להתבטא בכל דרך שמתאימה לו בשלב זה. כמו כן היו ערניות לצרכים שלכן בפרידה ממנו, האם יש דברים שרציתן לומר לו, להביע רגשות, לשאול, לבקש או סתם לשתוק לידו. מקוה שהצלחתי לעזור, אורית.

14/11/2009 | 18:13 | מאת: manosss

נפגעתי בתאונת עבודה ב2008 נפלתי על הרגל וכנראה שקבלתי מכה בראש ואני לא זוכר! נהייתה אמטומה , האמטומה התנפחה וחיררוג פתח אותה לאחר ימים מספר הופיעו חום גבוה, תפרחת פצעונים, בכל הגוף כאבי ראש חזקים,נישלחתי לטיפול אצל רופא עור! שטיפל חודש ימים במשחות ואנטיביוטיקה והחליט שאני חייב לגשת לפסיכיאטר , נגשתי אובחנתי עי פסיכיאטרית כOCD? PTSD ואני נוטל טרופות מכל הסוגים ציפרלקס מירו, פראפנאן וויאפקס וואבן בונדרומיןו עוד ששחכתי ,נישלחתי ע"י הפסיכיאטרית לשיחות וכן נישלחתי לאבחון נירו פסיכולוגי, רציתי לשאול מהו אבחון נוירו פסיכולוגי? האם יכול לעזור לי האבחון הזה? אני בטיפול באברבנל והרופא החליף לי תרופה והתרוםה וויאפאק עושה לי עירפולים טישטש יובש בפה וקצת סחרחורות, כאבי הראש והגירודים לא עוזבים אותי יותר משנה המטפלת היציע לי לגשת לרופא נוירולוג לצלום ראש אני ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות עם עצמי ,, באיזה שהוא מקום אני בייאוש טוטאלי ועולות לי מחשבות שכדאי לי לסיים את הפרשה וללכת לנוח לעד !! אני חסר אונים ,חלומות זוועה פחד צעקות,התפרצויות זעם,חוסר הבנה עם הסובבים,רעד בשרירי הפנים גמגום,,חוסר שמחת חיים כשלפני התאונה הייתי במרכז החיים רוקד ושמח ובריא תמיד לא הייתי זקוק לרופא אם לא הרגשתי פעם טוב הייתי שולח את אישתי לרופא עם כאב ראש הייתי מתגבר עם 4 כוסות מים,היום אני אדם עלוב נפש ,מסתגר בפינתי ,חושש אפילו לצאת לרחוב כדי לצאת אני צריך הכנה נפשית של יום קודם אולי כאן יש מי שיעזור ???????? בתודה מראש MANOSSS

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ראשית לשאלתך בנוגע לאבחון נוירופסיכולוגי. אבחון מסוג זה מתבצע כאשר יש חשש לפגיעה נוירולוגית (שיכולה לקרות לאחר פגיעת ראש/מחלות שונות ומצבים נוספים). כלומר, יכול להיות שמי שהפנה אותך לאבחון שוקל את האפשרות שחלק מתופעות הלוואי שלך נובעות ממצב נוירולוגי, ואז אפשר לתאם לך טיפול שונה או עם מיקוד אחר. בנוגע למצבך הנפשי ולשאלתך לגבי הטיפול התרופתי אותו אתה מקבל. ניכר על פי דבריך כי ישנה החרפה במצבך הנפשי, עליך לדווח על כך בדחיפות לפסיכיאטר המטפל בך וכן על תופעות הלוואי של הכדור החדש שאתה נוטל כדי למצוא תחליף. בכל מקרה אל תישאר לבד עם התחושות הקשות שאתה מתאר. בכל מצב חירום אפשר גם לפנות למיון ולקבל עזרה. אני מבינה שחייך השתנו באופן דרמטי, ולא קל לך עם השינוי. לא ציינת האם יש לך מישהו שתומך בך ? האם אתה מקבל טיפול פסיכולוגי או רק תרופתי ? כיצד אתה מעביר את הזמן ? אולי יש אפשרויות נוספות היכולות לסייע לך להשתקם ולהכניס אותך לשגרה חדשה. תרגיש טוב, אורית.

10/01/2010 | 12:14 | מאת: בתי

שלום לך ציער אותי לקרוא את סיפורך אך רציתי לאמר לך שכל החלומות אימה והחרדות והפחדים ותחושות מוזרות .הכל זה מהציפרלקס ומישפחתו. מזל שרק 3 חודשים אתה בטיפול .ושלא ישגעו אותך .עם כל הכבוד לרופאים. מה שהם יודעים לתת זה קח כדור כזה או אחר או שוב נסיון עם אחר וככה זה מטמטם את המוח ועושה נזק בלתי הפיך .שגם הגמילה ואחרי הגמילה עוד כמה חודשים ,לא מיתפטרים מתופעות משונות .התרופה נידבקת לשומנים במוח ופשוט מסממת .לא מספיק שניגרם נזק מהתאונה עוד מדכאים אותך ומסממים .תיקרא מאמרים על הרוקח הגאון אילן סלמון .מה כותב על התרופות הפסיכיאטריות.ועוד תיקרא מאמרים על תרופות באתר יו טיוב ואז תבין איזה נזקים הם גורמים .כואב לי עליך למה שניגרם .יש דרכים אחרים לעזור לזיכרון .הכי קל להם לתת מה שנתנו .לילדים שלהם לא היו נותנים את זה ,בטוח.בן אדם צריך להיות רופא לעצמו ,אבל הרוב תמימים וניזוקים ץמיסכנים הילדים שנותנים להם ריטלין להרגעה ,מדכאים אותם לתווח ארוך .רק כדי שיהיה שקט למורים ולהורים התמימים .מיסכן הילד .תחפש מאמרים על תרופות פסיכיאטריות והסיכונים .באדם נורמלי הם עושים מיסכן ותלותי .חבל. כל טוב לך .צא ותבלה תיראה המון תוכניות בידור תישתדל לצחוק צא החוצא בכח .אין לך כלום.זה הכל הכדור גרם לך.תעבוד על חיים שהיית רגיל ,בכח ,לא לראות חדשות וסירטי מתח רק משהו משמח זה התרופה הכי טובה.מועדון ריקודים חברה ועוד

05/11/2009 | 17:53 | מאת: חולה כרוני

שלום רב, יש קבוצות תמיכה לחולים כרוניים? אני חולה כרוני. בעבר היה לי סרטן והחלמתי. אבל יש לי מספר מחלות כרוניות שמשפיעות לרעה אחת על השניה. הפרוגנוזה הרפואית היא שנותרו לי רק כמה שנים לחיות. אני נכה ולא יכול לנהוג. אין לי כסף ואני חי בתנאי מחיה מחפירים מכיוון שביטוח לאומי לא מכיר במחלתי. לצערי ידוע לי שאני לא האדם היחידי שנלחם בבירוקרטיה העצובה של ביטוח לאומי ואני מכיר אנשים נפלאים שם כך שאני יודע שהם עושים כמיטב יכלתם עם מערכת איומה. כל משפחתי וחבריי נטשו אותי כשחליתי ואני לבדי. כל אחד מהם אומר שהוא אוהב אותי אבל הוא עסוק והוא מקווה שמישהו אחר יסייע לי ומנתק מגע, ובסופו של דבר כאשר כולם אומרים כך, אתה נותר לבדך והמילים "אני אוהב אותך" הופכות חסרות משמעות. אין לי מספיק כסף לתרופות חיוניות והמצב לא קל. אני מחפש קבוצת תמיכה. באינטרנט, בטלפון, פנים אל פנים, אעריך אם תוכלו להפנות אותו לקבוצה אם קיימת כזו. אני מתגורר בתל אביב. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, קבוצות תמיכה בד"כ מתארגנות סביב נושא/מחלה מסוימת, לא ציינת מאילו מחלות כרוניות אתה סובל כדי שאוכל להפנות אותך לאחת מסוימת. אם חלית בעבר בסרטן, תוכל להעזר בקבוצות שמציעה האגודה למלחמה בסרטן, אני יודעת שיש להם גם קבוצות במרכז הארץ. אורית.

11/11/2009 | 23:35 | מאת: שרה

אם אין לך התנגדות לבחון את בעייתך מזוית אחרת, שונה כמו למשל חפש בגוגל :דר" גוהנה בודוויג ושמן הפישתן. זה אולי יכול לעזור לשאר התחלואים. ועוד: תבלין הכורכום. בעלי נרפא ממחלה מאוד קשה .כל יום כפית כורכום מעורב בגבינה רכה או חומוס, מה שאוהבים. וכל זה משך חודש. ועוד: חפש בגוגל פיטריה יוגית או אקולוגיה אנושית. חברתי התגברה על מחלת הסרטן בעזרתה. אם תרצה להתייעץ אתה שמה דיאנה טל: 03-6581069 ועוד. חפש בגוגל מיטת סרג"ם .מסז" חינם משך 35 דקות(.גם אם תלך יום יום משך שנה זה חינם.) שם תקבל את בריאותך חזרה בדוק.אם אתה גר בת"א. הכי קרוב זה בגמת-גן. בריאות ואריכות ימים.

14/11/2009 | 17:56 | מאת: manosss

רציתי לומר לך אדון נכבד לעולם ולעולם אל תוותר לביטוח הלאומי שלך תלחם כל עוד יש אוויר בראותיך!!!! תשים לב הביטוח הלאומי נולד לעשות אנשים בראים לחולים ואנשים נורמלים לחולי נפש שאתה תגיד א הם אומרים ב אז לא לא לא לוותר ואל תאמר נואש לעולם ברור???????????

17/10/2009 | 20:00 | מאת: אלכס

שלום רב.לפני כי שנתיים שלחו אותי לבדיקות וחשבתי שיש לי סרטן .עברתי תקופה קשה מאוד עד שקיבלתי תוצאות בדיקה והם היו תקינות. מאז אם כואב לי משהו-חושב שזה סרטן.מאוד סובל מזה אני בן 49 ולפאמים יש פו ושם משהו ו צרין רק בדיקות כדאי להירגע.ןלא תמיד שולחים לבדיקות וזמן המתנה.... איך נקרא מחלה הזאת ואיך לצאת מזה. האם צריך טיפול תרופתי או פסיכולוגי למי לפנות? תודה מראש

אלכס שלום, נראה כי תחושת האיזון שלך בנוגע למצבך הבריאותי הופרה. אתה מתאר שכל כאב בגוף אתה מפרש כסרטן בעוד שישנם כאבים שחולפים ואין להם כל משמעות קלינית. תוכל להעזר בשיחות עם פסיכולוג כדי להשיב את האיזון, והוא יוכל להעריך האם יש צורך גם בסיוע תרופתי. אורית

14/10/2009 | 16:27 | מאת: אבישי

אני בן 61. בהיותי בן 52 נתגלה סרטן באחת מכליותי. עברתי כריתה ולאחריה היה הכל תקין. ללא טיפולים נוספים. אחרי מספר חודשים, תוך בדיקה שגרתית נתגלה סרטן בערמונית, בדרגת ממאירות 7. עברתי כריתה ללא טיפולים נוספים. לאחר כ-6 שנים נתגלה סרטן בכליה השניה וגם היא נכרתה. הפעם היה הגילוי מאוחר מדי והסרטן כבר התפשט. כיום אני ללא כליות, מטופל בדיאליזה 3 פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם. יש לי גרורות של סרטן הכליה בלבלב ובמספר מוקדים בבטן. אני מטופל בתרופה חדשה יחסית ובינתיים המצב הוא כמעט סטטי.לפי הידוע לרפואה כיום, משך הזמן אותו נונת התרופה למשתמשים הוא כשנתיים. אני מקבל אותה כבר 3 שנים. חשוב לציין שאני עובד, מנהל בעסק של עבודות עפר ומקיים חיים כמעט נורמליים.אני מקפיד על הופעה נורמלית ומי שאינו מכיר אותי מתקופת היותי בריא, לא ידע על מחלתי. לאחרונה אני חש מועקה קשה, הדומה לתחושת קלסטרופוביה, בעיקר ביחס לנושא הדיאליזה. (אציין כי בהיותי חולה סרטן, אינני מועמד להשתלה ולעולם לא אהיה. כלומר- עד יומי האחרון אהיה נתון לחסדי מכונת הדיאליזה, על הכאבים, ההרגשה הקשה וכל המגבלות של היותי חולה דיאליזה) אני חש כמי שהושם בארון ונקבר חי. הדבר טורף את שנתי בלילה וממרר את חיי.אולי יש בידכם עצה או תובנה שאוכל היעזר בה. תודה. אנא שמרו על כתובתי חסויה.

לקריאה נוספת והעמקה

אבישי שלום, עברת דרך לא פשוטה בשנים האחרונות, למרות זאת אתה מספר שהצלחת לשמור על חיים כמעט נורמליים עד עתה, מה שמעיד על משאבים וכוחות. אתה מתאר תחושת מועקה הדומה לקלסטרופוביה שהחלה לאחרונה ומייחסה לנושא הדיאליזה. מובן שהסיפור שלך מורכב וכדי לסייע לך בצורה אופטימלית הייתי מציעה לך להפגש עם איש מקצוע כדי לברר מדוע דווקא עכשיו התעוררה או התגברה תחושת המועקה, מה גרם לשינוי, (אולי תפיסתך את מצבך הבריאותי?). הבירור יכול לסייע לך למקד את הקושי ולהצטייד בכלים נוספים להתמודדות עימו. אורית

שלום , אני חברת "מכבי" והייתי מעוניינת לדעת האם אפשר לקבל הפנייה לתמיכה/טיפול פסיכו אונקולוגי באסותא. תודה אסתי

אסתר שלום, אני מציעה שתבררי עם הרופא המטפל בך באסותא האם קיים שם השירות הזה. עד כמה שידוע לי אין פסיכולוגים רפואיים באסותא. בבתי חולים אחרים השירות הזה קיים ואף ניתן חינם/עם טופס 17 למטופלי בית החולים. אפשרות נוספת היא טיפול בקהילה, דרך קופ"ח או באופן פרטי. בהצלחה, אורית

30/09/2009 | 16:52 | מאת: אורן

זוגתי עברה כריתת שד מלאה יש לי חשש מלראות את האזור, שמהצצה פה ושם אינו נראה מלבב, שלא לדבר על זה שאין לי עדיין אומץ להוריד לה את החולצה בזמן קיום יחסי מין מחשש שהמראה יפריע לי... אני מרגיש שהנושא מציק לי אך איני יודע מה לעשות בדיוק האם יש קבוצות תמיכה לבני זוג למשל ? תודה אורן

לקריאה נוספת והעמקה

אורן שלום, השד מהווה עבור הנשים מרכיב חיוני בהגדרת תחושת הנשיות והמיניות שלהן, ולכן סרטן השד טומן בחובו שינויים המשליכים גם על דימוי הגוף והאינטימיות. השינויים שנוצרו בעקבות הניתוח והמחלה עלולים לגרום להתרחקות בין בני/בנות זוג אך גם יכולים לגרום להתקרבות והידוק היחסים. תקשורת פתוחה ביניכם אודות המחשבות והחששות של כל אחד מבני הזוג חווה היא המפתח להכרת הקשיים והצרכים החדשים שנוצרו, וכמו בקשר גם האינטימיות והמיניות יכולים להשתפר כאשר התקשורת זורמת. יתכן כי החששות שמלווים אותך בנוגע ל"הצצה" בצלקת מלווים גם את אשתך וגם לה יש קושי להתמודד עם המצב החדש. אני מציעה לך לברר איתה כיצד היא מרגישה עם הגוף שלה ועם חשיפתו מולך. זו יכולה להיות אחת הדרכים לפתוח את הנושא ואולי אף לשתף אותה בהרגשתך ולמצוא פתרונות משותפים כיצד להתמודד. בנוגע לשאלתך לגבי קבוצת תמיכה לבני זוג, נסה לברר באגודה למלחמה בסרטן. בהצלחה, אורית.

22/09/2009 | 23:55 | מאת: שירה

שלום אורית, מאחלת לך הצלחה רבה בפורום החדש. אימי נפטרה לפני 4 חודשים מסרטן הלבלב בת 76 היתה. צעירה ברוחה, נמרצת, אנרגטית כאשה בת 40. מוקפת חברות, עוסקת בספורט, בקניות ובאירוח של בנותיה ובני משפחותיהן בכל השבתות והחגים, וכמובן רעיה נפלאה לאבי בן ה-82. כיום הוא בודד, עצמאי בתפקודו, אולם שבור, מדוכא ובוהה המון. לא אושרה עזרה מביטוח לאומי. אנו 3 הבנות מבשלות לו ביום יום ובשבתות, מכבסות בתורנות. הוא היה עקשן ונעשה יותר. מתנגד לעזרה חיצונית. לא מוכן לבקר במועדוני קשישים, בהתנדבות למוסדות,ואף לא לבקר אצלנו פשוט כלום כלום. מבקר פעמיים ביום בבית הכנסת ושאר היום במיטה. אני מאוד מודאגת ממצבו. כולנו עובדות, בעלות משפחה. קיבל כדורי ציפרלאקס וגם זה לא ממש עוזר. אולי יש לך הצעה מה לעשות. מודה לך מאוד למרות שזה לא ממש התחום הספציפי, אל ליד. תודה שירה ובהצלחה

שירה שלום, נשמע כי אביך עדיין מתאבל על מות אשתו, שהרי עברו רק 4 חודשים וזה לגיטימי ואף צפוי. תגובתו הינה תגובת אבל טבעית למות בן זוג אהוב ולכן כדורים נוגדי דיכאון אינם תמיד משפיעים על תהליכים אלו. חשוב לזכור כי לא פשוט לשנות שיגרה של אדם בגיל 82 או את דרכי ההתמודדות שלו. כדאי לנסות ולקרב אותו לתחומים שעניינו אותו בעבר לפני תקופת האבל, וזאת כמובן באופן הדרגתי, תוך הבנה שעלולים לצוץ בתחילה רגשות אשמה שלו להנות בלעדי בת הזוג. באופן כללי להציע לו תמיכה, עידוד, קבלה ולגיטימציה לעצב שלו, ולהיות קשובים לצרכיו הנוכחים ולקצב שלו לעיכול ועיבוד המצב. אם המצב נמשך כך מעבר לשנה ולא ניכר שיפור כדאי לשקול לפנות לאיש מקצוע. שתהיה שנה טובה ותודה על הברכות, אורית רוזן

01/11/2009 | 10:00 | מאת: דינה

ברצוני לספר בתגובה שאף אני אלמנה של חולה סרטן (מזה 6 שנים). כל אחד מאתנו מגיב אחרת לאובדן ולאבל, אך בהחלט, בדיעבד, אני זוכרת שהיתה בי תחושת נטישה. במשך הזמן שבעלי היה חולה, ידעתי על קיומן של קבוצות תמיכה בקהילה ובבית החולים. לא השתתפתי בהן כי לא חשתי צורך בכך. גם בעלי, אך כשהתאלמנתי, הרגשתי שאני עוברת תהליך שינוי משמעותי ושהייתי יכולה להרוויח מליווי ותמיכה דווקא בעת ההיא. היום, לאחר שעברתי הסבה מקצועית ולמדתי טיפול באמנות, אני מעוניינת מאוד לעבוד עם אלמנים/ות של חולי סרטן ולהיות יכולה לסייע ולתמוך בהם ברגע הקשה הזה.

17/09/2009 | 17:08 | מאת: ד"ר אריאלי יוסף

לאורית רוזן שלום רב, תחליה רציתי לברך אותך על הפורום. אני אישית רופא מומחה אורולוג ומתמקד בעיקר בנושא סרטן הערמונית. ( ראי פורום סרטן הערמונית בדוקטורס) , יו"ר עמותת " 1 מתוך 11 ", מנחה קבוצת התמיכה לחולי סרטן הערמונית וחוקר ראשי במחקר הקשור לסרטן הערמונית . נראה לי שיש לנו נקודות משותפות ושנוכל לשתף פעולה , אם תהיי מעוניית. ניתן ליצור קשר אתי בטל'\ תא קולי 08-8660672 או 08-8660683 ( מרפאת מ.מ.ר.מ.). ד"ר אריאלי

לקריאה נוספת והעמקה

ד"ר אריאלי תודה על הברכות, אשמח לשיתוף פעולה, אצור איתך קשר אחרי החג שתהיה שנה טובה, אורית

גולשים יקרים, הפסיכולוגית הרפואית, אורית רוזן, תשיב לשאלות הגולשים על דרכי ההתמודדות של חולים ובני משפחותיהם עם מחלת הסרטן. גלישה פורייה צוות האתר

17/09/2009 | 17:11 | מאת: ד"ר אריאלי יוסף

בהצלחה , ד"ר אריאלי יוסף מנהל פורום סרטן הערמונית