רעננה

אני בן 61. בהיותי בן 52 נתגלה סרטן באחת מכליותי. עברתי כריתה ולאחריה היה הכל תקין. ללא טיפולים נוספים. אחרי מספר חודשים, תוך בדיקה שגרתית נתגלה סרטן בערמונית, בדרגת ממאירות 7. עברתי כריתה ללא טיפולים נוספים. לאחר כ-6 שנים נתגלה סרטן בכליה השניה וגם היא נכרתה. הפעם היה הגילוי מאוחר מדי והסרטן כבר התפשט. כיום אני ללא כליות, מטופל בדיאליזה 3 פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם. יש לי גרורות של סרטן הכליה בלבלב ובמספר מוקדים בבטן. אני מטופל בתרופה חדשה יחסית ובינתיים המצב הוא כמעט סטטי.לפי הידוע לרפואה כיום, משך הזמן אותו נונת התרופה למשתמשים הוא כשנתיים. אני מקבל אותה כבר 3 שנים. חשוב לציין שאני עובד, מנהל בעסק של עבודות עפר ומקיים חיים כמעט נורמליים.אני מקפיד על הופעה נורמלית ומי שאינו מכיר אותי מתקופת היותי בריא, לא ידע על מחלתי. לאחרונה אני חש מועקה קשה, הדומה לתחושת קלסטרופוביה, בעיקר ביחס לנושא הדיאליזה. (אציין כי בהיותי חולה סרטן, אינני מועמד להשתלה ולעולם לא אהיה. כלומר- עד יומי האחרון אהיה נתון לחסדי מכונת הדיאליזה, על הכאבים, ההרגשה הקשה וכל המגבלות של היותי חולה דיאליזה) אני חש כמי שהושם בארון ונקבר חי. הדבר טורף את שנתי בלילה וממרר את חיי.אולי יש בידכם עצה או תובנה שאוכל היעזר בה. תודה. אנא שמרו על כתובתי חסויה.