מחלת סרטן סרקומה

דקלה שלום, צר לי לשמוע על התקופה הקשה שאת עוברת. הליווי הממושך את אביך במהלך מחלתו לאורך כל הדרך, החל מהגילוי המכאיב ועד הדעיכה האיטית הוא תהליך קשה ומורכב.נשמע מדבריך שמילאת חלק חשוב בחייו של אביך במיוחד בסוף דרכו,במסירות ובהשקעה מאד גדולה, עד כדי עזיבת מקום עבודתך. כעת, לאחר פטירתו, נראה כי החלל הגדול שנותר וההשקעה העצומה שלך בו נותרה ללא כתובת. תחושת העצב והריק מובנים,טבעיים, ואופייניים לאובדן ולאבל שאת חווה. אינני יודעת מה טיב יחסייך עם אימך, אך אני מאמינה כי גם היא עצובה וכואבת כמוך, אולם את אינך מאפשרת לעצמך לבכות לידה, מדוע? ואם לא לידה, היכן וליד מי את מרשה לעצמך לבכות ולהתאבל על מות אביך? אין דרך מקוצרת לאבל ואין פתרון קסם שיקח ממך את הכאב שאת חווה אולם זכרי כי לצד מסלול האבל שאת עוברת, מתקיים לו מסלול נוסף של המשך החיים שלך,כלומר חזרה לעבודה או מציאת עבודה חדשה והשקעה מחודשת בחיים וביצרנות. אני כאן אם תצטרכי עזרה נוספת, להתראות ובהצלחה אורית