פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב, בתי בת ה 8.5, ילדה דרמטית להפליא, מכל הבחינות כשהיא נותנת זה מכל הלב, כשהיא מחבקת זה מכל הלב, כשהיא בוכה זה על כל דבר, וכשהיא כועסת זה תמיד מאד דרמטי. תגובתה על בקשה של אביה לסדר את החדר לפני השינה התלוותה במשפט שרשום מעלה, ו" אני לא אהיה כזאת אמא לילדים שלי" "אני לא אדבר איתם כך, לא אגיד להם עצלנית וכ"ו", היא "מאשימה " אותנו שאמרנו לה מילות גנאי שלא נאמרו מעולם. והכל בהיסטריה, בעוד אני ובעלי עומדים פעורי פה. מחר היא עוזבת את הבית וזה סופי ושאנחנו לא אוהבים אותה. כל זאת קרה לאחר אחה"צ נפלא מלא חיבוקים ואהבה... צריך לציין שעברו עליה כמה משברים בשנה אחרונה, עברנו למושב חדש, נולדה לה אחות קטנה (היא הגדולה מבין השלוש), עברה בית ספר- ומסתדרת נהדר ומאד נהניית. במושב אין ילדים בגיל שלה, אך היא ילדה מאד עסוקה בחוגים כך שלא נותר לה הרבה זמן להתרועע. זו רק דוגמא קטנה מהיום, אך היא תמיד היתה מאד דרמטית, וככל שהיא מתבגרת יותר קשה לנו להתמודד עם זה. אשמח לתגובתך. דורית

דורית שלום, אני מוצאת את עצמי "מסתובבת" כמה ימים סביב השאלה שלך ולא משיבה. שאלתי את עצמי מה קורה פה, והבנתי שמשהו בתיאור שלך את בתך כל כך כבש אותי ונראה בעיניי כל כך מקסים, והנחתי שכך לא אוכל לתת לך את המענה אותו את מבקשת. כעת כשאני משיבה לך, אני חושבת שאולי כאן המנוף להתמודדות עם הקושי. אני קוראת שוב את שאלתך, וחשה את החום שקיים ביחסים ביניכם, יחד עם הקושי, ואפילו את האופן המחוייך בו את ובעלך מסוגלים להתבונן על הדברים. אני חווה מתיאורך את בתך כילדה מאוד רגישה, החווה את העולם בעוצמה גבוהה. את מספרת על אחר צהריים נפלא וחם ביניכם, ההופך בן רגע למטח האשמות. אני חייבת לומר שזה תיאור מאוד דרמטי :) לדבר שהוא בעצם די טבעי: אחר צהריים מקסים, האווירה נעימה וחמה. מגיעה שעת ערב. אב המשפחה מבקש מן הילדה לסדר את החדר. אולי היא מתמהמהת... יתכן שהוא אומר לה משהו על ההתמהמהות הזאת.. היא מבינה מזה שהאב "מאשים" אותה בעצלנות ומתפרצת. כאן הילדה מתקשרת עמכם באופן נפלא ומכוונת אתכם למה שהיא זקוקה לו מכם. היא אומרת: "אני לא אהיה כזאת אמא לילדים שלי". את יכולה לומר (ברוך וחום, תוך הבנת העלבון שלה, גם אם לא היה לו טריגר חיצוני): "איזו אמא את תהיי?". כשהיא אומרת: "אני לא אדבר איתם כך", את יכולה לברר אתה: "איך את תדברי איתם"? אני משוכנעת שהילדה הרגישה הזאת תכוון אותך באופן מדוייק למה שהיא זקוקה לו מבחינה רגשית ביחסים. "לא אגיד להם עצלנית". (כאן נכנסים גם החובות שלה בבית, לצד הצרכים הרגשיים שלה שאינם עומדים בסתירה לכך). תוכלי לומר לה: "מה תגידי להם כדי שיעמדו בחובות שלהם בבית? / איך תבקשי מהם לסדר את החדר?" כל זאת לגבי הסיטואציה שתיארת. כמובן שיש לקחת בחשבון את המשברים אותם ציינת, שיכולים להחריף, ולו באופן זמני, תופעה שהייתה קיימת מלכתחילה. ושוב, אני חשה שלצד הקושי הטמון בעוצמות הרגשיות של הילדה, את רואה גם את החיובי שבהן ויכולה להנות מהן, וזה נפלא! מגיע לך ולבעלך הקרדיט על היכולת של הילדה להביא בפניכם גם את חוסר הסיפוק שלה מן היחסים ביניכם. יש צורך במידה רבה של ביטחון של ילד באהבת הוריו בכדי שיוכל לעשות כן ללא חשש. אשמח לשמוע איפה, אם בכלל, הדברים שאני כותבת פוגשים אותך. כל טוב, אור-לי

אורלי שלום, תודה רבה על תגובתך הרגישה. אני חושבת שקלעת בול . למחרת בבוקר שאלתי את ביתי " האם זה סופי????""" והיא ענתה לי בחיוך:"זו דרכי לאמר שמאד רע לי..." שאלתי אותה אם היא יכולה פשוט לאמר שרע לה, והיא אמרה לי "אמא, ככה אני, אני נורא רגישה..." האמת היא, שלא ראיתי את זה כך... ראיתי את החיוב באופי שלה, כמובן, אבל לא ראיתי כחיוב את העובדה שהיא פשוט מסוגלת להתייחס למערכת היחסים ביננו, נבהלתי מהעוצמות, וכל הזמן חשבתי שאם זה לא ירגע אז... אז , אנסה לקבל את עצתך, ופשוט לא להגיב או לנסות לא לפתור באותו הרגע ולתפוס איתה שיחה במועד אחר. היא באמת ילדה מקסימה, ורגישה, וצריך להיות קשובים למה שנמצא מעבר לדרמה... שוב, תודה רבה על התייחסותך דורית

שלום, יש לי בעיה בבית של ילדים שכל הזמן רבים. הם לא מסתדרים לבד ... מדובר בתאומים בן ובת. אבקש את עצתך

לי שלום, לא כל כך ברור משאלתך איפה מוקד הבעיה עבורך. האם העובדה שילדיך רבים? האם העובדה שאת צריכה להתערב במריבותיהם? או אולי הרעש בבית? (כותרת הודעתך הייתה "ילדים רעשנים"). אנא פרטי בכדי שיהיה קל יותר להתייחס לבעיה. כמו כן, האם תוכלי לכתוב אם הם רבים רק בבית? / האם הם רבים גם כשאת אינך נוכחת? בברכה, אור-לי

שלום, מה דעתכן על הוצאת תלמיד מכיתתו ע"י מורה חדשה לח"מ ובהנחיית המורה לח"מ הוותיקה ל"אבחון קצר" ללא אישור מההורים וללא ידיעת המנהלת וכאשר פניתי לקבל מידע מהמורה הותיקה שהיא הרכזת לחינוך המיוחד ולהסביר לה את החוק שהילד לא עבר ועדת שילוב ואין לה את הזכות להוציאו עם תלמידים אחרים לאבחון ללא ידיעת ההורים התחילה לדחוף האשמות לגבי, ולצעוק עליי כאילו שאני אפריע לה להמשך התפקוד בתחום ובחינוך המיוחד המנהלת שהייתה נוכחת הצטערה על מה שקרה אך עדיין לא קיבלתי שום הצטערות\ התנצלות משתי המורות על מה שקרה לא בע"פ ולא בכתב למרות שהנהלת של מתי"א הצטערה על זה ואמרה שהיא תברר את העניין ושהמורות יבקשו סליחה על העוול שנגרם לילד ( הילדים), אך הן עדיין ממשיכות להתקשר ולצעוק כאילו שאני והבן שלי הם האשמים והם הקורבנות במה שהיה. אני חושבת לפנות להגיש תלונה אך עדיין אני מתלבטת ורוצה ייעוץ בנושא. תודה מראש על התמיכה ענו בהקדם האפשרי

שלום לך, ניתן לחוש מהודעתך את התסכול והכעס שלך. כאם לילד הנזקק לחינוך מיוחד את בודאי חווה קשיים רבים בנוסף לקושי האובייקטיבי של הילד. אני מניחה שלא קל להזדקק לעזרה באופן קבוע. הטיפול בילד הלומד בחינוך מיוחד מתחלק בין גורמים שונים: ההורים, המורה, מטפלים פארא-רפואיים... זה יכול לעורר תחושה שהטיפול בילד קצת יוצא משליטתך, וזה קשה. יתכן שמקשה גם התחלופה של הגורמים המטפלים בילד. קשה לבנות אמון בכל פעם מחדש ולהאמין שאנשי צוות ביה"ס רוצים עבור ילדך את הטוב ביותר, גם אם הם טועים לפעמים. טוב שאת מודעת לזכויות שלך כאם לילד הלומד בחינוך המיוחד ושפנית לבירור העניין. באשר להגשת תלונה - כמובן שההחלטה בידייך. מובן שאת כועסת ורוצה להשיב את הסדר על כנו. לצד זה, כדאי לחשוב מה בסופו של דבר ישרת בצורה הטובה ביותר את הטיפול בילדך. כל טוב לך, אור-לי

מור היי, בני כמעט בן 3 והוא די חברותי אבל יש לו נטייה לחשוב כל פעם שהסובבים אותו אומרים לו מה לעשות. לדוגמא :השבוע לקחתי אותו לחבר וכל הדרך הוא חיכה לו וציפה לו וכשהוא הגיע חברו אמר לו:" בוא תשב תאכל איתי ובני ישר צעק עליו , אתה לא תגיד לי מתי לאכול" - זוהי רק דוגמא כדי שתביני עד כמה בני תמיד חושב שחבריו אומרים לו מה לעשות.כל פעם הוא כועס ומפחד שאולי אומרים לו מה לעשות והוא תמיד מתגונן ...איך אני אמורה להתייחס לכך? בהתייחס לכך את ענית לי ושאלת אותי האם יש מישהו מבוגר שהוא סופר עצמאי אז כן אני זאת שעצמאית מאוד שמעודדת אותו יותר , שבקשר ישיר איתו. אביו עובד וחוזר די מאוחר וכשהוא מגיע הוא בעיקר משחק איתו ומשתולל איתו אני יותר בקטע החינוכי(קריאת סיפורים,משחקים חינוכיים וכו').יש לכך השלכה מסויימת?

תמי שלום, אני מבינה שמור ואת התחלתן בכיוון מסויים להבנת הקושי. אם מור תמצא לנכון, היא בוודאי תרחיב באותו כיוון. בנתיים אנסה אני להשיב לך כפי שאני רואה את הדברים. טבעי עבור ילד כמעט בן 3 לעסוק בשאלות הקשורות בשליטה ובאוטונומיה. ילדים בגיל הזה חשים מצד אחד אוטונומיה כיוון שהם מסוגלים לעשות בעצמם המון דברים חדשים , ומצד שני הם עלולים לחוש בושה, כיוון שהם לא תמיד מצליחים לשלוט בכל מה שהם רוצים לעשות. יתכן שבנך עסוק, באופן נורמלי, בשאלות אלו. עם זאת, אם העניין נראה בעינייך חריג והילד מפרש הצעה תמימה כ"ניסיון השתלטות", חשוב לחשוב למה הוא צריך לשמור בקנאות רבה כל כך על תחושת השליטה שלו. כדאי לחשוב איפה הוא מרגיש חסר שליטה בצורה שעלולה להביך אותו ואשר גורמת לו להילחם להחזרת השליטה לידיו. העובדה שבעלך ואת חווים עם הילד דברים שונים אינה בעייתית בעיניי. נהפוך הוא. בצורה זו הילד מרחיב את רפרטואר ההתנסויות, החוויות והתחושות שלו. הדבר כאמור חיובי, ובלבד שהילד חש מצדכם חופש פעולה להתנסות לפי כוחו וללא שיפוטיות במצב בו הוא נכשל. בברכה, אור-לי

שלום איך אני מתמודדת עם אלימות של ילדי בן 4.5 המבוטאת: במילים לא יפות שלא שמע בבית וכן בבעיטות דחיפות לילדה בת 2.5 אחותו,אני ראיתי בגן שילדה נותנת לו מכה כאשר הוא ניסה לקחת לה בכוח(לא רב) דבר כלשהו ולאחר שביקש. בנוסף שמתי לב שיש לו מספר חברים קבועים שאיתם הוא משחק מעט בהשתוללות מה עלי לאמר לגננת ומה לבקש מימנה בתודה גלית

שלום רב, מה להגיד לגננת ? בדיוק מה ש"אמרת" כאן - שהילד חוזר עם אוצר מילים שהוא לא ממש לטעמך. בקשי ממנה בצורה יפה ונעימה,מבלי שתרגיש שמבקרים אותה,לשים לב לעניין. ובבית - לשים לכך גבול. בהצלחה, מור

אתר חדש מאפשר שליחת חוות דעת ומשוב לגן באופן אנונימי. נסחי ביקורת עניינית ובונה ותאפשרי לצוות להשתפר. בדרך יוכלו גם הורים אחרים להחשף למידע וללמוד ממנו. כתובת האתר http://gantov.co.il

שלום, בני בן ה-4 מתנהג בזמן האחרון בצורה בלתי נסבלת לא מקשיב לאף אחד גם לא לי [אבא]שעוד איכשהו ספר אותי בעבר יש לציין שיש לו אחות חדשה 10 חודשים שהוא משתדל להציק לה [למרות שמבחינתו זה משחק]הוא יורק מקלל אין לו סבלנות למשחקי לגו ו'כו מתעצבן שלא הולך לו משהו ולא נרתע משום דבר יש לציין שהוא ילד מאוד פיקח וחכם אפילו יותר מגילו מה עושים?

ארז שלום, כפי שמור ציינה בהודעה בתחילת עמוד זה, אני חוברת אליה לניהול משותף של הפורום, ואני מקווה שזה בסדר מצדך שאשיב אני על שאלתך. מקריאת הודעתך אני חשה שחסרה לי הרבה אינפורמציה להבנת הבעיה. ממתי החלה התנהגותו חסרת הריסון של בנך? האם הדבר התרחש סביב ארוע מסויים? ציינת שנולדה לילד אחות לפני עשרה חודשים. האם יש סמיכות בין האירועים? לא מפתיע שילד שנולד/ה לו אח/ות חש מאויים וחרד למקומו ולאהבתם של הוריו אותו. אם הקשיים אכן קשורים לנושא זה (וזה סביר להניח כך), חשוב להבהיר לילד עד כמה מקומו שמור ומובטח בלב ההורים. חשוב לייחד לו זמן פרטי, רק עבורו, לפעילות מהנה אתך, עם בת זוגך, עם שניכם... לצד כל זאת, אני קוראת שאתה כותב "לא מקשיב לאף אחד, גם לא לי [אבא] שעוד איכשהו ספר אותי". מכאן אולי משתמע שאת אמא הוא בכלל "לא סופר" וכעת המצב מקצין וחל גם עליך. האם כך הדבר? האם המצב השתנה עם לידת אחותו? האם מתישהו "ספר" אתכם? מה השתנה? נסה למקד את הבעיה ונשתדל לסייע. בברכה, אור-לי

שלום, בני בן 4 ו - 5 חודשים יש לו אח בן שנתיים ו - 5 חודשים בתקופה האחרונה הוא נושך ילדים בגן שלו במשך שבועיים הוא נשך כבר 3 ילדים שלא עשו לו כלום הוא לא מקשיב בקולי ובקול אביו אנחנו יוצאים מדעתנו הוא מציק לאח שלו הרבה חוטף לו כל דבר מהיד כל דבר שאח שלו לוקח ומשחק איתו הוא חוטף לו בצורה מתוחכמת כאילו הוא צריך לתקן את החפץ וכדומה ואם אח שלו לא מוותר לו אז הוא חוטף לו ודוחף אותו אני רוצה לציין שיש לו ליקוי ראיה (ניסטגמוס) (גם לאחיו) ויש לו משקפיים הילדים בגן מכירים אותו כבר משנה שעברה ולא מציקים לו בקשר למשקפיים הם יודעים שבמפגשים הוא קרוב לגננת והם לא קמים מהמקום במפגש, רק הוא כדי להסתכל מקרוב . הגישה שלנו כשהוא מרביץ לאח שלו (דוחף אותו או מציק לו) אנחנו מענישים אותו שמים אותו בחדר למשך 4 דקות לפי זמן הגיל שלו ואח"כ הכל טוב ויפה עד הפעם הבאה. אנחנו לא מפלים בינו לבין אחיו מקבלים אותו יחס אני רוצה לציין שבקיץ האחרון עברנו דירה בחופש הגדול והוא היה חלק מזה עזר לנו והתרגש מאד. אנחנו מתוסכלים ולא נעים לנו מההורים בגן שהילדים שלהם ננשכים הוא תמיד היה קצת שובב אבל בחודש האחרון הוא עבר כל גבול ובשבוע האחרון אני הרמתי את הקול שלי כי לא יכולתי לשלוט על עצמי והוא עשה לי דווקא הוא צוחק לי בפרצוף כשאני מתעצבנת עליו אני מנסה לדבר איתו אבל הוא כל הזמן מעביר נושא אני לא יודעת מה לעשות אנחנו נותנים לו הכל לא מחסירים ממנו כלום אם זה חוגים ומשחקים וצעצועים אשמח מאד לתגובה תודה רבה וחג שמח

שולי שלום, אני מצרפת קישור למאמר העוסק באופן מקיף בנושא נשיכות בקרב ילדי גן. אני מקווה שתמצאי בו מענה לשאלותייך. http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=316 (במקרה שלא ניתן יהיה לפתוח את הקישור, copy ו-paste עשויים לעקוף את הבעיה). בברכה, אור-לי

שלום למור, בני בן שנה וחמישה חודשים.ילד מקסים,עירני ומבין .בהחלט ילד נורמלי.בקו הבריאות ואין בעיות מיוחדות. נמצא במעון יום ומשתלב יפה(עד גיל 9 חודשים היה איתי בבית). יש לו אחות בת שנתיים ושבעה חודשים ולרוב הם מסתדרים יפה. רק מה, הוא מרבה לנשוך ולמשוך שערות כאשר רוצה את מבוקשו או אם נלקח ממנו חפץ ולפעמים גם סתם בלי סיבה (וזה יכול להיות מאחותו,ילדים בגן,הורים,סבתות) למרות שאחרי כל נשיכה/שריטה/משיכה,הוא נותן נשיקה ומלטף.לפעמים אני יכולה להסתכל עליו ופתאום הוא נותן לי "פליק" על הפנים וזה כואב (נראה לי שהוא עושה זאת מחיבה אלי).המטפלת שלו במעון מדווחת לי שהוא נשך ילדה בלחיה (באמת נשיכה לא יפה) ומספרת שהוא נוטה להתנהגות קצת "אלימה"... בבית אני מדברת איתו ומנסה להסביר לו "שלא נושכים" לפי הבנתו שלו. גם במעון עושים אותו הדבר. אך האם יש מקום לדאגה??האם זהו שלב התפתחותי?האם בנים יותר אלימים מבנות? יש לי הרגשה שכאילו "מענישים" אותי על ההתנהגות שלו.. או שאני אמא לא טובה (למרות שאני באמת משתדלת ותמיד אומרים לי שאני כן אם למופת).באמת קצת מתסכל.אנחנו לא כועסים עליו (ההורים),אבל שמתי לב שגיסתי מרבה לצעוק לידו ותוך כדי משחק לתת לו כאילו מכות קטנות והוא גם מחזיר לה.ההתנהגות הזו מעצבנת אותי,כי אולי משם זה מגיע ואפילו לא שמנו לב. כשאני כועסת עליו מאיזושהי סיבה,אז אחותו גם מגיבה ומנסה להרביץ לו בחזרה.אז אלו כל הפרטים. אשמח לתשובתך המהירה.שנה טובה וחג שמח. אפיק.

צהריים טובים, נתחיל מהפניה לתשובות בנושא.אם ישארו שאלות,אני כאן. ב"שאלות ותשובות" משמאל,אנא קראי את החלקים - גיל שנתיים (למרות שהוא יותר קטן) ובחלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות ,את השאלה השניה. בהצלחה, מור

ביתי בת 14 הכירה נער בן 14 דרך האינטרנט מאוד כעסנו ביקשנו שתנתק את הקשר שיקרה ואמרה שניתקה חודש שעבר הילגה גנבה לי את הפאל' האישי שלי מהתיק השעות 2-4 לפנות בוקר ודדיברה איתו כל יום במשך שבועיים עשתה לי 1400 ש"ח. אני רותחת בעלי על סף הטמוטטות אני על כדורי הרגעה אנחנו בני 36 ויש עוד ילד בן 8 בבית. מה עושים? הילדה רוצה בנים

תמי שלום, כפי שכתבה מור בתחילת עמוד זה, אני מצטרפת אליה להנהלה משותפת של הפורום ואני מקווה שזה בסדר מבחינתך שאשיב אני על שאלתך. נראה שעוברים עלייך ועל בעלך ימים לא פשוטים. אולי הבנה טובה יותר של הסיטואציה תקל עליכם. ממכתבך לא כל כך ברור לי מה השפיע עליכם בעוצמה כל כך חזקה. האם העובדה שהבת בת ה-14 הכירה נער אחר? האם העובדה שהכירה את אותו נער דרך האינטרנט? האם גניבת הפלאפון וההוצאה הכספית עקב כך? האם העובדה ש"הילדה רוצה בנים"? אולי כל הגורמים הנ"ל חוברים זה לזה ויוצרים אצלכם תחושת "רתיחה" ו"התמוטטות". נסי לחשוב מה המשמעות של כל אחד מהנ"ל עבורך/עבורכם ומה בעינייך/בעיניכם התגובה המתבקשת. למשל: האם גניבת הטלפון הסלולרי שלך היא שוות משמעות לעובדה שבתך רוצה קשר עם נער? נסי לחשוב איזו תגובה מצדכם תהלום כל אחד מהמצבים שתיארת. (למשל: איך תגיבו כלפיה אם תגנוב? איך תגיבו אם תרצה קשר עם נער אחר?... וכו'). הצלחה רבה לכולכם, אור-לי

שלום רב ! אני ילדה אם לילדה בת כמעט 4 ותינוקת בת 3 חודשים. ילדתי בת ה- 4 מסרבת ללכת לגן. השנה היא החלה בגן טרום חובה, ומהיום השני לגן היא כבר שואלת מתי יגמר הגן ומתי לא תצטרך ללכת יותר לגן. השאלות חוזרות על עצמן מידי ערב לפני השינה, ואף בבוקר. בשעות הבוקר הילדה משתפת פעולה, מתלבשת ולוקחת את חפציה לגן, אולם כשמגיעים לגן היא מסרת להפרד ממני. אומנם אין סצנה של בכי הסטרי אך יבוב קל ובקשות ותחינות כי לא אלך ואקח אותי עימה. לשאלותיי מדוע אינה רוצה ללכת לגן טוענת היא שמשעמם לה בגן והיא לא רוצה ללכת לשם יותר. אחרי הגן הילדה נשארת במסגרת של צהרון, באותו הגן, ודווקא את המסגרת הזו היא אוהבת. לדעתי זה בגלל שבצהרון ישנה סייעת מאד מאד חמה ואוהבת, כאשר ביתי אהובה עליה במיוחד והדבר עוזר לה מאד. ביתי אף מספרת לי שהיא תמיד יושבת לידה בפעילויות ועוזרת לה לסדר את הגן וכד'. אינני יודעת כיצד להתמודד עם הנושא, שכן אין לי תשובות לביתי ששואלת אותי כל הזמן מתי לא תצטרך כבר ללכת לגן, והרי השנה רק החלה ויש עוד שנה נוספת של גן חובה... אציין כי גם בשנה שעברה שהיתה בגן פרטי לא אהבה ללכת לגן והיו קשיי פרדה בבוקר אך לא שאלה מעולם מתי יגמר כבר הגן, למרות שגם שם טענה שמשעמם לה. כנראה שישנה גם השפעה מסויימת מכך שאני ילדתי לאחרונה ונוספה לה אחות קטנה.

צהריים טובים, אני אענה על שני הערוצים שהעלת הקושי האוביקטיבי ללכת לגן והקושי בעקבות לידת האחות. לגבי הקושי האוביקטיבי - אנא קראי בעמ' זה את - בת 4 לא מפסיקה להתבכיין ולא רוצה ללכת לגן ואת - חוסר בטחון. לגבי לידת האחות - בהחלט יתכן שזה מוסיף. במיוחד אם את חוזרת הביתה עם האחות והיא "מפסידה " אותך בכך שהיא נשארת בגן. אני ממליצה דבר ראשון,לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש. כמו שתראי יש שם דרכים לתגמל אח גדול על כך שהוא הגדול שאיתו אפשר לעשות דברים שעם הקטן אי אפשר. כאן,חשוב לקשור את זה לנשוא הגן. לא במובן של - אם תלכי לגן אז... אלא - זכויות וחובות. משהו כמו - "את כבר לא תינוקת את צריכה ללכת לגן" ובהזדמנות אחרת - "את כבר לא תינוקת אז איתך אני יכולה ללכת לסרט".ז"א,את לא תקשרי במפורש בין הזכויות לחובות,אלא היא תבין את ההקשר מתוך דברייך. בהצלחה, מור

שלום. אני אם לילדה מקסימה, חכמה ולבבית ובקרוב היא חוגגת את יום הולדתה שלישי. אני ואביה גרושים מזה כשנתיים וחצי. ביתי נולדה לתוך מציאות שבה אמא ואבא לא ביחד.כיום אני חיה עם בן זוג אחר שבזמן הקרוב מתעתד להפוך להיות בעלי. היחסים בינו לבין ביתי טובים מאוד, הוא אוהב אותה כאילו הייתה ביתו והיא אותו כאילו היה אביה. היחסים ביני לבין בעלי לשעבר אינם טובים ולמעשה אנו מנהלים קשר באמצעות SMS או פקסים ואך ורק בכל הקשור לילדה. גם כשאני נאלצת להעביר לו אותה אנחנו עושים זאת ממרחק כשהילדה הולכת אליו ואני מניחה את התיק במרחק. אין מילים מתוך נימוס וכל מה שאנחנו משדרים זה ריחוק ועויינות. פעם בשבועיים ביתי מבלה סופ"ש עם אביה ובזמן האחרון היא חוזרת משם עם תופעות מדאיגות, למשל בפעם האחרונה בילתה שם את שלושת הימים של ראש השנה וכשחזרה ממנו התחילה לדבר על מוות, "אני אמות" או "אני אהרוג אותך", רצף המילים חוזר על עצמו שוב ושוב ואני מודאגת. ביום שהוא החזיר אותה, הוא דאג לשלוח לי הודעה על כך שהיא החלה לדבר על הנ"ל וביקש שלא אכעס עליה, אני חושבת שזוהי מניפולציה שלו. במקרה אחר הוא שלח לי הודעה שהילדה חלמה בלילה שאמא ואבא לוקחים אותה לקניון ולא עוזבים לה את היד, במקרה נוסף הוא הגיע לגן וביקש מהצוות לשים עיין על בן זוגי משום שהוא הבין מהילדה שהיא אינה אוהבת אותו. אין לי מושג כיצד לפרש את הנ"ל אך מהיום שנפרדנו ובשל צורת התנהגותו שהשתנתה לאין ערוך אני כל הזמן חושבת על הילדה הודיה קדם ז"ל... שלא נדע! אני אובדת עצות ומצד אחד מאמינה שהאיש אוהב את הילדה אהבת נפש ומצד שני אני חוששת שאני כבר לא מכירה אותו ולכן לא יודעת למה האיש מסוגל או מה הוא מרגיש ורוצה. אנא עצה....או אולי הפנייה לפסיכולוג ילדים....

צהריים טובים, קראתי את ההודעה מס' פעמים וחשבתי שבאמת צריך להפנות אתכם ואז שאלתי את עצמי - לאן ? מה המוקד כאן ?. מה בעצם הדבר שהכי מציק לך ?. בתחושה שלי,הדבר שהכי מציק זה הלא נודע,הפחד מהצעד הבא. במקרה כזה לצערי,קשה לי להאמין שיש איזשהו איש מקצוע שיכול לנבא את העתיד או שיכול לחזק/להפריך את פחדייך. אני שואלת את עצמי - נניח שאני מייעצת לך לפנות ל x . איך את מציגה את זה לאבא של בתך ? אנחנו צריכים לפנות ל x כי.... . כי מה ? הרי על פניו,אין הרעה בתפקוד של הילדה,אין סממנים לקושי,אין כביבכול מצד הילדה שום דבר המצדיק פניה לאיש מקצוע. לכן,עוד לפני ההפניה,אנא נסי למקד (למרות שאני בטוחה שזה לא קל ואני ממש לא מקנאה בך..) מה הכי מציק ומה הציפיה שלך. כשנדע למה את מצפה,יהיה קל יותר להפנות אותך למקום המתאים. אנא חזרי ואשתדל לעזור, מור

ילדי בן 7 השנה החל ללמוד בכיתה א' .הוא מסיים את לימודיו כשעתיים לפני שאני מגיעה מהעבודה ולכן פעמיים בשבוע הוא נמצא שעה אצל מטפלת ואז מחזיר את אחיו מהגן ומחכים לי כרבע שעה ו-3 פעמים בשבוע משגיח עליו נער כבן 15 .ילדי מאוד אוהב את הנער שמשגיח עליו הם משחקים יחד משחקי מחשב לגו יוצאים יחד לחצר בקיצור הרמוניה מושלמת .בחנתי כמה פעמים את תחושותיו של ילדי אל הנער ע"י כך שניסיתי להציע תחליפים אך הילד בפירוש מאוד אוהב את הנער ומעדיף אותו אפילו על פני סבתו.למרות כל הסיפור המקדים אתמול הילד סיפר לי על מחשבה מסוימת שעלתה במוחו שמואד זעזעה אותי ולא נתנה לי מנוח עד עתה.הילד סיפר כי הנער בישר לו כי יש לו הפתעה עבורו ואז ניגש להביא אותה מביתו(הוא גר דלת מולנו בבנין הדירות) כשהוא שב הוא הביא לילדי שני "פוגים" של ספיידרמן (חפץ מאוד ערכי כרגע בעולם הילדים) .הילד מאוד התלהב אך סיפר לי כי כאשר הנער ניגש להביא את המתנה הוא חשש כי כשישוב הוא יביא איתו קבוצת נערים שיכו אותו יחד כולם!!!!!! אני מאוד מזועזעת מהמחשבה הנ"ל שעלתה בראשו ניסיתי לשאול אותו אם הוא היה בסיטואציה דומה בעבר וגם הוספתי כי אם קרו דברים מעולם אני אטפל בזה גם אם זה כרוך בהפסד ימי עבודה ואני אדאג לטפל בזה אך היהלד אמר כי לא קרו לו דברים כאלה או דומים להם לכן אינני מבינה כלל למה עלתה מחשבה כזו בראשו אנא עיזרי לי להבין או לנסות לאבחן מאיזה מקום זה הגיע כי לדעתי זה לא עניין של מה בכך.

צהריים טובים, כמובן שדרך פורום אני לא יכולה לדעת האם יש בזה משהו או שזה חלק מדמיון,מסרט שראה ממקרה ששמע עליו וכו'. באפן כללי,כשילד אומר משהו שמדאיג אותנו או מתנהג בצורה מדאיגה,אך שולל בעיה,ההמלצה היא להיות עירני ולראות האם ישנם עוד ממצאים מעוררי שאלה/מדאיגים במשך הזמן. עם זאת,חשוב לא להבהיל את הילד,לא לתחקר,לא לתת לו הרגשה שמתעסקים בעניין יותר מדי. הערנות אמורה להיות של ההורה עם עצמו ולא לשתף בזה את הילד. בהצלחה, מור

שלום, בני בן ה-4 נמצא בגן פרטי בקבוצה של 14 ילדים מתוכם 10 בנים ו-4 בנות. לאחרונה כל הבנות עברו לגן מועצה (בגלל שהן היו מיעוט) כעת נותרו רק הבנים. מה ההשלכות של גן המורכב רק מבנים, האם יגרם לילד נזק? האם בנות מאזנות וכדאי להוציא אותו? חשוב לציין שמבחינה חברתית מדובר בחברים שלו. ממתינה לתשובתכם מהירה. תודה נטלי

צהריים טובים, ישנם מגזרים בהם זה המצב הרגיל - בנים לומדים רק בחברת בנים ובנות בחברת בנות. כך שזה לא משהו נורא נורא חריג. מכיוון שאני לא מאד אוהבת הוצאות והעברת מסגרת אחרי שהתחילה כבר השנה (אלא אם כן זה מצב שחייבים להעביר),אני לא הייתי ממהרת להוציא מגן שלילד טוב בו. כמובן שכשיש גם בנות וגם בנים האינטראקציה מגוונת יותר,"עשירה" יותר,מאתגרת יותר וכו'. אבל,זה לא אומר שאם אין בנות,זה עלול להוביל לנזק. כאמור,אני הייתי משאירה בגן ובשנה הבאה דואגת לרשום בגן שיש גם בנות. מור

בנינו (יליד יונואר) מתקרב לגיל ארבע בן יחיד. בשנה שעברה היה בקבוצת גיל עם ילדים שעולה לגן טרום חובה, כרגע נשאר עם הילדים בקבוצת הגיל שלו (טרום טרום חובה) . בשנה שעברה נהנה בגן: סיפר הרבה חוויות,ביקש להזמין חברים ונראה די מאושר. כרגע הוא מתלונן כל הזמן שמרביצים לו ושאין לו עם מי לשחק, הוא הפך להיות ילד סגור, לא מספר בכלל על הגן, ועיקר השיחות עימו מסתקמות בתגובות האפשריות שלו לאלימות "אם ירביצו לי אני אעשה...". בתחילת השנה לאחר שהתלונן מאוד ביקשנו מהגננות שהוא לא ישן בגן, ואכן אחה"צ הוא היחיד מבן הילדים שלו ישן (בגן מתקימת צהרונית והוא שותף בה- מהצהרונית הוא נהנה יותר). אנו לא יודעים מה כדאי לעשות: האופציה החלופית לגן הפרטי היא לרשום אותו לגן עירוני - עם קבוצת גיל זהה לקבוצה איתם נמצא היום - במקרה זה בשנה"ל הבאה נאלץ להחליף שוב גן, קבוצת הילדים היא של כ-30 ילדים לשתי גננות (היום מדובר בכ-15 ילדים - מתוכם רק שלושה בנים לשתי גננות) והצהרונית מרוחקת מהגן כך שתדרש נסיעה בכדי לעבור לצהרונית. אנו שוחחנו עם הגננות בגן הן באמת מאוד השתדלו בכדי להנעים את זמנו בן היתר בכך שאיפשרו לו לא לישון בגן, אני לא יודעת אם יש באפשרותן לעשות דבר מה נוסף בנדון. אני תוהה אם חלק מהקשיים הם תולדה של חששות שהציקו לי , שכן מלחתחליה לא הייתי שלמה עם ההחלטה להשאיר אותו בגן בעיקר כי חששתי שישעמם לו. חשוב לציין : מדובר בילד טוב, בוגר מאוד- גם בתגובות שלו שנראה כרגע מאוד עצוב , מבולבל, בודד וסגור (נסגר גם ביוזמה לפתח קשרים חדשים בחוגים אחה"צ וגם במשחק עם בני משפחה וחברים אחה"צ) תודה מראש על תגובתכם. גלי

ואני לא ממש מצליחה להבין את השאלה. אנא מקדי. מור

הסיפור הוא על ילדה בת 4 וחודשיים. ילדה עליזה מאד בד"כ, עד היום לא היו בעיות כלשהן, עכשיו נראה כי עוברת שלב של "התבגרות" עם דרישה לעצמאות. יש לה אח בין שנה וארבעה חודשים שסה"כ הקנאה אצלה דיי מתועלת וחוץ ממקרי "חיבוק-חונק" או מריבה על משחקים לא נראית בעיה מיוחדת. אותה ילדה הינה מאד מקובלת בגן ע"י הבנות וחלק מהבנים. באופן קבוע מתארחות אצלה אחרי הגן בממוצע שתי בנות בשבוע. במהלך החופש הגדול הראתה רצון וגעגוע לחזור לגן (גן טרום-חובה שנה שניה בגן) את הגננות היא אוהבת והן אוהבות אותה בחזרה. החזרה לגן היתה קלה (בניגוד לשנה קודמת בה בכתה מההתחלה) אולם שבוע לאחר מכן החלה הידרדרות-הילדה לא רוצה ללכת לגן, היא בוכה ללא הפסקה גם בבית כל היום, מבקשת ללכת איתנו לעבודה, להישאר לבד בבית, לעבור לגן אחר...היא טוענת שמשעמם לה בגן, אין לה חברים....ולא נותנת הסברים הגיוניים. ניסינו בדרך של הקשבה, הידברות ונסיון למצוא פיתרונות, פיתויים והבטחות, איומים, התעלמות, אולם כלום, פשוט כלום לא עוזר. לא אכפת לה אפילו להחזיר לחנות את תיק הגן החדש של "דורה"....הבכי נמשך ונמשך וחוזר על עצמו לאחר ששוכך. בגן לעומת זאת הגננות טוענות שאחרי שהיא נרגעת מבכייה היא משתלבת יפה במשחקים ובפעילויות החברתיות ואכן היא מביאה עבודות יפות הביתה אך באותה נשימה היא אומרת בקול מתבכיין "לא היה לי כייף בגן, אני לא רוצה ללכת מחר ולעולם לא". אינני יודעת מה לעשות אני אוספת אותה מוקדם (באחת ועשרים) מנסה לדבר איתה אך היא לא מעוניינת למצוא פתרונות שיהיה לה נחמד יותר-שלחתי איתה בובה שהיא אוהבת, מכתבים ממני, שרשרת שלי שתחבק אותם כשהיא תתגעגע...אך זה לא עוזר. בנוסף המפתיע מכל זה שגם בחוג ריקוד (החוג שהיא הכי הכי אוהבת וגם חברות שלה שם) היא בוכה לאחרונה ולא רוצה להישאר בתואנה שהיא תתגעגע אלי. הבעיה שהיא בתקופה שהיא כל הזמן ועל כל דבר מדבכיינת, היא סופר רגישה ונוטה להיפגע ולבכות מכל דבר גם עם חברות(אנחנו עונים לה שאנחנו לא מבינים אותה כשהיא מדבכיינת ולוקח לה המון זמן עם הצלחה חלקית להביע את עצמה ללא הדבכיינות). בקיצור, היא לא מסבירה את עצמה ואני לא יודעת מה מקור הבעיה- רצון בתשומת לב (שיש לה בשפע), חוסר בגרות או מצוקה אמיתית. אני לא יודעת אם באמת הגן הוא הבעיה. הבעיה בגן התחילה כבר לפני כמעט חודש וייתכן בעקבות מקרה שקרה- הילדה הלכה עם חברה לחוג חדש ואני הבטחתי לחכות להן בחוץ, לאחר זמן מה עליתי לשירותים לכמה דקות ולצערי באותו רגע הן יצאו להפסקה, היא לא ראתה אותי ונכנסה לבכי ולמרות שמיד הופעתי והבטחתי לחכות שוב אולם היא כבר לא הסכימה לחזור לחוג "לעולם"...אינני יודעת אם יש קשר בין הדברים. אודה לכל עזרה או עיצה טובה.

פרטים נוספים: גם אני וגם בעלי לוקחים/מחזירים לגן. אחיה בן 1.4 שנים הולך זו שנה שניה גם כן לפעוטון ובוכה פחות...

צהריים טובים, אם את מכירה קצת את הפורום,בטח ראית שאלות שעוסקות בנושאים דומים (אפילו כמה שאלות מתחתייך - חוסר בטחון,בדפים קודמים יש גם על התבכיינות) והתשובה עליהן היא - לא לעשות עניין ולא להתעסק בזה over. גם אם לילד יש המון תשומת לב,אם אפשר להשיג עוד קצת זה תמיד נהדר... והיא משיגה. את מתארת כאן הכל - הבטחות,איומים,התעסקות,הדברות,שאלות... ככל שתמשיכי זה רק יגבר. לכן,אפשר לשמוע את הסיפורים,להיות אמפטית ולהמשיך הלאה. "איך היה בגן? " "לא כיף,זאת וזאת וזאת עשתה חלי כך וכך..." "אני מבינה,זה בטח לא היה נעים. אני בטוחה שמחר תצליחי לשחק עם.. ועם.." ובזה לסיים !. כמובן שאפשר להתאים את זה לנושא המדובר. אין טעם להתעסק בלמה ואיך וממה נובע. יש דברים שבאמת מצריכים את ההתעסקות הזו,כאן זה רק גורע. בהצלחה, מור

יש לי שתי בנות: בת שלוש ובת שנה וארבעה. הקטנה נכנסה לאחרונה למעון אך עד לאחרונה טופלה במהלך היום ע"י סבתא (אימי). בת השלוש בוגרת ונבונה. גמולה כבר כמעט שנה (ביום ובלילה) אך לאחרונה החלה לעשות את צרכיה בתחתונים. רק במהלך היום. (בלילה הכל בסדר). לפי מיטב הבנתי היא מקנאה בקטנה ומנסה "להיות כמוה". אך מה עלי לעשות? איך להגיב? לכעוס? להתעלם? להעניש???

בנושא גמילה על כל שלביה (כולל רגרסיה),אנא התחילי מחיפוש בפורום תחת המילה גמילה או טיטול (לעיתים מתקבלות תוצאות שונות ולכן כדאי לחפש תחת שתיהן). כמו"כ כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק המתייחס לגמילה. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

שלום רב! יש לי אחיין בן 3,עד שנת הלימודים האחרונה שהה בבית עם הסבתא ולא הלך לגן הילדים בנוסף יש לו 2 אחים בני 10 ו-7. השנה הוריו רשמו אותו לגן בשבועות הראשונים בכה רבות וסירב להיכנס לגן עצמו והוריו ביקרו מדי פעם בגן כדי להקל על קליטתו בגן. כיום הוא מגיע לגן,נשאר בחצר הגן ומשחק לבדו בארגז החול. הוא הפסיק לבכות,אך מסרב בתוקף להיכנס לגן עצמו במשך כל שעות שהייתו בגן. מה ניתן לעשות? תודה מראש וגמר חתימה טובה הילה

לילה טוב, חסרים לי פרטים : 1. מי מביא לגן ? איך נעשית הפרידה בבקר ? 2. מה עושה הגננת כדי לשלב אותו ? 3. האם הוא נמצא 5 שעות בחצר ? מי נמצא איתו ? אנא עני ואשתדל לעזור. מור

צהריים טובים במענה לשאלותייך על הפרטים החסרים: 1.אימו או סבתו של אחייני מביאים אותו לגןץ הפרידה נעשית עם חיבוק ונשיקה ונאמר לו שהן הולכות לעבודה ויחזרו מאוחר יותר להחזירו הביתה. 2.הגננת מנסה בשיחות להכניסו לכיתת הגן אך לא רוצה להכריח אותו. 3.אכן הוא שוהה 5 שעות בחצר,שומר הגן משגיח עליו. גמר חתימה טובה ותודה מראש הילה

היי מור, את חושבת שילד צריך להקשיב להוריו ולא לעשות דברים מוטעים מתוך כבוד או מתוך פחד. כלומר את חושבת שצריכה להיות איזה יראה מסוימת שהורה צריך ליצור אצל ילד או ליצור כבוד הדדי. כי חברה טובה שלי אמרה דבר שהוא אולי נכון שבאיזשהו שלב ילד כבר לא מתייחס להורים שלו כבעלי סמכות ולכן צריך ליצור יראה מסויימת ולא לפתור את כל הדברים בשיחה והסברים. מה את חושבת? אני יסביר לך מה הבעיה:לי יש ילד ולחברה שלי יש ילדה בני 3 .אני יותר מדברת עם בני מסבירה לו כל דבר והוא ממש לא מפחד ממני הוא מאוד מכבד אותי .מאוד חורה לו כשאני אומרת לו שאני כועסת עליו,לעומת זאת חברתי טוענת שאני עושה טעות שאני מאוד מכילה ואני צריכה ליצור אצלו פחד וסמכות כי היא יוצרת עם ביתה גם שיחה אבל במקרים חריגים היא יצרה יראה מסוימת. היא קצת ערערה את ביטחוני בטענה שבאיזשהו שלב בחיים הילד הופך למתבגר ואז הוא כבר בכלל לא מכבד את הוריו ולכן היראה נשארת כי ילד תמיד יפחד מהלא נודע. אני ממש בחששות שמא אני לא מחנכת את בני נכון אנא כווני אותי קצת....

הי חנה, אני חייבת להגיד שהעלת חיוך גדול אצלי והשאלה שלך מאד העסיקה אותי ביומיים האחרונים. נהניתי לעסוק בה גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית. אז קודם כל, תודה :). היו לי כמה תשובות. יותר נכון,אותה תשובה בניסוחים שונים. אני אנסה לארגן מזה משהו ברור. 1. אם הגישה והדרך שלך עובדת,מדוע לשנות ? . זה נשמע מצחיק וקצת רדוד,אבל אני באמת מאמינה בזה שכל עוד כולם מרוצים והדברים מתבצעים והמטרות מושגות,למה לשנות ? 2. בגדול,אני מאד מסכימה עם הגישה שלך. אבל... אני חושבת שבכל קשר הורה ילד יש מדי פעם "מעידות" נורמליות,שבהן על ההורה להיות קצת יותר סמכותי ממה שהוא היה אתמול או יהיה מחר. אבל,הדגש בעיני הוא על סמכות ! ולאאא על יראה. אבל בגלל שהמעידה הזו תגיע פעם אחת בגיל חמש ושלש פעמים בגיל 9 ושבע פעמים בגיל 13,אני צריכה לפתח מהיום יראה ? נו,טוב... 3. בעיני הורה אמור להוות סמכות,ואת זה לא משיגים ע"י יראה. 4. יראה מאד קרובה לכוחניות. טיבה של כוחניות היא שפעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. ילד שגדל ביחסים שיש בהם יראה,לומד לחקות את זה ודווקא באותו הגיל שעליו מדברת חברתך - גיל ההתבגרות,שם בדר"כ אנחנו רואים הורים שהשתמשו בכוחניות כזו או אחרת,בעבר,נמצאים בצד ש"למטה" והילד למעלה. אני חושבת שהכיוון שלי די ברור. אני מוסיפה גם מאמר על סמכות הורית. אבל... אם יש עוד התחבטויות בנושא (או התחבטויות מאתגרות אחרות :)),בכיף. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 דרך אגב,הלכתי לחפש איזשהו מאמר מעניין בנושא כדי להפנות אותך לשם ומשום מה הייתי בטוחה שהוא נמצא בארגז למעלה, צמוד לתקרה,ובשעה מאוחרת זו התהפך לי ארגז על הראש ונראה שדפקתי בדרך את הכתף... וכמובן שאת המאמר לא מצאתי. בכל מקרה אם אני לא אענה כאן כמה ימים ויחפשו את מי להאשים,אני אוכל לטעון שהכל בגללך... אני פצועה בגלל השאלה שלך :). מור

מור היי, בני כמעט בן 3 והוא די חברותי אבל יש לו נטייה לחשוב כל פעם שהסובבים אותו אומרים לו מה לעשות. לדוגמא :השבוע לקחתי אותו לחבר וכל הדרך הוא חיכה לו וציפה לו וכשהוא הגיע חברו אמר לו:" בוא תשב תאכל איתי ובני ישר צעק עליו , אתה לא תגיד לי מתי לאכול" - זוהי רק דוגמא כדי שתביני עד כמה בני תמיד חושב שחבריו אומרים לו מה לעשות.כל פעם הוא כועס ומפחד שאולי אומרים לו מה לעשות והוא תמיד מתגונן ...איך אני אמורה להתייחס לכך?

לילה טוב, דבר ראשון,אני אתחיל משאלה,אחרי שתגיבי,נמשיך. טוב ? :). האם יש מבוגר בסביבת הילד שהוא "סופר" עצמאי,שמאד קנאי לעצמאות שלו,לחופש שלו,שמאד רגיש בעניין ? מור

בני בן 4 ורבע נמצא בגן עיריה וגם מועדונית עד 16:00 לקראת סוף שנה שעברה התחילו הגננות מהמועדונית להתלונן עליו שהוא לא מקשיב להם ומפריע בשעת מפגש היתה לנו פגישה עם מנהלת המועדונית והחלטנו לרשום כל יום במחברת איך הוא היה בבית והם דיווחו לי איך הוא היה בגן ובאמת חל שיפור השנה התחילה בסדר אך בשבועיים האחרונים שוב הם מתלוננות שמפריע להם באמצע מפגש, מצחיק את הילדים ומפריע באמצע חוגים אנחנו מדברים איתו בלי סוף על הנושא ומבקשים שיתנהג יותר טוב אך הוא בשלו \הוא ילחד מאוד פיקח והגננות מאוד אוהבות אותו מנהלת המועדונית התקשרה אלי ואמרה שאם לא ניקח את עצמנו ונעזור ב-2 ידיים אז לא תהיה ברירה ואולי נצטרך להעביר אותו למועדונית אחרת בכיתה המקבילה משהו שאני לא מעונינת בו ולא רוצה שיווצר לו סטיגמה של מפריען ובגלל זה מעבירים אותו כמו כן, היא אמרה שהיא יכולה להביא מפקחת של העיריה שתתצפת עליו אבל אז יהיו דוחות והןם ישבו בתיקיה שלו ואולי שה יעבור לבית ספר מאוחר יותר זה נשמע יותר כמו איום ולא אהבתי את זה כי סך הכל הואא לא מרביץ ולא אלים רק מפריע, האם הם לא אמורות להשתלט עליו בדרכים שלו? האם זו באמת בעהי? אם כן לאן אני יכולה לפנות לייעוץ עם הילד? לפסיכולוג? מישהו ממליץ יש לציין כי גם בבית הו אלפעמים לא מק'שיב ואנחנו יותר קשוחים איתו היום ומציבים לו גבולות באיזה מצב הולכיםלאבחון הפרעות קשב? ואיפה? אני לא ממש רוצהלהיכנס לכל זה אבל אולי אני צריכה? לתשובות אודה תודה רבה

לילה טוב, עוד לפני שרצים לאבחון... אני מנסה להבין קצת יותר כדי לענות לעניין : 1. מה קורה בגן (לא במועדונית) ? מה הדיווחים של הגננת ? 2. האם הצוות במועדונית הוא אותו הצוות של שנה שעברה ? 3. על אילו הפרעות מדובר (תאור ודוג' יתקבלו בברכה). עני על הכל ואנסה לעזור לעשות סדר :). מחכה, מור

בגן הגננת אומרת שהוא בסדר יש ימים שהוא קצת שובב אבל בסך הכל היא משתלטת עליו וגם עליה זה לא היה מקובל שקרארו לי לבוא לקחת אותו באותו יום מוקדם כי הוא השפריץ עלח עצמו בשירותים הצוות הוא אותו צוות משנה שעברה אבל כנראה שהם לא ממש מנוסות הן סייעות ולא גננות אבל ממש חמודות ונחמדות דווקא הגננת של המועדונית שחוזרת עוד שבועיים מחופשת לידה שנה שעברה לא היתה ממש סבלנית כלפיו ואני בכלל לא למצפה בכיליון עיניים לשובה מדובר בהפרעות באמצע ריכוז של הקבוצה שהוא מנסה להצחיק פתאום או קם בעצמו ולא מקשיב להם כאשר הן אומרות לו לחזור ולשבת או באמצע חוג כלשהוא שהוא מפריע ומנסה להצחיק את כל הילדים תודה רבה

בתי בת 5.5 נכנסה לגן חובה שהוא גן חדש בשבילה , ילדים חדשים ,גננת. עד עכשיו היא לא מפסיקה עם הבכי בבוקר כאשר מגיע לגן וזה אחרי מאמצים רצים להוציא אותה מהבית. העניין של להוציא מהבית הוא לא חדש הוא היה קיים גם שנה שעברה אבל אז היא היתה נכנסת לגן והיתה שוכחת ממני. היא בד"כ ילדה חסרת ביטחון ביישנית מאוד.אין לה הרבה חברים לא אז ולא עכשיו , אבל יש ילדים שהיא מכירה מהגן הקודם. היא היתה צכירה ללכת עם אחותה הצעירה לאותו גן הקודם שלה והיו מוכנות וציפו לזה אבל ברגע אחרון זה השתנה היא הלכה לגן חדש ואחותה לגן הישן שלה.(של הגדולה) הקטנה מסתדרת מצויין בלי בעיות מהיום הראשון. הילדה הגדולה נהיתה חסרת ביטחון עוד יותר,בחוץ היא לא עוזבת לי את היד ,שזה לא היה קודם. רשמתי אותה לחוג ריקוד אבל היא לא רצתה להישתתף כיהיא מתביישת לרקוד לפני כולם. היא ילדה רזה ואוהבת לרקוד ככה שאין לה ממנה להיתבייש. לפני שנתיים היא היתה בחוג אתעמלות שהאהבה מאוד. איך לעלות לילדה את הביטחון בעצמה ,למרות שאני מסבירה שאין לה ממה להיתבייש והיא יותר טובה מילדים אחרים בהכל ,מה עוד אני יכולה להגיד לה? היא נדבקת אלי במשך רוב היום כאילו היא מפחדת שאני אברח לה . מה לעשות?

לילה טוב, לדעתך,מדובר בחוסר בטחון.אני לא הייתי ממהרת לקבוע שזה העניין ופונה דווקא לכיוון הזה. כדי שאוכל להבין טוב יותר את המצב אנא תני יותר פרטים : 1. תאור של הילדה - תכונות,איזה טיפוס,וכו'. 2. היחסים בינך ובינה. 3. דיווח של הגננת. 4. היחסים שלה עם אחותה. 5. האם ישנו משהו מיוחד במשפ' (מגורים עם סבים,גרושין,מחלות...). כל פרט נוסף שנראה לך רלבנטי כדי שאני אוכל "להכיר" קצת יותר טוב את המשפ'. מור

תודה לך על היתיחסות אני ארחיב על המשפחה . אנו משפחה מאושרת ,משפחה שלמה עם אמא אבא ו3 ילדים במשפחה .ילדה בת 5.9,בת 4,ובן 2.5. יש סבא וסבתא משני הצדדים שאנו ביחסים מצוינים איתם מתראים מדי פעם. טלי בת הגדולה תמיד היתה ביישנית תמיד עד גיל 4 היא לא הלכה לגן והיתה איתי בבית היא היתה בחברת ילדים אחרים,שהם לא אחים , רק בגני שעשועים וגם שם היא לא ממש יצרה קשר איתם. בגן תרום חובה היו צריכים להוציא ממנה מילים בכוח מהפה ,גם היא רוצה לבקש משהו קטן כמו שהגננת תעזור לה לסגור את הכפתור של המכנסיים ,היא היתה נעמדת לידה ושותקת עד שהגננת תבין בעצמה מה הילדה רוצה . בסוף השנה בתרום חובה היא קצת נפתחה .אבל עדיין היא לא תיצור קשר דיבורי עם ילד מהגן שפגשה אותו בחוץ אחרי הגן .בגן הוכחי שהוא גם חדש היא בוכה כל יום לפני שכנסים אני משאירה אותה בוכה והגננת מנחמת ומעסיקה אותה, אם אני נשארת קצת בגן הבכי רק מחמיר. במשך היום גננת אומרת שהיא בסדר , משחקת עם הילדים שהיא מכירה מגן הקודם . עוד דבר שהיא חששה בהתחלה שיהיה לה קשה בגן חובה כי שם לומדים. כל דבר ההיא חושבת שהוא קשה היא עוזבת ולא מנסה אפילו ,כמו משחקי מחשב כשהיא מגיעה לרמה יותר קשה היא עוברת למשחק אחר ואפילו לא מנסה לשחק ברמה הגבוה ואולי היא תצליך, לא . הבת האמצעית ההפך ממנה שובבה ,בעלת ביטחון,חברמנית .הילדים ביחסים טובים כמו כל הילדים לפעמים רבים לפעמים מתחבקים.לפעמים כאשר הילדה הגדולה לא רוצה לעשות משהו כי היא מתביישת אז אני שולחת את הבת האמצעית איתה כדי שיהיה לה יותר ביטחון. תחביבים שלה הם ציור, מחשב ספרים ,היא אוהבת ללמוד .

שלום אני הייתי בקשר לא ארוך עם מישהי כתוצאה מכך נולדה לנו ילדה(לא בכוונה) וכעת היא בת 3 . אנחנו מתפקדים כהורים "גרושים" (לא התחתנו מעולם) בתום הלידה נפרדנו וכעת שנינו בני 24 .היא לומדת וגם אני באונברסיטה ומגדלים את הילדה בעזרת ההורים שלנו. גם אני וגם האמא חיים אצל הסבא וסבתא של הילדה. כל השבוע הילדה אצל האמא, ובסופ"ש הילדה אצלי. הילדה נראית מאושרת ,שמחה , בריאה נפשית וגופנית , משכילה וחברותית. ככה המצב מאז שהילדה נולדה . מהן ההשלכות הפסיכולוגיות שיהיו על הילדה כתוצאה מהמצב ? מה אני יכול לעשות כדי לשפר את המצב ? האם עליי להתחתן עם האמא אפילו שאנו רבים כל הזמן ? ככל שאני קורא יותר בנושא אני מבין שלילדה יהיו רק צרות נפשיות מהמצב ואין מוצא אחר מאשר לחיות עם האמא והילדה ביחד, ולא כהורים פרודים . האם ההשלכות הפסיכולוגיות שיהיו על הילדה בעתיד הקרוב והרחוק יהיו כמו להורים שהתגרשו נניח,כשהילדה הייתה בת 4 או 5 , או שמא זה יהיה גרוע יותר או טוב יותר .? כי הילדה באה לעולם במצב כזה , היא לא יודעת מה היא מפסידה , בערך כמו עיוור מלידה (דוגמא קצת מוגזמת אבל הבנת את כוונתי ?) האם זה אומר שהיא תחשוש להתחתן בעתיד ?

לילה טוב, כשנגשים לגדל ילד מאד חשוב להבין כלל אחד מאד מאד בסיסי - זה לא מתמטיקה ואין כאן משוואות... הלוואי שהיתה לי משוואה שהנעלם הראשון הוא הורים בנפרד,הנעלם השני,ילדה בת 3 ותשובה לזה. אף אחד לא יכול לדעת מה יהיו בדיוק ההשלכות על ילד שהוריו חיים בנפרד. זה תלוי במע' היחסים בין ההורים,בכבוד שהם רוחשים אחד לשני,במקום שהילד תופס במע' הזו,במידת הבגרות והבנת ההורים את צרכי הילד וכו'. לכן,אתה בטח מבין שהשאלות - מה תהיינה ההשלכות ? פחד מחתונה,גרוע או טוב יותר וכו' הן ממש לא רלבנטיות. מה שכן,לגבי החתונה - אני רק יכולה להגיד שבלשון המעטה,אני לא ממש מתלהבת מהאופציה ע"פ מה שאתה מתאר. דרך אגב,אף אחד לא הוכיח שמע' יחסים זוועתית בין הורים שחיים באותו הבית (או נשואים) משפיעה טוב יותר על ילד מאשר מע' יחסים של הורים החיים נפרד ומע' היחסים בינהם ברורה,נעימה,בנויה על שת"פ וכבוד הדדי. מה שכן,עצה מכל הלב שתעזור גם לכם ההורים וגם לילדה,מאד (ועלולה לחסוך לכם בכי בגיל מאוחר יותר ) - גשו ליעוץ עוד היום !. בהצלחה, מור

בני בן 8, תלמיד בכיתה ג' (הילד החמישי והאחרון). מגיל שנתיים בערך ועד היום הוא מאוד עצבני "פתיל קצר". מכל דבר, אפילו שטותי, נוטה להתעצבן על אחיו הגדולים ועלינו, ההורים. לעתים הוא לא מצליח לרסן את עצמו ומשתמש באלימות מילולית ואפילו פיסית. הישגיו הלימודיים מצויינים, הוא בחוגים, יש לו חברים ומשפחה אוהבת, תומכת ומעודדת. רופא הילדים לא הפנה אותנו לשום בדיקה. עליי לציין בנוסף נתון חשוב שיכול לסייע: בן זה סובל בנוסף מאסטמה של העור בדרגה קלה ביותר (ללא כל טיפול רפואי) וכן מתופעה יוצאת דופן במשפחתינו- שעירות יתר. הוא שעיר, יחסית לבני גילו וכדי שלא יווצרו בעיות חברתיות אני מסירה את שערות שפמו בעזרת משחה.אנו מאוד מודאגים, מתוסכלים וחסרי אונים. אשמח להמלצה ועזרה בכל דרך שהיא.

צהריים טובים, כדי שאוכל לתת איזשהו כיוון,אני זקוקה ליותר פרטים: 1. למקד ממה אתם כ"כ מודאגים,מתוסכלים וחסרי אונים. 2. אחרי המיקוד,איך ניסתם להתמודד עד היום ומה קרה עם כל נסיון. 3. תאור נרחב יותר של הילד כולל תכונות,יחסיו עם הסביבה וכו'. 4. האם ההתנהגות מופיעה גם בביה"ס או רק בבית. 5. דיווחים מביה"ס. וכל דבר נוסף,שיעזור לי להבין טוב יותר. מור.

בקר טוב, כמו שאתם בטח שמים לב,בתקופה האחרונה הפורום עמוס בהודעות ולוקח הרבה זמן לקבל תשובות. מכיוון שבדיוק כמו שלכם לא נעים לחכות לתשובה ,לי מאוד לא נעים לראות אתכם ממתינים הרבה זמן. אני מצטערת,אני פשוט עמוסה מאד מאד ועושה כל מאמץ לפנות זמן כדי לענות. בעקבות המצב הזה,אני פונה לאנשי מקצוע בתקווה למצא מנהל פורום נוסף שנחלק בנינו את התשובה. מדובר במצב זמני,אנא התאזרו בסבלנות. תודה ושנה טובה, מור

שימו לב שלא מעט שאלות שלכם נענות בהפניה שלי לתשובות קודמות. הפורום קיים כבר שנתיים ולמרבית הנושאים,יש התייחסות. לכן,לפני כתיבת השאלה,במקום שתאלצו לחכות מס' ימים לתשובה,עשו חיפוש בפורום וראו אם ניתנה תשובה בעבר. במיוחד לגבי הנושאים - גמילה,שינה,פחדים,חרדת בחינות,גן. תחסכו גם לכם וגם לי. מור

בתי בת ה-10 חזרה היום מבית הספר בוכה. הסיבה: קיבלה 71 במבחן בחשבון. שאלתי למה היא בוכה? ענתה: חברותי קיבלו 100 ו- 98 וכו. כששאלתי אותה מה קרה לה במבחן היא סיפרה לי שמאד התרגשה ופחדה שלא למדה את כל החומר למבחן, ולכן נלחצה. אכן היא לא למדה הרבה זמן למבחן אבל בסה"כ היא יודעת את החומר הנלמד ותחושתי שהצליחה פחות ממה שציפתה בגלל ההתרגשות הלחץ והדאגה. ברצוני לציין שבשנה שעברה המצב היה דומה. חלק מהמבחנים הצליחה מאד וחלקם פחות אבל בסה"כ הילדה לא רגועה במבחנים, חוששת שתסיים אחרונה כי לעיתים לוקח לה יותר זמן מאחרים, חוששת מכשלון למרות שחוותה הרבה הצלחות. בחיי היום יום הילדה עצמאית גם בבוקר, גם כאשר חוזרת הביתה לבד ואוכלת צהריים לבד וכו. אך די מפוזרת וממהרת מדי לטעמי. לדוגמא אתמול יצאה מהבית אחר הצהריים והשאירה דלת פתוחה כשלא היה אף אחד בבית. שאלתי למה? אמרה:שכחתי. היא כזאת בגישה של "לא אכפת לי" שמאפיינת בני נוער. כשאוכלת, תמיד מתפזר אוכל על השולחן על הריצפה וכו... כמובן לא מנקה, רק אם נגיד לה לנקות. את הבגדים שמורידה זורקת בדיוק במקום שעמדה ומשאירה אותם על הריצפה. החדר שלה לא הכי מסודר שבעולם. למרות שיש תקופות שפתאום בא לה אז מסדרת. שאלתי איך לנהוג במצב כזה, הרי מצד אחד חשוב לי לראות שחשוב לה להצליח ולוקחת ברצינות את הלימודים ואפילו אולי טוב שמתאכזבת מציונים פחות טובים. אך מצד שני נראה לי שהתגובה היתה מוגזמת ומפריע לי ה- OVER דאגה והלחץ במבחן עצמו. ואני רוצה לנחם אותה שלא תבכה. אשמח לתשובתך המהירה. .

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לשאלה דומה מאד שנשאלה בעבר. אם ישארו שאלות,בשמחה. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-336,xFP-336,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, בתי בת 3.5, נכנסה בתחילת ספטמבר לגן עירוני (עד עכשיו היתה בגן פרטי). בגן 35 ילדים, ומדווח לי שהיא מתנהגת למופת. בבית לעומת זאת, אם משהו לא מוצא חן בעיניה היא מיד צורחת ומשתוללת. היא מבקשת דברים בצורה מאוד אלימה, ודורשת ביצוע מיידי. כמובן שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה אם היא מבקשת בצורה זו. בנוסף, בשבוע האחרון היא התחילה לנשוך. אם עושים/אומרים משהו שנוגד את הרצונות שלה. אתמול, בפעם הראשונה היא נשכה גם בגן. ההתנהגות שלה עד עכשיו היתה הרבה יותר סבירה. גם אם היו לה התפרצויות זעם, הם התבטאו בעיקר בבכי היסטרי. היום היא יכולה לנשוך, לצרוח, להרביץ, לבכות ואחרי שניה שהיא נרגעת, להתנהג כאילו כלום לא קרה. אני כבר לא מסוגלת להתמודד איתה, ואני מרגישה שאני מאוד כועסת עליה, גם כשהיא עוד לא עושה כלום, כי אני יודעת לאן היום הזה יוביל. אין לי כוחות ואני מבקשת עזרה. כיצד להתמודד איתה וכיצד להתמודד עם הרגשות שלי. תודה

צהריים טובים, נתחיל מהפניה לתשובות קודמות שיכולות לעזור. אם ישארו שאלות,אני כאן. ב"שאלות ותשובות" משמאל,החלקים - התקפי זעם והצבת גבולות,תסכול,וכדאי גם - גיל שנתיים (למרות שהיא גדולה יותר). התנהגות כמו שאת מתארת בדר"כ נהוג לשייך לתסכול. יתכן שדבר מה גורם לתסכול (זה בסדר,מותר לילד להיות מתוסכל..:)) ומכיוון שהיא לא יודעת כיצד להביע את זה,היא "מראה" את התסכול ע"י התנהגות כזו. כאמור,בתשובות אליהן הפניתי תוכלי לקרא על התמודדות עם תסכול וחשיבות השיקוף. בהצלחה, מור

שלום, יש לי ילדה בת 5 ובחצי שנה האחרונה יש לה מעין חדרות נטישה, שזה באה לידי ביטוי בכך שהיא לא מוכנה ללכת לחוגים מאחר והיא מרגישה כאילו היא לא תהיה איתי וכאילו שהיא מפסידה זמן איתי. ואם היא כבר נכנסת לחוג לניסיון היא יוצאת ממנו לאחר 10 דק' בבכי נוראי. בנוסף היא גם לא מוכנה ללכת לאף חברה היא מעדיפה שיבואו אליה. וגם שוב אם היא הולכת היא מבקשת שיקראו לי לבוא כי היא בוכה ורוצה ללכת.ואם היא הולכת לחברה אז והיא שואלת אותי מתי אני יבוא לקחת אותה ושזה היא מוקדם. יש לציין גם מתי שהיא צריכה להישאר בבית עם בייביסיטר או אפילו עם אחת הסבתות שאנחנו רוצים לצאת היא מתחילה לבכות ולא נותנת לי ללכת. היא מאוד קשורה אלי יותר מאשר לאביה. גם שאבא שלה רוצה ללכת איתה למקומות היא לא ממש רוצה ללכת היא רוצה שגם אני יצטרף. בנוסף לכול זה היא מאוד בלחץ כאשר אני נכנסות לשירותים ציבורים היא לא מוכנה להיכנס כי היא לא מוכנה לסגור את הדלת שהיא פוחדת להיתקע והיא ממש מתחילה לצרוח בלחץ שאני לא יסגור את הדלת שאני ישאר אותה פתוחה למרות שאני מסבירה לה שאנחנו נמצאות ביחד ולא יכול לקרות כולם, וגם אם יקרה שנתקע אני נמצאת איתה ביחד. וגם כאשר נכנסים למעלית היא בלחץ נוראי או שקרה מקרה שאני נכנסת למעלית לבד כי המעלית היתה קטנה והייתי עם עגלה והיא ירדה במדרגות עם סבא וסבתא שלה היא נכנסה ללחץ היסטרי דל בכי וצרחות עד שהיא ראתה שהגעתי. אני רוצה לציין שגם נולדה לה אחות חדשה לפני חצי שנה שהיא קיבלה אותה מאוד יפה והתקפי קינאה כמעט ואין. ריצתי לדעת מה אני עושה שבעניין של חרדות הנטישה ואי הרצון ללכת לחוגים ולחברות כי היא מפחדת שאני לא היה איתה. דבר נוסף אני ובעלי אף פעם לא נסענו ועזבנו אותה תמיד היא הצטרפה אלינו. תודה.

צהריים טובים, את קוראת לתופעות - חרדה. אני לא חושבת שמדובר בחרדה. כדאי לבדוק איך הגעתם למצב הזה שהיא לא יכולה להפרד ממך. במקרים כאלה כשאנחנו בודקים את המצב בעבר כשהילד היה קטן יותר אנחנו בדר"כ מגלים צורך גדול מאד של ההורה (לרב,אמא) בקירבת היתר הזו לילד. ז"א,ההורה "שמר" את הילד קרוב מאוד אליו בגיל צעיר וכשהילד גדל הוא לא מסוגל להפרד מההורה. חלק חשוב בהתפתחות הוא מה שנקרא - נפרדות,וההורה אמור לעודד ועלזור לילד להשיג את זה. ז"א,עיקר התפקיד מוטל עלייך ולא עליה. את תצטרכי לשים גבולות בתוך הקשר בינכן (כמובן שאפשר להמשיך להיות קרובות,ופתוחות ו... אבל עם גבולות כאלה שיאפשרו לילדה להפתח ולהתפתח גם במקומות בהם את לא חלק). ללא יכולת הפרידה,צפויים קשיים בהמשך הדרך. אני מוסיפה עוד תשובה באותו הנושא. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-47,xFT-21784,xFP-22011,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן השש עובר לכל הדעות תקופה קשה: שינויים תקופים ובלתי נעימים במערכת המשפחתית (ב"גזרת" האחים - שני אחים גדולים, בני טיפש-עשרה- ילדי שבת), התמודדות עם 2 מקרי מוות במשפחה בשנה החולפת (תחילה נפטרה חיית מחמד, וכעבור חצי שנה - סבתא רבא), וכעת גם כניסה לבית-הספר... עד תחילתה של שנת הלימודים התמודד עם הקשיים די יפה, דיבר ושיתף ברגשות שלו (מאוד וורבלי) ,דיברנו יחד על כך שכשמישהו קרוב ואהוב מת זה מאוד עצוב לנו, וחיפשנו יחד דרכים להתנחם.במהלך כל התקופה הילד המשיך בשגרת יומו, בקשרי החברות ובעיסוקיו. ככלל ילד שליו, בעל שמחת חיים וחוש הומור, מקסים, סקרן, אינטליגנטי ומאוד רגיש לסביבתו (מאוד אמפטי לכאב אצל האחר), מחפש מושא "טיפולי" (מבקש כלב, חתול, אריה מחמד, אח צעיר - או משהו) ומגדיר את עצמו "יש בי אהבה" :) לקראת תחילתה של שנת הלימודים פיתח וביטא ציפיות מאוד גבוהות מבית הספר, הלך לשם עם מוטיבציה מאוד גבוהה ובהתרגשות עצומה, ככל הנראה ציפה "לכבוש" את עולם הקריאה והכתיבה ב"יום אחד", וכעת ציפיותיו התבדו. מורתו, לאחר שבוע משותף ראשון העידה עליו כבוגר מאוד לגילו ולמדן, מה שמצביע על התנהלתו התקינה בכיתה, יחד עם זאת ניכרת עליו רמה הולכת וגוברת של תסכול, מתלונן על "שעמום בכיתה", לאחרונה התפתחה ומחריפה החרדה (פתאום אחרי 6 שנים שלוות ונטולות דאגות הופיע "פחד מגנבים" החוזר באופן כפייתי מדי ערב בשעת השכבה, ותופס נתח נכבד בעימותי הערב), התקפי רוגז ובכי פתאומיים ("באמצע יום בהיר"), הגולשים לעיתים להתקפות זעם אלימות (מתחיל להרביץ לנו, לנסות לנשוך, לצרוח, לקלל).לצערי, הנסיון להיות איתו תקיפים ולהבהיר לו ש"אצלנו לא מרביצים" ממש לא משיג את המטרה, בעודנו מדברים ב"קול תקיף ורגוע" הוא ממשיך להנחית מהלומות כבדות, וסשנים כאלה יכולים להמשך עד חצי שעה, עד שהגל רוגע מעצמו.ארועים כאלה מופיעים כעת לראשונה בחייו, אחרי שהוא נרגע ו"יש עם מי לדבר" אנחנו מבהירים לו שהתנהגות כזאת היא בלתי ראויה, ומבהירים לו איך הוא כן יכול לפרוק כעס (להרביץ לכרית במקום לאמא/אבא, או לשק אגרוף בחדרו) אך באותם רגעים של "קריזה" אין שום דרך לעצור בעדו, פרט להחזקה, ואז הוא צורח "בזעקות שבר". בסך הכל במהלך היום מתפקד בסדר, ישנה ירידה מסוימת בתאבון, אבל לא דרמתית. אנחנו מבהירים לו עד כמה חשוב שהוא יאכל וישתה בזמן והוא די משתף פעולה. הנסיגה ההתנהגותית לרוב מתרחשת כשהוא עייף, רעב או לאחר ישיבה במבנה לא ממוזג. המעברים ממצב זה לאחר (שובע/רעב, ערנות/עייפות) הם מוקצנים ומוחצנים. מאחר שלא ניתן לבטל באופן ניכר את השפעות הארועים בסביבתנו על הילד, אני מחפשת דרך לתמוך בילד על-מנת לנסות ולמתן את השפעות הסטרס, וגם להתמודד טוב יותר עם הסמפטומים הקשים. אודה לך על המלצות לטיפול בבעיה, . תודה מראש.

צהריים טובים, עוד לפני שאנחנו קופצים למסקנות ול"מה עושים",חשוב לי לברר נק' מסויימת. קראתי את ההודעה 3 פעמים ואני מרגישה איזשהו פער. את כותבת בתחילת ההודעה ובסופה על תקופה,על סטרס וכשאני בודקת את הארועים שאת מזכירה אני לא מוצאת (ויתכן כמובן שזה נובע מכך שלא הבנתי דבר מה) משהו קשה באפן קיצוני (דרך אגב לא ציינת מתי נפטרה הסבתא רבא,עד כמה היה קרוב הקשר בינהם ). בואי נסי להסביר לי קצת יותר את העניין ואשמח להמשיך. מחכה, מור

שלום מור, מאוד מודה לך על התיחסות. אכן לא ממש פירטטי את גורמי הסטרס - אנחנו משפחה מורכבת, לילד שני אחים גדולים המגיעים הביתה לסירוגין פעם בשבועיים (בסופ"ש אחד מגיע האח הגדול, ובסופ"ש הבא - האחות האמצעית, וחוזר חלילה) , עם שניהם קשר משמעותי ועמוק, ונראה כי הם חסרים לו במהלך השבוע. האח הגדול (מנישואים קודמים של בעלי) הוא מתבגר "קשוח", אשר לעיתים מפגין את מורת רוחו מכך ש"הקטן" גד?ל, והופך ממישהו "חמוד ולא מזיק" שלא תופס את "מרחב התהילה" (הגדול מחונן) ל"מתחרה פוטנציאלי". מערכת היחסים ביניהם חווה תנודות, כשהגדול מקשיח את עצמו בכל פעם כשהקטן מפגין הישג כלשהו "מעל למותר" מבחינת האח הגדול. הקטן מבחינתו מעריץ את אחיו הגדול, מתגאה בו, אך לא "מזדנב" אחריו - הולך בדרכו שלו. האחות האמצעית חולה במחלה כרונית קשה, שמשבשת את התפקוד הקוגנטיבי והרגשי שלה. היא לומדת במוסד תומך ומגיעה לסופ"שים בבית. היא חיה בהרגשה של פליטות, וכשהיא חוזרת הביתה היא "תובעת" את "המקום" שלה שבתחושתה נתפס ע"י הקטן. היא רוצה להשאר הקטנה והמפונקת, בהגיעה הביתה היא מושכת אליה "אש" - כל הבית חג סביבה, סביב הטיפול בה, סביב הגחמות שלה ולמעשה היא "תובעת" לדחוק אותו הצידה. הוא מצידו "מפנה את המקום", הולך לעיסוקיו שלו, אבל היא רוצה גם את השומת הלב שלו, ולרוב היא ממשיכה אחריו להפריע לו. הוא אוהב אותה, מרגיש שהיא "החוליה החלשה" - מגונן עליה כשאנחנו כועסים, "זורם" איתה, לא נכנס איתה לויכוחים, אבל עמדתה "הלוחמנית" מכבידה עליו, לנו הוא אומר שהיא מעצבנת, ולמעשה כועס עלינו על כל מה שהיא מעוללת לו. כך שלערכתי "הקרוסלה" המשפחתית הזאת היא הגורם מס' אחד לתשתית הסטרס איתה הוא מגיע לפגוש את עולם בית הספר, שהוא עצמו גורם לחץ לא קטן. נושא המוות מעסיק אותו ברקע כל הזמן, מאז מות הכלבה האהובה לפני שנה. הסבתא נפטרה לפני חצי שנה, הוא היה הנין האחרון שלה, והיה ביניהם קשר מיוחד. היא מאוד אהבה אותו, רצתה לדעת עליו הכל, הפצירה בנו שנביא אותו לביקורים לעיתים תקופות. הוא ידע שהיא חולה, דיברנו איתו על כך שהיא "מאוד מבוגרת וחולה", כדי שנושא המוות לא יבוא "בהפתעה גמורה" אלא כסיום של תהליך. היא גססה תקופה ארוכה, ולמעשה בכל התקופה הזאת הוא כבר לא פגש בה (בערך שלושה חודשים), ולילה לפני שהיא נפטרה הוא אמר לי לפני שהלך לישון שהוא מרגיש שהיא מתה. בבוקר מצאו אותה ללא רוח חיים. לפני תחילת הלימודים הוא קיבל במתנה יומן ביה"ס והוא שאל למה צריך אותו. הסברתי לו שאנחנו משתמשים ביומן כדי לרשום בו דברים חשובים שאנחנו רוצים לזכור אתם. ואז, "out of the blue", הוא ביקש לרשום לו ביומן את תאריך יום ההולדת של הסבתא, "כי הוא לא רוצה לשכוח אותה", ורוצה ביום הזה לעלות לקברה ולהניח פרחים. זהו הרקע בקיצור נמרץ. אשמח לעצתך.

בני בן שנתיים וחצי והתחיל ללכת לגן פרטי לאחרונה, ומאז מסרב להתרחץ ולהחליף טיטול וכל רחצה או החלפת טיטול מלווה בבכי והתנגדות ונעשית מתוך אילוץ. האם יש דרך להביא אותו לרחצה והחלפה תוך שיתוף פעולה שלו?

צהריים טובים, זה חלק מעניין של גבולות וסמכות הורית. נתחיל בהפניה ל"שאלות ותשובות" משמאל,אנא קראי שם את החלק המתייחס להצבת גבולות. בנוסף,אני מוסיפה מאמר בנושא,כדאי לקרא. אם אחרי זה ישארו שאלות,בשמחה. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 אה,וכמובן לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק - גיל שנתיים. בהצלחה, מור

לפני כחודשיים חמתי נפטרה ובתי בת החמש מאוד היתה קשורה אליה והילדה כל הזמן שואלת האם היא יכולה לבקר את סבתא בבית העלמין ולמה רק אנחנו הולכים והיא לא יכולה לבוא איתנו .שאלתי היא האם ניתן לקחת ילדה בת 5 לבית העלמין או שזה יכול לגרום לה נזק לתשובתכם אודה

צהריים טובים, אני לא יכולה לענות כן או לא גורף. מאד תלוי מה סיפרתם לילדה,איך היא קיבלה את העניין,איזה טיפוס היא וכו'. בכל מקרה,אני לא הייתי ממהרת עם העניין. בהצלחה, מור

שלום רב אני אמא לילדה בת 5 אשר אני צריכה התייעצות לגביה ,הילדה נמצאת כרגע בגן חובה ומהיום הראדון בגן החלו ללמוד בגן מספרם ואותיות אשר הילדה שולטת על כל החומר הילדה אוהבת מאוד לצייר ליצור לעבוד עם הדבקות לגזור וללמוד דברים חדשים הבעיה היא שהיא מגיעה לגן ב- 8 בבוקר עד 13:20 שהיא הולכת הביתה היא לא מדברת לא משתתפת ומראה סימנים שלא יודעת כלום הגננת טוענת כי אם לא תדבר ותשתתף לא תעלה לכיתה א' והיא צריכה טיפול פסיכולוגי אין לי בעיה לקחת את הילדה הבעיה היא שהילדה מגיעה הביתה היא מדברת ללא סוף מספרת על כל מה שלימדו בגן ומבצעת לבד את כל השיעורים ודפי העבודה ללא כל עזרה שנתנו לה בגן ואני פשוט לא יודעת מה לעשות אני מאוד מוטרדת מה לעשות עם הילדה . אבקש את עזרתכם בנושא תודה ענבר

צהריים טובים, לא הבנתי האם מדובר במקרה שבו הילדה בכלל לא מוציאה מילה מהפה (לא עם חברים ולא עם הגננת) במשך השהות בגן,או שלא משתתפת הרבה. יש הבדל גדול בין השניים. בכל מקרה,מה לעשות : 1. להרגיע קצת את הגננת. עוד לא עבר אפילו חודש מתחילת השנה ואין שום סיבה לקפוץ למסקנות ובטח ובטח לא לאיומים שבמקרה הטוב אפשר לקרא להם לא אחראיים. 2. לפנות (או דרך הגננת או באפן עצמאי דרך השירות הפסיכולוגי בעירכם) לפסיכולוג המלווה את הגן (לכל גן עיריה יש פס' מלווה) ולבקש את חוות דעתו ועזרתו. 3. לקחת דברים בפרופורציה ובלי פניקה ולזכור שלפעמים צריך לשים גבולות לא רק לילדים אלא גם למי שסובב אותם. בהצלחה, מור

שלום יש לי שני בנים האחד בן שנתיים וחודש והשני בן עשרה חודשים , הבנים משתוללים יחד ולעיתים מאוד קרובות הבן הגדול נוהג להציק לקטן ואף לתת לו מכות בראש או לדחוף אותו , עד עכשיו הגישה שלי היתה להזהיר אותו באופן מילולי לעומת זאת בעלי מתנהג יותר בקשיחות וכל פעם שהוא דוחף את הקטן או נותן לו מכות בראש אז בעלי מבצע בו בדיוק את אותו הדבר, לפעמים בחוזקה מרובה ולפעמיים אפילו נותן לו סטירה . שאלתי : איך להתמודד במצב כזה ומה צריך לעשות ? בתודה מירב

צהריים טובים, אחד הדברים החשובים ביותר,הוא לנסות ולהתאים (תוך פשרות כמובן) את הגישה והתגובה של אבא ואמא. כשהגישות והתגובות כ"כ שונות,יש לילדים טווח תמרון גדול וקשה לי להאמין שההתנהגות אותה רוצים להפסיק,תפסק. לכן,שבו והגיעו לשת"פ בנושא הזה. ברגע שהגעתם לזה,היו עקביים ונחרצים. את שואלת מה לעשות - אני הייתי בוחרת את האמצע בין שתי הגישות שלכם. דרך אגב,יתכן שכדאי לקרא את החלק - הצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. בהצלחה, מור

אנחנו מעוניינים לצאת לחופשה בחו"ל ולהשאיר את הילדה אצל סבא וסבתא, היא בת שנה ו4 חו'. אין לה אחים נוספים. לכמה ימים ניתן להפרד מילדה בגילה? אני מניחה שאין תשובה אחידה לשאלה זו, ושזה תלוי בין השאר במה שאנחנו מרגישים ובאופי של הילדה, אבל האם יש קווים מקצועיים כללים שצריכים להנחות אותנו, והאם חופשה כזאת יכולה לגרום לנזק ריגשי לילדה?

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לאחת התשובות שנתתי בנושא. אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/6807/xFP/6912 בהצלחה, מור

בתי בת שנתיים וחודשיים, ילדה עליזה שבעבר לא הביעה חרדות או פחדים מיוחדים ( למעט דברים שאני מזהירה מפניהם: לא לטפס גבוה וכד'). לפני כשבועיים החלה להעלות פחדים בעיקר כאשר היא מתעוררתמשינה בלילה ( לדוג' : מלאך קטן בא ונתן לי מכה בראש , במקרה הזה ממש פחדה להשאר במיטה וביקשה לעבור אלינו ההורים, אתמול התעוררה וסיפרה שיש נמר בחדר ושוב ביקשה לעבור אלינו או שנשאר בחדר, הפעם היתה פחות מבוהלת אבל בהחלט היתה מוטרדת מכך, היא גם זוכרת את ההתרחשויות ומספרת עליהם במהלך היום). מבחינה סביבתית: היא ילדה בכורה ואני עכשיו בהריון מתקדם , אנחנו מדברים איתה על התינוקת שעומדת להיוולד. בספטמבר היא חזרה למשפחתון בו היתה בשנה שעברה ,אבל רב הילדים התחלפו וכן היא היתה חודש שלם בחופשה בבית. אני מאד מודאגת שאולי קרה לה משהו לא טוב מכיוון שאני לא מכירה את הפחדים הללו מן העבר. אני לא יודעתלמה לקשר את ההתנהגויות הללו , אני תוהה אם זה קשור להריון, היא הפכה להיות קצת תוקפנית כלפי , לפעמים בועטת והרבה פעמים מסרבת לבקשות שלי, וכתוצאה לאחרונה גם אני כועסת עליה יותר מן הרגיל. איך יודעים לאתר מצוקה על רקע שלאירוע טראומטי אצל ילדים בגיל זה. ואםמדובר רק בהתפתחות טבעית , איך נכון להגיב? לדוג' היום אמרה שפוחדת מבובת תנין קטנה שהיתה בבית אז זרקנו יחד את הבובה לפח האם זו תגובה מתאימה?

צהריים טובים, את מעלה מס' נושאים,ננסה לעשות סדר..:). 1. כדאי להתחיל מקריאת החלקים - "אח חדש" ,"גיל שנתיים" ב"שאלות ותשובות" משמאל. כמו שבטח תראי שם,אין טעם להרבות בשיחות סביב הלידה הקרבה. 2. פחדים - את מתארת משהו נורמלי בהחלט. מכיוון שיש כאן הרבה תשובות בפורום על התמודדות עם פחדים,אני מציעה לעשות חיפוש תחת המילה - פחדים ולקרא. 3. התגובה - מכיוון שלא תוכלי לקחת כל פחד ולזרוק אותו לפח,לא רצוי להשתמש בזה. גם הילדה וגם את תאלצו ללמד להתמודד עם פחד קיים. כאמור,תוכלי לק'רא על זה בפירוט בתשובות שכבר קיימות בפורום. בהצלחה, מור

היי, בני בן 4 ולא כל כך אוהב לאכול, מעדיף את החטיפים והממתקים. אנחנו מגבילים אותו באכילת ממתקים רק בתום הארוחה ואנחנו לא מרשים השכם בבוקר לאכול ממתקים. עדיין הוא מסרב לאכול ומצליח למצוא תחבולות לעקוף את העניין ולקבל את הממתק הנכסף, הוא מבקש שנכין לו סנדוויץ' ולאחר שני ביסים טוען שזה לא טעים לו, ומדובר באוכל מוכר שאנחנו יודעים שהוא אוהב לאכול, לא בדבר מה חדש. הוא עושה מן פרצוף מתחנן כזה ואומר בלחש::"זה לא טעים לי".. ואז.. אנחנו מציעים משהו חלופי שגם אותו הוא לא ממש אוכל, שניים שלושה ביסים, ושוב אותם סיפורים..ואז....אנחנו נכנעים, כי כבר מאוחר ואנחנו עייפים ולפעמים אנחנו נותנים את הממתק ולפעמים לא נותנים. נמאס לי מכל הסצנה הזאת של "אתה לא רוצה אז אל תאכל, לא צריך, אבל אין ממתק" ואז מתחילים הפרצופים הכועסים-"זה לא הוגן" ויש דמעות בעיניים והוא ברוגז. יש הרבה עניין סביב נושא האוכל-"אם לא תאכל לא תגדל" או "איך יהיה לך כוח אם לא תאכל"? כל מיני משפטים שאני באופן אישי לא מרגישה איתם בנוח והם נשמעים לי אפילו מטופשים במידה מסויימת וגם באים ממקום קצת של איום-"אם לא..אז.." בן זוגי, לעומת זאת די מוכן ללכת רחוק עם נושא האוכל ואני לא כל כך אוהבת את זה. בקיצור, מה עושים? קראתי בעיון רב את כל מה שקשור בנושא האוכל בפורום אך עדיין אשמח לתגבותך. שנה טובה ותודה.

צהריים טובים, אני מוסיפה לינק לשאלה דומה שנשאלה בעבר. אם ישארו שאלות אחרי כן,אשמח לענות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-49,xFT-12584,xFP-12573,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, אני אמא לילדה בת 8, כתה ג ומזה 3-4 ימים שביתי נתקפת בערב בבכי תמרורים, כל גופה רועד וממש נראה כמו התקף חרדה. אנו גרים בתל אביב ואני יודעת שעניין המלחמה בלבנון מאד השפיע עליה, היא אינה יכולה לראות חדשות כי "הכל רע בחדשות" ושלא נפתח את הטלויזיה לחדשות, הביאו בימים אלה את תמונת האיש הסובל מפיגור שכלי שנעלם באזור תל אביב, התמונה באמת קצת מפחידה, תלו אותה בבית הספר וילדי הצופים עוברים בין האנשים ושואלים אם משהו ראה אותו במקרה? הילדה נחשפה לתמונה ולשיחות ומפחדת מהאיש הזה מאד... בקיצור נראה לי שלאחרונה מכלול של "דברים רעים בעולם" משפיעים עליה מאד וקשה לה להתמודד. קודם כל מה עושים כשהגוף שלה רועד? והיא כמובן לא יכולה לשלוט בזה? (דרך אגב שאלתיה אם מישהו פגע בה? נגע בה? הכאיב לה? והתשובה היתה לא). אנו קצת מודאגים. מה עושים? אודה על תשובה מהירה... מיכל

צהריים טובים, אני לא יודעת אם הבעיה עדיין קיימת אבל בכל מקרה כשמדובר בפחדים,חשוב לשדר לילד קבלה,הבנה ואמפטיה מצד אחד,ומצד שני,לא ליזום שיחות/עניין סביב הנושא. ז"א,להגיב תוך שימת פרופורציה,לא ליזום. ברגע שילד חש שהפחד שלו מפחיד את ההורה,זה מעצים את הפחדים. במקרה של רעידות והתגברות הפחדים,אפשר לחבק את הילדה ולהגיד משהו כמו - אני מבינה שאת פוחדת אבל נסי להרגע. ולחזור אך ורק על אותו המשפט ללא תוספות. כמו "תקליט שבור". לתגובה של ההורים יש תפקיד מכריע על משך הפחדים. בהצלחה, מור

אני בת 21- בחורה מאוד שקטה ורגועה, אינני מתעצבנת בקלות, והעיקר שאני נגד האלימות [פיזית, מילולית..]. אחותי הקטנה, בת 14. בתקופה האחרונה, אחותי הקטנה, התחילה להתנהג בצורה אלימה.לדוגמא- אם מישהו עיצבן אותה,- מתחילה לצעוק,לסגור את הדלת בכוח, ואפילו להכות. [וכן, היה לה את האומץ להכות אותי] אצלנו במשפחה אין אלימות וגם לא חונכנו להיות אלימים, ואני מנסה להבין את סיבות ההתנהגות שלה, אך אינני מצליחה, אני משערת - אם זה בגלל לחץ - של המלחמה שעברנו [חוותה חוויה מאוד קשה, טיל נפל בשכונה שלנו, וראתה את הכל] -אם זה בגלל הגיל "תקופת ההתבגרות" ... -ואולי הכתה אותי, כי היא יודעת שאין סיכוי שאשתמש בכוח נגדה. [ אני גם מאוד חלשה מבחינה פיזית]. ניסיתי לפתור בעיה זו, בהתחלה הפסקתי לדבר איתה "למשך יום שלם" אך זה לא הזיז לה. וחזרנו לאותו מעגל, ושוב, לא דיברתי איתה למשך כמה ימים, אך כנראה שז לא מזיז לה. היום אני מסבירה לה שהתנהגותה מאוד אלימה, וזה לא בסדר, ואפילו אמרתי לה, שאני מתכוונת לגשת ליועצת של בה"ס, אך היא השיבה: "תלכי, אז מה, לא איכפת לי!!" אז אני מבקשת את עצתך. כיצד אפשר לשנות את ההתנהגות? ואיך אפשר למצוא את הסיבות להתנהגותה. תודה.

בקר טוב, בדר,כ כשרואים שינוי התנהגותי כמו שאת מתארת נהוג לשייך את זה לקושי רגשי. כמובן,שמכאן אני לא יכולה לדעת מה מקור הקושי הרגשי,אבל כדאי לברר זאת ע"י איש מקצוע. אין טעם להשתמש בפניה לאיש מקצוע כלשהו,כאיום אלא באמת מתוך כוונה לקבל עזרה עבור אחותך שיתכן שמתמודדת עם דברים שלא קלים עבורה. בהצלחה, מור

ערב טוב, מכיוון שעבודתי בנויה כך ששבוע אחד הוא מאד עמוס ושבוע אחרי,קצת יותר רגוע, ישנם שבועות שבהם אני עונה מס' פעמים (לדוג' בשבוע שעבר) וישנם שבועות כמו השבוע,שאני לא מספיקה להגיע לזה. מה גם שמאוד חשובה לי איכות התשובות ולכן אני מפנה לכל שאלה את מקסימום תשומת הלב. השאלות שמופיעות בעמ' הזה יענו רק במהלך שבוע הבא. צר לי ותודה על הסבלנות, מור

שתיהיה לך שנה טובה וחג שמח תודה על כל מה שאת עושה פה ורואים שאת משקיעה

שלום, אחייניתי, בת השנה ושלושה חודשים, שבילתה, עד לפני כחודשיים, את ימיה עם אמא (אחותי), נכנסה לגן בתחילת חודש ספטמבר. מהרגע בו נכנסה לגן, חל שינוי קיצוני בהתנהגותה הבא לידי ביטוי בצורך שלה להיות "צמודה" אל אמא כל הזמן לכל מקום שהיא הולכת אליו. בנוסף, יחסה אל יתר בני משפחתי (הסבא, הסבתא והדודה שלה), כשהיא באה לביתנו לביקור, ואף אל אביה, השתנה אף הוא והיא הרבה פחות חברותית כלפינו מבעבר. אני רוצה לציין שהיא בת בכורה ולבד מאחותה החורגת, מנישואיו הקודמים של אביה, שמבקרת פעם בשבועיים בבית, אין לה אחים עדיין. אני מודאג מאד מהשינוי שחל בה ומההשלכות העתידיות העשויות להיות כתוצאה מכך. אודה מאד על התייחסותכם לפנייתי זו, שלומי

בקר טוב, ישנה תקופת הסתגלות שבה זה הגיוני שנראה התנהגות כזו. אם מדובר במס' שבועות (מכיוון שיש חגים וחופשות,זה יכול להתארך קצת) ,אין מקום לדאגה. במקרה כזה,פשוט לשדר לה קבלה,נינוחות ולתת לה את הזמן שלה. במקרה שישנה החמרה או התמשכות מעבר למס' שבועות כדאי לבדוק קצת יותר לעומק איך היא בגן (ע"י קבלת דיווח מהגננת,ביקורי פתע גן,שהיה מדי פעם בגן וכו'). בהצלחה, מור

שלום שלולם ושנה טובה. אתמול הייתי אצל חברה שלי ויש לה 2 בנים תאומים בני 5 חמודים מאוד. אחד מהם ניגש לאימא שלו והתחיל לשאול בן כמה הוא יהיה בשנה הבאה.ואחר כך? ואחר כך? כך לאט לאט הגיעו לגיל 120. ומה אחר כך- מתים? הוא שאל. היות והיא לא הייתה מוכנה לשיחה שכזו היא ענתה לו בחיוב. הילד פרץ בבכי ובצרחות שהוא לא רוצה למות,לא רוצה שאימא שלו תמות וכו'.איך שהוא ביא הרגיעה אותו. השאלה שלי (היות ואני עצמי אמא לילד בן 3 כמעט ואצלי זה עוד בעתיד) אני שואלת אתכם: מה אומרים ומה עונים לשאלות כאלה? אני לא רוצה לשקר ולהגיד שנחייה לנצח אבל גם לא רוצה ליצור לילד טראומה. בבקשה תעזרו לי ותתנו עצה לחברה שלי איך לתקן את המצב ולשוב ולדבר עם הילד ולהסביר לו דברים. תודה רבה למשיבים ושנה טובה ומתוקה שתהייה לכולנו.

בקר טוב, אני מוסיפה לינק לשאלה דומה שנשאלה בעבר,אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-49,xFT-15289,xFP-15400,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

ישל י 3 ילדים. שניים קטנים ובת בת 10. בתי בת ה 10 מסרבת להסתפר. ראשה מלא קשרים, רייח לא נעים וכנראה גם כינים. הסיפור נמשך כבר כחצי שנה. ניסיתי להסביר בצורה הגיונית. כשלא הצליח כעסתי והענשתי. גם זה לא הצליח ואז שוב ניסיתי בטוב. הנושא מאד מפריע לי ונראה לי שגם לה מפריע אבל אין לה את האומץ לשנות. אני די חסרת אונים והייתי רוצה לדעת איך לצאת מהמצב הזה. ביום יום היא ילדה טובה וחברותית למרות שלאחרונה פחות יוזמת קשר עם חברות. אך אם פונים אליה נהנת בשמחה. יש לי הרגשה שגרמתי לה חוסר נוחות. מספיק כדי לערער לה את הבטחון אבל לא מספיק כדי לגרום לה לוותר ולהסתפר. האם אני צריכה לוותר ולתת לה ללכת איך שהיא רוצה? למרות שהדבר פוגע בה? אני פוחדת מדחיה חברתית ורוצה לעזור לה אך היא מסרבת.

בקר טוב, נתחיל מזה שגם אם לא מסתפרים,עדיין אפשר לשמור על ראש נקי וללא כינים. תספורת זה דבר אחד וכינים זה דבר אחר. את מתארת כבר מצב שהוא פגיעה בבריאות של הילדה. לגבי תספורת אפשר לנהל מו"מ,לגבי פגיעה בבריאות,לדעתי אין מו"מ. אני מאמינה שעם כל הכבוד לילדים ועם הרבה חופש שאני דוגלת בו,יש מקרים שבהם ההורה אמור להפעיל את סמכותו. אני מוסיפה מאמר מעניין בנושא. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בהצלחה, מור

אני רווקה שחיה עם גבר גרוש עם ילד בן 10 ומעוניינת לקרוא חומר בנושא כיצד יש לנהוג עם הילד. וליצור יחסים קרובים ובריאים. תודה.

בקר טוב, יש כאן מס' ספרים בנושא,אני מקווה שתמצאי משהו מתאים למצבכם.דרך אגב,יש לא מעט ספרות בנושא ובכל סיפריה/חנות ספרים איכותית יוכלו להפנות אותך באפן יותר ספציפי למה שמעניין אותך. אחרי הגירושין / ולרסטיין איזון עדין,התמודדות במצבי לחץ במשפ' /איילון. התמודדות והסתגלות של ילדי גירושין / דרימן (יש שם גם סקירת ספרות בנושא). נישואים שניים /נרדי. משבר ושינוי בחיי הילד והמשפ' /רביב וכצנלסון. ילדים וגירושין,תגובת שרשרת/איילון בהצלחה, מור

http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=226

בקר טוב אני משמשת כאן כמתווכת. לחברתי הגרה בניו יורק 3 ילדים: 7.6, 3.9, 1.6. הילד האמצעי מתעורר בכל לילה מס' פעמים, תמיד בבכי ונרדם שוב לאחר שהוא והוריו כבר מותשים. כמו כן בכל יום כשהוא חוזר מהגן ,עד שמגיעה שעת ההשכבה הוא שואל"עכשו ערב? אני לא רוצה לישון" חברתי שואלת האם לתת לילד לישון במיטת הוריו עד שירגע. היא יודעת שזה נגד "חוקי" הפסיכולוגיה והתלבטותה היא כדי שהילד וההורים ישנו טוב. עלי להוסיף שהיו מס' שינויים בתקופה קצרה. המשפחה באה לביקור בארץ לחודש, אחרי כן הם עברו דירה וגן. אשמח לקבל תשובה ולהעבירה הלאה תודה יעל

בקר טוב, כל משפ' מחליטה מה טוב עבורה,מהם הגבולות והחוקים שלה וכו'. לכן,אני לא יכולה להגיד כן/לא מוחלט לגבי שינה במיטת ההורים. אני כן יכולה להגיד שצריך לקחת בחשבון שיתכן מאד שזה יהפוך להרגל ואז יהיה קשה להגמל מההרגל. כדאי לנסות למצא דרך שמצד אחד אמפטית לקשייו של הילד,ומצד שני שומרת על הגבולות הנהוגים בבית. אני לא יודעת כמה זמן נמשכת התופעה אבל יתכן שכדאי לבדוק בכיוון של הפרעת שינה ולשלול גם צד פיזי. בהצלחה, מור

בני בן שנתיים מסרב ללכת לישון כאשר אביו בביתץ מבקש שרק הוא ירדים אותו מדבר איתו, צוחק, יושב, רק לא ישן ווהסיוט נמשך כשעה-שעה וחצי. ובמידה ובעלי מתייאש נכנסת אני והוא בוכה ולעיתים מקיא(גם עם האבא)למרות שבעלי יושב לידו במיטה(יש לציין שהילד בבית איתי ועם אחיו בן חודש, רוב השבוע אני מרדימה אותו ואיתי הוא מתנהג אחרת ללא קשר לאחיו כברזמן מה הוא מתנהג כך. יש לו עכשיו סדר לפני השינה מקלחת, סיפור ולישון ומשתדליפ בזמן קבוע הדבר מתיש אותנו וגורם לנו לחילוקי דעות ובעלי חושב שצריך להרדים אותו בשעה מאוחרת יותר למרות שהוא ישם שעה וחצי בצהריים(קם בשתיים-וחצי ואני מתנגדת בטענה שאיתי הוא מצליח לישון בזמן זה ואני רוצה גם מנוחה יש לי גם תינוק שיונקנודה לך על תשובה

בקר טוב, כל עוד ימשכו חילוקי הדעות בינכם ותשדרו את זה לילד,תמשיכו לראות את הקשיים. הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות הוא בינכם,ההורים. להגיע לאיזושהי פשרה או דרך שמקובלת על שניכם. ברגע שתגיעו להסכמה,נהגו שניכם ע"פ מה שהסכמתם ובאפן עקבי,וסביר שהקושי שאתם חווים היום יסתדר. בהצלחה, מור

שלום, בננו הראשון (והיחיד בנתיים) הינו בן שנה ושלושה חודשים, לאחרונה הוא מאוד עצבני, לא מאופק, רוצה תמיד על הידיים וכל הזמן מחפש תשומת לב. כמו שציינתי הוא ילדנו הראשון והיחיד וכך גם מקבל את כל תשומת ליבנו, חשוב לציין כי הוא נמצא במסגרת (פעוטון) ואף הגננת הפנתה לתשומת ליבנו כי הוא עצבני ולא רגוע! קראתי כאן כמה הודעות על ילדים עצבניים, אך לא בגיל שנה ושלושה חודשים. אני לא יודעת האם לפנות לעזרה או אולי זה הגיל, יכול להיות שהוא מפונק וצריך להתחיל להציב לו גבולות! שאין לנו מושג איך עושים את זה.. בנוסף, הוא גם לא ישן טוב בלילה, אני לא יודעת אם זה פחדים או שיניים. הוא כל הזמן מחפש שמישהו יהיה איתו... אולי זה הזמן להביא עוד אחד? נא עזרתך, תודה רבה

לילה טוב, מן הסתם,אני לא ממש הכתובת לשאלה מתי להביא עוד ילד לעולם... (במיוחד שאצלי יש מרווח של למעלה מחמש שנים בין הילדות). מה שכן אני יכולה לענות,זה שאתם בגיל נהדר להתחיל להציב גבולות. את מוזמנת לקרא על התקפי זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל. אבל,עוד לפני כן - לא הבנתי כ"כ למה הכוונה ב - עצבני,לא מאופק,מחפש תשומת לב. אני אשמח אם תתני דוג' ותפרטי קצת יותר. מחכה, מור

שלום רב, ביתי בת שנתיים ושבעה חודשים גמולה באופן מלא מזה 5 חודשים ללא כל בעיות. בחודש האחרון סבלה מעצירות שלוותה בכאבים בזמן יציאות ( היתה בוכה ומתלוננת על כאבים) כתוצאה מכן היתה נמנעת מלעשות קקי או לחלופין היתה מתאפקת עד היתה עושה בתחתונים. ( סירבה לשבת בשירותים). בכל אופן היא קיבלה מררכי צואה שהקלו על היציאות ובכל זאת היא עדיין נמנעת מלשבת בשירותים. יש מקרים שהיא כן עושה בשירותים ורוב הפעמים היא עושה בתחתונים. לציין שכבר אין כאבים. היא אומרת שיש לה ואז ניגשת לשירותים יושבת שניה ואז אומרת "כבר אין לי" אני מודעת לכך שזה נובע מהפחד מהכאבים שליוו אותה לאחרונה. כמובן שהילדה יודעת שעושים בשירותים אך בכל זאת נמנעת מלעשות כן. מה לעשות בנדון? האם לכעוס עליה שהיא עושה בתחתונים? האם להתעלם? כיצד להתנהג? שנה טובה

לילה טוב, אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - גמילה מטיטול ועשי את ההתאמות למצבכם. אני מעריכה שלא תהיה לך בעיה לעשות זאת :). אם בכ"ז ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת שנתיים ו5 חודשים לפני חודש ילדתי תאומים ומאז הבעיות עם ביתי החריפו, היא בוכה המון, התקפי זעם, נשכבת על הרצפה ובועטת מתעוררת באמצע הלילה בבכי היסטרי, אם לא נותנים לה מה שהיא רוצה היא מגיבה בבכי של צרחות, נשכבת על הרצפה בועטת. לאחר שגמלתי אותה מהטיטולים היא התחילה לעשות את הצרכים בתחתונים במודע עד שלבסוף היא החליטתי שהיא חוזרת לטיטולים בחזרה כי זה היה פשוט בלתי אפשרי , היא רוצה כל הזמן לגעת לחבק ולנשק את התאומים כשלפעמים היא מושכת להם ידים ורגלים חזק מנסה להרביץ להם, כל הזמן צריך השגחה עליה שהיא לא תזיק להם . עכשיו אני מבינה שהכל נעשה מתוך קנאה, אני מסבירה לה המון משתדלת לא לכעוס כשלפעמים אני מאבדת סבלנות, כל בוקר יש מלחמה עם הבגדים, היא לא רוצה לקום מהמיטה לא לרחוץ פנים הכל נעשה בככי של צרחות שלה, עלי לצין שגם לפני הלידה היא היתה ילדה עקשנית אבל רק איתי כי לאבא שלה היא מקשיבה ושהוא נמצא אז אני כאילו לא קיימת, לאבא שלה אין שום בעיה לשים אותה בעונש כל פעם שצריך בלי לוותר גם אם צריך באותו יום כמה פעמים לשים בעונש מה שלי מאד קשה לעשות על אחת כמה וכמה במצב העדין שעכשיו היא נמצאת בו וזקוקה לי יותר. עכשיו מצד אחד אני לא יכולה לשים בעונש כל הזמן ומצד שני אני גם לא יכולה לוותר כל הזמן למרות שהלב לי נקרע והיא יודעת לנצל את החולשה שלי אליה , מה שכן היא מסדרת ואוספת אחריה את המשחקים. מה עושים? אני לא יודעת איך מתמודדים מאד קשה לי, איך אני מונעת את הבכי שלה כל הזמן. עלי לציין שבגן היא מקסימה ילדה מאד טובה .

לילה טוב, העלית הרבה נושאים בהודעה ואני אנסה להגיב על כמה שיותר : 1. צריך לזכור שהיא עצמה ילדה מאוד קטנה והיא עברה לאחרונה שינוי לא קל ולא פשוט (הולדת האחים). אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - אח חדש,גיל שנתיים,התפרצויות זעם והצבת גבולות, וכמובן לבנות תוכנית פעולה וליישם. 2. לגבי הענישה - ברגע שתצליחו להציב גבולות,לא יהיה צורך בענישה כמעט בכלל. צריך לזכור,שענישה יעילה לטווח מאוד קצר ואם לא תצליחו להציב גבולות,המצב ילך ויתדרדר. בעזרת ענישה אתם משיגים מה שאתם רוצים בגיל שנתיים שלוש,בגיל עשר שתיים עשרה,זה הרבה הרבה יותר קשה,ובגיל 15 לענישה כבר כמעט6 אין שום השפעה. 3. בגן - בגן יש גבולות ולכן היא ילדה מקסימה ומתנהגת ע"פ הכללים.כשיש לילד גבולות וחוקים,הוא לרב מתנהג על פיהם. במידה שאתם חשים שאין הטבה ואתם לא מצליחים להציב גבולות. מאד מאד מומלץ לפנות לאחד מביה"ס להורים במקום מגוריכם ולהשתלב בקבוצת הורים,שם תלמדו כיצד לעשות זאת . כמובן שרצוי כמה שיותר מוקדם,כל עוד הקשיים "קטנים". בהצלחה, מור

בני בן 6 חודשים ילד ראשון. עד לפני כחודש היה ישן לילה מלא. בחודש האחרון החל להתעורר בלילה ולינוק ואחר כך לא מוכן לישון במיטה שלו. ברגע שמשכיבה אותו לישון במיטתו מתחיל בבכי היסטרי. כשמעבירים אותו למיטתינו (אני מאד נמנעת מכך) הוא נרגע וישן מצויין. הלילות קשים מאד ולעיתים נראים כמו מאבק ארוך ומתיש. הוא לא ישן טוב וגם אנחנו. יש לציין כי הוא ניזון ממזון מוצק במהלך היום ובבוקר ובערב יונק. כחודש וחצי הוא אצל מטפלת מצויינת שגם אצלה הוא מאד מתקשה להירדם וההרדמות מלווה בבכי גדול. אני מאד מתוסכלת והלילה הגעתי למצב שהוא צורח ואני מניחה לו במיטתו כי יודעת שהאופציה היחידה שירגע היא ששוב ינק. מה עושים? איך חוזרים למצב הקודם בו ישן לילה מלא? מה הסיבות לכך?

בני בן 4 חודשים , ילד שני לאחות בת 2.7 , בשלושת החודשים הראשונים לחייו ינק , עד גיל חודשיים עלה יפה במשקל ,בהמלצת אחות טיפת חלב הוספתי בקבוק סימלאק אחת ליום כיון שמגיל חודשיים עלה פחות במשקל ( ירידה מאחוזון 50 לאחוזון 29 ) , כיון שהבקבוק ניתן בשעות שונות החלה ירידה בתפוקת החלב ( יש לציין שבתחליה כמויות החלב היו עצומות ולכן הומלץ לי להניק בשכיבה כנגד כוח המשיכה ) , ואז גם החלה העדפה שלו לבקבוק . ולכן מזה כחודש מקבל חלב שאוב + פורמולה לסירוגין . בזמן האכלה הוא מתעוות הרבה פעמים וסובל מגזים ( מקבל סימיקול ) וכן אוכל כ- 120 מ"ל וכעבור כחצי שעה משלים עוד כ-30 מ"ל , ואף פולט לאחר מכן . מלידה ובזמן שהנקתי אותו בלבד התעורר כפעמיים שלוש ללילה להנקה ומיד חזרה לשינה . במהלך החודש האחרון החלו שיבושים בשנתו , לעיתים מתעורר כל שעה וחצי ואז נזקק להרגעה על הידים ושוב חזרה לשינה , לעיתים מקבל מים בלבד ואחת ללילה אוכל כ- 60 מ"ל למרות שלא רעב כנראה ... בכ"א הלילה מאד קשה איתו וכן במשך היום קשה מאד להרדימו ( ידים , לול כ15 דקות ואף יותר ) . סהכ אוכל מדי 3.5-4 שעות כ- 150 מ"ל כ-6 האכלות ליום . לארונה נעזרתי בשיטותיה של " הלוחשת לתינוקות " , כלומר שיטת הורם הורד ( להרגיע על הידים ומיד להחזיר למיטה , אולם התהליך מייגע ולא עוזר , ניסיתי זאת במהלך השבועיים האחרונים ) ,תהליך התרגעות לפני השינה וכו ... אך ללא הועיל . את אחותו הנקתי כ- 10 חודשים ואצלה החלו בעיות שינה בגיל 8 חודשים , ביקרנו במעבדת שינה , והטענה הייתה שזה על רקע התנהגותי , בהמלצתם יישמנו את שיטת 5 דקות בגיל שנה ושלושה חושים והיא הצליחה . מה לעשות ? אנו מותשים ואוובדי עצות האם ניתן ליישם את שיטת 5 דקות בגיל כה צעיר ( לפי הלוחשת זה פוגע באמון ואחרכ קשה מאד לבנות אמון של הילד ... ) בתודה דנה

לילה טוב, נתחיל מזה שמכיוון שיש כאן הרבה תשובות בנושא שינה,אנא עשי חיפוש בפורום. אבל,מנסיוני כאמא - קורה שההנקה או תחליף חלב לא מספיק משביעים את התינוק ללילה ולכן יש צורך לתת דיסה (ואז מנסיון השינה משתפרת פלאים). ישנן דייסות שונות,רופא ילדים או אחות טיפת חלב יוכלו להסביר לך יותר ולהתאים במידת הצורך. בעיקרון,מגיל 4 חוד' למיטב ידיעתי אפשרי לתת דיסות מסוימות. בהצלחה, מור

שלום, השנה בני הבכור בן שש וחצי עלה לכיתה א' ונורא קשה לו. מדובר בבכי, באי רצון להכנס לבית הספר בכלל ולכיתה בפרט. אני ובן זוגים מעבירים את רוב הבקרים בשבועיים האחרונים בבית הספר על מנת לשכנע אותו להכנס לכיתה. יש לציין שהמורה, הסייעת המלווה והמנהלת מאוד תומכים בו ומנסים כמה שיותר להקל עליו. הבעיות שהוא מעלה הן: קשה לי להיות הרבה זמן בבית הספר, לא בא לי, אני לא רוצה ללכת אחרי בית הספר לצהרון, אני יתגעגע אליכם, ועוד. בכל פעם שאנו מוצאים את הדרך לפתור בעיה אחד, מיד הוא מציף בעיה אחרת. אנחנו מסבירים לו שאין לו ברירה אחרת, אתה חייב ללכת לבית הספר ואי אפשר להשאר עם אמא ואבא שצריכים ללכת לעבודה. זו כמובן לא הפרידה הראשונה הוא מגיל שנה בגן וגם בצהרון הוא נמצא מגיל 4. יש לנו בן נוסף בבית בן 4. יש עצות?

לילה טוב, תהיו חייבים בשלב כלשהו לשים גבול ולהפוך את הפרידה למאד קצרה וענינית. רצוי כמה שיותר מוקדם,זה רק יעזור לכולם. אני מוסיפה לינקים בנושא פרידה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-47,xFT-21879,xFP-22179,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-20192,xFP-20317,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן שנה ו-9 חוד' . השנה התחיל ללכת לראשונה לגן עד 13:00 . בזמן האחרון קורה שאני באה לקחת אותו מהגן וכשהוא רואה אותי הוא מאוד שמח ומחבק והכל בסדר. כשאנו יוצאים לכיוון בתינו (מרחק של 5 דק' מהבית..) הכל טוב ויפה וברגע שאני ניכנסת איתו הבייתה (אפילו לפני פתיחת דלת הבית...) הוא מתחיל לקבל התקפת זעם וצועק בצורה מוזרה ומתחיל לבכות ולהרביץ עם הרגליים. בהתחלה לא ידעתי מה פשר העניין ואיך להתייחס והנחתי שזה מעייפות ושהוא פשוט ממוטט מכל מה שעבר עליו פיזית ונפשית בגן והוא אולי לא יודע איך להכיל את כל זה לעת עתה. מה שעשיתי זה שבגלל שחשבתי שזה מעייפות מייד לקחתי אותו למיטתו וחשבתי שמייד יירדם כמו תמיד אך להפתעתי הוא התחיל להתפרע במיטה לבעוט ולבכות ואפילו את המוצץ הוא לא הסכים להכניס לפה. כל זה קורה כבר מספר ימים רצופים מה קורה פה??????. אני חסרת אונים למול תופעה זו. אני צריכה עזרה להתמודדות. תודה וסליחה על האורך של ההודעה. דידי

הי דידי, זה בסדר ונורמלי. נתחיל מזה שיתכן שזו תגובה לשינוי שהוא עובר ויקח לו עוד קצת זמן להסתגל (יתכן שכמה שבועות ואולי אפילו קצת יותר). בנוסף,בדר"כ אצל ילד שהוא כבר עייף מדי,רואים התפרעויות,צרחות,התנגדות לשינה וכאילו שהוא לא מוצא לעצמו מקום. אני באפן כזה,נוהגת בכ"ז להשכיב לישון בצורה מאוד ממוקדת מבלי לסטות ימינה או שמאלה ואחרי המשברון של הדק' הראשונות,הם נרדמים ברגע שהראש פוגש בכרית. בהצלחה, מור