"מחר אני עוזבת את הבית וזה סופי"..

שלום רב, בתי בת ה 8.5, ילדה דרמטית להפליא, מכל הבחינות כשהיא נותנת זה מכל הלב, כשהיא מחבקת זה מכל הלב, כשהיא בוכה זה על כל דבר, וכשהיא כועסת זה תמיד מאד דרמטי. תגובתה על בקשה של אביה לסדר את החדר לפני השינה התלוותה במשפט שרשום מעלה, ו" אני לא אהיה כזאת אמא לילדים שלי" "אני לא אדבר איתם כך, לא אגיד להם עצלנית וכ"ו", היא "מאשימה " אותנו שאמרנו לה מילות גנאי שלא נאמרו מעולם. והכל בהיסטריה, בעוד אני ובעלי עומדים פעורי פה. מחר היא עוזבת את הבית וזה סופי ושאנחנו לא אוהבים אותה. כל זאת קרה לאחר אחה"צ נפלא מלא חיבוקים ואהבה... צריך לציין שעברו עליה כמה משברים בשנה אחרונה, עברנו למושב חדש, נולדה לה אחות קטנה (היא הגדולה מבין השלוש), עברה בית ספר- ומסתדרת נהדר ומאד נהניית. במושב אין ילדים בגיל שלה, אך היא ילדה מאד עסוקה בחוגים כך שלא נותר לה הרבה זמן להתרועע. זו רק דוגמא קטנה מהיום, אך היא תמיד היתה מאד דרמטית, וככל שהיא מתבגרת יותר קשה לנו להתמודד עם זה. אשמח לתגובתך. דורית

דורית שלום, אני מוצאת את עצמי "מסתובבת" כמה ימים סביב השאלה שלך ולא משיבה. שאלתי את עצמי מה קורה פה, והבנתי שמשהו בתיאור שלך את בתך כל כך כבש אותי ונראה בעיניי כל כך מקסים, והנחתי שכך לא אוכל לתת לך את המענה אותו את מבקשת. כעת כשאני משיבה לך, אני חושבת שאולי כאן המנוף להתמודדות עם הקושי. אני קוראת שוב את שאלתך, וחשה את החום שקיים ביחסים ביניכם, יחד עם הקושי, ואפילו את האופן המחוייך בו את ובעלך מסוגלים להתבונן על הדברים. אני חווה מתיאורך את בתך כילדה מאוד רגישה, החווה את העולם בעוצמה גבוהה. את מספרת על אחר צהריים נפלא וחם ביניכם, ההופך בן רגע למטח האשמות. אני חייבת לומר שזה תיאור מאוד דרמטי :) לדבר שהוא בעצם די טבעי: אחר צהריים מקסים, האווירה נעימה וחמה. מגיעה שעת ערב. אב המשפחה מבקש מן הילדה לסדר את החדר. אולי היא מתמהמהת... יתכן שהוא אומר לה משהו על ההתמהמהות הזאת.. היא מבינה מזה שהאב "מאשים" אותה בעצלנות ומתפרצת. כאן הילדה מתקשרת עמכם באופן נפלא ומכוונת אתכם למה שהיא זקוקה לו מכם. היא אומרת: "אני לא אהיה כזאת אמא לילדים שלי". את יכולה לומר (ברוך וחום, תוך הבנת העלבון שלה, גם אם לא היה לו טריגר חיצוני): "איזו אמא את תהיי?". כשהיא אומרת: "אני לא אדבר איתם כך", את יכולה לברר אתה: "איך את תדברי איתם"? אני משוכנעת שהילדה הרגישה הזאת תכוון אותך באופן מדוייק למה שהיא זקוקה לו מבחינה רגשית ביחסים. "לא אגיד להם עצלנית". (כאן נכנסים גם החובות שלה בבית, לצד הצרכים הרגשיים שלה שאינם עומדים בסתירה לכך). תוכלי לומר לה: "מה תגידי להם כדי שיעמדו בחובות שלהם בבית? / איך תבקשי מהם לסדר את החדר?" כל זאת לגבי הסיטואציה שתיארת. כמובן שיש לקחת בחשבון את המשברים אותם ציינת, שיכולים להחריף, ולו באופן זמני, תופעה שהייתה קיימת מלכתחילה. ושוב, אני חשה שלצד הקושי הטמון בעוצמות הרגשיות של הילדה, את רואה גם את החיובי שבהן ויכולה להנות מהן, וזה נפלא! מגיע לך ולבעלך הקרדיט על היכולת של הילדה להביא בפניכם גם את חוסר הסיפוק שלה מן היחסים ביניכם. יש צורך במידה רבה של ביטחון של ילד באהבת הוריו בכדי שיוכל לעשות כן ללא חשש. אשמח לשמוע איפה, אם בכלל, הדברים שאני כותבת פוגשים אותך. כל טוב, אור-לי

אורלי שלום, תודה רבה על תגובתך הרגישה. אני חושבת שקלעת בול . למחרת בבוקר שאלתי את ביתי " האם זה סופי????""" והיא ענתה לי בחיוך:"זו דרכי לאמר שמאד רע לי..." שאלתי אותה אם היא יכולה פשוט לאמר שרע לה, והיא אמרה לי "אמא, ככה אני, אני נורא רגישה..." האמת היא, שלא ראיתי את זה כך... ראיתי את החיוב באופי שלה, כמובן, אבל לא ראיתי כחיוב את העובדה שהיא פשוט מסוגלת להתייחס למערכת היחסים ביננו, נבהלתי מהעוצמות, וכל הזמן חשבתי שאם זה לא ירגע אז... אז , אנסה לקבל את עצתך, ופשוט לא להגיב או לנסות לא לפתור באותו הרגע ולתפוס איתה שיחה במועד אחר. היא באמת ילדה מקסימה, ורגישה, וצריך להיות קשובים למה שנמצא מעבר לדרמה... שוב, תודה רבה על התייחסותך דורית