מה דעתך? המשך לשאלה

מור היי, בני כמעט בן 3 והוא די חברותי אבל יש לו נטייה לחשוב כל פעם שהסובבים אותו אומרים לו מה לעשות. לדוגמא :השבוע לקחתי אותו לחבר וכל הדרך הוא חיכה לו וציפה לו וכשהוא הגיע חברו אמר לו:" בוא תשב תאכל איתי ובני ישר צעק עליו , אתה לא תגיד לי מתי לאכול" - זוהי רק דוגמא כדי שתביני עד כמה בני תמיד חושב שחבריו אומרים לו מה לעשות.כל פעם הוא כועס ומפחד שאולי אומרים לו מה לעשות והוא תמיד מתגונן ...איך אני אמורה להתייחס לכך? בהתייחס לכך את ענית לי ושאלת אותי האם יש מישהו מבוגר שהוא סופר עצמאי אז כן אני זאת שעצמאית מאוד שמעודדת אותו יותר , שבקשר ישיר איתו. אביו עובד וחוזר די מאוחר וכשהוא מגיע הוא בעיקר משחק איתו ומשתולל איתו אני יותר בקטע החינוכי(קריאת סיפורים,משחקים חינוכיים וכו').יש לכך השלכה מסויימת?

תמי שלום, אני מבינה שמור ואת התחלתן בכיוון מסויים להבנת הקושי. אם מור תמצא לנכון, היא בוודאי תרחיב באותו כיוון. בנתיים אנסה אני להשיב לך כפי שאני רואה את הדברים. טבעי עבור ילד כמעט בן 3 לעסוק בשאלות הקשורות בשליטה ובאוטונומיה. ילדים בגיל הזה חשים מצד אחד אוטונומיה כיוון שהם מסוגלים לעשות בעצמם המון דברים חדשים , ומצד שני הם עלולים לחוש בושה, כיוון שהם לא תמיד מצליחים לשלוט בכל מה שהם רוצים לעשות. יתכן שבנך עסוק, באופן נורמלי, בשאלות אלו. עם זאת, אם העניין נראה בעינייך חריג והילד מפרש הצעה תמימה כ"ניסיון השתלטות", חשוב לחשוב למה הוא צריך לשמור בקנאות רבה כל כך על תחושת השליטה שלו. כדאי לחשוב איפה הוא מרגיש חסר שליטה בצורה שעלולה להביך אותו ואשר גורמת לו להילחם להחזרת השליטה לידיו. העובדה שבעלך ואת חווים עם הילד דברים שונים אינה בעייתית בעיניי. נהפוך הוא. בצורה זו הילד מרחיב את רפרטואר ההתנסויות, החוויות והתחושות שלו. הדבר כאמור חיובי, ובלבד שהילד חש מצדכם חופש פעולה להתנסות לפי כוחו וללא שיפוטיות במצב בו הוא נכשל. בברכה, אור-לי