פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום. בני בן 7 חודשים חולה וסובל מחום גבוה שלעיתים גם יורד. קראתי שאסור לכסות אותו בהמון שמיכות, האם לכסות אותו בשמיכת פליז זה מספיק בימים חורפיים אלו? אני בדילמה,כי מצד אחד הוא חם,מצד שני קר מאוד בבית. מה עושים? תודה שרית

אנחנו הורים לשני בנים בני 4,7 הילד בן 7 בכיתה א ונורא עצבני הוא עושה את שעורי הבית בעצבים בבית מתעצבן על כל דבר עם החברים בבית הספר הוא מתנהג רגיל רק איתנו בבית הוא נורא עצבני השאלה אם כדי ללכת לייעוץ או משהו כזה הודה לך עם תעזרי לנו ההורים המיואשים

צהריים טובים, את כותבת שבביה"ס הכל בסדר והעצבנות מופיעה רק בבית.סביר להניח שיש משהו באינטראקציה בבית שמוביל לזה. על מנת לדעת מה הדבר וכיצד לשנות כדאי לפנות לטיפול. אני הייתי פונה למטפל משפחתי. בהצלחה, מור

מצטערת שאני מפריעה לך שוב.... אבל כתבתי לך שלבני בן ה-3 אין אחיזה נכונה של היד ואת הפנת אותי לפורום ריפוי בעיסוק אבל אין פורום כזה אם תוכלי לעזור לי בזה אשמח.....

בקר טוב, זה בסדר,את לא מפריעה... : ). לא התכוונתי דווקא כאן בדוקטורס. יש ב ynet,בתפוז. בהצלחה, מור

אני בת 24- גרה בבית ההורים ויש לי אח בן 13 שאני פשוט לא מסתדרת איתו בלשון המעטה. מה אני עושה עם זה?! אני יודעת שאני הגדולה והוא הקט אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות איתו יותר משתי דקות בלי לרצות לצרוח ולברו...ן

צהריים טובים, צר לי השאלה מאד כללית ואני לא יכולה לענות עליה. מור

שלום רב, ביתי בת 14 ילדה חברותית, תלמידה טובה ויש לה חבר מזה כחצי שנה בן גילה. היום היא ביקשה כי החבר יגיע אלינו לישון. הסכמתי, כשהיה לי ברור שהם ישנו בחדרים נפרדים. ביתי כעסה מאד ודיברה על שינה באותה המיטה. לא הסכמתי. כיצד יש לטפל בנושא שכזה?

צהריים טובים, פשוט מאד - להחליט מהם הגבולות שלך ולהציב אותם בדיוק כמו שעשית מאז שהיא תינוקת,בכל נושא אחר. זה בסדר גמור שאמא לא תרשה לבת 14 לישון באותה המיטה עם חבר. דרך אגב,באפן כללי אני ממליצה להורים למתבגרים לקרא את הספר - אוף,גוזל 1 של עלי כץ. בהצלחה, מור

היי מור, בני בן שנה ותשעה חודשים. מאז שהיה תינוק קטן היו לו בעיות שינה שהתמודדתי איתן בצורות כאלה ואחרות. לפני כחודש העברנו אותו למיטת ילדים אחרי ששלוש פעמים זרק את עצמו ממיטת התינוק (...) קנינו לו מצעים מיוחדים והשתדלנו מאוד להפוך את המעבר לחוויה. הוא הולך לישון בסביבות שמונה -שמונה וחצי כשהוא נראה כבר מאוד עייף. הוא נרדם כשאני שוכבת לידו במיטה והוא מלטף לי את השיער, אחרת הוא לא נרדם! המגע עם השיער מרדים אותו. לא היתה לי שום בעיה עם כך אם הוא לא היה מתעורר הרבה פעמים בלילה ומחפש אותי... כך שיוצא שאני מתעוררת בממוצע 4 פעמים בלילה וזה מקשה עליי כי אני עובדת. בעלי איש צבא כך שהוא לא נמצא בלילה ורק אני קמה לילד. אני מעוניינת להפסיק עם ההירדמות כמו שהיא ולעזור לו להירדם לבד, בלעדיי ובלי השיער שלי! אשמח מאוד לקבל ממך עיצות איך לעשות זאת ואיך אולי למצוא תחליף למישוש השיער שלי... תודה!

צהריים טובים, מה שאת בעצם רוצה,זה לגמול אותו מאיזשהו הרגל. סביר להניח שזה לא יהיה קל .בראש ובראשונה,את צריכה לשאול את עצמך אם את מוכנה לזה - סביר שהוא יבכה/ישתולל/לא יישן וכו'. במידה שהחלטת שאת הולכת עם זה עד הסוף (אם את לא בטוחה שאת מוכנה לזה,עדיף לא להתחיל),זה ידרוש ממך בעיקר נחישות והתמדה. מכיוון שעניתי בעבר על הרבה שאלות בנושא שינה,את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום. לגבי התחליף - אפשר לתת מגבת קטנה,בובה,חיתול בד וכו'. בהצלחה, מור

H E L P אני אמא ל-4 מתוכם בן ובת תאומים בני 3 ושמונה חודשים, הבת בוגרת מהבן. בעקבות מס' ילדים שנגמלו לאחרונה ממוצץ בגן החליטה הילדה שהיא מעוניינת להפרד מהמוצץ.. במשך יומיים ישנה בגן ללא מוצץ. ובבית שני לילות לאחר מכן בלי המוצץ, עברו יחסית יפה. הילדה קיבלה בית ברביות כמו שהובטח -בסיכום!!! לצערי ביום הרביעי לגמילה הבת חלתה עם חום גבוהה והחלה לבקש את המוצץ, תחילה הצלחתי להסיח את דעתה עם המון חיבוקים, אהבה וסיפורים, למרות קשיי ההירדמות הכל היה בשליטה. היום אחרי 6 ימים ללא מוצץ הילדה עדיין מתחננת למוצץ בעיקר כשהיא עייפה , כשהקטע הכי קשה מתבטא בבכי וצעקות שבר, קורעות לב. כמובן שהיא לא נרדמת בצהרים... ובלילה הרבה יותר מאוחר (22:00-23:00) מיותר לציין שיש עוד שלושה בנים בנים, ואחד נוסף חולה עם חום ובעל שכמעט ולא נמצא...

טליה לי יש ילד בן 3.5 ואני לפני חצי שנה ילדתי תאומים בן ובת. ובני היה עם מוצץ גם אחרי הלידה וחששתי לגמול אותו בתקופה כה סוערת עבורו עם לידת אחיו. יום אחד הוא הגיע אלי כשהתאומים היו בני חודש וביקש לזרוק את המוצץ, וכך היה, זרקנו את המוצץ לפח, כמובן ששתי דקות אחרי זה הוצאתי אותו ושמרתי ליתר בטחון. לא עברו שעתיים והיה ביקוש למוצץ, והחלטתי שאני ממשיכה עם זה עד הסוף. כשראה שאין מוצץ , הוא ביקש את המוצץ של אחיו וכמובן שזה לא התאים לו. נכון שקשה להתמיד,לקול בכיים, אבל בתווך הרחוק זה ישתלם.אצלי העקשנות עבדה והיום 5 חודשים אחרי אנחנו בלי מוצץ. אז תהיי חזקה ובהצלחה

צהריים טובים, מכיוון שנעדרתי מהפורום ועבר זמן,אני לא יודעת אם התשובה עדיין רלבנטית,אבל אענה בכ"ז. אני לא יודעת באילו משעות היום היא השתמשה במוצץ עד עכשיו,אבל כדאי לגמול בהדרגה. ז"א,להגביל לפרקי זמן מסויימים במשך היום. לדוג' רק כשישנים וכו'. בכל מקרה,(וזה נכון לגבי כל גמילה,לא רק ממוצץ) - ברגע שילד מוכן לזה,זה הולך בקלות.במידה שהוא לא מוכן לזה רגשית,זה ארוך יותר וקשה יותר. בהצלחה, מור

שלום שאלתי-ילדה בת 13 המתקשרת ומתייעצת עם ידיד שלנו כבן 40-איך את רואה את זה? היינו בקשר עם ידיד זה תקופה מסויימת , הוא התארח אצלנו בזמן המלחמה, ביתי היתה מספרת לו את קורותיה בבית הספר ובין החברים. אהבה לדבר איתו ארוכות. הוא בעיקר הקשיב.הקשר נותק. עברה חצי שנה. בתיהתקשרה אליו ובקשה להפגש איתו. היא ספרה לי על כך. לא הראתי התנגדות חזקה, אך אמרתי שהוא מבוגר היא נערה ולא נראה לי מתאים. בינתיים אותו ידי התקשר , לפני הפגישה שלהם. בא לבקר וספר לי שהיא אכן ביקשה להפגש אתו כדי להתייעץ בעיניינים חברתיים. הוא גם ספר שהיא רוצה להתנשק וביקשה ממנו הסבר מפורט איך עושים את זה. מדובר בילדה בת 13 שאין לה כלל חבר.הוא הסביר לה בטלפון איך להתנשק .כמו כן הוא אמר לי שאם זה לא נראה לי הוא יאמר לה שהוא לא יכול לדבר איתה על עינייניה האישיים. אמרתי לו שאחשוב על כך ואתן לו תשובה בימים הקרובים. שאלתי איך עלי לנהוג? האם עלי למנוע ממנה את השיחות איתו? הוא משמש לה מעין פסיכולוג. היא לא אוהבת לשתף אותי וטוענת שאנחנו לא באותו ראש-לצערי- אישית אם היתה משוחחת איתי הייתי אומרת לה שנשיקה היא משהו שבא ממקום של רגש, ואם אין לה קשר או חבר זה לא במקום. אולי מכיוון שהיא מנחשת את תשובתי היא פונה אליו. איך על י לנהוג? תודה

צהריים טובים, את העלת כמה נושאים בשאלה אחת,אני אתייחס רק לעניין הידיד המבוגר. אני כמובן לא מכירה לא את בתך,לא את הידיד ולא את הסיטואציה אבל אני מאד מאד לא מתלהבת מהרעיון. נכון שחשוב שנערה בת 13 תשוחח על דברים שמציקים לה,תתיעץ וכו' אבל אני לא בטוחה שהכתובת היא ידיד בן 40.במידה שהילדה מרגישה שאינה מסוגלת לשוחח איתך,כדאי היה לעזור לה למצא מישהי בסביבתה שאיתה כן תרגיש נוח - אחות גדולה,דודה,יועצת ביה"ס,מדריכה בתנועת נוער... בהצלחה, מור

נכדי בן 7 חזר מבי"הס וסיפר לי כי בכיתה היום סיפרו חברים שלו מחוג כדורסל כי הם ניצחו במשחק הדרבי אתמול. למעשה הקבוצה הפסידה בגדול כ- 20:0. נכדי אמר שהוא לא רצה להגיד "ניצחנו" כי זה לא האמת, אבל חשש לסתור את דברי חבריו ולספר כי זה לא נכון ולמעשה "הפסדנו". לשאלתי ממה חשש סיפר כי המספרים הם חבריו ואחד מהם אמר כי עליהם לספר שהם ניצחו. נכדי חשש שאם לא יצטרף "לסיפור" החברים ינדו אותו ולא ישתפו אותו במשחקיהם בביה"ס. הוא הסביר לי כי הוא רק התיחס למהלך המשחק - שהקבוצה השניה רימו, ורבו... אני רוצה לציין כי הילדים גרים במושב קטן והקשרים ביניהם ממשיכים גם בשעות אחה"צ. מאד התלבטתי כיצד להגיב ולכך אודה על כל התיחסות: מחד, אני מעריכה את החלטתו לא לסתור את דברי חבריו ומאידך, את החלטתו לא לומר דבר שקר. מה הייתם אומרים?? תודה, סבתא דואגת

צהריים טובים, את מתארת דילמה לא קלה עבור ילד בן 7 וכל הכבוד לו שהוא הצליח למצא את האמצע,מצד אחד לא לומר דבר שקר,מצד שני לא לאיים על מעמדו בחברת הילדים. בעיני,חשוב לחזק את הילד על התהליך שהוא עשה - זיהוי הדילמה,חשיבה,קבלת החלטה. הילד הוכיח כאן בגרות שהלוואי והרבה מבוגרים היו מסוגלים לה. לסיכום - ההתייחסות כאן צריכה להיות לתהליך המקסים שהוא עשה ופחות לשאר. בהצלחה, מור

שלום רב ושנה טובה. אני אם חד הורית לילד מקסים בן 4+. עקב עבודתי אני נאלצת לצאת לעבודה 3 פעמים בשבוע בשעה 05:00. עקב כך...כמעט כל יומיים עלי להעביר את בני או להורי לישון או אצל אביו. הם אני גורמת נזק עתידי לבן שלי??? במידה ויש אפשרות להפנות אותי לאינפורמציה או סיוע אשמח. תודה. שרית.

צהריים טובים, בעיקרון חשוב שלילד תהיה מסגרת עד כמה שיותר קבועה. העניין הוא שאנחנו לא חיים בעולם אידאלי ולכולנו יש אילוצים כאלה ואחרים.אחד מהם,הוא ללכת לעבוד. אני מבינה שאין ברירה ,והילד חייב 3 פעמים בשבוע לישון מחוץ לבית. מה שחשוב לעשות במצב כזה,הוא לבנות תוכנית קבועה. ז"א,ימים קבועים בהם הוא ישן אצל אבא,ימים קבועים בהם הוא ישן אצל סבא - סבתא. כשהדברים קבועים והופכים לשגרה זה נותן לילד תחושה שהוא שולט בחיים שמובילה לבטחון . בהצלחה, מור

מור בוקר טוב, אנחנו היינו מאוד רוצים לשאול את דעתך המקצועית בדבר מה שמפריע לנו בקשר לבנינו . אני אדם עובד שחוזר מהעבודה מאוד מאוחר כך שאישתי מבלה את רוב שעות היום עם הילדים (היא עובדת פעמיים בשבוע-חצי משרה).היא משקיעה בילדים מאוד-ההשקעה שלה בעצם זה המון זמן משותף שהיא נותנת להם... משחקים יחד,קוראים יחד..פשוט הכל. כשאני מגיעה מהעבודה שזה בסביבות הערב אני נמצא עם הילדים ונותן להם את זמנם איתי אך בטח לא כמוה וישנם ימים שאני לא רואה אותם יותר מ-5 דק'. בני הגדול בן השלוש תמיד אומר לי שהוא לא אוהב אותי,אם בשבת אני לוקח אותו לאן שהוא לבד הוא תמיד בוכה שהוא רוצה את אמא ,אף פעם הוא לא שואל איפה אבא כשאני לא בבית ואילו כשאמו הולכת הוא לא מפסיק לשאול מתי תגיע.. לסיכום אני מרגיש שהוא די רחוק ממני.. אני חושב שאל מול ההשקעה של אישתי אני לא עושה כלום בעבורו ולכן לדעתי היא צריכה פחות להשקיע כדי שנוכל ליצור איזון כלשהו. אישתי אומרת שזה לא נכון לעשות זאת. מה דעתך? זה מאוד כואב לי שהוא מתייחס אליי כך... מה עושים? נודה לך על תשובתך ועל פורום שרק נהנים מלקרוא את תשובותיך.... יוחאי.

צהריים טובים, אני אתחיל משאלה - אשתך מרוויחה פחות ממך (סביר להניח,אם היא עובדת חצי משרה) והיא מאד מתוסכלת מזה,אז מה לבקש מהבוס שלך שיפסיק לתת לך את המשכורת שאתה מרויח עכשיו ומהחודש הבא המשכורת שלך תהיה זהה לזו של אישתך,ככה היא לא תרגיש מתוסכלת ?.אני מניחה שהבנת את הרעיון... : ). חשוב לזכור שאתם לא בתחרות וזה נהדר שאמא יכולה להשקיע המון זמן בלהיות עם הילדים אבל היא יכולה לעשות זאת (בדר"כ),הרבה בזכות זה שאבא מפרנס. ז"א,עצם זה שאתה הרבה שעות בעבודה מאפשר באיזשהו מקום את אותה ההשקעה. ז"א,שניכם משקיעים באותה המטרה. אשתך משקיעה בלהיות עם הילדים ואתה משקיע בלאפשר את זה. לגבי זה שהילד בוכה שהוא רוצה את אמא - זה לא בהכרח בגלל שאמא משקיעה. זה יכול לנבוע מסיבות כמו : מסר כלשהו ( גם אם לא מודע) המועבר מאחד ההורים,תלות יתר באמא וכו'. התחלתי בשאלה ואני אסיים בעוד אחת,הפעם קצת יותר רצינית - האם מדובר בהשקעה או אולי קצת בתלות הדדית ? כדאי לקרא גם תשובות שנתתי בנושא - נפרדות. בהצלחה, מור

מור אנא עזרי לי אני אובדת עצות אני אמא צעירה וחסרת ניסיון:בני בן ה-3 גמול מחיתולים מגיל שנתיים ו4 חודשים .הגמילה באה מרצונו ולא נעשתה בכפייה או בכוח .. הוא נגמל ממש יפה אך המשכתי לשים לו חיתול בלילה כי הוא היה מפספס. היו לילות שהוא לא היה עושה כלל אך תמיד דאגתי שיהיה לו מאין חיתול לילה כזה(מין תחתון חיתול שלובשים). היום הוא כבר בן 3 וקצת והסברתי לו שאם הוא צריך פיפי בלילה שיעיר אותי ונלך לעשות והורדתי לו את החיתול תחתון אך ללא הועיל.. הוא עושה פיפי במיטה בלילה ואני לא יודעת האם כדאי להחזיר לו את החיתול תחתון או לא.ניסיתי כל לילה וזה לא עובד. מה אני עושה??? תודה מראש, רותי

צהריים טובים, כרגע לא נראה שישנה בעיה כלשהי. מה שאת מתארת,בהחלט תואם את גילו. בכל מקרה,חורף הוא לא זמן טוב להתחיל בגמילת לילה.חכי עד הקיץ ונסי שוב,רק קחי בחשבון שיתכן שעדיין יהיו פספוסים. דרך אגב,אני עם שתי בנותיי,נהגתי לקחת לשרותים פעמיים בלילה עד שהן התרגלו לעשות זאת לבד.יש כאלה שבעד השיטה ויש כאלה שמאד מתנגדים. אצלנו זה הוכיח את עצמו. בהצלחה, מור

מאז שהבת שלי התגרשה והילדים עברו לרשות.. כן לרשות האבא כמה מוזר.. כי היא לא מתפקדת כאמא. הילד הפך בעייתי. הוא לא רוצה ליצור קשר שיחה, כל דבר מתפרץ בזעם, לא מוכן לשמוע כלום. לובש חולצה קייצית בשיא הקור וכשמעירים לו בוכה ולא מוכן לשמוע. לא מוכן להסתפר, מתנהג באופן שקשה מאוד לדעת מה עושים. הבת הגדולה עברה את הגירושין בקלות יותר (בת 15). הילד עדיין זקוק לאמא - שאין לו כי היא לא איתו ואבא כל היום בעבודה. מצב עדין וקשה. לי זה כואב ואני לא יודעת מה לעשות לשיפור המצב - הילד עקשן וסרבן. אודה על עזרתכם. דבי

צהריים טובים, מהתאור שלך לגבי הנכד,נראה שיש צורך בהתערבות מקצועית. ילד שחווה גירושים,אמא לא מתפקדת,סובל מהתפרצויות זעם וכו',זועק לעזרה. בהצלחה, מור

שלום רב, אני אמא לילדה בת ארבע וחצי, אביה ואני נפרדנו כאשר היתה בת שנתיים וחצי, הקשר בין אביה ובינה טוב מאוד, ומתראים בתדירות גבוהה. עכשיו יש גבר חדש בחיי,כיוון שעד לפני שבוע, הגט עדיין לא היה סופי, נמנעתי ממפגשים מרובים בינה לבין הבן זוג החדש, אבל מדי פעם נפגשנו יחד עם ילדיו,היה לי חשוב לראות אם מסתדרים יחד, ולשמחתי יש חיבור מאוד טוב בין כולם, ונראה שהיא מאוד אוהבת אותו ואת ילדיו. כעת אנו חושבים לעבור לגור יחד, ואני קצת מתלבטת איך לספר לה ומה להגיד, ובאיזה צורה לעשות זאת, חשוב לציין שאין לה משקעים מהפרידה שלי ושל אביה, היא גם לא זוכרת אותנו יחד, היא יודעת רק שאמא ואבא לא יחד ושנפרדנו, היא מעולם לא שאלה מדוע, גם אנחנו בנינו משתדלים מאוד להתייחס בכבוד אחד לשניה לידה, ואנו מציגים עמדה אחת לכל הקשור אליה. הייתי מעוניינת לקבל עיצה איך לעשות את השינוי שגבר חדש נכנס לדירה שלנו לגור איתנו, האם הוא צריך להתנהג בצורה מסויימת... האם לעשות שיחה איתה יחד איתו (עם הבן זוג החדש), האם קודם ליידע את הגרוש על כך? אם אצטרך אשמח גם לקבל הפניה לפסיכולוג ילדים (באזור השרון) על מנת לקבל ייעוץ של אחד על אחד בנושא זה, בתודה מראש, אמא דואגת.

בקר טוב, אני חייבת להגיד שמאד קשה לי בנושא הזה לתת עצות מרחוק.חשוב שתהיה הכרות קצת יותר טובה עם המשפ' כדי לתת את העצה המתאימה. באפן כללי,הדגשים שאני הייתי שמה : 1. שאבי הילדה ידע על כך. 2. להתחיל "לטפטף" לילדה את הרעיון בהדרגה ולראות את תגובתה. 3. לא לעשות מעברים חדים. לגבי המלצה על פס' - כדאי לפנות לליאת מפורום פסיכולוגיה קלינית במייל האישי ולברר איתה. בהצלחה, מור

היום שוחחתי עם מורתה של ביתי (כיתה ה). ביתי היתה נוכחת בשיחה. היא אמרה לי שהילדה חסרת ביטחון. אמרה שכאשר פונה אליה בשאלות בזמן השיעור מסרבת לענות ואף בוכה. האמת שזה מצב לא חדש, תמיד היתה לה את הביישנות הזו אולי ה"פחד" מהמורה. אבל המורה טוענת שעכשיו בכיתה ה, המצב צריך להיות שונה. התגובות שלה צריכות להיות יותר בוגרות. כמו כן המורה העירה לה על כך שלא מגיעה מסודרת לכיתה והשיער שלה עם קשרים. הילדה הגיבה בבכי והתכרבלה אצלי. המורה טוענת שזו לא תגובה שצריכה להיות לילדה בגילה ועליה להגיב בצורה יותר בוגרת. לכן טוענת שמדובר בחוסר ביטחון והילדה זקוקה לחיזוקים ויעוץ פסיכולוגי. כמו כן טוענת שכתב ידה אינו קריא והדבר יכול להצביע על איזשהיא בעיה. האם כך הדבר? אם כן אשמח לקבל יעוץ לאן לפנות, אולי יעוץ על סדנאות לשיפור הביטחון העצמי אצל ילדים.

בקר טוב, צר לי,אני לא יכולה לדעת מכאן ע"פ מה שכתבת מה קורה עם הילדה והאם ישנו צורך בטיפול או לא. הדבר הנכון ביותר לעשות,הוא שאיש מקצוע טיפולי יפגוש את הילדה ויפנה אתכם למקום המתאים. לשם כך,כדאי לפנות ליועצת ביה"ס ולבקש את עזרתה. כדאי לטפל בעניין לפני סיום ביה"ס היסודי. בהצלחה, מור

גם אני אמא ולדעתי כן יש בעיה עם הילדה ואת יכולה לעזור לביתך חשוב עכשיו כי המצב רק יחמיר ואם את לא מעוניינת דרך בית הספר דברי עם רופאת הילדים יתכן שיש בקופת חולים יועצת ואם יש לך אפשרות כספית אז לכי לפרטי רק תעשי הכל בשקט בדסקרטיות ועוד דבר לגבי השיער שלה את צריכה ללמד אותה סדר וניקיון צריך להדריך אותם לאסטטיקה , ולמורה את יכולה לבקש ממנה לעזור לילדה ולתת לה גב ובטחון אם היא יודעת שהיא לא משתתפת בשביל מה היא מבקשת ממנה להשתתף ליד כל הילדים הילדה במצב לא טוב והיא לא עוזרת לה תתיעצי ותני גב וביטחון לילדה שלך כי רק את תקצרי את הפירות וכמובן גם היא בהצלחה

שלום! יש לי 2 ילדים : בן -5 בת - 3 חודשים. מאז שנולדה הבת , בני חזר להרטיב כל לילה במיטה. ז"א הוא מרטיב לילה לילה מזה חודש וחצי . בנוסף לכך הוא מדבר לפעמים בשפה תינוקית . לעיתים הוא מפספס פיפי גם ביום ועושה בתחתונים. בשבוע האחרון הוא אפילו עשה קקי בתחתונים מספר פעמים. הוא יודע שזה לא בסדר כי הוא מנסה להסתיר את זה , ולא אומר כלום כשזה קורה. אנחנו מנסים להתעלם מענין ההרטבה בלילה ולא אומרים לו כלום אך ההחמרה במצב בשעות היום הותירה אותי מיואשת . אפילו הבטחנו לו הפתעה אם לא ירטיב בלילה. שום דבר לא עוזר ... ניסיתי לבדוק איך הוא מרגיש לגבי אחותו באופן עקיף ע"י תמונה של משפחה אך הוא אמר שהאח אוהב את אחותו , לא כועס עליה ואפילו שמח שהיא נולדה וכן שהאח לא כועס על ההורים. מה לעשות???

בקר טוב, אני מוסיפה לינק לתשובה באותו הנושא ,אם ישארו שאלות,אני כאן. דרך אגב,כדאי גם לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - אח חדש. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-4658,xFP-4718,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

היי בת 13 מסרבת לעשות גשר. עלי לציין שמדובר בילדה יפה שהחצוניות מאד חשובה לה. יחד עם זאת שיניה מאד בעיתיות והיא חייבת גשר הן מבחינה אסתטית והן רפואית. איך ניתן לשכנעה, אם בכלל? תודה

בקר טוב, אתה כותב שהחיצוניות מאד חשובה לה ושכיום השיניים מאד בעיתיות.איך היא מסתדרת עם מצב השיניים כיום ? האם זה מפריע לה ? האם מתלוננת על איך שהן נראות ?. במידה שהדבר מפריע לה,כדאי להציע לה לדמיין את עצמה עם שיניים אחרות,יפות,ישרות.איך היא תראה ? איך תרגיש ? מה זה יוסיף לה? וכו'. ז"א,לתת לה להרגיש את השינוי. כדאי לתת לה "להתבשל" עם ההדמיה תקופה. בהמשך,לבדוק איתה מה היתה מוכנה להשקיע בשביל להשיג את כל הרווחים שמנתה. חשוב שהשיחות לא יגיעו ממקום של "אני יודע מה טוב עבורך" אלא ממקום של "ההחלטה היא שלך,בואי נראה רווחים והפסדים". בהצלחה, מור

אני אמא לתינוקת בת שנה, אני מרגישה שהשם שבחרתי עבורה אינו מתאים לה ואני מאוד רוצה לשנות את שמה, האם בגיל שנה, כשכבר היא מודעת לשמה, שינוי כזה יכול לגרום לבעיות כל שהן, או שהיא קצת תתבלבל אבל תפנים את השם החדש? אודה לתשובה מהירה

בקר טוב, לא יודעת אם הייתי משנה לילד בן שנה את השם,אבל אני מעריכה שזה לא יוביל לאיזשהן בעיות מיוחדות. מור

אני בן 31 נכה צה"ל מוכר על בעיות גב תחתון ובעיה נפשית ובעיה אורולגית קשה. מטופל אצל רופא גב שהמליץ על ניתוח ואני מפחד לעשות.מטופל על ידי רופא אורולג שגם המליץ על ניתוח להוצאת השתן דרך הבטן כי לא יכול להשתין .ומטופל על ידי רופא נפשי כתוצאה ממצבי הכללי שנתן לי כמה סוגי תרופות שאני מקבל כול יום. כול הרופאים הנ"ל המליצו שאני אי אפשר לעבוד ואיני בר שיקום וגם ניסיתי ולא הצלחתי .וכולם בפה אחד עם הועדה של משרד הבטחון אמרו שאני לא הולך לשום מקום בענין עבודה .וגם סובל מבעית הסתגרות קשה מאוד. הענין כבוד הרופא שאני נשוי ויש לי אישה וילדה ואני כול הזמן בבית בחדר ובכלל לא יוצא כי גם מאוד קשה לי ומצד אחר זה מאוד כואב לי שאני בבית ואשתי ובמיוחד הבת שלי שרואה אותי כול הזמן בבית ובפנים שלה ולא יוצא לשום מקום .זה פשוט הורג אותי גומר אותי .אפילו פעם שאלה אותי אבא למה הדוד שלי הולך לעבודה ואתה לא אז היזעתי וכמעט התפרצתי ןהתחלתי לבכות בחדר שלי . מבקש מכבודך תדרוך מה לעשות במצבי הזה עם אשתי ומיוחד הבת שלי . ואיך אני אצליח לשרוד ולחיות עם כול הסבל הזה בחיי היום יום שלי . ואודה לך מכול הלב על כול עזרה .

אבי יקר, נתחיל מזה שאני לא רופאה אלא עו"ס. ההודעה שלך מאד נוגעת ללב. אני לא יודעת מהן זכויותיך והאם ישנה אפשרות לקבל מימון לטיפול משפ',אבל חשוב שלא רק אתה תהיה מטופל אלא גם אישתך והבת. אנא בדוק (דרך העו"ס המטפלת בך ?) כיצד אתם יכולים לפנות לטיפול משפחתי והיכן. הרבה בהצלחה, מור

שלום, יש לי בת בגיל 4.5 שתמיד מצצה אגודל. כיצד ניתן לגמול אותה מהרגל זה? תודה.

בקר טוב, אני מוסיפה קישור לתשובות קודמות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-16078,xFP-16184,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-16231,xFP-16360,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-18100,xFP-18180,m-Doctors,a-Forums.html מור

שלום מור... תודה על מקצוענותיך הנאמנה. לשאלתי- יש לי בן יחיד בן 3 שנים וחודש .אני קונה לו המון משחקי קופסא של פאזל,שייכות,צבעים וכו'... ואני תמיד מציעה לו לשחק יחד אך הוא אף פעם לא רוצה , הוא תמיד מעדיף את המשחקים של פלסטלינה,להתחפש,השחלת חרוזים,מכוניות ודברים אחרים. אני לא מכריחה אותו לשחק במשחקי קופסא אך הוא אף פעם לא מסכים להם.... מה דעתך? למה הוא מתנגד לכך .....

בקר טוב, אני לא יכולה לדעת מכאן מדוע הוא מתנגד. אני כן יכולה להגיד שלא קורה שום אסון אם ילד מעדיף משחק חופשי על פני משחקי קופסא. צריך לזכור שהמשחקים שציינת שהוא כן אוהב לשחק,יש בהם לא מעט יתרונות - פיתוח הדימיון,פיתוח המוטוריקה העדינה,סבלנות ועוד. כרגע,אני הייתי מאפשרת לו לשחק במה שהוא אוהב ואחת ל... מציעה גם משחק קופסא,ירצה ישחק,לא ירצה לא ישחק. בהצלחה, מור

בתי בת ה- 8 עברה בחיים הרבה. גירושין שלנו וגירושין נוספים של אמה. אמה נטשה אותה והיא עברה לחזקתי. כיום היא חזרה לחייה ולוקחת אותה פעמיים בשבוע. הילדה מופנמת ומאוד שקטה, עצובה, עצורה, בכיינית, קטנונית, לא חולקת דבר עם אף אחד, אין לה הרבה חברים, חסרת ביטחון, מקשה עליי את מערכת היחסים החדשה שיש לי עם בת זוגתי מזה חצי שנה ובנה בן השלוש.בקיצור מצב בלתי נסבל של חוסר אונים. מה עליי לעשות על מנת לעזור לה? רופא הילדים אמר לי שזה לא קשור בבעיות קשב וריכוז ואין מה לעשות למעט פסיכולוג. כמו כן במכון להתפתחות הילד שזה רק עד גיל 6. האם ישנה דרך טיפול אחרת?

בקר טוב, הטיפול שהילדה זקוקה לו הוא טיפול רגשי. את זה אפשר למצא אצל פסיכולוג,עו"ס ,מטפלת באומנות,מטפל משפ'. כמה שתקדים לקחת אותה לטיפול,יהיה טוב יותר. בהצלחה, מור

שלום רב! אני בת 33 ואם לשני בנים מתוקים נורא בני 4.5 ו- 3.3 . אני חושבת שיש בביתנו גבולות והילדים מאוד ממושמעים, אך כל מה שקשור לשעות איכות עם הילדים אחרי חזרתי (המוקדמת יחסית) מהעבודה, אין לי סבלנות. האם יש באפשרותכם להפנות אותי לגורם אשר ידריך אותי כיצד עלי לשבת לפחות שעה ביום עם ילדי ולשחק עימם מבלי לאבד את הסבלנות. כמו כן מדי פעם אני גם צועקת, גם זאת אני רוצה להפסיק. תודה מראש, אם אוהבת!

בקר טוב, אני לא מכירה גורם שמדריך הורים כיצד לשבת ולשחק עם הילדים. אם את מרגישה שאת באפן כללי חסרת סבלנות כלפי הילדים,יתכן שכדאי לשקול פניה ליעוץ על מנת לברר את מקור העניין ולהביא לשינוי. לגבי המשחק המשותף,אין חובה שכל יום אחה"צ תשחקי איתם. לא קורה שום דבר אם יום הם משחקים לבד ויום אחרי את משחקת איתם. המשחק והשהיה ביחד אמורים לבא מתוך רצון וכיף של שני הצדדים ולא מתוך חובה או כי "צריך". בהצלחה, מור

שלום לך מור, אז ככה, יש לנו ילד בן שנה ו- 8 חודשים. מקסים,בובון ומאוד נבון לגילו ואנחנו משוגעים עליו אבל..... הוא מחרפן אותנו!!!!! ואני מתכוונת לזה שמרגע שהוא מגיע מהמעון (נמצא שם מ - 07:30 - 15:30,פעמיים בשבוע אני לוקחת אותו ושלוש פעמים חמותי),הוא ל א מפסיק לזוז,להרוס,לפתוח ,לסגור,להוציא,לזרוק,לנעול,כל הזמן בתזוזה,לפעמים הוא ממש נדבק אלי ולא נותן לי לזוז... הוא גם לא תופס לעצמו איזה רגע של שקט עם איזה משחק,ככה בכיף שלו.. (המטפלת שלו אומרת שהוא ילד ממש נבון ודווקא כן יושב בשקט בשעת סיפור,הצגה או משחק) לכן אני לא מבינה למה בבית הוא נהיה ממש היפראקטיבי. האם באמת ילדים בגיל שלו ובנים בעיקר,משתוללים כ"כ הרבה? ההתנהגות שלו ממש הופכת אותי לפקעת עצבים מהלכת ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים נורא מתרגזת עליו ואפילו צועקת... ואני שונאת את זה,כי הוא בסה"כ עדיין קטן וכל הזמן אני בתחושה של "איזו אמא רעה אני" . אני בעלי מבקשים לדעת האם יש מקום לדאגה,האם הוא היפראקטיבי?מה עושים? גם שעות השינה שלו בעייתיות,הוא לא יכול להרדם בלעדיי לידו (מאוד קשור אלי). שכחתי לציין שהוא אח שני (יש לו אחות בת 3 כמעט) וכל הנושא סביב התארגנות השינה הוא מאוד טעון ואנחנו מרגישים פשוט במלחמת התשה שלא נגמרת....באמת כבר נמאס לנו!!!!!! מה עושים? בתודה מראש,אפי.

בקר טוב, התשובה מאד קצרה - גבולות. לגבי היפראקטיביות -בכל מקרה מאבחנים את זה רק מגיל 4. לפי מה שאת מתארת,זו לא היפראקטיביות אלא חוסר גבולות. ילד היפראקטיבי הוא היפראקטיבי בכל מסגרת - בגן,בבית... הוא לא בוחר בבית כן ובגן לא. סביר להניח שבגן ישנם חוקים וגבולות ברורים ולכן רואים התנהגות אחת שלו ובבית הדברים יותר פרוצים ולכן אתם חווים התנהגות אחרת. את מוזתמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים. כמובן שאם אתם לא מצליחים לעשות שינוי בכוחות עצמכם,מומלץ לפנות לעזרה - ביה"ס להורים ,יעוץ פרטני וכו'. בהצלחה, מור

אני ובעלי פרודים כשמונה חודשים ויש לנו בן משותף בן שנה וארבעה חודשים. אנחנו מתקשים למצוא שפה משותפת בינינו ובלתי אפשרי לגשר על פערים. אי לכך אנחנו נמנעים מלשוחח ואפילו לא ברמת נימוסין. ניסינו טיפול זוגי, פסיכולוגיה, סדנאות, וכו' אבל באמת לאחר ניסיון רב הכל כשל. הבן שלנו חי איתי ואני תמיד נותנת לאב לראותו מתי שרוצה בכך. למרות זאת הוא אינו יציב ועקבי בביקוריו, ולפעמים מבטל את הפגישה מרגע לרגע, ולפעמים אפילו לא טורח להגיע. אני מנסה לעשות הכל כדי שלילדי יהיה טוב ולמנוע כאב מבחינתו על כך שאביו לא מגיע לראותו. כיום הוא עדיין קטן, אבל אני פוחדת שכשיגדל ייפגע נפשית מהיעדרויות של אביו ומחוסר רציניותו ואחריותו. אי לכך אני שואלת איך עליי לנהוג. אני יודעת שדמות אב חשובה עבור ההתפתחות, ולרגע לא ממעיטה בערך שיש לאב בחיי בני, אולם לאור הנסיבות אין לי לשיטה על כך. האם תוכל לייעץ לי או להפנות אותי למאמרים מדעיים בנושא: כיצד לצמצם ככל שניתן את הנזקים? (בבקשה רק לא לכתוב לי לנסות להתפשר עם בעלי לשעבר כי באמת שזה לא ניתן).

בקר טוב, אין שום חובה לגשת לטיפול ביחד,שני ההורים. במידה שזה בלתי אפשרי לשבת שעה ביחד,אפשר לעשות זאת לחוד. מכיוון שאת לא יכולה להכריח את אביו של הילד לקבל טיפול,כדאי שאת תתחילי בכך. להערכתי,במקרה כזה,ללא התערבות מקצועית העתיד הוא לא מי יודע מה ורוד. ודרך אגב,אם תחליטי בעתיד שחשוב לך למזער את הקושי של בנך,תהיי חייבת למצא בעצמך את הכוחות להבליג על חלק ממעשיו של האב,לא כי המעשים הם לא מכעיסים או כי את רוצה להיות נחמדה אליו אלא כי זה האבא היחיד שיש לילד שלך ורק אם את תוכלי לשים את עצמך בצד ,יתאפשר קשר כלשהו(שנכון שהוא לא אופטימלי,אבל עדיף מכלום) של הילד עם אביו. בהצלחה, מור

שלום רב בתי בת השנה ו7 חודשים מאוד אנרגטית ופעילה עד כה הייתה גם מאוד סבלנית ורגועה בזמן האחרון היא אלימה מרביצה לכולם כולל אותי ואת אבא שלה זורקת חפצים על הרצפה הופכת את הצלחת של האוכל שלה לא מקשיבה שקוראים לה אפילו לא מסובבת את ראשה , כשכועסים עליה היא לפעמים בוכה ולפעמים יושבת במין שקט כזה בוהה בחפץ או בקיר מבלי לזוז מספר דקות . כשהיא מרביצה אנחנו אומרים לה שאסור להרביץ ומורידים אותה מהדיים ואומרים לה שאנחנו לא רוצים לשחק איתה אם היא מתנהגת בצורה הזאת ואז היא יושבת לבד ואז חוזרת שוב וצוחקת כאילו כלום לא קרה איך אנחנו אמורים להגיב מה לומר לה כשהיא מרביצה וזורקת דברים להתייחס להתנהגות הזו בכלל או שנתעלם ואז היא תפסיק לבד?

בקר טוב, נתחיל מהפניה לתשובות קודמות.אם ישארו שאלות,אני כאן. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים. בהצלחה, מור

שלום אני רציתי לשאול לגבי אחיינית שלי. יש לי אחיינית בת 9. בחופשת הקיץ היתה אצל סבתא שלה. הסבתא התחילה להפריז בשתיית אלכוהול וכנראה שעשתה זאת גם לפני הילדה, לפחות פעם אחת. הילדה הייתה אומרת שהיא לא רוצה להיות אצל הסבתא (אז לא ידענו שהיא ראתה אותה שתויה). מה ההשלכות של האירוע/ים? האם צריך לעשות משהו בנדון בקשר לאחיינית? תודה

בקר טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת איך זה השפיע על הילדה מבלי לפגוש את הילדה. אני מעריכה שזה מראה לא נעים עבור ילדה בת 9,מפחיד,מאיים וכו'. כדאי לאפשר לילדה לדבר על זה,להתמקד במה היא הרגישה באותו הרגע ולדאוג שתבין שכל מה שנאמר/נעשה כשהסבתא היתה תחת השפעת האלכוהול,אינו קשור אליה או תלוי בה. במידה שלא רואים שינוי כלשהו אצל הילדה וסה"כ היא מתפקדת ומתנהגת כמו לפני כן,להמשיך הלאה. במקביל,רצוי מאד לא להשאיר את הנכדים לבד עם הסבתא. בהצלחה, מור

שבת שלום, לא עניתי בזמן האחרון על השאלות מכיוון שנשרף לי המחשב. בשבוע הקרוב יגיע המחשב החדש ואחזור לענות. ( לכל אלה התוהים,כרגע אני ממחשב אחר...). אתם מוזמנים בנתיים לעשות חיפוש בפורום ולמצא תשובה לשאלתכם ( לרב השאלות ישנן כבר תשובות בפורום). תודה על הסבלנות, מור

מור שלום, אני כותבת אלייך בנוגע למשחק טיפולי חדש, המיועד לא רק למטפלים ולמורים, אלא גם להורים. שם המשחק "תגליות" והוא פותח באנגליה ע"י מטפלת המתמחה בטיפול בילדים שעברו התעללות מינית. כשנתקלתי בו באנגלית כל כך התלהבתי עד שהחלטתי בשיתוף עם מפתחת המשחק, להפיק אותו בעברית. בקצרה, זהו משחק לוח המשתמש בשאלות רגישות, קלפים מצוירים וסיפור סיפורים כדי לעזור לילדים להיפתח ולחלוק רגשות או בעיות המטרידות אותם. הוא מאוייר ע"י המאיירת מירי לשם ובנוי באופן כזה שהורים יכולים להשתמש בו בקלות וללא חשש. כמובן שהמשחק אידאלי לעבודה עם ילדים מופנמים אבל לא רק. הורים מספרים לנו שילדיהם יוזמים משחק ב"תגליות" פשוט כשמשהו מטריד אותם והם רוצים לדבר עליו באופן לא לגמרי ישיר. עד כה קיבלנו על המשחק פידבקים מצוינים ממטפלים, הורים ומורים רבים בארץ. הצוות החינוכי בביה"ס הדמוקרטי במודיעין אימץ אותו לעבודה יומיומית עם הילדים ולאחרונה הוא קיבל דירוג של 5 כוכבים במגזין "חיים אחרים". הייתי שמחה אם המשחק היה מגיע לכמה שיותר הורים וילדים הזקוקים לו ותהיתי האם הפורום שלכם הוא אחד המקומות הראויים ליידע אנשים על קיומו. אם תהיי מעוניינת, כמובן שאוכל לשלוח לך מידע מפורט יותר. אשמח לשמוע את דעתך, בתודה ובברכה, נופית.

בני היום בן שנה וחודשיים ישן לילה רצוף מגיל שלושה חודשים לערך. בערך 3 חודשים האחרונים יש לו הפרעות שינה. לאחרונה העברנו אותו חדר ואני או בעלי ישנים ליד מטתו כל לילה. אז הלילה שלנו נראה כך: הוא ישן רצוף עד 11\ 12 בלילה ואז קם ודורש לישון איתי במיטה. אני מנסה להחזיר אותו למיטתו והוא קם ובוכה שוב ואני שוב לוקחת אותו אלי וחוזר חלילה ... אני לעומת זאת הותרתי לו לעשות זאת עוד מאז שהיה ילד קטן. אבל עכשיו זה פשוט מתסכל אותי אני שמה לב שהוא צריך מגע פיזי איתי כלומר להרגיש אותי. יש לציין שהוא לא רודף אחרי או מראה סימני פחד נטישה במהלך היום והוא ילד מקסים ומשחק מאוד יפה ומקסים גם בגן. אני מתכוננת להעבירו "סדרת חינוך" ולגמול אותו מהשינה הקשה הזאת. האם לתת לילד לבכות שכן אם אני לא לוקחת אותו למיטתי הוא מתחיל לבכות. מה לעשות???

בקר טוב, יש כאן בפורום הרבה תשובות בנושא. אנא עשי חיפוש תחת המילה שינה. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

התגרשתי לפני חצי שנה אך פרודה מגרושי מאז בני בן 5 חודשים,כשנה נמצאת בקשר זוגי חדש ואף מתגוררת עם בן זוגי שאינו אוהב ודואג לי ולבני בן השלוש,בשבועות האחרונים אני שמה לב שבני חש מאוים מהקשר עם בן זוגי,כש אני שואלת אותו "את מי אני אוהבת הכי?" הוא עונה את שמו של בן זוגי,וכשאני אומרת לו גם אותו אני אוהבת אז הוא אומר "לא את לא אוהבת אותי את אוהבת את עמית(בן זוגי) ממה זה נובע<?איך ניתן להסביר לו את ההבדלים בין האהבה אליו כבני ואת אהבתי לבן זוגי? תודה ענת.

בקר טוב, יתכן מאד שגם אם היית נשואה לאביו של הילד,הוא היה עונה משהו דומה (את מי אני אוהבת ? את אוהבת רק את אבא ). העניין הוא שאצלך זה מקבל משמעות קצת שונה. הרבה פעמים ילדים עונים תשובה כזו,חצי בצחוק וחצי ברצינות. במקרה שבו אמא ואבא חיים יחד,יתכן שאמא תתיחס לזה במן צחוק וזה יעבור. אצלך,אני מניחה שלא לקחת את זה למקום של בדיחה ו"משהו חמוד" אלא זה קצת הלחיץ או העמיד במצב לא נעים והילד הרגיש בזה. צריך לזכור,שילדים אומרים הרבה מאד דברים (אני פוחד מ...,אני לא אוהב את..) ותגובת ההורה היא מה שיקבע אם הילד ימשיך בזה או יעבור הלאה. אצלכם,אני מניחה שהוא הרגיש שהמשפט הזה "עושה לך משהו" ולכן הוא חוזר עליו. במידה שאת שלמה לגבי היחסים בבית ולגבי מידת אהבתך אותו,קבלי זאת בפרופורציה,שדרי לו שאת לא מתרגשת מהעניין ובמקום לשאול את מי את אוהבת אמרי - אני כ"כ אוהבת אותך.פשוט אל תגיעי למקום שבו הוא יכול לענות את זה. אם בכ"ז זה עולה,לענות מאד בקצרה ,מבלי לעשות מזה עניין - אני ממש ממש אוהבת אותך וגם את עמית. בהצלחה, מור

יש לי אבא שאותו אני אוהבת מכבדת ומעריכה מאוד. עם זאת יש לי(ולמשפחה) בעיה לא פשוטה איתו. הוא רואה תמיד את הדברים בשחור ולבן, זורק הערות ציניות לא נעימות, כל הזמן מעביר ביקורת. אחי הקטן, כנראה סופג את האוירה בבית ולכן תוקפני מאוד, מדבר בצורה לא יפה. אבקש לקבל הדרכה מה מומלץ לעשות: האם אבא צריך טיפול?האם גם אחי?אולי כל המשפחה יחד? האם יש פתרון ללא פנייה לגורם מקצועי? אודה על תשובתך בהקדם

בקר טוב, אני חושבת שהדבר הראשון,הנכון ביותר לעשות הוא לנסות לדבר עם אבא.לגשת ולדבר איתו בדיוק בדרך הכנה והנעימה שעשית זאת כאן בפורום,מבלי להגרר להאשמות או לכוחניות. פשוט לשקף לו את התחושה שלך . בהצלחה, מור

שלום יש לי שני ילדים בנים בגילאים 4 וחצי ושבע . שניהם מאוד מאוד פעילים ואנרגטיים . הבעיה לי מתחילה עם הקטן שכל הזמן מציק ומדבר עם הידיים . במיוחד עם הבן הגדול. דיבורים לא כל כך עוזרים איתו. האם צריך להיות איתו מאוד נוקשים עם עונשים? בסך הכל הוא ילד חמוד ונבון . מה לעשות? מיואשת...

שלום לך ניתן לומר כי שני בנייך, מתמודדים עם תסכולים פנימייים שלהם, שככל הניראה בסיסם בחוויות לא מעובדות. בדרך כלל, הגישה הבולטת הינה לאפשר הדרכת הורה/הורים, על מנת ללמד כיצד לנטרל את האלימות של הילדים. בהדרכת ההורים, נירכש הידע והמידע, איך לתמרן במינון הנכון ובאופן מותאם, בין הגישה הפרמיסיבית לבין הצבת הגבולות הנדרשת. במיקרים חריגים, מפנים את הילדים לטיפול רגשי, אך הצעד הראשון הינו קבלת מידע מקיף מן ההורים. בברכה

בקר טוב, אם קראת קצת בפורום בטח שמת לב מה דעתי על ענישה. בקצרה - זה לא ממש אפקטיבי. מה כן ? 1. נסי להסתכל מהצד על היחסים והאינטראקציה בין שני הילדים.עני לעצמך על השאלה מה באינטר' הזו מעודד את הילד להציק ? האם כשהוא לא מציק הוא מקבל אותה תשומת לב מאחיו,האם יתכן שהוא חש שאם לא יציק ישכח קצת ,כמה מקום תופס הגדול ביחסים האלה וכמה מקום נשאר לקטן וכו'. יתכן מאד שתקבלי מושג מדוע בתחושה שלו הוא מרגיש שהוא זקוק להצקות האלה. 2. אחרי שתביני מה הוא משיג ע"י ההצקות,למדי אותו התנהגות חליפית שמשיגה את אותה תוצאה. לדוג' אם ראית שע"י הצקה הוא מושך את תשומת ליבו של אחיו,בפעם הבאה שיציק,כבר בהתחלה גשי והציעי לו - אולי תשאל את.. אם הוא רוצה לשחק איתך ב... 3. עד כמה את מתערבת בינהם כשהוא מציק ? התערבות של הורה,יכולה לעודד המשך הצקות. בהצלחה, מור

מור שלום, אני נמצאת בבית עם בני, בן ה- 8 חודשים וחוץ מטקס שינה מסודר אשר מתרחש כל יום באותה השעה פחות או יותר, אין סדר יום קבוע. אמנם, אנחנו עושים כל יום כמעט את אותם דברים, אך אני לא יודעת האם זה נחשב לסדר יום קבוע בגיל הזה. איך אמורה להיראות שגרת היום של תינוק בגיל זה? האם זמני הארוחות אמורים להיות קבועים? בתודה, קרן.

הי קרן, רצוי שסדר היום יהיה פחות או יותר קבוע,אבל זה בסדר אם יש קצת חריגות. בדר"כ סדר יום בגיל הזה כולל קימה בשעה פחות או יותר קבועה,ארוחת בקר זמן ל... זה יכול להיות יום אחד זמן למשחקים,יום אחר זמן לטיול וים שלישי זמן לנסיעה לבקר את... ,ארוחת צהריים בזמן קבוע,שנת צהריים וכו'. לדעתי,כדאי שארוחות ושינה יתרחשו בזמנים קבועים. בהצלחה, מור

שלום רב! יש לי ילדה בת 2 ועשר חודשים,ילדה מפותחת וחכמה מבינה ומדברת די שותף. הילדה ללא הולכת לגן אלא בבית איתי (אמה). אצלנו בבית גרה הסבתא בגלל ששאינה יכולה לגור לבד. הבעיה שהילדה התחילה להיות מאד אלימה כלפי הסבתא כל פעם שהיא במגע עם סבתא היא מרביצה,מושכת בשערות,נושכת אבל הסבתא מגיבה באופן שונה מאשר אנחנו היא מתחילה לצעוק עליה ולהתעצבן והילדה רק מגבירה את התנהגות השלילית שלה. אנחנו מנסים להסביר לה שאסור ולא מתנהגים כך וזה ממש לא עוזר. חשוב לציין שהילדה היתה אלימה עוד מלפני תקופה מסויימת אך אחרי מאבק ממושך והסברים היא הפסיקה למרות שמידי פעם מנסה להרביץ אבל בד"כ היא לא מרביצה והסבתא כבר כמעט חצי שנה בבית אצלנו וכבר חודשיים הילדה מרביצה. איך עלינו לפעול ולהסביר לה שאסור להרביץ? תודה מראש! מחכים לתשובתך...

בקר טוב, נתחיל מהפניות לתשובות בנושא : אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים (למרות שהיא יותר גדולה,זה בסדר). בנוסף,לכל מה שכתוב בתשובות אליהן הפניתי אותך,כדאי לשים לב לחלק של הסבתא באינטראקציה עם הילדה - האם הסבתא תוקפנית ? האם היא נכנסת לויכוחים עם הילדה? האם היא מנסה "לעשות במקומה" או לכפות עליה במקום לדבר איתה ? עד כמה היא קשובה לילדה ? וכו'. במידה שחלק מזה מתקיים,כדאי לשוחח עם הסבתא ולהסביר שכל אחד מאלה יכול לעורר תסכולח וכוחניות אצל הילדה ולכן כדאי לשנות. בהצלחה, מור

בוקר טוב שבת שלום וחג שמח היום בבוקר גילינו שבננו בן ה 13 גולש באתרי סקס ..הוא עוד ישן אבל הורדנו אתר חסימות לאתרי סקס אבל מה הלאה...יש עצות ..איך מתחילים לדבר לעלות את הנושא בצורה עניינית ולא פוגעת אבל החלטית.. תודה על העזרה רר

בקר טוב, אני מצרפת לינק לתשובה שנתתי בעבר (שם אמנם מדובר בילד צעיר יותר,אבל הרעיון ברור). אם ישארו שאלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-2921,xFP-3029,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

בני בן ה-3 לא אוחז נכון את העיפרון ... האם אני צריכה ללמד אותו לאחוז נכון או לתת לו לבד עד שהוא יידע?

לשירן שלום ילדים בגילאים האלו מתחילים ללמוד מיומנויות שונות, כולל את היכולת לאחוז נכון את העיפרון. מומלץ כי תלמדי אותו על ידי הדגמה, ותהיי סבלנית לאורך התהליך, בו את מלווה אותו. יצוין כי שלב זה הינו נרחב יותר וכולל בדיקה של הכתיבה גם ביד השנייה( שתי ההמיספרות של המוח מתפקדות באופן שווה ואין דומיננטיות של צד אחד,כפי שנוצר לאחר זמן ). הורים רבים בעבר, בחרו להתעקש על לימוד צד אחד, צד מין כי חשבו שיש יותר אינטיליגנציה לימניים, והורים אחרים בחרו ללמד לכתוב בשתי יידיים , מאותה סיבה. כיום ברור שאין לכך קשר מובהק. לאחר תקופה מסוימת של התרגול, בנך יבחר בעצמו באיזה יד נוח לו יותר לכתוב. במקרים חריגים, אם יש בעיות מוטוריות חס וחלילה באחיזה, ניתן לפנות לריפוי בעיסוק על מנת לתקן, ולקבל כלים כיצד יש לתרגל עם הילד. בברכה ובהצלחה.

הבעיה היא האם אני יכולה לאבחן שאכן יש לו בעיה באחיזה?

שלום רב! בני בן 8 ואתמול הוא קילל את אחת המורות שלו קללה ממש קשה! אני לא יודעת מה לעשות? תודה.

שלום לך את "הקללה האיומה", הילד שמע במקום מסוים. אם לא שמע בבית, אזי ככל הניראה שמע מחבריו, בבית הספר, או במגרש המשחקים. ילדים לומדים המון דברים, קולטים ומפתחים את השפה שלהם. תפקיד ההורים הינו לסנן את מה שמותר ויאה, ולהפרידו ממה שאסור ולא יאה. כשם שאנו מלמדים את הילד מיומנויות של הגיינה, אכילה נכונה, להתלבש לבד וכו וכו...כך אנו מלמדים אותם לדבר יפה!. יש להושיב את הילד לשיחה ולהסביר לו שמילים כאלו אסור לומר, ומי שאומר אותן הוא לא אדם מנומס. להבהיר לילד כי מדובר בהתנהגות שעלולה לגרור אחריה עונשים בעיקר בבית הספר. המסר הינו שאתם כהורים לא מרוצים מההתנהגות הזאת. בתיקווה שהילד יפנים זאת ושההתנהגות לא תישנה.

בקר טוב, אני לא יודעת מה נעשה בזמן שעבר מאז שאלת השאלה ועד היום,אבל בכל מקרה,הדבר הנכון בעיני הוא שהמורה אותה הוא קילל תעניש אותו ובמקביל את תסבירי שעליו לשאת בעונש ואת תומכת בעונש,כי הוא עבר את הגבול. באפן כללי כדאי לבדוק האם לילד יש גבולות,מה קורה אם הוא עובר את הגבול וכו'. בנוסף,האם יתכן שהוא מחקה מישהו ? נסי לחשוב מי מדבר בצורה דומה ?. בהצלחה, מור

שלום לפני חודש נולדה תינוקת ובאופן טבעי מרכז העיניינים שלי הוא בה. יש לה עוד שני אחים בני 4 ו-5 שקיבלו אותה דווקא בשמחה וכמעט ואין רגשות קנאה. הבעיה היא בי, מאז שהתינוקת נולדה אני מתייחסת בצורה פחות יפה לשני הגדולים. חסרת סבלנות כלפם, נוטה להתרגז עליהם בקלות, מפילה הכל על בעלי וכל בקשה שלהם "לך תבקש מאבא". אני מרגישה שאין לי כח לתת להם תשומת לב, כי אני מותשת מהטיפול בתינוקת ושאני פוגעת בהם בתגובות שלי. לעומת זאת לתינוקת אני מתייחסת כאל נסיכה. מה ניתן לעשות? תודה.

בקר טוב, כן,לפעמים אין לנו הכוח להיות סבלניים,לפעמים אנחנו טרודים בדברים אחרים,לפעמים לא מתחשק לנו. זה נורמלי. העניין הוא כמה זמן זה נמשך ומתי אנחנו שמים לזה גבול. אם מדובר בשבוע שבועיים,לא נורא. אם מעבר לכך,זה בדיוק הזמן לקחת את עצמנו בידיים וגם אם זה לא בא מהלב לפחות שיבוא מכיוון הראש שאומר לנו שאנחנו חייבים גם אם ממש לא בא לנו. חלק מהתפקיד בלהיות הורה הוא להתעלות מדי פעם על הרצונות שלנו ולתת גם כשממש אין לנו הכוחות לזה. בהצלחה, מור

שלום, אני אם לשני ילדים: בן שלוש ו- 3 חדשים ובת שנתיים. שניהם ילדים חכמים ושובבים מאוד ופעמים רבות מדי אני מוצאת את עצמי מתוסכלת כיוון שאני לא מצליחה להתמודד איתם,או נכון יותר, הדברים שהם עושים.אני לא אוהבת לצאת איתם לבד לשום מקום, כיוון שאינם מקשיבים לי ויכולים "להתפזר" לכל עבר ואני מרגישה כמו פסיכית,רצה וקוראת להם,ולשווא כל פעילות שאני עושה איתם,כמעט,מניבה אותן תוצאות. בעלי טוען שהוא לא נתקל באותן תופעות כמוני וחושב שהבעיה היא בי,או נכון יותר,הדרך שבה אני מתנהלת איתם. אני מגיעה למצבים קשים מאוד מבחינה רגשית איתם ואפילו מרגישה שאני פוגעת בהם,כיוון שכשאני במצב כזה,אני פשוט מוותרת ואף אומרת להם שאני אלך ולא אחזור וכדומה. אני לא רוצה להמשיך בצורה כזאת. אשמח לקבל את דעתך.

ממלץ להתחיל הדרכת הורים קצרת מועד, שתסייע לך להגיב ממקום חסין יותר, כך שלא תיאלצי להיפגע רגשת ולפגוע רגשית בילדייך. הדרכת ההורים עשויה להיות גם ביחד עם בעלך, על מנת לאפשר לכם ללמוד להיות "צוות", כאשר המסר העובר לילדים, שגם כאשר את איתם לבד, "אבא" גם נמצא בתמונה!. יצויין כי מדובר בשלב קשה שהרבה הורים נתקלים בו, כי הכלים העומדים היום לרשות הורים, הינם מורכבים יותר. בברכה.

שלום יש לי בן שבעוד שלוש חודשים יהיה בן אחד עשרה, אני אם חד הורית אבא של בני מיתחמק מהבן שלי כל הזמן אני צריחה להיתחנן שיהיה בקשר עם בני ,הבן שלי לא מדבר על זה אני שואלת אותו אך הוא מרגיש קאשר אבא שלו נעלם לתקופות ארוקות,אך אין תגובה הוא עונה תמיד אני לא יודע,בבת הספר קאשר אבא שלו בקשר איתו הוא מסיג ציונים גבוהים וקאשר הוא נעלם הציונים יורדים למתה,היתה לי סיחה עם המורה והיא מספרת לי שלבן שלי יש בעיות ריכוז ובעיות חברתיות הוא לא מצלייח להיסתדר עים אף אחד ושהוא מפריע בלימודים וקאשר המורה פונה אליו הוא צוחק צחוק לא בריא, בבית הוא עונה לי בצעקות קאשר אני פונה אליו ,כללית אני מקירה את בני כילד טוב לב עדין נפש ,בני לא קורא יותר ספרים רוצה רק ליצפות בטלויזיה או לסחק במחשב,אימצתי כלב כדי שיעזור לבן שלי להיתחבר למשהו ויעזור לו להיפתח,תפסתי אותו במצבים שהוא מיתעלל בכלב ופניתי איו בשאלה למה התשובה היתה הוא לא אוהב אותי ,מה עלי לעסות,אני רוצה לחזור לארץ אך אני לא מוצת דרך מוצה,אני תקועה פו לבד וגם בארץ אן לי אף אחד אך לפחות אני אהיה בחברת ישראלים,

בקר טוב, קשה לי קצת עם המשפט - חושב שהבעיה היא בי. אני אנסח אותו קצת שונה,מרשה ? : ). אני חושבת שאותם הילדים מתנהגים שונה מאד במצבים שונים כשהם עם מבוגרים שונים. מכיוון שאת אומרת שבעלך מצליח להציב להם גבולות והם מקשיבים לו,הדבר הנכון ביותר הוא במקום להביא את זה למקום של האשמה בין בעלך לבינך הוא לבקש ממנו עזרה. שבעלך,יעזור לך להשיג את הסמכות ההורית. אם זה בלתי אפשרי כמובן שתמיד אפשר לפנות לעזרה מקצועית. בכל מקרה אני ממליצה לקרא את התשובה לנורית,כמה הודעות מתחת,שם תמצאי הפניה לקריאה בנושא. בהצלחה, מור

איך אני אמור להגיב כשבני בן ה-3 משחק במשחקי לחימה כמו חרבות,רובים,סכינים וכו' והוא אומר :"אבא תראה איך אני הורג את הנמר הזה"...,או "אמא,אבא,אני הורג אתכם" וכו'...הרי אנו מנסים כמה שפחות לעודד אלימות ובמשחקי לחימה יש הרבה זעם ואלימות.ומצד שני גם אי אפשר למנוע ממנו לשחק במשחקים כאלה. תודה מראש, יורם ב.

בקר טוב, לא כתבת האם זה סוג המשחק היחיד שהוא משחק. במידה שהוא משחק בעוד משחקים,רגועים יותר,אני לא ממש מוצאת בזה שום דבר חריג. להיפך,בעיני חשוב לתת לילד לפרוק (כמובן ברמה סבירה) כעסים,תסכול.. בדרך של משחק,יצירה (אפשר בגיל הזה לתת לעבוד בחימר שהוא כלי שמאד מעודד פורקן רגשי). בכל אחד קיים מדי פעם כעס,זעם,תסכול ואין צורך "להחנק" עם זה. מור.

כן מור.. הוא אכן משחק בדברים אחרים כמו פלסטלינה,מכוניות אבל לפעמים גם במשחקי לחימה. השאלה שלי היא איך אני אמור להגיב שהוא אומר לנו:"אני הורג אותכם/את הנמר/את האיש הרשע" כי הוא מסתכל עליי ומצפה לתגובה....

שלום רב ברצוני להמליץ לכם על הפורום הבא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1373 עובדי פנימיות בעבר או בהווה מתעניינים בעבודה או סתם מתעניינים בתחום. נשמח מאד לראותכם ולהתרם מרעיונותיכם

עוד לא הבנתי את ההודעה שלך ומה זה קשור ליחסי הורים וילדים...?

שלום לכולם הייתי מבקש לקבל מכל מי שיודע ,את טבלת הגבהים ההמוצעים בישראל לגברים ונשים. תודה מראש אלי

אם לא שמת לב אנחנו בפורום יחסי הורים וילדים..תפנה לפורומים של רפואה או בריאות ומה זה אלי הגבוה? זה לא פורום להעביר בו את שעות הפנאי ... זה פורום מקצועי שמנהלת אותו מישהי מקצועית אז לא לבייש את הפורום

שלום , בני בן ה-3 קם כל יום בשעה 630 ישן במעון 1230 עד 1430 והולך לישון לא לפני 2130 תהליך ההרדמות שלו מתחיל בשעה 1900 - ארוחת ערב , מקלחת , סיפור ולטיפות... מהשעה 20 הוא במיטה מוכן לשינה.... ואז מחילה החגיגה - אמא אני רוצה לשתות, לשרותים ,לטיפה,שמיכה וכו אחרי קריאות רבות לעזרה הוא נרדם ולא שתגידו שחסר לו חום וכו... אני א-י-ת-ו כל יום מספר שעות משקיעה וכו בעיה נוספת לאחר ההרדמות בשעה טובה הוא קם משהו כמו 0030 בוכה בוכה - (גם אחרי שרותים) במשך שלשת רבעי שעה - ולבסוף נרדם תופעה זו חוזרת על עצמה כבר כמה ימים מה דעתכם?? תודה

הי רבקה, כל כך מזדהה איתך. את נשארת איתו בחדר עד שהוא נרדם בתשע וחצי או שאת נותנת לו להתמודד ? אני חייבת לשבת עם בני עד שהוא יירדם וזה לא לפני רבע לעשר והוא מתערר עוד לפחות כשלוש פעמים בלילה , בוכה ולא מפסיק לבכות עד שאני נרדמת איתו במיטה שלו באמצע הלילה. גם אני כבר לא יודעת מה לעשות

לא אני לא יושבת איתו כל הזמן הזה אני הולכת וחוזרת לכל הדרישות שלו. אתמול דווקא זה היה סביר ב9 הוא כבר נרדם שמתי לו שירים והוא שר לעצמו כמה בקשות כרגיל ונרדם.... אבל בלילה - איזה בכיות - מ1 עד 130 לפחות , והוא לא מסביר את עצמו .... מחכה לתגובות

בקר טוב, את מתארת תהליך ארוך מאד של "הליכה לישון". יתכן שכדאי להתחיל את התהליך מאוחר יותר ולהפוך אותו לקצר יותר. יש לא מעט ילדים בגיל הזה שאם הם ישנים שעתיים בצהריים (זה לא מעט..) לא יכולים להרדם לפני 21 - 22. אני הייתי מנסה לקצר קצתץ את שנת הצהריים ,לאחר קצת את ההליכה לישון ולהפוך את התהליך לקצר וממוקד. ברגע שהדברים הופכים למן "מסטיק" מאד קשה להפסיק את זה. כמו הרבה דברים אחרים,צריך להשתמש כאן בניסוי וטעיה עד שתגיעו לאופציה הטובה ביותר. בכל מקרה אני מוסיפה גם קצת חומר על הפרעות שינה http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22 http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm בהצלחה, מור

בתי בת השלוש וחצי חזרה היום מהגן וסיפרה שילד אחד הוריד את מכנסיה ונגע לה בפות. משיחה עם הגננת מתברר שזו לא הפעם הראשונה. האם תוכלו לייעץ לי איך לדבר עם בתי ומה להגיד על מנת למנוע השנות המקרה הנ"ל ?

בקר טוב, הדבר חמור מאד והתשובה של הגננת עוד יותר חמורה. במקרה כזה,חובה על הגננת לפנות הלאה וליידע את הגורמים המטפלים. חובתכם כהורים,לדרוש שהעניין יטופל בהקדם. כרגע הדבר הנכון ביותר הוא לדרוש את התערבות פסיכולוג הגן ( מדובר בגן עירוני?) והוא שינחה אתכם כיצד לדבר עם הילדה. בהצלחה, מור

שלום רב. יש לנו שני ילדים הגדול בן שלוש ותינוקת בת כעשרה חודשים. עם הגדול יש לנו הרבה בעיות שאנו לא מצליחים להתמודד איתם. ראשית, כל דבר הילד עושה דוקא ממה שאומרים לו או שידוע לו כאסור לעשות והוא משתדל לעשות זאת בנוכחותי או לפחות לידע אותי על מה שעשה לדוג' : " מותר לעלות על השולחן?" ובלי קשר לתשובה הוא עולה. הוא מסיים לאכול דבר מסוים וזורק את הפסולת על הרצפה. כשמבקשים ממנו להרים הוא פשוט עונה "לא רוצה". תשובה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות במהלך היום כמעט על כל דבר שמבקשים ממנו לעשות או לא לעשות. ניסינו לעשות את מה שהצעת לקחת אותו למקום להרים יחד איתו וכו' אבל הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב. מה עושים?, כיצד אוכפים משמעת? איך להגיב לתשובה של "לא רוצה"? . בעיה נוספת היא שהילד לא מעסיק את עצמו בכלל. אני יושבת איתו כל יום לפחות שעה ואפילו יותר על ציור, סיפור או משחק וברגע שסיימתי להיות איתו הוא נגרר אחרי מחדר לחדר בלי לעשות דבר, אפילו כשאני בשרותים הוא מחכה לי מאחורי הדלת. הדבר נורא מתסכל אותי. אודה מאוד לתשובה. ?)יש לציין שבגן הוא ילד מקסים מציית לכל דבר שהגננת אומרת , פעיל ומשתתף ולגננת יש רק מילים טובות לומר עליו)

בקר טוב, את מתארת חוסר גבולות. אתם,ההורים תהיו חייבים ללמד כיצד מציבים גבולות. דרך אגב,סביר שבגן ישנם גבולות ברורים ולכן שם התופעות האלה לא קיימות. חשוב שתביני שילד לא נהנה לעשות "דווקא" ולא נהנה כשכועסים עליו. למרות מה שחושבים הרבה הורים,ילדים מאד רוצים להיות "ילדים טובים",לשם כך הם זקוקים להורים שמסוגלים להציב גבולות,להיות סמכותיים וכו'. מס' תשובות מתחת לזו הפנתי את נורית לקריאה בנושאים האלה,את מוזמנת גם לקרא. אם את מצליחה לעשות שינוי כלשהו,נהדר. אם לא,רצוי לפנות בהקדם למקום שיעזור לך ללמד כיצד לעשות זאת - בי"ס להורים שקיים היום במרבית הערים,יעוץ פרטני וכו'. בהצלחה, מור

שלום רב, מקווה שהגעתי לפורום המתאים ותוכלו לסייע בבעייתי. אני אמא לתאומות בנות שנתיים וחודשיים. בעייתי היא בעיקר עם אחת הבנות. שמתי לב לאחרונה שבתי מעדיפה אחרים (משמעותיים) על פניי. לדוגמא, כאשר אנו אצל הסבתא שלה, היא כמעט ולא מתייחסת אליי, ואפילו דוחה אותי מעל פניה כאשר אני מבקשת לקחת אותה מידיה של הסבתא או מבקשת ממנה שתבוא אליי. באופן מובהק למדיי היא מעדיפה את הסבתא על פניי. אם אנו הולכות למשחקיה בשכונה, ופוגשות שם את הגננת שלה (עם ילדיה) - בתי נכרכת אחרי הגננת, מבקשת את קירבתה, מבקשת שתרים אותה, תשחק איתה וכד', וכלל לא מתייחסת לנוכחותי במקום. גם כשאני קוראת לה ומבקשת שתבוא אליי היא מסרבת ורוטנת כלפיי. גם כשאנו צריכות לעזוב את המקום וללכת הביתה היא מסרבת לבוא אליי ואוחזת בגננת בחוזקה. אני תוהה האם מדובר בהתנהגות נורמטיבית או שמא במשהו חריג הדורש טיפול והתייחסות. אשמח לקבל חוות דעת בעניין. שאלה נוספת: בשנה שעברה הבנות היו במשפחתון ביתי וקטן שמנה כ-5 ילדים. בתחילת שנה זו (ספטמבר) הן עברו לפעוטון גדול יותר (כ-15 ילדים) ורב גילאי (ילדים עד גיל 3.5-4). אנו לא מרוצים מהפעוטון מסיבות רבות ושוקלים להחזירן למשפחתון שהיה נהדר עבורן. כשאר אני שואלת אותן הן מביעות רצון לחזור למשפחתון, ולא נלהבות בכלל ללכת לפעוטון למרות הזמן הרב שחלף (הן שם כבר יותר מ-3 חודשים ועדיין ולא בוכות ולא רוצות ללכת לשם). האם עלול להיגרם להן נזק כלשהו מהמעברים הללו ?? האם מומלץ להשאירן בפעוטון ? (אחרי הכל, גם למשפחתון יהא עליהן להתרגל מחדש, שהרי הילדים התחלפו...) אשמח לקבל חוות דעת לגבי הנושאים המטרידים הללו. תודה

בקר טוב, לגבי העניין הראשון - קשה לי מאד לענות מבלי לראות את הסיטואציה. כיווני המחשבה שאני יכולה להעלות : נסי לבדוק מה את משדרת כלפי הילדות ? איזה צורך יתכן שיש לילדה שעליו את לא מצילחה לענות ? אם ניקח לדוג' את הקשר שלה עם הסבתא - נסי לענות מה ההבדל הכי גדול בינך לבין הסבתא. ז"א,נסי לתצפת כמו חוקר על העניין ולהבין באפן רציונלי ולא אמוציונלי על איזה צורך האנשים האלה עונים אצלה. אם את לא מצליחה להגיע לבד למסקנות יתכן שכדאי לשקול פניה לאיש מקצוע. לגבי העניין השני - צר לי,אין שום סיבה לשתף ילדות בנות שנתיים בהתלבטות. גם אם היה צ'אנס שהן יסתגלו ויהנו במשפחתון החדש,ברגע שמעלים התלבטות כזו בפניהן פוגמים ביכולת שלהם להסתגל. ילד יכול להסתגל ולהנות במקום חדש רק אם הוא מרגיש שהוא נשלח לשם בלב שלם ושההורים סומכים על המקום הזה. בתפיסה של הילד - אם אמא לא בטוחה,זה בטח מקום רע. אין שום אסון בהעברת ילד פעם אחת באמצע שנה (אם כי אני מצדדת בזה רק במקרים מאד מסויימים),יש הרבה יותר נזק בלשתף אותו בהתלבטות כזו. ההורה אמור לשתף במסקנה ולהסביר אותה,לא בהתלבטות. אם ההחלטה להעביר נובעת מכיוון שקשה להן להסתגל,צריך דבר ראשון לפני כן/לא העברה לאפשר להן להסתגל. בהצלחה, מור

שלום רב, ביתי בת שנתיים+ ישנה עד לפני חודש ללא בעיות כלל. בחודש האחרון היא לא נרדמת יוצאת מהמיטה לפתח החדר וכאשר אנו רואים אותה היא אומרת "קקי או פיפי". השאלה אם לקחת אותה לשירותים אין ספור פעמים כדי לא ליצור עכבות בנושא זה? יש לציין שלפעמים יש יציאת צואה בקריאות אלה. אובדת עצות תודה

בקר טוב, אני חושבת שאין הורה שלא עובר את זה... : ). אני יכולה להגיד לך איך אני נוהגת במקרה כזה - מאפשרת לקום 3 - 2 ושם מפסיקה את זה (בדר"כ אנחנו ממציאים מן דיקלום קצרצר שהילדה אומרת לפיפי והוא "נפסק"). את תחליטי מה את עושה ע"פ מה שנוח ומתאים לך/ם. אם החלטת לשים לזה גבול,כדאי לנסות להיות יצירתי (דקלום,משפט,ציור בעל כוחות שמכינים לפני) . בהצלחה, מור

בקר טוב, אני חושבת שאין הורה שלא עובר את זה... : ). אני יכולה להגיד לך איך אני נוהגת במקרה כזה - מאפשרת לקום 3 - 2 ושם מפסיקה את זה (בדר"כ אנחנו ממציאים מן דיקלום קצרצר שהילדה אומרת לפיפי והוא "נפסק"). את תחליטי מה את עושה ע"פ מה שנוח ומתאים לך/ם. אם החלטת לשים לזה גבול,כדאי לנסות להיות יצירתי (דקלום,משפט,ציור בעל כוחות שמכינים לפני) . בהצלחה, מור

בקר טוב, אני חושבת שאין הורה שלא עובר את זה... : ). אני יכולה להגיד לך איך אני נוהגת במקרה כזה - מאפשרת לקום 3 - 2 ושם מפסיקה את זה (בדר"כ אנחנו ממציאים מן דיקלום קצרצר שהילדה אומרת לפיפי והוא "נפסק"). את תחליטי מה את עושה ע"פ מה שנוח ומתאים לך/ם. אם החלטת לשים לזה גבול,כדאי לנסות להיות יצירתי (דקלום,משפט,ציור בעל כוחות שמכינים לפני) . בהצלחה, מור

שלום. אני מראה לבני בו החצי שנה "בייבי איינשטיין"-סוג של קלטות עם צלילים של מוזיקה קלאסית ותמונות מגרות. האם זה בסדר? פעם אמרו לי שבגיל כזה ממש לא מומלץ.. מדוע? הוא מאוד אוהב את הצלילים ואת הדמויות.. אני מראה לו זאת למשך שעה ביממה זה בסדר? תודה

בקר טוב, אני מצרפת לינק לתשובה אחרת בנושא. שימי לב ששם מדובר בילדה גדולה יותר, וגם שם אני לא נופלת מהתלהבות (לא מהעניין שתינוק צופה בטל' אלא מבחינת הכמות). http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-56,xFT-547,xFP-594,m-Doctors,a-Forums.html מור

שלום וברכה , שמי נורית ואני אמא לילדה כבת שנתיים ושמונה חודשים. טפו טפו ילדה חייכנית וחכמה אך כשקרב הלילה , אני והיא עוברות למלחמת התשה . בעלי כל היום מחוץ לבית כך שמרבית הפעמים לפני השינה אני זו שצריכה להתמודד איתה. היא לא מוכנה ללכת לישון במיטה שלה וכשאני לעיתים מביאה אותי לשלי לפני השינה היא לא מוכנה להירדם עד שאני גם לא ארדם איתה . ( מצב מאוזן כשאני מחבקת אותה.) אין לה שעה קבועה , כל מה שתרצי ניסיתי . טקסים , שעות קבועות , מנורת לילה , הפתעות , לצאת ולהיכנס לחדר . מור, פשוט הכל. אני היום בחודש השישי להריוני השני , אני עייפה וחסרת סבלנות בלילות ואני פשוט חסרת אונים ומתוסכלת אל מול הצרחות שלה , הפסקות הנשימה שלעיתים בכוונה היא עושה והבכי הלא נגמר ( לעיתים אף שעה שלמה), גם אם בעלי נמצא בשעות אלו בבית היא לא רוצה אותו ורק צורחת. בדרך כלל זה מסתיים כשאני פשוט יוצאת מדעתי , צורחת עליה מתוך התמוטטות שלי כבר , . היא כל לילה עולה בסוף איתי לישון כשהיא בוכה אחרי צעקות שלי עליה. אם תשאלי אותי , בא לי פשוט לברוח מהבית כל ערב לקראת הלילה. ובבקר אני פשוט רוצה לבכות מרוב ייסורי מצפון על דרך הירדמותה בלילה. אני פשוט הרמתי ידיים.בבקשה , תעזרי לי.

קצת מהניסיון שלי... יש לי גם בן בגיל 3 שלא מוכן לישון במיטתו והוא עושה לי סצנות אז מה שאצלינו עבד הוא שאני נכנסת איתו למיטה שלו,קוראת לו סיפור ,רואה איתו קצת טלויזיה עד שהוא נרדם ואז אני חוזרת למיטתי. אולי זה יוכל להתאים לך... בהצלחה והרבה סבלנות...

קצת מהניסיון שלי... יש לי גם בן בגיל 3 שלא מוכן לישון במיטתו והוא עושה לי סצנות אז מה שאצלינו עבד הוא שאני נכנסת איתו למיטה שלו,קוראת לו סיפור ,רואה איתו קצת טלויזיה עד שהוא נרדם ואז אני חוזרת למיטתי. אולי זה יוכל להתאים לך... בהצלחה והרבה סבלנות...

בקר טוב, את מתארת מע' יחסים שבה לא כ"כ ברור מי הסמכות,מי קובע את הכללים,היכן הגבולות ? הורה אחד נתקל בבעית גבולות כשהולכים לישון,הורה שני כשזה מגיע לסידור החדר,הורה שלישי במקלחת... המשותף לכל אלה - גבולות. את מוזמנת לקרא את החלק "הצבת גבולות" ב"שאלות ותשובות" משמאל ובנוסף לעשות חיפוש בפורום. בנוסף,אני מוסיפה לינק למאמר בנושא סמכות הורית,כדאי לקרא. חשוב לזכור שאמנם לא קל להציב גבולות אבל בלעדיהם,ככל שהילד גדל כך גדל הרצון של ההורה לברוח מהבית ותחושת חוסר האונים. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 בהצלחה, מור

בני בן שנתיים וחודשיים , עובר כמו כולם את "גיל שנתיים הנורא" בודק גבולות ויש התפרצויות זעם. אני מציבה גבולות מאוד ברורים ולא נכנעת להתקפי הזעם ולכן הוא יודע שזה לא יעיל וההתקפים פחתו מאוד. הבעיה היחידה שלי היא שאנחנו יוצאים עם חברים שיש להם ילד עם בעיית גבולות , וכשאני קוראת לבן שלי שניהם רצים ובורחים , אני עם תינוקת קטנה לכן קשה לי להגיב במהירות ואני לא מוכנה שירוץ ויברח כי זה מסכן אותו . אני קוראת לו בתקיפות ואסרטביות שיחזור וזה לא עוזר( יש לציין שבסיטואציות אחרות זה יעיל ) , לרוב אין לי ברירה אני עוזבת את הקטנטונת רצה מרימה אותו לוקחת אותו לאוט ואומרת לו " אתה לא בורח מאמא , כשאני קוראת לך אתה בא " " אני מבינה שאתה רוצה לרוץ ולשחק עם XXX אבל כשאני קוראת לך אני מצפה שתבוא " מה עוד אני יכולה לעשות כדי שהסיטואציה לא תחזור על עצמה , אני מאוד חוששת שהוא ירוץ למקום מסוכן , ואני לא אספיק לעצור אותו כי אני עם תינוקת קטנה. סליחה על השאלה הארוכה אודה לך על התשובה

בקר טוב, זה בסדר השאלה לא ארוכה ולא מעט הורים מתמודדים עם מצב דומה... : ). אני אעלה כמה כיווני חשיבה,מקווה שמשהו יקלע. 1. נסי לחשוב האם ישנו הבדל כלשהו (אפילו מינורי) בין איך שאת מציבה את הגבול בבית לבין איך שאת עושה את זה בחוץ ? 2. " אתה לא בורח מאמא " - באפן כללי,רצוי כשמציבים גבול לא לדבר בגוף שלישי. זה כאילו את מעבירה את האחריות למישהו אחר. 3. את מתארת הרבה מלל סביב העניין. אם קראת כאן בפורום על הצבת גבולות,בטח שמת לב שאמנם באפן כללי אני מאד בעד הסברים ושיחות עם ילדים,אבל לא כשמדובר בהצבת גבול. הוא יודע שאת מצפה שיבוא וכו',אמרת לו את זה כבר,אין טעם לחזור על זה שוב ושוב. מה כן ? את אוחזת בו בשתי הידיים,מתכופפת לגובה שלו ואומרת בשקט אבל בטון מאד נחרץ משהו כמו - כשאני קוראת,אתה בא. בכל פעם את חוזרת על אותו המשפט. 4. חשוב שתקראי לו לא רק כשיש משהו "לא כיף" כמו ללכת הביתה או... מדי פעם קראי לו כדי לתת ממתק קטן,חטיף. ז"א,שלא יקשר את הקריאה שלך לדברים לא נעימים. 5. בתחילת המפגש הגדירי את הדברים - עד איפה מותר להתרחק,מה מותר לעשות... כמובן דברים מאד פשוטים בהתאם לגילו. אם הוא חורג מזה,פשוט לקום לגשת אליו (מבלי לקרא לו) ולהגיד - הלכת רחוק מדי,אני לא מרשה לשחק כאן ולהחזיר אותו לתחום אותו הגדרת. במידה שזה חוזר על עצמו,לקחת אותו ושישב לידך 3 - 2 דק' עד שיגיד שהוא לא יתרחק שוב. 6. לזכור שהוא עדיין מאד קטן ובגילו עדיין יש צורך לעיתים למשהו קצת יותר פעיל מאשר רק קריאה. 7. לזכור שבחוץ החוקים הם הרבה פחות ברורים מאשר בבית וזה הגיוני שהגבולות קצת מתרופפים,במיוחד בגיל הזה. בהצלחה, מור