פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בעלי מקלח את 2 ילדי הבן (בן 1/2 5) והבת (בת 1/2 2) ומתקלח איתם האם זה נכון ? ועד איזה גיל רצוי שהוא יתקלח איתם?

שלום בני בן השנה וחצי נרדם בשעה שמונה וחצי בערב, אך כל לילה הוא מתעורר בסיסות 12 בלילה וצורח, משתולל ולא נרגע עד שלוקחים אותו בידיים ויוצאים מהחדר, ניסינו להביא אותו לישון לידי וליד בעלי , לפעמים הוא נרגע ולפעמים לוקח לו זמן והוא מתחיל להשתולל. לאחרונה אני מנסה להרדים אותו בחדר שלו ולישון לידו אך עדיין לוקח לו זמן להירדם חזרה והוא צורח כחצי שעה.(20 דק') מה עליי לעשות ? זה נמשך כשבועיים.. אין לנו כבר כוח... איננו יודעים מה עדיף?

בקר טוב, מכיוון שיש כאן המון תשובות בנושא,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה - שינה (שימי לב גם לאלה מהחודשים האחרונים שמתייחסות לדברים שקשורים לחורף,כמו חימום החדר וכו'). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור שלום, היות ובעלי עובד בעבודה מאוד תובענית ונשאר עד מאוחר בעבודה עיקר העול של החינוך הינו באחריותי. בני בן הארבע הינו עקשן ושובב מאוד ובזמן האחרון אני ממש מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלו. דוגמאות: בזמן ארוחת ערב הוא לא יושב יותר מחמש דקות על הטוסיק ואני צריכה לקרוא לו לחזור לסיים את האוכל כל שתי דקות. הבעיה הזאת של "לשבת על הטוסיק" עוברת כחוט השני במגוון מצבים כמו בעת שאני מקריאה לו סיפור, בזמן משחק עם חבר וכו'. הוא מסרב להיכנס למקלחת מידי ערב וכל פעם מתחיל משא ומתן מלווה בצעקות ובבכי מצידו. בזמן משחק הוא גורם לבלאגן עצום בחדרו וכשאני מבקשת ממנו לסדר את המשחקים הוא לא מסכים ואני נאלצת לסדרם בסוף. חשוב לציין שאני משתדלת להסביר לו שההתנהגות שלו אינה ראויה וכל פעם הוא מבטיח לא להתנהג כך ומייד חוזר לסורו. אני גם לא נוקטת בעונשים בשלב זה. הייתי מעוניינת לדעת כיצד עליי לגרום לו א. להקשיב יותר למה שאני אומרת ומבקשת ב. ללמוד לשבת על הטוסיק לאורך זמן תודה

לילה טוב, את עושה קצת סלט - זה ממש לא נורא אם ילד קצת שובב,או אם הוא קצת "קפיצי" אבל אין לזה שום קשר לזה שהוא אמור לשמור על הכללים,החוקים,להקשיב למה שאת אומרת וכמו שכתבת בכותרת - שיהיו לו גבולות. גם ילד שמשתובב ולא יושב בשקט אמור לבצע את מה שאמא מבקשת ממנו. כדאי מאד לא לנסות לקשור בין הדברים. מדוע ? ברגע שאנחנו קושרים בין חוסר גבולות לבין שובבות אנחנו נוטים להיות סלחניים כלפי חוסר הגבולות וחבל כי זה לא תורם לא לילד ולא להורה. כדאי מאד לשמור על היכולת שלו להשתובב ועל האנרגיות שלו מצד אחד,ולשים גבולות מצד שני. מכיוון שנכתב כאן באמת המון על גבולות. אנא התחילי מקריאת החלק התפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל,בנוסף,עשי חיפוש בפורום תחת גבולות וקראי לפחות חלק מהתשובות. כדאי לחפש גם תחת המילה - התחצפויות ולקרא את ההודעות והתשובות שנתתי לאמא בשם מל,זה די ממחיש את איך מציבים גבול. אם לאחר הקריאה של כל הנ"ל ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

מור שלום, בתי בן השנה וחודשיים, מאז לידתו ועד היום מתעורר רבות בלילה. לפי תקופה מסוימת החלטנו להפסיק לתת לו לאכול במהלך השעות המוקדמות של הלילה, אלא בסביבות השעה 5 אם הוא מתעורר. לאחרונה הוא החל להתעורר בשעות המוקדמות יותר, סביב 1,2 בלילה והוא מתעקש לא לחזור לישון. הוא יכול לבכות במשך שעתיים ולא לוותר. אנחנו סחוטים מעייפות כמובן נגשים אליו מידי פעם בפעם מדברים איתו, מסבירים כי עליו לחזור לישון וכו' ויוצאים מהחדר. אבל הוא בשלו, הוא בוכה ובוכה ורק בקבוק חלב יכול לגרום לו להרגע. העניין הוא שאנו לא חושבים שהוא זקוק לחלב בלילה בגילו וכנראה שזה רק משענת עבורו. מה עלינו לעשות? האם לתת לו להמשיך ולבכות (כמובן עם כניסה לחדש מידי כמה דקות), האם לתת לו חלב? איך אפשר להתמודד עם המצב הזה - אנו מהלכים כמו סהרורים בימים וזה בלתי אפשרי עוד. עליי לצין שהוא ילד מאוד רגוע בימים, אין לו בעיה רפואית כלשהי תודה לאל. הרופא טוען שהוא עדיין לא סיגל לעצמו מחזוריות של שינה. תודה על עזרתך.

מור שלום, לא זכיתי למענה עדיין ואשמח אם תוכלי לפנות לך זמן להתייחס למצוקתנו. תודה רבה על עבודת הקודש שאת עושה. מיכל

לילה טוב, צר לי שלקח לי זמן לענות. השילוב של מחלה ועומס עבודה קצת הכריע אותי : ). אני לא יודעת מה הוביל אתכם להחליט להפסיק להאכיל בלילה. העניין הוא שצריך לזכור שכל ילד שונה מילד אחר וישנם ילדים שעדיין זקוקים גם בגילאים האלה לאוכל בלילה ( ולא משנה לי עם הם זקוקים מבחינה רגשית,או כי הם לא אכלנים טובים ביום,או...). נכון שאם נתייחס אך ורק מבחינה פיזית,ילד בגיל הזה לא אמור לאכול בלילה,אבל כאמור יש עוד כמה גורמים חוץ מהגורם הפיזי. מה שאפשר לעשות - 1. להמשיך לתת את האוכל בלילה ולראות מה קורה עוד כמה חוד'. 2. לבדוק מה הוא אוכל במשך היום והאם יתכן שהוא רעב בלילה. 3. להחליף את החלב במים (אפשר בהדרגתיות ואפשר פשוט להחליף). יתכן שהוא צמא בלילה (אם יש חימום בבית זה אפילו הגיוני שהוא יהיה צמא).גם אם הוא לא צמא,אתם יכולים להחליט שכאן אתם בעצם מציבים את הגבול שלכם - אנחנו מסכימים לשתות,זה מה שיש לשתות,רוצה תשתה לא אז לא. וכאן בעצם אנחנו מגיעים לנושא החשוב בשאלה - הגבולות. יתכן מאד שאתם מתחילים להתנסות בהצבת גבולות. אני ממליצה מאד לקרא על גבולות גם ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות וגם ע"י חיפוש בפורום. בנוסף,כדאי לעשות חיפוש תחת המילה שינה ולקרא. כמו שתראי בתשובות אליהן הפניתי,מה שחשוב הוא שתחליטו איפה הגבול שלכם,תהיו שלמים איתו (לא כ"כ משנה מה הגבול,העיקר השלמות שתוכלו לשדר) ואז תוכלו להיות עקביים ונחושים. ברגע שהורה רוצה לשים גבול אבל במקביל משדר חוסר שלמות/התלבטות וכו',זה ימשך וימשך וישמך. ברגע שההורה משדר שהוא בטוח בעצמו,הוא עיקבי,וזה מה שיהיה,זה נעשה הרבה יותר מהר ויעיל. בהצלחה, מור ( שגם בגילה המופלג עדיין קמה פעם - פעמיים בלילה לנשנש...).

בני בן ה-4 איבד את המוצץ והתמודד יפה עם העדרו למשך יום. למחרת מצאתי את המוצץ והחבאתי אותו, חשבתי שהוא כבר מסוגל בלעדיו. ליויתי אותו בהתמודדות בעיקר בלילה והוא עומד בזה יפה כבר למעלה משבוע אבל עדיין מאוד עצוב שהמוצץ הלך לו לאיבוד. אני מרגישה לא שלמה עם הצעד, בכך שזה לא היה מתוך בחירה שלו, מה גם שבחודשיים שקדמו לאבדן המוצץ עלה מאוד השימוש במוצץ באופן פתאומי, לפני כן המוצץ באופן טבעי נשאר רק ללילה ואז פתאום הוא החל להשתמש בו גם ביום, ומהגן היה חוזר עם חולצה או שרוול רטובים ממציצה, נראה שהצורך המציצתי עלה פתאום והרגשתי שעברתי את הזמן המתאים להיגמל. האם צריך לקבל את הצורך המציצתי ולאפשר לו למצוץ את המוצץ או לעזור לו להגמל ממנו?

לא ציינתי שגם עכשיו, שבוע ללא המוצץ, הוא ישן נהדר בלילה אבל מוצץ לפרקים במשך היום שרוולים או אצבע.

בקר טוב, אני מצרפת לינקים לתשובות קודמות.אם ישארו שאלות,אני כאן. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-14052,xFP-14163,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/34/xFT/1797/xFP/1817 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/34/xFT/8983/xFP/9042 http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-59,xFT-16078,xFP-16184,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, בתי בת ה3.5 מתעוררת בין 2-4 פעמים בלילה משינה בצעקות שנראות כמו סיוטים. לפעמים נראה לי שהיא חושבת שהיא באיזו שהיא מריבה עם ילדים מהגן לפי מה שהיא אומרת. הענין נמשך כבר למעלה משנה. בררתי בגן ואין בעיות מיוחדות -היא ילדה מקסימה וחברותית ואיני לא חושבת שיש בעיה מיוחדת בגן. בתי היא אחת משלישיה ומאז ומעולם היו לה בעיות בנושא השינה.מכיוון שמעולם לא רצתה מוצץ קשה לה להכניס את עצמה למצב של שינה .היו תקופות שלא רצתה לישון במיטה שלה אלא רק איתנו ואפילו היתה מתעוררת משינה חזקה כשהיינו מנסים להעביר אותה למיטתה.עכשיו כבר יותר טוב מהבחינה הזו שמסכימה להרדם במיטתה אבל כאמור מתעוררת בלילה המון. שלחתי הודעה כבר ב-4.2. ועדיין לא נעניתי. אודה לך על התגובה.

בקר טוב, יתכן שכדאי לבדוק האם מדובר בהפרעת שינה. לשם כך אני מוסיפה חומר קריאה בנושא ופרטים לאן לפנות. http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22 בהצלחה, מור

שלום ד"ר אני גרושה עם ילדה בת 7. מזה כחודשיים אני בקשר עם גרוש, עם ילד בן 5. עברתי לגור איתו. הילדים שלנו בלשון המעטה לא מסתדרים יחד, ממש "קצר". הבן שלו כל הזמן מתנהג לא יפה לביתי, למרות שהחבר שלי מעיר לו, התנהגות זו לא חולפת. הדבר משפיע על הזוגיות שלנו לרעה. כל הזמן מריבות בגלל הנושא הזה. האם יש מקום לייעוץ בנושא? אני גרה בבאר שבע. בתודה מראש

בקר טוב, נתחיל מזה שאני לא ד"ר. אני בסה"כ עו"ס. כן,כדאי לפנות ליעוץ כשמתחילים קשר זוגי חדש אחרי גירושים,גם בשבילכם וגם בשביל הילדים. כדאי לפנות למטפל משפ',אפשר דרך תל"מ ב"ש 08-6272987 או כל מטפל משפ' אחר ששמעת עליו. אם תרצי המלצה על מטפל,פני למייל שלי ואשמח לתת. בהצלחה, מור

שלום רב, אני אמא לשלושה ילדים . בת שמלאו לה 9וחצי שנים ילד בן שבע וארבעה חודשים תינוק בן שנה וארבעה חודשים. אני עובדת משרה מלאה מגיעה הביתה רק בשעה 16:30 בעלי עובד רופא שיניים וחוזר הביתה רק מאוחר אחרי 9:30 בלילה מרגישה אני נמצאת בתוך ערפל שלא יודעת לאן לפנות ואיפה להתחיל. הבת משתתפת בחוג בלט יומיים בשבוע וחוג אנגלית יומיים בשבוע וחוג פסיכומטרי לקטנים יום בשבוע הילד משתתף בחוג ספורט פעם בשבוע וחוג פסיכומטרי פעם בשבוע .(בקושי שכנעתי אותו להיכנס לחוג ותמיד נמאס לו , אך לא רוצה להשתתף בכלום) הבת שלי כועסת עליי שאני עובדת בכלל ודורשת תשומת לב והתערבות שלי אפילו בדברים הכי קטנים שהיא תמיד עושה או שכל ילד עושה לבד (למשל דורשת שאני אדע כל פרט בספרים ומחבות שלו ) שאשאל אותה כל יום אם שמה את הספר ההוא ואת התיק הזה. היא מתרגזת מהדברי הכי קטנים למשל אם החדר שלה לא מסודר... ומתחילה לצעוק ולהתרגז. הבעיה הכי רצינית שיש לי היא עם עם הבן האמצעי , שיש לי קצר תקשורת איתו והאמת אני לא מרגישה קרובה אליו או רגשיות אמהיות כמו שני ילדיי האחרים. הוא בקושי מחבק או ניגש אליי , לפני שאני מסיימת בקשה אליו הוא עונה בסירוב ולא מוכן אפילו לדון בעניין . תמיד רב ומתקוטט עם אחותו ותמיד מאיים שירביץ לה. מציפים אותי בעבודה בעשרות שיחות כשחוזרים הביתה ורבים . לאחרונה הוא תמיד צעקן ולא מוכן לשמוע אותי אפילו , והתחיל לשנוא את בית הספר למרות שהוא מהכי מצויינים בכיתה. התחיל לעשות שיעורי בית ברשלנות ללא תשומת לב או השקעה כלומר רוצה רק לגמור אותם וזהו. כשהוא טועה ומנסה להסביר לו אפילו הוא מתחיל לבכות (ילד רגיש מאוד) ולא מוכן לשמוע ו/או להודות שהוא טעה וטוען שאנחנו אוהבים את אחותו יותר. אני לא מצליחה להשתלט על כלום , לפעמים ומרבית הזמן מגיע הערב ואני נזכרת שאפילו לא אכלתי ארוחת בוקר או שעדיין לא החלפתי בגדים או הורדתי נעליים. תמיד אני בלחץ וכעס גם לאחרונה , ואני מרגישה שאני לא מצליחה לא בתור אמא ולא בתור אישה. אבקש את עזרתכם באם תוכלו להעניק לי . בתודה מראש,

כדאי לפנות לטיפול. הנה התשובה שנתתי בער,את מוזמנת לעיין בה שוב. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-58,xFT-16943,xFP-17081,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, אני אמא לבן בן 25 . בני גר בבית עד לפני כ-3 חודשים. לפני עזיבתו מערכת היחסים בינינו הייתה מאוד רעועה. חלוקי דיעות בינו לביני ולבין אביו ולעיתים גם עם אחיו. מדובר בבן אינטלגנט מאוד ועם הרבה מאוד מטען אישי. הבן היה עד לפני כ-3 שנים ילד שדיבר והתנהג להוריו בכבוד גם כאשר היו חילוקי דיעות. מאז התחיל בתגובות שגבלו בחוצפה ובגסות רוח להוריו ולאחיו. נתקפנו על שלא עמדנו בסטנדרתים שלו אם כי אין אנו אנשים חסרי כל השכלה. לאור המצב ביקשתי ממנו שאם אין באפשרותו לקבל את כללי המקום ולתת לנו כהוריו ואחיו את היחס הנדרש אני מבקשת ממנו למצוא לעצמו מקום מגורים אחר משום שלא אתן שיפר את שלוות הבית ויהרוס או יגרום לפגיעה בחינוך שהקנתי לאחיו. לאחר מס' חודשים הגיע להחלטה אין מנוס אלא לעבור למגורים משלו. בני מצא מקום עבודה כמנהל עסק כאשר במקביל משלים השנה את התואר ראשון שלו באוניברסיטת ת"א בביולוגיה. מאז עזב את הבית הוא אינו מרים טלפון ואינו רוצה לדעת או לשמוע אותנו גם כאשר הוא מצלצל לדבר עם אחיותיו או אחיו הוא פונה בפקודה "את גל " או את... אביו פגוע קשה ממנו ומרגיש שבשל התנהגותו הוא לא רוצה עמו כל קשר יותר. מה לדעתך לאור מצב זה צריכה להיות תגובתנו או יחסנו להתנהגותו של הילד? האם נהגתי כהלכה כאשר ביקשתי ממנו לעבור עשיתי טעות? אני מוכרחה לציין, שאני כאימא הרגשתי ועדיין מרגישה שלמה עם הדרך בה נקטתי. משום שהחיים ביחד הפכו לבלתי סבילים והגיעו לרמה שאינה מתקבלת על הדעת. אביו לעומת זאת מרגיש שלא הייתי אמורה לומר לו לעזוב באם אין ביכולתו לכבד את הבית ואת כלליו. יש להוסיף ולציין שבמקרים בהם אחיו הולכים לבקר אותו אני תמיד שולחת איתם או עוגה או מאכל שהוא והוא תמיד מקבל זאת בתאבון רב מעשה שעבורי יש לו משמעות. מבקשת את תגובתך. המשך שבוע נעים נילי.

בקר טוב, אני חושבת שאת יודעת בדיוק מה ואיך את רוצה לעשות. אני גם חושבת שמה שמעכב אותך לעשות,זה המשפט - "ועדיין מרגישה שלמה עם הדרך בה נקטתי". אולי אני טועה אבל בתחושה שלי,את מצהירה שאת שלמה עם הדברים אבל זה לא לגמרי מה שאת משדרת בשאלה שלך. לדעתי,הדבר הראשון כאן הוא לבדוק עם עצמך,מה באמת הוביל אותך להגיב כמו שהגבת,האם יתכן שהיה אפשר להגיב אחרת,מה הרווח שהשגת ומה ההפסד,איך את רואה את העתיד,האם טיפסת על עץ שהוא קצת גבוה,מה זה בשבילך באפן כללי בחיים לרדת מענף גבוה,עד כמה חשוב לך ( שוב,באפן כללי,לא רק לגבי המקרה הזה) לא לחזור בך,לברר עם עצמך מהי חולשה בעינייך,מהו חוזק..... נסי לענות באפן אסוציאטיבי,מבלי לחשוב הרבה מה הכי בא לך לעשות כשאומרים את השם.... (תכניסי לכאן את השם של הבן) ? אני בטוחה שאחרי שתעבדי קצת עם עצמך תדעי בדיוק מה את כן או לא רוצה/מוכנה לעשות. הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע ממך, מור

מור שלום רב יש לי 3 ילדים (בת 6 בן 4 ובת 1.5) שאלה לגבי הבן: הוא ילד מאוד חם, עדין, חכם ומאוד מאוד ממושמע. א. הוא קצת איטי, מתבטא: בלעיסה ממושכת, הליכה איטית, מתפשט וחולץ נעלים לאט... אין מגבלה פיזית, פשוט הכל מתנהל ברוגע ובאיטיות - אני טיפוס אנרגטי ומלא מרץ וקצת קשה לי עם זה. אחרי הגן אני עם 3 הילדים לבד ולפעמים צריך להתארגן לפעילות מסוימת (מקלחת, ארוחת ערב, משחקים...) .אני מודעת לזה שיש גם אופי כזה ואני מקבלת את זה אבל איך אני מתמודדת עם זה (יוצא לי להגיד לו הרבה : יאלה, יאלה, קדימה , נו כבר..). ב. הוא מאוד ממושמע ולא קורה הרבה שאני כועסת עליו , יש לו גבולות ברורים ויודע מה אני מרשה ומה לא, אבל כשאני כן כועסת או לא מרשה משהוא תגובתו חריפה כלומר: כעס מאוד גדול אפילו אם אני צועקת יכול לבכות - נעלב, אחרי שיחה עם הגננת גם כן טוענת שהוא ילד מאוד נבון, בעל ידע רב, קולט, חברותי ממושמע מאוד וכשלא בסדר וכועסים - מגיב בצורה קצת קיצונית אבל נורמלי, איך אפשר קצת לחזק את הנושא הריגשי. תודה תודה מראש לתשובתך

הי איריס, אני אתחיל דווקא מהשאלה השניה שלך. יתכן שבאיזשהו אופן הוא נתון ללא מעט ביקורת ? או לפחות הוא חש ככה ? .אם כן,יתכן שזה מה שמוביל לתגובה הקיצונית שלו כשמעירים לו. אני מבינה שהוא שונה ממך ( ותאמיני לי שאני יודעת כמה זה יכול לתסכל לפעמים..:)) אבל את תהיי חייבת קצת "לרדת ממנו" (מצטערת על הביטוי אבל זה הכי פשוט להסביר את זה ככה). כרגע אני מעריכה שהוא מרגיש שהוא לא עומד בציפיות. נסי להתמקד בדברים החיוביים והנעימים שהוא עושה ולחזק אותו עליהם ולהתעלם מהמעצבנים יותר. לגבי השאלה הראשונה ( ובעצם זה גם די קשור לשניה) - נסי להיות יותר יצירתית כדי לגרום לו לעשות את הדברים יותר זריז .לדוג' - מי שמספיק לנעול עד שאני מגיעה מסיימת לספור עד 10 יוכל לבחור סוכריה. ז"א,הפניה היא לןא ישירות אליו אבל זה נותן לו מוטיבציה כלשהי. חשוב לדאוג שיהיו פעמים שהוא גם ינצח ומדי פעם גם יפסיד . מה שעוד יתכן שיעזור לו,זו מסגרת קבועה שבה הדברים נעשים,ע"פ בדיוק אותו הסדר,כל יום ( יש לא מעט ילדים שזה מאד תורם לתפקוד שלהם.זה מקנה תחושת שליטה ובטחון). בתוך המסגרת הקבועה חשוב לתחום את הדברים בזמן שהוא מבין - לדוג' לעשות x עד שתתחיל תוכנית כלשהי. חשוב להציג את הדברים כאתגר ( וכמו כל אתגר שלא יהיו קשים מדי כי אז זה מתסכל) . בהצלחה, מור

שלום, ברצוני לקבל עצה לתגובה הנכונה מצידי להתנהגות של בתי במצבים הבאים: כאשר אני מענישה אותה עקב ציונים לא טובים באמצעות איסור ליציאה לטיול שנתי או איסור להשתמש בחפצי ערך עבורה כמו מחשב, טלוויזיה וכ"ו, היא איננה מגיבה בשום צורה אלא משלימה עם זה בקלות ואומרת שלא איכפט לה. לדעתי זה לא קשור לגיל התבגרות, אלא לאופי שלה כי תמיד כך היה. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לה לרצות לשפר דברים ולא להיות עדישה למצבים אלו. האם להציע לה כסף עבור ציונים טובים, עזרה בניקיון הבית וכ"ו? הודה על כל עצה.

בקר טוב, התגובה שלה לענישה בהחלט הגיונית ונורמלית. כמו שכתבתי כאן באינספור תשובות - ענישה לא משיגה כלום,או יותר נכון - היא משיגה הדרדרות ביחסים בין ההורה לילד. לגבי הכסף - ממש ממש לא !. כדאי לבדוק עד כמה מערכת היחסים בינכם היתה ( או עדיין) מבוססת על כוחניות. האם עד היום השגת שת"פ שלה ע"י הסבר,כבוד הדדי וכו' או שהיית צריכה לאיים,להעניש,להגביל וכו'. במידה שמדובר באפשרות השניה,סביר שמערכת היחסים רק תלך ותדרדר ככל שגיל ההתבגרות יתקדם. מערכות יחסים הבנויות על כוחניות,מחזיקות מעמד רק עד שהילד מספיק חזק להיות כוחני בחזרה. היום היא כבר הגיעה לגיל הזה. אני מעריכה שעל מנת להשיג שינוי ביחס שלה כלפייך וכלפי בקשותייך,תצטרכו ללמד לבנות את היחסים על יסודות אחרים ממה שהם היו בנויים עד היום. קשה לי להאמין שתצליחו לעשות את זה לבד וכן כדאי לפנות ליעוץ מקצועי. בהצלחה, מור

בוקר טוב מור, אני מודה לך על התשובה. למי אני יכולה לפנות כדי לקבל יעוץ מקצועי בנושא הזה?

מור. מה דעתך על לימוד אנגלית לילדים בני 3+? אשמח על תשובתך?

בקר טוב, חשוב לי לחדד שאני לא מגיעה מתחום החינוך. אני עצמי לא ממש מתלהבת,ובואי נגיד שהייתי מעדיפה לשלוח את בנותיי לחוג אחר בגיל הזה. מור

היי אני אמא ל2 ילדים בת בת 7 ובן בן 4 וחצי לשני הילדים קשיים בויסות חושים ולבן יש בעיות התנהגות כתוצאה מהתעללות שעבר בגן הוא לומד חצי שבוע בגן לילדים בעלי קושי התנהגותי בגהה.ילד מדהים. בתוך כל המלחמה שלי להגן עליו....הבת הבכורה נעלמת לי... הבעיה שלי היא שאני לא מצליחה לאהוב אותה וזה למרות שהיא מקור הנחת היחידי שלי היא אחראית וחכמה, ילדה נהדרת באמת... אבל בי הבעיה, לא יודעת למה ומאיפה זה בא. אני פשוט לא מסוגלת לחבק אותה או לאהוב אותה אני מרגישה כאילו דחייה כזו... סולדת מהריח שלה.... זה הגיוני שדבר כזה קורה בכלל? לא מסוגלת לתת לה מה שהיא צריכה זו לא ה אמא אידיאלית שחשבתי שאהיה לה. מה גם שאני אשת חינוך, אני לעיתים מרגישה שיש בכתתי ילדים שהם בעיניי יותר ממנה אין לי כוחות נפשיים לזה, זה סבל גם עבורי , ואיני יכולה "לשחק אותה" כמו שאמי אומרת לי מה? זה נורמלי? זה קיים? לא שזה עוזר לי גם אם כן מה עושים עם זה???? כרגע בא לי ר ק לקום וללכת מהבית . אולי תוכלו לעזור לי???

בקר טוב, כן,זה קיים ואפילו לא מעט. השאלה היא עד כמה זה דומיננטי וכמה זמן זה נמשך. אני מאד לא בעד העצה שקיבלת - "לעשות את עצמך". גם אם תצליחי לעשות את זה,הילדה תרגיש בזה ולדעתי זה אפילו פוגע יותר. מכיוון שאת נשמעת מאד מוצפת,הדבר הנכון ביותר הוא לפנות לאיש מקצוע וכדאי בהקדם. דרך אגב,אולי כדאי לקרא את "על שלש גישות,אמא ומטפלת.." שמופיע כאן בצד שמאל. הרבה בהצלחה, מור

מור שלום ..אני חייבת לציין שאני עוקבת וקוראת אחר השאלות שנישאלות והתשובות שאת נותנת ובמילה אחת :את מדהימה! כל פעם אני מתפעלת מחדש מהמצועיות האין סופית הזאת ומהיצירתיות... אני חושבת כרגע ילדי הוא רק בן 4 ..ואני מקווה שאת תלווי אותנו עוד שנים רבות כדי שאוכל להנות ממקצועיותך בשלבים המאוחרים יותר עם בני הבכור. יישר כוח!!!!!!!!

מקווה שיהיה הכוח... : ). אני אשמח אם תוכלי לצרף לינק לתשובה שנתתי לך בעבר. מור

שלום רב, ומתנצלת מראש על האריכות (משום שאני לגמרי מבולבלת ועצובה מכל המצב) רקע: הורים לילדה בת 4 ותינוק בן 3 חודשים... בתי המתוקה הינה ילדה מתוקה וטובת לב אך יחד עם זאת מעט אגרסיבית וכוחנית (כלומר- כשהיא רוצה משהו היא ממש תעשה הכל להשיגו- זה מתבטא במניפולציות או באגרסיות כגון להשליך/לקרוע חפצים במידה ולא תקבל את רצונה) ** בשבת האחרונה הזמנתי לבתי חברה טובה לישון אצלנו (אני אספר ואומר שעשיתי זאת לפני שנה והילדה שהזמנו רצתה מאוד לישון אצלנו ...הכל היה מצוין עד שנכנסו הבנות למיטה ואז הילדה/חברה החלה לבכות ולרצות חזרה הביתה..). כנ"ל אותו המקרה היה בשבת האחרונה: אך עם חברה אחרת שבתי "מאוד" אוהבת (כי מהקודמת היה לה פחות אכפת) ווידאנו שהיא באמת רוצה לבוא אלינו "לשינה" ווכך היה - היא באה אלינו ושמחה נורא על כך ....הכל היה מצוין עד שנכנסו למיטה ופתאום הבנות התווכחו על משהו פעוט ורגיל לחלוטין (שבדכ"ל נפתר תמיד) ואז הילדה/חברה החלה לפכות ואמרה שרוצה לביתה חזרה.. ************ הקטע העצוב הוא: שבתי החלה לבכות בכי היסטרי והחלה להשתולל ממש ולצעוק שהיא לא רוצה שהיא תלך ורצה לדלת כדי שהיא לא תלך (כאילו רצתה לכפות את עצמה עליה - דבר שגרם לי לבכות (בחדרי) והעציב אותי וגרם לי למפח נפש לראות את בתי "מסכנה" כזו..)כמובן שניסינו לשכנע את הילדה להישאר אך ללא הועיל כי הרגשתי ששום דבר לא היה עוזר הן כנראה עדיין קטנות למרות שהן כל הזמן רוצות נורא לישון אחת אצל השניה... ********* שאלה: שכחתי לציין שבנוסף בתי לאחרונה מבקשת "מדי יום" שתבוא אליה חברה הביתה, וממש על השנייה הראשונה שהיא רואה אותי בפתח הכניסה לגן היא שואלת: "אמא, מי בא אליי היום??" ..... יש לי תחושה שאני עושה טעות בזה שבאים חברים מדי יום (למרות שקשה לי מאוד אך אני רוצה ליהיה לבתי כיף)*** האם אני עושה טעות שאני מזמינה לבתי הביתה חברים אחרי הגן מדי יום?? (כי היא פיתחה תלות מסויימת) וכמה פעמים מותר (אם בכלל../ אלי מספיק רק ה"גן"?) ואיך אני בונה/מחזירה לה את הביטחון העצמי של לשחק לבד? ושהמשפחה זה במקום הראשון? ושלא תהיה תלויה בחברים?? תודה מראש,

בקר טוב, לגבי שינה של חברות אצלה - כדאי לשקול עד כמה זה מתאים לילדות בנות 4. כמו שאת רואה זה מוביל בעיקר למפח נפש ולכן כדאי אולי לדחות את השינה המשותפת לגיל בוגר יותר. לגבי האם את עושה טעות בהזמנת החברים מדי יום - אני לא יכולה להגיד אם זו טעות או לא. כל הורה מחליט בשביל עצמו מהם הדברים שחשובים לו,אילו ערכים ומסרים הוא רוצה להעביר לילדו ומה דרך החינוך המקובלת עליו. אני,באפן אישי כאמא לא נוהגת כמו שתארת אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לנהוג כך. מה שכן,מכיוון שאת מדברת על כך שאת רוצה להעביר לה את המסר של חשיבות המשפ',יתכן שכדאי פעמיים שלוש בשבוע ליצור אחה"צ משפחתי - משחק של כל המשפ',פעילויות משותפות וכו'. כמו בכל דבר,גם כאן חשוב למצא את האיזון. אין שום בעיה אם ילד נפגש רק פעם פעמיים בשבוע עם חברים,וגם אם הוא נפגש איתם רק בגן. בהצלחה, מור

על שאלה נוספת ששלחתי בשרשור המקורי- השאלה היא מה-31/1. אשמח לתשובה. תודה

מור ערב טוב, יש לי בן כבן 4 והשבוע הוא שאל אותי שאלה די מפתיעה: "אבא מה אני יכול לעשות כשאני כועס?, הרי אתה ואמא לא מרשים לי להרביץ" הייתי רוצה לשמוע מאדם מקצועי כיצד אני יכול לענות לו על כך...

בקר טוב, " אינני יודע מה עושים כשכ"כ,כ"כ כועסים. אסור להכות ולצעוק צעקות ולא לקלל ולהשתולל. ואני רוצה לצרוח בכל הכוח, רוצה לצעוק ולא לשתק... " אני לא יודעת אם אתה מכיר אבל יש ספר בשם מאד קרוב לשם ההודעה שלך - כועסים - מה עושים ? ומשם לקוח הציטוט למעלה. השאלה של בנך,מקסימה. הוא בעצם בא ואומר אתם אומרים לי מה לא,אבל מה כן עושים ???.וזה בעצם מה שצריך להוביל אותך בתשובה. נסה לחשוב מה אתה עושה כדי להתמודד עם כעס. חשוב על 3- 2 מקרים שבהם נורא נורא הרגיזו אותך ואיך פעלת. חזור אל הילד,תגיד לו שעסקת בשאלה ( הנהדרת) שלוואתה יכול להגיד לו מה אתה עושה כשאתה כועס ולהציע לו למצא ביחד דברים שהוא יכול לעשות כשהוא כועס. חשוב להסביר לו שכל אחד מתמודד עם הכעס באפן שונה וזה בסדר למצא דרך יחודית. תן לו להציע הצעות (תתארו מקרה שבו הוא מאד כעס ואיך היה יכול להגיב) ומדי פעם הצע גם אתה. ההצעה שלך צריכה "להגזר" מהכיוון שהוא הולך. לדוג' אם הוא אומר כש x מעצבן אותי הכי בא לי להרביץ,אפשר להציע שיתן מכה לכרית. חשוב למצא איתו דרכים לביטוי הכעס שבאים מהעולם שלו ומתחברים אליו. דבר נוסף,אפשר לקרא באיזה ספר על ילד שמאד התעצבן,לא לקרא את איך שהוא התמודד אלא לתת לבנך ל"כתוב" סוף לספר. מקווה שהרעיון ברור והלוואי ותמיד יהיו לו שאלות כאלה, מור

אני אשמח לשמוע מה נגמר עם זה.

מור שלום, אולי תוכלי לעזור לנו כיוון שאנחנו בבעיה ואין לנו מושג כיצד להתמודד עימה: יש לנו ילד כבן 3 שנים וחודשיים ובזמן האחרון התנהגותו יוצאת מכלל שליטה , הוא לא מפסיק להכות,לדחוף כל דבר שאנחנו רק מעירים לו הוא כועס. אתמול שאלתי אותו מדוע הוא מכה כל הזמן אז הוא פשוט ענה לי:"כי זה כיף להכות" ואז שאלתי אותו "בגן מרביצים לך?" והוא ענה : "שלפעמים כן" אז שאלתי:"זה נעים לך כשמכים אותך" והוא אמר לי:"אני בכלל לא בוכה כשמכים אותי"... ניסיתי להראות לך שיחה קצרצרה ואנחנו הורים שתמיד דואגים לשוחח,להסביר...ובכל זאת זה לא עוזר. יש לו אח קטן כבן שנה בערך וגם הוא סובל מהצקות שלו וממכות. לעיתים הוא עובר סתם ונותן לו מכה על הראש. אני כבר איבדתי את כל סבלנותי ואינני יודעת כיצד להגיב... כתגובה להתנהגותו אני אומרת לו שאני מונעית ממנו דברים שהוא אוהב כגון:שוקולד,סוכריה וכו'..זה עובד למספר דקות אך לאחר מכן כאילו כלום.... אנא עיזרי לנו כיצד להגיב להתנהגותו? הוא כבר כבן 3 ..אומרים שבגיל 3 הילדים פחות או יותר מתייצבים בהקשר להתנהגותם... תודה!

בקר טוב, מילה אחת פשוטה - גבולות. התנהגות לא משתנה או מתייצבת אם אין מי שממול שם את הגבול. אם קראת כאן בעבר את בטח יודעת שכל פעם מחדש אני אומרת שלשוחח עם ילדים,להסביר להם וכו',זה נהדר (ואני גם עושה את זה לא מעט) אבל לא כשאנחנו רוצים להציב גבול,כי אז זה הופך למן משחק כזה. איך מציבים גבולות - יש כאן המון המון תשובות בנושא שבאמת מכסות את כל הגילאים,ההתנהגויות. אנא עשי חיפוש בפורום קראי את התשובות היותר מפורטות (תוכלי למצא גם ב"שאלות ותשובות" משמאל אבל לא כדאי להסתפק רק בזה). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום אינני בטוחה שאני בפורום הנכון. תינוק שלנו בן 3.5 חודשים ויושן בחדר שלנו במיטתו. ברצוני לדעת מאיזה גיל של תינוק לא מומלץ לקיים יחסי מין כאשר אנו במיטה שלנו והוא ישן במיטתו בחדר שלנו? תודה

בקר טוב, מבחינה מקצועית - אין לי מושג. מבחינה אישית - אני הייתי מפסיקה מזמן. מור

מור היקרה בני בן ה4.5 כשאני לא עושה מה שהוא מבקש ומתרגז הוא מתחיל לקבל התקפת אמוק כלומר מתעצבן מקלל בצורה מחרידה נהיה אדום כאילו מתחרפן מאבד שליטה אני חייבת לציין שמצד אחד אי אפשר להאשימו כי אני ובעלי עברנו תקופה לא קלה וכנראה הוא קיבל מסר מאיתנו עכשיו הבית רגוע יותר אבל השאלה שלי איך להרגיע אותו כשקוראים ההתקפות האלה הם מתרחשות לפחות אחת ליומיים שלושה הוא צועק בוכה ומשתולל ואני פוחדת שלא יהיה בעתיד מתוסבך האם לשוחח איתו האם להרגיע אותו ברגע שהוא "בהתקפה" קשה לעצור אותו עד שהוא נרגע". איך אני גורמת לכך שלא יהיה כמו אמא שלו אני כול כך מצטערת שהילד היה ער ונוכח במריבות שלי ושל בעלי האם איחרתי את המועד

בקר טוב, בכל משפ' יש עליות ויש ירידות,יש תקופות יותר מתונות ויותר סוערות. אני שמחה שהגעתם לרגיעה,עכשיו הזמן להביא לרגיעה גם את הילד. הדברים החשובים ביותר אלה הגבולות והשיקוף. אני מוסיפה תשובות מאד מפורטות שאמורות לעזור לכם,אנא קראי http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23772,xFP-23772,m-Doctors,a-Forums.html המשך אותו המקרה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24013,xFP-24013,m-Doctors,a-Forums.html ושוב המשך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24126,m-Doctors,a-Forums.html ושוב http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24134,m-Doctors,a-Forums.html בנוסף את יכולה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק התפרצויות זעם והצבת גבולות ואת החלק תסכול שם תמצאי עוד לגבי שיקוף. בהצלחה, מור

זה כבר הרבה זמן שבני בן השנתיים וחצי מתעורר מספר פעמים בלילה (בזמן האחרון כל שעה). לפעמים אנחנו קמים אליו, הוא חוזר לישון ומתעורר שוב. לפעמים הוא מגיע אלינו ואנחנו מחזירים אותו לחדר שלו.חשוב לי לציין שכשאר הוא ישן איתנו במיטה הוא ישן רצוף. רציתי לדעת קודם כל למה הוא מתעורר כל כך הרבה פעמים ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל שהסיוט הזה ייפסק והוא יישן לילה רצוף.

בקר טוב, דבר ראשון מתחילים מבדיקת הדברים הכי פשוטים : 1. חימום - אם החדר שלו או הבית מחוממים זה יכול להוביל להתעוררויות דחופות. צריך לבדוק שלא חם לו מדי/קר מדי. אם מחממים במזגן,זה מייבש את האויר והצמא מוביל להתעורריות. החדר צריך להיות נעים לא ממש חם ולא ממש קר. 2. שינה במשך היום - אם הוא ישן,יתכן שצריך לקצר את שנת היום. 3. השעה שבה הוא הולך לישון - יתכן שהוא לא מספיק עייף. 4. הפעילויות אחה"צ - האם הוא מספיק פעיל. 5. בעיות של חורף - שיעול,אף סתום ... שמקשים על הנשימה. אני מוסיפה לינק לעוד תשובה. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-25570,xFP-25891,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום, אני אם ל-2 ילדים מקסימים וחכמים. בתי בת 10 ובני בן 8. אני גרושה כבר 4 שנים והילדים מתמודדים עם זה די טוב בחיי היום-יום אבל אני יודעת שקשה להם. אביהם מעורב מאוד בחייהם ואנחנו בקשר די טוב, מאוד דואגים ומשתדלים למענם. בתי מטופלת ע"י פסיכולוג כבר חצי שנה. הטיפול החל כתוצאה מבעיית משקל עודף ומנסה בעצם לגעת בעוד בעיות כגון בעיית דימוי עצמי, בעיות חברתיות ובעיקר הכאב שלה על הגירושים שלנו. יש לי בעיה לתקשר איתם כמו שהייתי רוצה לתקשר, כמו שאמא אמורה לתקשר עם ילדיה. אני רוצה שייפתחו בפניי ויספרו לי דברים בלי שאצטרך לתחקר או לחטט, איך עושים זאת? כשאנחנו יושבים למשל לאכול ביחד, אני מרגישה לפעמים שאין לי על מה לדבר איתם, איך מפתחים נושאי שיחה מעניינים שיגרו וידובבו לשוחח, להביע דעה בעניינים שונים וכו'? אשמח באם תוכלי לתת לי הכוונה או עצה. תודה, מיה.

בקר טוב, השיתוף צריך להתחיל מדברים פשוטים ובהדרגה. לשם כך אני מצרפת לינק לתשובה שנתתי כאן בעבר,התחילי ממה שכתוב שם וחזרי לכאן לספר איך אתם מתקדמים.משם נמשיך הלאה. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-47,xFP-70,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

אנסה ואדווח בהמשך. תודה!

למור שלום, ביתי בת 4 וחצי ילדה מקסימה חברותית,חמה מאד אוהבת , מעניקה, עדינה מאד, ילדה שמשתפת ויודעת לשחק עם ילדים אחרים. עד היום היתה בגן פרטי (שנה הבאה תיכנס לגן חובה). מאז ומתמיד היתה מתלוננת לעיתים כי יש ילדים המציקים לה.(מושכים לה בבגד, דוחפים אותה וכו') תמיד חיזקנו אותה אני ובעלי בכל דרך אפשרית והתערבנו רק כשבאמת היה צריך (לדוגמא אלימות שחוזרת על עצמה מילד ספציפי). בעיקרון נתנו לנו (השתדלנו לפחות) לתת לה להתמודד. יש לציין שבמרבית המקרים התמודדה יפה מאד. כעת, גן הנוכחי היא נמצאת ישנה ילה שפשוט מציקה לה (לא מתוך רע כמובן). הסברתי לה שאם היא לא תעשה לזה סוף המצב לא יפסיק. יש לציין שאותה ילדה אוהבת את ביתי ומבקשת להתארח בביתנו לא אחת.

המשך.....(בטעות לחצתי אנטר) הצעתי לביתי כי תאיים על אותה ילדה שאם היא תציק לה היא לא תוזמן אליה הביתה. (חשוב לציין שלא מעט ילדים חפשים את חברתה של ביתי, דבר שאושש לאחר שיחה עם הגננת שהסבירה שביתי מאד מקובלת בין הילדים וכנראה בגלל זה מציקים לה) 1. האם זה נראה לך הגיוני שפופולריות מובילה להצקה ? 2. איך מתמודדים ? מתערבים ? מנחים את הילדה איך ומה לומר ? מעירים לילד/ה המציקים ? 3. והכי חשוב ! כיצד ניתן לחזק אותה יותר. לעיתים, כשאני מגיע לגן לאסוף אותה, במו עיני אני רואה איך אותה ילדה מציקה (דוחפת לה אצב לעין...מושכת לה במעיל ....וכו') ואני מ-ח-כ-ה שביתי תגיד משהו והיא פשוט לא אומת דבר!! היו מקרים ששאלתי אם זה נעים לה שהילדה מציקה לה וכשהיתה משיבה בחיוב הייתי אומרת בקול רם (שגם אותה ילדה תשמע) .."אז תגידי לה שזה ללא נעים לך" או לחילופין "תחזירי לה" אך ביתי היתה נאלמת דום ולא מגיבה. מה עושים?

בקר טוב, שאלת הרבה שאלות,אני אנסה לעשות סדר ואם ישארו שאלות,אני אשמח לענות. נתחיל מהפניה לתשובה לגבי איך מנחים את הילדה (אמנם שם מדובר בילדה הרבה יותר קטנה,אבל הרעיון די מובן) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-58,xFT-1199,xFP-1210,m-Doctors,a-Forums.html לגבי הילדה שמציקה לה,יש לי סיפור - כשהבת שלי היתה בגן היתה ילדה שבמשך תקופה מאד ניסתה למשוך את תשומת ליבה (זו ההגדרה שלי,הבת שלי אמרה - היא מציקה לי) וזה באמת התבטא במן הצקות.כמובן,שהבת שלי מאד כעסה ודיברה על זה גם בבית . באחד הימים כשהיא חזרה והתחילה לספר מה עשתה אותה הילדה,שאלתי את בתי האם יש סיבה נוספת שבגללה יתכן שהילדה מציקה ולא סתם כדי לעצבן (אני התרשמתי שהילדה לא יודעת פשוט איך יוצרים קשר בצורה אחרת.זה לא נבע מרוע לב או רצון להכעיס),הבת שלי העלתה כל מיני סיבות ותוך כדי שיחה היא נזכרה שיומיים לפני זה יצאנו מהגן אחרי הילדה ואימה וראינו שאימה של הילדה מתנהגת בצורה מאד דומה לאיך שהילדה מתנהגת בגן,מה שמאד צרם לבתי. מכאן,הגענו לשוחח על כך שיתכן שהילדה לא מכירה משהו אחר וזו הדרך שלה למשוך את תשומת ליבה של בתי. הצעתי לה שלמחרת בבקר,איך שנכנס לגן,עוד לפני שלילדה יהיה צ'אנס להתחיל להציק בתי תגש ותציע לה לשחק יחד. את לא תאמיני איך זה עבד נפלא. לעיתים ילד מציק כי הוא לצערי לא מכיר דרך אחרת. אם את מתרשמת שזה המקרה,נסו להתמודד עם הבעיה מכיוון אחר. כדאי להסביר לבתך את זה לבתך ולבקש ממנה לעזור לילדה ללמוד איך מבקשים קרבה. פשוט לעשות לילדה מודלינג. מקווה שזה נתן כיוון התחלתי להתמודדות,כאמור אם יש עוד שאלות,בשמחה. ודרך אגב,היום אם אני מנסה לתת פירוש מהסוג הזה כשהילדה שלי חוזרת עם סיפור כלשהו הביתה,התשובה שאני מקבלת - נו,אמאאאא,אני לא עובדת סוציאלית,אני לא חייבת להבין את כולם... ככה זה כשהם כבר לא בני 5 - 4 אלא בני 10 : ). בהצלחה, מור

ביתי בת 4, ילידת ינואר. ילדה מאד פיקחים, אסרטיבית, מנהיגה, מאד סקרנית. הילדה משחקה רק עם ילדים משנתון מעליה. כך שכל החברים שלה נפרדים ממנה בסוף השנה. הקטנים לא מענינים אותה. כרגע היא בטרום טרום חובה ובשנה הבאה אמורה להישאר באותו גן - טרום חובה. רציתי לשאול: 1. האם כדאי לשקול את העברתה לגן חובה? 2. עד כמה ההורים יכולים להשפיע על החלטה כזו? 3. היכן ניתן לעשות איבחון? מה בודקים באיבחון כזה? האם הילדה צריכה להגיע עם רמה מסוימת של ידע?

בקר טוב, אני אנסה לענות על כל השאלות. 1. בעיני לא. ללא מעט הורים יש נטיה מאד לרוץ קדימה - שהילד ידע לכתוב,לקרא,חשבון.. בגיל צעיר. שיכנס לכיתה א יותר מוקדם וכו'. בעיני אין תחליף לשנים שהילד מבלה בגן.גן הוא לא מסגרת פחות חשובה מאשר בית ספר. יהיו לבת שלך 12 שנה להיות במסגרת תובענית,לעיתים לחוצה וחסרת סבלנות,למה לא לאפשר לה עוד שנה במסגרת שלרב היא מאפשרת יותר,מכילה יותר ? בגיל הזה למשחק יש חשיבות מאד גדולה וכדאי לעודד אותה לצד המשחק עם הגדולים ממנה,לשחק גם עם בני גילה. אין שום דבר מעורר התפעלות בזה שילד משחק רק עם גדולים ממנו. 2. אין לי מושג. תצטרכי לברר במח' גנים בעיריה. 3. אצל פסיכולוג.את יכולה לשוחח עם הפסיכולוג של הגן (בכל גן עיריה יש פס') והוא יוכל לענות לך על השאלות לגבי אבחון. או לפנות ישירות לשרות הפסיכולוגי החינוכי במקום בו את גרה. אני מוסיפה תשובות בנושאים קרובים שנתתי בעבר. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-9696,xFP-9874,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-58,xFT-9756,xFP-9893,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-11521,xFP-11521,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

בני בן 11, תלמיד מצטיין ובוגר נפשית (יש לו אח בן 19 ). הוא לומד בכיתה ה' במסגרת שיכבה של 2 כיתות קטנות. מתחילת החופש הגדול החלה אצלו הדרדרות מבחינה חברתית. בשעות ביה"ס המורה טוענת כי אין בעייה והוא פעיל מאוד בהפסקות אך בשעות אחה"צ וסופי שבוע הוא אינו מזמין חברים וחברים אינם מתקשרים אליו ובעיקרון הוא מעדיף חברת בנים מכיתה ו' אשר לרוב אינם זמינים (בן של חברים, ילד שלומד בבי"ס אחר ומשתתף איתו בחוג וכד') בשיחות עימו הוא טוען שקשה לו לקבל את ההתנהגות הרווחת של "חברים" אשר ישנים אצלו ומבלים איתו ואח"כ במסגרת אחרת חוברים לילד אחר שמקניט אותו ויוצאים נגדו (הוא מעולם לא היה מאלה ש"מחזירים" ). יצוין כי האווירה בכיתות היא של אלימות מילולית בין הבנים ולוא דוקא תמיד נגדו אך כאשר יש אירוע שמופנה נגדו הוא מרגיש דחוי כאילו מדובר ב"סוף העולם" ואינו מסוגל ל"השיב אש". כתחליף לשעות הפנויות אחה"צ (כשאין חוגים) או בסופי שבוע הוא מעדיף לשחק במחשב או לצפות בטלביזיה. נראה כי כרגע הוא נמצא מחוץ למעגל החברתי של השיכבה, ילדים אינם מתקשרים להזמין אותו או לבוא אליו.הבנתי כי גם החלה פעילות של זוגות בכיתה והוא אינו חלק מפעילות זו גם כן. יצוין כי לא מתקיימים אצלנו ערבי כיתה או כל פעילות חברתית כיתתית אחרת מחוץ לשעות ביה"ס אלא הכל נתון ליוזמת הילדים בינם לבין עצמם. שאלותי: האם תופעת האלימות המילולית וה"מלחמה" אופיינית לגילאים הללו או מדובר בתופעה ייחודית לבית הספר? איך לעזור לו להתמודד ולחזור למעגל החברתי?

בקר טוב, לגבי האלימות - אני לא יכולה להגיד שזה משהו שאופייני לגיל.אני כן יכולה להגיד שלצערי זה דבר מאד שכיח. מידת האלימות תלויה גם באפן בו מתייחס צוות ביה"ס לעניין.,ישנם בתי ספר בהם הצוות נלחם בתופעות האלימות (גם הפיזיות וגם המילוליות) ויש כאלה שבהם מעלימים עין. ז"א,אפשרי להפחית את מידת האלימות המילולית וליצור אוירה אחרת,העניין הוא שלשם כך התלמידים יצטרכו את עזרת המבוגרים שסביבם. עד כמה ביה"ס של בנך פועל בנדון,זו כבר שאלה אחרת.... איך לעזור לילד - את השאלה הזו צריך להפנות לילד.כדאי לקיים שיחה ובה לשאול אותו איך הוא מרגיש בכיתה,ולשמוע ממנו !.ז"א,לא את מה שאת רואה מהצד אלא איך הוא תופס את מצבו,האם היה רוצה לשנות משהו,מה היה רוצה לשנות ואיך לדעתו ניתן לשנות. ברור שהוא היה רוצה שיהיו עוד 3 ילדים כמוהו,נעימים,לא כוחניים שאיתם היה מתחבר.העניין הוא שאין,לכן - בהתחשב בילדים שיש מה הוא היה רוצה . סה"כ את מתארת ילד שמסתדר טוב מבחינה חברתית בשעות ביה"ס,בחוגים ויתכן שהוא עשה לעצמו את הבחירה - לביה"ס זה מספיק טוב,בבית אני לא רוצה להיות איתם.זה לגיטימי,מותר. גם לנו,המבוגרים יש אנשים שאנחנו בקשר איתם במהלך יום עבודה ונחמד לנו איתם בעבודה,אבל לא ניצור איתם קשר מחוץ לעבודה. לסיכום,מה שחשוב כאן הוא לשמוע את מה שיש לילד להגיד על המצב,ללא עירוב הדעה האישית שלך,לשמוע מה הוא היה רוצה,מה סדר העדיפויות שלו ואז עם כל המידע לעשות אינטגרציה בין התחושות שלו לשלך. דרך אגב,גם לי יש ילדה שמסתדרת נהדר בביה"ס,פעילה מאד בהפסקה,מחוזרת ע"י ילדים,אבל לא מעונינת להפגש אחה"צ יותר מאשר אחת לשבוע עם שתי ילדות מסוימות. שוחחנו,זו הבחירה שלה,אני יודעת מדוע בחרה כך ומבחינתי כל עוד זה מתאים לה, זה בסדר. בהצלחה, מור

מור- תודה על תשובתך. שוחחנו עם בני פעמים רבות בנושא- מן הסתם כל פעם שקורה אירוע כזה מתקיימת שיחה כאשר הוא נסער ופגוע וגם אח"כ כאשר הדברים נירגעים. כאשר מתרחש אירוע בו ילד שהוא מגדיר כ"חבר" מצטרף לאחרים כדי "לרדת" עליו הוא אומר שהוא חש פגוע ונבגד ודחוי ואינו מבין איך יכול מישהו שהוא מחשיב כחבר (התארח בביתו, נסע לטיולים ביחד וכד') יכול פתאום לצאת נגדו. תחת אבן הבוחן הזו לחברות הוא מגיע למסקנה שבעצם אין לו חברים ולכן אינו רוצה להפגש עם חברים מהכיתה בשעות הפנאי. למרות שאנו מסכימים עימו אנחנו מנסים לרכך את התמונה ולהסביר כי כנראה הסטנדרט הזה לחברות עדין לא הבשיל אצל הילדים בכיתה שלו וכי יש לו ברירה להשאר כרגע במצב בודד או לנסות וליצור קשר אצל אלה שהבעייה פחות חמורה. כמובן שאנחנו גם מסבירים שהכי חשוב זה מה הוא חושב על עצמו ולא מה שאחרים אומרים ואסור "לקחת" את זה פנימה אלא לנסות להשאיר "בחוץ" אבל תשובתו היא כי עצם המעשה של ה"חבר" פוגע בו ולא הדברים שנאמרים. האם העובדה שבמשך שנת הלימודים הנוכחית הוא אינו נפגש עם חברים אחה"צ אינה יוצרת סוג של "הרגל" ואז גם במקרה בו המצב ישתפר הוא כבר בעצם פיתח דפוס של התכנסות בבית? אני מבינה ותומכת בלשאול ולבדוק את דעתו, בעיקר שמדובר בילד נבון אבל איפה התפקיד שלנו כהורים בלזהות בעייה ולנסות לכוון ולמצוא פתרון או לחילופין בעצם את טוענת שאין כאן בעייה כי לגיטימי מבחינתו לבחור לבלות את כל שעות הפנאי שלו בעיסוקיו ללא קשר לחברים. תודה

שלום, יש לנו תינוקת בת ארבעה חודשים. עד לפני כחודש בערך היא היתה מסיימת את היום ביניקה, זו היתה הדרך להרדימה, עד שהחלטנו לשנות את ההרגל הזה. כעת היא יונקת, אחד מאיתנו עושה לה אמבטיה ומשכיב אותה לישון. כאשר אני משכיבה אותה לישון, הכל זורם על מי מנוחות, אני מניחה אותה במיטתה ויוצאת מן החדש והיא נרדמת בכוחות עצמה. הבעיה היא כאשר בעלי מנסה להרדימה, ברגע שגופה נוגע במיטה היא מתחילה מייד לבכות בצרחות שיכולות להימשך אפילו שעה, בשלב הזה היא כבר מאוד עייפה אבל לא מוותרת ולא נרדמת. חשוב לי לציין שבכל שעות היום האחרות היא ובעלי מסתדרים מצויין, הוא אבא מאוד חם ומשקיע ומבלה עימה שעות רבות, בהן הוא גם מרדים אותה במשך היום ללא בעיות. מה עושים במצב שכזה?

צהריים טובים, אין לי תשובה חד משמעית. מה שכדאי לבדוק הוא מה שונה בדרך ההרדמה של אבא מהדרך שלך. זה יכול להיות דבר קטנטן כמו לדוג' המהירות בה הוא מוריד אותה ממנו ומניח אותה במיטה,התנוחה שבה הוא מתכופף מעל המיטה וכו'. נסו לבדוק מה שונה בינכם,יתכן שזה יתן את הפתרון. בכל מקרה,אם זה כ"כ קריטי אולי כדאי לשקול שאת תהיי זו שמשכיבה אותה לשנת לילה. אם הדברים לא משתנים כדאי להתייעץ גם עם אחות טיפת חלב בביקור הבא. בהצלחה, מור

הי מור, קודם כל רציתי לומר לך תודה על העצות והתשובותבפורום. בני יהיה בן 4 בשנה הבאה וילך לגן עירייה. הוא מגיל שנה וחצי במעון פרטי ויש לו אח בן 10 חודשים איתי בבית. יש לי אפשרות לבחור שני גנים בעדיפות ואני מתלבטת מאוד מאוד לגבי מה חשוב, מה פחות למה להתייחס ולמה לא. אשמח לשמוע את דעותיך בנושא. 1. יש די הרבה גנים במרחק הליכה. שניים שללתי כי אמרו לי "אל תתקרבי אליהם". אבל השניים שאמרו בעצם לא היו להם ילדים בגן אז הם ניזונו מהורים אחרים. מה את חושבת- האם כדאי לשלול? 2. על גן אחר המליצו בחום הורים שלהם ילדים בגן אבל רוב הילדים כנראה יהיו גדולים יותר כי זה גן טרום חובה ( גיל 4) וחובה ביחד . 2. דיברתי עם הגגנות ויש אפשרות להגיע ולהסתכל על הגן רק בסוף היום ( הוראת העירייה) כשהילדים יוצאים הביתה. אילו דברים עיקריים כדאי לי לשאול ולמה כדאי לשים לב בזמן הקצר (אני משערת), שהגננת תקדיש לי? טוב, אולי זה הרבה מדי שאלות. אשמח אם תעני לי אפילו על חלק. על מה שחשוב בעיניך. תודה ושבת שלום אליאן

צהריים טובים, דבר ראשון,כדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - גן. מפורט שם איך בוחרים גן. ועכשיו לשאלות ששאלת : 1. לא כדאי לשלול. באפן כללי אני פחות מתרשמת מהמלצות. מדוע ? לא תמיד מה שאני מחפשת עבור בנותיי הוא מה שמישהו אחר מחפש. לי לדוג' חשובה גננת קשובה,מאפשרת,ש ל א משיגה שת"פ של הילדים ע"י איומים.לעומת זאת,אני מכירה הרבה מאד הורים שלא מייחסים לדברים האלה שום חשיבות אבל מאד מאד חשוב להם שהילד ידע לקרא וידע חשבון בגן וע"פ זה ממליצים.המלצה כזאת לא תעזור לי כי לא את זה אני מחפשת. 2. אני חייבת להגיד שזו הוראה מאד מוזרה. אני לא יודעת היכן את גרה אבל אני יכולה להגיד לך שאת יום ו האחרון העברתי בביקור ב 4 גני עיריה על מנת לרשום את בתי לשנה הבאה והדבר נעשה בעידוד מח' הגנים בעיריה והם אלה שפרסמו את תאריכי הימים הפתוחים בגן (4 ימי שישי שונים בכל הגנים,בכל העיר).כדאי להרים טל' לאחראי על הגנים ולשאול מדוע אינך יכולה להתרשם מהגן ? מה מסתירים שם שלא רוצים שתראי ? ולגבי התשובה שזה מפריע למהלך התקין של הגן - שטויות. נכנסים לגן גם הורים בימי הולדת ומפעילים שונים וגנן לחצר ופסיכולוג ו... ואיכשהו הגן ממשיך לתפקד. לגבי מה לשאול - אני לא כ"כ נוהגת לשאול,אני מתרשמת ממראה עיניים. כאמור,תוכלי למצא תשובה לזה בחלק - גן,אליו הפניתי. מה שכן,במידה שיש גנים שניתן לראות את החצר שלהם,כדאי לערוך תצפית בזמן שהילדים בחצר,מבחוץ. גם מזה אפשר לקבל המון מידע,מבלי להכנס לגן - האם יש מבוגר שנמצא איתם בחצר,איך החצר מסודרת (מטופחת,מוזנחת) באילו משחקים הילדים משחקים,האם ישנה הכוונה של הגננת,כמה אלימות יש בין הילדים,איך הגננת מתייחסת לילדים (צועקת,מסבירה,אמפטית לילד שנחבל,חסרת סבלנות),מה הצוות עושה בזמן שהילדים בחצר וכו'. נו,עמדתי במשימה,הצלחתי לענות על כל השאלות ? :) בהצלחה, מור

בשבוע הקרוב אני צפויה לעבור הפסקת הריון בשלב מתקדם של ההריון (חודש שמיני) בני בן כמעט 3 מצפה בכליון עיניים לאח החדש (כבר מספר חודשים שהוא עסוק בתכנונים שונים לקראת הלידה) כיצד ניתן להסביר לו את המצב? תודה על ההתייחסות

הי מיכל, אני כ"כ כ"כ מצטערת בשבילכם. עוד לפני איך מסבירים לילד,איך את ? האם את מקבלת תמיכה כלשהי ? האם לך יש מקום לעבד את מה שעובר עלייך ?. אני לא יודעת אם זה נכון,אבל התחושה שלי מההודעה שלך היא המון איפוק,נסיון להיות חזקה. זה ככה כל הזמן או שיש את המקום שבו מותר גם להיות קצת פחות מאופקים ?. אני מקווה שאת לא כועסת שהרשתי לעצמי להתייחס לא רק לילד אלא גם אלייך ומה שעובר עלייך. לגבי הילד - ההסבר צריך להיות מאד ממוקד,נק',בלי יותר מדי פרטים,כמה שיותר קונקרטי ופשוט. חשוב להסביר לו את המצב במילים שהוא מבין ולהשתדל לתת תקווה. כדאי שמי שיסביר לו יהיה מי מההורים שמסוגל להיות יותר מאופק וחזק (הכוונה לתוך כדי ההסבר),עם זאת בהחלט להגיד שגם אתם עצובים וכועסים. הרבה הרבה כוחות, מור

מור בוקר טוב, אני מצטערת אם שאלתי תהיה קצת שטותית ,פשוט אני אם צעירה,חסרת ניסיון ויש לי בן ראשון כבן 10 חודשים ואני לומדת איך להיות אמא ואת כל מה שיוצא מכך: השאלה- בני כל הזמן מכה עם ידו ואני אינני יודעת כיצד להגיב. הרי מצד אחדהוא עדיין קטן ולא נראה כי הוא מבין את משמעות ההכאה ומצד שני אני לא רוצה לחזק התנהגות כזו. כל אדם שהוא רואה הוא מכה אותו שוב ושוב.. אשמח לתשובתך! בברכה, שגית ב.

הי שגית, ממש לא שטותי וכל הכבוד על הרצון ללמד : ). יתכן שהוא עושה את זה משמחה,התרגשות... מה עושים ? מגבילים את ההכאה ומלמדים התנהגות חליפית. ז"א,הוא רוצה להביע חיבה,שמחה והדרך היחידה שהוא יודע היא בעזרת מכה. בפעם הבאה כשאת רואה שהוא מרים את היד לתת מכה ,את תופסת את היד כשהיא בדרך למכה,האחיזה צריכה להיות "אחיזה אסרטיבית" לא חלילה כואבת אבל שהוא ירגיש שאת אוחזת ביד ובטון רציני וקצת יותר חד מכרגיל את אומרת - אני לא מרשה לתת מכה. זה לא משנה שהוא לא מבין את משמעות המילים. הוא מבין את הטון.חשוב שבכל פעם שהוא מרים את היד לתת מכה,תנהגי באותה הדרך ותגידי את אותו המשפט שבחרת בדיוק אותו הדבר ובאותו הטון. ברגע שאת אומרת את זה,את ממשיכה בנימה נעימה יותר ומחוייכת - "אתה יכול ללטף" (או כל משפט אחר שאת בוחרת) ובעזרת היד שלו מלטפת. ואז,מחזקת - כמה נעים הליטוף של... אתה מתוק. עם חיוך גדול/נשיקה וכו'. אחרי מס' פעמים (לא להתייאש,זה יכול לקחת גם שבוע - שבועיים),זה אמור לעזור. בהצלחה, מור

שלום רציתי לשאול מה לעשות במקרה הבא: הגננת מסרה לי כי בצהרון של הגן הגיעה מטפלת חדשה והילד שלי בן 4.5 בעט בה יש לציין שבדרך כלל הוא ילד טוב בגן משחק יפה ומתנהג יפה, יש ו חברים איך להגיב לילד מה לאמר לו מה לאמר למטפלת? יש לי גם הרגשה לא טובה שהילד מושאר בצהרון האם בגלל חוסר תשומת לב שלי הוא מתנהג כך? שמתי לב שלאחרונה גם אחותו זוכה לבעיטות כשהיא מפריעה לו במשחק או אומרת דבר כלשהו שלא מוצא חן בעניו מה דעתך? תודה גלי

צהריים טובים, את שואלת הרבה שאלות יחד.אני אנסה לעשות סדר. 1. במידה שמדובר בילד שיש לו גבולות,חוקים ויודע מותר ואסור,הייתי מבהירה שהוא עשה מעשה שלא יעשה ואת לא מוכנה שיעשה זאת שוב.ז"א,הייתי מסבירה באפן מאד ברור ונחרץ אבל מצד שני גם לא לצאת מפרופורציה. מה להגיד למטפלת ? שצר לך,טיפלת בזה מולו ואת מקווה שזה לא יקרה שוב. 2. "יש לי גם הרגשה לא טובה שהילד מושאר בצהרון" - אני מעתיקה חלק מתשובה אחרת שנתתי בנושא - "ילד יכול להסתגל ולהנות במקום חדש רק אם הוא מרגיש שהוא נשלח לשם בלב שלם ושההורים סומכים על המקום הזה. בתפיסה של הילד - אם אמא לא בטוחה,זה בטח מקום רע." תשובה נוספת באותו הנושא http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-21879,xFP-22179,m-Doctors,a-Forums.html 3."האם בגלל חוסר תשומת לב שלי הוא מתנהג כך?" לא הבנתי את המשפט - חוסר תשומת לב למה ? מתי ?.... 4. ממה שאת מתארת נראה שיש איזשהו שינוי התנהגותי לאחרונה. בדר"כ כשהשינוי הוא כ"כ גדול,זה יכול להעיד שמשהו מציק לילד.אני לא יכולה לדעת מכאן מה הדבר אבל נסי לבדוק האם השתנה משהו בשגרת חייו - מעבר דירה,הריון,ויכוחים בין ההורים,תקופה לחוצה.... אם לא תמצאי שום דבר שיכול להוביל לזה שהוא ירגיש לא כ"כ נוח ונעים,יתכן שזה קשור למה שאת משדרת בקשר לצהרון. בקיצור,עשי בדיקה עם עצמך מה קורה אצלכם בזמן האחרון.זה יכול לתת לה רמז לגבי ההתנהגות של הילד. בהצלחה, מור

שלום! בתי בת ה - 4.5 מגרדת את ציפורניה (הציפורניים נראות כמו של מישהו שכוסס) ועושה זאת לא במודע ופוצעת את עצמה. ניסיתי כל דבר, עונש, פרס / מתנה, אך שום דבר לא עוזר. אשמח לעצה ועזרה. תודה חגית

צהריים טובים, האם ישנן תופעות כלשהן (חוץ מהציפורניים) המעידות על חוסר שקט,עצבנות,וכו' ? במידה שכן,העניין הוא לא רק פציעת הציפורניים אלא משהו גדול יותר שהציפורניים הן רק הסימפטום שלו. במידה שלא,אני מוסיפה תשובה שנתתי בעבר http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8571,xFP-8706,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום יש לנו 4 בנים (9,7,3,0.5) הבן השלישי בן 3 עוד בהיותו תינוק ניחן במתח פנימי (היה סוגר ופותח את כפות הידיים תדירות במצבים שבהם היה לו לא נעים). בשנה השנייה ניכר בו שהוא ילד "פחדן" חושש מכל דבר (אפילו חצץ,דשא,טיפת מים..) ומגיב בבכי היסטרי. בגן נטייה לבכי ול"ימים קשים" ולעיתים היו לו "ימים טובים". לפני חצי שנה עבר בקיבוץ עם חבריו לגן חדש ושם פרח חיובית במשך כחודשיים ואז חזר להתנהגות הבעייתית שכוללת - חוסר אכילה גם במשך מספר ימים (נטען שלא מדובר במניפולציה אלא פשוט חוסר התענינות באוכל, הוא באחוזון ה 19 בגובה ושוקל רק 12 קג). עובר בין מצב רוח טוב לבכי ללא קשר (לדוגמא-נעמד פתאום ומתחיל לבכות "אבא הלך" ובכלל באותו יום אימו הביאה אותו, או -ילד לקח לו צעצוע והבכי וה"דכאון" נמשך עד סוף היום). הוא יכול לצחוק מדיגדוג וכשלא בא לו אז שום דבר לא יצחיק אותו, נוטה להתפרצויות זעם כשלא מבינים אותו - בעיקר כי רב הזמן מדבר מאוד בשקט. אחיו לא מאופיינים בהתנהגות כזו, התנהגותו היתה כזו עוד לפני שנולד אחיו, אנו מקדישים לו תשומת לב שלא ירגיש "מוזנח" בגלל אחיו התינוק. די מיואשים מלמצוא את הדרך לשינוי התנהגותו, וחוששים מפני התבגרותו בשנים עם מאפיינים כמו של היום. נודה על עזרה הכוונה .

צהריים טובים, חשוב שאיש מקצוע יראה את הילד ויעריך את מצבו. לצערי אני לא יכולה דרך הפורום לתת חו"ד. המקום המתאים לפנות אליו הוא המרכז להתפתחות הילד דרך קופ"ח. בהצלחה, מור

שלום רב אני מגדלת לבד שני ילדים - בני 11 ו-6.5 במשך 4 שנים. היו תקופות ערכות בהן הילד הקטן היה גר אצל הורי, לא רחוק מאיתנו. מגיל מאד קטן לא יכולנו להתגבר על העקשנות שלו. יכול להיות שעשיתי טעות וויתרתי לו על הרבה דברים. כיום המצב מחמיר. אומנם שהוא ילד מאד חכם, יצירתי , ישנם קשיים לעמוד על שלי כלפיו. על מנת להשיג ממנו משהו שנגד רצונו - אני חייבית לעשות "שמיניות באוויר", להוציא את כל הקשרונות היצירתיים שלי בכדי לשכנע אותו. כבר הבנתי, שכעס, צעקות ממש לא עוזרות. אודה ביותר לקבל סיוע התחלתי, כיוון לתחילת הדרך החדשה. תודה מראש.

צהריים טובים, מה שאת מתארת הוא בעצם ילד שלא הציבו לו גבולות וחוקים בגיל צעיר והיום כשהוא כבר קצת יותר גדול מאד קשה לסבול את ההתנהגות שלו. מה עושים ? הדבר היחידי שיצליח להביא לשינוי של המצב זה אם תצליחי להציב לו גבולות. אני מעריכה שבגילו יהיה לך קשה לעשות את זה לבד,ללא עזרה מקצועית. בתור התחלה אני מצרפת חומר קריאה,נסי ליישם משהו מהדברים. אם תראי שיפור,נהדר,אם לא כדאי לפנות לאחד מביה"ס להורים הפזורים ברחבי הארץ. את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות (למרות שמדובר שם בילד צעיר יותר). בנוסף,http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 ותשובה שנתתי לאמא נוספת באותו העניין http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23772,xFP-23772,m-Doctors,a-Forums.html ההמשך - http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24013,xFP-24013,m-Doctors,a-Forums.html ועוד המשך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24126,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום! יש לי ילדה בת 5 וחצי וילד בן שנתיים. כאשר ילדתי היתה בת יחידה, קיבלה את מלוא תשומת הלב ואף יותר. הקנאה החלה כאשר אחיה נולד ומאז לטעמי מתפרצת בדרכים שונות, בהתנהגותה. אציין שהיא ילדה עצמאית, בוגרת, המיועדת בשנה הבאה לעלות לכיתה א'. כשהיא רוצה, היא ילדה נהדרת, נוחה, עובדת יפה, קשובה. אך כשהיא לא רוצה היא "שוברת את הכלים", מדברת בקול רם (בכוונה), לא מפסיקה בדברים שמעירים לה, מציקה לאחיה ואף לילדים בגן (הגננת דיווחה על אלימות כמה פעמים שכללה הרבצה ויריקות). ההתלבטות שלי היא איך לנהוג איתה? אני ממש אובדת עצות! כל פעם שהגננת קוראת אותי לשיחה, היא מדווחת שהילדה מתנהגת יפה מאוד כשהיא רוצה ובצורה בוגרת אך הרבה פעמים "בודקת" אותה ואת גבולותיה. אני מאוד תקיפה איתה ומספר פעמים דיברתי איתה על כך. היא מצטערת ומבטיחה לא לחזור על הנעשה אך כמובן שלא מממשת את הבטחתה. אודה לך אם תייעצי לי כי אני באמת לא יודעת כבר איך לנהוג. תודה מראש!

ערב טוב, אני מוסיפה לינקים לשאלה של אמא נוספת (כל הלינקים קשורים לאותו המקרה).יש שם תשובות מאד ארוכות ומפורטות שלי,אני מעריכה שתמצאי שם תשובה. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23772,xFP-23772,m-Doctors,a-Forums.html ההמשך - http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24013,xFP-24013,m-Doctors,a-Forums.html ועוד המשך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24126,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

יש לי ילדה מתוקה עוד מעט בת 5 היא מאוד אוהבת שאזמין לה חברות הביתה היא גם הולכת אליהם אבל מעדיפה שיבואו אליה, שמתי לב שיש בנות שהיא עושה מה שהם אומרות לה כאילו היא רוצה לרצות אותן והם משטלטות עליה, ולראות את זה מהצד ממש מרגיז אותי ,לעומת זאת יש בנות שהיא השולטת למרות שאם היא מגזימה אני מאפסת אותה ומסבירה לה ועוד דבר שמתי לי שעם בנים יותר קל לה להחליט ןלשלוט מה לדעתך אני אמורה לעשות ומה לומר לה למשל יש חברה שהיא תראה לה אך היא רוקדת וכיאלו תעשה עליה דאוונים ויש כאלה שהיא לא תעיז כאילו תתביש מהם מקווה שהבנת אותי סליחה על אריכות המכתב

ערב טוב, למען האמת,למרות שקראתי את ההודעה 3 פעמים,לא כ"כ הבנתי מה הבעיה. את הסיטואציה הבנתי,את הבעיה לא,נסי למקד מה מכל מה שכתבת מפריע לך. והכי חשוב - זה מפריע גם לילדה ? הילדה מדברת על קושי כלשהו ? מור

מפריע לי בעיקר שאני מרגישה שהיא חסרת בטחון עם ילדים מסוימים ,מחילטים בשבילה ואם זה מפריע לה לא נראה לי בי ותודה

שמי דיקלה ואני אמא לתאומים בני 4 וחצי, גרושה מזה 3 וחצי שנים. לאחר גירושיי ניהלתי שתי מערכות יחסים משמעותיות עבור ילדיי וכשבחרתי לסיימן הילדים חוו פרידה . אותם בני זוג מהם נפרדתי לא היו משמעותיים כל כך עבור ילדיי כך שלאחר תקופה של שבוע, שבועיים לא שמעתי שאלות מהילדים ו/או חוויתי איתם קושי מהניתוק. לפני 4 חודשים הכרתי גבר כשידעתי שהוא מתכנן נסיעה לחצי שנה. במהלך הקשר הילדים נחשפו אליו וזכו לקשר אחר - קשר מלא בכל טוב ואהבה. לפני 4 שבועות הוא נסע לטיולו ומאז אני חווה קושי עצום עם ילדיי- הם שואלים כל יום מתי הוא חוזר, אני מרעיפה עליהם חום ואהבה, מאפשרת להם להתבטא, עונה לשאלות , הם מציירים לו ציורים - אבל אני שמה לב שחוץ מהשאלות התנהגותם השתנתה לרעה - הם רגישים יותר, עצבניים ואני לא יודעת מה לעשות. אשמח לקבל עצה מקצועית תודה

בקר טוב, לא נעים לי להגיד אבל שלושה בני זוג שהתחלפו לילדים תוך 3 שנים,זה הרבה מאד עבור ילדים כ"כ קטנים. זה ממש לא משנה אם בני הזוג היו יותר או פחות משמעותיים עבורם,זה בכל מקרה הרבה. ההתנהגות שלהם היא בהחלט הגיונית יחסית למה שהם עברו. את שואלת מה לעשות ? העניין הוא שחשוב שתביני שהמה לעשות לא מתייחס למקרה כזה או אחר של חבר שנסע אלא לכל ההתנהלות שלך בנושא מול הילדים.אי אפשר להפריד בין המקרה הזה לבין הקודמים. הרבה פעמים ילדים מבליגים על מקרה,על שניים ונראה על פניו שהכל בסדר ובמקרה השלישי או הרביעי זה הקש ששבר את גב הגמל. לאור מה שאת מתארת חשוב לקבל יעוץ קצת יותר מעמיק מאשר תשובה בפורום,גם כדי לראות איך מתמודדים עם העבר וגם איך מתכוננים טוב יותר לעתיד. אני ממליצה בחום לפנות ליעוץ. בהצלחה, מור

בני בן 4 עוד מעט וגמול מס' חודשים מבחינת פיפי ביום. קקי עדיין בחיתול שמקבל ללילה. לאחרונה הפסיק ללכת לבית שימוש והחל מרטיב את מכנסיו. במקביל, מתאפק עם הקקי אבל כבר פעמיים שבורח לו כשעושה פיפי. עם הפיפי נקטתי בשינוי גישה. הפסקתי להעיר לו ולהזכיר לו ולאט לאט חזר לעשות בב"ש אבל עכשיו התחילו בריחות קקי. בנוסף -הוא נהייה נורא עצבני כשצריך קקי, אבל אסור להגיד אף מילה כי זה רק מרגיז אותו יותר. ובסוף בורח לו....מה לעשות? תודה

שלום לך תראי זוהי בעיה שכיחה אצל ילדים ואנסה לומר לך מה אני עשיתי עם הילד שלי דבר ראשון אמרתי לו שאני מבינה את הפחד שלו ואם חשוב לו שזה יעבור לו חייבים ביחד לשתף פעולה וכל הזמן הרגעתי אותו שזה ברח ולא קרה כלום הלכנו יחד שאלתי אותו אם הוא רוצס לעשות בסיר או באסלה והוא בחר סיר הלכנו לקנות סיר שמנגן והיתי יושבת איתו ליד הסיר אפילו שלא היה לו קקי באמצע הסלון ומקריאה לו סיפור כל הזדמנות בעיקר את סיר הסירים ועוד ספר שקניתי על גמילהף גם את הקלטת קניתי ולאט לאט זה עבד הוא היה בן 3 וקצת זהו בהצלחה

בקר טוב, מכיוון שיש כאן ה מ ו ן תשובות בנושא,נתחיל מהפניה לתשובות ואם ישארו שאלות,אשמח לענות. ב"שאלות ותשובות" משמאל יש חלק - גמילה שכדאי לקרא. בנוסף כדאי לעשות חיפוש בפורום פעם תחת המילה - גמילה ופעם תחת - טיטול. בהצלחה, מור

קראתי כדברייך ואני רוצה לוודא שהבנתי נכון- לעזוב את הילד, לא לכעוס (גם אם אני מתפוצצת), לא להעיר ולא להזכיר- לתת לו לרכוש מחדש שליטה על התהליך. גם אם מתאפק ו"רוקד" וברור שתיכף ישתין במכנסיים - לא לאמר כלום?

בני בן 4 שנים כמעט ועדיין מסרב לעשות קקי בשירותים אלא רק בטיטול מה עלי לעשות ,הוסיף ואומר שהטיפול היחיד שאני אסכים לטפל דרכו בילד הוא טיפול הומפאתי

שלום . אני אם חד הורית ויש לי ילדה בת 9 עם ליקוי למידה קל יחסית במקצוע חשבון ובכל היתר מצטיינת . מאחר ויש לי קשיים עם הילדה בשטח התקשורת בינינו (נראה לי שהיא סגורה מאוד) פניתי ליעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוגית שמטפלת ומתמחה בליקויי למידה . אני נמצאת עם הילדה בטיפול כמספר חודשים ושמתי לב שהפסיכולוגית תמיד אבל תמיד מגלגלת את הסיבות לתקשורת הגרועה למגרש שלי בלבד ומחפשת אצלי את הסיבות והגורמים לבעיות שקיימות אצל הילדה . האם לדעתך זו גישה נכונה ? האם זו שיטת טיפול נכונה ? האם עלי להחליף יועצת ? מה עלי לעשות ? תודה רחל

בקר טוב, באפן כללי,במערכת יחסים שבה יש ילדה בת 9 והורה מבוגר,חלק גדול מאיך שנראית מע' היחסים תלויה בהורה משום שהוא המבוגר יותר,יש לו יכולת גדולה יותר להכתיב את מהלך הדברים,יש לו סמכות וכוח (לא פיזי) גדולים יותר ממה שלילד וכו'. במרבית המקרים כשמשפ' מגיעה לטיפול סביב בעיה עם הילד,ההורה הוא זה שצריך לעשות שינוי כלשהו כדי שנראה שינוי אצל הילד. ממה שאת מתארת זה נראה כאילו יש שני צדדים - הצד שלך והצד של הילדה ומה שחשוב זה מי צודק או מי בסדר ומי לא. מה זה משנה ? טיפול הוא לא בימ"ש. גם את וגם הילדה נמצאות באותו הצד והמטרה היא להביא ליחסים נעימים בתוך הצד הזה.אם תתיחסי לזה כאל "אשמים" או בסדר/לא בסדר,אני בספק אם הטיפול יצליח ואם היחסים ישתפרו. אני ממליצה לפני שמחליפים מטפלת,לשוחח עם המטפלת על התחושה שלך כאילו מאשימים אותך. זה לגיטימי (ואף מומלץ) לדבר על מה שקורה בינך לבין המטפלת. הרבה בהצלחה, מור

יש לי ילדה מדהימה בת חודש וחצי, אני ובעלי גרים כרגע אצל ההורים וזה ימשך עד שהילדה תהיה בערך בת שנה (אז תהיה לנו דירה משלנו...). השאלה היא האם בגלל שגם אני וגם אמא שלי נמצאות כל הזמן עם הילדה ומגדלות אותה (אמא שלי עוזרת לי הרבה כי אני גרה שם) זה יכול לגרום לה לבלבול בזהות, לחשוב שהסבתא היא אמא שלה, או לגרום לה לתסביכים או משהו כזה.. אני מאוד אוהבת אותה וחשוב לי שיהיה לי קשר בריא איתה וכמובן שתדע שאני אמא שלה... מה דעתך?

בקר טוב, סביר שלא יהיו לה תסביכים מהעניין. אבל כן כדאי שאת תהיי הדמות הדומיננטית,העיקרית בחייה ואמך רק תעזור לך פה ושם. חשוב שגם את וגם אימך תבינו שאת זאת שמחליטה עבור הילדה,קובעת מה מתאים לה ומה לא וכו'. כרגע הילדה מאד קטנה,אבל בהמשך זה יהיה חשוב מאד. בהצלחה, מור

שלום רב, אני גרושה כבר כ 6 שנים ויש לי ילד בן 8 היחס עם אביו הוא לא יציב בכלל. ביננו אין תקשורת בכלל הוא ממש לא פתוח איתי וכשאני שואלת שאלות בכדיי לדעת איך עבר עליו היום (בבית הספר) הוא לא מספר הוא טוען שהוא לא זוכר ואני תמיד צריכה לשמוע מהמורה איך היה יומו - יתרה מכך היו גם שתי מיקרים של הורים שאיימו עליו על כך שבלי כוונה נתן מכה לאחד הילדים (ומבירור מסתבר שבני בכלל לא אשם וההורים שאיימו הוזהרו בחומרה רבה ע"י הנהלת בת הספר) אבל אני ידעתי על כך אחרונה בני לא מספר לי דבר ולא משתף אותי בשום דבר ריגשי שעובר עליו אני תמיד מנסה לדובב אותו אך לא מצליחה- רציתי לשאול האם יש דרך לגרום לילד שלי להיפתח אליי ? תודה

בקר טוב, במקרה כמו שאת מתארת,אני ממליצה לפנות ליעוץ. חשוב לקבל עזרה מקצועית שתביא למצב שהילד ירגיש שיש לו על מי לסמוך . בהצלחה, מור

כיצת מסבירים לילד שהוא נוצר מתרומת זרע ובאיזה גיל

בקר טוב, אצל כל ילד זה מגיע בגיל אחר. יש ילדים שבגיל 3 ,יש כאלה שבגיל 5... בעיקרון,אני הייתי מחכה שהילד יתעניין בנושא ( כשילד שואל - איך באים תינוקות וכו') ומתחילה במשהו מאד הדרגתי. חשוב לספר את האמת,אבל עם שני דגשים : 1. לא ליצור הצפה ועודף פרטים שהם לא רלבנטיים. 2. שההסבר יהיה מותאם לגיל. איך עושים את זה ? לשם כך צריך להכיר את הילד וההורה. בהצלחה, מור

שלום אני אמא לבן כמעט 3. בני הולך כבר כמעט 5 חודשים לגן עם 28 ילדים - לאחר שהיה במסגרות של משפחתונים מגיל חצי שנה. מאז תחילת השנה בגן הוא אומר לי שלא כיף לו בגן ושהוא רוצה גן אחר. כשאני שואלת למה לא כיף לו הוא אומר שהילדים מרביצים לו וכשאני שואלת אילו ילדים הוא לא עונה ומעביר נושא. בהתחלה חשבתי שאלו קשיי הסתגלות רגילים, אחר כך דיברתי עם הגננת והיא אמרה שאף אחד לא מרביץ לו - חוץ ממריבות שגרתיות בין ילדים. מפליא אותי הדבר שגם אחרי 5 חודשים בגן הוא עדיין אומר לי את זה. אני שואלת את הגננת הרבה לגבי תפקודו בגן והיא מספרת לי שהוא מצויין בעבודות של יצירה וריכוז אבל שאין לו ממש חבר טוב - כל יום הוא משחק עם ילד אחר ועובר בין קבוצות הילדים. אני מאוד מתוסכלת - לא נראה לי שהוא סובל בגן מצד אחד אבל מצד שני לא נראה לי שהוא נהנה. האם להעביר אותו גן באמצע השנה יהיה מעשה חכם או שמא עליי לחכות עוד? אשמח מאוד לייעוץ לימור

בקר טוב, ממה שאני הבנתי מההודעה שלך - את מרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר עם הגן,אבל עוד לא יודעת ממש מה. הבנתי נכון ? לא כתבת מה דעתך על הגן,על הגננות. דעתך מאד חשובה כי היא מאד משפיעה על הילד. ילדים מרגישים מה ההורים חושבים/מרגישים וחלק מהבטחון והיכולת שלהם להסתגל למקום,תלויה בזה. אני אצרף כמה לינקים לתשובות קודמות,קראי ונסי לראות אם משהו מזה מתחבר אליכם ולמצבכם. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-25533,xFP-25865,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-21879,xFP-22179,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-25188,xFP-25413,m-Doctors,a-Forums.html לגבי העברת גן - זה לא אסון,אבל חשוב שתדעי בדיוק מדוע את מעבירה אותו ולא רק בגלל תחושה קצת מעורפלת. בעיני,כרגע הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא לברר עם עצמך מה בדיוק מפריע לך ואז לקבל החלטות. דרך אגב,הרבה פעמים המלצתי כאן בפורום (וגם אני עושה את זה,כאמא)- במידה שמרגישים לא שלמים בקשר למשהו שקורה בגן,ללכת באחד הימים ולערוך תצפית. לגבי איך עושים את זה,תמצאי ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - גן (אמנם שם זה לגבי בחירת גן,אבל זה על אותו רעיון ) או אם תעשי חיפוש בפורום תחת המילה - תצפית. בהצלחה, מור

בני בן שנתיים וחצי לפני כחודשיים היה חולה בוירוס שגרם לו הקאות ושילשולים חמורים, לאחר שהי ה כבר ממש תשוש וחלש וחיוור יעצה לי הרופאה לעשות לו דיאטה מיוחדת של נוזל עם מינרילים ואוכל רק מרק עוף, זה מה שעשיתי הוירוס חלף אבל מאז הילד באובססיית אוכל מהרגע שהוא קם הוא רעב ועד שהוא הולך לישון בלילה הוא לא יודע שובע, ויש לציין שהוא אוכל בבוקר ארוחת בוקר בגן צהריים מלאה, בערב ארוחת ערב ואחכ בקבוק חלב אבל עדיין כל הזמן אומר אמא אני רעב וכשאני עונה שאין אוכל יותר היום, הוא שואל אני אשאר רעב? מה לעשות?

סליחה הייתה לי בעייה במחשב כנראה והשאלה נשלחה מספר פעמים

בקר טוב, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא דבר ראשון,להתייעץ עם רופאת הילדים שמטפלת בכם. במידה שאין לזה סיבה רפואית,אטפשר יהיה להמשיך ולחשוב בכיוונים נוספים. בהצלחה, מור

למור שלום רב, שוב אני חוזרת אילייך בנושא נכדתי. היום היא בת 4 שנים + ונולדה לה אחות בת חודש וחצי. ההתנהגות של הגדולה נעשתה אגרסיבית (לא כלפי אחותה התינוקת) גם במשפחה וגם בגן. הגננת מתלוננת שהיא מכה ילדים, מציקה להם ונוטה לריב איתם לעיתים קרובות - ובהחלט התנהגות חריגה ולא רגילה לילדה. היום כשביקרה אצלי, יכולתי לראות אותה "בפעולה", רועשת וגועשת ומציקה לבני משפחה אחרים, קטנים כגדולים - היא עוברת ליד מישהו ומחטיפה לו מכה, דוחפת ילד אחר, מוציאה לשון וכיו"ב. לנו ברור שזוהי תופעה הקשורה לקנאה באחותה ובטחונה כנראה מעורער, למרות שאמה יוצאת איתה לפעמים לבד מן הבית בעוד שהאבא נשאר עם הקטנה, ולהיפך. כך גם לגבי משחקים בבית - הוריה משחקים איתה ביחד וגם לחוד כשהאחר משגיח על הקטנה. מאחר והנושא חדש לנו, אנו זקוקים להדרכה, כיצד לנהוג במקרה כזה ולעזור לילדה לפני שהמצב יחמיר, חלילה. ובנוסף, האם כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי במצב שבו אנו עומדים כרגע ? ושאלה נוספת, האם הומאופטיה יכולה לעזור במצב כזה? שמעתי שיש כדורים הומאופטים שמכוונים בדיוק להקל על מצב של קנאה. האם ידוע לך דבר כזה? ואם כן האם את מכירה הומאופט כזה שתוכלי להמליץ עליו? באופן כללי הילדה מקסימה, אנושית חמה וחכמה. תודה לתשובתך סבתא מירית

בקר טוב, את יודעת,כל פעם שאני קוראת את ההודעות שלך לגבי הילדה אני שמה לב שיש לי חיוך גדול... את מכירה את הספר (הישן) - תעלוליה של סופי ? משום מה כשאת כותבת על הנכדה,זה מה שאני רואה מול העיניים. ולעינינינו - הלכתי לקרא את השאלות הקודמות ששאלת ואת התשובות שנתתי לך ושמתי לב לזה שהיתה שם התייחסות לדפוס שחוזר אצלכם - הרבה הסברים. השאלה שלי האם יתכן שאת עודף ההסברים החלפתם בעודף אמפטיה לילדה ול"מצב" שנכפה עליה (דהיינו,הולדת האחות) ? יתכן שאתם מבינים אותה קצת יותר מדי,אולי אפילו עד כדי התרופפות גבולות שהיו קיימים קודם וסלחנות קצת יותר גדולה מאשר במצב "רגיל" ?. יתכן שהיא באמת מקנאה,זה בסדר,זה נורמלי,מותר לה. קנאה זה רגש בדיוק כמו שמחה,כעס,עצב,געגוע.בדיוק כמו שמותר לילד לכעוס מבלי שננסה "להציל" אותו,מותר לו לקנא. זה שהיא מקנאה לא עושה אתכם להורים/סבים פחות או יותר טובים. תפקידכם הוא לקבל את הקנאה (הדגש הוא על לקבל ולא על לעשות משהו כדי להפסיק את הקנאה),לתמוך בה (שחלק מזה זה לאפשר לה זמן עם אמא לבד וכו',כמו שאתם עושים),אבל.... גם לשים גבולות. לצד הגבולות,חשוב לשקף לה את ההרגשה שלה (את יכולה לקרא יותר על שיקוף ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלקים - התפרצויות זעם.. ,תסכול. באותו המקום תמצאי גם תשובה מפורטת לגבי הולדת אח חדש,כדאי לקרא). חשוב לזכור, שלא קרה לילדה שום אסון,סה"כ נולדה לה אחות.זה דבר שרב הילדים עוברים וגם אם הוא לא הכי כיף בהתחלה,זה מסתדר בהמשך. אין שום צורך לרחם עליה מעל ומעבר. את יודעת,באחת התגובות שלך לתשובה שלי התייחסת ל- "לקחת את הדברים בפרופוציה " .אולי כדאי גם בנושא הזה,לבדוק האם הפרופורציות נשמרות (כולנו לפעמים קצת מאבדים אותן,זה בסדר.. : )). בהצלחה וכמובן שאשמח לשמוע, מור

למור היקרה, תודה לאיחולייך ! התשובות שלך נותנות לי השראה ועושות לי טוב. (אני רצה לחפש את הספר "תעלוליה של סופי".....לא מכירה אבל בטח ישמע מוכר.....) בין היתר את גורמת לי להבין שהבעיות אותן אני מעלה, אינן "סוף העולם". נראה שיש לי נטייה לדאגנות יתר למרות שידוע לי כי התופעה היא טבעית וזהו תהליך טבעי ושוב, הפרופורציות יוצאות מאיזון...במיוחד בתחום הרגשי, ומשום כך אני מפנה את תשומת הלב שלי בעיקר לתמיכה רגשית ושוכחת שהצבת גבולות מצד שני, גם זו תמיכה חשובה העוזרת לילד להירגע ולדעת (ולהרגיש..) עצמו בתוך מסגרת בטוחה ויציבה. עכשיו בעקבות תשובתך אני רואה את הטעויות שלנו ומודה לך על כך. את שמה לב שאני, הסבתא, פונה אילייך, אך הכל מתוך רצון הדדי של הורי הילדה לדעת יותר. הם כמובן קוראים את שאלותי ואת תשובותייך וכולנו משכילים מכך. אני כבר עוברת לקרוא על "שיקוף" בהזדמנות זו אאחל לך ולמשפחתך חג ט"ו בשבט שמח ! מסבתא מירית

שלום בני בן הארבע ילד חכם מאוד ומפוכח בעל קליטה מהירה ושנון במיוחד הבעייה היא שהוא פשוט לא מקשיב כמעט לאף אחד[למעט לאבא שגם לפעמים לא] מעדיף לשבור צעצועים מאשר לשחק איתם עם "קוצים בטוסיק" למשל טלוויזיה הוא רואה כל עוד יש תוכניות שמענינות אותו רעייתי כלל לא מסתדרת איתו מה אפשר לעשות איתו איך להרגיע באיזה צורה באיזה עונשים וכ'ו תודה

בקר טוב, פיקחות,תבונה,חוכמה,שובבות,זה הכל נהדר רק שאין לזה שום קשר לגבולות.ילד יכול להיות מאד חכם ופיקח אבל בו זמנית גם חסר גבולות. וזה מה שאתה מתאר כאן. התפקיד שלכם הוא להציב את הגבולות. אני אתחיל מהפניה למאמר ולתשובה בנושא- אנא קרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק "התפרצויות זעם והצבת גבולות". את המאמר - http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 בנוסף,עשה חיפוש בפורום תחת המילה - גבולות ותמצא תשובות רבות נוספות. לגבי ענישה - כתבי על כך רבות.ענישה היא אפקטיבית רק כשהיא מגיעה לעיתים מאד רחוקות. על בסיס קבוע לא רק שהיא לא אפקטיבית,לעיתים זה גורם להחמרת המצב. הורה סמכותי,הורה שיודע להציב גבולות אינו זקוק לענישה אתה מוזמן לעשות חיפוש גם תחת המילה ענישה ולקרא יותר בנושא. אם ישארו שאלות לאחר קריאת כל החומר,אשמח לענות. בהצלחה, מור

יש לי ילד בן שנתיים וחצי, בעייתי היא שהוא לא למד להרדם לבד, הוא הולך לישון בשעות מאוחרות , וגם אז צריך לשבת לידו עד שהוא נרדם זה יכול לקחת גם שעה לפעמים, הבעיה שהוא מתעורר בלילה ובוכה אז צריך לבוא אליו ללטף אותו קצת והוא שוב נרדם, החלטנו לא לבוא אליו ואז הוא מתחיל לבכות ופשוט קם מהמיטה ובא לחדר שלנו אנחנו כבר די מיואשים כי הוא קם בתדירות של ארבע חמש פעמים בלילה, וזה ממש מייאש בנוסף לזה לא משנה כמה מאוחר הוא הולך לישון בבוקר הוא קם מוקדם מאוד, זה היה ככה ממתי שנולד, יש לי עוד בת שהיא בת 4 וחצי ואיתה לא היו לנו מעולם בעיות שינה מגיל צעיר מאוד היא ישנה לילה שלם, במיטה שלה לאחר סיפור ללא שום בעיה. מה לעשות? הבעיה שאי אפשר לסגור אותו בחדר ומהמיטה הוא כבר יורד לבד אודה לכם על תשובה מהירה.

בקר טוב, יש בפורום המון תשובות בנושא - שינה. אנא עשי חיפוש בפורום וקראי את התשובות. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בכל זאת הייתי מעוניינת לדעת מה לעשות כאשר הוא יוצא ממטתו באמצע הלילה ובא אלינו (מיטת נוער ).

שלום אני ובנזוגי מתגרשים.... הוא עזב את הבית ויש לו דירה אחרת. הילד הסתגל די מהר למצב החדש ש"אבא הולך לבית שלו" ובזמן האחרון הוא גם הולך עם אביו ל"בית של אבא". הוא מאוד קשור אליי , והרבה פעמים מבקש לחזור הביתה "כי אמא מחכה לי".... בינזוגי מעוניין בלינה אצלו , כבר ומיד! ואני מאוד חוששת שזה יבלבל את הילד. בינזוגי טוען שאפשר כבר עכשיו להרגיל אותו שיש לו 2 בתים ואני חוששת , מזה יעשה לאישיותו ? לא רוצה לערער לו את היציבות והבטחון ומרגישה שהוא עוד תינוק ולא צריך להתמודד עם זה! חוששת שהוא ירגיש כמו חבילה שמעבירים מיד ליד ויצא מזה מתוסכל. האם החששות שלי הגיוניים? מה הגישה במקרים כאלה של ילדים ככ רכים? אשמח לקבל תשובה

בקר טוב, באפן כללי,גירושים הם טלטלה לא קטנה עבור ילד,גם אם לא רואים את זה מיד. כדי לענות על השאלה שלך חשוב להכיר את הילד ואתכם. אין איזשהו חוק ברזל מתי צריך להתחיל לישון אצל אבא.עם זאת,(ושוב מבלי להכיר אתכם) אני מאד מאמינה בהדרגתיות במיוחד כשמדובר בשינוי גדול. אני מקווה שתצליחו להגיע להסכמה,אבל אם לא כדאי היה לערב איש מקצוע שיכיר את הילד ויתן חו"ד. בהצלחה, מור

מור יקרה, זו פניתי השלישית אליך באותו נושא, בני בן שנתיים ועשרה חודשים נגמל לפני כחצי שנה, ועדין מסרב בתוקף להתפנות (קקי) בשירותים. הקשבתי לעצותיך אנו מיישמים אך אין שינוי, מבחינתו ההתעלמות שלנו רק נותנת לו לגיטמציה להבין שאולי זה בסדר ואין סיבה להתאמץ ולשנות. הוא עושה בתחתונים ואנחנו מנקים ועוברים לסדר היום, השאלה עד מתי?. הבנתי את עניין השליטה וכתבת ומאבק כוחות ואני בטוחה שעם בני זה לא העניין. הוא מזמן השולט ומאבק באמת שאין ואם היה הוא ניצח מזמן לדעתי זו באמת "חרדה" והשאלה אין עוזרים לו. אני קוראת על ילדים שמבטיחים להורים שמחר הם יצליחו, בני יוגב מעולם לא הבטיח ולא נראה כרוצה להצליח. אם באמת הוא פוחד כיצד אסייע לו. אני מציינת שהוא לא חווה טראומה של יציאה קשה או לא נעימה שנשארה לו כחוויה מפחידה. ודבר נוסף מעולם הוא לא התפנה כשהגוף שלו יושב תמיד בעמידה, גם עם החיתול וגם עם התחתונים, ייתכן שתנוחת הישיבה חוסמת אותו? אשמח אם תעני לי... תודה.

למה לא עונים לי? שלחתי בתאריך 10/1 ועדיין לא קיבלתי תשובה.

בקר טוב, מבחינת הגיל,זה עדיין הגיוני שיעשה בטיטול. מרבית הילדים בגילו לא גמולים וזה בסדר גמור גם אם זה יקח עוד מס' חודשים,אפילו מעל לחצי שנה. צריך לזכור שגמילה היא תהליך הדרגתי,לעיתים מהיר יותר,לעיתים איטי יותר ובמרבית המקרים מלווה ברגרסיות. במידה שאת חושבת שישנה בעיה כלשהי,אפשר לפנות ליעוץ. אני,באפן אישי הייתי יורדת מהעניין לגמרי בחודשים הקרובים ומאפשרת לו לעשות בטיטול/תחתון גמילה,ואם אין התקדמות תוך חצי שנה הייתי פונה ליעוץ. צריך לזכור שהוא מאד צעיר ויתכן שאת מצפה ממנו למשהו שכרגע בלתי אפשרי מבחינתו. בהצלחה, מור

שלום מור בני בן 3.5 ומאז ומתמיד היה ביישן. זה מתבטא במספר דברים 1. מסיבות יום הולדת של חבריו, הוא בדרך כלל נשאר צמוד אלי רוב המסיבה, לפעמים נפתח ותופס חלק פעיל במסיבה אך זה רק לעיתים רחוקות.הוא בעצמו בן 4 בקרוב ואינו רוצה מסיבה שכן חושש מההתקהלות. 2. כאשר אנחנו בגן השעשועים, הוא לא יתקרב למתקנים בהם יש התקהלות של ילדים. 3. בגן הוא משתלב יפה מאוד אך גם זה בא לידי ביטוי אחרי מספר דקות. כאשר אנו מגיעים לגן הוא מתיישב בצד הרחק מכולם ולטענת הגננת כ10 דקות מאוחר יותר הוא מתיישב עם כולם ומשתלב. המדיניות שלי בנושא כרגע היא לזרום איתו ולא ללחוץ עליו ולתת לו את הזמן שלו האם זהו הדבר הנכון לעשות נולדו לי לפני חצי שנה תאומים ובני היה ילד יחיד עד לזמן זה - חשוב לציין שהביישנות שלו הייתה קיימת עוד קודם בהצגות בגן הוא כמובן שאינו משתתף - הוא לוקח חלק פעיל בחזרות אך ברגע האמת , הוא מסרב להופיע. האם התנהגותו דורשת התייחסות מיוחדת והאם היא חריגה לילד בגילו. נתון נוסף שחשוב לציין הוא שאנחנו מתגוררים בחו"ל - בני נולד בחו"ל. וועברנו למדינה אחרת בדיוק שנכנס לגן והיה לו מעבר ממטפלת בשפה אחת לגן בשפה אחרת, דבר שלהערכתי יצר אצלו נסיגה מסוימת בבטחון העצמי. בגן היו לו חברים ישראלים שעזבו השנה, אך הוא גם ביחסי חברות עם המקומיים. אחרי הגן אני משתדלת להפגיש אותו עם חבריו הישראלים שכבר לא בגן איתו. אשמך לדעתך בנושא לילך

בקר טוב, את מתארת תופעה נפוצה. אני לא מוצאת שום סיבה לדאגה ובהחלט מסכימה לדרך שבה את מתייחסת לזה - "לזרום איתו". אני מוסיפה לינקים לתשובות קודמות בנושא,אם ישארו שאלות אשמח לענות. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-18264,xFP-18264,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8901,xFP-8961,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-57,xFT-8901,xFP-8961,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שאלתי- איך אני אמור להגיב כאשר בני בן ה3 משחק במשחקי לחימה ואומר לנו:"אני הורג אותכם/את הנמר/את האיש הרשע" ....... וכו'.... אני שואל שאלה זו כי הוא מסתכל עליי ומצפה לתגובה....

סליחה על הבורות אך מה זה שרשור מקורי?